ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻופִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִישִׁים. הנשים יצאו לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, כלומר רצו לשבח ולהלל את שאול.
לאחר מלחמת גוליית, גם דוד זכה להוקרה ציבורית: ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹותָיו.
עלבון: וַייִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד: שאול בחר להיעלב מכך שנתנו לו אלפים ולדוד רבבות: וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים.
השירה המקראית מאופיינת בתקבולת, ולרוב הצלע השנייה של התקבולת גדולה מהצלע הראשונה, כמו: יִיפֹּול מִצִּדְּךָ אֶלֶף – וּרְבָבָה מִימִינֶךָ (תהילים צ"א 7);
הנשים יכלו להתחיל לשיר לדוד ואז הוא היה מקבל את האֲלָפִים ושאול את הרְבָבוֹת, אך מי שחדור ברגש הקנאה, היה שואל למה הקדימו את דוד?
כשדוד ניגן לפניו, שאול אהב את דוד, עכשיו החל לפחד ממנו.
המפנה: ט וַיְהִי שָׁאוּל, עוֹיֵן אֶת דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה. מרגע שזה התחיל להצליח, האהבה הפכה לפחד, לשנאה, לקנאה, ולרדיפה.
קנאה, וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה. דוד האפיל על שאול, וזה חשש שעוד מעט יציעו לדוד גם את הַמְּלוּכָה, עוד מעט יעדיפו אותו כמלך.
הקנאה התחילה את נפילתו הנפשית, והמורלית של שאול, והפכה אותו לפגוע נפש החש נרדף וחושד בכולם. שאול חי בעולם של קנאה קשה כשאול.
"הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". קנאי לא יכול להנהיג עם, (מנחם מנדל מקוצק).
פחד: טו וַיַּרְא שָׁאוּל, אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל (מצליח) מְאֹד; וַיָּגָר (פחד) מִפָּנָיו. דוד היה מדי טוב מכדי ששאול יוכל להתעלם מכך שהוא מצליח יותר ממנו.
ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל, אחרי הניצחון על גוליית, שאול ניסה להרוג את דוד, ע"י זה ששלח אותו להילחם במקומות מסוכנים, מתוך תקווה שהפלישתים יהרגו אותו.
בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל, יַשְׂכִּיל = יצליח, דוד הצליח לנצח בכל הקרבות, הצליח מאד, וזה לא מצא חן בעיני מי ששלח אותו.
יג וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף; וַיֵּצֵא וַיָּבֹא, לִפְנֵי הָעָם .. יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל; (מצליח) וַה' עִמּוֹ. ככל ששאול התאמץ יותר למצוא לדוד תפקידים מסוכנים, שבהם ייהרג, או לפחות ייכשל, דוד הצליח יותר.
וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל, עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה; וַיִּיטַב, בְּעֵינֵי כָל הָעָם, ככל ששאול ניסה לפגוע יותר בדוד, כך זה הפך לאהוב יותר על העם. דוד התחבב על שכבות נרחבות יותר בעם, ואת זה שאול לא יכול היה לשאת.
טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אֹהֵב אֶת דָּוִד: כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא, לִפְנֵיהֶם. שאול רצה להרחיק את דוד, אבל כל מינוי שנתן לו, עזר להמשך הכשרתו של דוד למלוך על עם ישראל.
וְגַם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל = שרי הצבא של שאול. בפרק זה כל הסובבים את שאול התאהבו בדוד: אנשי החצר, אנשי הארמון, עבדי שאול, יועצי ושרי המלכות של שאול, כולם אהבו את דוד. וזה לא מובן מעליו, כי כאשר כוכב חדש זורח בחצר המלך, הוא מאפיל על הקודמים, המבקשים לשמור על מעמדם, אבל את דוד אהבו, והוא הפך ליקיר חצר המלך.
כאשר שמואל אמר לשאול: קרע ה' את ממלכתך, ונתנה לרעך הטוב ממך, ייתכן ששאול ראה במילים אלו, איום סרק. אך כשהכיר את דוד וראה את הצלחותיו, את האהבה שהוא מקבל מכל מי שמכיר אותו, התחיל אולי לחשוש שזה הרע הטוב ממנו, ושנבואת שמואל עומדת להתקיים.
לא נראה ששאול כבר ידע, ששמואל משח את דוד למלך, אבל נראה שמהר מאד הבין שמנצח גוליית הרבה יותר מתאים ממנו למלוכה והוא פחד ממנו.
יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ – מאוהב: וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד.
