יהושע פרקים ו' – ז'

פרק ו א . וִירִיחו  סגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, על מנעול ובריח,רד"ק: סגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, יריחו נסגרה סגירה הרמטית.

 אברבנאל: סגֶרֶת, סגורה מבחוץ עם המצור של בני ישראל. וּמְסֻגֶּרֶת, נעולה מבפנים ע"י תושבי יריחו שננעלו בעיר.

 הרי"ף: כל 7 החומות שהיו לעיר יריחו, היו דלתיים ובריח, נעולים.

מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  אֵין יוצֵא וְאֵין בָּא.

למנוע 1. את כניסת בני ישראל לתוך העיר, 2. מניעת מידע שעלול לעבור מאנשי העיר למחנה ישראל.

רי"ףאֵין יוצֵא וְאֵין בָּא, אפילו מחומה לחומה.

 ב. וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ: רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת יְרִיחו וְאֶת מַלְכָּהּ

מלבי"ם: זו הנבואה שניבא המלאך ליהושע.

 גִּבּורֵי הֶחָיִל, אנשים חזקים ואמיצים. ג . וְסַבּתֶם אֶת הָעִיר, כּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מלבי"ם: סַבּתֶם, יש הבדל בין סיבוב להקפה. הקפה הינה הקפה שלימה ואילו סיבוב יכול להיפסק באמצע הסיבוב.

הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת.

אברבנאל:  תושבי יריחו יידעו שב"י לא מפחדים להתקרב לחומה. ב. כדי להראות בסוף שהקפת העיר גרמה בדרך נס  לנפילת חומותיה.

כּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. פעם אחת בכל יום. ד. וְשִׁבְעָה כהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁופְרות הַיּובְלִים לִפְנֵי הָאָרון.

רד"ק: אין לשאול מדוע ציווה ה' להקיף את העיר דווקא על ידי 7 כהנים ו7 שופרות ו7 הקפות, אלא שבמספר 7 יש סוד.

וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי תָּסבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים.

 רלב"ג: הנס נעשה על ידי הקפת העיר עם ארון הברית כדי לומר לבני ישראל שעליהם לקיים את כל מה שכתוב בתורה המונחת בארון.

הסיבה לכך שהקב"ה גרם לנס שייעשה על ידי תרועת השופר היא כדי לעורר את עם ישראל, ושישימו לב לניסים הגדולים שנעשו להם.

וְהַכּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁופָרות. ביום השביעי תקיפו את יריחו 7 פעמים. הוְהָיָה בִּמְשׁךְ בְּקֶרֶן הַיּובֵל,

רד"ק: טעם התקיעה בשופר, כדי להפחיד את תושבי יריחו, והחומה נפלה כדי שכל העולם יידעו שה' הוא הנלחם עבור ישראל.

אברבנאלבְּקֶרֶן הַיּובֵל, מדובר על תקיעה בשופר שהיה מיוחד לתקיעה בשנת היובל. 

כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קול הַשּׁופָר, מלבי"ם: ה' ציווה לתקוע בשופר כאות שמחה על הניצחון במלחמה.

יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדולָה, תרגום: קול יללה. אך נראה מפסוק י' שהכוונה היא לתקיעת יללה בשופר.

מלבי"ם: ה' ציווה שמיד בתקיעת השופר העם יילל כך ששתי הקולות יישמעו בבת אחת.

 אברבנאלב 6 ימים ראשונים, התקיעה בשופר הייתה תקיעה של שברים או תרועה, עכשיו ה' ציווה לתקוע תקיעה גדולה.

ב. הנס קרה דווקא ביום ה 7 כי כיבוש יריחו היה בדרך נס וה' רצה להראות שכמו שה' ברא את העולם ב 6 ימים וביום ה 7 נפש, כך כיבוש יריחו היה מבחינת מעין בריאת העולם.

וְנָפְלָה חומַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ. וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּו.

החומה תיבלע באדמה. אך לא כל החומה נפלה, אלא רק חלק החומה שמולה עמדו ב"י ולכן גם לא נפל בית רחב.

מלבי"ם: רק בית רחב נשאר וכל שאר החומה נפלה.

 אברבנאל: גם בית רחב נפרץ, אלא שהמרגלים ידעו היכן היה ביתה, ע"פ סימן שסימנו לעצמם.

מעם לועז: רק הקיר של בית רחב שהיה חלק מהחומה נפל, אבל 3 הקירות האחרות לא נפלו.

ו וַיִּקְרָא יְהושֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכּהֲנִים וַיּאמֶר אֲלֵהֶם: שְׂאוּ אֶת אֲרון הַבְּרִית.

מלבי"ם: הלויים היו נושאים תמיד את הארון אך לאחר שה' אמר ליהושע שיהיו ניסים גדולים, יהושע רצה שהכוהנים יישאו את הארון. 

וְשִׁבְעָה כהֲנִים ייִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁופְרות יובְלִים לִפְנֵי אֲרון ה'. שופר העשוי מקרן של אייל.

ז. וַיּאמֶר אֶל הָעָם: עִבְרוּ וְסבּוּ אֶת הָעִיר, תקיפו את חומת יריחו, וְהֶחָלוּץ יַעֲבר לִפְנֵי אֲרון ה. החלוץ, שכלל את בני גד ואת בני ראובן, הלך לפני הכוהנים שתקעו בשופרות.

רש"יחצי שבט מנשה לא נכלל בחָלוּץ הכתוב כאן.  רד"ק: כן כולל את חצי שבט המנשה בחלוצים.

