מה עשו האחים בכסף? לפי צוואת זבולון: קנו לעצמם נעלים, כדי שיוכלו לרמוס ברגליהם את יוסף ולראות "מה יהיו חלומותיו"?
לפי צוואת גד, האחים קבלו 30 שקל בעד יוסף. 10 לקחו לעצמם שמעון וגד בסתר ו- 20 חילקו לאחיהם.
מכירת יוסף, הפיתוי של אשת פוטיפר והמאסר, הם עונש ליעקב וליוסף. ליעקב על גניבת הברכות, וליוסף: 1. הוצאת דיבה על אחיו 2. התנשאותו בבית פוטיפר 3. שכחת סבל אביו הזקן.
הרמב"ם שואל: והרי נגזר על בני ישראל לרדת למצרים, ולהיות שם עבדים 400 שנה. מדוע כותבים חז"ל שפרשת יוסף היא עונש ליעקב וליוסף? כי הרשות נתונה ביד כל אחד לעשות הטוב או הרע בעיני ה'. וקורא הדורות מראש ידע איך לנווט את דרכי ההיסטוריה.
וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.
גרסה 1: הביאו את יוסף לשוק העבדים במוף. הסוחר שמכר אותו הפשיט והלקה אותו כדי שיגלה את מוצאו. אשת פוטיפר צפתה מהחלון וראתה שהעבד מולקה, חשקה בו וקנתה אותו בסכום נכבד מהסוחר הישמעאלי ושינתה את מעמדו מעבד למנהל הבית המדרש.
כל ה*שקפה בעד החלון כרוכה בצער: 1. מיכל, 2. איזבל 3. אם סיסרא.
גרסה 2: פוטיפר ניסה לחלץ את יוסף מידי הסוחר באשמה שגנב נער חופשי מכנען והפך אותו לעבד, אבל יוסף סרב להפליל את אחיו, ואימת דווקא את גרסת הסוחר, אז ציווה פוטיפר להפשיט אותו בכיכר העיר ולהלקות אותו. אשת פוטיפר ראתה את הלקאת העבד, התאהבה בו והכריחה את בעלה להפסיק את ההלקאה, וקנתה את יוסף במחיר מופרז צוואת יוסף.
גרסה 3: פּוֹטִיפַר: הוא שחשק ביוסף, אבל גבריאל סירסו ולכן כתוב פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה. (ב"ר פז, ג, סוטה יג ב) אבן עזרא: היצר גרם לאשת פוטיפר להיות כ"כ להוטה אחרי יוסף ולבגוד בבעלה ולא שיערה ישוסף יגלה אומץ, עמדה מוסרית, נחישות, וכוח רצון ויצליח לעמוד בפיתוי. ל' גינצברג, אגדות היהודים, חלק ג (בתרגום הרב מרדכי הכהן, רמת-גן תשכ"ח) כשנסתרס עבר פוטיפר מהיות שר לכהן. ב"ר פרשה פ"ט
וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹונָיו הַמִּצְרִי, יוסף עורר אמפטיה אצל כל מי שפגש.
הסתרת מוצאו העברי בולטת בתחילת פרק ל"ט, בפסוקים הראשונים, התורה מציגה את פוטיפר במילים: פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי,
ואילו יוסף מוצג: ב כאִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.
יש קרבה צלילית בין אִישׁ מִצְרִי, לאִישׁ מַצְלִיחַ, בעיקר יש דמיון בתחילת ההגדרות: איש מִצְ(רִי), איש מַצְ(לִיחַ).
לעומת אִישׁ מִצְרִי, מתבקש הכינוי 'איש עברי', אולם זה לא כתוב.
הדגשת מצריות האדון, עם הדגשת הצלחת יוסף ללא כל ציון מוצאו העברי, מעידים על מאמצי ההתערות של יוסף במצרים.
אמון: וַיַּעֲזֹב (אדונו) כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בְּיַד יוֹסֵף, וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל; הַלֶּחֶם היא אשתו, בראשית רבה פו ו .
המצרים אינם אוכלים לחם עם העברים כי תועבת מצרים היא.
יוסף מצליח, כי ה' אתו: ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי ה' אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.
ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל בֵּיתוֹ, וְכָל יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי,: בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת ה', בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה. ו וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בְּיַד יוֹסֵף.
