במשך השנים ניסו בני יעקב להשיל ממנו את 1. סמכויותיו, 2. כבודו 3. מנהיגותו: ראובן בבלהה, שמעון ולוי בשכם, יהודה במכירת יוסף, ויוסף בחלומותיו, אבל בסוף ימיו יעקב ברך את בניו וקבע את עתיד בניו.
מט 1 וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו; וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב .. אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, והעלים ה' ממנו, ובמקום לגלות את הקץ, הוא ברך את בניו.
בשורת יעקב לכל שבט את אשר יקרהו בארץ כנען, באה לחזק את ביטחונם שאכן ישובו שמה, מנחם בן ישר דף ב"א 682.
בכור: בזקנתו הכיר יעקב אמנם בכך שראובן הוא בכורו: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה.
אך ראובן נושל מהמלוכה, ולא זכה בזכויות היתר של הבכורה. ולמה?
ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, פַּחַז = פַּרק"ת עול, חלל"ת יצועי, זע יצרך עליך.
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה, בשל פרשת בִּלְהָה. גער בראובן. וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ (של ראובן) לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה דברי הימים.
1. הבכורה הייתה שלך ראובן 2. הכהונה הייתה שלך 3. המלכות הייתה שלך, ועכשיו שחטאת נתנה הבכורה ליוסף, הכהונה ללוי, והמלכות ליהודה.
שמעון ולוי גם הם לא יזכו בבכורה: המאבק על בכורת ראובן הסתיים, ברגע שיהודה חילץ את בנימין אחיו מידי "האיש", ראובן לא נזכר יותר כטוען לבכורה, יעקב פסל גם את שמעון ולוי, בגלל הרג בני שכם.
למה לא גער בהם אז? כי בינתיים שני אחים אלו הציעו למכור את יוסף, בנוסף על הטבח, אמר: אחים הייתם בדינה, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו.
יהודה יהיה ראש האחים. (ח) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ;
יהודה הוכיח מנהיגות. מאז יהודה מסר נפשו על בנימין, מאבק הבכורה התחולל רק בין יוסף ויהודה. לפני מותו, ראה יעקב ביהודה את המנהיג בין בניו. ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ,
בזכות זה שיהודה סיכן את חייו כדי להציל את בנימין, זכה במלוכה: יעקב שיבח את יהודה, והעניק לו את המלוכה. יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. (ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ, דברי הימים א' 5.
יהודה בורך שממנו תצא מלכות דוד שתמלוך בבלעדיות לעד. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. לפני מותו,
"אין אדם אומר: ראובני אני, שמעוני אני, אלא יהודי אני", (שייך ליהודה), (בראשית רבה צח 6), לא כתוב: אחי דן למשל, רק אחי יוסף או יהודה ואחיו.
יעקב הפקיד את הקשר בין המשפחה ובין פרעה, ביד יהודה: (כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף (בירידה למצרים) לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: מ"ו.
יהודה סיים את ספר בראשית בערבות לאחיו, המנוגדת לשאלת קין: השומר אחי אנכי? כך זכה יהודה להפוך למנהיג של עם ישראל.
יעקב האריך בברכתו ליוסף, שנענש על התנשאותו לפני מכירתו למצרים, שם הזדכך בכור הייסורים והשתנה.
לפני מותו יעקב ברך את יוסף ולא את אפרים ומנשה, כי רצה לברך 12 בנים, וגם כי את אפרים ומנשה ברך קודם.
יוסף שהוכיח יכולת בהזנת משפחתו בורך בכוח ושפע: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׃ (כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ.
יעקב החליט לחלק את הבכורה בין 2 בניו. אולי כך הסביר את החלטתו לתת 2 חלקות ליוסף, בשל אהבתו העצומה לרחל.
בכורה ומלכות: הַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף אשר קיבל 2 נחלות. יוסף קיווה כל השנים להתמנות למלך בישראל, אך אביו אמר ליהודה: יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, ויוסף הבין שהוא לא קיבל את מלכות ישראל, עליה חלם.
יוסף ויהודה: יוסף הוא זה שחלם שישתחוו לו, ויעקב העביר את המשאלה הזאת ליהודה. יוסף הבין שגורלו למלוך רק במצרים.
