פרק כא א יונתן ידע שדוד ימלוך אחרי שאול אביו ולא הוא, "וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ פסוק ד.
העביר את סמלי מעמדו כיורש העצר, לדוד שהוא אהב והעריץ.. דוד לא יכל לתת לו בתמורה, דבר.
וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר. בסופו של דבר, בחר יונתן להיפרד מדוד ולחזור אל שאול בארמון המלך וכך נגזר עליו למות בגלבוע לצד אביו ו 2 אחיו, ולא להפוך למשנהו של דוד כפי שחלם.
יתכן שעל בחירה זו קונן דוד, לאחר מותם: שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ שמ"ב ב', כ"ג.
דוד פחד משאול: שאול החליט להרוג את דוד, והוא נאלץ לברוח מפניו.
וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר, דוד בילה יומיים בשדה עד שהצליח לברר סופית, בעזרת יונתן, כי שאול נחוש לרצוח אותו.
מאותו רגע הוא הפוך להיות מורד נרדף, והיה עליו להגן על חייו, לא רק מפני שאול, אלא גם מפני עושי דברו, ומפני אלה המוכנים להרוג אותו, כדי לזכות "בנקודות טובות" בחשבון של שאול.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל, אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ אולי גם קיווה ששאול ימות לפני שיצליח לרצוח אותו:
וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ, אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה.
דוד לא רצה להרוג את שאול, ודוד גם לא רצה ששאול יהרוג אותו, ולכן נאלץ לברוח, ולברוח מהר לפני שייהרג.
עד הרגע האחרון חי דוד באשליה שיונתן יצליח שוב לפייס את אביו, אך לפתע התברר לו שעליו לברוח, והוא לא התכוננן לבריחה.
יונתן שילח את דוד בחיבוקים ונשיקות, אך לא דאג לצייד אותו לקראת הבריחה. למרות שיונתן אהב את דוד, הוא לא דאג לוודא שהוא מצויד לבריחה, ודוד ברח, בלי אוכל ובלי נשק.
לאחר שדוד התחיל בבריחתו החפוזה הוא גילה שאין לא אוכל, אין לו נשק, והוא נאלץ לאלתר.
אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי (לו) הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים… ולא נהרגו שאול ושלשת בניו, סנהדרין קד עא.
דוד שעלה לגדולה בחצר שאול הפך לפתע לנרדף ומסתתר מפני שאול, והוא נאלץ לברוח בלי כלום, ולכן עצר לראשונה, בנוב עיר הכוהנים.
ב וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה (משערים שמקום נוב בגבעה הצרפתית, של היום).
נראה שדוד הגיע אל נב במקרה, אולי נב הייתה בדרך בריחתו, והוא החליט ששם יוכל להצטייד בקלות.
אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן. רבינו ישעיה: הכוונה לאחיטוב בן אחימלך, שהיה כהן בזמן שאול, וששאול אמר לו לשאול באורים ותומים במלחמה נגד הפלשתים.
וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ, העובדה שחתן המלך ושר הצבא הגיע לבדו החרידה את הכהן הגדול.
רלב"ג: דוד שאול את אחימלך באורים ותומים אם הוא יצליח בדרכו. רד"ק: אחימלך יצא אל דוד בזריזות.
לִקְרַאת דָּוִד, מצודות: אחימלך יצא בחרדה לקראת דוד כשראה שדוד בא אליו לבדו.
וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ, מצודות: לא ראוי לאדם מכובד כמוך להסתובב לבד.
דוד נאלץ לשקר ולטעון שנשלח על ידי שאול למשימה סודית,
ג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, דוד ראה שאחימלך נבהל, ואולי לכן נאלץ לענות לאחימלך תשובה שקרית, כדי להשיג ממנו שיתוף פעולה.
הַמֶּלֶךְ צִיוַּנִי דָבָר אני בשליחות סודית של שאול.
וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִיווִּיתִיךָ, מצודות: שאול ציווה שאף אדם לא ידע שנשלחתי לשליחות ועל מה שציווה אותי לעשות כשליח שלו,
מדה כנגד מדה: דוד שיקר לאחימלך הכוהן הגדול בנב וכעונש על כך נאלץ מאוחר יותר לשקר, ולהעמיד פני משוגע, כדי להינצל מיד אכיש מלך גת.
וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי, רש"י: מלשון הטרחתי, אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי.
מצודות: הודעתי לנערים שיצאו איתי לשליחות, שיחכו לי במקום סודי (פלוני – פלא ומכוסה. אלמוני – אלם, שלא אומרים אותו).
ד וְעַתָּה, מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי; אוֹ, הַנִּמְצָא. דוד העמיד פנים שהדבר העיקרי שחסר לו זה לחם.
מצודות: דוד אמר לאחימלך שהוא צריך חמש ככרות לחם, אך גם אם יש לו פחות מזה, שיביא אותם.
ה וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר, אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי: כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ, מצודות: יש ברשותי רק את לחם הפנים, שהורידו כבר מהשולחן.
מלבי"ם: לחמי תודה, שמקריבים רק בזמן במה גדולה, ולמרות זאת היה דרכם של ב"י להביא לפני הכוהנים את לחמי התודה.
אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. במשכן היה לחם שהיה נהוג להחליף כל שבוע, את הלחם הישן היה מותר לאכול רק לאדם שטבל לאחר שהיה עם אישה. הכהן שהכיר חיילים, לא האמין שהם נמנעו מאשה.
רש"י: אחימלך אמר לדוד שאינו רגיל להאכיל בלחמים זרים, וודאי לא יאכיל בהם טמאים.
מצודות: אתה יכול להביא את לחם הפנים לנערים, רק אם הם פרשו מנשים והם טהורים.
רלב"ג נראה שהכהן רצה לוודא שגם דוד טהור, אבל מפאת כבודו, דיבר רק על הנערים.
ו וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי אִם אִישָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, מכיוון שהיינו בפעילות מבצעית, לא הייתה לנו הזדמנות להתקרב לאשה.
מצודות: נערי נמנעו מלהתקרב אל אישה מאז שיצאנו לדרך לפני שלשה ימים,
בְּצֵאתִי, וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ: מצודות: בגדי הנערים שאיתי טהורים,
רד"ק: למרות שלא תיארנו לעצמנו שנזדקק לאכול לחם קודש, בכל זאת טיהרנו עצמנו.
מהר"י קרא: הנערים מקפידים שבגדיהם יהיו טהורים גם כאשר הם אוכלים חולין, וברור שאם הם יאכלו את לחם הפנים, בגדיהם יהיו טהורים.
