פרק יט 1 וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, פה נקרא לפתע: יְהוֹנָתָן, כל פעם שיונתן התחבר לדוד, נוסף שם השם לשמו. רק פעם נקרא יְהוֹנָתָן, כשאמר לנערו: כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.
בֶּן שָׁאוּל, חָפֵץ בְּדָוִד, מְאֹד. מצודות: יהונתן, בן שאול, רצה מאוד בהצלחתו ובטובתו של דוד
תכסיסי חיסול: נראה ששאול עדין לא ידע על הקשר המיוחד בין דוד ויונתן, ולכן שיתף במזימותיו גם את בנו.
מצודות: להרוג את דוד בדרך מתוחכמת, כדי שאף אחד לא יידע שהוא נרצח,
ב וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר, מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ; יונתן ומיכל נגד שאול: וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר, מצודות: תתכונן מעכשיו ותחשוב איך תוכל להיזהר ממנו מחר בבוקר,
וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ מצודות: תתחבא במקום מסתור, כדי שאבי לא יוכל להורגך.
ג וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי, רד"ק: אבי יישען עליי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם.
וַאֲנִי, אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי; מצודות: אדבר בעבורך. מדובר בבקשה עבור דוד.
וְרָאִיתִי מָה, מלבי"ם: אראה את תגובתו. וְהִגַּדְתִּי לָךְ. מצודות: אומר לך איך הגיב אבי. אוכל לומר לך את דברי אבי כי נהיה קרובים למקום המחבוא שלך.
ד וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל שָׁאוּל אָבִיו; מלבי"ם: דוד אינו עושה טוב בכך שהוא מסכן את עצמו כל הזמן במלחמות נגד הפלשתים. הדברים היו טובים בעיני שאול, שאול הבין שהוא מרוויח מכך שדוד מסכן את עצמו. אמנם דוד עשה מעשה שאיננו בסדר בכך שסיכן את עצמו, אך לשאול הייתה מכך תועלת.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יונתן השתדל לשכנע: אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד, כִּי לוֹא חָטָא לָךְ, מצודות: לא רק שדוד לא עשה דבר רע, המעשים שהוא עשה וְכִי מַעֲשָׂיו, טוֹב לְךָ מְאֹד, מהר"י קרא: הנגינה של דוד טובה בשבילך.
הציל אותך מיד גוליית: ה וַיָּשֶׂם אֶת מצודות: דוד סיכן את עצמו, נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ מצודות: ביטוי המסמל שדוד סיכן את עצמו.
וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, מצודות: דוד הרג את גלית הפלשתי, וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל תרגום: על ידי דוד, ה' עשה לכל עם ישראל ישועה גדולה,
רָאִיתָ, וַתִּשְׂמָח; אז שמחת: תרגום: ראית את הישועה שנעשתה ע"י דוד, ושמחת עליה
וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, אל תחזיר רעה תחת טובה: תרגום: אם כן, למה תעבור על חטא ותשפוך דם אדם זכאי?
לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם תרגום: למה אתה רוצה להרוג את דוד ללא סיבה?
ו וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל, בְּקוֹל יְהוֹנָתָן; וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל, חַי ה' אִם יוּמָת. כששאול לא נמצא תחת השפעת הרוח הרעה, הוא השתכנע.
ז וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן, לְדָוִד, וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה;
וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל, וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. תרגום: דוד שימש את שאול כמו שהוא שימש אותו בעבר, לפני ששאול ניסה להרוג אותו.
ח וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה, לִהְיוֹת; תרגום: נגד הפלשתים,
דוד ניצח שוב את הפלישתים: וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיָּנֻסוּ, מִפָּנָיו.
שאול מקנא: ט וַתְּהִי רוּחַ ה' רָעָה, אֶל שָׁאוּל, תרגום: רוח רעה מאת ה' שרתה על שאול, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב, וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ; וְדָוִד, מְנַגֵּן בְּיָד
הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.
י וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית, מלבי"ם: היו 2 הבדלים בין הטלת חנית זו להטלתה בפעם הקודמת. פה החנית הייתה בידו לפני שדוד התחיל לנגן, ולכן דוד נזהר יותר, והפעם שאול לא ניסה להראות שהוא הטיל את החנית בטעות.
