בראשית פרק כ "שרה אמנו".
נשים רבות בתנ"ך, למרות שסיפורן חשוב, אינן נזכרות בשמן, כאשת מנוח, אך שרה אמנו נקראת לפעמים "אשת אברהם", לעיתים "שרה", ולעיתים "שרה אשתך", כדי להדגיש את אישיותה העצמית וחשיבותה, (רוזנסון י.,).
שרה אמנו היא האישה היחידה שזכתה שפרשה שלמה תקרא על שמה. פרשת "חיי שרה". אך פרשה זו פותחת דווקא במות שרה, וביצחק המתנחם ברבקה אחרי שרה אמו.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים, שניהם מופיעים תמיד כזוג, כצמד, כאנשים שדרגתם שווה. אַבְרָהָם וְשָׂרָה: התנ"ך ממרבה להשתמש ב: אַבְרָהָם וְשָׂרָה, מה שמצביע על השוויון ביניהם. הרב הירש: כלפי חוץ הגבר שליט, אך כלפי פנים האישה שליטה.
3 פעמים מציין הכתוב כי שרה הייתה: אֵשֶׁת אַבְרָם. ביטוי זה לא מופיע אצל האמהות האחרות.
הולדת יצחק: אהבה: הפועל "אהב" כתוב לראשונה בתנ"ך בפרשת העקדה: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה.
אבל נראה שאברהם אהב גם את ישמעאל, כי כאשר ה' בישר לו שיצחק עתיד להוולד, ענה: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ, וגם כתוב פעמים רבות "ישמעאל בנו" וה' ציווה עליו למול גם את ישמעאל.
י"ז 15 וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים, אֶל אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ, שינוי השם: כאשר ה' שינה את שמו של אברם לאברהם, הוא שינה גם את שמה של שרי לשרה, זה המקרה היחיד בתנ"ך שבו ה' שינה שם של אישה בכלל, ועוד העניק לה שם חדש.
שינוי השם מרמז על שינוי בכל מהלך החיים. שרי: שרה שלי, שרה: שרה לכולם, לכל באי עולם.
חז"ל שאלו: לאן נעלמה היוד שנשמטה משמה של שרי? סנהדרין: (קז 1): "יוד שנטל הקב"ה משרה היה טס ופורח לפני כסא כבודו ואמר לפניו: רבונו של עולם בשביל שאני הקטנה באותיות הוצאתני משרה הצדקת? אמר הקב"ה: יוד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שאמרתי: לשעבר היית בסופה של המלה עכשיו אני נותנך בראשן של אותיות, שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר: ויקרא משה להושע – "יהושע".
יהושע גילם את אותה נחישות בכיבוש הארץ, כמו שהפגינה שרה בגרוש ישמעאל, וזכה שבשמו יכלל חלק משרה אמנו. ושרי הפכה ב"שרה" לאם העולם כולו.
בשורת לידת הבן יצחק: אברם התבשר שיהיה לו בן משרי, (יז 15-21), טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו, וַיִּצְחָק; אבל אברהם לא סיפר על הבשורה לאשתו. בליבו חשב על גילו המתקדם, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד? וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. יח אבל בקול דאג לישמעאל, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל הָאֱלֹוקִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ יט ה' ענה לו קודם על מה שחשב בליבו, וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. אח"כ קיבל הבטחה גם על ישמעאל.
כ וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד. שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל.
4 פעמים היה צחוק על לידת יצחק: 1. בזמן ברית המילה, אברהם צחק בליבו ותמה על הבשורה לבן משרה, והעלים את הבשורה משרה: וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד?
2. שרה צחקה בליבה, כאשר התבשרה שתלד בן: וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הְָתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן … 3. לקראת ברית המילה של בנו, קרא לו אברהם בשם: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה, יִצְחָק.
4. שרה צחקה, צחוק של השתהות על הנס שארע לה עם הולדת יצחק: וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק לִי, וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה: כִּי יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.
אברהם נתן למלאכים: 1. מַיִם. 2. לֶחֶם. 3. בשר בָּקָר. מתי קיבלו ישראל גמול על טוב ליבו?
במדבר! קיבלו 1. מים – מהסלע, 2. לֶחֶם – קיבלו מהשמים: מן. 3. בשר קיבלו מהשלו.
אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? יודעים היו מלאכי השרת, היכן שרה אמנו הייתה (בבא מציאה פז א). אם כן למה שאלו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?
1. העניין שגילו בשרה, עזר לשלב אותה במעמד ולהראות שיש לה תפקיד מרכזי בהודעה שלהם.
2. כדי להבליט את צניעותה, "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך", (תהילים קכ"ח). כשהאישה צנועה, היא מבורכת בבנים.
מנין לומדים שנשים צייתניות? (בראשית רבה מה ד"ה ותאמר שרי). מְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, (יח 10).
וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל, שרה נחבאה בצניעות באהל כשהמלאכים באו, אך המלאכים גררו אותה לשיחה. בתלמוד כתוב ששרה לא דיברה עם המלאכים אלא עם ה'.
מעולם לא דיבר ה' במישרים עם אישה, מלבד עם שרה. תלמוד ירושלמי (סוטה, ז 1: "לא מצינו שדיבר המקום עם אישה, אלא עם שרה בלבד."
בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ… וּלְשָׂרָה בֵן, (בראשית יח). לא "יוולד לך בן", הדגש על אשתך.
| הבטחות | צחוק שרה |
| שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, (10).לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן, (14). | וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, (12).לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי? (13).לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה…וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ. (15). |
אחרי 24 שנים של הבטחת זרע, ה' נתן מועד לנס שעתיד להתרחש. כָּעֵת חַיָּה, שרטו שריטה, והבטיחו: בעוד שנה כשקרני השמש יגעו בשריטה זו, שרה תלד בן. גם אלישע הבטיח לשונמית: כָּעֵת חַיָּה, בן, ועל פרשה דומה זו קוראים בהפטרה לפרשת וארא.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן? הסתכלה פנימה על גופה, ותמהה: קרבים אלו ילדו בן?
הרב ידיד (7 נביאות 49): ה' הבטיח לאברהם פעמים רבות שיהיה לו בן ולא מצאנו אפילו פעם אחת ששרה קיבלה הבטחה ישירה על בן.
