שמואל ב' פרק י"ג

פרק יגא אחרי החטא עם בת שבע, נתן הנביא סיפר לדוד את משל הרש, ודוד הגיב: ישלם אַרְבַּעְתָּיִם, נתן אמר לו: אַתָּה הָאִישׁ;  דוד התחרט: ואמר: חָטָאתִי לַה'; ונתן אמר: לֹא תָמוּת. אבל תשלם אַרְבַּעְתָּיִם.

מלבי"ם: לאחר המעשה עם בת שבע, מספר פה הנביא את קיום העונשים בהם דוד נענש.

העונש השני, (הראשון: מות התינוק), דוד אהב מאד את בניו, אהבה עזה ולא שגרתית.

1. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן. אחרי מה? אברבנאל: סמיכות פרשת בת שבע, לאונס תמר. אחרי שסיפר חטאת דוד בעניין בת שבע, סיפר על עונש דוד על חטא בת שבע ואוריה: הענישו במות ארבעת בניו.

רד"ק:  שבחטא הזה נעשתה בביתו זימה הבאה לידי חרב,

 וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד

אַבְשָׁלוֹם: מוזכר ראשון למרות שאין לו פה תפקיד גדול, כי נחזור אליו בהמשך, כשינקום באמנון על מה שעולל לאחותו.

אָחוֹת יָפָה, יופייה של תָּמָר – דומה ל-  אקדח במערכה הראשונה, היורה בהמשך ההצגה. יופי הוא הזמנה לצרה, (כמו יוסף ואשת פוטיפר).

וּשְׁמָהּ תָּמָר הכתובה בין 2 האחים, כי היא הגורמת לאיבה ביניהם, או משמשת כאמצעי של האחד כנגד אחיו.

כתוב שאַבְשָׁלוֹם ואַמְנוֹן הם בני דוד, אך לא כתוב שתָּמָר היא "בת דוד", אלא רק "אחות אבשלום".

למה?

1. מאותה אם: אולי בגלל שאבשלום ותמר שניהם היו אחים גם מאותה אם ולא רק מאותו אב, (דוד).

2.  כי אביה דוד לא עזר לה ולא העניש את אמנון, אלא רק אחיה אבשלום. אבשלום נקם באמנון על האונס של תמר בגלל שדוד לא הגן עליה.

3. קשר: אבשלום כנראה אהב את אחותו ונראה שהיה קשר מיוחד בינו לבין תמר. אבשלום גם קרא לבתו בשם "תמר"..

מצודות: לאבשלום, בן דוד, הייתה אחות בשם תמר שהייתה מאוד יפה. תמר הייתה אחות אבשלום גם מצד האב (דוד) וגם מצד האם (מעכה שהייתה בת מלך גשור). מעכה הייתה אשת יפת תואר וילדה את תמר לפני שהתגיירה ואת אבשלום לאחר הגיור. 

רבינו ישעיה: תמר לא הייתה באמת אחותו של אמנון, אך בגלל שהייתה אחות אבשלום, הכתוב קרא לה גם כן אחות אמנון.

אחים: אַבְשָׁלוֹם התנהג אל תָּמָר כפי שראוי לאח להתנהג (אם לא היה בקשר נגד תמר). ואַמְנוֹן לא התנהג כאח.

21 פעמים מופיעות בפרק המילים אח או אחות. מלים אלו מלים מנחות, המעידות על עוצמת החטא באח או באחות והמשפחה.

וַיֶּאֱהָבֶהָ: לא אהבת אמת, אהבה יצרית ולא רומנטית. תשוקה פתאומית, תאווה = "אהבה התלויה בדבר", הנהפכת אח"כ לשנאה נוראה.

"ויאהבה", מעוררת את הקורא להתכונן להפיאנד, וזה מגביר את השנאה לאמנון.

חולה אהבה: אהבה חולנית שעבירה אותו על דעתו, עד שהיה מוכן לעשות גם מעשים לא הגיוניים. כִּי חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי, (שיר השירים ב 8).

אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד, אמנון, תרגום: בן דוד מאישה אחרת, אהב את תמר.

הסיפור הוא על 5 גברים המושכים בחוטי תָּמָר כמו שמפעילים בובת תיאטרון.

אַמְנוֹן: בכור דוד שנולד בחברון מאחינועם היזרעאלית,  אַמְנוֹן מהמילה אמן, (ש. יבין ט ציון, אינציקלופדיה מקראית, א' 437, ערך אמנון).

ב וַיֵּצֶר לאַמְנוֹן, לאמנון היה:

1. צר, לחוץ,

2. יצר רע – השורש יצר רומז גם על: יצר רע.

3. צורר – השורש צרר, (צורר = שונא).

המושחת רצה למלא תאוותו, מה שחש לא הייתה אהבה אלא תאווה, לא רצה אותה באופן מהוגן, בבחינת מים גנובים ימתקו: (משלי יט יז) (הרב יגאל אריאל).

לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ, מצודות: אמנון דאג והצטער עד שנראה כמו אדם חולה מרוב שחשק בתמר.

 כִּי בְתוּלָה הִיא. בתולה: גם בנות לוט היו בתולות, וגם בת הזקן בגבעה, וכנראה גם דינה.

1. רד"ק: אמנון חשק בה יותר כי בתולה היא,

2. רשי: נשמרה היטב בביתה בשל היותה בתולה, ולא יכל לפגוע בה. צנועה בביתה, אינה יוצאת, ומוגנת בתוך הבית מפני הגברים,

כותנת פסים שלבשה היה בגד מיוחד שנועד לסמן את בתוליה, ולהגן עליה.

 וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה,  וַיִּפָּלֵא: בלתי אפשרי. רמז, שזמם לעשות לה רע, אבל לא יכל.

רש"י: אמנון ידע שהוא לא יוכל לעשות דבר לתמר, כי תמר הייתה אישה צנועה ולא נהגה לצאת מביתה.

רד"ק: אמנון חשק בתמר, משום שהייתה בתולה.

מצודות: אמנון לא ידע כיצד להגיע אל תמר.

מלבי"ם: דוד התייחס לתמר כבת רגילה ולא כבת אשת יפת תואר, ולכן ידע אמנון שדוד לא ייתן לו אותה.

"מעשה אבות סימן לבנים": תשוקת אמנון לתמר, מזכירה את תשוקת דוד לבת שבע. 4 פעמים מופיע השורש "שכב", בפרשת בת שבע, ו- 6 פעמים בפרשת אונס תמר.

אמנון, אבשלום ואדוניה נפלו בשל נשים:

1. אמנון אנס את תמר,

2. אבשלום כי שכב עם פילגשי אביו,

3. אדוניה כי חמד את אבישג.     

ג וּלְאַמְנוֹן רֵעַ, האם יונדב היה רע אמת לאמנון? מצודות: לאמנון היה חבר,

 לרֵעַ היה רעיון. כלי יקר: יונדב, נקרא פה יהונדב ונוספה ה' (שם השם) לשמו, מכאן שהתכוון לטובה.

רֵעַ, "חכם להרע", (סנהדרין כא עמוד א). אִישׁ חָכָם מְאֹד,. רשי: חכם להרע, חכמים המה להרע, (ירמיהו ד-22).

נראה שיונדב לא ידע מה אמנון בן דודו זומם לעשות לתמר, לא ידע שאמנון מתכנן אונס.

אולי אמנון הצליח להוליך אותו שולל, כפי שהצליח מאוחר יותר להוליך שולל את אביו ואת תמר אחותו, ובעקבות האונס שינה את יחסו אל אמנון.

ואולי אמנון זמם יחד עם יונדב, לפגוע בתמר, כדי להכפיש דרכה את אחיה. רצה את תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם, אולי רצה אותה, רק כי הייתה אחות אבשלום? אולי רצה לפגוע באבשלום ולבזות אותו כאח שאינו יודע להגן על אחותו.

אולי כמו שאמנון לא התנהג כאח, כך יונדב לא התנהג כרע.

אולי יונדב, יעץ רע לאמנון, כי לא רצה בטובתו. יונדב נקרא: "רע" אמנון, אך כאשר נרצח אמנון בידי אבשלום, יונדב (ואבשלום)? הפיצו בירושלים שמועה מוגזמת שכל בני המלך נרצחו. דוד שמע זאת ונחרד. אז פנה אליו יונדב: בעצה אחת עם אבשלום? ו"הרגיע" אותו שלא כל בני המלך נהרגו, ו"רק" אמנון נהרג בידי אבשלום כנקמה על עינוי אחותו. לאחר החשש שכל בני דוד נהרגו, היה בהסברו משום הקלה.

יונדב הצדיק את נקמת אבשלום: טען שאמנון נקם על עינוי תמר אחותו, וברצח זה תיקן את העוול שנגרם לה. מכאן שאולי יונדב ואבשלום תכננו מזימה זדונית, השתמשו בתמר, לחסל את אמנון ולקחת את כיסא המלכות מאמנון.