האחים בקשו מיוסף סליחה. יוסף לא הביע מלות סליחה, אלא הבטיח לאחיו רווחה כלכלית. אולי לכן עברה המלוכה ליהודה והכהונה ללוי, וחלומות מלכותו עמדו לו רק לתקופה קצרה.
רחל נתנה את הסימנים לאחותה, ויתרה על ליל כלולותיה, אך לאה זכתה ברוב הבנים, כך יוסף פרנס את משפחתו במצרים, אך נמכר לעבד, גורש מביתו ל 22 שנה ויהודה זכה למלכות.
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן; בן שהפירו לו אחיו, בן שהפר לאדוניתו, בן שהפירה לו אדוניתו.
איש אשר כברכתו ברך אתם" (מט, כח). יעקב התייחס לכל אחד מבניו, והראשון משלושת האבות שלא הרחיק בן מביתו, 1. לא את ראובן,
2. לא את שמעון ולוי שהרגו את אנשי שכם ומכרו את יוסף לעבד במצרים.
וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: (בראשית מז 29-31). הגשים את חלום השמש הירח והכוכבים שהשתחוו ליוסף.
מִּטָּה: ליעקב הייתה 1. קודם מיטת אבנים. 2. ראובן חילל את מיטת בלהה, 3. עכשיו יכול היה להשתרע על רֹאשׁ הַמִּטָּה, שזו לאה אם רוב בניו.
יעקב הודה לה' על שהוא עומד להיקבר לצד לאה ולזכות במנוחה לצידה.
יוסף: 1, הניח לאביו להשתחוות לפניו,
2. הציג את אחיו לפני פרעה, לפני שהציג את אביו הזקן לפניו, פרק מ"ט 29: אולי לכן נפטר לפני כל אחיו וגם נבחר רק למשנה למלך מצרים ולא למלכות ישראל.
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". וְשָׁכַבְתִּי, עִם אֲבֹתַי, פרשת וַיְחִי מספרת על מות יעקב וגם על מות יוסף, כמו שפרשת חיי שרה, מספרת על מות שרה.
צוואת יעקב: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי וִקבְרוּ אֹתִי, אֶל אֲבֹתָי: אֶל הַמְּעָרָה ..אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה… שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת לֵאָה.
גם בשהותם בסבלות מצרים יהיו קברי האבות נקודת כיסופים, תקווה ומשיכה עבורם מנחם בן ישר דף ב"א 682.
יעקב לא השתתף בהלוויית אימו, ועכשיו ביקש להבטיח שכל בניו ילוו אותו בדרכו האחרונה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי חֵת.
ימי יעקב האחרונים: וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת בָּנָיו, (מט לג). חומש בראשית מסיים במלה דומה לזו שבה שפתח: וַיְכַל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ב, ב.
מנוחה מגיעה רק אחרי עבודה ויגיעה, וחיי יעקב היו ספור ארוך של יגיעה.
מות יעקב: כשיצא בדרך לחרן, כתוב "ויישא יעקב רגליו", וכשמת וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו."(מט לג).. זלדה.
| אל גבהי שמים/ עוד ועוד ועוד / להיפרד מיפים | תחנוני/ אפילו אני עפר/ תהיה בי מנוחה/ להביט | בו/ אלימות/ מות שדומה לפרח./ כל הלילה הפלתי | כל הלילה בכיתי/ ריבונו של עולם/ אולי יש מות שאין |
כשאדם בא לעולם, ידיו קפוצות, כאומר כל העולם שלי, כשהוא נפטר מהעולם, ידיו פשוטות כאומר, לא נחלתי מהעוה"ז כלום (קהלת רבה ה).
(נ,א) וַיִּפּל יוסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו. וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לו, יוסף נישק ובכה. יוסף בכה, על – 1. עברו המתמשך כעבד,
2. על שהפסיד ולא זכה למלוך על ישראל.
3. על עתידו בבית פרעה.
ומנין לאבל שהוא שבעה? ר' אבא מייתי לה מהכא: ויעש לאביו אבל 7 ימים..
ספר בראשית מסתיים בגלות: כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים. 1. פרק נ 1: וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר: אִם נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה. הקשר הישיר בין יוסף לפרעה ניתק מאז פסקה הבצורת, וקרנו של יוסף ירדה. מעמדו של יוסף נחלש כאשר לא נזקקו לו עוד.