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ. חנן פורת: שרה על ספת הפסיכיאטור: ה' היה צריך לשנות את המחסום התודעתי שלה, שהיא כבר מדי זקנה מכדי ללדת, "היפלא מה' דבר"?
מדוע גער ה' בשרה? היה עליה לחכות מעט, כדי לראות אם ההבטחה מתקימת, למרות שלה כבר אין אֹרַח כַּנָּשִׁים, וַאדֹנה זָקֵן.
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה? מדרש הגדול: מפני מה מיחה הכתוב בשרה, ולא מיחה באברהם? שנאמר: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו, וַיִּצְחָק;
1. אלא ללמדך ששנים שעשו דבר שלא כהוגן והיה אחד מהם גדול ואחד קטן, אין ממחין אלא בקטן והגדול מרגיש מאליו". אגדות היהודים: וכי אני זקנתי מעשות ניסים? מכאן ששנים שעשו שלא כהוגן, והיה אחד מהם גדול והשני קטן, אין ממחין אלא בקטן והגדול מרגיש מאליו בחסרונו".
2. בכור שור: כשרוצים לנזוף בכלה, נוזפים בבת כשהכלה שומעת. ה' רצה לנזוף באברהם על צחוקו, וכדי שלא לבייש אותו, נזף בשרה דרכו, כדי שיעביר המסר וגם יפנים אותו. "משל לאישה חכמה שבאה להוכיח כלתה, והוכיחה את בתה, וממילא הרגישה כלתה, כך אם הוכיח ה' את אברהם בפניו היה מתביש, אלא הוכיחו מן הצד, (הריב"ש).
3. רש"י: צחוקה של שרה היה צחוק מלגלג, ואילו אברהם צחק מתוך שמחה.
4. קורמן: צחוקו של אברהם היה בליבו, ואילו שרה גם דיברה: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן? הזיקנה אינה פוגעת בהכרח בכושר ההולדה של הגבר, לכן אברהם רק צחק בקרבו וכך לא גרם נזק לברכה. ואילו דבריה אַחֲרֵי בְלֹתִי חייבו את ה' לברכם שנית, כדי לתקן את אשר קלקלה בצחוקה, ולהזהירה לא לחזור לדבר בנושא שהשתיקה יפה לו. (ברכה).
שרה זכתה לבן בזכות צניעותה (הנה באהל) ואברהם בזכות צדקה שנתן (כלי יקר אש"ל). חשבה שדבר המלאך רק ברכה" (ספורנו).
וַאֲנִי זָקַנְתִּי, ה' שינה את דבריה מ- וַאדֹנִי זָקֵן ל – וַאֲנִי זָקַנְתִּי, משום דרכי שלום, שלא יכעס אברהם על שרה, הקוראת לו: "זקן", (התנא ר' ישמעאל). מדבר שקר תרחק: "אמת", זה לא דווקא מה שקרה, אלא מה שצריך להגיד. מותר לאדם לשנות מפני השלום, (יבמות סה ב).
"אדם הפקיד אצל חברו דינרים. הלך ובקשם ממנו, אמר לו: "כבר מסרתי בידך", אמר לו: "השבע", מה עשה? נטל קנה, ונתן בו את הדינרים, נתן המטה ביד חברו ונשבע: "מה שהפקדת בידי מסרתי לך", נטל המפקיד את הקנה וזרקו לארץ והיו הדינרים מתפזרים ממנו, (ע"פ ויקרא רבה ו).
הלידה: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; ספורנו: ה' אמר שיוולד לשרה בן.
וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר– לשון שירה.
פָּקַד, 1. פקודה, 2. ספר, 3. אמר, 4. ביקר, (ויפקוד), 5. להטיל תפקיד, 6. זכר, 7. נפקד, (חסר).
רש"י: סמיכות הפרשות, היא כדי לומר שכל המתפלל על חברו, כמו שאברהם התפלל על אבימלך, נענה תחילה.
רמב"ן: פָּקַד, ה' השגיח על שרה.
אוה"ח: כדי שה' יקיים את הבטחתו לאברהם שיוליד בן, ה' גרם שתיווצר מציאות בו אברהם יצטרך להתפלל על אבימלך, וכך גם לאברהם ייוולד בן.
וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, שרה הפקידה אצלו מצוות ומעשים טובים והחזיר לה" (בראשית רבא נג ה).
כַּאֲשֶׁר אָמָר, ספורנו: הכוונה היא שה' אמר שהוא יברך את שרה, וה' הסיר משרה את צער העיבור.
ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, אוה"ח: הסיבה שהדגש הוא ששרה הולידה את הבן לאברהם היא לומר שיצחק הוא המתייחס לאברהם ואין ישמעאל מתייחס לאברהם.
לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹוקִים, אברהם היה בן 86 כשנולד ישמעאל ובן 100 כשנולד יצחק ושרה הייתה בת 90.
וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, (בראשית כא, 1). אברהם ושרה עברו מעין תהליך של לידה מחדש: של חזרה בזמן: אברהם מל את עצמו, לשרה חזר אורח כנשים, והם הפכו להורים הנצחיים של עם ישראל.
אברהם קיבל הבטחות רבות על בן מה' ישירות, לכן נשארה לו תקוה לעוד בן. לכן כשנולד יצחק הפתעתה של שרה הייתה גדולה יותר והיא הרגישה בפלא הגדול יותר מאברהם.
וַתֹּאמֶר שָׂרָה, שיר הלל לה' שעשה לי נס: 2 פסוקים הוקדשו לתמהונה של שרה ולהתרגשותה: ותאמר שרה: צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: שרה שצחקה לשמע הבשורה, נוכחה לדעת שאכן ילדה כמו שהתבשרה (הנציב).
וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים, ספורנו: הסיבה שהתורה מדגישה זאת היא כדי לומר שלמרות שאברהם היה בן מאה שנה כאשר יצחק נולד לו, בכל זאת לא חס אברהם על יצחק בנו מלמול אותו, למרות שיצחק היה בן זקונים.
למרות שיש צער במילה, בכל זאת, בגלל שילד בן לעת זקנה, הרי שיש שמחה גדולה.
