בַּיּוֹם הַהוּא, ר"מ חלאיו: אותו יום שבו תלו את המן. רינת יצחק: אסתר לא הייתה בסכנה בעצמה, כי היא הייתה מלכה. אך היא נמצאה בסכנה משום שהמן קנה את כל היהודים והיא נכללה בקניין זה. לכן היה צורך להרוג את המן לפני שמצילים את עם ישראל, כדי לבטל את המכירה והשעבוד של ישראל.
נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵורוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, אֶת בֵּית הָמָן, המלך נתן לאסתר המלכה את ביתו ואת כל רכושו של המן צורר היהודים, לאסתר ולא למרדכי.
אלשיך: הדגש הוא שאחשוורוש נתן לאסתר את בית המן דווקא ביום שבו תלו את המן, כדי להראות שהיא כבר איננה תחת שלטון המן. לולי זה, אין משמעות לנתינת בית המן לאסתר, שהרי היו לה בתים רבים בתור מלכה.
מלבים: לפי החוק, נכסי הרוגי מלכות מגיע למלך. אחשוורוש רצה להראות לכולם שסיבת תלייתו של המן לא הייתה בגלל שהוא מרד במלך, אלא בגלל שהוא רצה להשמיד את העם של אסתר, ולכן הוא נתן לאסתר את בית המן.
אלשיך: כתוב צֹרֵר הַיְּהוּדִים, בלשון הווה למרות שהמן כבר נתלה, משום שהצרה הייתה עדיין בתוקף גם לאחר תלייתו, כי לא ניתן להחזיר את האיגרות.
ב. בית המן ניתן למרדכי משום שחרבונה אמר שהמן הכין את העץ לתלייתו בגלל שהוא דיבר טוב על המלך, ולא בגלל עצם הצלת המלך, שהרי אם מסירת ממונו של המן הייתה כשכר על הצלת אחשוורוש, היה ראוי לתת למרדכי את שכרו כבר מיד לאחר שהציל את המלך.
ג. אחשוורוש רצה להדגיש שמסירת הממון למרדכי ואסתר הייתה בגלל שהמן רצה לפגוע באסתר.
אחשוורוש מסר בידי אסתר את כל אנשי המן ואת כל עושרו.
מלבים: על ידי הדגשת מסירת בית המן לאסתר יידעו כל הגויים שהמן כתב את האיגרות שלא על דעת המלך.
וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן, אסתר חילקה את הרכוש, וקבעה מי יקבל מה וכמובן ניצלה את ההזדמנות להכיר טובה למי שפרש עליה את חסותו בילדותה. וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן, מינתה את דודה על בית המן.
אלשיך: אסתר מינתה את מרדכי על בית המן כדי שכולם יידעו שהמצב התהפך: המלך מינה את מרדכי במקומו של המן, ולכן אין לפגוע בו ובעמו.
ב. הספרים נשלחו לכל המדינות ולא נפתחו עדיין, ורק בשושן היה ידוע לכולם מה בדיוק ציווה המן, ולכן רצתה אסתר להפחיד את תושבי שושן על ידי שהיא העבירה את בית המן למרדכי. המלך מינה את מרדכי לתפקיד הרגיש של משנֶה למלך, כאשר היה ידוע לו שלמרדכי אין שאיפות ממלכתיות.
מרדכי עלה לגדולה, אך קיבל עכשיו פקודות, מזו שהוא היה מחנך ומצווה עליה בתחילה: אסתר לא גילתה את עמה, כי כן ציווה עליה מרדכי.
רלב"ג: אם אסתר הייתה ממש נותנת למרדכי את הבית, היה בכך זלזול כלפי אחשוורוש, שהרי הוא נתן לה את הבית במתנה. לכן הכוונה שאסתר מינתה את מרדכי לנהל את ענייני הבית ורכושו של המן.
וּמָרְדֳּכַי, בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר, מַה הוּא לָה. רש"י: איך הוא קרוב לה. אם בתחילה אסתר לא גילתה את עמה, כי כך ציווה עליה דודה, כעת אסתר, אשת המלך, גילתה לאחשוורוש, שמרדכי הוא הדוד שלה.
פתאום זה נהיה כבוד להיות קרוב של זו, שקודם הסתירה את מוצאה.
אבן עזרא. אסתר גם אמרה לאחשוורוש שבזכות מרדכי היא עלתה לגדולה. כמו כן ייתכן לומר שמרדכי לא היה רגיל לבא לפני המלך עד עתה.