 מעם לועזחָלוּץ, בני שבט מנשה קיבלו את נחלתם בעבר הירדן שלא ביוזמתם, ולכן הם לא נדרשו לעבור לפני בני ישראל עם שבטי ראובן וגד. אולם, כדי שלא לפרוש מהציבור ומשום שגם הם היו בני חיל, הם הצטרפו לשבטי ראובן וגד ועברו את הירדן חלוצים.

אברבנאל: ה' ציווה שהחיילים יקיפו את יריחו. אך, יהושע ציווה על שבטי ראובן וגד לצאת בראש כדי שאם ינסו אנשים לצאת מהעיר, הם יוכו על ידי החָלוּץ.

מלבי"ם: העם הלך בראש, אחריו החלוץ, אחריו הכוהנים והארון ובסוף שבט דן המאסף.

במלחמה נגד יריחו החלוץ, שבט דן, הלך לפני הארון כי כיבוש יריחו היה בדרך נס.

חוַיְהִי כֶּאֱמר יְהושֻׁעַ אֶל הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכּהֲנִים נשְׂאִים שִׁבְעָה שׁופְרות הַיּובְלִים לִפְנֵי ה', עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁופָרות.

אברבנאל: הכוהנים המשיכו לתקוע בשופרות ולהקיף את העיר, והחלוץ עבר לפניהם.

רד"ק: לא המאסף תקע בשופר אלא הכוהנים תקעו בשופרות.

 מעם לועז: תקעו בשופרות פעמיים: הראשונה כדי להודיע לעם שהכוהנים כבר עברו, והשנייה נועדה לקיים את צוו ה' לתקוע בשופר.

וַאֲרון בְּרִית ה' הלֵךְ אַחֲרֵיהֶם.

אברבנאל: רק אנשי המלחמה הקיפו את העיר ושאר העם נשאר מאחור.

ט. וְהֶחָלוּץ הלֵך לִפְנֵי הַכּהֲנִים תּקְעֵי הַשּׁופָרות. וְהַמְאַסֵּף הלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרון, שבט דן, היה המאסף שאסף את כל האנשים החלשים שלא היה בכוחם ללכת בקצב של שאר מחנה ישראל.

הָלוךְ וְתָקועַ בַּשּׁופָרות.

הכוהנים לא עמדו במקום, אלא הקיפו את יריחו ובאותו הזמן תקעו בשופרות, אחרי 7 הכוהנים, היה ארון הברית, אחריו חיילי ישראל ואחריהם שבט דן המאסף.

י. וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהושֻׁעַאברבנאל: העם התחיל להקיף את יריחו עוד לפני שיהושע אמר לו מה לעשות, ולכן נותר ליהושע רק לצוות שלא יתקעו בשעת ההקפה.

לֵאמר: יהושע ציווה 3 דברים: לֹא תָרִיעוּ בשופרות 2 וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, שום קול, 3 וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר

מעם לועז: יהושע ציווה על ב"י לא להשמיע קולות בכלל, משום כבוד ארון הברית

רלב"ג: אם תושבי יריחו יראו את בני ישראל מקיפים את העיר, הם עלולים להשליך עליהם אבנים מעל החומה. יהושע ציווה את העם לשמור על שקט ולא להריע היא כדי שתושבי יריחו לא ישימו לב שהם מקיפים את העיר.

 עַד יום אָמְרִי אֲלֵיכֶם: רד"קיום = זמן אמרי אליכם. הָרִיעוּ! וַהֲרִיעתֶם, ביום השביעי אומר לכם לתקוע ולהריע בשופרות.

יא. וַיַּסֵּב אֲרון ה' אֶת הָעִיר, הַקֵּף פַּעַם אֶחָת.

 מעם לועז: ב"י הקיפו את העיר יריחו כטבעת, עד שהעיר הייתה מוקפת כולה, ולאחר מכן טבעת אנושית זו הסתובבה סביב העיר.

רד"ק: יהושע גרם לכך שארון הברית יקיף את העיר יריחו, והמילה וַיַּסֵּב מכוונת כלפי יהושע.

וַיָּבאוּ הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה.

רד"ק: היום הראשון שהקיפו את יריחו היה גם יום ראשון בשבוע.

יב. וַיַּשְׁכֵּם יְהושֻׁעַ בַּבּקֶר, וַיִּשְׂאוּ הַכּהֲנִים אֶת אֲרון ה'.

יג. וְשִׁבְעָה הַכּהֲנִים נשְׂאִים שִׁבְעָה שׁופְרות הַיּבְלִים לִפְנֵי אֲרון ה', הלְכִים הָלוךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁופָרות.

מלבי"ם: התקיעות בשופר התחילו עוד בהליכה מהמחנה בגלגל ועד ליריחו.

וְהֶחָלוּץ הלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְהַמְאַסֵּף הלֵךְ אַחֲרֵי אֲרון ה', הָלוך וְתָקועַ בַּשּׁופָרות.

במשך 6 ימים, הקיפו את העיר פעם אחת. החלוץ הלך בראש, אחריו 7 כהנים תוקעים בשופר, אח"כ הארון, אח"כ חיילי ישראל ובסוף שבט דן, המאסף.

ידוַיָּסבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּום הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה. כּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים

טו וַיְהִי בַּיּום הַשְּׁבִיעִי, רש"י: יום זה היה שבת.  וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלות הַשַּׁחַר,

מצודות: ב"י התחילו להקיף את יריחו בעלות השחר כדי שיספיקו להקיף את העיר 7 פעמים באותו היום.

 וַיָּסבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים.

רד"ק: ההקפה הראשונה של היום השביעי + ההקפות של הימים הראשונים הצטברו יחד לשֶׁבַע פְּעָמִים.

