פרק כט א הפלישתים איימו על עם ישראל, אך שאול היה אובססיבי רק לעניין אחד: תפישת דוד והריגתו. הפלישתים היו מודעים לחולשת שאול ולכך שכל מעייניו נתונים לרדיפת דוד, ולכן הציקו שוב ושוב לבני ישראל. שמואל א כח.
דוד שיחק משחק כפול, בפני אכיש העמיד פנים שהוא נאמן לו, אך נראה שברגע המכריע ביקש להיות גייס חמישי ולעזור לישראל לנצח את פלישתים, אך ה' מנע ממנו לשכנע את אכיש, כדי להפיל את שאול.
האריכות בה נאלצו סרני פלישתים לשכנע את מלכם לא לגייס את דוד למערכה נגד שאול, משכנעת שדוד אכן היה בוגד בהם ברגע המכריע.
היו מספר מלחמות נגד הפלשתים: וַיְהִי, בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא, לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל.. שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים…
ולוחמים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַֽת הַיָּם לָרֹב, יג, ה-ו; יז יא, כד ד
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ: וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים" (כז-כח).
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם תרגום: בפרק הזמן שבו דוד ישב בשדה פלשתים, הפלשתים קראו לחייליהם למחנות הצבא שלהם,
מלחמת שאול האחרונה בפלישתים: וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ הפלישתים חנו בעמק יזרעאל שבצפון הארץ, רחוק ממעוזם בדרום הארץ, דבר המעיד על חולשת שלטון שאול.
מצבו הנפשי של שאול היה קשה לאורך המחצית השנייה של שלטונו. ובמיוחד היה מצבו הנפשי קשה ערב הקרב עם הפלישתים: הוא היה חרד וירא.
וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא, אספו את צבא פלשתים. לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד
תרגום: מלך גת, אחת מערי הפלשתים, אמר לדוד: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ, תרגום: תדע שאתה ואנשיך תצטרפו למחנה שלי כדי להילחם בישראל.
מלבי"ם: מנהג המלכים היה למנות להם שומרי ראש מארץ אחרת כדי ששומרי הראש לא ימרדו בהם. ב. אכיש רצה את דוד קרוב אליו כי חשש שדוד לא ייצא למלחמה נגד בני עמו או שחשש שהפלשתים האחרים לא יסמכו עליו.
דוד הבין את כוונת אכיש ולכן הסכים לצאת כשומר ראשו, כאילו להראות לו את מעשי הגבורה שיעשה, ואכיש אמר לו שהסיבה איננה בגלל שהוא לא סומך עליו אלא להיפך, הוא רוצה לכבד את דוד בתפקיד זה.
ב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ: לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ,
מצודות: כיוון שאתה נותן בי אמון, ולוקח אותי אתך, תראה את מעשי הגבורה שאעשה במלחמה. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד: לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים,
מצודות: אני יודע שתעשה מעשי גבורה, לכן אמנה אותך להיות שומר ראשי, תפקיד מכובד.
ג וּשְׁמוּאֵל מֵת,
מלבי"ם: המקום הנכון לכתוב על מות שמואל הוא בפרק כה'. אך כאן העניין הוזכר מ 4 סיבות. א. אחר מות שמואל היו שהלכו לאובות וידיעונים.
כל עוד שמואל חי היו נביאים מתנבאים, אך לאחר מותו נסתם מעיין הנבואה. והזכרת קבורת שמואל מעידה שנבואת שמואל הנחיל הופסקה.
ב. הפלשתים העזו להילחם נגד ב"י י רק לאחר מותו של שמואל.
ג. עד עתה שאול לא פחד כי סמך על זכותו של שמואל.
ד. אם שמואל היה חי, שאול היה שואל אותו במקום לשאול באורים ותומים.
וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה,
שָׁאוּל היה תלותי והתרגל לסמוך על הוראות שְׁמוּאֵל. אי אפשר להיבנות כמלך אם אתה כל הזמן נתמך באדם אחר, ושָׁאוּל לא ידע להפוך לעצמאי.
וּשְׁמוּאֵל מֵת; אילולי מת שמואל, היה שאול מתייעץ אתו, אך אחרי מות שְׁמוּאֵל, הפך שָׁאוּל התלותי לחסר ישע, וחסר אונים.
בימי שְׁמוּאֵל האחרונים, ואחרי מאבק ממושך בין שְׁמוּאֵל לשָׁאוּל נוצר קרע ביניהם, שְׁמוּאֵל היה כלוא למחצה בביתו, והתאבל על שָׁאוּל עד יום מותו.
וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל, עַד יוֹם מוֹתוֹ, אולי רמז שאחר מוֹתוֹ יפגשו, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל; (שמ"א טו, לה).
אבל כפול: על שאול, ועל שמואל שהתאכזב משאול שנועד לגדולות, וכשל. שמואל תלה תקוות רבות בשאול, תקוות שהתנפצו עתה.
מצודות: שמואל מת 7 חודשים לפני המלחמה נגד פלשתים, וב"י הספידו וקברו אותו ברמה. מיתת שמואל נכתבה כדי לומר שלא היה ניתן לבקש משמואל לנבא מה עתיד לקרות במלחמה נגד הפלשתים,
וּבְעִירוֹ, רש"י: כל ישראלי הספיד את שאול בעיר שבו הוא היה גר. בכל ערי ישראל הספידו את שאול,
רד"ק: וּבְעִירוֹ, קברו את שמואל ברמה. ב. היו שתי רמות ולכן הנביא רצה להדגיש את קבורתו של שמואל ברמה שהיה ביתו.
וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ, (ו). ולמרות זאת בחר ללכת לאשת בעלת אוב, בניגוד למצוות התורה.
למה? 1. בנו ובתו תמכו בדוד, 2. הכוהנים התרחקו ממנו אחרי שהרג את כהני נב, 3. בדוד ראה את מתחרהו על המלכות. 4. דוד לא נלחם לצד שאול, וזה החליש כוחו. 5. פחד ירא וחרד מהפלישתים.
ד וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם תרגום:הפלשתים אספו את חייליהם והקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "שונם"
וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ תרגום:שאול אסף את כל חיילי ישראל והקים את מחנה הצבא שלו בגלבוע
מיואש, לחוץ, ונפחד: "וַיּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹֽד (ה). מצודות: שאול ראה את גודלו של מחנה הפלשתים,
וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. מצודות: שאול פחד והתחלחל מאוד מעוצמת הפלשתים,
נבהל: ממרומי הגלבוע הביט בפלישתים שנאספו לרגלי ההר, ראה צבא פלשתי מאורגן, מאומן ומצויד היטב. מספרם ומספר כלי נשקם הפחידו אותו.
ליבו נמלא פחד, כי גילה שלפלשתים יש יתרון על חייליו. המלך החולה והעייף איבד את בטחונו.
גיבור טרגי הזקוק לעידוד: ראה את מחנה פלישתים העוצמתי בצפון וחשש שלא יוכל לנצח אותו.
הוא היה זקוק לאיזה שהוא אות, שה' אתו ויש בכוחו לנצח.
ו וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', וְלֹא עָנָהוּ ה', 1. גַּם בַּחֲלֹומוֹת, 2. גַּם בָּאוּרִים, 3. גַּם בַּנְּבִיאִם. ניסה ב- 3 דרכים שונות לחפש מענה לחרדה שקיננה בליבו ולא נענה. השתיקה הייתה צריכה להבהיר לשאול, כי ה' לא יעזור לו במלחמה זו.
חרד, פחד, מבוהל, הפכפך וחסר יציבות. זמנים מייאשים חייבו אמצעים נואשים.
ו וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', מצודות: מה יהיו תוצאות המלחמה,
רד"ק: בדברי הימים כתוב ששאול לא שאול בה' והכוונה היא שמכיוון שהוא דרש באוב והשווה את השאלה באוב לשאלה בה', הרי שזה נחשב כאילו הוא לא שאל בה' בכלל.
מלבי"ם: הכוונה היא ששאול לא דרש את ה' באמת בכל ליבו, ואם הוא היה עושה זאת, הוא היה מעביר את רוע הגזרה.
וְלֹא עָנָהוּ ה', מצודות: לא ענה לשאול בכל שלשת הדרכים ששאול שאל את ה', 1 גַּם בַּחֲלֹמוֹת לא על ידי אלה שיודעים ומבינים בשאלת חלום.
2 גַּם בָּאוּרִים מצודות: ה' גם לא ענה לשאול באורים ותומים. שאול שלח שליחים כדי לשאול את אביתר מה יהיו תוצאות המלחמה, וה' לא ענה לו תשובה.
3 גַּם בַּנְּבִיאִם מצודות: ה' גם לא ענה לשאול, על ידי הנביאים ששאול שאל אותם מה יהיו תוצאות המלחמה. לפי פירוש זה יש לומר שאביתר לא יצא עם דוד אל פלשתים, אולי כי אסור להוציא את האורים ותומים מחוץ לא"י.
רש"י: ה' לא ענה לשאול באורים ותומים כי השמיד את נב עיר הכוהנים.
רלב"ג: הנביא אמר את הדברים בהדרגה. פלא שה' לא ענה לשאול ע"י האורים ותומים כי בדרך כלל ה' עונה על ידם ורק חטא מונע את התשובה.
ייתכן שלא היה כהן ראוי לשאלה באורים ותומים לאחר ששאול הרג את כוהני נוב.
פלא גדול יותר הוא שה' לא ענה לשאול ע"י נביאים, למרות שהיו נביאים רבים.
נאחז בקש: כאשר לא מצא תשובה לשאלותיו, חיפש בעלת אוב להתייעץ איתה, למרות: וְשָׁאוּל, הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ. (ה כח).
התורה אסרה לעלות באוב: ושאול הפסיק את העלת האוב בגלוי. מי שהפר את הצו והחוק, היה צפוי לעונש.
מלך טרגי אחוז חרדה שנאלץ לנהוג בניגוד לחוקיו.
ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, שאול ידע שלמרות הצו שלו, יש בארץ בעלות אוב, והוא קיווה לשמוע ממנה דבר עידוד.
בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב. תרגום:חפשו לי אישה המעלה באוב, סוג של הגדת עתידות שהרבה נשים היו עוסקות בו.
למה שאול דמה באותה שעה?
אמר ריש לקיש: משל למלך שנכנס למדינה וגזר: "כל התרנגולין שיש כאן ישחטו בלילה. בקש לצאת, אמר: יש כאן תרנגול שיקרא? אמרו לו: לא אתה הוא שגזרת ואמרת כל תרנגול שיש כאן ישחטו? ויקרא רבה כ"ו ז.
וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ תרגום:אני אלך לאישה בעלת האוב, ואשאל אותה מה יהיו תוצאות המלחמה.
למה בחר שאול להשתדל כל כך לשאול מה' עד שהלך לבקש שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים?"
מתוסכל מכך שה' לא ענה לו. שאול עשה מאמצים נואשים לקבל תשובה, באמצעות טכניקה מאגית אסורה.
מלבי"ם: 4 סיבות לכך ששאול רצה להעלות באוב. א. ששמואל מת ולא היה ניתן לשאול אותו. ב. שהפלשתים נאספו להילחם בישראל ושאול פחד להתקרב אליהם ולכן הקים את מחנה ישראל בגלבוע. ג. שאול פחד כשראה את גודל מחנה פלשתים. ד. שאול שאל את ה' בדרכים אחרות ו לא נענה.
אברבנאל: 1. מיתת שמואל יועצו, 2. הפחד מפלישתים. 3. כל הדרכים לדרישה בה' נחסמו בפניו.
כך לקראת סוף חייו, שאול פגש באחת הדמויות המסקרנות ביותר בתנ"ך. דמות נשית מסתורית, ודחויה – בעלת האוב מעין דור, שעליה איננו יודעים כמעט דבר. איננו יודעים מה היה שמה? האם הייתה עברייה? אם הייתה לה משפחה?
וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו, הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר. בעלת האוב המשיכה כנראה בחשאי לעלות באוב, אך נראה שגזרת המלך פגעה בפרנסתה.
אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב רד"ק בשם חז"ל: הכוונה לאשת צפניה אימו של אבנר. בְּעֵין דּוֹר תרגום:יש אישה שמעלה באוב שנמצאת במקום שנקרא עֵין דּוֹר.
רלב"ג: גם בדבר זה של שאלה באוב – שאול חטא. העלאה באוב נעשתה ע"י שהמעלה היה מעורר את הדמיון.
מלבי"ם: תחילה שאול חשב שהוא בעצמו לא ידרוש באוב, אלא האישה תדרוש והוא ישאל את האישה מה שמואל אמר.
שאול חשב שאסור שהאדם עצמו ידרוש באוב ומותר לשמוע ממי שקיבל תשובה. אך לאחר ששמואל פנה אליו, הוא שאל בעצמו.
מחופש ובחסות החשיכה ח וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל פשט בגדי מלכותו, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, בגדי פשוטי העם.
ערב מותו פשט בגדי מלכותו, כסימן שיאבד את מלכותו לטובת דוד. שאול וויתר על סמלי המלוכה, וחרץ את גורלו.
למה התחפש?
1. התבייש על כך שנאלץ להידרדר ולבקש עצה מבעלת אוב, מקצוע שבעבר אסר ואיים בעונש מוות על קיומו.
2. "שלא תכירהו האשה" (רד"ק), שהרי הוא שציווה להרגה ולא עלה בידו. ביקש להסתיר את זהותו מבעלת האוב.
תרגום: שאול התחפש על ידי שהוא לבש בגדים שונים מבגדי המלכות שהוא לבש בדרך כלל
וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ,רד"ק בשם חז"ל: הכוונה לאבנר ועמשא.
מלבי"ם: ההליכה עם 2 אנשים נועדה לסכל את האפשרות לזהות אותו. אין מדרכו של המלך ללכת רק עם 2 אנשים. דבר זה נכון גם לגבי ההליכה בלילה.
וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה, שאול התביש במה שהוא הולך לעשות, ולכן הלך בלָיְלָה כדי להסתיר מעשיו המבישים.
2. אולי אלו היו שעות "עבודתה".
אברבנאל: הלכו בלילה כדי שלא יראם אדם, ולא ירגישו במחנה בהעדרו.
מלבי"ם: שאול הגיע לבעלת האוב ביום, אלא שהצרה של המלחמה בפלשתים נראה היום לב"י כלילה.
רש"י: שאול ואנשיו הגיעו אל האישה המעלה באוב בלילה, כדי שהיא לא תזהה את שאול.
דרמה: מפגש חד פעמי בין שאול המלך לבעלת האוב, שוודאי לא חלמה, שדווקא המלך שאסר עליה להמשיך לעסוק באוב, יבוא לבקש ממנה שרות זה.
מפגש שאסור היה לו להתקיים, אך שאול חש שחובה עליו לקיימו.
וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב תרגום:תעשי לי עתה מעשה קסם בהעלאה באוב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ תרגום:תעלי באוב את מי שאומר לך להעלות
מלבי"ם: שאול לא ביקש מיד להעלות את שמואל כי חשש שאם יאמר מיד להעלות את שמואל, היא תחשוד בו שהוא שאול, כי אין זה דרכו של ההדיוט להעלות אדם חשוב.
ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ שאול סיכן את חייה כי הפרת צו המלך הייתה אולי כרוכה בסכנת מוות:
תרגום: אתה יודע ששאול, השמיד את האובות והיידעונים מהארץ,
וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי מצודות: יש סכנה באעלה באוב, ולמה אתה מטיל עליי את צרתך? רד"ק: מי שמעלה באוב, מסתכן בעצם עשיית המעשה.
לַהֲמִיתֵנִי תרגום:למה אתה מטיל עליי את הצרה שלך ובכך תגרום למותי? הרי אם שאול יידע שהעליתי לך מישהו באוב, הוא יהרוג אותי.
רבינו ישעיה: איך ידעה בעלת האוב שמדובר בשמואל? הוא אמר זאת.
אמנם רש"י ורלב"ג, טענו שהמעלה לא היה שומע את העולה ורק רואה אותו. ורבינו ישעיה אמר שרק שמי ששואל באוב אינו רואה אותו ולא הזכיר שמי שמעלה אותו אינו שומע את דבריו.
רד"ק: מחלוקת האם ההעלאה באוב הייתה אמיתית? האם באמת יכלה להעלות מתים? האם בכלל ניתן להעלות מתים באוב?
מחלוקת: 1. כן – רד"ק ואברבנאל האמינו שכן. גם רס"ג ורב האי סברו שההעלאה הייתה אמיתית. אך שאלו: למה ה' לא עשה זאת ע"י נביאים? ואם ההעלאה באוב לא אמיתית, איך שאול שהיה אדם חכם לא ידע זאת?
2. קסמים הן מין חכמת סתרים לא אלוהית, המפעיל כוחות ממשים, על טבעיים, (כמו טלפתיה) ומפני שהם ממשיים, הם חטא, (קויפמן, בעלת האוב, עמ' 214).
3. לא – אובות הוא מעשה תעתועים. מכשפים שונים ניצלו את תמימות העם למען בצע כסף בנבואות הבל (כמו קוראות בקפה).
רש"י ורמב"ן: היה רצון ה' להודיע לשאול את אחריתו, רוח שמואל הופיעה, ולא בזכות בעלת האוב, לכן נבהלה כ"כ למראה עיניה.
ה' עשה ששאול יראה את שמואל וישמע את דבריו.
4. יש גאונים שכתבו שהיא לא הייתה אמיתית. בעלת האוב זיהתה את שאול מתחילה, ומנקמה או חרדה, הציגה נבואה מחרידה ותאור ידוע של שמואל. האישה אמרה לשאול את הדברים בגלל שהיא ידעה אותם מעצמה.
ר' חפני גאון, גר בארץ מוסלמית, שאינה מאמינה בשדים, וטען שהיא לא יכלה להעלות מתים.
כולם ידעו על משבר בין המלך והנביא. רבים ידעו שדוד נמשח למלוכה במקומו, כשראתה את חרדת המלך, יכלה לנחש שימות בקרב. ראתה שאינו מאמין בעצמו. איך נעשתה הרמאות?
א. בעלת האוב, הייתה שחקנית ושיחקה לפני שאול, ודיברה על מה שידעה.
ב. שחקן התחבא והציג, מדבר בקול נמוך, על מה שניחש. השחקן אמר לשאול (כמו רמאי בסיאנסים), דברים קשים, כאילו שמואל המת מדבר.
ג. רד"ק: העלאת האוב נעשתה ע"י דיבור מבין פרקי הגוף או אצילי הידיים. או ע"י גולגולת של אבן שוהם או זכוכית, המעלה עושה מעשים שונים עד שדומה הדבר שיוצא קול נמוך.
ד. רמב"ם: המעלה באוב היה לוקח גולגולת, מקטיר לה קטורת עד שהוא שמע כאילו שקול יוצא מתחת לשחיו.
5. הפנטה אותו, ומתוך ההיפנוזה האמין למה שאמרה לו. (ט, יא; יט, כד).
6. רלב"ג: שאול היה קרוב לנבואה – "הגם שאול בנביאים"? הכל נבע מדמיונו של שאול, מפחדיו, מהרוח הרעה שבעתה אותו, ומייסורי מצפונו.
שמואל לא עלה באמת באוב, והכול נעשה בדמיון. ולשאול הגיעה הידיעה על העתיד, כי היה בו כוח נבואי.
7. מלבי"ם: דחה את השיטה האומרת שההעלאה באוב לא אמיתית. הנפש הגבוהה של שמואל עלתה למעלה ולא היה ניתן לשלוט בה. בעלת האוב העלתה את הנפש התחתונה של שמואל שהיה עדיין דבוק עם הגוף של המת.
י וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה מצודות: אני נשבע בשם ה' שלא יקרה לך דבר כעונש על שתעלי לי באוב.
וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל, בַּה'. אמר ריש לקיש: "למה היה שאול דומה באותה שעה? לאשה שנתונה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה".
