פרק יח דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; מלבי"ם: זה קרה כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראש גלית בערי ישראל. וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.
מתי הכיר יונתן את דוד? לפי חז"ל, נערו של יונתן, היה דוד, שיצא אתו למלחמה נגד הפלישתים, זחל בעקבותיו, והרג את כל מי שהכה יונתן.
הייתה ביניהם רעות שהתחזקה בקרבות המשותפים שלהם.
מצודות: לאחר שדוד אמר לשאול שהוא בנו של ישי, יהונתן אהב את דוד כמו שאהב את עצמו, ונפש כל אחד מהם נקשרה בנפשו של השני.
למה התאהב יונתן בדוד? יונתן ראה לנגד עיניו את המנצח האמיץ של גוליית, ושלמרות הניצחון המזהיר והמפתיע ענה בענווה לשאול: אני בן ישי עַבְדְּךָ!
לדוד הייתה אישיות מיוחדת. כולם התאהבו בדוד. אחרי המפגש הראשון של שאול עם דוד, כתוב ששאול אהב את דוד, אהבה שהפכה מהר מאד לשנאה.
בפרק זה כל הסובבים את שאול התאהבו בדוד, וככל שרבו המתאהבים בדוד, השנאה והקנאה של שאול התגברו.
ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל, בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא נְתָנוֹ, לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. אולי בשל חששו מדוד, העדיף להשאירו קרוב אליו. רצה לשמור קרוב אליו את האדם שמרגע שניצח את גוליית, הוא התחיל לפחד מפניו.
ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית,
רלב"ג: לאחר שיהונתן הבין שדוד ימלוך על ישראל, הוא כרת אתו ברית. בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כְּנַפְשׁוֹ.
מלבי"ם: נפש יהונתן נקשרה בדוד כי שניהם היו גיבורים ונפש אדם נקשרת באדם הדומה לו. ב. יהונתן אהב אותו כנפשו כי האהבה לא הייתה אהבה של תועלת, אלא אהבה שאדם אוהב את הטוב שאין למעלה ממנו.
ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן, אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ, לְדָוִד; וּמַדָּיו, וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ.
כזכור, לפני הקרב עם גוליית, גם שאול הלביש את דוד במדיו, אך כשדוד ראה את הבעת פני שאול, המקנא בו הוא מיהר לפשוט את מדי שאול.
כשיונתן הציע לו באהבה את מעיל המלכות שלו ואת מדיו, כאקט סמלי של מסירת תפקיד המלוכה שלו לדוד שנראה לו מתאים ממנו למלכות, דוד קיבל.
מלבי"ם: בנתינת חפציו לדוד, רצה יהונתן לבטא את העובדה שהוא יודע שדוד עתיד לשלוט על מה ששייך לו, ושדוד יהיה זה שימלוך אחרי שאול.
ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל, יַשְׂכִּיל, = יצליח, מצודות: בכל שליחות ששאול שלח אליו את דוד, הוא הצליח לבצע את השליחות.
ככל שההצלחה של דוד גדלה, כך גדל החשש של שאול מפניו.
מאוהב: וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד,
לאויב: "וַיְהִי שָׁאוּל אֹויֵב אֶת דָוִד כָּל הַיָּמִֽים.
וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל, עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה; מצודות: שאול מינה את דוד לפקד על החיילים, וַיִּיטַב, בְּעֵינֵי כָל הָעָם, וְגַם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. מצודות: מינוי דוד לפקד על הצבא מצא חן בעיני העם ובעיני עבדי שאול והם לא קינאו בו.
ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת, תרגום: הנשים רקדו במחולות כדי לשבח ולשמוח.
לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הנשים יצאו לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, כלומר רצו לשבח ולהלל את שאול אך הוא בחר להיעלב מכך שנתנו לדוד רבבות.
מלבי"ם: היה ברור לנשים שהן יוצאות לקראת שאול ולא לקראת דוד כי אם הן יצאו לקראת דוד ויכבדו גם אותו, יהיה בכך משום ביזוי למלכות.
בְּתֻופִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִישִׁים
הקנאה התחילה את נפילתו הנפשית, והמורלית של שאול, והפכה אותו לפגוע נפש הסובל מדיכאון ומפרנויה, שחש נרדף וחשד בכולם.
