פרק ה' בא להוכיח שהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, והוא ישפיל את דגון, שהיה פסל בצורת דג, ונחשב ע"י הפלישתים כמגן הדגן ועוזר לכלכלה.
א וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה.
פתיחה שניה: ב וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן: למה חזר התנ"ך פעמיים על כך שפלשתים לקחו את ארון הָאֱלֹוקִים?
כי התנ"ך מתאר כאן תוצאה כפולה של נפילת ארון ה' בשבי הפלשתים: ניצחון ה' גם על דגון אלוהי פלשתים, וגם על הפלשתים.
וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן, גם חרב גוליית נשמרה במקדש ה' בנוב עיר הכוהנים.
ארון ה' שהובא על ידי ישראל אל הקרב (בפרק הקודם), נשבה בידי הפלשתים. ומתוך כבוד, או מתוך השפלה, הועבר אל המקדש הפלשתי, בֵּית דָּגוֹן שבאשדוד (א).
יש ויכוח בגמרא בין ר' מאיר ובין ריש לקיש בשאלה מדוע שמו את הארון במקדש דגון?
ר' מאיר טען שהם רצו לכבד את הארון ולשכן אותו במקום מכובד, במקדש דגון.
זה וזה אלוה. הפעם ניצח דגון, אולי בפעם הבאה ינצח אלוקי ישראל?
ריש לקיש התנגד וטען: אם כוונתם הייתה לכבד, מדוע הם נענשו בעונשים קשים ורבים? אלא כוונתם הייתה רעה! הם טענו: דגון הוא המנצח, והקב"ה חלילה המנוצח, נשים את המנוצח ליד זה שניצח אותו, שיעבוד את המנצח.
הפלישתים הביאו את הארון למקדש דגון כי האמינו שניצחו את ישראל בזכות זה שדגון חזק מאלוקי ישראל. אך ה' השפיל את פסל דגון, וגרם לו לפול בלילה מושפל, לרגלי ארון ה'.
ב. וַיַּשְׁכִּימוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'.
בשלב הראשון – נפל ונפגע פסלו של דגון. וַיִּקְחוּ, אֶת דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמו.
ד וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן, רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו. הנפילה השנייה הייתה יותר משפילה. ה' הפיל את הפסל וגם שבר לו את הראש ואת הידיים.
נפילת הפסל ושבירתו מסמלים השפלה, כמו שהפלישתים כרתו את ראשיהם של שאול ובניו ותלו אותם לדיראון על חומת בית שאן.
האשדודים סרבו להאמין שדגון האל שלהם הוא חלש, גם לאחר שנכרתו ראשו וידיו. וַיַּסֵּבּוּ, אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל .חכמי הפלשתים יעצו: לסובב את הארון כלפי הקיר, וגם זה לא עזר.
ט וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ, (אחרי שסובבוהו לקיר) וַתְּהִי יַד ה' בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד,
אחרי השפלת דגון, ארון ה' הנחית מכות על ערי פלשתים. הנענשת הראשונה הייתה אשדוד וכפרי הסביבה, (ו) וַתִּכְבַּד יַד ה' אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם, מצודת ציון: וישמם – מלשון שממה, רוקן את העיר. איך? מגפה קשה פקדה את אנשי העיר אשדוד והישובים שסביבה.
המגפה המשיכה: וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹורִים [בעפלים) בעפולים – כך שם המכה, ולפי שהם … במקום מכוסה, נקראו עפולים, מלשון אופל … והקרי בטחורים. (קריעת ים סוף, לפי הכופרים).
אולי מחלה קשה שגורמת לשלשול כה קשה, עד שמגיעים הטחורים. וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר, מִקָּטֹן וְעַד- גָּדוֹל; וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם, עפלים טְחֹרִים. אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ, והכפרים סביבה.
ארון ה', שבמלחמה לא הגן על הלוחמים שלא טרחו לחזור בתשובה, גילה את כוחו גם נגד הפלישתים, שהשלו את עצמם שהם ניצחו את ארון ה'.
סוף סוף אנשי אשדוד, הפלישתים, השתכנעו שהמכות שקיבלו הגיעו אליהם בעקבות ארון ה', והגיעו למסקנה שיש להרחיק את הארון רב העוצמה מהם: (ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹוקֵינוּ.
הפלישתים המוכים התכנסו להתייעצות: וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: (ח) מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל? 5 סרני עזה אשדוד, אשקלון, גת ועקרון.
הסרנים הגיעו למסקנה שהבעיה היא במיקום, ולכן, משנה מקום, משנה מזל: וַיֹּאמְרוּ: גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל (לגת).
בתחילת המלחמה כינו הפלשתים את הארון "אלוקים".
מעתה הוא מכונה בחמשת הפסוקים הבאים "ארון אלוקי ישראל" (7 פעמים!).
