שופטים פרקים י"ד – ט"ז

פרק יד "אשת שמשון", ספר שופטים ביקש להדגיש את קירבת שמשון לה‘ (ולא לשמש), ולכן מצוין: וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, יתכן ששם גרו פליטי השבט, שברחו מפני הפלישתים, ואולי מנוח עבד כשכיר ונשא בת לשבט יהודה, שלידם גר, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹול. 

היהדות ביקרה את שמשון שהיה רודף הנשים, ולא הגשים ייעודו: להושיע את ישראל. שמשון נועד לגדולות: וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹול. יג.

התחלה מבטיחה. איש בעל השראה אלוקית, שאינה ניכרת במעשיו.

מה עשה האיש הצעיר ברגע שרוח ה' התחילה לפעום בו?

1. וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן, תִּמְנָתָה; וַיַּרְא אִישָּׁה בְּתִמְנָתָה.

2. וַיֵּרֶד, וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה; וַתִּיישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.

3. וַיֵּרֶד אָבִיהוּ, אֶל הָאִישָּׁה; וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה.

ירידה אחרי ירידה לשמשון היו תנאי לידה מעולים, אך בחר בדרך קלוקלת. האם לנער  הזה התפללנו? חייו היו מיעודים כלפי מעלה, אך הוא היטה אותם מטה.

מעלת שמשון הייתה גדולה, אך הוא לא עמד בה, (סוטה: ט ב).

3  נשים היו לשמשון, בתחילה ביקש תואנה להילחם בפלישתים דרך הנשים, אך אח"כ גבר עליו יצרו, ועם כל אישה התמקד יותר באישה, ופחות בייעודו.

חז"ל שבחו ובקרו את שמשון חליפות – בקרו את שמשון על רדיפת נשים:

1. מִבְּנוֹת פְּלִישְׁתִּים: חולשה לנשים: הרשות הייתה נתונה בידו לבחור את דרך חייו אבל הוא בחר ללכת אחר עיניו ולהדבק בבנות פלישתים" המארש"ה. ונפל בידם.

2. אישה רָאִיתִי, "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלישתים את עיניו". בעיניו חטא, ובעיניו לקה, (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח', סוטה ט', עב). שמשון בעיניו מרד שנאמר: ויאמר אל אביו אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי, לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו.

3. שמשון נפתה ליצרו: שמשון נפתה ליצרו…כי חשק בהן ולקחן לכוחו רד"ק.  "בדרך שבה אדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו".

ב כששמשון הלך אל הפלישתים כתוב: וַיֵּרֶד וכשחזר להוריו, כתוב: וַיַּעַל, וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אִישָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה, מִבְּנוֹת פְּלִישְׁתִּים;

וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן, תִּמְנָתָה;

רד"ק: וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן, תִּמְנָתָה ואצל יהודה כתוב שהוא עלה לתמנע: א. היו 2 מקומות שנקראו תמנע. ב. מצד אחד עלו לתמנע (ומשם הגיע יהודה) ומצד שני ירדו לתמנע (ומשם הגיע שמשון). ג. מעלת יהודה עלתה כשהגיע לתמנע ולכן כתוב שם שהוא עלה. לעומת זאת, מעלת שמשון ירדה בעקבות הגעתו לתמנע, ולכן כתוב שם ירד.

וַיַּרְא אִישָּׁה בְּתִמְנָתָה, מִבְּנוֹת פְּלִישְׁתִּים. 

שיחק באש: וַיַּרְא אִישָּׁה בְּתִמְנָתָה – תמנה בנחלת דן הדרומית, בשפלת יהודה, ליד בית שמש.

מִבְּנוֹת פְּלִישְׁתִּים, שמשון התמקד בתאוותיו: דעת מקרא: חשק בה ליופייה. 

התעניין יותר בפלישתיות, מאשר במלחמה בפלישתים. מרגע שהתחיל להתעסק עם בנות פלישתים, "שיחק באש" ובסופו של דבר, נשרף בה.

רד"ק: בתחילה הייתה כוונתו לטובה.. אח"כ גברה עליו התאווה.

מאידך עשה מה שעשתה אסתר, כדי להציל את העם, וה' עזר לו להיפרע מפלישתים בדרך שבחר.

וְעַתָּה, לאחר שגיירתי אותה, קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה. 

הראשונה: וַיַּעַל, וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, ביקש מאביו ומאמו יחד, ונראה שבעיני שמשון, דעת אימו הייתה חשובה לפחות כמו אביו.

מי שזוכר את הפרק בו בישר המלאך על הולדתו הקרובה של בן, זוכר זוגיות פגומה בין הוריו: פעמים מצאנו רק את האישה בשדה, והגבר שהיה אמור לעבוד בשדה, לא היה שם. האב זלזל באשתו, האישה פחדה מבעלה, וגם כשטעה, לא העזה להעיר לו, אולי כי היה אלים.

היחסים התחילו להשתנות מיד אחרי בשורת ההיריון, האב שחשש לחייו, פנה בצרתו אל אשתו, זו שזלזל בה, והאישה החכמה ידעה להפיג את פחדיו, בשום שכל, ובלי ללעוג לו.

היחסים ביניהם כנראה השתפרו עוד לאחר שהבשורה התגשמה והבן נולד. לאחר הולדת שמשון התגלו הוריו כזוג מלוכד, שהעניקו אהבה ותמיכה לבנם.

הדיאלוג בין ההורים ובין שמשון מצביע על תשומת לב והקשבה לרצונות השני.

וַיֹּאמֶר אִישָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה, מִבְּנוֹת פְּלִישְׁתִּים. וְעַתָּה, קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.  אישה פלישתית מהעיר תימנה.

ג חשש מנישואיי נוכרייה: ההורים הקשיבו לבנם, אך התנגדו לתוכניתו. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִישָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִישָּׁה, מִפְּלִישְׁתִּים הָעֲרֵלִים?

נישואים עם (בת האויב הקשה והמר של ישראל). נוכרים נחשבו לפסולים:

1. אברהם שלח את אליעזר לחרן להביא אישה ליצחק,

2. רבקה ביקשה מיצחק לשלוח את יעקב למשפחתה כי: "קצתי מפני בנות חת."

למה אתה לא יכול לשאת ישראלית כמו כולם? אבל שערו הארוך, שמעולם לא נגזז, סימל אותו כשונה מחבריו.

דינה	שמשון
שכם ביקש מאביו: קח לִי את הילדה הזאת לְאִשָּׁה.	שמשון ביקש מהוריו: קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.

שני הוריו התנגדו לבחירתו., אך שמשון חזר וביקש מאביו: וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו –

למה פנה עתה רק לאביו? תחילה שמשון פנה אל הוריו, אבל כשראה שהם מתנגדים, פנה שוב והפעם רק למנוח אביו.

1. אולי חש שאביו רך יותר, ואותו יהיה קל יותר לשכנע, אולי ידע שאביו פחות חכם ויותר חלש אופי (ככתוב בפרק י"ג) מאמו, וחשב שיהיה לו יותר קל להשפיע עליו, למרות שאביו הכבד, היה שונה מאד מבנו האמיץ והנועז.

2. או שהיה קשה לו לפנות לאימו, ולבקש ממנה אישה המנוגדת ליעוד שלו, יעוד עליו ספרה לו אימו, האם שידעה שבנה, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. אולי הייתה מבולבלת, מבקשת בנה הרוצה לקשור עצמו אל האויב בקשרי נישואים.

3. ואולי פנה אל האב, כי הוא ראש המשפחה:

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי… וַתִּיישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.  – האישה שנראתה ישרה בעיני שמשון, התגלתה במציאות כמאכזבת, ערמומית ובוגדת. נבחרה בשל יושרה, התגלתה אחר כך כתחבולנית.

יָשְׁרָה: נראה שלא חיפש יופי אלא יושר. לא כתוב שהייתה יפה. אך במקום יושר קיבל 3 בוגדות.

3 בוגדות: המשותף לנשותיו הוא חוסר הנאמנות שלהן אליו, והעדפת נאמנות לבני עמן, וכנראה מעולם לא אהבו אותו, והסכימו לקרבתו, רק כדי לעזור לבני עמן.

עיוור בראיית המציאות: עוד לפני עיוורונו הפיזי בידי הפלישתים. שמשון ראה אישה, אך היה עיוור לתכונותיה האמתיות.

ד וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵה' הִיא, אביו ואימו לא ידעו שה' נתן בלב שמשון את הרצון להתחתן דווקא עם פלשתית, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים;  

הוּא, ה' ביקש להושיע את ישראל מיד פלישתים, זקוביץ: תכנית אלוקית, לאפשר לשמשון לפגוע בפלישתים שלחצו את ישראל.

ה' סיפק לשמשון תואנה להכות בפלישתים, ושמשון התעניין רק בנשותיהם,

שמשון בקש סיבות להתנכל לפלשתים. ועל ידי שיתחתן עם פלשתית, ימצא תירוצים להרוג ולנקום בפלשתים.

מלבי"ם: שמשון החליט להתחתן עם הפלשתית למרות שאפילו לא דיבר איתה ולא הכיר אותה טוב, וזאת הייתה סיבה מאת ה' שהוא יתחתן איתה ועל ידי כך ייפרע מהפלשתים.

רלב"ג: שמשון רצה להתחתן עם פלשתית כדי שיוכל להתנקם בפלשתים.

וּבָעֵת הַהִיא, פְּלִישְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל. 

לו שמשון היה הורג בפלשתים בלא סיבה, הפלשתים היו חושבים שב"י הסיתו אותו לכך, והיו נוקמים בהם. עכשיו, ששמשון התחתן עם פלשתית, נקמת שמשון נראתה לפלשתים כנקמה פרטית, והם רדפו רק אותו.

ה וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה. למרות ההתנגדות הנפשית שהייתה להוריו כלפי נישואים עם פלישתית, התנגדות שהייתה משותפת לשניהם, הם שיתפו אתו פעולה, וכמשפחה מאוחדת ירדו לסדר עבורו את הנישואים.

שלושתם הלכו יחד לבקש את יד האישה שבנם מבקש לשאת. שמשון גם האכיל את שניהם דבש מנבלת האריה שהרג שנה קודם: וַייִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ.

הפי הנד: מבחינת הוריו יש פה מעין הפי הנד: כאשר ביקש שמשון מהוריו, לסדר את הנישואים, האישה הלכה עם מנוח בעלה, בעוד שבמקרה דינה, שכם אבי חמור, הלך לבד לדבר עם יעקב, על הצעת החתונה.

כשהלכו לטכס האירוסים, גם אימו של שמשון הצטרפה. וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה. הם הלכו יחד, אך בשלב כלשהו, נפרדו.

וַיָּבֹאוּ, עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, מה לנזיר בכרם?

שמשון הוזהר משתית יין ואכילת ענבים.

1.  וַיָּבֹאוּ, עַד כַּרְמֵי תִימְנָה, שמשון סטה מדרך המלך ועקף את הכרמים, שתוצרתם נאסרה עליו. לא פעם, פעמים, גם לאחר שנה עבר באותו כרם.

2. וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה. שמשון היה מודע לחובת הנזירות החלה עליו מיום לדתו, ולמרות זאת לא נמנע מלעשות משתה, שנמשך 7 ימים, השתתף במשתה.

 במִשְׁתֶּה – שותים, שותים הרבה, ולא מים, אלא הרבה יין, ושמשון חגג עמם, למרות שהיה נזיר.

לא כתוב שחילל את נזירותו, אך גם לא כתוב שנהג כנזיר, וודאי לא נהג ככתוב: קָדֹשׁ יִהְיֶה, (בפרשת נזיר, במדבר ו), בקדושה. אך תמיד נשאר שונה וזר מכולם = נזיר.

וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ, יתכן ששמעון עקף את הכרם, ולכן היה לבדו. המפגש עם האריה לא קרה על אם הדרך, כי אף אחד לא ראה אותו הורג אריה, ואף אחד לא ידע על מה שקרה.

התחיל לגלות את כוחו. ו וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ; נאסר עליו להיטמא בגוויית אריה, הרגו. גילה לראשונה כי כוחו תלוי "ב – ה'".

גם על דוד כתוב ששיסע ארי, (שמואל א',  י"ז, 36) ועל בניהו בן יהוידע (שמואל ב',  כ"ג, 20).

קרע את האריה, ללא כל נשק,  כמו שקורעים גדי. כאן מגלים את חוזקו של שמשון. 

וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.

מהר"י קרא:  שמשון כ"כ אהב את האישה, עד שהיה אומר לה דברים שלא היה אומר לאביו ואימו.

ז וַיֵּרֶד, וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה;  רש"י: שמשון דיבר עם קרוביה כדי שישיאו לו אותה.

 רד"ק:  שמשון שכנע אותה שתתחתן אתו.

רק שמשון דבר עם התימנית, אולי בגלל שהוריו התנגדו לה. וַתִּיישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן: שמשון דיבר עם האישה וראה שוב שהיא ישרה בעיניו.

וַתִּישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן. ראה שהיא חכמה ולכן התארס, אך עדיין לא התחתן אתה.

בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגוויית האריה,

ח וַיָּשָׁב מִיָּמִים, לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת, כעבור ימים (שנה) שמשון שב כדי לשאת את האישה, ובדרכו סר לראות אם לא חלם, וראה שבגופת האריה שהרג לפני שנה הדבורים מייצרות דבש.

אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; מלבי"ם: שמשון הלך למקום מפלת האריה כדי להודות לה' על הנס שארע לו.

וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, רש"י: הכוונה לקן של דבורים, וּדְבָשׁ,  דבש בתוך פגר האריה שהרג שנה קודם.

ט וַיִּרְדדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו, שמשון רדה את הדבש, שנטמע מגוית הארי, (הטמא), ילד מגודל, מלקק דבש כילד. איך נזיר רודה דבש מתוך נבלה טמאה?

וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, אסף הדבש בידיו ואכלו.

מלבי"ם: שמשון הלך לקחת אישה פלשתית, ולכן נכשל באכילת דבר טמא.

שמשון והוריו: וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַייִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ

למרות התנגדות הוריו לנישואיו, כיבד אותם בדבש שמצא בגופת האריה ששיסע…

 2. וְלֹא הִגִּיד לָהֶם, כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ. למה? כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.

הָאַרְיֵה ממלא תפקיד חשוב בפרק, ובברכת משה לשבט דן, כתוב ”וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן, דברים, ל"ג, כ"ב.

הריגת האריה מסמלת את בגרותו, אך הסתיר יכולתו וגבורתו מהוריו. לֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֲשֶׁר עָשָׂה. אולי כי היה ענו וצנוע. או כדי לא להראות כמה הוא שונה מכולם, או שלא רצה להדאיג אותם.

שמואלי, ב"חיי שמשון": לדבורים יש חוש ריח מפותח, והם היו משתכנים בגויה, רק לאחר שנשאר בה שלד יבש, כשנה לאחר המוות.

סיפור זה היווה נושא לחידה שחד אח"כ לשלושים בחורים במשתה חתונתו: "מֵהָאֹוכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים, י"ד יד).

י וַיֵּרֶד אָבִיהוּ, אֶל הָאִישָּׁה; למה רק האב ירד ואיה האם? אולי כך בטאה האם את מורת רוחה מכלה נוכרית? ואולי בגלל שלא שמע לאימו, פה היא תחילת ירידתו.

וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, מצודות: לא כתוב מהו פרק הזמן המדויק.

וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, ערך משתה לכבוד חתונתו עם האישה ה"ישרה".

כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים. הנזיר שכבר מבטן היה שונה מכל הבחורים, ובכוחו היה שונה מהם לאורך כל חייו, ניסה להיות "כמו כולם". כפלישתים, אך לא כיהודים.

כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים. מלבי"ם: מנהג הבחורים היה לעשות שבעה ימי משתה לפני החתונה, והכלה הייתה עושה 7  ימי משתה לאחר החתונה.

יא וַיְהִי, כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ; וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים, וַיִּהְיוּ אִתּוֹ = שושבינים.

הפלישתים יראו מפניו ולכן הפקידו 30 צעירים להשגיח עליו, תרגום השבעים.

נוכחות המרעים הייתה בין השאר גם איום שנועד לאותת לו להימנע מהתגרויות.

מֵרֵעִים יכול להיות מהמילה רע, או רעִים, כי אלו שהתיימרו להיות רעיו, חרשו נגדו רעה.

"ותהי אשת שמשון למרעהו",   "ואתננה למרעך",

"אשר רע לו",                      "אחותה הקטנה טובה ממנה".

יב וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה: חידות היו כנראה קשורות לבידור בזמן חגיגות נישואים, כמו נישואי שמשון. לחידות החתונה, היו כנראה היבטים ארוטיים, ונועדו להסעיר את החתן והכלה ולהצהיל את החוגגים.

חידה נחשבה למבחן חשוב לחוכמת האדם, דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְחִידֹתָם, (משלי א 6). כך מלכת שבא באה לנסות את שלמה בחידות. לְהָבִין מָשָׁל, וּמְלִיצָה; חידה לפעמים מקבילה למשל. ה': לֹא כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, (במדבר יב 6).

נשמע כהתערבות. אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, אם תצליחו לענות על החידה, אתן לכם כפרס, 30 מלבושים שנקראים סְדִינִים,  וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים, אולי סוג של לבנים.

יג וְאִם  לֹא תוּכְלוּ, לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים; וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ, וְנִשְׁמָעֶנָּה.

כל רע היה צריך לתת סדין וחליפת בגדים, אבל אם שמשון יפסיד, יצטרך לתת 30 סדינים, ו- 30 חליפות.

יד וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֵהָאֹוכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק; מדבר שאוכל דברים אחרים, יצא דבר מאכל, ומדבר חזק יצא דבר מתוק

חידה: בתחילת המשתה הציב שמשון חידה זו בפניהם: מֵהָאֹוכֵל יָצָא מַאֲכָל,                וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק.

שמשון חד חידה משום שחש שמצב העניינים לא נוטה לטובתו. התחרות אפשרה לו להפיג מתח שעלול היה להיגמר בעימות אלים.

הפלישתים נענו ברצון ליוזמתו. גם הם העדיפו להימנע מעימות, ולהחליפו בהתמודדות ברוח ספורטיבית שבה יש להם סיכוי להרוויח.

חלקה הראשון של החידה נשען על קורות שמשון, והאורחים התקשו לפתור חידה שרק שמשון הכיר.

שמשון אמר, וּמְצָאתֶם, נראה שהדריך אותם, שכדי לפתור את חידתו, עליהם לחפש בסביבה, ואז היו רואים את גוויית האריה והדבש, והיו יודעים לפתור את החידה.

המלבי"ם: מציאת גופת הארי: "אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ… וּמְצָאתֶם" (שופטים יד, יב) –רמז לפלישתים שניתן למצוא, פיזית, את הפתרון לחידתו: אם יתהלכו בסביבות העיר ימצאו את גוויית האריה והדבש.

אך כשהפלישתים פתרו את החידה, הם כלל לא התייחסו אל מה שקרה לו, אלא ללשון החידה.

תשובתם: מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" לא התייחסה להריגת האריה והדבש. לכן סוברים שזו הייתה חידת הגיון.

חידות הגיון, למשל: רהיט ששייך ליופי? שולחן = רהיט. של = שייך. חן = יופי.

2. נמצאת בבית ספר ובצבא = כתה.

3. הצטנן ו(חלה). קניתי (חלה) לשבת.

חידות בימי קדם: השוּּמרים חיו בין הפרת והחידקל, במה שנקרא ביוונית: מסופוטמיה. הראשונים, שהשאירו לאנושות כתבים. ביו כתביהם היו גם חידות.

בין החידות השוּּמריות היו חידות דומות למה שאנחנו קוראים היום חידות הגיון: בית העומד על יסודות כשמים, בית מכוסה ביריעה, כמו תיבת לוחות, (לוח זה ספר), הנכנס עיוור, יוצא ממנו רואה? (בית ספר).

המייחסים את חידת שמשון לחידת הגיון, אומרים שאת חלקה השני ניתן היה לפתור כחידת הגיון, גם ללא עזרת אשת שמשון. הפותר נדרש למצוא מילה דו משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף),

מובנה השני הוא מאכל מתוק.‏ התשובה לחידה: אֲרִי.

אֲרִי מלה נרדפת לדְּבַשׁ, תשובת הרעים כוונה למובנים השונים של דבש ואריה.

לארות דבש. לפי שיר השירים: ה 1 בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹותִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

בערבית ארי משמעותה דבש (ברסלבי י. וזניוס ו). ביאליק ב"על סף בית המדרש": לא אריתי יערות דבש. חידת לשון הבנויה על דו משמעותה של המלה אֲרִי, (ה., באואר).

מֵהָאֹכֵל (ארי) יָצָא מַאֲכָל, (דבש),                               

וּמֵעַז, (אריה) יָצָא מָתוֹק  (ארי, דבש).

1. התורה, המתוקה כדבש, יצאה מעטו העז של ה'.

2. קישור בין כוח פיזי לעונג, מעז יצא מתוק, 

מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ? – עשויה להיות הטרם להרג הפלישתים שיקרה בהמשך. מות הפלישתים היה מתוק מדבש בעיני שמשון, העז מארי.

באופן אירוני, הפלישתים לא היו מודעים לכך שתשובתם מרמזת על מפלתם הצפויה מידי שמשון. החידה רומזת על סודו של שמשון – מ,. באל

3. הדבורה, האוכלת מצוף הפרחים ועוקצה עז, מוציאה מתוכה דבש מתוק.

4. אהבה: מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי? תשובת הפלישתים נוסחה בצורת שאלה. תשובת הפלישתים עצמה הייתה חידה פופולרית שהפלישתים ציטטו, והתשובה עליה היא "אהבה" (שמאי גלנדר). אדם המקיא את מאכלו, שאכל ברעבתנות במשתה החתונה, (גרוסמן).

‏אהבה מתוקה ומרה: צורת השאלה הכפולה שבפתרון החידה, רומזת לאהבה, המתוקה בתחילתה, ועזה ומרה בסופה (גונקל).

5. אוהב: התשובה אמרה: האוכל העז הוא האוהב, שמתרכך ונעשה כעין מאכל מתוק בהשפעת אהובתו. "עלמה בעיניה שנתי עשקה: מַה מִּדְּבַשׁ מָתוֹק וּמֶה עָז מֵאֲרִי! מַחְלָה בְעֵינַיִךְ וּבִשְֹפָתֵךְ צֳרִי" = אהבה. אבולעפיה.‏

6. תשוקת שמשון לנוכריות: נכונות שמשון הנזיר להיטמא בגוויית האריה –שלפי חלק מהדעות, היה בה משום חילול נזירותו — כדי להשיג את הדבש המתוק, מרמזת על תשוקתו לנשים הנוכריות.

7. שמשון: שמשון העז כארי ובעל רעמת שער כמו של אריה. שמשון (א., קְוִוין).‏ עבר מהפך מגדרי: מגבר חזק, ה"עז מארי", נהפך לאישה חלשה, כשהיה משועבד כטוחן – מלאכה בזויה השמורה לשפחות, ע"י ה"מתוק מדבש" – האישה המפתה והמדיחה– דלילה.

8. "לֶחֶם": פתרון החידה עשוי להיות אפוא כפל המשמעות של המילה לחם: לֶחֶם – מורה על מאכל, אך השורש ל.ח.ם מורה גם על מלחמה.

