פרק יז א וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה קיבל נחלתו לפני אפרים כי מנשה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף
מלבי"ם: למה שבט יוסף חולק לשניים? כי היה בכור יוסף, היו בו גיבורים רבים, והוא היה שבט חשוב.
הגר"א: הגורל לשבט יוסף נקרא על שם מנשה כי שבט זה הוא הבכור.
אך ברכת יעקב גרמה ששבט אפרים קיבל את נחלתו לפני ששבט מנשה קיבל את נחלתו בעבר הירדן המערבי.
לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה מכיר, בכור מנשה, קיבל ראשון משבט מנשה את נחלתו. מכיר היה אֲבִי, אביו של הַגִּלְעָד
מצודות: היה שר הַגִּלְעָד, השליט על חבל ארץ גִּלְעָד, ונקרא בשם זה על שם העתיד להיות.
הגר"א: מָכִיר קיבל את הבשן וגִּלְעָד קיבל את הַגִּלְעָד.
כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה, אדם חזק, ולכן ישב על הגבול, בעבר הירדן המזרחי, ולא חשש מהתקפה.
וַיְהִי לוֹ מכיר קיבל כנחלה את ארץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן בעבר הירדן המזרחי.
רד"ק: למה דווקא שבט מנשה קיבל חלק מנחלתו בעבר הירדן המזרחי? לא בגלל שלשבט מנשה היה מקנה רב (בניגוד לשבטי ראובן וגד), אלא כי הוא היה בכור יוסף וזכה לרשת גם בעבר הירדן המזרחי.
ב וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים, מִשְׁפְּחֹת שלא קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי, קיבלו מקום מוסכם לנחלה,
לְמִשְׁפְּחֹתָם המשפחות לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע, שעדין לא קיבלו נחלה אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם שעוד לא קיבלו נחלה.
ג וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן, צְלָפְחָד היה בן נין של מנשה ונכד של נין ליעקב אבינו.
הגר"א: ייחוסו של צְלָפְחָד נכתב כדי להודיע שהיה צדיק בן צדיק.
לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה.
הגר"א: סדר מניין בנות צְלָפְחָד בפסוק זה הוא לפי סדר חכמתן.
מעם לועז: סדר בנות צְלָפְחָד משתנה משום שבפרשת מסעי, נימנו לאחר שנישאו לפי סדר לידתן, ובפרשת פנחס נימנו לפי סדר חכמתן. או שנימנו בשני אופנים שונים כדי לומר שכולן היו שוות בחכמה.
ד וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן,
מעם לועז: וַתִּקְרַבְנָה סידרו את דבריהן וטענותיהן לפני שניגשו ליהושע, וזאת למרות שטענותיהן היו כבר ידועות.
וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר: ה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ אחי צְלָפְחָד, הדודים. אם יהושע לא יתן לבנות צְלָפְחָד נחלה, נחלת צְלָפְחָד תמסר לאחיו.
לכן, ה' ציווה את משה לתת לבנות צְלָפְחָד נחלה כדי שנחלת צְלָפְחָד תועבר לצאצאיו ולא לאחיו.
וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל פִּי ה' נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן הדודים.
רש"י: היה צריך להדגיש זאת היא כי רצו ללמדנו שבנות צְלָפְחָד נטלו את חלק הבכורה ושא"י מוחזקת מאבותיהם ולכן נטלו כראוי וכבמוחזק.
ה וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה קיבל 10 מחוזות לנחלה בעבר הירדן המערבי.
בנות צְלָפְחָד בקשו נחלה כי סרח בת אשר קיבלה גם נחלה. זו הסיבה שרק הן מוזכרות במניין שבפרשת פנחס.
יש אומרים שביקשו נחלה בשעה שמשה עסק בדיני ייבום. הן לא נישאו עד שהן היו בנות 40 כי לא מצאו חסיד כמוהן, וכיוון שהיו חסידות, בנס הן ילדו לאחר גיל 40.
בנות צְלָפְחָד ביקשו את נחלתן לאחר שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ ומזה רואים שהן חיבבו את הארץ.
לא ביקשו נחלה בעבר הירדן המזרחי, למרות שהן היו בנות מכיר, אלא ביקשו את נחלתן בעבר הירדן המערבי.
מהר"י קרא: דחה את הפרוש שטען שכל אחד משש משפחות מנשה התחלקו לשניים: חצי משפחה בעבר הירדן המזרחי וחצי בעבר הירדן המערבי.
לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בנוסף לארץ הגלעד והבשן שמנשה קיבל בעבר הירדן המזרחי.
כך יצא שכל אחד ממשפחות מנשה קיבל מחוז אחד.
היו 6 משפחות משבט מנשה שעדין לא קיבלו נחלה. כל משפחה קיבלה מחוז אחד. בנות צְלָפְחָד קיבלו 4 מחוזות.
איך? חלקים כפולים מצְלָפְחָד אביהם כי היה בכור, את חלקו של חפר, וחלק של אח נוסף שמת במדבר.
כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו שבט מנשה שהתנחל בעבר הירדן המערבי קיבל 10 מחוזות.
בנות צְלָפְחָד קיבלו את נחלתן יחד עם כל שבט מנשה.
וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד בעבר הירדן המזרחי, הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים שלא קיבלו נחלה בעבר הירדן המערבי.
