יהושוע א, א: משה עבד ה' מת כפי שכתוב בסוף חומש דברים, מצודות: וַֽיְהִ֗י "ו" שבתחילת המילה מחברת את פרקנו לסיפור מיתת משה.
אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה בני ישראל חששו ממלחמה נגד יושבי הארץ כי לא היה להם מנהיג כמו משה, וה' אמר להם שיהושע יחליף את משה.
אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה בני ישראל חששו שלא יזכו לרשת את הארץ כי חשבו שזכותו של משה היא הנותנת להם את הארץ, ועל ידי מינוי יהושע, תלמידו של משה, נחשב הדבר כאילו משה רבינו עדיין חי.
אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד ה' שהיה מנסה בכל כוחו לקיים את דבריי.
משה רבינו מוזכר בפרק זה מספר פעמים רב, יותר ממה שמוזכר שם יהושע.
רד"ק: עֶ֣בֶד ה' הוא מי שמשקיע כל כוחותיו בעבודת ה', גם כשהוא עוסק בענייני העולם, הוא מתכוון בכך לעבודת ה'.
גם יהושע זכה בסוף ימיו לתואר עֶ֣בֶד ה'.
מלבי"ם: הקב"ה רצה להזכיר שגם לאחר מיתת משה, הוא עדיין נחשב עֶ֣בֶד ה', כי יש הבדל בין צדיק שעוסק לתועלת עצמו, אז התעלותו הרוחנית נפסקת בשעת פטירתו מהעולם, לעומת צדיק שעובד על מנת לזכות את הדורות הבאים, עבודתו ממשיכה גם לאחר פטירתו.
וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן נ֔וּן, יהושע הוא רק בן נון, לעומתו משה עֶ֣בֶד ה'.
רמב"ן: בִּן נ֔וּן עם חיריק במקום סגול, התורה באה לרמז ששמו של יהושע הוא גם מלשון תבונה – "בנון" משמעו תבונה.
מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה, היו יכולים להיות מתחרים על המנהיגות כמו כלב בן יפונה, פנחס משבט לוי וכו', אך נבחר דווקא מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה.
הגר"א: מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה יהושע זכה להתגלות בזכות היותו מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה, ונאמר כאן שיהושע היה מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה ולא תלמידו משום שגדולה שימושה יותר מלימודה.
מעם לועז: יהושע מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה, כדי שיזכור מה היה מעמדו לפני פטירת משה רבינו, וכך הוא לא יבוא לידי גאווה.
ב. יהושע מונה להנהיג את עם ישראל כי היה מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה וצערו על פטירת משה רבינו היה הגדול ביותר בכל העם.
לב אהרון: כתוב יהושע מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה כדי להודיע לנו שזכה לנבואה בזכות כך ששירת את משה.
ב. בני ישראל נשארו ללא נביא, והיה צריך למנות את יהושע, ממשיך דרכו של משה לנביא.
ג. ללמדנו שיהושע ינק את נבואתו מכוחו של משה רבינו.
הרב מאלי: בספר "אורות מציון" הביא מדרש חז"ל ששבט יוסף לא השתעבד במצרים ומכאן הקביל בין משה שגדל כבן חורין ליהושע שגם גדל כבן חורין.
הגר"א׃ בכל מקום שכתוב לֵאמֹֽר אומר שעד כאן תיאור עצם האמירה ומכאן ולהבא הם דברי האומר.
לב אהרון: בכל מקום, משמעות המילה לֵאמֹֽר, היא לומר לאחרים, ואילו לֵאמֹֽר זה, מכוון כלפי יהושע.
לֵאמֹֽר, מלמד שהמינוי שה' מינה את יהושע לומר דברי נבואה לבני ישראל, אם כנבואה ואם כנחמה על מיתת משה רבינו.
לֵאמֹֽר, ה' אמר ליהושע שתמיד יאמר לבני ישראל שמשה רבינו היה עבד ה' אמיתי, והוא רק משרתו של משה.
רד"ק: אַחֲרֵ֛י. הדיבור אל יהושע היה רק לאחר שכבר עבר זמן ממיתתו.
ר' סימון, בכל מקום שכתוב: וַֽיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י הכתוב מראה שהעולם שהיה עד אז ניסי, השתנה וחזר להיות טבעי.
במות אברהם סתמו הפלשתים את הבארות,
במות משה נפסק המן
ובמות יהושע התחילו אומות העולם להתגרות בישראל.
ר' יודן: הפסוק מוכיח שאנשים אלה היו ברי תחליף, יצחק החליף את אברהם, יהושע את משה, ושבט יהודה עלה להילחם בכנעני וניצח אותו לאחר מות יהושע.
ב מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת,
לב אהרון: לכאורה מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת מיותר, כי התורה מסתיימת במיתת משה וגם בדברי ה' ליהושע לאחר מיתת משה. אלא שפסוק זה בא לומר שהקב"ה עשה חסד גדול עם בני ישראל שלא השאיר אותם ללא מנהיג, ומיד לאחר מות משה, מינה את יהושע להנהיג את העם.
הרב מאלי: (בספרו "אורות מציון") הסיבה שה' אמר ליהושע מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת,
כדי שיבין שתמה הנהגתו של משה רבינו מעכשיו ההנהגה עוברת אליו, ואופן ההנהגה צריכה להיות עצמאית ולא חיקוי של משה רבינו.
רש"י: הקב"ה אמר: מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת, כדי שיהושע יידע, שלו משה רבינו היה חי עדיין, היה הקב"ה בוחר בו.
רלב"ג: הדגש על כך שמשה רבינו היה עבד ה' והוא לא עבר את הירדן בגלל חטא בני ישראל ולא בגלל חטא שלו.
וְעַתָּה֩ ק֨וּם עֲבֹ֜ר אֶת הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֗ה,
רש"י: צלע הפסוק מוסב על סיום חומש דברים שם מסופר על מיתת משה. רלב"ג ומצודות: צלע הפסוק מוסב על המשך הפסוקים בספר יהושע, שם מצווים בני ישראל לעבור את הירדן.
רלב"ג: הדברים נאמרו כי לו משה רבינו היה חי, לא היה מתאפשר לבני ישראל לעבור את הירדן, כי על משה רבינו נגזר שלא לעבור את הירדן.
אברבנאל: הקב"ה אמר ליהושע שאין ראוי להתאבל על משה רבינו יתר על המידה אלא ראוי לעסוק במעשים חיוביים כמו העברת הירדן.
אַתָּה֙ וְכׇל הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה תעברו את הירדן ותיכנסו אֶל הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אברבנאל: לָהֶ֖ם, ולמה לא כתוב "לכם"? וכי לא כלל ה' את יהושע בין מקבלי הארץ? אך הארץ ניתנה לבני ישראל כעם, לא לדור מסוים ולא לאנשים מסוימים.
ג כׇּל מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כל מקום בעבר הירדן המערבי שעליו תצעדו ה' ייתן לכם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי, הבטחתי, אֶל מֹשֶֽׁה.
אברבנאל: פסוקים אלה מתייחסים לגבולות הארץ המובטחת.
רש"י: פסוק זה מתייחס לגבולות שמחוץ לארץ ישראל שבני ישראל עתידים לכבוש. ורק לאחר שעם ישראל יכבוש את כל ארץ ישראל, יהיה מותר לו לכבוש גם שטחים בחוץ לארץ.
ד גבולות הארץ המובטחת: מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה,
רד"ק: הַלְּבָנ֨וֹן נמצא בתוך א"י עצמה, ובני ישראל עדיין לא עמדו שם, אלא שהנביא ציין מקום זה משום שהם ראו עתה את המקום מהמקום בו הם עמדו.
יהושע בן נון היה צריך לכבוש את הארץ ולכן נאמרו לו הגבולות והיה צורך להגביל את הכתוב, "כל מקום" רק למקומות שנמצאים בתחום הארץ המובטחת.
מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר פְּרָ֗ת, הגבול הדרומי: מדבר צין, הגבול הצפוני: נהר גדול הנקרא נְהַר פְּרָ֗ת.
ישראל אריאל: (בספר אוצר ארץ ישראל) מונה מקומות בתורה ובנביאים שמוזכרים בהם גבולות ארץ ישראל: 1. ברית בין הבתרים,
2. פרשת משפטים בציווי על ביעור העבודה הזרה מהארץ, 3. פרשת מסעי לעניין הכיבוש והנחלה, 4. פרשת דברים בקשר עם כיבוש הארץ, 5. פרשת עקב בקשר מצוות כיבוש הארץ, 6. בסיום התורה – במותו של משה רבנו.
אברבנאל: הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר פְּרָ֗ת.. הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ, משה רבינו לא הזכיר תיאורי גבול אלו. כי בעיני יהושע היה נהר הפרת נהר גדול ואילו בעיני משה לא היה נהר הפרת נהר גדול.
הפסוקים בספר יהושע תואמים את גבולות הארץ המופיעים בפרשת עקב ומתאימים לכל המקומות שבהם הוזכרו גבולות ארץ ישראל.
כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים,
הגר"א: אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים היא הגבול המזרחי של הארץ.
אורות מציון: אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים לא נמצאת בגבול ישראל, ופה הקב"ה הבטיח ליהושע שיוכל לכבוש גם מקומות שאינם נכללים בגבולות הארץ המובטחת.
רש"י: עתה עמדו בני ישראל בנקודה הדרומית מזרחית של ארץ ישראל.
וְעַד הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ, יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם׃
הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ, הוא הים התיכון המשמש כגבול מערבי לארץ ישראל לאורך כל ארץ ישראל. כל הארץ שנמצאת בתוך הגבולות שהוזכרו כאן נכללים בתחום ארצכם, בתחום ארץ ישראל שניתנה לכם.
רש"י: לא מוזכר כאן כלל גבול מזרחי.
ה לֹא יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ. אברבנאל: לֹא יִתְיַצֵּ֥ב, לא יהיה אדם שיוכל לעמוד בפני בני ישראל.
אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ ביחיד, ובתורה ברבים, "בפניכם" כי ההבטחה כאן כללה רק את תקופת יהושע. לאחר מותו של יהושע, בתקופת השופטים, היו כבר עמים שהתייצבו בפני עם ישראל ונלחמו נגדו.
אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ לא יהיה אדם שיוכל לעמוד מולך בגבורה, אלא שהבטחה זו נאמרה לו לתקופה מוגבלת – כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ לא ימרוד בך אף אחד. גבורת יהושע תישאר ייחודית לו רק לאורך חייו, אולם לאחר מותו, יהיו גיבורים גדולים כמוהו.
בניגוד למשה רבינו, שגם לאחר מותו לא היה נביא שהגיע למדרגתו.
רי"ף: לא יהיה אדם מישראל שתהיה לו שררה בפני הציבור. יהושע לא היה זקוק גם לאלעזר הכהן כדי לשאול באורים ותומים לאחר שזכה לנבואה (עד לחלוקת הארץ בגורל).
כַּאֲשֶׁ֨ר הָיִ֤יתִי עִם מֹשֶׁה֙ אֶהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ אסייע גם לך לֹ֥א אַרְפְּךָ֖
הגר"א: לֹ֥א אַרְפְּךָ֖ בשעת המלחמה, שינצח את המלחמה.
וְלֹ֥א אֶעֶזְבֶֽךָּ׃ תמיד אהיה עמך.גם לאחר המלחמה אישאר אתך.
ו חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ התחזק והתאמץ כדי שתהיה ראוי להנהיג את העם כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת הָאָ֕רֶץ.
מצודות: אֱמָ֑ץ, לשון התחזקות ויש כאן כפילות.
הגר"א: חֲזַ֖ק = בגוף וֶאֱמָ֑ץ = בלב.
מלבי"ם: חֲזַ֖ק = תחילת התאמצות, לעומת וֶאֱמָ֑ץ = לאחר שכבר התעורר להתחזקות הוא מתמיד בהתחזקות זו.
רי"ף: יהושע יתחזק בכיבוש הארץ ולא יישא פנים לאף אחד בחלוקת הארץ.
אברבנאל: חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ, ה' רצה להדגיש ליהושע שהוא ינחל את הארץ – לא בזכותו, אלא בזכות אבות, ולכן אומר ה' ליהושע שהוא אמנם יתמלא בחוזק ואומץ לכיבוש הארץ, אך מקור ההתחזקות הוא זכות אבות.