יוסף החל את מסעו מנקודת שפל, מהמיקום הנמוך ביותר: צעיר, בן 17 בהימכרו, רווק, רחוק מביתו, ובודד, כתונת הפסים נלקחה ממנו נזרק לבור, והוא נמכר כמעט ערום, מקבוצת סוחרי עבדים לסוחרי עבדים, עבד בארץ זרה שלא ידע את השפה. לא רק עבד, גם עברי – זר ונוכרי.
עלית יוסף במצרים הייתה הדרגתית מהמעמד הנמוך ביותר, כ- עברי, זר, ועבד. עלה למעמד מנהל בית פוטיפר:
יוסף בן התפנוקים של יעקב הפך לעבד. אך הוא לא התמוטט, ולא נכנס לדיכאון.
אופי: כשנמצא במעמד החברתי הנמוך ביותר: עבד במצרים, התגלה אופיו החזק, ולא נכנע לפיתוי. היה מסוגל לרסן את שאיפותיו כאשר התנגשו במצפונו.
העבד הפך למנהל הבית: יוסף היה יעיל, הצליח לרכוש ניסיון בניהול וצבר כוח. הצלחת יוסף חוללה שינוי במעמדו, והצלחה גורמת לקנאה.
וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה: (בר' לט) : יופיו המיוחד של יוסף משך גברים ונשים. יוסף הוא הגבר היחיד בתנ"ך שזכה לתואר כפול, בדיוק כמו רחל אימו.
אקדח מעשן: יוֹסֵף, יְפֵה תֹאַר, תיאור יופיו במערכה ראשונה, הוא כמו האקדח במערכה 1, המבשר שהיופי יגרום בעיות בהמשך העלילה. ואכן אשת פוטיפר נמשכה אל יופיו, וגרמה למאסרו. (יש ספור מצרי דומה מהמאה ה- 13 לפ"הס, על אישה שניסתה לפתות את גיסה ואחר טפלה עליו אונס. בספור המצרי האל נעמד בין האחים בדמות אגם ואיפשר לצעיר להסביר לאחיו מה שקרה.)
יְפֵה תֹאַר, וכי עכשיו נהיה יוסף יפה? אלא עכשיו התחיל יוסף, אוכל ושותה ומסלסל בשערו ומסמסם בעיניו .. אמר הקב"ה: אביך מתאבל אבל ועצב עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך? הריני משלח בך את הדב". אם כן אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר העמידה אותו בניסיון כעונש על שכחת בית אבא, תנחומא וישב ה ח. בראשית רבה פז, ג.
וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אחרי התבססות יוסף בבית אדוניו.
וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף, אל חייה המשעממים של אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר נקלע עלם יפה, חזק, חכם ומוכשר.
ליוסף הייתה כריזמה שחיבבה אותו על כל מי שאתו בא במגע. כריזמה זו העלתה אותו בסופו של דבר לגדולה, אך היא גם הייתה בעוכריו, כשאשת אדונו התאוותה אליו. אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר נמשכה לצעיר המצליח.
לאשת פוטיפר אין שם, והמדרש קרא לה זוליכה.
"ותיתן לכל הנשים אתרוגים ותיתן להן סכינים, ותצוו וילבישו את יוסף והביאוהו לפניהם, ותבטנה הנשים ביוסף ותחתוכנה כולן את ידיהן בסכינים אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים בדמן. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו ביופי יוסף. ותרא זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן: הלא אתרוגים נתתי לפניכן ותחתכו כולכן את ידיכן? ותראנה הנשים את ידיהן וכולם מלאות דם, ותאמרנה: זה העבד אשר בביתך, לא יכלנו להסיר את עפעפינו ממנו מיופיו.
ותאמר אליהן: ואף כי אנוכי בביתי תמיד. ואראה אותו יום יום, איך לא אחלה מזה ולא אמות מזה", תנחומא (וישב ה): (ספר הישר, פז 1).
הטרדה ע"י בעל סמכות: אשת פוטיפר הייתה בעלת הכוח, בעלת העושר, בעלת הסמכות. היה לה כוח לעזור לו, להקל עליו אך גם להרוס אותו.
