שמואל ב' פרק י"ב

"כבשת הרש". פרק יב א וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן, דעת מקרא: נתן בא להוכיח את דוד.

אֶל דָּוִד, נתן שקודם הבטיח לדוד הבטחת נצח: שמואל ב ז יב כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי, אֶת מַמְלַכְתּוֹ. בא עכשיו להטיח בפניו, כי חטא וייענש.

 וַיָּבֹא אֵלָיו, כאשר קוראים את כבשת הרש, נתן מצטייר כנביא אמיץ המעז להתייצב בפני מלך ולהטיח בו האשמות קשות. כאשר מגיעים לפרשת המלכת שלמה, נתן מצטייר כפוליטיקאי הדואג להמשכת מלכות דוד.

וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר (על נבל כתוב: והאיש גדול מאד, ולו צאן 3000.)  וְאֶחָד רָאשׁ. 

ב לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד.

ג וְלָרָשׁ אֵין כֹּל מצודות: לאיש העני לא היה כלום, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה, מלבי"ם: אוריה התחתן עם בת שבע כשהייתה קטנה ולכן הכבשה נקראה: קְטַנָּה.

יש דעה שאוריה גידל את בת שבע הקטנה בביתו, עם בניו, ולא נשאה לאשה.

אֲשֶׁר קָנָה, תרגום: חוץ מכבשה קטנה שקנה, וַיְחַיֶּהָ, מצודות: העני גידל את כבשתו וסיפק את כל צרכיה, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו,

תרגום: הכבשה גדלה עם העני ובניו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, תרגום: הכבשה אכלה מפתו של העני ושתתה מכוסו, מה שמראה על הקרבה ביניהם.

 וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, דעת מקרא: הכבשה שכבה בחיקו, בחלל שבין החזה לזרועות העני, מה שמראה על החיבה ביניהם. וַתְּהִי לוֹ כְּבַת, דעת מקרא: הכבשה הייתה חשובה לעני כאילו שהיא הייתה ביתו היחידה.

הכבשה מתוארת כבת העני, ולכן דוד גזר מוות על גוזל הבת מאביה.

תִשְׁכָּב, "אוריה אמר לדוד: "ואני אבוא אל ביתי לאכול, ולשתות ולשכב עם אשתי"? ונתן הנביא הוכיח את דוד: "מפתו תאכל, ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב, ותהי לו לבת".

ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, רש"י בשם חז"ל: האורח נקרא: הֵלֶךְ – אורח – איש, כי זה הליך הדרגתי שבה עובד יצר הרע. תחילה הוא רק הֵלֶךְ, ארעי, אח"כ הוא אורח קבוע יותר, ולבסוף הוא ממש איש, קבוע לגמרי.

 מלבי"ם: האורח לא היה חשוב והעשיר התייחס אליו כאילו היה אדם חשוב בכך שגזל את הכבשה והכין אותה לפניו.

 רבינו ישעיה: התביעה על דוד הייתה רק בגלל גזל ולא בגלל אשת איש (כי בת שבע קיבלה גט מאוריה).

לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, מצודות: אדם שהלך בדרכים הגיע להתארח אצל האיש העשיר. וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ, מצודות: האיש העשיר חס לקחת מצאנו ומשווריו כדי להכין אוכל לאורח, הוא לא רצה להשתמש בבהמותיו כדי להכין אוכל לאורח שבא אליו.

 וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, תרגום: האיש העשיר לקח את כבשת העני,

וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו, תרגום: האיש העשיר הכין אוכל לאורח מכבשת העני.

איך דוד לא זיהה שהמשל מכוון אליו? איך לא הבין שהוא "האיש"?

אולי דוד חשב שהמשל מדבר על מה ששאול עשה לו, אותו ניסה להרוג, כששלח אותו להביא 100 עורלות פלישתים, ואת אשתו מסר לגבר אחר.

ה וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד, גינג'י: שמואל חשש מפני נטיית דוד לכעוס, ואילו נתן ניצל תכונה זו, כדי להוכיח את דוד.

מצודות: דוד כעס מאוד על האיש העשיר. וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן: חַי ה', כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת,

למה החמיר דוד בעונש יותר ממה שצוותה התורה בֶן מָוֶת הָאִישׁ? בגלל האטימות, הנבזות והיחס לעני.

דוד הבין שעיקר החטא הוא הפגיעה בעני (באוריה) ועל זה מגיע עונש מוות.

רד"ק: המשל: לדוד היו נשים רבות ולאוריה רק אישה אחת. דוד לא הבין שדברי נתן הם בגדר משל, ולכן הוא אמר שהעשיר חייב מיתה, לא מצד הדין, אלא מצד שעשה דבר מכוער.

רש"י: לאיש העשיר מגיע דין מוות, מפני שהגוזל מעני, כאילו הרג אותו, (כי עני חשוב כמת, והעשיר הרע את מצבו).

מצודות: לעשיר מגיע דין מוות כי לא חס על העני ומדין מלכות מגיע לו מוות. ב. חלק על רש"י שסבר שדין המוות הוא על שגזל מאדם עני ונחשב כאילו הרגו.

 רד"ק: פסק דין המוות הוא כדרך גוזמא, ודוד לא התכוון ממש שלאיש העשיר מגיע דין מוות.