הפלישתים סברו שלאלוקי ישראל יש כוח במקום מסוים, אבל אם יעבירו אותו, הוא יאבד את כוחו, כפי שכתוב מל"א כ', כג: עַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו: אֱלֹוקֵי הָרִים אֱלֹוקֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ, וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר, אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם. .
האשדודים שלחו את הארון לעיר גת. אך המגפה נדדה אתו, ובגת המגפה החמירה: (ט)
וַתְּהִי יַד ה' בָּעִיר, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹורִים [עפלים]. העבירו את הארון לגת, והמגפה עברה עם הארון לגת.
לכן הפלשתים הציעו להעביר את הארון לעקרון, כי הם לא רצו לקבל שאלוקי ישראל הוא רב כוח ואילו הפסל של דגון, הוא פסל חסר כוחות.
היחידים שהתנגדו להצעה, היו אלו שהבינו שהם ישלמו את המחיר על הגעת ארון ה' לעירם.
ובכל זאת הארון עבר לעקרון וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים עֶקְרוֹן: רק ראו תושבי גת את הארון, עוד לא קרה כלום, אך הם נבהלו וסרבו לקבלו, כי ידעו שהמגפה תגיע גם אליהם ויבואו עליהם אסונות רבים.
ואכן כאשר הגיע לשם ארון ה', קרו להם הרבה אסונות ואנשים רבים מתו. "וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹונִים לֵאמֹור הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי" (י).
הארון עבר בין ערי פלשתים : וה' הביא על כל עיר אסונות רבים: מחלות ומוות, של רבים. הפלישתים בקשו שייקחו את הארון מהם כי הוא מביא עליהם מגפות ומוות מכאיב.
וכל הפלישתים הבינו שהם חייבים להיפטר מהארון.
אספת סרני הפלישתים השנייה: וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים
האספה התכנסה מכיוון שכבר התחילו לבוא צרות על העקרונים, צרות חמורות שאולי נבעו מפאניקה ופחד: כִּי הָיְיתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר, כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹוקִים שָׁם, (יב)
קיבלו טחורים: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בַּטְּחֹורִים [בעפלים] וַתַּעַל שַׁווְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם. יב וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ, הֻכּוּ בעפלים (בַּטְּחֹורִים);
וַתַּעַל שַׁוְועַת הָעִיר, הַשָּׁמָיִם, בשל עוצמת המכה והחרפה שהטיל ארון ה' על הפלישתים.
וַיֹּאמְרוּ: יא שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקִי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי. מכיוון שהכתוב כתוב בלשון יחיד יכול להיות שהדובר הוא אחד מחמשת סרני פלישתים, אולי הסרן של גת.
לראשונה ראו הפלשתים את הארון בשדה הקרב, לפני המלחמה ואז נבהלו וצעקו: מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹוקִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹוקִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר" וכשניצחו, הם ייחסו את הניצחון, ל"כוחו" של דגון. הם לא הבינו שה' ביקש להעניש את ישראל. ארון ה' לא עזר ללוחמים הישראלים כי לא היו ראויים לנצח בקרב.
ה הפלישתים עדין המשיכו להאמין באלילם, ואפילו הנהיגו גינוני כבוד חדשים: עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן, עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד: עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.
אך ארון ה' התנקם גם בפלישתים, כדי שידעו שלא דגון הושיע אותם, אלא קודם רצה ה' שינצחו, וכשלקחו את ארון ה', גם הם נענשו ע"פ רצון ה'.
פרק ד הסתיים במילים: וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר.(על המפלה בקרב) וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר יג.
פרק ה' הסתיים במילים: וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר, הַשָּׁמָיִם, על המגפה שהביא אלוקי ישראל על הפלישתים. 2 העמים נחלו מפלה מאלוקי ישראל.
עכשיו כבר לא ניתן לדבר על ניצחון של הפלשתים כי אחרי שהם היכו את ישראל, גם הם הוכו בידי אלוקי ישראל.
סיכום: הארון נדד בין שלוש תחנות: תחנה ראשונה: (א-ז) ארון ברית ה' הובא מאבן העזר אל אשדוד, שם שכן בית דגון, האל הפלישתי, מגן הדגן והכלכלה. למחרת הפלישתים קמו וראו שפסל דגון נפגע, ולמחרת נמצא שבור מול ארון ה'. אז פגעה מגפה קשה באנשי אשדוד וכפריה, וזו הביאה אותם למסקנה: "לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ" (ז).
תחנה שנייה: מאשדוד לגת (ח-ט) האשדודים העבירו את הארון לגת. גם שם ארון ה' חולל בעיר מהומה.. ותושבי גת החליטו להעביר את ארון ה', לעקרון (י-יב)
אנשי עקרון לא קיבלו בשמחה את ארון ה', כי כבר ידעו מה קרה באשדוד וגת. לכן שאלו: "הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי?!".
המגפה פגעה גם באנשי העיר עקרון "וַתַּעַל שַׁוְועַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם".