מהחרב – האוכלת העזה – יצא הלחם – מאכל מתוק =ערב לחך, (זקוביץ).

וייתכן שהמילה "לֶחֶם" עצמה קיימת במקרא במשמעות של מלחמה (שופטים ה, ח (השוו לשמואל ב ב, כו: "הלנצח תאכל חרב).

9. ליווי החתן: מנהג המקום היה שהמסובים במשתה החתונה ליוו את החתן והתעניינו במנהגיו. שמשון ידע שמרעיו התרשלו בתפקידם ולכן חד להם חידה; אילו נהגו בהתאם לחובתם וליוו אותו, היו מוצאים את גוויית האריה ומבינים את פשר החידה (יהודה אליצור).‏

10. פתגמים ולא חידה: במשתאות חתונה, נהגו המשתתפים לחרוז פתגמים באופן שנון: הדובר הראשון היה פותח בפתגם המוכר לרוב ממשל רווח.

הנמען היה צריך להשיב בפתגם משלו ההולם את הפתגם הראשון ומקבל תפנית הומוריסטית בהקשר של משתה החתונה.

שמשון ומרעיו ניהלו תחרות פתגמים מעין זו: שמשון פתח בפתגם מֵהָאֹוכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק; שהיה אולי על משל ידוע על דבש שנרדה מגוויית האריה, והאורחים השיבו בפתגם: מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי?, (עזן ידין).

וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. 

טו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,

מצודות: בגלל ששמשון לא ישב עם הפלישתים בשבת, הם היו יכולים למצוא זמן ששמשון לא היה יחד עם האישה, ודיברו איתה.

 רד"ק: החברים הפלישתים פנו אל אשת שמשון רק ביום השביעי, אלא שהאישה עצמה התחילה להציק לשמשון כבר מהיום הראשון של ימי המשתה.

 מלבי"ם: החברים הפלישתים לא הצליחו לענות על החידה בשבעת הימים הראשונים, ימי המשתה של החתנים, ופנו לאשת שמשון ביום הראשון של ימי המשתה של הכלה, כלומר: ביום החתונה.

וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה.. וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ

מלבי"ם: הם רצו שאשת שמשון תשכנע אותו לומר להם את פתרון החידה לפני שיפוג הזמן והם לא יתחייבו להביא לו חליפות, והתכוונו ששמשון יספר לה את הפתרון ושהיא תספר להם. אלא שבגלל שכל העניין היה סיבה מאת ה' ששמשון יתנקם בפלשתים, אשת שמשון שכנעה אותו לומר לה את הפתרון.

וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה, תפתי את בעלך שיגיד לך את התשובה ואת תאמר לנו מה התשובה.

פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ, בָּאֵשׁ;

הפלישתים, לא הצליחו לפתור את החידה, והתמרמרו על הסדינים והחליפות שיאלצו לשלם לשמשון, ולכן לחצו ואיימו על אשתו הטריה.

אכזריות: איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. בעבור התערבות היו מוכנים לשרוף משפחה שלמה מבני עמם.

אולי לכן שמשון העדיף לא לפעול כנציג היהודים אלא כבעל כועס, כדי שיכעסו עליו, ולא על כל עמו.

הַלְיָרְשֵׁנוּ, קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא? הלא לא קראתם לנו למשתה, כדי שנפסיד כסף לשמשון.

שעשועי החתונה, גרמו לסכסוך אלים ומסובך.

אשת שמשון נמצאה בדילמה, קרועה בין הרצון לגונן על בעלה, ובין הפחד לחייה ולחיי בני משפחתה. וכשגבר עליה הלחץ, עברה מנאמנות לבעלה לנאמנות לבני עמה.

סחיטה רגשית: פיתתה את שמשון: וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה; היא וגם דלילה השתמשו בטכסיס נשי, והציגו את גילוי סודו כהוכחה לאהבתו.

למה שמשון לא גילה לה? אולי כי השתמשה במילים: לִבְנֵי עַמִּי, החליט בשבוע הנישאים להסתיר סודו מפניה, אך היא השתמשה בנשק החלשות, הציקה לשמשון.

טז וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי,

מלבי"ם: האישה טענה ששמשון מעולם לא אהב אותה, ולא שפעם אהב אותה ושינה את דעתו.

הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה;

וַיֹּאמֶר לָהּ, הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד? עַל כֵּן, יַעֲזָוב אִישׁ, אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. אבל שמשון לא עזב מבחינה רגשית את הוריו, ועדין הרגיש את עצמו יותר קשור אליהם מאשר לאישה שנשא לפני 7 ימים.

יז וַתֵּבְךְּ עָלָיו, בכי = הטרידה אותו. שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ, בכתה ונדנדה לו עד שנענה וגילה לה את הסוד. (תרגום השבעים: ביום הרביעי).

רלב"ג: אלו לא היו הצקות רגילות לכן שמשון לא היה יכול להסתיר את סודו מרוב הצקות, ובכל פעם ששמשון תבע אותה למשגל, היא הייתה מונעת זאת ממנו עד שיגלה לה מהו פתרון החידה.

לא ידע לעמוד בבכי נשים. וַתַּגֵּד הַחִידָה, לִבְנֵי עַמָּהּ.

 מלבי"ם: שמשון חשב שיוכל לומר לאשתו ביום השביעי את פתרון החידה, כי חשב שאשתו תוכל להתאפק יום אחד. אלא שאשתו אמרה את פתרון החידה לפלשתים משום שהיא הייתה קרובה אליהם יותר בדעתה.

גילתה את פתרון החידה לִבְנֵי עַמָּהּ. חשה כפלישתית ולא כישראלית: הסגירה את השתייכותה הלאומית: הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי.. וַתַּגֵּד הַחִידָה, לִבְנֵי עַמָּהּ. (לא די שספרה למרעים, אלא לכל אנשי עמה)

לא ישרה: לא כתוב ששמשון אהב את האישה, אבל כתוב פעמים שהיא יָשְׁרָה בְעֵינָי, היושרה שלה הבטיחה לו אפשרות לשלווה ומנוחת הנפש.

"הישרה" בגדה בו, אולי מפחד איומים בשריפה, וגילתה את סודו לחבריה.

יח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה,

בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, = חמה. איוב: "האומר לחרס ולא יזרח". הצליחו לומר לו את הפתרון לפני שהשמש שקעה.

מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי? ענו רק על חלקה השני של החידה:  מֵעַז, יָצָא מָתוֹק, ענו קודם על המתוק ובסוף על העז.

באופן סמלי מהארי האוכל, הם הפלישתים, יצא מאכל, תשועה לעם, והוא ביקש להפיק דבש עבור ישראל (הרב יניב ש ראש הגבעה 283 תשע"ב).

אהבה תשובת הפלישתים מנוסחת בצורת שאלה. פרשנים סבורים שמעיקרה זוהי חידה, אולי חידה פופולרית שהפלישתים ציטטו, שהתשובה עליה היא "אהבה" .

2. בתשובתם: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?". חזו את סוף שמשון. שמשון ה"עז מארי", ייהפך למעין אישה בגלל ה"מתוק מדבש" –האישה הנוכרייה המפתה והקטלנית – דלילה.

מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי? הפלישתים צחקו על ישראל, העובדים כל כך קשה ובסוף הפלישתים באים ואוכלים הכול.

רצו להראות לשמשון שהפלישתים שולטים גם בו, דרך אשתו, ואין לו סיכוי להתגבר עליהם.

וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי". תגובת שמשון מנוסחת בצורת משל המשווה את אשתו של שמשון לעֶגלתו, ואת הפלישתים למי שחורש בבקר שאיננו שלו. יש הסבורים שמשל זה רומז בעצמו לחידה משוערת אחרת, מעין: "איזה שדה פורה חורשים, אך לא בשוורים?", ותשובתה: "האישה".‏

וַיֹּאמֶר לָהֶם במשל: לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי. אם לא הייתם שואלים את אשתי מה פתרון החידה, לא הייתם מגלים בעצמכם.

מלבי"ם: התשובה לגבי הדבורים פשוטה והם היו יכולים לגלות אותה לבד. לא כן התשובה לגבי האריה, פתרון שהיו יכולים לדעת רק אם מצאו את נבלת האריה עצמו, ולכן הבין שמשון שאשתו גילתה להם את הפתרון.

שמשון אמר להם שלולי היו חורשים באשתו שהיא עגלה ללא ניסיון, הם לא היו מגלים את פתרון החידה.

מצודות: אם לא הייתם עובדים קשה לשכנע את אשתי לגלות לכם את פתרון החידה, לא הייתם מגלים את הפתרון לבד.

הבין שאשתו לא הייתה  ישרה וגילתה לחבריה את סודו:  מכך למד שמשון שאשתו הרגישה שייכות רבה יותר לבני עמה מאשר לו. ענה כרגיל במשפט פיוטי.

 רלב"ג: אמר זה להורות שהיה חושד באשתו שזנתה עם אחד מהם, ולזה גלתה לו החידה והוא הגידה לאנשי העיר. שמשון חשד שאשתו זנתה עם אחד מהחברים ולכן היא גלתה לו את פתרון החידה.

כאשר שמשון רצה את האישה, כתוב שאמר לאביו: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי. לא אמר בשל יופייה, או חוכמתה, אלא בשל יושרה, ודווקא בזה אכזבה אותו אשתו, כשגילתה לפלישתים את פתרון חידתו. לא פלא שכעס.

נבגד: שמשון כנראה כעס, על שעליו לשלם את סכום ההימור בשעה שהם לא פתרו את החידה, אלא סחטו את הסוד מאשתו, ואולי כעס יותר על בגידת זו שיָשְׁרָה בְּעֵינֵיו והעדיפה את הנאמנות לחבריה הישנים על נאמנות לו.

ובכל זאת לא רצה להפר את הבטחתו: לשלם לרעים אם יפתרו את החידה.

יט וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה', וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ, רד"ק בשם חז"ל: היה מותר לשמשון להיטמא למתים כי הוא היה צריך להישמר רק ממה שהמלאך אמר לאימו במפורש שמזה עליהם להיזהר.

ב. שמשון הכה בפלשתים על ידי דבר שאינו מקבל טומאה.

ג. הפלשתים שהכה לא מתו מיד כאשר הכה אותם.

וַייִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם, וַייִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת, לְמַגִּידֵי הַחִידָה; מה עשה כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים?  ירד לאשקלון הרג שלושים פלישתים ולקח את חליפותיהם, ונתן לרעים, אך לא את הסדינים

וַיִּחַר אַפּוֹ, על אשתו בגלל שגילתה לפלשתים את פתרון החידה,

וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ. חזר לבֵּית אָבִיו, אל בית הוריו. אולי חזר גם להבין את הוריו, שגינו מלכתחילה את בחירתו. כמו ילד נעלב, חזר להתנחם בבית הוריו.

כ וַתְּהִי, אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן, לְמֵרֵעֵהוּ, אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ, נמסרה לְמֵרֵעֵהוּ, לחברו אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ. אחד משלושים החברים שהיו בימי המשתה.

מאוכזב, בוגר יותר, חכם יותר: שמשון מאוכזב מבגידת אשתו, אך בוגר יותר, חכם יותר, נטש בכעס את אשתו.

יש פרוש שאם שמשון הייתה "נעשה", מעשית, נבונה ופעילה, ואילו מנוח היה "ונשמע", הוא ידע להקשיב, לשמוע, ולשאול שאלות, ודווקא השילוב בינהם הביא לשלמות. 