אם לא היה די לשאול לשמוע את הנשים המחוללות משבחות את דוד יותר ממנו, הדבר שעורר בעיקר את כעסו של שאול, היה, שהוא למד שבנו בכורו, יורש העצר המוצלח שלו, ובתו הצעירה והאהובה מיכל התאהבו בדוד
ואם זה לא מספיק גם עבדיו וגם כל העם אהבו את דוד.
ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹותָיו,
רלב"ג: הנשים אמרו בשירתן דברים מופלאים, שהיו קרובים לנבואה. הן אמרו שדוד במעלה גבוהה יותר משאול, וניתן להגיע למסקנה שדוד ימלוך.
מצודות: הנשים המשמחות הרימו את קולן ואמרו: שאול הכה אלפים של פלשתים, ודוד הכה עשרות אלפים של פלשתים.
השירה המקראית מאופיינת בתקבולת, ולרוב הצלע השנייה של התקבולת גדולה מהצלע הראשונה, כמו: יִיפֹּול מִצִּדְּךָ אֶלֶף – וּרְבָבָה מִימִינֶךָ (תהילים צ"א 7);
הנשים יכלו להתחיל בדוד ואז הוא היה מקבל את הָאֲלָפִים ושאול את רְבָבוֹת, אך מי שחדור ברגש הקנאה, היה שואל למה הקדימו את דוד?
מלבי"ם: הנשים שיצאו לקראת שאול היו המשחקות, כלומר, לא המשוררות, אלא אלה שהיו אומרות דברים בעלי משמעות כפולה.
רצו לומר שניצחון שאול ויונתן היה גדול מניצחון דוד, כי עם שאול ויונתן היו רק אלפי חיילים ועם דוד היו רבבות, אך שאול הבין כאילו הן שיבחו יותר את דוד, ואמרו שיש יותר אנשים שנאמנים לדוד מאשר אנשים שנאמנים לשאול.
רד"ק: כששאול הכה בפלשתים, נראה כאילו יש עמו אלפי חיילים למרות שהיה לבד, ואילו כשדוד הכה בפלשתים, נראה שיש לו רבבות חיילים עמו.
ככל שהצלחת דוד גדלה, כך גדלה קנאתו של שאול בדוד: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"
שאול ודוד: שאול בא מאצולת בנימין עם ייחוס של 4 דורות, ממשפחה מכובדת בבנימין: וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין, וּשְׁמוֹ קִישׁ …בֶּן אִישׁ יְמִינִי: גִּבּוֹר, חָיִל.
דוד בא מייחוס מפוקפק, וממשפחה מתנכרת.
למרות שדוד נמשח, שאול המשיך למלוך, ובשנותיו האחרונות רדף את דוד וניסה להורגו בכל דרך.
ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים; מצודות: על דוד הן אמרו שהוא הכה רבבות פלשתים, ואילו עליי אמרו שהכיתי רק אלפים מחיילי הפלשתים,וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה – עוד מעט גם יעדיפו אותו כמלך על פני! מצודות: רק נשאר לתת לדוד את המלוכה.
רש"י: שאול אמר שלאחר שהנשים שיבחו כ"כ את דוד, הוא לא צריך שום דבר אלא רק את המלוכה.
ט וַיְהִי שָׁאוּל, עוֹיֵן אֶת דָּוִד, רד"ק: שאול היה מסתכל על דוד בעין רעה. מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה.
תרגום: שאול חיפש לעשות לדוד דברים רעים מאותו יום שהנשים שרו עליו.
ככל שדוד אהוב יותר, וע"י יותר אנשים, הקנאה והשנאה של שאול אליו התעצמו.
כאשר שמואל אמר לשאול: קרע ה' את ממלכתך, ונתנה לרעך הטוב ממך, ייתכן ששאול ראה במילים אלו, איום סרק.
כאשר הכיר את דוד וראה את הצלחותיו, את האהבה שהוא מקבל מכל מי שהכיר אותו, התחיל לחשוש שזה הרע הטוב ממנו, והוא התחיל לחשוש שהנבואה של שמואל עומדת להתקיים.
י וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹוקִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת,
מלבי"ם: וַיִּתְנַבֵּא, שאול דימה את עצמו כאילו הוא מתנבא, ואמר שעתיד דוד לקחת ממנו את המלוכה.