האם יתכן שהניח לאחותו להיאנס, כדי להבאיש את אמנון יורש העצר?

 וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד, מצודות: שם חברו של אמנון היה יונדב. יונדב היה אחיינו של דוד. הוא היה בן שמעה, שהיה אחיו השלישי של דוד.

 וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד, מצודות: יונדב היה אדם מאוד חכם ולכן הוא ידע למצוא תחבולות כדי לעשות דברים רעים.

ד וַיֹּאמֶר לוֹ, שאל: מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: חלק מחוכמתו של יונדב היה להבין שאמנון כחוש ודל.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, חולה מרגיש יותר רע בערב, חולה אהבה מרגיש יותר רע בבוקר. למה? מרוב שחשק בה, נדדה שנתו, ומראהו העיד על סבלו.

נראה שלא ישן בלילות בגלל תאוותו, ובשל התיכנונים איך להשיגה, לכן דווקא בבקרים היה נראה רע. (ע"פ אברבנאל ורד"ק).

מצודות: למה בכל בוקר אתה נראה מאוד כחוש וחלש, כאילו שלא ישנת בלילה?

אלים וטיפש: אמנון אחראי לאונס, אך לא היה מספיק חכם, ולא ידע לעזור לעצמו, איך להביא את תמר אליו, בלי שיהיה ניתן לחשוד במזימתו, לכן נזקק לעצת חברו החכם יהונדב.

 הֲלוֹא תַּגִּיד לִי, תרגום: הרי אתה יכול לומר לי, וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן, מצודות: אמנון ענה ליונדב: אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב, ריבוי האות א, נשמע כמו אנחה על אי יכולתו להשיגה.

מצודות: אני אוהב את תמר אחותו של אבשלום אחי. אמנון הזכיר שאבשלום הוא אחיו, וכך הסביר ליונדב שתמר מותרת לו כי היא בת אשת יפת תואר.

ה וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב: שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל,

יונדב שמע על אהבתו האובססיבית של אמנון לאחותו, ויעץ לו לנצל את העובדה שהוא נראה דַּל ולהתחלות.

מצודות: תשכב על מיטתך ותעשה עצמך חולה, תמר לא תוכל להתנגד אם המלך יבקש ממנה ללכת אל אחיה, וגם אם אבשלום ינסה לגונן על אחותו, לא יוכל להתנגד ללכתה, אם המלך יצווה עליה.

 וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ, מצודות: כאשר יבא אביך כדי לבקר אותך, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:  תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם, = בתנ"ך משמעו אישה.

יונדב חשב שדוד יחליט אם הוא רוצה שתמר תינתן לאמנון, אבל אמנון ביקש לביבה ולא לחם, ומחשבת יונדב התבטלה.

מלבי"ם: יונדב לא התכוון שאמנון יכריח את תמר לשכב אתו, אלא חשב שכשאמנון יעשה כפי שייעץ לו, דוד יבין שאמנון רוצה את תמר וייתן לו אותה. אך אמנון לא הבין את עצת יונדב. זו הסיבה שיונדב הקדים את האכילה להכנת האוכל, כדי לרמוז לדוד, אך אמנון לא הבין את הרמז והקדים את ההכנה לאכילה.

תרגום: תבקש שאחותי תמר תבוא ותאכיל אותי מהמאכלים שתבשל.

וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה, מצודות: תמר תכין את המאכלים באופן שאוכל לראות אותה מכינה אותם. לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ, = אבריא.

אמנון יבקש מדוד שישלח אליו את תמר לבשל בשבילו אוכל מבריא, כך יוכל לראות ולדבר עם תמר, ולחזר אחריה, או שהקרבה תרפא את אהבתו.

יונדב ניסח את דבריו בחכמה, כדי שלא יאשימו אותו אח"כ בהסתה.

מצודות: כדי שתאבוני יגבר בשעה שאראה אותה מכינה את המאכלים וכך ארצה לאכול אותם.

ו וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל, תרגום: אמנון שכב על מיטתו ועשה את עצמו חולה

 וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ, דוד מאד אהב את בניו, והיה ברור שיבוא אל אמנון. וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ: תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת,

מלבי"ם: מדייק מהפסוקים שדוד לא חשד, שאמנון זומם משהו. כי אמנון תמרן את המלך:

1. וַיִּתְחָל, העמיד פני חולה ועורר עליו את רחמי אביו.

2. ביקש שתמר תאכיל אותו באוכל מבריא שגם היה אהוב עליו: לביבות. ומכיוון שנראה דל, בקשתו נשמעה הגיונית.

לקח את עצת חברו והשתמש בה לרעה:

1. עקב מחלתי איבדתי תאבוני, אחותי תלבב לביבות לעיני כדי להגביר אותו. כדי שלא תבשל בשבילו בביתה, ותשלח אליו אוכל מוכן, ביקש: "ועשתה לעיני את הבריה".  הריח של האוכל יגביר את תאבוני.

2. לביבות במקום לחם: במקום "לחם" שיונדב הציע, ביקש, "2 לביבות" סמל לשנים: זכר ונקבה.

2 לביבות = סמל לגבר ולאישה. לביבה מהשורש לב. לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, (שיר השירים ד 9).

מצודות: ליבוב היינו חליטה ברותחים ושפיכת שמן לאחר מכן.

3. אֲחֹתִי, הזכרת הקשר המשפחתי לתמר, נועדה להסיר את חשד המלך מבקשתו לראותה. ואכן דוד לא הבחין בסכנה.

נוסח חשוד: וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ, חייבה קירבה גופנית ביניהם.

מצודות: תמר תכין 2 לביבות, ואראה אותה מכינה אותם, וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ,

תרגום: אוכל מידה של תמר את הלביבות שתכין.

דרש מגע גופני בינו ובין תמר. יונדב הדגיש את כוח האוכל בתהליך ההחלמה. אמנון הדגיש את היכולת שלו להחלים, רק אם תמר תאכיל אותו במו ידיה.

ז וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל תָּמָר הַבַּיְתָה עצת יונדב הצליחה. לֵאמֹר: לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ – כנראה גרו בבתים נפרדים.

 וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה, דוד כנראה חשד בקרבה זאת, וציווה על תמר רק: וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה. רק: "בשלי עבורו" אוכל בריא. תרגום: תכיני לו את המאכלים.

לדוד יש אחריות על מה שקרה לתמר, כי לא נמנע מלשלוח את תמר אל אמנון. חרד לשלום אמנון החולה, אך לא תמך אחרי האונס בנאנסת.

דוד שלח את תמר אל אמנון שאנס אותה.

דוד שלח את אמנון אל אבשלום שרצח אותו.

ח וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ, צייתנית ותמימה: תמר לא חששה, ולא חשדה,

1. לפי פקודת דוד אביה, שהיה גם מלך, הלכה אל בית אמנון אחיה, רק לבשל לו אוכל שיבריא אותו.

2. בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ, לא הלכה אל אמנון, אלא אל ביתו.

3.  וְהוּא שֹׁכֵב: מכיוון ששכב במיטה, האמינה שהוא חולה, וטרחה ככל יכולתה להברותו.

4. הגיעה לבית שהיו בו עוד אנשים, הרי מיד אחרי האונס, אמנון צווה על נערו לזרוק אותה מהבית, אלא שמי שהיה שם לא עזר לה, כנראה בפקודת אמנון, שהזהיר אותו לא להתערב.

5. אחותי, אחיך, אָחִיהָ, הכתוב מרבה להדגיש את קרבת המשפחה, כדי להדגיש שהציווי של דוד לתמר לעזור לאח חולה, ואת חובתה לעזור לחולה, ותמר לא יכלה להתחמק מללכת אל אמנון.

 וְהוּא שֹׁכֵב, לא נראה שתמר הרגישה משהו כלפי אמנון: שמעה שהוא חולה, אך לא התעכבה לשאול לשלומו: מיד כשהגיעה לבית אמנון התחילה להכין אוכל, כפי שצווה עליה דוד. ביצעה תפקידה.

אמנון המשיך להציג: שכב בטל במיטה, מה שהקל עליו אחר כך לאנוס אותה,  הביט בה, וכלל לא היה מעוניין במה שהכינה, אלא אך ורק בה, וככל שהסתכל עליה יותר, כך חמד אותה יותר.

 וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, תרגום: תמר העבירה מים רותחים ושמן על הבצק.

 וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת, מצודות: תמר בישלה את הלביבות על מחבת, והלביבות בושלו פעמיים.

ט וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת, מצקת? מצודות: תמר לקחה את המחבת, וַתִּצֹק לְפָנָיו, 1. ותיקח את הבצק, 2. ותלוש, 3. ותלבב לעיניו, 4. ותבשל את הלביבות. 7 פעלים המדגישים את העובדה שעבדה קשה, והתרכזה בהכנת האוכל:

1. ותלך, 2. ותיקח, 3. ותלש, 4. ותלבב, 5. ותבשל, 6. ותיקח, 7. ותיצק.

