וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בשְׁכֶם. שְׁכֶם, 3 פעמים כתוב שהאחים בשכם.
1. אולי הלכו עד שכם כי בקשו להתרחק מהאח המרגיז,
2. אולי האחים נאלצו להתרחק עד שְׁכֶם, כדי לטכס עצה איך להתמודד עם האח שמתיימר למשול בהם.
3. אולי הרחיקו צפונה בגלל בצורת.
4. סכנה: הרב הירש: אולי האחים הלכו לשכם, למרות הסכנה, כי האמינו ששם יוכלו שוב להתלכד, ולעמוד מול האויב החדש שקם עליהם מבית, האח המלשין והמתרברב.
מי לא הלך? יוסף נשאר להתפנק ליד אביו. (גם כשירדו למצרים, יעקב שמר את בנימין לידו). יוסף חרג מהקולקטיב, לא יצא עם אחיו לרעיית הצאן.
האחים עבדו יחד, רעו את הצאן יחד, ויוסף לא. הוא לא יצא לעבוד ונשאר לחסות בצל אביו.
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל, למה ישראל, ולא יעקב? כי פה מתחילה ירידת ישראל למצרים. אֶל יוֹסֵף. יוסף יצא בשליחות אביהם של עם ישראל אל אחיו.
הֲלוֹא אַחֶיךָ = הלוא הם אחיך, רֹעִים בִּשְׁכֶם, שְׁכֶם הוא מקום פורענות: שם עינו את דינה, שם קלקלו השבטים: שמעון ולוי.
שם אבימלך: וַיַּהֲרֹוג אֶת אֶחָיו.. שִׁבְעִים אִישׁ, עַל אֶבֶן אֶחָת, (שופטים ט ה).
שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר: וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹור מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹוהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, דברי הימים ב י 1
ובחלוקת הממלכה: וילך רחבעם שכמה מלכים א 12
תחילת מכירת יוסף: לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר;
יד וישלחהו מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן והלוא חברון בהר? אלא מעצה עמוקה של הצדיק, הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר בברית בין הבתרים: כי גר יהיה זרעך רשי.
ידינו לא שפכו את הדם הזה: נשתעבד במצרים, ונצא ממצרים, כחלק מהתוכנית האלוקית הגדולה, שנמסרה לאברהם בברית בין הבתרים.
פרק ק"ה תהילים. המזמור אינו קושר בין יעקב לשליחת יוסף, אלא כדי לקיים את ברית בין הבתרים.
| יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף. יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ; בַּרְזֶל, | בָּאָה נַפְשׁוֹ. יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. כ שָׁלַח מֶלֶךְ, | וַיַתִּירֵהוּ; מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.כא שָׂמוֹ אָדוֹן לבֵיתוֹ; וּמֹשֵׁל, בְּכָל קִנְיָנוֹ. כב | לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ; וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם; וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ חָם. |
ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה ה' כמה תחבולות כדי להורידו בכבודו, לכן נמכר יוסף, כדי שיוכל לשלוח מרכבות להביא אליו את אביו. לכך: ויקרא רעב על הארץ, ולמה? פסוק כג מדרש תהילים שוחר טוב: 'ויבא ישראל מצרים'.
למה יעקב לא שלח את יוסף באמירה אחת, אלא עצר, וחיכה לתגובת יוסף? כי הוא היסס. יעקב ידע שהיחסים בין הבנים ויוסף רעים, וחיכה לשמוע את תגובת יוסף, ולוודא שהוא מוכן ללכת.
וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי: למה נקרא יוסף ה"צדיק"? הרי הוציא את דיבת אחיו רעה, הלך אליהם בכותנת הפסים, וסיפר להם את חלומות הגדלות שלו?
כתוב שהאחים, קנאו ביוסף, שנאו אותו "ולא יכלו דברו לשלום".
נראה שגם יעקב וגם יוסף ידעו זאת.
בהִנֵּנִי, מתחילה עליית יוסף. הוא ענה: הִנֵּנִי. לשון ענווה וזריזות, אע"פ שידע באחיו ששונאים אותו, רש"י.
1. והנה יעקב שלח את בנו האהוב לגוב אריות מסוכן, ויוסף אמר הִנֵּנִי.
2. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: יוסף שהיה מודע לקנאת האחים בו, בכל זאת הסתכן כדי לגלות מה שלום אחיו.
