מגילת אסתר פרק ה'

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי = ביום השלישי של הצום שעליו הכריזה אסתר.

3 ימים: המושג "יום שלישי" מוכר בתנ"ך מכמה מקומות: 1. מעמד הר סיני, "ויהי ביום השלישי בהיות בוקר", 2. עקדת יצחק "ביום השלישי וירא את המקום מרחוק". ועוד מקומות, כמו אצל 3. המרגלים 4. יונה, 5. יוסף.

וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת: לבשה רוח הקדש! מגילה: ושרתה עליה רוח הקדש (בבלי מגילה יד עב). נביאה: אסתר היא אחת משבעה נביאות שחז"ל אמרו שהיו לעם ישראל: הנביאה היחידה שנתייחד לה ספר בתנ"ך. בזכותה, יהודי פרס זכרו את עמלק עזרו למחות את זכרו, וביססו את מקומם בהיסטוריה היהודית.

אלשייך: רק ביום השלישי התברר שאסתר הומלכה כדי להציל את ישראל, ולכן המלכות שלה קיבלה תוקף.

וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת: לבישת בגד המלכות, מסמלת את סיום התנהגותה הפסיבית, את מחיקת אישיותה, ואת הבלטת אופייה האמיתי!

מלבים: כל מי שראה את אסתר בזמן זה ידע שהיא הייתה ראויה למלכות.

"לבשה מלכות", כנראה בגדים מיוחדים, ובהם נראתה כמלכה.

אלשייך: אסתר נשאה על עצמה כל כך הרבה חן עד שהיא הייתה יכולה גם להציל את כלל ישראל.

תוכנית עוקץ: וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בצניעות, כמו שהגבר אוהב. אסתר יצאה לפגוש את המלך, לאחר שהייתה מלכה כבר 6 שנים, וידעה שיופייה יכול לפתוח עבורה דלתות, והיא טרחה להדגיש יופי זה בבגדי מלכות.

"לא כדת": כאשר ושתי התנהגה לא כדת, היא סולקה ממעמדה, ואולי נהרגה. עכשיו אסתר לקחה על עצמה את הסיכון להתנהג "לא כדת" ולמות, אבל בשביל עם ישראל הייתה מוכנה לעשות זאת.

התעלות אסתר: ודווקא כשהפרה את מצוות המלך, והופיעה לפניו בלא שהוזמנה שיפרה אסתר את מעמדה, והצטיירה כאישה חכמה, ולא רק יפה, גם בחצר המלך וגם בקרב בני עמה.

משתה: ממוכן ביקש לפגוע במעמד הנשים, אך אסתר הצליחה לחזק את מעמדן, דווקא כשהתייצבה לפני המלך בלי רשות, והמלך במקום להרוג אותה, שאל אותה: "מה בקשתך? עד חצי המלכות ויעש לך".

תכנון אסתר: אסתר לא תכננה את מהלך הצלת היהודים כפי שיעץ מרדכי: "להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה", היא גם לא קיבלה יותר פקודות.

הייתה לה תוכנית משלה, תוכנית, שהיא הגתה בעצמה, תוכנית שסיכנה את עצמה.באומץ לב תכננה תוכנית מבריקה, ובחוכמה פסיכולוגית, ידעה למצוא טכסיסים שיגרו את סקרנות המלך, שביקש להבין מדוע הזמינה אותו ואת המן.

אסתר תכננה תוכנית מזהירה, שבה כללה את יופייה, את אהבת המלך אליה, את הקנאה הטבעית של גבר שאשתו היפה מושכת גם גברים אחרים, וכך לפתות את המלך ולחשוף את האויב, אך גם לחשוף את עצמה לסכנת מוות!

בחכמה ידעה איך  להכפיש את המן בעיני המלך ולהביא למפלתו.

אסתר כיבדה את המלך ואת המן בהזמנה, למשתה שערכה, ותוך כדי שהותם במדורה האישי בארמון, שיכרה ופיתתה את שניהם, ובכישרון דרמתי יצרה מתח ארוטי ועוררה את קנאת המלך בהמן.

קנאה: אסתר תכננה תוכנית ערמומית להבאיש את המן על המלך.