לאויב: "וַיְהִי שָׁאוּל אֹויֵב אֶת דָוִד כָּל הַיָּמִֽים. שאול הפך לרודף מר ואכזר, רווי שנאה, קנאה ורדיפה. כששאול ראה את כל האהבה לה זכה דוד, הוא נתקף בקנאה והתחיל להרגיש נרדף ע"י העלם שעד עתה גם הוא אהב.
כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל, לֵירֹוא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד; בתחילה שאול פחד מדוד, והפחד הפך לשנאה גדולה. וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד, כָּל הַיָּמִים.
שאול ניסה במשך זמן רב לברוח מהמלוכה, אך כוח הוא דבר ממכר, ושאול התמכר לכוח, וכשהבין שיש מועמד מוצלח ממנו, המתאים יותר ממנו למלוך על ישראל, הוא הפסיק לדאוג לממלכתו, והחל לרדוף בצורה אובססיבית אחרי דוד, דבר שהביא לחורבנו וגם לנפילת רוב שטח ישראל לידי הפלישתים.
שאול היה מכור להרגשת הכוח ולאהבת העם, והוא לא הסכים אפילו לחשוב על כך שמישהו ייקח זאת ממנו. אילו היה משכיל לקרב את דוד אליו ולהתייחס אליו כאל חתן מוצלח שמלכותו תאחד את כל שבטי ישראל עם שבט יהודה, כפי שרצה לעשות יונתן בנו, הממלכה הייתה משגשגת ושאול היה מולך בנחת ולא נהרג בגיל יחסי צעיר על הגלבוע.
קשה כשאול קנאה: הקנאה גרמה לשאול לפעול ללא שיקול דעת ולבצע מעשים נוראים, שפגעו בעיקר בו עצמו, במשפחתו, ובעם ישראל.
שאול רדוף קינאה, רדף את דוד בעקשנות, וזנח כל תפקידיו הממלכתיים כולל התעלמות מהתגברות הסכנה מאויבי המדינה ובראשם הפלישתים. הזנחה זו דרדרה את המצב הצבאי של ממלכת שאול ואפשרה לפלישתים להתחזק.
בשנות מלכותו שאול הרחיב וחיזק את גבולות הממלכה, אבל את כל השטחים האלו, הוא איבד לטובת הפלישתים בתבוסה שנחל על הגלבוע.
ב אחרי שדוד ניצח את גוליית: וַייִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל, בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא נְתָנוֹ, לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. יתכן ששאול רצה לשמור קרוב אליו את האדם שמרגע שניצח את גוליית, התחיל לפחד מפניו.
ומכיוון שדוד היה בעל כריזמה, ותכונות טובות, הוא הצליח להתחבב בקלות, אם לא על שאול, אז על בתו, ועל בנו, יורש העצר.
דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, (אחרי שהרג את גוליית) וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ, דוד, מצא חן בעיני יורש העצר, הנסיך יונתן.
למה התאהב יונתן בדוד?
יונתן נכבש ע"י האמונה, הכריזמה, האומץ, היכולת, והכישרונות שהפגין מנצח גוליית. יוֹנָתָן היה עצמאי במחשבותיו ותחושותיו, ולכן העריץ את דוד שבעצמו וביוזמתו ניצח את גוליית. יונתן ראה לפניו, אדם אמיץ שניצח בגבורה את גוליית ושלמרות הניצחון האמיץ, המזהיר והמפתיע ענה בענווה לשאול: אני דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי,
יונתן התאהב בצעיר המאמין, הנועז, המוכשר והענו.
ג וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כְּנַפְשׁוֹ. הנסיך יונתן יורש העצר, וויתר על כסאו, והגיש את הכסא
דמות יונתן היא אחת הדמויות הטרגיות בתנך, יונתן, הבן הבכור שהיה עתיד למלוך אחרי שאול, ויתר על זכות זאת, ונתן אותה לדוד.
אין תקדים בהיסטוריה למעשה כזה, רק ג'ורג מלך אנגליה וויתר על הכתר כדי לשאת אישה גרושה. ״חברות יותר טראגית מאהבה, היא שורדת יותר זמן״. אוסקר וויילד.
יונתן וויתר במודע על כיסא אביו וכסמל לכך העניק לדוד את מַדָּיו:
ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן, אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ, לְדָוִד; וּמַדָּיו, וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ. יונתן סימן בכך שהוא מאמין שדוד ראוי ללבוש את בגדי יורש העצר של שאול, והעביר את סמלי מעמדו כיורש, לדוד שאהב והעריך.
דוד לא יכול היה לתת ליונתן דבר בתמורה.