מצודות: וַתִּצֹק לְפָנָיו, תמר שפכה את הלביבות עם השמן לתוך קערה שעמדה לפני אמנון.

לא התכוונה להאכיל אותו במו ידיה, ולא שהוא "יאכל מידה", כפי שביקש, הניחה האוכל לפניו, כדי שיאכל בעצמו. גם דוד לא אמר שתאכיל את אמנון, אלא שתבשל עבורו.

מלבי"ם: דוד לא אמר לתמר להאכיל את אמנון מכיוון שלא חשב שאמנון מבקש לאכול דווקא מידה. לו היה יודע שאמנון רוצה לאכול דווקא מיד תמר, לא היה שולח אותה אליו.

 וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל, אולי תחילה רצה רק לראותה, אבל ככל שאמנון שכב והתבונן בתמר המכינה לו אוכל, הבין יותר שאינו מעוניין באוכל שהיא טרחה כל כך קשה להכין, אלא רק בה עצמה. חשק בה יותר.

מפה עזב את התוכנית של יונדב ועבר לתוכניתו הנפשעת.

תרגום: אמנון סירב לאכול את הלביבות.  מלבי"ם: תמר לא האכילה את אמנון ולכן הוא סירב לאכול את הלביבות.

הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי, אם לאשת פוטיפר נוצרה הזדמנות להתייחד עם יוסף, הרי אמנון היה צריך ליצור מצב בו יישאר לבד עם תמר. (סנהדרין כא א: באותה שעה גזרו על הייחוד שלא יתייחד אדם עם האסורות עליו, מחשש לחטא).

כמו כל אונס הנעשה בתוך המשפחה, ניצול ההזדמנות והיכולת.

הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי, עבדיו כנראה הבינו מה הוא זומם לעשות, וכנראה החליטו לא להתערב, או שהוא ציווה עליהם לא להתערב, לכן אף אחד לא בא לעזרתה.

וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו, ויאמר אמנון: הוציאו כל איש מלפני, גם יוסף ציווה: הוציאו כל איש מלפני, אבל כדי להתקרב לאחיו, ואמנון אמר זאת כדי לפגוע באחותו.

מצודות: תוציאו את כל האנשים שנמצאים אצלי.

תרגום: כל האנשים שהיו אצל אמנון יצאו משם.

י וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר: הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר, מלבי"ם: לחדר האוכל.

מצודות: תביאי את המאכל אל חדר השינה שלי. 

וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ, תרגום: שם, בחדר השנה, אני אוכל מידך.

בִּרְיָה, וְאֶבְרֶה, אמנון חזר על הביטוי: אוכל בריא, כדי לשכנע את תמר שהוא מבקש ממנה להתקרב אליו פיזית, כדי לאכול מהאוכל המבריא שהכינה לו.

הָבִיאִי, אֲחוֹתִי: בפסוק י' ציווה עליה בגסות כמו על שפחה: הָבִיאִי, בפסוק 11 כשרצה לפתות אותה להיכנע לו, פנה אליה בכינוי: אֲחוֹתִי. בפסוק י: וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר: ולא כפי שאמר לדוד: תָּמָר אֲחוֹתִי,

 וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, תרגום: תמר הביאה את הלביבות שהכינה. וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה, מצודות: תמר הביאה את הלביבות לחדר השינה של אמנון.

יא וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל, מצודות: תמר הקריבה לפני אמנון את הלביבות, וַיַּחֲזֶק בָּהּ  וַיֹּאמֶר לָהּ: בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי 

שִׁכְבִי עִמִּי: מרצון, "לשכב את": מאונס. מהרגע שתפס אותה, הייתה שבוייה בידיו.

בכוח: הושיט ידיו, אך לא כדי לקחת את האוכל, אלא כדי להחזיק בה כדי שלא תוכל לברוח כשתבין את כוונתו. ואכן כשתמר הבינה את כוונת אחיה, התמרדה וניסתה בכל כוחותיה לשכנע אותו לשחרר אותה. 

אמנון הצליח להוליך שולל את:

1. חברו,

2. אחותו,

3. אביו, כאשר במקום לחזר אחרי תמר, תקף אותה באכזריות. כבר בפסוק ב' כתוב שזמם לעשות לה: "מאומה": אונס אכזר של אחות.

יב וַתֹּאמֶר לוֹ: אַל אָחִי  אַל תְּעַנֵּנִי, מצודות: אל תכריח אותי לשכב איתך,

 כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל, מצודות: כי בעם ישראל אסור שאדם יכריח אישה לשכב אתו. אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת, מצודות: אל תעשה את הדבר המגונה הזה.

יג וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי, מצודות: היכן אסתיר את בושתי? וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל, מצודות: אתה גם תהיה כאחד האנשים השפלים בעם ישראל, וְעַתָּה  מכיוון שלהכריח אותי לשכב איתך הוא דבר מגונה,

הנפחדת כבר הבינה שהוא לא מבקש הסכמה, וכי הוא עומד לפגוע בה גם אם לא תסכים, כי הוא לא רק דבר אליה, אלא גם החזיק בה בכוח ולכן כ"כ התאמצה לשכנע אותו לעזוב אותה.

וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי,  תמר הייתה נכדת מלך גשור, ואמה הייתה בת מלך גשור, אך לא נהגה כמנהגי בית סבה מלך גשור, שם לא הקפידו על צניעות, אלא ע"פ ערכי בית דוד. היא קלטה בבית דוד ערכי צניעות, "קדושים תהיו", (ויקרא יט 2), יותר מאחיה אמנון, (אדרי י.,).

הזדעזעה מרצונו, וניסתה לשכנעו להרפות ממנה. הרבתה בדברים כי התאמצה לשכנעו.

החזרות מבטאות זעזוע וניסיון נואש לשכנעו. נתונה בסערת נפש וחרדה, אך לא איבדה את ראשה. ניסחה דבריה בתבונה, בחוכמה ותושייה:

1."אחי": ביטוי רגשי: "אחי" (אתה בן משפחתי).

2. עינויים: מעשה שלילי ואיום: לא השתמשה במלה לשכב, אלא במלה עינה.

3. תחינה לרחמים: בפני אמנון שלא יענה אותה ולא יאנוס אותה. "אל תענני".

4.  פנתה לרגש האנושי שלו: תיאור מצבה הנורא לאחר מכן: אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי?

5. "אל": שמה את המלה "אל", בראש המשפט, כדי להביע התנגדות מוחלטת (הרב אמנון בזק). חזרה 3 פעמים: אל אחי, אל תענני, אל תעשה.

6. אחריות: "וכן לא יעשה כן בישראל".

7. איימה שיגרם נזק לתדמיתו: יאבד יוקרתו כיורש העצר. תוצג כנבל "ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל". יפגע בסיכוייו לזכות בכתר לאחר מות אביו.

8. הפחידה  אותו בעונש מוות: "מעשה נבלה" מכוון במקרא תמיד לגילוי עריות. עונש מוות: בתנ"ך המילה "נבלה", מייצגת מעשה שעונשו מוות, ועושי הנבלה עונשם היה מוות.

אברבנאל, ג' טענות טענה, לא לעשות:	הרב מסינג ג: הדגישה את הפן:
1. מפאת המעשה, (המכוער)2. מפאת כבודה,3. מפאת כבודו,	1. המוסרי,  2. החברתי,3. האישי,4. הפגיעה באמנון עצמו.

דן אלמגור

כשהיא אומרת "לא", לזה היא מתכוונת, לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא". לכן ה"לא" שלה סופי, מוחלט, רק היא קובעת, לא שום בית משפט,

ואל תהיה לי תרנגול, ואל תהיה חכם גדול. היא לא רומזת "כן", או "אולי" או "בוא", כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת "לא!"

פרשת "פילגש בגבעה", הזקן ביקש: אל תרעו.. אל תעשו את הנבלה הזאת". ולוט: "אל נא אחי תרעו".

הציעה חלופה הגיונית: דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, תרגום: תאמר עכשיו למלך שאתה רוצה להתחתן איתי, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ,

מותרת או אסורה? חז"ל שאלו כיצד יכלה תמר להגיד כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ אם היית אחותו? הרי התורה אסרה על אדם לשאת אחות, אפילו היא אחותו רק מאם או רק מאב, (ויקרא יח 9, דברים כז 22).

1. אברבנאל: "ואם הייתה מותרת לו .. למה לא אמר אמנון לאביו שיתנה לו לאישה"?  …רצתה לדחותו בקש".

2. "בת אישה יפת תואר" שנולדה לפני שאמה מעכה בת מלך גשור התגיירה (בביאה ראשונה), לכן לא היה לה מעמד של ישראלי והייתה מותרת לאמנון, (סנהדרין, כא עא, יבמות כג א,) מיד אחרי פרשת "אישה יפת תואר" כתוב על "בן סורר ומורה" וזהו אמנון, "בן סורר ומורה".