ז וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה יצא מנקודה שהייתה סמוכה לנחלת שבט אשר. הפינה הדרומית מערבית של קו גבול זה הגיע למקום שנקרא: מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת, צפונית לשכם. נחלת שבט אשר הייתה צפונית לנחלת שבט מנשה.
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם, שהייתה בנחלת אפרים, ומִּכְמְתָת הייתה בנחלת שבט מנשה.
וְהָלַךְ הַגְּבוּל של שבט מנשה אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עד עֵין תַּפּוּחַ דרומית מזרחית.
ח לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם תפוח הייתה בנחלת מנשה, ושייכת לאפרים.
היו עוד ערים בתוך נחלת מנשה שהיו שייכות לאפרים.
מלבי"ם: הערים בנחלת יששכר שהיו שייכות לשבט מנשה, ניתנו להם רק לאחר שיהושע אמר להם לכבוש מקומות אלה.
ט וְיָרַד הַגְּבוּל מדרום לנַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה היו באזור העיר תפוח, ושייכות לשבט אפרים, למרות שהן היו בנחלת שבט מנשה.
נחשבו למעין מובלעת של שבט אפרים.
וּגְבוּל מְנַשֶּׁה היה מִצְּפוֹן לַנַּחַל, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו, הקצה המערבי של נחלת שבט מנשה הַיָּמָּה, היה ים תיכון.
מהר"י קרא: הגבול שעבר בין שבט אפרים לשבט מנשה עבר בתוך הַנַּחַל, כך שהחצי הצפוני של הַנַּחַל היה שייך לשבט מנשה והחצי הדרומי היה שייך לשבט אפרים.
י נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה אפרים קיבל את חלקה הדרומי של הנחלה ומנשה קיבל את חלקה הצפוני.
וַיְהִי הַיָּם התיכון גְּבוּלוֹ המערבי של שבט. בְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן גבלה נחלת מנשה בנחלת אשר.
נחלת שבט מנשה גבלה בנחלת וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח.
יא וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר, בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ הכפרים הסמוכים לה, היו שייכים לשבט מנשה, אף שהיו בתוך נחלת שבט יששכר ובנחלת שבט אשר.
וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת. ערים שהיו שייכות למנשה והיו ממוקמות בנחלת שבטי יששכר ואשר.
יב וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ לגרש אֶת הכנעני שישב בֶעָרִים הָאֵלֶּה אזור בית שאן ועמק יזרעאל וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי רצה להמשיך לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת שמנשה לא הספיק לכבוש.
יג וַיְהִי כִּי כאשר חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ לא גירשו.
יד וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ שבט מנשה לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד למה נתת לשבט יוסף נחלה קטנה כ"כ? וַאֲנִי עַם רָב שבט גדול, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'.
מעם לועז: האם עיקר הטענות באו משבט מנשה, ובני אפרים באו לעזור להם, או שלשבט יוסף היו 2 תלונות.
א. היות ויעקב אבינו נתן ליוסף את הבכורה הם היו צריכים ליטול שתי נחלות.
ב. הנחלות היו אמורות להיות מחולקות לפי באי הארץ ולא לפי יוצאי מצרים, ולכן הגיעה להם נחלה גדולה יותר.
רד"ק: שבט מנשה בא בטענות נגד יהושע על שנחלתו קטנה, אך לשבט אפרים לא היו טענות.
שבט אפרים היה קטן יותר ממה שהוא היה בעת יציאת מצרים, ואם כך, הוא קיבל נחלה גדולה יותר ממה שהיה צריך לקבל בהשוואה למספר האנשים שהיו בו.
לעומת זאת, שבט מנשה התרבה מאוד מעת יציאת מצרים והארץ התחלקה לפי יוצאי מצרים.
שבט אפרים היה יכול לקבל פחות נחלה ממה שהוא קיבל ואז אולי שבט מנשה היה מקבל נחלה גדולה יותר.
רלב"ג: הכוונה לכל שבט יוסף ולאו דווקא למנשה, וטענתם הייתה שהם עתידים להתרבות בקצב מהיר ולכן נחלתם אינה מספיקה להם.
מהר"י קרא: טענת שבט מנשה, שאפילו כשנחלתו הגיעה עד לים התיכון, לא היה שטח מספיק לכולם.
טו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ
מעם לועז: לא כתוב שיהושע ענה לשבטי יוסף, כי לא הסכים לטענתם, לכן רק השיא להם עצה טובה.
אִם עַם רַב אַתָּה
רד"ק: כל שבט קיבל נחלה באותו גודל (והגורל היה רק לקבוע מי יקבל איזו נחלה, והאם יקבל נחלה יפה או לא).
וזו הייתה טענת שבט אפרים.
מלבי"ם: נחלות חולקו בגורל, והגורל קבע את האזור שכל שבט יקבל. אח"כ קבעו את גודל הנחלה ע"פ גודל השבט. יהושע הרחיב לשבט יוסף כפי שהרחיב לשבט אחר, והם טענו שנחלתם צריכה להיות גדולה יותר.
הגר"א: כאשר חילקו את הנחלות, חילקו אותן בתחילה לחלקים שווים, ולאחר החלוקה היו מוסיפים לשבט גדול או לשבט קטן.
טענת שבט מנשה הייתה שלא הוסיפו לו כפי מה שהגיע לו בהשוואה למספר האנשים שבשבט.