לכאורה סר חינה של אסתר בעיני המלך, הרי הוא לא קרא לה כבר 30 יום, ולמרות זאת היא העיזה לבדוק את גבולות סבלנותו, ולהטרידו פעמים כשהיא הזמינה למשתה אינטימי אותו וגבר אחר.

אסתר היא דמות המשתנה במהלך המגילה. כולם זכרו שאסתר היא ענווה וצנועה, עכשיו ניצלה זיכרונות אלו, ובעזרתן חוללה מפנה במעמד משני המלך.

וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; אבן עזרא: השומרים לא יכלו למנוע ממנה את כניסתה, היות והיא הייתה המלכה.

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּיסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת, כיסא המלך עמד מול הכניסה לבית הפנימי לכן הוא ראה את אסתר מיד.

מלבים: אחשוורוש ישב שם בכוונה כדי שיוכל לראות את כל מי שנכנס לשם.

מלבים: זה היה נס שבאותו זמן השרביט היה בידי אחשוורוש.

ב וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר.

אלשייך: הקב"ה עשה חסד עם אסתר. אחשוורוש ראה את אסתר, ועל פניה של אסתר היה חוט של חסד, ולכן הוא הושיט לה את השרביט. אם הוא לא היה רואה את אסתר, אלא שומע על כך מהשומרים שלו, ייתכן שהיה דן אותה למוות.

א. בתחילה הוא כעס על אסתר על שהיא באה אל בית המלך, אך מיד כשראה את פניה נרגע מכעסו. ב. לאחר שאסתר נעמדה ולא המשיכה להיכנס אליו, הוא הבין שאסתר צנועה ולכן לא נכנסה פנימה, ולכן הושיט לה את השרביט.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ?

אלשייך: מַה לָּךְ, היא שאלה על איזו צרה אסתר באה לפניו,

וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, היא שאלה, האם אסתר צריכה שהוא ייטיב לה באיזה עניין.

מלבים : מַה לָּךְ, היא שאלה על מה הנזק שייגרם לאסתר מהעניין שהיא באה להעלות לפני המלך, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, מה הרווח שהיא רוצה להשיג מהעניין ההוא.

אבן עזרא (נוסח ב') :מדוע הוצרכת לבוא לכאן בלי שנקראת?

מַה לָּךְ, היא שאלה מה קרה על העבר, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ היא שאלה לגבי העתיד.

לא מוזמנת, ובצורה לא צפויה הופיעה אסתר לפני המלך אחרי שלא ראה אותה שלושים יום. אסתר עמדה בחצר של הבית הפנימי אך לא נכנסה אליו,

אך אסתר נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּיגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.

סיכנה חיה: כשאחשוורוש ראה את אסתר מופיעה בחצרו ללא הזמנה, שאל: "מה לך אסתר"? כי הוא ידע שהיא סיכנה את חייה כשהחליטה להתייצב לפניו בלי הזמנה, והבין שכנראה הדבר חשוב לה מאד.

הוא היה סקרן לדעת מה כל כך חשוב לה, שלמען זה היא סיכנה חייה ובאה אליו ללא הזמנה? למה היא מוכנה לסכן את חייה?

כששמע את בקשתה, זו הייתה מחמאה לאגו שלו: המלך שמח לשמוע שאסתר, שמעולם לא בקשה דבר לעצמה, סיכנה חייה רק כדי להזמין אותו למשתה, הדבר החמיא לו. והוא היה מוכן לתת לה "עד חצי המלכות".

כמה שמח המלך בליבו על שהטיב לבחור אישה בפעם השנייה, ומצא ממושמעת, המסכנת חייה מתוך געגועים אליו, ובאה במיוחד להזמינו למשתה.

המלך הבין שאסתר עורכת משתה שבמהלכו תבקש ממנו משהו חשוב.

עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְייִנָּתֵן לָךְ גם אם תבקשי ממני בקשה גדולה, רש"י: פשוטו של מקרא, אף אם תשאלי ממני חצי המלכות אתן לך, וְיִינָּתֵן לָךְ, איענה לבקשתך.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי הן בקשה גדולה מאד ולכן קשה לי לגלות מיד מה אני רוצה, אך אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ.  ר"י נחמיאש: האותיות הפותחות את המילים יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם,  מרכיבות את שם ה'.

למה הזמינה אסתר את המן למשתה?