מצודות, רש"י, רד"ק ורלב"ג: המלך לא ימנע ממני להתחתן איתך, כי תמר הייתה בת מעכה שהייתה אשת יפת תואר והייתה מותרת לאמנון.

3. אחות אבשלום מאם ומאב אחר: תמר לא הייתה בת דוד כלל, אלא אחות אבשלום מאם ומאב אחר, וגדלה בארמון המלך ליד אחיה, (ר' ישעיה). כך גם אמר אמנון: "את תמר אחות אבשלום אחי אני אוהב". "ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד".  אבשלום ואמנון היו בני דוד, אך לא תמר, (סנהדרין כא עא, יבמות כג עא).

דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, זו דרך כדאית שאין בה נזק, והצלחתה מובטחת (שמעון בר אפרת). לא היה מקובל שבת תיזום נישואים, לכן הציעה לאמנון, לפנות למלך ולבקש אותה, והבטיחה לו שהמלך יסכים.

יד וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, ולא: "עמה".

6 פעמים מופיע בפרק זה הפעל שכב ו- 6 פעמים מופיע הפועל שכב בפרק על דוד ובת שבע, המספר הזהה מעיד על קשר בין 2 הפרקים.

הפצרות תמר לא השפיעו על אמנון: לא נסוג מכוונתו לאנסה, לא ענה לה, ולא התייחס כלל לדבריה, כי למה שאמרה, לא היה כל חשיבות בעיניו.

גם אנשי הגבעה לא אבו לשמוע בקול הזקן.

ה"אהבה" הגדולה הפכה לעינוי לזו שהוא התיימר לאהוב.

אונס אלים: וַיַּחֲזֶק בָּהּ, וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, (הפעלים יוצרים קצב מזורז). היה עסוק רק בתשוקותיו.

וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה  – נאבקה בו. הפעלים הרבים מלמדים שתמר נאבקה באמנון וניסתה בכל כוחה להתנגד למה שהוא ביקש לעשות לה, ניסתה להתנגד לאונס בכל כוחה, אך נכשלה.

וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה: לתמר כאישה לא היו סיכויים מול בן מלך שהיה נחוש להשיג אותה בכל מחיר.

וַיְעַנֶּהָ – מלבי"ם: בתחילה עינה אותה שלא כדרכה כדי שלא תאבד את הבתולים, אך לאחר מכן כשראה שליבו עדיין אינו שקט, עינה אותה כדרכה.

וַיְעַנֶּהָ – שלא כדרכה, (רש"י). וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ: כדרכה, אח"כ כתוב: אבשלום שנא את אמנון על שעינה את אחותו, ולא כתוב שהוא שנא אותו על ששכב איתה. "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו, כן הדבר הזה" (דברים כב 26).

וַיַּחֲזֶק – גם בסדום, ובמיוחד בפילגש בגבעה: ויחזק האיש בפילגשו.

אכזרי וברוטאלי: אמנון מצטייר כאכזר וברוטאלי, שביקש רק לספק את יצרו. מצודות: אמנון התגבר על תמר והכריח אותה לשכב אתו.

טו וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וַיִּשְׂנָאֶהָ: חז"ל: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, איזו היא אהבה התלויה בדבר? אהבת אמנון ותמר, אהבה התלויה בתאווה יצרית (פרקי אבות). לא אהבה, אלא תאווה.

 כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ, אולי שנא את עצמו, והעביר את רגשות התיעוב העצמי, לשנאת תמר.

פעמים רבות יותר כתוב שאמנון "שנא" את תמר, מאשר שהיה כתוב שאמנון "אהב" את תמר. 4 פעמים "שנאה", ורק 2 פעמים "אהבה". השנאה הייתה שנאה נוראית, וגדולה מאהבה.

מצודות: השנאה ששנא אמנון את תמר הייתה גדולה יותר מהאהבה שהוא אהב אותה לפני המעשה.

מדוע שנא את תמר?

1. סירסה אותו: בגלל המאבק הנואש של תמר בניסיון למנוע את האונס. וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה, רלב"ג: תמר הכאיבה לאמנון בשעה שבא עליה. 

2. אגו – כעס עליה על שלא נענתה לו, ונעלב מכך שדחתה אותו.

3. שנא את חטאו שהיה לו תועבה, לכן בא לשנוא את עצמו, (הרב סולביצק).

4. שנא את עצמו, והאשים אותה בחולשתו: באמצעותה, גילה את כיעורו… והעתיק את השנאה אליה, שנא אותה כי כאילו היא אשמה בחולשתו, (הרב יגאל אריאל).

5. השנאה שחש כלפי אחיה אבשלום, כיוונה אותו לנצל את תמר, ולזרוק אותה.

6. השנאה הייתה מאת ה', כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה (רד"ק).

7. תמר הזכירה לו את כשלונו האישי. ביקש להרחיק את זכר מעשיו.

8. רש"י: בשם חז"ל והתלמוד: נימה קשרה לו ועשתה אותו כרות שפכה.

9. אברבנאל: זיהה אותה עם החטא עצמו".

10. מצודות: אמנון שנא מאוד את תמר כי קיללה אותו וכך התגלה לכולם מה הוא עשה לה.

11. מלבי"ם: השנאה של אמנון הייתה כרוכה באהבתו, תחילה אהב אותה ואהבה זו הובילה למעשהו, בסוף שנא אותה, כי האשים אותה במה שקרה.

 וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן: קוּמִי לֵכִי.

 כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ.  כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ.   כה וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ:  וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ  

כו וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת:  כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כז כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ.  כח כִּי יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל יָמָיו.

אמנון לא נהג כחוק:  בדברים כב28-.

כשגבר אונס אישה: "כי ימצא איש נערה בתולה…..ותפסה ושכב עמה", חייב:

1. לשלם פיצויים,

2. לשאת אותה לאישה, "לו תהיה לאישה" ..

3. לא יוכל לשלחה כל ימיו",  (ואם הנאנסת מאורסת, לאונס יש עונש מות.)

אחרי האונס תמר צפתה שאמנון יישא אותה לאישה לפי החוק המקראי, אך אמנון המשיך להשפיל אותה בגרושה מביתו.

השנאה מסבירה את הגרוש גס הרוח לאחר האונס.

אמנון גרוע מאשר שכם בן חמור שאמנם אנס את דינה, אך לאחר האונס ביקש לתקן את העוול ולשאתה לאישה, והיה מוכן לשלם עבורה כל מה שיעקב ובניו יבקשו ממנו. הסכים אפילו לעשות ברית מילה יחד עם כל אנשיו, כדי שיוכל לקבל אותה לאישה.

אמנון סרב לתקן את העול. השוואת מעשה אמנון למעשה שכם: 

1. יעקב החריש, ודוד לא הגיב.

2. אצל שכם קודם הייתה תאווה ואונס ואח"כ אהבה, אצל אמנון להפך קודם הייתה תאוה ואונס, ואח"כ שנאה (ע"פ ספורנו בראשית לד 3).

שכם בן חמור היה מוכן להכיר באחריותו ולשאת את הנערה לאישה. אמנון, לעומתו נהג כלפי תמר באכזריות והתעלם מכל אחריות כלפיה, הרבבזק תתכח"ט.

רבינו ישעיה: אמנון לא רצה להתחתן עם תמר, אלא רק רצה לשכב איתה, ולאחר שהצליח לשכב איתה, לא רצה שהמלך יאמר לו להתחתן איתה.

  מלבי"ם: האהבה שאהב אותה הייתה אהבה כלבית.

טז וַתֹּאמֶר לוֹ: אַל אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי: תמר ראתה בגרושה, רעה גדולה מן הראשונה.

גרושה לאחר האונס נראה בעיניה גרוע וחמור יותר מאשר האונס. ביקשה להישאר בביתו לפחות עד לחשכה, כדי שלא יראו חרפתה, (קיל דעת מקרא שמב יג טז).

כפי שניסתה תחילה לשכנע את אמנון לא לאנוס אותה, ניסתה עכשיו לשכנע אותו לא לגרשה. וכמו שלא הסכים שלא לאנוס אותה, כך לא הסכים עכשיו לשאתה לאישה.

האונס היה בסתר, והגירוש חשף אותה לצבור.

מצודות: אל תעשה מעשה גרוע יותר ממה שעשית לי בהתחלה, ואל תשלח אותי מכאן.

רד"ק: הביזיון בשליחתה נבע מכך שמעשה זה היה בפרהסיה לעומת השכיבה שהייתה בסתר.

וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ, תרגום: אמנון לא רצה לשמוע בקולה של תמר.

 מלבי"ם: פה כתוב וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ, ובפסוק יד' כתוב וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ . כשאהב אותה שמע את דבריה, אך לא הסכים איתם, ולאחר ששנאה לא שמע אותה כלל. סרב אפילו להקשיב לטענותיה והתעלם מקיומה.

בואי, לכי: בתחילה ניסה לשדלה: בואי אחותי,  ואחרי האונס אמר:  לכי.

