פרק כב א וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, מלבי"ם: שירה זו של דוד נכתבה פה למרות שזו רק שירה אחת מתוך כל השירים המופיעים בספר תהילים.
דוד חיבר שירה זו בצעירותו והיה שר אותה בכל פעם שהיה בצרה, ולכן בסוף ימיו, הוא אסף את שיריו לספר תהילים.
שירה זו נכתבה ברוח הקודש כדי שכל אדם יוכל לאומרה כאשר באות עליו צרות.
תרגום: דוד התנבא ושיבח בנבואתו את ה' באמירת דברי השירה הבאים: בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו, ה' הציל אותי.
מצודות: דוד שר את השירה, הזאת בסוף ימיו, כשה' הציל אותו מכל אויביו.
כל פעם שדוד ניצל מצרה, הוא היה אומר את דברי השירה. ושירה זו מספרת על הצלת דוד.
תרגום: לאורך השירה דברי השירה מספרים על הצלת ב"י י.
וּמִכַּף שָׁאוּל, תרגום: דוד שר שירה זאת, לאחר שה' הציל אותו מיד שאול.
רש"י: למרות ששאול היה רק אחד מאויבי דוד, הוא הוזכר בפני עצמו כי היה האויב העיקרי של דוד.
ב וַיֹּאמַר דוד בשירתו: ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, מצודות: ה'! אתה משמש לי כמחסה, כבניין עשוי סלע נותן מחסה לאדם, וכמבצר חזק המגן על אנשים.
וּמְפַלְטִי לִי, מצודות: ה' המציל אותי.
רש"י: סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, דוד השתמש דווקא בסלע ובמצודה כדימויים למחסה מאת ה' על שם הצלתו בסלע המחלוקת ובמצדות החורשה. ג אֱלֹוקֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ, מצודות: ה' החוזק שלי, צור הסלע שלי, הממציא לי מחסה.
מָגִנִּי מצודות: ה' משמש לי כמָגֵן ומושיע אותי, כקֶרֶן המושיעה את בעל הקרניים הנעזר בקרנו כדי לנגח וכך הוא ניצל, כך ה' מושיע אותי.
רד"ק: דרך המקרא לקרוא לחוזק בשם קֶרֶן כי קרני האיל, השור והראם מהווים את נקודת החוזק שלהם.
וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מהר"י קרא: במקומות שבהם תוקעים בשופר בשעת מלחמה – אתה ה' מושיע אותי.
רש"י: יש כאן 2 הצלות: הצלה כאשר דוד נמצא עם כל העם במלחמה והצלה כאשר הוא נמצא לבד, כמו במלחמה שה' הציל אותו מישבי בנוב.
מִשְׂגַּבִּי, רש"י: ה' סומך אותי, וּמְנוּסִי, מצודות: אני נס אל ה' כשאני מפחד מאויב. מֹשִׁעִי, מצודות: ה' הוא המושיע אותי.מהר"י קרא: במקומות שבהם יש חומות גבוהות ומבוצרות – אתה מושיע אותי. רלב"ג: חזקי ותוקפי.
מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי, מצודות: ה' תציל אותי מאנשי חמס, מאנשים גזלנים ורשעים,
אקרא אל ה' כשאהיה בצרה.
ד מְהֻלָּל אֶקְרָא ה', מצודות: כאשר אני מהלל את ה', כאשר אני משבח את ה'.
רלב"ג: כאשר אקרא אל ה', עליי קודם כל לסדר את שבחיו. וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ, מצודות: אז ה' מושיע אותי.
ה כִּי אֲפָפֻנִי רלב"ג: אֲפָפֻנִי, מלשון פנים, כלומר: הרשעים שמו את פניהם כדי להרע לי. מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, מצודות: כאשר סבבו אותי ייסורים רבים וכואבים שהיו עלולים לגרום לי מוות,
רד"ק: צרות נקראו שְׁבּר כי הם שוברות את לב האדם. ב. שְׁבְּרֵ דימוי לגלים שבאים על האדם, כשם שהגל בא בחוזקה, כך צרות תוקפות אדם בחוזקה.
נַחֲלֵי בְלִיַּעַל רד"ק: בְלִיַּעַל, שמו של הרשע, או בְלִיַּעַל, הכוונה לכל הרשעים שתוקפים אותו.
יְבַעֲתֻנִי, רש"י: יְבַעֲתֻנִי, גייסות שונאים שיש בהם עם רב כמו מי נחל רבים ששוטפים הפחידוני. מצודות: יְבַעֲתֻנִי, כאשר באו עליי והפחידו אותי מחלות, כאשר היו רשעים רבים שניסו להרוג אותי.
ו חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי, מצודות: כאשר ייסורי מוות סבבו אותי, ייסורים שהיו עלולים לגרום למותי.
רש"י: חֶבְלֵי מלשון חבל, מלשון קבוצה, והכוונה פה לקבוצת רשעים.
קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת, מצודות: וכאשר נקראו לפניי מוקשים, ומכשולים, המביאים למוות.
ז בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה', מצודות: כאשר באות עליי צרות נוראיות, אקרא אל ה' שיושיע אותי, וְאֶל אֱלֹוקַי אֶקְרָא, מצודות: אקרא אל אלוקי. בשירה יש כפילות.
רלב"ג: קודם דוד סידר את שבחו של ה' ולאחר מכן התפלל אליו.
וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, רד"ק: מהיכלו, בשמיים ה' קיבל את תפילתי. וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו, רד"ק: תחינתי הגיעה אל אוזני ה', והוא קיבל את תחינתי.
נקמת ה' במי ששנא את דוד:
ח וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, מצודות: יושבי הארץ אויביי, זזו ורעדו מפחד. רלב"ג: מדובר על מקומות בעולם שרעדו כתוצאה מלבת אש.
מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ, מצודות: מלכים ושרים שהעולם תלוי בהם פחדו. רש"י: מדובר כאן על ניסים שנעשו לישראל, כמו קריעת ים סוף וכדו'.
וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, מצודות: כל אויביי רעדו מפחד, כִּי חָרָה לוֹ, רש"י: כאשר ה' כעס, והחליט לנקום בהם.
ט עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ, מצודות: ה' כעס על אויביי והכעס כמו עשן שיוצא מאף ה', רש"י: מדובר על הנקמה ממצרים ומפרעה.
וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, מצודות: אש יצאה מפי ה' לשרוף את אויביי הקמים עליי.
גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ, מצודות: גחלים בוערות יצאו מה' כדי לשרוף אויביי.רש"י: ה' ציווה ויצאו גֶּחָלִים ושרפו את אויבי דוד.
י וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, מצודות: ה' נפרע מאויבי דוד במהירות, כאילו הוריד את השמיים וירד מהר בעצמו והכה בשונאיי.
רלב"ג: וַיֵּרַד הירידה לארץ נועדה להציל את דוד, בהשגחת ה', דוד ניצל. ה' ירד ונפרע מאויבי דוד, ההצלה מה', או שה' השגיח על דוד.
וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו, מצודות: ה' נפרע מהרשעים כאילו ע"י חושך של ערפל, הנמצא מתחת לרגלי ה'.
יא וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב = מלאך. וַיָּעֹף, מצודות: ה' כאילו רכב על מלאך כדי למהר לבוא ולעוף להציל אותי. כאדם הרוכב על מלאך ומגיע מהר יותר ממקום למקום, כך ה' כביכול רכב על מלאך כדי למהר ולהיפרע מהרשעים.
וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, מצודות: ה' כאילו התגלה ברוח הנושבת. אנשים כאילו ראו את ה' מגיע על רוח, כה מהר נפרע מאויבי דוד.
יב וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ רש"י: חֹשֶׁךְ שה' גרם למצרים בשעת קריעת ים סוף.
סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, רלב"ג: סֻכּוֹת, שה' בנה כדי שישמשו מחסה לדוד. מצודות: ה' כאילו שם חושך סביב לסוכות בהם שהה, כדי להחשיך את מחנה האויב, כדי שאויבי דוד לא יוכלו לראות.
חַשְׁרַת מַיִם, רש"י: חַשְׁרַת מלשון כברה או מלשון קשר.
רבינו ישעיה: חַשְׁרַת ריבוי, כאשר כאן הכוונה לריבוי המים הנמצא בעננים.
עָבֵי שְׁחָקִים, מצודות: החושך הגיע מהמים הרבים שנקשרו בעננים שמעלינו.
יג מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, מצודות: מהאור שלפניו, ה' בא בו לעזרתי, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ, מצודות: ומאור זה גחלי אש בערו ושרפו את אויביי.
יד יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה', רד"ק: ה' יגרום לרעמים ולרעשים מהשמיים. רש"י: מדובר על קריעת ים סוף.
וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ, מהר"י קרא: והעליון, ה', הרים על אויביי את קולו וגרם להם לבלבול.
טו וַיִּשְׁלַח חִצִּים, תרגום: ה' שלח באויביי את מכותיו כמו שחייל בקרב יורה חיציו על אויביו. וַיְפִיצֵם בָּרָק, תרגום: הברק שה' שלח פיזר את אויביי,
וַיָּהֹם, מהר"י קרא: הברקים שה' שלח גרמו מהומה בתוך מחנה אויביי.
טז וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, מצודות: מים נבקעו עד שהקרקע שמתחת לים התגלתה. רלב"ג: אֲפִקֵי יָם, העומקים שבים.
יִגָּלוּ רלב"ג: דברים נסתרים שבעולם התגלו. כגון: כדי שלא תהיה מחלוקת על מלכות דוד, ה' סיבב את הדברים כך שיהונתן ימות יחד עם שאול.
מֹסְדוֹת תֵּבֵל יסודות הארץ התגלו כי הקרקע נבקעה.
בְּגַעֲרַת ה', הים והקרקע נבקעו, בשל גערת ה' באויבי, מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ הים והקרקע נבקעו, מהרוח שה' הוציא מאפו, כאשר גער באויביי.