1. רש"י: כדי לקנאו במלך ובשרים שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו. רצתה לנצל את קנאת המלך לטובתה, קיוותה שהוא יבקש להשפיל את המן, כדי שהיא תפסיק לשים לב אליו.

2. רצתה לשים עין על המן בכל עת. לדעת כל הזמן איפה המן נמצא.

3. רצתה להבטיח שאינו זומם עוד מזימות.

4. אלשייך  אסתר הזמינה את המן כי רצתה שב"י  לא יחשבו שיש להם אחות בבית המלך שתבטל את הגזירה, וכך הם ימשיכו להתפלל ולחזור בתשובה, ולכן הזמינה את המן כדי שכולם יחשבו שהיא משתפת פעולה עם גזירתו.

5.  למדה מבית אביה: "אם רעב שונאך האכילהו לחם."

המלבים: א. אסתר רצתה שאחשוורוש יידע שאין לה דבר אישי בעד או נגד המן, אלא היא רק רוצה להציל את עמה.

 ב. להפתיע את המן כדי שלא יוכל להתיישב בדבר ולהפריך את טענותיה.

ג. שינוי מזל קורה לאחר שהמזל כבר נמצא בשיאו. לכן, רק לאחר שהמן עלה לגדולה ואסתר העצימה את גדולתו ע"י הזמנתו למשתה, היה אמור מזלו להשתנות.

ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן, המלך לא שאל את המן אם הוא מעוניין להשתתף במשתה המלכה, אלא מיד ציווה להביא את המן למשתה.

ה לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר; במשתה שהוא ערך, הוא הזמין את ושתי, והיא סרבה להזמנתו. כשאסתר ערכה משתה והזמינה אותו, הוא נענה להזמנתה, כי אולי חשש פן רקמו אסתר והמן מזימה כנגדו. המלך לא  קרא לה פה "מלכה", שכן לא ידע מהי כוונתה ב: "דבר אסתר", בהזמנה שלה.

אחשוורוש שהיה שליט אבסולוטי, פטריארכלי, שניצל ושלט בנשים.

בעבר ניסה לצוות צווים פטרוניים על המלכה ושתי, ואיבד אותה, עתה נזהר ביחסיו עם מחליפתה: עכשיו היה מוכן להתחלק ברכושו עם אשתו, כי מן הסתם נכבש על ידה, והיה מוכן לתת לה כל מה שתבקש, ״עד חצי המלכות״.

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר. רש"י:  כל סעודה נקראת מִּשְׁתֶּה, על שם היין שהיה עיקר הסעודה.

ו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, גורל ושתי, גורל המן, וגורל היהודים נחרצו תוך כדי שתית הַיַּיִן, עד כדי שיכרות.

אחשוורוש נשלט לסירוגין  ע"י יועציו, או נשיו, או ע"י הַיַּיִן.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִינָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ,

מגילת סתרים : שְּׁאֵלָה – מה שאדם מבקש על עצמו, ובַּקָּשָׁה –  מה שאדם מבקש על מישהו אחר. כאשר אסתר ביקשה מאחשוורוש לבוא אל המשתה זו הייתה בקשה עצמית, ואילו הבקשה שהמן יצטרף הייתה בגדר בקשה מאחרים.

 אלשייך: שְּׁאֵלָה היא בקשה קטנה ובַּקָּשָׁה היא בַּקָּשָׁה גדולה. לכן אחשוורוש אמר עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת כי ברור שבשלב השאלה אסתר לא הייתה מבקשת ממנו בקשה כזו גדולה.

עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ. לא אסתר התחננה לפני המלך, אלא הוא התחנן לפניה מספר פעמים: מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְייִנָּתֵן לָךְ?

ז וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר: 1. שְׁאֵלָתִי, 2. וּבַקָּשָׁתִי ח 3. אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, 4. וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, 5. לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי, 6. וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, אסתר הרבתה במילים, כדי להגביר את המתח של המלך:

אסתר הקדימה 6 הקדמות, לפני שהעזה להביע את משאלתה.

מלבים: אסתר ענתה בחכמה ואמרה שעיקר בקשתה שתמצא חן בעיני המלך. מלבים: דברים אלו מראים על חוכמת אסתר. היא אמרה שאינה ראויה לבקש בקשה מאת המלך, אבל היא תבקש, רק בגלל שהמלך ביקש זאת.