רש"י: שבט מנשה התרבה מהמניין הראשון בספר במדבר ועד למניין השני בעשרים אלף וחמש מאות איש.
כך התקיימה ברכת ה' לאברהם: כ"ה יהיה זרעך בהם. ב. שבט מנשה התרבה עד שהוא נהיה גדול כל כך, עד שהנחלה לא הספיקה להם.
עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה.
רלב"ג: יהושע ענה להם שבעתיד הם יוכלו לכרות את היער ולכבוש את העמק וכך ולהרחיב את נחלתם.
מלבי"ם: הר אפרים ציפה להיות ארץ נושבת, ולכן היה עליהם לכרות את העצים שבשטח.
וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ ביער.
רד"ק: יהושע לא יכל להוסיף שטח לשבט מנשה, ולכן הציע להם שיכרתו את העצים מהר אפרים ויכבשו את העמק שהיה בחלקם, ואם יצליחו, נחלתם תתרחב.
מהר"י קרא: יהושע דימה את האנשים הרבים של הפריזי והרפאים כאילו היו עצים רבים של יער שיש לכרות.
ב. שבט מנשה יכבוש חלק מנחלתם של יששכר ואשר.
רש"י: אם אתם עם רב, תחביאו עצמכם מפני עין הרע.
הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים. רש"י: אין לתמוה שבני יוסף קראו לַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים בשם "כנעני" כי כולם היו בני כנען.
כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם, דחוק לך.
מצודות: אָץ = מהירות, אך כאן משמעותו דוחק כי הנחלה כ"כ קטנה עד שאפשר לעבור במהירות מקצה אחד אל הקצה השני.
טז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף: לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר אינו מספיק.
רלב"ג: גם לאחר כריתת היער שבהר אפרים, לא יספיק ההר לשבט, ואת העמק הוא לא יצליח לכבוש כי הכנעני שישב שם היה חזק מאד.
מלבי"ם: שבט יוסף טען: א. גם לאחר כריתת העצים, ההר לא יספיק והוא צריך נחלה גדולה יותר להתיישבות.
ב. מכיוון שהכנעני שבעמק חזק, עדיף שהיער יהווה חציצה בין שבט יוסף לכנעני.
וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל ושבט מנשה לא הצליח לכבוש אותם.
מצודות: יִזְרְעֶאל הייתה בנחלת שבט יששכר.
יז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד ויש בכוחכם לדאוג לכך שנחלתכם לא תישאר קטנה.
יח כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ ואין שם הרבה כנעניים, ואין סיבה שלא תוכל להשתלט על כל ההר.
מלבי"ם: 2 סיבות לכך ששבט אפרים צריך להסכים לכרות את היער. א. כדי שביער לא יסתובבו חיות טורפות.
ב. יש להם יתרון טופוגרפי והם יוכלו לנצח את הכנעני, למרות שהכנעני היה חזק.
מהר"י קרא: אם ההר לא יספיק לכם, תכבשו את העמק.
וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו תוכל להרחיב את גבול נחלתך.
מלבי"ם: יהושע נענה לבקשת שבט יוסף וכדי להוסיף על נחלתם, לקח חלק מנחלת שבט יששכר ואשר, ונתן להם. יהושע אמר ששבטים אלה לא יקפידו כי הם יודעים שהכנעני חזק, וע"י ששבט מנשה יקבל את הערים האלה, אולי הוא יכול לכבוש את הכנעני ממקום מושבו.
כִּי תוֹרִישׁ אֶת תהיה לכם עליונות טופוגרפית כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא.
פרק יח א 14 שנה ב"י כבשו וחילקו את הארץ, ואז וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד באופן קבוע.
רד"ק: 7 שנות החלוקה לא כללו את כל השבטים, כי נותרו עדיין 7 שבטים שלא קיבלו את נחלתם.
המשכן בשִׁלֹה נבנה מאבנים למטה והיריעות כיסו את הגג. בשאר המקומות ששם היה משכן, היו שם רק יריעות.
רד"ק: המשכן שכן בשִׁלֹה, 369 שנה.
מעם לועז: גם הסנהדרין היה במעמד זה, משום שהיה צורך לקדש את מקום המשכן. קידשו את מקום המשכן, הן בשִׁלֹה, והן במדבר.
מצודות: שִׁלֹה הייתה בנחלת יוסף, ולאחר שהשכינו שם את המשכן, ה' עזר לב"י לכבוש את שאר הארץ.
המלבי"ם: שִׁלֹה הייתה בנחלת בנימין, כי הייתה רצועה שיצאה מתחום נחלת בנימין אל תוך נחלת אפרים ומנשה.
כך גם משתמע מחז"ל, שכל המקומות שה' השרה בו את שכינתו היו בנחלת בנימין.
מעם לועז: שבט בנימין כתוב בלשון עליה, משום שאצלו היה מוצב המשכן במספר מקומות.
ב. דוד למד שמקום בית המקדש צריך להיות במקום הגבוה בארץ ישראל, מקום שהיה בנחלת שבט בנימין.
הגר"א: רק שבטי יוסף ויהודה קיבלו את נחלתם לפני בניית המשכן בשִׁלֹה. שאר השבטים קיבלו את נחלתם לאחר בנייתו וחלקם רק לאחר מות יהושע.
וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם.
מלבי"ם: חלק הארץ הדרומי (ששם היה המשכן) כבר נכבש לפני ב"י.