יז יִשְׁלַח מִמָּרוֹם מהר"י קרא: ה' שלח את משה ואהרון להציל את עם ישראל. יִקָּחֵנִי, מצודות: ה' תמיד ישלח עזרה מהשמיים, כדי להציל אותי מיד האויב,
יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים, מצודות: ה' תמיד יוציא אותי מהמים העמוקים, מאויבי הרבים, שבאו לשטוף אותי.רד"ק: מַּיִם רַבִּים הן הצרות הרבות הבאות על דוד.
יח יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז, רד"ק: אֹיְבִי, בלשון יחיד ולכן מדובר על גלית, ישבי בנוב או שאול. מצודות: ה' תמיד יציל אותי מאויביי החזקים.
רש"י: ה' הציל את דוד בסלע המחלוקות, ושלח מלאך לומר לשאול שהפלשתים תקפו אותו.
מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי, מצודות: ה' תמיד יציל אותי משונאי, גם כאשר הם חזקים ממני.
יט יְקַדְּמֻנִי, תרגום: אויבי קידמו אותי ביום שבו הייתי נע ונד, כמו שעשו הזיפים.
בְּיוֹם אֵידִי, מצודות: אויבי תקפו אותי ביום שקרו לי דברים רעים, חשבו שלכן באותו יום יוכלו גם לנצח אותי.
וַיְהִי ה' מִשְׁעָן לִי, מצודות: אך ה' היה לי למשענת והצלני מאויביי.
כ וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי, מצודות: ה' הוציא אותי למקום רחב, בו אוכל להינצל. יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי, מצודות: ה' חילץ והוציא אותי מהמייצר, כי הוא חפץ ורוצה בי.
דוד קיים את מצוות ה' וה' גומל לו על כך.
כא יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקָתִי, רש"י: כְּצִדְקָתִי, הכוונה לצדקות עם ישראל שיצאו למדבר לאחר יציאת מצרים. מהר"י קרא: כְּצִדְקָתִי, ה' המליך אותי על ישראל.
מצודות: ה' תמיד ישלם לי שכרי כְּצִדְקָתִי, כי אני לא עשיתי רע לאף אחד מהאויבים שקמו עלי לרעה ובכל זאת הם תקפו אותי.
כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי, מצודות: כניקיון ידיי ה' תמיד ישיב לי, ה' תמיד יחזיר לי כפי שאני זכאי. לא עשיתי דבר רע לאויביי, וממילא ידיי נקיות, ולכן ה' יצילני.
כב כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה', תרגום: אני שמרתי ללכת בדרך שבה ה' רוצה שאלך.
רד"ק: דַּרְכֵי ה', דוד לא היה רשע בכך שלא הלך בדרך אלוקיו.
וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹוקָי, מצודות: לא הרשעתי, קיימתי את כל המצוות שה' ציווה לקיים. וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה,
רלב"ג: דוד לא יסור מהצדקה כמו שה' עשה לו צדקה. מצודות: ולא אסור מלקיים את מצוותי ה', גם מצוות שאיני יודע את הסיבה שה' ציווה לקיימם.
כד וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ, תרגום: תמיד אהיה שלם ביראתי מה'.
וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי, תרגום: ותמיד שמרתי על עצמי שלא אחטא. מהר"י קרא: לדוד היו מספר הזדמנויות להרוג את שאול והוא לא עשה זאת.
רלב"ג: א. תמיד לא חטאתי. ב. גם כשעלה בליבי לחטא, נמנעתי מהחטא. ג. גם כשכבר חטאתי (כמו בחטא עם בת שבע), לא חזרתי על החטא.
כה וַיָּשֶׁב ה' לִי כְּצִדְקָתִי, לכן ה' שילם לי שכר לפי צדקתי.
רש"י: ה' שילם גמול לב"י בגלל צדקותם של שלשת האבות.
כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו, מצודות: ה' גמל לי כי דוד קיים את המצוות כדי לקיים את ציווי ה' ולא כדי להתגאות. ה' מנהיג ומשגיח על כל מה שברא:
כו עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, מצודות: אתה מתנהג בחסד עם מי שמתנהג כחסיד ומקיים את מצוותיך,
רלב"ג: כאשר ה' מעניש חָסִיד, הוא לא מעניש אותו בעונש קשה. שאול נענש והמלכות נלקחה ממנו על מעשה קטן, ואילו עונשו של דוד על חטא בת שבע לא היה כ"כ גדול. הסיבה להבדל: דוד מיד חזר בתשובה (ולכן הוא מתואר כ חָסִיד), ואילו שאול ניסה להכחיש את חטאו.
עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם ואיש שהולך לפניך בתמימות, אתה מתנהג בתמימות כלפיו,
כז עִם נָבָר תִּתָּבָר עם אדם נקי וזך, תתנהג בדרך נקייה וזכה, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל, מצודות: ועם אדם המתנהג בצורה עקומה, תתנהג בדרך עקומה.
רש"י: הכוונה לפרעה.
שירת דוד. "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" = דוד.
| חכםרשעתםשאינו יודע לשאול | עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד,עִם נָבָר תִּתָּבָר, או עִם נָבָל תִּתָּנבָל?עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם,עִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל, |
כח וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, מצודות: ועם אדם המתנהג בכניעה וענווה כאדם עני ומושפל, תושיע, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל, מצודות: תן עיניך באנשים מתגאים, ותשפיל אותם.
כט כִּי אַתָּה נֵירִי ה', מצודות: אתה ה' מאיר לי כנר, וַה' יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי, מצודות: וה' מאיר לי את החושך בו אני נמצא, ומוציא אותי מהצרה.
מהר"י קרא: במלחמה של דוד נגד עמלק, ה' האיר לדוד את היום.
ל כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד, רד"ק: בעזרתך ארוץ אל גדודי גויים ואצא להילחם ולנצח אותם בֵּאלֹוקַי אֲדַלֶּג שׁוּר, רד"ק: בעזרת הכוח שאקבל ממך ה', אקפוץ במהירות וקלילות מעל חומות ואכבוש ערי גויים.
רד"ק: דוד רץ לקראת חיילי האויב ולא פחד מהם בגלל שבטח בה'.
לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, מצודות: דרכי ה' שלמות והוא גומל לכל אדם לפי מה שמגיע לו. רש"י: ה' מקיים את כל מה שמבטיח.
אִמְרַת ה' צְרוּפָה, מצודות: בכסף מזוקק אין סיגים, כך אין בדברי ה' דבר אחד לבטלה, רלב"ג: בכל דברי התורה, גם בסיפורים שבה, יש דברי תועלת.
מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ ה' מגן על כל מי שפונה לחסות ולבטוח בו.
לב כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה', מצודות: אין מישהו שיכול למנוע מה' מלקיים את הבטחתו, וה' תמיד מקיים את הבטחותיו.
רד"ק: דברי דוד נאמרו כנגד עמים אחרים הבוטחים בעבודה זרה. תרגום: הכוונה לימות המשיח, אז יודו כל העמים שה' אחד.
וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹוקֵינוּ, מצודות: ומי חזק חוץ מה' ויכול למנוע ממנו מלקיים את הבטחותיו.
דוד ניצח בכל מלחמותיו כי ה' עזר לו:
לג הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל, מצודות: ה' מעניק לי כוח. רד"ק: כאשר דוד היה בצבא, ה' חיזק אותו, ואף אחד מחייליו לא נפקד מהמלחמה.
רלב"ג: הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל, מעוז נפלא.
וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי, מצודות: וה' נותן לי לדלג בדרכי, ואני יכול לקפוץ על פני מכשולים, והדרך בה אני הולך נשארת ללא מכשולים שעלולים להכשיל אותי.
רש"י: וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי, ה' גרם לדוד שיהיה תמים ללא חטא.
לד מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, מצודות: ה' הופך את רגליי לקלות, ואוכל לרוץ ולרדוף אחרי אויביי במהירות, כאיילה. רד"ק: רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, מדובר על אותם פעמים שדוד היה צריך לברוח וה' נתן לו כוח לברוח במהירות.
וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי, מצודות: ה' העמיד אותי במקום גבוה, והפך אותי לאדם חשוב.
לה מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה ה' מאמן את ידיי לדעת להילחם בצורה טובה. וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי, מצודות: וגם כאשר קשת מתוחה ומוכנה לירות עליי, אני יכול לשבור אותה בזרועותיי, בשל הכוח שה' נתן לי.
רש"י: נתת לי מספיק כוח כדי לדרוך קשת. מלכי האומות היו מגיעים לדוד ורואים את הקשתות תלויות לו בביתו ושואלים את עצמם אם דוד מסוגל לירות בהם, ודוד היה דורך אותן בזכות הכוח שקיבל מה'.
רד"ק: ידיי היו כ"כ מיומנות מלחמה, עד שגם הקשת לא עמדה בידיי ונשברה.
לו וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, מצודות: ה' הושעת אותי והיית מגיני, רד"ק: ה' שם אותי במקום מבטחים.
וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי, מצודות: והענווה שלך גרמה לי להראות כאילו שאני עם גדול, ונתנה לי כוח להילחם באויבי כאילו שהרבה אנשים נלחמו נגדם.
רש"י: וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי, הגדלת לי את מידת ענוותנותך.
רד"ק: וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי, מלשון ענייה ואמירה – אתה אמרת שאגדל. ב. מלשון רצון – ה' רצה שדוד יגדל ויהיה חשוב.
לז תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי, מצודות: הגדלת את גודל צעדי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי, מצודות: וכך רגליי לא מעדו, לא החליקו, ולא נפלו. רד"ק: כרעים או ברכיים.
לח אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם, תרגום: אני תמיד ארדוף אחרי אויבי ואצליח להשמידם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם, מצודות: ולא אחזור לביתי עד שאשמיד את כול אויבי.
לט וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם, מצודות: השמדתי והכיתי את כל אויביי, וְלֹא יְקוּמוּן, תרגום: אויביי לא יוכלו לקום ולא תהיה להם תקומה לאחר שהכיתי אותם.
מהר"י קרא: א. מדובר על המלחמה שבה עלו הפלשתים להילחם בדוד לאחר שב"י המליכו אותו עליהם. ב. המלחמה של ישבי בנב בדוד. ג. מלחמת דוד בעמון.
וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי, תרגום: אויביי נפלו תחת לרגליי.