בְּאָזְנֵי פַרְעֹה. (נ, ה), יוסף ביקש לצאת ממצרים כדי לקבור את אביו, ולא היה רשאי לפנות ישירות אל פרעה. הוא נאלץ לבקש מאנשי "בית פרעה" שידברו באוזני פרעה ויבקשו ממנו לאשר לבני המשפחה לצאת לארץ כנען" יואל בן נון:
2. אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; יוסף נאלץ להיעזר בשבועתו ליעקב, כדי לשכנע את פרעה להרשות לו לצאת.
3. ה אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי: הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; התאים את דברי אביו, למה שהיה נהוג במצרים, להכין קבר בחיים.
4. וְעַתָּה, אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי, וְאָשׁוּבָה: היה חייב להבטיח שישוב.
5. הנורא מכול, הרכוש היה בן ערובה לחזרתם מצרימה – "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גֹשֶן" (נ, ח).
ו וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה: עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ. אולי לכן בני ישראל לא ניסו לחזור לכנען לא בחיי יעקב, ולא לאחר מותו, כפי שאברהם חזר כשהסתים הרעב.
יחד עם שיירת הקבורה עלו גם זקני מצרים ועבדי פרעה, (ששמרו עליהם שאכן יחזרו למצרים?) כך ניתן להלוויה צביון מצרי, עד שהכנענים אמרו: "אבל כבד זה למצרים" (נ, יא).
מסע ההלוויה עבר דרך גֹרן האטד אשר בעבר הירדן" (נ:ט). למה נעשה עיקוף זה?
אולי הייתה סיבה פוליטית או צבאית שמנעה מסלול ישיר, מנחם בן ישר דף ב"א 682: 2. התורה אמרה שיעקב סלל כך דרך לבניו העתידים להיכנס לכנען דרך עבר הירדן.
17 שנים חי יעקב במצרים. שנים אלו הם התיקון ל- 17 השנים הראשונות בהם אהבת יעקב המפלה, גרמו שיוסף בן 17 יימכר ע"י אחיו לעבד. 17 שנה חי יעקב במצרים, ב- 17 הראשונות יעקב כלכל את יוסף ובאחרונות יוסף כלכל את יעקב ואת כל משפחתו במצרים.
יעקב שהכיר בכישרון יוסף מהתחלה, זכה לרוות ממנו נחת לעת זקנה.
יוסף הסתיר מאביו את מעללי אחיו: יוסף התעלה מעל אחיו ולא הלשין לאביו שאחיו מכרו אותו לעבד.
לו יוסף היה חושף את מעללי אחיו, היה 1. מקצר את חיי אביו,, 2. מפרק את המשפחה, 3. מסכסך בין אחיו. יוסף העדיף לסלוח, לשכוח את העבר ולבנות את עתיד המשפחה. עזב את הגאווה והיהירות שהכשילוהו בעבר.
יכל לבקש נקמה מאחיו על שזרקו אותו לבור ומכרו אותו לעבדות, יוסף לא סיפר לאיש במצרים מה מוצאו כדי לא להסגיר מה שעשו לו אחיו. אוריאל סימון:
הפסקתא רבתי: יוסף דאג לשכן את משפחתו בגושן, שהייתה רחוקה מארמונו, כדי שלא יתפתה לספר לאביו את האמת.
יוסף עבר אירועים רבים לא צפויים, טראומתיים, שעיצבו את חייו. יעקב פינק אותו, אחיו שנאו אותו, אשת פוטיפר פיתתה אותו, וכולם ניסו להכשיל את חלומותיו, אך דווקא פעולותיהם זרזו את התגשמות חלומותיו.
אחי יוסף אכלו בעוד הוא צועק בבור, ועכשיו הוא סיפק להם לחם. הוא כלכל את אחיו למרות מה שעוללו לו. הפחד שחוו האחים במצרים, המאסר, האשמות, מציאת הכסף, והגביע בשק בנימין, זככה אותם והובילה להתפייסות עם יוסף. התפיסות במעמד שהוא חזה: הוא מלך והם משתחווים לו.
17 שנה יוסף כלכל את אחיו, שיכן אותם בארץ גושן והזינם, ופתאום הופיעה "צוואה" פיקטיבית. לאחר מות יעקב: וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, בראשית, פרק נ'.
מה ראוּ? כשחזר יוסף מלקבור את אביו, הלך והציץ באותו בור, להודות לה' שהצילו משם, והם לא ידעו מה בליבו ואמרו: וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; מח 15.