אדם וחווה.	מנוח.
האישה מזכירה "מוות" בדבריה עם הנחשחווה רואה את עץ הדעתחווה אוכלת מעץ הדעתהאישה סקרניתהאישה משתפת את אדםהגבר מתנכר לחווההאישה תהיה נשלטת בידי הגבר.	מנוח ואשתו מזכירים "מוות" בדבריהםאשת מנוח רואה את המלאךאיסורי אכילהמנוח סקרןהאישה משתפת את הגבר בדברי המלאךהגבר מתנכר לאישהמנוח מובל ע"י אשתו.

פרק טו  וַיְהִי מִיָּמִים, עברה  שנה, מצודות: לאחר שעברה תקופה מסוימת. ואולי נרגע כעסו על אשתו.   הזמן שיכך את חמתו.

בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, בעת קציר החיטים לקח שמשון גדי עיזים כמתנת פיוס וחזר אל אשתו. וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ רצה לחזור לאשתו.

 בִּגְדִי עִזִּים, גם יהודה הבטיח לתמר שישלם לה בִּגְדִי עִזִּים, השוואה זו מרמזת ששמשון חשד באשתו והתייחס אליה כאל אישה זולה.

וַיֹּאמֶר, אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה; אכנס לחדר של אשתי, וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ, לָבוֹא, ביקש לחזור אל אשתו, אך אבי אשתו יצא לקראתו וסרב לתת לו להיכנס.

ב וַיֹּאמֶר אָבִיהָ, אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ, חשבתי שאתה שונא אותה, וָאֶתְּנֶנָּה, לְמֵרֵעֶךָ;

1. שמשון מצא שאביה מסר את אשתו לאחר.

2. רלב"ג: האישה הלכה בעצמה אל רעהו, ולא אביה מסר אותה.

 מלבי"ם: האב אמר לשמשון שאשתו נתנה עיניה באחד משושביניו , ולכן הוא חושב שאחותה תהיה טובה יותר, כי היא תהיה רק לו.

הֲלֹא אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה, יפה ממנה, תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ במקומה.

גם אחשוורוש העביר את הכתר, מאסתר "לרעותה הטוֹבָה מִמֶּנָּה.

גם שמואל ניבא לשאול, כי ה' יעביר את המלכות, "לרעו הטוֹב מִמֶּנּו".

וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים:  שמשון כעס, על כי אשתו נמסרה לאחר. רש"י: שמא אתם רגילים לתת לאחד את אשתו של השני? 

נקמה: שמשון כעס ונשבע: וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, נִיקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִישְׁתִּים: כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם, רָעָה. אעשה עכשיו בצדק דברים רעים לפלישתים על שלקחו ממני את אשתי.

 כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם, רָעָה. ניצל נישואיו הראשונים להתגרות בפלישתים ולהתחיל להושיע את עמו:

ביקש לנקום בכל הפלישתים ולא רק בחמיו לבדו. כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם, רָעָה…

ד וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת למה קשר כל לפיד לזוג שועלים, ולא לשועל יחיד, אולי כדי לרמוז שפלשתי אשם בפירוק נישואיו.

מלבי"ם: שמשון רצה לרמוז לפלשתים שהם גרמו לתבערה בין זוג אנשים בכך שלא מנעו את המחלוקת ואת חתונתה של אשתו עם אדם אחר.

שׁוּעָלִים; רד"ק: שמשון בחר בשועלים כי השועלים הולכים אחורה, והלפיד נשאר קשור לזנבות. אם שמשון היה לוקח בעל חיים שהולך קדימה, הוא היה משחרר את הלפיד.

בשם חז"ל כתב הרד"ק ששמשון לקח שועלים שהולכים אחורה כדי לרמז על הפלשתים שחזרו בהם משבועתו של אבימלך.

 וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב, הפנה את זנבות השועלים באופן כזה שהם היו זה מול זה, וכל שועל עמד כך שאחוריו היו כלפי אחורי בן זוגו, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת, בַּתָּוֶךְ.

מה חשב שיקרה בעקבות נקמתו בפלישתים? האם לא הבין שינקמו באשתו ובבית אביה?

 בין כל שני זנבות שועלים קשר לפיד אחד, וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; שחרר את השועלים לדרכם אל תבואת הפלשתים, בעוד הלפידים בוערים באש.

וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ, תבואה שכבר נקצרה, וְעַד קָמָה, תבואה שעוד גדלה על האדמה, וְעַד כֶּרֶם זָיִת.

רד"ק: אפשר שמדובר על שני סוגים של גידולים – על כרמים ועל זיתים.

הפעלים הרבים מעידים על נחרצותו. הבעיר את כל יבולם. שרף, בעזרת 300 שועלים, את כל הכלכלה הפלישתית, ומוטט אותה.

ו וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים, מִי עָשָׂה זֹאת, וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי, כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ; כי חמיו השיא את אשתו לחברו. ראו את המאבק כמאבק פנים משפחתי, ולא כנאבק נגדם.

הפלישתים הצדיקו את שמשון, כי התייחסו אליו כאל בעל זועם, והטילו את האחריות על חותנו.

וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ. פחדו משמשון ורצו לפייס אותו.

כנקמה על שריפת הקמה. הפלישתים נקמו באב על ידי שריפת האישה, אביה וביתם.

הבגידה בשמשון לא הועילה לאשתו, כי לבסוף הפלישתים שרפו בכל זאת אותה, ואת כל בית אביה באש, כפי שאיימו מההתחלה.

ז  וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת: 

רד"ק: אם הייתם עושים כן בתחילה כשלקח את אשתי, לפני ששרפתי את שדותיכם, לא הייתי מתנקם בכם כלל. עכשיו, לאחר ששרפתי את השדות, ולפתע פתאום נקמתם את נקמתי, רק אתנקם בכם פעם אחת נוספת.

 רלב"ג: שמשון ראה בשרפת אשתו וחמיו פעולה נגדו, ולכן רצה להתנקם בפלשתים פעם נוספת.

 מלבי"ם: שמשון אמר שהם שרפו את אשתו, ודנו אותה בדיני נפשות ולא בדיני ממונות, ולכן החליט לגבות גם מהם נפשות.

 כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם, וְאַחַר אֶחְדָּל. אחרי שאתנקם בכם עוד פעם אחת, אפסיק להתנקם בכם.

ח וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה; מכה מוחצת. תרגום: הכה גם את חיל הרגלים וגם את חיל הפרשים.

 רש"י: הרוכב על סוס לא נשען על ירכו אלא על שוקו, ורגלו האחת נתונה בתוך הברזל התלוי על המרכבה.

לאחר מכן התחבא ביהודה.

בדידות הגיבור: וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם, לבדו, הפסוק מבטא את בדידותו. וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם, סלע בולט, והתחבא שם מפני הפלשתים.

סֶלַע עֵיטָם, היה בגבול שבט יהודה. למה לא חזר לביתו במחנה דן? שבט יהודה היה השבט החזק, אחרי ששמשון הראה שניתן לנצח את הפלישתים, אולי קיווה ששבט יהודה יתגייס להילחם בהם, ואנשי יהודה אמנם התאספו, אבל רק כדי להסגיר אותו, עדין פחדו מהפלישתים, ויצאו נגד הלוחם למענם.

וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; הפלישתים ראו בו אויב לאומי וביקשו לנקום בו ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס אותו, הפלישתים לחצו על שבט יהודה, כדי לאלצם להסגיר אותו.

וַיִּנָּטְשׁוּ, בַּלֶּחִי, התפזרו בשטח כדי לתפוס עמדות קרב. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ;

וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ, יצאנו נגדכם, כדי שתסגירו לידינו אתּ שמשון ונוכל להתנקם בו.

בני יהודה חששו מהפלישתים וכעסו על שמשון: כדי להימנע ממלחמה, הלכו 3000 מאנשי שבט יהודה לתפוס אותו. וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה, אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִישְׁתִּים, וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?

ידעת שלאחר מלחמתך בפלישתים, הם יבואו וילחמו נגדנו. וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם. הם התחילו.

העדיפו להסגירו מאשר להתעסק עם הפלישתים: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים; למסור אותך לידי הפלשתים. 3000 איש עמדו ופחדו לגעת בו, כמו גוליבר והגמדים, והוא לא פחד מהפלישתים, אלא מהיהודים.

המלבי"ם הצדיק את מסירתו כי היה מחויב בדין המלכות ששלטה אז בארץ.

וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם שאתם לא תפגעו בי, אלא רק תסגירו אותי לידי הפלשתים.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא, אנחנו לא נהרוגך, כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ הבטיחו שלא יפגעו בו אלא רק יסגירו אותו לפלישתים, והוא הניח להם לכבול אותו.

וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, נסגירך, וְהָמֵת, לֹא נְמִיתֶךָ;

מלבי"ם: אנשי שבט יהודה טענו ששמשון רודף אותם בזה שהוא מתנקם בפלשתים, ושמשון ענה שהעניין לא קשור אליהם, אלא הפלישתים עשו עמו רעה, ולכן הוא מתנקם בהם.

אנשי יהודה אמרו שהם חייבים להסגיר את שמשון לפלשתים כי הם ייחדו אותו להסגרה, והרי זה כמו הדין שייחדו את שבע בן בכרי להסגרה.

ל וַיַּאַסְרֻהוּ, בִּשְׁנַיִם עֲבֹותִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ, מִן הַסָּלַע. אנשי יהודה קשרו את שמשון, והוא הניח להם בבוז לקושרו.

3000 איש הלכו עד לכלא כדי לוודא שיכלאו אותו, והם יפטרו מהמטרד.

הוּא בָא עַד לֶחִי, רגליו לא היו אסורות והוא יכל ללכת בעצמו, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ; תרועות שמחה על שהם הצליחו ללכוד אותו.

וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' רוח גבורה, וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ.

רוח הגבורה שבה התמלא שמשון, גרמה שהחבלים החזקים יהיו כמו חבלי פשתן שנחרכו ונחלשו. וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו, מֵעַל יָדָיו.

שמשון נמסר לפלישתים, ואז קרע את הכבלים מעל ידיו, כאילו אש שרפה אותם.

וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר, טְרִיָּה; העצם עוד הייתה לחה, ולא הייתה שם זמן רב,  וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ.

הכה 1000 איש בלחי חמור. לְחִי חֲמוֹר, לחי גויית בהמה טמאה, שנאסרה עליו.

רש"י: "איווה לדבר טמא: לשאת בת ניכר, לפיכך נתלו חייו בדבר טמא, (לחי חמור). כתגובה היכה אותם שמשון שׁוֹק עַל יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה;

אחרי ניצחון זה לא פלשו עוד כנראה הפלישתים ליהודה.

חיבר שיר ניצחון המהלל את עצמו: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן לשון נופל על לשון, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ.

שר לעצמו, כי אף אחד מאחיו לא הילל אותו. זה שיר על כוחי ועוצם ידי, לכן עוד מעט הוא יהיה צמא, ויגלה שגם הגיבור הכי חזק, חייב את עזרת ה'.

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, רָמַת לֶחִי,

רָמַה הוא התרגום לארמית של המילה: "השלכה", ושמשון קרא למקום בשם רמת לחי, כי השליך את הלחי שם.

רלב"ג: המקום היה מקום גבוה ולכן נקרא רָמַת לֶחִי.

וַיִּצְמָא, מְאֹד, וַיִּקְרָא התפלל אֶל ה' וַיֹּאמַר, אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ עשית, אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; לישראל. וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא, וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים?

אם אישאר כאן, לא אמצא מים ואמות, ואם אלך לחפש מים, אפול ביד הערלים, כך שבכל מקרה אני הולך למות.

יט וַיִּבְקַע אֱלֹוקִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי, ה' הבקיע את הגומא שהייתה בסלע עליו הייתה מונחת הלחי.

מצודות: בליטת הסלע הייתה מולבשת על מכתש, ואותו מכתש הובקע.

וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (כמו למשה).