רַק בַּיּום הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים.

הרב צדוק כהן מלובלין, כתב שב"י יצטרכו להילחם נגד 7 עמי כנען, ולכן 7 כוהנים עם 7 שופרות סבו את העיר 7 פעמים, וכל זה היה כדי שהקב"ה יעזור להם לנצח את 7 עמע כנען.

ביום השביעי, בני ישראל הקיפו את יריחו, וזו הייתה הקפה שביעית של העיר, ובאותו יום  הם הקיפו את יריחו 7 פעמים.

סה"כ הקיפו את העיר 13 פעמים: 6 פעמים ב 6 ימים ראשונים ועוד 7 פעמים ביום השביעי.

טז וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכּהֲנִים בַּשּׁופָרות. וַיּאמֶר יְהושֻׁעַ אֶל הָעָם: הָרִיעוּ,

 מעם לועזהָרִיעוּ,  תרועה זו שונה מהתרועה שהריעו ב"י לאורך כל שבעת הימים. כאן התרועה הייתה תרועה של שמחה.

כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר",

יז. וְהָייְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּה – לַה'.

שלל העיר יריחו יוקדש לה', וכל מה שנמצא בעיר יהיה קודש לה'.

 אברבנאל: המלאך הוא שציווה על יהושע להחרים את העיר.

מצודות: למילה חֵרֶם יש 2 משמעויות: השמדה או הקדש לה' וכאן הכוונה היא להשמדה.

 רש"י: העיר יריחו נכבשה ביום שבת והיה ראוי ש: הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּה – לַה'.

רלב"גהיה קשה לכבוש את יריחו ולכן ב"י היו צריכים להחרים את השלל.

רלב"ג: סיבת החרם היא כדי שבני ישראל לא יחשבו שהם הצליחו בעצמם לכבוש את העיר. 

מלבי"ם: סיבת ההקדש היא משום שיריחו נכבשה בדרך נס (ולכן בעי שלא נכבש בדרך נס היה מותר לקחת מהשלל). 

רַק רָחָב הַזּונָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת, מצודות: יש אבחנה בין הִיא ובין וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ.

כִּי הֶחְבְּאַתָה,

רד"קהֶחְבְּאַתָה כוללת 2 סימני נקבה המורים שרחב החביאה יפה את המרגלים.

 רי"ף: הֶחְבְּאַתָה מורה שרחב החביאה את המרגלים פעמיים.

 מלבי"ם: שבועת המרגלים חייבה רק את הנשבעים ולא את העם כולו. רק כאשר יהושע שלח את המרגלים להציל את רחב הוזכר עניין השבועה.

 לב"גלמרגלים לא הייתה סמכות להישבע. לכן יהושע נימק את השארתה של רחב בחיים כגמול על הצלת המרגלים.

 אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ.

ח  וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם.

מצודות: הכל יהיה חרם לשם ה' ולכבודו.

וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אותו, אם תיקחו מהשלל תגרמו לכך שמחנה ישראל עצמו יוחרםותשחיתו את מחנה ישראל.

יט. וְכל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קדֶשׁ הוּא לַה', אוצַר ה' יָבוא

רד"ק: באוהל מועד היה גם שלל ממלחמת מדין.

מעם לועז: המשכן לא היה צריך את הכסף והזהב, אך לא ניתן להשמיד את הכסף והזהב לגמרי ולכן ניתנו למשכן.

  כ. וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁפָרות. וַיְהִי כִשְׁמעַ הָעָם אֶת קול הַשּׁופָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדולָה.

אברבנאלוַיָּרַע הָעָם, זו תרועה שבאה משמחה על הודעת יהושע שהעיר תיכבש. רק וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדולָה, זו התרועה שציווה יהושע את העם להריע.

וַתִּפּל הַחומָה תַּחְתֶּיהָ,

מעם לועז: כל חומת העיר נבלעה במקומה אבל חלק מהחומה נשארה בולטת בחוץ כדי שיזכרו את הנס.

וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר.

כא. וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁור וָשֶׂה וַחֲמור, לְפִי חָרֶב.

אונקלוס: פִי חָרֶב הוא הצד הקמור של החרב.

הצלת רחב ושרפת יריחו.

כב. וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ,

רי"ף:  יהושע ציווה כל אחד מהמרגלים בנפרד כדי לזרז אותם יותר.

 אָמַר יְהושֻׁעַ: "בּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּונָה, וְהוצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ."

כג. וַיָּבאוּ הַנְּעָרִים, הַמְרַגְּלִים,

רש"י: הַנְּעָרִים, לפי שהיה צריך לזרז אותם לקיים הציווי. אך בפרק ב' נקראו מלאכים לפי ששמרו עצמם מלעבור עבירה עם רחב.

וַיּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחותֶיהָ הוצִיאוּ. וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל המרגלים שמו אותם מחוץ למחנה עד שיתגיירו.

רלב"ג: החובה להצלה, נבע מכך שרחב הצילה את המרגלים.

מעם לועז: היו אנשים רבים שהתחתנו עם משפחת רחב כדי שגם הם יינצלו. המרגלים לא ידעו מה לעשות איתם, עד שיהושע אמר להשאיר גם אותם בחיים.

רי"ף: השבועה הייתה רק לרחב ובית אביה ולכן שאר המשפחה הוצאה מחוץ למחנה ישראל כדי לראות אם יהושע יקבל אותם

  רד"ק: יהושע ציווה שיקיימו את השבועה שהמרגלים נשבעו לה, וחז"ל אמרו שהוא התחתן איתה, כי רחב ומשפחתה היו נכרים בארץ ולא היו מ 7 העמים, או שהיא התגיירה לפני שב"י נכנסו לארץ.