מצודות: שאול היה מדבר דברי שטות בינו לבין עצמו נביא ושוטה מדברים ברמזים ולכן הכתוב השתמש בביטוי "נבואה" לדברי השטות שדיבר שאול.
התמלא באקסטזה שיגעונית, בתקופה העתיקה התייחסו אל נפגעי נפש כאל אנשים שרוח רעה משמים שוכנת בגופם.
וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ, כְּיוֹם בְּיוֹם; וְהַחֲנִית, בְּיַד שָׁאוּל, למה שאול ישב בְתוֹךְ הַבַּיִת, כשחנית שאורכה כ 2 מטר בידיו?
פראנואיד תמיד מפחד, ומוכן לפגוע במתנקש.
שאול נמלא בזעם רצחני: יא וַיָּטֶל שָׁאוּל, אֶת הַחֲנִית, פעמים ניסה שאול להרוג את דוד ופעמים נכשל: רלב"ג: שאול רצה להראות את עצמו כאילו שהוא מכה בדוד בלי דעת, ולכן הוא חיכה לזמן שתעבור עליו רוח רעה.
וַיֹּאמֶר, אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר; מצודות: אזרוק את החנית על דוד, כך שהחנית תינעץ בדוד בצורה כל כך חזקה, עד שהיא תעבור דרכו ותיכנס גם לקיר.
בלי בג"ץ ובלי בצלם, רצה לחסל את דוד.
וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו, פַּעֲמָיִם, מצודות: דוד הסתובב מפני החנית פעמיים, וכך ניצל פעמיים ממוות
לא לחינם נלחם דוד באריה ובדוב, כך זכה לזריזות וקלות תנועה וכך הצליח לחמוק משאול החשדן.
סיפור זה מציג את שאול, כחולה הספון בביתו, מאבד את שיקול דעתו, ומתבוסס בפחדי שווא, ואת דוד כנגן מוכשר, זריז וקל רגלים.
דוד הצליח בעבר להקל על ייסורי נפשו של שאול, אבל כשהחל לקנא בו, הקרבה אל דוד הגבירה את קנאתו ושנאתו.
יב וַיִּרָא שָׁאוּל, מִלִּפְנֵי דָוִד: כִּי הָיָה ה' עִמּוֹ, וּמֵעִם שָׁאוּל סָר.
תרגום: שאול ראה שה' התרחק ממנו והוא עם דוד, והתחיל לפחד ממנו.
שאול ראה שה' עם דוד. הבין שהעובדה שרק נגינת דוד, מצליחה להסיר מעליו את הרוח הרעה, זה בגלל שהרוח הטובה שה' העניק לו בעבר, ושבזכותה זכה למלוכה, עזבה אותו ועברה לדוד.
| חנית חדה פורמת גס את התפר העדין שבין אהבה לשנאה. תכונות ענוגות, שפעם אהבתי, נוזלות לשטחי הקנאה המרירה. ההנאה מהכוח, שהיה פעם משענת, נחלדת, נרקבת, צולעת לכדי פחד וחולשה. היופי שהערצתי נהיה כלי ריק. ברברת שחצנית חלולה. מומים מתוקים שפעם המיסו את לבי, הופכים מטרד. | ואתה, שהיית לי בית, הפכת עם הרוח לזר. כל סודותיי שחפנת בין ידיך הפכו לסכינים בידיך עלי. קוראים לזה פרידה. במורד הרחוב הרוח עולה ויורדת, בלי שליטה.לברוח שלא על מנת לחזור,לשכוח שלא על מנת לזכור, לקרוע שלא על מנת לתפור. הרי לבי שלי הוא הנקרע. נ., שגיב. |
יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ, רד"ק: שאול סילק את דוד, כך שתפקידו לא חייב אותו יותר לפגוש את המלך,
וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף; וַיֵּצֵא וַיָּבֹא, לִפְנֵי הָעָם. מצודות: שאול מינה את דוד לשר על אלף חיילים, כדי שייהרג באחת הקרבות,
שאול רצה להרחיק את דוד, אבל כל מינוי שהעניק לו עזר להכשרתו של דוד ולקדמו לקראת מלוכה על ישראל, ולחבב אותו על העם.
יד וַיהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל; וַה' עִמּו.
