שמואל ב' פרקים ט"ו – כ'

אַבְשָׁלוֹם הבין, מגישת אביו הצוננת שדוד לא מתכונן להמליכו אע"פ שהוא הבכור אחרי אמנון.

7 שנים כעס אבשלום על אביו בשל תמר. 3 שנים חי בגשור, 2 שנים לא ראה את אביו בירושלים. אבשלום לא סלח לאביו, על שלא העניש את אמנון, וגם על שלא הירשה לו להיראות בחצר המלך לאחר שחזר מבית סבו.

7 שנים לאחר אונס תמר, ולאחר 4 שנות הכנה, אבשלום החליט לפעול.

פרק טו א מרד אבשלום: את המרד הוביל בנו הַשְּׁלִשִׁי של דוד: אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה, שהייתה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. דוד נשא אותה כחלק מברית עם שליט שכן, על מנת לבצר את מעמדו כמלך ישראל. אבשלום נולד בחברון. המעומדים למלכות נבחרו מתוך הבנים הבכורים שנולדו לדוד בחברון בתחילת מלכותו.

כעונש לשאול הקים ה' את מלכות דוד.

כעונש לדוד כעונש על פרשת בת שבע: אבשלום מרד בו. לקיים מה שאמר הנביא: כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, שמ"ב יב 11 .

"ארבעתיים": דוד שילם על פרשת אוריה ב- 4 בנים: התינוק שמת שבוע לאחר לדתו, רצח אמנון, מרד אבשלום שהסתיים במותו, ואונס תמר.

היה דוד עצוב, שמא עבד או ממזר, כשראה שבנו מרד בו, שמח ואמר: מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.  ה' מָה רַבּוּ צָרָי; רַבִּים, קָמִים עָלָי. רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹוקִים סֶלָה. וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, (תהילים ג 1-4).

אבשלום השאפתן תכנן בקפדנות את המרד באביו. הוא תיכנן את המרד מתחת לאפו של דוד, וזו פעם שנייה שהצליח לרמות אותו.

פעם ראשונה שכנע את דוד להרשות לאמנון לבוא לחג הגז שארגן, והפעם השיג את רשות אביו לצאת לחברון בראש 200 איש, כדי לכאורה להקריב קורבן.

תחילת המרד: אבשלום הבין שדוד לא מתכנן להכריז עליו כיורש העצר הבלעדי, והחליט למרוד בו. אבשלום החליט להקדים ולמרוד בטרם יקבל שלמה, אחיו למחצה, או כל אח אחר, מבני דוד הרבים את כס המלכות.

מלבי"ם: לאחר שנמנו הסיבות שהביאו את אבשלום למרוד במלך, מסופר מהלך תכנון המרד על ידי אבשלום.

אבשלום תיכנן את המרד בשלבים:שלב 1 דמוי והתנהגות של בית מלוכה:

וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן, מצודות: אחרי שדוד מחל לאבשלום על שהרג את אמנון, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים, הנהיג סגנון מפואר, מלכותי גֵאֶה, בוטה וגס, ורכש גינוני מלכות: סימן לאדנות. מצודות: אבשלום התקין לעצמו מרכבה וסוסים,

רלב"ג: אבשלום הכין לעצמו מרכבות וסוסים למרות שעל מלך נאסר להרבות בסוסים.

 וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו, מצודות: ו 50 אנשים רצו לפני אבשלום, כמנהג אנשים מכובדים.

3. רכישתאהדת תושבי ישראל, והסתת אנשי יהודה נגד משפט דוד:

ב וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם, מצודות: בכל בוקר, היה אבשלום קם מוקדם. וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר, רלב"ג: אבשלום עמד ליד השער, שם עברו הנכנסים אל המלך.

תרגום: אבשלום נעמד על הדרך המרכזית.

וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, מצודות: כל מי שהיה לו דין עם אדם אחר היה בא אל המלך כדי להישפט בפניו.

 וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו, מצודות: אבשלום היה קורא לו, וַיֹּאמֶר: אבשלום רצה להתחבב בעיני העם, שאל: אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה?  וַיֹּאמֶר, מצודות:בעל הדין ענה:

מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ, מצודות:  כל בעל דין ענה לאבשלום מאיזה שבט הוא, אך לא ענה מאיזה עיר הוא, כי אבשלום לא הכיר באמת את הערים, ושאל כל אחד מאיזה עיר הוא הגיע, רק כדי להתחבב עליו.

ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם, מצודות: אבשלום אמר לבעל הדין שבא להישפט בפני דוד: רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים טענותיך טובות וצודקות.

מצודות: אך אין בין המלך ואנשיו מי שישמע את דבריך, ויבין שאתה צודק.

 וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ,  מלבי"ם: אבשלום טען שדוד לא דן דין אמת בשל זקנותו ואינו דן לטובת האנשים שבאים אליו ממשפחת המלוכה.

ד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ, תרגום: הלוואי שמישהו ימנה אותי לשופט בארץ, וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט, רד"ק: כל אדם שתהיה לו מריבה והוא יצטרך לבוא למשפט –  יבוא אליי.

 פופוליסטי: כדי שירצו להמליך אותו, טען טענה מגוחכת, שכל מי שיבוא להישפט בפני, וְהִצְדַּקְתִּיו, מצודות: אשמע את טענות בעל הדין, ואדון דין צדק.

טענת אבשלום הייתה שדוד לא דן דין אמת, כי אינו שומע עד הסוף את טענות הצדדים.

מלבי"ם: בזה אמר אבשלום שהוא כביכול לא מעוניין במלוכה, אלא רק להיות דיין כדי שיוכל לשפוט דין אמת.

ה וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, תרגום: כאשר אדם התקרב אל אבשלום כדי להשתחוות בפניו, וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ, מצודות: אבשלום היה מושיט את ידו ומחזיק באדם, וְנָשַׁק לוֹ, מצודות: ומנשק את מי שבא להשתחוות לו.

 ו וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, תרגום: אבשלום עשה כך לכל מי שבא למשפט לפני דוד המלך, וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. "מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה".

מצודות: אבשלום וַיְגַנֵּב את לבבות  ישראל ע"י שהתחנף אליהם ואמר להם דברי חלקלקות, נהיה אהוב על האנשים בגלל מה שאמר להם כשבאו להישפט בפני דוד.

ז וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, מצודות: לאחר שעברו 40 שנה מאז שב"י ביקשו מה' מלך, בערך בשנה 37 למלכות דוד.

מצודות: הסיבה שהנביא מנה דווקא משעה שב"י ביקשו לעצמם מלך כי במקום בקשת ב"י למלכות, מרד אבשלום במלכות.

רלב"ג: המניין הוא מעת משיחת שאול למלך. אך הייתה נבואה שדוד ימלוך 40 שנה, ולכן אבשלום חשב שיצליח למרוד בדוד, כי כבר עברו 40 שנה.

לפי פירוש זה הנביא מנה 40 שנה מעת משיחת דוד למלך.

 מלבי"ם: 40 שנה ממשיחת דוד למלך, אך אין הכוונה שעברו ממש 40 שנה, אלא קרוב ל 40 שנה. (לפי פרוש זה היה דוד כבן 70, לקראת סוף מלכותו.)

 רד"ק: שאול מלך שנתיים וחצי ולא 3 כפי שכתב ואפשר שהייתה חצי שנה יתרה בין המלכת שאול לבין קבלתו למלך ע"י ישראל לאחר המקרה עם נחש.

 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ,

רד"ק: אֵלֲכָה נָּא אני אלך עכשיו לחברון, הסיבה שבחר אבשלום בחברון כי דוד התחיל את מלכותו בחברון, לכן רצה אבשלום להתחיל את המרד בחברון,

נעזר בתחבולה: כדי שדוד לא ימנע ממנו לצאת לחברון, וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן, אבשלום יצא לחברון ולא ראה עוד את אביו בחייו.

בחר להכתיר עצמו בחֶבְרוֹן, למה? 1. אנשי חברון היו ממשפחת דוד, אך היו להם טענות שדוד נהג בכולם במידה שווה ולא עשה להם "פרוטקציות".

2. חברון נחשבת עד היום לעיר קדושה. בה קבורים האבות.

אנשי חברון כעסו על כך שדוד הפך את ירושלים לעיר בירתו והוריד את חברון מזוהרה.

המשפחה והשבט לא קבעו אצל דוד והוא קבע שממשל המלכות יעבור מיריחו לירושלים. לא פלא שבראש המרד עמד שבט יהודה, שבטו של המלך.

מכל הסיבות האלו, אבשלום הפך את חברון, למרכז הקשר נגד המלך ומשך אחריו גם את בני יהודה.

רד"ק: היה מותר להקריב בחברון קורבנות כי היה היתר להקריב בבמות.

בשם חז"ל כתב שבחברון היו כבשים שמנים, וחז"ל לא אמרו שאבשלום אמר שהוא יקריב בחברון כי הבמה הגדולה הייתה בגבעון.) אולי רק הכבשים מחברון).

תרגום: אקריב על המזבח בחברון את הקורבן שנדרתי להקריב לה'.

קיימת הקבלה בין מעשי דוד בטרם הוכתר, לבין מעשי אבשלום.

1. דוד נמשח למלך במסווה של זבח,

2. דוד מלך תחילה בחברון – שם גם נולד אבשלום.

3. דוד התחיל למלוך מלמטה. ניסה להיות מלך של כולם ולאט לאט אסף תומכים משבט יהודה, דרך אנשי יבש גלעד וכלה בכל ישראל, וכך גם אבשלום.

ח כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם, רד"ק:  כי נדרתי נדר כאשר ישבתי בארם שבארץ גשור, לֵאמֹר: זה הנדר: אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי ה'.

רד"ק: "ישיב", הכוונה לחזרה בתשובה. "ישוב" מלשון ישיבה.

יְרוּשָׁלִַם, תרגום:  אם ה' יחזיר אותי לירושלים ואני אזכה לשבת בה וְעָבַדְתִּי אֶת ה', רד"ק: אקריב קורבנות לפני ה'.

ט וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, תרגום:  דוד אמר לאבשלום: לֵךְ בְּשָׁלוֹם, תרגום: לך לחברון בשלום, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, תרגום: אבשלום קם והלך לחברון.

י וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: לפני שעבר לחברון אבשלום שלח מרגלים אל כל אחד מ 12 שבטי ישראל (כדי להכין מרד). 

לֵאמֹר: כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר, מצודות: כאשר תשמעו את קול השופר שיתקעו בו בשעת המלכתי, וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן,

מצודות: תדעו שהתחלתי למלוך בחברון. כאשר תודיעו על המלכתי, תראו את תגובת האנשים לבשורה, וכך תדעו האם העם רוצה שאני אמלוך או דוד.

יא וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים.

רש"י בשם חז"ל: אבשלום ביקש מדוד פתק, עליו היה כתוב שכל מי שאבשלום רוצה שילך אתו לחברון, מצווה ללכת ע"י המלך.

אבשלום הראה את הפתק לשני אנשים פה ולשני אנשים פה, עד שהגיע ל 200 איש שהצטרפו אליו.

 מלבי"ם: אבשלום לקח עימו 200 אנשים כדי שדוד לא יחשוד בו שהוא מורד.

דוד ידע שעם אבשלום נמצאים 200 מעבדיו ולכן לא חשב בכלל שאבשלום יעז למרוד בו בחברון.

וְהֹלְכִים לְתֻמָּם,

תרגום: 200 האנשים היו מוזמנים להשתתף בהקרבת הקורבן של אבשלום, ולא ידעו שהמטרה האמיתית של ההליכה לחברון היא כדי למרוד בדוד.

 וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר, מצודות: 200 האנשים לא ידעו דבר על תוכניות אבשלום למרוד בדוד.

יב  וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה, מצודות: אבשלום שלח אל אחיתופל הגילוני מגילה, כדי להביא אותו לחברון,

רד"ק: אבשלום שלח שליחים מחברון לקרוא לאחיתופל שהיה בגילה.

 מלבי"ם: זה היה חלק מההתארגנות של אבשלום למרד. אבשלום ידע שכאשר ייוודע לדוד על המרד, הוא יצטרך יועץ, אך אחיתופל יועצו לא יהיה לידו.

 בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים מצודות: מתי? כאשר הלך לחברון כדי להקריב קורבנות.

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ, מצודות: מרד אבשלום בדוד היה מרד חזק. וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם, מצודות: האנשים שהצטרפו למרד אבשלום הלכו והתרבו.

הסיבות להצטרפות רבים אל המורד במלך:

המלחמות הרבות: הפלישתים נוצחו, והעם לא הבין למה ממשיכים בנים ליפול. הבנים גויסו בגיוס חובה שהכבידו על האזרחים, שהתפרנסו מחקלאות. גיוסי חובה אלו היו בדרך כלל ללא תמורה וללא התחשבות בלוח השנה החקלאי.

דוד שכר גם חיילים שכירים זרים רבים ששכרם הכביד על קופת הממלכה.

פרשת רצפה בת איה, גרמה לכעס על דוד מצד העם ובמיוחד משבט בנימין.

נישל את כוהני הבמות ממשרותיהם: דוד יסד בירושלים מרכז דתי והביא על עצמו את זעם כוהני הבמות, שאחת המרכזיות שבהן הייתה בחברון. אבשלום הבטיח לבטל את  הפולחן בירושלים ולהצדיק את הפונים אליו למשפט.

אבשלום חש שיש מתנגדים רבים לדוד ושאפתנותו העמידה אותו בראש המרד. ועם ישראל הצטרף אליו ואל שבט יהודה למרוד במלך.

 שִׁמְעִי קילל את דוד הבורח מירושלים, על דמי משפחת שאול והאשים את דוד "איש הדמים", בהריגת והכחדת בני רצפה ומיכל בפרט, ויורשי שאול בכלל.

אברבנאל: אולי בחרו ב"י באבשלום כי רע בעיניהם עניין בת שבע ושבנה ימלוך, ואבשלום ראוי מצד אימו ומצד עסקו במשפט.

יג וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד תרגום: המבשר בא אל דוד, לֵאמֹר: הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם תרגום: לב אנשי ישראל נמשך אחרי אבשלום. העם רצה באבשלום כמלך.מרד אבשלום פיצל את העם למחנה דוד ומחנה אבשלום.

יד וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה. קוּם, מילת זירוז. תרגום: נזדרז ונברח כולנו.

 רלב"ג: נִבְרָחָה, כוונת דוד הייתה שאבשלום יביא על דוד ואנשיו את הרעה, ולא על תושבי ירושלים.

 מלבי"ם: נִבְרָחָה, דוד חשש שאם הוא ואנשיו יהיו קרובים לירושלים, אבשלום יהרוג את תושבי העיר ויטען שדוד ואנשיו הרגו אותם כי עדיין לא ידעו מי תומך באבשלום ומי תומך בדוד.

רד"ק: א. דוד חשש שאם יישאר בירושלים, אבשלום ידון אותה כעיר נידחת. ב. דוד אמר לעבדיו שברגע שהפורענות תתחיל, היא לא תפסיק.

תחנה 2: נבריחה מירוּשָׁלִַם, דוד חשש להישאר בירושלים, פן אבשלום יטיל עליה מצור, וקיווה שמנוסתו, תמנע מלחמה.

בעבר דוד ניהל את המלחמה בעמון מארמונו בירושלים ודרש מיואב להרוג את אוריה, העונש: ברח מארמונו, וגלה לגלעד.

כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, מצודות: כי לא תהיה לנו הצלה מפני אבשלום, רוב העם אתו, ואם נישאר בעיר, לא נצליח למנוע מרד.

 מַהֲרוּ לָלֶכֶת תרגום: תברחו מהר, פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ, מצודות: פן אבשלום ישיג אותנו כאשר אנחנו עדיין בתוך העיר.

 וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה, מצודות: ובגללנו אבשלום יביא רעה על תושבי ירושלים. וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב, מצודות:  אבשלום יהרוג את כל תושבי ירושלים.

טו  וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תרגום: אדוני המלך! כל מה שתבחר לעשות. הִנֵּה עֲבָדֶיךָ, מצודות:  אנחנו עבדיך, ונעשה כל מה שאתה אומר לנו לעשות.

טז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ מצודות: דוד וכל משפחתו יצאו עם העבדים שליוו אותם מאחוריהם.  

בְּרַגְלָיו, רלב"ג: דוד יצא ברגליו ולא על סוסים, כדי שלא יתפרסם הדבר שיצא מחוץ לירושלים. בכך שדוד הלך ברגל, תושבי ירושלים לא ידעו שדוד יצא מהעיר.

וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת, תרגום: דוד השאיר 10 פילגשיו כדי לשמור על ביתו. פילגשים הן נשים שדוד נשא ללא כתובה וקידושין.

יז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו, רד"ק: דוד יצא מירושלים בליווי העם. תרגום: בליווי אנשי ביתו. רבינו ישעיה: דוד יצא עם הנשים שלא היו פילגשיו.

וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק, מצודות: דוד והעם נעצרו בבית מרוחק מחומת ירושלים.  רש"י: במקום מרוחק מירושלים.

יח וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ, מצודות: כל עבדי דוד עמדו לידו בשעה שיצא מירושלים. וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי, החילים הזרים נשארו נאמנים לדוד.

 רד"ק: בשם חז"ל, הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, הם האורים ותומים.

רלב"ג: כְּרֵתִי ופְּלֵתִי הן 2 משפחות בישראל שמהם היו דייני הסנהדרין.

הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי נקראו כך כי היו כורתים את הדין שבא לפניהם, נתנו את פסק הדין האחרון כי לא הייתה סמכות שיפוטית גבוהה מהם. כל דייני הסנהדרין, גם התלמידים שהיו יושבים בשורות שלפני הסנהדרין, עברו עם דוד.

תרגום: וכן עמדו ליד דוד קלעי וקשתי דוד, החיילים המובחרים של דוד.

 וְכָל הַגִּתִּים, מצודות: לצד דוד עמדו אנשי גת שהכיר בעת שגר שם כשברח מפני שאול.

רד"ק: נראה שהיו מישראל שהיו גרים בגת, ואיתי הגיתי היה ראש לכל אנשי גת. ובשם התרגום: הכוונה לגיתים שבאו עם איתי הגיתי, למרות שהוא לא מוזכר.

 שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת, עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מצודות: הכרתי והפלתי ו 600 האנשים שהכיר מגת עברו לפני דוד.

באופן סמלי מספר מלווי דוד, 600 איש בברחו מאבשלום, זהה למספר הלוחמים שליוו אותו בברחו משאול‏.

