שמואל א' פרק כ"ד

מערת עין גדי: פרק כד א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּידוּ לוֹ, לֵאמֹור, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. התנ"ך לא מספר כיצד התגבר שאול על הפלישתים, שבגללם נאלץ להפסיק את המרדף אחרי דוד.

בעיני שאול, המרדף אחרי דוד היה העיקר, והפלישתים היו מטרד, שמנעו ממנו להתרכז רק במרדף אחרי דוד, שבעיניו היה ה"אויב".

בנקודה זו, חדל שאול לתפקד כמלך, והפך להיות רודף אובססיבי אחרי הסיוט של חששותיו.

  ב וַיִּקַּח שָׁאוּל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל; בחור בתנ"ך הוא גם מלשון נבחר, או מהמובחר, כלומר, שאול לוקח את המובחרים שבאנשיו כדי לרדוף אחרי דוד. 3000 איש לא למלחמה נגד אויב חיצוני, אלא כנגד דוד ששאול הפך ל"אויב העם".

מצודות: מהמובחרים בחיילי ישראל. וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, מלבי"ם:  חיילים אלו בחר שאול מכלל החיילים שנאספו למלחמה בפלשתים,

עַל פְּנֵי, צוּרֵי הַיְּעֵלִים, מצודות: שאול הלך לחפש את דוד ואנשיו על פני הסלעים הגבוהים, ששם שהו היעלים,

מלבי"ם: שאול חשב שדוד יתחבא בהרים הגבוהים אבל דוד החליט להתחבא במערה שהייתה בדרך כי שאול לא יחשוב כלל לחפש אותו שם.

ג וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל, לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו; במצב הזה שאול פגיע וחשוף בפני כל מי שרוצה לפגוע בו.

שאול נכנס מהאור לחושך ולא ראה את דוד ואנשיו בירכתי המערה. כד, ג.

וְדָוִד, וַאֲנָשָׁיו, בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה, יֹשְׁבִים, מי שבא מבחוץ, מאור יום למערה חשוכה אינו רואה כלום.

מצודות: שאול נכנס למערה כדי לעשות את צרכיו, ודוד ואנשיו ישבו בסוף אותה המערה.

2 מלכים במערה אחת, אחד נלחם כדי לשרוד במלוכה, והשני, מקווה שיצליח לשמור על חייו, עד שתגיע שעתו למלוך.

 הזדמנות פז, הזדמנות חד פעמית:  ד וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ,

תרגום: הגיע היום שה' אמר לך שהוא ימסור בידיך את אויביך.

מלבי"ם: אנשי דוד ידעו שדוד נמשח למלך וגם ידעו שלא ייתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד, ולכן הגיעו למסקנה שה' רוצה שדוד יהרוג את שאול.

וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר ייִטַב בְּעֵינֶיךָ; הקם להורגך השכם להורגו.

תרגום: פה מובאים דברי אנשי דוד ולא דברי הנבואה: תעשה לשאול,  מה שאתה רואה לנכון, תעשה לשאול את מה שאתה רוצה לעשות לו.

וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹות אֶת מתחילת הפסוק נוצר רושם, שדוד עומד לקבל את עצת עבדיו, גם הרלב"ג סבר שדוד בתחילה חשב להרוג את שאול, אבל אז הסתבר שהוא כרת רק את: כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, רק חלק ממעיל שאול.

וַיִּכְרֹות אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט, = בשקט. דוד קם וקרע בסתר את קצה המעיל של שאול

דוד לא ניצל זאת כדי להרוג את שאול, דוד לא רצה לרצוח את שאול, כדי לא ליצור תקדים שמותר לרצוח מי שה' משח אותו למלוכה, (ע"פ רלב"ג). 

כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל כריתת חלק מסמל מלוכה, מעיל המלך. כאשר שאול רדף אחרי דוד שהתחבא אצל שמואל, הוא נפל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, הבגדים יצאו נגד שאול.  

ה וַיְהִי, אַחֲרֵי כֵן, רש"י: לאחר שדוד קרע את כנף מעילו של שאול,

 רד"ק: כשאנשי דוד ראו שהוא הולך לשאול, חשבו שהוא יהרגהו. אלא שכאשר דוד חזר עם כנף המעיל הם אמרו לו שהוא היה צריך להרוג את שאול.

דוד התחרט:  ה וַיְהִי, אַחֲרֵי כֵן, רש"י: דוד כרת את כנף המעיל של שאול ואנשיו אמרו לו שהיה צריך להרוג את שאול ואז דוד התחרט שהוא בכלל כרת את כנף המעיל.