האישה האמינה להבטחת הלקוח, והמשיכה במעשיה. יא וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ באוב? וַיֹּאמֶר: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי.
אולי גם לקוחות אחרים ביקשו את שְׁמוּאֵל.
בבדידותו שאול פנה לבעלת האוב כדי שתעלה באוב את דמותו של מי שניבא לו כבר כי מלכותו תימסר ל"רעו הטוב ממנו".
ביקש דווקא את שְׁמוּאֵל, אולי כי הוא האמין בו, ליווה אותו, שזעק בעדו כל הלילה ולא הצליח להתנחם. הוא קיווה לקבל משְׁמוּאֵל עידוד, עצה ותיקווה.
מלות מפתח: ראה, יראה, מרמה: האישה חשפה את זהותו האמיתית, נבהלה וזעקה בקול: יב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתָנִי?
האישה זעקה כיעקב שזעק לאחר ליל הכלולות שלו ללבן.
וְאַתָּה שָׁאוּל נראה שמראה שמואל הבהיר לה וְאַתָּה שָׁאוּל! (יב). הבינה שלקוחה הוא המלך.
מצודות: למה רימית אותי ולא סיפרת לי שאתה הוא שאול המלך.
דרך העולים באוב היה שהיו עולים כשרגליהם כלפי מעלה, ואילו מפני כבוד מלכות ומפני כבוד שאול, שמואל עלה כשראשו כלפי מעלה, וכך הבינה בעלת האוב שהעומד מולה הוא שאול המלך שהכרית את כל בעלי האוב.
ראה יראה, מרמה: יג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי מצודות: אל תפחדי ממני, למרות שאת יודעת שאני שאול,
כִּי מָה רָאִית? מי שהעלה באוב ראה את מי שהעלו, אך לא שמע אותו, והשואל לא ראה את מי שעלה, אלא רק שמע אותו.
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל:שמואל התגלה כ- אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים, מצודות: עֹלִים בגלל השימוש בצורת רבים של אלוהים.
רש"י: עֹלִים, ראיתי שני אנשים עולים: שמואל ומשה. שמואל חשש שהוא מובל לבית דין של מעלה ולכן העלה אתו את משה ואהרון.
מִן הָאָרֶץ מצודות: ראיתי אדם גדול שעלה באוב מהארץ.
יד וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ? שאול לא ראהו. איך נראה האדם הגדול שהעלית? מה ראית באדם שהעלית, שהביא אותך למסקנה שהוא אדם גדול?
וַתֹּאמֶר בעלת האוב ענתה לשאול: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל.
שמואל לבש את מְעִילי אימו כל חייו, המְעִיל אפיין את שמואל בחייו, ולאחר מותו נראה כזקן עוטה מְעִיל. איך ידע שאול כי זה שמואל?
כי שמואל עטה מְעִיל, שהיה סמלו המסחרי, מאז אימו הייתה מביאה: וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ, וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה" (שמואל א ב). אלעד רווה.
| ומעיל קטן תעשה לו אימו, מעיל בד של פשיטות, הוא לובש מעיל העשוי משכבות כה רבות, כפתוריו הם של אושר מכפלותיו הן יגון, כל תפר ותפר עשוי חוט של | דמעות, ככותנתו של יוסף נספג הבגד בדם, דם יזע ובכי, דמה של אימו, שהרי הבגד מקרין את נפשו של אדם, מקרין את עוצמת לבבו. הבגד, חותם, ידבק באדם | לא יסור, יישאר אף בשעת מיתתו, קריעתו של הבגד, תהא קריעתה של מלכות, קריעתה של עצם נפשו, והמעיל עוד יזוע. חסר מנוחה באוב לבשר למלך, | לא ככל הגויים, שנסתיימה, ששקעה מלכותו ושוב העולם סובב כגלגל ושוב העם עוד ניצב בגִלגל ושוב שמואל עומד מצפה שיפתח הננעל. |
רש"י: המעיל הוא סימן לשמואל, היות ואימו הייתה מכינה לו מעילים. מצודות: העליתי אדם זקן שעטוף במעיל, והמעיל שהוא עטוף בו הוא לבוש המיוחד לאנשים מכובדים ומזה אני יודעת שמדובר באדם גדול.
וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא,
עונש שאול: התעלם מדברי שמואל החי, והרג את כוהני נב, לכן הגיעה אליו נבואה מפי שמואל המת בדרך ובמקום לא טהורים, נ., ליבוביץ מעינות א עמ' 39-.
שאול גוף בלי רוח, ושמואל רוח בלי גוף. וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
המלך המשתחווה, מחל על כבוד מלכותו, ובלבד לקבל מענה. (פס' יד), בתורה כתוב להכרית את האובות ליד הציווי מפני שיבה תקום, אך שאול, העלה את שמואל באוב ונפל לפניו, במקום לקום לפניו.
טו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לָמָּה; דו שיח של לָמָּה?
9 פעמים נשאל שאול בפרק לָמָּה? לָמָּה לא ניצלת את הפוטנציאל שהיה בך? מַדועַ מֵאַחַר הַצֹאן לְקַחְתָנִי, ולְנָגִיד עַל עַמך זֶה שַמְתָנִי ?
שאול: לָמָּה המלכת אותי!
לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי שְׁמוּאֵל בא אבל כועס וזועם.
בעלת האוב ושמואל גילו מי הוא, ושניהם כעסו. ההאשמות בעלת האוב נבעו מפחד; לָמָּה רִמִּיתָנִי? וְאַתָּה שָׁאוּל. אני בסכנה! והאשמות שמואל נבעו מכעס: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?
מצודות: למה העלית אותי באוב ולמה הוצאת אותי בחרדה ממקום מנוחתי?
שאול ניסה להסביר למה פנה לבעלת האוב: 1. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי (צרה) 2. וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, 3. וֵאלֹוקִים סָר מֵעָלַי.
דיבר בגוף ראשון והדגיש, עד כמה בודד הוא מרגיש. שאול אמר צַר לִי מְאֹד, כתירוץ המצדיק את חטאו. גם דוד השתמש בביטוי: צַר לִי מְאֹד, אך הוסיף: נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה, (שמואל ב כד 14).
יש הבדל רב בין שאול, שה' הסתיר פניו ממנו, הפוחד, הנזקק לתירוצים, הלא משלים עם גורלו, ובין דוד שמסר את גורלו ביד ה': כִּי רַבִּים רַחֲמָו.
מְאֹד תרגום: אני נמצא בצרה גדולה, וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹוקִים סָר מֵעָלַי, ה' רחוק ממני, ואיני מצליח לדעת מה אומר ה'.
וְלֹא עָנָנִי עוֹד, שאול לא רצה להפנים שאם ה' היה רוצה לדבר אתו, הוא היה מוצא דרך להעביר אליו מסר, ואם אינו רוצה לדבר אתו, שמואל לא יעזור לו.
גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם, שאול נרדף ע"י המתים:
1. הכוהנים לא ענהו אחרי רצח כהני נב,
2. ונביא לא ענהו אחרי מות שמואל.
| שאול שאל: | אבל לשמואל שאול אמר: (פס' טו). |
| ולא ענהו ה' 1. גם בחלומות 2. גם באורים3. גם בנביאים | ולא ענני עוד1. גם ביד הנביאים2. גם בחלומות |
ילקוט שמעוני ב רמז קלט טען לפני שמואל שקודם שאל בנביאים, וכי דיבר עם נביא, אבל באמת שאל קודם בחלומות.
שאול לא אמר ששאל באורים: "מפני מה לא שאל באורים ותומים?
1. ייתכן מאוד ששאול השמיט את השאילה באורים, הנזכרת בפסוק וכדי לא להזכיר את רצח 85 כוהני נב, שכל אחד מהם היה "נשא אפוד בד" כב, יח.
2. ולא היו אומרים לו: לא אתה הוא שהחרבת את נוב עיר הכוהנים"!?.
גַּם בַּחֲלֹמוֹת, רש"י: ה' לא ענה לי ע"י נביאים ולא ע"י פותרי החלומות. שאול השמיט את השאלה באורים ותומים כי התבייש להזכיר לשמואל שהוא הרג את נוב עיר הכוהנים
מלבי"ם: שאול הקדים את השאלה בנביאים, למרות שבפועל שאל קודם את בעלי החלומות, כי התבייש לומר שהוא התרשל מדרישה אל ה'.
וָאֶקְרָאֶה לְךָ, אני סומך רק עליך. לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה אין לי איך לשאול מה הוא דבר ה' וקראתי לך, כדי שתאמר לי מה לעשות.
התחייב לציית, לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. מהבקשה משתמעת התחייבות לעשות את מה שיצווה עליו הנביא. מזכיר את דברי שמואל בעת שמשח את שאול ברמה, והודעתי לך את אשר תעשה, שמואל א י, ח
שאול לא ציית אז לשמואל שאמר: 7 ימים תוחל עד בואי אליך, ושאול לא חיכה אז עד ששמואל הגיע.
שאול הודה שעבר על איסורי עצמו. אולי קיווה לרצות את שמואל ולהניעו לסייע לו. כעס שמואל לא נרגע בעקבות הצטדקות שאול, אלא גבר.
טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי? רש"י: שמואל אמר לשאול: הרי אתה כבר שאלת נביאים חיים ואם כן מדוע אתה צריך לשמוע ממני מה עתיד להיות?
מצודות: למה אתה בכלל תשאלני מה לעשות? וה' סָר מֵעָלֶיךָ, שמואל הטיח בשאול שפנייתו חסרת שחר מעיקרה. שאול כמת מהלך: וַה' סָר מֵעָלֶיךָ, אפס תקווה. שאול שקיבל ידיעה זו, היה עלול לאבד שוב את שפיות דעתו.
מצודות: הרי אתה עצמך אמרת שה' סר ממך וַיְהִי עָרֶךָ
מצודות: ה' יעזור רק לשונא שלך, ומעכשיו הוא יעזור רק לדוד עָרֶךָ = שונאך. שמואל אמר לשאול שמתוך שאלתו ניתן להבין כבר את התשובה – ה' סר ממנו ויעזור מעתה לאויביו.