למה יוסף הסכים ללכת? כדי להיענות לבקשת אביו.
אמירת יוסף, הפוכה לאמירת קין: בראשית ד ט: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? אך ליוסף היה חשוב לדעת מה שלום אחיו.
ומי עוד אמר הִנֵּנִי? וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי. בעקדת יצחק כאשר ה' ציווה על אברהם, להקריב את בנו.
| עקדת יצחק | מכירת יוסף |
| אברהם ענה לה': הנני.וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל,האיל נשחט במקום יצחק. | יוסף ענה ליעקב: הנני.וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק;ראובן: וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ:וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ,וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה.שעיר עיזים נהרג במקום יוסף. |
וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי. הדברים הללו היה יעקב נזכר ומעיו כאבו: יודע היית שאחייך שונאים אותך, והיית אומר לי: הִנֵּנִי, (בראשית רבה פד יג).
נראה שכל השנים יעקב ייסר את עצמו כשזכר שהוא זה ששלח את בנו האהוב לדרך שלא חזר ממנה.
ניסיון יוסף, מזכיר את ניסיון אברהם, להתגבר על נטית הלב בעקדת יצחק:
| עקדת יצחק | הניסיון של יוסף |
| וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו,וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה,כִּי יְרֵא אֱלֹוקִים אַתָּה, | וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף,וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה,וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה,וְחָטָאתִי, לֵאֱלֹוקִים. |
לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; (בראשית מ"ב) אל לוע הארי הטורף.
למה שלח יעקב את יוסף אל אחיו? יוסף הרי הוציא את דיבת אחיו רעה, וכתוב שהאחים, קנאו ביוסף, שנאו אותו "ולא יכלו דברו לשלום". וכי יעקב לא ידע באיזו סכנה הוא העמיד את יוסף, אותו אהב יותר מכל בניו?
1. ה' סתם את נבואת יעקב, כדי להתחיל את מהלך ירידת מצרים אברהם בן הרמב"ן. 2. וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ, שליחות של חיפוש אחווה ושלום אחים. יעקב שלח את יוסף לראות אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ, (ולא את שלום בניו). שְׁלוֹם אַחֶיךָ? יוסף נשלח לראות את שְׁלוֹם אחיו", לעשות שׁלוֹם עם אחיו, יעקב ביקש לקרב בין יוסף לאחיו. (גם יוסף וגם יעקב ידעו על שנאת האחים אליו. אולי לכן חשד יוסף אח"כ שאביו היה בעצה אחת עם אחיו, בניסיון להפטר ממנו, ולכן לא יצר אתו קשר 22 שנה).
3. לֶךְ נָא רְאֵה "ראה בשכלך, ותקן המעוות". יעקב, שחווה בעצמו קרע בינו ובין עשו, היה מעוניין שיוסף ישלים עם אחיו ויפייסם, כדי שהמשפחה תישאר מאוחדת. תגשר על הפער שנפער ביניכם. הספורנו.
4. יעקב רצה שבניו יתרחקו משכם, וחשב שאם יראו ששלח את יוסף להזהירם, יקבלו את ההזהרה ברצינות.לכן זכה יוסף ששכם נוספה על נחלתו, הראש.
וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, מי שיהיה המשביר לכל מצרים, צריך ללמוד לדאוג לרכוש.
וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר: (לז 14). יעקב ביקש מיוסף לחזור ולדווח לו על שלום אחיו, לכן אחיו הבוגרים חשדו שאחיהם הצעיר בא לפקח עליהם. הם יכלו לפרש את בואו כאילו בא לרגל אחריהם בשביל אביו.
האם באמת יוסף ניסה להתגרות באחיו כשבא כמפקח לראותם?
הרי יעקב שלח את יוסף אל אחיו, להתפייס איתם, ולמה יוסף וגם אביו לא הבינו, שהוא צריך ללבוש "ג'ינס"? יוסף הלך אל האחים בשדה כשהוא לבוש בכותנת הפסים המפלה שרק הוא קיבל.
ויבא שכמה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה. יוסף יכול היה לחזור אל אביו ולהגיד שלא מצא את אחיו, אבל המשיך לחפשם. יוסף הקפיד בקיום "כבוד אב", דבק במשימה והמשייך לחפש אותם גם בדותן(רשב"ם: ועוד מפרשים).
וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, מחוץ לבית ורחוק מהאב הוא אחרי אחיו ולא המוביל.
יוסף המשיך לחפש את אחיו, למרות שהיה מודע לשנאתם כלפיו. (אבל אולי לא היה מודע לעומק השנאה).
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, מסמל חולשה. כשיעקב לא היה לצידו, ניטל כוחו של יוסף. בבית, יוסף היה החזק, בחוץ היה תֹעֶה.
וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹור מַה תְּבַקֵּשׁ. האיש (לפי המדרש, מלאך) פנה אליו.
למה ה' שלח לו מלאך? כי ה' רצה שיוסף יגיע אל אחיו. הדרך שבה הלך יוסף מראה שמהשמים הוליכו אותו, 1. פגש את האיש,
2. איש ששמע את אחיו אומרים: נֵלְכָה דֹּתָיְנָה.
כמעט ניצל מהמכירה, אבל ה' זימן לו איש שהדריכו למצוא את אחיו.
וַיֹּאמֶר, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, יוסף רצה להשלים עם אחיו. כאשר הוא טעה בדרך, היה צריך לשאול את האיש שפגש, אם ראה 10 רועים והעדרים שלהם? ולא לספר לו שהוא מְבַקֵּשׁ את אחיו.
תשובתו: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ מגלה שחיפש את אלו שחש כלפיהם אהבת אח, וביקש לפיסם.
הַגִּידָה נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה.
יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה, הסיעו עצמם "מזה" שאתה מחפש, מהאחווה. הסיעו עצמם מן האחווה.
זֶּה, בגימטריה 12, כנגד י"ב שבטים. פרק נ' 25 וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם,
וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. כך נגמר ספר בראשית.
כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, כיוון אותו אל אחיו. נֵלְכָה, לבקש לך נכלי דתות, רשי. לבקש דרך להיות נוכל ולהישאר דתי, אלון מ תכלת מרדכי מקץ ויגש 31.
וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן: וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, דברו עליו, בלי לנקוב בשמו, ובלי המלה אח.
מֵרָחֹק; המרחק יצר מרחק בלב. התייחסו אליו מֵרָחֹק (בריחוק). התייחסו אליו כאל רָחֹק, רחוק מהגנת האב: כעשו שחיכה למות אביו כדי לנקום ביעקב, כך האחים ניצלו את התרחקות יוסף מאביהם כדי להפר חלומותיו.
יוסף בא לבקש את שלום אחיו, והאחים תכננו את רציחתו. הם יצליחו במזימתם רק אם לא יתנו לו להתקרב אל ליבם.
וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.
1. וַיִּתְנַכְּלוּ, ראוהו כנוכל:.. כאדם המסכן ענייניהם.. ראו עצמם זכאיים להמיתו בשל הגנה עצמית רש"ר הירש לז 18
2. וַיִּתְנַכְּלוּ: נתמלאו נכלים וערמומיות", (רשי).
3. לא ידעו שבא לדרוש לשלומם וחשבו שבא לחפש עליהם עלילות, להלשין לאביהם, ולכן עונשו מיתה, (ספורנו).
4. האחים טענו שמכיוון שהוציא דיבתם רעה, מעיד עלינו דבר שאנו חייבים עליהם מיתה, וגזר עליהם מוות, הוא רודף, והבא להורגך השכם להורגו, (בעלי התוספות ל ד"ה דתינה.).
5. יוסף אמר: הנה השמש והירח משתחווים לי, אמרו אחיו: עשה עצמו אלוה, שנאמר: הנה השמש והירח.. ואומר עלינו להשתחוות לו, והעובד ע"ז חייב במיתה בעלי התוספות) ל ד"ה דתינה.
מדוע שנאו אותו והתנכלו להורגו? 1. הוציא דיבתם רעה לפני אביהם.
2. בגלל האהבה היתירה של האב כלפיו, שהתבטאה בכתונת הפסים.
3. בגלל החלומות שרמזו על תשוקת הגדלות שלו.
4. כעסם של בני לאה, על היות אימם שנואה ורחל צרתה אהובה.
5. על שבסכלותו בא אליהם לבוש בכותנת האפליה שנתן לו אביו.