מלבים: למרדכי ניתנה רשות מעתה להיכנס אל המלך בכל זמן שהוא רצה, והוא לא היה צריך לחכות שהמלך יושיט לו את שרביטו.
ב וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, לפני שהרגו את המן, אחשוורוש לקח ממנו בחזרה את הטבעת שנתן לו ונתן אותה עכשיו למרדכי.
וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי. את הקידום הזה חב מרדכי לילדה שהוא היה האומן שלה בילדותה.
מלבים: המן התגאה בשני דברים: בכבוד ובעושר. את שני הדברים האלה העביר אחשוורוש למרדכי. את הכבוד הוא העביר על ידי נתינת טבעת המלך, ואת העושר על ידי נתינת בית המן למרדכי.
מלבים: מעת שאחשוורוש נתן להמן את הטבעת, המשנה למלך נשא את הטבעת בכל עת. לכן הכתוב מספר שאחשוורוש נתן את המלך למרדכי מייד לאחר שהוא הסיר את הטבעת מהמן, בלי שהטבעת עברה תחת יד המלך עצמו.
ונהפוך הוא: 1. המן נתלה על העץ שהכין למרדכי.
2. וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי. העברת הטבעת משמעותה העברת השליטה בממלכה כולה מהמן למרדכי.
3. אסתר שמה את מרדכי על בית הָמָן: בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵורוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים…וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן. מרדכי קיבל מאסתר את בית המן. העושר של המן, עבר למרדכי.
4. מרדכי "בא לפני המלך" בזכות אסתר.
5. "כי הגידה אסתר מה הוא לה" (ח', א). מרדכי עכשיו קרוב רשמי של המלכה.
נראה שרק עכשיו נודע למלך על קרבתם. אסתר לא גילתה את עמה ומולדתה. אפילו בפרק הקודם, רק אמרה: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד.
ובעבר: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה" (ב', י).
את המן כבר תלו על העץ, אבל על היהודים איימה גזרת שמד.
כעבור כ- 3 חודשים: ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר, לאחר שאסתר דברה במשתה הראשון עם אחשוורוש על גזרת המן, היא פנתה פעם נוספת אליו וביקשה ממנו לחוס עם ישראל, ולבטל את הגזרה.
למרות שעכשיו הייתה מודעת לכוח שבידיה, אסתר עדין הקפידה לשמור על חזות של חלשה, הנכנעת למין הגברי, הסוותה את כוחה האמיתי והעמידה פנים כנכנעת לנורמה הקובעת שהאישה נזקקת להגנת הגבר: "ותיפול לרגליו, ותבך ותתחנן, (ח 3). "אם מצאתי חן בעיניך, (ח 5).
וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו, כדי לרכך את לב המלך, אסתר נפלה בכוונה לפני רגליו והתחננה על הצלת עם ישראל.
1. וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ,
2. וַתִּפֹּל, לִפְנֵי רַגְלָיו;
3. וַתֵּבְךְּ
4. וַתִּתְחַנֶּן לוֹ, לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי, רש"י: שלא תתקיים עצתו הרעה, וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים. מלבים: תחילה דיברה אסתר אל אחשוורוש על פי השכל, וזה מה שכתוב וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ,
אחר עברה לדבר אל הרגש שלו, ולכן כתוב וַתִּתְחַנֶּן לוֹ.
אלשייך: אסתר עשתה ארבע פעולות בפסוק זה: 1. וַתְּדַבֵּר. 2. וַתִּפֹּל. 3. וַתֵּבְךְּ. 4. וַתִּתְחַנֶּן. משום שהמן כתב "להשמיד, להרוג ולאבד" את היהודים.
לכן אסתר עשתה 4 פעולות, כל פעולה נועדה לבטל אחת מגזרות המן.
4 בקשות אסתר באות לידי ביטוי גם בכתוב בפסוק ה': 1. "אם על המלך טוב". 2. "ואם מצאתי חן בעיניו". 3. "וכשר הדבר לפני המלך". 4. "וטובה אני בעיניו".
ר"מ חלאיו: אם כל מה שאשאל מהמלך הוא טוב ויפה וע"י כך יתקיימו דברי.
חכמי צרפת: אם טוב בעיניך להשאיר בחיים עם שלם שלא היה בו שום חטא.
אסתר חשבה שאולי עכשיו אחשוורוש איננו רוצה שאסתר תהיה המלכה שלו משום שהוא יודע עכשיו שהיא יהודייה.