לפני האונס אמר: "בואי שכבי", ואחרי האונס אמר: "קומי ולכי".

תחילה השתוקק להתקרב אליה, ועכשיו התאמץ להתרחק ממנה.

ר' שמואל בן חופני: השווה את פנייתו הגסה של אמנון לאחותו "שכבי עמי", לבקשתה החצופה והגסה של אשת פוטיפר ליוסף "שכב עמי".

גם האיש הלוי אמר לפילגשו: קומי ונלכה.

יז וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, תרגום: אמנון קרא לנער ששירת אותו וַיֹּאמֶר אמנון אמר למשרתו: שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.

אם המשרת היה קרוב אליהם, מדוע לא התערב לטובת תמר בזמן האונס? נראה שאמנון הזהיר אותו שלא יתערב.

איזו אכזריות מצד אמנון, ואיזו השפלה לתמר: נזרקה מבית אמנון מושפלת וכאובה:

1. זֹאת:  אפילו לא נקב בשמה.

2. בת מלך שגורשה על ידי נער משרת. שִׁלְחוּ – הפועל ברבים, רומז שאם תתנגד יגרשו אותה בכוח משרתים רבים.

3. ביזה אותה בפני משרתים,

4. השתמש וזרוק:  התיחס אליה כאל חפץ. לא היה מעוניין לשאתה לאישה או לקבל אותה לעצמו.

5. שִׁלְחוּ, כנראה שסירבה לצאת, כי אמנון אמר: שִׁלְחוּ: השליכו אותה אל הרחוב, השתמשו בכמה כוח שתצטרכו, נזרקה מהבית.

6. וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ:  והדלת ננעלה, שלא תוכל לחזור. יתכן שיש כאן רמז למאבק של תמר במשרת שזרק אותה מהבית.

גם בפילגש בגבעה נסגרת הדלת בפניה, ובסדום הדלת נסגרה בפני האונסים.

אונס גופני ונפשי. חרפת הגירוש גדולה מחרפת האונס: כולם ידעו שזאת ש"לובשת כותנת פסים", נזרקה ע"י משרתים מביתו של אמנון.

אמנון ציווה על המשרת לזרוק את תמר מביתו, ואבשלום ציווה למשרתיו להרוג את אמנון אחיו כנקמה על אונס תמר אחותו.

תרגום: שלחו עכשיו החוצה את תמר מעליי, ונעלו את הדלת אחריה.

דעת מקרא: הדברים נאמרו בלשון רבים למרות שאמנון דיבר אל משרת אחד משום שכך הדרך להתבטא כשמצווים ציווי.

יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, המלבים: מופשטת ממעיל ומופשטת מכבודה. כמו יוסף. רד"ק: על תמר הייתה כתונת שהיו עליה פסים בצבעים שונים.

למרות כול מה שתמר עברה:

1. הקפידה לכסות עצמה בכותנת הפסים, כדי לצאת כבת מלך גאה.

2. או שחלק ממעילה נשאר בידי האנס, ונאלצה לצאת החוצה בכותנת בלבד,

 כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים, מצודות: תמר הייתה לבושה בכתונת פסים, כי היה מנהג בנות המלך ללבוש מעילים שהיו כתונת פסים.

וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, תרגום: משרתו של אמנון הוציא את תמר אל מחוץ לבית אמנון, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, תרגום: משרתו של אמנון נעל את הדלת לאחר שהוציא את תמר מביתו.

לצורך הצלחת מזימתו, אמנון רימה את דוד, בקש שתמר תבוא להכין לו אוכל, והשתמש בו כדי להשיג את תמר.

אמנון השתמש, זרק ונצל את אחותו למחצה, תמר.

יט תמר נהגה מנהגי אבל: וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ, תרגום: מרוב צער על המעשה, תמר שמה אפר על ראשה,ולא סתם קָרָעָה בגדיה, כי אם וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה.

משמעות סמלית נוספת, כתונת הפסים הייתה לבוש בנות המלך הבתולות. תמר איבדה את סמל מעמדה. קריעת מעילה מסמנת את קריאת הבתולים, וכי אינה בתולה עוד. (קרעה את כתונת הפסים, כי גם בתוליה נקרעו).

תרגום: תמר קרעה את כתונת הפסים שהייתה לבושה בה.

קריעת בגדים לאות אבל: 1. יעקב קרע שמלותיו, כשבניו הראוהו את כותונת יוסף הטבולה בדם, 2. אחי יוסף קרעו שמלותיהם, כשהגביע נמצא בשקו של בנימין. 3. דוד קרע שמלתו כששמע על מות שאול.

וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, הרימה ידיה בייאוש.

מצודות: תמר הניחה את ידה על הראש שלה, כמו שעושים אנשים השרויים בצער.

 וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה, תרגום: תמר הסתובבה וצעקה. זָעָקָה, מזעזוע ומצער. ספדה לעצמה.

חיפשה עזרה: מי ישלם לאמנון על הרעה שגרם לה, הגופנית וגם הנפשית.

כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ: הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ אבשלום קרא לאמנון אֲמִינוֹן כדי לבזותו. הָיָה עִמָּךְ? מצודות: האם אמנון עשה לך דברים שאינם צנועים.

 וְעַתָּה אֲחוֹתִי, מצודות: לאחר שהמעשה כבר נעשה, הַחֲרִישִׁי, מצודות: תשתקי, ואל תספרי לאף אחד מה קרה. אָחִיךְ הוּא, מצודות: ראוי לחוס על כבודו.

אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה, מצודות: אל תשימי לב למה שקרה, ואל תצטערי. וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ,

מהר"י קרא: תמר ישבה בבית אבשלום אחיה והייתה עצובה מאוד.

רלב"ג: תמר ישבה בבית אבשלום לבדה (בודדה).

 מלבי"ם: תמר שהייתה רגילה להסתובב ולצחוק – לא צחקה יותר ולא עסקה במשחקים.

כא וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,  וַיִּחַר לוֹ מְאֹד, תרגום: דוד שמע את כל מה שעשה אמנון, וכעס מאוד על המעשה שקרה.

אבשלום מיד הבין שהפוגע בתמר הוא אמנון, ושאל: הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ? ואילו דוד ששלח אותה אל אמנון, שתק ולא התערב במה שקרה לתמר.

היה שותף לאסון כי המעורבים היו ילדיו. אך במקום להיטיב עם בנו, הרע לבתו.

מלבי"ם: מה שהכעיס את אבשלום היה שדוד רק כעס אך לא הוכיח את אמנון.

וַיִּחַר לוֹ מְאֹד,

אברבנאל: איך לא העניש את אמנון? היה ראוי שילקהו מכה רבה על עשותו הנבלה הזאת.  אולי אם היה מעניש את אמנון כראוי, לא היה אבשלום נוטר לו טינה ולא היה הורגו, ולכן יראה שדוד חטא בזה ולא עשה כמשפט בין בניו, ושהוא סבב כל מה שנמשך מהרעה הזאת".

לגבי בניו היה דוד חסר ישע.דוד מאד אהב את בניו, אך הם לא החזירו לו אהבה. דוד לא ידע לכעוס, לרסן אותם, או להענישם כשחטאו, ולכן נהרגו שניהם. ולא עיצב את רוח אמנון בנו, כי אהבו, כי בכורו הוא, (תרגום השבעים כ"א).

גם כאשר אדוניה התנשא ובקש להכתיר עצמו למלך, כתוב: (מלאכים א א 5-6). "ולא עצבו אביו מימיו, לאמור למה עשית כן?", (ורש"י כתב שם: "מכאן שכל המונע תוכחה מבנו מביאו לידי מיתה".) ואכן בגלל ותרנותו איבד דוד 2 בנים.

בעת מרד אבשלום ביקש דוד מחייליו: לאט לכם עם הנער – אל תפגעו בו, ואחרי מותו בכה: מי ייתן מותי תחתיך?

מדוע דוד לא הגיב כששמע על מה שקרה לבתו?

1. עונשו על חטא בת שבע: הנני מקים עליך רעה מביתך. יתכן שדוד ראה במעשה אמנון, חלק מהעונש שהושת עליו, בגין מעשה בת שבע.

דוד נענש בפגיעה ב 4 בנים, ובת. פה העונש השני שבא על דוד, אונס בתו ע"י בנו, מרד אבשלום בדוד והריגת אבשלום בידי יואב,

 2. "טול קיסם מבין עיניך": יתכן שדוד חשש פן אמנון יגיד לו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ". ואתה אבא ידעת להתגבר על יצרך כשראית את בת שבע?

 התקשה להעניש בן שחטא בחטא דומה לשלו.

3. וַיִּחַר לוֹ מְאֹד, כעס על עצמו, על שהתפתה להפצרות אמנון, ושיתף אתו פעולה, ושלח אותה למקום סכנה. כעס, אך שתק, ולא הגיב למעשה אמנון.

מידה כנגד מידה", (יומא כב ב). 2 הספורים עוסקים ביחסים אסורים.

