בחלום פרעה 3 מרכיבים:
1. היאור, המסמל ביטחון כלכלי, מקור מים תמידי. היאור מבטיח שתמיד יהיו מים במצרים. מים לשתייה וחקלאות, והוא מסמל את גאוות מצרים.
2. הפרות, 3. השיבולים: בעת העתיקה היו 2 מקורות פרנסה מרכזיים: רעיית צאן (פרות) וחקלאות (שיבולים). הפרות והשיבולים: מזונם העיקרי של האנשים.
חקלאות וצאן היו אז מקור האוכל העיקרי. רוב העולם ניזון אז מענפים אלו. פרות מספקות חלבונים ושיבולים פחמימות, מה שמבטיח תזונה מאוזנת.
חלום על פרות ושיבולים שמנות ודקות שאכלו זו את זו, לא קשה לפענח.
"הבינה לעתים" שאל: א. מדוע לא הצליחו חרטומי פרעה לפתור אותם?
ב. מדוע יש להתפעל כל כך מפתרון החלומות של יוסף?
וענה: 1. הדבר שאפין את יוסף בפתרון החלומות, שהוא לא חיפש פתרונות מתוחכמים. הבין שהחלומות הללו פשוטים, ולכן לא נכשל כחרטומים.
2. פרעה הפריז והדגיש את הרע שבחלומו, יותר ממה שנמסר בתיאור החלום "דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר: לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ. וּמַרְאֵיהֶן (של הפרות) רַע, כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, לפני שבלעו את השמנות. וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה, הרזה בלע את השמן ואין הדבר ניכר בו כלל. כאילו אמר: הטוב נגמר, אין יותר טוב. ויוסף אמר, תמיד יש טוב, רק צריך להתכונן לקראתו, השפת אמת.
פרעה נבהל ונפחד מהפרות רָעוֹת המַרְאֶה, וְדַקּוֹת הבָּשָׂר. הוא הזדעזע והגזים בתיאור הפרות הדקות, רעות המראה והדלות שלא ראה כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, ומן האכילה שאכלו הללו את הפרות הטובות.
3. בהפרזת הרע, פרעה הבהיר ליוסף מה מקור פחדיו ועזר לו לפתור את החלום.
| ההבדל בין תיאור החלום בתורה ובין תיאור החלום מפי פרעה. | פרעה השתמש בתֹּאַר המשמש לתיאור חיצוני. |
| 7 פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל שְׂפַת הַיְאֹר.וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת 7 הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת,7 שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת, וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת 7 הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; | פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר. לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ. וַתֹּאכַלְנָה, הַפָּרוֹת, הָרַקּוֹת, וְהָרָעוֹת אֵת 7 הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הַבְּרִיאֹת. וּמַרְאֵיהֶן רַע, כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.7 שִׁבֳּלִים, עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. 7 שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶם. וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת; |
4. יוסף הבין שהחלום מכיל גם את הפתרון: בחלום הפרות אוכלות: זו העצה.
5. יוֹסֵף לפַּרְעֹה: חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹוקִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. בניגוד לחרטומים, הבין שמדובר בחֲלוֹם אֶחָד, שמבשר על 7 שנות שבע ואחריהם ב- 7 שנות רעב, שיגיעו למצרים, ולא חשש לספר על כך לפרעה.
6. כאשר הובא לפני פרעה כבר היה ליוסף ניסיון להבין שהמספר 7 מבטא יחידת זמן, ולכן השכיל להבין ש- 7 שנות רעב יגיעו לאחר 7 שנות שבע, וכך הפך ליחיד בארץ מצרים שפתר בהצלחה את חלומות המלך.
7. ספורנו: וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, קודם שתאכלנה אותנה, להורות שיהיו הרעב והשבע יחד באיזה זמן, ככתוב: ויהי רעב בכל הארצות, ובכל ארץ מצרים היה לחם נד.
8. פתר לפי ההיגיון: חסרון מים, יכול להשמיד את כל שנות השבע.
יוסף תאר את התכונות הנדרשות למנהיג: אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (האצלת סמכויות) לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ.. (ניהול טוב) וְיִקְבְּצוּ, אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת.. וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה..וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב.
מטרת ה' הייתה להוכיח לפרעה: מי ששולט על הטבע זה ה' בכבודו ובעצמו.
איך שכנע את פרעה שהוא הראוי לבצע את התוכנית להצלת מצרים? הייתה ליוסף יכולת לזהות שעת כושר ולנצלה בחכמה. יוסף שכנע את פרעה שהחלום ניתן לו בחסד ה', כדי שיכן את מצרים לשנות הרעב.
למרות שיוסף היה עדין צעיר, הוא תמרן בהצלחה את פרעה שימנה אותו לתפקיד שאליו חתר, והיה כל כך מתוחכם שפרעה היה בטוח שהרעיון הוא שלו.
יוסף סיפק פתרון, שנשא חן בעיני פרעה, הציע לנצל את שנות השובע כדי להכין מאגרי מזון, ולהכין מלאי מזון שיציל את כל המזרח שהיה מוכר בימי חייו,
מה שהבטיח שיוסף לא רק לא יחזור אל הבור, אלא שהוא גם יתמנה למשנה למלך, הכי חזק שהיה אז בעולם.