וַיֵּשְׁתְּ, וַתָּשָׁב רוּחוֹ, וַיֶּחִי; כאילו חזר לחיים. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, עֵין הַקּוֹרֵא שמשון קרא למעיין עֵין הַקּוֹרֵא, כי המעיין נוצר ע"י קריאה ותפילה אל ה'.

מלבי"ם: עֵין הַקּוֹרֵא כי יש דין שאדם מחויב להזכיר את הנס במקום.

תחילה קרא למקום לחי, על שם הנס הראשון, ואחר כך קרא למקום על שם הנס השני שכלל גם את הנס הראשון.

המעיין הנמצא בסלע שמתחת אֲשֶׁר בַּלֶּחִי החמור.

 עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. עד זמן כתיבת ספר שופטים, שנכתב זמן רב לאחר מות שמשון,

וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה.הפסוק הזה מופיע עוד פעם בסוף חייו, אולי כדי להגיד, שעד כאן עשה שמשון, הכל למען עמו, ומהפרק הבא, התחיל ללכת אחר עיניו.

כ וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה! שבט יהודה לא התייחס אליו כאל שופט, אלא כאל אדם מוזר, מפחיד, מאיים שעושה מה שהם פחדו לעשות.

 במשך 20 שנות שלטון הפלשתים, נקם נקמות בפלשתים, אך הישועה לא הייתה שלמה והפלשתים עדיין משלו על ישראל לאורך תקופתו של שמשון.

וַיִּשְׁפֹּוט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִישְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה, ובניגוד לשופטים אחרים:

 1. לא גייס את העם,

 2. לא אמר אחרי!: לא יצא בראשו נגד האויב,

3.  נלחם תמיד לבדו, במלחמות פרטיות שאי אפשר היה להאשים את עם ישראל בשל מעשיו.

 נקמה, וסגירת חשבונות. מתי?

1. באשקלון, כדי לשלם את חובו: וַיַּךְ מֵהֶם 30 אִישׁ וַייִּקַּח אֶת.. הַחֲלִיפוֹת.

2. נקמה! וַיִּלְכֹּד 300 שׁוּעָלִים; וַייִּקַּח לַפִּדִים, וַיַּבְעֶר-אֵשׁ.. וַיַּבְעֵר .. קָמָה,

3. תקף המון פלשתי כנקמה על בגידת אשתו: וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה,

 4. על שריפת אשתו: הצליח להשתחרר מהָעֲבֹותִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו.. וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר, טְרִייָּה .. וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ.

פרק טז שמשון ודְּלִילָה" –

א וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה שמשון תמיד ניסה להתקרב לפלישתים, כדי למצוא תואנות להתנכל להם, עכשיו נכנס למעוז הפלישתים.

עד לפה פעולות שמשון, נבעו מרצון לפגוע בפלישתים, בצורה כזאת, שהם יראו במעשיו, מעשים פרטיים, ולא יענישו בגללו את כלל ישראל.

פה התחילה נפילתו. התחיל ללכת אחר עיניו! וגרם למותו בטרם עת.

נזיר לא מתנזר: שמשון היה נזיר מבטן, אך לא התנזר מתענוגות העולם, ובמיוחד לא מנשים. אהב את הפלישתיות יותר, מאשר שנא פלישתים.

לא גזר שערו, כי הבין שזה סוד נזירותו וסוד כוחו.

1. חזקוני: תחילת קלקולו באישה התמנית: (שגרה בתִּימְנָה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן, תִּמְנָתָה ..

2. וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, עַזָּתָה; תחילת קלקולו בעזה, וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, עַזָּתָה; וסופו בעזה. לפיכך לקה בעזה: וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, (רבי: סוטה ט 2).

חזקוני: ההליכה הייתה לו ירידה, שהביאה נקמה ומוות,

ירידה אחר ירידה: בראשונה נשא אישה פלישתית בצורה חוקית,

השנייה הייתהקדשה פלישתית מעזה. הירידה, הביאה נקמה ומוות.

1. הראשונה גילתה את חידתו לבני עירה.

 2. השנייה גילתה את העובדה שבא אליה, הרי דבר בואו נודע להם מיד. הפלישתים נעלו את שערי העיר, ושמשון הסיר את גם שערי העיר, גם המשקוף וגם המזוזות.

3. את השלישית דְּלִילָה, אהַב. והיא זו שהביאה עליו חורבן.

שמשון נבגד בידי נשותיו: שלושתן היו כנראה פלישתיות. חיפש אישה ישרה ומצא בוגדת אחר בוגדת.

שלושתן בגדו בו וגילו סודותיו לידי הפלישתים. כל אחת מהן הייתה גרועה מקודמתה, שלושתן סחטו אותו רגשית.

וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃ הבעיה היא שהמלה הראשונה, הכתובה כשהגיע לעזה: וַיַּרְא, הלך אחרי עיניו, ובא אל אישה זולה.

האישה מעזה:  וַיַּרְא, וַיַּרְא מופיע שוב בהליכת שמשון אל הקדשה בעזה. בסיפור זה על ראיית הקדשה, ממשיכה הידרדרותו. הלך אחרי עיניו.

וַיַּרְא שָׁם אִישָּׁה, ראה שָׁם אִישָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. התנהג כאילו לא נשקפה לו סכנה מהפלישתים. אולי בגלל כוחו לא חשש מהם. 

חז"ל מסנגרים על אבות האומה: הרש"ר הירש: "אין התורה מציגה את גדולי ישראל בתכלית השלמות… היא אינה מעלימה שגיאות, שגגות וחולשות של גדולי ישראל וכך היא מטביעה את חותם האמת… אילו הזהירו כולם… ללא רבב, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו והוא למעלה מהישג ידינו… ללא מאבק טבעי, היו מידותיהם הטובות רק תוצאה של טבעם הנעלה.

ב לַעַזָּתִים לֵאמֹר מצודת דוד: אמרו נמתין עד אור הבוקר וכשיצא דרך השער, נהרגנו. חסרה המלה: "ויוגד", אבל אולי האישה בגדה בו, והלשינה כי שמשון בא אליה. ואולי שמשון, הגיד לעזתים שהגיע לעיר.

מלבי"ם: שמשון עצמו הודיע לפלשתים שהגיע לעזה, כי לא פחד מהם.

בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, שמשון הגיע לעזה,  וַיָּסֹבּוּ מצודת דוד: סבבו בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס.

כשנודע לפלישתים כי שמשון נמצא בעירם, התכוננו ללוכודו אך זכרו איך הרג 1000 איש בלחי חמור, ולכן לא העזו להתנפל עליו, אלא ארבו לו, והיו מוכנים לארוב כל הלילה, כדי שבזמן שינסה לפתוח את השער יתפסו אותו.

מצודת דוד: וַיִּתְחָרְשׁוּ – שתקו, ועשו עצמם כאלו אינם יודעים ששמשון נמצא שם, והוא לא ישמר מהם, או כל הלילה חרשו מחשבות איך להמיתו.

לֵאמֹור עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻוהוּ׃

רבינו ישעיה: נמתין עַד אוֹר הַבֹּקֶר ואז נהרגהו.

התיאור מבליט את התכנון והמאמץ שהשקיעו כדי לתפוס אותו.

הסיפור דומה לפרשת המרגלים ורחב, אבל הפוך: שם המרגלים באים חרש ומיד מישהו הודיע למלך, המרגלים פחדו ורחב החביאה והצילה אותם.

שמשון הגיע לעזה, והעזתים  וַיִּתְחָרְשׁוּ, הם פחדו ממנו, והוא לא פחד מהם והצליח להערים עליהם.

וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר, לא העזו לתקוף אותו, רצו לפגוע בו מאחור, מהמארב, וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה,

אבל מה עשה שמשון? ג וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר שהיו נעולות  וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, עקר אותם,

וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ, מלבי"ם: עקירה עם הבריח מראה על גבורה גדולה יותר מאשר שבירת המנעול. וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת 

 וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן׃ מההר שאליו העלה שמשון את הדלתות והמשקופים, ניתן היה להשקיף לעבר העיר חברון, שם הוכתר אחרי כמה דורות, דוד למלך ישראל, שהשמיד את הפלישתים.

חמק מבית האישה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך ניתוק שערי העיר עזה ממקומם, ונשא את השערים הכבדים במעלה ההר, כ- 50 ק"מ.

הָהָר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן. עכשיו הפלישתים יאלצו להחזיר את השערים בדרך הארוכה מפאתי חברון לעזה.

חז"ל הפליגו בתיאור בכוחו ובמידות גופו. התיאורים אגדתיים, שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסיעם עם הבריח וישם על כתפיו' ולמדנו שאין דלתות עזה פחותות משישים אמה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ע"א).

ד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן לאחר המקרה עם האישה העזתית,

וַיֶּאֱהַב אִישָּׁה, זו פעם יחידה שהמלה אהבה מיוחסת לשמשון.

וַיֶּאֱהַב אִישָּׁה, לשמשון היו 3 נשים: 1. אשתו. 2. קדשה מעזה. 3. דְּלִילָה.

1. את הראשונה נשא לאשה,

2 . אצל השנייה בילה שעות מעטות

3. השלישית, דְּלִילָה, סחטה ממנו את סוד כוחו, הפילה והסגירה אותו.

הראשונה הייתה פיתיון להתנקם בפלישתים, לשנייה התאווה, הפעם התאהב.

שמשון נעשה מועד לעבירה, כי חטא כבר פעם שלישית: פעם שלישית שבחר בבת ניכר. התרחק מהתוכנית האלוקית להתאנות לפלישתים, ולכן, בסופו של דבר, רוח ה' סרה ממנו.

וַיֶּאֱהַב זו פעם ראשונה שכתוב ששמשון אהב אישה, דְּלִילָה, היחידה עליה כתוב ששמשון אהב אותה, הייתה אכזרית ובוגדנית.

שמשון היה זהיר, עד שנפל ברשתה של האישה היחידה שאהב, דְּלִילָה, ומכיוון שאהבה גר אצלה. ומאז כבר לא פעל למען עמו, או נגד רודפיהם, הלך אחרי תאוות ליבו, ותאווה זו הפילה אותו.

וַיֶּאֱהַב אִישָּׁה, האם גם היא אהבה אותו? לא כתוב מה חשה כלפיו. כנראה לא אהבה אותו, כי מיד הסכימה להצעת הסרנים.

ניצלה את אהבתו, והפילה אותו במלכודת שפרסה לרגליו.

כנראה שאמר לה שהוא אוהב אותה, כי אח"כ טענה: אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ?

כתוב ששמשון שפט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִישְׁתִּים, 20 שָׁנָה, כלומר את דלילה פגש לקראת סוף חייו, כשהוא כבר בוגר ומנוסה. ועדין האהבה הפילה אותו ביד אישה.

אִישָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. 

1. "דלדלה כוחו, וַיָּסַר כֹּוחוֹ, מֵעָלָיו.

2. דלדלה ליבו, וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ.

3. דלדלה מעשיו, ה' סָר מֵעָלָיו.

4. דלדלה שערותיו: וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ. (סוטה ט ע"ב),

5. דלות וחולשה, (סוטה ט ז).

6. די – לילה כמו לילית שדת הלילה, ההפך משמשון שהאיר כשמש חשכת הלילה.

7. דְּלִילָה =מה שעשתה בלילה.

8. דלתה סודו, כמו שדולים מים מבאר.

וּשְׁמָהּ דְּלִילָה׃ מלבי"ם: עברה גוררת עברה. כאן שמשון אפילו לא שינה את שמה של האישה לשם של אישה עברייה.

מה יודעים על דְּלִילָה? 1. שמה, 2. שמשון אהב את דְּלִילָה,

 3. גרהבקצה תחום התפשטות הפלישתים, בְּנַחַל שֹׂרֵק; ולא באחת מערי פלישתים, הנחל היה הגבול הטבעי בין יהודה לדן, באזור הספר.