ט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי שאל: לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ,

בדרך פגש באִתַּי הַגִּתִּי, שהיה נאמן לדוד עוד מהימים שבהם התחבא מפני שאול בגת, ועזר לו לנצח את מרד אבשלום. דוד ניסה לשכנע את אִתַּי שהוא מסכן עצמו במלחמות שלא שייכת לו, אך אִתַּי סרב לעזוב: דו השיח בין אִתַּי לדוד, מזכיר מאוד את דברי רות: "וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְיָ וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ.

רש"י: מכיוון שאתה נוכרי, אף אחד לא ייתן לך מזונות במקומות שלשם נברח.

רד"ק: איתי נשאר בגת הרבה זמן, עד שנחשב הדבר כאילו היה נוכרי שם. לשיטתו איתי היה מישראל. שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ, מצודות: תחזור ותשב עם אבשלום שמולך עכשיו על ישראל.

 כִּי נָכְרִי אַתָּה, מצודות: אל תפחד מאבשלום כי באת מארץ נוכרייה, ואינך נחשב לאחד מעבדי, ולכן, גם אם תישאר, אבשלום לא יעשה לך שום דבר רע.

 רלב"ג: איתי היה רגיל להסתובב בין מקומות, ודוד אמר לו שילך לאחד המקומות שרגיל להסתובב שם.

 מהר"י קרא: דוד אמר לאיתי שלא צריך להיות אכפת לו מי המלך, הוא או אבשלום בנו, היות והוא נוכרי.

וְגַם גֹּלֶה אַתָּה, מצודות: וגם אם אתה רוצה לצאת לגלות, ואינך רוצה להישאר עם אבשלום, לִמְקוֹמֶךָ, רבינו ישעיה: לִמְקוֹמֶךָ, איתי גלה ממקומו, מירושלים, והל בראש המילה באה במקום מ.  

 מצודות: חזור לִמְקוֹמֶךָ, לגת, וחבל שתצטרף אלינו.

כ תְּמוֹל בּוֹאֶךָ, מצודות: הרי רק אתמול, לא מזמן הצטרפת אליי, וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ לָלֶכֶת, מצודות: והיום אטלטל אותך איתנו זמן קצר לאחר שבאת אליי?

 וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ, מצודות: ואיני יודע עדיין להיכן אני הולך.

רש"י: אין לי מקום ששם אני יכול להושיב אותך שם, כי אני הולך לכל מקום שאוכל לברוח לשם.

שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ, חזור עם אנשי גת לירושלים, חֶסֶד וֶאֱמֶת ולמרות שתחזור אני אחשיב את הכוונה שלך ללכת איתנו לחסד.

כא וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: חַי ה' וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תרגום: אני נשבע בשם ה' ובשם המלך, כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שבכל מקום שאתה תהיה שם,

אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים, תרגום: אם המקום יגרום לך למוות ובין אם המקום יגרום לך לחיים, אם המקום יהיה מקום מסוכן ובין אם יהיה מקום לא מסוכן.

כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ, מצודות: שם אני עבדך יהיה.

כב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי: לֵךְ וַעֲבֹר, מצודות: לך ותתחבר לכל שאר עבדי. וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ, תרגום: איתי, אנשיו והילדים שאתו, הצטרפו לעבדי דוד בשעת הבריחה מפני אבשלום.

 תרגום: תשיב את אחיך מגת איתך. תעשה להם חסדים בכך שהחזרת אותם.

כג וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל, מצודות: כל האנשים שהיו במקומות בהם דוד עבר, בכו בקול גדול, וְכָל הָעָם עֹבְרִים, רש"י:  דוד עמד במקום, וכל אנשיו חלפו על פניו ועברו אותו.

וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן, תרגום:  דוד עבר בקדרון, וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר,

תחנה 3: מִּדְבָּר, שוב נאלץ דוד לברוח ולהסתתר בַמִּדְבָּר, כמו בימי שאול.

תרגום: אנשי דוד, לא עברו דרך הנחל, אלא הלכו בדרך אחרת כדי להגיע אל המדבר.

רד"ק: כל העם עבר בנחל קדרון כאשר כולם, העם והמלך, התכוונו להגיע אל המדבר. מדבר = מקום מרעה בהמות שנמצא מחוץ לעיר.

 מלבי"ם: תומכי דוד התפצלו לשניים. דוד הלך ועבר בנחל קדרון ושאר העם לעבר פני המדבר.

כד וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, רד"ק: צדוק וכל הלויים שהיו אתו נשאו איתם את ארון ברית ה', בשעת בריחתם,

  רלב"ג: אביתר עדיין לא הגיע אל דוד, ולכן דוד פנה תחילה אל צדוק.

תרגום: דוד אמר לצדוק שהוא רואה שצדוק נביא, כי הוא נענה ע"י האורים ותומים.

 וַיַּצִּקוּ = מוצק, עומד איתן, אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, רש"י:צדוק והלויים העמידו את ארון הברית וכל אנשי דוד חלפו על פני ארון הברית,

 מלבי"ם: הכינו לארון מקום גבוה ועמיד, ואביתר העמיד שם את הארון.

 וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר, מצודות: אביתר סטה לצד הדרך עם ארון הברית, עד שכל אנשי דוד יצאו מירושלים.

מצודות: המקרא הוא מקרא מסורס וצריך לפרש כך: צדוק והלויים העמידו את הארון בצד אחד מול כל העם, עד שהעם סיים לעבור, ואביתר עלה, היינו שעלה מהכהונה. אביתר שאל באורים ותומים ולא ענו לו, וצדוק שאל ונענה.

אמנם, אביתר עדיין שימש בכהונה גדולה עד ימי שלמה, אך כבר עכשיו הוחלט להעבירו מתפקידו.

 רד"ק: צדוק מונה באותו יום לכהן גדול, אלא שלא נמשח עד ימי שלמה.

ב. הסיבה שרוח הקודש הסתלקה מאביתר, כי אז התקיימה קללת בית עלי, אלא שהיה צריך לחכות עד שייבנה בית המקדש כדי שהקללה תוכל להתקיים במלואה, ולכן אביתר נשאר כהן גדול עד תקופת שלמה.

כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק: הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים הָעִיר, תרגום: תחזיר את ארון ה', את ארון הברית, לתוך ירושלים. אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', וֶהֱשִׁבַנִי,

מצודות: אם אני אמצא חן בעיני ה', הוא יחזיר אותי לירושלים, וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ, רד"ק: וה' יראה לי את הארון ואת בית ה' ששם נמצא הארון.

רד"ק: דוד הבין שמרד אבשלום הוא עונש מה' על חטא בת שבע, וה' הרחיק ממנו את דוד, ולכן דוד נמנע מהוצאת ארון הברית מירושלים.

כו וְאִם כֹּה יֹאמַר ה',  לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ, מצודות: איני חפץ בך יותר. הִנְנִי, מצודות: אני מוכן לקבל את רצון ה' באהבה, יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו, תרגום: וה' יעשה לי כפי מה שטוב בעיניו לעשות לי.

כז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן: הֲרוֹאֶה אַתָּה, מצודות: האם אתה מסכים להחזיר את הארון אל ירושלים? שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם, רש"י: חזור לירושלים בשלום עם אביתר

תחילה דאג דוד לענייני הצבא: וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם, את שני בני הכוהנים, ייעד דוד, להיות מרגליו ושליחיו בירושלים.

רלב"ג: לצדוק ואביתר היו בנים נוספים, אלא שדוד בחר בבנים האלה משום שהם היו הבנים שהיו יותר חכמים.

מצודות: 2 בניכם: אחימעץ בנך, ויהונתן בן אביתר יוכלו לבוא אליי ולהודיע לי מה קורה בירושלים.

כח רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר, מצודות: אני אתעכב עתה במדבר. 

רד"ק: לפי הכתיב בְּעַרְבוֹת, הם היו בעבר נחל קדרון. לפי הקרי הכוונה שהם היו בְּעַרְבוֹת המדבר. 2 הדברים נכונים, אך הקרי קרוב יותר לפירוש הפסוק.

עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי, מצודות עד שתגיע לי ידיעה ברורה מכם. דוד ביקש מצדוק ואביתר להישאר בירושלים ולראות מה יהיו תוכניות אבשלום, ולשלוח אליו את אחימעץ ויהונתן למדבר כדי להודיע לו מהם תוכניותיו.

כט וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם, תרגום: צדוק ואביתר החזירו את הארון לירושלים, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, תרגום: צדוק ואביתר נשארו בירושלים.

תחנה רביעית: דוד ידע לקבל את עונשו מתוך השפלת עצמו כשיצא יחף, כשדמע בציבור, וכשקיבל עליו את הדין.

ל וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, מצודות: דוד עלה בדרך לפסגת הר הזיתים, עֹלֶה וּבוֹכֶה: בכה על: 1. אבדן אהבת בנו ועמו 2. הכורח לברוח, לנטוש כל שהשיג בחייו. 3. מפחד ובושה. דוד הגיבור שכל חייו נלחם והצליח, בָכה בשל השפלתו כשהבן האהוב עליו מרד בו.

תרגום: ובכה לאורך כל העלייה לפסגת הר הזיתים.

 וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי = מלשון חופה, מצודות: ראשו של דוד היה מכוסה בבגד בשעה שהוא עלה להר הזיתים, כי אנשים בצער נהגו לכסות את ראשם בבגד.

וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף. כך רצה להראות את כניעותו לה'.

מצודות:דוד עלה להר הזיתים יחף מתוך צער, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה, תרגום: אנשי דוד, עלו להר הזיתים בוכים ומכוסי ראש.

לא וְדָוִד הִגִּיד, מצודות: המבשר אמר לדוד: לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם, אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי, היה סבא של בת שבע, שנטר לדוד מאז המקרה, הצטרפותו למרד הטתה את הכף לטובת אבשלום, למה? וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹוקִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.

המרד איפשר לו לנקום את נקמת כבודה של נכדתו בת שבע והרג בעלה, בדוד, ויתכן שהוא המריד את אבשלום למרוד למרות שהיה היורש המוכר.

מצודות: גם אחיתפל הצטרף למורדים שחברו לאבשלום.

מלבי"ם: מכך שאחיתופל לא הצטרף אל דוד, הוא הבין שאחיתופל מורד בו, ולכן אמר לעבדיו שאחיתופל בין המורדים.

 וַיֹּאמֶר דָּוִד, התפלל: סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, תרגום: ה'! תגרום עכשיו שעצותיו של אחיתופל יהיו עצות מקולקלות.

מצודות: דוד התפלל שה' יגרום שעצותיו של אחיתופל יהיו מטופשות בעיני אבשלום.

רש"י: דוד התפלל שה' יקלקל את עצותיו של אחיתופל.

לב וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ, מצודות:דוד הגיע לפסגת הר הזיתים. אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים, מצודות: כאשר אדם הגיע לפסגת הר הזיתים, היה רואה משם את ארון הברית ומשתחווה.

התפילה נענתה: ה' שלח לו את – וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי, מצודות:  בא לקראתו אדם בשם חושי שבא ממקום שנקרא "ארך". 2 דברים הראו שחושי הצטער מאוד בצער דוד: קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ, מצודות: הבגד שלו היה קרוע,

וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, תרגום: הוא שם על ראשו אדמה.

לג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד לחושי: אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא, מצודות: אם תלך איתי, אתה תהיה לי לטורח, תכביד על אנשי, כי אתה זקן ותשוש.

רד"ק: חושי היה נטל על דוד כי עם דוד הלכו יותר מידי אנשים.

לד וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב, תרגום: ואם תחזור לירושלים. וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם: עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה, מצודות:  אדוני המלך! מהיום אני אהיה עבדך,

עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, מצודות: כשם שתמיד הייתי עבד אביך, אהיה מעכשיו עבדך, וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל,

מצודות: דוד ביקש מחושי, לקלקל את עצת אחיתופל. אם חושי יחזור אל העיר וכביכול יצטרף לאבשלום, הוא יוכל לקלקל את עצות אחיתופל, ויביא תועלת גדולה לדוד.

מלבי"ם: אבשלום לא רצה להרוג את דוד. הוא רק רצה לוודא שהוא זה שימלוך אחרי דוד. לכן, אם היה יודע איך יוכל להשאיר את דוד בחיים ועדיין למלוך, הוא לא היה הורג את דוד. רק אם יראה שהוא חייב להרוג את דוד כדי למלוך, הוא יעשה זאת.

אחיתופל רצה להרוג את דוד בכל מקרה, כי שנא את דוד מאז מעשה דוד ובת שבע, שהרי בת שבע הייתה נכדת אחיתופל. לכן שלח דוד את חושי שיפר את עצת אחיתופל, והטקטיקה של חושי תהיה שהוא ייעץ לאבשלום דרך לשמור גם על המלוכה וגם על אביו בחיים.

לה וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, תרגום:  הרי בירושלים נמצאים גם צדוק ואביתר הכוהנים.

 מלבי"ם: בדברים אלה אמר דוד לחושי שהוא לא יהיה לבד לסכל את עצת אחיתופל. אתו יהיו אחימעץ ויהונתן שגם ידברו אחד בפה ואחד בלב.

וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ,

תרגום:  כל מה שתשמע בבית אבשלום, כל מהלך שהוא יתכנן, תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, לו הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר,

 וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ, תרגום: אחימעץ ויהונתן ישמשו שלוחים להעביר אליי את כל התוכניות שתשמעו שאבשלום מתכנן.

כשפרץ המרד, נראה כאילו שדוד שוגה בהחלטותיו, אך לאחר מכן התברר שכל החלטותיו היו נכונות.

1. דוד החליט לברוח מירושלים הבצורה, כי ניתן להטיל מצור ולכבוש ביצורים.

2. דאג להשאיר את ארון ה' בירושלים, כי 1. ידע שבזכות נאמנות הכוהנים אליו, הם יספקו לו ידיעות חשובות. 2. גם חשש שהארון ומלויו יאטו את קצב בריחתו,

החלטת דוד לא להוציא את ארון ה' מירושלים,  קיבעה אותה כמרכז הממלכה.

3. תכסיסן: דוד ביקש לסכל את עצת אחיתופל סבה החכם של בת שבע. והשאיר בירושלים את חושי: וְהֵפַרְתָּה לִי, אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. שייעץ לאבשלום עצות טובות לדוד, ירגל למענו, יאסוף מודיעין ויסכל את עצות אחיתופל תומך אבשלום.

לז וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר, מצודות: חושי, חבר דוד, חזר לירושלים. 

חוּשַׁי: היה על חושי לרכוש את אמון אבשלום לכן נשבע אמונים לאבשלום. חושי תאר את דוד: לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, והוא עמד בגבו לקיר כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּדֶה.

חושי כינה את אבשלום פעמיים הַמֶּלֶךְ! – "יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ!" אבשלום החשדן שאל את חושי בחשדנות: "זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ? לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ?"

חושי, בלי להתבלבל, ענה: תפקידי להיות רע למֶּלֶךְ!, את זהות הַמֶּלֶךְ! קבע העם והקב"ה, אהיה רע הַמֶּלֶךְ אשר יהיה.

חושי הסביר לאבשלום כי הוא רואה בו ממשיכו של דוד. ואבשלום, שדברי חושי היו נעימים לאוזניו, צרף את חושי ליועציו.

וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם, דוד יצא מירושלים, ואבשלום בא לירושלים.

מצודות: ובאותו הזמן הגיע גם אבשלום לירושלים ונכנס לעיר. רש"י: באותו זמן החליט אבשלום להיכנס לירושלים.

פרק טז א וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, מצודות: דוד עבר מעט מפסגת הר הזיתים, וְהִנֵּה צִיבָא, מלבי"ם: אף אחד חוץ מציבא לא יכל להביא לדוד דבר, כי אבשלום היה תופס אותו, אך ציבא יכל להביא לדוד דברים ואם אבשלום יתפוס אותו, יוכל לומר שמפיבשת שלח אותו. כשציבא הגיע אל דוד, דוד שאל אותו היכן אדונו.

מפיבשת היה צריך לחשוש שאם ייוודע לאבשלום שהוא שלח לדוד את הדברים עם ציבא, אבשלום יהרוג אותו, וציבא אמר לדוד שהוא יזם הבאת דברים לדוד.

נַעַר מְפִי בֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ, תרגום: כאשר דוד עבר מעט את פסגת הר הזיתים, ציבא, משרת מפיבשת בנו של יהונתן, הלך לקראתו, וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים,

רד"ק: דוד לא לקח אתו מרכבה כשיצא מירושלים, כי יצא מהעיר במהירות.

מצודות: לציבא היה זוג חמורים שהלכו בצמוד זה לזה ואוכף עליהם.

וַעֲלֵיהֶם, מצודות: על זוג החמורים היו את הדברים הבאים: מָאתַיִם כיכרות לֶחֶם, וּמֵאָה צִמּוּקִים וגם 100 אשכולות ענבים מיובשים, וּמֵאָה קַיִץ.

רש"י:  וגם 100 מנות של תאנים מיובשות. וְנֵבֶל יָיִן, מצודות: וגםנוד מלא יין.

רד"ק: גם הצמוקים נכללים בכלל התאנים המיובשים, כי כל הפירות היבשים כלולים בקיץ.

ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא שאל: מָה אֵלֶּה לָּךְ, מצודות:  למה הבאת אליי את כל הדברים האלה?

 וַיֹּאמֶר צִיבָא ציבא ענה לדוד:הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב, מצודות:  את החמורים הבאתי כדי שמשפחתו של המלך, הנשים והילדים, יוכלו לרכב עליהם, וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, תרגום: ואת הלחם והתאנים המיובשות הבאתי כדי שנערי המלך יוכלו לאוכלם,וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר, מ

מצודות:  ואת היין הבאתי כדי שהאנשים העייפים מהבריחה במדבר יוכלו לשתות.

ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ? תרגום: היכן נמצא בן אדונך, היכן נמצא מפיבשת, בן יהונתן ונכד שאול. וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם,

מצודות:  מפיבשת נשאר לשבת בירושלים, למה? כִּי אָמַר: הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי,

מצודות: כי אמר: לאחר שהעם יראה שבני משפחת דוד נלחמים זה בזה, ויש תככים במשפחת המלוכה, הם יחזירו את משפחתי כדי למלוך על ישראל.

ציבא העליל על מפיבשת ואמר שמפיבשת קיווה שלאחר שבנו של דוד מרד בו, עם ישראל יחזור לבקש שצאצאי שאול ימלכו עליהם, כי כאשר שאול מלך על ישראל, לא היו תככים במשפחת המלוכה.

ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא: הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִי בֹשֶׁת, תרגום:  כל מה ששייך למפיבשת, יהיה שלך מעכשיו. וַיֹּאמֶר צִיבָא: הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תרגום:  אדוני המלך! אני משתחווה לך כהודאה על שמצאתי חן בעיניך

ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים, מצודות:  דוד המשיך ללכת עד שהוא הגיע למקום שנמצא סמוך לעיר ששמה "בחורים", רד"ק:  עיר זו הייתה שייכת לשבט בנימין וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל, תרגום:  מבחורים יצא אדם שהיה ממשפחתו של שאול וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל, מצודות:  בשעה ששמעי יצא מהעיר בחורים, הוא קילל וביזה את דוד

ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד,

קללות וביקורת במנוסה: שאול נתן את מיכל, אשת דוד לפלטי. כשיואב בא לקחת את מיכל, פלטי הלך אחריה עד בחורים ובכה. כל דמעה שהוריד פלטי הפכה לאבן. בזמן מרד אבשלום , שמעי פגש בדוד הבורח ליד בחורים, לקח מאבני הדמעות שהוריד פלטי וזרקם על דוד.

וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, תרגום:  שמעי השליך אבנים על דוד ועל כל עבדיו של דוד המלך וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, רד"ק: וכן השליך שמעי אבנים על כל האנשים ועל הגיבורים שעמדו מימינו ומשמאלו של דוד

ז וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, רלב"ג: למה אִישׁ דָּמִים? על כך שדוד הרג הרבה אנשים. וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל, רלב"ג: למה  בְּלִיָּעַל? על חטא דוד ובת שבע. בהמשך אמר דוד: שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי, מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת, = נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

תרגום: תצא ממלכותך, אדם השופך ודמים ואדם רשע. שמעי האשים את דוד על שהוא גרם למות אבנר ואיש בשת.

ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כָּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו, מצודות: ה' החזיר לך את גמולך על החטא שהרגת את איש בשת, בנו של שאול, ומלכת במקומו

וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, תרגום: (וכעונש על הריגת איש בשת) ה' הצליח את מלכותו של אבשלום בנך שמולך במקומך, ה' גרם לכך שאבשלום יצליח במרד שלו וימלוך במקומך.

וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ,  מלבי"ם: שמעי השווה את דוד לשאול. שאול לא ראה רעה בימיו אך דוד כן ראה. מהר"י קרא: אתה עדיין עומד ברעתך ולמרות העונש שבא עליך, עדיין לא למדת את הלקח.

מצודות:   ועכשיו, אתה נמצא במצב שראוי לך לפי מעשיך, מגיע לך להיענש בעונש שבו נענשת, כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה, תרגום: (מגיע לך להיענש בעונש שבו נענשת) מכיוון שהתחייבת בדין מוות, על שאתה עצמך שפכת את דמם של אנשים שלא היו חייבי מיתה.

ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ: לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ,

מצודות: למה שהכלב המת הזה, שמעי, יקלל אותך? הרי אתה לא הרגת את איש בשת ואת אבנר (אבישי קרא לשמעי כלב מת כדי לבזות אותו.

 אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ, תרגום: אעבור עכשיו ואסיר את ראשו של שמעי כעונש על שקילל את המלך

י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה, מצודות: בני צרויה, אבישי ויואב! למה אנחנו שונאים זה את זה, למה אתם עושים מעשים שאיני חפץ שתעשו אותם?

 כֹּה יְקַלֵּל, מצודות: שמעי ימשיך לקלל כפי שעשה עד עכשיו.

 מלבי"ם: דוד אמר שאם שמעי מקלל מעצמו, לא תצמח מזה שום רעה, כי כולם יודעים שלא אני הרגתי את אבנר, אז מה אכפת לכם בני צרויה? ואם ה' אמר לו לעשות כן, אין שום תועלת בהריגתו.

כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד, רש"י: דוד אמר שאם ראש הסנהדרין מקלל כך, הרי זה מפני שה' אמר לו לעשות כן.  רד"ק: ספק אם הכוונה היא שהמציאות שנוצרה היא שגרמה לשמעי לקלל את דוד, והרי זה כאילו שה' גרם לו לקלל את דוד, או שה' העיר את רוחו של שמעי לקלל את דוד.

מצודות: כי ה' העיר את רוחו לקלל אותי כך.

 וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן, מצודות: לכן, לא ניתן לשאול את שמעי למה הוא מקלל אותי, הרי ה' גרם שיעשה זאת. לא מגיע לשמעי למות על שהוא קילל אותו, כי ה' גרם לו לקלל אותו.

יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו: הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, מצודות: הרי הבן שלי שילדתי רוצה להרוג אותי, ומזה רואים שיד ה' היא שגרמה לכך שירדפו אחרי.

 וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי, מצודות: וכל שכן שמעי משבט בנימין ששונאים אותי על שהמלכות נלקחה מבית שאול הבנימיני רוצה יותר לרדוף ולקלל אותי.

 הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל, אבישי הציע להרוג את  שמעי, אך דוד אמר:  הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה',

למה דוד לא הסכים להרוג את שמעי המקלל?

א. מגיע לי, אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ" (יב).

ב. פרופורציה: אפילו הבן שלי מורד בי, איך אפשר לבוא בדרישות לאיש שיהיה נאמן לי? הקללות שלו לא משנות דבר.

ג. אולי ה' אמר לו לקלל? אולי יש משהו בדבריו? אולי הוא אומר אמת?

דוד היה זקוק למישהו שיגיד לו איך הוא נראה, בעיני העם.

ד. אולי ה' יפר את הקללה אם נקשיב לה. אולי ה' יראה בעוניי. אך אם נרצח את המקלל – הוא יראה בעוניו ולבטח ה' יעניש אותי

ה. היה מוכן לשמוע דעות נגדו והיה מספיק חזק לספוג אותה.

ו. אמונה: "אם אמצא חן בעיני ה', וֶהֱשִבַני והִרְאַני אֹתו ואת נָוֵהוּ; בזכות אמונתו זו זכה דוד לנצח, ובזכות אמונתו דוד זכה שהמשיח יהיה בן דוד.

הפסד בקרב איננו הפסד במלחמה:

אבשלום בירושלים: אבשלום ואנשיו יצאו מחברון כדי לכבוש את השלטון בירושלים, אך גילו שדוד ואנשיו ברחו ממנה.

מצודות: תניחו לו לקלל אותי, כִּי אָמַר לוֹ ה', תרגום: ה' אמר לו לעשות כן, שמעי מקיים את גזרת ה' לענות אותי בזה שהוא מקלל אותי.

מלבי"ם: איך נטל ה' את הבחירה החופשית משמעי וגרם לו לקלל? אך גם במרד אבשלום נטל ה' את הבחירה מאבשלום כדי להעניש אותו.

יב אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי,

 רד"ק: עֵינִי, הלוואי וה' יראה בענייני. עֵינִי, מלשון עניין.

 רלב"ג: עֵינִי, מלשון עיניים. דוד אמר שאולי בגלל שעיני ראו את הביזיון הזה, ה' ישגיח עליי ויגרום לי טובה.

מצודות: עֵינִי, עין שמורידה דמעות. הלוואי וה' יראה את הדמעות הזולגות מעיני, מכך שמבזים אותי, וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה,

 מלבי"ם: כאשר יש תוספת רעה על מה שמגיע לאדם, ייתכן שהדבר יביא לכפרת החטא. לכן, מרד אבשלום נחשב לדוד כעונש על חטא בת שבע, אך עכשיו יש תוספת לרעה, ששמעי מקלל אותו, דוד קיווה שתצמח מזה טובה.

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם (דברים, פרק כ"א, פסוק י"ח) חז"ל, טענו שאבשלום היה בן סורר ומורה, מצאו בשם אבשלום רמז לאחריתו: סוֹרֵר – בגימטרייה זה אבשלום בן דויד.

הרב אלשיך: כתוב ותכל 'נפש' דוד, וכ"ך גדלה התאווה, עד היות הנפש, כבאה לצאת ממנו אל אבשלום. למה: כי נחם וכו', והוא אשר ידענו כי האדם מתנחם על המת ולא על החי. סנהדרין קז: כל הנושא שבויה יפת תואר יש לו בן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' תקום אמר ר' יוסי הגלילי על מי דיבר שלמה? נגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בליבו: אני הורג את דוד אבי ונוטל מלכות לעצמי, ואינו יודע שמחשבת המקום קדמה לשלו, (מדרש משלי יט).

יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ, תרגום: דוד ואנשיו המשיכו ללכת בדרך, וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ, מצודות:  שמעי הלך מול דוד בצד של ההר.

 הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל, תרגום: כל עוד שמעי הלך מול דוד, הוא קילל את דוד, וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ, רד"ק: שמעי השליך אבנים לעבר דוד שלא פגעו בו.

וְעִפַּר בֶּעָפָר, מצודות: שמעי גם זרק עפר לעבר דוד ואנשיו.

יד וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים, מצודות: דוד המלך והאנשים שאיתו הגיעו עייפים אל העיר בחורים, וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם, מצודות: דוד נח ונרגע בעיר בחורים

טו אבשלום בירושלים: וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם, אבשלום ואנשיו יצאו מחברון כדי לכבוש את השלטון בירושלים, אך גילו שדוד ואנשיו ברחו ממנה.

תרגום: אבשלום וכל האנשים מישראל שהיו לצדו הגיעו לירושלים. וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ, תרגום: אחיתפל נכנס לירושלים עם אבשלום.

טז וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם, תרגום: כאשר חושי, חברו של דוד, הגיע אל אבשלום, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם: יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ, תרגום: חושי אמר לאבשלום: הלוואי שהמלך אבשלום יצליח.

יז) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי, מצודות:  אבשלום שאל את חושי: זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ האם זה החסד שעשית עם חברך דוד ועזבת אותו? לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ, מצודות: למה לא הלכת עם חברך דוד, למה עזבת את אבי בשעת צרה?

יח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם, מצודות:  לֹא, לא ראוי שאלך עם דוד, כִּי אֲשֶׁר בָּחַר ה', מצודות: אלא מי שה' בחר בו למלוך על ישראל.

 וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב, מצודות: חושי אמר לאבשלום, שכאשר ה' בחר בדוד כדי למלוך על ישראל, הוא היה נאמן לדוד, אך כאשר ה' בחר באבשלום למלוך על ישראל, נאמנותו עברה לאבשלום, כי הוא תמיד נאמן למי שה' בחר בו למלך, ולמי שהעם ואנשי הסנהדרין בחרו למלך.

יט) וְהַשֵּׁנִית, מצודות: סיבה נוספת לכך שראוי שאהיה נאמן לך. לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד? תרגום:  לפני מי אעבוד, למי אהיה עבד? הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ, מצודות: אעבוד לפני בנו של דוד, ולכן, אין זה בגידה בדוד. גם אם נאמנותי לדוד אישית ולא בגלל שה' בחר בו למלך, כשאעביר את נאמנותי אליך, לא יהיה בדבר משום בגידה.

הרי אתה בנו.

אם הייתי מעביר את נאמנותי למשפחת שאול, הייתה בכך בגידה באביך.

 כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ, מצודות: כמו שעבדתי את אביך, כך אעבוד אותך, והדבר לא ייחשב לבגידה.

מלבי"ם: חושי אמר לאבשלום שהוא מקווה שלאחר שדוד ינוצח, הוא יבין שההצטרפות לאבשלום לא הייתה נגדו, כי בסופו של דבר אבשלום הוא בנו.

כ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל: הָבוּ לָכֶם עֵצָה:

רד"ק: אבשלום פנה אל אחיתופל בלשון הָבוּ לשון רבים דרך כבוד.

 מלבי"ם: אבשלום ביקש עצה איך לתקוף את דוד, ואחיתופל ענה לו שלא יאמר לו מה לעשות עד שלא ישתכנע שהוא לא יחזור בו, והשכנוע יהיה על ידי ביאה על פילגשי אביו.

אבשלום לא רצה באמת להרוג את דוד אלא רק למלוך (כדעת חושי), ואחיתופל כן רצה להרוג את דוד. אחיתופל הסכים לתת עצה רק אחרי שהשתכנע שאבשלום החליט למרוד בדוד, וזאת ע"י ביאה על הפילגשים.

דוד השאיר את הפילגשים כי לא ראה באבשלום אויב גמור, ואם היה חושב שהקרע בינו לבנו לא ניתן לאיחוי, לא היה משאיר את הפילגשים לשמור על הבית.

אבשלום תכנן מרד ומצור על דוד בירושלים, ברגע שדוד ברח, אבשלום התבלבל ולא ידע מה לעשות ופנה אל החכמים ושאל: מַה נַּעֲשֶׂה,

מצודות: תתייעץ עם היועצים שלך, ותנו לי עצה מה לעשות.

כא אחיתופל נתן לאבשלום עצה שטנית:וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אחיתפל ענה לאבשלום: בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת,

אחיתופל רצה להיות בטוח שלא יהיה פיוס בין האב והבן, והיו גם אנשים מהעם שהססן להצטרף, כי אם השניים ייתפסו, בם יהיו בוגדים.,

ברגע שאבשלום בא על נשות אביו, הקרע היה סופי, קרע שאי אפשר לתקן.

אברבנאל: יעץ לו: בזה את אביך ובוא על פילגשיו לעיני העם. שלא יוכל לתקן ולהשלים עוד עם אביו, וגם לפרסם עניין בת שבע בעם.

משכב עם פילגשי אביו המלך, מסמל גם את העברת השלטון מאב לבן,

תרגום: קח לך את הפילגשים שאביך השאיר לשמור על ביתו. וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ, מצודות: לאחר שתיקח אותן, כל העם ישמע שמאסת באביך. וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ, מצודות: אז יתחזקו ידי כל מי שנמצא איתך. עד עכשיו, כולם חושבים, שאולי אינך רציני במרד, והם מפחדים להצטרף אליך. לאחר שתיקח את פילגשי אביך, מעשה קיצוני מאוד שמראה שגם בעתיד לא תתפייס עם אביך, כולם יבינו שהמרד מוחלט וסופי, ויצטרפו אליך.

כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, רד"ק: הקימו לאבשלום אוהלים על גג ביתו, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל,

דוד לקח אשת איש. אבשלום לקח את נשותיו. ככתוב: וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ שמ"ב יב 11 : רָעָה מִבֵּיתֶךָ, זה אבשלום, שערך את ההצגה הכי טובה בעיר.

ב. מידה כנגד מידה: לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: לקיים מה שניבא לו נתן הנביא: כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, שמואל ב יב.

"מלות מפתח: "לקחת", "לעיניך": נתן: "ואת אשתו לָקַחְתּ לך לאישה". וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ…לעיני השמש, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה לעיני כל ישראל ונגד השמש".

ג. עַל אותו הגָּג: וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל, עַל הַגָּג: על אותו גָּג ממנו צפה דוד באשת איש, לא היפנה את מבטו, ולקח אותה, אבשלום  לקח 10 מפלגשי אביו. אבשלום: אבי שכב על גָּג זה עם אישה אחת, אני עם 10. נפל בנפילות של דוד.

ד. בושה: דוד בייש את אוריה: לקח ממנו את אשתו, והוא בויש בידי אבשלום. הוסף על כך את חרפת דוד וגידופו בהיותו בורח מפני בנו.. וזהו סמיכות הפרשיות וקישורם. (רלב"ג הוציא מהרשימה את תמר, בטענה שהיא אינה בת דוד, ובמקומה הכניס את מרד אדוניה נגד דוד).

תרגום: אבשלום לקח את  פילגשי אביו לעיני כל עם ישראל. היו אנשים רבים מישראל שראו את אבשלום נכנס לאוהל פילגשי דוד, וכולם הבינו שמרד אבשלום באביו סופי.

תרגום: מדובר על מעין חופה. העמידו 4 עמודים ויריעה על גביהם. נראה שלא היה מספיק שהעם יראה שאבשלום התייחד עם פילגשי דוד, אלא הם היו צריכים לראות את המעשה עצמו.

כג וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ,

רד"ק: לפי הכתיב, לא כתוב "איש", הכוונה לדוד, שכל מה שדוד שאל את אחיתופל, הייתה עצתו של אחיתופל טובה כאילו שדוד שאל באורים ותומים.

לפי הכתיב הכוונה שכל מי שאל את אחיתופל, היה נענה בעצה טובה כאילו הוא שאל באורים ותומים.

בִּדְבַר הָאֱלֹוקִים, מצודות: עצת אחיתפל הייתה כמו שאדם שואל את ה' ויכול להיות בטוח שה' נתן לו עצה טובה, כך גם עצת אחיתפל הייתה עצה טובה והתקבלה כי: כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם,

מצודות:  כך גם עצות אחיתפל לדוד ואבשלום היו עצות טובות ומועילות.

מרד אבשלום הוביל למותו. נראה שאם אבשלום לא היה מורד, הוא היה הופך למלך הבא, שכן הוא היה עכשיו הבכור, ונראה שאימו מעכה בת תלמי מלך גשור החדירה בו את האמונה שיהיה המלך הבא, וכך גם חינכה אותו, וגם אביו אהב אותו והתאבל על מותו, למרות שמרד בו, יותר מאשר התאבל על מות אמנון.

רד"ק: לפי הכתיב, לא כתוב "איש", הכוונה לדוד, שכל מה שדוד שאל את אחיתופל, הייתה עצתו של אחיתופל טובה כאילו שדוד שאל באורים ותומים.

פרק יז  א וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל, רד"ק: השנאה הגדולה שהייתה בלב אחיתופל כלפי דוד נבעה מכך שבת שבע הייתה נכדתו. 

אֶל אַבְשָׁלֹם, תרגום: אחיתפל אמר לאבשלום: אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, הציע: אבחר עכשיו 12000 איש.

רד"ק: רצה לקחת 1000 איש מכל שבט, כדי לשתף את כל השבטים במרד.

 וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה, מצודות: ואני ארדוף הלילה אחרי דוד.

אחיתפל רצה להשיג 2 דברים: א. רדיפה מהירה לפני שדוד יספיק להתארגן, ולכן הציע שייקח מיד  12000 איש ולא יבזבז זמן בגיוס כל העם להצטרף למרדף.

 ב. שהוא ירדוף אחרי דוד. אחיתפל חשש שאם אבשלום ירדוף אחרי דוד, בהגיע רגע האמת בו אבשלום יצטרך להרוג את דוד, הוא ירחם עלי.

 מלבי"ם: אחיתופל רצה לרדוף אחרי דוד כי אין זה נאה שבן יהרוג את אביו, ומאידך הוא רצה להרוג את דוד בתור גואל הדם של אוריה.

ב וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, תרגום: ואני אתקוף את דוד בעודו עייף ומיואש בשל הבן המורד בו,

 וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, תרגום: אזעזע את דוד בשעה שאתקוף אותו בפתאומיות. וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מצודות: אנשי דוד יברחו ויתפזרו.