פרעה הוציא את יוסף מהבור ומינה אותו לאחראי על אגירת המזון וחלוקתו. מאח נרדף, מבודד ועזוב, עלה בבת אחת לגדולה בחצר פרעה. איך שגלגל מתגלגל לו.. יעקב רוטבליט.
ברביעית (אחרי אביו, פוטיפר, שר הכלא) זכה ל"אב" שהאמין בו. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יוסף הנהיג בפועל את האימפריה המצרית.
האיש שהושלך לבור ונמכר לישמעאלים בגלל חלומות מרגיזים, עלה לגדולה בגלל חלומות השרים וחלומות מלך מצרים. מבעל חלומות הפך לפותר חלומות.
בנעוריו חלם חלום גדולה, אך עדיין לא פתר אותו – אֶחיו ואביו פתרו אותו.
2. בכלא, הפך להיות פותר חלומות. והמציאות הוכיחה שגם צדק.
3. כשיוסף הגיע לפרעה, הוא כבר היה מנוסה בפתרון חלומות, וגם העז להציע תוכנית להתמודד עם הרעב הצפוי.
יוסף הראה שה' אלוקיו עומד מעל היאור, מספק המים היחיד לכל מצרים, יכזיב במשך 7 שנים, וימנע ממצרים מים. כלכלת מצרים תלויה ביאור.
יוסף עבר אירועים רבים לא צפויים וטראומתיים, שעיצבו את חייו.
יאיר הורביץ.
| הַנַּעַר יוֹסֵף חָלַם. גַּם בַּיּוֹם הָיָה חוֹלֵם הַנַּעַר יוֹסֵף. רַק אֶת הַמָּוֶת הָאוֹרֵב לִצְעָדָיו לֹא חָלַם יוֹסֵף הַנַּעַר. רַבִּים הִתְיָרְאוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ אל הַבּוֹר, | אֲבָל הַנַּעַר חָלַם, וְחָלַם וְעָלָה כְּלֻולְיָן אֶל גָּבְהֵי הַגַּעְגּוּעִים מִבּוֹרוֹ. הוּא שָׁקַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּבוֹרוֹ, וְנִמְכַּר לָרוּחַ וְלַזָּרוּת. הַשָּׁמַיִם כִּבּוּ יָרֵחַ | מֵעָלָיו כִּמְנוֹרָה, וְגָזְרוּ לוֹ כְּתֹנֶת שְׁחוֹרָה. הוּא כְּבָר לֹא שָׁר מִגְדָּלִים. הוּא שָׁר לוֹ. הַשָּׁחוֹר קָם עַל מִגְדָּלָיו. יוֹסֵף הַנַּעַר פָּקַח עֵינָיו | וְרָאָה מָוֶת אוֹרֵב וְעוֹרֵב חָג, אֲבָל הוּא טִפֵּס וְטִפֵּס וְעָלָה כְּלֻולְיָן אֶל גָּבְהֵי הַגַּעְגּוּעִים, הַנַּעַר יוֹסֵף הַחוֹלֵם, שֶׁרַבִּים הִתְיָרְאוּ מִפָּנָיו. |
מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, מפענח צפונות, ולפי תרגום השבעים: מכלכל ומפרנס. וכולם חייבים לכרוע ברך לפניו.
יוסף המשנה למלך מצרים: וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְיוֹסֵף, בֶּן 30 שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם;
יוסף כלכל את הרעבים, סיפק מזון לתושבי מצרים, במשך שנות הבצורת הארוכות, וידע לכלכל מעשיו בשכל, לחזק את בית פרעה, ולהאכיל את העם.
שנות השפע הוזילו את מחיר התבואה, ויוסף קנה בזול את העודפים, ואחסן אותם. בשנות הרעב התיקרה התבואה והוא מכר אותה במחיר השוק, כך הרוויח אוצר פרעה פעמים.
וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם.. מִפְּנֵי, הָרָעָב. יד וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם .. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף, בֵּיתָה פַרְעֹה.
נהג ביושר ולא לקח לעצמו אפילו אגורה אחת, הכול הכניס לבית פרעה.
טו וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.. וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ: כִּי אָפֵס, כָּסֶף. טז וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס, כָּסֶף וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה. יז וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם.. וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים.. וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא.
יתכן שהמצרים האשימו את יוסף, קונה מקניהם, ולכן שיתפו פעולה עם פרעה כשביקש להשמיד את בני ישראל.
יח וַתִּתֹּם, הַשָּׁנָה הַהִוא..תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי: לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. יט לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.. וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה.
כא וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם, וְעַד קָצֵהוּ. ..
למה העביר את המצרים לערים? כדי שלא יקראו אח"כ בני משפחתו "הגולים", (חולין ס ב).
אריסים: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם.. הֵא לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. כד וְהָיָה, בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם.
המצרים הציעו ליוסף: וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, אבל יוסף לא קנה אותם אלא רק את כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם. הוא שהיה עבד במצרים, לא רצה להפוך את העם לעבדים, ונתן להם זרעים, שיעבדו את האדמה ורק חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה.
..וַיֹּאמְרוּ, הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. כו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ: יוסף הציל את המצרים מרעב, אבל, כנראה העם זכר רק כי בהנהגתו הם הפסידו את רכושם והפכו למהגרים. תמיד מאשימים את גובה הכסף ולא את השליט ששלח אותו.
קומוניסט מלכותי: הלאים את האדמות, והאכיל את המצרים.
מנער מפונק ויהיר הפך יוסף לאדם שידע למשול ולדאוג לכל ארץ מצרים.