לוּ, יש לוּ, שהוא שמא, ויש לוּ שהוא חשש, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף.
גם על עשו כתוב: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת יַעֲקֹב, עַל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו. ואמר בליבו: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי. גם יעקב לפני מותו הזכיר את – משטמת אחים: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף… וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.
שטנה = שנאת אח שהוסתרה בחיי האב. אור החיים: הלוואי שישטמנו ויעניש אותנו על מה שעוללנו לו. וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.
אחיו חששו שעכשיו יסגור איתם חשבון. האמינו שיוסף התנהג אליהם כראוי, כל עוד אביהם חי. ועכשיו חששו מהעונש שהבינו שמגיע להם.
39 שנים אחרי המכירה והאחים עדין פחדו מנקמת יוסף.
חשבו שאם מישהו היה מוכר אותם לעבד, לעולם לא היו סולחים לו, ולא יכלו לדמיין, שיוסף, בניגוד להם, יסלח להם. החשד בו הוביל אותם לספר ליוסף על "צוואה" פתטית ופיקטיבית, שהשאיר יעקב, שבעזרתה רצו להתחמק מעונש.
טז וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: לא היה אומץ לדבר אתו ישירות, פחדו ממנו, ושלחו אליו שליח ולא באו בעצמם לבקש סליחה. יוסף היה כנראה כלוא בארמון זהב, ושנים האחים ראו את יוסף כנסיך מצרים. הקשר בין האחים היה כנראה רופף.
שלחו לו מסר שקרי: בקשו מבלהה להגיד ליוסף: אָבִיךָ, אָבִיךָ ולא אבינו. התנחומא: צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹוקֵי אָבִיךָ;
האם יעקב אכן ציווה את בניו לומר ליוסף שיסלח לחטאם? האם בדו זאת מליבם? למה לא נראה שיעקב ציווה צוואה כזאת?
1. רמב"ן אילו ידע יעקב את האמת, היו הבנים מבקשים ממנו לשכנע את יוסף לא לפגוע בהם, ולא היו צריכים לפנות ליוסף לאחר מותו ולבקש שלא ינקום בהם.
2. הצוואה לא תוארה עד לפסוקים אלו.
3. יעקב ערך חשבון עם כמה מבניו, אך לא הזכיר את מה שעוללו לבנו האהוב, יוסף.
4. יעקב נתן כמה צוואות מפורטות, אך צוואה זו לא מוזכרת, ולו בקיצור.
5. גם אחרי מכירת יוסף הכינו סיפור "פיקטיבי" על כותנת קרועה שנמצאה.
6. האחים מעולם לא נענשו, והם זכרו שעשו אמר: יקרבו ימי אבל אבי, וחשבו שגם יוסף חיכה עד למות אביהם.
גם יעקב חשש מעשו, אחרי שעשו כבר שכח, למה כעס בזמנו על יעקב.
7. קודם כתוב וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, ורק אח"כ סיפרו על הצוואה.
8. קודם כתוב לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. רק אח"כ הם אומרים: אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ,
9. הצוואה נראית כשיקרית, יושי פאג'ון. אך מותר לאדם לשנות בדבר שלום, שמואל שאל: איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר לו ה': עגלת בקר תיקח ואמרת … רש"י: ה' ציווה לשנות. גדול השלום שאף שבטים דיברו דברים בדויים, בשביל להטיל שלום בינם ליוסף. גם ה' אמר: ששרה אמרה שהיא זקנה.
יוסף ידע שאחיו משקרים לו שקר עלוב, הוא ידע שהוא לא גילה ליעקב איך הגיע למצרים, ולא חשב שאחיו עשו זאת. הוא גם ידע שלו אביו היה יודע את האמת, הם היו פונים אל יעקב ולא אל יוסף בבקשת הגנה.
וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: למה בכה? 1. בכה כי ראה שאחיו פוחדים ממנו.
2. בכה על שחשדו בו.
3. רשי. בכה על המחשבה שהשלום במשפחה לא אמיתי.
הם חשבו שהוא בוכה כי נזכר בכל מה שעשו לו ולכן הציעו: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: מה שהציעו גם אחרי מציאת הגביע בשק בנימין.