רש"י: בשעה שנפקדה שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים התרפאו, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה עיוורים נפתחו באותו היום ולכן כולם היו שמחים איתה.
ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה: כִּי יָלַדְתִּי בֵן, כָּל הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק לִי. למה? שזכיתי ללדת בן בגיל זקנה: לִזְקֻנָיו. השאלה של שרה מדגישה את הפלא בלידה ובהנקה שלה ואת האושר והנאה שלה מהיותה אם.
צחוק שהוא שמחה על הנס שהתרחש לעיני כל. יִצְחַק לִי = ישמח עמי. לא צחוק של פקפוק, אלא צחוק של גיל על ממוש ההבטחה זנובסקי ב.,.
בפעם השנייה צחקה לאחר הלידה. אז צחקה משמחה על הנס שקרה לה. צחוק של גיל על מימוש ההבטחה. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ,
תרגום יונתן: הכוונה היא שזין איקונין של יצחק היה דומה לשל אברהם.
אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק, מתן השם: אברהם העניק לבנו את השם יִצְחַק: קראו לבן יִצְחַק על שם הצחוק של הוריו לשמע בשורת הוולדו. אבל שרה דרשה מחדש את השם: צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק לִי". כל השומע ישתהה על שזכיתי ללדת בן בגיל זקנה. = כל השומע ישמח איתי על הנס הגדול שזכיתי בו.
"וַתֹּאמֶר: מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם? רש"י: והסיבה שכתוב מִלֵּל היא כדי לרמוז שיצחק נולד כשאברהם היה בן מאה שנה. (מִלֵּל בגימטריא היינו 100).
אונקלוס: מִי מִלֵּל מיהו הנאמן לומר (לנבא) ששרה תניק בנים?
רמב"ן: מִי בתנך, הכוונה היא ללשון ביזיון ולא ללשון חשיבות, ולכן מי ששמעו את דבר ה' לאברהם ששרה תוליד ילד, חשב לנחם את אברהם בלומר לו כן? הרי אף אחד לא חשב בכלל לנחם את אברהם ולומר לו ששרה תוליד לו בן.
הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה, רש"י: לפי שהיו אומרים ששרה הביאה אסופי מהשוק, שרה הניקה גם את בניהם להראות לכולם שהיא ילדה.
כִּי יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו? (בראשית כא, 7), בשאלתה הדגישה שרה את פלא הלידה וההנקה בגילה, ואת האושר וההנאה שלה בהיותה אם.
זהו שיר הלל על הנס שקרה לה.
בֵּן, לִזְקֻנָיו, זיו איקונין, (רש"י).
אגדות היהודים: היו אומות העולם אומרים: הַלְּבֶן 100 שָׁנָה יִוָּלֵד? אין זאת אלא מאבימלך נתעברה שרה. והיו רוצים להחשיד את שרה ולהכניס חשד לליבו של אברהם על שרה. מה עשה הקב"ה? אמר למלאך הממונה על יצירת הולד לצור קלסתר פנים דומה לאברהם, פניו של יצחק היו דומות לפני אביו. הכול ראו שהם דומים והעידו: "יִצְחָק בְּנוֹ".
"וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"א 8).
רש"י: היו שם גדולי הדור.
"הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה", כמה בנים הניקה שרה? אמר ר' לוי: "אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו, עשה סעודה גדולה. היו כל אומות העולם מרננים: ראיתם זקן וזקנה? הביאו אסופי מן השוק, ואומרים בננו הוא. מה עשה אברהם? זימן כל גדולי הדור ושרה זמנה את נשותיהם, וכל אחת הביאה את בנה עמה, ונעשה נס בשרה ונפתחו דדיה והניקה את כולם", (ב"מ פז).
אהבה: הפעם הראשונה שהפועל "אהב" כתוב בתנ"ך מופיע בפרשת העקדה: "קח את בנך יחידך אשר אהבת", אבל נראה שאברהם אהב גם את ישמעאל, כי כאשר ה' בישר לו על הולדת יצחק, ענה: "לו ישמעאל יחיה לפניך", וגם כתוב פעמים רבות שישמעאל הוא בנו, וה' ציווה עליו למול גם את ישמעאל.
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.
שרה המחנכת: בבראשית רבא כתוב ששרה הייתה מגיירת ומחנכת את הנשים. מכיוון שהייתה כה רגישה לאוירה החינוכית, חשה שהעובדה שהגר מחנכת את בנה לעבודת אלילים, משרה אוירה חינוכית שלילית בבית.
יום אחד וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (שם כ"א, י) יש פרושים רבים למלה מְצַחֵק אבל ברור שפעולה זאת מבטאת מעשה שלילי של ישמעאל.
רש"י מפרש שמצחק היינו שלושת העבירות החמורות: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים.
1. עבודה זרה: משה עלה להר סיני והעם בנה עגל זהב.
"וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק", (שמות לב 6), לעבוד עבודה זרה. שרה אמנו ראתה את ישמעאל מעלה ומקטיר לעבודה זרה. אמרה: "שמא ילמוד בני כך…(בראשית רבה נג 11)
2. גילוי עריות: ר' עקיבא: "מצחק" גלוי עריות, כמו שאמרה אשת פוטיפר: בא העבד העברי ל"צחק בי". "וישקף אבימלך מלך פלישתים..וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.
3 שפיכות דמים: כאילו בדרך שחוק יורה חיצים על יצחק ומתכוון להמיתו, "נטל קשת וחיצים…וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו…ומכל הרעות שבאו על אברהם, הרע הדבר הזה מאד.. שילח (את הגר) בגט גירושין. פרקי דרבי אליעזר, כט, ב"ר נג, כמו: יקומו הנערים ויצחקו לפנינו).
4. רשב"ם: אין צחוק אלא לשון ירושה: העמיד את עצמו כבכור לפני יצחק היורש כפלים. שמשעה שנולד יצחק היו הכול שמחין ואומרים: נולד בן לאברהם, והוא נוחל את ארץ כנען, שמע ישמעאל צחק ואמר: אני בכור ואני נוטל פי שנים.. ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה." (ר' שמעון בר יוחאי).