אחווה: וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: בניגוד לשנאה ליוסף שמנעה מהם אף לקרוא בשמו, נראה שביניהם שררה אחווה, ככתוב: וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו:
אִישׁ אֶל אָחִיו: בדרך כלל כשכתוב איש אל אחיו, הכוונה לשמעון ולוי, (גם יעקב לפני מותו קורא להם: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים) שכן לראובן ויהודה היו תוכניות אחרות לגבי יוסף, ובני השפחות לא היו מסתכנים להציע להרוג את יוסף אהוב אביהם, לכן בעוד האחים חיפשו דרך להפטר מיוסף, שמעון ולוי החליטו להורגו.
הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹומוֹת, הַלָּזֶה בָּא. בלי לקרוא בשמו. אמנון: הוציאו את זאת: חפץ ולא אדם. ולא אמרו הנה "אחינו" או הנה "יוסף". (בן גוריון: זה שיושב לימינו של באדר, לא רצה לנקוב בשם "בגין", כי זלזל בו).
וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, תכנון רצח אח: נַהַרְגֵהוּ.
וְנַשְׁלִיכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת – ללא קבורה וקבר, תוך פגיעה קשה באביהם, שכולם ידעו עד כמה אהב את יוסף, ולא יהיה לו אפילו קבר לבכות עליו.
האחים תפסו אותו וזרקו אותו לבור, שהוא ההפך מ"באר", ומסמל מוות. באר נחפרת כדי להגיע למי תהום. מים מסמלים חיים.
וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. האחים רצו להפריך את חלומות גאוותו. ביקשו לקבור את חלומות יוסף.
עשרת הרוגי מלכות – העונש.
ראובן ביקש להציל את יוסף: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.
למה כתוב שוב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּבֵן? כי לא קיבלו את הצעתו הראשונה. לכן הציע הצעה שניה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּבֵן: (ז"א נהרגהו, אבל:) אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, (ימות מעצמו) הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ: (לז 22).
לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל אָבִיו. (ל"ז, כב). התורה מספרת מה חשב ראובן בליבו.
לכן יוכל ראובן להגיד כשיגיעו למצרים: הלא אמרתי לכם. מי לא אוהב להגיד: אמרתי לכם?
למה ראובן ניסה להציל את יוסף?
1. ראובן חיפש הזדמנות לטהר את שמו, ולכפר על חטאו עם בלהה אשת אביו.
2. מאבק על הבכורה בבית יעקב: יוסף, בחיר האב, יוסף איים בעיקר על בכורת ראובן, יוסף עמד לנשל את ראובן מבכורתו, ודווקא לכן ראובן ניסה להצילו, כדי להוכיח לאביו, שהוא בכור ראוי ואחראי.
ראובן ניסה להציל את יוסף כדי למצוא חן בעיני אביו ולשפר את מעמדו.
3. לא יתלה הסרחון אלא בי", רש"י.
ראובן אמר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.. לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ.
לא קרא לו אח, כי לא בגלל אהבה לאחיו עשה זאת אלא כי כבכור בקש לגלות אחראיות: לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל אָבִיו.
כוונותיו ראובן היו אולי טובות: לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל אָבִיו, אך הוא נכשל כמעט בכל מה שניסה לעשות, ולכן לא זכה בבכורה, גם אחיו לא קיבלו את מרותו.
כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו; הוא חיפש את אֶחָיו, כנראה שמח לראות אותם מרחוק אבל הם לא שמחו לראות אותו, הם שנאו אותו ולא ראו בו אח.
השנאה הזאת תביא על כל אחד מבני המשפחה שנות סבל ארוכות.
וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף, כמו שמפשיטים זר, ולא אח.
אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת כְּתֹונֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כילו את חמתם בכותונת שבה הבדיל אביהם את יוסף מכל אחיו. ואולי זרקו אותו ערום לבור, (ב"ר פ"ד טז).
הורדת הכותונת מסמלת את הורדתו ממעמדו המיוחס, והשכחת אהבת האב שהכאיבה להם. הפשטת הכותונת, נטלה מיוסף את זהותו, את מעמדו בכלל, מעמדו כאהוב האב בפרט, ואת כבודו.
למה נענש יוסף? הכתונת אבדה לו גם בשל הבאת דיבת האחים לאב, התפארות בחלומותיו, וגם כי היה עסוק רק בעצמו.
כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; בקשו להשפיל, לבזות ולנקום ביוסף.
וְהַבּוֹר רֵק. נראה שזו הייתה שנת בצורת, ולכן היה הבור ריק ואֵין בּוֹ מָיִם, ולכן גם נדדו עם הצאן צפונה עד שכם ועד דותן.
1. אֵין בּוֹ מָיִם. מים, אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו, (מדרש).
אם ביקש ראובן להציל את יוסף, איך הסכים לזרוק אותו לבור שבו יש נחשים ועקרבים? הרי הם יהרגו אותו? הרמב"ן טען שהנחשים הסתתרו במשך היום בחגווי הסלע, והאחים לא יכלו לראותם.
2. אֵין בּוֹ מָיִם: ביום חם במדבר, להיזרק לבור שאין בו מים, פרושו מוות בייסורים. ומתוך הבור אין נשמעות צעקותיו ובכיו. רש"י.
הכפילות: 1. הבור ריק, 2. אין בו מים, נועדה להדגיש שכל עוד יוסף היה בבור, הוא היה מוגן מפני טביעה במים ומפני אחיו אברבנאל.
הנפילה לבור הובילה אח"כ לנפילה לבור שכרתה לו אשת פוטיפר, מה שגרם לו אח"כ לפול לבור עוד יותר עמוק, הבור של בית האסורים במצרים.
כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל לֶחֶם, אחי יוסף זרקו אותו למות בבור, וישבו לאכול לחם, שזו אכילה על הדם. הגר התרחקה מבנה הנוטה למות, כדי לא לראות במותו, אך האחים לא התרחקו מהבור, וישבו לאכול לחם לידו. יתכן שהלחם שאכלו היה לחם שיוסף הביא אתו מהבית, מתנה לאחיו. אמנם היה לאחים אוכל, אבל מי שבא מהבית מביא ממעדני הבית לאחיו הרחוקים.
האחים אכלו על שפת הבור שבו היה מוטל יוסף, שמעו את בכיו, תחנוניו, ובקשותיו, אך אטמו את אזניהם והקשיחו את ליבם.
(כעונש, ישבו המן ואחשוורוש לשתות מיד אחרי שגזרו שמד על היהודים).
לפעמים אחרי הלווית המת, מרגישים רעב, ויש רצון לאכול, אולי כדי לחזק את האחיזה בחיים.
וַיִּישְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹורְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
יהודה ראה את אֹורְחַת יִשְׁמְעֵאלִים … ההולכת מִצְרָיְמָה, וזכר כי ישמעאל גורש למצרים ונושל מירושת אברהם, והחליט שהגלית יוסף למצרים תנשל גם אותו מירושת יעקב. אֹורְחַת היִשְׁמְעֵאלִים שראה נתנה לו גם רעיון וגם הזדמנות איך להיפטר מיוסף.
כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ… וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ, כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; יהודה אמנם שינה את הלחן ואמר: "אחינו", יש ביננו קשר משפחתי, אך זה לא מנע ממנו להציע למכור את אחיו בעבור בֶּצַע = כסף.
כוונתו הייתה דומה לכוונת האחים שרצו להרוג את יוסף, רק בדרך נקיה יותר.
תאוות בצע: יהודה אמר: מַה בֶּצַע, (כסף) כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ? "מה יצא לנו מזה?" מלהרוג את אחינו לא נרוויח כסף, הריגת אח אינה משתלמת כלכלית.
איך נרוויח כסף? אם נמכור אותו לעבד, גם נרוויח כסף, ויוסף ימות בלי שאנחנו נתלכלך מדמו, המכירה תהרוג אותו. וְכִסִּינוּ, אֶת דָּמוֹ.
כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, יהודה הציע זאת בשל רדיפת בצע.
כֹּה, אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, (עמוס ב 6). מכרו את יוסף תמורת 20 כסף, 2 כסף לכל אחד. (גם יהודה איש קריות הסגיר, לפי המסורת הנוצרית, הסגיר את חברו תמורת 20 כסף, ואת העונש אנו זוכרים עד היום). החטא: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. – אחיו מכרו אותו לעבד.