רק לאחר מכן פירטה את בקשתה: יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, חלאיו: השאלה והבקשה הינן שהמלך יבוא עם המן אל הסעודה שתהיה מחר.

מדברת הרבה ואומרת מעט: לא גילתה למלך מהי מטרת הזמנותיה, הגבירה עוד יותר את סקרנותו ואילצה אותו לחכות עד מחר כדי לדעת יותר על שאיפותיה.

מעוררת קנאה: בפעם הראשונה הזמינה לסעודה האינטימית שערכה למלך, גם גבר נוסף "יבואו המלך והמן". והמלך מת לדעת מה שייכותו של המן לאסתר.

הזמנת המן עוררה חשד ואת קנאת המלך. המלך היה מודאג פן מתרקם רומן בין אסתר והמן,

אסתר רצתה שהמלך יקנא ויחשוד בהמן.

קנאה: "ותאמר על לבבה: "אך יראה המלך כי מצא המן חן בעיני ואקרא לו לבוא אל המשתה, וקנא בו המלך, כי יאמר: "מה ראתה אסתר כי לא הביאה עמי אל המשתה כי אם אותו"?

מסכת מגילה: אסתר תכננה שאם כל דרך אחרת לא תצלח, היא תפתה את המן בנוכחות המלך ואז המלך יאלץ להוציא אותה ואת המן להורג, וכך תבוטל הגזרה.

סיכנה לא רק את חייה, אלא גם סיכנה את נשמתה. הקריבה הרבה כדי להציל את העם.

אחד התפקידים הנוראים ביותר הוא להתמסר כדי להשיג תועלת לזולת. חז"ל: "גדולה עברה לשמה יותר ממצווה שלא לשמה. אסתר הייתה מוכנה לפתות את המלך, כדי להציל את עמה.

"והיא נוטלת כוסה ונותנת אותו להמן, והמלך רואה ומתקנא עליו", (פנים אחרים ל"ו). אישה מסורה שלמרות חששותיה, אזרה אומץ להושיע את העם.

גם בפעם השנייה הזמינה אסתר את אותו גבר למשתה האינטימי שערכה, כשהיא הזמינה את המן בפעם השנייה, החשד והקנאה התגברו.

ועוד יותר גרוע, המלך דאג שמא מתרקמת ביניהם מזימה להפילו. לא פלא שנדדה שנתו. זה מה שטרד את שלוות המלך.

החשד והקנאה שאסתר הצליחה לעורר בלב אחשוורוש, הם היסודות שעזרו לה להתגבר על אחד השרים החזקים בממלכה ולנצח אותו.

אסתר נראית כתככנית, ופעלה כסוכנת זרה. אך כל זאת נעשה כדי להפיל את המן ולהציל את עמה.

אסתר רצתה שהמן ירגיש בטוח ויהיה נתון באופוריה. אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם.

אלשייך: המן היה טיפש שהרי הוא היה צריך לחשוד שאולי אסתר יהודייה והיא הזמינה אותו כדי לסכל את זממו, והכתוב מציין שהוא לא חשד בדבר.

וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ. רש"י: מה שבקשת ממני כל הימים לגלות לך את עמי ואת מולדתי.

מתח: "יבוא המלך והמן אל המשתה הַיּוֹם, דחיפות, הַיּוֹם, למה? כדי להזמין לעוד משתה מחר, כך עוררה אסתר מתח וסקרנות לגבי מה היא רוצה לבקש.

למה אסתר לא גילתה למלך במשתה הראשון, על רוע ליבו של המן?

אולי נזקקה לזמן, כדי לערער את אמון המלך בהמן.

אירוניה דרמטית: ט  וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; ראה בהזמנת המלכה את שיא הצלחתו ולא ידע כי אסתר בקשה לעורר את קנאת המלך בו.

אסתר ידעה להערים על המלך וגם על המן. המן שמח מאד להיענות להזמנת אסתר.

מלבים :הכתוב מספר על רשעות המן. עד עתה, המן לא היה שמח אף פעם, מכיוון שבכל פעם שהוא קיבל משהו או עלה לגדולה, הוא רצה תמיד לקבל עוד ועוד. הפעם הראשונה שהוא שמח בחלקו הייתה לאחר המשתה של אסתר. 

וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ, הזמנת המן למשתה שערכה אסתר עוררה בליבו גאווה ויהירות. ולכן כאשר יצא המן מהמשתה עם המלך והמלכה, ופגש את מרדכי, שכרגיל לא השתחווה לו, הדבר הגביר כעסו.

ר"א כהן צדק: דווקא כאשר המן יצא מהמשתה, הוא כעס יותר, משום שהוא חשב שלאחר שהוא נקרא אל המשתה של אסתר, מרדכי יכבד אותו.

להמן היה הכול: כבוד, מעמד רם, כסף, אישה, בנים רבים, אבל הדבר שלמרות הכול הוציא את המן משלוותו היה שמרדכי לא משתחווה לו.

רלב"ג: מרדכי אפילו לא קם לכבודו.

אלשייך: בתחילה מרדכי עדיין היה קם בפני המן כמו שרגילים לעשות בפני אנשים מכובדים. בשלב הזה המן הבין שיש כאן מלחמת דתות ולכן רצה להשמיד את כל היהודים. אולם, לאחר שמרדכי ראה שהייתה סייעתא דשמיא, ושאסתר התקדמה עם תוכניתה, הוא הפסיק אפילו לקום בפניו.

וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה. ככל שחשב שמעמדו בממלכה הפך גבוה יותר, הוא הסתנוור ממעמדו ורדף יותר אחרי הכבוד.

המן הרגיש שמרדכי ביזה אותו, כאשר לא השתחווה לו,  ולכן הוא רצה להרוג אותו באופן אישי, ולכן זימן את אוהביו, לתכנן כיצד להפטר מהשנוא עליו

רינת יצחק: המן ראה את מרדכי יושב בשער ומלמד תינוקות של בית רבן תורה ולכן כעס. גזירת המן הייתה גם על לימוד תורה וכאן ראה שמרדכי אינו מקיים גזירה זו בנוסף לכך שאינו משתחווה לפניו.

י וַיִּתְאַפַּק הָמָן, למה התאפק ולא הרג מיד את מרדכי?

1. כי למרדכי היה מעמד רשמי כיושב בשער המלך.

2. לא יכל לפגוע במי שגמל טוב למלך, והסגיר את המבקשים להתנקש בחייו.

3. ר"מ חלאיו: המן לא היה יכול להרוג את מרדכי ללא רשות מהמלך.

4. מלבים: המן רצה לחזור אל בית המלך ולהלשין על מרדכי, אבל הוא התאפק מלעשות זאת, וחזר אל ביתו כדי להתייעץ עם אוהביו ואשתו מה לעשות.

למה לא ביקש המן מהמלך רשות להרוג את מרדכי? כי מרדכי גילה למלך על המזימה להורגו, והמן חשש שאם יבקש להרוג את מרדכי, המלך עלול לחשוד בו, שהוא היה איתם במזימה, אבל אחרי שהוזמן, רק הוא והמלך למשתה ע"י המלכה, התחזק בטחונו, "המלך מגדל אותי ואשתו מכבדת אותי", (אסתר רבה ט).

המן היה מרוצה מכך שהמלכה הזמינה גם אותו למשתה המיוחד שערכה לכבוד המלך, ולא הבין כי בהיענותו להזמנת אסתר, כבר החלה נפילתו, בכך שעורר על עצמו את קינאת המלך. שנאמר וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם, אמר ר' תנחומא: (מלכים ב יד 27). ולא דיבר ה' למחות שם ישראל. אלא כך דבר: מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם,

המן חשב שדווקא משום כבודו הרב, מרדכי היה אמור לכבד אותו, ומצד שני כבודו הרב מנע מהמן מלהרוג את מרדכי, ולכן היה צריך להתייעץ.

י  וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ; וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו, וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ. לפגישת ההתייעצות הראשונה שערך עם אוהביו.

המן קרא לזרש רק אחרי אוהביו, אבל היא קפצה לפני היועצים ונתנה לפניהם את עצתה, יד וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו,

למה קפצה לפני אוהביו עם הצעתה? אולי הרגישה לא חשובה:

כי הייתה כלואה בהרמון הנשים?

או כי לא הוזמנה למשתה שערך המלך?

 או כי זרש לא רצתה להסתפק במקום שני, ולכן קפצה והציעה לתלות את מרדכי, (ע"פ אסתר רבא).