שִׁכְבָה עִמִּי: דרשה מיוסף בחוצפה שִׁכְבָה עִמִּי פעמים רבות המדרש. אך בהדרגה: 1. וַתִּשָּׂא .. עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף (עשתה לו עיניים). 2. אח"כ פנתה אליו בבקשה מפורשת: שִׁכְבָה עִמִּי, (פס' 7). 3. המשיכה לנדנד לו כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (פס' 9)… 4. לבסוף עברה ללחץ פיזי: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ (פס' 12).
אמר ר' יוסי ברכיה: "ארורים הרשעים, דיברה כבהמה. חז"ל הישוו את בקשתה הגסה של אשת פוטיפר: שִׁכְבָה עִמִּי, לפנייתה המנומסת של רות לבועז: "ופרשת כנפיך על אמתך, כי גואל אתה."
ניסתה לפתות אותו ב- 10 ניסיונות.
פיתוי כלכלי: 1. נתנה לו 1000 כיכרי כסף. והבטיחה לו עוד עושר.
2. פיתוי חברתי, מעמדי.
3. פיתוי דתי, הבטיחה לעזוב את האלילים,
4. פיתוי רגשי: בכתה.
5. נתנה לו אוכל מכושף,
6. נפלה למשכב, ובעלה איים שיכניס לה צרה לביתה.
7. איימה להרוג את בעלה,
8. נעלה הדלת קדמוניות היהודים.
9. אמרה לו: הישמע לי, אמר לה: לא. אמרה לו: הריני חובשת אותך בבית האסורים, אמר לה: ה' מתיר אסורים,
אמרה לו: הריני כופפת קומתך, אמר לה: ה' זוקף כפופים,
אמרה לו: הריני מסמאת עיניך, ענה: ה' פוקח עיוורים (יומא לה, ב).
חשבה שתפתה אותו בנקל, אך נכשלה.
גודל הפיתוי:
1. יוסף היה גבר בן 17 והיא אישה. קשה היה לו להסכים, אך קשה לסרב לטעום מפרי החטא המתוק.
2. נחמה ורוך: הוא היה עבד שיכל למצוא נחמה ורוך בזרועותיה. זו הייתה הזדמנות להתעלות ולו לשעה קלה מההשפלה והקושי שבעבדות,
3. אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר ייצגה את כוח המשיכה של העולם הנוכרי מבחינה תרבותית, רומנטית, וכוחנית: היא הייתה אשת אדונו המצווה עליו.
4. מעמד חברתי: יוסף היה יכול לחזק את מעמדו בבית פוטיפר.
יכולה הייתה לקדם את מעמדו החברתי ולעזור לו להתערות בחברה החדשה. פיתוי חברתי.
5. יוסף היה שאפתן, והענות לאישה הייתה אולי מקדמת אותו, בעזרתה יכול היה לצאת מהעבדות: בעזרתה יכול היה אולי להשתחרר מהעבדות.
אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי: מחד הייתה אשת אדוניו, והוא עבד, והיה עליו לציית לכל פקודותיה וסירוב עלול לסכן את בטחונו האישי, אם יפגע ויעליב את גברת הבית. ובעלה היה אדונו, שהיטיב עמו.
יוסף חשש שהיא תהרוס אותו בכל מקרה. סירובו עמד להביא עליו אסון מידיה, אך לו היה נענה, אדונו יוכל להרוג אותו, ובכל בחירה היו סכנות.
יוסף הנאמן: וַיְמָאֵן: וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.
יוסף הצדיק: יוסף ידע לבלום את שאיפותיו בעזרת הקוד המוסרי שרכש בבית אביו.ואולי חשש מהאדון שיעניש אותו אם ישמע לה.
גדולת יוסף: סיפור זה, נועד להדגיש את גדולתו המוסרית של יוסף ואיך התעלה מעל כל אחיו.
הציג קוד מוסרי גבוה: וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת? וְחָטָאתִי, לֵאלֹוקִים.
יתכן שהעמדה המוסרית שהציג עלבה בה, יותר מאשר סירובו להיעתר לה.
מצפון: אמנם יוסף דחה את חיזורי אשת פוטיפר, אך הוא נאבק נגד היצר
עמד בפיתוי: וְחָטָאתִי, לֵאלֹוקִים! = חטא דתי. יוסף הצליח לעמוד מול דמעות המפתה.
מותר האדם מהחיה – היכולת לשלוט בייצר. מלחמת כיבוש היצר של יוסף: גבר על טבעו כגבר: יוסף עמד בפני פיתויה של אשת פוטיפר: שכלו וחינוכו גברו על יצרו.