רלב"ג: חלק מהארץ כבר נכבשה לפני ב"י וניתנה ל 5 השבטים שכבר קיבלו את נחלתם.
מהר"י קרא: כיבוש הארץ הוא שגרם להשכנת המשכן בשִׁלֹה כי התורה ציוותה שלאחר כיבוש הארץ וישבתם בטח" אז תבנו משכן.
ב וַיִּוָּתְרוּ נשארו בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שבטים שעדיין לא קיבלו נחלה, שִׁבְעָה שְׁבָטִים.
5 שבטים קיבלו את נחלתם: ראובן, גד, מנשה, אפרים ויהודה, ונשארו 7 שבטים שלא קיבלו נחלה.
מעם לועז: ב"י לא רצו לסיים את חלוקת הארץ, כי הם רצו שכולם ילחמו על כיבוש כל הארץ, וחששו שמרגע שהארץ תחולק, כל אחד יעלה לכבוש רק את חלקו.
מצודות: לא היה ניתן לתת לשאר השבטים את נחלתם, כי הם עוד לא ידעו מהם גבולות הארץ.
מלבי"ם: יהודה ויוסף קיבלו את נחלתם ראשונים משום שהמלכות עתידה לצאת מהם.
ג וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים מתרשלים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיכֶם אינכם כובשים את הארץ.
מלבי"ם: ה' אמר ליהושע בתחילת פ' י"ג שנחלת הארץ תלויה בכך שיפילו גורל שעל פיו יקבעו את נחלת הארץ.
יהושע טען כלפי ב"י שהם היו צריכים להפיל את הגורל.
ה' הוא הנותן את הארץ, והם יצליחו לכבוש את הארץ גם ללא עזרת השבטים האחרים, משום שה' ילחם להם.
הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט מהשבטים שעדין לא קיבלו את נחלתם.
מצודות: לָכֶם, לב"י כי השלוחים הלכו במקום שאר ב"י.
וְאֶשְׁלָחֵם, מעם לועז: יהושע שלח 3 אנשים מכל שבט, יחד 21 איש, כי מדובר בדיני ממונות שצריך 3 לדון בהם.
וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ במקומות שעוד לא חולקו.
וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם יכתבו את שמות הערים ומקורות המים שלא חולקו עדיין,
מהר"י קרא: כתבו את מניין הערים.
וְיָבֹאוּ אֵלָי יחזרו לאחר שיבצעו את שליחותם.
מצודות: במניין הערים, עיר גדולה שקולה כנגד שתי ערים קטנות. האם החלקים היו שווים? מחלוקת בפרשנים.
רש"י: כתיבת הנחלות הייתה לפי גדלים לא שווים.
רלב"ג: אם אתה אומר שהחלקים לא היו שווים, אזי כבר בשלב הכתיבה נקבע לכל שבט נחלתו ללא גורל. לכן הוא סובר שהארץ נכתבה לפי חלקים שווים, ואחר כך יהושע הגדיל או הקטין את הנחלה של כל אחד לפי עניינו.
מלבי"ם: יהושע אמר שהוא יודע שתשרה רוח הקודש על האנשים והם ירשמו את הנחלות כפי שיעלה בגורל.
ה וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ גם מקומות שעוד לא נכבשו.
מלבי"ם: וְהִתְחַלְּקוּ בניין התפעל מורה על פעולה מדומה, כי החלוקה האמיתית נעשית ע"י גורל ולא ע"י כתיבה.
לְשִׁבְעָה חֲלָקִים.
מלבי"ם: יהושע אמר לשליחים שהכול ייפול בגורל ע"פ ה', אך אל יסמכו על הנס והם צריכים לכתוב את הנחלות.
יהושע רצה למנוע מציאות שבה השליחים יסמכו על הנס ולא יכתבו את הנחלות.
יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן.
ו וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ תחלקו אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים,
מעם לועז: היה ידוע לכל אחד מהשבטים המקום שבו יקבל את נחלתו, והאנשים הלכו כדי לכתוב את חלקי הנחלה של כל אחד מהשבטים ויהיה ניתן לדעת כיצד לחלק את הנחלה בין אנשי השבט.
וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה תביאו את הרשימות לשילה,
וְיָרִיתִי אפיל לָכֶם גּוֹרָל
מלבי"ם: יש הבדל בין השלכת גורל לבין הפלת גורל. השלכה היא ללא כוונה והפלה בכוונה.
פה נאמר שהגורל נפל, כי יהושע השליך את הגורל, וה' כיוון את הגורל.
יהושע ידע מה עתיד לעלות בחלק של כל שבט, ולכן זה כאילו הפיל את הגורל כדי שכל אחד יקבל את נחלתו.
פֹּה לִפְנֵי ה' אֱלֹוקֵינוּ ליד המשכן.
תרגום: לִפְנֵי ה': לפעמים פירושו שהאדם דיבר עם ה' או עמד בפני ה', פעמים פירושו ברשות ה' או רוח הקודש ונבואה, או עמידה לפני נציגי ה' שמשרה עליהם רוח הקודש, פעמים שהכוונה שהדבר נעשה על ידי נס, פעמים פירושו ביחס למידותיו של ה', ופעמים פירושו נובע ביחס למקום השראת השכינה: לפני ארון הברית או קדש הקדשים, העזרה, הצד המערבי של המזבח אם כי גם הופעה זו פירושו ביחס לקדש הקדשים, או בירושלים.