וְהוּא, דֶּרֶךְ חֹל וְאַף, מצודות: אפילו אם לא היינו טהורים, הלחם איננו קודש, אלא הוא לחם חולין, כי משעה שהורידו אותו מעל השולחן, אין בו יותר דין מעילה והוא קרוב להיות לחם חולין,
כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי מצודות: אפילו אם הלחם היה עדיין על השולחן והיה בו דין מעילה והיה עדיין בשיא קדושתו, אך אם לא אוכל, יש בדבר משום פיקוח נפש, ולכן מותר לי לאכול את הלחם, גם אם הוא היה עדיין מונח על השולחן.
ז וַיִּיתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן, קֹדֶשׁ: מהר"י קרא: כתוב על לחם שעתידים להסיר מהשולחן.
רד"ק: אחימלך נתן לדוד לחמי תודה, כי לא היו שם לחמים אחרים.
מדוע לא היה בכל העיר נוב לחם חול ואיך היה לאחימלך את לחם הפנים לתת לדוד, הרי הלחם מתחלק בין המשמרת היוצאת למשמרת הנכנסת?
א. העיר נוב הייתה כולה עיר כהנים.
ב. אחימלך נתן לדוד את החלק שהיה שייך לו ככהן גדול בלחם הפנים או שהכוהנים כבר קיבלו את חלקם ואחימלך נתן לדוד את מה שנשאר.
כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם, מצודות: הכהן נתן לדוד את לחם הפנים כי לא היה לו לחם אחר חוץ מהלחם הזה שהורידו מהשולחן,
כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם, בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ
מצודות: הורידו את הלחם מהשולחן כדי לשים עליו לחם חם, וחדש.
ח וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, נֶעְצָר לִפְנֵי ה', הפסוק הזה נראה סתמי מאד במקום הזה, אך זהו פסוק הטרם שמבשר שלאיש הזה תהיה השפעה עצומה על המשך העלילה.
הפגישה עם דואג במהלך בריחתו, גם גרמה שדוד יברח לגת, אל מחוץ לתחום ההשפעה של שאול, כי פחד שדואג ילשין לשאול, כפי שבאמת קרה.
אולי דוד סיפר לכוהן כי הוא בשליחות סודית של שאול, כדי שזה לא יתנכל לכוהנים, אך שאול הפרנואיד בכל זאת רצח את הכוהנים.
מאוחר יותר, התוודע דוד, בפני אביתר, היחיד שניצל מטבח כוהני נב ובני משפחתם, כי ליבו ניבא לו רע כשראה את דואג, אך באותו רגע שראה אותו, הוא חשב, כיצד פגישה זו מקשה על בריחתו משאול, ואולי לכן בחר לברוח לפלשת, שם לא יוכל שאול לתפוס אותו.
אילו היה דוד לוקח את הלחם, ולא מבקש גם את חרב גוליית, ואולי גם שהכוהן ישאל לו בה', הוא לא היה מסכן את כל כוהני נב ובני משפחתם.
מצודות: אחד מעבדי שאול התעכב במשכן כדי להתבודד שם ולעבוד את ה'.
רד"ק: דואג בא למשכן עם קבוצת אנשים כדי להקריב קורבנות. הקבוצה הקריבה ועזבה, ודואג נשאר במשכן כדי להמשיך להקריב.
וּשְׁמוֹ, דֹּאֵג הָאֲדֹומִי מצודות: שמו של עבד שאול שהתעכב במשכן היה דואג והוא בא מאדום, אבל נולד לאדם מישראל.
אַבִּיר הָרֹעִים, אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, מצודות: דואג היה ממונה על כל רועי המקנה שהיו לשאול.
מלבי"ם: א. אחימלך לא ידע שדוד בורח מפני שאול, אחרת לא היה עושה את כל הדברים בפני דואג,
ב. לומר לנו שדואג הרשע שיקר למרות שראה מה באמת קרה.
הכהן נתן לדוד את לחם הקודש.
אחרי שהצטייד בלחם, חיפש דוד כלי נשק: ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ, וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב: מצודות: האין או יש ברשותך חרב או חנית?
כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, דוד המשיך לשקר, טען שלא הספיק להצטייד בנשק, כי המלך שלח אותו בפתאומיות, וסיכן את חיי הכהן.
מצודות: אני צריך ממך כלי נשק כי לא לקחתי איתי חרב או חנית.
כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ. מצודות: לא הספקתי לקחת איתי נשק כי שאול ציווה לצאת לדרך בבהלה, ולא היה לי זמן לקחת את כלי נשקי.
י וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד, תרגום: אחימלך אמר זאת לדוד לאחר ששאל באפוד, לאחר ששאל באו"ת. לכן זה אינו תיאור מקום אלא תיאור זמן.
רד"ק: אולי הכוונה לאפוד שהכוהנים לבשו ולא לאפוד הכהן הגדול.
יתכן שהכוהן התחיל לחשוד שמשהו מסריח בספור של דוד, כי הוא הציע לו: אִם אֹתָהּ תִּיקַּח לְךָ קָח,
מצודות: חרבו של גלית הפלשתי, עטופה בשמלה ומונחת מאחורי האפוד,
כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה. מצודות: אם אתה רוצה, אתה יכול לקחת את חרבו של גלית, כי אין כאן אף חרב אחרת.
ומה ענה דוד? וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ!לשמחתו של דוד, הכהן הציע לו לקחת את חרב גוליית. ולמה אֵין כָּמוֹהָ ? כי חרב זו סימלה את זכותו של דוד למלוכה בזכות היותו גיבור ישראל, שהושיע את עמו מיד גוליית המאיים.
דוד שנמשח למלך ע"י שמואל, לא רצה לוותר על ייעודו וידע שעליו להיעזר בסבלנות ולעבור עוד הרבה מכשולים בדרך אל הכתר.
אך דוד שאמר לגוליית: "וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ, בחר עכשיו לשקר כדי לקבל את אותה חרב, וסיכן את כל כוהני נב ובני משפחתם.
ולגבי לקיחת החרב? תְּנֶנָּה לִּי, אתה תיתן אותה לי. ואולי העובדה שדוד לקח את חרב גוליית לעיני אַבִּיר הָרֹעִים, אֲשֶׁר לְשָׁאוּל הרגיעה את הכהן שסבר בטעות שגם דואג נמצא בסוד השליחות הסודית של דוד.
מצודות: אין חרב טובה יותר מחרבו של גלית, תן לי את החרב.
מהר"י קרא: אחימלך חשב שדוד לא ירצה את חרב גלית כי היא הייתה כבדה ודוד ענה לו שגם אם היה לאחימלך חרב נוספת, הוא היה בוחר בחרב גלית כי יש לו מספיק כוח להחזיק בחרב.
רד"ק: אחימלך לא רצה לתת לדוד את החרב כי היא הונחה במשכן בדרך נס. אך לא היה בכוחו למנוע את לקיחתה ע"י דוד כי דוד הניח שם את החרב. לכן ניסה אחימלך לשכנע את דוד לא לקחת את החרב.