כזכור, לפני הקרב עם גוליית, גם שאול הלביש את דוד במדיו, אך כשדוד ראה את הבעת פני שאול, המודאג מכך שסמלי מלכותו מתאימים לדוד, הוא מיהר לפשוט את מדי שאול.
דוד סרב לקבל את מדי שאול לפני הקרב עם גוליית, אך הסכים לקבל את בגדי יונתן, כי אולי הבין שיונתן מכתיר אותו עכשיו ליורשו של שאול, במקומו.
כשיונתן הציע לו באהבה את הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, את מַדָּיו, את חַרְבּוֹ ואת קַשְׁתּוֹ ואת חֲגֹרוֹ, כאקט סמלי של מסירת כתרו לדוד שנראה לו מתאים ממנו למלכות, דוד ראה שהמתנות ניתנות בלב שלם, ושמח לקבל אותם.
שאול האשים במפורש את דוד כי הוא נושא עיניים לכיסאו וגם הזהיר את יהונתן כי שיתוף הפעולה שלו עם דוד יגרום לכך כי יאבד את היכולת לרשת את כיסא אביו לטובת דוד.
אך יהונתן העדיף לתת לדוד את המלוכה, כי האמין שדוד ראוי יותר ממנו להיות מלך.
הערצת יונתן את דוד הובילה לאהבה, מסירות ונאמנות מוחלטת לזה שיירש את כיסא אביו במקומו, והוא לא התנער מדוד גם אחרי שאביו ראה בו סכנה והתחיל לרדוף אחריו.
ככל שיונתן התקרב יותר לדוד, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ, (יח 1), כך גדל הקרע בין שאול לדוד, ובין שאול לבנו יונתן.
אהבת בנו לדוד הייתה אולי הגורם העקרי להרעה במצבו הנפשי של שאול.
ג וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כְּנַפְשׁוֹ. יהונתן הבטיח לדוד: אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹוךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן" (שמו"ב כג 17), אתה תמלוך, ואני אהיה סגננך.
ענווה עם נכונות וויתור משמעותית: אמר רבי: 3 ענוותנין הן…יונתן בן שאול, שאמר .. לדוד: וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה. המדרש, בבבלי בבא מציעא פד עמוד ב – פה עמוד א.
נראה שיונתן ידע לקרוא את המציאות טוב משאול אביו, והבין שלא תעזור השמצת דוד, הרחקתו מהארמון, או רדיפתו, ולכן העדיף לכרות ברית עם המלך הבא, ולהבטיח את שלום משפחתו, מאשר לעסוק במלחמה שלא תצלח.
ניתן להבין את רצונו של שאול, כמו כל אב, לראות את בנו בכורו, בן אמיץ ומוצלח, עולה על כיסא המלכות אחריו, וניתן לשער את גודל כאבו כשגילה שבנו ובתו משתפים פעולה עם גדול אויביו, ועוזרים לו לרשת את כיסא המלכות שלו.
אך לו משאלת ליבו של יונתן הייתה מתגשמת, היו יונתן ודוד מאחדים את כל שבטי ישראל, כולל יהודה ובנימין, ואולי הממלכה לא הייתה מתפלגת לאחר מות שלמה, ולא היו אובדים, 10 שבטים, לעם ישראל.
ולו שאול היה נוהג כבנו, מכיר בחתנו כמלך הממשיך, ולא מכלה את זמנו, את מחשבותיו, מרצו, ומשאבי הממלכה במרדפים ארוכים ועקרים אחרי דוד, אולי הוא לא היה נהרג צעיר על הגלבוע, ישראל לא הייתה נופלת ביד פלישתים, ולא היו נשמדים כל צאצאיו.
אם שאול היה מאפשר לדוד חתנו למלוך, צאצאיו היו, משני המלך, ואולי אפילו יורשי דוד.
| חנית חדה פורמת גס את התפר העדין שבין אהבה לשנאה. תכונות ענוגות, שפעם אהבתי, נוזלות לשטחי הקנאה המרירה. ההנאה מהכוח, שהיה פעם משענת, נחלדת, נרקבת, צולעת לכדי פחד וחולשה. | היופי שהערצתי נהיה כלי ריק. ברברת שחצנית חלולה. מומים מתוקים שפעם המיסו את לבי, הופכים מטרד. ואתה, שהיית לי בית, הפכת עם הרוח לזר. כל סודותיי שחפנת בין ידיך, הפכו לסכינים בידיך עלי. | קוראים לזה פרידה. במורד הרחוב הרוח עולה ויורדת בלי שליטה. לברוח שלא על מנת לחזור לשכוח שלא על מנת לזכור, לקרוע שלא על מנת לתפור. הרי לבי שלי הוא הנקרע. נויה שגיב |
רוח רעה רדפה את שאול, הוא חש רדוף, סבל מפחדי רדיפה והיה משוכנע שכולם שונאים אותו ומבקשים להמיתו. בתחילה רדף את דוד בחשאי, אחר דיבר בפומבי על רצונו להרוג את דוד.