וַיַּךְ לֵב דָּוִד, אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, המצפון של דוד לא הניח לו, לא רק לרצוח את המלך, אלא הוא התחרט אפילו על שפגע במעיל המלך, מלך שהקדיש את חייו בניסיון לרוצחו.

 מצודות: דוד התחרט על שכרת את קצה מעיל שאול וכך ביזה את המלך. רד"ק: דוד חשש שה' יעניש אותו על כריתת כנף המעיל.

 מלבי"ם: דוד התחרט על כריתת כנף המעיל, וכך הבין שמוראו של שאול עדיין מוטל עליו ועדין לא הגיע זמנו למלוך.

  ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו, מצודות:שאמרו לו להרוג את שאול, חָלִילָה לִּי מֵה',

מצודות:גנאי הוא לי בגלל ציווי של ה'. אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,

לַאדֹנִי תרגום: אם אהרוג את אדוני שאול, לִמְשִׁיחַ ה', תרגום: שנמשח בצוו ה',  לִשְׁלֹחַ יָדִי, בּוֹ:   

כִּי מְשִׁיחַ ה'  הוּא, מצודות: חלילה שאהרוג את שאול המלך. שאול נמשח למלך, והתורה ציוותה לכבד את המלך.

כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא: אנשי דוד לא התקוממו. דוד שלט באנשיו, לא נגרר אחריהם, ולא פחד מהם, כמו ששאול פחד מאנשיו.

רלב"ג: דוד רצה להרוג את שאול, אך החליט לא להורגו. דוד הבין שאם ינסה להרוג את שאול, הדבר יהווה תקדים לכך שינסו להרוג מלכים, והוא רצה להרחיק זאת (למרות שלשאול הגיע למות כי היה רודף). זו גם הסיבה שהוא הרג את הנער העמלקי וזו גם הסיבה שהרג את רוצחי איש בשת.

הכלל עליו החליט דוד: מי שנמשח למלוכה לא פוגעים בו. דוד זכר שגם הוא נמשח למלך, ולא כדאי ליצור תקדים של התנקשות במלך המולך, כדי להמליך אחר במקומו.

המדרש מספר, שאחרי ששמואל בישר לשאול, שבניו לא ירשו אותו, ושאול תפס בכנף מעילו של שאול, והמעיל נקרע, אמר שמואל: ה' יעביר את המלוכה לרעך הטוב ממך.

ואיך תדע מי הוא אותו רע שיחליף אותך? זה שיקרע את כנף מעילך, כמו שאתה קרעת את כנף מעילי.

דוד עצר את תגובת אנשיו הסוערת: ולא נְתָנָם לקום אל שאול" (כד, ז).

ז וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים, מצודות: אנשי דוד התקבצו אליו כחבורה אחת, ודוד ביקע את החבורה על ידי שדיבר איתם.

תרגום: דוד פייס את אנשיו, ושכנע אותם, (הסבר בפרק כו).

וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה, וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ. וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל;

דוד היה מנהיג אמיתי, שהחליט וסחף את אנשיו לקבל את מה שהוא החליט עליו. אנשי דוד היו אנשים מרי נפש, הומלסים ודוד שלט בהם.

וזאת בניגוד לשאול, שטען: כי יראתי את העם!

תרגום: ולא נתן להם לקום על שאול ולהרוג אותו, למרות שהיו נרדפים בידי שאול, וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה, וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ. תרגום:שאול קם מהמערה והמשיך בדרכו, בלי ששם לב שדוד חתך לו את קצה המעיל במערה.

ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן, וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה, לאחר ששאול תרגום:יצא מהמערה, דוד קם ויצא גם הוא מהמערה,

ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן, וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה. כששאול התרחק דוד קרא אליו מרחוק, השתחווה אַפַּיִם ארצה" למלך הרודף אחריו להורגו, (כד, ח) ודיבר אתו מרחוק, ואמר לו: "ואבי רְאֵה גם רְאֵה את כנף מעילך בידי …" (כד, יא).

 וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹור, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ

 נאום דוד: ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם, רש"י:  הכוונה לדברי דואג האדומי, לֵאמֹור:  הִנֵּה דָוִד, מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ,

מצודות: למה אתה מקבל את דברי אדם שהולך רכיל?

 י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ, תרגום: ראית שה' מסר אותך בידיי במערה, אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲורָגְךָ, מצודות: כל אחד מאנשיי אמר לי להרוג אותך. וְאָמַר לַהֲורָגְךָ, רלב"ג: ליבי אמר לי להרוג אותך.

 מלבי"ם: ה' נתן לי רשות להרוג אותך כיוון שחל עליך דין רודף.  