י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ: 1. לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ,
2. לִהְיוֹת עִמָּהּ. כפילות הלשון מלמדת שלא רק שסרב לשכב אצלה, אלא גם נזהר לִהְיוֹת עִמָּהּ ביחידות.
עמד בניסיון: "נוח לי לסבול הכול ובלבד שלא לחטא".
עד ליום שבו חל מפנה ביחסיהם. יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, אבן עזרא: יום המפנה חל שבוע לאחר הבקשה הראשונה.
יובלים מהספרים החיצוניים: שנה אחת עמד יוסף בפני פיתויי האישה.
וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; אמר ר' יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו" . רש"י: לתשמיש המיטה, (סוטה, (לו ב):. ילא יכל לעמוד בפיתוי,
נטה להיכנע לה ולעצמו, ולהיענות לה (בבלי סוטה לו ב). וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת. ר' ישמעאל: אותו יום יום חגם היה, והלכו כולם לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה: "חולה אני". אשת פוטיפר שיחקה כאן גם את חוה, גם את הנחש וגם את הפרי האסור בניסיון לפתות את יוסף.
גם יוסף שיחק באש: כניסת יוסף אל הבית ה"ריק" לכאורה היא פעולה שיוסף החכם היה צריך לשער מראש את תוצאותיה, והיה עליו להיזהר מכך.
יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ אשת פוטיפר ניצלה את העובדה שלא היה איש בבית כדי לתפוס בבגדו – בגידה.
וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ מחיצה אחת – הבגד הפרידה בינו ובין אדונו, וגם מחיצה זאת ביקשה אשת פוטיפר להסיר.
וַיְמָאֵן – הנשלט שלט בעוצמת יצרו ובמפתה; לעבד היה כוח לשלוט בעצמו, באשת פוטיפר ובמצב. כאשר אמר: "לא", למפתה, הוא הראה שאין הוא עבד נכנע, אלא הוא בעל הכוח, הגבר היכול להיענות או לסרב.
מדוע סרב להיענות לפיתוי?
1. אֵין אִישׁ החליט שהוא עצמו לא יהיה אִישׁ אם ייכנע לתשוקה, בראשית רבה פז.לפני מותו אמר יעקב: ותשב באיתן קשתו, ויפזו זרעי ידיו, מידי אביר יעקב, משם רועה ישראל, אמר ר' שמואל: ותשב באיתן קשתו, קשיותו, נמתחה הקשת וחזרה.
2. מצפון: דמות אביו לנגד עיניו: באותה שעה בא דיוקן אביו ונראה לו. אמר: "יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד, רצונך שימחא שמך מבניהם, ותקרא "רועה זונות"? רש"י: אפילו הוא במרחקים, עדין דמות יעקב מנצנצת לנגד עיניו ומצילה אותו.
חינוך: זה מה שנטע אביו בליבו. אותו אב שהוא ביקש לשכוח, דמותו עמדה לו תמיד לפני עיניו, אביו חזר אליו תדיר בחלומו ובמצפונו.
אופי: פלוויוס (יוסף בן מתתיהו, עמ' 44) אשת פוטיפר ראתה לפניה רק את מעמד העבד של יוסף, אבל לא ידעה להעריך את תכונותיו הטובות שעמדו לו, למנוע ממנו לבגוד באדונו.
3. מוסר:אשת איש: הֵן אֲדֹנִי, (האם התכוון לפוטיפר? לאביו? או לאביו שבשמים?) לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה.. בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ;
היה נאמן למעבידו. וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת?
בגידה: להיענות לאישה, יהיה מעשה בגידה באדונו שהוא גם בעלה. אשת פוטיפר הייתה גם אשת איש, וגם אשת אדונו ולשכב עם אשת איש היה תמיד פשע חמור.
2. כפיות טובה: יוסף העריך את האמון שנתן בו אדונו והמעמד שנתן לו.
נאמנות למעביד: לא רצה לבגוד בנדיבות המופלגת של מי שבטח בו ולהחזיר לו בכפיות טובה, ולקחת לעצמו את הדבר היחיד שהוא מנע ממנו.