תכסיסי החיסול של שאול: י"ט 1 וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, בֶּן שָׁאוּל, חָפֵץ בְּדָוִד, מְאֹד. נראה ששאול עדין לא ידע עד כמה חזק הקשר המיוחד בין דוד ויונתן, ולכן שיתף במזימותיו גם את בנו.
ב וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹור, מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ; וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר, וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ ג וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי, בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, וַאֲנִי, אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי; וְרָאִיתִי מָה, וְהִגַּדְתִּי לָךְ.
2 ילדי שאול עזרו לדוד, יונתן השתדל לשכנע את אביו: ד וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל שָׁאוּל אָבִיו; יהונתן הילל את התועלת שהביא דוד לשאול:
וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד.. וגם דיבר על ליבו: וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם? הטיף לו מוסר: אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לא חָטָא לָךְ.
דוד הציל אותך מידי גוליית: ה וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל אז שמחת: רָאִיתָ, וַתִּשְׂמָח;
אל תחזיר רעה תחת טובה: וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם? בתחילה יונתן הצליח: ו "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת". כששאול לא נמצא תחת השפעת הרוח הרעה, ניתן היה לשכנע אותו.
ז וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן, לְדָוִד, וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל, וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
דוד מנצח שוב את הפלישתים: ח וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה, לִהְיוֹת; וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיָּנֻסוּ, מִפָּנָיו. ויך בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה.
חטאו היחיד של דוד שהצליח יותר מדי בכל מה ששאול הטיל עליו, כולל במלחמה נגד הפלישתים, לכן למרות הבטחות שאול, הוא שוב ביקש להורגו.
י וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹוקִים רָעָה אֶל שָׁאוּל. שאול התמלא באקסטזה שיגעונית, בְתוֹךְ הַבַּיִת: סיפור זה מציג את שאול, כחולה רדיפה הספון בביתו, מאבד את שיקול דעתו, ומתבוסס בפחדי שווא, ואת דוד כנגן מוכשר, קל רגלים.
וְהַחֲנִית, בְּיַד שָׁאוּל, למה שאול ישב בבית כשחנית שאורכה כ 2 מטר בידיו?
אין כל סיבה לשבת בבית ולהחזיק בחנית, אלא אם אתה כל הזמן פוחד וירא מהצל של עצמך. פראנואיד תמיד מפחד, ומוכן לפגוע במתנקש.
יא וַיָּטֶל שָׁאוּל, אֶת הַחֲנִית, שאול נמלא בזעם רצחני. בעבר דוד הצליח להקל על ייסורי נפשו, אבל כשהחל לקנא בו, קרבת דוד הגבירה את קנאתו ושנאתו.
וַיֹּאמֶר, אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר; בלי בג"ץ ובלי בצלם, רצה לחסל את דוד.
פעמים ניסה שאול להרוג את דוד ופעמים נכשל: וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו, פַּעֲמָיִם.
דוד היה קל רגלים וזריז. לא לחינם נלחם דוד באריה ובדוב, כך זכה לזריזות וקלות תנועה וכך הצליח לחמוק משאול הממורמר.
יב וַיִּרָא שָׁאוּל, מִלִּפְנֵי דָוִד: כִּי הָיָה ה' עִמּוֹ, וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. כששמואל משח את דוד למלך, רוח ה' שרתה על דוד, וסרה משאול.
לשאול היו 2 סיבות לקנאה, הוא ראה שה' עם דוד, וחש שכל המזל הטוב שה' העניק לו בעבר, ושבזכותו זכה למלוכה, אזל אצלו ועבר לדוד.
בתקופה העתיקה התייחסו אל נפגעי נפש כאל אנשים שרוח רעה משמים שוכנת בגופם.
שאול ניסה פעמים רבות לרצוח את דוד, או לשלוח אותו להילחם במקומות מסוכנים, מתוך תקוה שייהרג, אך כל ניסיונותיו, רק גרמו שדוד יתחזק, ויהיה מוכן יותר לעלות על כיסא המלוכה של ישראל.
כאחי יוסף שביקשו להרע לו ומכרו אותו לעבד למצרים, שם הפך למשנה למלך, כך גם שאול, כל פעולה שעשה נגד דוד, עזרה לדוד להצליח יותר.