מ וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה, מצודות: נתת לי כוח להילחם באויביי, תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי, מצודות: תפיל את האויבים הקמים עליי והם ייפלו תחתיי.
מא וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף, מצודות:אתה ה' גרמת לאויבי להפנות עורף כשברחו ממני. מְשַׂנְאַי, מצודות: שונאיי הפנו לי גבם ועורפם כשברחו ממני. וָאַצְמִיתֵם, מצודות: השמדתי את אויבי.
מב יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ, מצודות: אויבי פנו לבקש עזרה מאחרים, אך אף אחד לא עזר להם, אֶל ה' וְלֹא עָנָם, מצודות: הם פנו גם אל ה', אך ה' לא ענה להם.
רש"י: האויבים פנו אל ה'. בשם רבי מנחם: הם עתרו אל ה'.
רד"ק: הבטה, האויבים הביטו אל ה' כדי שיציל אותם. ה' לא הושיעם כי ליבם לא היה באמת נתון לו.
מג וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ, מצודות: כתשתי את אויביי והם נשחקו כאילו היו עפר.
כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם, מצודות: הם נכתשו עד דק, שטחתי ורמסתי אותם, כפי שמורחים טיט.
מד וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי, מצודות: אתה ה' הצלת אותי מאויביי שקמו עלי מתוך עמי, מאויביי מתוך עמי, תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, מצודות: שמרת אותי מכל אויביי, וגם שמת אותי למלוך על כל האומות.רש"י: מדובר בדואג, אחיתופל, שאול והזיפים. רד"ק: מדובר בעמים שרבו עם דוד.
רש"י בשם חז"ל: דוד ביקש מה' למלוך על הפלשתים במקום למלוך על ישראל, כי אם יעשה טעות במלכו על הפלשתים הוא לא ייענש, ואם יעשה טעות כשהוא ימלוך על ישראל, הוא ייענש.
עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי, מצודות: עמים שגרו בארצות רחוקות ואיני מכיר אותם, עובדים אותי עכשיו. גם עמים רחוקים, משועבדים לי.
מה בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ לִי, מצודות: העמים המשועבדים לו משקרים לו מרוב פחד, ויאמרו שלא מרדו בו, לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן, מצודות: כי אוזנם שמעה על רוב כוחי.
יִשָּׁמְעוּ לִי, מצודות: ולכן הם ישמעו לכל מה שאצווה אותם.
רש"י: גם שלא בפניי, אויביי יפחדו ממני כשישמעו עליי.
מו בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ, מצודות: בני עמים זרים שמשועבדים לי, יכמשו, יהיו מיוסרים בייסורים רבים, רד"ק: עמי האויב יסתגרו מרוב פחד.
וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם, מצודות: והם יהיו חִגְרִים, לא יוכלו ללכת בצורה ישרה, כי יהיו קשורים באזיקי ברזל.
רלב"ג: אויבי יחגרו את כלי המלחמה, אך הם יפחדו לצאת בפועל ולהילחם.
דוד שיבח את ה', על שעזר לו במלחמותיו.
מז חַי ה', מצודות: הרי ה' חי לעולם, ותמיד יציל אותי מאויביי. וּבָרוּךְ צוּרִי, מצודות: ה' שהוא חוזקי, יהיה מבורך לעולם, וְיָרֻם אֱלֹוקֵי צוּר יִשְׁעִי, מצודות: ה' יתרומם מעל כולם ויושיע אותי, גדולת ה' תהיה ברורה לכולם כשיושיע אותי,
מח הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי, מצודות: ה' נוקם את נקמתי. וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי, תרגום: ומכניע עמים תחתיי.
מט וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי, תרגום: אתה מוציא ומציל אותי מאויבי.
וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי, מצודות: אתה מגביה אותי יותר מאלה שקמים עליי, ונותן לי להתגבר עליהם.
מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי, תרגום: אתה תציל אותי מאנשי חמס, ומאנשים רשעים.
נ עַל כֵּן, מצודות: על החסדים האלה שאמרתי בשירתי. אוֹדְךָ ה' בַּגּוֹיִם, מצודות: אני אודה לך ה' לפני כל העמים, כדי שכולם יכירו בחסדיך. וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר, תרגום: ואני אזמר, ואשיר, לכבוד שמך ה', ואומר את תשבחותיך.
נא מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, מצודות: ה' עושה ישועות גדולות למלכו, לי, המלך שה' המליך על עם ישראל. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, מצודות: ה' עושה חסדים למלך שהוא משח בשמן המשחה. לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם, מצודות: ה' יעשה את החסדים האלו לי ולזרעי עד סוף כל הדורות.
פרק כג א וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, מצודות: אלה היו דברי דוד האחרונים והם נאמרו ברוח הקודש.
רש"י: אלו הם דברי הנבואה האחרונים של דוד, והדברים הראשונים שאמר פה הם דברי שירה.
מהר"י קרא: אלה הדברים שאמר דוד לאחר ספר תהילים וזאת שירתו האחרונה.
מלבי"ם: אחרי שדוד סידר את ספר תהילים, וחתם בו את שמו כדי להודיע מי חיבר אותו והאם מדרגה נכתבו ברוח הקודש או נבואה.
זמירות תהילים נאמרו ב 3 עניינים: א. זמירות שזימר על עצמו ושר אותם לפני שנמשח למלך, כשעוד רועה צאן, ועל כך כתב: "נאם דוד בן ישי".
ב. זמירות שזימר לאחר שנמשח למלך, בתקופות שבהם הצליח במלכותו ובתקופות שבהם נרדף ועל כך כתב: "נאום הדבר הוקם על".
ג. זמירות שחיבר אותן לצורך כלל ישראל ועל כך כתב: "נעים זמירות ישראל".
נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, מהר"י קרא: פה סיפר דוד את מעלתו שהיה צדיק בן צדיק.
מצודות:אלה היו דברי דוד כשעוד היה רועה צאן, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל, מצודות: ואלה דברי דוד לאחר שהתחיל למלוך.
מְשִׁיחַ אֱלֹוקֵי יַעֲקֹב, מצודות: דוד נמשח בשמן המשחה על ידי ה', והומלך למלך על ישראל, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, רש"י: בבית המקדש שרו רק את זמירותיו של דוד מלך ישראל.
מצודות: נשלחתי ע"י ה' לסדר את השירים שעתידים לומר בבית המקדש. להיות נעים זמירות ישראל.
דוד אמר שלא השתנה: כאשר היה רועה צאן, וכאשר הומלך למלך, לא התגאה לאחר שהומלך.
ב רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי, מצודות: דוד: אני אומר את דבריי ברוח הקודש. רד"ק: הזמירות נאמרו ברוח הקודש. תרגום: בנבואה.
רלב"ג: דוד חיבר את הזמירות על מנת שרוח ה' תדבר בו. וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי, מצודות: מילות ה', נמצאות על לשוני.
מלבי"ם: רוח ה' נחה על האדם ב 2 אופנים: א. הרוח גורמת לאדם לרצות לומר שירה, אך הרוח לא אומרת לאדם מה לומר. ב. הרוח גורמת לאדם מה לומר. דוד אמר ששני הדברים נכונים. הרוח מאת ה' גרמה לו לומר את דברי השירה וגם באלו מילים לומר אותה.
ג אָמַר אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: אלה הם דברי ה' אלוקי ישראל: לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מצודות: ה' אמר לי דברו, וייחד אותי בדברים אלו מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק,
מצודות: כאשר מי שימשול וימלוך על בני האדם, יהיה אדם צדיק, מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹוקִים, מצודות: אז גם תמשול יראת ה', והצדיק ידאג שכולם יראו את ה'.
רש"י: ה' ציווה אותי למלוך על ישראל שנקראו אָדָם. בשם חז"ל: כביכול הצדיק מושל על ה', הצדיק יכול לבטל את גזרת ה'. (צדיק גוזר וה' מקיים).
רד"ק: ה' אמר לי שאמלוך על ישראל רק אם אהיה צדיק.
רלב"ג: זכיתי למעלתי מפני שאני צדיק.
תרגום: מלך המשיח שיהיה מושל ביראת ה' ייצא מדוד.
ד וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ, רש"י: ה' הבטיח לי שגדולתי תלך ותגדל, כאור ההולך וגדל. מלכותי מאירה יותר מהשמש המאירה לאחר ירידת הגשם, שהשמש זורחת על הדשא ומבהיקה אותו. אין הבוקר שלי מעונן, אלא הוא מאיר.
מצודות: אור הבוקר גורר אחריו זריחת השמש, כאשר יש אור בוקר השמש זורחת, כך המושל הצדיק גורם שכל אלה שהוא מושל עליהם יראו את ה'.
רד"ק: דוד ביקש שמלכותו תאיר ולא יהיו עבירות בצאצאיו, שיהיו ללא פגמים.
רלב"ג: אין מלכותי כמלכותו של שאול שהוסר בסוף.
מלבי"ם: מלכות המשיח תבוא בפתאומיות, לא כמלכות רגילה העולה בהדרגה וכמו השמש המתחילה להאיר בהדרגתיות.
בֹּקֶר לֹא עָבוֹת, מצודות: אך רק בבוקר שבו עננים אינם מכסים את השמש, נראה האור. אולם, בבוקר מעונן, האור אינו נראה.
הנמשל הוא שכאשר הצדיק מפסיק למשול, הוא לא יכול לגרור אחריו את שאר האנשים שיראו את ה'.
מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ, מצודות: מאור השמש ומהגשמים יצמח דשא על הארץ. שילוב הכוח של אור השמש והגשם, מצמיח דשא על הארץ, אור השמש לא מספיק להצמחת הפרח. ואם יש מתנגדים לצדיק, השפעת הצדיק מצטמצמת, והוא לא מצליח למשוך אחריו את כל האנשים. לסיכום: יש 2 דברים המצמצמים את השפעת הצדיק: מותו והמתנגדים לו.
מלבי"ם: למשיח יהיו 2 מדרגות: א. ימשול על בני אדם וכולם יקשיבו לו.
ב. ימשול על עצמו לעמוד בצדקותו.