יעקב ביכר את יוסף כי ראה עוד מנעוריו את כישרונותיו העצומים, ואכן אדם המסוגל לעבור מיד ממעמד עבד ואסיר בכלא למעמד של שולט בכל ארץ מצרים, לתכנן מאבק בשנות הרעב הקרבות, הוא האדם שאותו ראה יעקב עוד בצעירותו.
וּלְיוֹסֵף יֻלַּד 2 בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.
מְנַשֶּׁה – וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹוקִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי, נשיה = שכחה: אמנם המעמד הרם אליו הגיע, מעמד שהוא חזה בעודו נער, הטובה שנפלה בחלקו הכהתה מעט את הכאב על מה שעוללו לו אחיו. אך למרות שעלה לגדולה וזכה למעמד של משנה למלך, לא יכול היה יוסף לשכוח את שנות העבדות, הסבל והמאסר הקשות שעבר.
אם ביקש לשכוח, סימן שזכר. אפשר להוציא את יוסף מהבור אבל אי אפשר להוציא את הבור מליבו של יוסף. כמו ניצול שואה שיקרא לבנו מנשה, הרוצה לשכוח את השואה, אבל זוכר כל מה שסבל בשנות השואה.
שר המשקים אולי רצה לזכור את יוסף, אבל שכח, ויוסף רצה כ"כ לשכוח, וזכר. שר המשקים שכח שנתיים את יוסף – אך כששמע את חלום פרעה נזכר בו. יוסף, לעומת זאת, למרות כל רצונו, מעולם לא שכח את מה שעבר כעבד.
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי הִפְרַנִי אֱלֹוקִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי. (במצרים) לא האמין שיש לו עוד סיכוי לחזור לבית אביו ולראות שוב את בני משפחתו.
כשנולדו הבנים חלפה הסכנה שיוסף ימות כעבד ולא ישאיר צאצאים.
מעכשיו מובטח ליוסף שיהיה לו המשך. מי חינך את הנערים? יוסף ברוח אבותיו או אסנת ברוח מצרית?
רעב: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם: הטרם למפגש עם יוסף. יהודה שירד מאחיו לאחר מכירת יוסף, חזר למשפחה המורחבת, אולי כי הבין שבמצב של רעב יש לאחד כוחות, כדי לשרוד, (נריה מ צ שנה בשנה תשנ"ו 453).
אחי יוסף לפני יוסף המשנה למלך במצרים. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים: כִּי הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.. וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל עַם הָאָרֶץ;
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף, איך נקראו האחים?
1. בפי יעקב: "בניו",
2. ויבואו "בני ישראל", ירדו כבנים לשבט שייהפך לעם ישראל.
3. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף, (וישתחוו לו), כשהם עומדים לפני אחיהם.
פה נקראו אֲחֵי יוֹסֵף ולא בני יעקב. הירידה למצרים לשבור שבר, בארץ אליה מכרו את אחיהם, גרמה להם להיזכר באח שמכרו למצרים, ולחוש שיש כאן גמול מה' על מה שעשו לאחיהם, מלמד שהיו מתחרטין במכירתו, (רשי).
ירדו למצרים אותם 10 אחים שמכרוהו, ועכשיו ירדו לחפש את יוסף.
מתי חזרה האחווה אל האחים? כאשר הגיע רָעָב לכנען, והאחים נאלצו לרדת להשיג מזון במצרים, נזכרו באח שמכרו.
(בנימין ירד אח"כ לפי דרישת המשנה למלך מצרים).
וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, מה ראה מיד יוסף? מיד כשראה את אחיו בלט לעיניו, כי אחיו בנימין חסר, ולא נמצא אתם. חשש שהשנאה כלפיו, ממשיכה כלפי אחיו. ואולי חשש שגם לבנימין עוללו משהו.
פרק קה תהילים.
| וַיִּקְרָא רָעָב, עַל הָאָרֶץ; כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ; לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ; בַּרְזֶל, | בָּאָה נַפְשׁוֹ. יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. כ שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ; מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ. כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ; | וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ. כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ; וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם; וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם. כד וַיֶּפֶראֶת עַמּוֹ | מְאֹד; וַיַּעֲצִמֵהוּ, מִצָּרָיו. כה הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ; לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו. כו שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ; אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ. |
וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו: כִּי אָמַר, פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. שוב הפלה את אחד הבנים, משאר אחיו, יעקב לא למד מהניסיון וממה שקרה ליוסף בשל הפלייתו.
וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. התגשם חלומו.
האחים שלא רצו להקשיב ליוסף הנער ומכרוהו לעבדות, השתחוו לו עכשיו בהשפלה והכנעה. הם השתחוו ליוסף, בדיוק כפי שראה בחלומו 21 שנים קודם, (13 שנות עבדות + 7 שנות שובע ולפחות שנת רעב אחת).
כשנמכר לעבד נראה שיוסף האמין שחלומותיו שקר, אבל כשהפך למשנה למלך, ודאי נזכר בחלומות נעוריו וראה שהחלו להתגשם. כשאחיו השתחוו לפניו, הבין שחלומותיו היו אמת.
חלומות נבואיים: מתברר שיוסף לא התרברב לחינם, ולא המציא חלומות גדלות, חלומותיו היו חלומות נבואיים, יוסף האמין לחלומותיו ולכן סיפר אותם, הוא רצה לשתף את משפחתו בחזונו. רק אחיו התכחשו לאמת.