שאול, דוד, ומיכל: יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה. 3 פעמים הבטיח שאול את בנותיו לדוד ונראה שלא התכוון לקיים את ההבטחות האלו, אף לא פעם אחת.
לפני המלחמה עם גוליית הבטיח את בתו למנצח, הבטחה ששאול כנראה מעולם לא חשב לקיים: הרי לאהוב ולהבטיח לא עולה כסף.
לאחר שדוד ניצח, שאול לא רצה לאפשר לדוד להתחתן במשפחתו. אך כששאול החליט להרוג את דוד, היה מוכן לעשות זאת גם בעזרת בתו.
שאול הציע את מרב לדוד לאשה: אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל, וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה', ותהרג! מזימה: וְשָׁאוּל אָמַר, (בליבו) אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ, וּתְהִי בוֹ, יַד פְּלִשְׁתִּים.
יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי, מִשְׁפַּחַת אָבִי, בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן, לַמֶּלֶךְ. ענו!
יט וַיְהִי, בְּעֵת, בעוד מתנהל משא ומתן, על תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד; וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, לְאִשָּׁה.
כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֶת דָּוִד; מדוע מיכל רצתה להינשא לדוד?
1. הוא היה המנצח הגדול במלחמות נגד גוליית ונגד הפלישתים.
2. מרד נעורים באביה?
3. דוד היה כוכב עולה בחצר המלך וכשגילתה שמרב אחותה נישאה לאחר, אולי ראתה סיכוי להשיג אותו לעצמה.
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו; אם לא היה די לשאול לשמוע את הנשים המחוללות משבחות את דוד יותר ממנו, עכשיו למד שבנו בכורו, יורש העצר המוצלח שלו, ובתו הצעירה והאהובה מיכל התאהבו בדוד.
דוד זכה לאהבה בתוך בית שאול, וזה כאב לשאול יותר מכל. פעמים כתוב שיונתן הבכור אהב את דוד. פעמים כתוב שמיכל אהבה את דוד, גם לפני שהתחתנה אתו, וגם אחרי חתונתה, והיא האישה היחידה שהתנ"ך מעיד כי אהבה גבר.
כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ, אביה היה מוכן להקריב את אושר בתו, בניסיון להרוג את דוד. וּתְהִי בוֹ, יַד פְּלִשְׁתִּים; כך הפכה מיכל לאישה הטרגית ביותר בתנ"ך: 1. מיכל הפכה לכדור משחק בין אביה ובעלה,
2. היא העקרה היחידה שהתנ"ך מספר שלא היה לה ילד עד יום מותה.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. תתחתן עם בתי השנייה.
כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹור, הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ, וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ; וְעַתָּה, הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. בתנך חתן אף פעם לא מתחתן עם הכלה, בדרך כלל החתן מתחתן עם חותנו, או שאבי הכלה מתחתן עם חתנו.
בתנ"ך גבר נושא את כלתו לאשה, או בא אליה, או יודע אותה.
כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, בְּאָזְנֵי דָוִד, אֶת הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֹּאמֶר דָּוִד, הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי, אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה.
שאול הבטיח עושר רב ואת בתו, לאיש שיכה את גוליית, והוא לא נתן את בתו למנצח, אבל כשדוד אמר: וְאָנֹכִי, אִישׁ רָשׁ, הוא גילה שהמלך גם לא גמל כספית למנצח גוליית.
כד וַיַּגִּידוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, לוֹ לֵאמֹור: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דִּבֶּר דָּוִד כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד, אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, הבין שאין לדוד כסף למוהר.
מוהר מסוכן: כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ;
וְשָׁאוּל חָשַׁב, לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים,
מחשבה זו כתובה 3 פעמים! שאול המשיך לרצות בחיסול דוד.
כו וַיַּגִּידוּ עֲבָדָיו לְדָוִד, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד, לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. כשהביע דוד הסכמה לשאת את מיכל לאישה, כתוב 3 פעמים "וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵיו לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ". לא אהבת מיכל כבשה את ליבו, כי אם מניעים פוליטיים, שאפתנות אישית ורצון להתקרב אל כיסא המלכות ואל משפחת המלוכה. הקשר בעיניו, הוא לא עם מיכל כי אם עם שאול המלך!
אמביציוזי: לדוד לא היה אכפת לשאת לאשה אם את מיכל או את מרב, הוא לא נקשר רגשית אליהן, אולי לא ראה אותן כלל, ואולי גם לא הכיר אותן, אבל הוא שמח לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; ולשאת את אחת מבנותיו לאשה.