רד"ק: יהיה קל להחזיר אליך את כל האנשים שעם דוד, כמו שאדם מחזיר דברים אחרים.

תרגום: האנשים יחזרו אליך מעצמם.

וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, מצודות: אהרוג רק את דוד, כי יישאר לבדו. לא אצטרך להרוג עוד אנשים אסתפק בהריגתו כי שאר אנשיו יברחו.

מלבי"ם: עצת אחיתופל הייתה שהוא יהרוג בעצמו את דוד, ואבשלום יוכל לומר שזה קרה ללא ידיעתו. אבשלום יחון את כל החוטאים, וכך יוכל אחיתופל לחזור לביתו, וכולם יוכלו להצטרף אל אבשלום.

ג וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ, מצודות: לאחר הריגת המלך, אוכל להחזיר אליך את אנשי דוד, ואנשים אלו יקבלו אותך למלך.

 כְּשׁוּב הַכֹּל, מצודות: כמו ששאר העם קיבל אותך למלך עליהם, הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, מצודות: רק האדם שאתה רודף אחריו, דוד אביך ייהרג.

 כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם, מצודות: וכל שאר האנשים שנמצאים עתה עם דוד יצטרפו אליך.

עצת אחיתופל השנייה הייתה עצה טובה: אחיתופל הציע 3 דברים:

1. "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ: גיבוש יחידה צבאית בת 12,000 – מספר סמלי של 1,000 לוחמים לכל אחד משבטי ישראל.

2. לצאת מיד למרדף אחר דוד. לנצל את חולשת דוד, לרדוף אחריו ולתקוף אותו בחיילים מעטים לפני שיצליח להתארגן.

וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ: אברבנאל: צריך גם כן שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו.. רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני.

3. וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם." הבטיח את כיסא המלכות לאבשלום.

רש"י: האיש אשר אתה מבקש – יעשה בו בקשתך וייהרג, ואחר כך כל העם יהיה שלום.

ד וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: עצת אחיתופל מצאה חן בעיני אבשלום ובעיני זקני ישראל.

מלבי"ם: לא כתוב שהעצה הייתה טובה בעיניהם כי העצה להרוג את דוד באמת לא הייתה טובה, אף אחד לא רצה להרוג אותו, אלא שהעצה ישרה בעיניהם כי הובילה למטרה האמיתית – ביסוס שלטונו של אבשלום.

רלב"ג: זקני ישראל היו בצד אבשלום כי ה' גרם שיאמינו שדוד אינו דן דין אמת. רש"י: מדובר בזקני אשמאי. 

ה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, תרגום: לאחד מעבדיו: קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא, תרגום:  ונשמע מה יגיד חושי הארכי.

ו וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו, לחושי, לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל: תרגום: יעץ לקחת 12000 חיילים ולרדוף מיד אחרי דוד.

 הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן, תרגום:  האם כדאי לנו לעשות כעצתו או לא.  אַתָּה דַבֵּר, תגיד האם כדאי לנו לשמוע בקול אחיתופל?

מצודות: חושי אמר לאבשלום שעצת אחיתופל בדבר הפילגשים הייתה טובה. למה? כי המעשה כבר נעשה וחושי חשב שבכך הוא יקנה את אמון אבשלום.

 מלבי"ם: אבשלום חשב שעצת אחיתופל טובה, הוא רק שאל את חושי האם החלק של הריגת דוד נכונה. חושי ענה בחכמה וטען שלפי עצת אחיתופל, לא תושג  אפילו המטרה, הריגת דוד.

למה לא קיבל אבשלום את אחיתופל אלא את עצת חושי?

1. אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד, הַלָּיְלָה.  ב וְאָבוֹא עָלָיו, וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ; וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ, לְבַדּוֹ.  ג וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם, אֵלֶיךָ. 7 פעמים השתמש אחיתופל בפעלים בגוף ראשון יחיד, מינה את עצמו לרמטכ"ל והוציא את אבשלום מחוץ לתמונה.

2. אחיתופל לא השכיל להבטיח לאבשלום שכל העם ילך אחריו. לכן בקש אבשלום גם את עצת חושי הארכי. מטרת חושי הייתה להרוויח זמן בתקווה שהמרד ידעך ודוד יזכה לזמן התארגנות.

ז וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם ענה: לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת, חושי הדגיש כי העצה שיעץ אחיתופל אינה טובה בַּפַּעַם הַזֹּאת.

מצודות:  למרות שבדרך כלל עצותיו של אחיתופל הן טובות, העצה שלו הפעם אינה עצה טובה.

ח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אל אבשלום, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה, מצודות:  אתה הרי יודע שדוד ואנשיו הם גיבורים ולא מפחדים להילחם, אפילו בלילה,

 וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, מצודות:  ועכשיו, הם גם מיואשים, ויילחמו בעוז, כי הם יחשבו שאין להם מה להפסיד,

 כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה, מצודות:  אביך ולוחמיו יילחמו בגבורה כמו שדב שמחפש את בניו, מתרוצץ בשדה וטורף את כל מי שמתקרב אליו.

 וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה, מצודות: אביך מכיר את תכסיסי המלחמה, ויודע שתנסה לתפוס אותו.

 וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם, מצודות:  לכן דוד ואנשיו לא ישנו בלילה., הוא יישן במחבוא ולא תצליח למצוא אותו.  

ט הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת, מצודות: דוד וודאי התחבא הלילה באחת החפירות או במחבוא אחר

 וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, מצודות:  אתה הרי לא רוצה להרוג את חייליו, ולכן, כאשר תתקרב חיילי דוד יתקיפו את חייליך ויהרגו בהם.

 וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר, מצודות:  כאשר חיילי דוד יכו בחייליך, העם ישמע שחייליך הפסידו בקרב ויאמרו: הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם,

מצודות:  העם יאמר: חיילי אבשלום הפסידו בקרב כי ה' עזב אותם, ולאחר מפלה זו, הם לא יצטרפו אליך.

רד"ק: חיילי אבשלום יחשבו שהם מוכים בשדה הקרב כי ישמעו את הצעקות ויידעו שחיילי דוד הם גיבורים, ומסקנתם תהיה שהם הפסידו בקרב נגדם.

 רבינו ישעיה: דוד יקדים מכת מנע להתקפת אחיתופל.

י וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, מצודות:  וגם אם מי שישמע את השמועה על ניצחון דוד, הוא גיבור עם לב חזק כמו לב אריה, 

 רלב"ג: לב דוד היה כְּלֵב הָאַרְיֵה, ולכן הוא לא יפחד להילחם. ב. גם בין גיבורי אבשלום לא יישארו אנשים עם לב של אריה.

רד"ק: הכוונה לאחיתופל שהיה גיבור גדול, וחושי שיבח אותו כדי שאבשלום לא יבין שהוא בעצם רצה לגנות אותו.

מצודות:  הִמֵּס יִמָּס, הלב שלו יימס מפחד כשישמע את תוצאות הקרב, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ,

מצודות:  כי כל ישראל יודעים שאביך וחייליו הם גיבורים, ולכן, לאחר שתנחל תבוסה בקרב הראשון, אף אחד לא ירצה לתקוף שוב את דוד.

 רבינו ישעיה: הכוונה שחושי הסתפק אם הגיבור יתחיל לפחד, והוא אמר לאבשלום שלא כדאי לקחת את הסיכון.

יא כִּי יָעַצְתִּי, מצודות: אלא, אני מייעץ אחרת מעצת אחיתופל, הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, תרגום: תאסוף את כל חיילי ישראל, מדן בצפון ועד באר שבע בדרום.

 כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, תרגום: יהיו לך כ"כ הרבה חיילים, רבים כחול על שפת הים. וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב, תרגום: ואתה תעמוד בראש חייליך שיצאו לקרב.

רד"ק: וּפָנֶיךָ הֹלְכִים, כי הפנים שומרים ומשגיחים על האדם בשעה שהוא הולך. ב. אבשלום יהיה במלחמה, אך לא בהכרח יפקד עליה.

יב וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, מצודות: מכיוון שיהיו לנו חיילים רבים, אנחנו ודאי נבוא ונמצא את דוד במקום מחבואו.

 וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה, מצודות: ואנחנו נעלה על דוד כמו שהַטַּל מכסה את האדמה. נתפזר בכל המקומות שניתן להתחבא בהם ונמצא את דוד באחד מהם.

 מלבי"ם: מדובר על תיאור זמן, ההתקפה תהיה ביום ולא בלילה, כאשר הַטַּל מתחיל ליפול, ואפשר לראות את מי תוקפים ולוודא שהם אכן הורגים את דוד.

וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד, מצודות: ואנחנו לא נשאיר בחיים, לא את דוד ולא אף אחד מאנשיו.

יג וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף, מצודות: ואם אתה חושש שעד שנתקוף את דוד, הוא יתבצר בעיר וזה יקשה על לכידתו, וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים,

מצודות: יהיו לנו מספיק חיילים כדי שכל אחד מחיילנו ייקח בידו חבל. תרגום: חבל מלשון משלחת, יהיו קבוצות של חיילי ישראל שיקיפו את העיר.

וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל, מצודות: נוכל לסחוב את העיר המבוצרת עד לנחל.

 עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר, מצודות: גם אם דוד ינצל את זמן גיוס חיילי צבא אבשלום, כדי להתבצר, יהיו לאבשלום מספיק חיילים כדי להשמיד את העיר,  עד שלא יישאר בה אפילו צרור אבן.

סיכום: במהעצת חושי הארכי הצליחה לקנות את לב אבשלום?

1. היה לאבשלום צורך בכבוד ובחנופה: אחיתופל לא החמיא והתחנף לאבשלום. חושי לא התייחס לעצמו, והאדיר את אבשלום. דבריו שבו את לב אבשלום.

2. חושי עבר לתאר את הגורל הצפוי לדוד, הקפיד לדבר על דוד בגוף שלישי ונמנע מאזכור שמו.

3. חושי הדגיש שאם יצאו אבשלום וצבאו מיד לקראת דוד הם יפעלו בלי שגורם הפתעה יהי לצידם ויסכנו את הישגיהם.

4. חושי הציע לאסוף צבא ענק מכל אנשי ישראל, ולזכות בניצחון מכריע.

אבשלום אהב מפגני ראווה ולא חשאיות. לכן תוכניתו המגלומנית של חושי תאמה את שאיפות הגדלוּת של אבשלום. חושי גרם שאבשלום יאמין לו ויפול בפח.

עצת חושי הייתה עצה רעה, כי אבשלום לא החל מיד לרדוף אחרי דוד, ונתן לו זמן להתארגן.

מסכת סנהדרין: אחיתופל שאף למלוכה (ק"א ע"ב ילקוט שמעוני ש"ב קנ"א, ט"ז). בליבו חשב, שאחרי שינצח את דוד, לא תהיה לו בעיה לחסל את אבשלום, הלא מנוסה.

הכתוב מציין כי החלטת אבשלום לא נבעה מתהליך "אנושי" בו מעורבת חכמת חושי ומחשבת אבשלום בלבד, אלא הייתה כאן מעורבות ה'.

יד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, רלב"ג: זקני ישראל לא הסכימו לעצת חושי ולכן אינם מוזכרים פה.

תרגום: אבשלום וכל אנשי ישראל אמרו: טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל, תרגום: עצת חושי הארכי טובה מעצת אחיתופל, למרות שבאמת עצת אחיתופל הייתה טובה יותר לאבשלום.

 וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה, מצודות: ה' ציווה לבטל את עצת אחיתופל, לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה, תרגום: ה' גזר לבטל את עצת אחיתפל,  כי ה' רצה להביא פורענות על אבשלום.

מצודות: עצת אחיתופל הייתה טובה יותר כי המהירות בהתקפה הייתה נכונה יותר.

 רבינו ישעיה: חושי התכוון שהעם יראה את דוד בעצמו, והוא לא יוכל להילחם בו, ואז הוא יעבור להילחם באבשלום.

טו וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים: כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: זה מה שיעץ אחיתפל: וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי, מצודות:  זה מה שאני יעצתי לאבשלום ולזקני ישראל.

טז וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה, תרגום: תשלחו עתה מהר שליחים, וְהַגִּידוּ לְדָוִד, תרגום: ותגידו לדוד לֵאמֹר: אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר, מצודות:  אל תישן הלילה במישור המדבר, שמא אבשלום ישנה את דעתו, ויקבל את עצת אחיתופל.

 וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר, מצודות: וגם תעבור את הירדן, פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, חושי הארכי לא הסתפק בעצתו לאבשלום, אלא שלח מידע עדכני לדוד, תוך אזהרה שעליו לעבור את הירדן.

מצודות: אם לא תעבור את הירדן, עלול להגרם נזק למלך או למי מהאנשים שהולכים אתו. פן המלך או אחד מאנשיו ייהרגו על ידי אבשלום. רש"י: פן המלך אבשלום יעשה בסתר כעצת אחיתופל. יְבֻלַּע = מובלע ומוסתר.

 רלב"ג: בָעָם, הכוונה, שחושי אמר שיש סכנה גם לאנשי דוד כדי שישתכנעו וישכנעו את דוד לשמוע בקול חושי, או שהכוונה בָעָם היא למשפחת דוד.

 יז וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל, רד"ק: יהונתן ואחימעץ היו במקום שנקרא עֵין רֹגֵל, שהיה מעיין בו היו מכבסים בגדים.

רד"ק: עֵין רֹגֵל, נקרא כך כי שם היו משפשפים את הכבסים ברגליהם.  

 וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם, רד"ק: שפחת משפחת צדוק הלכה לעין רוגל ואמרה לאיחמעץ ויהונתן את דברי חושי וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד,

מצודות:  כדי שיהונתן ואחימעץ ילכו לדוד ויאמרו לו את הדברים, כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה, תרגום:  אחימעץ ויהונתן היו בעין רוגל, כי לא יכלו להראות את עצמם ולהיכנס לעיר, פן מישהו ישים לב לכך שהם מרגלים.

יח וַיַּרְא אֹתָם נַעַר, מצודות: היה נער שראה את שניהם בעין רוגל, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם, תרגום: הנער סיפר לאבשלום שראה את שניהם בעין רוגל,

 וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה, מצודות: אחימעץ ויהונתן ראו שהנער הבחין בהם, וברחו משם. וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים,

תרגום: אחימעץ ויהונתן נכנסו אל בית אדם בעיר בחורים. אדם שצידד בדוד והם יכלו לבטוח בו, וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ, תרגום: לאדם זה היה באר בחצר. וַיֵּרְדוּ שָׁם, תרגום: שניהם התחבאו בבאר.

יט וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, מצודות: אשת האדם מבחורים לקחה וילון, וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר, מצודות: פרסה את הווילון על הבאר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת,

מצודות: פרסה על הווילון חיטים כתושות. וְלֹא נוֹדַע דָּבָר, מצודות: וכך לא היה ניתן לשים לב שמתחת לווילון יש באר.

כ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, תרגום: עבדי אבשלום הגיעו לבית האישה, וַיֹּאמְרוּ שאלו אותה: אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, מצודות:  אנחנו יודעים שאחימעץ ויהונתן, נכנסו אל ביתך, היכן הם?

 וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, תרגום:  ענתה לעבדי אבשלום: עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם,

מצודות: עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם, עָבְרוּ פלג המים. ב. הכם חיפשו את אחימעץ ויהונתן במיכל המים.

תרגום: הם עברו את הירדן, וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ עבדי אבשלום חיפשו ולא הצליחו למצוא אותם, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם, תרגום: עבדיו של אבשלום חזרו לירושלים.

כא וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם, תרגום: לאחר שעבדי אבשלום יצאו מהבית. וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר שניהם עלו מהבאר, וַיֵּלְכוּ

מזכיר את ספור רחב ומרגלי יהושע.

וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד: וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד: קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל, תרגום: כי אחיתופל יעץ לתקוף אתכם הלילה, ואם נישאר כאן, ייתכן ואבשלום ישמע לעצתו.

כב וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, תרגום: דוד ואנשיו קמו ועברו את הירדן, עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן, בבוקר, לא נשאר אחד מאנשי דוד שלא עבר את הירדן לצד המזרחי.

כג וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, תרגום: אחיתפל ראה שאבשלום לא קיבל את עצתו, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, מצודות: אחיתפל חגר את האוכף על החמור,

החמור מזכיר את אתונו של בלעם שגם רצה לקלל את ישראל ולא הצליח.

 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ, מצודות: אחיתפל הלך אל ביתו בגילה, ולא נשאר בירושלים, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, מצודות: כתב צוואה לאנשי ביתו, כיצד לחלק את נכסיו לאחר מותו, וַיֵּחָנַק וַיָּמָת, אֲחִיתֹפֶל לא חיכה לתוצאה. עצתו לא התקבלה ואֲחִיתֹפֶל הבין כי המרד יכשל, והוא לא יקבל חנינה  על חלקו במרד ולכן התאבד.

נכסי מורד במלכות היו שייכים למלך, אך בגלל שחנק את עצמו, הוא יכל להוריש את נכסיו למשפחתו.  גם שמשון אבימלך ושאול התאבדו.

מצודות: חנק את עצמו ומת, כי היה בטוח שבגלל שעצתו לא התקבלה, דוד יחזור למלכותו, ויהרגו אותו על שמרד במלך.

וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו, תרגום: נקבר בקבר אביו.

כד וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה, תרגום: דוד בא אל מקום שנקרא מחניים,

מלבי"ם: עד עתה אף אחד לא עזר לדוד. רק כשהגיע למחניים התחילו לעזור לו. למה? אבשלום בא על פילגשי אביו, כעונש לדוד, אך מעתה ה' נתן לאחרים שיעזרו לו.

 וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, תרגום: אבשלום עבר את נהר הירדן יחד עם שאר אנשי ישראל.

כה וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא, תרגום: אבשלום מינה את עמשא לפקד על הצבא במקום יואב, וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ, מצודות:עמשא היה בנו של אדם חשוב, וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי,

מלבי"ם: היתרון שהיה לעמשא על יואב, שיואב נקרא על שם אימו ואילו עמשא נקרא על שם אביו. 

רד"ק: שם האדם החשוב היה יתרא הישראלי, אֲשֶׁר בָּא הכוונה שבא עליה לפני שהתחתן איתה.

אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב, מצודות: יתרא הישראלי נשא את אביגיל בת נחש, לפי חז"ל, נחש הוא ישי אבי דוד, ואביגיל הייתה אחות של צרויה, אם יואב.  

רש"י: מדובר על חנון בן נחש. רד"ק התנגד וטען שרחוק שדוד החיה את חנון, כי דוד הרג את כל העמונים, אלא אם חנון התגייר.