ו וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, ככתוב בתורה: "כי יגנוב איש … שה וטבחו… ישלם… ארבעה צאן תחת השה", (שמות כא 37).

11 בנים נולדו לדוד בירושלים. שמות הילדים מופיעים בפרק ה' ובשינויים קלים בדברי הימים פרק ג.

בדברי הימים מגלים שארבעת הבנים הראשונים – שמוע, שובב, נתן ושלמה, הם בני אלישבע.

הרב יעקב מדן: (מגדים) אכן היו לדוד ובת שבע 4 בנים שנולדו לפני שנולד שלמה: הילד שמת בתוך שבוע (ועליו עוד נשמע) ועוד 3 בנים: שמוע שובב ונתן, שמתו כולם לפני שנולד שלמה. כך, שלמו דוד ובת שבע "ארבעתיים" כפי שניבא נתן במשל כבשת הרש – 4 בנים.

מיהם ארבעת בניו שמתו? יתכן שאלו בני בת שבע הנזכרים בדברי הימים: התינוק, שמעה, שובב ונתן.

מצודות: חוץ גזר דין מוות שחל על העשיר הוא חייב גם לשלם לאיש העני פי 4 משווי השה.

 מצודות: אַרְבַּעְתָּיִם, חייב לשלם פי 4, כך הדין בעת שהגנב טבח ומכר כבש.

 רש"י: כך באמת היה דינו של דוד בסופו של דבר, שלקה במיתת 4 מבניו: הילד שנולד מבת שבע, אמנון, תמר ואבשלום.

רלב"ג: במקום תמר צריך לומר שאדוניה היה הבן הרביעי של דוד שמת.

העונש של דוד היה שכמו שהוא לקח את אשת אוריה, כך מבניו ישכבו עם נשותיו (כמו אבשלום), ועל ששלח את אוריה להרג, יצאה חרב מביתו של דוד. אלא שאת דין המוות שדוד גזר על עצמו ביטל ה' משום שדוד חזר בתשובה.

עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, מצודות: האיש העשיר חייב מיתה ולשלם פי ארבעה משווי השה, כי לקח את שה העני והכין ממנו אוכל לאורח.

 וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל תרגום: העשיר חייב מיתה ולשלם פי 4 כי לא ריחם על האיש העני ולקח את שה העני. משל כבשת הרש

משל	נמשל
איש עשיר	דוד המלך
איש רש	אוריה
צאן ובקר רב	נשים רבות
כבשה	בת שבע
הטיפול בכבשה: יְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי-לוֹ כְּבַת	חיי אישות תקינים
הֵלֶך	רש"י: בתחילה: "הלך" – היצר הרע, בא ומיד הולך. בפעם השנייה: "אורח" – לא בא ומיד הולך, פעם אחרונה: "האיש הבא אליו" – אדם שכבר בא להישאר. האדם מתרגל לחטא.
העשיר גוזל את כבשת העני	דוד בנמשל הוא העשיר.

  "כבשת הרש": מלכים רבים שימשו כשופטים, (משפט שלמה) ונתן הביא למלך לכאורה בעיה משפטית לשיפוטו. נתן הנביא, בתחכום רב, השתמש במשל שהפך את דוד לשופט של עצמו, וגרם לו לחרוץ דין על עצמו.

ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: אַתָּה הָאִישׁ!  חרצת דין לעצמך. שתי מילים מול שתי מילים. "אתה האיש!" – "חטאתי לה'!".

מצודות: אתה האיש שלקחת את כבשת הרש, אתה האיש העשיר מהמשל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל, ופה נתן פרט את כל הטוב שה' עשה לו: אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, תרגום: אני משחתי אותך להיות מלך על ישראל.

 וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל תרגום: אני הצלתי אותך מיד שאול כשרדף אחריך.

ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ, רד"ק: גם נתתי לך את בית שאול אדונך (ואת רכושו של שאול, כפי שמצאנו בפרשת מפיבושת).

 וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ מצודות: גם נתתי לך אישה מצאצאי שאול. את מיכל.  רד"ק: דוד התחתן גם עם רצפה בת איה, או עם עגלה אשת שאול.

 וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, תרגום: נתתיך למלך על ישראל ויהודה.

 וְאִם מְעָט מצודות: אם כל מה שנתתי לך לא מספיק לך ואתה רוצה עוד טובות

וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מצודות: אוסיף לך ואכפיל את הטובות שאגמול לך.

 מהר"י קרא: אם היית מחפש אישה בישראל, היו נותנים לך את מי שהיית רוצה. ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, דוד ביזה את ה', וכעונש על כך פורסם חטאו ועונשו כדי לבזות אותו.

מצודות: אחרי כל הטוב שגמלתי לך מדוע ביזית את דבר ה' ועשית מעשה רע בעיני ה'.

 רד"ק: לו לא היית חוטא היית זוכה לכבוד רב יותר.

מהר"י קרא: מדוע לא קיימת את הציווי שלא להתחתן עם אשת איש.

אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, מצודות: אתה גרמת שאוריה ייהרג בחרב

מלבי"ם: למרות שלאוריה הגיע דין מיתה, הדבר בא עליו בשל מעשהו של דוד המלך שלקח את בת שבע, ולכן הריגתו נחשבת לחובה המוטלת על דוד.

 וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה, את בת שבע, מלבי"ם: הדגש בפסוק היא שבת שבע היא אשתו של אוריה!

וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, רד"ק: אתה גרמת לזה שאוריה ייהרג בחרב חיילי עמון. לא רק שגרמת למותו של אוריה, אלא גרמת לו ליפול בידי שונאי ישראל. הגמ' בקידושין אומרת שלמרות שבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, כאן הדין שונה, כי אף אחד לא מעז להמרות את צוו המלך. למרות שהדין הוא לא לציית לצוו מלך במקרה והוא מצווה לעבור על מצווה מהתורה, אין זה מצוי שאדם יסרב לשמוע בקול המלך.

י וְעַתָּה,  לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם, מצודות: לא ייפסק חרב ממך ומצאצאיך לעולם, רבים מצאצאיך ימותו בחרב,

 עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, מצודות: ביזית אותי, כי גרמת לחילול ה', וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה, תרגום: גרמת לחילול ה', כשהתחתנת, עם בת שבע, אשת אוריה החיתי.

יא כֹּה אָמַר ה', דעת מקרא: כך אמר ה': הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, מצודות: אני אעמיד אחד מאנשי ביתך, משפחתך, שיעשה לך דבר רע.

וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, מצודות: בן משפחתך ייקח את נשותיך ממך, ולא תוכל למנוע זאת, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ,

רד"ק:  רֵעֶיךָ, א. = אוהבך, ואין מי שאדם אוהב יותר מאשר את בנו או מי שרוצה להיות חברו של דוד, שרוצה להשתוות אליו, כמו שרצה אבשלום.

ב. איך ה' גזר על אבשלום לחטאו בפילגשי דוד, 3 הסברים:

א. ה' לא אמר שדווקא אבשלום יחטא אלא גזר שבאופן עקרוני מישהו יחטא בפילגשי דוד. אם דוד לא היה חוטא, ה' לא היה נותן לאבשלום לחטא זה, אלא היה חוטא בחטא אחר. ב. אבשלום לא היה חטא בחטא גדול, כי לקח את פילגשי אביו, וזו מותרת לבן, אלא שהחטא של אבשלום שנשי מלך אסורות על הדיוט.

ג. בשם רס"ג: יש כאן 2 חלקי נבואה: ה' יקים מבית דוד אדם שיביא עליו רעה וזו אינה תלויה בבחירה, אך לקיחת הנשים תלויה בבחירת אבשלום.

מצודות: אתן את נשותיך לחבר שלך, לבנך שימרוד בך, כדי להיות מלך.

 וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת, מצודות: אבשלום, יעשה זאת בגלוי לעיני כולם.

יב כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר, מצודות: אבשלום ייקח את נשותיך בגלוי למרות שאתה עשית את הכל בסתר,

 וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, מהר"י קרא: מכאן למדו חז"ל שכל מי שמחלל את ה' בסתר, נפרעים ממנו בגלוי.

מצודות: אעניש אותך בגלוי לפני כולם, כל ישראל ייראו לאור היום את העונש שיבוא עליך, ומזה יבינו את חטאך.

כעונש דוד לקה בצרעת, (בבלי יומא כב ב).

החטא	העונש
אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב,וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁהאַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר;	לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם:וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ, לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ,אֶעֱשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.

מי הפסיד ומי הרוויח מלקיחת בת שבע ע"י דוד?

1. נתן העז להאשים את המלך, אך זה קיבל את נזיפותיו, חזר בתשובה, ובאחרית ימיו שמע בקולו והמליך את שלמה על פי עצתו.

אבל נתן עשה עוד משהו, בסופו של דבר הוא פרסם שהמלך חזר בתשובה, שהמלך נענש, וכי קיבל על עצמו את ייסורי העונש,  וכי ה' סלח לו.

2. דוד נענש, 4 בניו מתו, ואבשלום שכב עם פילגשיו לעיני השמש ולעיני עם ישראל.

3. בת שבע הרוויחה. נתן טיהר את בת שבע, גרם שנאהב אותה ונזדהה איתה. משל כבשת הרש העצים את האהדה לכבשה המסכנה שנטבחה, ובעצם העצים את האהדה לבת שבע. במציאות בת שבע לא מתה, אלא מאשת לוחם הפכה למלכה, שלבנה יש סיכוי למלוך. בן אחד של בת שבע מת, אך שלמה שהיה צעיר בניו של דוד ירש את כסאו, והיא הפכה לאם המלך.

4. שלמה הרוויח את כס דוד לאחר מותו.

דוד ניסה לשכנע את עצמו שהוא פועל במסגרת ההלכה, אך נתן האשים אותו כי לא הכניס מוסר בהלכות התורה, "נבל ברשות התורה", וזהו חילול ה', (הרב מדן מגדים יח יט תשנג 138). החוק מצדד בדוד, אך לא הצדק.

יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן דוד אמר אל נתן: חָטָאתִי לַה', דוד נעשה לסמל החוזרים בתשובה. דוד לא היסס להודות בחטאו.

