מְפִי בֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן, הנכד והנצר האחרון שֶל שָׁאוּל

מְפִי בֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן, הנכד והנצר האחרון שֶל שָׁאוּל,

פרק ט: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ (דוד) הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד" (ג). וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי יֶשׁ עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן.

דוד זכר שיונתן רעו הציל אותו מידי שאול אביו, עזר לו והשביע אותו לא לפגוע בצאצאיו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹור ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם (שמואל א כ, מב).ועכשיו ביקש לגמול לו.

ב וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, מי היה ציבא? עבד שאול בעבר.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ! ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹוקִים? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ, ענה לדוד: עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.

למה הדגיש ציבא את הנכות? נכה נחשב אז לאדם נחות, פחות ערך.

מתי הפך נכד שאול לנכה? שמואל ב ד ד וְלִיהוֹנָתָן, בֶּן שָׁאוּל, בֵּן, נְכֵה רַגְלָיִם; בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל, וַתִּישָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹוס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַייִּפֹּול וַיִּפָּסֵחַ, וּשְׁמוֹ מְפִי בֹשֶׁת. כשהגיע השמועה על תבוסת הצבא ונפילת שאול ובניו בקרב בגלבוע, האומנת של הילד נבהלה ורצתה לברוח ולהחביא את הילד, אך היא נפלה והילד, הפך לנכה ואולי נקטעו רגליו.

מכל משפחת שאול, שהיו לו בעבר בנים ונכדים, נשאר רק בן נכה אחד, שהעבד שלו השתלט על כל רכוש בית שאול והתעשר מחורבן בית המלך.

 ד וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הוּא? וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל, בְּלוֹ דְבָר .

מפי בושת לא גר בגבעת שאול, בארמון סבו, אלא בעבר הירדן, רחוק מנחלת אבותיו, כי ציבא חמס ממנו את כל נכסי משפחת שאול, השתלט על כל רכוש משפחת המלוכה והגלה משם את השריד האחרון והיחידי של המשפחה.

מפי בושת הנכה, חסר האונים, העני, שעבדו חמס את רכושו, לא יכול היה להתקומם וחי כפליט בעבר הירדן המזרחי, כיוון שציבא השתלט על ביתו, ומפי בושת היה חלש מכדי להיאבק על זכויותיו.

מפי בושת נאלץ לאכול על שולחנו של ציבא, ולמרות שהיה נכדו של שאול המלך. הוא היה חסר כול, שאפילו אוכל, לא הצליח לקנות לעצמו.

ה וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּיקָּחֵהוּ, (את מפי בושת) מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר.

ו וַיָּבֹא מְפִי בֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, אֶל דָּוִד, וַייִּפֹּול עַל פָּנָיו, וַיִּשְׁתָּחווּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִי בֹשֶׁת? וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ! מפי בשת, נפל על פניו לפני המלך, כי חשש.

דוד הבטיח לבן של יונתן: אַל תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד.

"לא קראתיך לגמול עמך רעה כי אם לגמול עמך חסד בעבור אביך, מצודת דוד. בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ;

וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד

למה? 1. חסד מאוחר לבן של יונתן שכל כך אהב את דוד, דאג לו והציל אותו מידי שאול אביו שביקש להורגו, דוד ביקש לגמול חסד ולכבד את הבן של האיש שגמל אתו כל כך הרבה חסדים.

2. מחווה כלפי שבט בנימין, הבא להוכיח להם שדוד דואג לצאצאי שאול. וכך לפייס את שבט בנימין.

3. אולי זו מלכודת דבש, המאפשרת לדוד לפקח עין על נצר מבית מלכות שאול. אולי דוד רצה להשגיח עליו שלא ימרוד בו?

ח וַיִּשְׁתַּחווּ, מפי בושת המסכן שהיה גם נכה רגלים וגם עני, לא הבין איך פתאום השתנה מזלו, והוא הנמיך את עצמו.

העובדה שמפי בושת היה נכה, שנגזל ממנו כל מה שהיה לו בידי עבד, גרמה שהתדמית העצמית שלו הייתה נמוכה:  וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ? כִּי פָנִיתָ, אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי?: ח 

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹונֶיךָ" (ט). "כֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִי בֹשֶׁת"

דוד "הזכיר" לציבא מי העבד האמיתי, ומי האדון האמיתי.

יא וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; ציבא לא התבייש להוסיף: וּמְפִי בֹשֶׁת, אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי, כְּאַחַד, מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ, במקום שמפי בושת ישלוט ברכוש ובנכסים ועבדו יאכל אצלו, ציבא השתלט על הרכוש, ועוד העז להתפאר, שהוא מספק אוכל לנכד של המלך שנהרג.