מלבי"ם: עצם התפקיד של יהושע להנחיל את הארץ לבני ישראל היא המצריכה אותו להתחזק ולהתאמץ.
ב. התחזקות = תחילת ההתעוררות. התאמצות = קיום ההתעוררות.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
לב אהרון: ה' לא ירפה מיהושע, ולא ייתן לו לרדת ממדרגתו הרוחנית, וכך ה' גם לא יעזוב אותו.
ז רַק חֲזַק וֶאֱמַץ,
לב אהרון: יהושע חשש שמא גורלו יהיה כגורלו של משה והוא לא יספיק לכבוש את הארץ.. ולכן ה' אמר לו שעליו להתחזק ולהתאמץ. חֲזַק = האדם מתגבר על גופו, וֶאֱמַץ = חוזק השכל, ואז מעשיך לא יהיו אנושיים.
מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, כדי שתצליח להתחזק בהנהגת העם, עליך לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה,
הגר"א: ע"י שמירה על מצוות התורה, יהיה לך שכל ותושייה כיצד להילחם, כמו שראינו אצל דוד המלך שהצליח במלחמותיו בזכות קיום התורה שלו.
לב אהרון: יהושע יכלכל את מעשיו על פי התורה, שהיא מדרגה גבוהה יותר מעשיית המעשים הטובים לפני הלימוד.
ללא התחזקות בקיום התורה, לא תצליח להתחזק בהנהגת העם.
גם כמנהיג על יהושע לנהוג אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי.
אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי. אמר רבי חנינא "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", והירח מקבל את אורו מהשמש.
אברבנאל: ה' רצה להדגיש ליהושע שמעלת משה גדולה ממעלתו, ועליו לקיים את התורה ללא תנאי ולא לנסות להוסיף או לגרוע ממצוותיה.
מלבי"ם: תכלית לימוד התורה, לקיים ולשמור את מצוות התורה, לִשְׁמֹר = קיום מצוות לא תעשה, לַעֲשׂוֹת = קיום מצוות עשה.
לב אהרון: ה' הבטיח ליהושע שהוא יצליח להשיג את מטרתו, והיה חשש שמא יהושע יחשוב שאינו צריך לקיים את התורה, משום שהוא בא במקומו של משה רבינו, ולכן ה' הזהיר אותו שיתחזק ויתאמץ בדברי התורה.
ב. ה' אמר ליהושע שלא יחשוב שהשלמות שיזכה בה תהיה מאת ה' בלבד, אלא השלמות תהיה על ידי קיום מצוות ה'.
ח לֹֽא יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ. רש"י: הַזֶּ֜ה, לפני יהושע היה מונח משנה תורה והכוונה היא לספר דברים. וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה.
רד"ק: וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה מחלוקת חז"ל שנחלקו אם הכוונה לברכה שהקב"ה בירך את יהושע או שהכוונה לציווי על יהושע (ועל כל אדם מישראל) להגות תמיד בתורה.
רד"ק: צריך לדבר בדברי התורה בכל זמן פנוי מעסקיו כי לא ניתן לדבר בדברי תורה כאשר האדם עסוק בעסקיו. ב. לחשוב על דברי התורה באופן תמידי.
מצודות: גם במחשבה וגם בדיבור. רש"י: להתבונן בתורה.
לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ אתם צריכים ללמוד תורה כדי שתוכלו לשמור ולקיים את כל הכתוב בתורה.
רלב"ג: תלמוד מביא לידי מעשה.
כִּי אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת דְּרָכֶ֖ךָ, אל תסטה מהכתוב בתורה אפילו במעט וכך תצליח בכל מה שתעשה. רד"ק: שיהושע לא יסטה מדרכו הטובה של משה רבינו.
הגר"א: סטיה לימין = להוסיף על מצוות עשה. סטייה לשמאל = גריעת מצוות לא תעשה.
וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל =תצליח. רד"ק: אם יהושע ילך בדרכו של משה, הוא יזכה לסיוע מאת ה'.
ט הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ.
הגר"א: חֲזַ֣ק = בתורה וֶאֱמָ֔ץ = ביראת שמים.
אברבנאל: הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ הקב"ה ציווה את יהושע על זה בעבר, בחיי משה. חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ – בהנהגת העם ובשמירת המצוות שבפרק, זו הפעם הראשונה שיהושע צווה עליהם ולא מוזכר בהם הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙.
ב. הציווי להתחזק כדי שיהושע יידע שלא הוא היוצא למלחמה, אלא הקב"ה הוא שיוצא לפני בני ישראל למלחמה.
לב אהרון: חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ, אינו על חוזק הגוף, כי אם יהושע יקיים את מצוות התורה, הוא לא יזדקק לחוזק רוחני, אלא הציווי חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ רק על כך שלא יפחד, כי הפחד מראה על חוסר ביטחון בה'.
ב. חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ, ה' אמר ליהושע שעליו להתחזק בעת הליכתו למלחמה, ולאחר שיראה שהוא בוטח בה', לא יצטרך כלל להילחם.
אַֽל תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל תֵּחָ֑ת׃ עוד בחיי משה, ציוויתי אותך להתחזק אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת לכן אל תפחד ואל תישבר.
מצודות: אַֽל תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל תֵּחָ֑ת, לשני מילים אלו אותה משמעות – לא לפחד.
הגר"א: אַֽל תַּעֲרֹ֖ץ בשעת המלחמה, וְאַל תֵּחָ֑ת הוא ציווי על הזמן שלפני המלחמה.
מלבי"ם: וְאַל תֵּחָ֑ת, שלא ייפול ממדרגתו אף פעם.
כִּ֤י עִמְּךָ֙ ה' אֱלֹוקֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ. מכיוון שיהושע נכנס לנעלי משה הגדולות, הוא היה זקוק לעידוד ותמיכה, ופרק זה נתן לו את זה בשפע.
יהושע לא הוריד תורה מהר סיני, וכמעט אף פעם לא קבע הלכות, הוא היה לוחם שהנהיג את כיבוש הארץ, ושמר וביצע בהקפדה רבה את מצוות ה'.
מצודות: וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל =תצליח. יש כאן כפל לשון ואין הבדל בין הצלחה והשכלה.
הגר"א: "תצליח" = שכר לימוד התורה. תַּשְׂכִּֽיל = שכר קיום מצוות.
מלבי"ם: תַּשְׂכִּֽיל = הצלחה שבאה על ידי שימוש בשכל. הצלחה = ע"י המזל. הקב"ה אומר ליהושע שע"י לימוד תורה, הוא יזכה להשכלה, כי לימוד התורה מוביל לחכמה, וגם יזכה להצלחה כי בשכר לימוד התורה, יזכה להצלחה.
כשתמו ימי שלושים ימי האבל על משה רבינו, י וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
יא עִבְר֣וּ ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה הכינו כל מה שאתם זקוקים לו לשעת הכניסה לארץ.
מצודות: צֵידָ֑ה = מזון. למרות שהיה להם מן, היו להם גם ירקות שמכרו להם סוחרים של אומות העולם.
רד"ק: צֵידָ֑ה = סוגי מזון חוץ מלחם. המן שימש ללחם וחוץ מזה היו אוכלים אתו מיני מאכלים.
מלבי"ם: צֵידָ֑ה = שיטחנו את המן בריחיים ובמדוכה.
מעם לועז: צֵידָ֑ה = צידה רוחנית, תשובה ומעשים טובים, בגלל הניסים שעתידים להיות במעבר הירדן. בכך יוצר בעל המעם לועז הקבלה בין מתן תורה שבני ישראל התכוננו לו שלשה ימים, לבין הכניסה לארץ ישראל, שם בני ישראל התכוננו רוחנית במשך שלשה ימים גם כן.
אורות מציון: הקבלה למעמד מתן תורה שגם שם התכוננו שלשה ימים. כל דבר חשוב צריך הכנה מוקדמת.
הכוונה היא להכנה לכניסה לארץ ישראל וגם לניסים שייעשו לעם ישראל בבקיעת הירדן.
כִּ֞י בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים בסוף היום השלישי מהיום תעברו את הירדן כדי לקבל את הארץ שה' נתן לכם לירושה, אַתֶּם֙ עֹֽבְרִים֙ אֶת הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה.
אברבנאל: יהושע אמר לעם שהם עוברים את הירדן בעוד 3 ימים, למרות שהמרגלים עדיין לא חזרו משליחותם, כי יהושע התכוון להעביר את בני ישראל את הירדן גם אם המרגלים לא יחזרו בזמן.
אם המרגלים יחזרו בזמן – אזי ייעזר בדבריהם כדי לעודד את העם, אך אם הם לא יחזרו בזמן, אז העם יעבור את הירדן גם ללא תשובת המרגלים.
לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹֽוקֵיכֶ֔ם נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ.
יב וְלָרֽאוּבֵנִי֙,
מלבי"ם: יהושע דיבר עם שניים וחצי השבטים ושלח מרגלים עוד לפני שה' נראה אליו, ולא רצה לדבר עם השוטרים עד שיחזרו המרגלים, אך לאחר התגלות ה', חשב שנכון לצוות את השוטרים מיד עוד לפני שהמרגלים חזרו.
לב אהרון: ה' ניחם את בני ישראל על מיתת משה ע"י מינוי יהושע. יהושע רצה להעביר את דברי הניחומים לעם, אך כדי שזה לא יראה כגאווה, הוא ציווה שהשוטרים יאמרו אותם, ואופן האמירה תהיה, תוך כדי ציווי ההכנה על הצידה.
וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְﬞנַשֶּׁ֑ה לשניים וחצי השבטים שכבר קיבלו את הנחלה שלהם בעבר הירדן המזרחי, אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ,
מלבי"ם: אָמַ֥ר, בעבר מוקדם כי יהושע דיבר עם שניים וחצי השבטים עוד לפני שהוא ציווה את בני ישראל על עניין הצידה.
מעם לועז: יהושע שלח שליחים לשניים וחצי השבטים ולא הלך בעצמו, כי רצה שידעו שהוא יצליח להילחם גם ללא עזרתם, והוא בוטח בה', ורצה להראות שאינו צריך אותם באמת. ה' הוא שנלחם עבור בני ישראל.
לב אהרון: יהושע שלח את השוטרים לומר את הדברים לשניים וחצי השבטים, משום שגם מדברים אלה היה יכול להראות שיש בו גאווה.
ב. את אותם הדברים אמר להם גם משה רבינו, והיה ברור ליהושע שהם יקיימו את התנאי שלהם, אלא הוא רצה לזרז אותם לקיים את דבריהם למשה.
לֵאמֹֽר׃ יג זכרו את מה שמשה ציווה עליכם, זָכוֹר֙ אֶת הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶבֶד ה'.
מלבי"ם: משה רבינו סיכם עם שניים וחצי השבטים שהם יקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, אך התנה עימם שישתתפו בכיבוש הארץ.
א. משה רבינו אמר לשניים וחצי השבטים שיישארו עד לאחר חלוקת הארץ לנחלות, אך לא התכוון שהם חייבים לעשות זאת, אלא רק שראוי לעשות כן.
ב. תחילה חשב משה רבינו שהארץ תיכבש על ידי נס ובמהירות, אך לאחר שבני ישראל חטאו, הוא כבר ידע שהכיבוש והחלוקה יהיו ארוכים ממה שחשב.
הגר"א׃ לֵאמֹ֑ר, בכל מקום שכתוב לֵאמֹֽר אומר שעד כאן תיאור עצם האמירה ומכאן ולהבא הם דברי האומר.
ה' אֱלֹֽוקֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם ה' נתן לכם מנוחה כי נתן לכם את עבר הירדן המזרחי לנחל, וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת:
אברבנאל: יהושע הסביר לשבטי ראובן וגד שהקב"ה הוא שנתן להם מנוחה בעבר הירדן ולכן אין זה ראוי שהם לא ישתתפו במלחמה.
ראוי שהם ישתתפו יחד עם שאר בני ישראל בכיבוש הארץ.
כך הוסיף יהושע עוד טענות לטובת שיתוף השבטים בכיבוש עבר הירדן המערבי וזאת בנוסף על התנאי שהתנה משה עימם.
יד נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים,
מצודות: חֲמֻשִׁ֜ים, = חמושים בנשק.
רד"ק: חֲמֻשִׁ֜ים, = חלוצים.
לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם ואתם תעברו את נהר הירדן חמושים בנשק כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ תסייעו לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי.
טו עַ֠ד אֲשֶׁר יָנִ֨יחַ ה' ׀ לַאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒
אברבנאל: יהושע אמר לשבטים שהירתמותם לכיבוש הארץ תהיה רק עד שה' יניח לבני ישראל מאויביהם. כך עודד את השבטים כשתחם את זמן הדרישה.
וְיָרְשׁ֣וּ גַם הֵ֔מָּה אֶת הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם עד שה' יעזור לשאר בני ישראל, לקבל את נחלתם כפי שאתם קיבלתם את נחלתכם בעבר הירדן המזרחי.
וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙ וִירִשְׁתֶּ֣ם אוֹתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד ה' בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃ רק אחר שתסייעו לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי תוכלו לחזור לנחלתכם, הנמצאת מזרחה מאתנו במקום זריחת השמש.
טז וַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל כׇּל אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃ נלך לכל מקום שתשלח אותנו, כמו ששמענו בקול משה רבינו.
מעם לועז: כֹּ֤ל אֲשֶׁר צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל כׇּל אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ, למה הכפילות? א. אם היית שולח אותנו בעצמך, היינו הולכים, ואם היית שולח אותנו בלי עזרה של עם ישראל גם היינו הולכים.
ב. כל מה שתצווה אותנו עכשיו נעשה, וגם בעתיד, גם לאחר שנחזור לארצנו, כל מה שתצווה אותנו, נעשה.
לב אהרון: : כֹּ֤ל אֲשֶׁר צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל כׇּל אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ,
נלך לכל שליחות שתשלח אותנו, גם לשליחויות שלא התחייבנו עליהם, וזאת משום שה' יהיה בעזרתך, וזה הדבר שמחייב אותנו לשמוע אליך.
מלבי"ם: שניים וחצי השבטים השיבו שיהושע לא היה צריך לצוות אותם בשם משה רבינו, כי הם יקיימו את מה שהוא יצווה אותם, בכל הנושאים.
רי"ף: כוונתם הייתה למעט את דרישתם בכך שאמרו שאמנם איננו דורשים ממך להיות נביא במדרגת משה רבנו בעניין נבואה, אך אנו כן דורשים שאתה תקיים את מצוות ה' כדי שיסייע לך כמו שהוא סייע למשה.
יז כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ, יש לנו רַ֠ק תנאי "קטן" שה' יהיה בעזרך כשם שהיה בעזרו של משה רבינו. יִֽהְיֶ֞ה ה' אֱלֹוק֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם מֹשֶֽׁה׃
יח כׇּל אִ֞ישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶ֣ה אֶת פִּ֗יךָ ימרוד בך. וְלֹֽא יִשְׁמַ֧ע אֶת דְּבָרֶ֛יךָ, אברבנאל: כׇּל אִ֞ישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶ֣ה אֶת פִּ֗יךָ = שלא יקיים ציווי של יהושע
וְלֹֽא יִשְׁמַ֧ע אֶת דְּבָרֶ֛יךָ = אדם שממרה את פיו של יהושע.
רש"י: יַמְרֶ֣ה = האדם שיקניט אותך בדבריו. גם אם האדם לא עשה מעשה אלא רק דיבר נגד יהושע – יתחייב בכך מוות.
רי"ף: כׇּל אִ֞ישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶ֣ה אֶת פִּ֗יךָ – בהוראה של דבר מהתורה וְלֹֽא יִשְׁמַ֧ע אֶת דְּבָרֶ֛יךָ – בענייני העולם, כמו בענייני מלחמות וכדומה.
לְכֹ֥ל אֲשֶׁר תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת דינו יהיה דין מוות ואנחנו נהרוג אותו, רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ, רק תתחזק ותתאמץ ותעניש את כל מי שעובר על דבריך.
רלב"ג: שניים וחצי השבטים הסכימו לקבל עליהם את מנהיגות יהושע רק בתנאי שהוא יתחזק ויתאמץ בדרך התורה, אך אם הוא יצווה אותם בדבר שנוגד את דרך התורה – הם לא יקבלו את דבריו.
ב. יהושע צריך להתחזק ולהנהיג אותם, משום שבני ישראל זקוקים למנהיג.
מעם לועז: ה' אמר ליהושע להנהיג את עם ישראל בחוזקה ומשה רבנו אמר לו להנהיג את עם ישראל בנועם, והכוונה שינהיג את עם ישראל על דרך האמצע.
משל על אב ואם שמסרו את בנם למלמד, האב אמר למלמד לנהוג עם בנו בתקיפות, והאם אמרה לנהוג עימו במתינות, והמלמד נהג עימו בדרך האמצע.
תפקידיו השונים של יהושע: 1. הכניס את בני ישראל לארץ כנען, 2. נלחם בעמי כנען, 3. הנחיל את הארץ לבני ישראל, 4. ספר התורה לא מש ממנו.
במלחמה הראשונה של ישראל – מול עמלק, משה אnר ליהושע לצאת בראש העם להילחם, וכך צבר יהושע ניסיון והפך ללוחם שמתאים לתפקיד כובש הארץ. יהושע שימש גם כמנהיג הרוחני של הדור שנכנס לארץ, וכממשיכו של משה.
888
"רחב" (יהושע ב). אחרי 40 שנות נדודים במדבר הגיעו בני ישראל לכנען, ונתקלו בעיר יְרִיחוֹ – העיר הראשונה שביקשו לכבוש בארץ. למה דווקא יְרִיחוֹ? מי שרצה להיכנס לארץ ממזרח, עבר דרך יְרִיחוֹ, (במדבר רבה טו).
יְרִיחוֹ, הייתה עיר חזקה, מבוצרת מוקפת חומה, ולכן קשה לכיבוש, ומי שכבש אותה, הארץ נפתחה בפניו.
יהושע שלח 2 מרגלים להשיג מידע שיעזור לו לכבוש את יריחו.
1. וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן שִּׁטִּים: משִּׁטִּים ליריחו כ- 20 ק"מ, המקום בו חטא העם עם בנות מואב. (רמבן במדבר יג).
יהושוע ב 1: מִן הַשִּׁטִּים. מקום זה מוזכר בבמדבר פרק כה א –ח: וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר;
וַיִּחַר אַף ה', בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַה', נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה', מִיִּשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, בֶּן אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם-אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ.
(במדבר פרק כה א –ח).
אין מקום במדבר שביטא רדיפה אחר תענוג והנאה רגעית על חשבון המוסר, יותר משִּׁטִּים. שליחת מרגלים משִּׁטִּים באה לתקן את החטא שנעשה בשִּׁטִּים, כי מרגלים אלו היו מוכנים להקריב עצמם למען הכלל.
אורות מציון: שליחת המרגלים מהשיטים, מהווה תיקון לחטא המרגלים וחטא בעל פעור שהיה שם, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהם הגיעו לבית אישה זונה.
שְׁנַיִם, לב אהרון: שְׁנַיִם מבטא לא רק את כמות המרגלים ששלח, אלא לומר שהיו שווים במעלתם.
אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, הכתוב לא זיהה אותם, אך חז"ל, עשו זאת והציעו ששני המרגלים הם: 1. פִּנְחָס 2. כָלֵב, (במדבר רבה פרשת שלח לך טז א). יהושע וכלב היו מכירים ותיקים. מאז נשלחו לרגל ע"י משה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים, אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם (במדבר יד 6).
אין פלא, שחז"ל ייחסו שליחות זאת לפנחס וכלב, שניהם התייצבו כנגד חוטאים וחוששים, ונפלה בחלקם כעת הזדמנות לתקן את חטא העם והמרגלים.
המשותף לשניהם ששניהם היו נכונים לסכן נפשם, על מנת להציל את עם ישראל. הם היו בעלי מוסר פנימי, ונכונים להקריב את חייהם למען הכלל.
שני המרגלים נשלחו לשליחות מסוכנת ולא התחשבו בביטחונם האישי.
שניהם היו זרים שיתקשו להיטמע באוכלוסייה המקומית, אך הם היו מוכנים לעבור אל מאחרי קווי האויב, לעיר מוקפת חומה, עם משטרה חשאית חזקה, ומבלי יכולת מילוט.
נאלצו לפנות לבית זונה. שהיה סיכוי ממשי ורציני שתמסור אותם לשלטונות. הם לא הכירו אותה ואת אישיותה, ויכלו לחשוב שאשה המפקירה עצמה עבור כסף, מסוגלת להפקיר גם אותם עבור כסף, ולא ניתן לבטוח בה.
אך הם ראו עצמם מחויבים לטובת הכלל ועשו זאת שלא על מנת לקבל פרס וגם הסתירו את אישיותם, עד שאין הכתוב מוסר לנו כלל את זהותם.
מְרַגְּלִים: זהו ספור על משימה צבאית חשאית: מרגלי יהושע קיבלו הוראה קצרה: חֶרֶשׁ, בסתר.
רד"ק: חֶרֶשׁ, יהושע שלח אותם בלי שבנ"י יידעו, שמא גם מרגלים אלו ייכשלו בדיבת הארץ כמו שנכשלו המרגלים ששלח משה רבינו.
שלשה פירושים נוספים.
הראשון: חֶרֶשׁ, שלח אותם בשתיקה, כלומר שלא ימשכו תשומת לב.
השני: חֶרֶשׁ שייקחו כלי חרס על מנת שייראו בפני יושבי הארץ כמוכרי כדים. העמידו פני רוכלים בחרס, כדי שלא יכירו שהם מרגלים, (במדבר רבה פרשת שלח לך טז א).
השלישי: חֶרֶשׁ: שיעשו עצמם כחרשים כדי שיושבי הארץ לא יסתירו מהם את הלך מחשבתם. הנחה אותם להעמיד פני חרשים אילמים, כדי ששפתם לא תסגיר אותם, ואולי כדי שהמבטא לא יסגיר אותם.
מצודות: חֶרֶשׁ, מלשון מחשבה. תפקיד המרגלים היה לברר את מחשבות יושבי הארץ, וממילא גם מובן לפי דבריו שהמרגלים ביררו את הלך הרוחות בארץ ולא את הארץ עצמה.
לֵאמֹר, יהושע אמר לאנשים ששלח כמרגלים: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ. תרגלו בכל ארץ ישראל, וְאֶת יְרִיחוֹ ותשקיעו מאמץ מיוחד בריגול העיר יריחו כי יריחו הייתה עיר גדולה וחשובה וקרובה לגבול.
לב אהרון: על פי זה מובן גם השימוש במילה לֵאמֹר, שתפקיד המרגלים היה לברר בפיקחות את הלך רוחם של יושבי הארץ, וזאת על ידי שהם היו מדובבים את יושבי הארץ עד שיהיו אומרים את מה שעל ליבם.
מטרת שליחת המרגלים הייתה כדי שבני ישראל יראו שיושבי הארץ עדיין יראים מהם, והדבר מראה שה' עדיין מסייע להם בכיבוש הארץ. יהושע שלח את המרגלים רק כדי לראות האם יושבי הארץ עדיים מפחדים מה'.
המלבי"ם: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאֶת יְרִיחוֹ;
מטרת שליחת המרגלים הייתה כדי לראות את נקודות התורפה של הארץ ולראות מהיכן ניתן לכובשה.
ה' הבטיח ליהושע: קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.. כָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו. אם כך למה יהושע שלח את המרגלים: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאֶת יְרִיחוֹ גם יוסף האשים את אחיו: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם (בראשית מב 9).
למה שלח את המרגלים?
1. כי ידע ש"עם הכניסה לארץ אין לסמוך עוד על הנס, כמו במדבר".
2. נשלחו להתכונן במשך 3 ימים בלבד, כי העם כבר קיבל פקודה להתכונן למעבר הירדן עוד שלושה ימים: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, (יהושע א).
למה שלחם? ביקש להיכנס לארץ בצורה צבאית ברורה, וקיווה שהמרגלים יחזקו את לב העם בדבריהם.
לב אהרון: יהושע שלח את המרגלים לפני שה' דיבר אתו כי מטרת שליחתם הייתה רק לוודא שפחד יושבי הארץ עדיין קיים ושה' עדיין מסייע לבני ישראל.