בְּדָוִד וּבַקִּיר, מצודות: שאול זרק את החנית בחזקה, כך שהחנית ננעצה בדוד בחזקה, עד שעברה דרכו ונכנסה גם לקיר.
וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר; מצודות: החנית ננעצה בקיר בלי שהיא פגעה בדוד,
וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, מצודות: דוד זז ממקומו בעת זריקת החנית, והחנית לא פגעה בו.
וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט, בריחת דוד היא עדות לכך שהוא נרדף ע"י שאול, והסוד הופך להיות גלוי לכל בני המשפחה.
מצודות: באותו רגע דוד ברח אל ביתו, מלבי"ם: שאול דן את דוד המלך כמורד במלכות על שהוא הלך בלי לבקש רשות.
בַּלַּיְלָה הוּא. מצודות: בלילה, דוד ברח מביתו,
מר ואכזר: יא וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד, לְשָׁמְרוֹ, שאול החשדן, המקנא והמפחד מדוד, שלח מלאכים לשמור שדוד לא יברח במשך הלילה. מיכל הבינה שהסכנה הכי גדולה נשקפת לבעלה מ"השומרים" שאביה שלח.
וְלַהֲמִיתוֹ, בַּבֹּקֶר; רד"ק: שאול לא רצה להרוג את דוד בלילה בביתו בשל מיכל בתו.
מלבי"ם: שאול התחכם להראות לכולם שהוא דן את דוד כמורד במלכות. אם היה הורג את דוד ע"י שליחים, היו מאשימים אותו שהרג את דוד ללא משפט.
אם לא היה שולח שליחים, וקורא לדוד להתייצב אצלו בבוקר, היו אומרים שדוד הלך הביתה לישון ולא ברח מהמלך. לכן שאול שלח שליחים כדי להראות שדוד באמת התכוון לברוח ממנו והשליחים מנעו את בריחתו.
או שדוד ינסה לברוח מהשומרים ואז הם יהרגו אותו.
וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר, הדילמה של מיכל: למי להיות נאמנה לבעלה או לאביה? והבחירה שלה הייתה ברורה, יצאה נגד אביה כדי להגן על בעלה. היא גם ידעה ששמואל הנביא משח את בעלה למלך.
כבת המלך וודאי הצטערה מאד על מלכותו השוקעת של אביה, אבל כאשת דוד וודאי שמחה על מלכותו הצומחת של בעלה. במקום נסיכה עמדה להפוך לאשת המלך.
אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת
מצודות: שאול ביקש שבבוקר, שליחיו יביאו את דוד, והוא יהרוג אותו בדרך מתוחכמת, ולא יידעו שהוא הרג אותו בכוונה.
מיכל גילתה את מזימת אביה לרצח בעלה.
מאיפה ידעה מיכל? היא הייתה כנראה ערנית, והיו לה מקורות, אנשים שהיו נאמנים לה, ומרגלים בחצר המלך שדיווחו לה על המתרחש, ועל גזרת שאול.
מיכל הבינה שדוד זקוק להגנתה ולתושייתה, אחרת יומת בפקודת אביה.
גם רחל ולאה בחרו בבעל ולא באב. וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ, בגדה באביה ועזרה לבעלה, ולכן בכל התקופה הזאת היא נקראת מיכל אשתו ולא בת שאול.
אומץ: מיכל הייתה נחושה להציל את בעלה למרות שהיה ברור לה ששאול יגלה מיד שהבריחה את אויבו, ויכעס עליה, והוא עלול להרוג אותה, כפי שניסה להרוג את יהונתן אחיה יורש העצר: "ויטל שאול את החנית עליו להכותו", ובכל זאת הבריחה את דוד וגרמה לו להראות כמלך שאינו שולט אפילו בבתו.
מיכל ממלטת את דוד מבית ויונתן מהחוץ, (מדרש שוחט נט א).
לֵאמֹר, אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, תרגום השבעים: "זה היה ליל הכלולות שלהם.
מָחָר אַתָּה מוּמָת. דוד שמע בקולה. הוא ידע שהיא מסכנת את חייה כדי להצילו.
יב וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; תרגום: השומרים שמרו על פתח הבית ולא על החלון.
סיפור זה מזכיר את סיפור רחב והמרגלים: בשני המקרים המלך רדף אחרי המתחבא, אישה הצילה והורידה אותו דרך החלון.
וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט בניגוד לרחב שדיברה עם המלאכים שהבריחה בעד החלון, דוד לא דיבר עם מיכל, ולא הביע דאגה לגורלה, אחרי שאביה גילה שהבריחה את אויבו במרמה מידיו.
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; הירידה מהחלון מדגישה את גודל האיום. מיכל כמו רחב הצטיינה באומץ ונחישות, אך רחב בקשה תמורה עבור הסתכנותה, ומיכל לא בקשה דבר עבור עצמה.
בתחילה דוד היה פעיל: הרג את גוליית, התחתן במלך. וַתַּגֵּד, וַתֹּרֶד, וַתִּקַּח, וַתָּשֶׂם, שָׂמָה, וַתְּכַס. דוד פסיבי ונראה כחסר אונים.
ריבוי הפעלים של פעולות מיכל, מעיד על מידת הסיכון שבפעילותה.
מיכל שנזקקה בתחילה שאביה ייתן לה את דוד, הראתה עכשיו את יכולתה. הפכה לפעילה, יזמה תכננה וביצעה מה שצריך כדי להציל את דוד.
דוד גילה כי מיכל חכמה, נועזת, ונאמנה לו עד מוות. "ואת עלית על כולנה" וכאביגיל שמנעה מדוד מלשפוך דם, הצליחה למנוע מאביה מלשפוך דם בעלה.
מיכל דנה עצמה לחיים ללא אהבת אביה ולחיי בדידות ללא בעלה. המיטה הריקה היא סמל לנישואים המתפרקים.
דוד ידע שסיכנה את חייה כדי להצילו. אך הוא ברח, ומיכל נשארה מאחור.
דוד נפרד מיונתן גיסו בבכי ובנשיקות, שנעדרו מפרדתו ממיכל אשתו כשהצילה אותו.
הנישואין למיכל בת שאול עזרו לדוד לחזק את מעמדו בצבור. ומיכל טולטלה ונקרעה עד מותה שאול, בין 2 הגברים בחייה: אביה ובעלה.
יג וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים, מצודות: מיכל לקחה מעין פסל עשוי בדמות אדם. כל פסל בצורת אדם נקרא תרפים, והיו אנשים שהיו מכינים תרפים לשם עבודה זרה, והיו נשים שהיו מכינות תרפים בדמות בעליהן (מאהבתן אותם).
רלב"ג: מיכל שמה תרפים כדי שבבוקר, כשיבקשו ממנה לפתוח את הדלת, היא תוכל לומר לשליחי אביה שדוד שוכב במיטה חולה, ודוד יוכל להרוויח זמן ולברוח למקום רחוק יותר.
רד"ק: דחה את השיטה שהתרפים הם כלי נחושת שנועדו לדעת את השעות, כי אז לא מובן מדוע מיכל הניחה את התרפים על מיטת דוד.
רבינו ישעיה: מיכל רצתה לומר לשאול שדוד הוא ששם את התרפים על מיטתו כשהוא ברח.
וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה. וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים, שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו; השיגה זמן לדוד: מיכל השתדלה לעכב את הרודפים, כדי לתת שהות לדוד להתרחק.
שיקרה לשליחי המלך, ותאמר: חולה הוא. עטפה את התרפים בבגדים, כדי שיראה כאילו אדם שוכב במטה.
ספור התרפים מזכיר את רחל והַתְּרָפִים.
רחל ומיכל: מסירת מיכל לדוד ע"י אביה, מזכיר שלבן מסר את רחל ליעקב. גם ליעקב וגם לדוד הובטחה בת אחת ונתנה בת שנייה, בשני המקרים החותן ביקש להרוג את חתנו, בשני המקרים החתנים הצליחו לברוח. הנשים הצילו את הבעל, והערימו על אביהן. רחל כמו מיכל שיקרה לאביה ועזרה לבעלה. רחל גנבה את התרפים מאביה, לבן. מיכל רימתה את אביה בעזרת התרפים
אך בעוד שיעקב הגבר אהב את רחל, מיכל האישה אהבה את דוד. רחל המשיכה במסעה עם בעלה אך מיכל נשארה בבית אביה לבדה.
גם מיכל חיה בנפרד מדוד 7 שנים, כמספר השנים שעבד יעקב בשביל רחל,
אבל רחל לא עזבה את יעקב, ודוד עזב את מיכל, למרות שידע שהיא אוהבת אותו.