וַתָּחָס עָלֶיךָ; מצודות: אני ריחמתי עליך, וָאֹמַר, לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי  כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא תרגום: אמרתי שלא אהרוג אותך אדוני, כי אתה משיח ה', ונמשחת בשמן המשחה למלוך על בני ישראל.

מלבי"ם: דוד אמר לשאול שהוא עצמו לא יהרגנו, אלא שהנקמה בו תהיה באחד משני אופנים. א. שה' עצמו יתנקם בו (אופן זה כתוב בפסוק הקודם).

ב. שרשע יהרוג אותו כמו שקרה לקין, משל הקדמוני, שיצא ממנו אדם רשע, למך, והרג אותו.

יא וְאָבִי מצודות: לשון שר וחשיבות. רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ, בְּיָדִי:  כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ: דוד הבין שפגיעה במלך שהוא משיח ה' עלולה לקומם את העם נגדו, והוא גם  הבין שבעתיד, כשימלוך, פגיעה במלך הקודם עלולה לפגוע בו.

דוד לא ידע שכששאול קרע את כנף מעילו של שמואל, זה אמר לו: קרע ה' את ממלכתך ונתנה לרעך הטוב ממך. שאול חשד שדוד זה הרע הטוב ממנו, וכנף המעיל הקרועה שבה נפנף דוד, החזירה את שאול המושפל למעמד האומלל, בו נשללה ממנו מלכותו.

שאול זכר היטב, את התאונה שהייתה לו, כאשר אחז בכנף מעילו של שמואל שרצה לעוזבו, והמעיל של שמואל נקרע, ושמואל הכועס הכריז: כך תקרע גם מלכותך ותימסר לרעך הטוב ממך.

עכשיו ראה שאול את כנף מעילו ביד דוד, והבין שזה הרע "הטוב ממנו". קריעת מעיל שמואל, הפכה לא בכוונה, לאות אבל על שאול ומלכותו.

הוא ראה את כנף מעילו של שמואל שנותרה בידו ואת כנף גלימת המלכות שלו, שנשארה בידי דוד מחליפו בעתיד. לכן אמר שאול: עתה ידעתי כי מלוך תמלוך!

כְּנַף המְעִיל הקרועה החזירה את שאול האומלל למעמד המשפיל, בו נשללה ממנו מלכותו על ידי שמואל. שאול קרע את כְּנַף המְעִיל של שמואל.

איך ידע עכשיו שאול, כי דוד ימלוך?

שאול נזכר, ששמואל החזיק במעיל ששאול קרע, כשבישר לו שאחריו ימלוך: רעו הטוב ממנו, והנה כנף מעילו ביד דוד, כבנבואת שמואל.

מצודות: רק קרעתי את כנף מעילך ולא הרגתיך, מכך תדַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ,

וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי, לְקַחְתָּהּ, מצודות: ומצד שני אתה אורב לי כדי להפתיע אותי ולהורגני.

יב יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה בָּךְ מלבי"ם: המושל ביצרו ראוי למלכות.

  יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹונִי,   רש"י: המשל הוא קדמונו של עולם, זהו משל של התורה. 

 מצודות: יש משל קדום האומר: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע מצודות:כל דבר תקלה באה על ידי רשעים, רד"ק: אתה רשע וממך ייצא רשע, ואם תתפוס אותי אתה תהרוג אותי, ובכל זאת וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה בָּךְ.

מצודות: דוד: יתקיימו בשאול דברי משל קדמון האומר שכל התקלות יוצאות מרשעים. כך, מי שיהרוג את שאול יחשב לרשע ואני לא אהרוג אותך.

יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף:  מצודות: מלך ישראל! אחרי מי יצאת לרדוף ובכך ביזית את עצמך? גם אם אתה חושב שצריך להרוג אותי, היית צריך לשלוח שליחים כדי לעשות זאת ולא לעשות זאת בעצמך.

אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, מצודות: יצאת לרדוף אחרי מישהו שאינו חשוב אלא ככלב מת, מלבי"ם: הכלב מבטא את הנאמנות של דוד לשאול, והוא אמר כלב מת משום שעל ידי ששאול רודף אחריו, הוא איננו יכול לקיים את נאמנותו.

אַחֲרֵי פַּרְעֹושׁ אֶחָד, תרגום: פרעוש פירושו הדיוט, אדם לא חשוב. אדם חלש. יצאת לרדוף אחרי מישהו שאינו חשוב אלא כפרעוש.

מלבי"ם: פרעוש קופץ ממקום למקום וכך דוד נצרך לקפוץ ממקום למקום כשהוא ברח משאול. דוד דימה את עצמו לפרעוש אחד ולא לשש מאות פרעושים משום ששאר אנשיו לא נחשבו.