רד"ק: ציבא אמר לדוד: אף על פי שמפיבשת אוכל על שולחנך כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל הדבר הזה, אף על פי כן אעשה כמו שציוויתני לעבוד כל הנחלה למפי בשת ולבניו".

וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים. התעשר מגזלת רכוש שאול המלך, מנכדו הנכה של שאול.

עכשיו ציבא, 15 בניו ו 20 עבדיו, יהפכו כולם להיות עבדי מפי בושת.

י וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן אֲדֹונֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ: דוד שינה את המצב הבלתי ייאמן של מפי בושת. הוא הפך אותו לבעל הרכוש של כל בית שאול.

ציבא העבד חזר להיות עבד, שיעבד את אדמת שאול, עם 20 עבדיו ועם בניו.

י  וּמְפִי בֹשֶׁת בֶּן אֲדֹונֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי. דוד אמנם הזמין את מפי בושת לביתו וכלכל אותו, אבל דרש מציבא להביא את יבול האדמה לבן אדונו.

מחיר חסד דוד עם זרע יהונתן: "פגיעה" במעמד החברתי והכלכלי של ציבא עבד בית שאול, שמעכשיו יכין תוכניות, ומזימות  איך להחזיר את המצב לקדמותו.

ציבא ישב וחיכה להזדמנות נוספת להשתלט על רכוש המלך הראשון שמת.

בעתיד, בזמן מרד אבשלום, ציבא ירמה את דוד, ויטען שמפי בשת בגד בו:

שמואל ב טז: א וְדָוִד, עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִי בֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹורִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן = שוחד.

 ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא, מָה אֵלֶּה לָּךְ? וַיֹּאמֶר צִיבָא 1. הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ  בַּמִּדְבָּר, 2. וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ(תאנים) לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, 3. וְהַיַּיִן, לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר. 

ציבא, הביא לדוד מזון חיוני לדוד ואנשים הבורחים מאבשלום, וכך רכש את ליבו, אך בה בעת הוציא לעז על מפיבושת הנָכֶה,

ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹונֶיךָ? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה (מפי בשת) יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר, הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי.

 דוד היה צריך להבין שזה שקר, וכי אבשלום מרד באביו כדי להעביר את המלוכה, לבן נכה של שאול, שאפילו העבד שלו מתעלל בו?

דוד, בהליך שיפוט מהיר ונמהר, קבע: ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לְצִבָא, הִנֵּה לְךָ, כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִי בֹשֶׁת; וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵויתִי, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶך.

ציבא הצליח לרמות את דוד ולהשיג שוב את רכוש שאול המלך. ציבא קיבל שוב ברמייה בעלות על נכסי בית שאול.

וּמְפִ בֹשֶׁת, בֶּן שָׁאוּל, יָרַד, לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ; וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ, וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס, לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ, עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם כו וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם, לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִי בֹשֶׁת ? כז 

אחרי דיכוי המרד, דוד שאל את מפי בשת, למה לא באת לקראתי בעת צרתי?

וַיֹּאמַר, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי:  כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ, וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ, עַבְדֶּךָ, מפי בושת התגונן, וענה: אני נכה, ולא היה לי חמור שאוכל לבוא אתו.

כח וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ, אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹוקִים, וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ  כט כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי, כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ, בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ; וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה, וְלִזְעֹוק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ.

ל וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ; אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא, תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה. דוד לא חקר ולא בדק, אלא פסק: תחלקו ביניכם את הרכוש.

 לא וַיֹּאמֶר מְפִי בֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ, גַּם אֶת הַכֹּול יִיקָּח:  אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ. מפי בשת צנוע וענו, לא דורש מאומה, ומקבל בתודה הכול.

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפי בשת אתה וציבא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה.

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד ב.

שבועת ה' בברית בין יונתן ודוד הופרה. מפי בשת נושל. הידידות הופרה. ועמה הממלכה כולה:

ממלכת דוד תתפלג שוב, בשל חטאי בנו שלמה, בין יהודה לבין ישראל, בין שבטו של דוד לשבטו של שאול.

יב וְלִמְפִי בֹשֶׁת בֵּן קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא; ומהבן הנכה הזה תצמח בעתיד משפחה גדולה עם בנים רבים.

יג וּמְפִי בֹשֶׁת, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִסֵּחַ, שְׁתֵּי רַגְלָיו, ולכן לא יכול להיות מלך אחרי אביו.

מפיבושת ובית עלי: יש דמיון בין סיפור נפילת מפיבושת והפיכתו לפיסח לסיפור סוף בית עלי. בשני המקרים, שמועת מות הסב והאב גרמה לטרגדיה בחיי הנכד, המסמלת את חורבן ביתם ושלטונם, זה בשמו (אי כבוד) וזה במומו (מפיבושת).