חָטָאתִי לַה': דוד אמר לנתן הנביא: חָטָאתִי לַה', (כ"ו 1).

 1. לא ניסה להסביר, לא שמר על זכות השתיקה.

2. לא ניסה למצוא תירוצים, לא התיעץ עם היועץ המשפטי.

 3. לא חיפש נסיבות מקלות,

 4. קיבל אחריות למעשיו, ולמרות שהיה מלך, לא ניסה להתגונן ולהסביר שלא הרג קודם את אוריה כדי לקחת את אשתו, כפי שהאשימו הנביא, אלא שהסתבך ביצריו, ועבירה גררה עבירה.

מצודות: חטאתי בכך שגרמתי לאוריה למות, ולכן מגיע לי העונש שלא יסור חרב מביתי, אך לא חטאתי באשת איש ולכן לא מגיע לי למות. כל אחד מחיילי דוד היה כותב גט לאשתו לפני שהוא היה יוצא להילחם, ולכן בת שבע לא הייתה אשת אוריה. לשיטת דוד, זו הסיבה שלא הגיע לו למות בשל חטאו.

דוד קיבל עליו את העונשים בהכנעה:

א. מות 4 מבניו.

ב. אבשלום שכב עם נשיו, והוא ביקש מיואב לחמול על בנו.

ג. לא גער באמנון על אונס תמר, וסלח לאבשלום על הרג אמנון.

למה ה' לא העביר את דוד מכיסאו, כפי שעשה לשאול?

1. דוד חטא, חטא פרטי, ונענש ככל אדם פרטי אחר, ואילו שאול חטא כמלך ולכן נענש באיבוד מלכותו, (יוסף אלבו ספר העקרים רביעי פרק כו).

שאול האשים את העם בחטאו

דוד לקח אחריות, הודה והתחרט.

וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל: בָּרוּךְ אַתָּה לַה'-הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר ה. 2. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. טו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ.3. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה', וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי ה'. 4. וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, ,, לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ.

"חטאתי לה'", "חטאתי לה'". כאשר דוד חטא הוא עשה מזה: תהילים, (הרב שטינזלץ ע חיי עולם 100).

גדולתו האנושית של דוד: נתן הפגין אומץ רב להטיח תוכחה כה קשה במלך, ולנבא לו עונשים כה קשים. הרי המלך יכל להרוג את שליח ה', אבל דוד גילה גדולת נפש, וקיבל את דין ה' ועונשו בהכנעה. דוד לא הרחיק את הנביא שהוכיח אותו, ונתן נשאר בחצר המלך עד יום מותו של דוד. 

כששאול נבחר כתוב:  ואין איש מבני ישראל טוב ממנו". מי יכול להיות יותר טוב מהכי טוב? מי שיודע שהוא לא הכי טוב, וזה דוד.

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ;    וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. (משלי כח 13).

 ברגע שדוד הודה והתחרט, ה' סלח לו: לא תָמוּת, ה' וויתר לו על עונש המוות שהוא גזר על עצמו.

"שערי תשובה אינן ננעלים". על 3 דברים דוד הצטער, והרחיב לו ה' בהם: 1. על אשת אוריה, היו ישראל מליזין ואומרים על דוד: שדוד 1. שבה את הכבשה, 2. הרג את הרועה, 3. הפיל מישראל בחרב". והרחיב לו: "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", (יל"ש ב קמ"ח).

מלכות בית דוד והמשיח המשיכו מדוד והכל בשל תשובת דוד על חטאו.

"כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", (קהלת ז 20). צדיק זה מי שמודה ומתחרט על מעשיו ולא רק מי שלא חוטא.

הקים עולה של תשובה": חז"ל אמרו על דוד: "שהקים עולה של תשובה", (מועד קטן טז 2). לימד כל באי תבל: איך לחזור בתשובה.

דוד משמש דוגמה לחוטא איך לתקן דרכיו. "אם חטא יחיד, אומרים לו כלך אצל יחיד, (ולמד ממנו הלכות תשובה), (בבלי עבודה זרה, ד ב, ה א).

רק אצל הנוצרים, מאמינים שיש אנשים שלא טועים (האפיפיורים), אצלנו האידיאל הוא חזרה בתשובה.

               "מודה ועוזב ירוחם" (משלי, כח 11).

דוד עבר את כל שלבי התשובה: וחזר בתשובה מלאה:

1. מודה: הודה: "חטאתי לה'.

2. עוזב: לא חזר לחטא. זו הייתה מעידה חד פעמית.

3. קיבל על עצמו את העונשים והייסורים שנגזרו עליו, (לא הוכיח את אמנון, כי ידע שגם הוא חטא בבעילה אסורה).

4. זכר חטאו: דוד כתב: "חטאתי לנגדי תמיד", (תהילים נא 5).

מופת של תשובה: ולמה נבחר דוד להיות מופת של תשובה לעם ישראל?

למרות שהיה אדם חזק, הכניע עצמו לפני ה': ויתחזק דוד בה' אלוקיו, (אליצור י,.). ואחרי זה נקרא דוד: "עבד ה'."

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ, מצודות: גם ה' מחל לך על חלק מהחטא שלך, ולכן העונש שלך יומתק ולא תמות.

רד"ק: המילה גַּם באה לומר שכמו שדוד התוודה, כך ה' מחל על חטאו.