ב. ה' דיבר עם יהושע בה' ניסן, ומיד שלח יהושע מרגלים, אלא שהוא לא פרסם את הדברים תוך כדי האבל של משה, ולכן רק בז' אדר אמר לבני ישראל שהם עתידים לעבור את הירדן בעוד שלושה ימים.
מצודות: התגלות ה' הייתה לאחר שליחת המרגלים.
אברבנאל: יהושע שלח את המרגלים לפני שציווה את השוטרים על מעבר הירדן כי רצה להדגיש שהתכוון לעבור את הירדן גם ללא תשובה של המרגלים.
גם אם המרגלים לא היו חוזרים, יהושע היה מעביר את ב"י את הירדן.
רד"ק: הציווי לשוטרים בפרק א' היה לאחר שילוח המרגלים.
הרי יהושע היה מ- 12 המרגלים ששלח משה, וידע ששליחותם הסתימה בעונש של 40 שנה במדבר? פרק זה אמנם נקרא כהפטרה לספור מרגלי משה, אך יש הבדלים רבים בין מרגלי משה למרגלי יהושע:
מלבי"ם: מנה 5 הבדלים בין המרגלים של יהושע למרגלים של משה.
א. משה שלח את המרגלים על פי בקשת העם, ויהושע שלח מרגלים מיוזמתו. ב. משה שלח את המרגלים ממדבר פארן המרוחק מכנען, ולכן היה קשה יותר לעם להבין את מהות הארץ ואת היכולת שהייתה להם לכבוש את הארץ, ולעומת זאת יהושע שלח את המרגלים מהשיטים שהוא בכניסה לארץ ישראל.
ג. יש הבדל בין "תרים" הבודקים את טיב הארץ, לבין "מרגלים" המחפשים את ערוות הארץ
ד. יהושע שלח מרגלים חרש. אף אחד חוץ ממנו לא ידע על שליחת המרגלים.
ה. עיקר שליחות המרגלים הייתה כדי לבדוק את העיר יריחו ואת סביבתה ולא לבדוק את כל הארץ.
אברבנאל: מנה 4 הבדלים בין מרגלי יהושע למרגלי משה:
א. היו 12 מרגלים וקל יותר להאמין לדבריהם מלהאמין לדברי 2 מרגלים.
ב. מרגלי משה היו ראשי בני ישראל ולכן היה קל יותר להאמין לדבריהם.
ג. משה שלח אותם גם לדברים שאינם קשורים ישירות לריגול "וראיתם את הארץ … ומה הערים" וזאת לעומת יהושע ששלח אותם רק למטרת ריגול.
ד. משה שלח את המרגלים בעצת בני ישראל וכאן היוזמה כולה הייתה שלו.
לסיכום:
1. הראשונים נשלחו ע"י העם ודיווחו לעם. אלו נשלחו ע"י יהושע ודיווחו לו.
2. משה שלח מרגלים לתור = אם להיכנס, כדי שבשובם ישכנעו את העם שכדאי להיכנס לארץ.
עכשיו עמדו בכניסה לארץ והשאלה לא הייתה אם להיכנס, אלא איך להיכנס. יהושע שלח לרגל, לחפור את הארץ – תפקיד צבאי: למצוא איך להיכנס ואיך לכבוש. לא נשלחו כדי לקבוע אם יכנסו לארץ או לא, אלא להביא מידע.
"לסקור את החומות, מקום השערים, טיב השמירה" (קויפמן י יהושע, קרית ספר 94),
2. מרגלי משה סיפרו על הנפילים, מרגלי יהושע שמעו מרחב כי הם הנפילים בעיני תושבי הארץ. רד"ק: וזאת בניגוד למרגלים ששלח משה שהוציאו את דיבת הארץ. מרגלי יהושע תיקנו במישור הרוחני, את חטא מרגלי משה.
אֲנָשִׁים: המלה "אֲנָשִׁים" מופיעה בפרק 12 פעם, כנגד 12 המרגלים ששלח משה.
האנשים האלו למדו על מורל אנשי יריחו ועל הלך הרוחות במקום, ומה ששמעו הספיק כנראה כדי להשיב על שאלות יהושע.
בשני המקרים המרגלים לא מסרו דיווח שתאם את שליחותם: מרגלי משה באו לתור את הארץ ולאשר את הכיבוש, אולם מסרו תיאור צבאי על היכולת לכבוש את הארץ ועל כוחם של יושביה.
מרגלי יהושע היו אמורים לרגל את הארץ במישור הצבאי, החזירו ליהושע תשובה אמונית: כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ, התשובה נסמכה רק על דברי רחב.
| מרגלי משה (פרשת שלח) | מרגלי יהושע | |
| כיצד מכונים המרגלים | "תרים" | "מרגלים" (יוסף לאחיו שורש חפ"ר) |
| מספרם | 12 – אחד לכל שבט. | 2 – פנחס וכלב. |
| שמותיהם | נמסרו במפורש | אלמונים |
| מעמדם | נשיאי השבטים | – |
| אופי פעולתם | גלוי | "חרש" |
| המשימה | לתור את כל הארץ | לתור רק את יריחו |
| הזמן | 40 יום | 3 ימים |
| מידת ההצלחה | מלאה (לא נתגלו כלל) | התגלו, אך עמדו על הלכי הרוח ביריחו |
| הסיבה | לא הופרעו | נחשפו מייד בבואם |
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה,
בלב אהרון: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ ניתן לפרש בשלשה דרכים
א. שהם הלכו לקיים את ציווי יהושע על ידי שהם באו אל בית אישה זונה.
ב. הלכו לבצע את שליחות יהושע, לרגל את הארץ, ותוך כדי כך הגיעו לבית רחב. ג. שכשם שביאתם הייתה ללא חטא, כך הליכתם הייתה ללא חטא.
יגאל אריאל: (בספר עוז וענווה 30) וַיֵּלְכוּ המרגלים לא התכוונו מלכתחילה להגיע דווקא לביתה של רחב, אלא שלשם הביאה אותם יד ה'.
המלבי"ם: המרגלים באו דווקא אל בית רחב והרוויחו בכך שני דברים:
א. לא יחשדו בהם שהם מבני ישראל שהרי כולם יודעים שהקב"ה שונא זימה.
ב. ביתה של רחב היה מקום שדרכו היו עוברים אנשים רבים ולכן בלילה אחד היה ניתן לדעת את כל המידע שהיה צריך לדעת.
וּשְׁמָהּ רָחב, רחב התקיימה בשולי החברה: כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. ומי גר בתוך החומה? רק השכבה הענייה והאומללה ביותר גרה שם, ולקבוצה זו הייתה שייכת רחב.
הגר בחומה חשוף כלפי חוץ, רחוק ממרכזי הכוח והעשייה, עלוב ביותר מבחינת מדור, ונתון לאילוצים צבאיים והטרדות שלטוניות מפאת מיקומו? (משה ליכטנשטיין, תשס"ו).
משמעות סמלית של מגורים בחומה היא אישיות חצויה, אשר חלקה שייך לעיר וחלק פונה לחוץ. כפי שנראה בפרק, חלק מהמגע שלה היה עם אנשי העיר וחלק עם עוברי דרך מזדמנים מבחוץ.
לפי ההנחה שמיקום רחב הוא בשוליים העניים של החברה בעיר, העיסוק שלה נבע כנראה מתוך מצוקה כלכלית: וחז"ל עמדו על כך במדרש: "אמרו בת י' שנים הייתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ' שנה שהיו ישראל במדבר, (זבחים קטז ע"ב).
ילדה בת עשר נגררה לכך כנראה מתוך כורח, מתוך מצוקה, ומצוקת משפחתה. (ליכטנשטיין מ., שם).
נטלה על עצמה לשאת בעול פרנסת המשפחה, וודאי נאלצה לותר על שאיפות ונוחיות, כדי לפרנס את משפחתה בדרך כה קשה. גם אם הייתה החלטתה שגויה, התנהלותה מגלה אישה הגונה ובעלת מחויבות גדולה כלפי בני משפחתה. (ליכטנשטיין מ., שם). גילה ובקשתה שהמרגלים יגנו בעת הכיבוש על משפחתה מעידים שהייתה בעלת מחויבות למשפחתה.
חז"ל זיהו בסיפור זה ניצול של החזק את החלש: זבחים: ש"אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה".
גדולי העיר שכבו עם ילדה צעירה כדבר שבשגרה, ואיש מהם לא ראה בזה פגם מוסרי ואף אחד לא נחרד מהעוני המשווע שהביא ילדה בת 10 לזנות, (ליכטנשטיין מ., תשס"ו.
דברי חז"ל מאפשרים לעמוד על הניצול שנוצלה ע"י כל גדולי העיר ששכבו עם ילדה צעירה, וניצלו את מצוקתה הכלכלית, ואף אחד מהם לא ניסה לעזור לה ולמשפחתה, ולחלץ אותה מהמקום אליו נקלעה.
וּשְׁמָהּ רָחָב: כנענית, היחידה בתנ"ך שכתוב שעסקה בזנות, ונזכרת בשמה, התנך לא גילה איך קראו לאשת מנוח, לבת יפתח אך כן קרה לח בשם.
חז"ל הללו את יופיי רָחָב, (מגילה), "תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב, אביגיל ואסתר". נחשבה לאחת מ- 4 נשים יפיפיות: עד ש- "כל גבר שהיה אומר את שמה: "רָחָב, רָחָב, מיד נטמא." (מגילה טו, תענית, ה ב, בבלי זבחים קטז ע"א).
כולן נשים עם מסירות נפש, מחויבות ואחריות: 1. שרה, 2. אביגיל, 3. רחב 4. אסתר. כל 4 הנשים:
1. חוללו שינוי אצל מלך או מנהיג,
2. כולן השיגו אינפורמציה החשובה לעם ישראל,
3. העבירו אותה לגבר.
4. כולן היו מחויבות לזולת,
5. היו מוכנות להסתכן למען האחר.
המדרש יצר קשר בין יופי חיצוני המושך נהנתן המחפש ריגוש פיזי ותאווה מהאישה ורואה בה אובייקט מיני, לבין יופי פנימי ועומק אנושי של נשים הנאלצות להיכנס למערכת יחסים אמיתית ואנושית, (ליכטנשטיין מ., שם).
נראה שלא הקימה משפחה, שכן ביקשה מהמרגלים: (ב, יג): וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי, ולא את ילדי. דאגה למשפחתה המורחבת, עד שהייתה מוכנה אפילו לבגוד בבני עירה, רק כדי להצילם.
רחב הייתה בעלת בית, בתקופה שבה כל הרכוש השתייך לגברים, ושמרה על עצמאות כלכלית. ביתה של רחב, עמד בתוך חומת העיר, כנראה ליד שער העיר, מקום מעולה לעסקיה.
בביתה ניהלה רחב אכסניה. האכסניה, מקום ציבורי, בה נאספו גברים רבים, גם מקומיים, וגם עוברי אורח, שבקשו לשלב שנת לילה עם הנאה.
קורת גג, יין, מזון ונשים: גבר הנמצא בדרך, מחפש בכל עיר: קורת גג, יין, מזון ונשים, רחב סיפקה כל אלו, לגברים שהגיעו אל האכסניה שלה ביריחו.
זה מסביר את הפרוש "מוכרת מזון" למלה זונה. (רשי), כנראה בעלת פונדק שסיפקה את כל צרכי הבאים.
יהושע ציווה: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאֶת יְרִיחוֹ, לרגל את הארץ…
והם: וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב, לא התחילו לרגל את הארץ, אלא פנו לבית זוֹנָה,
האם צדקו המרגלים שבחרו להתחבא בבית אישה זונה? המסכימים עם בחירתם: וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה: רק לילה אחד.
1. אצלה יכלו להשיג אינפורמציה. זהו מקום בו ניתן היה לעמוד על הלך הרוח של כל העם שבא מכל הארץ אליה, בו יכלו לגלות מהו הלך הרוחות בכל הארץ, (אלשייך) רחב הכירה את הלך הרוחות בעם. היו לה קשרים עם:
א. "מלכי כנען", הייתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ. בביתה ניתן היה להאזין לשיחות ולשמוע ידיעות מחשובי הארץ:לכן באו אליה המרגלים לשמוע ממנה על המצב (שם).
ב. אין לך שר או נגיד שלא בא על רחב", (בבלי, זבחים קטז עב).
ג. אצלה הייתה אפשרות לשמוע שיחות רוזנים, אנשים חשובים ושרים.