3. טעם דתי: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹוקִים. הוסיף הנמקה דתית. בעיניו עשית רעה לזולת, היא חטא כלפי אלוקים. רמב"ן: למרות שהייתה אשת אדונו והוא פחד ממנה, פחד יותר מה'. יוסף ייצג פה ערכי תרבות יהודית.
רמב"ן: הבליט את הטעם הדתי וטען: רק לאשת פוטיפר אמר כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, אבל באמת לא רצה לחטא לה'."
וַיְמָאֵן, בזכות מה הצליח יוסף למָאֵן להצעת אשת פוטיפר?
בזכות יעקב אביו, האחים הראו לו את כותנת יוסף כדי לשכנעו שבנו מת, וכתוב: וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, יעקב לא התייאש, ובעמקי ליבו עדין קיווה לחזור ולראות שוב את בנו.
אמונה: 1. אחיו בגדו בו, שנאו אותו, מכרו אותו, והורידו ממנו את כותנתו.
2. אשת פוטיפר העלילה עליו שקרים, ולקחה את בִּגְדוֹ. ובכל זאת יוסף האמין שה' לא יזנח אותו.
3. תפילה: צוואת יוסף צוואת השבטים: שנכתבו במטרה חינוכית אידיאולוגית, הדגישו שיוסף פנה לבקש את עזרת ה' וגזר על עצמו צום וסיגוף, והצליח לעמוד בפיתוי בזכות התפילות והצומות שקיבל על עצמו.
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ: יוסף נאלץ לעזוב את בגדו, שכן החזיקה בבגדו בכוח.
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. הסרת הבגד ציננה דמו, ואפשרה לו להימלט מן הבית. "וישבור את הבריח וינס מפניה (היבלים, לט 9). כשנס, בגדו נשאר בידיה.
הכתונת הראשונה והמעמד הוענקו לו ע"י אביו ללא מאמץ, ואילו הישגיו בבית פוטיפר היו פרי ברכת ה', כישוריו, ועמלו.
השיל שוב ושוב כנחש את עורו.
בשנית: (נחמה ליבוביץ): 1. נלקחה ממנו הכתונת,
2. בשנית שמשה הכתונת כדי להטעות את פטרונו,
3. בשנית נפל ממעמדו הרם,
4. הושלך לבור. למרות צדקותו הסתיים גם פרק זה בנפילה לבור, ובהשפלתו, רד"ק.
למה? המכירה, הפיתוי של אשת פוטיפר והמאסר, הם עונש ליעקב וליוסף. יעקב: נענש, במחשבה של 22 שנים שבנו מת, על גניבת הברכות.
יוסף נענש כי: 1. הוציא את דיבת אחיו רעה,
2. סיפר חלומות הגדלות שלו לאחיו.
3. שכח במצרים את סבל אביו הזקן.
4. התנשא בבית פוטיפר,
וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה. הבגד הפך להיות מוצג משפטי, עדות ביד המאשימה, כמו הכתונת, ביד אחיו.
יוסף בלי הבגד, יצטרך: 1. להסביר איך בגדו הגיע לידיה,
2. יסבול שוב משנאה, השפלה, עונש קשה, ויואשם על לא עוול בכפו.
התנגדותו הגבירה כעסה: וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
למה המציאה סיפור ולא שתקה? 1. חפשה "דעת קהל" לחגוג נקמתה.
2. פגיעה בכבודה: יוסף פגע בגאוותה בכך שדחה אותה, האישה שלפה ציפורניה והפעילה את עבדי הבית ואת בעלה כדי לנקום בגבר שדחה אותה.
נקמה: "אין בגיהינום זעם המשתווה לזעמה של אישה דחויה (מחזאי אנגלי, קונגריב). אין נקמה כמו נקמת אישה שנדחתה.
3. נפגעה תדמיתה המוסרית: לא רק שעבד זר דחה אותה, יוסף הציג עמדה מוסרית גבוהה שביישה את עמדתה המוסרית.
4. חששה שיוסף יספר את האמת, ויגלה את סודה, ומסרה גרסה מקדימה ובדויה. השתמשה בבגד כדי לשקר לכולם:
רְאוּ הֵבִיא לָנוּ: גיסה אותם בערמומיות: הֵבִיא לָנוּ, 1. נגד בעלה, אדונם ומעבידם: מי הביא? האדון! ניצלה את טינתם כלפי מעבידם.