בגלל רגשות האשם שלהם על שמכרוהו לעבד, ביקשו עונש, אבל העדיפו להיות עבדים מאשר שיהרוג אותם. רצו שימיר את עונש המוות ממנו חששו, בעבדות.
יוסף הבין שחשדנותם כלפי כוונות הנקם שלו, לא תעלם עד מותו.
איך הוא יכול באמת למחול להם, כשזה יחסם אליו?
איך יכלו לשנוא אח שהיה כ"כ טוב אליהם?
אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹוקֵי אָבִיךָ;
זו פעם רביעית שהאחים הביעו את חרטתם על מכירתו והכוונה לרוצחו:
חרטה ראשונה: "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ, כשיוסף האשימם: מרגלים אתם! אז הבינו שדנו את יוסף למוות איטי ונורא בבור ללא מים, בעוד הם יושבים ואוכלים ושותים ולא מטים אוזנם לשמע בכיו ותחנוניו.
חרטה שניה: כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר, אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד. חרטה שלישית: יהודה: מַה נְּדַבֵּר? וּמַה נִּצְטַדָּק? הָאֱלֹוקִים, מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ.
יח וַיֵּלְכוּ, גַּם אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; האחים היו מוכנים להגשים את חלומות המלכות של יוסף וליפול לפניו.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ: ושאל באמפטיה: הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנִי ? (יעקב גער באימו, הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנִי ? כשבקשה ממנו ילדים).
יוסף הוא מגדולי מלמדי הזכויות: יצא מגדרו כדי לנחם את אחיו החוטאים.
לא פתר את אחיו מהאחריות למעשה שעשו, גינה את מעשיהם: כ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; רציתם למכור אותי לעבד ולהרוג אותי, אך אֱלֹוקִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, הכול חלק מתוכנית אלוקית להוריד את בני יעקב לגלות מצרים.
לְמַעַן … הַחֲיֹת עַם רָב. לא כדי שישתחוו לו, אלא כדי שיוכל להַחֲיֹת את משפחתו. הוכיח כי חלומותיו היו נבואות מצילות חיים.
רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ; וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם.
יוסף לא המציא חלומות גדלות. רק אחיו התכחשו לחלומותיו הנבואיים.
יוסף היה יכול לנקום באחיו על שמכרו אותו לעבדות, אבל יוסף, שחלומותיו התגשמו, ו- 22 השנים שעברו הצליחו להרגיע את כעסו ואפשרו לו להבין שיד ה' כיוונה אותו,
יוסף העדיף לא לראות את עצמו כקורבן, נפגע אלימות, אלא כשליח שנשלח ע"י ה' להציל את משפחתו ואת כל המזרח הקרוב בעת רעב. תחושה זו אפשרה לו לסלוח לאחיו ולהתפייס איתם.
הכול לטובה: להשיב בשנאה, לא פותר דבר. (בר' נ). יוסף סלח לאחיו, וגם כלכל את כל המשפחה בשנות הרעב.
עונש האחים: שהוא לא גמל להם על מה שהם עשו לו. ככל שיוסף נהג עם אחיו בדרך יפה יותר, הם הצטערו יותר:
"אם רעב שונאך, האכילהו לחם…כי גחלים אתה חותה על ראשו, (משלי כה 21-22).
וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם: כדי לשכנעם שאינו זומם להרע להם, אמר: עד שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד ללא משפחה, ואילו משבאתם נודע שאני בעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד, ואם אני הורג אתכם כעת, מה יגידו? כת של בחורים ראה יוסף, ונשתבח בהם: "אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו? בדברים אלו, הזכיר להם שפעם הם כן רצו להרוג אותו ואף מכרו אותו לעבד.
המדרש ברש"י. אמר להם: נמשלתם כעפר הארץ, מי יכול לסייף את עפר הארץ?! נמשלתם כחית השדה, ומי יכול לסייף את חית השדה?! נמשלתם ככוכבים, מי יכול לסייף את הכוכבים?! גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ; בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה.
וכי יוסף ילד את ב"י? הלא יעקב ילד, אך מכיוון שכלכל את משפחתו ברעב, כאילו ילדם (סנהדרין יט עב).
מות יוסף: וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. יוסף היה כמעט צעיר האחים ורק בנימין היה צעיר ממנו, אך הוא מת ראשון, כרחל אימו: שהייתה צעירת האחיות, ומתה ראשונה. הוא נפטר לפני כל אחיו, ולא זכה לאריכות ימים, נראה ששנות העבדות פגעו בבריאותו.
כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ, עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. לפני מותו אמר יעקב אל יוסף: הִנֵּה אָנֹכִי מֵת; וְהָיָה אֱלֹוקִים, עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. (מח:כא) ויוסף אמר לאחיו: אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹוקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. (נ:כד). באותם מילים – פָּקֹד יִפְקֹד – ניבא משה על הגאולה הקרובה לזקנים בזמן השעבוד (שמ' ג:טז), ובני ישראל האמינו לו (שם ד:לא).
כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹוקִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. כו כאביו ביקש להיקבר בכנען. האחים שזרקו אותו לבור, היו צריכים לרדת לבור גלות מצרים, ולשאת איתם את עצמות יוסף חזרה לשכם, שם מכרו אותו, עונש על שזרקו את גופו לבור ודנו אותו לגלות במצרים.
המלבים : יוסף חיפש את אחיו בשדה אשר קנה יעקב בשכם במאה קשיטה. לשם שלח יעקב את בניו לרעות את הצאן, על מנת לשמר את שדהו ולהוכיח עליו בעלות. אל אותו שדה הגיע יוסף.
מידה כנגד מידה: "כך אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם את יוסף, השיבו עצמותיו למקומן, בראשית רבה פרשה פה ד"ה וירד יהודה.
לאותו שדה יחזירו בני ישראל את ארונו בימי יהושע (פרק כד,32): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה: ידע שלא יוכל להיקבר במערת המכפלה, שם קבורה לאה, צרת אימו[U1] .
יוסף נקבר בתחום מלכות ישראל, ולא בתחום ממלכת יהודה.
1. וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים 2. וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ 3. וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם", ירידה אחרי ירידה המסתיימת בְּמִצְרָיִם. ולמה זכה יוסף לכך? שכן זכה לקבור את אביו, ואין בין אחיו גדול ממנו, משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, סוטה פר' א משנה ט.
יוסף בכה: 'שמעה תפילתי ה', ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש' (ברכות לב, ע"ב). רק שערי דמעות אינם ננעלים.
יוסף הגבר שהכי בכה בתנ"ך. בכה בכי של: צער, התרגשות, אבל. 9 פעמים בכה יוסף, לפני ואחרי שנמכר לעבד. הפך למשנה למלך, אך שילם ב- 1. בבדידות, 2. נתק ממשפחתו ומולדתו,
3. יוסף חי כתלוש, יהודי החי בתרבות המצרית.
אחיו לא בכו, למה?
אולי הבדידות הכבידה על יוסף, והאחדות הקלה על אחיו.
מתי יוסף לא בכה? לא בכה כשהתמודד עם סכנות, השפלה וקשיים קיומיים. 1. לא בכה לאורך כל שנות סבלו כעבד בבית פוטיפר,
2. לא כשאשת פוטיפר העלילה עליו עלילת כזב, כאילו ניסה לפגוע בה.
3. לא כשבעלה זרק אותו לכלא המצרי.
4. לא בכה גם בכלא המצרי.
אולי בכה לעצמו בלילות, ואף אחד לא שמע את בכיו, או ששמע ולא ידע למה הוא בוכה, ואולי יוסף בכה כשהתחרט על הדיבה שהוציא על אחיו.
יוסף, המשנה לפרעה, איבד את איפוקו, וכן בכה בכי של התרגשות, 1. כשפגש את בני משפחתו, 2. כשאחיו גילו סולידריות עם בנימין,
3. וכששמע שהם מתחרטים, על מה שעוללו לו.
בתחילה הסתיר את בכיו כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, אולם בהמשך בכיו נעשה גלוי.
בכי 1. בכה בפעם הראשונה בכי של תחנונים ושברון לב, כשאחיו זרקו אותו לבור, אך בכיו פגש באוזניהם האטומות של אחיו. "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ"
בכי 2 (מב:כד) : האחים לא שיערו שהמושל מבין את שפתם, כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם. בכיו פרץ כששמע את ווידוי אחיו, והבין שאחיו מתחרטים על שמכרוהו. בכה מהתרגשות רשי…
וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם"(מב, כא-כד). הסתתר, בכה, וכשהתאושש חזר.