אלשייך: אסתר ביקשה מאחשוורוש שההצלה תבוא על ידה. מרדכי אמר לאסתר שאם היא לא תציל את ישראל, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אבל בית שאול יאבד, משום שחטא שאול לא יכופר, אך אם אסתר תציל את עם ישראל, היא תכפר בכך על חטאו של שאול, ובית אביה לא יושמד.
ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב; מלבים: הושטת השרביט נעשתה כדי לומר לאסתר שיש לה רשות לפרט את בקשתה.
אלשיך: הושטת השרביט אל אסתר נעשתה בגלל שאחשוורוש ריחם על אסתר ומשום שהוא רצה לרמוז לה לקום מהארץ.
וַתָּקָם אֶסְתֵּר, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר: פעלה במשך 9 שנים, כסוכנת חשאית, כדי להפיל את המן ולהציל את עמה.
ח'-ה' אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי, בְּעֵינָיו ייִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.
מלבים: אסתר חששה שאחשוורוש איננו מתכוון לעזור בהצלת היהודים, היות והיא ראתה שהוא נתן לה הרבה מתנות, אך מצד שני נמנע מלדבר על הדבר החשוב ביותר והוא הצלת היהודים. לכן היא חזרה לבקש על דבר זה.
וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים,
ביקשה שהמלך יבטל את כוונת המן להשמיד את היהודים.
מלבים: ביקשה על 2 דברים. 1. בקשה להעביר את רעת המן. אמרה שהגויים מציקים לעם ישראל כבר עכשיו בגלל האיגרות ששלח המן, ולכן ראוי להחזירם.
2. ב"מחשבת המן": אם לא יחזירו כעת את האיגרות ששלח המן, כאשר יגיעו האיגרות השניות אל היהודים, הם לא יאמינו להם ולכן לא תהיה בהם תועלת.
היו 2 ספרים שנשלחו על ידי המן. הספרים שהיו גלויים לכולם, ובהם לא היה כתוב להשמיד את היהודים, וספרים שהיו עדיין חתומים.
אסתר הציעה להחזיר את הספרים החתומים ולהשאיר את הספרים שכבר נפתחו, בטענה שהספרים החתומים נכתבו על ידי המן ולא על ידי המלך.
ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי? איך אוכל לחיות כשאני רואה שבאה רעה על עמי? כיצד אוכל לחיות כאשר עמי מושמד?
וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי? ואיך אוכל לחיות כשאני רואה את השמדת משפחתי?
ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב; וַתָּקָם אֶסְתֵּר, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חכמי צרפת: הושטת השרביט נעשתה כדי להקים את אסתר מהקרקע.
מלבים: יכלו להיות 4 טעמים לכך שאחשוורוש ימלא את בקשת אסתר:
1. בגלל שהיא מוצאת חן בעיניו,
2. בגלל שעם ישראל מוצא חן בעיניו,
3. בגלל שהוא ירוויח דבר כלשהו מאסתר אם הוא ימלא את בקשתה,
4. הוא ירוויח דבר כלשהו מעם ישראל אם הוא ימלא את בקשתה של אסתר.
כל 4 הדברים שייכים כאן:
1. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב – שעם ישראל מוצא חן בעיני המלך,
2. וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, – שאסתר עצמה מוצאת חן בעיני המלך,
3. וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, – אחשוורוש ירוויח ממילוי בקשתה של אסתר, היות וטוב למלך שייעשה צדק בארצו,
4. וְטוֹבָה אֲנִי בעיניו, היינו שיהיה לאחשוורוש תועלת מאסתר עצמה, משום שהיא תמות אם היא תראה באבדן ישראל.
יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, המלך הפכפך, ויכול היה לשנות שוב את דעתו, ולכן היה צריך מישהו שיזדרז לנצל את מות המן, לפני שהמלך יתחרט, לכן אני מבקשת שיבטלו את מה שכתוב בספרים ששלח המן האגגי. אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, המן רצה להשמיד את כל היהודים הגרים במדינות שעליהם המלך אחשוורוש שולט.
מה ענה אחשוורוש לאסתר?
וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ, בַּיְּהוּדִים. המלך התבטא כאילו האשמה מוטלת רק על המן, והוא לא היה מעורב.
ח וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, לא היה לאחשוורוש מושג מה צריך לכתוב ולא הבנה בעניין, ולכן הוא נתן להם להחליט "כטוב בעינכם", והציע להם למהר ולכתוב אל היהודים כפי שהם רואים לנכון.
וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ ותחתמו על מה שכתבתם עם הטבעת שלי.
רש"י: אין צורך להשיב את הספרים היות וכולם מבינים שהמלך תומך ביהודים לאחר שהוא תלה את המן ונתן את ביתו לאסתר.
כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב כי לא ניתן להחזיר איגרת שנכתבה בשם המלך ונחתמה בטבעתו.
היה חוק פרסי שאסר להחזיר אגרות שכתוב בהם ציווי של המלך.
רש"י אין זה מכבוד המלכות להחזיר את הספרים. אם מחזירים את האיגרות שנשלחו בשם המלך, נראה הדבר שהיה מי שהצליח לזייף אותן.
אבן עזרא: המלך לא יכל להחזיר את האיגרות הראשונות משום שזה נגד את חוקי מדי ופרס, ולכן מרדכי כתב באיגרות השניות שהיהודים יהרגו את הגויים שנקהלים עליהם.
מרדכי הסביר שהמלך מלכתחילה ציווה באיגרות הראשונות שהיהודים יהרגו את שונאיהם, אלא שהמן ברשעותו הפך את הכתוב באיגרות וכתב שהציווי היה שהגויים יהרגו את היהודים, ולאחר שהמן נתפס בזיופו, המלך ציווה לתלות אותו על העץ. מרדכי השתמש בשליחת האיגרות הראשונות, ובטענה שנפלה בהם טעות על מנת לקיים את האיגרות השניות.
כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב.
רס"ג: היה חשוב לאחשוורוש שהם יחתמו על האיגרות שהם שולחים בטבעת המלך, היות וכך לא יהיה ניתן לבטל את האיגרות ששלחו אסתר ומרדכי.
מלבים: אחשוורוש יכול לפרש את האגרות הראשונות, על ידי שהוא יאמר שמה שהיה כתוב "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", ומי יעשה זאת?
היהודים! היהודים ישמידו את הגויים, המלך הרשה ליהודים רק להתגונן.
גם בנתינת רשות ליהודים להתנגד לגויים שינסו להשמיד אותם יש משום הצלה ליהודים.
ט וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, מלבים: מרדכי חיכה בכוונה עד כ"ג סיון, היות וזה התאריך שבו חזרו השליחים שאיתם שלחו את איגרות המן, והוא רצה לשלוח את איגרותיו עם אותם שליחים, וכך יאמינו לכתוב באיגרות.
כמו כן, על ידי שליחת האיגרות אל מקומות שבהם לא הגיעו האיגרות של המן, הוא הראה שיש תוקף חזק יותר לאיגרותיו.
וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ
ר"מ חלאיו: מרדכי שלח את האיגרות אל השרים על מנת שהם יעזרו ליהודים במלחמת ההצלה שלהם.
שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, בסך הכול נשלחו 127 איגרות ל 127 מדינות, כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ;
רש"י. האגרות נכתבו בכל הכתבים ובכל הלשונות ששימשו באותה המדינה. אם במדינה מסוימת היו מדברים במספר לשונות או היו כותבים בסוגי כתב שונים, נשלחו לאותה מדינה אגרות בלשונות השונים או בכתבים השונים שמשמשים את אנשי אותה מדינה.
וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם והאיגרות גם נשלחו אל היהודים בכתבם ובשפתם, בעברית.
ר"מ חלאיו: היהודים נכתבו בנפרד, ונאמר בהם "ככתבם וכלשונם", שיש להם רק אופן אחד של כתיבה ושפה אחת, משום שהיהודים חיו בנפרד מכל הגויים, ומשום שלכל היהודים יש שפה אחת שהיא שונה מכל השפות.
אפשרות נוספת שמרדכי הוא שכתב את האיגרות ליהודים וסופרי המלך כתבו את האיגרות לשאר העמים.
י וַיִּכְתֹּוב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרֹושׁ, וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ מרדכי הוא שחתם על האיגרות עם טבעת המלך.
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ. כדי לזרז את שליחת האיגרות, מרדכי שלח אותם בידי שלושה סוגים של רצים:
1 הָרָצִים הרוכבים על סּוּסִים.
2 רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ. חכמי צרפת: רק אצל האיגרות ששלח מרדכי נאמר שהם נשלחו על ידי רוכבי הרכש, היות ומטרת מרדכי הייתה להקדים את הגעת האיגרות ששלח המן. הָאֲחַשְׁתְּרָנִים ובידי רוכבי הגמלים המסוגלים להגיע רחוק.