יז וַיַּעַשׂ ה' לוֹ רבינו ישעיה: ה' באמת שנא את שאול. רד"ק: לוֹ הכוונה לך, לשאול.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי מצודות: ה' יעשה לדוד, את מה שהוא אמר לי שהוא יעשה לו.
וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד.
אמר שאול: כאשר היית אצלי אמרת לי 'לרעך הטוב ממך' (שמואל א טו, כח) וכעת אתה אומר לי 'לרעך לדוד'?!
אמר לו (שמואל): כאשר הייתי אצלך, הייתי בעולם השקר, והייתי פוחד ממך שלא תהרגני, הייתי אומר לך דברי שקר. כעת שאני יושב בעולם האמת, אין אתה שומע ממני אלא אמת, שאין אני פוחד ממך, (ויקרא רבה כו, מארמית), י"ח.
רש"י: זו פעם ראשונה ששמואל אמר לשאול מי ימלוך במקומו כי עד עכשיו שמואל פחד ששאול יהרוג אותו אם הוא יאמר לו זאת.
7 פעמים מוזכר ה' בדברי שמואל, המדבר בשם ה' ולא בשם עצמו. אם לא די בכך: וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ, וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד.
מלבי"ם: שמואל הסביר מדוע ה' לא ענה לשאול. ה' היה עונה ע"י נביא כדי שיחזור בתשובה והגזרה תבוטל, אך מאחר שהמלכות כבר ניתנה לדוד, הגזרה לא יכלה להתבטל. וה' שלח נביאים כדי שהאדם יידע במה חטא, ושאול ידע מה חטאו.
יח כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' כמו שאתה עצמך לא קיימת את צו ה'.
מדה כנגד מדה: כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ! על שלא שמעת בְּקוֹל ה', אין הוא שומע לך היום. שמואל גינה בחריפות את שאיפת שאול לכפות על ה' מענה.
וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק מצודות: לא השמדת את עמלק כפי שהיה ראוי לעשות בגלל כעס ה'.
עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה לכן ה' סר ממך בשני דברים: א. הפלשתים יצאו נגדך למלחמה והם עתידים לנצח בה. ב. ה' לא ענה לך.
יט וְייִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים תרגום: ה' ימסור גם חיילים מעם ישראל ימותו במלחמה נגד הפלשתים.
מלבי"ם: גם חיילי ישראל נהרגו במלחמה כי היו שותפים בחטא שאול שלא מחה את זכר עמלק.
גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים תרגום: ה' ימסור ביד פלשתים גם את הערים שבהם חונה מחנה ישראל.
שמואל: וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, (שמואל א כח,יט) – שמואל הבטיח לקבלו לחיקו בעולם האמת. הבטיח לו נחמה רק לאחר מותו.
מצודות: מחר, לאחר שתתחיל המלחמה, אתה ובניך תיהרגו ותהיו איתי בקבר. רש"י: עִמִּי = במחיצתי, כלומר: שיזכה לעוה"ב.
יט וייתן ה: 1. גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ, בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, 2. וּמָחָר, אַתָּה 3. וּבָנֶיךָ עִמִּי (מתים כמוני) 4 גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, ייִתֵּן יה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים שמ' א כח.
אברבנאל: שאול חטא חטאים שונים ולכך נענש בעונשים אחדים:
1. על שלא שמע לשמואל: (שמואל א יג) 7 ימים תוחיל עד בואי אליך, ולא עשה כך. לֹא שָׁמַרְתָּ, אֶת מִצְוַת ה, לכן לא הוריש את המלכות לבניו.
2. חמל, והאריך את חיי אגג מלך עמלק, וחמל על מיטב הצאן לכן חייו התקצרו.
3. הרג את כוהני נב בחרב, לכן הוא ובניו נהרגו בחרב.
4. שאל באוב וידעוני. ולא דרש את ה' וימיתהו, וכתיב (ויקרא כ) ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו.
חטאים ועונשים רבים:
שמואל בישר לשאול על מפלה נוראה ומוחלטת הצפויה למחרת – מוות לו ולבניו, ותבוסה לצבא ישראל. בני שאול יהרגו בקרב למרות שכתוב: דברים כד 16 לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ.
פחד משתק: וַיִּרָא מְאֹד, מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל; מובס בטרם קרב אובד עצות, במצוקה, חסר ישע, נרדף, יתכן שהפסיד בקרב, כי היה בטוח שיפסיד
כ וַיְמַהֵר שָׁאוּל להשתחוות לשמואל,וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה.
המלך, שיפול למחרת במלחמה (הפועל נפל חוזר בפרק ל"א 4 פעמים: בפסוקים א, ד, ה, ח), נפל חסר אונים על הארץ.
וכי אין לו אפשרות לברוח? אמר לו: אם תברח תינצל?! א"ל אם תערוך מערכות מלחמה תנצח!
ברם אם צדקת עליך את הדין, למחר 'אתה ובניך עמי'.
א"ר יוחנן: בגן-עדן! (ויקרא רבה כו, ז; מהד' מרגליות, כרך ג, עמ' תרה-תרו . (פס' כ).
וּמָחָר, אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי (פס' יט). ולָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי;
כרך באירוניה מרה והפוכה את העלאת שמואל לארץ החיים ונבואה שלמחרת שאול יצטרף אל שמואל לארץ המתים.
מצודות: שאול נפל עם כל גובהו על הארץ כדי להשתחוות בפני שמואל.
וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל
תרגום: שאול פחד מאוד מדבריו של שמואל 'גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה היו שתי סיבות לכך ששאול עמד ללא כח:
א. הפחד והידיעה שדברי הנבואה של שמואל הולכים להתגשם.
ב. הוא לא אכל כלום באותו היום.
מיוסר, אומלל מרוב פחד וחרדה, ובחוסר כבוד, נשאר שאול שוכב על הרצפה.
הימנעות שאול מאכילה הייתה עקב מצוקת נפשו ערב הקרב בפלשתים. שאול לא היה מסוגל לאכול קודם מחמת הפחד מפני מה שצפן לו העתיד.
ולא היה מסוגל עתה לאכול כשהעתיד הנורא נתגלה לו. שאול למד שידיעת העתיד גרועה פי כמה מאי ידיעתו.
כא וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל, לא שמעה את השיחה בין שאול לשמואל, וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד; שמה לב למצוקת שאול, אולי החוויר, או רעד.
מובס: האישה ראתה את המלך מושפל ואומלל, וברגע של שפל, שאול זכה לחסד ולחמלה, מידי מי שהעלתה את שמואל, שבישר לו בשורה מרה.
במצב הזה גילתה האישה את אופייה, אנושיותה, חוכמתה, חמלתה ותעצומות נפשה. היא היחידה שנשארה לצידו בשעות נוראיות אלו.
האישה יכלה לשנוא אותו, על שסיבך אותה עם החוקים שחוקק.
האישה יכלה לחוש 2 רגשות:
1. לעג למלך שהפר את חוקיו לעיניה ולעיני 2 אנשיו, ואת חוקי התורה, 2. פחד שירצה לחסל אותה כדי שלא תגלה את סודו.
אך האישה:
1. לא דרשה ממנו לצאת מביתה, כדי לא להפחיד אותה יותר בעתיד,
2. לא ניסתה לגלות מה ניבא שמואל לשאול,
3. לא ניסתה להשפיל אותו על כך שבחר לבוא אליה,
4. לא ביקשה תשלום על שרותיה.
האישה מנעה מהמלך למצוא את מותו בביתה, עוטה בְּגָדִים אֲחֵרִים (פס' ח), ומפקיר את צבאו. חמלה על המלך הירא.
וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, האישה החזירה לשאול מעט מכבוד מלכותו בקראה לעצמה פעמיים: שִׁפְחָתְךָ, לשון ענווה.
מצודות: אני שפחתך שמעתי בקולך, והעליתי לך את שמואל באוב, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי
מצודות: סיכנתי את עצמי כי כאשר העליתי את שמואל באוב, עוד לא ידעתי שאתה שאול, ולכן הסתכנתי שמא שאול ישמע שהעליתי באוב ויהרגני.
וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי ואני שמעתי בקולך כשבקשת להעלות את שמואל באוב.
כב וְעַתָּה ומאחר שאני שמעתי בקולך ועשיתי את מה שביקשת ממני לעשות שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, יתכן ששאול נבהל לשמע דבריה, כי חשש שעכשיו תבקש ממנו גמול על עזרתה, ועל כך שסיכנה את חייה למענו.
לא כך היה. הייתה לה הצעה נדיבה להציע למלך, המתבוסס בפחדיו.
תרגום: תשמע עכשיו גם אתה בקול שפחתך, בקולי.
וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל.
התגלה טוב ליבה של האישה, שחיפשה דרך לעזור לו, והציעה לו אוכל, כדי לחזק אותו.
הציגה את היענותו לאכול אצלה כחסד שיגמול שאול איתה. אמרה: וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם, וֶאֱכוֹל, גם אברהם הציע למלאכים פַּת לֶחֶם.
כד וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת מצודות: לבעלת האוב היה עגל מפוטם בבית וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ תרגום: בעלת האוב הזדרזה לשחוט את העגל.
וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ את הבצק שהכינה. וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת מצודות: בעלת האוב אפתה מצות מהבצק, כי לא רצתה לחכות עד שהבצק יתפח.
אמרה מעט ועשתה הרבה. הציעה פַּת לֶחֶם, (כב), אך עשתה כמעשי אברהם ושרה יחד: "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת, הנאפות מהר.
עבדה במהירות רבה, כאברהם הרָץ, כדי שאורחיה ישובו למקומם כשעדין חושך.
בנדיבות ובאמפטיה אדירה, הכינה ארוחה מפוארת, למרות שאולי ארוחה זו חיסלה את משאביה הכלכליים.