העונש: וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה…הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי – אחיו השתחוו לו.
| יוסף | אחיו |
| חלם שאחיו עבדיו,מכרו את יוסף לעבד.יהודה: לכו ונמכרנו לעבד". | אחיו מכרו אותו לעבד.יהודה הציע את עצמו לעבד במקום בנימין.אמרו על עצמם: ועבדיך באו לשבור שבר. |
וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו, למזלו של יוסף, דבריו נשמעו, והוא לא נהרג במקום. רשי: שהיה לו לומר נחזירנו לאביו שהיו דבריו נשמעים לאחיו".
וַיִּשְׁמְעוּ, בלי תוספת, מביע מורת רוח ולא הסכמה, כמו: וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל. לא הסכים, אך שמע במורת רוח.
מדוע שמעו האחים בקול יהודה ולא בקול ראובן?
| עיתויהגיוןרגשבניגוד לראובן, יהודה לא דיבר בציווי אלא ברבים. | כשגמרו לאכול, וראובן דיבר לפני האוכל.מַה בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ? לא נרוויח כסף.אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא;נִמְכְּרֶנּוּ… וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ. |
ראובן ויהודה שניסו להציל את יוסף ממוות לא עשו זאת מאהבה אלא מתוך אינטרס. (אך בגלל שניסו לעשות זאת הם כונו: "אחי יוסף", או "יהודה ואחיו", אך בשום מקום לא כתוב אחי דן למשל.
גם ישמעאל היה בן 17 כשגורש עם הגר מבית אברהם. גם שמשון הוסגר לפְּלִשְׁתִּים: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם. וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת, לֹא נְמִיתֶךָ; וַיַּאַסְרֻהוּ, (שופטים ט"ו).
כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף;
מתוך פחד מהנחשים נשתנה זיו פניו ולכן נאלצו למכור אותו בזול תנחומא ויגש כ
ה' ציווה על נשייתו (=הרחקתו) מבית אבא (כמו שקרה לישמעאל ולעשיו), אולי בגלל גאוות חלומותיו ובגלל השנאה והפירוד שיצר, יואל בן נון.
מי מכר את יוסף? ולמה התורה לא אמרה זאת בפרוש: כי לא חשוב מי מכר ולמי, גם אם המדיינים מכרו את יוסף ללא ידיעת אחיו: הם אשמים.
לפי פסוק כ"ח המדיינים הם שמשכו אותו מהבור ומכרוהו לישמעאלים שמכרו אותו למצרים.
אנחנו יודעים שהאחים ישבו ואכלו, ומכיוון שיוסף בכה והתחנן, יתכן שהתרחקו מהבור כדי לא לשמוע את בכיו, וחיכו לישמעאלים שראו מרחוק.
בינתיים עברו מדינים ליד הבור, משכו אותו ומכרו אותו לישמעאלים והאחים לא ראו שהמדיינים לקחו אותו. כשראובן התגנב להצילו, מצא את הבור ריק, ואחיו לא ידעו איפה יוסף, כי הם לא ביצעו את תוכניתם.
זו גישת הרשב"ם, ולכן אמר יוסף: "גנוב גונבתי מארץ העברים". החזקוני המשיך: כשהאחים ראו שהבור ריק, חשבו ש: חיה רעה אכלתו. ואם היו יודעים שהוא חי היו מחפשים אותו בכל העולם, כך האמין החזקוני.
יוסף נועד לרדת מצרימה.. על מנת שיוכל לכלכלם ..
כאשר מכרו את יוסף לעבד, כל האחים היו בטוחים שחלומות הגדלות שלו שיקרו.
והקב"ה אמר: נראה דבר מי יקום? שלכם או שלו?
האחים שרצו להפר באלימות את חלומות הגדולה שלו, מכרו אותו למקום שבו חלומותיו אכן יתממשו.. (סימון א בקש שלום ורדפהו 60).
איפה היה ראובן, בזמן שהאחים אכלו?
1. יתכן שראובן היה מדי נסער לשבת לאכול עם אחיו, בזמן שתיכנן לרמות אותם ולהציל את יוסף,
2. ואולי עסק בהכנות מעשיות להצילו, בזמן שהם היו עסוקים באוכל, להשיג סולם או חבל, או בגד ליוסף.
מדוע ניסה להצילו?
1. ראובן ביקש להשיב את יוסף לאביו, כדי למצוא חן בעיני אביו,
2. כאקט של תשובה על חטאו בבלהה, גם במחיר וויתור על בכורתו ועל בכורת אימו אצל יעקב.
כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, ראובן שלא ידע על מכירת יוסף, חזר אל הבור ומצא בּוֹר רֵק.
וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת בְּגָדָיו. ל וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו, וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, כאשר קורה אסון, מתייחסים אל הקורבן כאל ילד, גם אם הוא מבוגר. שני הבנים הנשואים של נעמי מתו, וכתוב: "ותישאר האישה משני ילדיה ומאישה", (רות, א 6),
וכאשר הגר תעתה במדבר עם ישמעאל, בן ה 17 כתוב: "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים… כי אמרה אל אראה במות הילד". (בראשית כ 15).
הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, (ילד, בעל החלומות, בנך, רק לא אח) וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא? כאשר ראובן גילה שיוסף נעלם, הוא דאג בעיקר לעצמו, ולכישלון תוכניתו: וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?
כמעט כל תוכניותיו של ראובן להבטיח את מעמדו כבכיר האחים, נכשלו:
1. אביו כעס עליו בגלל מעשה בלהה,
2. אחיו לא שיתפו אותו במכירת יוסף. לאחר מכן יהודה הציע למכור את יוסף, והצליח לקבל את הסכמת אחיו לכך.
3. לפני הירידה השנייה למצרים, הציע ראובן: "את 2 בני תמית" ואביו לא קיבל את הצעתו.
במקום שראובן נכשל, יהודה הצליח. יהודה התערב והצליח, רק לאחר שהצעת ראובן נדחתה. כוונות ראובן היו טובות אך לא ההצעות והבצוע.
מכאן, ראובן נעלם, ומאבק הבכורה נמשך רק בין יוסף ויהודה.
איך העזו הבנים לפגוע ביוסף וגם באביהם? מכירת יוסף הייתה עונש ליעקב, על שהעדיף את יוסף על פני כל אחיו.
יעקב ריחם על בנו היתום יפה התואר, המזכיר את אימו היפה שחסרה כל כך ליעקב מאז מתה, והכתונת המיותרת שנתן לו במתנה, גרמה ללבבות של הבן והאב לכאוב, לדאוב, להתגעגע ולכסוף זה לזה, במשך 22 שנה.
יעקב מיאן להתנחם על הבן האובד. והמדרש מוסיף: "יודע היית שאחיך שונאים אותך, והיית אומר לי: "הנני", (בראשית רבא פד יג). ואם יוסף ידע שהוא שנוא, כנראה שגם יעקב ידע זאת, ובכל זאת שלח את יוסף אל אחיו.
בני רחל: גם בעת חטא האחים וגם בעת עונשם, יעקב נשאר באוהלו ושלח את האח, או האחים, ובשני המקרים כל בניו חזרו אליו, מלבד כל פעם אחד מבני רחל.
בפעם הראשונה: יוסף לא חזר, ובפעם השנייה: היה חשש שבנימין יעוכב.
לא וַיִּקְחוּ, אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף; אחי יוסף פשטו ממנו את הכתונת שסימלה את אפלייתו לטובה, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.
כנראה שקרעו את הכתונת, כדי שיראה שיוסף נטרף. טבילת הבגד בדָּם, תחליף לרצונם לשפוך את דָּם יוסף אחיהם.
1. הכְּתֹונֶת גרמה לשנאה, קנאה, מתח עוינות, ופרוד במשפחה.
2. הכתונת שימשה ככתב הגנה שלהם.
3. כותנות הפסים: אחיו פשטו ממנו את הכתונת שמסמלת אפליה, וטבלו אותה בדם. בטבילתם את הכתונת בדָּם והבאתה ליעקב, רצו להעניש את אביהם על שהפלה את יוסף לטובה.
האחים הציגו את הכתונת הטבולה בדם לאביהם. כך הפך סמל הפלייתו לטובה, למוצג ששכנע את יעקב באסונו.
4. הכתונת הטבולה בדם, החלה את מכירת יוסף ושנות האבל והיגון הארוכות של יעקב ושל יוסף.
מדה כנגד מדה: שְׂעִיר עִזִּים שבדמו טבלו את הכתונת לרמות את יעקב, מזכיר את שְׂעִיר עִזִּים ששם יעקב על ידיו כדי לשכנע את אביו שהוא עשו.
לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים: וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ (ולא אחינו) הִוא אִם לֹא?
אתה נתת לו את הכתונת, ולכן אתה תקבע שחיה רעה אכלה את בנך.
לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; ולא ידע שבניו הם שהתנהגו כחיות. טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. יעקב חרץ את גורל יוסף בלי ברור נוסף, רק ע"פ הכתונת הקרועה. יעקב לא אמר: כותנת "אחיכם" היא, אלא כותנת בְּנִי היא.
מי שהתחפש בבגדי אחיו הציד, האמין לבניו כי בנו נצוד ונטרף בידי חיות טרף ע"פ הדם שבכותנתו.
מי שאימו האמינה שכעבור ימים אחדים תחזור לראות את בנה, האמין עכשיו כי בנו נטרף, (זקוביץ י יעקב, דביר 2012 156).
עונשם של יעקב ויוסף על ההפליה: העדפת יעקב את יוסף בידלה אותו מאחיו, והמיתה אסון נורא על שניהם מכוח קינאתם ועלבונם:
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹותָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: = כ"ב שנה, משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים רש"י ע"פ המדרש. האחים גזרו על אביהם יָמִים רַבִּים של אבלות, כאב ובכי, מול כ"ב השנים שרחק יעקב מאביו.
לה וַיָּקֻומוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹותָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם: למרות שבניו ובנותיו התאמצו לנחמו, יעקב לא התנחם, ולו לרגע, על "מותו" של בנו, והיחיד שקירב אליו היה בנה השני של רחל: בנימין.
האחים קיוו שברגע שיוסף יעלם, אהבת אביהם אליו, תעבור אליהם. קיוו שתוך זמן קצר יעקב ישכח את יוסף והם יתפסו את מקומו, אבל בניגוד לתחזית הבנים יעקב המשיך להתאבל על יוסף: יעקב נשאר שקוע באבל נצחי על יוסף. ואולי משראו זאת הבנים, התחרטו והצטערו. רק עכשיו הבינו האחים מה נורא הדבר שעשו, אך כבר לא יכלו לשנות את מה שעשו.
וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, חז"ל: אין אדם מתנחם על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי.
אם כן לא הייתה קיימת האפשרות של הפסקת האבלות, והדיכאון והעצבות ששררו בבית יעקב במשך עשרים ושתים שנה.
22 שנים שתקו הבנים, למרות שראו את האבל הכבד שבו היה נתון יעקב, ולא הם ולא הקב"ה לא רחמו עליו, ולא גילו לו מה קרה ליוסף.
הסבל הכבד שכל המעורבים עברו בעקבות קנאתם, לא רק זיכך אותם, אלא גם שינה אותם ואפשר להם למלא את ייעודם, (אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו 60).
מי נענש בעיקר ממכירת יוסף? האחים לא נענשו, הם נשאו נשים, ילדו ילדים.
מי שנענש בעיקר היה 1. יוסף עצמו, שהיה שנים רבות עבד לאדונים שונים, ונזרק לבית הכולא. מדוע? כי יוסף הוציא דיבת אחיו.
זה שיוסף נענש, לא אומר שמותר היה לאחים למכור אותו
2. גם יעקב נענש, במחשבה שבנו מת משך 22 שנים. מדוע? כי יעקב הפלה אותו משאר אחיו לטובה.
שנים התמודדו עם הניסיון ועם המצפון:
1. אברהם: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶוה,
2. יוסף: וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת. אין עדי ראיה. יוסף עמד בניסיון שבו העמידה אותו אשת פוטיפר. 3. קיבל אחראיות למשפחה: וישלחני ה' לפניכם … להחיות לכם לפליטה גדולה, (נ ליבוביץ עיונים בבראשית 309).
רגשות של אהבה מופרזת ומקפחת, קנאה, עלבון ושנאה, הניעו את התהליכים, שהביאו בסופו של דבר, לירידת משפחת יעקב למצרים.
בני ישראל זכו לעלות שוב ממצרים, רק משום שהשתנו במשך שנות הפרידה, ולמדו להכיל את האחר, ולכבד אהבה ענקית לאחד מהם ולסלוח על אפלייתם.
טולסטוי: סיפור יוסף ואחיו, הוא הסיפור היפה ביותר בעולם.