ד. "נכנס יין, יצא סוד", ביתה היה צומת אליו התנקזו כל החדשות. בבית כזה הגברים שותים יין רב, וזו הזדמנות לגלות סודות. נכנס יין יצא סוד.
בגין מקצועה ידעה הכל, ולכן הייתה בטוחה בניצחון ישראל, ואמרה: "נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם", (שם).
2. טבעי למצוא אצל אישה כזאת גברים זרים, בבית כזה ימשכו פחות תשומת לב, "וה' מוציא טהור מטמא". צעירים המגיעים מהמדבר, לעיר ובוחרים לחסות בבית כזה, אינם מעוררים חשד לגבי כוותם. ביתה שימש להם כמסוה.
3. כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת, (ספרי זוטא י כט) מחלון ביתה שישב בקיר החומה, היה ניתן לברוח בקלות. בחלונה היה חבל, בעזרתו יכלו לצאת בשקט.
5. חֶרֶשׁ: לבית זה כל הגברים נכנסים חֶרֶשׁ.
6. "כיון שידעו העמים שעם ישראל, מתעב זונות, ושמעו מה קרה להם בשיטים, כשזנו עם בנות מואב, ונפלו מהם אלפים, ידעו השנים שאם יבואו אליה, לא יחשדו בהם שהם מרגלים, (עם לועז).
7. בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב, (עם לועז). כששמעו כלב ופינחס ששם בעלת הבית רָחָב, שמשמעותו הרחבה, הבינו שהיא רחבת לב. לפי הספרות המדרשית נקראה רחב שכן הייתה רחבה בזכויות.
8. אורות מציון: מסתבר יותר לומר שהם הגיעו לבית אישה שמוכרת מזונות משום שהם רצו לשמוע את הלך רוחם של כל אלה שבאים לפונדק.
לסיכום: ביתה של רחב היה מקום מחסה מעולה למרגלים, שביקשו לדעת מה קורה בתוך העיר, אך גם רצו מקום, ממנו יוכלו לחמוק בקלות אל מחוץ לחומה, במקום כזה לא שואלים אף אחד למה באת, כך שהיה סיכוי שלא יחשדו שם בשני עוברי אורח שיכנסו למקום. האווירה במקום כזה חופשית, וניתן לעמוד שם על הלכי הרוח של האוכלוסייה.
המבקרים את בחירת המרגלים בבית רחב:
1. "לא הזכיר שמות המרגלים, כמו שהזכירה התורה שמותיהם של אלו שמשה שלח. משום שיש גנאי להם שהתאכסנו בבית אישה זונה (מוסר הנביאים), אבל שם האישה מוזכר: רחב היא הגיבורה האמיתית של הפרשה.
העובדה שלמרגלים אין שם ומאפיינים אישיים, מוריד מערכם וממקד את הספור ברחב.
2. בתחילה נקראו "אנשים מרגלים", אך בסוף נקראו רק "אנשים", וגם "נערים", כי לא רק שלא עסקו בתפקיד אותו באו לבצע, אלא רק בהצלת חייהם, אלא שגם לא ניסו ליזום פעולת ריגול.
3. "ואפילו מדובר בגדולי הדור, האם יש אפוטרופוס לאריות, כיצד לא חששו או מן החטא או לפחות לחשד מה יאמרו"? (מסינג גלעד).
4. "עין רואה, הלב חומד והגוף עושה את העבירות (רשי במדבר טו 39).
5. אברבנאל: רוב הנשים שהיו מוכרות מזונות היו גם נשים זונות, והמרגלים חטאו בכך שהם נכנסו לביתה של רחב, והיה להם להסתובב בעיר ובשדות, ובגלל שחטאו, נאמר למלך יריחו על כניסתם לעיר.
וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה – ומה עשו אצלה? במקום לפעול, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. רק הגיעו וכבר הלכו לישון, (שָׁמָּה ולא "איתה").
יריחו הייתה סגורה ומסוגרת ולא היה ניתן לצאת ממנה.
ב וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, לא הספיקו להיות שם הרבה, ועוד לפני שהצליחו להשיג אפילו ידיעה אחת, וכבר המלך שמע עליהם, וידע על בואם לרגל את העיר.
איך ידע המלך על בואם?
1. רחב עצמה הודיעה למלך כדי שתציל אותם, הם יהיו אסירי תודה כלפיה וכך תוכל לגבות שכרה", (זקוביץ).
2. אולי בגלל שהייתה כוננות גבוהה בעקבות התקרבות ישראל, גם אם נכנסו רק שני זרים, העיר דאגה.
3. המרגלים חטאו בזה שהלכו לשם, ולכך הרגישו בהם מיד. אברבנאל יהושע ב ד
4. ראו אותם.
5. המלך ניחש שבאו אליה.
מעם לועז: 4 דברים הסגירו את המרגלים:
א. הם באו לבית רחב, ויושבי הארץ לא הלכו אז לרחב בשל הפחד.
ב. הם נכנסו יחד לבית רחב במקום להיכנס כל אחד לבדו.
ג. הם באו בלילה.
ד. פניהם היו מאירים כזיו השכינה.
מלבי"ם: מלך יריחו ידע שהם מרגלים כי הם לא לנו בפתח העיר (וכך הם היו יכולים לצאת מיד בבוקר).
לב אהרון: המודיעים ידעו שהאנשים שהגיעו לבית רחב היו מבני ישראל בגלל שהאנשים הגיעו דווקא בלילה, או שהם נראו כמו אנשים מכובדים.
מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אם נודע למלך על בואם, הרי המרגלים נכשלו בשליחותם.
ג. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, בָּאוּ. לפתע, הידע נמצא אצל רחב והמלך זקוק באופן דחוף למידע הנמצא ברשותה.
המלך היה בטוח שתשתף פעולה כי הרי זונה, היא אישה המוכנה למסור את האינטימי והיקר ביותר לזר תמורת אתנן. מסחור מערכות יחסים אינטימיות הוא מאפיין הזנות.
לא היה למלך ספק שתסכים שהרי ברור כי כדאי לה מאד להיענות להצעתו, שהרי במידה ותמסור את המרגלים הוא ייטב עמה, ואם לאו יהיה סופה רע ומר.
יכלה לנהוג מנהג זונה, ולקבל אתנן מהמלך. אך יכלה לנהוג בהם באמון, ובמחויבות אנושית.
יכלה לבחור בעשיית רווח על חשבונם, או לבחור בדרך שתגלה שעיסוקה בזנות היה בגלל סיבות שהיו מעבר לשליטתה.
בחירת רחב: מקיום דחוק בשולי החברה, הגיעה לעמדת חשיבות ועליה להכריע אם להיענות לבקשת המלך או לדחותה. רחב הייתה אמורה לבחור: בין 2 עולמות:
בין, 1. מלך יריחו, פמלייתו ואנשי יריחו, שאותם הכירה כנצלנים מושחתים וכוחניים, אלו שניצלו את מצוקתה במשך כל השנים, פגעו בה ודחקו אותה ואת משפחתה לשולי החברה מבלי להתחשב בה כילדה. והיו בטוחים שהיא מוכנה לבגוד באורחיה.
בין, 2. המרגלים הישראלים, שייצגו עבורה את ההיפך מאנשי יריחו, כיוון שמסרו חייהם לטובת עמם, הפקירו גורלם וחייהם בידי היושר שלה.
סמכו עליה שתנהג עמם ברעות. (ליכטנשטיין מ., שם).
הקרבה עצמית עבור הזולת: רחב לא היססה ובחרה בהגינות אנושית כלפי המרגלים, תוך כדי העמדת חייה בסכנה. כך הלכה בעקבותיהם והראתה שהיא מוכנה להקריב עצמה עבור הזולת.
מערכת היחסים שלה איתם איננה מסחרית אלא אנושית. הוכיחה שהיא אישה הגונה שנקלעה מתוך מצוקה לזנות, אך היו לה ערכים של אחריות ומחויבות.
יחסה לזולת הוא יחס של הבנה שבין אדם לחברו. (ליכטנשטיין מ., שם).
איך האמינו לרחב שטענה שהמרגלים ברחו, ולא בדקו אצלה? אם היא זו שהלשינה, האמינו כשטענה שיצאו. בטחו בה: שליחי המלך לא חיפשו בביתה, ולא השאירו משמר לידו (קויפמן י יהושע קרית ספר 94).
ג וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, בָּאוּ.
ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, עוד לפני ששליחי מלך יריחו נכנסו אל ביתה, רחב לקחה כל אחד משני האנשים שבאו לרגל את הארץ, והסתירה כל אחד מהם במקום נפרד.
מצודות: וַתִּצְפְּנוֹ, ביחיד. רחב הסתירה כל אחד מהמרגלים בפני עצמו. קל להחביא כל אחד מהמרגלים בפני עצמו.
אברבנאל: רחב הסתירה כל אחד מהמרגלים בנפרד כי אם שליחי מלך יריחו יתפסו את אחד מהם, יוכל השני להינצל.
מלבי"ם: צ.פ.ן – הכוונה לכך שהאדם או החפץ עומדים במקומם בלי שיראו אותו. ט.מ.ן – הכוונה האדם או החפץ מכוסים על ידי דבר אחר.
בשלב הראשון, לרחב לא היה מספיק זמן להטמין את המרגלים, ולכן רק העמידה כל אחד מהם בקרן זווית כדי שלא יראו אותם, והפרידה אותם כדי שגם אם יראו אותם, לא יחשבו אותם כמרגלים (ואם ינסו לתפוס אותם – לפחות אחד מהם יוכל לברוח). אח"כ טמנה אותם.
מעם לועז: ותצפנו בלשון יחיד שרחב החביאה את המרגלים משום שהיא החביאה אותם במקום שהיה בו מקום רק לאדם אחד. ב. רחב החביאה אדם נוסף שישמש כפיתיון ואם יתפסו אותו, לא יתפסו את המרגלים האמיתיים.
לב אהרון: רחב החליטה כבר בהתחלה שהיא עומדת להסתיר את המרגלים,. "ותצפנו", היא הטעתה את שליחי המלך, והצליחה להחביא את המרגלים.
וַתִּצְפְּנוֹ, "הצפינה אותם טרם הכנס שלוחי המלך לביתה, כשחשה שנודע הדבר למלך", (רד"ק).
וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים,
ראתה את הנולד: "וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים", ל"בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים" יש משמעות מינית, וזה הרושם שרחב השתדלה ליצור אצל המלך.
אמת היא שבאו הנה האנשים… אך באו אלי, (וסיימו את עניינם אתי) ולא לאכסנייה שלי, ואמרה כך כדי שיחשבו שהאנשים כבר אינם בביתה (אברבנאל).
אמרה לשליחי המלך שבאמת הגיעו אליה שני אנשים ושהיא מסכימה שהם כנראה הגיעו לרגל את הארץ (ולא באו אליה לשם דבר אחר) כפי שטען המלך, אלא שהיא רצתה לחקור אותם בערב, והם הלכו לפני שעות הערב.
וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה. לא יכולתי לדעת שהם מרגלים.
מלבי"ם: הבינה שהם מרגלים: א. "באו אלי האנשים" – וכאשר הם באו אלי הם דרשו וחקרו כדרך המרגלים. ב. "לא ידעתי מאין המה" – האנשים היו אנשים נכרים לגמרי. ג. "ויהי השער לסגור" – הם ברחו כאשר שער העיר עמד להיסגר. ד. "בחשך" – שיצאו ללא אבוקה או אור שלאורו הם יראו.
ה. "ולא ידעתי אנה הלכו" – הם העלימו את היעד אליו הם הולכים.
אברבנאל: בניגוד לרוב האנשים, שבשעה שהיא הייתה סוגרת את שער ביתה, הם היו נכנסים פנימה, המרגלים יצאו החוצה.
העמידה פני תמימה: רחב הבינה שהשנים מרגלי ישראל. העריכה כי בני ישראל יכבשו את יריחו, והחליטה לנצל את בואם כדי להשיג יתרון לה ולמשפחתה. חיפשה דרך להינצל עם משפחתה. לכן: לא הכחישה את בוא המרגלים, אישרה את דברי המלך, כדי לרמוז שסיימו את ביקורם והלכו, ולכן נשמעה כנה. הייתה חכמה ונהגה בעורמה ובתבונה. כדי לא לעורר חשד אמרה מעט אמת ושילבה בו שקר.
"וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה". במקצועי נהוגה דיסקרטיות! העמידה פנים שלא ידעה מי הם. לא ידעתי שהם מרגלים ישראלים, (קויפמן י יהושע קרית ספר 95).
נהגה כך בשל –
א. פחד מאנשי העיר,
ב. ופחדיה מפני עם ישראל. ידעה כי מוליך ה' את עמו ליריחו, הם עתידים לכבוש את הארץ, ונגזר דינה של העיר.
ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ
מצודות: הכוונה לשער העיר, ורחב עשתה את עצמה כאילו היא באה בטענות אל שומרי העיר שלא סגרו את שערי העיר בזמן וכך היו יכולים המרגלים להימלט.
לב אהרון: רחב טענה שהמרגלים כבר יצאו מהשער, וזה מחזק את דברי שליחי המלך שמדובר במרגלים. ב. רחב רצתה להאשים את השוערים על שהשאירו את השער פתוח גם אחרי חשיכה, ושהמרגלים ניצלו את החשיכה על מנת להימלט דרך השערים. לו לא היו מאחרים השוערים מסגירת השערים, היא הייתה מספיקה לתחקר את האנשים שבאו אליה ולראות אם הם מרגלים או לא.
לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם: בחוצפתה ציוותה לשליחי המלך: רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם.
כשעמד להחשיך ושערי העיר נסגרו..המרגלים עזבו את העיר דרך השער לפני כן ..תרדפו מהר אחרי האנשים שעזבו את העיר לא מזמן ותצליחו להשיג אותם…
הטעתה את חיילי המלך: רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם. "3 אמרו שקר ונחלו עולם הבא: "…רחב.
לב אהרון: א. רחב אמרה את הדברים כמעין ברכה, שהיא מברכת את שליחי המלך שימצאו את המרגלים.
ב. רחב אמרה לשליחי המלך שהם וודאי ישיגו את המרגלים.
אמיצה מאד והערימה על חיילי המלך: ז. וְהָאֲנָשִׁים, רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל, הַמַּעְבְּרוֹת.
וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי, רד"ק: מדובר על שער ביתה של רחב והסוגרים הם המרגלים או אנשי הבית. אַחֲרֵי, בא להדגיש שחיכו קצת כדי שלא ייראו לחוצים לסגור את השער, וכך יחשדו הרודפים שהמרגלים מתחבאים שם.
אברבנאל: וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי, הכוונה לשער הבית של רחב, אלא שסיבת סגירת הדלת היא כדי שלא ייכנסו אנשים נוספים לביתה של רחב, וכך יהיו פחות אנשים שיוכלו לגלות את דבר מציאת המרגלים אצלה.
מעם לועז: הם לא סגרו את המנעולים על השער.
כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם: מכיוון שהשער נסגר אחרי הרודפים, המלך יכל להיות בטוח שהמרגלים כבר לא בעיר, וכי אף מרגל לא נכנס ולא יצא לאחר מכן מהעיר.
טרודים בהצלת חייהם: וְהֵמָּה, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; במקום לשכב עם רחב, שכבו על גג ביתה. המרגלים היו טרודים בהצלת חייהם.
ו וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, מלבי"ם: הכוונה היא לצמר גפן.
הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג. רד"ק: מספר איך החביאה רחב את המרגלים.
אימא וילדים חסרי ישע: וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ,
הסתירה את המרגלים בקני פשתן, כשהפשתן עדיין נמצא בתוך העצים ועוד לא הוציאו את הפשתן משם…
אברבנאל: א. רחב דרכה על המרגלים כדי להעיר אותם, משום שהיא לא רצתה לקרוא להם בקול כדי שהסביבה לא תשמע את קולם.
ב. וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; רחב הייתה צריכה להוריד את הכיסוי שבו היא כיסתה את המרגלים כדי שתוכל לדבר עימם.
לב אהרון: רחב עלתה על גג שהיה גבוה מהגג שבו היו המרגלים, משום שחששה שאם תעלה אליהם, הם יחשבו שהיא עלתה כדי להסגיר אותם.
קיים דמיון בין החבאת מרגלי יהושע להחבאת מלאכי דוד:
ז וְהָאֲנָשִׁים, רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל, הַמַּעְבְּרוֹת; וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. ח וְהֵמָּה, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם, עַל הַגָּג. עד למקום בו עוברים את הירדן,…. על ידי סגירת השער, יכלו תושבי יריחו למנוע את יציאת המרגלים מהעיר במקרה והם עדיין נשארו בה…
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה,(ספר יהושע פרק ב,ד),
וַיְהִי וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר, (ספר שמואל ב פרק יז, יט).
הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג: הטמנתם בפשתים על הגג מעצימה את הדימוי האימהי שלה, ומבליטה את חוסר הישע הילדותי של 2 הגברים שהתיימרו להיות מרגלים. טיפלה בהם כמו אם המטפלת בתינוקות, ולא כמו בנציגי הצבא החזק באזור.
קודם אמרה: לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם. וזו שאמרה: לֹא יָדַעְתִּי, פתאום ידעה הרבה מאד: ותאמר אל האנשים יָדַעְתִּי, כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ.
היה לה מידע רב יותר מאשר למרגלים, שבאו לצבור ידיעות.
אישה משולי החברה נבחרה כדי למסור לעם ישראל כי ה' החליט למסור בידו את הארץ: ט וַתֹּאמֶר, אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי, כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ; וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם.
וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ,
מלבי"ם: אֵימַתְכֶם יראת הרוממות ולא מחמת פחד שיבוא עליהם רע, וְכִי נָמֹגוּ מדבר על הפחד של יושבי הארץ שמא תבוא עליהם רעה.
וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. מבטאת את פחד הכנענים מבני ישראל המתקרבים ליריחו.
י כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם: כִּי, ה' אֱלֹוקֵיכֶם הוּא אֱלֹוקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת.
אברבנאל: 3 דברים אמרה רחב:
א. שה' נתן לבני ישראל את הארץ. ידיעה זו נודעה על ידי הניסים שנעשו בשעת קריעת ים סוף וכדומה.
ב. שמלך יריחו מפחד מפני בני ישראל וזאת משום שהוא שמע את מה שבני ישר אל עשו לשני מלכי האמורי.
ג. שכל העם מפחד מפני בני ישראל וזאת משום שהם שמעו שבני ישראל השמידו גם את יושבי סיחון ועוג.
איך יכלה אישה משולי החברה לדעת מה הוא הלך הרוחות ביריחו ואת חששם מכוחות ישראל המתקרבים אליה, ותחושת האיום הנשקפת להם מכך?
מלקחותיה,הטיעון נסמך על ההנחה שהדעות הרווחות בקרב חוגי השלטון הן החשובות ולא דעת האדם ברחוב, והן אלו שמסרה רחב בדיווחה למרגלים.
לפני 40 שנה: כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; כלומר כבר 40 שנה מחכה לעם שזכה לתשועה. וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם.
דיברה בלשון שירת הים: יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, ה' שולט בטבע, בים סוף, ובמלחמת האמורי.
הבנתי 3 דברים 1. ה' ייתן לכם את ארץ ישראל.
2. על יושבי ארץ ישראל, נפל פחד מפניכם.
3. לב יושבי הארץ נמס בגלל שהם מפחדים מכם.
הסיבות שיושבי הארץ מפחדים מבני ישראל: כִּי שָׁמַעְנוּ על 2 דברים שאירעו:
1. ה' ייבש את ים סוף, כדי שבני ישראל יוכלו לעבור בתוכו ביציאת מצרים (קריעת ים סוף).
2, שמענו מה שעשיתם לשני מלכי האמורי שארצם נמצאת בעבר הירדן המזרחי… הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם (השמדתם אותם)
ה' אלוקיכם הוא השולט בשמים ובארץ, והוא יכול לעשות לנו ככל העולה על רוחו…
וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם: גברים הפסיקו לבוא למוסד שניהלה, כי מרוב פחד לא הצליחו יותר לדעת נשים. גבר השרוי בחרדה מפני כיבוש ארצו, מתקשה לתפקד גם בביתה (בבלי, זבחים קטז עב) הגברים נעשו אימפוטנטים.
גיוּר: "כִּי, ה' אֱלֹוקיכֶם הוּא אֱלֹוקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". פסוק שהכניס אחר כך יהושע לסידור לתפילת "עלינו לשבח".
הצהירה הצהרת בטחון מונותיאיסטית, אמונה עמוקה באלוקי ישראל.
1. רחב פעלה מתוך הבנה באיזה צד כדאי לתמוך, הייתה אמיצה. הצילה את המרגלים ואת שליחותם. החליטה להגן על המרגלים כי האמינה שה' נתן ביד ישראל את הארץ.
2. רחב, ראתה את המציאות מתוך נקודת מבט דתית, והבינה כי עם ישראל הינו עם ה'.
רחב דוגמא לחזרה בתשובה: בחרה להעביר את נאמנותה לעם המתקרב, ולהיבדל מבני המקום. החליטה להסתפח לעם המנצח, למנצחים המוסריים.
יב וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה',
לב אהרון מדבר בגנות רחב שראתה צורך לעשות את ההסכם עם המרגלים, למרות שברור הדבר שאם היא הצילה אותם, הם היו מצילים אותה בכל מקרה בכיבוש הארץ.
כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד;
לב אהרון: הכוונה היא לאחר שרחב עשתה חסד עם המרגלים והצילה אותם.
וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי, חֶסֶד,
לב אהרון: השארתה בחיים היא מצד האֱמֶת, כי הם חייבים להחזיר לה טובה תחת טובה. אולם, השארת משפחתה בחיים אינו בגדר אֱמֶת, אלא בגדר חֶסֶד, כי בני משפחתה לא הצילו אותם.
וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת.
תיתנו לי סימן אמיתי שבני ישראל לא יהרגו אותנו (רחב ומשפחתה) לאחר שהם יכבשו את יריחו…ותצילו את נפשות משפחתי ממוות ותדאגו שגם אחרים לא יהרגו אותם.
יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי, וְאֵת, כָּל אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת.
"וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. שבועה: מה לשבועה בבית זונה? הרי שבועה נשענת על אמינות והגינות הנשבע, המעניקה לשבועה תוקף. רק אמינות ומחויבות כלפי הקב"ה והזולת הם המעניקים לשבועה את תוקפה.
ביקשה שבועה כי הרגישה שהיא שייכת לעולם של אחריות, מוסר ואמינות. (ליכטנשטיין מ., תשס"ו. כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי, חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת. בקשתה מראה שהבינה מהו עולם ערכי המרגלים שאליהם היא הצטרפה עכשיו במעשיה.
המרגלים נמצאו על הגג, ולא ידעו אם מדובר באשה המסכנת עצמה לטובתם, או נפלו למלכודת שטמנה להם זונה. חָסֶד ואֱמֶת: רחב עלתה אליהם אל הגג, והעמידה את מערכת היחסים ביניהם על מושגי חָסֶד ואֱמֶת.
חָסֶד ואֱמֶת, הם ערכים שעומדים בניגוד לעולם הניצול והמסחור של עולם הזנות, ושל הגברים המיוחסים שניצלו אותה עד עתה. (ליכטנשטיין מ., תשס"ו. על כל אחד מהם היה להבין ששני האחרים יוכלו להישאר בחיים אם יכירו בטובת הזולת, וימסרו את נפשם למענו.
ביקשה חיים תמורת הצלת חיי המרגלים, ותמורת המידע שמסרה: בקשה כחסד מהמרגלים, שהיא ומשפחתה לא יושמדו יחד עם תושבי יריחו. השביעה אותם, שיצילו את משפחתה, מידי צבא ישראל.
יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי,
אברבנאל: אין לה ילד או בעל ולכן היא בקשה להשאיר רק את אחיה ואת אביה בחיים.
וְאֵת, כָּל אֲשֶׁר לָהֶם;
מעם לועז: תחילה ביקשה רחב שלא יהרגו אותה ואת משפחתה, ואח"כ ביקשה שבני ישראל יצילו את נפשם מבאר שחת ויגיירו אותם.
וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת".
נאמנות למשפחתה: בקשתה משקפת את אחריותה למשפחתה, ומכך נוכל להסיק את ערכי האחריות המשפחתית שהיו לה.
הסתכנה, אך מצאה דרך להציל את בני משפחתה מהסכנה המתקרבת.