טו וַיַּרְא שָׁאוּל, אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד; מצודות: שאול ראה שדוד מצליח מאוד בכל מעשיו, וַיָּגָר, מִפָּנָיו, תרגום: פחד מדוד.
טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אֹהֵב אֶת דָּוִד: תרגום: כל אנשי ישראל ויהודה אהבו את דוד כי הוא הנהיג אותם ופיקד עליהם במלחמות.
כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא, לִפְנֵיהֶם. מלבי"ם: בגלל שכל ב"י אהבו את דוד, שאול לא היה יכול לעשות לו דבר.
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל, וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' , ותהרג!
מלבי"ם: שאול אמנם כבר התחייב לתת לדוד את בתו כי הוא ניצח את גלית, אך שאול יכל לבחור לתת לו את מיכל, ודוד יצטרך לחכות עד שמירב תתחתן. לכן שאול הציע לדוד להתחתן כבר עכשיו עם מירב, אך בתנאי שיילחם נגד פלשתים.
שָׁאוּל אָמַר, אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ, וּתְהִי בוֹ, יַד פְּלִשְׁתִּים.
תרגום: שאול אמר אתן לך את מירב, כי הבטחתי את בתי למי שיהרוג את גלית, אך תילחם את מלחמות עמו של ה', תילחם את מלחמות ישראל.
כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי בוֹ, יַד פְּלִשְׁתִּים;
מצודות: עדיף שאני לא אהיה זה שאהרוג את דוד, אלא הפלשתים הם שיהרגו אותו במלחמה.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם
רלב"ג: שאול שאל בעבר האם דוד מגיע ממשפחה מכובדת כדי שיוכל להתחתן עם בת המלך.
רד"ק: דוד אמר שהוא לא מכובד אבל משפחתו כן מכובדת.
מלבי"ם: בפעם זו דוד לא אמר שהוא רש ונקלה כי עתה הובטח לו ממון רב אם יתחתן עם מירב.
כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט מצודות: בחשאי, לֵאמֹור, הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ, וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ;
יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי, מצודות: מי אני שאהיה ראוי להיות חתן של המלך. דוד אמר לשאול: הרי אני אדם שפל ומשפחתי איננה משפחה מיוחסת, ואם כן אינני ראוי להתחתן עם ביתו של המלך.
מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל ומי משפחתי? מצודות: מי אני שאהיה ראוי להיות חתן של המלך. משפחתי אינה חשובה, משפחתי איננה משפחה מיוחסת.
דוד אמר לשאול: הרי אני אדם שפל ומשפחתי איננה משפחה מיוחסת, ואם כן אינני ראוי להתחתן עם ביתו של המלך,,, כִּי אֶהְיֶה חָתָן, לַמֶּלֶךְ
יט וַיְהִי, בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד; וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, לְאִשָּׁה
לפני הקרב עם גולית שאול התחייב לתת את בתו למי שינצח אותו, ברגע שדוד אמר בענווה שהוא אינו ראוי להיות חתן המלך, יתכן ששאול מיהר לתת את מירב לגבר אחר, ולא הרגיש עוד מחויבות להשיא את בתו לדוד.
מצודות: כאשר הגיע הזמן שמירב תינתן לדוד, מירב קידשה את עצמה לעדריאל ממקום שנקרא "מחולה", בלי ששאול ידע על כך, ולכן היא לא הייתה יכולה להתחתן עם דוד.
מהר"י קרא: דוד סירב בהתחלה להתחתן עם בת המלך, ובמשך הזמן ששאול ניסה לשכנע אותו להסכים להתחתן עם מירב, היא הלכה והתחתנה עם מישהו אחר.
כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֶת דָּוִד; רלב"ג: הדבר הפחיד את שאול, כי למרות שבתו ידעה שהוא שונא את דוד, היא אהבה אותו והייתה יכולה לגלות לדוד את סודותיו.
מיכל בת שאול, האישה היחידה שהתנ"ך מעיד עליה פעמים כי אהבה גבר, אביה ידע על כך, והוא מוכן להקריב את אושרה תוך כדי ניסיון להרוג את דוד.