2. שנאת זרים: אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ: נגד הגבר הזר, השמי,
עִבְרִי, איש זר, התכוונה לזכות באהדת עבדיה: עִבְרִי.
ניצלה את שנאת הזר הטבועה בהם, עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ: בָּנוּ – יכול לפגוע לא רק בי, אלא בכל המצרים.
לא כינתה אותו "עבד", כי היו עלולים להזדהות עם בן מעמדם, לכן הדגישה בדבריה אליהם את זרותו: עִבְרִי.
3. הצלחתו יצרה עוינות וקנאה: עבד שמעמדו גבוה משלהם ומפקח עליהם.
שנאה: רצתה להעביר אותם למחנה שלה, כדי שיזדהו איתה.
יז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, טענה לפני בעלה: הָעֶבֶד הָעִבְרִי, פגע בי כעבד, וכעברי.
| הכתוב מדווח: | אשת פוטיפר מדווחת: |
| לעשות מלאכתו, (11). ויעזוב בגדו בידה, (12).קראה לאנשי ביתה רק לאחר שברח 4 | לשכב עמי, (14).לצחק בי, (17).ויעזוב בגדו אצלי, (15, 18).זעקה לעזרה ולכן ברח. |
בָּא לְצַחֶק בִּי. טענה: עבדך ניסה לתקוף אותי. טענה שצעקה, כדי לבסס אשמת האונס, וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה.
כעדות הציגה את בגדו של יוסף שנשאר אצלה. הבדלי הגרסאות של אשת פוטיפר.
| מדווחת לעבדים. | מדווחת לבעלה. |
| ראו, הביא לנו איש עברי, לצחק בנו,בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי,וינס, ויצא החוצה | "כדברים האלה" כמו שדווחה לעבדים,עֶבֶד הָעִבְרִי, לְצַחֶק בִּי. (את "לשכב עמי" העלימה)וינס החוצה. (יוסף יצא לאט אך היא חששה פן העבדים ראהו). |
למה יוסף שתק ולא הכחיש את האשמות? יוסף לא הכחיש. אולי כי הבגד שבידי אשת פוטיפר היה עדות מרשיעה כנגדו, והבין שלעבד אין סיכוי כשזה "המילה שלו נגד המילה שלה" ואולי למד לא להוציא דיבת האחר. אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי. האשימה אותו שהביא את העבד כדי לפגוע בה.
| דברי הכתוב (י"ב) | דבריה לאנשי ביתה, העבדים, (י"ד-ט"ו). | דבריה לבעלה (י"ז-י"ח). |
| 1. וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ | וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי | וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי |
| 2. וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה | וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה | וַיָּנָס הַחוּצָה |
| 3. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ | וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל | כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא |
| 4. | ראו, הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי | בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי |
| 5. | לְצַחֶק בָּנוּ | לְצַחֶק בִּי. |
יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ. וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, בֵּית הַסֹּהַר: פוטיפר לא חקר את יוסף ולא ביקש ממנו להתגונן בפני האשמות אשתו ושם אותו במְקוֹם, אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים;
וַיְהִי שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר. פוטיפר מתואר כסריס פרעה, שר הטבחים ואיש מצרי. ריבוי התארים מעיד על חשיבותו, ומסביר כיצד יכול היה לאסור את יוסף בבית אסירי המלך.
צידוק הדין: כששמו את יוסף בבית הסוהר, אמר: צדיק אתה ה' על כל מה עלי, הלשן הלשנתי את אחי אל אבי, ולא שמתי לב אל צרת נפשם, לכן יסרני ה' (יומא).
יוסף ביקש לברוח ולנוס, מהפיתוי ומהמפתה, ובשל החשש מהפיתוי, הניח לפוטיפר לזרוק אותו לכלא, שם חש מוגן מהפיתוי.
כלא הוא לא רק עונש, כלא הוא גם הגנה על אסירים מפני נקם, (בן נון י, 929).
האם האמין פוטיפר לאשתו או ליוסף?
האמין לאשתו – יוסף בן מתתיהו (פלביוס עמ' 44): "ומשום שהיה שקוע באהבתו לאשתו, נתן אמון גמור בה ובחפותה. ושם את יוסף בבור והיה מתגאה בצניעותה ותמימותה של אשתו", בראשית רבא, (פרשה פז ט).