ישמעאל היה מבוגר מיצחק ב- 14 שנה, ושרה חששה שמא ינשל את אחיו הקטן מירושת אביו. אמרה: "לא ירש בן האמה הזאת עם בני", (תוספתא סוטה ה ו, ב"ר נג).
לכן אמרה שרה: י גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ:
ספורנו: הסיבה ששרה רצתה לגרש גם את הגר היא מכיוון שהגר היא זו שעודדה את ישמעאל לצחוק על יצחק.
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק,
רש"י: הכפילות עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, שרה אמרה, שאפילו לא היה יצחק הגון, היה ראוי שיירש אותך מכיוון שהוא בני, ואפילו לא היה בני היה ראוי שהוא יירש אותך, קל וחומר כששני הדברים מתקיימים, שהוא גם בני וגם יצחק.
כדי למנוע מלחמות ירושה בין 2 הבנים, דרשה שרה שאברהם ישחרר את האמה ואת בנה מעבדות, וישלח אותם ממשק הבית שלהם. גם את בני קטורה שילח אברהם.
5. מאבק בין יצחק לישמעאל המצחק: ישמעאל דמה לאמו. היא הקלה בכבוד שרה, והוא לעג לבנה. ישמעאל התנשא ואמר ליצחק: אני נימולתי בן 13 ואתה נימולת לא בבחירתך.. ויהי אחר הדברים האלו וה' ניסה את אברהם" ויצחק הסכים להקריב חייו (בראשית רבה נה.
הגר הסיתה את ישמעאל: מאבימלך התעברה שרה, ורק ישמעאל בן יחיד שנולד לאברהם (המלבי"ם). הוא צחק על הזקנים שבגילם המופלג ילדו ילד, וטען שמאלימלך התעברה שרה.
ספורנו: ישמעאל צחק ואמר שיצחק נולד מאבימלך ולא מאברהם, כמו שטענו ליצני הדור.
שרה, קיוותה להבנות מלידת ישמעאל. ובמשך 14 שנים היה ישמעאל בנו היחיד של אברהם. אבל אחרי שגמלה את יצחק ראתה את ישמעאל מְצַחֵק ודרשה: גָּרֵשׁ. "שהייתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים", (תוספתא סוטה ו).
ואיזה בית זכה לברכת ה'? הבית בו הגבר שמע בקול אשתו, גם אם המעשה קשה בעיניו, ולא בית של מתעלל בנשים.
שרה בקשה בעקבות כך וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ,
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.. "בא אל שפחתי" – גָּרֵשׁ הָאָמָה, גרש – גרושים. היפוך.
ראתה בהגר ובישמעאל העבדים איום לבנה. הרי כתוב על ישמעאל: "ידו בכל", וככל שיגדל, הסכנה ליצחק ממנו תגדל.
שרה לא קראה להגר בשמה, אלא: "המצרית", או הָאָמָה.
מדה כנגד מדה – הגר ברחה אל המדבר, ועכשיו נענשה וגורשה אל המדבר. היה זה רצון ה' שהגר תעזוב את בית אברהם פעמים:
פעם 1 בעודנה הרה, 2. בפעם השניה עם ישמעאל. משום כך הניח לשרה לענות אותה, כדי שתברח לפני הלידה. אח"כ ציווה עליה לשוב, כדי שיהיה אפשר לגרש אותה יחד עם בנה מ., ברויאר. וְאֶת בְּנָהּ והרי הוא גם בן אברהם.
אברהם אהב את ישמעאל ולכן: יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. הבקשה שברה את ההרמוניה בין אברהם לשרה.
אבל כאשר זה חשוב לחינוך יש לעשות מעשה קשה, אפילו אם זה מזיק לטווח הארוך. כל: שרה צדקה בעינוי הגר, כמו שצדקה בגרושה.
שרה בקשה לגרש את ישמעאל כדי להגן על בנה, אבל דווקא אברהם הפקיע ממנה את בעלותה על בנה, כאשר לקח את יצחק לעקדה, בלי לשתף אותה. (פ.ג. פלר).
אגדות היהודים: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. מכל רעות רבות שבאו עד כה על אברהם, הייתה זו קשה ורעה מכולן.
רש"י: בדרש, היה רע בעיני אברהם על כך שיצא בנו לתרבות רעה.
רמב"ן: התורה דיברה פה בשבח אברהם שבעיניו, הקושי לא היה בשליחת פילגשו, אלא רק בשליחת בנו, ולכן לא רצה לשמוע בקול שרה עד שה' אמר לו לשמוע בקולה.
גרוש משפטי: שרה ביקשה לגרש את ישמעאל והגר שולחה עמו. בפעם הראשונה אברהם מיהר להענות לה, עכשיו, כשדרשה ממנו לגרש את בנו, סרב, ועשה זאת רק בצו ה'.
וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ, מה שעשתה לא נשא חן בעיני אברהם ורק כשה' הבטיח את עתיד בנו ישמעאל (לגוי אשימנו), הרחיק וגרש את הגר ובנה א"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית.
באותו לילה נגלה אליו הקב"ה ואמר לו: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, זהו מקרה יחיד שבו יש ציווי חד משמעי לשמוע בקול אישה.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ,
רמב"ן: אל יהיה הדבר רע בעיניך לשלוח את ישמעאל. וכדי להפיג את חששו של אברהם שלא יארע דבר סכנה לישמעאל, הבטיח ה' לאברהם שישמעאל יהיה לגוי גדול.
כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: רש"י: מכאן שאברהם היה טפל לשרה בנביאות.
ה' אמר לאברהם : למרות שאתה לא מודה שצר לך על אמתך, אני מבטיח לך שהיא תהיה בסדר. כלומר כאשר הויכוח הוא על קיום השושלת, על קיום הבית ועל חינוך הבן, לא אברהם שהוא בעצמו מחנך דגול המחנך לצדקה ומשפט, קיבל את הכרעה הנכונה, אלא שרה, אם ואישה, בחושים ובאינסטינקטים מולדים, גילתה שלישמעאל השפעה שלילית על בנה וכי יש להרחיקו מיצחק כדי כִּי שבְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אבל ה' הבטיח: יג וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא, הילד הוא בֶּן הָאָמָה, ולא בן האישה.