 מלבי"ם: רחב התגיירה לפני שנכנסו המרגלים ולכן לא היה צריך להישבע לה כלל על הצלתה והשבועה הייתה רק על משפחתה ורכושה שניצלו בזכות שרחב השביעה את המרגלים.

כד. וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוצַר בֵּית ה'.

את העיר וכל מה שהיה בה שרפו, ואת המתכות שמו בתוך אוהל מועד.

כה. וְאֶת רָחָב הַזּונָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, הֶחֱיָה יְהושֻׁעַ. וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּום הַזֶּה. כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר שָׁלַח יְהושֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחו.

ספר יהושע נכתב מספר שנים לאחר כיבוש העיר, ועדיין רחב ומשפחתה ישבו בקרב עם ישראל.

כו. וַיַּשְׁבַּע יְהושֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'

מעם לועז: אָרוּר: א. שבועה. ב. חרם ונידוי. ג. קללה. יהושע כלל בדברים אלה את כל המשמעויות. יהושע גזר שלא יבנו את יריחו כי בנייתה מחדש תסתור את החרם.

ב. כדי שהחומה תישאר כפי שנבלעה וכולם יזכרו את הנס.

ג. יהושע קילל דווקא באופן שבנו הבכור ימות בתחילת הבניין ובנו הצעיר בסוף הבניין היא כדי שלאדם תהיה שהות לחזור בתשובה.

אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזּאת, אֶת יְרִיחו. בִּבְכרו יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירו יַצִּיב דְּלָתֶיהָ." מי שיבנה את יריחו מחדש –  יקולל.

בנו הבכור ימות בשעה שיניח את יסודות העיר. לאורך תהליך בניית העיר ימותו כל בניו, וכשיעמיד את שערי העיר, בשלב סיום הבנייה, ימות בנו הצעיר.

רלב"ג: יהושע קילל את מי שיבנה את יריחו כי ע"י השמדה טוטאלית של יריחו רצה להפחיד את שאר יושבי הארץ.  או כי לתושבי העיר יריחו היו דעות ואמונות יותר מקולקלים משאר יושבי הארץ.

רמב"ם: כדי שיוכלו לראות את שקיעת חומת העיר ואם יבנו את העיר מחדש, יש סבירות שיכסו את המקום שבו נבלעה החומה.

 מלבי"ם: יש בקללה זו מידה כנגד מידה. האדם יבנה את העיר יריחו כדי שיהיה לו זכר ולכן לא יישאר לו שום ילד לזכר.

רד"ק: שאדם לא יבנה עיר אחרת ויקרא לה בשם יריחו ושלא יבנה את העיר הזו ויקרא לה בשם אחר.

יחיאל בית האלי בתקופת אליהו הנביא, בנה את העיר, וכל בניו מתו, והתקיימה קללת יהושע. כזוַיְהִי ה' אֶת יְהושֻׁעַ, מלבי"ם: בי"ד של מעלה הסכים לקללת יהושע.

וַיְהִי שָׁמְעו בְּכָל הָאָרֶץ. הנס פרסם את שמו הטוב של יהושע בכל ארץ כנען.

  פרק ז א וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל, בַּחֵרֶם; הַחֵרֶם שהטיל יהושע על שלל יריחו. רק עכן לקח מהַחֵרֶם, אבל הנביא פסק שכל עם ישראל חטא כי לא מנעו מעכן לקחת מהחרם.

מצודותוַיִּמְעֲלוּ = חטאו.

רלב"ג רק עכן חטא ואין זה הוגן שכל העם ייענש בגללו, אך מפלת ישראל לא הייתה עונש, אלא הייתה הסרת השגחה מהעם.

 מלבי"ם: כאשר אדם מישראל לוקח מהחרם, הדבר משפיע על כל העם. לכן כתוב וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אבל מנגד וַיִּקַּח עָכָן.

רי"ףוַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כילא קיימו את ציווי יהושע להשגיח זה על זה, שאף אחד לא ייקח מהחרם.

מעם לועז: למרות שיצא שמעו של יהושע בכל הארץ, בכל זאת החטא מנע את ניצחון ב"י.

רלב"ג: בנים נענשים בעוון אביהם רק אם אוחזים מעשי אביהם. ה' העניש את ב"י כי כך יחזרו בתשובה, וזה דומה ממש למקרה שבו האדם אינו מגיע לשיירה שעתידה לטבוע בים.

וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה, מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף ה', בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

על שלא מנעו מעכן לקחת מהחרם.

  אברבנאלוַיִּחַר אַף ה', בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. בניגוד לפסוק המסיים את פרק ו', כל העמים יראו מיהושע משום שידעו שה' סייע לו, ואילו פה ישראל זלזלו ביהושע, עברו על החרם, וסרה מהם השגחת ה'.

מלבי"ם: העי ניצחה כי השגחת ה' פסקה, וכל העם נענש. אך ה' העניש את עכן, כי הוא חטא בפועל, ולכן בהמשך רק עכן נענש.

 מעם לועז :יהושע הבין שה' הסיר השגחתו מב"י, אך חשב שה' רוצה שמעתה כיבוש הארץ ייעשה בלי ניסים ולא חשב שהסרת ההשגחה נבעה מחטא.