3 בְּנֵי הָרַמָּכִים, במשנה המילה רֶמֶךְ או רָמָךְ מתפרשת בדרך כלל כ'פרד שאימו סוסה'. או הרַמָּכִים הם הרוכבים על הרְמָכִים )סוסים או פרדים).
אבן עזרא: הכוונה לסוסים נקבות, והם חזקים יותר מבני האתונות.
יא אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר (רשות) לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, במכתבים היה כתוב שהמלך נתן רשות ליהודים ב 127 מדינות מלכותו, להילחם עַל נַפְשָׁם.
לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל (גיבורי החיל שינסו לחסלם).
ר"מ חלאיו: לְהַשְׁמִיד פירושו מילה כללית לכל סוגי המוות.
לַהֲרֹג, פירושו הריגה על ידי החרב,
לְאַבֵּד, פירושו לאבד את זכרם.
מגילת סתרים: מרדכי ואסתר לא יכלו לבקש את השמדת כל הגויים, ולכן, בניגוד לכך שאצל המן, "לאבד" פירושו להעבירם על דתם, כאן הפירוש הוא לאבד את ממונם. ניתן להכניע את הצרים את בני ישראל על ידי לקיחת ממונם.
המן שלח 2 ספרים, היות ומטרתו הייתה השמדת כל היהודים.
בספר הראשון היה כתוב ציווי לכל היהודים להישאר בבתיהם בי"ג אדר, משום שהמן חשש שמא יהיו יהודים שילכו באותו יום למדינה אחרת מסיבה כלשהי.
ולשרים הוא שלח ספר שבו הסביר שהציווי נועד להשמיד את היהודים.
עכשיו מרדכי ואסתר ציוו את היהודים להישאר ולהילחם ולהשמיד את עמלק.
עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים מותר להשמיד אפילו ילדים ונשים אם הם באים להזיק ליהודים.
וּשְׁלָלָם לָבוֹז ליהודים ניתנה רשות לקחת שלל מאלו שינסו לחסלם.
אחר כך נגלה שהיהודים לא ניצלו רשות זו ולא לקחו שלל, ו 3 פעמים כתוב: "ובביזה לא שלחו את ידם". רש"י: היהודים לא לקחו את הביזה כדי שהעולם לא יחשוב שהם יצאו להילחם בגויים בגלל רכושם.
מלבים: בציווי של המן, לא כתוב בצמוד לציווי על הביזה שיש לבזוז רק ביוֹם אֶחָד, משום שהמן התכוון שהביזה תהיה לאורך זמן רב, ועל ידי הבטחת הממון, התכוון המן לגייס את הגויים להשמדת היהודים. לעומתו, מרדכי התכוון שלא תהיה ביזה בכלל, אלא שהיה חייב שהאיגרות שלו תהיינה דומות בתוכנן לאיגרותיו של המן, ולכן הוא צמצם את הביזה ליוֹם אֶחָד.
כך ידע שעם ישראל לא יהיה עסוק בכלל בביזה, היות ובאותו היום היהודים יהיו עסוקים בהריגת הגויים שקמו עליהם להורגם.
יב בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, באותו יום שהמן ציווה להרוג ולחסל את כל היהודים, ליהודים נתנה רשות להתגונן ולהרוג את כל מי שבא לתקוף אותם.
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, זה היום שבו נפל הפור, ביום זה יוכלו היהודים להציל את עצמם, יום י"ג לחודש השנים עשר = אֲדָר.
ר"מ חלאיו: לא היה ניתן לצוות על היהודים להקדים את יום המלחמה בגויים לתאריך מוקדם מי"ג אדר, משום שהאיגרות של המן היו עדיין קיימים והיה אסור לבטל אותם.
יג פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב הצו הכתוב באיגרות: לְהִנָּתֵן דָּת = צו.
ר"מ חלאיו: דָּת פירושו החוק שהועבר לתושבי הממלכה על ידי הכרוז.
בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. מלבים: מרדכי כתב: בכל מדינות המלך, למרות שהמן לא כתב כך. המן לא רצה שכולם יידעו שהציווי להרוג את היהודים הוא לכל 127 מדינות, היות והוא חשש שמא יהיו גוים שלא ירצו להשמיד אומה שלימה.