אברהם הוא המבצע, אך האישה היא היוזמת, השוקלת והמבצעת, אברהם מילא רצון אשתו. אברהם עשה את רצון שרה. היא היוזמת והמחליטה.
יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, למה השכים אברהם לגרש את בנו?
1. אולי ביקש לקצר את זמן סבלו.
2. אולי ביקש לשלחה בשעות הקרירות של הבוקר.
3. אולי ביקש לשלחם כל עוד שרה והעבדים ישנים, והם לא יושפלו כשיראום עוזבים.
כתוב וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר פעמים: 1. בגרוש ישמעאל,
2. עקדת יצחק. ובשני הפעמים מלאך ה' הציל את בנו.
יד וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, אבן עזרא: וכתב שייתכן שכלי המים היה עשוי מעור או עץ. וכן שאל: איך גרש בנו גם שלח בן עם אמו ריקם? ואיה נדבת ליבו? נראה שזה היה ציווי ה' לתת לישמעאל את מה ששרה אמרה לתת לו, ולאחר ששרה מתה, הוא נתן לבני ישמעאל מתנות.
רש"י: אברהם כעס על ישמעאל שיצא לתרבות רעה ולכן לא נתן לו כסף וזהב.
אברהם לא נתן להם, בעל חיים לרכיבה: גמלים, סוסים או חמורים, וגם לא שפע של אוכל ומים, רק לחם וחמת מים, שאינם מספיקים לדרך הארוכה, והם כמעט מתו מצמא במדבר, אולי כי רצה שלא תתרחק עם בנו מדי רחוק מביתו.
לגבי ילדים ומשפחה הנשים קובעות (שטיינזלץ ע נשים במקררא 1983 16). לכך השכים אברהם בבוקר וכתב לה ספר כריתות, וגט ונתן בידה, וקשר במותניה, שידעו הכול שאין היא שפחה וישלחם מעליו (הוציאם לחופשי)".
וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, ספורנו: אברהם שם את החמת על כתפה של הגר לאות שפחות.
וְאֶת הַיֶּלֶד, רש"י: שרה הכניסה עין הרע בישמעאל, ישמעאל לא היה יכול ללכת לבד.
אבן עזרא: הכוונה היא לא שאברהם שם את ישמעאל על הגר, אלא שנתן להגר את ישמעאל כדי שתלך איתו.
אוה"ח: אברהם שם את ישמעאל על כתפה של שרה לפי שישמעאל לא רצה לעזוב את ביתו של אברהם.
וַיְשַׁלְּחֶהָ; שרה דרשה מאברהם: "גרש", אבל הוא לא רצה להשפיל את הגר יותר ממה שהיה מוכרח, ושלח את הגר ובנם, ולא "גרש" אותם, כבקשת שרה.
רס"ג: בקשת שרה לא מצאה חן בעיניו. שרה גרשה, ואברהם שילח אותה לחופשי.
לכן השכים קום ושלח את הגר מוקדם בבוקר, כדי ששרה לא תראה בהשפלתה. לכן גם לא הכין צידה כראוי, אלא לקח מכל הבא ליד, לחם ומים, וללולי תעתה בדרך, אלו היו מספיקים לה עד מקום ישוב.
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, רש"י: תעתה אחרי גילולי בית אביה, שפתי חכמים: וכיון שהגיעו למדבר, התחילה תועה אחרי עבודה זרה וחזרה לגלולי בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת.
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: פעם השניה שהגר יצאה למדבר, (יחד עם בנה), ופנתה לכיוון מצרים מולדתה. ודווקא בפעם הזאת תעתה במדבר.
הגר תעתה במדבר אף על פי שהכירה את הדרך מהבריחה הקודמת. הטעיה מעידה על צער ויאוש, חשש, פחד והשפלה.
וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן הַחֵמֶת; רש"י: לפי שדרך חולים לשתות יותר. אברהם אמנם שם על שכמה חמת מים, אבל אולי בגלל שתעתה, או בשל מחלת בנה, חמת המים התרוקנה.
טו וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. שם יש מעט צל. טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כי אמרה: אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד.
כאשר ברחה בפעם הראשונה המלאך הבטיח לה שבנה יהיה לגוי גדול, אך הגר לא האמינה להבטחות המלאך, והייתה בטוחה שבנה עומד למות, ועכשיו למרות שישמעאל סבל, הגר לא חיבקה אותו ולא ניסתה להקל את סבלו..
וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ, בכי של צער עמוק, בדידות, כאב ויאוש. פעלה אך לא התפללה.
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר:
הנצי"ב: "לא בשבילה התרחקה, אלא בשביל הילד, שלא ישמע קול בכיתה" רש"י: גם ישמעאל בכה, והיא לא הייתה מסוגלת לשמוע את בכיו.
יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹוקִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, למה שמע ה' בקול הנער ולא בקול הגר: במקום להתפלל לאלוקים, סגדה לאלילי בית אביה, לפיכך לא שמע ה' בקולה אלא בקול הנער.
הרבי מקוצק: וַיִּשְׁמַע אֱלֹוקִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, הלוא לא מסופר כלל שישמעאל השמיע את קולו? אבל זו צעקה דוממת בלא קול, וה' שמע אליה, שהגדולה בצעקות – שתיקה".
"תנחומא: "הטיחה דברים כלפי מעלה: "לא כך אמרת לי, "ארבה הרבה את זרעך… ועכשיו ישמעאל מת בצמא"? נענה לה ה' בעת צרה.
מיד קפצו מלאכי השרת לקטרגו: רבון העולמים, אדם זה עתיד להמית את זרעך בצמא, אתה מעלה לו באר, אמר להם: עכשיו מה הוא צדיק או רשע? אמרו: צדיק. אמר להם, איני דן אדם אלא בשעתו ..לפי מה שהוא עושה עכשיו.
עקדת שני בנים: וכמו בעקדת יצחק ישועת ה' כהרף עין: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹוקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹוקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. המלאך הבטיח שהילד יחיה.
יח קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ: תמכי בו, "כאם לבנה באהבה". (בניגוד לאברהם שצווה: אל תשלח ידך אל הנער). כִּי לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ. הסיפור מראה שה' עוזר לאדם כשמלאה סאת יסוריו, (גויטין ש ד).