רד"ק שאל: האם המזבח היה כולו בנחלת בנימין, בנחלת יהודה או חציו בנחלת בנימין וחציו בנחלת יהודה?
ז כִּי אֵין חֵלֶק נחלה לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם כִּי כְהֻנַּת ה', מתנות הכהונה, הן נחלת שבט לוי. וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד.
ח וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה' בְּשִׁלֹה. על פיו ייקבע מיקום הנחלה של כל השבטים שלא קיבלו עדין נחלה.
ט וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים,
הגר"א: נמנו רק ערים מוקפות חומה, אך במניין, נמנו גם ערים גדולות שלא היו מוקפות חומה, ולכן יש הפרש בין מספר הערים שנמנו למספר הכתוב.
לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה.
י וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה' וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם.
יא וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם הנחלה חולקה למשפחות השונות שבשבט בנימין, וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף נחלת בנימין הייתה בין שבט יהודה ומנשה, צפונית ליהודה ודרומית לאפרים ומנשה.
יב וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן מזרחה מהירדן, הנקודה הצפון מזרחית של נחלת בנימין, הייתה בנהר הירדן.
וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן הגבול המשיך מערבה עד שהגיע למדרון תלול של הר צפונית ליריחו וגם יריחו הייתה חלק מנחלת בנימין.
וְעָלָה בָהָר יָמָּה מיריחו, הגבול עלה צפונה עד מערבית לבית אל שליד העי.
הגר"א: בָהָר יָמָּה על ההר היה ים.
וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן משם ירד הגבול, ואיפשר לנחלת בנימין להיות רחבה בצפון.
יג וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה ממדבר בית און, עבר הגבול של נחלת בנימין דרומית למדרון לוז.
הִיא בֵּית אֵל, לוז היא המקום שיעקב אבינו ישן ואין זו בית אל המוזכרת בפסוק קודם.
וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן עטרות אדר הייתה על הר דרומית לבית חורון.
יד וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה בצורה סיבובית, כקשת, הנמתחת מצפון לדרום מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה הגבול הגיע להר דרום מזרחי לבית חורון.
וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הגבול הדרום מערבי של נחלת בנימין הגיע אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים בצפון עִיר בְּנֵי יְהוּדָה זֹאת פְּאַת יָם זהו קו הגבול המערבי של נחלת בנימין.
טו וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים גבול בנימין נע בכיוון דרום מערב וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה הגיע למעיין ולא לים.
וְיָצָא משם המשיך קו הגבול מזרחה אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ.
טז וְיָרַד הַגְּבוּל מההר מזרחה אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּבצפון עֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם מזרחה, אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי שנקראהגםירושלים.
נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל המעיין שבו היו מכבסים בגדים.
יז וְתָאַר הקיף את עין רוגל מִצָּפוֹן וְיָצָא למעיין שנקרא עֵין שֶׁמֶשׁ, עין רוגל הייתה בנחלת יהודה.
דעת מקרא: קו הגבול עבר צפונה בלי יחס דווקא לעין רוגל.
וְיָצָא מזרחה אֶל גְּלִילוֹת זה לא הגלגל שהמשכן היה בו לפני שהוקם בשילה אֲשֶׁר נֹכַח מול מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד משם המשיך הגבול מזרחה עד אֶבֶן בֹּהַן מקום שהיה שייך לאדם בשם בֶּן רְאוּבֵן.
יח וְעָבַר[U1] משם מזרחה, אֶל כֶּתֶף מורדותמקום שנקרא מוּל הָעֲרָבָה צָפוֹנָה מקום זה לא היה שייך לבנימין, אלא ליהודה וְיָרַד מזרחה עד הָעֲרָבָתָה, בית הערבה.
יט וְעָבַר הַגְּבוּל מזרחה אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה שלא הייתה חלק מנחלת בנימין, צָפוֹנָה, היו 2 מקומות בשם בית חגלה: 1. בנחלת בנימין 1. בנחלת יהודה.
וְהָיוּ תֹּצְאוֹת סוף הַגְּבוּל דרום מערבה אֶל לְשׁוֹן קצה יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה. ים המלח כולו היה בנחלת יהודה. אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה בדרום מערב היה הקצה הצפוני של ים המלח, והקצה הדרומי של נהר הירדן, במקום שבו מי הירדן נשפכים אל ים המלח.
זֶה גְּבוּל נֶגֶב הדרומי של נחלת בנימין, ממערב למזרח.
כ וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה הירדן היה לאורך גבולו המזרחי של שבט בנימין זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ הקיף סָבִיב.
כא וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ כב וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל: (כג) וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה: (כד) וּכְפַר הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה ערים מוקפות חומה וְחַצְרֵיהֶן, ערים שלא היו מוקפות חומה, בצפון מזרח נחלת בנימין.
כה גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת: (כו) וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה:
כז וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה: (כח) וְהעיר צֵלַע וְהעיר הָאֶלֶף וְהעיר הַיְבוּסִי שהִיא יְרוּשָׁלִַם. רק חלק מירושלים הייתה בנחלת בנימין, וחלק אחר היה בנחלת יהודה.