אחי יוסף ירדו למצרים בפעם הראשונה: וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. האחים חששו שיוסף מת. הם לא האמינו שהילד המפונק שרד ולו יום אחד כעבד במצרים שלמדנו אח"כ שלעבדים בה לא היו תנאי חיים טובים.
ולא שיערו שהאיש הלובש בגדי מלכות, הוא האח שאת כותנתו פשטו מעליו, לפני שמכרו אותו לעבדות.
זיכרון: יוסף חי בצל הזיכרונות. יוסף נולד כאשר "ויזכור ה' את רחל", בקש משר המשקים: כי אם זכרתני", "ולא זכר שר המשקים את יוסף". וה' עיכב את שחרורו, כדי שיהיה זמין לפרעה כשיזדקק לו לפתרון חלומותיו.
ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, אחרי שנים ארוכות של גלות, עבדות ומאסר, יכול להיות שיוסף גם כעס על אחיו, אבל גם התגעגע ושמח לראות אותם.
וַיַּכִּרֵם; וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם, יוסף לא התנהג כמו מכר, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. הכעס שלו עליהם גרם לו לכלוא את רגשותיו. וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת: התעלל בהם, כפי שהם התעללו בו כאשר מכרוהו לעבד.
הסתיר את רגשותיו ואישיותו האמיתית כדי לנקום באחיו,(אדר א סיפור יוסף והוראתו.
מה שחשב יוסף על אחיו (בטעות) הוא ביטֵא בשם בכורו –
"… מנשה, כי נַשַּני א-להים את כל עמלי, ואת כל בית אבי" (מא, נא); כי לא האמין שיש לו עוד סיכוי לחזור לבית אביו ולראות שוב את בני משפחתו.
וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם, האחים זרקו את יוסף לבור, וכשהוא היה בבור הם הביטו עליו מלמעלה ולראשונה חשו נעלים ממנו. כשהם הגיעו למצרים, הוא זרק אותם לבור ושוב הרגיש נעלה מהם.
מידה כנגד מידה: בגללם ישב בכלא. כתוב – וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה,
למה התנכר יוסף לאחיו? יוסף התחיל לטוות תסריט שהוא כתב, ביים ושיחק אותו, כי רצה:
1. לנסות את אחיו,
2. רצה לבדוק, אם השתנו, והאם הם מתחרטים על מכירתו.
3. ואם לא השתנו, לנסות לחנך אותם.
4. לבדוק אם עכשיו יש אחווה במשפחה.
5. לבדוק אם שינו דרכיהם, ויהיו מוכנים להגן על בנימין, בנה של רחל,
6. רצה להוכיח שכל חלומותיו התקימו, בדיוק כפי שחלם וסיפר להם,
ח כשבאו אחיו למצרים, קיווה יוסף שבאו כדי למצוא ולפדות אותו, יוסף חקר את אחיו: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם? וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: טענו שבאו לקנות אוכל, ואולי יוסף התאכזב מכך שלא טענו שבאו למצוא אח אובד, ולכן דרש מהם להביא את אחיו בנימין, שלא היה מעורב במכירתו,
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף מה זכר? 1. נזכר בחלומות הגאווה שלו: כשראה שאחיו משתחווים לו, נזכר שאת המעמד הזה חלם בנעוריו הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם;
2. מצפים שייזכר איך מכרו אותו לעבד, אך יוסף לא זכר איך התאכזרו האחים אליו, אלא את החלומות שסיפר להם ואשר גרמו להם לקנא ולשנוא אותו, ואם זה כך, זה לזכותו של יוסף.
3. אחריות: אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם=למענם. עכשיו מוטל עליו לכלכל את משפחתו.
מְרַגְּלִים אַתֶּם, למה האשימם דווקא בריגול?
1. האשימם: "מרגלים אתם". כי האשימו את יוסף, שהוא מרגל למען אביו, ויוסף האשים את אחיו כי הם מתחפשים לקוני אוכל ובעצם הם מרגלים.
2. מדה כנגד מדה: אנחנו חשדנו שיוסף מרגל, ולכן נחשדנו למרגלים.
3. יוסף האשים אותם בריגול, אך לאמיתו של דבר, הוא ריגל אצלם, כדי לדעת מה שלום אביו ובנימין אחיו.
4. הזכיר לאחיו את העוולות שגרמו לו: יוסף חשף את אחיו לחרדה קיצונית ולהזכרות בעוול שגרמו לו בעבר.
5. ציווה על הממונה לתת לאחיו הספקה רבה ככל אשר יוכלו לשאת, ולטמון את כספם בשקיהם, כי לא רצה לקחת מהם כסף ורצה לגרום להם לפחד. כך הבינו שיד ה' בדבר.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר אֹכֶל. כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ; וכי יעלה על הדעת שאב יסכן את כל בניו וישלח את כולם לרגל בארץ אחרת?
האחים הכירו שהם 12 אחים (כולל יוסף) כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ; (מב, יג),
האחים הוסיפו: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים..
5 פעמים חזרו האחים והבטיחו: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, אך מוצאים כי האחים לא היו כֵּנִים והרבו לשקר:
1. יעקב: לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח. ז וַיֹּאמְרוּ: שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, – שקר.
2. אמרו ליוסף: אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב, אוֹ אָח? – שקר.
3. וַנֹּאמֶר, אֶל אֲדֹנִי, יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, – שקר.
4. אֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. מאין נלקח שקר זה? מאונס דינה, שם הציע שכם: וְהָאָרֶץ.. לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ.
יוסף בעקבות יעקב:
| בראשית לז | בראשית מב | |
| ויכר. | לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. | ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. |
| ויזכור.זכר. | לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; | ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם. |
| ויתאבל. צָרַת נַפְשׁוֹ. | וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים. | אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; |
סדנת חישול: וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם: לֹא, כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.
1. הקשיים חישלו אותו ואולי לכן העביר גם את אחיו "סדנת חישול", כדי לחשל גם אותם.
2. יוסף נמכר ע"י אחיו לעבדות, ועכשיו ביקש להפוך את אחיו לעבדיו.
3. יוסף אסר את שמעון כפי שהוא נאסר בבית האסורים.
4. התעקש שאחיו יורידו את בנימין למצרים, כפי שהוא הורד למצרים.
5. הם זרקו את יוסף לבור וכשהם הגיעו למצרים, הוא זרק אותם לבור.
6. יעקב הפלה את יוסף לטובה מכל בניו, ויוסף הפלה את בנימין לטובה מכל אחיו.
בעל העקידת יצחק שאל: מי נתן ליוסף רשות לעשות מה שרצה, אם בכך הוא חטא כנגד אביו?
למה לו להתנקם אחרי 20 שנה? והרי אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות, איך לא חמל עליו והרבה צערו במאסר שמעון?
אברבנאל: הלא זה עוון פלילי.. נוקם ונוטר כנחש..
1. יוסף לא ידע במי יוכל לבטוח, ומי נגדו. הוא חשב שכל בני משפחתו: אביו ואחיו, בגדו בו, ולכן ניסה להתערות בחיי מצרים.
רק במפגש השלישי עם אחיו, כשיהודה אמר: 2 ילדה לי אשתי, (רמב"ן: כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני, רק שנים, ושמתי אהבתי בהם כאילו הם יחידים לי, והשאר כבני פילגשים הם אלי".) ויצא האחד, ואמר: אך טרוף טורף, הבין שאביו חושב שהוא נטרף, ואז הבין את טעותו ואת הטעות של אביו.
2. רמב"ן: ביקש לוודא ששני חלומותיו יתקיימו,
3. אברבנאל: יוסף רצה לוודא שאחיו חזרו בתשובה גמורה, ואינם נוהגים בבנימין כפי שנהגו בו. נוכח שאחיו מוכנים למסור נפשם עבור בנימין, ואינם מפקירים אותו כפי שהפקירו בעבר את יוסף (נ ליבוביץ).
4. אחוה: לו היה שולח שליח אל יעקב, היה יעקב פודה אותו מעבדות, והוא היה אמנם אהוב על אביו אך שנוא על אחיו. יוסף ביקש איחוד מכוח תשובת אחיו השלמה, (מידן יעקב, בן נון י פרקי האבות 193). יוסף ביקש ליצור אחווה בינו ובין אחיו, מאז אמר "את אחי אני מבקש", (אלון מ תכלת מרדכי, שיחות בפרשת השבוע, 21).
5. ר' יהודה החסיד: אילו היה עושה כן, כל אחיו היו בורחים, זה למזרח וזה למערב מפני הבושה.
"וישא משאות מאת פניו אליהם, ותרב משאת בנימין ממשאות כולם. ספורנו: רצה לבדוק אם אחיו "יקנאו בו" בבנימין, על המתנה הגדולה שקיבל בנימין, כפי שקינאו בעבר ביוסף.
וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף (שם, כג),: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.
לא ידעו שיוסף מבין, זה מלמד על כנות דבריהם. אמרו: 2 חטאים בידינו, דמו ודם אבינו שגרמנו לו לבכות: "ארד אל בני אבל שאולה".
| האחים עוללו ליוסף. | יוסף עולל לאחיו. |
| 1. האחים זרקו את יוסף לבור2. יוסף הורד למצרים3. יעקב הפלה את יוסף לטובה מכל בניו4. יוסף נמכר ע"י אחיו לעבדות. | יוסף זרק את אחיו לבור: אתם האסרו"…התעקש שאחיו יורידו את בנימין למצריםיוסף הפלה את בנימין לטובה: תרב משאת בנימין. אסר את שמעון ובקש להפוך את בנימין לעבדו. |
וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; הוא בכה גם כשנזכר בעבר: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף. וגם כשנוכח לדעת שהם מתחרטים על העבר ועל מה שעוללו לו.
יוסף הרבה לבכות, וזה מראה שמה שעשה לאחיו, היה כדי לחנך אותם, ולבחון אם למדו את הלקח ושינו דרכיהם, ולא כי ביקש להתאכזר אליהם.
וַיָּשָׁב אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם מב כד "שמעון ולוי אחים" – וכולם אינם אחים? אלא אחים הם בעצה, נטלו הם עצה על שכם, והרגום, נטלו עצה על יוסף ובקשו להורגו .. ידע שיש להפריד ביניהם. (בראשית רבה צז תאודור אלבק).
וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן? מדוע יוסף בחר דווקא בשִׁמְעוֹן?
1. פירש אותו מלוי, שלא ייטלו עליו עצה" (בראשית רבה צא, ו).
2. מפני שהוא דחפו לבור. לוי הציע להרוג אותו, ושמעון זרק אותו לבור למות בתוכו.