וכמו אברהם היא הרימה עיניה: יט וַיִּפְקַח אֱלֹוקִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; יש דברים שנמצאים לפני העינים ולא רואים אותם. כשנרגעה מפחדיה וצחרודותיה לפתע ראתה את הבאר. ראתה מקור מים שנסתר קודם מעיניה מרוב צער ויאוש.
כאשר מצאה את המים מלאה את החמת והשקתה את ישמעאל. וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת הַנָּעַר..אותה יד שקודם זרקה את הנער, "מתחת לאחד השיחים", הצטוותה עכשיו: "קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו", (המלאך ציווה על הגר להתקרב אל בנה, בניגוד לאברהם ויצחק בעקדה, שם כתוב: וילכו שניהם יחדיו).
פעמים הצטווה אברהם ע"י ה' להפרד מבנו. פעם 1 מישמעאל פעם שניה מיצחק. שתי העקדות היו נגד המוסר, ושתיהן סוכלו ע"י ה', ללמדנו שלצורך נסיון רק ה' יכול להפר המוסר.
העמק דבר: גרוש ישמעאל בא כדי להוכיח שיצחק הוא אכן בנו של אברהם.
בגרוש ישמעאל נקבע סופית שיצחק הוא היורש האמיתי של אברהם, וכי לא די שהבן יהיה בנו, אלא יש חשיבות, מי אמו של היורש, כדי שיהיה ראוי לתפקידו, ושרה הייתה ראויה להיות אמו של ממשיכו.
מה שמעניין בין בני הזוג הזה, שאברהם קיים את רצונה של שרה, לאחר שקיבל על כך אישור מה' ושרה עשתה כל מה שאברהם אמר לה לעשות.
הם שמעו איש בקול רעהו. בזה כוחם – בהיותם מאוחדים. גרוש ישמעאל אפשר לשני הבנים להגשים את יעודם, איש, איש בדרכו.
יצחק בורך אחרי העקידה וכן גם ישמעאל: כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. .. וַיְהִי אֱלֹוקִים אֶת הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת.
רש"י: ישמעאל ישב וליסטם את הבריות. תרגום יונתן: היה מלמד אחרים להשתמש ברֹבֶה קַשָּׁת, וכן כתב רמב"ן. רשב"ם: הכוונה היש שישמעאל היה מושך ברֹבֶה קַשָּׁת.
כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
בפעם הראשונה הגר כונתה: "שפחת שרי", שרה ענתה אותה, בהסכמת אברהם, והגר ברחה. בפעם השניה הגר כונתה: "אמתו של אברהם, ואברהם גירש אותה בלי עינויים.
בפעם הראשונה המלאך בישר לה: שמע ה' את קול הנער", ובפעם השניה היא ראתה את באר המים רק כשהילד היה קרוב למות.
בפעם הראשונה המלאך בישר להגר שבנה יחיה במדבר, אך לא מספרים לנו שהדבר אכן קרה. בפעם השניה מסופר שהבן הוא איש המדבר, אך המלאך אינו אומר על זה דבר.
שמות ישמעאל בעיני הסובבים אותו:
שרה קראה לו: בֶּן הָאָמָה, בן בלי שם, בן הגר – בן תרבות זרה.
בנו או ילד – בעיני אברהם הוא בנו: "וירא הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו", או ילד: "וייקח לחם וחמת מים, וייתן אל הגר, שם על שכמה, ואת הילד".
ילד – בעיני אמו הוא עדין ילד: בכל פעם שישמעאל היה בסכנה הוא נקרא ע"י אמו יָּלֶד, (בן 27), "ותשלך את היָּלֶד תחת אחד השיחים..כי אמרה אל אראה במות היָּלֶד.
נער – וכאשר יצא מסכנה, שמו השתנה ל– הַנָּעַר. בעיני ה': ישמעאל הוא נָּעַר: "וישמע אלוקים את קול הַנָּעַר. "ויהי אלוקים את הַנָּעַר. כינוי ניטרלי. (כא 9-20). (ליבוביץ, נ., ללמוד וללמד תנ"ך 10).
"כל יהודי, אפילו הוא "ילד קטן" בשנים או בידיעות, יכול וצריך, להשתוקק עד כדי בכי, שה' יתגלה אליו בחייו הגשמיים, ובדוגמת בכיו של ילד שבא מתוך תמימות…שהרי על כל יהודי נאמר: "נער ישראל ואוהבו" (בנצי פרישמן, מתורתו של משיח, עמ' 83).
| גרוש ישמעאל פרק כא. | יצחק, עקדה פרק כב. |
| וישכם אברהם בבוקר, וייקח לחם…שם על שכמה…ואת הילד…וישלחה, ותלך ותתע.ואת הילד,וישם אותו…ממעל לעצים,ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים,אל תשלח ידך אל הנער,וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל..וילך.. ויעלהוויקרא אברהם שם המקום: ה' יראה.אשר יאמר היום בהר ה' יראה.ויקרא מלאך ה': ברך אברכך, והרבה ארבה את זרעך.. | "וישכם אברהם בבוקר ..וייקח..ואת יצחק בנו…וילך…וישם על יצחק.ואת יצחק בנו,ותשלך את הילד.. תחת אחד השיחים,ויקרא אליה מלאך ה' מן השמים,אל תראי.. קומי שאי את הנער,ויפקח ה' את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא..ותקרא שם ה' הדובר אחיה: אל רואי.על כן קרא לבאר: באר לחי רואי.ויאמר לה מלאך ה' – הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב. |
גרוש ישמעאל ועקדת יצחק: הגרוש היה קורבן מצד אברהם, וה' ניחם אותו: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר, וכמו בעקדת יצחק, אברהם מיהר למלא את הצו המוטל עליו: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.