ב וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, ממזרח לבית אל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ;

מעם לועז: יהושע שלח את המרגלים לרגל סביב העי, אך המרגלים גם נכנסו לתוך העיר. וַיַּעֲלוּ, הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ, אֶת הָעָי,

מעם לועז: העיר נקראה עַי אך אחרי שירבעם העמיד שם עגלים, שונה שמה לבֵּית אָוֶן,

רד"ק: העיר המוזכרת פה הייתה גדולה יותר, וזו הסיבה שהיא מוזכרת בכל המקום עם אות ה' בתחילת השם.

מלבי"ם: יהושע אמר למרגלים לרגל גם את הערים הסמוכות לעי. זוהי הסיבה שהכתוב הזכיר את הערים שהיו סמוכות לעי.

המרגלים לא קיימו את ציווי יהושע וריגלו רק את העי. זה מה שהביא אותם למסקנה המוטעית שלא צריך להתקיף עם כל העם.

המרגלים לא לקחו בחשבון את הכוח הצבאי של הערים השכנות לעיר העי.

כיבוש יריחו גרם לישראל לעודף ביטחון עצמי, והם התחילו להאמין למיתוס שהם ענקים. מנוסתם מפני חילי העי, העמידה אותם במקומם, והחזירה אותם לגודלם הטבעי, (כמו שקרה בישראל במלחמת יום כיפור).

ג וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל יַעַל כָּל הָעָם אין צורך שכל העם יעלה למלחמה נגד העידי כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי; אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה, אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט, הֵמָּה.

תושבי העי הם מעטים.

   ד וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ, לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי, חיילי מישראל ברחו למרות שעדיין לא התקיים ולא התחיל קרב בין צבא העי לצבא ישראל.

מלבי"םוַיָּנֻסוּ, המנוסה הייתה למרות שהערים השכנות לעי לא באו לעזור לה.

ה וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ,

רד"ק: חז"ל אמרו שבזכות אברהם אבינו נפלו רק שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, ב. הקב"ה הבטיח ליהושע לנצח במלחמות רק אם יעמוד בראש העם בשעת המלחמה, ויהושע לא יצא בראש העם.

 מלבי"ם: כתוב על שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה באמת,  והכף הוא כף האימות.

 וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, עד למקום שנקרא "שברים"מצודות : שְּׁבָרִים, המקום נקרא כך, כי ב"י נשברו שם.

תרגום: החיילים שהגנו על עי רדפו אחרי ב"י עד שנשברו. וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; בירידה מההר וַיִּמַּס לְבַב הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם,

הרי"ףוַיִּמַּס לְבַב הָעָם, תגובה קשה זו הייתה כי ה' סר מהם, ולא כצער על נפילת שלושים וששה  האנשים.

אברבנאל: וַיִּמַּס לְבַב הָעָם, בני ישראל פחדו להילחם. הפחד לא היה טבעי, אלא חלק מהעונש על ביזוי החרם, וכאשר יחזירו את החרם, יחזור האומץ להילחם לליבם.

   ו וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה מלבי"ם: כדי להתפלל. לִפְנֵי אֲרוֹן ה', להתפלל לה', עַד הָעֶרֶב הוּא, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל;

מעם לועז: בנפילת אפיים, האדם מראה שהוא מוכן למות.    וַיַּעֲלוּ עָפָר, עַל רֹאשָׁם, מצער על החיילים שנפלו במלחמה.

מלבי"ם: וַיַּעֲלוּ עָפָר, עַל רֹאשָׁם, כדי לומר לה' שהם חשובים לפניו כאפר.

 ז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי ה', לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן,

הלוואי והיינו נשארים בעבר הירדן המזרחי, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,

  בִּי, אֲדֹנָי: 

תרגום: יהושע פנה אל ה' וביקש ממנו לקבל את תפילתו.

מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף, לִפְנֵי אֹיְבָיו,

מה אני יכול להוסיף ולומר?

 ט וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ;  יקיפו וישמידו אותנו עד שנישאר ללא זכר,

מלבי"ם: עם שיש לו כבר נחלה, ייצא למלחמה רק אם הוא בטוח שינצח. אם אין לו נחלה, הוא מוכן להסתכן.

יהושע אמר לה', שלעם יש כבר נחלה בעבר הירדן המזרחי, ולכן לא מובן מדוע ה' העביר אותם את הירדן אם הם יפסידו במלחמה.

עם ישראל חזק יותר מהעמים האחרים, ולכן יכלו לצאת להילחם למרות שיש לו כבר נחלה, והם נכשלו רק בגלל מיעוט החילים שיצאו לקרב, אבל אחרי המפלה, העמים יתאחדו נגדם.

וּמַה תַּעֲשֵׂה, לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל? עמי כנען יאמרו שאין לך חלילה יכולת להגן על עמך.

מעם לועז: יהושע אמר לה' שיעניש אותו – כפי שמשה אמר לה', שימחה אותו מספרו.

אברבנאל: יהושע טען 2 טענות. 1. ה' הסיר את השגחתו מעל עם ישראל? וללא השגחתו, היה עדיף להישאר בעבר הירדן פס ז.

2. עם ישראל פשוט פחד להילחם, פס ח'.

  י וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, קֻם לָךְ; לָמָּה זֶּה, אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ? אינך צריך להתפלל עכשיו, אלא להעניש את מי שעבר על החרם. 

רש"י:  ה' ענה לו: 1. תפילתך התקבלה. 2. קום וצא למלחמה.

בני ישראל הפסידו במלחמה כי לא יצאת איתם למלחמה.      3. כלל לא היה צריך להקדיש את שלל העיר יריחו, וממילא יהושע הוא האשם בהפסד נגד העי.