מלבי"ם: גם למלכות בן דוד היו מה שהאפיל על מלכותו, אם במלכות שתגרום לה לגלות, ואם במלכות שתקביל אליה ותמנע את כוחה להתגלות בשלמות.
אך למשיח לא יהיו מגבלות אלה.
ה כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל, מצודות:מלכותי ומלכות בניי אינה כמו הצדיק והיא מצליחה להשפיע ולהביא את העם ליראת שמים, גם כאשר יש מתנגדים למלכותי וגם לאחר מותי, כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי, מצודות: ה' נתן רק לי ברית עולם, ואמר שהמלכים יהיו תמיד מצאצאיי, רש"י: בְרִית עוֹלָם היא התורה שמלווה את המלך.
עֲרוּכָה בַכֹּל, מצודות: מלכותי מסדרת הכל ובה הכל תלוי. לכן גם אם יש אדם שמתנגד למלכותי, מלכותי יכולה להכריעו,
רבינו ישעיה: מלכותי עֲרוּכָה ע"י כל הנביאים, כולם התנבאו על מלכותי. רש"י: כל צרכיי וכל רצונותיי עֲרוּכָים לפני ה'.
וּשְׁמֻרָה, מצודות: המלכות שמורה לצאצאיי לאורך כל הדורות, ולכן היא תשפיע על העם גם לאחר מותי,
רלב"ג: עֲרוּכָה נאמר על התקופה שבה מלכי ישראל מלכו בפועל, ושְׁמֻרָה נאמר על התקופות שבהם לא מלך ממלכי בית דוד על ישראל אך המלוכה שְׁמֻרָה ותחזור לבית דוד. כל צרכי ישראל יהיו עשויים, אלא אם יחטאו.
כִּי כָל יִשְׁעִי, מצודות: כל ישועה שתבוא מישראל תהיה או ממני או מאחד מצאצאיי, כל ישועה שבה עם ישראל ייוושע, תהיה ישועה שתהיה קשורה אליי,
וְכָל חֵפֶץ, מצודות: וכן, כל רצון של אדם, יתמלא על ידי מלכות בית דוד, רק המלכים מבית דוד יכולים למלא את רצונות בני האדם,
כִּי לֹא יַצְמִיחַ, מצודות: כי ה' לא יצמיח מלך שאינו מצאצאיי שימלוך על עם ישראל. מהר"י קרא: מי שירצה למלוך במקום בית דוד, לא יצליח כמו שקרה לירבעם שמלכותו נפסקה.
ו וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם, רלב"ג: מדובר על מלכות שאול וירבעם שלא מלכו לאורך זמן. רבינו ישעיה: אף אחד לא משאיר קוץ כי אין בו תועלת, וגם לרשעים אין איפה לעמוד.
מצודות: וכל בני הבְלִיַּעַל, מלכים רשעים כירבעם, יהיו כקוצים, כקוץ שתקוע ברגלו של אדם וזז ממקום למקום. כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ,
מצודות: אי אפשר להוציא את הקוֹץ ביד ולהניחו במקום אחד. דוד אמר שמלכותו יציבה וקיימת, ולעומתה, מלכות הרשעים רעועה כקוֹץ שתקוע ברגל אדם, שאינו יציב במקום אחד.
רד"ק: כמו שאין מוציאים קוצים ביד כי הקוצים מכאיבים, כך אף אחד לא ירצה להתעסק עם המלכים הרשעים.
ז וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית, מצודות: המלכים האלה יוכו על ידי אויביהם כך שגופם יתמלא בחניתות ובחרבות.
רלב"ג: כל מי שנוגע במלכים אלו, ומתעסק איתם, ניזוק, וגופו מתמלא בחרבות וחניתות.
רד"ק: אדם המתקרב אל רשעים, צריך שריון ברזל כדי לא להיפגע מהם. ב. צריך כלי בַרְזֶל כדי להוציא את הקוצים, ואדם צריך להשתדל בכל כוחו להכרית את הרשעים, או ע"י מעשים או ע"י תפילה או ע"י דרבון אנשים אחרים להשמידם.
רש"י: תחילה ניתן לקחת את הקוצים כי הם רכים, אך אח"כ הקוצים מתקשים וכבר אי אפשר להוציא אותם. רק ע"י כלי בַרְזֶל ניתן להוציא אותם, וכך המלכים הרשעים ייהרגו על ידי כלי נשק של האויב.
מלבי"ם: כאשר יתגלה המשיח, כל הרשעים יושמדו כמו שמשמידים קוצים.
וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת, מצודות: כדי שיושבת זכרם, ישרפו אותם.
רש"י: ישרפו בגיהינום כי זו התקנה היחידה של מלכים אלה. ב. הישבה בפסוק עוסקת בישיבתו של ה' בדין.
רד"ק: צריך לדאוג שרשעים יִשָּׂרְפוּ, או לשורפם או להתפלל עליהם שייִשָּׂרְפוּ
מצודות: ובזמן מלכותם של הרשעים, יהיו הרבה שרפות של תבערה שיגרמו להשבתת מלכותם.
ח אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, חלק מהגיבורים הנזכרים בפרק כג פעלו בימיו דוד הראשונים, בהיותו ב"מְעָרַת עֲדֻלָּם", בזמן הלחימה בפלשתים, בראשית מלכות דוד, ועשהאל, שנהרג לפני שדוד היה למלך ישראל.
מצודות: אלה 3 הגיבורים שהיו שומרי ראשו של דוד לעת זקנותו, כשכבר היה חלש והיה צריך שמירה רבה יותר ממה שהיה צריך קודם. יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי,
מצודות: הגיבור הראשון היה יושב עם דוד ומדבר אתו דברי חכמה, רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי = גיבור, הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, מצודות: שמו של הגיבור, עדינו העצני, שהיה ראש לכל הגיבורים שהיו שומרי הראש של דוד.
מסכת מועד קטן טז ע"ב: שם אחד מגיבורי דוד: עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, (כ"ג, ח) מתאר את תכונות דוד: "הוא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, – כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ".
רש"י: פה מסופר על דוד, שהיה יושב בסנהדרין. כאשר עסק בתורה, היה עדין כתולעת, אך, בשעת מלחמה, לא היה עדין, והיה הורג 800 איש בבת אחת.
רד"ק: בפשט, מדובר על אחד מגיבורי דוד שנקרא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, שהיה ראש הסנהדרין. ב. בשם חז"ל, מדובר על יואב.
רלב"ג: עֲדִינוֹ היה בטל מכל מלאכה כדי להרבות בלימוד החכמה.
מלבי"ם: גם אבישי הרג חללים רבים בפעם אחת ובכל זאת לא נמנה עם 3 הגיבורים כי שהגדולה של עדינו הייתה שלאחר שנלחם, הוא הלך ללמוד תורה.
עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת, מצודות: לאחר שעדינו העצני הרג 800 אנשים בפעם אחת, ישב בדברי חכמה, למרות שחזר עייף מהמלחמה.
רד"ק: הרג במלחמה אחת 800 איש. בדברי הימים כתוב שהרג 300 איש, הרד"ק טען שמדובר במלחמה אחרת.
מצודות: בדברי הימים מדובר על גבורתו, ופה מדובר על שילוב חכמה וגבורה.
ט וְאַחֲרָיו, מצודות: האדם שהיה במעלה אחת מתחת לעדינו העצני, אך היה עדיין במעלה גבוהה יותר משאר אנשיו של דוד.
אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ בֶּן אֲחֹחִי, רש"י: אדם שהיה מתחת לעדינו העצני היה אלעזר בנו של אדם שנקרא דֹּדוֹ, שהיה בנו של אדם שנקרא אֲחֹחִי, בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים עִם דָּוִד, רש"י: אלעזר היה אחד מ 3 הגיבורים הכי חזקים שהיו עם דוד.
בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה, מצודות: בשעה שהפלשתים ביזו את בני ישראל ועלו להילחם נגדם. וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מצודות: חיילי ישראל ברחו משדה הקרב, חוץ מדוד ו 3 הגיבורים שהיו אתו. מלחמה שאינה מוזכרת.
רד"ק: דוד ו 3 גיבורים סיכנו עצמם כשיצאו להילחם נגד הפלשתים.
רלב"ג: דוד והגיבורים ביזו את הפלשתים ואמרו שהם לא יוכלו לנצח אותם.
י הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב, מצודות: אלעזר קם והכה בפלשתים עד שמרוב שהרג, ידו כ"כ התעייפה, שהוא לא הצליח להזיז אותה, וידו כמו נדבקה לחרב, ולא יכל להזיזה כלל, ואפילו לא להוציא את החרב מידו.
רלב"ג: החרב נדבקה לידו מרוב דם שהיה על החרב ועל ידו של אלעזר.
וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא, תרגום: ה' עשה ביום ההוא ישועה גדולה לישראל: למרות שכל חיילי ישראל ברחו מהמלחמה, דוד ושלשת גיבוריו ניצחו את הפלשתים.
וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט, מצודות: רק לאחר הניצחון, חזרו החיילים לפשוט מחיילי הפלשתים את בגדיהם ולקחת שלל, למרות שלא עזרו להילחם.
רד"ק: כאשר חיילי ישראל ראו את גבורת אלעזר, הם באו לעזור לו להילחם, אך אלעזר כבר נצחם ונשאר רק לְפַשֵּׁט את בגדי החללים ולשלול שלל מהחללים.
רבינו ישעיה: אלעזר היה נלחם ומנצח וחיילי ישראל בזזו אותם מיד אחר כך.
יא וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי, מצודות: אדם בשם שַׁמָּא בֶן אָגֵא שהיה גר בהר, היה הגיבור שהיה במעלה אחת מתחת לאלעזר. וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה, רש"י: האספה נקראה חַיָּה מכיוון שהם נאספו כחיות השדה.
רד"ק: נאספו למקום שנקרא חַיָּה שהייתה עיר מפורזת והכוונה לאפס דמים.
רלב"ג: הפלשתים נאספו כדי לקחת את גידולי השדה, המשמשים למחַיָּה. מצודות: פלשתים נאספו לקבוצה ששימשה כיחידה צבאית כדי לתקוף את ב"י.
וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים, תרגום: באזור המלחמה הייתה חלקת שדה זרועה בעדשים. בדברי הימים כתוב שהשדה היה מלא בשעורים.
מצודות: מדובר על 2 מלחמות שונות.
רד"ק: מדובר על שדה ריק ומילאו אותו גם בשעורים וגם בעדשים, ובכל מקום מצוין חלק ממה שהיה בו. ב. מלחמה זו נמשכה שנתיים ושנה אחת היו בה עדשים ושנה שנייה היו בה שעורים.
מלבי"ם: החלקה הייתה מלאה חציה בעדשים וחציה בשעורים.
וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, תרגום: חיילי ישראל ברחו מהפלשתים.
יב וַיִּתְיַצֵּב רד"ק: בדברי הימים כתוב "ויתיצבו". גם אלעזר התייצב בחלקה, אך הגיבור העיקרי היה שמא.
בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה, תרגום:שמא עמד בתוך שדה העדשים, וַיַּצִּילֶהָ, מצודות: שמא מנע מהפלשתים לשרוף את השדה וכך הציל אותה,
וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים, תרגום: שמא הכה את הפלשתים, וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה, מצודות: באותה מלחמה ה' שלח ישועה גדולה לישראל.
יג וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ, מצודות: 3 מפקדים שפיקדו על 30 גיבורי דוד המוזכרים בהמשך, ירדו לעזור לדוד במלחמה.
וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, מצודות: 3 גיבורים הגיעו אל דוד שהיה במערת עדולם, בשעת הקציר. וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים,
מצודות: יחידה צבאית של פלשתים, הקימה את המחנה שלהם במקום שנקרא עֵמֶק רְפָאִים,
יד וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה, רד"ק: דוד היה אז במצודה שבמערת עדולם. במערת עדולם היה סלע גבוה שהיה קשה לתקוף את מי שמעליו, ודוד ישב אז על הסלע. זה קרה בימים ששאול רדף אחרי דוד.
וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם, מצודות: מפקדת הפלשתים הייתה אז בבית לחם.
טו וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, מצודות: דוד מאוד רצה לשתות. וַיֹּאמַר דוד שאל: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר, זמן התרחשות הסיפור אחרי המלכת דוד על ישראל, כמסופר בפרק ה וכמתואר בפרקנו: "וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה", ומחנה פלשתים "בְּעֵמֶק רְפָאִֽים" (פס' יג-יד). דוד הביע, וַיֹּאמַר, משאלת לב, וַיִּתְאַוֶּה, למי באר "קרים וערֵבים" ביום קיץ חם – אך לא ביקש ולא ציפה שמישהו ימלא אותה.
אברבנאל: איך ישאל דוד מים מאותו מקום?" מי כדוד הבין וידע שאי אפשר להגיע לבאר, "כי אם בהיכנס גיבוריו לסכנה ואולי למוות [ביד פלשתים]". היו אלו געגועים לימי נערותו בהם היה "שותה מים מבור בית לחם", ולא הוראה מעשית, "לא לתכלית מעשה ושיסתכן אדם לעשותו".
זו הייתה "השתדלות מעולה" של גיבוריו, אשר "בגבורה עצומה" התגנבו לבית לחם, שאבו מים מן הבאר בלי להיתפס בידי הפלשתים, "והביאו המים אל דוד".
"השתדלות מעולה" זו, שהייתה כרוכה בסיכון חיי גיבוריו, הפכה את המים באופן סמלי לדם, והפקיעה אותם מתכלית יומיומית של שתייה.
מים אלו נועדו רק לתכלית מעולה. ודוד, שמהתחלה לא קיווה לקבל את המים, החליט להקדישם לה', כי העבודה ה' היא התכלית המעולה שבכל התכליות.
מצודות: הלוואי ומישהו יביא לי מים מבור המים הנמצא בשער העיר בית לחם. כי שם המים היו קרים. זו הייתה משאלה.
רד"ק: המים שבבית לחם פשוט היו טובים יותר והם היו קרים יותר.
מלבי"ם: דוד היה רגיל לשתות את מי בית לחם כי היה גר שם בצעירותו.
רש"י: ע"פ המדרש, דוד רצה לשאול שאלה את הסנהדרין שבבית לחם.
טז וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, מצודות: שלשת גיבורי דוד שמעו שהוא רוצה לשתות מהמים שבבית לחם, והם עברו דרך מחנה פלשתים.
וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, תרגום: שלשת גיבורי דוד שאבו מים מהבור שהיה בשער העיר בית לחם.
וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד, תרגום: שלשת הגיבורים נשאו את המים והביאו את המים אל דוד. וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, רד"ק: דוד לא רצה לשתות את המים, כי שלושתם סיכנו את עצמם כדי להביא לו את המים, כי עברו דרך מחנה פלשתים.
וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה', רד"ק: דוד שפך את המים על הארץ לה', כי לא היה שם מזבח.
יז וַיֹּאמֶר, מצודות:דוד הסביר מדוע נמנע משתיית המים: חָלִילָה לִּי ה' מֵעֲשֹׂתִי זֹאת, רד"ק: ה'! גנאי הוא לי מאת ה' לשתות מהמים האלו.
הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם, מצודות: האם אשתה את הדם של אנשים אלו? הרי הם הסתכנו כדי להביא לי אותם.
אם אשתה אותם, ייחשב הדבר כאילו שתיתי את דמם.
וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, תרגום: דוד לא רצה לשתות את המים שהביאו לו מבית לחם.
מלבי"ם: דוד חשב שבגלל שהמים הגיעו אליו במאמץ גדול, אין זה ראוי שהוא ישתה אותם, אלא ראוי לנסך אותם לשם ה'.
רד"ק בשם חז"ל: מדובר על ניסוך מים כי המלחמה הייתה בסוכות, ודוד בנה במה כדי לעשות לנסוך מים. ובשם הירושלמי: דוד הקים במקום במה לשם ה' שם ניסך את המים של חג סוכות.
רש"י: בגלל שהם הסתכנו, אסור לומר דבר תורה בשמם. אך רד"ק הקשה על חז"ל שאמרו שדוד היה צריך לשאול את הסנהדרין אם מותר לו להציל את עצמו בממון חברו בכך שישרוף את שדה העדשים או ששאל אם מותר לו להאכיל את בהמותיו עם העדשים.
א. לפי חז"ל המקרה עם השדה והמקרה של המים שייכים לאותו מקרה, ואילו לפי פשט הפסוקים 2 האירועים קרו ב 2 מקומות שונים.
ב. המטרה לספר על גבורת גיבורי דוד ולא לספר על לימוד הלכות שנאמרו.
רש"י: דוד לא אמר את הדין בשם הגיבורים שסיכנו עצמם.
אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים, תרגום: כך עשו שלשת גיבורי דוד.
יח וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ הַשְּׁלֹשָׁה, תרגום: מעשי הגבורה של אבישי לא הגיעו למעלת מעשי הגבורה שעשו 3 גיבורי דוד הראשנים.
מצודות: אבישי, אחי יואב בן צרויה, היה מפקד על שלשת גיבורי דוד שהלכו להביא מים מבית לחם.
וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל, מצודות: אבישי היה מניף את חניתו על 300 אנשים שהרג. כאשר אבישי היה נלחם, הוא היה מניף את החנית שלו בקלות גם לאחר שהרג רבים מחיילי האויב ולא התעייף.
וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה, מצודות: שלשת גיבורי דוד: 1. עדינו, 2. אלעזר 3. שמא, החשיבו מאוד את אבישי. אבישי היה מכובד בעיני שלשת גיבורי דוד.
יט מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד, מצודות: אבישי היה הנכבד משלשת גיבורי דוד.
וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, תרגום: אבישי היה הגדול בעיני 3 גיבורי דוד ששאבו לו מים, וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא, מצודות: אך אבישי לא היה במדרג, שלשת גיבורי דוד: עדינו, אלעזר ושמא.
כ וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל, רד"ק: בניהו בן יהוידע היה בן של גיבור. רַב פְּעָלִים, מצודות: בניהו עשה הרבה מעשי גבורה.
מִקַּבְצְאֵל, מצודות: בניהו היה ממקום שנקרא קַּבְצְאֵ.
הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מצודות: המילה אֲרִאֵל מורכבת משני מ 2 מילים: אֲרִי ואֵל ופירוש שניהם הוא חוזק, והכוונה שבניה הכה 2 גיבורי מואב חזקים.
מוֹאָב, רש"י בשם חז"ל: בניהו לא השאיר אחריו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני וכתב שלמילה אֲרִאֵל הוצמדה המילה מוֹאָב, כי שלמה שבנה את בית המקדש, בא מרות המואבייה.
מהר"י קרא: הכוונה שהוא הכה את יושבי 2 ארמונות.
רד"ק: בניה היה כהן והיה אסור לו להיטמא למתים, אך כאשר התורה ציוותה להילחם בשבעת העמים, היא לא חילקה בין כהנים לשאר ישראל וכולם צוו על כך, ככהן משוח מלחמה היוצא למלחמה.
יתכן שלפי דבריו כהן משוח מלחמה אינו יוצא להילחם במלחמת רשות.
וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג, מצודות: בניה עשה מעשה גבורה נוסף: בקור, הכה אריה בתוך בור מים, למרות שהקור גרם לאריה להתחזק, ולמרות שלבניה היה קשה יותר לזוז בתוך המים הקרים.
כא וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה, מצודות: בניהו גם הכה אדם מצרי שהיה נראה מאוד מפחיד.
וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית, תרגום: המצרי שבניה הכה החזיק בידו חנית. וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט, מצודות: בניה התקדם לעבר המצרי מחזיק בידו שרביט, מקל, וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי , תרגום: בניה חטף בכוח את החנית מיד המצרי.
וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ, תרגום: בניה הרג את המצרי בחנית של המצרי.
כב אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אלו הם מעשי הגבורה שעשה בְּנָיָה בן יהוידע,
תרגום: אביו של בְּנָיָה היה אדם ירא חטא. רד"ק: שהיה גדול במעשים טובים.
רד"ק בשם חז"ל: בְּנָיָה היה מקבץ אנשים ואוסף אותם לתורה.
וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים, מצודות: 3 הגיבורים ששאבו בבית לחם את המים לדוד, החשיבו מאוד את גבורתו של בְּנָיָה.
אולם, 3 גיבורי דוד הכי חזקים: עדינו, אלעזר ושמא, לא החשיבו את גבורת בְּנָיָה, כי היו הרבה יותר חזקים ממנו.
כג מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד, מצודות: בְּנָיָה היה המכובד משלשים גיבורי דוד שנמנים בפסוקים הבאים,
וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא, מצודות: אך בְּנָיָה לא היה במעלת 3 הגיבורים ששאבו מים לדוד, ולכן לא נמנה אתם. וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ, מצודות: דוד מינה את בְּנָיָה להיות יועצו, והקשיב לעצותיו.
רד"ק: דוד מינה את בְּנָיָה על הכרתי והפלתי.
כד עֲשָׂה אֵל רד"ק: עֲשָׂה אֵל כן נחשב יחד עם 30 הגיבורים.
אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים, תרגום: תרגם כל הפרק שְּׁלֹשִׁים מלשון גיבורים.
מצודות: עשהאל, אחי יואב בן צרויה, היה במעלה קצת יותר גבוהה מ 30 גיבורי דוד ולכן לא נמנה איתם, אך הוצמד אליהם.
אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם, תרגום: אלחנן בן אדם בשם דֹּדוֹ מהעיר בֵּית לָחֶם, היה אחד מ 30 גיבורי דוד.
כה שַׁמָּה הַחֲרֹדִי, מהר"י קרא: שַׁמָּה מהעיר חרוד, אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי:
כו חֶלֶץ הַפַּלְטִי, עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי כז אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי, מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי: כח צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי, מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי: כט חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי, אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן: ל בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי, הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ: לא אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי, עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי: לב אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי, בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן, מצודות: יהונתן בנו של אדם שנקרא יָשֵׁן
לג שַׁמָּה הַהֲרָרִי, תרגום: שמה מהר שנקרא "טורא. אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי, תרגום: אחיאם בן שרר שהיה מהר גבוהלד אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי, אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי: לה חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי, פַּעֲרַי הָאַרְבִּי: לו יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה, בָּנִי הַגָּדִי: לז צֶלֶק הָעַמֹּנִי, רד"ק לפי הכתיב: גם צֶלֶק היה נושא כליו של יואב.
נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי, נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה, מצודות: נחרי היה נושא את כלי הנשק של יואב לח עִירָא הַיִּתְרִי, גָּרֵב הַיִּתְרִי: לט אוּרִיָּה הַחִתִּי, כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה,
מצודות: בסך הכל היו לדוד 37 גיבורים: 30 הגיבורים המנויים כאן, עשהאל, שלשת שואבי המים, ועדינו, אלעזר ושמא ובניה לא נמנה עם גיבורי דוד כי דוד מינה אותו ליועץ ולכן הוא לא היה יוצא לכל המלחמות, הוא נמנע מלצאת למלחמות בגלל שהיה כהן. רד"ק: הכוהנים היו יוצאים רק למלחמות מצווה.
יואב לא נמנה פה מכיוון שהוא היה ממונה על כולם. יחד אתו היו לדוד 37 גיבורים
פרק כד א וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, מצודות: ה' המשיך לכעוס על ישראל בנוסף לכעס על ישראל בגלל ששאול הרג את הגבעונים.
מלבי"ם: ה' כעס על בנ"י על שהשתתפו במרד אבשלום וזו הסיבה שדוד רצה למנותם. מצודות: ייתכן שהכעס היה על שמרדו בדוד או שהיה להם עוון נסתר שדוד לא ידע עליו.
רד"ק: לבנ"י היה עוון נסתר, וה' סיבב את הדברים שדוד ימנה את העם כדי שיוכל להענישם גם על החטא הנסתר. חרון אף זה היה בנוסף לחרון האף שהיה לה' על ישראל בזמן מרד אבשלום, שם ב"י ניגפו משום שהיה בהם חטא נסתר.
החטאים לא היו גלויים, וה' העניש אותם ע"י דבר נסתר. או המניין היה שלא לצורך.
ב. ה' העניש את ב"י בעונש זה נוסף לעונש שהעניש אותם ברעב 3 שנים. והעונש היה על שב"י לא תבעו את בניין בית המקדש.
רש"י: לא יודע על מה כעס ה' על ב"י.
רלב"ג: ליבו של דוד הסית אותו, שהרי לו ה' היה מסית אותו, לא היה ראוי שיענשו בנ"י.
ב. ה' הסיר השגחתו מעל דוד. אם ה' היה ממשיך להשגיח על דוד, הוא לא היה רוצה לספור את בנ"י.
חטא דוד 2 אפשרויות: א. דוד מנה את בנ"י כדי לסמוך על כוחו ולא לסמוך על ה'. ב. דוד היה צריך למנות את בנ"י על ידי חצי שקל ולא באופן שמנה.
מלבי"ם: אין מניעה למנות את ב"י בלי חצי שקל, שהרי גם שאול מנה את העם בלי חצי שקל ולא היה נגף בעם וגם מניין בנ"י במדבר סיני היה בלי חצי שקל. חטאו של דוד היה בכך שהוא בטח בכוח זרועו כאשר מנה את בנ"י.
3 סיבות לאיסור למנות את בנ"י: א. מצד עין הרע.
ב. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. השפעת ה' יתברך בעולם נעשית ע"י ניסים נסתרים וכל עוד הדבר סמוי מהעין, יש כאן נס נסתר.
כאשר סופרים, יש צורך בנס גלוי כדי להכיל את הברכה, כי אנחנו כבר יודעים בדיוק מה קרה.
ג. כל עוד בנ"י מתאחדים לא ניכר הפירוד ביניהם, הברכה תחול עליהם. אך לאחר שבנ"י בודדו ע"י המניין, יתגלו חטאי כל יחיד ואז יהיה בהם נגף.
המלבי"ם חילק בין הלשונות השונים הקשורים לספירה:
א. הפועל ס.פ.ר מדבר על ספירה עקבית, כמו ספירת ימים – היום הראשון, היום השני וכו'.
ב. הפועל פ.ק.ד מדבר על סכום המניין, לדוגמא: מלך המונה את חייליו.
ג. הפועל מ.נ.ה מדבר על מקרה שבו יש ידיעה על הסכום, אך המניין בא כדי לברר אם לא חסר מהסכום.
ד. הפועל נ.ש.א מדבר על מניין שיש בו חשיבות. כאשר שאול מנה את העם, הוא מנה רק את החיילים, ולכן לא שייכים בזה הטעמים לאיסור הספירה.
מטרת שאול הייתה רק לדעת את הסכום הכולל של חיילי ישראל וגם לא כולם נמנו, אלא רק ראשי הצבא. לעומת זאת, כאשר דוד מנה את ב"י ומנה את כולם.
עד לימי דוד לא היה מוגדר מיהם בדיוק החיילים שייצאו למלחמה, אלא בכל פעם שהייתה מלחמה, היו האנשים שרצו להילחם יוצאים אתו למלחמה.
זהו ההסבר לפער הגדול בין מספר החיילים בכל מערכה. אך, לאחר שדוד ראה שהעם מרד בו במרד אבשלום ובמרד שבע בן בכרי, והוא כבר לא סמך על זה שיבואו וישתתפו במלחמה, הוא רצה להגדיר בדיוק מיהם היוצאים למלחמה.
מהר"י קרא: הכתוב הזכיר את אוריה בתוך גיבורי דוד וה' כעס על שדוד גרם להריגתו, ולכן היה כעס נוסף על דוד.
וַיָּסֶת רש"י: גירה, אֶת דָּוִד בָּהֶם, מצודות: השטן הסית את דוד. לֵאמֹר: לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה, תרגום: לך וספור את האנשים בישראל וביהודה.
ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ, תרגום: דוד המלך אמר ליואב שהיה השר הממונה על הצבא: שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום:תשוטט בכל שבטי ישראל, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע מדן בצפון ועד לבאר שבע בדרום.
וּפִקְדוּ אֶת הָעָם, מצודות: ותספור עם אנשיך את ב"י. וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם, תרגום: וכך אדע כמה אנשים יש בישראל.
מלבי"ם: בדברי הימים כתוב מספר, כי דוד רצה לדעת את מספר אנשי ב"י ולא רק את הסכום הכולל. הוא גם פקד את אלו שלא היו בגיל של יציאה לצבא, כדי שכאשר יגיעו לגיל שבו יוכלו להצטרף לצבא, הוא יידע מי יוצא למלחמה.
יואב התחיל למנות אנשים שהיו פחות מגיל 20 ולכן התחיל הנגף.
ג וַיֹּאמֶר יוֹאָב ענה אֶל הַמֶּלֶךְ: וְיוֹסֵף ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, מצודות: הלוואי שה' יכפיל וישלש את מספר ב"י עד שהוא יכפיל אותם אפילו פי מאה, הלוואי וה' יוסיף עליהם עוד רבים.
וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת, מצודות: והלוואי שתראה בעיניך שה' יוסיף על מספרם ב"י, והלוואי שהריבוי יתקיים בימיך.
רש"י: ברכת יואב הייתה גדולה מברכת משה. משה ברך שה' יגדיל את העם פי אלף ויואב ברך אפילו יותר מזה, וברכת יואב הייתה שהברכה תתקיים מיד.
וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה, מצודות: יואב חשב שדוד ציווה אותו לספור את ב"י כי דוד חשב שהעם הוא עם גדול ודוד רצה לדעת את גודלו. ואמר לדוד שעדיף לא למנות אותם. אדוני המלך! מדוע אתה רוצה למנות אותם, הרי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מהעין.
יואב בירך את דוד שהעם עוד יגדל בימיו.
מלבי"ם: יואב אמר לדוד: אין צורך למנות את ב"י: הן מצד שהדבר עלול לגרום לעין הרע ולנגף והן מצד שהוא חושב שב"י נאמנים וייצאו אתו למלחמה הבאה.
דוד התעקש: ד וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל, תרגום: דוד ציווה למנות את בני ישראל בתקיפות, ולא הסכים לדברי יואב ולא רצה להימנע מהספירה.