"ומה שעשתה שרה לא היה טוב בעיני ה', ולכן השיב לה ברכה תחת עוניה", (רד"ק).
| גרוש ישמעאל, (בראשית פרק כא). | עקידת יצחק, (בראשית פרק כב). |
| הייתה סכנת מוות בגרוש.המוות נראה ודאי: אל אראה במות הילד.ישועת ה': ויקרא מלאך ה' אל הגר,"החזיקי את ידך בו",ראתה מה שלא ראתה קודם: באר מים.הצלה: ותשקה את הנער.ברכה: לגוי גדול אשימנו.ותקח לו אמו אישה מארץ מצרים. | איום במוות במקרה של יצחק.המוות נראה וודאי: וייקח המאכלת לשחוטישועת ה': ויקרא אליו מלאך ה'..אל תשלח","אל תשלח ידך אל הנער",ראה מה שלא ראה קודם: איל נאחז בסבךהצלה: וייקח את האיל ויעלהו לעולה.ברכה: ארבה את זרעך ככובי השמים…אל בית אבי תלך…ולקחת אישה לבני. |
המדבר שהיה כה מסוכן בעיני הגר, הפך למקום חייו של בנה. היא הניחה את בנה רחוק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וישמעאל הפך בבגרותו להיות רֹבֶה קַשָּׁת (שרעבי ע.,).
חתונה: כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ילקוט שמעוני (צה וירא): אחרי גירוש הגר ובנה רצה אברהם לראות את ישמעאל. לאחר ג' שנים הלך ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל, מצא את אשת ישמעאל וא"ל: "תני לי לחם ולמים" א"ל: "אין לי לחם ומים" א"ל: "כשיבוא ישמעאל אמרי לו החלף את מפתן הבית שאינו טוב ואינו ראוי לך". שמע ישמעאל את דבריה, ושילחה, ולקח לו את פטימה. לאחר ג' שנים בא שוב אברהם ומצא את פטימה בבית. הוציאה לו את כל מבוקשו. עמד אברהם והתפלל על בנו ונמלא הבית מכל טוב ממון וברכות. כשבא ישמעאל ספרה לו הכול וידע ישמעאל שרחמי אברהם עליו כרחם אב על בנים. (פרקי ר' אליעזר ל).
הספור מעיד על געגועי אברהם לבנו.
אברהם חיתן את יצחק עם משפחתו. ואילו הגר כשבאה לבחור אישה לבנה העדיפה אישה ממצרים מולדתה, מקום גידוליה כי ראתה כי נפרד ממשפחת אביו.
הגר הבטיחה את יחודו הלאומי של ישמעאל בכך שהשיאה לו אישה מארץ מולדתה: מצרים.
אברהם הבטיח את יחודו הלאומי של יצחק, כשלקח לו אישה ממשפחתו ומארץ מולדתו חרן.
צאצאי ישמעאל הם המדינים… בני האמה בני הגר, שמכרו את יוסף.
אברהם גילה שהברכה "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ" התקיימה. יצחק בורך אחרי העקידה וכן גם ישמעאל:.. וַיְהִי אֱלֹוקִים אֶת הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל. "ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו".
ישמעאל קיבל כח ועצמה מספרית, אבל הוא לא ירש את אברהם.
מילוי בקשת שרה, לא רק שלא הזיק לישמעאל, אלא העניק להגר חופש, והפך את ישמעאל, לאבי הישמעאלים, לאב לאומה גדולה, לגוי גדול, וכך בזכות בקשת שרה, התמלא היעוד שה' קבע עבורו.
הגר זכתה לצאת לחופשי, הפכה משפחה לאישה עצמאית, גידלה לבדה את בנה, חיתנה אותו עם אישה ממולדתה, וזכתה לברכת ה' עבור בנה.
כך הפך הגרוש, לאקט שהעניק להגר חיי חופש ועצמאות.
יצחק, גם ישמעאל, גם משה וגם בן השונמית, הגיעו כמעט עד לשערי המוות, נולדו מחדש, ואז יכלו למלא את יעודם.
ישמעאל שכן מדבר ויצחק שכן ארץ כנען.
ישמעאל ליסטם את הבריות, ויצחק זרע בשדות.
ישמעאל התפרנס מצייד במדבר פארן, וליצחק היה מאה שערים.
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה. (כח 9). למה כתוב בֶּן אַבְרָהָם? כי עשו הבין שאם הוא רוצה להתחרות על ירושת הארץ עם יעקב, עליו להתקרב אל בן אברהם.
ישמעאל עמד בדרכו של יצחק, וצאצאיו עמדו בדרכי צאצאי יצחק.
ספר בראשית מספר לנו שבכל דור היו שנים מהם נבחר רק אחד: 1. אברהם נבחר ולא לוט. 2. יצחק ולא ישמעאל. 3. יעקב ולא עשו.
"ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות", אחרי מות שרה, אברהם המשיך לנהוג לפי רצונה, הוריש הכול ליצחק, ולבני הפילגשים נתן מתנות ושלח אותם בחייו מקרבת יצחק.
בני הפילגשים אלו בני הגר המצרית שהתגירה ונקראה "קטורה" וילדה לאברהם 6 בנים, מתנות שקיבל מהמצרים לאחר שנודע ששרה אשתו.
"וייקח אברהם אישה ושמה קטורה" הרב הירש: "לאחר גרושיה חיה הגר כקטורה, בודדה, בלא קשר עם איש, ומכאן שמה, כי אחרת אברהם לא היה לוקח אותה שנית. אותה אחת שישבה על הבאר ובכתה, הגר המגורשת, המושפלת מצאה לבסוף את מקומה כאשתו החוקית של אברהם. בזכות איפוקה הפכה משפחה לעצמאית וחופשיה.
קטורה: בראשית רבא (וכן פרקי דרבי אליעזר) טוען שקטורה זו הגר שעשתה תשובה ולא נכנסה יותר לאהל שרה. למדה את מקומה המדויק.
מדרש רבא: "נקראה קטורה על שום מעשיה הנאים כקטורת. קטורה שמקוטרת ריח ניחוח המצוות".
תשובה: רש"י: זו הגר. "התגלות המלאך והנס לבנה החזירו את הגר בתשובה. מתוך שינוי שמה אפשר ללמוד שהתגירה לאחר מכן.
המלבי"ם: הגר לא התגירה, כי נשארה בשמה הקודם
לאחר מות שרה השיב יצחק את הגר אל אביו, "ויצחק בא מבוא באר לחי". להיכן הלך? להחזיר את הגר לאביו לאישה.
הרב הירש: מעלה על נס את גדולת יצחק. יצחק הביא את קטורה, חזרה אל אביו, כי הבין שאביו אינו יכול להישאר בודד, ולקח לעצמו "אם חורגת", וכל זה בטרם התנחם על אמו.