היה מסופק: בגלל הספק ובגלל כבודה, לא הרגו אלא שם אותו בבית הסוהר, הספורנו.
נאלץ להאמין: פוטיפר נאלץ להאמין לאשתו, אחרת כל ילדיו היו נחשבים כנולדים מפרוצה, בראשית רבא, (פרשה פז ט): אמר: שלא יוציאו לעז על בני.
לכאורה העניש פוטיפר את יוסף. אך העובדה שהכניסו לכלא ולא הרגו מעוררת שאלות: לו היה פוטיפר מאמין לאשתו, היה וודאי הורג את יוסף.
למה לא הרג את יוסף? הרוב חושביםשפוטיפר שם את יוסף במְקוֹם, אֲשֶׁר אֲסִירֵי (ושרי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים, לבית סוהר לנכבדים, כי לא האמין לאשתו, ורק דאג להפריד ביניהם: מדוע פקפק בדבריה?
1. לקחה חלבון ביצה ושפכה על הסדין. פוטיפר הלך להתייעץ עם חרטומי מצרים ואלו אמרו לו שמה שיש על הסדין זה חלבון ביצה, תרגום יהונתן לתורה.
2. שאלה א. למה השאיר בגדו בידה? למה מי שמנסה לאנוס, משאיר את בגדו בידי האישה שלכאורה ביקש לתקוף.
שאלה ב. למה הבגד שלו קרוע ולא שלה: הסריסים אמרו שמכיוון שהבגד של יוסף קרוע ולא בגדה, סימן שהיא תפסה וקרעה את בגדו.
וַיְהִי שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר. אשת פוטיפר המשיכה לפתות את יוסף גם בכלא. "אף בשעה שהיה יוסף אסור בבית האסורים, לא נפטר מן התחבולות שחיבלה בו אשת פוטיפר. כשרצה בעלה להורגו, לא הניחה לו ואמרה: למה תפסיד ממונך? הנח אותו בבית הסוהר עד שתמכור אותו ותיקח את ממונך, כל זה עשתה שמא סוף סוף יתרצה לה, תנחומא (וישב ה). 1. חשפה גופה בפניו, 2. הבטיחה לעזוב את אליליה וללכת בחוקות ה'. 3. איימה להרוג בעלה, ענה לה יוסף: לא די שאמנה ברשימת הנואפים, אלא גם של הרוצחים? 4. שלחה לו אוכל מכושף 5. הבטיחה, להוציאו מן הכלא. "מלא את תאוותי, ואנוכי אוציאך מן האזיקים". 6. איימה להחמיר את מצבו בכלא, 7. איימה עליו שתביא עליו רעות רבות. 8. בכתה לפניו, יוסף בן מתתיהו. 9. ועוד איומים, והבטחות רבות, צוואת יוסף (ט, 1). 10. איימה: "אשניאך על הבריות", ענה: "ה' אוהב צדיקים", איימה: "אמכורך לארץ רחוקה", ענה: "ה' שומר גרים", איימה: "אעוור את עיניך", ענה: "ה' פוקח עיוורים", איימה: "ארעיבך", ענה: "ה' נותן לחם לרעבים", אכופף את קומתך", ענה: "ה' זוקף כפופים", (בבלי יומא לה ב. בראשית רבה פז 10, תנחומה וישב טז).
שנה שלמה המשיכה לפתותו בכלא, בראשית רבא: (פז ה) ספר היובלים.
ספר החסידים מהמאה ה – 12 טוען שגבר אפילו יהיה צדיק כיוסף, גיבור כשמשון וחכם כשלמה, עדין ייפול ביד אישה. יוסף בניגוד לשמשון לא התפתה לכן הפך למשנה למלך, בעוד שמשון מת על אדמה זרה תחת הריסות מקדש דגון.
בשנית סבל, אבל הפעם סבל בשל צדיקותו ונאמנותו.
למה? 1. המאסר קירב אותו אל שרי פרעה, למרכז השלטון. מהכלא יעלה עד למרכבת המשנה למלך מצרים.
ירידה זו לבור, היא ירידה לצורך עליה.
2. עליה אמיתית נקנית בייסורים. כי 7 ייפול צדיק וקם.
מדרש: ויעזוב בגדו בידה וינוס הים ראה וינוס למה נס? כותנת פסים = פס ים רצועה של יבשה בתוך הים. 3. יעקב עשה ליוסף כותנת פסים אשר הובילה את ישראל למצרים וממנה לא"י.