3. שמעון ולוי יש להפריד ביניהם. שניהם היו אלימים ומסוכנים, ובמיוחד כשהם ביחד – כוחם חזק פי כמה. וכיוון שבאו במצרים אמר (יוסף): אם אני מניחם יחד, נוטלים עצה עלי ומחריבים את מצרים,
4. אולי ביקש לבדוק אם יפקירו את שמעון כפי שעשו לו, או שרק אותו הם שנאו, ואת שמעון יחזרו להציל.
כשיעקב נפרד מבניו לפני מותו מט, הזכיר את מעשיהם בפרשת דינה פרק לד, וניבא שהם יופצו בישראל וכל שבט יופץ וייפרד בתוכו.
"אמר יעקב, אם יגורו שמעון ולוי שניהם ביחד אין מלך ושלטון יכול לעמוד בפניהם, ועל כן אחלקם בין שאר השבטים", (תרגום לתורה המיוחס ליונתן).
מה עלה בגורל שבט שמעון? (במדבר כה) המשיך להבאיש את ישראל. זמרי, ראש השבט, שכב עם אחת מבנות נשיאי מדיין לעיני כל ישראל.
בעקבות המעשה 24 אלף מבני שמעון נפלו, בחרב בני לוי, שפעם היה אחיו הקרוב, כך התגשמה נבואת יעקב: אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.
בכנען שבט שמעון הקטן נטמע בשבט יהודה.
מידה כנגד מידה: ציווה: אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; שכן בגללם ישב 3 שנים בכלא.
אחרי 3 ימים שינה את דעתו והכריז: אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם.
וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי,
למה התעקש יוסף שאחיו יביאו את בנימין למצרים?
1. רצה לחקור את בנימין,מדוע יעקב לא שלח לחפש אחריו, ולהצילו.
יוסף לא ידע שהאחים רימו את אביו והראו לו את כתונתו הטבולה בדם והובילו אותו לחשוב: טרוף טורף יוסף. רק כשיהודה ניגש אליו, אחרי מעצר בנימין, ואמר: שיעקב אמר: "אך טרוף טורף", הבין יוסף שאביו התאבל עליו ושנים ארוכות וחשב שמת.
2.ביקש לדעת אם יגנו על בנימין כשייחשד בגניבה, או יינטשו אותו לעבדותכפי שנטשו אותו. בדק אם תהיה גם מכירת בנימין? האם יקריבו גם את בנימין, כמו שהקריבו אותו, כדי להינצל מעבדות (אברבנאל, ורמב"ן).
אברבנאל, ורמב"ן: רצה לבחון מה יחסו של יעקב אליו ויחס האחים לבנימין,
3. חרטה: הכלי יקר – רצה למרק את חטא האחים בעזרת הצער והייסורים שגרם להם, והם אכן התחרטו,.
4. רמב"ן: רצה להוכיח שכל חלומותיו התקימו, בדיוק כפי שחלם וסיפר להם,. יש התנגדות לפירוש זה, כי קשה להאמין שיוסף היה מצער את אביו, רק כדי להוכיח שצדק בזמנו, (כמו נחמה ליבוביץ).
5. נקמה: יוסף הסתיר את רגשותיו ואת אישיותו האמיתית כדי לנקום באחיו, (אדר א סיפור יוסף והוראתו). יוסף שביקש להעניש את אחיו, העניש בעקיפין גם את אביו כשאילץ אותו להיפרד מבנימין.
זכירת החטא: ר' יצחק עראמה: רק עכשיו בשוותם לנגד עיניהם ששוב 10 יצאו, 9 יחזרו, בלי שמעון, כמו אז: עשרה יצאו, 9 חזרו, בלי יוסף. ושוב יהיה עליהם לספק הסבר על דבר העדרו של האחד, ועוד עליהם להוריד את בן רחל הצעיר והיחיד שנשאר לאביו מרחל, למצרים, עכשיו נזכרו ב"אחינו, אשר ראינו בצרת נפשו".
שליחת בני רחל – יוסף ובינימין: גם עכשיו 10 יצאו 9 חזרו בלי שמעון. וגם אז: 10 יצאו, 9 חזרו, בלי יוסף.
פעמים, גם בעת חטא האחים, וגם בעת עונשם, יעקב נשאר באוהלו ושלח את האח, או האחים, ובשני המקרים כל בניו חזרו, אך כל פעם אחד מבניו, לא חזר. בפעם הראשונה: יוסף, ובפעם השנייה: שמעון לא חזר.
גם יוסף חשש ממה שירגיש אביו אם יחזור רק בן אחד במקום 10, לכן השאיר במאסר רק את שמעון.
מדוע העמיד יוסף את אחיו בניסיונות כה קשים? יוסף גרם שוב ושוב לאחיו לפחד, 1. כך גרם להם להתחרט על מעלליהם.
1. להשיבם בתשובה: יוסף ראה את עצמו אחראי למצבם הרוחני, ולכן הביא בזמנו את דיבתם הרעה לאביו ועכשיו ביקש להחזירם בתשובה.
התנכרות יוסף והתנכלויותיו: הסבל שעברו במצרים: המאסר, האשמות, מציאת הכסף, מציאת הגביע בשקו של בנימין, עוררה את אחיו לחשוב על אשר עוללו. אחיו שמעו את האשמות השווא, ויכלו להיזכר איך אטמו את אוזניהם לשמע קול בכיו ותחנוניו של אחיהם שעלו מן הבור.
