שמואל א' פרק ג'

ירידת בית עלי והפיכת שמואל לנביא ה': וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל; וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל. ב וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים, בִּבְאֵר שָׁבַע.

שמואל נמסר למשכן כשהיה בן שנתיים, או שלוש, או ארבע, או חמש. מי ניסה להקל עליו כשעלה לו החום והוא בכה? מי כאב יחד אתו, כשנפצעה ברכו? מי כיסה אתו בלילה?

שמואל לא קיבל פינוקי אם, אך הוא למד להיות נביא ירא ועבד ה'. יט וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַה' הָיָה עִמּוֹ ..  כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַה' …  כִּי נִגְלָה ה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר ה'.

נפוטיזם: מינוי בני משפחה, גם אם הם אינם ראויים לתפקיד. עלי מינה את 2 בניו: יואל ואביה לשופטים. אך (ח ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַייִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.

א וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה', לִפְנֵי עֵלִי, בניגוד לבני עלי היהירים, שמואל מְשָׁרֵת את ה'.

וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹוקִים, יש לסרס את הפסוק ולקרוא: 1. הארון בהיכל ה' ושמואל שכב במקומו. או  2. וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל, בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹוקִים.

וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן, נִפְרָץ: הנבואה לא הייתה נפוצה, לכן שמואל ועלי לא הבינו מיד כי זה ה' הקורא לשמואל.

ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, אדם הזקוק לסיוע.

ה' נגלה לראשונה לשמואל: ד וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

במהלך הלילה, שמואל שמע קול קורא אליו. שמואל חשב שעלי קורא לו, חשב שעלי (העיוור) קורא לו, ושהוא נזקק לעזרתו, לכן רץ מהר והגיע לעלי,  ואמר: הִנֵּנִי.

ה וַיָּרָץ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי, עלי לא הבין מה שמואל רוצה ממנו, והחזיר אותו לישון. וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי! שׁוּב שְׁכָב; וַיֵּלֶךְ, וַיִּשְׁכָּב. 

" וְנֵר אֱלֹוקִים טֶרֶם יִכְבֶּה, מכיוון שלפנות בוקר, רוב הנרות במשכן כבו, ורק נר אחד דלק.

וְנֵר אֱלֹוקִים טֶרֶם יִכְבֶּה", חז"ל: "עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל" (בראשית רבה נח ב).

קריאה שניה: ה' קרא שוב לשמואל  (ו-ז): וַיֹּסֶף ה' קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי, שמואל שוב שמע קול קורא לו. בפעם הראשונה רץ אל עלי, בשנייה כבר לא רץ, אלא הלך אל עלי. וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי, ושוב עלי לא הבין למה שמואל קם.

וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי, שׁוּב שְׁכָב.

שמואל חזר לישון וניסה להבין את פשר הקול המשונה שקרא לו. הוא לא ידע שה' מבקש לדבר עמו: "וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה' וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה'" (ז).

ה' קרא לשמואל בשלישית: (ח-ט): שמואל לא ידע מה לעשות, והלך שוב אל עלי.

בפעם השלישית עלי הצליח להבין שמדובר בקולו של ה'.

למה עלי הבין שה' קורא לשמואל רק אחרי 3 פעמים? עלי היה אחראי לכך שהנבואה הייתה "חזון (לא ) נפרץ", כי לא השתדל מספיק לחנך את בניו כראוי או לתקן את מעשיהם.

עלי גם לא העריך כראוי את שמואל, נערו המסור, את תכונותיו הטובות, את אישיותו הייחודית, ולא עמד על עומק אמונתו בה'. עלי לא קלט ששמואל הגיע לדרגת נביא. ושמואל היה כל כך צנוע שלא העלה על דעתו שה' קורא אליו או שהוא ראוי לקבל את דבר ה'.

כשעלי הבין שה' קורא לשמואל הוא הדריך אותו איך לקבלת את נבואת ה': "וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, (ט). תגיד: דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ".. ואז שוב אותו קול קרא לשמואל.