להודיע צדקתו של יוסף ושילמד אדם ממנו לכבוש יצרו ויקבל שכר.אמר ה': פה שלא נשק בעברה – עַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי;
צַוּוָאר שלא הרכין לעברה – וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוּוָארוֹ.
יַדים שלא חטאו באישה וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּיתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף;
גוף שלא חטא – וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,
רגלים שלא פסעו לעברה – וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ,
התגבר על הרהורי עברה – וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; אב בחכמה.
מכיוון שעמד בניסיון ולא התפתה לה, נסלח לו חטא השכחה וההתכחשות לבית אביו.
אחי יוסף נישאו וילדו ילדים, הם לא נענשו. מי שנענש בעיקר ממכירת יוסף, היה יוסף עצמו, שהיה שנים רבות עבד לאדונים שונים, ובכלא.
בֵּית הַסֹּהַר: יוסף עמדה לו בת מלכים ושידלתהו ולא שמע, והרי נזרק לכלא, האם צדיק ורע לו?
לבסוף מה היה לו? "כל דבר שנצטער יוסף עם אדוניתו, היה לו יתרון ממנה, למה? שנטל את בתה בראשית רבה (וילנא), פרשה פ"ט: נטל מלכות ונשא בתה", (מדרש הגדול). (סוטה לו ב).
בִּיגוֹנוֹ. רַע. הלל.
| רק הַכִּיסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ,וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנֵי יוֹסֵף וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר.וַיְהִי שָׁם שְׁנָתַייִם יָמִים.וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹור אֹתוֹ. | וַיַּעַן יוֹסֵף: אֱלֹוקִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.וַיִּפְתֹּור לוֹ שְׁנֵי חֲלוֹמוֹתָיו.וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ,ייִשָּׁק כָּל עַמִּי,רַק הַכִּיסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. | רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.וַיִּקְרָא שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִיּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת,בַּת-פּוֹטִי פֶרַע אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר שַׂר טַבָּחִים סְרִיס הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה.וּפוֹטִיפַר מֵת בִּיגוֹנוֹ. |
יוסף נולד לגדולות והיו לו שאיפות גדולות, אך כצעיר היה:
נרקיסי: אגואיסט, אנוכי, וראה את עצמו במרכז,
החל כצעיר חסר רגישות לצרכי האחר: הסתכסך עם אחיו, התבדל מהם, הבליט גדולתו:11 שיבולים, שמש, ירח וכוכבים משתחווים לאלומתו.
עבר מהפך: כאשר נמכר לעבד, למד להכיר, להבין ולראות את צרכי האחר: ממפונק המרוכז בעצמו, הפך יוסף לאדם שידע למשול ולדאוג לכל ארץ מצרים.
כנער הביא יוסף את דיבת אחיו רעה לאביו. מתי למד יוסף להיזהר מדיבה? 1. אשת פוטיפר העלילה עליו והוא למד את כוחה ההרסני של הוצאת דיבה ולמד לנצור לשונו ולשתוק. לא ניסה להוציא את דיבת האישה רעה, למרות שידע שהאשמתיה מסכנות את חייו ובוודאי את חירותו היחסית. לכן יוסף לא השיב לטענות האישה.
2. בשום שלב, לא גילה לאביו, את האמת, על כך שאחיו מכרו אותו למצרים.
חן יוסף עבר לצאצאיו: וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר. שמות ג 21. וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם וכן: וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, (שמות יא 3). וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם, (שמות יב 36).
השוואה בין יהודה ליוסף.
| "יהודה" | יוסף" |
| 1. יהודה מביא את בגדו של יוסף כהוכחה למות אחיו.2. חפציו משמשים להוכחת אבהותו3. תמר נאשמת בחטא שלט חטאה,יהודה נופל למלכודת תמר,צדקת תמר יוצאת לאור, | 1. אשת פוטיפר מביאה את בגדו של יוסף כהוכחה, לנסיון האונס שלו.2. בגדו של יוסף משמש להוכחת אשמתו.3. יוסף נאשם בחטא שלא חטא,יוסף נמלט מהפח שטמנה אשת פוטיפריוסף מושלך לבור. |