2. חשבון נפש: האחים הצטערו על שלא שמעו לקול תחנוניו כאשר ביקש מהם רחמים כשזרקו אותו לבור ומכרו אותו לעבדות. הם הפרידו את יוסף מאביו, ועונשם שיאלצו להפריד גם את בנימין מאביו.
אברבנאל: "ראה להביאם בניסיון לדעת אם בכ"ב שנה שלא ראה אותם שינו את תכונותיהם, ואם נתחרטו ממה שעשו כנגדו… עד אשר ראה שעשו תשובה שלמה. לבראשית, מ"ב, התרת שאלות ד-ה.
"איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה, (יומא פו ב).
3. לראות אם האחים יפקירו את בנימין, כמו שעשו לו, או יהיו מוכנים להקריב את חירותם, כדי להשיבו לאביו. לא עוד ניכור קנאה ושנאה. כך יכלו להתאחד, (בן נון י
4. יעקב ייסר את עצמו: יודע היית שאחיך שונאים אותך, והיית אומר לי: הִנֵּנִי, (בראשית רבה פד יג). כאשר יוסף מצא את אחיו בשכם הם מכרוהו לעבד, ובשנות עבדותו ראה שיעקב לא מנסה להצילו, וחשש שהוא תיאם עם בניו את מכירתו. עכשיו רצה לבחון מה יחס יעקב אליו והאם שלח אותו אל אחיו, כדי להרחיקו. רק מדברי יהודה למד שאביו האמין שמת. (אברבנאל, רמב"ן).
וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, למה התעקש יוסף שאחיו יביאו את בנימין למצרים? 1. רצה לשמוע מבנימין, למה יעקב לא שלח לחפש אחריו.
2. איך נהגו עשרת האחים בבנימין, שלא היה אחיהם מאותה אם? (בן נון י פרקי האבות 177). בִנְיָמִן: ביקש לדעת אם יקריבו גם את בנימין, כמו שהקריבו אותו, כדי להינצל מעבדות, יגנו על בנימין כשייחשד בגניבה, או יינטשו אותו לעבדות.
בדק אם תהיה גם מכירת בִנְיָמִן, כמו שהייתה מכירת יוסף:
3. שִׁמְעוֹן: ביקש לבדוק אם יפקירו את שמעון כפי שעשו לו, או שרק אותו הם שנאו, ואת שמעון יחזרו להציל, גם במחיר סיכון בנימין.
4. חרטות האחים: רצה למרק את חטא האחים בעזרת הצער והייסורים ולגרום להם חרטה, והם אכן התחרטו, (הכלי יקר).
1. חרטה ראשונה כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ .. ראובן האשים את אחיו, כי סרבו להצעתו הראשונה: אל תשפכו דם. גם הפעם לא הצליח ראובן לעורר את אחיו לחזרה בתשובה כי האשים רק אותם ולא כלל את עצמו.
חרטה שניה, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲנַחְנוּ (מב, כא אֲשֵׁמִים (אמר אויב, ארדוף אשיג אחלק) ר' יצחק עראמה, אשמים במה?: עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.
האחים האשימו את עצמם ויוסף נוכח לדעת שהם מתחרטים על העבר ועל מה שעוללו לו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ, בִּבְכִי.
חרטה שלישית: יהודה: מַה נְּדַבֵּר? וּמַה נִּצְטַדָּק? הָאֱלֹוקִים, מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ.
דיברו ביניהם, "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף" (שם, כג), דבר המלמד על כנות דבריהם.
וַיֹּאמְרוּ, 12 עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. למי הם אמרו וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ? לזה שאֵינֶנּוּ.
לא אמרו, מכרנו אותו, אלא אֵינֶנּוּ = מה, הוא התנדף באוויר?
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף: הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם.
בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה. שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר, כדי שירגישו איך זה להיות בתוך הבור.
יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ..
שְׁלֹשֶׁת יָמִים. למה ביום השלישי? וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי .. וַיַּהַרְגוּ, כָּל זָכָר. יוסף ידע שמי שזמם להורגו היו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, ולכן: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,
אחרי 3 ימים שמעון ולוי הרגו במרמה את כל בני שכם. אבל יוסף ביום השלישי אמר לאחיו: זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת הָאֱלֹוקִים, אֲנִי יָרֵא, (מב 3).
מי שביום השלישי הרגו, ילמדו איך מישהו אחר ביום השלישי מחיה, (אלון מ תכלת מרדכי מקץ ויגש 33).
וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד: הסבל הכבד של בני יעקב לא רק זיכך אותם מחטאתם, אלא גם סייע להם להשתנות ולהיות ראויים לייעודם, (סימון א בקש שלום ורדפהו 60).
ליד הבור, ראובן לא אמר: אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד. אלא: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם! אחרי שראובן ראה שהבכי של יוסף אינו נוגע לליבם, הסתפק ובקש רק שידם לא תשפוך את דמו (רמב"ן).
האחים נמצאו במצב רגשי קשה, מצטערים ושבורים.
ראובן הבכור ידע שהוא חייב לגלות מנהיגות ולהציע כיצד להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו, אבל לא היה לו מה להציע, ולכן האשים את אחיו: וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם! תענוג לאמור זאת!
וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגם דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ. האשים את אחיו בשעה שהיה צריך לשתוק כיהודה "והמשכיל בעת ההיא, ידום, (עמוס ה 13).
מדבריו למד יוסף שאשמה זו העיקה על מצפון אחיו. יוסף הצליח לשמוע את חרטת אחיו על שמכרו אותו לעבד.