מלבי"ם: בד"כ היו נמנעים מלקחת חרב שהאויב נוצח בה, כי זה סימן רע לשולחיו. אך דוד ענה לאחימלך שהניצחון בחרב זו היא סימן טוב.
יא וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל; וַיָּבֹא, אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת, החרב שלקח מכוהן נוב, לא עזרה לו, וכדי להינצל נאלץ להשפיל עצמו.
בפעם הראשונה שהנשים שרו לכבודו: הכה דוד ברבבותיו, הן גרמו ששאול יקנא וירדוף את דוד,
בפעם השנייה שהוזכר השיר, נאלץ דוד להעמיד פני משוגע, כדי להינצל.
יב וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ, אֵלָיו, הֲלוֹא זֶה דָוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ;
מצודות: דוד נחשב למלך הארץ, והוא אחד השרים החשובים של ב"י.
הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת, מצודות: הרי עליו חברו שירים כדי לשבחו.
לֵאמֹור, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו מלבי"ם: לכן ברור הדבר שדוד הגיע לארצנו כדי לרגל עלינו ולא בגלל שהוא ברח משאול.
רבינו ישעיה: ב"י גידלו את דוד יותר משאול.
רש"י: הפלשתים הזכירו לגת שהיה תנאי בינם לבין ב"י שמי שינוצח במלחמת דוד וגלית יהיה העבד של השני. לכן, דוד ראוי למלוך עליהם, ועל אכיש לפנות את כסאו לדוד.
יג וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּלְבָבוֹ; תרגום: דוד שם לב לדברים שנאמרו לאכיש.
וַיִּרָא מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת, רד"ק: דוד פחד מאוד מפני אכיש, כי חשב שאכיש יתנקם בו על כל הפלשתים שהוא הרג.
רד"ק: בתהילים כתוב שדוד בא לפני אבימלך. או שהיו לאבימלך 2 שמות או שלכל מלכי פלשתים קראו אבימלך.
יד וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ מלבי"ם: דוד שינה את דבריו לפלשתים. תחילה אמר שבא כדי לברוח משאול, ועכשיו הראה שבא בלי כל טעם – רק כי הוא משוגע.
בְּעֵינֵיהֶם, רד"ק: האם מטרת דוד הייתה להראות כשוטה ושלא יחשבו שהוא דוד? או שלמרות שיידעו שהוא דוד, הם לא יפחדו ממנו.
וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, מצודות: דוד שרט את דלתות השער של העיר גת. רש"י: דוד כתב על דלתות העיר.
וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ. מצודות והוריד את הריר שלו על הזקן שלו.
טו וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל עֲבָדָיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, מצודות: אתם רואים לפניכם שהאיש הוא משוגע,
לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי, מצודות: למה הבאתם את האיש הזה אליי?
טז חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, מצודות: עפ"י חז"ל, אשתו ובתו היו משוגעות.
כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל בֵּיתִי? מצודות: אין לי מספיק משוגעים בביתי, ואתם מביאים אליי עוד משוגע?
היה דרכם להביא בפני מלכים משוגעים כדי להשתעשע בהם, אך אכיש אמר שדוד יותר מידי משוגע כדי להשאיר אותו בארמון.
מלבי"ם: אכיש אמר לעבדיו או. א. שהם לא ידעו שדוד משוגע – "הנה תראו איש משתגע", והיה ברור שהוא משוגע.
ב. הם הביאו אותו כדי שיהיה למלך מעניין – ה"חסר משוגעים אנכי".
ג. הוא הגיע מעצמו לארמון – "הזה יבוא אל ביתי" – לא ייתכן שאדם כזה יבוא מעצמו אל המלך.
דוד הפך לפליט נרדף ע"י שאול: דוד נאלץ לברוח מפני שאול, והסתתר בשולי ארץ כנען, במדבר יהודה ובנגב סמוך לפלישתים.
פרק כב א וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם;
דוד הפך לפליט נרדף ע"י שאול: דוד נאלץ לברוח מפני שאול, והסתתר בשולי ארץ כנען, במדבר יהודה ובנגב סמוך לפלישתים.
במהלך בריחתו הארוכה מפני שאול התמודד דוד עם סכנות, עם דילמות מוסריות, עם החלטות קשות, כל אלו העצימו את כושר המנהיגות שלו, שבזכותו זכה בסוף למלוך על כל ישראל.
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם; שהייתה תחנתו הראשונה של דוד במסע בריחתו בדרום הארץ.
בורח לא יכול להיות בררן: המקומות בהם הסתתרו דוד ואנשיו סבלו ממחסור במים ואוכל, ולכן לא היו מיושבים ואנשי מצוקה יכלו להסתתר שם.
במערת עדולם, הצטרפו במשך הזמן אל דוד 400 איש.
וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו, מצודות: מחשש ששאול יהרגם, גם בני משפחת דוד ירדו לדוד אל מערת עדולם.
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה, דוד כבר לא לבד, בני משפחתו ברחו גם הם מפני שאול והצטרפו לדוד, אבל מכיוון שהיו בהם, נשים ילדים וזקנים הם הכבידו על המשך בריחתו.
ב וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו, מי? כָּל אִישׁ מָצוֹק מצודות: כל אדם שהיה במצוקה, (כמו פושט רגל הבורח לחו"ל מפני נושיו) וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא, מצודות: כל אדם שהיה בעל חוב, כל אדם שהיה חייב כסף לאנשים אחרים.
וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ, מלבי"ם: כל אדם כועס, ואלו היו הלוחמים הגדולים ביותר. מהר"י קרא: כל אדם שהייתה לו מרירות מאיזושהי סיבה וכל עני.
גם דוד יכול להיות מר נפש, הוא סיכן חייו כדי להילחם בגוליית, לא קיבל כל תמורה ועוד הופך להיות נרדף, ע"י זה שהפר את הבטחותיו ולא גמל לו על זה שהציל אותו ואת עמו מהאויב המאיים: גוליית והפלישתים.
וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.
אחוד עניי כנען: דוד הנהיג את מרי הנפש והעניים, שנפלטו ממלכת שאול בשל מצב כלכלי או חברתי. דוד נרדף ע"י שאול ומצוקתו פגשה את מצוקת הנדכאים ומרירותו פגשה את מרירות מרי הנפש.
נקבצו אליו 400 איש. דוד ליקט סביבו גרעין של צבא לוחם שהורכב מאנשים חלשים, מרי נפש, מיואשים ונואשים, ומהם הקים גדוד של 400 איש,
מפליט הפך להיות מפקד גדוד בן 400 איש: משולי החברה שהצטרפו אליו, והיו החיילים הראשונים בצבא הפרטי שלו שהקים ואימן.