המדרש מוסיף: אמר לו דוד: "או אתה מלך ואני שר צבא או אתה שר הצבא ואני מלך". כיון שראה כן, יצא שלא בטובתו (פסיקתא רבתי פיסקה יא).
1. אסור לספור אנשים, כי לכל איש יש שֵם. אנשים אינם מספרים. גדולי הצוררים הפכו אנשים למספרים בלבד (הנאצים הטביעו מספר על הזרוע).
2. אסור לספור עַם לסיפוק גאוות השליט ולהבטחת שלטונו אלא רק למטרה ראויה הקשורה לקודש, ובדרך של כפרת נפשות.
3. אם פוקדים חיילים לפי צורך צבאי עושים זאת רק מגיל גיוס, הרב בן נון.
וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, מצודות: יואב ושרי החיל יצאו מלפני דוד המלך כדי ללכת ולספור את העם.
ה וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, רד"ק: יואב ושרי החיל עברו את הירדן והתחילו את המנייה בעבר הירדן. וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד,
רש"י: יואב התחיל דווקא בבני גד כי הם גיבורים ויואב אמר: הלוואי ויילחמו בי וימנעו ממני לספור את ב"י.
מצודות: יואב ושרי החיל חנו בצד הימני של העיר הנקראת עֲרוֹעֵר בנחלת שבט גד, שם היה נחל. וְאֶל יַעְזֵר, מצודות: מעֲרוֹעֵר, הלכו יואב ושריו אל העיר יַעְזֵר.
רד"ק: הַגָּד, הנחל היה מלא על גדותיו.
ו וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה מיַעְזֵר, הלכו יואב ושרי החיל אל הגלעד,וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי, מצודות: ומהגלעד, הלכו יואב ושרי החיל לארץ תַּחְתִּים, ארץ שהתיישבו בה זמן לא רב לפני שיואב ואנשיו הגיעו לשם, ההתיישבות שם הייתה חדשה.
רש"י: יואב מנה שם היא כי בעיר לא היו הרבה אנשים כי לא מזמן התחילה ההתיישבות שם, ולכן קיווה שעד שיסיים לספור את תושביה, יתחרט דוד ויפסיק את המניין.
מהר"י קרא: יואב לא רצה למנות את כל ישראל ולכן מנה רק את אלו שהיו בדרום.
וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן, מצודות: יואב ואנשיו הלכו מארץ תחתים אל מקום שנקרא דָּנָה יַּעַן, רש"י: המקום נקרא יַּעַן, והיה בנחלת שבט דן. וְסָבִיב אֶל צִידוֹן, מצודות: ומשם סובבו יואב ואנשיו אל העיר צידון.
ז וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר, מצודות: יואב ושריו באו למבצר חזק שעמד על סלע גבוה,
וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי, רד"ק: ערים אלו היו שייכים לחיווי ולכנעני. מצודות: ומשם הסתובבו יואב ואנשיו בכל הערים שהיו בהם עמי החיוי והכנעני שישבו בתוך ב"י.
בערים אלה חיו ב"י, וחלק מתושבי ערים אלו היו שייכים לחיווי ולכנעני.
וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע, תרגום: מערי החיוי והכנעני, עברו יואב ושרי החיל דרומה אל העיר בְּאֵר שָׁבַע, שהייתה בנחלת שבט יהודה.
ח וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, תרגום: כך הלכו יואב ושריו בכל הארץ.
רש"י: יואב מנה 2 מניינים, ואמר שאם ייתן לדוד את המניין הקטן יותר, ודוד יכעס, הוא ייתן לדוד את המניין הגבוה יותר.
מלבי"ם: יואב מנה 2 מניינים, מניין אחד שבו היה סכום כולל של אנשים שנמנו ומניין שני שהיו בו מספר האנשים הפרטי.
תחילה יואב נתן לדוד את המספר הכולל ואח"כ נתן לו את המספר הפרטי.
וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם, תרגום: לאחר שעברו 9 חודשים ו 20 יום מעת שהתחילו למנות את ב"י, חזרו יואב ושריו לירושלים.
ט וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ, מצודות: יואב נתן לדוד המלך את חשבון מספר האנשים שעלה בעת שמנה את ב"י ישראל. וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב, מצודות: תוצאות המפקד: בישראל היו 800.000 לוחמים, וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ וביהודה, היו 500.000 לוחמים.
דוד התחיל עם גדוד ובו 400 איש! עכשיו פקד על צבא בן 1.300.000 איש.
רד"ק: יש סתירה במניין פה והמניין המוזכר בדה"י, כי כאן לא כללו את שבטי לוי ובנימין כי יואב הרגיש שהוא יכול להתחמק מלמנות אותם בתירוצים שונים.
סתירה בין אנשי יהודה כי כאן נמנו כול החיילים ובדבה"י נמנו רק שולפי חרב.
ב. אצל דוד היו מנויים כבר 300.000 איש ולכן לא היה צריך לספור אותם.
ג. 30.000 מיהודה מתו במגפה.
לפי חז"ל יואב מנה 2 מניינים: אחד גדול ואחד מניין קטן.
רש"י: נאמר "ותהי" לשון נקבה כי המניין גרם להחלשת ב"י כנקבה.
רד"ק: הכתוב השתמש בלשון נקבה כי הכוונה היא שכך הייתה עדת ישראל.
מהר"י קרא: הכוונה לאומה הישראלית שהייתה כך.
י וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם, מצודות:לאחר שיואב מנה את העם, ליבו של דוד הכה אותו, הוא פחד והתחרט על שאמר ליואב לספור את החיילים, כי ידע שזה חטא למנות את ב"י ולא לקחת כופר בעת המניין.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה': רד"ק: דוד לא הצליח לישון בלילה. חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, מצודות: חטאתי מאוד בכך שגרמתי שתבוא מגפה על ב"י בגלל הספירה.
וְעַתָּה ה' ה'! אני מתחרט, הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ, תרגום: תסלח על החטא שחטא בו עבדך, תמחל, ואל תביא נגף על ישראל בגללי. כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד, מצודות: כי עשיתי מעשה שטות בזה שספרתי, אך העם לא חטא.
מלבי"ם: יש הבדל בין חטא לעוון. חטא הוא המעשה. עוון הוא במחשבה. דוד אמר לה' שהוא חטא ב 2 הדברים יחד.
יא וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר, מצודות:מיד כשקם דוד בבוקר. וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא, מצודות: ה' אמר לגד הנביא, חֹזֵה דָוִד, מצודות: גד היה חוזה דוד, ונקרא כך, כי כל נבואותיו היו אל דוד. גד לא התנבא לאף אחד חוץ מאשר לדוד.
רד"ק: גד נקרא חוזה דוד כי באמצעותו היה דוד מדבר אל ה', למרות שזו נבואתו היחידה שנכתבה.
לֵאמֹר: יב הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד, תרגום: לך ודבר אל דוד, רד"ק: ה' לא אמר "עבדי דוד" כי דוד חטא כאן, כֹּה אָמַר ה':
שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ, מצודות: אני מטיל עליך אחד מ 3 עונשים: בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ, תרגום: בחר אחד מהעונשים, ואעניש אותך בעונש זה.
רש"י: ה' אמר לדוד שיעניש אותו באחד מ 3 עונשים, כי הוא אמר על שאול שיקרו לו אחת מ 3 פורענויות: 1. כי אם ה' יגפנו, 2. או יומו יבוא ומת, 3. או במלחמה ירד ונספה.
מלבי"ם: גד אמר לדוד שבאמת מגיעים לו 3 עונשים שונים, אך אם יחליט לקבל את הייסורים באהבה, וזה ע"י בחירת עונש אחד בעצמו, לא יבואו עליו כל 3 העונשים והוא יוכל להסתפק בעונש אחד.
יג וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ, תרגום: גד בא לפני דוד ואמר לו את דברי ה': וַיֹּאמֶר לוֹ גד אמר לדוד לבחור באחת האפשרויות הבאות 1 הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ, מצודות: האם אתה רוצה שיהיו 7 שנות רעב בארצך?
מצודות: בדברי הימים כתוב 3 שנים, כי 3 שנות רעב אלו היו מחוברות אל 3 שנות הרעב שנענשו על דבר הגבעונים.
מלבי"ם: 7 שנות הרעב נמשכו גם לאחר מות דוד, ובימי דוד היו רק 3 שנות רעב.
2 אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ, מצודות: או אתה רוצה לברוח במשך 3 חודשים מפני אויבים שירדפו אחריך:
3 וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ, מצודות: או אתה מעדיף שבמשך 3 ימים יהיה דבר בארצך?
רש"י: אפילו האפשרות הכי קלה מבין שלש האפשרויות היא פורענות גדולה.
עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר, מצודות: עכשיו דע ותבחן את כל 3 האפשרויות, ולאחר שתבחר אחת מהן, אוכל לענות לה' ולומר לו מה תשובתך.
יד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד ענה: צַר לִי מְאֹד, מצודות: כל הצרות האלה, הן צרות קשות. נִפְּלָה נָּא בְיַד ה', מצודות: אך אני מעדיף ליפול בידי ה' ושיבוא דבר, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, מצודות: כי רחמי ה' מרובים, והוא ירחם עלינו.
רש"י בשם חז"ל: דוד: שאם יבחר בחרב, יחשבו בנ"י שהוא סומך על גבורתו,
אם יבחר ברעב, יחשבו בנ"י שהוא סומך על עושרו, אך כולם שווים.
וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה, מצודות: ולא אפול בידי אדם. אם אבחר בחרב, אני נמסר בידי אדם. גם אם אני אבחר ברעב, העניים יצטרכו עזרה מהעשירים. אך אם אבחר בדבר, כולם יהיו נתונים בידי ה', והוא ירחם עלינו.
רד"ק: בשעת הרעב יצטרכו בנ"י לרדת למצרים או ללכת לארצות אחרות. ב. הדבר מכה בב"י כשהם בערים לעומת הרעב והחרב שניכרים גם כשהם הולכים בדרכים. ג. בשם מפרשים אחרים שגד החוזה רמז לדוד במה לבחור, כי אמר: מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר, כשהכוונה לדבר.