בכי 3: פעם שלישית בה בכה, הייתה כאשר לאחר 22 שנות ניתוק ראה את אחיו בנימין. שמח והתרגש מהפגישה עמו, (מג, ל). זה האח היחיד שלא פגע בו, שלא היה שותף למכירתו ושאליו התגעגע. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ .. וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת;
למה? 1. כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו,
2. יתכן שיוסף חשש שהאחים הביאו את בנימין ויהיו מוכנים להפקירו כדי להשיג אוכל שיחיה את משפחותיהם, או תמורת שחרור שמעון. ובכה מתוך ייאוש ורחמים על אחיו, הזוכה ליחס שהוא זכה לו בזמנו, ולכן הייתה לו הפתעה נעימה כשיהודה הציע את עצמו לעבד במקום בנימין (מה:א-ב).
2. מדרש: וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם" כאשר נמצא הגביע בשקו של בנימין, התחיל בנימין להישבע ליוסף שלא הוא גנב אותו. אמר: אני נשבע באחי האבוד, אמר יוסף: מי יודיע לי שאתה נשבע באמת על אחיך? אמר: בשמות בני.
בלע: שנבלע אחי ממני. בכר: שהיה בכור לאמי. אשבל: שנשבה ממני.
גרא: שגר בארץ אחרת. נעמן: שהיה נעים ביותר. אחי: שהיה לי לראש,
ראש ראשי היה. מופים: שהיה יפה מאד. חופים: שלא ראה חופתי. ארד: שירד לבין האומות. יוסף נוכח שהוא עדין חי בלב אחיו. בנימין כאילו אמר: אתה אחי הבכור שנבלע ממני, הנעים, השבוי, היפה, האהוב, הזר, הגר, שחי רחוק ממני.
מיד התחיל יוסף לבכות. וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה וַיִּרְחַץ פָּנָיו, נאלץ לרחוץ פניו, כדי שלא יבחינו שבכה( מ"ג: ל)..
רחיצת הפנים עזרה לו להחזיר את פני הפוקר, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ לָחֶם.
בכי 4. כששמע את דברי יהודה: יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד, לַאדֹנִי, הבין שאחיו חזרו בתשובה, מצטערים על מכירתו, ומגינים על בנימין, ואז פרץ ממנו הבכי הגדול מכולם, בכי של שמחה וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי.. רשב"ם: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. כי עד עתה היה.. מתאפק. כמו שכתוב למעלה וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם מג: לא.
ויקרא: הוציאו כל הנצבים עלי מן הבית.
וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, ביטוי זה: מעצים את הבכיות הקודמות כשהִתְאַפֵּק, וכאילו עתה הבכיות כולן מצטרפות זו אל זו ונותנות את קולן ע"פ יעל צוהר.
וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה מה, א-ב. הניח לרגשותיו להתפרץ ללא גבול, עד שהתקבל הרושם כאילו הבכי נהפך לצריחה הנשמעת בכל מִצְרַיִם. יעל צוהר.
5. הבכי החמישי (מה:יד-טו): ניגש אל אחיו בנימין: וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. רק בפעם הזאת בנימין בכה עמו, בשאר הפעמים, היה בודד בבכיו ובכאבו, הכול היה עצור בחובו ולא היה לו עם מי להתחלק.
נפל על צווארי בנימין (מה שלא עשה עם שאר אחיו) מלמד שחש קירבה אל האח היחיד שהיה כמוהו בן רחל ויעקב, ולא השתתף במכירתו.
6. בבכי התוודע לאחיו: ניגש אל כל אחיו, נישקם וגם עֲלֵיהֶם בכה.
וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם. יוסף בכה על אחיו, אך לא נפל על צווארם, למרות הפיוס, נשאר נתק מסוים בינו ובין אחיו.
7. במפגש יוסף ואָבִיו, יוסף הצטער והיה אבל על שנות הניתוק הארוכים: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד, המילה עוֹד קושרת את הבכי הזה לבכיות שקדמו לבכי זה.
בכה על צוואר אביו ועל צווארי בנימין, הם לא פגעו בו ואליהם בעיקר התגעגע בשנות גלותו ובדידותו. מו 29.
בכי 8 של יוסף היה כאשר יעקב אביו מת, ויוסף התאבל ובכה בשל מותו: וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו 1. וַיֵּבְךְּ עָלָיו 2. וַיִּשַּׁק לוֹ נ 1 רק יוסף התאבל? נראה שהאחים היו עסוקים יותר במחשבות, איך ינקום בהם עתה יוסף על מכירתו.