וְלֹא מָלְאוּ, הַיָּמִים, נראה שסוכם על זמן מסוים שבמהלכו התחייב דוד להביא את העורלות, כדי שכעבור שנים דוד לא יגיד: עוד 99 עורלות ואני מוכן.
כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ,
מוהר כפול :כשהבטיח את מיכל, היה בטוח שכשדוד ינסה להשיג 100 עורלות פלישתים, הוא ייהרג, אך דוד הצליח להביא 200 עורלות פלישתים.
וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם. רוב סיפורי האירוסים בתנך התחילו ליד באר מים. מים מסמלים חיים! אירוסי דוד ומיכל מתחילים במוות, בדם ובעורלות פלישתים, לא סימן מבטיח לחיי אהבה לנצח. ואכן סיפור דוד ומיכל, יהפוך לסיפור אהבה טרגי ויסתיים במילים: ולמיכל לא היה ילד עד יום מותה.
וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וַייִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה
אהבה: כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֶת דָּוִד; כח נראה ששאול נאלץ לתת לדוד את מיכל כי היא אהבה את דוד, וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע, כִּי ה' עִם דָּוִד; וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֲהֵבַתְהו. שאול לא הצליח להתחמק בשלישית מלקיים את הבטחתו.
דוד נשא לאשה את מיכל שאהבה אותו מאד, והייתה מוכנה להקריב את חייה למענו.
במקום לחסל את דוד, שאול גרם לכך שהוא נכנס למשפחה המלכותית, כחתן המלך, וכך התקרב עוד צעד לבית המלוכה. כך הפך שאול במו ידיו, את האדם השנוא עליו ביותר לחתנו, ולאחד מבני משפחתו.
שאול מקנא: ט וַתְּהִי רוּחַ ה' רָעָה, אֶל שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב, וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ; וְדָוִד, מְנַגֵּן בְּיָד י וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית, בְּדָוִד וּבַקִּיר,
הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. הקינאה, העוינות, והכעס שגעו את שאול, הוא הפך להיות פראנואידי ורדוף.
וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט, בַּלַּיְלָה הוּא. בריחת דוד מבשרת לכולם, גם למי שלא ידע עד עכשיו שהוא נרדף ע"י שאול, הסוד הופך להיות גלוי לכל בני המשפחה ולכל אנשי החצר. דוד ברח לביתו.
אכזר: יא וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ, בַּבֹּקֶר; וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹור, אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת.
מאיפה ידעה זאת מיכל? נראה שהיו לה מקורות ואנשים שהיו נאמנים לה, בתוך ארמון שאול, ואלו גילו לה, על כוונת שאול אביה לרצוח את בעלה.
שאול רצה להרוג את דוד ואיבד את אהבתה ונאמנותה של מיכל בתו; מיכל הבריחה את דוד מהארמון דרך החלון, יב וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן.
וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט דוד לא הודה למיכל, ולא הביע כל דאגה על מה שיעלה בגורלה, כשאביה יגלה שהיא הבריחה אותו בערמה מביתו.
יד וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת דָּוִד; וַתֹּאמֶר, חֹלֶה הוּא. טו וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים, לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹור: הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי, לַהֲמִיתוֹ.
מיכל הצילה את דוד בערמה: וַתִּיקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁותָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד" (פסוק יג).
כששאול גילה את התרמית: יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל, (שאל) לָמָּה כָּכָה רִימִּיתִנִי, וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי, וַיִּמָּלֵט? שאול הבין שמיכל מאמינה שדוד יתפוס את כסאו, ולכן בחרה לאחד כוחות עם המלך הבא, והשערה זו הכאיבה לו מאד.
וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל, הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.
שאול ידע שמיכל משקרת, כי היא הרי שמה את התרפים במיטת דוד לאחר בריחתו, אך הוא כל כך כאב לגלות שילדיו יצאו נגדו והם תומכים באויבו, עד ששתק לנוכח שקריה, ומכיוון שהייתה בתו, סלח לה.
השואה בין רחל ומיכל:
1. גם רחל רימתה את אביה, לבן, בתרפים, כמיכל.
2. גם יעקב ברח מאביה, כמו שדוד ברח משאול אביה.
3. גם לבן רצה להרוג את יעקב, וגם שאול רצה להרוג את דוד בעלה.
4. רחל החביאה את התרפים תחת המושב של הגמל, עליו רכבה.
מיכל שמה את התרפים במיטת דוד, כדי לקנות לו יותר זמן לברוח.