כו וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם אֶרֶץ הַגִּלְעָד, תרגום: אבשלום וחייליו הקימו את מחנה הצבא שלהם בגלעד,

כז וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה, דוד חצה את הירדן במהירות וביסס את מחנהו במחניים: בה קיבל סיוע נדיב ממכובדים. דוד בחר במחניים, כי רצה מקום מרוחק מירושלים, מרכז שלטוני מבוצר וכלכלי.

למחנים יש היסטוריה: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים.

מלבים: כאשר דוד הגיע למחניים, וְשֹׁבִי רד"ק: בדברי הימים שֹׁבִי נקרא ישמעאלי. שֹׁבִי היה ישראלי שגר בארץ ישמעאל. בשם אביו כתב שכאשר שֹׁבִי היה גר בישראל, היו קוראים לו ישמעאלי וכאשר שֹׁבִי גר בארץ ישמעאל היו קוראים לו ישראלי.

בשם חז"ל: שֹׁבִי חגר חרבו כישמעאלי והכריח את שאול לקבל את הדין של "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", ומנע את פסילת דוד מהמלכות.

בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, רד"ק: הגיע אליו ישראלי ששמו היה שֹׁבִי בֶן נָחָשׁ, שהיה מרבת עמון, בירתה של עמון.

 רד"ק: ישי נקרא נָחָשׁ בשמו של השני. בשם חז"ל: ישי נקרא כך משום שהוא מת בעוונו של נָחָשׁ. בשם אביו: ישי נקרא נָחָשׁ, כי יצאו ממנו צפעונים שהרגו באומות העולם.

וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר, רד"ק:וכן הגיע אל דוד אדם בשם מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל שהיה ממקום הנקרא לֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים, רד"ק:  וכן הגיע אל דוד אדם שנקרא בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי ממקום שנקרא רֹגְלִים שנמצא בגלעד.

כח מצודות: שבי, מכיר וברזילי הביאו איתם לדוד את הדברים הבאים: מִשְׁכָּב, מזרונים לשכב עליהם. תרגום: מדובר על סדינים. רד"ק: משכב = מלשון שכבה.

וְסַפּוֹת, רש"י: כלים שנקראים ספות,  דעת מקרא: נראה שכלים אלה שימשו לשתייה, מעין כוסות, וּכְלִי יוֹצֵר מצודות: כלים שעשויים מחרס, דעת מקרא: נראה שכלים אלה שימשו לבישול. רד"ק:  כלי ממנו היו שופכים מים על הידיים, ספל.

מהר"י קרא: כלים אלה היו עשויים מעץ.

וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי, מצודות:קמח משיבולים צלויות, וּפוֹל, מצודות:סוג של קטניות שנקראות פול, וַעֲדָשִׁים, מצודות:סוג של קטניות שנקראות עדשים, וְקָלִי, מצודות:קמח שנעשה על ידי צליית קטניות,

כט וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, מצודות:גבינות העשויות מחלב של בקר, הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל, מצודות: שבי, מכיר וברזילי הגישו את כל הדברים  לדוד ולאנשיו, כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר,

פרק יח א בעת שהותו במחניים הצטרפו אנשים נוספים לדוד, וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מצודות: דוד ספר את החיילים שאיתו, וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, תרגום: דוד מינה מפקדים על הצבא שלו: מפקדים שפיקדו על אלף חיילים, ומפקדים בדרגה נמוכה יותר שפיקדו על מאה חיילים.

מסתבר, שרוב העם תמך בדוד, ורבים באו לעזור למגר את המרד שפרץ.

ב וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם על רקע הגידול במספר חייליו, לדוד היו די חיילים כדי לחלקם ל 3 יחידות,  3 כוחות נפרדים: ולכל יחידה מינה מפקד. טקטיקה אופיינית ללחימה בשטח פתוח בה הצבא חולק למרכז ושני אגפים, כדי לבוא על האויב מ 3 כיוונים, וכיוון אחד פתוח, כדי שחיילי האויב יוכלו לברוח מהמערכה.

הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב, שליש ביד בן דודו יואב, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב ושליש ביד אבישי בן צרויה, אח של יואב. וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי ושליש ביד איתי הגיתי, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם, תרגום: דוד המלך אמר לחייליו: יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם למלחמה.

ג וַיֹּאמֶר הָעָם החיילים: לֹא תֵצֵא, העם מנע מדוד לצאת לקרב.

תרגום: אתה לא תצא איתנו למלחמה כִּי אִם נֹס נָנוּס כי אם נברח משדה הקרב, לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, מצודות: חיילי אבשלום לא ישימו לב אלינו ולא ירדפו אחרינו, כי איננו חשובים.

 וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, מצודות: וגם אם יצליחו להרוג חצי מאיתנו, חצי מהחיילים שיוצאים למלחמה, הם לא יתייחסו לזה כניצחון.

בחישוב מתמטי פשוט של דברי חייליו: כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים, נראה שצבא דוד מנה כ- 20.000 איש.

מצודות: כי גם אם היינו פי 10000 חיילים ממה שאנחנו היום, לא היה אבשלום יוצא להילחם נגדנו, לולי אתה, איתנו.

 וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לַעְזוֹר, מצודות:  ועכשיו, שהמלחמה היא על המלוכה ואבשלום רוצה לתפוס אותך, אתה תועיל יותר אם תישאר במחניים, ותתפלל שם, ותיתן לנו עצות.

מצודות: למה דווקא במלחמה זו היה דוד צריך להישאר בעיר ולעזור בתפילה?  רש"י: אתה המלך, נחשב כעשרת חיילים שלנו.

 מלבי"ם: אם הוא לא ייצא למלחמה, יחשבו חיילי אבשלום שיש כוח עתודה נוסף שיבוא לעזרתם, אך אם דוד יצא איתם למלחמה, הם יידעו שאין עוד כוחות שיבואו לעזור להם.

רד"ק: אם תישאר בעיר, זה יעזור כי חיילי אבשלום לא יצליחו במשימתם.

 רלב"ג: חיילי אבשלום לא יראו את דוד, ולא תהיה להם מוטיבציה להילחם.

ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ: אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה, תרגום: אני אעשה את מה שטוב בעיניכם, אני אישאר בעיר ולא אצא איתכם למלחמה,

 וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הַשַּׁעַר, מצודות: דוד נעמד במקום בו נמצא שער העיר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים, מצודות: וכל חיילי דוד יצאו למלחמה בקבוצות של מאה חיילים ובקבוצות של אלף חיילים כל חייל יצא עם היחידה אליה שובץ.

ה דוד נתן הוראה יחידה: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר: לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם = 5 – "ל".

דוד שלח את צבאו להילחם כשידיו קשורות.

רחמי אב: אבשלום התנהג ביהירות, בגסות, בקור רוח רימה את אביו, את אמנון, ואת בני עמו, בקור רוח תיכנן נקמה, ובקור רוח תכנן מרד נגד אביו.

אבשלום יצא נגד אביו, ביש אותו כששכב עם פילגשיו, ולמרות זאת דוד ריחם עליו.  והצטער ובכה על מותו, יותר ממה שבכה על אמנון בכורו.

מצודות: תבואו אל אבשלום בנחת ולא בכעס, אל תפגעו באבשלום.

רש"י: חמלו על הנער אבשלום.

 רבינו ישעיה: אל תערכו מלחמה קשה נגד אבשלום.

 רלב"ג: תסתירו את אבשלום, כדי שלא ייהרג.

למה ביקש דוד לחמול על אבשלום?

רד"ק: דוד לא רצה שיהרגו את אבשלום בגלל רחמי האב על הבן.

רלב"ג: כי דוד הבין שכל עניין אבשלום בא אליו כעונש מה' על חטאו עם בת שבע, ולכן אבשלום לא היה צד בכך כלל.

 מלבי"ם: דוד לא רצה להרוג את אבשלום כי ידע שגם אבשלום העדיף לא להרוג אותו.

 וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם, דוד רצה להשאיר את העוגה הנאכלת שלמה. לנצח ולשמור על אבשלום.  תרגום: כל אנשי דוד שמעו את הצוו של דוד למפקדי הצבא שלא להרוג את אבשלום.

 רד"ק: דוד ציווה גם את יואב, אבישי ואיתי, וגם את שאר מפקדי הצבא, לחוס על אבשלום ולכן, גם שאר העם שמע מה שדוד ציווה על כל המפקדים.

ו וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, דעת מקרא: חיילי דוד יצאו לשדה כדי להילחם נגד חיילי אבשלום, 

מלבי"ם: חיילי דוד תקפו וחיילי אבשלום עמדו במקום, וכבר בתחילת המלחמה, חיילי אבשלום נלחמו בהיסוס ופחד.

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם, דוד בחר לנהל את הקרב במקום מוכר לחייליו.

מצודות:  לשבט אפרים לא היה נחלה בעבר הירדן המזרחי, אלא שאחד התנאים שהתנה יהושע עם הנכנסים לארץ היא שכל שבט ייתן לשבטים האחרים לרעות בשדותיהם.

ביער זה בעבר הירדן המזרחי, הוציאו שבט אפרים את בהמותיהם למרעה. וביער זה התנהלה המלחמה בין חיילי דוד לחיילי אבשלום.

ז וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, תרגום: חיילי אבשלום נשברו ונגפו, לפני עבדי דוד, וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף, תרגום: המכה הגדולה בה הוכו חיילי אבשלום, שנהרגו מהם 20000 חיילים.

ח וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מצודות: הקרבות נערכו על פני מרחבי שטח גדולים, והקרבות התפזרו על פני כל השטח שבו נערך הקרב.

רלב"ג: בריחת חיילי אבשלום לכל עבר גרמה שהמלחמה תתפזר על פני שטח גדול.

 וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא, תרגום: נהרגו יותר חיילים של אבשלום מהמכשולים והחיות הרעות שהיו ביער, מאשר אלו שנהרגו ע"י חרבות חיילי דוד.

רד"ק: מתו כל כך רבים מישראל כי הם השתתפו במרד נגד המלך דוד.

ט וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, מצודות: אבשלום עבר במקרה לפני חיילי דוד. מהר"י קרא: חיילי דוד קראו אחרי אבשלום לומר שיתפסו אותו.

סופו של אבשלום:  וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, מצודות: אבשלום רכב על פרד. וַיָּבֹא הַפֶּרֶד, פרד מלשון פרוד. תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, מצודות: הפרד רכב מתחת לענף של עץ אלה גדול.

 וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה, שיער, אבשלום התגאה בשערו ולכן נתלה בשערו, כשמשון, מידה כנגד מידה.

רד"ק בשם חז"ל: הסיבה שנתפס בשערותיו, כי אבשלום התגאה בשערותיו.

מצודות: שערות ראשו של אבשלום הסתבכו בענף של עץ האלה.

 וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, מצודות: נתלה, באוויר בין שמים וארץ. כי שערותיו סבכוהו בענף האלה.

רש"י  כתב שרצה לחתוך את שערו ולהינצל, אך כשהביט מטה, ראה גהינום פרוס לרגליו. את הגהינום אפשר לפרש גם בדרך סמלית, הוא הבין שהמרד נכשל, והוא איבד גם את אהבת אביו, וגם את הסיכוי לקבל את המלוכה.

העדיף למות, מאשר להתייצב ולהתמודד עם כל השגיאות ששגה בחייו.

 וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר, אבשלום נס על פרד, כאחיו, בני המלך שרכבו איש על פרדו ונוסו מפניו, כשרצח את אמנון אחיו.

מצודות: הפרד עליו רכב אבשלום המשיך ללכת, ואבשלום נשאר תלוי בשערותיו על עץ האלה.

י וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב, תרגום: אחד מחיילי דוד שראה את אבשלום תלוי, סיפר זאת ליואב, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה, תרגום: אני ראיתי את אבשלום תלוי על עץ האלה.

יא וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ שאבשלום תלוי: וְהִנֵּה רָאִיתָ, מצודות: מה אכפת לי שראית את אבשלום תלוי? וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה, מצודות: למה לא הרגת שם את אבשלום?

 וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת, מצודות: אם היית הורג את אבשלום, הייתי נותן לך במתנה עשרה סלעים של כסף וחגורה אחת, כשכר על הריגתו.

יב וַיֹּאמֶר הָאִישׁ שראה את אבשלום תלוי על העץ, אֶל יוֹאָב:  וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף, מלבי"ם: גם אם היו נותנים לי אלף כיכרות כסף במזומן, לא הייתי הורג את אבשלום.

מצודות: אפילו אם היו נותנים לי אלף ככרות כסף, רד"ק: אפילו אם הייתי מוצא אלף כיכרות כסף בדבר הזה, לא הייתי פוגע באבשלום,  לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ, תרגום: לא הייתי הורג את אבשלום בן המלך,

 כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי, תרגום: דוד ציווה אותך ואת אבישי ואיתי וכלנו שמענו, לֵאמֹר: שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם, מצודות: מי שימצא את אבשלום, שישמור עליו ולא יהרוג אותו.

יג אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר, מצודות: הייתי עושה דבר שקר, עוול, אם עברתי על צו המלך, גם אם הוא לא היה מגלה. וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ, מצודות: וגם לא נעלם דבר מדוד המלך, והוא היה מגלה בסופו של דבר שהרגתי את בנו.

 וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד, מצודות: ואז אתה היית עומד רחוק ולא מנסה להציל אותי מיד המלך,

יד וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לחייל שראה את אבשלום חסר אונים: לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ, לא אבקש ממך שוב להרוג את אבשלום, אלא אני אהרוג אותו בעצמי.

מצודות: יואב לחייל: אין לי זמן להתעכב כי יש לי הרבה דברים לעשות. 

מלבי"ם: אני אתחיל להכות את אבשלום, ואתה רק תגמור.

 וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ ,  רלב"ג: מדובר על חניתות עבות.

יואב סלח לאבשלום לאחר רצח אמנון, כי חשב שיש להחזיר את היורש החוקי של דוד לירושלים, ולייצב את הממלכה, עכשיו יואב ראה באבשלום מורד ולא יורש. רצח אבשלום גרם לקרע עמוק בין יואב ובין דוד, דוד ציווה לשלמה להורגו.

וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם, יואב הפר את הוראת דוד והרג את בנו. הוא ציית לדוד בעניין הריגת אוריה, הפר הפעם את פקודת דוד הברורה להגן על אבשלום.

מצודות: יואב תחב את שלש החניתות בלב אבשלום, 

רד"ק:  החניתות נתקעו בלב אבשלום, ובלב האלה ביחד. החניתות עברו את גופו של אבשלום עד שנתקעו בלב האלה.

ובשם חז"ל: 3 חניתות בלב אבשלום כנגד 3 לבבות שגנב: לב אביו, לב בי"ד, 200 איש שלקח אתו לחברון היו ראשי סנהדריות, ולב אנשי ישראל.

עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה, מצודות: גם לאחר תקיעת החניתות, אבשלום עדיין היה חי עדיין ותלוי באמצע עץ האלה.

יואב הרג את אבשלום תלוי בשערו, חסר הישע, על העץ, למרות תחינת דוד: כי 1. זה היה לטובת הממלכה.

2. אברבנאל: יואב פחד שאם ישלימו האב והבן, ישנאהו אבשלום, ובחר להרגו.
יואב לא סלח ולא שכח, ופה התנקם באבשלום ששרף את שדותיו.

עשר חניתות בגופו: לפי שבא על עשר פילגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר חניתות שנאמר: טו וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, רד"ק: 10 נערים נשאו את כלי הנשק של יואב עמדו מסביב לאבשלום,  

 רד"ק:10  המכות שהכו נערי יואב את אבשלום היו כנגד 10 פילגשי דוד.

וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ, תרגום: 10 הנערים הכו את אבשלום והרגו אותו.

עם מות אבשלום הפסיק יואב את הלחימה מתוך הבנה שאחרי מותו אין טעם בהמשך המלחמה.

טז וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר, מצודות: יואב תקע בשופר כדי להודיע לחייליו שהם יכולים להפסיק לרדוף אחרי חיילי אבשלום. וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל חיילי דוד חזרו מרדיפתם אחרי חיילי אבשלום, כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם, מצודות: כי יואב מנע מהחיילים, גם אלו שרצו להמשיך במרדף אחרי חיילי אבשלום מלעשות זאת.

יז וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל, מצודות: חיילי דוד לקחו את גופת אבשלום, והשליכו אותה אל חפירה גדולה שהייתה ביער.

 וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד, תרגום: חיילי דוד הקימו גל אבנים מעל בור הקבורה אליו זרקו את אבשלום.

 וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, תרגום: וכל אחד מחייליו של אבשלום ברח לעיר שבו הוא היה גר.

רד"ק: לְאֹהָלָיו, בלי י', דרש, שהבריחה לא הייתה בקבוצות, אלא כל אחד ברח לבד מרוב בושה.

יש סתירה לגבי המסופר על משפחת אבשלום ולגבי מספר צאצאיו וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים, וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר פרק י"ד פסוק כ"ז שהָיְתָה, אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה שמואל ב יד 27.  לבין הכתוב:

יח וְאַבְשָׁלֹם לָקַח, מצודות: אבשלום לפני המלחמה הקים לו מצבת זיכרון,  כדי שיישאר ממנו זיכרון לאחר מותו, וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו, רד"ק: בְחַיָּיו, רק עם י' אחת. המדרש: אבשלום שכב עם עשר פילגשי אביו ולפיכך הורידו מחייו עשר שנים.

אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ,

מצודות: עוד בחייו, הקים אבשלום בניין אבן גדול במקום שנקרא: עמק המלך. כִּי אָמַר: אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי, הציב לו יד לזיכרון, להיות לו לזיכרון אחר מותו. איך מסבירים את הסתירה בין הכתובים?

1. כדי לקדם מלכותו, נפל בעריות כשבא על פילגשי אביו (ט"ז, כב) ורצח את אחיו אמנון (י"ג, כט). זו הסיבה שאבשלום איבד את שלושת בניו ואת בתו תמר (י"ד, כז), שילם אַרְבַּעְתָּיִם בדומה לארבעתיים ששילם אביו.

2.  בניו מתו בחייו: "שכל השורף תבואתו של חברו, אינו מניח בן ליורשו"‏. מצודות: אין לי בן שיזכיר את שמי, כי כל בניי מתו.

3. (בבלי סוטה יא א)" "אמר רב יצחק: שלא היה לו בן הגון למלוכה. רש"י: לא היה לאבשלום בן ראוי שימלא את מקומו.

 וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ, תרגום: אבשלום קרא לבניין האבן הגדול על שמו, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם, מצודות: אבשלום קרא למצבה שבנה: "יד אבשלום", שפירושו: המקום של אבשלום. עַד הַיּוֹם הַזֶּה עד הזמן שנכתב הספר.

לאחר שהשליכו את אבשלום אל החפירה, הוציאו את עצמותיו משם וקברו אותו ביד אבשלום.

מלבי"ם: סופו הטראגי של אבשלום. לא רק שמת במלחמה, אלא אפילו לא נקבר בקבר שהכין לעצמו.

יט וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר, ליואב: אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ, תרגום: ארוץ עכשיו ואבשר למלך, כִּי שְׁפָטוֹ ה' מִיַּד אֹיְבָיו, מצודות: שה' שפטו (לטובה)  ונקם את נקמתו מיד אויביו, מיד אבשלום.

כ וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב, מצודות: לאחימעץ, לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: אין אתה ראוי היום לבשר בשורה כזאת, וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר,

מלבי"ם: יואב אמר לאחימעץ שראוי שהוא יבשר למלך רק אם. א. זה תורו באותו יום להודיע למלך.

ב. אם יש בבשורה השגחת ה', וכי בעתיד יהיו עוד מקרים שתוכל לבשר על השגחת ה', ואין זה ראוי שתבשר עתה.

ג. אם בבשורה הטובה לא מעורב בשורה רעה – ואילו בבשורה זו מעורב גם סיפור מותו של אבשלום.

מצודות: אתה תבשר למלך בשורה בפעם אחרת, כאשר דוד ייוושע בישועה אחרת מהישועה היום, וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת,

מצודות: אך היום, לא תבשר לדוד שהוא נושע מאויביו, כי בנו אבשלום מת במהלך המלחמה, וממילא אין זו בשורה טובה.

רד"ק בשם חז"ל: עַל כֵּן, יואב אמר לאחימעץ שאבשלום מת ביושר, והגיע לו למות על שמרד באביו. 

כא וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי, רד"ק: יואב אמר לאחד מבני כוש שהתגייר. או שהכושי היה מישראל, אלא שהיה שחור ככושי, ולכן קראו לו בשם זה.

 לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה, מלבי"ם: הכושי ראה את אבשלום תלוי, ולכן יכל להגיד לדוד שמות אבשלום הי מאת ה' כי אבשלום נתלה בשערותיו על העץ.

מצודות: לך תאמר למלך את מה שראית: שניצחנו במלחמה ושאבשלום מת.

 וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב, מצודות: הכושי השתחווה ליואב, כי האמין שיואב שלח אותו בשליחות חשובה. 

וַיָּרֹץ, תרגום: רץ לדוד כדי לבשר לו על תוצאות המלחמה.

כב וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב: וִיהִי מָה, מצודות: יהיה מה שיהיה, גם אם לא אשמח את דוד כשאבשר לו על מות אבשלום, הוא ישמח על הניצחון במלחמה,

 אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי, תרגום: גם אני ארוץ עכשיו אחרי הכושי כדי לבשר לדוד על תוצאות המלחמה, וַיֹּאמֶר יוֹאָב שאל: לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, מצודות: למה לך לרוץ כדי להשיג את הכושי, הרי הכושי יגיע לפניך אל דוד.

רש"י: היום לא מקובל לתת שכר על בשורות.

וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת, מצודות: והמלך לא ייתן לך שכר על הבשורה. כג וִיהִי מָה אָרוּץ, מצודות: גם אם לא אקבל שכר, אני עדיין רוצה לבשר למלך.

 וַיֹּאמֶר לוֹ לאחימעץ: רוּץ ותספר למלך, וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר, מצודות: אחימעץ רץ אל המלך בדרך שעברה דרך כיכר הירדן, וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי,

מצודות: אחימעץ רץ בדרך קצרה יותר והספיק להגיע לדוד לפני הכושי.

כד וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים, מצודות: דוד ישב בין שני שערי העיר. לעיר מחניים הייתה חומה כפולה, ולכל חומה היה שער, השער של החומה הפנימית עמד מול שער החומה החיצונית. דוד ישב בין שער החומה הפנימית לשער החומה החיצונית,

 וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה, מצודות: הצופה, התצפיתן, הגיע לחלק של החומה שהיה מעל לשער העיר, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו,

תרגום:  הצופה הרים את עיניו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ, תרגום: הצופה ראה אדם שרץ לבד.

 מלבי"ם: אחימעץ לא הגיע מול שער החומה ולכן הצופה ראה אותו רק במקרה כשהלך על החומה.

כה וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ, תרגום: הצופה קרא בקול רם ואמר לדוד המלך שיש אדם שרץ לבדו אל העיר. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו,

מצודות: אם האדם רץ לבדו, סימן שיש בשורה טובה בפיו כי כאשר חיילים נסים ממלחמה, מגיעים חיילים רבים יחד אל העיר,

 וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב אחימעץ הלך והתקרב אל העיר מחניים.

כו וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ, הצופה ראה אדם נוסף רץ לכיוון העיר, וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר, מלבי"ם: בד"כ הצופה לא פונה ישר אל המלך, אלא אל השוער.

בפעם הראשונה פנה הצופה ישר אל המלך כי ידע שדוד מחכה לשמוע מה קרה בקרב, אך בפעם השנייה, כשכבר ידעו שמגיע מבשר אחד, לא היה חיוני שהצופה יפנה למלך בעצמו.

מצודות: הצופה קרא לאדם שהיה ממונה לשמור על שער העיר, 

וַיֹּאמֶר הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ, תרגום: יש אדם נוסף שרץ לבדו.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מצודות:  כששמע את דברי הצופה, אמר דוד המלך, גַּם זֶה מְבַשֵּׂר,

מצודות: גם האיש השני הוא מבשר, גם האדם השני בא לבשר לי בשורה, שהרי גם הוא בא לבדו.

כז וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה: אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק, מצודות: אני רואה שריצת האדם הראשון, דומה לריצת אחימעץ בן צדוק.

 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא, מצודות: אחימעץ הוא אדם טוב, ולכן, כנראה שיש בפיו בשורה טובה. אדם טוב נוטה לבשר בשורות טובות.

כח וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם, תרגום: אחימעץ קרא ואמר לדוד המלך שלום, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה, תרגום: אחימעץ השתחווה עד הארץ.

 וַיֹּאמֶר לדוד: בָּרוּךְ ה' אֱלֹוקֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תרגום: ברוך ה' אלוקיך שמסר בידי יואב את האנשים שהרימו ידם למרוד באדוני המלך.

כט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שאל: שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם, מצודות: השלום לנער אבשלום? וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ, מצודות: ענה:

 רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ ראיתי אנשים רבים שנאספו סביב יואב, כדי שיואב יוכל לשלוח אותי, עבדך, ואת הכושי שהוא עבד המלך, שנבוא לבשר לך את תוצאות המלחמה.

אחימעץ שיקר לדוד כי לא רצה לבשר לו על מות אבשלום בנו.

 וְלֹא יָדַעְתִּי מָה, מצודות: ומרוב מהירות לבוא ולבשר לך על ניצחון המלחמה, אינני יודע מה בדיוק עלה בגורלו של אבשלום.

רד"ק: יצאנו במהירות, ואיננו יודעים את כל הפרטים.

ל וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד אמר לאחימעץ: סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה תסתובב ותעמוד לידי, עד שהכושי יבוא ויספר לי מה קרה לאבשלום. 

וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד, תרגום: אחימעץ הסתובב ונעמד ליד דוד.

לא וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא לדוד, וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תרגום: אדוני המלך! היום יבושר לך, כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ, תרגום: שה' שפט אותך והתנקם בכל מי שקם למרוד בך.

לב וַיֹּאמֶר דוד הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי: הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם, האם שלום לנער אבשלום? וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, ענה, יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה, מצודות: הלוואי וכל האויבים שלך וכל מי שקם עליך להרע לך יהיו כמו אבשלום. הלוואי וכל אויביך ימותו כמו שמת אבשלום.

פרק יט א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, אבל ומצטער. תרגום: דוד המלך התרגז והתמלא בחרדה, 

וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר, רד"ק: דוד עלה אל עליית השער של העיר מחניים, אל המקום מעל החומה ממנו היה משקיף הצופה. 

וַיֵּבְךְּ, דוד אהב מאד את אבשלום בנו, כמו העם.

רלב"ג: דוד בכה כי הבין שחטאו שאבשלום מת בשל חטאו.

וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: דוד שמע כי יחד עם אוריה נהרגו חיילים רבים, ואמר: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה, תֹּאכַל הֶחָרֶב; לא חשב על אבות החילים הבוכים על בניהם שנפלו, בכה עכשיו על בנו שנהרג  במהלך מלחמה.

בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, מצודות: הלוואי והייתי מת במקומך, בְּנִי בְּנִי.

 8 פעמים אמר דוד: בְּנִי, ואולי הוא בכה, כי הבין שהוא כשחטא, הביא על עצמו את מרד אבשלום, עונש על דבר אוריה, רלב"ג: שבסופה איבד עוד בן.

נתן: לֹא  תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם (פרק יב),

אברבנאל: "מוטב היה שאמות אני בעווני, אחר אשר אנוכי חטאתי ואנכי העוויתי, ולא ימות אבשלום בעווני.

3 . אבשלום הפך לבן המת השלישי של דוד.

4 . לבסוף הרג שלמה את בנו הרביעי של דוד: אדוניהו אחיו, כשביקש את אבישג.

דוד הזכיר את המילה בְּנִי פעמים רבות, כי כך נוהגים הבוכים.

בְּנִי: גם הגר אמרה: אל אראה במות הילד. דוד ראה באבשלום בן ולא אויב.

 מלבי"ם: בדברי דוד יש התייחסות לשני דברים. א. אבשלום לא רצה להרוג אותו אלא רק לרשת את מלכותו, ולכן הדגש בבכיית דוד שאבשלום הוא בנו.    מרד אבשלום בא כתוצאה מחטא דוד, ולכן דוד ביקש למות במקום אבשלום.

ב וַיֻּגַּד לְיוֹאָב, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם, תרגום: המלך בכה והתאבל על מות אבשלום.מלבי"ם: יואב ידע שדוד יצטער על מות בנו, אך לא חשב שדוד יתאבל כ"כ, וזה סימן שדוד חשב שאבשלום נהרג שלא כדין.

ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, מצודות: הישועה והניצחון על אנשי אבשלום הפכו לאבל לכל אנשי דוד, במקום לשמוח על שניצחו במלחמה.

 כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, מלבי"ם: כי אנשי דוד שמעו ביום הניצחון, לֵאמֹר: נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ, רד"ק: המלך עצוב על מות בנו אבשלום.

 מלבי"ם: כל העם לא ידע שדוד יתאבל על בנו, אך באותו יום, לאחר שראו את תגובת דוד, הבינו שיש להתאבל על אבשלום.

ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר, מצודות: חיילי דוד התגנבו לתוך העיר מחניים, בשקט ובסתר, במקום להיכנס בקול גדול של ניצחון. כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה, מצודות: נכנסו כדרכם של חיילים מובסים החוזרים אל העיר בשקט ובהסתר. כי שמעו שדוד עצוב על מות אבשלום.

ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו, מצודות: דוד כיסה את פניו, כדרך האבלים. וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, תרגום: דוד צעק בקול רם: "בני אבשלום, אבשלום בני בני.

ו וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, מצודות: יואב הגיע אל ביתו של דוד המלך, וַיֹּאמֶר יואב: הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ, מצודות: היום ביישת את כל עבדיך שהיום הצילו אותך, ואת בניך ובנותיך, ונשותיך ופילגשיך. אתה מתאבל על אבשלום, ובכך אתה מבייש את כל עבדיך שהצילו אותך ואת משפחתך.

ז לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ, מצודות: אתה אוהב את שונאיך, אתה אוהב את אבשלום ששנא אותך וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ, מצודות: ובכך שאתה אוהב את שונאיך, אתה שונא את אוהביך, אתה כועס על אוהביך שהצילו אותך מאבשלום.

כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, רד"ק: בזה שאתה מתאבל על אבשלום, אתה כאילו אומר.

 כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים, מצודות: שאין לך שרים ועבדים, ששריך ועבדיך אינם נחשבים לכלום, כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ, מצודות: בזה שאתה מתאבל על אבשלום, אני יודע, שאם אבשלום היה חי וכולנו מתים, היה זה טוב בעיניך. עדיף לך שכולנו היינו מתים, ושאבשלום היה חי, שהרי אין מציאות שגם אנחנו נהיה חיים וגם אבשלום יחיה.

מלבי"ם: בזה שאתה מעדיף את האינטרס של בנך על פני האינטרס של כל הממלכה, אתה מראה שאין לך כלל עבדים ושהמלכות כלל לא מעניינת אותך.

ח וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ, מצודות: ועתה, תזדרז ותדבר אל עבדיך וחייליך דברים טובים שיהיו מקובלים על ליבם, על הניצחון במלחמה.

 כִּי בַה' נִשְׁבַּעְתִּי, מצודות: כי אני נשבע בשם ה', כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא, מצודות: שאם אינך יוצא לדבר עם עבדיך, אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, מצודות: לא יהיה אף אחד שיישאר ללון איתך. אתה תימאס על כל עבדיך, וכולם יעזבו אותך, כי אתה מתאבל על אויביך, ולא אכפת לך מאוהביך.

 וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה, מצודות: אם כולם יעזבו אותך, זה יגרום לך רעה גדולה מכל הדברים הרעים שקרו לך מאז שהיית נער ועד עכשיו.

ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר, תרגום: דוד קם וישב בשער העיר מחניים.

וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ, מצודות: מי שראה את דוד יושב בשער אמר לאלו שהיו שם.

לֵאמֹר: הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, מצודות: אמרו לעם: הנה דוד המלך יושב בשער העיר מחניים. וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מצודות: כל אנשי דוד הגיעו אל שער העיר מחניים כדי לראות אותו. וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו וכל אנשי אבשלום ברחו לעריהם.

מלבי"ם: אנשי ישראל אמרו שלא היה ראוי שדוד יברח מפניו של אבשלום.

י וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: כל שבטי ישראל התווכחו זה עם זה לֵאמֹר, מצודות: כך אמרו השבטים זה לזה: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם,

מצודות: דוד המלך הציל אותנו מיד אויבינו ומיד הפלשתים, ולמרות שהוא היה מספיק חזק כדי לנצח במלחמות, הוא ברח מפני אבשלום, כי לא רצה להילחם נגד בנו.

יא וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה, מצודות: ואילו אבשלום, שמשחנו אותו למלך עלינו, מת במלחמה נגד דוד. זה סימן שה' עוזר לדוד.

וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ, מצודות: ועכשיו, למה אתם שותקים ואינכם מחזירים את המלך דוד למלוך עלינו?

יב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, מצודות: דוד שלח שליחים אל צדוק ואל אביתר הכוהנים. לֵאמֹר, תרגום: כך אמר שליחי דוד לצדוק ואביתר,

 דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר: לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, מצודות: למה תהיו האחרונים בישראל להחזיר את דוד למלכותו?

מלבי"ם: למרות שעם ישראל החליט להחזיר את דוד למלכותו, לא היה מישהו שנטל את היוזמה לעשות  זאת, ולכן יזם דוד שאנשי יהודה ייקחו על עצמם את החזרתו למלכות.

 וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, מצודות: הרי דברי כל ישראל, שאמרו להחזיר את דוד לביתו, הגיעו אל המלך, וכל העם רוצה להחזיר את דוד למלכותו, ואם כן, מדוע שאתם תהיו האחרונים להחזיר את דוד למלכותו?

יג אַחַי אַתֶּם, מצודות: צדוק ואביתר אמרו: אתם הרי אחי, אנחנו משבט אחד.

 עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, מצודות: אתם הרי קרובי, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ ולמה דווקא שאתם תהיו האחרונים להחזיר את המלך למלכותו.

רד"ק: הסכמת ישראל להחזיר את דוד למלוכה נודעה לדוד תוך כדי אמירת דברי השליחות לצדוק ואביתר.

יד וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ, מצודות: דוד  לצדוק ואביתר: אני מבקש שגם תאמרו לעמשא, הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, רד"ק: אתה קרוב משפחתי, אתה אחייני.

 כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹוקִים וְכֹה יוֹסִיף, מצודות: אני נשבע בשם ה', 

אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב, מצודות: אתה עֲמָשָׂא תהיה השר שממונה על הצבא במקומו של יואב שהרג את אבשלום.

מלבי"ם: בדברים אלו הפיג דוד את חששם של זקני יהודה שיהרוג אותם כי השתתפו במרד אבשלום. אמר שלא יהרוג אותם כי הם אחיו.

רלב"ג: 3 סיבות למינוי עֲמָשָׂא: א. כדי שעֲמָשָׂא לא ימשיך למרוד נגדו.

ב. בגלל דברי יואב שלא יצטער על מות אבשלום.

ג. נאמר לדוד שיואב הוא זה שהרג את אבשלום.

טו וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה, מצודות: בדברים אלו הטה דוד בקלות את לב כל אנשי יהודה עד שכולם הסכימו להמליך אותו עליהם. כְּאִישׁ אֶחָד,

 רד"ק: עֲמָשָׂא הוא שהטה את לב אנשי יהודה.

מצודות: אנשי יהודה כאיש אחד. יותר קשה לשכנע קבוצה מאשר לשכנע אדם אחד, וכתוב שדוד הצליח לשכנע את אנשי יהודה כאילו היו רק אדם אחד ולא קבוצה שלמה של אנשים עם דעות שונות.

 וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ: שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ, תרגום: חזור עם כל עבדיך לירושלים למלכותך.

טז וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ לירושלים, וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן נהר הירדן, וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן, תרגום: שבט יהודה נאסף בגלגל, כדי לבוא לקראת דוד המלך ולהעביר אותו את נהר הירדן.

יז וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, תרגום: שמעי בן גרא משבט בנימין שהיה גר בעיר בחורים, מיהר וירד לקראת דוד המלך, יחד עם אנשי שבט יהודה.

יח וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן, מצודות: יחד עם שמעי בן גרא, היו עוד אלף אנשים משבט בנימין. וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל,

מצודות: וכן ירד לקראת דוד ציבא משרת ביתו של שאול, וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ, מצודות: 15 בני ציבא ו 20 עבדיו.

 וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מצודות: שמעי, ציבא ואנשיהם, עברו את הירדן, וכך, על ידי שהם באו לקראת דוד, הם הראו לו שהם עבדיו,

רש"י:  צליחה היינו בקיעת הירדן, והכוונה שחילקו את הירדן בכך שעברו במקום שהיה מיועד לעבור בו.