עיר שנקראה גִּבְעַת עיר שנקראה קִרְיַת, עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן בחלק הדרום מערבי של נחלת בנימין זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
פרק יט א וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן הגורל הראשון קבע את תחום נחלת שבט בנימין. הגורל השני קבע לשבט שמעון את תחום נחלת.
מלבי"ם: בתחילה הגורל נקבע ששבט יהודה יקבל נחלה ממזרח למערב, בכל דרום א"י. אחרי החלוקה, גילו שהשבט קיבל יותר ממה שהיה צריך לקבל. לכן קבעו ששבט נוסף יקבל נחלה בתחום נחלת שבט יהודה.
ב"י חיכו עד הטלת הגורל כדי לגלות מי השבט שיקבל נחלה עם שבט יהודה.
לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה שבט שמעון נבלע בתוך שבט יהודה.
כל נחלת שבט שמעון הייתה מוקפת בנחלת יהודה.
מעם לועז: יש פה כפילות כי לשבט שמעון 2 נחלות.
נחלה אחת הייתה רציפה כמו שאר הנחלות של השבטים והיו עוד 9 ערים נפרדות מנחלה זו.
ויצא הגורל השני לשמעון, מדבר על הנחלה שהייתה מורכבת מתשע ערים מפוזרות בתוך נחלת שבט יהודה.
למטה בני שמעון למשפחותם, מדבר על הנחלה הרציפה של שבט שמעון.
שבט שמעון קיבל את נחלתו בתוך שבט יהודה, וקיבל גם מלך עליו, כי נשיא שבט שמעון חטא עם כזבי בת צור.
יעקב לפני מותו הפיץ את שבט שמעון ואת שבט לוי ולא נתן להם נחלה יחד עם שאר אחיהם, כי יעצו במכירת יוסף.
הגר"א: שמעון ולוי לא היו אמורים לקבל נחלה כי יעקב אבינו קילל אותם. אך לשמעון אמר: "אחלקם ביעקב", ולכן הוא קיבל נחלה, אך נחלתו הייתה בתוך נחלת שבט אחר.
ללוי אמר יעקב: "ואפיצם בישראל" והם לא קיבלו נחלה.
ב וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע שנקראה גם וְשֶׁבַע,
מלבי"ם: יש עוד עיר שנקראת בְּאֵר שֶׁבַע שהייתה בנחלת שבט יהודה.
וּמוֹלָדָה ג וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה, הגר"א: מדובר על בעלה, וָעָצֶם ד וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחָרְמָה: ה וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה,
הגר"א: בית המרכבות וחצר סוסה הן מדמנה וסנסנה.
ו וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן הגר"א: מדובר על לבאות ושלחים.
עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן ערים מוקפות חומה והערים שסביבן שלא היו מוקפות חומה.
דעת מקרא: אם מונים מוצאים שיש 14 ערים. יש לומר שעיר שלא הייתה מוקפת חומה נכללה ברשימה זו.
ז עיר שנקראה עַיִן ועיר שנקראה רִמּוֹן וערים שנקראו וָעֶתֶר וְעָשָׁן, עָרִים אַרְבַּע, וְחַצְרֵיהֶן בנגב ובשפלה.
ח וְכָל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה.
ערים אלו היו מפוזרות בכל הנגב עד לעיר שנקראה עַד בַּעֲלַת בְּאֵר ועד לעיר שנקראה רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
דעת מקרא: מוזכרות כאן 2 ערים: בַּעֲלַת ובְּאֵר. שריד הייתה בנקודה הדרומית מזרחית של נחלת שבט זבולון וייתכן אפילו שלא הייתה בנחלת שבט זבולון.
ט מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם, שבט יהודה קיבל נחלה גדולה מאד, כי הוא כבש חלקים נרחבים מא"י.
וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם
יהודה קיבל נחלה שהייתה גדולה יותר ממה שהיה ראוי שיקבל, כדי שייתן חלק מנחלתו לשמעון.
י וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם הגורל השלישי קבע למשפחות שבט זבולון את תחום השבט.
וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד על גבול א"י, בנקודה הצפונית מערבית.
הגר"א: מדובר על רצועה שיוצאת משָׂרִיד, מגיעה עד יָּמָּה, חוזרת לשָׂרִיד ולאחר מכן מגיעה עד למַרְעֲלָה.
יא וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה לים התיכון משם עבר קו הגבול דרומה עד וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר מזרחית עַל פְּנֵי יָקְנְעָם.
פירוש המילה עַל פְּנֵי כמקום הנחל ממזרח ליקנעם.
יב וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת למזרח עד שהגבול הגיע סמוך לשיפוע של הר תָּבֹר.
וְיָצָא אֶל מזרחה לכיוון הַדָּבְרַת עלה קו הגבול לכיוון צפון מזרח וְעָלָה יָפִיעַ.
יג וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה דרום מזרח, עד גִּתָּה חֵפֶר המשיך קו הגבול עד עִתָּה קָצִין עד שהגיע לוְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר ומשם הקיף מקום שנקרא הַנֵּעָה.
רש"י: קו הגבול הסתובב והגיע למקום שנקרא הַנֵּעָה.
יד וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל קו הגבול של זבולון הקיף את רימון מִצְּפוֹן חַנָּתֹן וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו והסתיים במקום שנקרא גֵּי יִפְתַּח אֵל הנמצא בצד הצפוני של נחלת שבט אשר.