4. שמשון גר אצלה. 5. היא בגדה בו.

מוצאה של דְּלִילָה לא כתוב. יש סוברים שהייתה יהודייה שעזרה להסגירו לפלישתים, כי הציק לפלישתים, וגרם שהם ינקמו ביהודים, על מה שהוא עולל.

3. יש סוברים שהייתה משבט יהודה, הפלישתים ידעו ששבט יהודה מתנגד לבן שבט דן, וגייסו אותה לעזור לשבטה. אוצר המדרשים: נשאה ונולדו להם ילדים, (איזנשטיין יט).

לפי המדרש, הייתה יהודייה, כי סרני פלישתים הבטיחו לה 1100 כסף מכל אחד, ובפרק הבא, בסיפור  פסל מיכה, מיכה גנב מאמו, 1100 כסף, יש פרוש שדלילה היא אימו של מיכה. לפי הפשט, נראה שהייתה נוכרית.

"אהב פרוצה מבנות הפלישתים, שמה דְּלִילָה, וראשי הפלישתים באו אליה ופיתוה להציל מפי שמשון מה מקור כוחו", (פלביוס).

במסורת היהודית הצטיירה דְּלִילָה כסמל לאישה רעה הבוגדת תמורת כסף. דְּלִילָה מופיעה בתנ"ך בין 3 נשים מפתות, רעות ובוגדות:

1. אשת פוטיפר,

2. דלילה, אב טיפוס לבוגדת המוכרת את אהובה תמורת כסף.

3. האישה הנוכרית (משלי, ז, ה).

האישה השנייה	האישה השלישית.
1. בראשונה הלך לעזה מרצונו, 2. בראשונה נשא את שערי עזה על כתפיו,3. בתחילה הצליח לעקור את שערי עזה ממקומם בעצמו,	1. כשדלילה בגדה בו, הורד לעזה בעל כורחו.2. בסוף היה אחוז בידי אנשי העיר. 3. בסוף ביקש את עזרת ה' להפיל המקדש על אויביו.

ה וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים 5 סַרְנֵי פְלִישְׁתִּים היו הפורום הפלישתי הגבוה ביותר, אם חמישתם יחד עלו אליה, נראה שאיחדו כוחות, כי מאד פחדו משמשון והשתוקקו להפטר ממנו.

וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ, מצודת דוד: אל תאמיני בו עד שתיווכחי שהאמת אתו.

 נראה שהפלישתים ניסו פעמים רבות לתפוס את זה שגרם להם נזקים ואבדות, אך שמשון ידע להיזהר מפניהם, עד שנפל ביד דלילה.

וּרְאִי בַּמֶּה כֹּוחוֹ גָדוֹל, מצודת דוד: תפתי את שמשון שיגיד לך איך הוא כ"כ חזק, במה יותש כוחו ומה נוכל לעשות כדי לנצחו?

וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּוחוֹ גָדוֹל, הבינו שקיים סוד מאחורי כוחו, ובקשו לפצח את הסוד שרק הוא ידע, באיזה אמצעי מגי יוכלו לגבור עליו.

פַּתִּי אוֹתוֹ – הנשים הפילו אותו בכוח פיתוייהן: גם הראשונה, פיתתה אותו לגלות לה את סודו, וגם השנייה בגדה בו, ופיתתה אותו לגלות את סודו.

וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ, וּרְאִי בַּמֶּה כֹּוחוֹ גָדוֹל, (טז 5).

וּרְאִי: מילת מפתח. עונש על:  וַיַּרְא שָׁם אִישָּׁה,

וּרְאִי, שמשון 'ראה' נשים יפות. אך הפעם דלילה היא זו שנדרשה לראות, וּרְאִי בַּמֶּה כֹּוחוֹ גָדוֹל, (שו' טז, ה),

הפלישתים גם הם היו עיוורים, הם הניחו ששמשון נתפס בגלל יכולת דגון.

וַתֵּרֶא בסוף דלילה ראתה: וַתֵּרֶא דְּלִילָה, כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ (שו' טז, יח).

חולשתו לנשים הפילה אותו. שמשון נמשך אחרי מראה עיניו ואחר יצרו. חולשתו לדלילה עיוורה את עיניו עוד לפני שהפך לעיוור. שמשון היה מאוהב בה ועיוור למציאות.

כל עוד שמשון ראה נשים, היה עיוור למעשיו. וכשהתעוור הכיר במציאות. אך את האישה הראשונה נשא מכיוון שבקש עילה להתנכל לפלישתים,

וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ; הסרנים לא בקשו להורגו אלא לְעַנּוֹתוֹ, כלומר לנקום בו, על מה שעולל להם.

מלבי"ם: הפלשתים הבטיחו לדלילה שלא יהרגו את שמשון, אלא רק יאסרו אותו, וכך באמת קרה.

וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ;

מלבי"ם: הפלשתים אמרו לדלילה שאם כוחו גדול בגלל איזו סגולה, שתגיד להם. אבל אם כוחו הגדול הוא טבעי, שתגיד להם מה נקודת תורפה שלו.

וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף׃ מצודת דוד: כל איש ואיש מאתנו.

וַאֲנַחְנוּ, נִתַּן לָךְ, אִישׁ, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף. הפלישתים, פחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, והפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה 1100 כסף, אם תגלה בַּמֶּה כֹּוחוֹ גָדוֹל.

יחד הציעו לדלילה 5500 כסף. בפרק הבא הציעו למיכה 10 כסף לשנה כדי להיות כהן גדול.

בכל מחיר: הצעת סכום כסף עצום כזה מעידה על זה שרצו להפטר ממנו בכל מחיר ופחדו מכוחו.

5500: יתכן שכל אחד מהם נתן לה 100 כסף מקדמה, והבטיח 1000 כסף אם תצליח להפיל את שמשון.

חמדה כסף: בניגוד לאשתו הראשונה שנכנעה לאיום: פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ, בָּאֵשׁ, פחדה מאיומיהם: דלילה התפתתה להסגיר אותו כי חמדה את כספם.

העדיפה כסף על אהבה. הייתה מוכנה למכור את שמשון לשטן: אישה אוהבת, לא הייתה מקבלת הצעה זו. הסכמתה המיידית להסגירו מגלה שלא אהבה אותו.

ממון: לא הייתה פטריוטיות: גם אם הייתה פלישתית, לא פעלה מתוך פטריוטיות אלא רק תמורת כסף. ואם הייתה פלישתית ברור למה באו דווקא אליה.

מונעת מתאוות בצע: מיד אחרי פנית הסרנים, פנתה לשמשון. הייתה נחושה לזכות בכספי הפלישתים.

לכסף הייתה חשיבות בהחלטתה להסגיר את מאהבה:

ו וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, החניפה לו ולכוחו. איך אתה כ"כ חזק וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ׃ כך ללא שתוכל להשתחרר.

ניסחה בכל פעם אחרת את שאלותיה, כאילו היא רק מתעניינת בו. אבל ניסוח שאלותיה היה צריך להדליק נורות הזהרה במוחו, (המלבי"ם).

שאלה אותו בגלוי כיצד ניתן להכניע אותו, ולא התביישה להגיד לו כי כוונתה לְעַנּוֹתו. הסגירה את כוונותיה הזדוניות. האהבה מסנוורת, שמשון היה צריך להבין שאשה זו תביא לאובדנו, אך כעוור, המשיך ללכת אחריה.

מדוע הסכים שמשון לשתף אתה פעולה?

1. הייתה בו יהירות ובטחון בכוחו,

2. נטייה להרס עצמי, שגררה אותו כל פעם להאמין באישה, וליפול בשלה.

3. אהב משחקים, וראה בהצעותיה, בידור.

4. אהב את דלילה ונתן בה אמון עיוור.

ניסתה 3 פעמים, (כבמעשיה עממית), שמשון התל בה מספר פעמים. בכל פעם שמשון ענה לה תשובה הגיונית, אבל מטעה. אהב אותה אך לא בטח בה.

פעם 1: ז וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים , לא התייבשו אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ. 

אם יקשרו אותי בשבעה חבלים דקים שהכינו מאבריה הפנימיים של בהמה, כשהם עוד לחים, אהיה חלש יותר וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם׃ כאדם מיוחד.

שמשון ענה רק במה ניתן לקשור אותו, אבל לא ענה מה מקור הכוח שלו – אמר לדלילה שאינו יודע מה מקור כוחו, וכאילו הדברים באים לו בטבעיות.

ח וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים, שרי הפלשתים נתנו 7 חבלים דקים לחים לדלילה אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם׃

הסרנים סיפקו לה את החבלים. ספור חייו של שמשון שזור בחבלים:

1. קשר את השועלים בחבלים,

2. אנשי יהודה קשרו אותו בחבלים והסגירו אותו לפלישתים,

3. גם דלילה קשרה אותו בחבלים.

יתכן שנהנה להפגין את כוחו ולהראות איך הוא קורע את החבלים וללעוג למתנכלים.

ט וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר קיוו לאסור אותו ולהסגירו מיד, לכן הסתירו אורב בחדר לסייע לה במקרה שתצליח.

רצתה לבדוק אם שמשון דיבר אמת כשאמר לה, שאם יקשרו אותו בחבלים דקים ולחים, יהיה חלש,

לפני שיצאו חיילי פלשתים מהחדר, בדקה כיצד יגיב כשתאמר לו שפלישתים עולים עליו. אם שמשון לא יצליח לקרוע את החבלים, האורב יתפוס אותו.

אם שמשון יצליח לקרוע את החבלים, האורב לא ייצא מהמחבוא, והוא אפילו לא יידע שניסו לתופסו.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ׃

פעם 2: י וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים לעגת לי, אמרת לי שקרים, ולא סיפרת לי מהו מקור כוחך האמיתי,

הבוגדת האשימה אותו בבגידה: כעסה עליו בשל כישלון תוכניתה: הֵתַלְתָּ בִּי, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים; הכזבנית ניסתה להסגירו לפלישתים והאשימה אותו.

עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר? 

נָּא: ניסתה להשרות אוירה נעימה למרות שנפגעה מכך שהתל בה, וכבר לא הזכירה עינוי כדי לפתותו להגיד לה את האמת.

יא וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי הבין כבר שדלילה בוגדנית, אך לא נזהר ממנה. הוסיף שיש לאסור אותו בַּעֲבֹותִים חֲדָשִׁים.

אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, אפילו פעם אחת.

מלבי"ם: שמשון ענה לדלילה שהוא שכח לומר לה שצריך חבלים חדשים שלא נעשתה בהם מלאכה ושהם יהיו קלועים משלשה חבלים דקים יותר.

וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם׃ כאדם מיוחד.

יב וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר שוב הזמינה את האורב, אבל נכשלה שוב.

וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט׃ מלבי"ם: ניתוק חבלים אלו דרש מאמץ גדול יותר מהחבלים הראשונים.

פעם 3: יג וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים

שלוש פעמים ניסתה דלילה להפילו, והוא שיתף אתה פעולה.

הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר, פנה אליה בגוף שני ולא כמו בפעמים הקודמות בגוף שלישי, כי אולי התחיל לחשוד בה.

 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי 7 (תלתלים או צמות?) שעל ראשי  עִם הַמַּסָּכֶת׃ עם חוטי השתי הנמצאים במכונת האריגה, אהיה חלש.

אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי, התקרב לגלות לה את האמת, ואת סודו. לראשונה דיבר על שערו.

עִם הַמַּסָּכֶת.  הציע לארוג את מַחְלְפוֹת רֹאשׁו, את צמותיו בתוך נול.

הפעם שמשון לא הציע לה לאסור אותו, ואולי רמז לה שגם מאסר לא יביא עליו את קיצו.