 לֹא תָמוּת, מצודות: ה' מחל לך על חלק מהעונש, ולא תמות. אך, אם ה' היה נותן לך את העונש שבאמת הגיע לך, היית צריך למות, כי גרמת למות אוריה.

רד"ק: נתן התכוון שדוד לא ימות בעוה"ב, אבל הוא כן ימות בעוה"ז.

יד אֶפֶס, מצודות: אולם, כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי ה' בַּדָּבָר הַזֶּה, (חילול ה'), הילד נוצר כתוצאה ממעשה המבזה את ה', אך הילד לא אשם, והוא מת רק כדי להעניש את דוד.

 אם אוריה נתן גט לאשתו והוא היה מורד במלכות, במה חטא דוד?

ערעור יסודות משפט המדינה: "את אוריה החיתי הכית בחרב", שהיה לך לדונו בסנהדרין ..שמורד במלכות היה (שבת נו) ולא לשמש תובע וגם שופט ולערער את יסודות משפט המדינה, (הרב יגאל אריאל).

"בצדק תשפוט עמיתך": חטאו של דוד שלא דן את אוריה בסנהדרין, כך היה נמנע חילול ה', והיה נמנע החשד בדוד שלא פעל לשם שמים. אסור שאדם אחד יהיה גם סנגור, גם קטגור, גם דיין וגם מוציא לפועל את גזר הדין.

חייל הנשלח לשדה הקרב, חייב לדעת שהוא יוצא כדי להגן על ארצו ועל עמו, ואסור לערב שום שיקול, שאינו עונה על כלל זה.

שופט המעורב רגשית בנושא המשפט חייב לפסול את עצמו מדיון זה: חז"ל טוענים שיואב נדון למוות ע"י שלמה, בגלל שמילא את פקודת דוד להרוג את אוריה, שהייתה פקודה "בלתי חוקית בעליל", ונגד דין תורה, ואם יואב אשם, הרי גם דוד אשם.

מצודות: היות ולקחת את בת שבע, וע"י כך גרמת לחילול ה' ולמציאות שבה שונאי ה' יבזו אותו.

מצודות: דוד נתן פתחון פה לשונאי ה' שיבזו את ה'.

 רש"י: נתן דיבר בלשון סגי-נאור, שדוד עצמו ביזה את ה'. גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת, מצודות: גם הבן שייוולד לך מבת שבע – ימות כעונש על חטאך.

ה' העביר חטאי דוד אך לא נכפר עוונו.

דוד התפלל על עצמו: "הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי" (תהילים נא, טז).

רד"ק: לא ניתן לדוד לבנות בית לה', "כִי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ לְפָנָי" (דברי הימים א כב, ח). "לפי,  שאסור היה לך לשפוך דמי אוריה ולחלל את שמי, שהמחלל את ה', אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות… שנאמר: "אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון", ישעיה כב יד (רמב"ם הלכות תשובה, פ"א ה"ד).  

"רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי" (תהלים ג, ג-ד). המדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ב) דורש פסוקים אלו על דוד, חטאו, וסליחת ה': אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, דואג ואחיתפל אמרו לדוד: אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה?

אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. אמר דוד: "ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורתך ואמרת: "מות יומת הנואף והנואפת".

מָגֵן בַּעֲדִי – שהגנות עלי בזכות אבותיי.

כְּבוֹדִי – שהחזרת אותי למלכות.

וּמֵרִים רֹאשִׁי – תחת שהייתי חייב לך, הרמת ראש נתת לי תלוי ראש על ידי נתן הנביא ואמר לי: גַּם  ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לא תָמוּת.

אברבנאל: לכן לא יסבול דעתי להקל בחטאת דוד, ולא אכחיש האמת הפשוט. טוב לי שאומר  שחטא מאוד, והודה מאד, ושב בתשובה גמורה, וקיבל עונשו, ונתכפרו עונותיו."

מידה כנגד מידה:

א. לעיני כל ישראל: "לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר", ואחיתופל נתן לאבשלום עצה שטנית: לשכב עם פילגשי אביו, כסמל להעברת השלטון מהאב לבן. "ויבוא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל, (21). שכב עם נשות דוד לעיני כול, ונגד השמש."

ב. את הדבר הזה: ואני אעשה את הדבר הזה לעיני כל ישראל. (אוריה אמר לדוד בכעסו: חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה").

ג. לקחת – נתן: "ואת אשתו לקחת לך לאישה". ולקחתי את נשיך (לעיניך) ונתתי לרעך…

ד. "בסתר" "ולעיני כול": דוד חטא בסתר, אך אבשלום ואדוניה מרדו בדוד, לעיני כול. וגם אם דוד שיתף את עבדיו ואת יואב במזימותיו, אבל הוא ניסה לטשטש מעשיו.

ה. גג: אבשלום שכב עם פילגשי אביו על אותו גג ממנו ראה דוד את בת שבע מתרחצת, ולא היפנה את מבטו. אבשלום חטא לאביו בשוכבו עם פילגשיו על הגג, כנגד חטא דוד עם בת שבע שהחל על – הגג משם ראה אישה רוחצת. 