מצודות: גם אם בני ישראל לא היו חוטאים, היה ראוי שיינגפו כי יהושע לא יצא איתם במלחמה, ואם יהושע היה יוצא איתם למלחמה, בני ישראל לא היו ניגפים למרות שעכן מעל בחרם.

  יא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם;

מלבי"ם: חטא כפול: כיבוש יריחו היה בשבת והם הוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים.

אברבנאל: 5 גורמים החמירו את החטא. חטא – חָטָא יִשְׂרָאֵל. 1. עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי – ה' אמר שהמקום יהיה קודש. 2.  לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם – עצם החטא היה בלקיחה מהחרם שגם זה היה דבר חמור.  

 3. גָּנְבוּ ממה שהיה אמור להיות מוכנס לבית ה'. 4. כִּחֲשׁוּ – ולא הודו בדבר. 5.  שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם השמלה הייתה אמורה להישרף.

רד"קכִּחֲשׁוּ, נראה שמישהו ראה את עכן לוקח מהחרם ועכן הכחיש זאת, או שבעתיד עכן יכחיש את לקיחת החרם.

 מלבי"ם: ההכחשה הייתה בהשגחה האלוקית. ע"י המעילה בחרם, הובהר לכולם שאינם מאמינים שה' רואה את מעשיהם.

וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם

מעלו בהקדש בסתר, כי לא רצו שאף אחד יראה שהם לקחו, וכך הראו שהם מפחדים מבשר ודם יותר ממה שהם מפחדים מה'.

רד"ק: 5 פעמים מופיעה וְגַם, כי עכן עבר על 5 חומשי תורה.

מלבי"ם: עכן חילל שבת.  

  יב וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; במקום להודות שהחרם אצלם ולהחזיר אותו רצו להתעשר. זו הייתה מעילה לצורך מותרות.

רד"ק: החרם עדיין נמצא בידם.

     לקיחת החרם אינה בשגגה, אלא הם עברו על ציווי ה' בהר סיני לשמוע לדברי הנביאים, ופה ולהחרים את יריחו.

מעם לועז: עכן לקח 2 דברים. אַדֶּרֶת שִׁנְעָר הייתה הפקר ועליה נאמר שהוא לקח מהחרם, לְשׁוֹן זָהָב אֶחָד שהיה אמור להיות מוקדש למשכן ועל זה נאמר שהוא גנב.

לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם,

ב"י לא יוכלו לנצח את אויביהם, והם יברחו מהם, כי חטאו בלקיחת חרם והעלימו עין מכך שעכן לקח מהחרם.

  יג קֻם, קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ, הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר: כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם.

מלבי"ם: החרם גרם להחלשת כוחו של עם ישראל בדרך הטבע, וכדי שכוחם יחזור אליהם, עליהם להשמיד את החרם.

ב. השכינה סרה מעם ישראל, וכדי שהשכינה תחזור זה לא מספיק להשמיד את החרם, יש גם להרוג את לוקח החרם.

     יד וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר, לְשִׁבְטֵיכֶם; תהיו מוכנים מָחָר לעבור לפני ארון הברית.

רי"ף: יש להחזיר בתשובה את בני ישראל, כי העם נעשה חולין על ידי שחטא.

 וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' כל שבט יתקרב בעצמו כשאין אתו בני שבטים אחרים  יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר ִלְכְּדֶנָּה ה' לא תוכל לזוז מהמקום בו עמדה לפני הארון,

תִּקְרַב לַבָּתִּים, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה', יִקְרַב לַגְּבָרִים

אברבנאללא נאמר כיצד יתברר מי לקח מהחרם כדי שעכן לא ימצא תחבולה להימלט מכך.

 מעם לועז: ה' לא אמר ליהושע מי לקח מהחרם, כדי שב"י  יתכוננו לקראת הגורל ויחזרו בתשובה וכדי שלא יבואו בטענות ליהושע שהוא המציא שעכן היה זה שלקח מהחרם, וגם כדי שעכן לא יודה ויינצל מהמוות.

 מלבי"ם: ב"י לא יוכלו לנצח במלחמות עד שלא תהיה השראת השכינה ועד שלא יהרגו את מי שלקח מהחרם.

 לו היה יהושע אומר לעם שמי שלקח מהחרם ימות, לא היה עכן מודה.

  טו וְהָיָה, הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם מי שלא יוכל לזוז ממקומו מול ארון ה' הוא זה שמעל בחרם.

מצודות: דרך הבירור של המועל נעשה ע"י עמידה מול הארון

אברבנאל: כל עבודת הבירור נעשתה על ידי גורל.

רד"ק: יהושע העמיד את כל השבטים לפני החושן, ובחושן נהייתה כהה האבן של שבט יהודה.

  יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: רש"ילא כתוב מה ייעשה לרכושו.

רלב"ג: בנים קטנים נחשבים לממונו של האדם וילדיו הקטנים של עכן נענשו גם הם. בני עכן הגדולים, נענשו בגלל שידעו על החרם ושתקו. לעכן לא הייתה אישה או שהייתה לו והיא לא ידעה על החרם

 מלבי"ם: בשל לקיחת החרם, היה על עכן למות בשריפה אך הוא נידון לסקילה כי לקח מהחרם בשבת וכך חילל שבת.

  מלבי"ם: יהושע קירב שבטים לפי הסדר אך לאחר ששבט יהודה נלכד, לא המשיך לקרב את שאר השבטים. אך משפחת הזרחי הייתה המשפחה האחרונה שקרבה אל הארון וכל המשפחות קרבו לפניה.

כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה', וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל עבר על שבועת החרם.