אך מרדכי רצה שכולם יידעו שאבל היהודים הפך לשמחה ע"י האיגרות השניות, ולכן הוא כתב שהציווי כולל את כל מדינות המלך.
יש חוק בכל אחת מהמדינות שעליהן שלט אחשוורוש, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים, החוק התגלה עכשיו לכל העמים שידעו וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם שביום הזה, י"ג אדר, היהודים יוכלו להתנקם באויבים שיקומו להורגם.
יד הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים,
אלשייך: היה הבדל בין שושן, שם היה גלוי לכולם מה היה כתוב באיגרות ששלח המן, לבין שאר העולם שם הגויים קיבלו 2 איגרות.
איגרת 1. שיהיו מוכנים לי"ג באדר שתוכנה היה גלוי לכולם.
איגרת 2. שהיה כתוב בה בי"ג אדר להשמיד את היהודים, אך רק לקראת י"ג באדר הם היו אמורים לפתוח איגרות אלו.
אחשוורוש שלח את השליחים בבהילות להראות לתושבי שושן, שתוכן האיגרות השניות חשוב מהאיגרות הראשונות, ולכן גם הוציא את מרדכי בלבוש מלכות, על מנת להראות שחשוב לו שהיהודים יעמדו להגן על עצמם יותר מאשר הכתוב שצריך להשמיד את היהודים.
רש"י: הרצים יצאו במהירות כדי להשיג את הרצים של האיגרות הראשונות.
ר"מ חלאיו: הרצים יצאו במהירות כדי להספיק להגיע לכל פינה בממלכת אחשוורוש, או כדי לעודד את היהודים שכבר שמעו על תוכן האיגרות הראשונות.
מלבים: הרצים יצאו מְבֹהָלִים, משום שלא הבינו מדוע נשלחו שוב עם איגרות נוספות. וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ רוכבי הגמלים, יצאו במהירות, בזריזות ובדחיפות עם צו המלך אחשוורוש.
וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה והחוק ניתן בשושן הבירה שמותר ליהודים להציל את עצמם, וכי אף אחד לא יוכל לערער על מה שכתב מרדכי באיגרות.
מלבים: מרדכי התחכם ומנע את השמחה בשושן הבירה עד לאחר שליחת הרצים, שמא יהיו גוים שינסו לשכנע את אחשוורוש למנוע את שליחת האיגרות.
ב. הכתוב תיאר את צדקות מרדכי שלא לקח לעצמו גדולה עד לאחר שהייתה ישועה ליהודים
טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ איך יצא מרדכי מהמלך לשלוח את האיגרות?
בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת, בלבוש היאה למלך, כי עכשיו הפך למשנה למלך.
תְּכֵלֶת וָחוּר בגדי המלכות של מרדכי היו בצבע תכלת ולבן, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, ובראש מרדכי היה כתר זהב. וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן חגורת מפשתן בצבע ארגמן. רש"י: טלית שהייתה עשויה פשתן. תַכְרִיךְ, פירושו שהיו מתעטפים אתו. האבן עזרא: הבוץ מקורו במצרים.
את כל מה שהמן חלם עליו, קיבל עכשיו מרדכי.
אלשייך: מרדכי לא רצה להנות מכבוד כל עוד עם ישראל נתון בסכנה, ולכן שב לשקו ותעניתו. אולם, לאחר שנושעו ישראל, מרדכי קיבל שכרו,
טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; גמול על שקודם: וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר.
תחת השק, צא בבגדי מלכות, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה.
תחת הבגדים הקרועים הוא יצא ב תַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן שעטף את כל גופו,
תחת הצעקה הוא זכה שהעיר שהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.
וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה טז לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר יז וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב;
רינת יצחק שאל: מדוע בני ישראל שמחו כל כך כאשר מרדכי יצא בלבוש מלכות ולא לפני כן כשהגזירה התבטלה. וענה: מרדכי קיבל על עצמו ללבוש שק עד שתעבור הגזירה לגמרי, ולכן כאשר יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ידעו שהגזירה התבטלה לגמרי.
רינת יצחק: המן רצה לבטל את הבדלת ישראל מהאומות על ידי גזירה שלא לקיים 4 מצוות: 1. תורה, 2. מילה, 3. תפילין 4. שבת. כשהיהודים ראו שמרדכי קיים מצוות תפילין ומילה, הם שמחו מאוד והבינו ששעת השמד התבטלה.
וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, תרגום: כל אחד מ 4 הדברים שהוזכרו היה היתר ליהודים לעסוק במצוות. אורה, היתר ליהודים לחזור ולעסוק בתורה. שמחה, שמירת שבתות וימים טובים. ששון, לקיים את המילה. יקר, להניח תפילין.
וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה. מלבים: גם הגויים שמחו בגדולת מרדכי.
אלשייך: גם תושבי שושן הגויים שמחו, אלא שליהודים הייתה תוספת בכך שהם זכו לאורה ושמחה.
טז לַיְּהוּדִים הָייְתָה. מה היה ליהודים?
1. אוֹרָה תחילה צרה ואחר כך ישועה,
2. וִיקָר העמים כיבדו את היהודים. העולם תמיד מכבד כוח.
פעמים מתואר כי ספרים נשלחו על ידי הרצים לכל מדינות המלך, וישנה דת (הודעות מלך) שניתנות בשושן הבירה (ג', יג-יד; ח', יא-יג). נראה שבספרים הפקודה תוארה בצורה מפרוטת, אבל בדת הפקודה הייתה קצרה ולא ברורה.
בפקודה הראשונה, לא פורסם בעיר שושן מהו תוכנו של הספר אלא: 'להיות היהודים עתידים ליום הזה' (ג', יד) ולכן העיר נבוכה.
המן רצה לשמור על עמימות בעיר המלוכה.
המלכה לא ידעה על דבר הגזרה (ד', ד), אלא רק מרדכי ידע (ד', א).
אולם, בפקודה השנייה, גם בצו הקצר (הדת) הוסיפו שתי מילים ששינו הכול: 'להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם' (ח', יג).
מובן מדוע במדינות המלך בשתי הפעמים הגיבו בצורה שונה. תחילה מבוכה. כשהגיעו כעת הספרים, התושבים ידעו במה מדובר, כי הדבר נכתב במפורש ובהרחבה, כשקראו את זה שמחו וצהלו גם בעיר שושן. ולכן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה.
יז וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר בכל אחת מ 127 המדינות שתחת שלטונו של אחשוורוש, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ
בכל מקום שבו צו המלך הגיע, נודע ליהודים כי הם רשאים להתגונן, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, היהודים שמחו, וחגגו במִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב שמחו וצהלו גם בשושן.
מגילת סתרים: ליהודים הפשוטים היו אלה ימים של משתה ויום טוב, אולם למרדכי ולצדיקים היה זה יום של שמחה וששון והודאה לה'.
רינת יצחק: הכוונה לשמחת שבת ויום טוב. יש מצווה לשמוח גם בשבת, אלא שביום טוב יש מצווה גם לאכול בשר ויין ואילו בשבת יש מצווה של שמחה גרידא.
מגילת סתרים: היהודים לא יכלו להראות שהם שמחים כדי שלא יגרמו לקנאת השרים הנמצאים בשושן.
במדרש חז"ל במגילה (ט"ז, ב) כתוב ששָׂשֹׂן זו מילה. והרי היהודים מלו עצמם בפרס, ואם כן מה התחדש עתה בעניין המילה? כאשר עם ישראל נהנה מסעודתו של אחשוורוש, עשו עצמם כאילו אינם נימולים, ולאחר שחזרו בתשובה וחטאם התכפר, חזרו להיות כנימולים.
וִיקָר, אלו "תפילין", כיוון שכאשר עם ישראל מקיים מצוות, העמים מכבדים אותו.
וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַיהֲדִים, רבים מהגויים הצטרפו ליהודים. כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם, רבים התגיירו, או העמידו פני יהודים, כי פחדו מהיהודים.
אלשיך: יש כאן שבח גדול ליהודים שלא היה אחד מהם שהמיר את דתו כאשר הם היו בצרה, לעומת הגויים שרבים מהם התגיירו בגלל שהם ראו שהם עצמם נמצאים בצרה. הפחד שהיה על היהודים עד עתה, עבר אל הגויים.
אלשיך: יש בפסוק זה 4 דרגות שנאמרו על יהודי שושן שידעו על מזימת המן. 1. אוֹרָה. כאשר ראו שמרדכי מורכב על הסוס המלכותי על ידי המן, הם יצאו מהחשיכה הגדולה לאור.
2. לאחר שראו את המן תלוי על העץ, עלו במדרגה, והגיעו למדרגת שִׂמְחָה.