טו וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה היו 12 ערים מוקפות חומה שהיו שייכות לזבולון.
רד"ק: אין מדובר כאן על בֵית לָחֶם בנחלת יהודה, אלא על בֵית לָחֶם אחר.
רק 7 מהערים היו שייכות לזבולון והשאר שייכות לשבטים הסמוכים לשבט זבולון וְחַצְרֵיהֶן
טז זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.
יז לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי קבע ליששכר את גבול נחלתו לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.
יח וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם יט וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת כ וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ. כא וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה קו הגבול של יִשָּׂשכָר הסתים וּבֵית פַּצֵּץ.
כב וּפָגַע הַגְּבוּל של שבט זבולון בְּתָבוֹר וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ ערים שהיו בנחלת יהודה ונפתלי, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הגבול הצפוני והדרומי הסתיימו בנהר הַיַּרְדֵּן, עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן לשבט יששכר היו 16 ערים מוקפות חומה והיו שלא היו מוקפות חומה.
כג זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן כד וַיֵצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם
כה וַיְהִי גְּבוּלָם הדרומי שהתחיל במזרח ועבר למערב דרך הערים חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף.
כו וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע קו הגבול בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה, במערב.הגר"א: הגבול עבר עד הים באזור הכַרְמֶל.
דעת מקרא: הכרמל נקרא פה כַרְמֶל הַיָּמָּה, כדי להבדיל מהכַרְמֶל בדרום, בנחלת יהודה. וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת.
כז וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, גבול שבט אשר, התחיל מהנקודה הדרומית מזרחית, בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן,
גבול שבט פגע בגבול זבולון ב 3 נקודות נוספות: וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל צפונית כָּבוּל מִשְּׂמֹאל.
דעת מקרא: קו הגבול עבר צפונית לכָּבוּל. כנראה הכוונה לצפונית לשפרעם או לסביבת צור.
הגר"א: משם עבר הגבול לכיוון צפון עד שהגיע לכָּבוּל. קו הגבול ממזרח למערב הגיעעד וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה עיר הבירה של הצידונים.
הגר"א: רצועה מנחלת זבולון פלשה לתוך נחלת אשר שהייתה צפונית לנחלת שבט זבולון.
צִידוֹן, צפונית לנחלת אשר, ובברכות יעקב לזבולון הובטח שצידון תהיה בתחום נחלתו.
כט הגבול המערבי של אשר מצידון, עבר דרומה וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד עִיר מִבְצַר צֹר מהמִבְצַרים חזר קו הגבול אחורה עד וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה
ל וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן
22 ערים מוקפות חומה, וערים שלא היו מוקפות חומה.
לא זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן לב לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם.
מעם לועז: לִבְנֵי נַפְתָּלִי…לִבְנֵי נַפְתָּלִי כפילות כי כל השבטים חשקו בנחלת נפתלי כי הצמיחה פירות גינוסר.
לג וַיְהִי גְבוּלָם הדרומיהתחיל מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן, מזרחה עד בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי המשיךלהַנֶּקֶב מאדמי, וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם
וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן, הסתיים קו הגבול של שבט נפתלי בנקודה דרומית מזרחית של נהר הירדן.
לד וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת הר תָּבוֹר מערבה,
רד"ק: אַזְנוֹת תָּבוֹר וכסלות הן אותה העיר.
מלבי"ם: נחלת יששכר לא הגיעה עד הירדן, אלא רק סמוך לירדן. נהר הירדן היה בתחום נחלת נפתלי.
וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה, אולי העיר חלקת שמוזכרת בפסוק כ"ה, שהייתה דרום מערב לנחלת נפתלי.
וּפָגַע בִּזְבֻלוּן בדרום נחלת נפתלי מִנֶּגֶב וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם במערב נפגשו נחלות נפתלי ואשר במקום שנקרא: וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן במִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.
הגר"א: נהר הירדן היה בנחלת נפתלי ורק קצהו היה בנחלת יהודה, ולכן כתוב כאן וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן.
דעת מקרא: עיקר העיר הייתה בנחלת שבט יהודה או נפתלי, ותחום העיר שהייתה בנחלת שבט האחר.
מצודות: היו אלה ערים שונות מאלו המוזכרות בנחלת יהודה. ערים אלה היו על גבול נחלת שני השבטים.
רש"י: ערים אלו היו שייכות לשבט יהודה, ונחלת דן הייתה סמוכה לאותן ערים.
דעת מקרא: יש לחלק בין עיקר העיר שהייתה בנחלת יהודה או נפתלי, לתחום העיר שהייתה בנחלת שבט אחר.
רש"י: חלק משבט דן לא קיבל את נחלתו בגוש דן, וקיבל אותה במקום אחר משאר השבט.
מלבי"ם: פה מתואר הגבול המערבי ומצד מזרח היה גבול נחלתם הירדן.
מצודות: אלו שמות מקומות נוספים דרכם עבר גבול של נחלת אשר.
לה וְעָרֵי מִבְצָר בשטח נפתלי. רד"ק: מבצר צר מבצר שהיה בנוי על סלע גבוה. הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת
הגר"א: הרחוב פה הוא רחוב המוזכר בפרשת שלח כנקודה הצפונית שהמרגלים ריגלו, בנקודה המערבית צפונית של א"י. חמת אינו חלק מא"י.