1. הבן בעקבות האב: דוד ראה "אישה טובת מראה" וחמדה. אמנון חמד את אחותו שהייתה "יפה", ולקח אותה. פה אשת איש, – ופה גילוי עריות. דוד חמד אשת איש יפה. עונשו: "אמנון חמד את אחות אבשלום …אחות יפה ושמה תמר",

 2. אמנון עינה את תמר בת דוד, עונש  לדוד.

3. בת שבע הלכה מביתה לבית המלך על פי הוראת דוד,.

    תמר הלכה מביתה אל בית אמנון על פי הוראת דוד, שם אנס אותה אמנון.

אבשלום אחי תמר הרג את אמנון יורש העצר,גמול על מות אוריה.

4. דוד ציווה על אוריה לרדת אל ביתו ואוריה סרב לעזוב את בית המלך, ודוד הרג אותו. ותמר סירבה אחרי האונס לעזוב את בית אמנון, ואבשלום הרג אותו.

דוד שלח עם אוריה את גזר דינו ליואב, אבשלום רמה את דוד, והזמין דרכו את אמנון לאכול אתו  בחג הגז, כדי להרוג אותו.

האב והבן שילמו ביוקר על חטאם: כמו שדוד נענש ארבעתים, כך גם אמנון איבד גם את בכורתו, את מלכותו ואת חייו.

אמנון ראה שגם אביו וגם אחיו לא מוכיחים אותו, וחשב שמעשהו לא נראה חמור בעיניהם.

אונס תמר השפיע על המאבק על הירושה: ככל שהסיפור מתארך, אנו לומדים שאופיו הנורא של אמנון, מנע ממנו להיות מלך:

1. תיכנן מעשה מכוער.

2. נקט באמצעים מכוערים כדי לבצעו,

3. רימה את אביו,

4. אנס באכזריות את תמר,

5. גירש והשפיל אותה לאחר האונס.

אמנון אמנם היה בכור, אך בכור מנוון שלא הוכיח עצמו מעולם, (הרב אריאל). שאפתן, ערום, אכזרי, טיפש, אימפולסיבי, חסר בשלות ובגרות, שלא היה מסוגל לתכנן או לשקול את השפעת מעשיו על עתידו.

באונס תמר ואח"כ גרושה המשפיל בידי משרת, איבד אמנון קודם את הזכות לכתר ואח"כ גם את חייו. אינו ראוי למלוכה: האונס פרסם את קלונו לכל העם.

שני האחים ניסו להשיג את הכתר על גבה של תמר: לאמנון שהתחרה עם אבשלום על ירושת הכתר, היה נוח לבזות את אבשלום.

יש גרסה הטוענת שאבשלום עם יונדב תכננו את אונס תמר כדי לפגוע באמנון.

ניצול תמר במלחמה על הכתר: גם האח האמיתי, וגם האח למחצה דאגו יותר לרצונם לרשת את מלכות אביהם, מאשר לאחותם.

תמר למדה שאין לה על מי לסמוך, אביה ואחיה לא הענישו את אמנון.

"בכורו אמנון לאחינועם היזרעלית, ומשנהו כלהב לאביגיל, אשת נבל הכרמלי, והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, המדרש: אמנם אבשלום היה השלישי אך כלאב לא יכל למלוך כי אימו אמרה לדוד: "וזכרת אמתך" בחיי בעלה.

שלמה היה הבן העשירי שנולד לדוד, ובכל זאת זכה במלכות. ספור זה על אונס תמר הוא אחד מהסיפורים המבהירים כיצד זכה שלמה למלוך אחרי דוד אביו, ולא אמנון, אבשלום או בנים אחרים שנולדו לפניו.

האונס גרם לסכסוך בין 2 יורשי העצר, סכסוך שהשפיע אח"כ על בחירת שלמה כיורש למלך.

שכם אמנם אנס, אך התנהג יותר טוב מאשר אמנון התנהג אל אחותו: הוא התאהב בדינה, דיבר על ליבה, (אולי כדי לפייסה), העמיד את ביתו לרשותה, רצה לשאת אותה לאישה, והיה מוכן לשלם כל מה שבני משפחתה יבקשו, הסכים אפילו למול את עצמו כדי לקבלה.

ואילו אמנון מלכתחילה רצה "לעשות לה מאומה", אנס ועינה את אחותו, וגרש אותה בחרפה מביתו לאחר האונס המחפיר.

אבן גבירול.

אַמְנוֹן אֲנִי חוֹלֶה – קִרְאוּ אֱלֵי תָמָרכִּי חוֹשְׁקָהּ נָפַל בְּרֶשֶׁת וְגַם מִכְמָר.רֵעַי, מְיֻדָּעַי, אֵלַי הֲבִיאוּהָ,אַחַת שְׁאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶׁר אֹמַר:

קִשְׁרוּ עֲטֶרֶת עַל רֹאשָׁהּ, וְהָכִינוּעֶדְיָהּ, וְשִׂימוּ עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר.תָּבוֹא וְתַשְׁקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵשׁלִבִּי, אֲשֶׁר בִּלָּה בְשָׂרִי אֲשֶׁר סָמָר.

כב וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, מצודות: אבשלום לא דיבר בכלל עם אמנון, לא דברים טובים ולא דברים רעים, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן, מצודות: אבשלום שנא את אמנון ורצה למצוא הזדמנות להתנקם בו.

 עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ, תרגום: על שעינה את תמר אחותו.

כג וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים, אחרי אונס אחותו, היו בלב אבשלום כעס ומרירות על אביו שלא התערב לטובת תמר. חלפו שְׁנָתַיִם, ואבשלום הבין כי דוד לא יעניש עוד את אמנון על אונס תמר. אחרי שְׁנָתַיִם אמנון הפך לשאנן, כי חשב שהתקרית נשכחה. אמנון לא חשד שאבשלום יתנקם בו, אך הרצון לנקום נשמר בלב אבשלום והיה לו אורך רוח לחכות לשעת כושר.

אונס אחותו נתן לאבשלום טוענה לרצוח את אחיו הבכור ממנו, והמתחרה בו על ירושת כתר אביהם.

אבשלום חיכה שְׁנָתַיִם, עד שמצא הזדמנות לנקום באמנון על אונס אחותו. נקמה יותר מתוקה כשהיא קרה. הוא ניצל את הזמן הארוך כדי לתכנן נקמה שתספק אותו, ותאפשר לו להתחמק בלי עונש. אבשלום נקם באחיו, ברח אל סבו והפעיל את יואב כדי להשיג לעצמו רשות לחזור לירושלים, וכשיואב לא היה מהיר כחפצו הוא הוכיח שהוא עדין אדם אלים ושרף את השדות של יואב.

כשאבשלום הרג את אמנון, הוא קידם את עצמו כיורש לכתר, אם כי נאלץ לשלם בגלות, כשברח אל סבו מלך גשור והתחבא בביתו מזעם המלך.

מצודות: לאחר שעברו שנתיים מהמקרה עם אמנון ותמר. וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם, גזזו את צאן אבשלום בבעל חצור, סמוך לנחלת שבט אפרים, ונהוג היה לעשות חגיגה בשעת גזיזת הצאן.

 גם אצל יהודה, וגם אצל נבל, מוזכרים חגיגות הגז.

וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ תרגום: אבשלום קרא לכל בני דוד המלך כדי לחגוג את גזיזת הצאן.

כד וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: הִנֵּה נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ, תרגום: גוזזים את הצאן של עבדך, גוזזים עכשיו את צאני, יֵלֶךְ נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עִם עַבְדֶּךָ, תרגום: אני מבקש שאתה ועבדיך תבואו איתי עבדך, לגזיזת הצאן.

כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְשָׁלוֹם דוד ענה: אַל בְּנִי אַל נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ, תרגום: לא בני, לא נלך עכשיו כולנו לחגוג את גזיזת הצאן,

 וְלֹא נִכְבַּד עָלֶיךָ, מצודות: אם כולנו נבוא, זה יטריח אותך מאוד, וַיִּפְרָץ בּוֹ, מצודות: אבשלום ניסה לשכנע את דוד שיצטרף אליו, וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת,

מצודות: דוד לא הסכים ללכת עם אבשלום, גם לאחר שהשתכנע שלא יהיה בכך משום טרחה לאבשלום. תחילה אמר שאינו רוצה להטריח את אבשלום, אח"כ החליט לא ללכת גם אם לא יהיה בכך משום טרחה לאבשלום.

וַיְבָרֲכֵהוּ, מצודות: דוד בירך את אבשלום על נדיבות ליבו ועל רצונו שאביו המלך יצטרף אליו.

כו וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: וָלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי, תרגום: האם גם אמנון אחי לא ילך איתנו עכשיו לגזוז את הצאן? אמנון הבן הבכור, היה מסייע לאביו בענייני המלוכה, ולכן, למרות שאבשלום הזמין את כל בני המלך, הוא לא נכלל עימם כי היה אמור להישאר עם דוד.

 וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מצודות: דוד שאל את אבשלום: לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ, למה שאמנון ילך איתך כדי לגזוז את הצאן, הרי הליכתו של אמנון תגרום לך לטרחה.

כז וַיִּפְרָץ בּוֹ אַבְשָׁלוֹם, רד"ק: אבשלום שכנע את דוד שאמנון ילך אתו לגזיזת הצאן, וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת אַמְנוֹן וְאֵת כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, תרגום: דוד שלח עם אבשלום את אמנון ואת שאר בניו.

כו וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: וָלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי, רש"י: אם אתה לא הולך איתנו, שלפחות אמנון ילך איתנו.

כח וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו, תרגום: אבשלום ציווה את משרתיו, לֵאמֹר: רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן, תרגום: תראו מתי אמנון יהיה שיכור, ולא יהיה זהיר.

 וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן, תרגום: אני אומר לכם להרוג את אמנון.

 וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ, כשתראו שאמנון שתוי, תהרגו אותו, אַל תִּירָאוּ, מצודות: אל תפחדו מלהרוג אותו, הֲלוֹא כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם, מצודות: הרי אני ציוויתי אתכם להרוג אותו, ולכן, כאשר יבואו בטענות על הריגתו, יבואו אליי ולא אליכם.

חִזְקוּ, מצודות: תתגברו על אמנון אם הוא ינסה להתנגד, וִהְיוּ לִבְנֵי חָיִל, תרגום: תהיו אנשים חזקים.

ארבעתיים: כט וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לְאַמְנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם,  אבשלום נקם באמנון בעורמה, והרג אותו, לקיים מה אמר לו נתן: לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם.

תרגום: משרתי אבשלום עשו לאמנון מה שהוא ציווה אותם, המשרתים הרגו את אמנון.

"קול דמי אחיך, צועקים אלי מן האדמה" – מידה כנגד מידה:

1. משרת זרק את תמר, ועבדים הרגו את אמנון.

2. תמר קרעה את כותנת הפסים, והעבדים קרעו בגדיהם כשאמנון נהרג.

3. אמנון הטעה את אביו והשתמש בו כדי להביא את תמר לביתו, וגם אבשלום הטעה את אביו והשתמש בו כדי להוציא את אמנון מהארמון למקום בו יוכל לרצוח אותו. בניגוד לאמנון הוא לא נזקק לעצת יונדב.

4. דוד שלח את אמנון ותמר אל הסכנה ואל אסונם. כמו שאוריה צעד עם מכתב דוד בידו אל מותו.

סיפור אמנון ותמר הוא סיפור על תשוקה, קנאה, נקמה, שנאה, וגם על חמלה.

יעקב ודוד: דוד לא הגיב לאונס תמר, כמו יעקב, שלא הגיב לאונס דינה. לדוד היה יותר אחריות על העוול, מאשר ליעקב, 1. האונס נעשה בתוך הבית, 2. תמר הלכה לבית אמנון בשליחותו, דוד היה זה שדרש מתמר ללכת לטפל באחיה.

בשני מקרי האונס, אח גם מאב וגם מאם מילא את מקום האב: 1. גם אצל דוד וגם אצל יעקב, בן או בנים שלהם לקחו את החוק לידיים והענישו את האונס. 2. בגלל שהם לא התערבו נהרגו הבנים או אחרים. 3.  בניגוד לשמעון ולוי שנקמו על הפגיעה בכבוד המשפחה, אבשלום נקם בשל פגיעה באחותו.

 4. שמעון ולוי הרגו את שכם וכל אנשיו. אבשלום הרג רק את אמנון.

	בנות לוט	דינה	פילגש	תמר
תוכן:  צורה:	ניסיון אונס, הצעת חלופה.	אונס, נקמה במרמה, מלחמה. אונס= עינוי. מעשה נבלה.ותצא.	אונס,הצעת חלופה מלחמה.נקמה במרמה,אונס = עינוי.מעשה נבלה לגבר.ויוצא.	אונס,הצעת חלופה נקמה במרמה,אונס= עינוי. מעשה נבלה.הוציאו.

אם נגזר על דוד עונש באמנון, מה החטא שחטא אמנון בתמר, אם היה חייב לחטא כדי להעניש את אביו? עדין הרשות נתונה בידי אמנון לבחור בטוב או ברע. אם אמנון היה בוחר בטוב, ה' היה מוצא דרך אחרת להעניש את דוד, ולא דרכו.

אמנון החריף את חטאו, בהתנהגות לאחר האונס, לא חזר בו, ומת בחטאו, לא השאיר ילדים וזכרו אבד מן הארץ. 

וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ, מצודות: כל אחד מבני המלך האחרים קמו ורכבו על הפרד שלהם וברחו. למה? כי חששו שאבשלום ירצל את כולם כדי להכתיר את עצמו למלך במקום דוד.

ל וַיְהִי הֵמָּה בַדֶּרֶךְ, מצודות: בעוד בני המלך היו בדרך, בעוד הם ברחו ולא הגיעו עדיין אל העיר, 

וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה אֶל דָּוִד לֵאמֹר, מצודות: בעוד בני המלך היו בדרך, הגיע שמועת שקר אל דוד שאמרה: הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד, תרגום: אבשלום הרג את כל בני המלך עד שלא נשאר אחד מהם בחיים.

מלבי"ם: בתחילה חשבו שאבשלום הרג את אמנון כדי לרשת את המלוכה, ובמקרה כזה, היה צורך להרוג את כל בני המלך. יונדב הסביר לדוד שאבשלום לא הרג את אמנון כדי לרשת את המלוכה, אלא כדי להתנקם בו על מעשה תמר.

לא וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, תרגום: דוד קם וקרע את בגדיו, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה, תרגום: שכב על הקרקע, וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים, תרגום: וכל עבדי דוד עמדו לידו וגם הם קרעו את בגדיהם.

לב וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר, תרגום: יונדב בן שמעה, אחי דוד, ענה ואמר: אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ,

 מצודות: אדוני דוד! אל תחשוב שאבשלום הרג את כל הנערים בני המלך.

כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת, תרגום: רק אמנון נהרג,

 כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְיתָה שׂוּמָה, .  מצודות: הצוו היה תמיד בפי אבשלום.

תרגום: הכוונה שהיה בליבו של אבשלום להרוג את אמנון, מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ, רד"ק: מיום שאמנון עינה את תמר, הוא תמיד רצה להתנקם באמנון.

לג וְעַתָּה אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר, תרגום: השמועה אינה נכונה, לֵאמֹר, מצודות:האומרת: כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ, מצודות:כל בני המלך מתו.

 כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת, תרגום: הרי רק אמנון לבדו מת.

מלבי"ם: יונדב אמר שאין צריך לחשוש שמא בני המלך ניסו לעזור לאמנון ולכן אבשלום הרג גם אותם.

לד וַיִּבְרַח אַבְשָׁלוֹם. וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, מצודות: הצופה שתפקידו לראות מי מתקרב אל העיר הרים את עיניו וראה: 

וְהִנֵּה עַם רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו מִצַּד הָהָר, מצודות: הצופה ראה שאנשים רבים הלכו בדרך שעברה מאחורי הצופה בצד ההר שהוביל לירושלים.

בני המלך הלכו בדרך האחורית כי פחדו שימצאו ויהרגו אותם. לה וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב אֶל הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ, מצודות: הנה בני המלך הגיעו אל העיר.

 כִּדְבַר עַבְדְּךָ כֵּן הָיָה, כמו שאני, עבדך, אמרתי לך, כך קרה: לא כל בני המלך מתו, אלא רק אמנון.

לו וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, תרגום: כאשר יונדב סיים לדבר אל המלך, וְהִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ, תרגום: שאר בני המלך הגיעו לירושלים. וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, תרגום: בני המלך בכו, וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד, תרגום: דוד ועבדיו בכו.

לז וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי בֶּן עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְּשׁוּר, מצודות: אבשלום ברח אל תלמי בן עמיהוד, שהיה מלך "גשור", והיה סבו של אבשלום מצד אימו.

 וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ כָּל הַיָּמִים, מצודות: דוד התאבל על אמנון לאורך כל חייו.

לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר, מצודות: החזרה על כך שאבשלום ברח לגשור נועדה להוסיף את הפרט שאבשלום נשאר בגשור במשך 3 שנים.

מלבי"ם: בהתחלה היה אבשלום יוצא עם תלמי לכל מקום, אך לאחר שחשש שמא דוד יבוא אליו, הוא הסתגר בעיר גשור.

 וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. רד"ק: האבל נמשך 3 שנים.

לט וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם, מצודות: דוד רצה מאוד לצאת אל אבשלום ולראותו.

רד"ק: נפש דוד יצאה משום שרצה לראות את אבשלום. בשם הא"ע כתב שהכוונה היא שאשת אבשלום ביקשה מדוד שיקרא לאבשלום שיחזור.