יט וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, מצודות: וכן העבירה המשלחת של שמעי וציבא ספינה כדי להעביר בה את משפחתו של המלך, 

וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו, מצודות: רצו לעשות מעשה שיהיה טוב בעיני דוד, וכדי להחניף לו, כדי שהוא ימחל לשמעי על חטאו.

 וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, מצודות: בזמן שדוד המלך עבר בירדן, שמעי בן גרא נפל לפניו כדי להתחנן בפניו שימחל לו על חטאו.

מלבי"ם: הכוונה היא שהחזרת דוד למלכותו לא הייתה על תנאי שלא יהרוג את מי שהשתתף במרד אבשלום, אלא שדוד יעשה כחכמתו לכל מי שהשתתף במרד, וזו הסיבה ששמעי ראה צורך ללכת לדוד.

כ וַיֹּאמֶר שמעי אֶל הַמֶּלֶךְ: אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן, מצודות: אדוני המלך! אל תחשיב את השתתפותי במרד אבשלום לחטא, הרי כמעט כולם השתתפו עם אבשלום במרד.

מלבי"ם: לאחר שדוד היה עובר את הירדן, הוא היה נחשב למלך שאינו יכול למחול על כבודו, ולכן שמעי ניצל את הזמן שנותר עד שדוד עבר את הירדן.

וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם, מצודות: ואדוני המלך! אל תזכור לי את החטא שחטאתי כשיצאת מירושלים, החטא ששאר העם לא חטא בו. אל תזכור את הקללות שקיללתי אותך בהם.

לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּו, מצודות: אל תתייחס לקללות שקיללתי אותך.

כא כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי, מצודות: כי אני בעצמי יודע שחטאתי, ואני מתחרט על מעשיי. וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף

מצודות: כל ישראל נקראו בית יוסף כי יוסף כלכל את כולם במצרים, למרות היחס שקיבל מאחיו.

 רלב"ג: כל ישראל נקראו יוסף כי רוב מושלי ישראל היו מבני יוסף.

 רד"ק: השבטים: מנשה, אפרים ובנימין, נקראו בית יוסף, כי יוסף היה ראש שבטים אלו.

לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, מצודות: ואני הייתי הראשון מישראל שירדתי לכאן כדי לקבל את פניך ולהראות לך שאני נכנע לפניך,

רש"י: שמעי אמר לדוד שאם הוא יקבל אותו חזרה, למרות שהיה ראש המורדים, כולם יבינו שדוד לא מתכוון להרוג אותם והם יחזרו אליו.

אך אם דוד יהרוג אותו, יפחדו כל ישראל לחזור אליו, שמא יהרוג דוד את כל מי שמרד בו.

 רבינו ישעיה: שמעי אמר לדוד שלמרות שהוא חייב מיתה, הוא בכל זאת בא לבקש מחילה ואינו חושש שדוד יהרוג אותו – בגלל צדקותו של דוד.

כב וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר  על שמעי, הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ ה', מצודות: האם בעבור בקשת הסליחה הקטנה של שמעי, הוא לא יומת על שהוא קילל את דוד שנמשח למלך על ישראל בציווי ה'?

כג וַיֹּאמֶר דָּוִד לאבישי: מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה, מצודות: בני צרויה יואב ואבישי, למה אנחנו שונאים זה את זה, למה אתם עושים מעשים שאיני חפץ בהם.

 כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן, מצודות: במעשיכם, אתם גורמים שב"י יתלוננו עליי ואני עלול לאבד את המלוכה. הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל,

מצודות: האם ראוי שהיום יומת אדם מישראל? כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, מצודות: הרי היום החזירו אותי למלכותי והדבר נחשב כאילו שאני מתחיל מחדש למלוך על ישראל, ואם אני אהרוג את שמעי, יחשבו שאהרוג את כל מי שתמך באבשלום, וממילא כל מי שהשתתף במרד יחשוש ממני ויסרב להחזיר אותי למלוכה.

כד וַיֹּאמֶר דוד הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי: לֹא תָמוּת, מצודות: אני מקבל את כניעתך, ואתה לא תמות על שקיללת אותי,

מצודות: דוד לא הרג את שמעי כי פחד שעל ידי זה הוא יאבד את המלוכה.

רש"י: עד עכשיו הייתי בטוח שאם אדם חשוב כמו שמעי קילל אותי, הרי שזה סימן משמים שתפסק מלכותי, ועתה, כששמעי התחרט, אני בטוח שאני חוזר למלכותי.

מצודות: שמעי לא ימות על חטא זה, אך יהיה חטא אחר שימות בו, ע"י שלמה.

 וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ, מצודות: דוד נשבע לשמעי שלא יהרוג אותו.

כה וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, מצודות: מפיבשת נכד שאול יצא לקראת דוד הבא לירושלים, 3 דברים שמפיבשת נהג בהם לאורך כל הזמן של מרד אבשלום כדי להראות שהוא כואב על המרד בדוד. 1 וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו, תרגום: לא רחץ רגליו. (רש"י: לא הסיר השערות שבין רגליו. רלב"ג: לא גזז ציפורני רגליו) 2 וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ, מצודות: מפיבשת לא סיפר את שערות השפם שלו.

 3וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס, מצודות: ולא כיבס את בגדיו.

 לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם, מצודות: מפיבשת לא עשה את כל הפעולות האלו מאז דוד המלך ברח מאבשלום, ועד שחזר לירושלים.

כו וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם, מלבי"ם: עד עתה היה מפיבשת מחוץ לעיר במקום מחבוא, ורק כשדוד נכנס אל העיר, הוא נכנס לתוך העיר.

לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, מצודות: כאשר דוד המלך הגיע לירושלים, מפיבשת יצא לקראתו, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ למפיבשת: לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת? מצודות: למה לא באת איתי מירושלים כאשר ברחתי מאבשלום.

כז וַיֹּאמַר לדוד: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי, מצודות: אדוני המלך! לא יצאתי איתך מירושלים כי עבדי, ציבא, רימה אותי, כִּי אָמַר עַבְדְּךָ, אני, רציתי: אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ, רד"ק: התכוונתי לשים אוכף על האתון, ולרכב עליה אליך המלך, כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ, מצודות: אני חיגר וצולע, ואיני יכול ללכת, ולכן הייתי צריך חמור. אך, ציבא לקח ממני את החמור ורכב לבדו אל המלך.

מלבי"ם: דוד האמין לציבא כי מפיבשת לא הלך עם דוד בשעת צערו ומפיבשת לא חשש לשבת בירושלים עם המורדים. עתה התברר שמפיבשת נשאר בירושלים אך הצטער בצערו של דוד בכך שלא התרחץ והסתפר.

כח וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, מצודות:אני יודע שציבא ריכל עליי בפני אדוני המלך, ואמר עליי לשון הרע. הוא אמר לך שלא יצאתי איתך בגלל ששמחתי על שמרדו בך, וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹוקִים, מצודות: ואתה אדוני המלך דוד, הנך כמלאך ה', היודע להבחין בין אמת לשקר וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, מצודות: אתה יכול לעשות מה שאתה רואה לנכון, ואני בטוח שהחלטתך תהיה נכונה,

כט  כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, מצודות: כל משפחתי היו חייבים במוות, כי שאול סבי רצה להרוג אותך,

 וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, מצודות: במקום להרוג אותי נתת לי להיות מאוכלי שולחנך, וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ,

מצודות: ואיזו זכות נוספת יש לי אצלך ומה עוד אני יכול לבקש ממך? די לי ששמת אותי באוכלי שולחנך, ואם נתת את הנחלה שלי לציבא, הדבר מקובל עליי, שהרי לא מגיע לי אפילו שתשים אותי באוכלי שולחנך.

ל וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, למפיבשת: לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ, מצודות: למה אתה מדבר הרבה? אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה,

מצודות: ציוויתי שאתה וציבא תחלקו ביניכם את כל הנחלה. פסקתי לחלק את השדה, ולמרות שציבא שיקר, איני יכול לחזור בי מהפסק.

רד"ק בשם חז"ל: כשדוד אמר שצריך לחלק את הנחלה, יצאה בת קול ואמרה שמלכותו תתחלק כי היה צריך להאמין למפיבשת.

 רלב"ג: דוד לא ידע למי להאמין, ולכן ציווה לחלק את השדה.

 מלבי"ם: מלכתחילה רצה דוד שיחלקו את השדה, ולא שציבא יקבל את כל השדה. דוד לא יכל לחזור בו ממה שאמר כי לא ניתן להחזיר פסק הדין של מלך.

אלא שאמר שמלכתחילה כוונתו הייתה שציבא ומפיבשת יחלקו את השדה, ולא יהיה בזה עוול למפיבשת כי בכל מקרה היה צריך לשלם לציבא חצי מיבול השדה כתמורה לאריסותו.

לא וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ: גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח, מצודות: לא ארגיש רע גם אם ציבא ייקח את כל הנחלה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ,

מצודות: מה שחשוב לי שאתה, אדוני המלך, חזרת אל ביתך בשלום.

  דברי חז"ל: מפיבשת אמר לדוד שהוא קיבל לשון הרע עליו, ויש לו טענה כלפי ה' שהחזירו בשלום אל מלכותו.

לב וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵהעיר רֹגְלִים, וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן, מצודות: ברזילי עבר את הירדן עם דוד, כי רצה ללוות אותו במעבר הירדן.

לג וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, תרגום: ברזילי היה מאוד זקן, בן 80,

 וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם, מצודות: ברזילי סיפק לדוד המלך מזונות בשעה שישב במחניים. רלב"ג: ברזילי כלכל את דוד כשחזר מירושלים.

כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד, מצודות: כי היה אדם עשיר מאוד והייתה לו יכולת לכלכל את דוד.

לד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי: אַתָּה עֲבֹר אִתִּי, את הירדן, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם, תרגום: אני אספק את צרכיך כשתשב איתי בירושלים.

לה וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם, מצודות: כמה שנים נותרו לי לחיות אם אעלה עם המלך לירושלים ואתענג שם?

הרי אני זקן, ולא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות, ואין תועלת מכך שאעלה איתך לירושלים.

לו בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, מצודות: אני הרי היום בן 80 שנה, ונותר לי זמן מועט לחיות, הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע, מצודות: אתה רוצה לכבדני בכך שאוכל על שולחנך, אך איני יודע להבחין בין טוב לרע? אני זקן מידי כדי ליהנות מהכבוד.

אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה, מצודות: ואם אתה רוצה שאוכל על שולחנך ואטעם מעדנים, הרי אני זקן מידי ואיני מרגיש את טעם המאכל והשתייה שאני אוכל ושותה.

 אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת, מצודות: ואם אתה רוצה שאוכל על שולחנך, ואשמע את השירים ששרים לפניך, הרי אני זקן מכדי לשמוע את קול הזמרים והזמרות ששרים לפניך, וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ולמה שאהיה לנטל עליך אדוני המלך.

רש"י בשם חז"ל: ברזילי היה שטוף בזימה ולכן קפצה עליו הזקנה.

לז כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ, מצודות: אדוני המלך! לאחר שתעבור את הירדן, אלך איתך מעט ואלווה אותך, 

מלבי"ם: ברזילי אמר לדוד שהוא כמעט לא עשה דבר, רק ליווה אותו מעט.

וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת, מצודות: ואם אתה רוצה להחזיר לי טובה, אל תגמול לי בזה שתושיב אותי על שולחנך, כי לי לא תהיה תועלת מכך.

רד"ק: אחרי שאשב אצלך מעט, אתה תרצה שאחזור אל עירי.

לח יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי, תרגום: אני, אחזור עכשיו לרוגלים שבה אני גר, ואקבר במקום שנמצאים קברי אבי ואימי.

 וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, מצודות: בני, עבדך כִמְהָם, יעבור במקומי לירושלים איתך אדוני המלך. וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ,

מצודות: ולכִמְהָם תעשה את הטוב בעיניך, ובזה תחזיר לי טובה על שכלכלתי אותך במחניים.

לט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם, מצודות: גם בלי בקשתך, הייתי רוצה שכִמְהָם יעבור איתי ושיאכל על שולחני. וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ,

מצודות: ואני אעשה לכִמְהָם את כל מה שהיית רוצה שאעשה לו. וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, מצודות: כל מה שתרצה שאעשה, אעשה, כגמול על שכלכלת אותי במחניים. אתה תבחר את הדרך שבה אגמול לך על שכלכלת אותי.

מ וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן, תרגום: כל אנשי דוד עברו את הירדן, וְהַמֶּלֶךְ עָבָר, תרגום: גם דוד המלך עבר את נהר הירדן.

 וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ, תרגום:דוד נשק לברזילי, ובירך אותו לשלום וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ.

מא וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה, תרגום: דוד עבר את הירדן במקום שנקרא גלגל.

 וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ, תרגום: כִמְהָן עבר את הירדן אתו, וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, תרגום: כל אנשי יהודה השתתפו בהעברת דוד המלך את הירדן,

 וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל, רד"ק: גם חלק מעם ישראל השתתף בהעברת דוד את הירדן, אותם אנשי ישראל שברחו עם דוד מאבשלום, העבירו אותו את הנהר.

מב וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ, תרגום:אנשי ישראל הגיעו אל דוד בגלגל. וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שאלו: מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן, מצודות: מדוע העבירו אנשי יהודה אותך ואת משפחתך את נהר הירדן בסתר,רד"ק: אולי אנשי ישראל דיברו כך אל אנשי דוד, או שדיברו על דוד בלשון נסתר לכבודו.

 מלבי"ם: אנשי ישראל אמרו לשבט יהודה שלו דוד היה עובר את הירדן לבד, לא הייתה להם טענה, כי דוד היה מראה שאינו צריך את שאר אנשי יהודה. אך דוד עבר את הירדן עם אנשי יהודה, וזה מראה שהוא חשב שצריך להשתמש בכוח כדי להחזיר לעצמו את המלוכה. זו הייתה טענת אנשי ישראל.

 וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ, רד"ק: מדוע העבירו אנשי יהודה את אנשיך בסתר? מהאופן שבו העבירו אותך נראה כאילו לא כולם רוצים בחזרתך למלכות, כאילו אלו שלא השתתפו בהעברתך את הירדן, לא רוצים בחזרתך למלכות.

מג וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מצודות: אנשי יהודה ענו לאנשי ישראל. כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי, מצודות: אנחנו הגענו ראשונים כדי להעביר את דוד ואת משפחתו בירדן, כי דוד משבטנו, וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה,

מצודות: ולמה אתם כועסים על כך שבאנו ראשונים? הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ, מצודות: האם אכלנו משהו מהמלך בזה שהגענו ראשונים?

 אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ, מצודות: האם המלך נתן לנו מתנה על זה שהגענו ראשונים? מדוע אתם כועסים על כך שהעברנו לבד את המלך? הרי לא הפסדתם דבר מכך שהעברנו אותו לפני שהגעתם.

מד וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר: ענו אנשי ישראל, עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ, מצודות: יש לי 10 חלקים במלך, כי אנחנו עשרה שבטים.

רד"ק: שבט בנימין נכלל עם שבט יהודה ולכן לשאר ב"י יש 10 חלקים במלך.

רש"י: למרות שדוד שייך לשבט יהודה, עדיין יש לי בו 10 חלקים כי אנחנו 10 שבטים.

וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ, מצודות: אנשי ישראל רוצים במלכות דוד יותר ממה שבני יהודה רוצים בו, למרות שדוד הוא משבטך. וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי,

מצודות: ולמה ביזית אותי, ועשית את הדברים כך שייראה שאיננו רוצים שדוד יחזור למלכותו ורק אתם רוצים בכך.

 וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי, מצודות: האם לא הגיע למלך מה שאמרתי בהתחלה שאני רוצה שדוד יחזור למלכותו? אנשי ישראל רצו להחזיר את דוד למלכות עוד לפני שאנשי יהודה רצו בכך.

 וַיִּקֶשׁ = קושי. דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מצודות: אנשי שבט יהודה אמרו דברים קשים יותר לאנשי ישראל, ממה שאמרו אנשי ישראל לאנשי שבט יהודה, למרות שבפסוק לא כתוב בדיוק מה הם אמרו.

רש"י: השוו דברי יהודה לדברי ישראל. ישראל הראו ליהודה את האיגרת שבו דוד כתב לזקני יהודה ושאל אותם למה שיהיו אחרונים להשיב את המלך.

רלב"ג: דוד היה משבט יהודה, לכן דבריהם היו קשים ומוצדקים יותר.

 רד"ק: ב"י ראו שדוד שתק ולא הגן עליהם מול אנשי שבט יהודה, ולכן  הצטרפו למרד של שבע בן בכרי.

 מלבי"ם: בשל הוויכוח בין יהודה לישראל, התעורר שבע בן בכרי למרוד בדוד.

משה	דוד
הוציא ישראל ממצרים. נלחם בסיחון ועוג.מלך על ישראל ויהודה.בנה מזבח והקריב קורבנות.נתן 5 חומשי תורה.	הוציא ישראל משעבוד. נלחם באויביו מסביב.מלך על ישראל ויהודה.בנה מזבח והקריב קורבנות.נתן 5 ספרי תהילים, (מדרש תהילים א ב בובר ב א).

פרק כ א הסיבות למרד שבע בן בכרי:

דוד: 1. העדיף את שבט יהודה, 2. הדיח את יואב ומינה את עמשא שר צבא אבשלום, בכך הכין תשתית למרד הבא.

וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מצודות: במקרה הזדמן למקום הוויכוח בין יהודה לישראל, אדם רשע בשם שבע בן בכרי, אִישׁ יְמִינִי, תרגום: שבע בן בכרי היה משבט בנימין, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר, מצודות: שבע בן בכרי תקע בשופר כדי להכריז על תחילת המרד בדוד, ואמר:

 אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, מצודות: אין לנו חלק במלכותו של דוד –  אין מקום לוויכוח בין ישראל ליהודה, כיוון שאיננו מקבלים את דוד למלך עלינו. וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי, מצודות: ואין לנו נחלה, חלק, במלכותו של בן ישי, במלכותו של דוד.

 אותה הכרזה הכריז ירובעם כשפיצל את המלוכה אחרי מות שלמה.

אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל, תרגום: כל אחד מישראל יכול לחזור לעירו.

ב וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מצודות: כל אנשי ישראל הסתלקו מדוד, והלכו אחרי שבע בן בכרי. וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם, תרגום: ואנשי שבט יהודה ליוו את דוד מלכם מנהר הירדן ועד לירושלים.

ג וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם, תרגום:דוד הגיע לביתו בירושלים. 

וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת, מצודות:  דוד לקח את 10 הפילגשים שהשאיר כדי לשמור על הבית, ושם אותם בבית שבו היו אנשים ששמרו עליהן.

 וַיְכַלְכְּלֵם, מצודות:  דוד גם סיפק לפילגשים את האוכל שהיו צריכות, וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא, מצודות:  דוד לא המשיך את קשר הנישואים עמן.

 מלבי"ם: דוד רצה להראות שלאבשלום היה דין של הדיוט ולכן היה אסור לו לבוא על פילגשיו לאחר שהדיוט השתמש בהן.

 וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת תרגום: = שמורות. עַד יוֹם מֻתָן, מצודות:  הפילגשים היו "קשורות" עד ליום מותן, לדוד.

 אַלְמְנוּת חַיּוּת,  מצודות: מחלוקת חז"ל האם הפילגשים היו אסורות על דוד כי אבשלום בא עליהן או שהיו מותרות לו אך דוד נמנע מהן.

תרגום: הפילגשים לא נישאו כי היו אלמנות שהבעל שלהן היה עדיין חי. כי להדיוט אסור להתחתן עם נשות המלך.

ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא, שר צבאו,  מצודות: דוד פנה אל אבישי ולא אל יואב כי כעס על יואב שהרג את אבשלום.

הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, דוד נהג כפי שיעץ אחיתופל בזמנו לאבשלום, לא לאפשר למורד להתארגן ולהתכונן, אלא לתקוף אותו במהירות, ולכן היה חיוני שהגיוס יסתיים תוך 3 ימים.  

מצודות: אסוף את כל החיילים שביהודה, תוך 3 ימים, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד, מצודות: ולאחר שתאסוף את כולם, תחזור, ואני אמנה אותך לפקד עליהם.

ה וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה, מצודות: עמשא הלך לאסוף את כל החיילים שביהודה, וַיּוֹחֶר מִן הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ, מצודות: עמשא התעכב יותר מהמועד שקבע לו דוד. לקח לו יותר משלשה ימים להזעיק את כל החיילים שביהודהֹ.

ו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי: עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם, מצודות: העיכוב המונע מאתנו מלצאת ולהילחם נגד שבע בן בכרי, יגרום לכך ששבע בן בכרי יזיק לנו יותר מהנזק שגרם לנו אבשלום. אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ, מצודות: קח את עבדי המלך, ולא אמר עבדיי, כי זה דרך המקרא.

 רד"ק: הכוונה לעבדי יואב שהיה מכובד מאבישי ולכן דוד קרא לו אדונו.

וּרְדֹף אַחֲרָיו, מצודות: אחרי שבע בן בכרי, פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת, מצודות: כי אם נתעכב ולא נרדוף אחריו מיד, שבע בן בכרי ימצא ערים מבוצרות וייכנס אליהן.

 וְהִצִּיל עֵינֵנוּ, מצודות: כך יינצל בן בכרי מאיתנו, ולא נראה מה הוא עושה.

ב. שבע יפריש את עינינו מאיתנו, כלומר: יעלם ממנו. תרגום: יציק לנו. 

רד"ק: וְהִצִּיל עֵינֵנוּ, יסיר את דעתנו ולא נוכל לדעת איפה הוא.

ז וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב, מצודות: גיבורי יואב רדפו אחרי שבע בן בכרי.

 וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, רד"ק: היו 2 משפחות בשם הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, שהיו חברי המלך, ובניה עמד בראשם.

רש"י: הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, בניה היה אחראי על האורים ותומים.

  רלב"ג: הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, משפחות שמהם היו ממנים את דייני הסנהדרין.

מצודות: הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, קלעי וקשתי דוד, חיילי דוד המובחרים, רדפו אחרי שבע בן בכרי.

 וְכָל הַגִּבֹּרִים וכל הגיבורים של דוד הלכו גם כן לרדוף אחרי שבע בן בכרי, וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי

תרגום: אנשי יואב, הכרתי והפלתי וגיבורי דוד, יצאו מירושלים במרדף אחרי שבע בן בכרי.

ח הֵם עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, מצודות: כאשר אנשי יואב, הכרתי והפלתי וגיבורי דוד, הגיעו למקום סמוך לאבן הגדולה שבגבעון.

גִבְעוֹן הייתה בנחלת בנימין, ועמשא היה אמור לגייס ביהודה, ויתכן שיואב הרג אותו, כי חשד בו שהתכוון להצטרף למרד נגד דוד.

 וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם, תרגום: כאשר חיילי דוד הגיעו סמוך לאבן הגדולה שבגבעון, עמשא בא מולם, וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ, מצודות: יואב לבש בגדיו,

רד"ק: לְבֻשׁוֹ,  לבוש = שם כללי, ומִדּוֹ = אחד מפרטי הלבוש. 

מלבי"ם: לְבֻשׁוֹ, לבוש מיוחד שהיה לשרי הצבא.

וְעָלָיו, מצודות: ועל לבושו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו חגר חרב צמודה למותניו, בְּתַעְרָהּ, מצודות: בדרך כלל החרב הייתה חגורה על הירך. אך יואב חגר את החרב על מותניו, כדי שיהיה לו קל לשלוף אותה בלי שעמשא ישים לב.

 וְהוּא יָצָא, רד"ק: יואב יצא מהעיר גבעון. מצודות:  יואב יצא מהאבן הגדולה ששם היו הוא ואנשיו, והלך לקראת עמשא,

 וַתִּפֹּל, מצודות: החרב נפלה מנרתיקה, כאשר יואב התכופף.

מלבי"ם: מלכתחילה לא יצאו להרוג את עמשא, אלא לרדוף אחרי שבע בן בכרי. הריגת עמשא לא הייתה מתוכננת.

ט וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא: הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי? מצודות: עמשא אחי, האם שלום לך? וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ, מצודות: יואב אחז בזקן עמשא ביד ימינו, כאילו כדי לנשק אותו.

י וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב, מצודות: עמשא לא נזהר מהחרב שהייתה ביד יואב כי יואב הרים את החרב שנפלה ביד שמאל, ולא ביד ימין.

 וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ, מצודות: יואב הכה את עמשא בליבו. ב. הַחֹמֶשׁ, הדופן החמישית במקום שנמצא המרה.

 וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה ושפך את מעיו של עמשא על הארץ. וְלֹא שָׁנָה לוֹ, מצודות: יואב לא היה צריך להכות את עמשא שנית, כי עמשא מת כבר במכה הראשונה, וַיָּמֹת, 

 וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף,  מצודות: ביחיד, היינו שכל אחד מהם רדף.

אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מצודות: יואב ואבישי אחיו רדפו אחרי שבע בן בכרי.

יא וְאִישׁ עָמַד עָלָיו מִנַּעֲרֵי יוֹאָב, מצודות: אחד ממשרתי יואב עמד ליד עמשא, כדי למנוע מכל האנשים להתעכב ליד גופתו.

 וַיֹּאמֶר: מִי אֲשֶׁר חָפֵץ בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר לְדָוִד אַחֲרֵי יוֹאָב, מצודות: מי שחפץ ביואב ומי שאוהב את דוד – שילך אחרי יואב ולא יתעכב כאן.

יב וַעֲמָשָׂא מִתְגֹּלֵל בַּדָּם בְּתוֹךְ הַמְסִלָּה, מצודות: גופת עמשא התגלגלה בדם שנשפך ממנו, באמצע המסילה, הדרך המרכזית שבה כולם הלכו.

 וַיַּרְא הָאִישׁ כִּי עָמַד כָּל הָעָם, מצודות: משרת יואב שעמד קרוב לעמשא, ראה שכל אדם שהתקרב, נעצר ליד הגופה, ולא התקדם כפי שביקש מהאנשים.

 וַיַּסֵּב אֶת עֲמָשָׂא מִן הַמְסִלָּה הַשָּׂדֶה, מצודות: משרת יואב גרר את הגופה מהמסילה לתוך שדה. וַיַּשְׁלֵךְ עָלָיו בֶּגֶד, מצודות: וכיסה אותה בבגד.

 כַּאֲשֶׁר רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו וְעָמָד, מצודות: כי ראה שכל מי שעבר ליד הגופה, נעצר ועמד שם.

יג כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה, מצודות: כאשר הוזזה הגופה מהמסילה,  רש"י: כאשר נמשך מִן הַמְסִלָּה.

עָבַר כָּל אִישׁ אַחֲרֵי יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מצודות: המשיכו כולם ללכת אחרי יואב ולרדוף אחרי שבע בן בכרי.

יד וַיַּעֲבֹר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה וְכָל הַבֵּרִים, מצודות: יואב עבר בכל שבטי ישראל ואסף חיילים שילכו אתו. הערים שבהן עבר היו אבל, בית מעכה ומחוז שנקרא ברים.

רש"י: שבע בן בכרי עבר בכל המקומות הללו כדי שימליכו אותו עליהם.

 רד"ק: הַבֵּרִים, הם מקומות סמוכים לבארות שהיו לשבט בנימין.

 וַיִּקָּהֲלוּ וַיָּבֹאוּ אַף אַחֲרָיו אנשי ישראל נאספו גם הם והלכו אחרי יואב.

רד"ק: השוואה לשבע בן בכרי. כשם שהוא הצליח לאסוף אנשים רבים שילכו אחריו, כך גם יואב הצליח לאסוף אנשים רבים שילכו אחריו.

טו וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה,

רד"ק: המקום נקרא אבל בית מעכה כי הייתה עיר נוספת שנקראה בשם אבל, ועיר זו הייתה סמוכה לבית מעכה וכך הבדילו בינה לבין העיר האחרת.

 רלב"ג: העיר נקראה בשתי שמות: אבל ובית מעכה.

מצודות: יואב ואנשיו באו והטילו מצור על שבע בן בכרי במקום שנקרא אָבֵל בֵּית מַּעֲכָה, וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר,

מצודות: יואב ואנשיו שפכו סוללה = תל עפר גבוה, ליד חומת העיר, כדי שיוכלו מהסוללה לעבור מעל לחומה ולכבוש את העיר.

 וַתַּעֲמֹד בַּחֵל, מצודות: צבא יואב נעמדו בחל = חומה קטנה שנמצאה סמוך לחומה הגבוהה. הם בנו חומה קטנה לפני החומה הגדולה, ויואב כבר עבר את החומה הקטנה, והיה בדרכו אל עבר החומה הגדולה.

רד"ק: חֵל: חומה שהגיעו אליה ע"י סוללה, או חפירה שהייתה לפני החומה.

 רלב"ג: חֵל, חומה פנימית וחיילי יואב כבר הרסו את החומה החיצונית והגיעו אל החומה הפנימית.

 רבינו ישעיה: חֵל, תושבי העיר עמדו בפחד.

 וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם, תרגום: חייל יואב התייעצו איך לְהַפִּיל הַחוֹמָה, מצודות: חיילי יואב התחילו להבקיע את החומה הגדולה שהקיפה את אָבֵל בֵּית מַּעֲכָה.

טז וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר אישה חכמה קראה בקול גדול מהעיר אבל בית מעכה. המדרש: הייתה זו סרח בת אשר, רד"ק: אם כך הייתה מאוד זקנה, וברור שזכתה לאריכות ימים וחיה יותר מ 250 שנה, שהייתה מבאי מצרים.

 שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ, תרגום:  האישה החכמה קראה: חיילי יואב שמעו! תאמרו ליואב שיתקרב אליי ואדבר אליו.

יז וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ אל האישה החכמה, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה  שאלה: הַאַתָּה יוֹאָב, רש"י: האתה הוא יואב שנאמר עליך שאתה חכם?

וַיֹּאמֶר ענה אָנִי, וַתֹּאמֶר לוֹ, האישה החכמה ליואב: שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ תשמע את דברי השפחה שלך, תשמע את דבריי, וַיֹּאמֶר:  לאישה החכמה, שֹׁמֵעַ אָנֹכִי.

יח וַתֹּאמֶר לֵאמֹר, מצודות: אמרה ליואב את הדברים הבאים וביקשה שיענה.

 דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, מצודות: לפני שפתחתם במלחמה נגד אבל בית מעכה, הייתם צריכים לפתוח בשלום כמו שכתוב בתורה, ולשמוע את תשובתנו.

שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל, מצודות: אם הייתם פותחים בקריאה לשלום וְכֵן הֵתַמוּ, מצודות:  היינו משלימים איתכם, ללא תנאי.

 רלב"ג: אנשי שבע בן בכרי דיברו עם אנשי העיר לפני שהגיעו לשם אנשי יואב, אך אנשי העיר לא הצטרפו למרד של שבע בן בכרי.

 רבינו ישעיה: נאמנות אנשי אבל לדוד, גדולה כ"ך, עד שכאשר היו גוזרים גזרה, היו בודקים קודם אצל אנשי אבל אם הם מוכנים לקבל עליהם גזרה זו.

 מלבי"ם: האישה החכמה אמרה ליואב שתושבי העיר מתפלאים במה חטאו שהוא בא לתקוף אותם, וכולם שואלים זה את זה מדוע מתקיפים אותם, טענו :אנחנו מאמינים בה' ונאמנים למלך ואין סיבה לתקוף אותנו.

יט אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות:  הרי היינו תמיד בעלי שלום ונאמנים בתוך ב"י, ומעולם לא הייתה לנו כוונה למרוד במלך. אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם,  מצודות: אבל בית מעכה הייתה מספקת מזון לכרכים שמסביבה, ולכן נקראת אֵם שמספקת את צרכי הערים האלו.

בְּיִשְׂרָאֵל, תרגום: למה אתה רוצה להחריב עיר גדולה בישראל?

 לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה', מצודות:  למה תשחית את הנחלה שה' הנחיל לתושבי אבל בית מעכה.

מלבי"ם: אל תשחית את העיר וגם אל תזיק לה מעט.

כ וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר לאישה החכמה: חָלִילָה חָלִילָה לִי גנאי לי וגנאי למלך, מצודות: להשחית את העיר או להרוג אנשים.

אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית, רש"י: הכפילות אומרת שגם אם היה מורד בדוד כשדוד לא היה מלך, היה חייב מיתה, וגם אם היה מורד במלך אחר ולא בדוד, היה חייב מיתה. כל שכן כאשר מרד בדוד המלך שחייב מיתה.

כא לֹא כֵן הַדָּבָר, מצודות: אין זה כך, איני רוצה להשחית את העיר.

 כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, מצודות: אלא שיש אדם מהר אפרים שמרד במלך דוד, ושמו שבע בן בכרי.

תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר תמסרו אותו לידיי, אפסיק את ההתקפה על העיר ואסתלק. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב: הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה, תרגום: הרי ראשו של שבע בן בכרי יושלך אליך מעל החומה.

כב וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, מצודות: האישה החכמה פנתה אל תושבי אבל בית מעכה, ושכנעה אותם בחוכמתה, שימסרו את בן בכרי ליואב.

האישה אמרה לתושבי העיר, שאם יואב וחייליו יכבשו את העיר, הם יהרגו את כל היושבים בעיר, וגם את שבע בן בכרי, וכולם יחשבו למורדים.

עדיף למסור ליואב את ראשו של שבע בן בכרי, וכך שאר תושבי העיר יינצלו.

 רש"י: אמרה לתושבי העיר שמי שמורד במלכות בית דוד חייב מיתה.

 וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב, מצודות:  אנשי אבל בית מעכה כרתו את ראשו של שבע בן בכרי והשליכו את ראשו אל יואב.

מצודות: לא מסרו את שבע בן בכרי חי, כי פחדו ששבע יגלה לדוד ואנשיו שגם תושבי אבל בית מעכה השתתפו במרד נגדו.

 וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר, מצודות: יואב תקע בשופר והודיע לאנשיו לסגת מהעיר. 

וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו, מצודות: חיילי יואב התפזרו וכל אחד מהם חזר לעירו. וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ, תרגום: ויואב חזר לירושלים אל דוד המלך.

לדוד לא נותרה ברירה , ומינה: כג וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל, דוד ניסה להפטר מיואב, אבל יואב היה חזק ממנו, וסלל את דרכו לראשות הצבא, בהרג מתחריו.

מצודות: יואב היה ממונה על כל הצבא. לאחר שיואב הרג את עמשא, דוד השאיר אותו כמפקד הצבא. וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי, דוד הכניס בכל זאת שינוי, להנהגת הצבא, ומינה את בְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע על קשתי וקלעי דוד, חיילי דוד המובחרים.

מלבי"ם: דוד רצה למנות את בניה כשר צבא, אלא שלאחר שיואב הרג את שבע בן בכרי, דוד ראה שהעם נוטה אחריו, ולכן השאיר אותו כשר צבא.

בסופו של דבר, אחרי מות דוד, שלמה מינה את  בְנָיָה ואת אבנר הרג.

כד וַאֲדֹרָם  רלב"ג: אֲדֹרָם מונה לגבות את המיסים מהגויים ולהביאם לדוד.

עַל הַמַּס, מצודות: אֲדֹרָם היה ממונה על גביית המיסים.

 מצודות: דוד הטיל מס על ב"י כי מרדו בו.

 וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר, דוד זכר שאבשלום הצליח למשוך אחריו אנשים בעזרת השמצת שיטת השיפוט של דוד, אולי לכן מינה את יהושפט בן אחילוד על לוח הזמנים של המלך. אך מלבי"ם: כתב שטענות אבשלום על בעיות במערכת המשפטית לא היו נכונות ולכן הושארו בעלי התפקידים במקומם.

רלב"ג: יהוֹשָׁפָט היה מזכיר לאֲדֹרָם לגבות את המס.

 כה וּשְׁוָא סֹפֵר מונה להיות סופר המלך, הכותב על ענייני המלוכה. רלב"ג: שְׁוָא היה כותב את החשבונות של גביית המיסים.

וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים, מצודות: צדוק ואביתר היו החשובים בכוהנים: צדוק יועד להיות כהן גדול בימי שלמה, ואביתר היה סגן כהן גדול במקום בנו אחימלך.

כו וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד, מצודות: וגם עירא היה שר חשוב אצל דוד.

מצודות: עִירָא היה משוח מלחמה במקום צדוק שהיה מיועד להיות כהן גדול. בשם חז"ל: דוד היה שולח את מתנות הכהונה לעִירָא.

רד"ק: עִירָא היה יועץ לדוד.

 מלבי"ם: דוד העביר את בניו מתפקיד השרים כדי שלא יפריעו להמלכת שלמה.

שמואל ב כ: אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד,  וְלא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי. אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְֹרָאֵל

לנו אין מגדל נישא, ראשו בעבים,לנו אין אוצר נעלם בצל הגיא –אבל יש לנו חלק בדוד, נחלה בבן ישי. נעמי שמר