ו. ארמון המלך: המלך ניהל את המלחמה מארמונו בירושלים, ומשם ציווה על יואב להרוג את אוריה, בסוף ברח מארמונו, וגלה לגלעד.

ז. שפיכת דמי אוריה: דוד ציווה להרוג את אוריה, ובניו נהרגו לאחר שמרדו בו. כנגד: "ואת אוריה הרגת בחרב, עונש: "ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם".

ח. בושה: דוד בייש את אוריה כשלקח ממנו את אשתו, והוא בויש וקולל בהיותו בורח מפני בנו אבשלום. הנני מקים לך רעה מביתך…ולקחתי את נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש הזאת".

דוד בתהילים נ"א מביע חרטה:

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  בְּבוֹא – אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא —    כַּאֲשֶׁר – בָּא, אֶל – בַּת – שָׁבַע.

ג  חָנֵּנִי אֱלֹוקִים כְּחַסְדֶּךָ;    כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.

ד  הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי;    וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.

ה  כִּי פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;    וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

ו  לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי,    וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי:

טו וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ, רד"ק: נתן הנביא הלך אל ביתו מיד לאחר שאמר את דברי התוכחה לדוד,

 "ארבעתים" – העונש הראשון:

1. מות התינוק:

וַיִּגֹּף ה' אֶת הַיֶּלֶד, רד"ק: הפסוק אומר שכאשר נתן חזר לביתו, ה' גרם מיד לבנו של דוד לחלות.

אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד, מצודות: ה' גרם לתינוק שבת שבע ילדה, לחלות, וַיֵּאָנַשׁ, "פקד עוון אבות על בנים…" (שמות כ, ה).

מצודות: בנו של דוד נהיה חולה אנוש.

דוד קיבל בהכנעה את כל העונשים שהוטלו עליו ע"י ה'. לכן הוא לא גער באמנון על אונס תמר, וסלח לאבשלום על רצח אמנון כי הבין שאלו חלק מעונשו.

מדוע לא קיבל בהכנעה כזאת את מחלת התינוק?

דוד קיווה שאם ישפיל את עצמו בתחנונים, ה' יסלח לו, לכן שכב על הארץ, כדי להראות את כניעתו לה' ולעלות עליו רחמי שמים.

כאשר חלה התינוק שנולד לבת שבע, שכב דוד על הארץ, מתוך הזדהות עם האיש שאת אשתו לקח, "וישכב אוריה פתח בית המלך", עכשיו הגיע תור דוד לשכב ארצה, כך הביע חרטה על חטאו.

עונש קשה: דוד הכואב צם, שכב על הארץ. דוד למד כמה חסר אונים הוא מול הקב"ה. הוא גם בכה.

טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹוקִים, תרגום: דוד נכנס לאהל אליו העלה את ארון הברית, שם ביקש רחמים ורפואה מאת ה' על התינוק שנולד לו.

 בְּעַד הַנָּעַר, הרמב"ן: כל ילד מרגע שנולד נקרא נער. 

רד"ק: ה' העניש את דוד וממילא היה צריך לקבל את העונש של מות הבן, אך דוד חשב שהוא יכול להסתפק בעונשים של המרד ושהחרב לא תסור מביתו, ורצה שה' יסיר ממנו את העונש של מות הבן.

 וַיָּצָם דָּוִד צוֹם, תרגום: דוד צם לאורך כל הזמן בו הוא התפלל על הנער. מלבי"ם: דוד רצה למרק את עונשו על ידי צום ועינוי במקום שהבן ימות.

 וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה, מצודות: דוד חזר לביתו (מבית ה') ושכב וישן על הרצפה.

יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ, תרגום: זקני בית דוד ניסו להרים את דוד מהרצפה, וְלֹא אָבָה, תרגום: דוד לא רצה לקום מהרצפה, וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם, מצודות: דוד לא אכל עם אנשי ביתו את האוכל שאכלו, לא אכל אפילו מעט.

יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מצודות: היה זה היום השביעי למחלתו של הילד.

וַיָּמָת הַיָּלֶד, וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד עבדי דוד חששו לומר לו שהילד מת,

 כִּי אָמְרוּ: הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, תרגום: הרי כאשר הילד היה חי, ניסינו להאכילו ולהקימו מהרצפה, והוא לא שמע בקולנו,

 וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד, תרגום: איך נאמר לדוד שהילד מת, הרי הוא ודאי יצטער יותר ממה שהצטער כאשר הילד היה חי וחולה,

 וְעָשָׂה רָעָה, תרגום: דוד יחבול בעצמו. יט וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, מצודות: דוד ראה שעבדיו דיברו ביניהם בלחש.

 וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, תרגום: דוד הבין שהילד מת. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו: הֲמֵת הַיֶּלֶד? וַיֹּאמְרוּ: מֵת!

כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ, תרגום: דוד קם מהרצפה, וַיִּרְחַץ, תרגום: דוד התרחץ.

 רד"ק: כיצד לא הקפיד דוד על מנהגי אבלות? א. דוד התרחץ לפני הקבורה, ועשה זאת כדי שיוכל להתפלל באופן מכובד. ב. הילד היה נפל. לפי פירושו זה צריך לומר שהלימוד מדוד שאבל אסור בתשמיש המיטה הוא רק אסמכתא.