וַיְסַפֵּר הָמָן.. לזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ: 356 יועצים היו לרשע ולא היו יודעים כזרש אשתו. וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.. מהיכן באה? 1. נהג כאחשוורוש, וכלא את זרש בהרמון הנשים, ומשם זימן אותה אל המועצה שכינס בביתו, (דעת מקרא).

 2. מקצה אחוזתו, כשהלך הוא לבית המלך, הלכה היא לבית מאהביה ושלח וקראה, (אגדת אסתר: ה ט).

3. אולי היו להמן נשים נוספות, אך הוא קרא רק לה להתייעצות.

דעת מקרא: שחצן! יא וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת:

1. כְּבוֹד עָשְׁרוֹ

 2. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.  המן סיפר  שאחשוורוש גידל אותו ומינה אותו על כל השרים ועל שאר עבדי המלך.

3. וְרֹב בָּנָיו, אבן עזרא: המן לא היה צריך לספר לזרש אשתו שיש לו בנים רבים, שהרי ברור שזרש ידעה על כך, אולם המן סיפר על כל גדולתו ושבכל זאת מרדכי, איננו משתחווה לפניו.

מלבים: הצלחתו של אדם נמדדת בקניינים רבים, בבנים ובכבוד.

המן הדגיש שהוא הצליח בכל המובנים. לכן, לא היה זה מכבודו להרוג רק את מרדכי, שהרי אדם כ"כ מכובד לא אמור לעסוק בפגיעה של אדם אחד.

4. יב וַיֹּאמֶר הָמָן: אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי, המלכה לא הזמינה אף אחד, רק אותי, וזה מראה על חשיבותי.

וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ רק אני מוזמן מחר למשתה שיהיה רק איתה ועם המלך.

יב וַיֹּאמֶר, הָמָן: אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי; אסתר רבה ט: 4 הם שפתחו ב"אף" וסיימו באף:

המן! אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה .. כִּי אִם אוֹתִי; – נתלה על העץ.

הנחש: אף כי אמר ה' – על גחונך תלך…

שר האופים: אף אני בחלומי – תלוהו על העץ.

עדת קורח: אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו – נבלעו באדמה.

המן התפאר בגדולתו בפני זרש ואוהביו, שניבאו אח"כ את מפלתו (אוצר המדרשים).

יב וַיֹּאמֶר, הָמָן: אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי;

מלבים: אין מציאות שבה מוזמן רק שר אחד אל משתה, וכאן אסתר הזמינה רק אותו מכל השרים, והדבר מראה שמבחינתה של אסתר הוא שקול כנגד כל השרים גם יחד.

ג וְכָל זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶו לִי:  רש"י:  א. כל הכבוד לא שווה בעיני מאומה. ב. הכבוד איננו מועיל. ג. "איננו דבר ששווה בעיני". איני חש לכל הכבוד אשר (מגיע) לי.

בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, רש"י: היה (מרדכי) מראה לו שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות, כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה.

 חלאיו: בכל פעם שהמן היה יוצא מבית המלך, הוא היה כועס כשהוא היה רואה את מרדכי,יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. ובסוף אמר המלך להמן: לך ועשה כן, למרדכי היהודי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. מדה כנגד מדה.

אלשייך: אין לי שום שמחה בכל הכבוד שנעשה לי,  בגלל מרדכי, ואיני יכול להמתין עוד כמה חודשים שמרדכי ייהרג, ועד שארגיש שמחה כלשהי בלב.

מרדכי שלט במצבי רוחו של המן, שלמרות רוב בניו ועושרו הוטרד מהאחד שאינו משתחווה, מזה שבז לו.

אלשייך: המן רצה להדגיש שלמרות שהוא ידע שיש לאסתר קשר כלשהו אל מרדכי, שהרי מרדכי היה שואל בשלומה בכל יום כשהוא היה עובר בשער המלך, הרי שברור שאסתר איננה מתייחסת אליו באותו כבוד שהיא מתייחסת אל המן, שהרי רק הוא, המן, הוזמן אל המשתה, ואם אסתר הייתה מכבדת גם את מרדכי, היא הייתה מזמינה גם אותו אל המשתה.