6 פעמים מופיעה בפרק זה אהבה לדוד, פעמים כתוב שמיכל אהבה את דוד, גם לפני שהתחתנה אתו, וגם אחרי חתונתה, פעמים כתוב שאחיה אהב את דוד, בהתחלה גם שאול אהב אותו והעם אהב אותו.
מדוע מיכל רצתה להינשא לדוד?
1. הוא היה המנצח הגדול במלחמה נגד הפלישתים. 2. אביה הבטיח את בתו למנצח, (הבטחה ששאול כנראה מעולם לא חשב לקיים, כי לאהוב ולהבטיח לא עולה כסף) 3. כשגילתה שמרב נישאה לעדריאל, אולי ראתה סיכוי להשיג לעצמה את הכוכב העולה בחצר המלך.
רבינו ישעיה: אם שאול מלך רק שנתיים, כיצד ייתכן שכל הדברים האלה קרו בפרק זמן קצר כל כך? אלא שהכוונה היא ששאול מלך שנתיים לפני שדוד נמשח גם הוא למלך.
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו,
מצודות: הדבר מצא חן בעיני שאול, כי חשב שישיא את מיכל לדוד, ויוכל לשלוח את דוד להילחם נגד הפלשתים ולהיהרג בקרב.
כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי בוֹ, יַד פְּלִשְׁתִּים; תרגום: מיכל תהווה תקלה לדוד, כיוון שדוד יילחם בפלשתים בעבורה,
שאול ניסה במשך זמן רב לברוח מהמלוכה, אך כוח הוא דבר ממכר, ושאול התמכר לכוח וכשהבין שיש מועמד מוצלח ממנו, המתאים יותר ממנו למלוך על ישראל, הוא ניהל מרדף ארוך שנים, אחרי דוד כדי לחסל את המתחרה, דבר שהביא לחורבנו וגם לנפילת רוב שטח ישראל לידי הפלישתים.
אילו היה משכיל לקרב את דוד אליו ולהתייחס אליו כאל חתן מוצלח שמלכותו תאחד את כל שבטי ישראל אל שבט יהודה, כפי שרצה לעשות יונתן, הממלכה הייתה משגשגת ושאול היה מולך בנחת ולא נהרג בגיל יחסי צעיר על הגלבוע.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. שאול המשיך לרצות בחיסול דוד והחליט: להפיל את דוד ביד פלשתים.
מהר"י קרא: תתחתן עם בתו השנייה של שאול.
רלב"ג: שאול אמר לדוד שהוא חייב להתחתן עם אחת משתי בנותיו, אלא שהוא לא יכול להתחתן עם מירב כי היא כבר התחתנה עם מישהו אחר, ולכן הוא חייב להתחתן עם מיכל.
לפי רוב הפרשנים, דוד נמנע מלהתחתן עם מירב כי לא רצה להתחתן עם בת המלך.
רד"ק: דוד נמנע מלהתחתן עם מיכל כי הרגיש ששאול כבר התל בו פעם. ב. הזכיר את מחלוקת חז"ל, האם דוד התחתן עם מירב וקידש אותה ונישואיה לעדריאל היו בעברה, או שקידושי דוד למירב היו קידושי טעות.
כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט מצודות: בחשאי,
לֵאמֹור, הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ, וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ; מצודות: כל עבדי שאול אוהבים אותך ולא מקנאים בך, ולא הם הסיתו את מירב להתחתן עם עדריאל, היא עשתה כן על דעת עצמה.
וְעַתָּה, הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶך
מצודות: שאול ציווה את עבדיו לאחר שדוד לא ענה לו עם איזו מבנותיו הוא יתחתן: שאול המלך רוצה בך בתור חתן לביתו, אלא שמירב התחתנה עם עדריאל בלי ידיעתו, אתה תתחתן עם אחת משתי בנותיי: או שאתן לך את מירב למרות שהיא לא מעוניינת בכך, או שאתן לך את מיכל.
כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, בְּאָזְנֵי דָוִד, אֶת הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֹּאמֶר דָּוִד, הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי, אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה
שאול הבטיח עושר רב ואת בתו, לאיש שיכה את גוליית. שאול לא נתן את בתו לדוד, אבל כשדוד אמר: וְאָנֹכִי, אִישׁ רָשׁ, התגלה שהמלך גם לא תגמל כספית את מנצח גוליית.