3. לאחר שאחשוורוש נתן לאסתר את בית המן, הם עלו מדרגה והגיעו לשָׂשֹׂן.
4. לבסוף, הגיעו למדרגת יִיקָר לאחר שמרדכי יצא בלבוש מלכות.
עדיין לא הגיעו למדרגה של עשיית משתה ויום טוב, כי לא היו בטוחים שיינצלו. זו הסיבה שלא כתוב שבשושן הגויים התגיירו. כי לא היה ברור מי ינצח בשושן.
בשאר הממלכה לא ידעו על ציווי המן אלא רק את ציווי מרדכי, ולכן שם היו מתגיירים רבים. שמחת יהודי שושן הייתה קטנה יותר משמחתם של שאר היהודים בגלל שהם נהנו מסעודת אחשוורוש.
עדין ריחפה סכנה על העם בגלל הגזרה שגזר זה שכבר תלו אותו על העץ.
אֶסְתֵּר לא התיעצה עם מרדכי ולא שיתפה אותו בתוכניותיה. גם מעמדה בארמון המלך השתנה, עכשיו היא לא הייתה זקוקה ש"יקראו לה אל המלך", היא החליטה מתי לבוא, ובאה בלי הזמנה.
אסתר גם לא חששה לבקש: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי, בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים.
מלכות שאול נלקחה ממנו וניתנה לרעהו הטוב ממנו (שמ"א טו כח), כי לא הרג את המלך האגגי,
טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; גמול על שקודם: וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר.
אֶסְתֵּר, קיבלה את המלכות, כטובה מושתי, כדי שתפיל את המן האגגי.
אסתר המלכה שלטה עכשיו לא רק בזכות יופייה, גם בזכות התושייה שגילתה, אומץ ליבה, וחוכמתה.
גם כשאסתר באה עם מרדכי, הוא לא היה חשוב כמוה, והמלך ענה קודם לה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי (ח 7).
אֶסְתֵּר הייתה החשובה בין השנים.
המלך היה עדין להוט להשביע את רצון האישה שהפכה כה דומיננטית בחצרו: וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְייִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ? (ט 13).
בתחילה נזקקה ל 4 הקדמות כדי לבקש בקשה אחת, עכשיו הסתפקה בהקדמה אחת קטנה: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב: רשות עוד יום לחימה באויבי היהודים.
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִוים עֲלֵיהֶם. "גדולה הסרת הטבעת יותר מ- 48 נביאים…שכולם לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב, (מגילה יד 1). גזירת המן החזירה את מרדכי, אֶסְתֵּר וכל היהודים לחיק היהדות. כולם צמו, והתפללו.
"ומשלוח מנות איש לרעהו", היהודים הבינו שכוחם באחדות, ולכן יש לשלוח "מנות איש לרעהו".
אם בתחילת המגילה לא הייתה סולידריות בין היהודים שחיו בפרס ובין אחיהם הסובלים בארץ, הרי עכשיו תיקנו לתת מתנות לאביונים. לא לשכוח בעת השמחה, את מי שסובל.
ז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אחשוורושׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי: הִנֵּה בֵית הָמָן, נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ, בַּיְּהוּדִים.
רש"י: ומעתה הכול רואים שאני חפץ בכם וכל מה שתאמרו יאמינו הכול שממני הוא לפיכך אין צריכין אתם להשיבם, אלא כתבו ספרים אחרים כטוב בעיניכם.
עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים וכל זה בגלל שהוא רצה להרוג יהודים.
אם כן אתם רואים שנקמתי בהמן, אבל אינני יכול להחזיר את הספרים כפי שביקשתם (כפי שיבואר בפסוק הבא)הקבלה בין המגילה וספר מלכים:
1. אסתר ובת שבע משיגות ראיון עם המלך כדי להעביר את המסר שלהן. 2. שני המלכים שואלים בדאגה "מה לך?" 3. המלכה בת שבע טוענת באוזני דוד נגד אדוניה הטוען לכתר, ואסתר טוענת באוזני המלך נגד המן. 4. בת שבע זוכה לעצת נתן הנביא ואסתר זוכה לעצת מרדכי. 5. בסוף שני המלכים בוחרים את האדם הנכון: דוד בוחר בשלמה, ומרדכי הופך למשנה למלך, במקום המן. 6. המתחרה של שניהם נהרג. 7. אסתר ואבישג נמצאות לאחר חיפוש מקיף בכל רחבי הממלכה אחר בתולה יפה, כעצת נערי המלך.