דוד אימן את 400 הפליטים והפך אותם לחיילים, שבעזרתם יצליח להתגונן מפני הרודפים אחריו, ואולי כך הצליח לשקמם ולשפר את הדימוי העצמי של חסרי הכול וחסרי הבית.
דוד ניצל את זמן השהות במדבר, כדי להכין תשתית לכוח צבאי: שישמור עליו בדרום יהודה, במקום שבו התחבא מפני שאול.
דוד התחיל להקים לעצמו צבא פרטי, ומרי הנפש היו ראשוני חייליו. והם היו נאמנים לו והלכו אחריו בכל תקופת בריחתו.
וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; בזכות הכריזמה שלו הפך דוד להיות מנהיג הפליטים, המנהיג של אלו שלא יכלו לשלם את חובם, לשלם מיסים, או כאלו שילדיהם היו מיועדים להימכר לעבדים, אנשים מיואשים שלא היה להם כבר מה להפסיד.
צבאו הלך וגדל במשך השנים, הצבא הפך להיות צבא מאומן וחזק. והאנשים שהצטרפו לצבאו שיפרו את מצבם, את ביטחונם העצמי ואת מצבם הכלכלי, כי דוד הוביל אותם לניצחונות שהביאו להם שלל.
דוד הפך לשר חייליו כלומר: התקומם נגד שאול המלך, וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלא נְתָנוֹ אֱלוקִים בְּיָדוֹ.
למרות ששאול המשיך לחפש אותו, ולמרות שאי אפשר להחביא קבוצה של מאות אנשים, ה' היה עם דוד ושאול לא הצליח לתפוס אותו.
נפוליון אמר: תנו לי גנרלים עם מזל, על דוד נאמר כבר מלכתחילה: ה' עמו, ה' דאג שיצליח. אך גם מי שה' עמו יכול לעבור משברים והמבחן הוא, איך אדם מתמודד עם המשבר שהגיע אליו.
חיפוש מסתור וקיום במדבר ל400 מאות איש, הם אתגר קשה. ודוד נבחן האם הוא מתחזק או נחלש, כתוצאה מהמשבר.
ג וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, מִצְפֵּה מוֹאָב; תחנה שנייה אצל מלך מואב: מגת עבד דוד למואב, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה.
וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב, סבתא רבתא של דוד הייתה מואבייה. רבינו ישעיה: דוד סמך על מלך מואב משום שהוא היה צאצא של רות המואבייה.
יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם, תרגום: אני מבקש שאבי ואימי ייצאו עכשיו מהמערה שבה הם נמצאים, ויישבו איתכם.
רד"ק: דוד ביקש ממלך מואב שאביו ואימו יישארו אתו, ואילו אחיו הלכו עם דוד.
עַד אֲשֶׁר אֵדַע, מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹוקִים. מצודות: אני מבקש שאבי ואימי יישבו פה עד שה' יראה לי מקום שקט שבו אוכל לשבת בלי לפחד משאול.
העובדה שמלך מואב הסכים שבני משפחת המורד במלך יישארו בארצו מעידה שהייתה מתיחות בינו ובין שאול.
דוד סיפר בגלוי למלך ששאול רודף אחריו והוא אינו יודע איזה גורל מצפה לו מיד ה'. דוד ביקש את חסות מלך מואב, ורשות מהמלך, להשאיר במואב את הוריו, וכל בני משפחתו, שבגללו גם הם נרדפו ע"י שאול כדי ששאול לא יתנקם בהם, בזמן שדוד בורח מפניו.
ד וַיַּנְחֵם, אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב; וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ, כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה. מצודות: הורי דוד ישבו עם מלך מואב לאורך כל התקופה שדוד נשאר במצודה שהייתה סמוכה למואב.
מלבי"ם: דוד רצה לצאת מהמצודה, אלא שהוא חשש שהוריו ומשפחתו יהיו שם בסכנה, ולכן הוא השאיר אותם אצל מלך מואב.
ומה קרה כשדוד עזב את המצודה? רש"י: מיד לאחר שדוד עזב את המצודה, מלך מואב הרג את כל משפחתו של דוד, חוץ מאח אחד שהצליח לברוח לנחש העמוני
האח שברח, קיבל חסות מנחש מלך בני עמון, במדבר רבה פרשה יד, תנחומא מהדורת בובר פרשת וירא כה וילקוט שמעוני.
רלב"ג: לאחר שדוד עזב את המצודה, הוריו נפרדו ממלך מואב.
דוד עשה מאמצים לרכוש לעצמו בעלי ברית ראשונים. הוא ניסה להתקרב למלך מואב אולי מתוך קירבת משפחה, כי אבי דויד היה נכד של רות.
אח"כ קשר קשרים עם אכיש מלך גת הפלישתי. תקופת הבריחה חישלה, חיזקה, והעצימה את דוד והכשירה אותו להיות כשיר למלוכה, אחרי מות שאול.
ה וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד, אז הצטרף אלין גם גד הנביא, שהורה לו: לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה.
רבינו ישעיה: גד הנביא ידע ברוח הקודש שמלך מואב מתכונן להסגיר את דוד לשאול, ולכן אמר לו ללכת ליהודה, שם בני שבטו יגנו עליו.
לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ, אֶרֶץ יְהוּדָה; אם אתה רוצה להיות מלך על יהודה וישראל, עליך לחיות במקומות אלו, ולהתבסס שם.
וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת (כנראה בדרום הר חברון). רד"ק: בשם חז"ל המקום היה יבש לגמרי, ובזכות דוד, ה' הרטיב אותו במים.
כמו ששמואל ליווה את שאול, כך גד הנביא ליווה את דוד, והוסיף ממד רוחני למחנה דוד.
עליית דוד התחילה מהרגע שחזר ליהודה, הוא התחזק, צבאו גדל והתעצם, ושכבות הולכות וגדלות בעם, התחילו להכיר אותו, ויש שגם העדיפו את דוד על פני המלך, שרצח את תושבי העיר נוב: ילדים, נשים וזקנים.
כשנודע הדבר לשאול, הדבר עורר את קנאתו וחמתו.
ו וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד, "כי עד הנה היה (דוד) נחבא ולא ראהו איש… נודע הדבר שהיו עמו (עוד) אנשים" (מצודת דוד).
וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ; וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה,
רש"י: רמה זו הייתה בגבעת בנימין. בשם חז"ל: שמואל ישב ברמה והתפלל על שאול, ובזכות תפילת, שאול זכה להיות עדיין מלך.
וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ, פרנואיד החושש מכל וְכָל עֲבָדָיו, נִצָּבִים עָלָיו. בנו ובתו של שאול תומכים בדוד על מי יוכל עוד לסמוך?
ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו,
רד"ק: לשאול נודע שהצטרפו לדוד 400 איש, והיה ברור לו שדוד מורד.
שִׁמְעוּ נָא, בְּנֵי יְמִינִי: תרגום: רוב עבדי שאול באו משבט בנימין! שמעו דבריי! רד"ק: בא בתביעה מעבדיו, משבט בנימין שהיו קרובים יותר אל שאול.
גַּם לְכֻלְּכֶם, יִתֵּן בֶּן יִשַׁי, מצודות: שאול קרא לדוד "בן ישי" ולא קרא לו בשמו, כדי לבזות אותו,
שָׂדוֹת וּכְרָמִים, מצודות: האם יש לבן ישי הרבה שדות לתת לכולכם?
אני נתתי לכם, כי אתם בני שבטי, אך דוד ייתן רק לשבט יהודה ולא לכם. מלבי"ם: שאול אמר שדוד ייתן את שדות ומשרות לבני שבט יהודה ולא לבני שבט בנימין. ולא יהיו לו מספיק שדות לתת להם.
לְכֻלְּכֶם יָשִׂים, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת? מצודות: אתם מאמינים שדוד ייתן לכם שדות או שימנה אתכם לשרים. האם דוד יכול למנות את כולכם לשרים הממונים על אלף אנשים או אפילו לשרים הממונים על מאה אנשים?
הרי אין לדוד כל כך הרבה תפקידים וכל כך הרבה שדות לתת לכולכם.
חולה במחלת הרדיפה: ח כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי,
שבוי בפחדיו: וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי, בְּנִי יונתן משתף פעולה, עם מי שהיה קודם עבד שלי וכיום פועל נגדי.
מצודות: אף אחד מכם לא גילה לי שיהונתן בני כרת ברית עם דוד ולו הייתם מגלים לי זאת, הייתי מונע את זה.
וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי, וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי: אף אחד מכם לא משתתף בצערי, לא מרגיש את כאבי לבי ולא מזדהה אתי.
מצודות: אף אחד מכם לא כואב על מצבי.
כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹורֵב, כַּיּוֹם הַזֶּה. מצודות: מכיוון שאף אחד לא אמר לי מה מקומו של דוד, נראה שבני גרם לדוד לאסוף אנשים ולמרוד בי.
דואג האדומי אישר את חשדות שאול: ט וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל, רד"ק: דואג היה ממונה על עבדי שאול כי היה הגדול שבעבדיו.
וַיֹּאמַר: רָאִיתִי, אֶת בֶּן יִשַׁי, בָּא נֹבֶה, אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב, רד"ק: דואג קרא לאחימלך בשם בן אחיטוב, כי רצה לבזות אותו. אולם, בספר מוזכר שמו של אחימלך.
חנופה או תועלתיות: דואג הקצין את הדיווח שלו, כך שנוצר רושם שהייתה קנוניה בין דוד לאחימלך, אך למעשה הכתוב סיפר שהכוהן נתן לדוד 5 לחם (ולא צידה) ואת חרב גוליית, שהייתה למעשה השלל של דוד שזכה בה לאחר הרג גוליית, וזה היה כלי הנשק היחיד שנמצא במקום.
דואג לא סיפר על שיחת הברור שערך הכוהן, ועל כך שדוד טען שהוא בשליחות סודית של המלך, דבר המחייב כל אזרח להושיט עזרה לשליח המלך.
דואג אמר שהכהן שאל בה', הכתוב לא מספר. קשה לתאר שדוד שמיהר להעלם, לפני שיגיעו שליחי המלך, ביקש לשאול בה' דבר הלוקח הרבה זמן.
י וַיִּשְׁאַל לוֹ, בַּה' מצודות: ורק למלך מותר לשאול באורים ותומים,
רש"י: אין שואלים באורים ותומים אלא למלך.
רד"ק: השאלה באורים ותומים הפריעה לשאול כי סבר שהשאלה נועדה לעזור לדוד לברוח ממנו.
וְצֵידָה, נָתַן לוֹ; המילה "לחם" במקרא איננה דווקא לחם, אלא מזון. אלא שכאן נראה שמוכח שהכוונה ללחם ממש כי דואג אמר שאחימלך נתן צידה ואילו שאול אמר לחם. כמו"כ קראנו שאחימלך נתן לדוד את לחם הפנים.
מלבי"ם: דואג אמר את דבריו כך ששאול יחשוב שאחימלך עזר לדוד במרד. 1. אמר שדוד הגיע אל אחימלך ולא לעיר נוב, כלומר, כאילו דוד התכוון להגיע דווקא לאחימלך שיעזור לו במרד, אך דוד באמת הגיע למשכן, ורק במקרה התגלגלו הדברים שהגיע לבית אחימלך. הכניסה למשכן נועדה לשאול באורים ותומים, הם לא חששו מדואג, כי אחימלך לא עשה דבר רע.
2. בעניין החרב רואים שמטרת אחימלך לא הייתה לעזור לדוד, אך דואג סיפר זאת כאילו שזו הייתה מטרתו.
3. דו השיח הכולל בין דוד לאחימלך מוכיח שאחימלך לא ידע שדוד בורח מפני שאול.
וְאֵת, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ.
למה דואג שינה את סדר הדברים? כי רצה להאשים את אבימלך שצייד את דוד, לאחר ששאל בה' וכבר ידע שהוא בורח מהמלך.
יא וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב; וַיָּבֹאוּ כֻלָּם, אֶל הַמֶּלֶךְ.
יב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב; וַיֹּאמֶר, הִנְנִי אֲדֹנִי
יג וַיֹּאמֶר אֵלָו, שָׁאוּל, לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי, (מרדתם בי) אַתָּה וּבֶן יִשָׁי, תרגום: למה אתה ובן ישי התחברתם כדי למרוד בי?
בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב, וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹוקִים, מצודות: המרידה היא בזה, שנתת לו לחם וחרב, ושאלת בשבילו באורים ותומים.
לָקוּם אֵלַי לְאֹורֵב, כַּיּוֹם הַזֶּה? יד וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמַר: וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן, מצודות: הרי מבין כל עבדיך, דוד הוא הנאמן ביותר, ואין אף עבד שנאמן לך יותר ממה שדוד נאמן לך,
רש"י: דוד קרוב אליך ומקיים את הציווי שלך.
וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ, תרגום: דוד הוא הרי החתן שלך. וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ, מצודות: הרי דוד כפוף אליך ומקיים את כל מה שאתה מצווה עליו.
וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ. תרגום: דוד הוא אחד האנשים המכובדים ביותר בביתך.