ראובן התחרט אך לא הציע כל דרך של חזרה בתשובה, ויוסף העמיד אותם למבחן: בזאת תבחנו.. כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה. (ע"פ רוזנסון ישראל, שיטות ודרכים להוראת תנ"ך 180-181).
נקמת יוסף: אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.
כ וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם. ציווה עליהם להוריד את בן רחל הצעיר והיחיד שנשאר לאביו מרחל, למצרים, יוסף שביקש להעניש את אחיו, העניש בעקיפין גם את אביו כשאילץ אותו להיפרד מבנימין.
בפרק מד, בנאום יהודה הנרגש אמר יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב, אוֹ אָח: והרי יוסף לא שאל אותם שאלות אלו.
הם סיפרו לאיש שלא הכירו על האב ועל האח שהם מכרו באכזריות.
22 שנה רצו לדבר על מה שעשו לאח שלהם, אבל לא היה להם עם מי לדבר על זה. יעקב שאל לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח? והם לא יכלו לספר לו על נקיפות המצפון שכל השנים הציקו להם.
למה אמרו זאת? כל השנים אחרי מכירת יוסף התחרטו על המכירה, אך לא יכלו לדבר על מה שעוללו לאחיהם הצעיר, עם אף אחד, עכשיו ראו איש שהם חשבו שהם פוגשים לראשונה, ויכלו לדבר בחופשיות על מה שהעיק עליהם כבר 22 שנה: אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ.
אך סוף סוף, כמה אפשר לחיות עם אשמה?
עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת, האחים שישבו לאכול ליד בור בו היה מוטל יוסף כמעט ערום, שמעו את בכיו ותחנוניו, אך לא הקשיבו לו. (מאיר וייס)
עכשיו תחנוני יוסף, עלו מקירות ליבם של האחים, ולא מקירות הבור.
עכשיו יכלו להתוודות על מה שעשו ועל מה שהעיק עליהם כל השנים.
למה בקש יוסף לשכוח את בית אביו? כי זכר שאחיו קנאו בו ושנאו אותו:
היו אחי מכניסים בי עין הרע. עכשיו שאני כאן, מודה אני לך שאני חי ברווחה", (בראשית רבא פז ד).
יוסף לא ידע במי יכול לבטוח, ומי נגדו. הוא חשב שכל בני משפחתו: אביו ואחיו, בגדו בו, ולכן ניסה להתערות בחיי מצרים.
בכל השנים בהם היה יוסף מורחק ממשפחתו, בוודאי השתוקק לשמוע מה קורה במשפחתו, לפגוש ולראות את בני המשפחה.
ומה עם אביו הזקן? הרמב"ן, אחרי שעלה ארצה וראה את המרחק בין מצרים לחברון (כשִשה ימי רכיבה), שאל את השאלה הגדולה: מדוע לא שלח יוסף שליח אל אביו, כשעלה לגדולה, להודיע שהוא חי במצרים? הרי אביו התאבל עליו כל הימים ומאן להתנחם, ומשפחתו סבלה מרעב בשנות הבצורת? (רמב"ן מב 8). המשנה למלך מצרים, פותר החלומות, המשביר לכל העולם הקדום, קנה כל אדמות מצרים, הפך את המצרים לאריסים אצל המלך, לא יכול להודיע לאביו שהוא חי?
מדוע יוסף לא הודיע לאביו, שהוא חי, כאשר עלה לגדולה?
1. קנוניה: יוסף שכנע את עצמו שהייתה נגדו קנוניה של אביו ואחיו למכור אותו לעבדות, וחשש שאביו היה בסוד המזימה למכור אותו לעבד, שהרי אביו שלח אותו לראות בשלום אחיו, למרות שידע שהם שונאים אותו.
יוסף זכר: א. שאברהם גרש את בנו הבכור ישמעאל מביתו, והרחיק את לוט,
ב. יצחק העדיף את עשו על פני אביו.
יוסף היה בטוח שכשיעקב יראה שהוא לא חזר, מיד ישלח לחפש אחריו, והתפלא שיעקב אינו מחפש אחריו. ולכן חשש שאביו בחר באחיו, ולא בו, גזר דינו איתם, והיה בסוד המזימה למוכרו כששלח אותו לראות בשלום אחיו.
ולא ידע שהאחים רימו את אביו, והראו לו את כותנתו טבולה בדם והובילו אותו לחשוב: "טרוף טורף יוסף".
2. יוסף לא גילה לאביו שהוא עדין חי במשך 22 שנה, כדי לא להפליל את אחיו.
3. לו היה יוסף מספר לאביו, כי אחיו מכרו אותו לעבד, היה מפרק את המשפחה, ומסכסך בין אחיו, והוא העדיף לסלוח. אוריאל סימון.
4. לו יוסף היה חושף את מעללי אחיו, היה מקצר את חיי אביו.
5. יוסף האמין כי אחיו שכנעו את אביו, כי לטובת המשפחה יש להרחיק את הבן המסכסך.
ולמה לא חיפש יעקב את יוסף? יעקב שלח את יוסף לשכם, ויוסף בלי ידיעתו הלך לדותן, כך שאם היו מחפשים בשכם, אף אחד לא היה יודע מה קרה ליוסף, ויעקב האמין לבניו ולעדות הכתונת כי יוסף נטרף. (גם אימו נזהרה שלא תתבייש אחותה ונתנה לה סימנים.)