לו וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר:
הגר"א: בָרָמָה, פגע קו הגבול של נחלת שבט אשר בנחלה של שבט זבולון, משום שנחלת שבט זבולון הייתה בצפונה כמין רצועה עד שהגיעה לצור.
מלבי"ם: הערים שהיו בצפון נחלת אשר, לא היו הצפוניות ביותר. לנפתלי הייתה נחלה שהגיעה צפונית לנחלת אשר (ע"י רצועה), כי אם לא נאמר כך, לא ייתכן שהגבול יגיע לצפון נחלת שבט זבולון ללא הפסקה.
מלבי"ם: העיר צור הנודעת עוד לא נבנתה בכלל.
לז וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר:
לח וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ.
דעת מקרא: דחה את הזיהוי של מקום זה כעיר בית שמש, כי הכתוב קורא לערים שונות בשם בית שמש.
עָרִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה ערים מוקפות חומה: 16 מבוצרות, ו 3 ערי גבול,
שאר הערים שעמדו על הגבול היו שייכות לשבטים שגבלו בשבט נפתלי, וְחַצְרֵיהֶן ערים לא מוקפות חומה.
לט זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן מ לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי כדי לקבוע את הנחלה שתחולק למשפחות דן.
מא וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל על גבול נחלת דן וְעִיר שָׁמֶשׁ
מב וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה: (מג) וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן
מד וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת מה וִיהֻד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן:
מו וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל רצועת חוף שהייתה מוּל יָפוֹ בתחום נחלת שבט דן.
מצודות: גם המקום שנקרא מוּל יָפוֹ היה בנחלת דן.
מז וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם נחלת דן, הייתה קטנה מידי עבור השבט וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם מלחמה זו הייתה בתקופת השופטים.
רש"י: מלחמה זו הייתה בימי עתניאל בן קנז.
מהר"י קרא: שבט דן הבין שעליו לכבוש את לֶשֶׁם כי בחושן היה שמם כתוב על אבן הלֶשֶׁם.
וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ הרגו את יושבי העיר.
רד"ק: לֶשֶׁם הייתה חלק מנחלת שבט דן, אך שבט דן לא הצליח לכבוש אותה עד לאחר סיפור פסל מיכה.
מלכתחילה היה שבט דן אמור לקבל נחלה מפוצלת.
וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם כדי שלא יערערו על כך שהעיר שייכת לשבט דן.
מעם לועז: א. לֶשֶׁם נכבשה לאחר סיום כיבוש הארץ, בימות השופטים, משום שנחלת שבט דן לא הספיק להם.
ב. עכשיו קיבל דן את גבול נחלתו, ונחלה זו הספיקה להם, ולאחר מכן כבשו נחלה נוספת, ויצא שנחלתם הייתה יותר ממה שהצטרכו.
ג. נחלה הראשונה לא מצאה חן בעיניהם, "יצאה מרצונם", ולכן חיפשו נחלה אחרת. מח זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן,
מצודות: זו הסיבה שאומרים "מדן ועד באר שבע": נחלת דן הייתה בנקודה הצפון מזרחית של נחלת א"י, ואילו באר שבע הייתה בנקודה הדרום מערבית של נחלת א"י, וכך בין 2 מקומות אלו, ניתן למצוא את כל הארץ.
הגר"א: הסיבה ששבטי יהודה ודן נמשלו בברכות לאריה, כי ישבו על גבולות א"י, מצפון ומדרום.
מט וַיְכַלּוּ לִנְחֹל סיימו אֶת הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ.
מלבי"ם: שלב א בחלוקת הנחלות, הגורל הוא שקבע את האזור לכל שבט. אח"כ נקבע הגודל המדויק של הנחלה על פי גודלו של כל שבט.
עתה הסתיימה חלוקת הנחלות ע"י גורל. פס' נא' נכתב שהסתיימה גם החלוקה ע"י קביעת גודל הנחלה לכל שבט.
וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם,
רלב"ג: גם ליהושע נתנו נחלה אחרי ששאלו באורים ותומים. נ אֲשֶׁר שָׁאָל לאחר ששאלו את ה' על ידי האורים והתומים,
מלבי"ם: אם יהושע היה מקבל נחלה בשלב ב, של החלוקה, לא היה צריך לשאול באורים ותומים. שאלו, כי יהושע קיבל נחלה לפני שקבעו לכל שבט את גודל נחלתו.
אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ. מעם לועז: העיר נקראה פה תִּמְנַת סֶרַח ובספר שופטים נקראה בשם תמנת חרס.
למה? א. לפני שיהושע הגיע לעיר, היו הפירות יבשים כמו חרס, ולאחר שיהושע הגיע לשם, היו מתוקות ושמנות.
ב. לפני שיהושע קיבל את העיר לנחלה, היו הפירות שמנים ומתקלקלים מהר, ולאחר שיהושע הגיע לשם, הוא זכה שבפירות יתקיימו כמו חרס.
ג. לאחר מות יהושע, ציירו תמונה של חמה על קברו כדי להזכיר את הנס שיהושע עשה "שמש בגבעון דום", כדברי הפסוק באיוב "האומר לחרס ולא יזרח.
נא אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ.
מלבי"ם: עכשיו גם שלב ב. של חלוקת הנחלות הסתיים, ב"י סיימו לקבוע לכל שבט את גודל נחלתו.