אחימלך היה מודע לכך שדואג נמצא בנוב, אך מכיוון שלא חשד בדוד, לא נזהר לתת לו את הלחם והחרב בסתר, ונתנם לפני כל מי שהיה אז בנוב.
טו הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹוקִים, אולי אמר שלא שאל לדוד בה'!מצודות: האם היום זו הפעם הראשונה ששאלתי בשבילו באורים ותומים? הרי תמיד שאלתי בשבילו לפני שהיה יוצא למלחמות, כשאתה שלחת אותו אליי כדי לשאול באורים ותומים.
חָלִילָה לִּי: רד"ק: אין זה משפט שאלה, אלא קביעה: היום הייתה הפעם הראשונה ששאלתי לו באורים ותומים, ולא אעשה זאת שוב.
אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר, בְּכָל בֵּית אָבִי, מצודות: אל תאשים אותי או את משפחתי בדבר כלשהו.
כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת, דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל. מצודות: אל תאשים אותי במרד, כי לא ידעתי שדוד מרד בך. חשבתי שדוד נאמן לך, וחשבתי שכל מה שדוד ביקש לעשות היה בשליחותך ולא התכוונתי למרוד כשנעניתי לו.
פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה: טז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ: אַתָּה, וְכָל בֵּית אָבִיךָ,
אולי בגלל פקודה זו איבד שאול את המלוכה: במקום לצאת ולהילחם נגד הפלישתים, העדיף שאול לרצוח חפים מפשע חלשים.
פקודה בלתי חוקית בעליל: יז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ רש"י: הכוונה לאבנר ועמשא אך אבנר ועמשא טענו שאין לשמוע למלך כשהוא מצווה אותך לעבור על דבר תורה.
וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי ה' כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד, מצודות: תהרגו את כוהני ה' כי הם נאמנים לדוד ועוזרים לו למרוד נגדי.
וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא, וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי; מצודות: הכוהנים ידעו שדוד בורח מפניי ובכל זאת הם לא אמרו לי להיכן ברח,
אברבנאל: והנה ציווה עוד שאול שיכה את העיר לפי חרב… כדי שכל ישראל ישמעו וייראו ויפחדו אם יבוא דוד עוד ביניהם, שיתפשו אותו ואת אנשיו חיים ויביאום אל שאול….
סירוב פקודה: וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם, תרגום: עבדי שאול לא רצו להושיט את ידיהם ולהרוג את כהני ה',
לִפְגֹעַ, בְּכֹהֲנֵי ה', הכוהנים היו שבט מקודש ונכבד בעיני כל העם.
יח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג, סֹב אַתָּה, וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים;
רש"י: שמו של דואג השתנה לדויג (ככתוב בכתיב) כי שאול אמר לו שהוא נתפס כדג – הוא זה שצריך להרוג את הכוהנים כי הוא הלשין עליהם.
דואג היה בטוח שציות לשאול ישתלם לו: וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי, וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים, וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ, נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד,
למרות שעבדי שאול סרבו לרצוח את הכוהנים החפים מפשע, דואג האדומי, הרג את כולם.
רד"ק בשם תרגום: דואג הרג מספר גדול יותר של כהנים, אלא שמתוכם היו 85 כהנים שהיו מכובדים יותר עד שהיו ראויים ללבוש אפוד בד.
כאשר הנביא הזכיר את עוונות שאול, הוא אף פעם לא הזכיר את הריגת כוהני נוב עיר הכוהנים, כי הם היו חייבים מיתה בגלל חטאם של בני עלי, אלא שלמרות זאת שאול נענש ונפל בידי הפלשתים בגלל שהרג אותם.
שאול רצח את כל כוהני נוב, למרות שאלו הסבירו לו: וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ?
שאול חשד שכולם עוזרים לדוד ובדמיונו, היה מוקף בעוזרים ומסיעים רבים, שכולם אוהבים את דוד ושונאים את שאול.
יט וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, הִכָּה לְפִי חֶרֶב, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק; וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה, לְפִי חָרֶב.
שמואל ציווה על שאול: לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק… מֵאִישׁ עַד אִישָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר פרק טו פסוק ג.
שאול לא עשה זאת מתוך חמלה, כי לא חמל על נשים וטף, הוא רק חמד את הבקר המשובח.
מי שמרחם על אכזרים (על אגג מלך עמלק) סופו שמתאכזר לרחמנים, התאכזר לכוהן נוב שבסך הכול רצה לעזור לשליח של המלך ונתן לו לחם וחרב.
וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּוהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִישָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב (יט).
שאול עולל לכוהני נוב את מה שהצטווה לעשות לעמלק ולא עשה: לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק… מֵאִישׁ עַד אִישָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר (טו 3).
נראה שפרשת כוהני נוב, היא תחילת ירידת מלכות שאול, ונהירה של רבים מישראל, אל המלך החדש, זה שהעריצו לאחר ניצחונו על גוליית.
גם בהמשך, שאול ניסה להרוג את דוד, אך דוד הצליח לנצח בכל קרבות ואהדת העם אליו הלכה וגברה.
כ וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד, לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב, וּשְׁמוֹ, אֶבְיָתָר; וַיִּבְרַח, אַחֲרֵי דָוִד
כא וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר, לְדָוִד: כִּי הָרַג שָׁאוּל, אֵת כֹּהֲנֵי נב.
כב וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר, יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי, כִּי הַגֵּד יַגִּיד, לְשָׁאוּל: האם אמירה זו היא לזכותו של דוד או לגנותו? דוד יכל לשתוק ואף אחד לא היה יודע שהוא זיהה את אביר הרועים של שאול בנוב.
מצד שני דוד וודאי הכאיב מאד לאביתר, שהבין עכשיו, שזה שפורש עליו את חסותו, הוא גם זה שהביא עליו את אסונו.
מצודות: ביום שהגעתי לנוב, ידעתי שדואג שם ושהוא ילשין לשאול שהייתי שם,
אָנֹכִי סַבֹּתִי, בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ. מצודות: אני גרמתי בעקיפין לתקלה זו של הרג כל משפחתך.
המדרש אומר שבגלל רצח כוהני נוב לא זכה דוד לבנות את בית המקדש: כי דם נקי שפכת!
כג שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא, כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ:
תרגום: תשב איתי ואל תפחד כי מי שרוצה להרוג אותי, רוצה להרוג גם אותך.
רש"י: מי שיאהב אותי ויציל אותי, יעזור גם לך.
מלבי"ם: דוד אמר לאביתר שבעניין ההצלה, העיקר שה' ישמור אותו כי הוא כהן לה', ולעומת זאת דוד בסכנה כי שאול רודף בעיקר אותו, ולכן אין לו ממה לחשוש.
כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה, עִמָּדִי. מהר"י קרא: אני אשמור עליך כמו שאני שומר על עצמי.
אביתר הנמצא בסכנה, כי שאול וודאי ירצה לסיים את מלאכת הרצח, אבל דוד הבטיח לו הגנה ושמירה מפני שאול.
הצטרפות אביתר למחנה דוד, חיזקה את המחנה. עכשיו היה להם גם נביא וגם כוהן. 2 אנשים שחיזקו את ביטחון האנשים בצבא שלהם.
מעתה ועד מותו בהר הגלבוע יעסוק שאול בצורה אובססיבית במרדף אחרי דוד, מרדף שיגרום לו להזניח את המלחמה, להזניח את המלחמה בפלישתים.
הפלישתים היו מודעים לווקום שנוצר בממלכה בשל המאבק בין 2 האישים, והם התחזקו כ"כ, שמשפלת החוף המערבית דרומית, הגיעו לניהול המלחמה נגד שאול בגלבוע, צפונה ומזרחה ממלכתם.
במלחמה האחרונה, כמעט כל חבלי הארץ נפלו ביד הפלישתים. כל מה ששאול השיג בימי מלכותו נעלם. ודוד נאלץ להתחיל את המלחמה בפלישתים שוב מהתחלה.
בין השאר הסתתר דוד בגת, עירו של גוליית, אך מכיוון שהפלישתים היו אויבי שאול, הרי שדוד הנרדף בידי שאול, קיבל גם אצלם מקלט זמני.
"הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
קנאי לא יכול להנהיג עם, (מנחם מנדל מקוצק), שאול חי בעולם של קנאה קשה כשאול. קשה כשאול קנאה. בעקבות ניסיונות רצח דוד, איבד שאול את הצדקת קיומו כמלך.
פרק כג א וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה תרגום: השייכת לבני ישראל, הֵמָּה שֹׁסִים בוזזים אֶת הַגֳּרָנוֹת,
מלבי"ם: הפלשתים רצו להשחית את התבן והקש ולא לכבוש את העיר. הדבר נלמד מהלשון נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, ולא "על קְעִילָה".
ב וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' תרגום: באורים ותומים: לֵאמֹר כך שאל דוד: הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה ?
וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ תציל אֶת קְעִילָה!
ג וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים מצודות: אנחנו מפחדים משאול, למרות שאנחנו ביהודה, ואנשי שבטך מגנים עליך, וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים מצודות: הסכנה גדולה גם כשנמצאים ביהודה ואנשי שבטו מגינים עליהם, כל שכן שהסכנה תהיה גדולה יותר אם ילכו ויתקפו את הפלשתים כדי להציל את תושבי קעילה
ד וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה' מצודות: דוד שאל פעם נוספת באורים ותומים, כדי לחזק את לב אנשיו, וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר קוּם מילת זרוז,
רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ, רלב"ג: בפעם הזו, ה' ענה לדוד שהוא יצליח לנצח את הפלשתים, ולכן אנשי דוד הסכימו ללכת אתו
(בפעם הראשונה, ה' רק ציווה על דוד לרדת לקעילה).
מלבי"ם: בפעם הראשונה ה' אמר שהוא ימסור רק חלק מהפלשתים ביד דוד ובפעם השנייה הוא אמר שהוא ימסור את העם כולו בידיו.
ה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם,
רד"ק: דוד לקח כשלל את מקנה הפלשתים, הכה בפלשתים מכה מוחצת ורדף אחריהם עד שהגיע לארצם, ומשם לקח את המקנה שלהם לשלל.
וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה
ו וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה, מצודות: כאשר אביתר בן אחימלך ברח לדוד, דוד היה ליד העיר קעילה.
אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ מצודות: כך דוד יכל לשאול לדבר ה' באורים ותומים.
רד"ק: האפוד ירד ולא שאחימלך הוריד אותו, כי אחימלך לא התכוון לרחת אתו את האפוד, אך כשארז את חפציו, הכניס מכל הבא ליד, וגילה שהוא לקח גם את האפוד.
ז וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר מסר אֹתוֹ אֱלֹוקִים בְּיָדִי רלב"ג: דוד עשה טעות כי ה' גרם לו לטעות כדי שייפול בידי.
כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ מצודות: ה' מסר בידי את דוד כי הוא בעיר מוקפת חומה, ואוכל להטיל מצור על העיר.
שאול חשב שדוד סומך על היותו בעיר מוקפת חומה, ולא יודע שהחומה תיתן אפשרות להטיל מצור על העיר, וללכוד את דוד.
מלבי"ם: נִכַּר, שאול חשב שיוכל להתייחס לדוד כאל נוכרי ולהילחם בו.
ח וַיְשַׁמַּע אסף שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה, רלב"ג: שאול ניסה למצוא בכל ישראל מי שיביא רעה על דוד. לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר להטיל מצור,
אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו. ט וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה (יתכן ששאול גייס צבא, בטענה שילחמו בפלישתים, אך דוד הבין, שהצבא יצא נגדו).
רבינו ישעיה: שאול הסתובב וגייס חיילים ולא אמר להם מה מטרת גיוסם, ודוד הבין שהמטרה היא ללכוד אותו.
מצודות: דוד ידע שהסיבה ששאול מתקדם לקעילה היא כדי לתפוס אותו, (וחשש שתושבי קעילה יסגירו אותו לשאול כדי להציל עצמם).
וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד
י וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל! שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת להרוס לָעִיר בַּעֲבוּרִי,
מצודות: שאול מבקש לבא ולהשחית את העיר קעילה כדי לתופסני.
יא הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ מצודות: האם שליטי העיר קעילה מתכוונים למסור אותי ביד שאול ?הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? מצודות: האם שאול באמת ירד לקעילה, כפי שהבנתי שהוא הולך לעשות?
ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ עכשיו, וַיֹּאמֶר ה': יֵרֵד,
מצודות: שאול כן ירד לקעילה, אך ה' לא ענה על השאלה האם בעליי קעילה יסגירוהו לשאול, כי האורים ותומים עונים כל פעם רק על שאלה אחת.
ה' ענה על שאלתו השנייה של דוד כי שאלה זו היא הראשונה בסדר האירועים: קודם שאול ירד ולאחר מכן שליטי קעילה יסגירו אותו לשאול).
מלבי"ם: דוד שאל תחילה האם שאול יבקש שיסגירו אותו. ה' ענה לדוד ששאול עצמו ירד לתפוס אותו ולכן לא היה צורך בתשובה לשאלה הראשונה.
יב וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי = שליטי קְעִילָה. תרגום: =יושבי קעילה. אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל?