מלבים: המן אמר, שכדי שאחשוורוש יסכים למלא את בקשת אסתר, היא הזמינה אותו כדי שיעזור לה בבקשתה, והדבר מראה שהוא חשוב יותר אפילו מהמלכה, היות ויש סיכוי גבוה יותר שהמלך ייענה לבקשתו מאשר לבקשתה.

אלשייך: המן חשב שאם אסתר הזמינה אותו כדי להפיל אותו, היא הייתה עושה זאת במשתה הראשון.

זרש אמנם ליטפה להמן את האגו, והציעה לו לפתור כך את בעיית מרדכי:

"נעשה עץ 50 אמה", אבל לא היה אכפת לה למה מרדכי כ"כ מפריע לו, והאם אפשר להתמודד עם בעיית מרדכי בדרך פחות אגרסיבית.

יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ 50 אַמָּה, זרש: הציעה לעשות עץ גבוה כדי שהמן יוכל לראות את מרדכי תלוי בשעה שישב במשתה אסתר. בקשה שהמן ירגיש נכבד, בזכות סמל של אגו גברי מפואר כמו עמוד תליה בגובה חֲמִישִּׁים אַמָּה.

מה כ"כ מיוחד בהצעת זרש: לפי החוק הפרסי תלו מורד במלכות על עץ. כך שזרש הציעה להאשים את מרדכי כמורד במלכות, או בקוד: לתלות אותו עַל עֵץ,.

מרדכי יתלה כמו בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שרצו למרוד במלך: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, (ב', כא-כג. (י אריאל מור והדס 383). וכך הציעה זרש: וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו!

מלבים: מקובל שמידי פעם המלך היה תולה אדם שמרד בו, כדי שכולם יראו מה קורה למי שמורד במלך ויפחדו לעשות זאת. התלייה הייתה על עץ גבוה כדי שכולם יראו זאת, וגם הייתה נעשית בַבֹּקֶר. אם המן היה תולה את מרדכי על שהוא מרד במלך, זה לא היה זה פוגע בכבודו.

מלבים: הנה יעצוהו בחכמה, שיוכל לנקום במרדכי.. כי אם יתלה את מרדכי רק מצד חטאו.. שלא השתחווה לו, הוא לו פחיתות כבוד, שהיה לו ריב עם איש יהודי בעבור שהקל בכבודו, אבל אם יצווה המלך לתלות איש מן המורדים בו להפיל מורא על העם (המלבים ה', יד).

זרש, כאיזבל, יעצה לבעלה להעליל לפני המלך, כי מרדכי מרד במלכות,  להעניש את מרדכי כפושע  שעונשו הוא דוגמה לכל העם, ומי שישמע על עונשו יפחד מהמן. וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו! תכננה שהריגת מרדכי תושתת על פסק דין חוקי שייצא מפי המלך.

הציעה: שכנע את המלך להכריז על מרדכי מורד במלכות, וכך יומת מרדכי "בדרך חוקית", ע"פ פסק דין של המלך, שדינו תלייה, ולא כחיסול חשבונות אישי שלך, של המן.

וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ ולאחר שתתנקם במרדכי, תוכל לבוא עם המלך אל המשתה שעורכת לכם אשתו, ותוכל לחגוג עם המלך במשתה ותאכל ותשתה והכל יערב לך, כשתראה את שונאך תלוי מולך, ואתה ואוהבך תראו את אויבך תלוי על העץ.

וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ.

"הרצחת וגם ירשת? זרש, כמו איזבל ביקשה לרצוח ולרשת את מרדכי. והמן החליט לגמור את החשבון עם מרדכי, עוד לפני הפתרון הסופי של עמו.

אלשייך: יַעֲשׂוּ, זרש ואוהבי המן אמרו לו שאחרים יַעֲשׂוּ את העץ, אבל המן כל כך שנא את המן עד שהוא רצה לעשות את העץ בעצמו. 

עץ 50 אמה: המן לא בזבז אפילו רגע אחד, ובעצת אשתו, בחר מיד עץ 50 אמה גובהו, ולא חשב שעצה זו מוגזמת או מגוחכת. ובמידה כנגד מדה, תלו אותו על עץ זה. "במידה שאדם מודד בה, מודדין לו", (סוטה ח עב).

פה לראשונה המן קרא לאוהביו, וכשהם חשבו שהוא עולה לגדולה, הם נשארו בביתו, כי רצו להיות קרובים להצלחה.