כדרך מכניסי אורחים 1 אברהם בראשית יח ג, 2. לוט שם יט ג, אבי הפילגש שופטים יט ו ח. הפכה לדמות משמעותית בסוף חיי שאול, אויבה.
| ההשוואה לאברהם מחמיאה לאשה. | בראשית י"ח |
| כב וְעַתָה שְׁמַע נָא גַם אַתָהבְקוֹל שִפְחָתֶךָוְאָשִמָה לְפָנֶיךָ פַת לֶחֶם וֶאֱכוֹלויהִי בְךָ כוח כי תֵלֵךְ בַדָרֶךְ. כד וְלָאִשָה עֵגֶל מַרְבֵק בַבַיִתוַתְמַהֵר וַתִזְבָחֵהו… כד וַתִקַח קֶמַח וַתָלָש…כה וַיָקֺמו וַילְכו בַליְלָה הַהוא. | ג( אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְעֵינֶיךָאַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶךָ.ה וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדולִבְכֶם אַחַר תַעֲבֹרו…ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם ז וְאֶלהַבָקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִקַח בֶן בָקררַךְ וָטוֹב וַיִתֵן אֶל הַנַעַר וַיְמַהֵרלַעֲשוֹת אֹתו.ו מַהֲרִי שְׁלֹש סְאִים קֶמַח סֹלֶתלושִי וַעֲשִי עֺגוֹת.וַיָקֺמו מִשָם הָאֲנָשִים…וַילכו. |
כאברהם, האישה הקריבה את העגל שלה אך לאברהם היה מקנה רב: וְאֶל הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, בראשית יח, ז), והעגל שלה היה אולי בעל החיים החי היחידי של האישה, והיא בלי פקפוק שחטה אותו למען המלך, והפצירה בו לאכול.
זה ספור הפוך לספור כבשת הרש. במשל של נתן, העשיר חמל על הצאן של עצמו ושחט את כבשת הרש, והאישה הענייה, לא חמלה על העגל שלה אלא שחטה אותו כדי להאכיל, מלך עשיר שעתה היה במצוקה.
למה ספר שמואל מתאר את האישה כרגישה. ונדיבה, אנושית ואצילה? למה הספר אפילו משווה אותה לאברהם? אולי כדי להדגיש את חולשת שאול והידרדרותו עד שאשה שחוטאת בהעלאה באוב נחשבת לצדיקה מולו.
תרגום: שמע בקולי ותאכל את פת לחם שאניח לפניך. וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ, מצודות: אתה צריך לצאת לדרך, לכן אכול כדי שיהיה לך כוח.
לב טוב: החסד שהעניקה, נתן לו חיזוק נפשי וגופני. כג וַיְּמָאֵן סירב וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, תרגום: שאול אמר שהוא לא יאכל.
וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה, בעלת האוב פיתתה את שאול לאכול, כחווה שפיתתה את אדם, למרות נדרו.
מצודות: עבדי שאול וגם בעלת האוב, הפצירו, כדי לשכנע אותו שיאכל, וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם
שאול שבר צום שגזר על עצמו בטרם קרב, בסעודת מלכים. על שבירת צום בטעימת מעט דבש, הוא ביקש להוציא להורג את יונתן בנו בפרק יד.
בניגוד לדוד, ששבר את צומו רק אחרי מות בנו התינוק, שאול לא המשיך לצום, כדי לעורר רחמי שמים. ואולי החמיץ הזדמנות לביטול הגזרה.
תרגום: שאול קיבל את דברי עבדיו ובעלת האוב, ואכל. וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ, קימה נפשית. וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה האישה הצליחה להקים את המלך מהארץ, והוא ישב על המיטה כדי לאכול.
שאול לא היה יכול לסיים את חייו שוכב בבית האישה; לא הייתה לו ברירה אלא להתחזק פיזית ונפשית, כדי שיוכל להמשיך בדרכו. יוסף בן מתתיהו: ..השתפה בצערו, ונחמתו ונתנה לו בנדיבות מלאה את קנינה היחיד, שהיה לה בעוניה. קדמוניות היהודים ו, יד, ד; תרגום א' שליט, עמ' 712.
לו חפצה בכך יכולה לשפוט את שאול ולנטור לו איבה על שהכרית את פרנסתה ואח"כ בא לבקש עצה ממנה, כבמדרש של ריש לקיש משל המלך שציווה להרוג את כל התרנגולים.
אך לא הייתה בה כל שמחה לאיד שאול.
כה וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, דבריה ומאכליה הטובים של בעלת האוב חיזקו, ואימצו את שאול. בעלת האוב החזירה אותו לחיים.
היא השיבה לו את כבודו העצמי ואת יכולתו לתפקד.
שמואל בנבואתו הקשה נטל ממנו כוחו. אך שאול קיבל ממנה די כוח לצאת עם חייליו למלחמה, שממנה ידע שלא ישוב, לא הוא, לא בניו, ועמו יובס.
מצודות: בעלת האוב הגישה את העגל והמצות לפני שאול ועבדיו, וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא.
בחר למות כגיבור: שאול שמע נבואה וגזר דין נוראים הצפוי לישראל, לו ולבניו, הוא יכול היה להציל את עצמו ואת בניו ולברוח משדה הקרב, אך באקט גבורה שאין כמוהו, כיפר ביומו האחרון על חטאיו הרבים.
באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי וצורה שצרתי בעולמי. בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו נוטל בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג ונוטל את בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו.
שאול שחטא בגלל פחדי שווא, (יראתי את העם) בחר עכשיו ללכת אל מותו כגבור, ואף שידע שדינו כבר נחרץ בחר למות בראש חייליו.
לא ברח כיונה. לקח על עצמו לצאת בראש אנשיו כשהוא היחידי היודע את סוד המפלה הצפויה לו בקרב.
"ובחשכת הליל בלי קשת ושלח, על סוס קל, המחנה שב שאול המלך.
ופניו חוורו, אך בליבו אין מורא, ובעיניו מתנוצצות הייאוש הנורא".
לא נרתע, לקח את בניו ויצא להילחם בראש לוחמי ישראל, באויב שכה הפחיד אותו, בידיעה שבקרב זה ימות.
אברבנאל: חרף נפשו למות על מרומי שדה כגיבורים אשר מעולם, אנשי השֵם".
חסרונו של שאול: לא לקח אחריות מנהיגותית. אך בעלת אוב אפשרה לשאול לתקן ביומו האחרון מה שקלקל במשך שנים רבות: לא לברוח מדבר ה', אלא ללכת אל גורלו. כעת שאול שב לזהותו ולתפקידו כמלך ישראל.
וַיָקֺמוּ וַיֵלְכוּ בַלַיְלָה הַהוּא, ועל דוד אמר מלך אכיש: בַבקֶֹר וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ, המלך הולך אל מותו ויורשו הולך לבקֶֹר וְאוֹר.
שאול שאל שאלה דרמטית את שמואל: ואם אברח?" אני יודע שבסוף הקרב אמות, אולי אוכל להציל את חיי ולא לצאת לקרב? שמואל ענה: אם תברח תינצל. ואם אתה מקבל עליך מידת הדין – מחר אתה ובניך עמי, ושאול בחר להילחם ויקרא רבה פרשה כ"ו.
שאול ובעלת האוב – עודד לוי.
| רד חמה לבין הרים וכוכב זרח ממעל רכוב על סוס יבוא שאול לאמוד נתיב ושעל ובאחד מהבתים אור פנס דלק לפתע, כי פה תגור אשת האוב, לעצמו מלמל בפתע. שח | המלך לאשה ושאל אותה לשמה, בעלת האוב אני, מה אקסום לך מלכי. הו, הו… בתוך החדר עלטה, בפינה קלחת ובין תימרות העשן גוף העלתה כמו משחת וקול חזק נשמע פתאום | אנוכי הוא שמואל ולמה זה באת הלום כי סר ממך האל. שח המלך לאשה… העלי שה לעולה כי הקל בדד עזבני לא בחלומות ולא באורים, לשאלותי | לא ענני. עת הנצה החמה, שב שאול למחנהו, עייף מליל האשמורה, פחד ומורא חש הוא. ליקט המלך עלומיו את ריחות האבנים ותחת עץ האלה יחרוז שירי רועים. |
מצודות:
פרק ל א וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מצודות: 3 ימים אחרי יציאתם כדי להצטרף לחיילי הפלשתים במלחמה נגד ב"י.
וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ רד"ק: העמלקי פיזר את חייליו ונלחם, כדי להתנקם בדוד על שהוא פשט על עריהם והרג מאנשיהם. למרות שדוד לא השאיר אדם בחיים כשהוא תקף את ערי העמלקי, העמלקים ביררו וגילו שדוד היה זה שתקף אותם, ולכן הם התנקמו בו, אלא שבדרך נס הם לא הרגו אף אחד מאנשי דוד.
מלבי"ם: ה' גרם לכך שהעמלקים יתקפו את דוד ואנשיו כדי שדוד יהיה פטור מלעזור לב"י במלחמה נגד הפלשתים.
אֶל נֶגֶב, לפי הפשט: דרום, רד"ק: הכוונה לעיר שנקראת נגב. וְאֶל צִקְלַג, מצודות: העמלקים נלחמו בערי ישראל שנמצאו בדרום הארץ ובצקלג.
וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ מצודות: חיילי עמלק הרסו את צקלג.
העמלקים: ב וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מצודות: העמלקים לקחו בשבי גם את כל והילדים שהיו בעיר.
מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם תרגום: העמלקים שבו את כל נשות צקלג, לקחו אותן איתם. ויצאו לדרכם.
ג וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ תרגום: וכך ראו דוד והאנשים שאיתו, שהנשים והילדים שלהם נלקחו בשבי.
ד וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת, תרגום: דוד ואנשיו בכו עד שלא נשאר להם עוד כוח להמשיך ולבכות.
ה וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ, תרגום: גם שתי נשותיו של דוד נלקחו בשבי: אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי תרגום: אחינועם מעמק יזרעאל, ואביגיל שהייתה בעבר אשת נבל מכרמל, נלקחו גם הן בשבי.
ו וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד מצודות: לדוד נוספה צרה על הצרה שנשותיו נשבו.
כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ מצודות: אנשיו רצו לרגום אותו באבנים כי האשימו אותו שהוא רצה להצטרף לאכיש במלחמה נגד ב"י, והעמלקים ניצלו את היעדרותם מהעיר כדי לשבות את נשותיהם וילדיהם.
כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו תרגום: כי כל אחד מהם הצטער על שבניו ובנותיו נלקחו בשבי.
מלבי"ם: אנשי דוד האשימו אותו על שלא השאיר שמירה על העיר.
וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹוקָיו תרגום: למרות שדוד היה בצרה גדולה, הוא התחזק וידע להישען ולסמוך על ה'.
ז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ: הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד, תרגום: תקרב אליי עכשיו את האפוד כדי לשאול בעזרתו באורים ותומים.
וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד
ח וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה'? תרגום: על ידי האורים ותומים. לֵאמֹר: אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה מצודות: דוד שאל את ה' אם לרדוף אחרי הגדוד העמלקי.
הַאַשִּׂגֶנּוּ? תרגום: האם אוכל להשיג את הגדוד של חיילי עמלק?
רד"ק: למרות שדוד שאל כאן שתי שאלות ומותר לשאול באורים ותומים רק שאלה אחת, הוא נענה כאן על שתיהן כי היה דחוק בזמן ולא הייתה לו יכולת להפריד את השאלות ולשאול פעמיים.
וַיֹּאמֶר לוֹ: ה' רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל תרגום: רדוף אחרי הגדוד העמלקי, ותוכל להשיג אותם ולהציל את הנשים והילדים שנלקחו בשבי.
לפני מותו שאול שאל בה' ולא נענה, דוד שאל ונענה כי עליו להילחם. אנשיו אמרו: לא הולכים לקרב, דוד אמר: הולכים! וכולם הלכו אחריו, כי הוא היה מנהיג, ולא כשאול שנגרר אחרי עמו.
ט וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר מצודות: דוד ו 400 מאנשיו עברו את נחל הבשור.
וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ מצודות: הנשארים מ 600 חיילי דוד שלא עברו עם דוד את הנחל, התמקמו לפני מעבר נחל בשור. אולי היה שיטפון משבר ענן.
י וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ רש"י: פִּגְּרוּ = נמנעו או הרסו בארמית.
מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר מצודות: 200 אנשים שהיו חלשים מידי לעבור את הנחל, לא עברו את הנחל עם דוד.
רש"י: חלק קטן מהאנשים שעם דוד נשארו, כי היו עייפים ולא תקפו אתו. רלב"ג: יש אפשרות שהם נשארו שם כי פחדו מהמלחמה נגד עמלק.
מלבי"ם: היו אנשים שהצטרפו לדוד במהלך החודשים שקדמו למלחמה נגד הפלשתים מעבר ל 600 האנשים שהיו לדוד, והם נשארו בעיר ולא תקפו את העמלקים כי העמלקים לא לקחו מהשלל שלהם.
יא וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם = אוכל, רש"י: "לחם" = דברי מאכל ולאו דווקא לחם,
רלב"ג: היו אלה 200 האנשים שנשארו ליד הנחל שמצאו את המצרי, עוד לפני שדוד הספיק להתרחק מהם מאוד.
מלבי"ם: המצרי לא ידע אם דוד מצדד בעמלק ואז הוא עלול להסגיר אותו, או שהוא נגד עמלק ואז הוא עלול להרוג אותו.
וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם,נראה שעדין היה חלש, יב וַיִּתְּנוּ לוֹ: 1 פֶלַח דְּבֵלָה,
מצודות: חתיכה מכיכר דחוסה של תאנים. נהגו לדחוס כמות של תאנים לכדי כיכר אחת, ואנשי דוד נתנו לאיש המצרי חלק מכיכר כזו, 2 וּשְׁנֵי צִמֻּקִים
מצודות: אנשי דוד נתנו לאיש המצרי שני אשכולות של ענבים יבשים.
וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו תרגום: לאחר שהמצרי אכל ושתה את מה שאנשי דוד נתנו לו, רוחו כאילו חזרה אליו. חולשת האיש המצרי מתוארת כאילו שרוחו יצאה ממנו, ולאחר שהוא אכל והתחזק, כאילו שנשמתו חזרה אליו,
כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת תרגום: האיש המצרי היה מאד חלש כי לא אכל ולא שתה מים במשך 3 יממות.
יג וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה עבדו של מי אתה? וְאֵי מִזֶּה אָתָּה? מצודות: ומאיזה עם אתה? וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי
תרגום: אני נער מצרי, אך אני עבד של אדם עמלקי, וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי מצודות: האדון שלי נטש אותי, כי חליתי, ולא הצלחתי לעמוד בקצב ההליכה שלו,הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה מצודות: עברו שלשה ימים מאז שחליתי.
יד אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ, מצודות: אנחנו התפזרנו ותקפנו את המקומות הבאים 1 נֶגֶב הַכְּרֵתִי רד"ק: התקפנו את דרום הארץ, מקום שהיה שייך למשפחה בשם "כרת", מקום שהיה שייך לפלשתים. 2 וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה תקפנו גם את דרום הארץ השייכת לנחלת שבט יהודה.
וְעַל נֶגֶב כָּלֵב מצודות: תקפנו גם את דרום הארץ שנמצאה בנחלת כלב שהייתה בנחלת שבט יהודה.
וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ תרגום: גם שרפנו את צקלג באש
טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד שאל הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה? מצודות: האם תראה לי את המקום שבו עברו חיילי עמלק?
וַיֹּאמֶר המצרי לדוד: הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹוקִים אִם תְּמִיתֵנִי תרגום: תישבע בשם ה', שלא תהרוג אותי, וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה, נראה שהעדיף למות מאשר לחזור להיות עבד של העמלקי.
תרגום: אם תישבע אוריד ואראה לך את המקום שבו עברו העמלקים.
טז וַיֹּרִדֵהוּ ויראה לדוד את המקום שבו עברו חיילי עמלק. וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מצודות: חיילי עמלק היו פרוסים ומפוזרים על פני שטח גדול, עד שנראה כאילו הם פרוסים על כל הארץ.
אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים, מלבי"ם: העובדה שחיילי עמלק התפרסו על פני שטח גדול ולא היו ערוכים בצורה של יחידה צבאית וגם שהם חגגו, מראה שהם לא ציפו למתקפת נגד של דוד.
מצודות: דוד ראה שחיילי עמלק, עסוקים באכילה, שתיה וריקוד.
בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה, מצודות: העמלקים שמחו על השלל הרב שבזזו מהפלשתים ומשבט יהודה.
יז וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב, מלבי"ם: דוד חיכה עד הערב כדי לתקוף את עמלק כי היה במיעוט מספרי מולם, והוא תקף מהערב.
לְמָחֳרָתָם, מצודות: כך הכה דוד בעמלק עד הבוקר שהיה למחרת הערב השני שהוא הכה בהם, כך שבסך הכל המלחמה הייתה כ 36 שעות.
רש"י: בשם חז"ל העמלקים היו רגילים ללקות ביום המחרת כמו שמשה אמר ליהושע שביום המחרת הוא יעלה לראש ההר.
מהר"י קרא: משמע שהמלחמה הייתה כ 48 שעות. וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, מצודות: מכל חיילי עמלק שהלכו ברגל, לא נמלט מדוד אפילו חייל אחד, דוד הרג את כולם, כִּי אִם חוץ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים,
וַיָּנֻסוּ מלבי"ם: הנערים ניצלו והזקנים נהרגו.
יח וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד.
יט וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל מצודות: לא היה חסר מהאנשים שנלקחו בשבי אף אחד: מהקטן שבשבויים ועד הגדול שבהם
וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת תרגום: לא היה חסר מהאנשים שנלקחו בשבי אף אחד, וגם כל הבנים והבנות חזרו מהשבי,
וּמִשָּׁלָל תרגום: גם את כל הרכוש שלקחו עמלק, החזיר דוד.
וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מצודות: דוד החזיר גם את מה שהעמלקים לקחו מערי הפלשתים ומדרום שבט יהודה,
הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד החזיר את הנשים, הבנים והבנות, והשלל שלקחו העמלקים מערי הפלשתים ומדרום נחלת שבט יהודה.
כ וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר מצודות: דוד לקח לעצמו את כל הצאן והבקר.
נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה, מצודות: האנשים הלכו לפני המקנה כדי לפנות לו את הדרך. הַהוּא,
רש"י: היו אנשים שרכבו לפני המקנה כדי להתפאר בלקיחת השלל,
רד"ק: א. נהגו את המקנה שלהם, לפני המקנה שלקחו מעמלק (בשם אביו). ב. נהגו את המקנה, וכאשר הגיעו למקומות בהם היו גדרות ושדות, הם פרצו את הגדר, ועברו דרך השדה, כי אמרו שיש למלך זכות לפרוץ גדר.
וַיֹּאמְרוּ, מצודות: האנשים שרכבו לפני המקנה, אמרו לכל מי שבא לקחת את המקנה, גם לאנשים מנגב יהודה ומהפלשתים: זֶה שְׁלַל דָּוִד.
מצודות: מי שבא לקחת את השלל, אמרו לו: זה שייך לדוד ולא לכם.
מלבי"ם: גם את השלל שהעמלקים כבר הספיקו לחלק ביניהם, הצליח דוד לקחת.
כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר מצודות: דוד הגיע אל 200 האנשים שהיו חלשים מידי ללכת אתו, ולכן הם ישבו לפני המעבר של נחל הבשור כדי לשמור שם על הכלים,
מלבי"ם: דוד ניגש לאנשיו באהבה כדי להראות להם שהוא אינו כועס עליהם על שנשארו מאחור.
וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מצודות: 200 האנשים יצאו ממקום מושבם לקראת דוד ולקראת 400 האנשים שתקפו אתו את עמלק.
וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם, מצודות: דוד התקרב לעבר 200 האנשים, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם תרגום: דוד שאל את 200 האנשים לשלומם.
כב וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד תרגום: היו אנשים רעים ורשעים שהלכו עם דוד לתקוף את עמלק.