לרחל היו תרפים קטנים שיכלה לשים בכר הגמל לשבת עליהם ולמיכל תרפים גדולים שיכולים להיחשב לאדם מכוסה בשמיכה.
| רחל | מיכל |
| יעקב אוהב את רחלרחל גנבה מאביהאימו של בנימיןיעקב היה בתחילה אהוב על לבןיעקב ברח מלבןכי דרך נשים ליעם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה נגד אחינו. | מיכל אוהבת את דודמיכל הבריחה את בעלה מאביהמיכל משבט בנימיןדוד היה בתחילה אהוב על שאולדוד ברח משאולחולה הואהוא אמר: שלחיני, למה אמיתך? |
וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה, וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים, מצודות: את עור העיזים, הניחה על ראש התרפים, ושערות עור העיזים ייראו לשליחי שאול כשערות ראשו של דוד.
שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו; מיכל שמה אותם במיטת דוד, כדי לקנות לו יותר זמן לברוח.
וַתְּכַס, בַּבָּגֶד. הערימה על אביה: 1. וַתְּכַס, בַּבָּגֶד מיכל נבגדה ע"י אביה וע"י בעלה, וגם בגדה באביה. 2. מרדה אחר כך בדוד, מרדה בכל המוסכמות שהיו נהוגות בזמנה.
יד וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת דָּוִד; וַתֹּאמֶר, חֹלֶה הוּא.
שאול שלח 2 משלחות להביא את דוד, כי היה נחוש להרוג אותו. הדבר מעיד על מידת הסכנה שבה העמידה מיכל את עצמה. שאול היה עלול להורגה כפי שניסה להרוג את יונתן, בנו ויורשו.
מיכל הפכה עצמה לקורבן של דוד ופעלה נגד אביה, ומרדה בסמכותו ובשאיפותיו. התמקדה בהצלת דוד למרות שידעה שבכך היא דנה עצמה לבדידות ללא אהובה, ללא בעל, לבדה, בודדה, גלמודה, נטושה ע"י בעלה, ונתונה לשרירות לב אביה.
דוד לא החזיר לה כגמולה, ולא דאג לה. הוא ברח מפני שאול, אבל גם ממיכל. מיכל נשארה אסירה בארמון בעוד בעלה חופשי.
בזמן בריחתו נשא 2 נשים, אחינועם היזרעאלית, ואביגיל הכרמלית וילד מספר ילדים, גם מנשים אחרות, אך הוא לא הביא וגם לא ניסה להביא את מיכל אליו, והיא נשארה נטושה לחסדי אויבו – אביה, וללא ילדים.
דוד לקח את הוריו אתו, אבל למיכל לא דאג ולא שמר איתה על קשר. הוא גם מעולם לא גמל למיכל על שסיכנה את חייה כדי להציל אותו מאביה.
טו וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים, מלבי"ם: שליחים אלה נשלחו להוכיח שדוד לא ברח מפניו בלילה בגלל שהוא חולה.
לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר: מצודות: שאול ידע שדוד שיקר ושהוא איננו באמת חולה, ומי שמשקר למלך, דינו מיתה.
הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי, לַהֲמִתוֹ. מצודות: כיוון ששיקר, דינו מוות.
טז וַיָּבֹאוּ, הַמַּלְאָכִים, וְהִנֵּה = מופיע תמיד כהפתעה שלילית. (וְהִנֵּה היא לאה), הַתְּרָפִים, אֶל הַמִּטָּה; וּכְבִיר הָעִזִּים, מְרַאֲשֹׁתָיו.
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל, לָמָּה כָּכָה רִימִּיתִנִי, וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי, לא בעלך, לא חתני, אלא אֹיְבִי! וַיִּמָּלֵט;
וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל, הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ? מיכל נאלצה לשקר: לולא נתתני לשודד הזה לאישה כי עתה לא קרה הדבר הזה. שמו"א יט 17.
מצודות: כדי שלא תכעס עליי, שמתי במיטת תרפים, כדי שיעבור זמן עד שיתגלה שעזרתי לדוד, ואולי עד אז אתה תירגע, לא תכעס ולא תעניש אותי.
בתחילת מלכותו שאול היה ענו: ויֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן. כשהתמכר לתחושת הכוח הפך לעריץ.
יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד לוֹ,
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל, לא הייתה "כימיה" בין דוד ושמואל מהרגע הראשון להיכרותם. שמואל משח את שאול למלך, נשק לו, אהב אותו, הדריך אותו, והגן עליו. כששמואל המליך את דוד, הוא עשה זאת בקור ובהתנכרות. לא נישק, לא הדריך, משח ועזב.
אך כשדוד נאלץ לברוח פתאום, הוא האמין ששמואל יגן עליו מפני שאול המתנכל להמיתו.
כששאול התקומם נגד "הרע הטוב ממנו", דוד, זה ששמואל, אמר לו שהוא יירש אותו, שאול איבד גם את אהדת שמואל.
לא בטוח ששמואל אהב עכשיו את דוד, יותר ממה שאהב אותו, בעת שהמליך אותו, אך כששמע על התקפות השיגעון של שאול, הוא נאלץ להגן על דוד, ולו כדי להגן על ששאול, ממה שהוא עלול לעשות בעת שהשיגעון תוקף אותו. כך דוד שוב הצליח לברוח.
וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת
מצודות: דוד ושמואל הלכו למקום שנקרא "ניות", מקום שהיה ברמה ששם היו יושבים הנביאים.
יט וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד, בְּנָיוֹת בָּרָמָה. רד"ק: ניות הייתה בתוך הרמה או בסמוך לה.
כ וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת דָּוִד, וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים.
רבינו ישעיה: שליחי שאול ראו קהילה של נביאים. להקה = היפוך אותיות של קהילה. מלבי"ם: חבל נביאים פרושו שהם חלק מלהקת נביאים.
תרגום יונתן: לַהֲקַת הַנְּבִיאִים – תלמידי חכמים. נִבְּאִים, תרגום: כל אחד משליחי שאול ראה קבוצת נביאים שאמרו דברי שבח לה' ע"י נבואה.
תרגום: שיבחו את ה' ולא זכו ממש בנבואה.
רד"ק: הגדול שבשליחים ראה את קבוצת הנביאים. או שהיו אומרים תשבחות ברוה"ק, או שהתנבאו נבואות שהיו אמרות להתקיים בזמן הקרוב.
וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם; מצודות: שמואל היה ממונה על קבוצת הנביאים והדריך אותם בדרך הנבואה. שפע הנבואה ירד על קבוצת הנביאים ע"י שמואל,
מלבי"ם: 1. שאר הנביאים היו מתמוטטים כשהיו מתנבאים, אך שמואל היה עומד וניצב, 2. מעלתו הייתה גדולה יותר משאר הנביאים. 3. הוא גם היה משפיע את נבואתו על שאר הנביאים.
רד"ק: שמואל היה עומד פיזית ומדריך את הנביאים.
וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל, רוּחַ אֱלֹוקִים, תרגום: הנביאים השרו רוח נבואה גם על שליחי שאול.
וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה, מצודות: שליחי שאול, התנבאו, ולא חששו יותר לקיים את צו שאול.
כא וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה
כב וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה,
מלבי"ם: תחילה שאול לא התכוון להגיע עד ניות, אלא רק לרמה, כי חשב ששמואל יחזור לביתו ברמה ואין זה דרך כבוד לקחת את דוד ממקומו ליד שמואל. אך לאחר שהגיע לשכו, החליט לקחת את דוד מניות.
וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ, וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר, אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה
כג וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל נָיוֹת בָּרָמָה; מצודות: בדרך לשם, שרתה על שאול רוח ה'.
וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹוקִים, תרגום: לאורך כל הדרך שבה שאול הלך, הוא זכה לנבואה, עד שהגיע לניות שנמצאת ברמה.
וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד בֹּאוֹ, בְּנָיוֹת בָּרָמָה.
מלבי"ם: שאול זכה לנבואה גבוהה יותר משליחיו וזכה שהנבואה תחל אצלו כבר בדרך, ולא תיפסק ממנו לאורך כל הלילה. מה שבאמת משך את שאול אל שמואל זו העובדה ששאול כבר התנבא בעבר, ולכן הנבואה משכה את שאול אל שמואל, וזאת בניגוד לשליחי שאול שהנבואה לא השפיעה עליהם עד שהם ממש ראו את שמואל והנביאים, והיא נמשכה זמן קצר בלבד.