זרש לא לקחה בחשבון שהיחיד שהמלך לא יחשוד בו בבגידה הוא מרדכי, שהציל את המלך מבגידת בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ. "וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".

אך באותו לילה כשהמלך חשד בהמן, וחשב על בוגדים, הוא נזכר בשני בוגדים אלו ובמי שלא גמלו לו טובה על הסגרתם. כך מרדכי נחלץ מצרה, שנאמר: צַדִּיק, מִצָּרָה נֶחֱלָץ; וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו (המן), (משלי יא 8). (מדרש פנים אחרים ב).

זרש לא ידעה לצפות את תגובת המלך, ובכך הביאה לאובדן משפחתה. היא לא לקחה בחשבון שיהיה קשה להעליל על מי ש"דיבר טוב במלך".

עצת אחיתופל: זרש היא אחת מה – 6 שחז"ל מונים, שעצתם הזיקה ולא הועילה (סמואל מ., נשים נסתרות בתנ"ך ב (132. עצת זרש מצאה חן בעיני המן בעלה, ונראה שהוא סמך עליה יותר מאשר על אוהביו, ולכן ציית לאשתו ומיד ציווה למלא עצתה ולהקים את העץ. אך המן ייווכח בעתיד, כי עצת זרש, הייתה עצה מזיקה.

המן היה חדור נקמה, והשנאה עיוורה אותו: וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ: זרש אמרה יַעֲשׂוּ, אבל המן "עשה" בעצמו. וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ, אך המן לא התאפק ועוד באותו לילה הלך אל המלך, (גרוסמן י אסתר מגיד 2013, 156).

יוסף ומרדכי: ניסיונם שווה: 1. "ויהי כאומרם אליו יום יום ולא שמע אליהם", 1א. "ויהי כדברה אליו יום יום".

גדולתם שווה: 2. "ויסר המלך את טבעתו.. ויתנה למרדכי.",

2א. "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותה ע"י יוסף.

3. "וירכיבהו ברחובות העיר",

3א. וירכב אותו במרכבת המשנה…ויקרא לפניו אברך, (אסתר רבה ז 8).

הקבלות בין סיפורו של יוסף לסיפור מרדכי:

יוסף

מרדכי

1. שניהם עלו לדרגת משנה למלך בחצר של מלך זר, 2. התגברו על מכשולים, 3. השתמשו במעמדם כדי לעזור למשפחתם ולעמם. 4. זכו לכבוד פומבי, 5. הכריזו על כבודם, 6. הוסעו במרכבה, 7, קיבלו טבעת מהמלך. 8. משתה שבו נחשף הזהות האמיתית של המארח או המארחת, 9. בשני המקרים יש עונש תליה. 10. יוסף מחליט לחזור לצור מחצבתו. 11. סיפור יוסף מתרחש במצרים. 12.  נשכח שיוסף עזר לשר המשקים. 13. ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה, 14. פרעה חלם בשנתו. 15. וילבש אותו בגדי שש, 16 וישם רביד זהב על צווארו, ויקראו לפניו: אברך.

1. שניהם עלו לדרגת משנה למלך בחצר של מלך זר, 2. התגברו על מכשולים, 3. השתמשו במעמדם כדי לעזור למשפחתם ולעמם. 4. זכו לכבוד פומבי, 5. הכריזו על כבודם, 6. הוסעו במרכבה, 7, קיבלו טבעת מהמלך. 8. משתה שבו נחשף הזהות האמיתית של המארח או המארחת, 9. בשני המקרים יש עונש תליה. 10.מרדכי מחליט לחזור לצור מחצבתו. 11.סיפור מרדכי מתרחש בפרס. 12. נשכח שמרדכי הציל את המלך. 13. ויהי באמרם אליו יום יום ולא שמע אליהם.  14. אחשוורוש נדדה שנתו. 15. הולבש בלבוש המלך. 16. ויקראו לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

כל הפעלים המופיעים כאן, חוזרים בספור עלייתו של מרדכי. אצל יוסף אין שמות לגיבורים ואילו במגילה מפורטים שמות כל הסריסים, כי התורה אינה מעוניינת בחיי חצר המלך, ומנסה רק להעביר מסר.

חג פורים נזכר כבר במאה הראשונה לפה"ס ונקרא אז יום מרדכי.