המרגלים אסירי התודה אכן נשבעו לה: יד וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים, נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אנחנו נסכן את עצמנו ונציל אתכם, גם אם התוצאה תהיה שאנחנו נמות במקומכם
רלב"ג: למרגלים לא היה רשות להישבע והסיבה שיהושע החיה את רחב אינה שבועת המרגלים אלא כגמול על שהצילה את המרגלים.
מלבי"ם: כל עוד בני ישראל לא עברו את הירדן, היה להם רשות להשלים עם יושבי הארץ שרצו להשלים עימם, ורחב אמרה למרגלים שמצד הדין הם יכולים להשלים עימה ועם משפחתה. לאחר שבני ישראל יעברו את הירדן, לא יהיה אפשר יותר להשלים עם יושבי הארץ.
אִם לֹא תַגִּידוּ, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיָה, בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ, חֶסֶד וֶאֱמֶת.
רש"י: חֶסֶד וֶאֱמֶת = חֶסֶד שאינו מצפה לקבל עליו גמול.
מצודות: המרגלים אמרו לרחב שאמנם עשתה להם חֶסֶד, אך חסדה לא היה שלם כי היא ציפתה מהם בתמורה, שישאירו אותה בחיים. לעומתה, החֶסֶד שהמרגלים יעשו עם רחב יהיה ללא כל תקווה לקבלת גמול.
הגר"א: חֶסֶד = עשיית טובה בלי שעשו לך טובה ואֱמֶת = עשיית טובה למישהו שעשה לך טובה. הצלת רחב הייתה בבחינת אֱמֶת כי היא עזרה למרגלים והצלת משפחתה הייתה בגדר חֶסֶד כי הם לא עזרו להם.
מלבי"ם: הצלת נפשות היא בכלל אֱמֶת, אך בני ישראל יעשו עם משפחתה של רחב גם חֶסֶד וייתנו להם מתנות.
לב אהרון: המרגלים אמרו לרחב שלמרות שהיא הצילה אותם בתקווה שיגמלו איתה חֶסֶד ויצילו אותה בעת כיבוש הארץ, אין המעשה שלה נחשב לחֶסֶד של אֱמֶת, אלא רק לחֶסֶד כי רוצה לקבל גמול.
ועדיין נחשב הדבר חסד של אֱמֶת משום שהם נמצאים בסכנה, ואין זה כלל בטוח שיצליחו להינצל ולגמול עימה חֶסֶד, ובכל זאת היא הצילה אותם.
יהושע פרק ו' מספר, כי המרגלים עמדו בהבטחתם, והיא ומשפחתה ניצלו.
איך יכלו להבטיח לה ולמשפחתה חיים, והרי צוו להשמיד את עמי כנען?
1. אין הורגים אישה ולא קטן, (רמב"ם הלכות מלכים ו).
2. "מי שרוצה להשלים, ישלים".
3. אולי נשבעו לה כי פחדו שתסגיר אותם.
4. והרי חומות יריחו נפלו? אבל כנראה שהקטע בו היה ביתה לא נפל.
טו וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל, בְּעַד הַחַלּוֹן: (כמו מיכל),
רד"ק: רחב הורידה את המרגלים מהחלון כדי ששכניה לא יראו.
רש"י: הַחַלּוֹן עם ה' ידיעה, כי רחב הורידה אותם דרך אותו חלון שהיו הנואפים עולים אליה.
כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.
מלבי"ם: ביתה של רחב היה מחוץ לחומה, ורק הקיר הרביעי, הפנימי, היה חלק מחומת העיר, ולכן לא נפל הבית יחד עם החומה.
רד"ק: עיקר ישיבתה של רחב היה בתוך העיר, אך באותו זמן שבאו אליה המרגלים, היא ישבה בבית שבתוך החומה.
ביתה של רחב היה בין 2 החומות והחלון שלה פנה אל מחוץ לעיר. בתושייה הבריחה את המרגלים מביתה מבעד לחלון, והדריכה אותם כיצד להינצל. היא ניהלה את ההצגה, והמרגלים מתוארים ככלי משחק בידיה. עובדה ששלשלה אותם מתוך ביתה שבחומה, והם תלו על החבל כבובות לשבט או לחסד.
"וַתּוֹרִדֵם": פסיביים חסרי ישע, ותלויים בחסדיה: המרגלים לא ירדו בכוחות עצמם, המשיכו להיות תלויים בה. הורידה אותם מהחומה, והורידה את ערכם כמרגלים. הם לא יכלו לסטות מהדרך שהיא הכתיבה להם.
טז וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים; וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים,
היה לה כישרון לחזות את הנולד: ידעה שעתידים לחזור לאחר 3 ימים, שכן שרתה עליה רוח הקודש. מדרש רות רבתי),
רד"ק: ראתה ברוח הקודש שהם יחזרו לאחר 3 ימים שבהם יתחבאו בהר. ב. רחב פשוט חישבה את המרחק שהמרגלים צריכים לעבור כדי שהם יוכלו להתחבא והגיעה למסקנה שמדובר בדרך של שלשה ימים.
והתחבאו שם 3 ימים לפני שתמשיכו בדרככם, ובינתיים חילי המלך המיואשים יחזרו מהחיפושים אחריהם". (ספרי דברים כב 33)
עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר, תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם.
בעורמה שילחה את חילי המלך לכיוון לא נכון מזרחה, ואת המרגלים שלחה אח"כ להתחבא בהר ממערב ליריחו.
למרות שרחב הייתה בעלת מקצוע נחות, היא הייתה פעלתנית, בעלת תושייה ויוזמה, מחושבת, מודעת לגודל הסכנה ונתנה הוראות מקוצרות.
המרגלים ניצלו רק בזכות עצת רחב החכמה. והצליחו לשוב בשלום למחנה ישראל בלי שייתפסו ע"י מלך יריחו וחייליו.
אחד מהמרגלים היה צריך לרדת ראשון ולבדוק שלא טמנו להם מלכודת, אלא:
1. שהם לא בדקו וסמכו על האישה הזרה.
2. או ש"סמכו על נבואתה של רחב", (ילקוט מעם לועז),
יז וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ, מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. יח הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים, בָּאָרֶץ; אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן
בַּחַלּוֹן מזכיר את הדם האדום שמרחו ישראל על המזוזה לפני שיצאו ממצרים. רחב באה משורש קין, ולכן שאלה מהם: וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת, כנגד וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, (שער הגלגולים הקדמה לו).
אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן, רש"י: כוונת המרגלים הייתה להפיל את האחריות לתליית חוט השני על רחב.
מצודות: תִּקְוַת = חוט.
רד"ק: תִּקְוַת, הכוונה היא לשזירה.
מעם לועז: חוּט הַשָּׁנִי הזה היה תלוי על ביתה של רחב כשהמרגלים היו אצלה. המרגלים רצו שהיא תתלה דווקא חוט זה כדי שיזכרו שהיא הטמינה אותם בפשתי העץ, וכשיראו את החוט, הם ישתוקקו לעשות איתה חסד.
ב. חוּט הַשָּׁנִי = שפה של בגד אדום שהיה בבית.
ג. חוּט הַשָּׁנִי, החוט היה ממש חוט דק ונעשה נס שהיה אפשר להוריד את המרגלים בחוט זה בלי שהוא יקרע.
תִּקְוַת, הכוונה היא שעל ידי תליית החוט, תהיה תקווה לרחב ומשפחתה.
מדה כנגד מדה: הורידה אותם בעזרת חבל וכך הצילה אותם, היא תינצל אם תקשור בחלונה חוט.
"לא תירא לביתה משלג" זו רחב, שהמרגלים אמרו לה: תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי תקשרי בחלון וזכתה, (מדרש אשת חיל). וכשבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מפני שנתנו לה סימן את תקוות חוט השני. (משלי פרק לא תתקסד(.
אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה.
יט וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם; וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ, בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ. כ וְאִם תַּגִּידִי, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם, מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. (יהושע ב 17-21).
המרגלים התייחסו לעצמם באריכות לא מחושבת.
למה לא אמרו כל זה בהיותם על הגג? המסנגרים: כל עוד היו על הגג, אולי פחדו לדבר, פן תסגיר אותם, אך כשהגיעו למטה הזהירו את רחב, שעליה לנצור את פיה, אחרת הם יהיו פטורים מהשבועה שנשבעו לה על הגג.
לב אהרון: המרגלים אמרו לרחב שאין תוקף לשבועתם עכשיו, כי אם הם לא יסכימו לדבריה, היא תוכל להסגיר אותם אל המלך. רק לאחר שיהיו במקום מוגן, יהיה תוקף לשבועתם.
אברבנאל: המרגלים חזרו על השבועה כדי שלא יאמרו שנשבעו בבית רחב כי היו אנוסים, וגם כשהם מחוץ לבית רחב, הם עדיין חדרו על שבועתם.
רד"ק: לא כתוב שהמרגלים נשבעו לרחב כשבקשה, אך ברור שהמרגלים הסכימו להישבע לה לאחר שביקשה זאת.
מלבי"ם: המרגלים חזרו שוב על השבועה כי הם אמרו לה שהשבועה הראשונה לא חלה, כי הם היו אנוסים ולא הייתה להם ברירה אלא להישבע לה.
עכשיו, הם כבר לא אנוסים, והם מקבלים עליהם את השבועה, אך בתנאי שלא תספר דבר.
כאן כתוב "תגידי" ובפסוק יד כתוב "תגידו". כאן אסרו לספר לאחרים על אות תקוות השני, שאת זה רק רחב ידעה.
ובפסוק יד' מדובר על איסור לספר לאחרים על הישארות בחיים של המשפחה, דבר שהיה ידוע לכל המשפחה.
אברבנאל קטרג על המרגלים: ודווקא כשהורידה אותם למטה האריכו עמה בדברים, והיה אותו מקום, ואותו זמן בלתי ראוי להאריך בדברים.
אורחי לוט ואורחי רחב: לעומת אורחי לוט, המלאכים המצילים והפעילים, אורחי רחב, המרגלים היו פסיביים ועשו רק מה שרחב הורתה להם. היו תלויים בחסדיה ונהגו לפי מה שצוותה עליהם.
הציבו 3 תנאים לרחב:
1. שתקשור בחלון חוט אדום: "אֶת תִּקְוַת (קו) חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי,
בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ. הורו לה איך לסמן את ביתה, כדי שיוכלו להבחין בו, בסערת הקרב ולהציל את בני ביתה.
2. שאיש לא יצא מפתח הבית: וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ.
3. איש לא ידע על ההסכם ביניהם: וְאִם תַּגִּידִי, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה. ובמידה שאחד מהתנאים לא יתגשם וְהָיִינוּ נְקִיִּם, מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ.
הכל קרה על פיה: 1. שליחי המלך, יצאו לרדוף אחרי המרגלים, כפי שציוותה: רִדְפוּ ..אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם. והמרגלים עשו בדיוק את מה שציוותה עליהם רחב:
1. התחייבו להצילה, כפי שביקשה,
2. התחבאו בהרים – כפי שיעצה להם.
3. הם אפילו לא דיברו עד שרחב ביקשה מהם להצילה.
כא וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, רד"ק: רחב נפרדה מהמרגלים.
מעם לועז: וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; מכאן לומדים שאדם לא ייצא לדרכו ללא נטילת רשות מבעל האכסניה, כפי שהמרגלים עשו, למרות שהם ידעו ששליחי המלך מחפשים אותם.
הצליחה לתמרן בין מלך יריחו לבין שליחי יהושע, ולהציל את עצמה ואת משפחתה מגורל אנשי יריחו. סיכנה עצמה כדי לעזור למרגלי עם ישראל.
וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי, בַּחַלּוֹן.
מלבי"ם: רחב קשרה את חוט הַשָּׁנִי מיד לאחר שדיברה עם המרגלים כדי שאף אחד לא ישים לב שהיא קושרת משהו, כי אם הייתה קושרת את החוט בשעת התקפת בני ישראל, היו מבינים שיש סיבה מיוחדת לקשירה זו.
מצודות: רחב תלתה את החוט רק סמוך לכניסת בני ישראל לארץ.
למה קשרה מיד את תִּקְוַת הַשָּׁנִי, כי עכשיו אף אחד לא חשד בה, ואם תתלה חוט בזמן מלחמה יחשדו בה.