הרחקת ישמעאל יכלה להביא לשנאת האב והאח שבגללו הורחק, אך כאשר: וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה:
שניהם גילו שהעקדות שלהם, עליהם ציוו את אברהם מהשמים, הביאה לשניהם ברכת השמים. בעת קבורת אברהם, הודה ישמעאל שהוא בן האמה ולכן יצחק כתוב לפניו. (מד"ר סב ג)
הקבורה המשותפת מעידה שהבן המגורש לא שמר טינה וקנאה לבן שבגללו גרשו אותו, ויצחק לא התנשא כלפי הבן שהורחק, (סימון א בקש שלום ורדפהו, 59).
הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ – וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ, מדה כנגד מדה: מכיון ששמעת בקול שרה ונתת לשרה לעשות להגר הַטּוֹב בעיניה, עכשיו תאלץ לעשות משהו שרע בעיניך, לשמוע בקולה.
אברהם ניסה להתנגד לגירוש: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ, אברהם ראה בישמעאל את בנו בכורו. ולא הבין איך שרה, אישה בעלת חסד, דורשת ממנו דרישה הנראית אכזרית, "אמר לה: לאחר שעשינו אותה גבירה נגרשה מתוך ביתנו? הבריות מה אומרות עלינו"? ולא ימצא שם שמים מתחלל בדבר זה? אמרה לו אם אתה אומר חלול ה', יכריע ה' בין דברי לדבריך", (תוספתא סוטה פו 5).
וה' אמר: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ: מה שהתרחש בליבו של אברהם גילה הפסוק: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ. שניהם היו יקרים לו, והוא נקרע בין דרישת שרה ושתיקת הגר, וכשהתמהמה ציווה עליו ה': שְׁמַע בְּקֹלָהּ, (עמנואלי מ, בראשית 250).
כב וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר צְבָא֔וֹ אֶל אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹוק֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
רש"י: לפי שראו שיצא מסכנות סדום בשלום, ונלחם נגד 4 מלכים ונפלו בידו, ושרה נפקדה לעת זקנותו (חששו ממנו).
ספורנו: בגלל שה' עימך, אני ירא ממך ולכן אני מבקש שתישבע לי.
כג וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹוקִים֙ הֵ֔נָּה אִם תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י,
רמבן: כאשר אדם נשבע "אִם…" חסר את הצלע השני של שבועתו, לגבי מה יקרה אם יעבור על השבועה, וכך דרך הנשבעים.
כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ׃
אברהם הסכים: כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ. אברהם נשבע לאבימלך ולדורות שיבואו אחריו, בקשר לארץ שה' הבטיח לאברהם ולבניו. אמר לו ה': כרתת ברית בין זרעך ובין בניהם? קח את בנך לעולה, וראה מה הועילה הברית שלך.
ספורנו: אברהם אמר לאבימלך: אני אמנם יישבע על כך כחֶ֜סֶד, אך אבימלך לא עשה חֶ֜סֶד אתי, שהרי עבדיו גזלו את באר המים.
כה וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃
ספורנו: הסיבה שאברהם התווכח על כך עם אבימלך למרות שעבדי של אבימלך עשו זאת ולא אבימלך עצמו היא מכיוון שאבימלך בתור מלך אחראי על מעשה נתיניו וגם בגלל שאבימלך לא היה צריך להחזיק בסביבתו אנשים רשעים.
כו וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם אַתָּ֞ה לֹא הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י.
ספורנו: אינני יודע מי מאנשיי היה מסוגל לעשות דבר כזה, ולכן אינך יכול לבוא אליי בטענות. אני מרחיק רשעים אם אני יודע על רשעותם או על ידי הנעשק או על ידי ההמון המדבר על כך, ואני לא שמעתי על רשעות אנשי לא ממך ולא מדברי ההמון.
אוה"ח: חכיתי לראות שאברהם יתלונן על הדבר כדי שאוכל לברר מי עשה זאת, ולכן, האשמה על אי תפיסת הגזלנים מוטלת גם לפתחו של אברהם.
וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃
כז וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃ כט וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה?
דעת מקרא: היו אלה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ נוספות על מה שנתן לאבימלך.
רשב"ם: מספר אפשרויות לעונש שבא על אברהם בעקבות נתינת שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ לאבימלך: 7 מלחמות שינצחו הפלשתים את ישראל, הפלשתים יהרגו 7 צדיקים מבני אברהם, בניו של אבימלך יחריבו 7 משכנות, ארון הברית יהיה אצל הפלשתים למשך 7 חודשים.
ל וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃
רש"י: לאחר המריבה עשו ביניהם הסכם שכל מי שהמים יעלו לקראתו, הבאר שלו, והמים עלו לקראת אברהם.
לא עַל כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ על שם השבועה, ועל שם 7 הכְּבָשֹׂ֔ת.
לב וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קׇם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃
רמב"ן: לא ניתן לומר שהחזרה היא ממש לארץ פְּלִשְׁתִּֽים, מכיוון שכל הסיפור עם אברהם היה בארץ פְּלִשְׁתִּֽים. או שבאר שבע לא הייתה חלק מארץ פְּלִשְׁתִּֽים כלל.
לג וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל,
רשב"ם: נטע פרדס כדי להתפלל שם.
רש"י: מטרת נטיעת העץ הייתה כדי לגדל פירות לאורחים. ב. אוהל המספק אכסניא לאורחיו, ובפונדק שלו היו כל מיני פירות. כ. האורחים אכלו מפירות האילן, ואברהם גרם להם לברך את ה' על שאכלו מהפירות שה' גידל בשבילם.
בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה' אֵ֥ל עוֹלָֽם׃ רמב"ם במורה נבוכים: לקדמותו של ה'.
רמב"ן: ה' הוא מנהיג העולם בכוחו, בזמן, או שהשמים והארץ נקראים בשם עולם, והכוונה היא שאברהם הודיע את סוד הנהגתו של ה'.
לד וַיָּ֧גׇר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים.
רש"י: אברהם גר בארץ פלשתים יותר זמן ממה שגר בחברון. בחברון אברהם גר במשך 25 שנה, ואילו בארץ פלשתים אברהם גר במשך 26 שנה.