טז וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו; וַיִּלָּכֵד, שֵׁבֶט יְהוּדָה,  יז וַיַּקְרֵב, אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד, אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי; וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי, לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד, זַבְדִּי, יח וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ, לַגְּבָרִים; וַיִּלָּכֵד, עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה.

מעם לועז: ייחוסו של עכן מוזכר כדי לספר בגנותו שלמרות שהיה ממשפחה מכובדת ויראת שמים, הוא עדיין חטא.

ב. עכן בטח בייחוסו והיה בטוח שייחוסו יצילו מהעונש.  רש"י: עכן קרא בתורה: "ואכלת את שלל אויביך".

 יט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל,

רש"י: עכן ביזה את הגורל ואמר שגם אם ייקחו 2 גדולי דור ויטילו גורל ביניהם, אחד מהם ייצא אשם.

יהושע ענה לו שיתייחס בכבוד לגורל משום שהארץ עתידה להיחלק על פי הגורלות.

 רד"ק: יהושע ביקש מעכן להודות: א. כדי שחטאו יתכפר ע"י וידוי.

ב. משום שהארץ עתידה להיחלק על ידי גורלות.

רלב"ג: יהושע רצה שעכן יודה כי הוא ומשפחתו הוציאו לעז על הגורל. יהושע לא היה צריך את הודאתו של עכן כדי לשופטו.

מעם לועז: בני שבט יהודה לא האמינו שעכן לקח מהחרם ולכן הם הרגו אנשים מישראל, ועל ידי שעכן הודה, נפסקה המלחמה.

 אברבנאל: יהושע רצה שעכן יודה בחרם, כדי שהחרם יוחזר, ולא  יינתן לאדם אחר.

  וְתֶן לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, תודה על האמת ותאמר שמעלת בחרם, אל תעלים ממני את מה שלקחת.

מלבי"ם: יהושע רצה שעכן יודה גם על עברות אחרות שחטא ולא רק בנכונות הגורל. לכן הכפילות בפסוק: הַגֶּד לִי מֶה עָשִׂיתָ כנגד הגורל, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, כנגד שאר העבירות שעשה.

  כ וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמַר: אָמְנָה, אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת, עָשִׂיתִי,

רד"קוְכָזֹאת וְכָזֹאת, גם במלחמות נגד הכנעני ונגד מדין, עכן לקח מהשלל למרות שב"י החרימו את השלל. אלא שעכן לא נענש בימי משה כי העונש על החטאים הנסתרים לא התחיל עד שבני ישראל עברו את הירדן. משפחת עכן ידעה על המעילה.

כא  וָאֵרֶא בַשָּׁלָל 3 דברים: 1 אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה בגד חשוב וטוב שנעשה ונתפר במקום שנקרא "שנער".

טוֹבָה, עכן חמד מאד את האדרת.

מצודות: אדרת הינו מלשון אדיר.   2וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף  3 וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חתיכת זהב ארוכה כלשון. חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ,

רש"י: האדרת הגיעה מבבל כיוון שכל מלך בעולם האמין שארץ ישראל שייכת לו.

 מעם לועז: למלך בבל היה ארמון ביריחו והיה לובש את האדרת כשהיה מגיע לשם.

ב. מלך בבל שלח את האדרת למלך יריחו כמתנה על שמלך יריחו שלח אליו תמרים.

ג. הדברים שעכן לקח שימשו לעבודה זרה, והבגד שלקח היה נפרס לפני העבודה הזרה.

מלבי"ם: עכן אמר ששער האדרת מבבל וחשב שיהושע החרים רק את הממון יריחו, ולא של ערים או ארצות אחרות.

וָאֶחְמְדֵם, וָאֶקָּחֵם; מלבי"ם: כל זה היה חלק ממאמציו להצדיק את עצמו.

וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי, וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ.

מלבי"ם: המטבעות היו ממתכת ולכן עכן סבר שמותר לו לקחת אותם שהרי לא ניתן לשרוף מתכות ואינם בכלל החרם, אבל הוא ידע שהמטבעות מיועדות למשכן.

מלבי"םוְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי, עכן אמר שהוא עוד לא מעל, שהרי עוד לא השתמש בהם,

אדם חייב במעילה רק אם הוא נהנה בשווה פרוטה מהכסף.

היו לעכן 2 אוהלים: 1. לבני ביתו 2. לעצמו. עכן הדגיש שהחרם נמצא באוהלו.

 רי"ף: לעכן היו שני אוהלים, אוהל בתוך אוהל.

רלב"ג: יהושע שלח שליחים להביא את החרם כדי להראות שבאמת צדק בהריגת עכן, וזאת  למרות שעכן כבר הודה בלקיחת החרם.

 כב וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים, וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה;

רד"ק: הריצה הייתה בגלל השמחה שהתגלה עוון החרםוְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ, וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ,

הריצה הייתה, כי הם חששו ששבט יהודה יסתיר את השלל, כדי לא להפליל את עכן.

 כג וַיִּקָּחוּם, מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, רד"ק: העמידו את החרם לפני ארון הברית כדי להראות לעם ישראל את כוח החרם.

ב. יהושע חבט את החרם בקרקע ושאל את ה' האם על חרם זה היה ראוי בעיניך שתיפול רוב סנהדרין?

וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּצִּקֻם, לִפְנֵי ה',

 רלב"גוַיַּצִּקֻם, הלשון הייתה בתוך האדרת והיה צורך ליצוק את תוכן האדרת החוצה כדי שכולם יראו את לשון הזהב.