איך הגיע סכלות שמשון ושטותו שהיה מספר לה במה יאסר ובמה יסור כוחו? איך לא הבין שפלישתים דרשו זאת ממנה?

אברבנאל: 1. נראה שלא פחד מדלילה, כי האמין בכוחו, אך גם לא סמך עליה, כי לא גילה לה את האמת.

2. בספר החסידים שהתפרסם במאה ה-12 כתוב: "אם יהיה אדם צדיק כיוסף, גיבור כשִׁמְשׁוֹן, וחכם כדוד, עדין יהיה נופל בפח של אישה".

מלבי"ם: בפעם הזו לא הגיע האורב, כי הם כבר לא התייחסו לדברי דלילה, לאחר שאכזבה אותם פעמיים.

יד וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד דלילה לא סמכה עליו, וכשישן, נעצה את תלתליו עם יתד לאדמה, אבל הוא הקיץ משנתו כשקראה: פְּלִישְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן; והוציא גם את היתד, וגם את המסכת.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן ודאי הבין כבר שהיא לא אהבה אותו, ויתכן שבגלל שכל כך אהב אותה, בסוף וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת.

וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת׃ עקר את היתד שדלילה נעצה בתלתליו יחד עם הַמַּסָּכֶת ששערות ראשו היו ארוגות בו.

3 פעמים קראה דלילה: פְּלִישְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, והוא קרע את החבלים כקורי עכביש. זו פעם שלישית שדלילה ניסתה להסגירו ונכשלה.

שמשון אהב אותה, ולמרות ששלוש פעמים ניסתה להסגיר אותו, לא איבד את אהבתו אליה.

עיוור מאהבה: הפלישתים עיוורו את עיניו, אבל הוא היה עיוור מאהבה עוד לפני כן, ולא הבין שהיא תביא עליו את כיליונו.

עַד הֵנָּה: דלילה כעסה עליו מאד: עַד כאן. בגדה בו, אך כעסה על כישלונה.

פעם 4. טו וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ, וְלִבְּךָ, אֵין אִתִּי? יש לך סוד ואתה לא מגלה לי. אם כך כנראה שגם כשאמרת לי שאתה אוהב אותי, זה לא היה נכון.

זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל׃ דלילה טענה ששקריו מוכיחים כי אינו בוטח בה, ומכאן שאינו בוטח באהבתה.

מלבי"ם: לאחר 3 פעמים שבהם שמשון הצליח להשתחרר מהחבלים, דלילה לא שאלה אותו יותר איך ניתן לתפוס אותו, כי שמשון היה מגלה שהיא עוזרת לפלשתים, ולכן חזרה לשאלתה הראשונה, מה מקור כוחו.

טז וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ, איך שכנעה אותו?

1. נדנדה לו עד שנשבר: הציקה לו בדברים כל הימים, נדנדה, וחזרה ונדנדה, לא ביום אחד.. אלא שואלת ממנו יום אחד, לאחר יומיים עוד חוקרת אותו. דלילה ידעה שנדנוד הוא נשק היכול לשבור אותו כמו אצל האישה מתמנע. הוא כבר הוכיח שאינו יודע לעמוד מול הצקות של נשים.

לא למד לקח: גם אשתו הראשונה הציקה לו וכשמסר לה תשובה לחידה: "מן האוכל יצא מאכל, ומעז יצא מתוק", מיהרה להסגיר ליריביו את התשובה, ובכל זאת לא למד לקח, ולא נזהר מלחזור שוב על אותה הטעות עם דלילה.

2. רד"ק בשם חז"ל: הייתה מונעת משמשון תשמיש עד שיאמר לה את סודו. סירבה לקיים עמו חיי אישות. נשמטה ממנו בעת תשמיש המיטה, (בבלי סוטה ט 2). הייתה ממלאת צורכה באחרים, (רד"ק) ירושלמי כתובות פה הז).

3. וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים, גם אשתו הראשונה בכתה 7 ימים. 7 זהו מספר מגי – לקשור אותו ב- 7 חבלים. : יש גברים שאינם יכולים לעמוד בפני בכי אישה. גיבור זה לא יכול היה לעמוד בפני נשים מציקות.

4. הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ.. וַתְּאַלְצֵהוּ טענה שרק גילוי הסוד יוכיח את אהבתו.

ואותה באמת אהב, ולא יכול לעמוד בפניה, והיא ניצלה את חולשתו לנשים וירדה לחייו.

הקשר ביניהם נמשך זמן רב, כך שהחלטתה להסגירו נשקלה במהלך הזמן. בזמן זה דלילה נכשלה שוב ושוב, עד שהתישה את כוחו ואת כוח סבלנותו.

גיבור מול פלישתים, וחלש מול נשים. חולשתו נטלה ממנו את גבורתו. הנשים החלשות גברו עליו ופרקו אותו מכוחו. אילולי דבק בנשים, היה מכניע את פלישתים והופך לשופט מקובל על העם.

למות ביד אישה, הייתה בושה לגבר, אבל שמשון לא רק נפל ביד אישה, אלא נפל בצורה מכוערת.

שמשון אהב אותה, וכשהיא מנעה עצמה ממנו, הוא חשב שאין טעם לחייו בלעדיה.

וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת׃ הרגיש שמאס בחייו בגלל הצער שדלילה גרמה לו. למרות שידע שהוא מסכן את חייו, נכנע וגילה לה את סודו.

וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת. אין עוד מקום בתנ"ך בו מופיע מונח זה.

העדיף למות ללא אהבתה. שאל את נפשו למות מאכזבה. ואולי ידע את האמת, הבין שאינה אוהבת אותו, ולכן וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת  וגילה לה את סודו.

ל., גולדברג: "הן ידוע ידע שבגדה/ ונכנע לחלקת הלשון/ הוא ידע שימות מידה/ פלישתים עליך שמשון//

סוד כוחו: משגברו הצקותיה, וכשהתלוננה שאינו אוהב אותה, נשבר והתוודה, על הסוד שהיה ידוע רק לו: סוד כוחו.

שמשון הפקיר את סודו בידי אישה בוגדנית

גילה האמת: יז וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי תער לא עלה על ראשי, מעולם לא הסתפרתי, כי אני נזיר לה' מאז הייתי ברחם.

רצה להוכיח את אהבתו, ולכן וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ. 3 פעמים מופיע: כָּל לִבּוֹ, כי לאישה זו שבגדה בו נתן את כָּל לִבּוֹ.
גילה לא רק את סודו, אלא את כָּל לִבּוֹ.

כִּי נְזִיר אֱלֹוקִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, ליבו נכנע לאהובתו.

שמשון ידע שיש בו כוח אלוקי, וידע שכוח זה נובע מכך שהוא מתנזר, אִם גֻּולַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, גילה לה שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד בידיה. שכח כי שערו הוא: נֵזֶר אֱלֹוהָיו, עַל רֹאשׁוֹ, (במדבר ו 7), ועד עתה שמר על הצו לא לגלח שער ראשו.

אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, אולי גילה לה סודו, כי נמאס לו להיות תמיד הזר, המוזר, והשונה וחלם להיות כבר כְּכָל הָאָדָם. וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם׃

מלבי"ם: שמשון נזהר מלשקר לדלילה, ולכן בפעמים הראשונות אמר שהוא יהיה "כאחד האדם" שפירושו גם יכול להיות כאדם מיוחד. עתה אמר שיהיה כְּכָל הָאָדָם כלומר שלא יהיה לו כוח מיוחד, יהיה כמו כל אדם.

יח וַתֵּרֶא דְלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, אחרי זמן רב מזימתה צלחה בידה,

הַפַּעַם זה רציני.  מנין ידעה דלילה שהפעם, בניגוד לשלושת הפעמים הקודמות, הוא דובר אמת?

1. "ניכרים דברי אמת!(סוטה ט ב): דלילה הרגישה שהפעם דיבר אמת, כי גילה לה מיהו ומה ייעודו.

2. התייחס לשונותו ולייחודו בשערו הארוך. מצודות: דלילה ראתה ששמשון לא התגלח ולכן האמינה לדבריו הפעם.

3. רש"י: כאשר אדם רואה דברי אמת, הוא משתכנע מהם, ראתה ששערו גדול, ולא היה שותה יין … והבינה שאמת הן.

4. הזכיר בדבריו את אימו.

5. רד"ק:  דלילה ידעה ששמשון לא מוציא שם שמים לבטלה, וכשאמר נְזִיר אֱלֹוקִים אֲנִי, והשתמש בשם ה': ידעה בו באותו צדיק שלא היה מפיק שם שמים, אם הדברים לא היו אמת. האמינה כי הייתה זו פעם ראשונה ששמשון הזכיר את שם ה', אביי: בבלי סוטה ט, ע"ב; ילק"ש שו' טז, ע; במ"ר ט, כד. ידעה שלא יוציא שם שמים לבטלה, ולדבר שקר, (סוטה ט ב).

6.  מלבי"ם: שמשון ענה לה גם במה כוחו וגם במה יאסר, לכן הבינה שהוא מדבר דברי אמת.

הָאֹורֵב, אינו מוזכר הפעם, מלבי"ם: כי נכשלה פעמים ולא שמו לב לדבריה. הסרנים התייאשו ממנה.

אחרי שצעקה 3 פעמים: זאב, זאב, האורב כבר לא התחבא בחדר.הצועק "זאב, זאב" צריך לשכנע שהפעם הצליחה.

יט וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רש"י: לשליח של הפלשתים. הודיעה בגאווה לסרנים לֵאמֹר: עֲלוּ הַפַּעַם, לתפוס את שמשון,  

וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם׃ ואכן באו עם הכסף, שהבטיחו  לדלילה, אם היא תגלה להם במה גדול כוחו של שמשון.

יט וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, נתן לה ליישן אותו על ברכיה, מחווה של אמון. בלי לחשוד. כתינוק, וַתְּייַשְּׁנֵהוּ, פרש את העובדה שהיא ישנה אותו כגלוי אהבה.  

וַתְּייַשְּׁנֵהוּ, עַל בִּרְכֶּיהָ, יתכן שחש הקלה לאחר שפרק את סודו מעל ליבו, ולכן נרדם כתינוק על ברכיה.

מנוחה בחיק הבוגדנית: שמשון נרדם מתוך אמון ואהבה על ברכי דלילה, וישן כתינוק הישן על ברכי אימו, מנותק מהנשים שליוו את חייו ומהאלימות.

כך עשתה בכל הפעמים שאסרה אותו. הייתה מיישנת אותו. כדי שלא יבעט בה באוסרה אותו", (רד"ק).

שמשון נח, ולא ידע שעוד מעט יעוטו עליו הפלישתים וינקרו את שתי עיניו. שמשון וודאי היה מודע לבוגדנות דלילה, אבל היה לו קל ונעים לנוח רגע על ברכיה, ולשכוח את הנשים הבוגדניות, וחייו הסוערים.

ל., גולדברג: ויחזור וישכב בחיקה/ עם דמותו הצופה באישון/ כי בכל בגידותיה מתקה/ פלישתים עליך שמשון//.

אין אהבות שמחות: אהבתו לדלילה הביאה להסגרתו, להשפלתו ולמותו.

וַתִּקְרָא לָאִישׁ, לסַּפָּר.  וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ ברגע זה נחתם גורלו, כי דלילה גזזה את שערו.

הפעולה הארוטית הזו, הפכה בידיה לסירוס הגבר, שהאמין בה. רעמת השער שהפכה אותו לשונה, נעלמה.

וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ, גילוח השער של שמשון הוא התחלת העינוי, וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו׃

רד"ק: שמשון התחיל להרגיש עינוי וחולשה לאחר שהספר סיפר אותו.

וַתָּחֶל, לְעַנּוֹתוֹ: בדקה אם גילוח השער עזר, וכשגילתה שהצליחה הפעם, התחילה לענותו, להשפילו, גזזה שערו, הסגירה אותו לידי הפלישתים, וגרמה למותו בשבי שלהם.