רד"ק גם דחה את האפשרות שאבלות היא למשך יום אחד, ודוד התרחץ לאחר אותו יום, כי כתוב שדוד קם מהארץ, ומשמע מיד.

יתכן לומר שאבלות דוד הייתה אבלות רגילה, ודוד ידע שהילד לא היה נפל.

וַיָּסֶךְ, מצודות: דוד מרח שמן על גופו, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, מצודות: דוד החליף את הבגדים אותם לבש כששכב על הארץ, לבגדים נקיים.

וַיָּבֹא בֵית ה', תרגום: דוד נכנס לבית ה', האוהל בעיר דוד שהוא הכניס אליו את ארון הברית, וַיִּשְׁתָּחוּ, מצודות: דוד השתחווה בבית ה'. אדם חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, כך נהג דוד לאחר שבנו מת, בירך על הרעה.

 וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, תרגום: לאחר שהשתחווה בבית ה' דוד חזר לביתו, וַיִּשְׁאַל, מצודות: דוד ביקש שיביאו לו אוכל, וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם, תרגום: אנשי בית דוד הניחו לחם לפני דוד. וַיֹּאכַל דוד אכל את האוכל שהניחו לפניו.

כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו, בשאלה, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, דעת מקרא:מדוע נהגת כך?

 בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי,  רד"ק: בשם התרגום, בַּעֲבוּר, זה תיאור זמן – בעוד הילד היה חי, אולם הרד"ק  פירש שהכוונה היא ממש בעבור.

צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, מצודות: בעוד הילד היה חי, צמת ובכית, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם, תרגום: ואילו עכשיו, לאחר שהילד מת, והיה ראוי שתבכה יותר, קמת מהרצפה ואכלת לחם?

העקדת יצחק, מפרש שהעבדים שאלו, האם יתכן שבכית כי הילד חי, וכשמת, קמת ואכלת לחם? כלומר כשהילד מת אתה שמח כאילו תפילתך התקבלה?

כב וַיֹּאמֶר דוד ענה לעבדיו:בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ, מצודות: אין מי שיודע אם כבר נגזרה גזירה על הילד למות, וְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד, תרגום: אולי ה' ירחם עליי והילד יחיה.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו, אל יתייאש מן הרחמים. כל עוד לא ננעלו שערי שמים דוד התפלל, כשהתינוק מת, הוא קיבל על עצמו את הדין, ולא מחה.

כג וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם, תרגום: עכשיו, הילד כבר מת, ואין טעם לכך שאצום, הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד, תרגום: האם אני אוכל להחזיר את הילד חזרה?

אין שום טעם לכך שאצום, אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, מצודות: אני בסוף אמות כפי שהוא מת,

וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי, רק דוד יכל למצוא מילים כל כך יפות, כדי לתאר את מצבו.

תרגום: הילד לא יחזור אליי, הילד לא יקום לתחייה.

רד"ק: דוד כן בכה על אבשלום ואמנון לאחר שמתו, ומכאן שעל הילד לא בכה, כי היה קטן ולא היה ראוי להצטער עליו יותר מידי.

או שלאחר ביצוע גזר הדין, דוד הבין שהתקיימה נבואת נתן ולא ניתן לבטל חלק זה של העונש.

כד וַיְנַחֵם דָּוִד מצודות: דוד ניחם את בת שבע אשתו על מות הילד, 

אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, רד"ק: לאחר מות אוריה, בת שבע נקראת אשת דוד. 

רלב"ג: מכך שה' לא ציווה על דוד להיפרד מבת שבע מוכח שהיא לא הייתה אשת איש.

וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, רד"ק: דוד קיים את כל הדינים שבעל מקיים באשתו, הכפילות באה לומר שבת שבע לא התעברה בביאה ראשונה.

בשם חז"ל: דוד בא לבת שבע בטענות כי היא נמנעה מלהיזקק אליו. בת שבע אמרה לדוד שיכול להיות שיבזו את הבן שיוולד, ויאמרו לו שנולד כתוצאה מחטא, עד שדוד הבטיח לה שהבן שייוולד להם ימלוך אחריו.

 וַתֵּלֶד בֵּן, מצודות: בת שבע ילדה בן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, מצודות: בת שבע קראה לילד שנולד לה בשם "שלמה". פירוש השם שלמה הוא שיהיה שלום בימיו, וַה' אֲהֵבוֹ, מצודות: ה' אהב את שלמה,

 יש כאן ניגוד לפרק יא' פסוק כז', שם כתוב מיד לאחר לידת הבן הראשון, שמה שעשה דוד, היה רע בעיני ה'.

כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, מצודות: ה' שלח דבר נבואה על ידי נתן הנביא, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה', מצודות: נתן קרא את שמו של הילד שנולד לדוד ובת שבע בשם יְדִידְיָהּ, בגלל שה' אהב את הילד.

רד"ק: דוד קרא לבן יְדִידְיָהּ בגלל שה' אהב אותו.

כו וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, יואב נלחם בעיר הבירה של בני עמון, ברבת עמון, וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה, מצודות: יואב כבש את מקום מושבו של מלך עמון שהיה סמוך לרבת עמון, מקום המוגדר כחלק מעיר הבירה.