הורידה אותם, ואמרה: רבש"ע, ב- 3 חטאתי לפניך, בפשתים, בחבל ובחלון: שהיו מנאפים עולים אליה ויורדים אליה:
1. בחבלים 2. דרך החלון, 3. וגם טמנתם בפשתים. ובאותן 3 דברים בפשתים, בחבל ובחלון, זכתה להציל השלוחים. בשלושתם יהא מחול לי, בשכר: חבל חלון ופשתים. (רש"י, בבלי זבחים קטז עב, מסינג גלעד, הרב אבינרי.אותם כוחות ואמצעים ששימשו לעיסוק בפרנסתה, ייהפכו בחסד זה למרגלים, לכלים המשיגים אחווה ומחויבות.
מצוות לאשה:
| חלה: גרעינים צומחים מהאדמה. | נידה: בין בני הזוג. | הדלקת נר: אור |
| פשתן: צומח מהאדמה. | חבל: קשר בינה ובינם. | חלון: נכנס האור. |
וַיֵּלְכוּ, וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים; וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ, וְלֹא מָצָאוּ. כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר,
הרי"ף: בירידה מההר נפרדו שני המרגלים וכל אחד מהם ירד לחוד, כדי שלא ישימו לב אליהם.
מעם לועז: שני המרגלים לא נפרדו זה מזה משום שהם בטחו בנבואת רחב.
וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן;
מעם לועז: המרגלים עברו מדרך ההרים לדרך הרגילה.
וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם.
מלבי"ם: קורות = דברים שקרו ללא סיבה, ואילו הַמֹּצְאוֹת פירושו דברים שקרו עם סיבה. כאן אמרו המרגלים שהייתה סיבה לכך שחשדו בהם שהם מרגלים.
מסיפורם מבינים שיהושע רצה לדעת, מה מורל העם בכנען.
האם אנשי יריחו הבצורה והחזקה מוכנים להילחם, או שהם מבוהלים ומיואשים? המרגלים השיבו את מה שיהושע רצה: יושבי הארץ מבוהלים.
כד וַיֹּאמְרוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ.
הם ידעו שהמלחמה לא תהיה באויב המאמין בניצחונו, אלא באויב מפוחד ומבוהל.
המרגלים שפחדו והסתתרו מתחת לפשתים על הגג של רחב, חזרו וציטטו את דברי רחב: נָמֹוגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ. גם הם פחדו אך לעגו לתושבים המפחדים מיד ה' הגדולה. אך בעצם רק מסרו את דברי רחב.
יש נקודות דומות בפרשת רחב לפרשות: לוט, תמר, בת פרעה, רות ושמשון.
יתרו ורחב: "בשעה שישראל עושין רצון הקב"ה, מחזר בכל העולם, ורואה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדביקו לישראל, כגון: יתרו רות ורחב", (ירושלמי ברכות פרק ב דף כ הלכה ה). היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך פרדס ועוקרה… רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון יתרו ורחב, ומדבקו לישראל", (שיר השירים רבה פרשה ו 55).
חז"ל ראו ברחב וביתרו דמויות אהובות על הבורא.
גם יתרו וגם רחב שמעו על מתן תורה וקריעת ים סוף, ושמועה זו הביאה אותם לדבוק בעם ישראל ולדבוק באלוקיו.
ואולי זו הסיבה שיהושע נשא את רחב לאישה.
"אחר נ' שנה נתגיירה. קביעת חז"ל שרחב התגיירה (מגילה יד ע"ב) היא הביטוי הברור לבחירתה בעולם של ערכי ישראל לעומת העולם הכנעני של ניצול וזנות.
אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, (ישעיהו א 18). יכולת לחזור בתשובה ממעקי החטא: זבחים קטז, מכילתא דר"י:
קיבלה שכר טוב על מעשה טוב. העובדה שתפסה פיקוד גם על שליחי המלך וגם על המרגלים, מעידה שהייתה אישה יוצאת דופן, ולא לחינם זכתה להמיר את מעמדה כזונה למעמד אשת המנהיג.
ומה שכר נטלה? זכתה להינשא ליהושע בן נון:
למה זכתה להינשא ליהושע? הרי בגדה בעמה כדי להציל משפחתה, וגם מקצועה לא היה מכובד? אלא ש"שערי תשובה אינם ננעלים לעולם". מקרה רחב מוכיח שגם מתוך עומק הטומאה יכול אדם להתעלות ולעשות טוב.
ויצאו ממנה 8 כהנים גדולים, ונביאים, כירמיהו, חולדה, (ניבאה בסוף בית 1 על החורבן) אלקנה, עזרא, יחזקאל, (יחזקאל מצאצאיה זכה לחזות במראות אלוקים), בבלי מגילה יד ב, ספרי במדבר בהעלותך עח). 8 נביאים: נביאים: נריה, ברוך, שריה, מחסיה, ירמיה חלקיה, חנמאל, שלום, (בבלי מגילה יד ב, זבחים קטז א).
ונשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים על גבי המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש.
גיורת: "ועוד יש חסידות גיורות כשרות מן הגויים: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, (נישאה לכלב בן יפונה), רחב, רות ויעל, (ילקוט שמעוני וישב, מדרש תלפיות ענף גרים). נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ:
מהפך באישיותה: ניתן להציג את בחירתה להתגייר כמהפך באישיותה, כהפניית עורף לעולם שעד עתה השתייכה אליו, וכאישור לעקרונות שהנחו אותה.
רחב היא התיקון למה שעשו בנות מדין בבעל פעור, שבאמצעות זנות ניסו להחליש את אמונת העם בה', ואילו רחב הגדילה את הבטחון בה' והמרגלים הבטיחו: "נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ", (מגילה טו א).
כיבוש יריחו נעשה בדרך נס. אם כן לשם מה נשלחו המרגלים?
גישה אחת טוענת שהרצון לשלוח מרגלים נבע מחוסר אמונה בה', והנס מעיד שלא היה כל צורך במרגלים לצורך כיבוש העיר.
ויש טוענים כי 7 ימי ההקפות נועדו להחריד את תושבי יריחו, לאיים עליהם ולמוטט את רוחם הירודה בלוחמה פסיכולוגית, וזה בהמשך לאינפורמציה שהביאו המרגלים על תחושת התבוסה בעיר לנוכח השמועות על עוצמת ה'.
אם כן ניתן להסיק כי יהושע הסתמך על הידיעות המודיעיניות שהביאו המרגלים לגבי הלך הרוח בקרב תושבי יריחו, ובחר בשילוב של לוחמה פסיכולוגית ולוחמה ניסית.
האם היה נכון להציל את רחב? מתוך הסיפור קשה להכריע.
ביקורת על הצלת רחב: המדרשים טענו שהטעות של יהושע בשליחת המרגלים, עלתה לו בכך, שלא יכל להוריש את כל אנשי יריחו כפי שציווה משה, ונאלץ להותיר אותה ואת משפחתה בחיים.
בני ישראל נכנסו לארץ, שבה הבעיה הגדולה ביותר הייתה להשמיד את תושביה, שחלקם יהיו בקשר טוב עם ישראל, וחלקם התחתנו עמם.
בספור רחב פוגשים את תחילת הבעיה: אישה שמצילה את המרגלים והם נשבעו לה להציל אותה ואת משפחתה.
המדרש בילקוט שמעוני ביקר את ישראל על שלא עשו ברחב את הציווי "החרם תחרימם".
אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי לכם: כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו' (דברים כ' י"ז) והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם', והם לא עשו כן, אלא 'ואת רחב הזונה ואת אביה ואת אמה החיה יהושע', (יהושע ו' כ"ה).
הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר 'דברי ירמיהו (ילקוט שמעוני יהושע רמז ט"ו).
ירמיה היו ישראל מזלזלין אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא וצריך הכתוב ליחסו דברי ירמיה (ילקוט שמעוני במדבר – פרק כה).
ומה קרה לרחב בסוף? יהושע ו' 20: וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ … וַיִּלְכְּדוּ אֶת-הָעִיר. כא וַיַּחֲרִימוּ, אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר.. וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ, בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. כה וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ.
רחב והמרגלים הוצגו לסירוגין באור רע ובאור טוב. אור טוב: ירושלמי (ברכות ד ד ח עב): חזקיהו המלך חלה "ויסב פניו אל הקיר (התפלל) לאיזה קיר נשא עיניו? לקיר של רחב "כי ביתה בקיר החומה" אמר: "ריבונו של עולם, כל משפחתה נצלה בזכותה, אבותיי שקירבו גרים על אחת כמה וכמה, (שבזכותם אנצל ממוות שנגזר עלי").
| המרגלים | שמשון |
| אישה זונהבאו אלי האנשיםאנשים באו הנה (נודע למלך)וישכבו שמהויהי השער לסגוריוצאים מהעיר דרך החלון. | אישה זונהויבוא אליהבא שמשון הנה (נודע לאנשי העיר)וישכב שמשון עד חצי הלילהויאחז בדלתות שער העיר …וישם על כתפיויוצא מהעיר עם השערים. |
הבריאה – חורבן יריחו (יהושע ו).
| הבריאה | חורבן יריחו (יהושע ו) |
| עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע .. וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע.. וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: | וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב.כֹּה עָשׂוּ, שֵׁשֶׁת יָמִים.וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר.אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. |
רחב ומיכל.
| רחב. | מיכל (שמ"א יט 11-17. |
| המרגלים בסכנה.מצילה בלילה, בשעות החשיכה.מצפינה המרגלים בפישתים.מרמה את שליחי המלך.מבריחה את המרגלים מבעד לחלון, חוששת מהמלך, והם שבים בשלום ליהושע במחנה ישראל. | דוד נתון בסכנה.מצילה בלילה, ת החשיכה.מסווה בריחת דוד בבגד המכסה את התרפים.מרמה את שליחי שאול אביה המלך.מבריחה את דוד בעד החלון, והוא ניצל מידי שאול, מיכל נשארת בודדה בארמון המלך, חוששת מהמלך. |
לוט ורחב.
לוט – קטן אמונה. | רחב – מאמינה בנצחון ישראל. |
| נשלחו 2 מלאכים להרוס את סדום.התגלו: "אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" (בראשית י"ט, ה). ויבואו אל ביתו,זר בעיר,"טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" בראשית י"ט, ד)."ואת הדלת סגרו" (בראשית י"ט, י).מנסה לגונן על אורחיו ומציע להמון את בנותיו במקומם.האורחים ישמידו את העירזכה להינצל מחורבן סדום על בני משפחתו: לוט ומשפחתו ניצלו ביד האורחיםהמאוים ניצל: וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ ..וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית י"ט, יז). "וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי" (בראשית י"ט, יט)."הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט, יז),ויעל לוט ושתי בנותיו וישב בהר.כנראה שהחטא דומה. | נשלחו "שנים אנשים מרגלים", למצוא איך לכבוש את העיר:התגלו: "הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה (יהושע, ב', ב) והוא שלח אל רחב: "לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ" (יהושע ב', ג)."ויבואו בית אישה זונה".מקצועה נחות,"וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג" (יהושע ב', ח)."והשער סגרו" (יהושע ב', ז),מנסה לגונן על אורחיה ולהסתירם, משקרת ואומרת שאורחיה עזבוהאורחים ישמידו את העירזכתה להינצל מחורבן יריחו עם בני משפחתה: רחב ומשפחתה נצלו בידי האורחיםהמאוים ניצל: וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (יהושע ו', כג).עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד, וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד.הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים" (יהושע ב', טז): כנראה שהחטא דומה. |
רחב לא העמידה לרשותם סולם אלא שלשלה אותם בחבלים, כך ירמיהו לא ישלף, מהבור על ידי סולם אלא על ידי חבל למרות הצער שבדבר.
שמשון פעיל, המרגלים פסיביים. שמשון החליט על גורלו ועקר את שערי עזה, ובמרגלים שלטה רחב.
| רחב | תמר |
| זונה,יריחו עיר התמרים,חוט שני | זינתה עם יהודה. וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה. |
משה ורחב
| משה | רחב. |
| יוכבד הצפינה 3 ירחים.בת פרעה הצילה את משה,התחתנה עם כלב בן יפונה.משה היה פסיבי, | רחב הצפינה 3 ימים.הצילה את המרגלים,התחתנה עם יהושע,המרגלים היו פסיביים, |