זו פעם אחרונה שבה נזכרת דלילה בתנ"ך בכתוב: וַתָּחֶל, לְעַנּוֹתוֹ, ועוד מעט ינקרו הפלישתים את עיניו, ויתעללו בו.

הסגירה את מי שאהב אותה, הביאה עליו עינויים קשים, עוורון, השפלה ומוות, בגדה באמונו והביאה הרס והרג רב על הפלישתים, (ח., מאק, 2014, 154).

האם דלילה נהנתה מהכסף הרווי בדם שקיבלה? האם מצאה עוד אהבה, כמו זו ששמשון אהב אותה? האם התחרטה?

ל,. גולדברג: כי כבשה ככובש את אויבו/, וכל לילה לו כלילה ראשון/,  ויצהל חרדות לבבו/, פלישתים עליך שמשון//  

כ וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר בליבו, אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר, ואתנתק גם הפעם ממה שקשרו אותי בהם,

וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו׃ וגם לא ידע כי גולח. האמין שיוכל להשתחרר מכבליו. לא ידע שכוחו בא מעצם התנזרותו, (סוטה ט).

רד"ק: הרי שמשון ידע שכאשר יגלחו אותו, יוסר כוחו מעליו?

א. שמשון שכח שסר כוחו ממנו, כי ישן.

ב. שמשון ידע שסר כוחו מעליו, אך לא ידע שגם ה' סר מעליו.

כשלונו של אחרון השופטים בספר נועד לסמן כי הגיע העת להנהגה אחרת.

"ליפול ביד אישה", היה מהגורל הבזוי ביותר לגבר בתנ"ך.

1. סיסרא נפל ביד יעל. 2. שבע בן בכרי נפל בגלל האישה החכמה מאבל, 3. אבימלך בן גדעון, נפגע מאבן שהשליכה אישה מחומת תבץ והוא ביקש מנערו: "שלוף חרבך ומותתני, פן יאמרו לי: אישה הרגתו." אך שמשון לא יצא נגדה, ולא האשים אותה. וגם כשפלישתים שמחו לאסונו, לא הזכיר את דלילה.

יש הקבלה מדהימה בין 2 מחציות סיפור שמשון: בשני החצאים יש חידה, יש אישה בוגדת, שמשון נכנע פעמים לבכי של שתי הנשים.

הוא חזק פיזי, אבל חלש אופי, שנכנע לנשים, ולכוח שהיה להן עליו.

כא וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, בתחילת הפרק כתוב: וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה, וכשבגד בייעודו, ואיבד את תמיכת ה', וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו, הורידו אותו, עיוור וכבול, לעזה.

 רש"י: וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, הורידו אותו דווקא לעזה כי שם התחיל קלקולו.

הפלישתים ניקרו את שתי עיניו כנקמה על מה שעולל להם וכדי להחלישו.

לאה גולדברג:  רק בבוא העדה הפרועה/, עת טפחה אהבה על פניו/, הוא פקח את עיניו וראה/  ורעיה ניקרו את עיניו".

כל עוד היו לשמשון 2 עיניים, היה עיוור מלראות את מה שמעוללות לו הנשים שחמד, כאשר הפלישתים עקרו לו את שתי עיניו, הכיר בחולשתו, וידע שרק על ה' יוכל לסמוך, ואז ביקש מה' עזרה.

וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻושְׁתַּיִים.שמשון לא הפר ברית עם הפלישתים, הוא הפר ברית עם אלוקיו: שיער ראשו גולח ולכן נענש על הפרת נדרו בעיוורון.

העיוורון הוא העדות להפרת נזירותו, הפלישתים, השליחים לדבר עבירה, הניעו את דלילה למעשיה, וכעת עונשו והשפלתו = עיוורון.

וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים׃ תפקידו שם היה לעבוד במלאכת טחינה ברחיים הבזויה.

רד"ק: אסירים היו טוחנים בריחיים וכך הם היו מתפרנסים, כי מלאכה זו אפשרית גם כשהאדם כבול.

הדרש: כל אחת הייתה באה להתעבר משמשון.  

שמשון ודלילה/ מאת: אהובה קליין.

החמה כבשה פניה בערפילים יצא שמשון גיבור בגיבורים לשוח בשביל עטור יבולים נוטפים אגלי טל	כפנינים. מחלפות ראשו תלתלי גבורה מתנת אלוקים הגדול והנורא בעקבותיו שובל ניצחונות		מאבקי רוח, באנשים וחיות. שריריו כארזים עצמותיו כמגדלים עיניו ככוכבים נאבק ביצרים.
אוי ליום מר ונמהר,שמשון מעד ליבו נשבר,		התאהב בדלילה אשת הפיתויים, הסגירה סודו היישר לפלישתים.

כב וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח׃ שערות ראשו התחילו לצמוח באופן טיבעי. משפט הטרם.

כג וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ מ 2 סיבות: לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם, אל הדגים והדגן, והם חשבו שהצליחו ללכוד את שמשון בזכותו,  וּלְשִׂמְחָה, וכדי לשמוח על לכידת שמשון. לכידת שמשון נחגגה על ידי הפלישתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל.

מות שמשון מזכיר את סופו של אחרון מלכי יהודה: צדקיהו – וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ; וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ, מֵעָלָיו. ט וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל .. י וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ, לְעֵינָיו.. יא וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר; וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻושְׁתַּיִים, וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה, וַייִּתְּנֵהוּ בֵית הַפְּקֻדֹּת, עַד יוֹם מוֹתוֹ.

וַיְהִי טוֹחֵן, בְּבֵית הָאֲסוּרִים. הוא לעג להם והשפילם, כששרף את שדותיהם עם שועלים, והם נתנו לו עבודת נשים כנקמה וכהשפלה.

וַיְהִי טוֹחֵן, בְּבֵית הָאֲסוּרִים. ענק עיוור רתום לאבני הריחים ומסובב אותן כבהמה עיוורת שניקרו את עיניה…

טוֹחֵן, אין טחינה אלא לשון עבירה, מלמד שכל אחד מהם הביא את אשתו אל בית האסורים, כדי שתתעבר ממנו ותלד גיבורים כמוהו, סוטה ירושלמי ט ע"א, ט ז ב). טוֹחֵן, כבהמת הרבעה. .. מי שרדף נשים כל חייו, עונשו שמה שהנעים את חייו קודם, הפך למקור עינוי והשפלה.. לא להנאה אלא הרבעה, (אמינוף ע 106).

מדה כנגד מדה: לפני מי ששותה יין נותנים יין, לכל אדם נותנים את מה שהוא רגיל, ובמה שהעסיק את שמשון הביאו לפניו, (רב פפא).

לכידת שמשון נחגגה על ידי הפלישתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל.

כד וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם ראו בשמשון האויב המסכן את קיומם.

כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ זו גם הייתה מלחמת דתות, האם דגון ניצח את אלוקיו?

וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ, ששרף את שדותינו,  וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ׃ העם דיבר על האסונות שחולל להם שמשון, מחדל שהסרנים לא העזו להודות בו.

וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ׃ דגון אלוהינו מסר בידינו את אויבנו שמשון.העם דיבר על האסונות שחולל שמשון בארצם, על האבדות הקשות.

כה התכבדו בקלונו, וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם אחרי שאכלו ושתו, וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ, ישמח אותנו ויספר לנו את סיפורי גבורותיו.

וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים׃ עיוורון שמשון, מנע ממנו לפגוע בפלישתים, הנחושתיים כבלו את גופו, והעיוורון פגם בתנועותיו.

כו וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ   נער שהיה מחזיק בשמשון ומראה לו את הדרך כי הוא היה עיוור.

אסיר עיוור, כבול בין עמודי מקדש דגון, שמשון התפלל לה' בכל ליבו. כאשר הכה שמשון בלחי החמור ייחס את הריגת 1000 איש לכוחו ועוצם ידו, לכן הראו לו משמים שלא הוא המושיע אלא ה', וכשחזר בתשובה, קרא אל ה'.

הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, רד"ק: ביקש שהנער יוליך אותו אל העמודים.

שאוכל למשש בידיי את העמודים שהיוו יסודות לבית.

וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם׃ מלבי"ם: שמשון אמר לנער שהוא רק ישען על העמודים, אבל באמת נסמך עליהם עם כל כוחו.

כז וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שרי הפלשתים, וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן׃ בהשפלתו.

כח וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה', וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, תחזק אותי רק עוד פעם אחת.

רק עכשיו למד שהוא תלוי בעזרת ה' ולא בכוחו שלו. ואכן שם חזרה לפעם בו רוח ה', אותה רוח שהחלה לפעמו בין צרעה ובין אשתאול, כשהיה צעיר, ועדין לא החליף את המסירות לה' במסירות לנשים.

הָאֱלֹוקִים, התפלל מעומק ליבו: , הָאֱלֹוקִים, רש"י: זכור ששפטתי את עם ישראל במשך עשרים שנה, ולא ביקשתי מב"י כלום

מלחמות דת: שמשון ביקש להוכיח את עליונות אלוקיו על דגון.

וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים׃ ביקש נקמה אישית מהפלישתים שנקרו את 2 עיניו.

רש"י: (בשם חז"ל) נקום נקמת אחת מעיניי, ואת שכר העין השנייה תשמור לי לעולם הבא.

  וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִישְׁתִּים. זו בקשה חד פעמית. סיים את חייו בתפילה, ובזכות תפילתו נעשה לו נס, כמו שלא נעשה לשום שופט אחר. הצליח גם לנקום בפלישתים וגם להפיל עליהם ועצמו את מקדש הבעל.

כ"ט וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, העמודים ששימשו ליסודות לבית,  וַיִּסָּמֵךְ נשען עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ׃

לפת את העמודים וקרא: ל וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים, לא אכפת לי למות ובלבד שאהרוג גם אותם.

ביקש את נפשו למות, גם משה, אליהו, ירמיהו ויונה, ביקשו למות, אבל רק לו נענה ה'. בניגוד ליוסף, הוא יצא מהכלא אל מותו.

וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ המבנה קרס על כל החוגגים.‏ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו׃

ניהל מלחמת חשבונות אישים עם הפלישתים, בשל רצון בנקמה, או בשל איום על עצמו. במותו חיסל בבת אחת את רוב המנהיגות הפלישתית.

בגידת דלילה הזיקה לפלישתים, יותר מאשר ליהודים.

סיפור מותו וקבורתו: רק לאחר מותו זכה שמשון לחיבוק מסוים ממשפחתו: לא וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ נטלו את גופתו וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו

חסר בן: האיש שנמשך לנשים, לא השאיר אחריו ילדים, ונזכר בעיקר בגל כוחו. היה בעל כוח רב, ניחן בכוחות פיזיים על טבעיים, תוקפני, האמין שהוא כל יכול. נלחם ללא נשק .. גיבור פלאי.

נולד לאחר שנות נישואים רבות, כשהוריו כבר התייאשו מללדת. גדל לשני הורים אוהבים שמלאו כל משאלותיו, כולל לסדר לו נישואים עם אישה, שלא רצו בה.

לא מתוחכם. כוחו היה בגופו ולא בשכלו. אהב חידות, תעלולים וצחוק, כמו ילד קטן.

וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה׃ פסוק זה הרי נכתב כבר בפרק ט"ו?

רד"ק: הסיכום שהובא בפרק טו' נכתב שם לפי שמאותו הרגע, שמשון חווה מפלה, והדבר נחשב כאילו שהוא מת.

ודרש בשם חז"ל: הכוונה היא שהפלשתים פחדו משמשון גם עֶשְׂרִים שָׁנָה אחרי שמת.