כז וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד, שליחים, וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה, מצודות: נלחמתי נגד העיר רבת בני עמון,

רש"י: לרבה היו שני ביצורי חומה, החיצונית הייתה עיר המלוכה, והפנימית הייתה מחזקת את עיר המלוכה. יואב כבש את הביצור החיצוני.

 גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם, מצודות: כבשתי את עיר הבירה שהייתה מספקת מים לכל בני עמון.

מהר"י קרא: עיר המים הייתה בחלק החיצוני של העיר.

כח וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר, מצודות: עכשיו, לאחר שכבר הכנעתי את העיר, תאסוף את שאר החיילים ותקים מחנה צבאי מחוץ לרבת עמון,

 וְלָכְדָהּ, מצודות: תכבוש את החלקים מהעיר שעוד לא נכבשו, פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר, מצודות: אם לא תבוא, אני אכבוש את העיר לבדי,

 וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ מצודות: אנשים יאמרו שאני כבשתי את העיר. יואב רצה שכיבוש העיר ייוחס לדוד כדי שיכבדו אותו על כך.

כט וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם, תרגום: דוד אסף את שאר חיילי ישראל, וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה, לרבת עמון, וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ, תרגום: דוד סיים את כיבוש העיר.

ל וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם, תרגום: דוד לקח את התכשיט שהיה שייך למלך.

 מֵעַל רֹאשׁוֹ, תרגום: דוד לקח את התכשיט מעל ראש המלך.

רש"י: מדובר בע"ז שביטל איתי הגיתי. רד"ק: חלק על רש"י, וסבר שאיתי היה יהודי שגר בגת.

 וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב, תרגום: משקל התכשיט היה כיכר זהב,

 וְאֶבֶן יְקָרָה, מצודות: בתוך הכתר הייתה אבן יקרה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד, מצודות: דוד תלה את התכשיט מעל לכיסאו, וכאשר ישב על כיסא המלוכה, הכתר היה מעל לראשו.  מהר"י קרא: דוד לבש את הכתר ולמרות שהוא היה כבד, אדם גיבור כדוד יכול ללבוש כתר כזה.

מצודות: לא כתוב שהכתר היה ממש על ראשו של דוד היא שמשקל של כיכר הוא משקל כבד ולא סביר שדוד הניח את הכתר הכבד על ראשו

 רד"ק בשם חז"ל: האבן היקרה הייתה שווה ככיכר של זהב. ב.  אמרו שאבן זו הייתה אבן שואבת. ג. הכתר היה על ראש דוד מידי פעם ולא כל הזמן, ודוד יכל לסבול את המשקל לפרקי זמן קצרים. וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד, תרגום: דוד הוציא מרבת עמון הרבה מאוד שלל.

לא וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא, תרגום: דוד הוציא את התושבים שהיו ברבת עמון.

 וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל, העביד את העמונים במכרות ברזל, בממגורות תבואה וכו'. מצודות: דוד הרג את תושבי רבת עמון בעזרת כלים חדים: מגרה, חריצי ברזל ומגרות ברזל.

 וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן, מצודות: דוד שרף חלק מתושבי רבת בני עמון בכבשן האש שבו היו מכינים את הלבנים.רש"י: בטיט שנמצא בשווקים.

 וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן, תרגום: כך עשה דוד לתושבי שאר הערים של בני עמון, וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם דוד וכל חייליו חזרו לירושלים.

"המעשה".וישלח דוד את יואב,דוד שלח להביא את בת שבע,דוד שלח לקרוא לאוריה,דוד לאוריה: שב בזה ומחר אשלחך,דוד שלח לקחת את בת שבע לאישה.

"העונש".וישלח ה' את נתן הנביא,בת שבע שלחה להודיע לדוד כי הרתה,יואב שלח את אוריה לדוד,דוד שלח ספר ליואב ביד אוריה,יואב שלח שליח לדוד לדווח על מות אוריה.

חזל מסנגרים על אבות האומה: הרש"ר הירש: "אין התורה מציגה את גדולי ישראל בתכלית השלמות… היא אינה מעלימה שגיאות, שגגות וחולשות של גדולי ישראל וכך היא מטביעה את חותם האמת… אילו הזהירו כולם… ללא רבב, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו והוא למעלה מהישג ידינו… ללא מאבק טבעי, היו מידותיהם הטובות רק תוצאה של טבעם הנעלה.

פרשת בת שבע מהווה מפנה בקורות דוד. עד לפרשה זו הוא כל הזמן עלה והצליח, ומפרשה זו הוא כל הזמן ירד ונכשל. מרגע זה אסון ירדוף אסון, 1. במישור האישי, 2. המשפחתי, (אמנון, אבשלום, תמר אדניה) 3. ובמישור הלאומי.

דוד נענש עונש כבד ומתמשך על חטאו ה' המיר את עונש המוות בארבעה עונשים כנגד: "ארבעתיים". דוד אהב אהבה עזה את בניו: "ולא עצבו אביו מעולם, לאמור: מדוע ככה עשית"? (מלכים א 6). לכן העונש שלו כה כבד, דוד נענש במות 4 מבניו, ובאונס בתו.