מצודות: האם בעלי קעילה מתכוונים להסגיר אותי ואנשיי ביד שאול וַיֹּאמֶר ה': יַסְגִּירוּ מצודות: שליטי קעילה מתכוונים להסגיר אותך לשאול!
יג וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ מצודות: דוד ואנשיו לא הלכו למקום מסוים, אלא הם הסתובבו והגיעו למקומות שונים במקרה (מה שבלבל את הרודפים אחריו).
רש"י: דוד ואנשיו הלכו לכל מקום שחשבו שיוכלו להינצל בו.
וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה מצודות: נאמר לשאול שדוד ברח מקעילה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת, מצודות: שאול נמנע מלצאת אל קעילה.
יד וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת דוד ישב לעיתים במקומות מוגנים במדבר, וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף מצודות: לפעמים ישב בהרי מדבר זיף.
רד"ק: דוד היה במדבר זיף כשהוא שמע ששאול יצא כדי לתפוס אותו.
וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹוקִים בְּיָדוֹ
טו וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ, רד"ק: מדרש חז"ל, בשעה זו אמר דוד "כל אדם כוזב", כי לא ראה שנבואת שמואל מתקיימת, עד שה' אמר שהוא יעיד שדברי נבואת שמואל יתקיימו ושלח מלאך.
וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה מצודות: דוד קלט ששאול יוצא לתפוס אותו, כשישב ביער שהיה במדבר זיף, כי היה ניתן לברוח משם בקלות.
טז וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה מצודות: יהונתן בן שאול קם ובא אל דוד שהיה ביער, וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹוקִים.
מצודות: יונתן חיזק את ידי דוד, וגם חיזק את אמונתו של דוד בה'.
רד"ק: ה' הוא עד בין שניהם, ולכן יש צורך בברית נוספת.
יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהונתן אמר לדוד: אַל תִּירָא, רד"ק: יהונתן אמר לדוד שלא יפחד ושדברי ה' שנמסרו לו ע"י שמואל, יתקיימו.
כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, רד"ק: אני מבקש להיות סגנך, כשתמלוך. וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן,
תרגום: גם אבי שאול יודע שאתה תמלוך על ישראל!
יח וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי ה' מצודות: דוד ויהונתן כרתו ברית לפני האורים ותומים, רש"י: יהונתן חידש את הברית ביניהם.
מלבי"ם: יהונתן חיזק את דוד בארבעה דברים:
א. ה' מסייע לו.
ב. שאול אינו יודע את מקומו.
ג. הצלחתו התחילה לזרוח.
ד. שאול יודע שהוא הולך למלוך על ישראל ולכן לא יעשה לו דבר.
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה, מלבי"ם: תחלה דוד רצה לצאת מהחורשה אך לאחר שיהונתן אמר לו ששאול אינו יודע את מקומו – הוא נשאר שם.
וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ.
יט וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן, מיקום מדויק!
כ וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד מצודות: תרד אלינו בכל דרך שתרצה. וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ,
מצודות: עלינו יהיה מוטל להסגיר את דוד בידיך אדוננו המלך.
כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי תרגום: ה' יברך אתכם על שריחמתם עליי.
כב לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד תרגום: תחזרו עכשיו ותבססו טוב יותר את דבריכם על מיקומו של דוד, כי עד עכשיו אתם יודעים את העובדות רק משמועה.
וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ, תרגום: תדעו ותבדקו את המקומות שדוד הולך בהם.
מִי רָאָהוּ שָׁם מצודות: תבררו מי ראה את דוד מסתובב במקומות אלו, כִּי אָמַר אֵלַי, רש"י: מישהו אמר לי. רלב"ג: ליבי אמר לי.
מצודות: בררו טוב את המקומות שבהם דוד מסתובב, כי אמר לי פעם: עָרוֹם יַעְרִם הוּא
מצודות: שהוא נלחם בערמה ובתחבולות ועלינו להכיר טוב את הדרכים בהם הוא הולך ולמצוא את מיקומו המדויק של דוד כדי שנצליח לתפוס אותו.
כג וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם תבדקו ותדעו את כל מקומות המחבוא שדוד מסתתר בהם, וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן מצודות: תחזרו אליי עם דברים נכונים, בדוקים וברורים וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם.
תרגום: ולאחר שתחזרו אליי עם העובדות, אלך איתכם למדבר זיף. וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ, מצודות: אם הוא לא יהיה במקומות המחבוא שלו, הוא וודאי נמצא ביהודה. וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה. מצודות: אני אכריח את שרי יהודה לעזור לי למצוא אותו.
כד וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל תרגום: אנשי זיף קמו והלכו לזיף כדי למצוא את דוד לפני ששאול הגיע לשם
וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן מצודות: דוד ואנשיו היו במישור מדבר מעון, בדרום הישימון,
כה וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ מצודות: שאול ואנשיו הלכו לחפש את דוד לאחר שאנשי זיף אמרו לו איפה מקומות המחבוא של דוד.
וַיַגִּדוּ לְדָוִד אמרו לדוד ששאול מחפש אותו, וַיֵּרֶד הַסֶּלַע,
רד"ק: דוד ירד לעמק כדי לעלות אל הסלע. כאשר דוד ושאול הסתובבו סביב אותו ההר, הכוונה לסלע זה שדוד עלה עליו.
וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן מצודות: דוד ירד מהסלע עליו ישב אל מדבר מעון, משם נוח יותר לברוח, וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן.
כו וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר, וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד מסביב, וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם.
מצודות: שאול ואנשיו הקיפו את דוד ואנשיו כדי לתפוס אותם.
כז וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל, לפי פשוטו, שליח. רש"י: מלאך ממש, לֵאמֹר
מצודות: שליח הגיע לשאול לפני שהצליח לתפוס את דוד ואמר לו: מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ.
מצודות: תמהר ותלך כי הפלשתים התפזרו על פני הארץ, ועכשיו הם מתכוננים לתקוף את ישראל.
כח וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.
תרגום: שאול חזר מרדיפתו אחרי דוד ויצא לקראת הפלשתים כדי להילחם נגדם, עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת.
מצודות: זו הסיבה שקראו לסלע בשם "סלע המחלקות", כי שם נפרד שאול מרדיפתו אחרי דוד.
רד"ק: בסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת היו אנשי דוד מתחלקים. דוד והאנשים שניצלו אתו ברכו על הנס שארע להם, ושאר האנשים המשיכו הלאה.
סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת רש"י: שם שאול התלבט אם להמשיך ולרדוף אחרי דוד או ללכת להילחם בפלשתים.
כט וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם מסלע המחלקות, וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי מצודות: דוד ישב במקומות השמורים שהיו בעין גדי.