אך שמואל חשש לומר את שם ה', ואמר רק "דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ" (י). אולי עדין לא היה בטוח כי באמת ה' מדבר אליו.  ואז שמואל שמע נבואת זעם:

נבואת ה' לשמואל על עונשו של בית עלי: (י-יח): יב) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ (הנביא שדיבר עם עלי בעבר), הָחֵל וְכַלֵּה (יג) וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲווֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, לֹא כִהָה בָּם: ייתכן, שהמילה "כהות" עומדת כנגד תוכחת ה' בהמשך הפרק על יחסו של עלי לחטאי בניו – "וְלֹא כִהָה בָּם" (יג).

(יד) וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם (כי לא) יִתְכַּפֵּר עֲוֹון בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם.

לאחר שקיבל שמואל את דבר ה', גם עלי היסס, ופנה אל שמואל ושאל: "מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ?" (יז), וגם הוא לא הזכיר את שם ה' עלי עוד לא האמין כי ה' דיבר עם שמואל.

ה' מסר לשמואל נבואה נוראה על גורלו המחריד של בית עלי. אבל עלי, כבר שמע נבואה קשה על גורל ביתו קודם מאיש האלוקים.

למה שמואל צריך לחזור על נבואה שעלי כבר קיבל? כי כך עלי ידע שהנבואה שקיבל שמואל היא נבואת אמת, ובסוף הפרק כתוב שמעתה כל ישראל ידעו ששמואל הוא נביא ה'.

שמואל התחיל עידן חדש, של נבואה בישראל, עם בני נביאיים, ולהקות נביאים.

וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה'; וּשְׁמוּאֵל יָרֵא, מֵהַגִּיד אֶת  הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי  טז וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי,

יז וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ? אַל נָא תְכַחֵד, מִמֶּנִּי:  כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹוקִים, וְכֹה יוֹסִיף, אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר, מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.

וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ; לא היה נעים לשמואל, לספר לעלי, אביו המאמץ, המורה והמנחה שלו, על העתיד הנורא הצפוי למשפחתו. שמואל אמנם פחד אך מסר את הדברים לעלי. שמואל עמד במשימה, ומסר לעלי את כל מה ששמע מה'.

נביא חייב להתנבא, גם אם יש בפיו נבואה קשה. עלי למד כי נכשל בחינוך בניו:  יח  וַיֹּאמַר ה' הוּא, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה. לזכותו של עלי יאמר, שהוא לא התקומם נגד הנבואה הקשה, אלא קיבל עליו את הדין, ואמר: וַיֹאמַר ה' הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה. תלמידו, ולא בניו, יירש אותו.

אבל עלי לא ניסה להתחרט, לחזור בתשובה, להתפלל לה' ולבקש ממנו לבטל את גזר הדין, וגם לא ניסה שוב, להשפיע על בניו, לשנות את דרכיהם, ולהתנהג כראוי.

יט וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַה' הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה, אחרי ששמואל שמע על הגורל הנורא של בית עלי, הוא הבין שזה עתה הפך לנביא. מנער במשכן, הוא הפך להיות "שמואל הנביא". כ וַיֵּדַע, כָּל יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַה'.

האירוניה היא, שעלי הוא שבירך את חנה, שה' ייתן לה את שאלתה.

עלי קיבל את שמואל מידי חנה ואלקנה, וגידל וחינך אותו במשכן.

עלי לימד את שמואל איך לעבוד את ה' במשכן.

עכשיו הבין עלי שהוא הכשיר את היורש של בית עלי ומי שימשיך אותו במקום בניו.

קודם עלי הכיר בכך שתלמידו עולה עליו, ונהפך לנביא ה', ואחריו השמועה עברה לכל עם ישראל, כי קם נביא חדש לה' בשלה.

יט הפרק מסתיים בפסוק חיובי על שמואל: "וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה. מי לא הפיל מכל דבריו? ה' קיים את נבואתו הקשה כלשונה.

כא  וַיֹּסֶף ה', לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה:  כִּי נִגְלָה ה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר ה'.