9. הבכי האחרון: אחרי מות יעקב, היו האחים בטוחים, שיוסף יעניש אותם על שמכרו אותו לעבד. שלחו אליו שליח בטענת שווא, שיעקב, כשגסס, ציווה שיסלח להם, וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו (נ: טו-יז. יוסף שסלח מזמן, בכה שוב מצער על שאחיו עדין חושדים בו שהוא מבקש לנקום בהם! הוא כמה לקבל את אמונם ואולי גם את אהבתם, לפחות הערכה על שכלכל אותם ברעב. יוסף הרגיעם: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה…וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם.
בכיו שכנע אחיו יותר ממילים. כיצד מסתדרת "בכיינות" זו עם דמותו השאפתנית, המצליחה והחזקה? אין סתירה בין חוסן האישיות ויכולותיה לבין עומק הרגשות. יוסף היה רגשן, ובמיוחד כשהיה מדובר בבני משפחתו.
רוב בכיות יוסף היו בכי של התרגשות. וזה מוכיח שהניסיונות שבהן העמיד יוסף את אחיו, נועדו לבדוק אם התחרטו על מה שעשו ואם השתנו מאז נעוריו.
השם יוסף בהיפוך הוא: פיוס.
יהודה התגבר על נטייתו להתנער מאחריות, כאשר אמר: אני מוכן להיות עבד "והנער יעל עם אחיו", זו חזרה בתשובה מלאה. יהודה הציע להיות עבד בעצמו לכל ימי חייו כדי שאחיו בנימין יחזור לאביו המפלה את בני רחל מאחיו.
גם אחיו הוכיחו שחזרו בתשובה: וחרטה מובילה להתפייסות. כדי שיוסף יוכל לראות שיהודה ואחיו השתנו, גם הוא היה צריך להשתנות ולראות את מה שעבר עליו בעיניים של שליחות מה'.
תוכנית אלוקית: במשך השנים למד להבין שלא הוא מניע את העולם, שכל מה שעבר היה חלק מתוכנית עצומה של 400 שנה של גלות מצרים וגאולת הארץ. יוסף כבר לא קיווה שצבא השמים ישתחווה לו, אלא הבין שרק ה' קובע מה קורה בעולם, ולא הוא.
הקרע בינו לבין אחיו לא יתאחה לגמרי: האחים ראו אותו כמשנה למלך מצרים, לא כבכור יעקב, ממנו תצא מלכות ישראל. הוא לא הצליח להשלים לחלוטין עם אחיו, אבל בניו שמרו על שלום ביניהם, למרות שיעקב ניבא לצעיר עתיד מזהיר יותר מאשר לבכור.
הספר שהתחיל בגן עדן, הסתיים בתחילת עבדות מצרים. דוד אשל.
| הַמִּלָּה "וַיְחִי" בְּפָרָשַׁת הַסִּיּוּםמְלַמֶּדֶת עַל קַיָּמוּת,הִיא מְחַזֶּקֶת אֶת הַקִּיּוּם | שֶׁל עַם שֶׁלֹּא יָמוּת,הַמַּאֲמִין בְּקֵל אֶחָד חֲסַר דְּמוּת. וְעַתָּה סֵפֶר "שֵׁמוֹת" זוֹעֵק : | הִגִּיעַ תּוֹרִי !חָזָק, חָזָק, וְנִתְחַזֵּק,צוֹבֵר כּוֹחוֹת הָעָם הָעִבְרִי, | לִקְרַאת מֶלֶךְ חָדָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְהַסֵּס לִדְרוֹשׁ מֵהָעָם לִבְנוֹת, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. |
אהובה קליין, הפיוס. השיר נכתב בהשראת פרשת: ויחי.
| יעקב נאסף אל אבותיו, מצרימה חוזרים יוסף ואחיו, פחד בוער בלב האחים, יום פירעון מבן הזקונים, | כאיש אחד בלב אחד ישלחו שליח באופן מיוחד: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך.." | יוסף בוכה בכי תמרורים, בזיכרונו שרשרת אירועים אך ינוס כאיילה מנקמה יראת שמים זועקת בנשמה. | ינחם אחיו המודאגים במילות פיוס וכיבושין: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה". |