5. מיכל חיה בנפרד מדוד 7 שנים, כמספר השנים שעבד יעקב בשביל רחל, אבל רחל לא עזבה את יעקב,
ודוד עזב את מיכל, שאהבה אותו מאד.
בשנים בהם דוד היה רחוק ממיכל, הוא נשא נשים אחרות כמו אביגיל ואחינועם, אך לא כתוב שהוא ניסה להביא את מיכל אליו, אולי לא יכל.
יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, דוד שוב הצליח לברוח. וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה,
יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, דוד הוכשר לתפקיד המלך, דווקא בעת שנמלט מרדיפותיו של שאול והכשרתו למלך נבעה מרדיפות אלו.
דוד ושמואל: לא הייתה "כימיה" בין דוד ושמואל מהרגע הראשון להיכרותם. אך כשדוד נאלץ לברוח פתאום, הוא האמין ששמואל יגן עליו מפני שאול המתנכל להמיתו.
כאשר שמואל משח את שאול למלך, הוא נשק לו, הדריך אותו, ואירח אותו. כששמואל המליך את דוד, הוא עשה זאת בקור ובהתנכרות. לא נישק, ולא הדריך. משח והלך. את שאול אהב, את דוד לא סבל.
אך כששאול רדף אחרי "הרע הטוב ממנו", אחרי דוד, זה ששמואל משח למלך הבא, שאול איבד גם את אהדת שמואל.
וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד לוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל; מה ענה לו שמואל? שמואל לא ענה!
וַיַּגֶּד לוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל; לא בטוח ששמואל אהב עכשיו את דוד, יותר ממה שאהב אותו, בעת שהמליך אותו, אך כששמע על התקפות הרדיפה והשיגעון של שאול, הוא נאלץ להגן על דוד, ולו כדי להגן על שאול, ממה שהוא עלול לעשות בעת שהשיגעון תוקף אותו.
מסכת זבחים נד עמוד ב: וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת בָּרָמָה. עסקו בנויו של עולם, במיקום ובניית בית מקדש. דרש רבא, מהו שכתוב 'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה'? וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם. אמרו: כתוב 'כתיב וקמת ועלית אל המקום' – מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות.
לא ידעו היכן מקומו. הביאו ספר יהושע. בכל השבטים כתוב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, ואילו בשבט בנימין – 'ועלה' כתוב, 'וירד' לא כתוב.
אמרו: נלמד שכאן הוא מקומו. חשבו לבנותו בעין עיטם, שגבוהה מכולם. אמרו: נרד מעט, כפי שכתוב 'ובין כתפיו שכן'. ואפשר שאמרו כך: מסורת בידינו שהסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלק ושל בנימין, ואם נגביה את המקדש – יתרחקו מאוד. מוטב שנורידהו מעט, כפי שכתוב 'ובין כתפיו שכן'. …
יט וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹור: הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת דָּוִד, (משמואל) שאול הרדוף קנאה חי בעולם של שאול.
השיגעון הוביל אותו לרדוף אחרי דוד, עד בית שמואל, והוא המשיך לרודפו ולבקש להורגו עד יום מותו. שמואל ראה זאת, והחליט להפר את צווי שאול.
משלחת ראשונה: וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִיצָּב עֲלֵיהֶם; וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל, רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. כא.
משלחת שניה: וַיַּגיִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה.
וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה כב שאול יצא למרדף: וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה, וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ, וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר, אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד? וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה כג וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל נָיוֹת בָּרָמָה; וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד בֹּאוֹ, בְּנָיוֹת בָּרָמָה
כד וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיּיִפֹּול עָרֹם,
ע"פ רש"י: שאול התנבא אבל גם רדף בשיגעון אחרי דוד, ושמואל היטה את רוחו הסוערת, מהאלימות אל הנבואה.
מגדלות לאפסות: יש הבדל עצום בין התנבאות שאול בראשית מלכותו להתנבאותו שאול בסוף מלכותו.
הגאות: פעמים שאול התנבא. בתחילת מלכותו, הוא פגש בחבר נביאים: וַיֵּלֶך.. אֶל.. רָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלוקִים. צלחה עליו רוח ה' הטובה, שהפכה אותו לאיש אחר.
בפעם הראשונה כשהתנבא שאול, הוא קיבל יכולת למלוך, להפוך לאיש רוח. שאול הפך להיות מוכשר להיות הן מנהיג צבאי והן מנהיג רוחני של העם.
אז נשאל: הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים? והצופים בו התפעלו מכך שהנער הארצי, החקלאי, התחיל להתנבא.