 מלבי"ם: דוד רצה ללכת ולהילחם עם מלך גשור, כדי לתפוס את אבשלום, אך מעכה אשתו (בת המלך) או תמר מנעו ממנו לעשות כן.

 כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת, מצודות: כי התנחם על מות אמנון.

דוד אמנם המשיך להתאבל על אמנון לאורך כל חייו, אך לאחר 3 שנים, דוד כבר נרגע והתגעגע לראות את אבשלום.

השוואת מעשה אשת פוטיפר למעשה אמנון ותמר.

יוסף ואשת פוטיפר (בראשית לט).	אמנון ותמר (שמ"ב יג).
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.ויבוא הביתה.. ואין איש מאנשי הבית שם.ותתפשהו בבגדו לאמר: שכבה עמי.יוסף: איך אעשה הרעה הגדולה הזאת"?ולו כתנת פסים..ותתפשהו בבגדו..ויעזב בגדו בידה.אשת פוטיפר סיפרה למשרתים את הגרסה שלה.וינס ויצא החוצה.יוסף יוצא מכלאו אחרי שנתים,מתאבל על הבן: יעקב על הבן הנעדר.בשני המקרים האב קשור לטרגדיה: יעקב שלח את יוסף לראות בשלום אחיו.	ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר.ויאמר אמנון: הוציאו כל איש מלפני, ויוציאו.ויחזק בה, ויאמר לה: בואי שכבי עמי אחותי.תמר: "אל תעשה את הנבלה הזאת".וכתנת הפסים אשר עליה קרעה".אמנון ציווה על משרתיו לזרוק את תמר מביתו.שלח נא את זאת מעלי החוצה ונעל את הדלת.אבשלום הורג את אחיו אחרי שנתים.מתאבל על הבן: דוד על מות אמנון.בשני המקרים האב קשור לטרגדיה: דוד שלח את תמר לבשל לאמנון בביתו.

השואה בין מכירת יוסף בידי אחיו, לאונס תמר בידי אחיה:

1. פעמים מזכיר המקרא: "כותנת פסים," אצל יוסף ותמר.

2. יוסף נשלח לראות את שלום אחיו ותמר נשלחה לדאוג לאחיה החולה.

3. אחי יוסף פעלו נגדו, ואח תמר פעל נגדה.

4. יוסף התחנן אל אחיו מהבור, ותמר התחננה אל אחיה לפני ואחרי האונס.

5. כותנת יוסף הטבולה בדם "הוכיחה" כביכול שמת, וכותנתה הקרועה של תמר הייתה עדות לפשע שבוצע בה. 6. הכותונת שהצביעה על רום מעמדם, מסמלת את השפלתם.

7. גם יוסף וגם תמר אבדו את חירותם. אך תמר בניגוד ליוסף נשארה בודדה ומושפלת כל חייה. 8. יוסף היה "יפה תואר", ותמר הייתה "יפה". 9. אשת פוטיפר ביקשה מיוסף: שכבה עמי, ואמנון ביקש מתמר: שכבי עמי. 10. גם יוסף וגם תמר סרבו להצעה המגונה.

11. אמנון ואשת פוטיפר נעזרו במשרתים כנגד מי שרצו לשכב עימם.

דינה ותמר, 2 הסיפורים היחידים בתנ"ך המספרים על אונס נערה בידי גבר:

דינה	תמר
הנאנסת בתולה ואינה מאורסת."וישכב עמה ויענה".. "כי נבלה עשה בישראל, לשכב את בת יעקב, וכן לא יעשה, (בראשית לד 2-7).	הנאנסת בתולה ואינה מאורסת."אל תענני, כי לא יעשה כן בישראל, אל תעשה את הנבלה הזאת", (שמ"ב יג 12).
"וירא אותה… שכם בן השליט, התאהב בדינה."וייקח אותה", לקיחה זה בכוח."וישכב אותה…ויעננה"."כי נבלה עשה בישראל, לשכב את בת יעקב".יעקב החריש ולכן בניו נקמו.הבנים ראו באונס יותר חרפה להם מאשר לנאנסת. אחיה הוציאו אותה בכוח מבית שכם האנס.יעקב שמע אך לא הגיב על האונס שלה.אחיה מאם נקמו את נקמתה במרמה והאנס נרצח.אחי דינה הבטיחו במרמה את אחותם לשכם, אם הוא וכל הגברים בעיר ימולו את עצמם.נקמת לוי ושמעון עוררה את כעס אביהם עליהם.האונס נחשב כעונש ליעקב, על שמנע דינה מעשו.	אמנון ביקש: לבשל לפניו "למען אשר אראה".אמנון בן השליט, התאהב בתמר.נאבק בה "ויחזק ממנה"."ויענה וישכב אותה"."כי לא יעשה כן בישראל, אל תעשה את הנבלה".אבשלום אמר לתמר: "החרישי" ונקם את נקמתה.אבשלום לא רצה להצטייר כ"אח הנאנסת".אמנון גרש אותה והיא נאלצה לעזוב את בית האנס.דוד שמע אך לא הגיב על האונס שלה.אחיה מאם נקם את נקמתה במרמה והאנס נרצח.אבשלום קיבל במרמה את הסכמת דוד אביו לשליחת אמנון אל חג הגז.נקמת אבשלום עוררה את כעס אביו עליו.האונס עונש לדוד על לקיחת בת שבע, (רדק).

השוואת מעשה אמנון למעשה יהודה ותמר:

1. לשתי הגבורות קוראים תמר. 2. תמר התחזתה לקדשה ואמנון התחזה לחולה. 3. תמר החליפה את בגדי האלמנה בבגדי קדשה . ותמר הורידה את כותנת הפסים ולבשה בגדי צער.

הנפגע לבש כתונת פסים, שם שאינו מופיע במקרא מלבד במקרי תמר ויוסף. יוסף השאיר את בגדו בידי אשת פוטיפר ותמר קרעה את בגדה.

יוסף עמד בפיתוי וזכה לתהילת עולם, אמנון נכנע ליצריו ומת בלי יורשים.

יהודה שקיבל אחריות על מעשיו, זכה שמזרעו תקום מלכות בית דוד. דוד שחוזר בתשובה על חטא בת שבע זכה שמלכותו תיכון לנצח.

השוואת מעשה תמר ויהודה למעשה אמנון ותמר.

תמר ויהודה (בראשית לח).	אמנון ותמר (שמ"ב יג).
לגיבורה קוראים תמר.חירה רע יהודה נשלח עם הערבון אל תמר.תמר מתחזה לקדשה.תמר מחליפה את בגדי אלמנותה ללבוש קדשה.	לגיבורה קוראים תמר.רע אמנון, יונדב מסייע ומייעץ לו איך לזכות בתמר.אמנון מתחזה לחולה.תמר קורעת את כתנת הפסים, לאות צער.

השוואת אונס הפילגש לאונס תמר:

תמר (שמ"ב יג 11-17).

הפילגש (שופטים יט -כ).

נשלחת לאונס בידי אביה.נאנסת בידי אחיה.מתנגדת לאונס.מנהלת משא ומתן כדי למנוע את האונס.תמר מנסה להציל את עצמה.נותרה בחיים.נאנסת ללא עדים.עומדת בודדה מול האנס.ותגש אליו לאכול, ויחזק בה, ויאמר לה: בואי שכבי עמי אחותי, (11).ותאמר לו: אל אחי, אל תענני, כי לא יעשה כן בישראל, אל תעשה את הנבלה הזאת, (12).ואני אנה אוליך את חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל, (13).ולא אבה לשמוע בקולה, וחזק ממנה, ויענה וישכב אותה, (14). וישנאה אמנון שנאה גדולה, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה: קומי לכי, (15).ותאמר לו על אודות הרעה הגדולה הזאת מאחרת, אשר עשית עמי לשלחני, ולא אבה לשמוע לה, (16).ויקרא את נערו משרתו, ויאמר: שלחו נא זאת מעלי החוצה, ונעל הדלת אחריה, (17).

נשלחה לאונס בידי בעלה.נאנסת בידי זריםמתנגדת לאונס.מנהלים משא ומתן כדי להחליף את הנאנס.המארח מנסה להציל את הלוי.לא נותרה בחיים.נאנסת לעיני כל.המארח והלוי מתירים את אנוסה כדי להציל אותו.ויחזק האיש בפילגשו, ויצא אליהם החוץ, וידעו אותה, (25).אל אחי, אל תרעו נא, אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי, אל תעשו את הנבלה הזאת, (23).  "הנה בתי הבתולה ופלגשו, אוציאה נא אותם וענו אותם, (24). ויאמר אליה: קומי לכי, (28).ולא אבו האנשים לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוצה ויעו אותה, (25).ויתעללו בה כל הלילה וישלחוה..ויקם אדניה בבקר ויפתח דלת הבית..והנה האישה..נופלת פתח הבית, (25-27).