מצודות: אני אדם עני ומבוזה, ואין זה מכבודו של המלך שמישהו כמוני יתחתן עם בתו.
רלב"ג: דוד אמר שאין ביכולתו לתת מתנות ראויות לבת המלך לפני החתונה.
כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, לוֹ לֵאמֹור: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דִּבֶּר דָּוִד כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד, אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר,
מצודות: שאול המלך איננו רוצה "נדוניה" כדי שתתחתן עם מיכל, שאול איננו צריך כסף או נכסים בעבור מיכל. מה כן מבקש שאול: כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, לְהִינָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ;
מצודות: שאול לא רצה באמת להתנקם מהפלשתים אלא חשב שהוא רוצה שדוד ימות על ידי הפלשתים, ולכן ביקש ממנו להביא מאה ערלות פלשתים.
וְשָׁאוּל חָשַׁב, לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים.
מחשבה זו כתובה 3 פעמים!
מלבי"ם: לו דוד היה רק הורג פלשתים, הם לא היו שונאים אותו, כי כך נוהגים לוחמים. אבל דוד כרת את עורלות הפלשתים, והם ישנאו אותו על שהוא מתעלל בגופות. ולמרות שדוד לא אהב את רעיון כריתת עורלות הפלשתים כי זו התעללות בגופות, הוא הסכים לעשות זאת, כדי להינשא למיכל.
מצודות: מצא חן בעיני דוד גם להרוג פלשתים וגם להתחתן עם בת המלך.
כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מצודות: עבדי שאול אמרו לדוד שהמלך לא מעוניין במוהר, אלא במאה ערלות פלשתים.
וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד, מצודות: המחשבה להתחתן במלך על ידי מאה ערלות פלשתים מצאה חן בעיני דוד,
לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; לא אהבת מיכל כבשה את לב דוד, כי אם מניעים פוליטיים, שאפתנים, לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, הקשר הוא לא עם מיכל כי אם עם שאול!
וְלֹא מָלְאוּ, הַיָּמִים, נראה שסוכם על זמן מסוים שבמהלכו התחייב דוד להביא את העורלות, כדי שכעבור שנה דוד לא יגיד: עוד 94 עורלות ואני מוכן.
רד"ק: דוד הזדרז והביא את מאה ערלות הפלשתים לפני הזמן שקצב לו שאול.
כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, רוב סיפורי האירוסים בתנך התחילו ליד באר מים. מים מסמלים חיים! אירוסי דוד ומיכל התחילו במוות, בדם ובעורלות פלישתים, לא סימן מבטיח לחיי אהבה לנצח. ואכן סיפור דוד ומיכל יסתיים במילים: ולמיכל לא היה ילד עד יום מותה.
וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם, וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וַייִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה
כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע, מצודות: שאול ראה את הצלחתו של דוד,כִּי ה' עִם דָּוִד; תרגום: שאול ידע שה' עוזר לדוד,
וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֲהֵבַתְהו מצודות: מיכל, ביתו של שאול, אהבה את דוד, והייתה אומרת לדוד ששאול שונא אותו, וכך דוד נזהר ממנו.
שאול נאלץ לתת לדוד את מיכל כי היא אהבה את דוד, ושאול לא יכול להתחמק בשלישית מלקיים את הבטחתו.
כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל, לֵירֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד; וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד, כָּל הַיָּמִים.
ל וַיֵּצְאוּ, שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים; הפלישתים יצאו למסעות פשיטה על ישראל, כמו הפדאיונים לשעבר, ודוד נצחם.
וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם, שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל,
מצודות: בכל פעם שהפלשתים יצאו לתקוף את ישראל, דוד הצליח להרוג מהפלשתים יותר ממה שהצליחו שאר עבדי שאול להרוג.
וַיִּיקַר שְׁמוֹ, מְאֹד. מצודות: שמו של דוד היה מכובד מאוד, כולם כיבדו את דוד לאחר שהם ראו שהוא מצליח להרוג כל כך הרבה פלשתים.
רד"ק: שם דוד התייקר, כי הפלשתים חשבו שלאחר שהתחתן, לא יצא להילחם בשנה הראשונה, אך דוד דרש שהדברים נאמרו רק במלחמת רשות ולא במלחמת מצווה, ובמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו.