זו הייתה הפעם הראשונה ששאול החקלאי התנבא עם נביאים.
השפל: בפעם השנייה הוא כבר היה מלך בעל עוצמה, שרדף אחרי דוד מתוך קנאה!
נפל עָרֹם, כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה; פשט את בגדיו, פשט את סימלי מלכותו, והעובדה שנשאר ערום, השפילה אותו, וגילתה כי רוח רעה רודפת אותו, והרוח הטובה שקיבל עם משיחתו, סרה ממנו, ועברה ל"רעו הטוב ממנו", ששאול כבר ניחש עתה שזה דוד.
בפעם השנייה כששאול התנבא, נשאל שוב: יט "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים"?, הפעם איבד את רוח ה' הטובה שאפשרה לו להפוך למלך והצופים נחרדו לראות את מלכם, מתגלגל ערום ללא סמלי מלכותו.
בתחילת מלכותו שאול היה ענו: ויֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן. כשהתמכר לתחושת הכוח הפך לעריץ.
חטאו של שאול שהוא השתמש בצבא העם, לא להגנת העם והארץ, אלא למרדף אובססיבי אחרי דוד, במקום להקדיש את יכולות הצבא לחיזוק הגנת עם ישראל נגד האויב.
חטאו של שאול, מסביר מדוע עלה דוד לכס המלוכה.
גם אחז מלך ישראל שלח 3 משלחות, כדי לתפוס ולהרוג את אליהו הנביא, שניבא לו רעות בשל התנהגותו. אליהו לא נתפס, כי הוא שרף באש את החייליים שבקשו להמיתו. ראש המשלחת השלישית, למד לקח, כרע על ברכיו וביקש רחמים מאליהו, וזה נענה והלך עמו אל המלך אחז.
במהלך מלכותו שאול חווה דיכאון קשה, דכדוך, בדידות ותחושת נטישה כואבת מצד 2 ילדיו, הוא קינא בדוד, הפך אובססיבי לגביו, חרד, איבד את אהבת ילדיו: יהונתן ומיכל שעזרו לדוד, ומרוב קינאה איבד לעיתים את שפיותו.
1. הוא דרש מדוד, כמוהר: 100 עורלות פלישתים בתקווה שייהרג, אך הפך אותו בכך לחתן במלך, השייך למשפחת המלוכה, מה שקרב אותו למלכות.
2. רדף אחרי דוד, עד לביתו של שמואל, מה שגרם לשמואל להתנער ממנו סופית.
3. שאול אמר לבנו: "כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ" (פסוק לא). אך יונתן הבין שהעתיד שייך לדוד, יהונתן הבין כי נגזר על מלכות שאול להיכחד, ודוד יהיה המלך הבא, לכן יונתן העדיף להגיע להסכם עם דוד על שלטון משותף, שישמור על חיי צאצאיו. שאול לא הבין זאת.
4. כדי לסכן את דוד, שאול שלח אותו למלחמות להילחם ולהיהרג, אך ניצחונותיו גרמו שהעם אהב והעריץ אותו עוד יותר. ככל שדוד התמודד עם סכנות הולכות וגדלות, הוא התחזק והתחשל, בדרכו למלוכה.
גם לאחר ששמואל הכריז על הדחת שאול מכס המלוכה, שאול המשיך למלוך. דוד נמשח בסתר למלכות בידי שמואל, אך הוא ידע שמשיחתו, תלויה ועומדת עד ששאול ימות.
דוד לא ניסה לקחת את השלטון לידיו, עד אחרי מות שאול. פעמים היה שאול בידיו, אך הוא לא ניצל את ההזדמנות להורגו, וטען: חלילה לי מגעת במשיח ה'", אולי לא רצה לבסס תקדים של רצח מלך, כדי להחליף שלטון.
גם לאחר מות שאול, מלך בחברון 7 שנים, וחיכה עד שכל ישראל יסכים לקבלו כמלך.
אין ספק שבתקופה בה שהה דויד בבית שאול הוא הצליח לעמוד על אפיו הרעוע של שאול. ואולי אז גמלה בליבו ההחלטה, שהוא מוכשר מהמלך המולך, הן צבאית, הן מדינית והן פוליטית. גם העם עמד במשך הזמן על יכולותיו של דויד והוא למד שדוד מוכשר משאול.
ל וַיֵּצְאוּ, שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים; (הפלישתים יצאו למסעות פשיטה של שוד גניבה וגזל מישראל, כמו הפדאיונים בשנות החמישים)
וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם, שָׂכַל (הצליח) דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל, וַיִּיקַר שְׁמוֹ, מְאֹד, נצחם.