השליחים פיזרו את החרם לפני ארון ה' כדי שעם ישראל יראה שעכן אכן לקח מהחרם ושהוא המועל.

  כד וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח,

 רד"ק: הנביא ייחס את עכן לסבו זֶרַח כדי לקצר בייחוס.

וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ,

רלב"ג: מדוע הובאו בני ובנות עכן? א. היו קטנים והיה ראוי שימותו בעוון אביהם. ב. הובאו לשם רק כדי לראות את דין אביהם.

וְכָל יִשְׂרָאֵל, עִמּוֹ; וַיַּעֲלוּ אֹתָם, עֵמֶק עָכוֹר

  כה וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, רש"י: סקילה בשל חילול השבת של עכן.

וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים,

   אברבנאל: סקלו אותו באבנים כי כעסו מאד עליו.

עכן נהרג בסקילה גם משום שבא על נערה מאורסה, ) גמרא מסכת סנהדרין, דף מד' עמוד א').

כו וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.

רד"ק כתב בשם אביו: עֵמֶק עָכוֹר, העם רגם אותו בכעס, אח"כ שרפו את עכן עצמו, ואח"כ שב העם ורגם אותו מתוך כעס.

 רלב"ג: לא סקלו את הבהמות יחד עם עכן כדי להבדיל בין דינם של בני האדם לדין בעלי החיים

 חז"ל בתלמוד בבלי, סנהדרין דף מד' עמוד א': הרכוש שהיה ראוי לשריפה נשרף ומה שלא היה ראוי לשריפה נסקל.

מצודות: סקלו גם את משפחת עכן (בגלל שידעו על המעילה, ולא דרשו מעכן להשיב את מה שלקח) ושרפו את החרם.

   סיכום התועלויות לרלב"ג:

  1. שאדם שלא קיים מצווה בזמנה, צריך לעשות השתדלות לקיימה בזמן הראשון שהוא יכול לקיימה, כשם שבני ישראל קיימו את מצוות המילה לאחר שעברו את הירדן.
  2. ללמדנו שכאשר מוכרחים לעשות פעולה שיש בה צער, יש להמעיט בצער כמה שניתן. לכן ציוה ה' את יהושע לעשות חרבות צורים, כדי שהכאב בחיתוך הערלה יהיה קטן ככל האפשר.
  3. כאשר ישנה סכנה בקיום המצווה – אין לקיים את המצווה, כשם שבני ישראל לא מלו במדבר.
  4. מצוות המילה מטביעה רושם של השגחה על עם ישראל עד שבזכות קיומה הם ראויים לרשת את הארץ. זוהי הסיבה שבני ישראל מלו עצמם עוד לפני שהם נלחמו.
  5. לבאר לנו את כוונת התורה "ממחרת השבת" שהכוונה אינה לשבת בראשית אלא למחרת יום טוב ראשון של פסח.
  6. ללמדנו שה' לא יעשה מופת שלא לצורך וזוהי הסיבה שמיד כשבני ישראל עברו את הירדן – פסק המן.
  7. ללמדנו שהנביא צריך להכין עצמו לנבואה כשם שמחשבתו של יהושע הייתה נתונה ליריחו למרות שהוא בפועל לא היה בעיר, ולכן זכה לנבואה של מלאך ה'.
  8. כאשר אדם מתנבא, הוא עלול להגיע לדמיונות שונים, כשם שיהושע חשב שמלאך ה' הוא חייל שבא לקראתו.
  9. להביא את ישראל לידי אמונה בה' (על ידי עשיית הניסים).
  10. ללמדנו שראוי לשלם לאדם שכר על מעשה טוב שעשה כשם שיהושע החיה את רחב בזכות שהחביאה את המרגלים (אך אין סיבת ההחייאה שבועתם של המרגלים, שהרי לא היו מוסמכים להישבע בשם עם ישראל).
  11. ללמדנו שראוי למנוע מאנשים אחרים מלחטוא כשם שעם ישראל היה צריך למנוע מעכן מלחטוא.
  12. ללמדנו שראוי גם למושל לעשות ככל שביכולתו למנוע טענות שיכולות לעלות על מעשיו, כשם שיהושע הביא את החרם שלקח עכן והראה אותו לכולם למרות שעכן כב הודה בלקיחת החרם.
  13. ללמדנו שראוי לעשות השתדלות כשם שיהושע השתדל ככל שביכולתו לכבוש את העי.
  14. ללמדנו שה' יתברך לא ישנה ממנהג העולם אלא אם יש צורך בכך, כשם שלא שינה ממנהג העולם בכיבוש העי.
הדפסה
אימייל
וואטצפ

מאמרים נוספים

שמואל א' פרק כ"ד

מערת עין גדי: פרק כד א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּידוּ לוֹ, לֵאמֹור, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. התנ"ך לא מספר כיצד התגבר שאול על

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרקים כ"א -כ"ג

פרק כא א  יונתן ידע שדוד ימלוך אחרי שאול אביו ולא הוא, "וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ פסוק

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק כ'

פרק כ א שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד שהתחבא אצל שמואל. דוד מאוים: וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה, מצודות: דוד ניצל את הזמן ששאול התנבא כדי לברוח מניות שהייתה

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ט

פרק יט 1  וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, פה נקרא לפתע: יְהוֹנָתָן, כל פעם שיונתן התחבר לדוד, נוסף שם השם לשמו.

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ח

פרק יח דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; מלבי"ם: זה קרה כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראש גלית בערי ישראל.  וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.  מתי הכיר

המשיכו לקרוא »

האתר מתעדכן מידי שבוע במאמר חדש

דילוג לתוכן