טו וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, תרגום:ה' שלח את הדבר בישראל, וכתוצאה מהדבר, אנשים רבים מתו. מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד, רד"ק: בשם התרגום: הכוונה וְעַד עֵת מוֹעֵד, מעת שחיטת התמיד ועד להעלאת איבריו על גבי המזבח.
בשם חז"ל: הכוונה לחצות היום או משעת הארת המזרח ועד לנץ החמה.
מכת הדבר נמשכה מהבוקר שבו דיבר גד אל דוד, ועד הבוקר למחרת, בדיוק באותו זמן בבוקר. ה' שלח את הדבר במשך 24 שעות.
אמנם בנבואה, ה' אמר לדוד שהדבר יימשך 3 ימים, אך לאחר שה' התחיל להכות בישראל, הוא התמלא ברחמים וקיצר את משך זמן העונש.
וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ, תרגום: מתו מישראל מדן בצפון ועד באר שבע בדרום, 70.000 איש.
טז וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ מלבי"ם: ה' שלח את ידו ע"י מלאך. כך הוא מסביר את השינוי בפסוק שכתוב וַיִּשְׁלַח יָדוֹ והיה צריך להיות כתוב וַיִּשְׁלַח המלאך יָדוֹ.
רש"י: המלאך היה שר של מצודת ציון ששמה יבוס. רלב"ג: המלאך היה נביא שהיה משחית בעם במצוות ה' ולכן דוד היה יכול לראותו. הרלב"ג גם מזהה אותו עם פנחס בן אלעזר הכהן שחי בימי דוד.
יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ, רד"ק: ה' הראה לדוד דמות מלאך שחרבו שלופה על ירושלים.
ה' העמיד את המלאך סמוך לגורן ארונה היבוסי כדי שדוד יידע שהוא צריך להתפלל שם לעצירת המגפה, ושם יבין שהוא אמור להיבנות בית המקדש.
וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה, מצודות: המלאך ששלח ה' להכות את ב"י בדבר, רצה להרים ידו ולהשחית גם את תושבי ירושלים.בדיוק כאשר המלאך הרים את ידו כדי להכות את יושבי ירושלים, ה' שינה את דעתו והחליט לא להכות בהם.
וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם, מצודות: ה' אמר למלאך שהכה את בני ישראל בדבר: רַב עַתָּה מספיק עם ההרוגים שנהרגו בדבר.
הֶרֶף יָדֶךָ, מצודות: תרפה את ידך, ותפסיק להכות יותר את ב"י בדבר. וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, מצודות: בשעה שה' אמר למלאך להפסיק להכות את העם בדבר, המלאך עמד סמוך לגורן של אדם שנקרא אֲרַוְנָה שהיה מהעם היבוסי.
יז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, תרגום: דוד ראה את המלאך המכה בדבר את ב"י אמר לה': וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי,
דוד לא שקל את מעשיו, לא חשב על עמו, אך לבסוף לקח אחריות על מעשיו. "הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי".
מלבי"ם: דוד אמר למלאך שאין זה ראוי שהוא יטה את חרבו כלפי העם, שהרי הוא זה שחטא.
מצודות: אני חטאתי, ואני עשיתי עוון. אני גרמתי למגפה והעם לא חטא, ולא מגיע להם למות בדבר. וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ,
מצודות: אך מה עשו ב"י, צאנך, הרי הם לא חטאו. תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי, תרגום: תכה אותי ואת משפחתי בדבר, ואל תכה את העם.
מלבי"ם: דוד היה אמור להינגף, אלא שזכות המקום גרם וגם שידוע שבנ"י עתידים להקדיש לביהמ"ק חצי שקל שעל ידה לא יהיה נגף עליהם. לכן המלאך נעמד ולא הכה בגורן ארונה ופנה מציון כלפי ירושלים ועוד לא עלה השמיימה.
רד"ק בשם חז"ל: ה' אמר למלאך להכות את הגדול שבהם, ובאותו רגע מת אבישי בן צרויה שהיה שקול כרובה של סנהדרין.
יח וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, תרגום: באותו יום, בא גד אל דוד,
מלבי"ם: נבואה זו אל גד הייתה ע"י מלאך כי המלאך כבר לא היה אמור לעשות את שליחותו וממילא הוא היה מוכן עכשיו לגרום לכך שתרד אש מהשמים על מקום המזבח ובכך תהיה הרפואה למכת הדבר.
וַיֹּאמֶר לוֹ: מצודות: גד אמר לדוד בנבואה: עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, תרגום: עלה ותקים מזבח לה' בגורן של אֲרַוְנָה היבוסי.
יט וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', רלב"ג: דוד עלה אל גורן אֲרַוְנָה היבוסי, שהיה ממוקם על הר המוריה, כפי שגד הנביא ציווה אותו על פי ה'.
כ וַיַּשְׁקֵף,רש"י: אֲרַוְנָה היה השר של יבוס ואֲרַוְנָה התחבא מפני המלאך.
רד"ק: אֲרַוְנָה היה עדיין מלך היבוסיים בירושלים.
גם בתקופת דוד היו עדיין יבוסיים בירושלים, הם נשארו בה והעלו מיסים לדוד עד ששלמה בנה את בית המקדש ומאז לא ישבו יבוסיים בירושלים.
היבוסי המוזכר פה אינו מ 7 האומות, אלא היו צאצאי אבימלך מלך פלשתים, והיה מותר להשאירם בארץ, כי הם קיבלו על עצמם לא לעבוד עבודה זרה. אפילו 7 האומות יכלו לשבת בארץ אם קיבלו על עצמם שלא לעבוד עבודה זרה.
וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, מצודות: ארונה ראה את דוד המלך ועבדיו עוברים סמוך אליו, וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה אל דוד, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה, מצודות: ארונה השתחווה למלך עד הארץ.
כא וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה שאל את דוד: מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ, מצודות: אדוני המלך! למה הגעת לעבדך? למה הגעת אליי? היית צריך לשלוח ולקרוא לי אליך, הרי אין זה מכובד שמלך יבוא בעצמו אל אחד מאנשיו.
וַיֹּאמֶר דָּוִד ענה לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן, תרגום: באתי אליך לקנות ממך את הגורן. לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה', מצודות: כדי לבנות מזבח לה', ובאתי לכאן לכבוד ה'.
בזה שדוד בא בעצמו לארונה כדי לקנות ממנו את הגורן כדי להקים עליו מזבח, הוא כיבד את ה'.
וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם, מצודות: וכך, כשאבנה כאן מזבח לה', המגפה תיעצר לגמרי מעל ב"י. גם לפני שדוד בנה את המזבח בגורן ארונה, המגפה כמעט נעצרה, אך היא נפסקה לגמרי רק כאשר דוד בנה את המזבח בגורן ארונה.
כב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד ענה יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו, מצודות: אדוני המלך! אתה יכול לקחת את הגורן כדי לבנות בו את המזבח, וכן אתה יכול לקחת ממני כל בהמה שטובה בעיניך כדי להקריב לה',
רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה, תרגום: הבקר שלי כשר להקרבה ואתה יכול לקחת ממנו ולהקריבו לה'. וְהַמֹּרִגִּים, מצודות: הכלים נקראים מֹּרִגּ, לוחות עץ שבתחתיתם יש אבנים קטנות, משתמשים בהם כדי לדוש את התבואה.
וּכְלֵי הַבָּקָר ושאר כלי הבקר, לָעֵצִים, מצודות: כדי להדליק אש על גבי המזבח. ארונה אמר לדוד שהוא יכול להשתמש בבהמות שלו לקורבנות, ובכליו העשויים עץ, להדלקה על גבי המזבח.
כג הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ, מצודות:ארונה מלך יבוס התגייר לאחר שדוד כבש את יבוס, והסכים לתת לדוד מלך ישראל את הכל ללא תמורה.
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ, מצודות: אני מאחל לך שה' יתרצה לקבל את קורבנך, והמגפה תיעצר.
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה: לֹא, מצודות: איני מסכים לקבל את כל אלו בחינם. כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, מצודות: אלא אני אקנה ממך הכל בכסף.
אשלם לך על הכל. וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹוקַי עֹלוֹת חִנָּם, מצודות: ולא אקריב לה' קורבנות מבהמות שניתנות לי בחינם.
וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים,
דוד התעקש לרכוש את המקום, ולא רצה לקבלו במתנה, כפיו שאברהם נהג בעת רכישת מערת המכפלה. דוד קנה את הגורן ב 50 שקל, ואברהם שילם תמרת מערת המכפלה 400 שקל כסף.
וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים: הגורן שרכש דוד, הוא המקום שבו ייבנה המקדש, כפי שכתוב בספר דברי הימים (דברי הימים ב ג, א), הקושר את המקום למקום העקדה, ומכנה אותו ״הר המוריה״.. ואכן ה' נעתר לבקשתו – ״ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל״ שמואל ב כד, כה. ״רב עתה הרף ידך״ מזכיר את: אל תשלח ידך אל הנער, בסיפור העקדה, בראשית כב, י-יב.
מצודות: דוד קנה את הגורן ואת הבקר ב 50 ₪.
מצודות: 600 שקל המוזכרים בדה"י הם תשלום לאֲרַוְנָה לאחר שדוד הבין ששם עתיד להיבנות ביהמ"ק. לכן קנה גם את כל השדות מסביב.
רש"י: מכל שבט גבה דוד 50 שקל כדי לקנות את הגורן וכך יצא שדוד שילם 600 שקלים. דוד גבה מכל שבט 50+12=600. קנה בשם כל העם.
כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', תרגום: דוד בנה מזבח לה' בגורן ארונה. וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, תרגום: דוד העלה על המזבח קורבנות עולה ושלמים.
וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ ה' קיבל את תפילת יושבי הארץ. מצודות: ה' התרצה ליושבי הארץ. וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל, תרגום: והמגיפה נעצרה מעל ישראל.
"וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים א). סיפור דוד המלך מסתיים בקניית הגורן שיהפוך למקום המקודש ביותר: בית המקדש.