טו וְהָיָה ה' לְדַיָּן, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ; תרגום: ה' ישפוט בין שנינו, ויפסוק שאתה רודף אחריי ללא כל סיבה, וְיֵרֶא, תרגום: גלוי לפניו שאתה מתנכל לי ללא סיבה,

מלבי"ם: כאשר אדם מלמד אדם אחר מעשה טוב, בכל פעם שהלמד עושה מעשה זה, המלמד מקבל על כך שכר.

ובכל פעם שאדם ישלח שונא שלו בלי להרע לו, דוד יקבל על כך שכר.

דוד ניסה לפייס את שאול, בשלל כינויים מחמיאים: אדֹנִי, מְשִׁיחַ ה', אָבִי, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. דוד ניסה עוד אמצעים, כגון: משל קדום: מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה בָּךְ, וכן כינויי גנאי לעצמו: כֶּלֶב מֵת, פַּרְעֹושׁ אֶחָד.

וְיָרֵב אֶת רִיבִי, מצודות: ה' יריב איתך בגלל שאתה מתנכל אליי, וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ, תרגום: ה' יתבע את עלבוני ממך.

ההתנהגות המכובדת והמכבדת של דוד לא נעלמה מעייני העם והוא רכש את האמון של חלקים הולכם וגדלים בעם.

טז וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד, לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד; וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ,

למה שאול בכה? מתסכול! עכשיו היה בטוח שדוד אמור לרשת אותו, וכמה פעמים ניסה בעבר לרצוח אותו, לתפוס אותו, ולא הצליח!

 יז וַיֹּאמֶר, אֶל דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי:  כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, מצודות: היום הראית לכולם שעשית לי דברים טובים,

וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה, תרגום: הראית לכולם שעשית איתי טוב, וה' מסר אותי בידיך, ובכל זאת לא הרגת אותי.

יח  וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי ה' בְּיָדְךָ, וְלֹא הֲרַגְתָּנִי

  יט וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ, תרגום: האם כבר קרה, שאדם מצא את אויבו, ועשה לו טוב? וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה? מצודות: האם כבר קרה, שאדם מצא את אויבו, ובמקום להרוג אותו, הוא שולח אותו לדרכו?

וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי, מצודות: ה' יגמול לך טוב על שלא הרגת אותי היום

שאול בטיח לדוד שלא ירדוף אותו שוב:  כ וְעַתָּה מצודות: עכשיו, כשאני רואה את הצלחתך, הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה, בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת, יִשְׂרָאֵל, את הדברים האלו שמעו 3000 אלפים מחיילי שאול ו600 מאנשי דוד.

תרגום: מלכות ישראל תתקיים בידך.

רש"י: שאול ידע שדוד ימלוך כי הסימן שנמסר לו לגבי מי ימלוך אחריו הוא ששאול יקרע את כנף מעילו.

 רד"ק: שאול אמר לדוד שהוא יודע שהוא עתיד למלוך כי הוא רואה שה' עוזר לו כ"כ הרבה ומציל אותו תמיד.

ב. ייתכן ששאול שמע ששמואל משח את דוד למלך.

 מהר"י קרא: שאול אמר לדוד: ידעתי כבר לפני כן שאתה עתיד למלוך.

המילים מילים יפות, אבל שאול כנראה ידע, גם ברגע זה, בו הוא הבטיח להניח לדוד, שהוא ימשיך לרדוף אחריו גם בעתיד.

וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי

כא וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּה' אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי, אַחֲרָי; וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי, מִבֵּית אָבִי. תרגום: אם תהרוג את צאצאי, ותאבד את שמי ממשפחתי – ה' יעניש אותך בגלל שעברת על שבועתך.

  מהר"י קרא: שאול אמר לדוד: עד עכשיו הייתי רודף אחריך משום שחששתי שאתה תהרוג את צאצאיי, אך אם תישבע לי שלא תהרוג אותם, אפסיק לרדוף אחריך.

מלבי"ם: יש אומרים שדוד לא נשבע על צאצאי שאול, שהרי הוא מסר אותם לגבעונים. אך המלבי"ם דחה פירוש זה וכתב שהגבעונים הם שהרגו את צאצאי שאול ולא דוד.

כב וַיִּשָּׁבַע דָּוִד, לְשָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל, אֶל בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה. מצודות: דוד ואנשיו עלו אל המצודה, אל מקום שהיה מוגן מפני  שאול. דוד לא ניסה להרוג אותו, גם כשהייתה לו הזדמנות, ושאול הפראנואיד, במקום לדאוג לחזק את גבולות ממלכתו, בפני הפלישתים המתנכלים, המשיך במרדף שווא חולני, אחרי חתנו.