וַיֹּאמְרוּ כך אמרו הרשעים לדוד: יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי היות ו 200 האנשים לא הלכו אתנו לתקוף את עמלק, ונשארו כאן לשמור על הכלים.
לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ תרגום: היות ו 200 האנשים לא הלכו אתנו כדי לתקוף את עמלק, לא נתחלק איתם בשלל שהצלנו מיד העמלקים.
כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו
מצודות: ניתן לכל אחד מהם רק את אשתו ואת בניו,
וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ, מצודות: הם יוליכו את משפחתם חזרה לביתם, אך הם לא יקבלו חלק מהשלל, גם לא את השלל שנלקח מהם.
מלבי"ם: הדין צריך להיות הפוך. אלה שנשארו לשמור על הכלים ובטחו בישועת ה' ולכן הם לא נלחמו, צריכים לקבל יותר מאלה שתקפו בפועל.
דוד ניצח את העמלקים והחזיר את האנשים והרכוש. חייליו ביקשו לקחת את השלל לעצמם, דוד, בניגוד לשאול שנתן לעם לקבוע מה לעשות בשלל, הוכיח מנהיגות: כג וַיֹּאמֶר דָּוִד מצודות: דוד ענה לרשעים שתקפו אתו את עמלק:
1. פנה אל תחושת השותפות והאחווה בינו לחייליו: לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי! תרגום: אחי! אל תעשו את מה שאמרתם,
2 . העמיד אותם על טעותם: מצודות: הרי אנחנו לקחנו את השלל, בגלל שה' נתן לנו אותו, אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ ולא בגלל שאנחנו חזקים בעצמנו, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ.
מצודות: ה' שמר עלינו ומסר בידינו את הגדוד של חיילי עמלק. אם כן, לכולם יש שייכות בישועה של ה' ולכולם מגיע חלק מהשלל.
3. קבע בנחרצות שטענת בני הבלייעל לא תתקבל כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה מצודות: גם אם נצחנו בזכות חוזקנו, מי ישמע לדבריכם שלא להתחלק בשלל עם 200 האנשים שנשארו מאחור,
כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ
מצודות: הרי המנהג הוא לחלק את השלל בין החיילים שתקפו את האויב, ובין החיילים שנשארו לשמור על הכלים.
ללא חיילים שיישארו וישמרו על הכלים, החיילים האחרים לא יכולים לתקוף, וממילא יש גם להם חלק במלחמה ובשלל.
כה וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה מצודות: מאותו יום והלאה, מהיום שבו דוד לא קיבל את דבריהם של האנשים הרשעים,
וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק מלבי"ם: לגבי שאר העמים, דין זה הוא חוק משום שאין לו טעם, אבל אצל ב"י יש טעם לחוק זה, כי היושבים על הכלים הם אלה שבטחו בה' ולכן מגיע להם שלל יותר מאלה שתקפו.
וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל מצודות: דוד הנהיג שהדין לחלק את השלל בין החיילים התוקפים לבין החיילים שנשארים לשמור על הכלים ינהג תמיד.
מה הרוויח דוד מכך שהתעקש לחלק את השלל בין כל אנשיו? א. הרוויח נאמנות של עוד 200 יש, שיזכרו לו את ההגינות בה התייחס אליהם.
ב. כולם הכירו בכך שהוא המנהיג, הוא קבע את החוקים וכולם צייתו.
עַד הַיּוֹם הַזֶּה מצודות: דין זה התקיים עד היום שבו גלו ב"י מהארץ, וב"י כבר לא נלחמו.
רש"י: כלל זה היה קיים גם כאשר אברהם תקף את ארבעת המלכים ונתן את שכרם של היושבים על הכלים.
כו וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה, כך קנה דוד את לבבות הזקנים, חשובי העדה, האנשים מנהיגי המקום בו גרו, הם הכירו בו כמנהיג, והם גם יהיו הראשונים אחרי מות שאול שימשחו את דוד למלך עליהם.
רד"ק: שלל זה היה שייך לשבט יהודה כי העמלקים לקחו את השלל משם.
לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר ואמר להם, הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה' תרגום: דוד שלח שלל לזקני שבט יהודה ואמר להם: הנה לכם מתנה מהשלל שבזזנו מאויביו של ה', מעמלק.
כז לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר,
כח וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ
כט וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי
ל וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ. הערים האלו היו שייכים לשבטים שונים. אפילו לעיר שהייתה בנחלת בנימין, שלח דוד מהשלל שנפל לידיו.
לא וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו מצודות: כן שלח דוד מנחה לזקני יהודה שבחברון ובכל במקומות שהוא ואנשיו שהו שם כאשר ברחו מפני שאול.
מלבי"ם: דוד שלח את השלל כדי שיזכרו את הנס.
למה יוסף נמכר קודם לעבד, ודוד התחיל מיד ללכת במסלול שהעלה אותו למלוכה? כי יוסף התגאה והרגיש נעלה על אחיו, סיפר להם חלומותיו, הביא דיבתם הרעה אל האב, והלך אליהם בכותנת הפסים.
דוד ידע את מקומו: דוד לעומתו, רעה את הצאן, אחיו הלוחמים, היו במעמד גבוה ממנו, הוא רק הביא להם אספקה מאביו, ולכן לא היה צריך לעבור תקופה קשה ומשפילה שתעמיד אותו במקומו.
במגילת המזמורים שנתגלתה במערה 11 שבקומראן: הללויה לדויד בן ישי
| קטן הייתי מן אחי וישמני רועה לצונו ידי עשו עוגב ואשימה לה' כבוד ההרים לוא יעידו לו עלו העצים את דברי כי מי יגיד ומי ידבר ראה אלוה הכול שלח נביאו למושחני יצאו אחי לקראתו הגבהים בקומתם לוא בחר ה' אלוהים בם וישלח ויקחני מאחר הצואן וישימני נגיד לעמו | וצעיר מבני אביו מושל בגדיותיו ואצבעותי כנור ואמרתי אני בנפשי והגבעות לוא יגדו והצואן את מעשי ומי יספר את מעשי אדון הוא שמע והוא האזין את שמואל לגדלני יפי התור ויפי המראה היפים בשערם וימשחני בשמן הקודש ומושל בבני בריתו |
ה', לֹא גָבַהּ לִבִּי כששמואל משח אותי למלך. וְלֹא רָמוּ עֵינַי; כשהרגתי את גוליית.
וְלֹא הִלַּכְתִּי, בִּגְדֹלוֹת כשהעליתי את ארון ה'. וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. (תהילים קלא 1), כשה' החזירני למלוך אחרי מרד אבשלום, (סנהדרין ב ה"ד).
פרק לא א הפרק הקודם עסק בדוד. אך לפני שני פרקים קראנו על המצב הנפשי, המורלי של שאול.
שאול שחשש מכך שדוד ואנשיו מהווים חיזוק לכוח הצבאי של אויביו, הפקיר את עמק יזרעאל ביד הכנענים, כי חשש שאם ילחם בהם יותקף מדרום בידי הפלישתים ודוד, (אורבך, א המדבר וארץ הבחירה, עם עובד, ת"א, תשיח, 199).
כשרצו הפלשתים להילחם עם שאול זכרו כי מסוכן להילחם איתם בשטח הררי ולכן בחרו להילחם בעמק יזרעאל, והביאו עמם שריון, לבוש מגן וחניתות.
רש"י: פה חוזר תיאור מלחמת הפלשתים נגד בני ישראל. אחרי שרצף הדברים נקטע כדי לסיים את האירועים שקרו לדוד כשאכיש מנע ממנו את ההשתתפות במלחמה
הקרב האחרון: שאול יצא לקרב, למרות שידע שיפסיד וייהרג. הלך לקראת מותו הוודאי ביודעו שדינו נחרץ, וידע שזה יהיה יומו האחרון.
אמיץ: לולא הקרב האחרון היה שאול נזכר כמלך מסכן שאיבד שפיותו.
דון יצחק אברבנאל: פסוק כה: "חזר אל המחנה, ובזה מהגבורה העצומה שהלך שאול ..בדעתו בלא ספק שבמלחמה ההיא הוא ובניו יתמו ושם ימותו.
יתרון צבא שאול על הפלשתים היה תמיד בעוז רוחם, וביטחונם העצמי. עכשיו שאול וחייליו איבדו את ביטחונם. בניגוד לגדעון.
חוסר הביטחון והייאוש שקינן בלב ישראל הפך מהר למנוסה 1. וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.. אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לא נלחמו, אלא מיד נסו, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.
אך המלך ובניו המשיכו למרות הכל, להילחם בחירוף נפש.
ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל.
שאול יצא למלחמה, כשהוא יודע שייהרג בה, ולמרות זאת לחם כגבור, והוא ייזכר כמלך שהמשיך להילחם גם כשחייליו נסו משדה הקרב.
גם כששאול ראה: 1. את שלושת בניו נהרגים מול עיניו, 2. את בני עמו נסים מפני פלישתים 3. ונהרגים, 4. והוא נפצע, ובכל זאת הוא לא ברח.
שלושת בני שאול נפלו בקרב ושאול ראה זאת, אך המשיך להילחם עד שנפצע.
ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל מצודות: המלחמה התחזקה והייתה קשה לשאול שבניו נהרגו והוא נשאר היחיד שהיה יכול להנהיג את חייליו.
במלחמה נגד הפלישתים בהר גלבוע גברו הפלישתים.
וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת מצודות: חיילי הפלשתים שהיו יורים בקשת מצאו את מקומו של שאול.
וַיָּחֶל 1 = פחד, התחלחל. 2. = חלה, נפצע, מְאֹד מֵהַמּוֹרִים שאול פחד מאוד מהחיילים היורים בקשת או נפצע.
נפל בקרב: לא ברח. רק כשנפצע, והבין שסופו קרוב, הוא בקש את מותו ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו: ביקש מנושא כליו: שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ מצודות: תדקור אותי כך שאמות מהדקירה,
פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה הבזויים וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי מצודות: הם ישאירו אותי בחיים כדי להמשיך ולהתעלל בי,
רד"ק: שאול חשש שחיילי הפלשתים יהרגו אותו, תוך כדי התעללות.
וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד מצודות: נושא הכלים לא רצה לדקור את שאול, כי פחד.
וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ שאול ניסה להרוג את עצמו. שאול נפל על חרבו.
בפגישה עם שמואל, שאול היה פסיבי ונערו אקטיבי והדריך אותו. ביום האחרון לחייו, הנער היה פסיבי ושאול נלחם בגבורה ובאומץ החליט למות לפני שיתעללו ויענו אותו.
רלב"ג: האם שאול נהרג עכשיו והנער העמלקי שיקר לדוד כשאמר לו שהוא הרג את שאול, או ששאול גסס והנער העמלקי באמת סיים את חייו.
רד"ק: שאול לא חטא כשהתאבד כי ידע מנבואת שמואל שהוא עתיד למות בכל מקרה, ובגלל שרצה למנוע את ההתעללות בו.
ה וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל מצודות: נושא הכלים ראה ששאול גוסס, וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ והוא הפיל גם את עצמו על חרבו.
וַיָּמָת עִמּוֹ תרגום: נושא כליו של שאול מת יחד עם שאול:
ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו מצודות: עבדי שאול מתו. בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו, רד"ק: שאול, שלשת בניו, נושא כליו, וכל החיילים שנלחמו קרוב אליו, מתו באותו יום של המלחמה.
ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מצודות: אנשי ישראל שהיו מעבר לנהר ירדן ראו שחיילי ישראל בורחים משדה הקרב.
וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו, תרגום: אנשי ישראל שהיו מעבר לעמק יזרעאל ומעבר לנהר ירדן ראו ששאול ובניו מתו במלחמה.
וַיַּעַזְבוּ אֶת הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ שאול נחל מפלה נוראה שגרמה לכך שערים ישראליות רבות בעמקים ובעבר הירדן ננטשו מפחד הפלשתים.
תרגום: אנשי ישראל שהיו בעמק יזרעאל ומעבר לנהר הירדן נטשו את הערים שבהם גרו, וברחו.
רד"ק: הסיבה שהם ברחו היא שערים אלה לא היו מבוצרות ותושביה לא היו יכולים להגן על עצמם בתוך הערים,
וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן. תרגום: הפלשתים באו והתיישבו באותן ערים שאנשי ישראל ברחו מהן.
פה מתחילה הטרגדיה של עם ישראל. בתחילת מלכות שאול, הפלישתים שלטו בארץ, ושאול בעזרת דוד וחייליו הצליחו לשחרר את רוב השטח מידם.
האסון: ביום זה אבד הכל. צבא שאול הובס, שאול ושלושת בניו נהרגו והפלישתים שוב שלטו ביהודה. נראה היה שהפלישתים ניצחו אך דוד לא רק קונן, אלא עד מהרה התחיל בפעילות פוליטית וצבאית, להכניע אותם.
למזלם של ב"י נשארו בדרום דוד ו 600 אנשיו. הם הצילו בסופו של דבר את עם ישראל מיד הפלישתים.
ח וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים מצודות: למחרת, באו הפלשתים להסיר את הבגדים מהחללים ולקחת את הבגדים לעצמם.
וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, הפלשתים מצאו את שאול ושלשת בניו מתים על הר הגלבוע.
ט וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו מצודות: הפלשתים הורידו משאול את בגדיו ואת כלי נשקו.
כדי לפרסם ולהפגין את ניצחונם, הפלישתים הוקיעו את גוויות שאול ובניו על חומת בית שאן. וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם מצודות: הפלשתים שלחו שליחים כדי להסתובב בארץ פלשתים ולבשר בבתי העבודה זרה שלהם ולשאר העם, שהם ניצחו במלחמה וששאול נהרג.
י וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו, מצודות: מדובר בכלי תשמישו של המלך.
בֵּית עַשְׁתָּרוֹת, רד"ק: הפלשתים שמו את כלי הנשק של שאול בבית עבודה זרה שנקראת עַשְׁתָּרוֹת כי היא דומה בצורתה לצאן.
מלבי"ם: הפלשתים שמו את ראש שאול ליד הע"ז שלהם כמעין נקמה על שראשו של דגון נכרת כשארון הברית היה לידו.
רד"ק: הם תלו את גוויית שאול במסמרים והצמידו אותה לקיר.
וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן, מצודות: את גופתו של שאול תלו הפלשתים בחומה של בית שאן.
מי ששם קץ להשפלה ולחילול הגופות והביא את גופותיהם לקבורה הם אנשי יבש גלעד, שבאישון לילה חילצו את גופותיהם
יא וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד תושבי יבש גלעד שמעו אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל מצודות: תושבי יבש גלעד שמעו מה שהפלשתים עשו.
יב וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל גיבורי יבש גלעד הזדרזו, וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה,
למה הם היו מוכנים לסכן את חייהם, כדי להוריד את הגופות?
הם בקשו לגמול לשאול, על שהושיע אותם בתחילת מלכותו ממלך עמון שביקש לעקור לכל הגברים את עין ימין ולהפכם לעבדיו.
טובה תחת טובה: בתחילת מלכותו הושיע שאול את אנשי יבש גלעד, ואחרי מותו הם החזירו לו טובה. אנשי יבש גלעד סיכנו את חייהם והסתננו בלילה, הורידו וקברו בכבוד את הגופות.
גמילות חסדים לאבלים מנין אנו למדין? מחצי שבט המנשה. כשנהרג שאול ובניו אמרו: האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבין לגמול לו חסד?! ועמדו כל הגיבורים שבהם והלכו כל הלילה,
שנאמר "וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַייִּקְחוּ אֶת גְּוִייַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִייֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם". (פרקי דרבי אליעזר יז).
ה' הוקיר את מה שעשו אנשי יבש גלעד: והוא אמר להם: גמלתם חסד עם שאול ובניו, אני אתן לכם שכרכם לעתיד לבוא. כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם, ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר "לי גלעד ולי מנשה" (תהלים ס).
וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן מהר"י קרא: אנשי יבש גלעד שרפו בשמים כדי שיהיו לגופות שאול ובניו ריח טוב.
וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה תרגום: אנשי יבש גלעד חזרו ליבש גלעד וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם אנשי יבש גלעד שרפו ביבש גלעד את גופותיהם של שאול ושלשת בניו, כיוון שהן כבר הרקיבו.
רד"ק: כך היו עושים למלכים – שורפים את הגופה שלהם.
| שאול | יונתן |
| זהיר, חרד, מגיב ולא יוזם.משליט מרותו בעזרת הפחדה,הפכפך, דתיות פנטית, לא הגיוני | יוזם, אמיץ, מנהיג, פועל, מוביל.מנהל דיאלוג משכנע עם נערו.מאמין בה', ספונטני, מאמין בעצמו, |
יג וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל, רד"ק: אשל הוא שם כולל לעצים והעץ היה עץ אלה. בְּיָבֵשָׁה, מצודות: אנשי יבש גלעד קברו את עצמותיהם של שאול ושלשת בניו מתחת לעץ אשל שהיה בתוך העיר.
וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים מצודות: אנשי יבש גלעד צמו 7 ימים כי התאבלו על שאול. רד"ק: הצום היה במשך 7 ימים לזכר שבעת הימים שנחש העמוני נתן לבני ישראל כדי לענות את תשובתם ושאול הציל אותם.
"וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻומוּ שִׁבְעַת יָמִים". לאות אבל. העם אהב את שאול: אין אף אדם שהתנ"ך כותב שצמו אחרי מותו 7 ימים.
מות שאול: צבא שאול הובס, שאול ושלושת בניו נהרגו והפלישתים שוב שלטו ביהודה.
לו שאול היה נוהג כבנו, מכיר בדוד חתנו כמלך ממשיך, ולא מכלה את זמנו ואת משאבי הממלכה במרדפים ארוכים ועקרים אחרי דוד, ישראל לא הייתה נחלשת ונכבשת ע"י הפלישתים. לו היטלר לא היה מכריז על "טיהור הגזע הנאצי" והשמדת היהודים, יתכן שהיה מנצח במלחמת העולם השנייה, כי הופנהיימר ממפתחי האטום, והרבה מדענים יהודים גרמנים ברחו לארה"ב ועזרו לה לפתח בה את פצצת האטום, והיטלר לא היה מבזבז את משאבי המדינה ברדיפת יהודים. היטלר היה זוכה לנאמנותם ולכישרונותיהם של היהודים. תנו רבנן: על ה' חטאים נהרג אותו צדיק, שנאמר: (ד"ה א י). 1. וימת שאול במעלו אשר מעל בה'. 2. ועל שהרג נב עיר הכוהנים, 3. ועל שחמל על אגג, 4. ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר: (שמואל א י) שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך ולא עשה כך. 5. ועל ששאל באוב וידעוני. ולא דרש את ה' וימיתהו, וכתיב (ויקרא כ) ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו.
| כל הארץ בכתה יחד איתנו. אפילו השמים התייפחו מעלינו. וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ,וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו, | גַּם כָּל אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו, וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים, וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּועַ, וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁם, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּליהם, ויתקעו את גוויותיהם בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן.י., ברנדס |
דוד התקדם אל מלכותו, מול שאול שהלך אל מותו.
| בהר הגלבוע, יבש הקיץ בעתו, בהר הגלבוע, נשען שאול על חניתו,בהר הגלבוע,רק נער גר עימו, רק נער מבני עמלק. | יבש וחם, יבש וחם הקיץ בעמק.האדמה צבעה פחם,בקיץ בעמק,אולי היה שרב,אולי זו היתה שעת שקיעה, אולי שקיעת | זהב, כמו היום באותה השעה.נפרש העמק לרגליו,בהר הגלבוע,היה הקיץ כמו עכשיו,הר הגלבוע,מנגד הר תבור , | והר החרמון במרחק,כאילו לא עברו שנים,בהר הגלבוע,אותם סלעים – סלעים שחונים,בהר הגלבוע .ל., נאור. |