כד וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, מצודות: שאול הוריד את בגדי מלכותו כדי ללבוש את בגדי הנביאים. שאול לא רצה להיות לבוש בבגדי מלכות בעוד הנביאים לבושים בבגדים פשוטים יותר, ולכן לבש בגדי נביאים.
מהר"י קרא: שאול לבש בגדי נביאים כדי שלא לעמוד בפני שמואל בבגדי מלכות.
רד"ק: גַּם הוּא, הנביאים היו מתפשטים וכך היו מבטלים את הרגשות הגופניות שלהם והיו מלאים רק ברוחניות.
וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, רש"י: שאול היה עָרֹם ממש. ב. עָרֹם = משוגע.
כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה; מצודות: שאול נשאר ללא בגדי המלכות שלו לאורך כל הלילה.
כששמואל משח את שאול למלך, הוא פגש בחבר נביאים, והפך לאיש אחר, קיבל את רוח ה' שהפכה אותו למוכשר להיות מלך, מנהיג צבאי ורוחני על העם. אז שאול התנבא עם הנביאים.
כשרדף אחרי דוד מתוך קנאה הוא שוב התנבא, אבל הפעם התפשט ערום (הוריד את סמלי מלכותו) ורוח רעה רדפה אותו, במקום הרוח הטובה שקיבל עם משיחתו.
בפעם הראשונה ששאול החקלאי התנבא, הוא התמלא ברוח ה' הטובה, שהפכה אותו לאיש אחר, בעל יכולת למלוך.
בפעם השנייה הוא היה מלך בעל עוצמה, העובדה שפשט את בגדיו, סימלי מלכותו, ונשאר ערום, השפילה אותו, וגילתה כי רוח ה' סרב ממנו.
הדמיון בין 2 אירועים אלו, מבליט את השוני בין הפעם הראשונה, בה , נחה רוח ה' על שאול, והוא קיבל יכולת להיות גם מנהיג העם, וגם מנהיגו הרוחני.
בפעם השנייה, הוא פשט את כל בגדיו ואת כל סמלי השלטון שלו, ונפל עָרֹם, איבד את הזכות למלוך.
ע"פ רש"י: שאול התנבא אבל גם רדף בשיגעון אחרי דוד, שמואל היטה את רוחו הסוערת, מהאלימות אל הנבואה.
כישלונו של שאול, מסביר מדוע עלה דוד לכס המלוכה.
הגאות: בתחילת מלכות שאול, צלחה עליו רוח ה' והוא התנבא, ואז נשאל: הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים? כשפגש קבוצת בני נביאים, מתנבאים, השתנה והתחיל להשתלב בחבורה למרות בישנותו, ונכנס לאקסטזה, יחד אתם, בריקודים לכבוד ה'. נקשר לב"י ולה'.
השפל: כששאול רדף אחרי דוד, הוא פשט את בגדיו והתנבא ערום, ושוב נשאל: "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים".
השוואת התנבאות שאול הראשונה לזו האחרונה, מראה שבפעם הראשונה נחה על שאול רוח ה' והוא הפך לאיש אחר, קיבל הוד מלכות ויכולת להפוך למנהיג ולאיש רוח.
בפעם השנייה התפשט מסמלי מלכותו וערומו סימל, כי סרה ממנו רוח ה' ועברה ל"רעו הטוב ממנו", ששאול כבר ניחש שזה יהיה דוד.
בסיפור הראשון, כשהצופים ראו אותו מתנבא, ושאלו: הגם שאול בנביאים, הם התפעלו מכך שהנער הפשוט התחיל להתנבא.
בפעם השנייה כששאלו: הגם שאול בנביאים? הם נחרדו לראות את מלכם יורד ברמה, מתגלגל ערום במשך יממה ומתנהג כאחרון הריקים.
גם אחז מלך ישראל שלח 3 משלחות, כדי לתפוס ולהרוג את אליהו הנביא, שניבא לו רעות בשל התנהגותו. אליהו לא נתפס, כי הוא שרף באש את החייליים שבקשו להמיתו. ראש המשלחת השלישית, למד לקח, כרע על ברכיו וביקש רחמים מאליהו, וזה נענה והלך עמו אל אחז.
עַל כֵּן, יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִם? מצודות: בגלל ששאול התנבא פה פעם שנייה, התחזק המשל שהיו שואלים כשראו אדם שהגיע למעלה מכובדת שהוא לא היה רגיל אליה: "הגם שאול בנביאים"?
