צפורה

צפורה. (שמות פרק ב).

סיפור הולדת משה: למשה היו 2 אמהות: 1. אחת מבית המלכות – שנקראה בתיה.

2. והשניה מבית עבדים,  נקראה יוכבד.                         

1. נסיכה אחת שלא חסר לה כלום –

2. והשניה, בת לעם עבדים, שאפילו בנה נלקח ממנה.

אבל מה לא היה לו? לא היה לו אב. כל ימי חייו חיפש משה דמות אב להזדהות איתה. בתחילה התחבר וכיבד את יתרו חותנו, וכשיתרו בא למדבר כתוב שמשה נישק וחיבק אותו, אך  התעלם מאשתו וילדיו. בסופו של דבר עזב את אשתו, כי התמסר בכל נפשו לאביו שבשמים: לאלוקים.

וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, 1. נשאל: מנין ידע משה, זה שגודל בארמון, כי העבדים העבריים הם "אחיו"? 2. מנין ידע אח"כ שמרים ואהרון הם אחיו?

1. אולי בת פרעה לא הסתירה זאת מפניו. אולי בת פרעה שליבה היה רחום, שהצילה תינוק עברי, למרות גזרת אביה להטביע את הבנים העבריים ביאור, חינכה אותו לרחם ולהזדהות עם כל סובל וכל סבל, ולימדה אותו כי הוא בן לעם סובל ומתייסר.

2. אולי שמר על קשר עם מניקתו. אולי אמו לימדה אותו להזדהות עם סבל אחיו, בשנים בהן הניקה אותו, ולפני שהחזירה אותו לבת פרעה.

אולי זכר את השנים שבילה בביתה, ואת החום, האהבה והערכים שספג שם.

יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם;

בחר לצאת מארמון פרעה המפנק, והלך לחפש את אחיו, הנאנקים תחת עבדותם.

למד מאמו למרוד – כבוגר, לא חיפש מעמד בארמון, ולמרות שגדל בארמון, לא ייחס עצמו לנסיכי מצרים, אלא לעבדים שעבדו עבודת פרך.

"יצא מהארמון וממעמדו הרם והמוגן, והזדהה עם החכלאים והנדכאים, אחיו, (רייך ר ביודעין ולא יודעין 193). וכך יילד עצמו מחדש, והפך למנהיג העשוקים.

וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם: ולא סתם יצא, אלא יצא כדי להביע אמפטיות לסבל שסובלים אחיו.

רגיש לסבל הזולת – "וירא בסבלותם": לראות לחפש ולגלות איך לעזור לאחיו. רש"י: "נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם", (להשתתף בצערם, אמפטי).

וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.  יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

3. למה היה צריך, נסיך מבית פרעה, "להביט כה וכה", ולוודא שלא רואים שהוא מכה מצרי? אולי ידע שהוא רק בן מאומץ בבית פרעה, ובעצם הוא בן לעבד עברי, ולכן חשש.

יג יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.  יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. 

בני עמו ידעו שהוא עברי, ולא בן המלוכה המצרית, כמו שאומר המדרש: "הלא בנה של יוכבד אתה, ואיך קוראין אותך בנה של בת פרעה? …נודיע עליך מה שעשית למצרי",

וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.  (שמות רבה פרשת אל ל מהדורת שאנן 91).מיד הבין משה שהוא בסכנת מוות,

טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה;. מה שמע פַּרְעֹה?

1. האם שמע על הרצח,

2. או רק עכשיו נודע לו שמשה, הילד שבתו גידלה בביתו הוא עברי? בכל מקרה משה נאלץ לברוח למדין. וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה;

מבוקש: טו וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. 

ג. בריחה למִדְיָן: שוב נזרק משה מביתו החם ונדד גלמוד ובודד בנכר, עד שהגיע למדין. משה גדל בארמון פרעה כדי שילמד להנהיג, להיות חופשי, ולהכיר דרכי שלטון. מאידך נאלץ לברוח למדין, לחפש מקלט מפרעה ולהרגיש את הסבל שחש אדם נרדף, כאחיו העבדים.

טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן,  והלא ה' שונא עבודה זרה? אלא יתרו הרהר לעשות תשובה, ועד שלא בא משה, קרא לבני עירו ואמר להם: "עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשיו זקן אני, בחרו לכם כומר אחר, עמד והוציא כלי עבודה זרה ונתן להם, עמדו ונידוהו.

וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת: וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  יז "הרועים התנכלו לבנות משום שאביהן מאס באלילים". לאחר שעזב העבודה הזרה, ביקש מהרועים לרעות את צאנו ולא קיבלו, (שמות רבא א לב). ובקשו לגרש את בנותיו.

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; זה מה שקורה כאשר אין גבר שיגן על הבנות.

"ולכהן מדין7 בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. יח וַתָּבֹאנָה, אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן;

 ליתרו יש 7 שמות בתנ"ך: משה נשא לאישה את צפורה בת רעואל, ואח"כ כתוב שהיה רועה במדבר את צאן יתרו חותנו, אח"כ כתוב וישב אל יתר חותנו", ואח"כ כתוב: חובב בן רעואל המדיני חותן משה".

האם כולם אותו אדם? 1. המפרשים מניחים ש"יתר", הוא קיצור של "יתרו",

2. שם שני, כמו ירמיה וירמיהו, יעקב וישראל, בנימין ובן אוני ושלמה וידידיה.

3. שד"ל: רעואל הוא יתרו חותן משה, והוא ילד את חובב וציפורה שהם אח ואחות, וילדיו של רעואל.

 4. הרמב"ן: יתרו אבי צפורה, ורעואל הוא הסבא. ומכיון שהאב לא היה בבית פנו אל הסב. לעיתים סבא נקרא אבא, כך יעקב אמר: "אלוקי אבי אברהם". יעקב שאל: "הידעתם את לבן בן נחור"? ולבן היה בן בתואל בן נחור. וכן מפיבושת בן שאול שהיה בן יהונתן בן שאול.

5. אחר שיתרו התגיר הוחלף שמו ל"חובב".

6. האיש נקרא רעואל בפי המשפחה: "ותבאנה אל רעואל אביהן", ויתרו בפי זרים.

אולי לא היו לו בנים אלא רק בנות, לפיכך הן היו יוצאות לרעות. אשתו לא מוזכרת, לא פה ולא אח"כ. לא כתוב שהצאן הוא של המשפחה, או של ההורים שלהן אלא רק של האבא.

"ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן, ויבואו הרועים ויגרשום": זה מה שקורה כאשר אין גבר שיגן על הבנות.

תמיד הבנות היו מחכות בסבלנות עד שהרועים סיימו להשקות את צאנם, ואז הן היו משקות, אבל באותו יום כשהגיעו אל הבאר, אף אחד לא היה שם, והן החליטו להשקות ראשונות, כשגמרו לשפוך מים לרהטים, הגיעו הרועים ורצו להשתמש במים שהן הכינו, ועל זה משה כעס, (רמב"ן). וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. (שמות ב 11).  

מוסר: ראה שהרועים מנצלים את כוחם ומקפחים את הבנות החלשות. הן הגיעו ראשונות, אבל הרועים תפסו את תורן. משה הושיע את הנערות, והוכיח כי תמיד חיפש רק צדק.

שוב סיכן עצמו: הרי כבר ראה מה קרה לו כשהושיע את העברי המוכה, וכבר נאלץ לברוח. כבר כמה פעמים נעקר מביתו. 1:  הוברח מבית אמו ונאסף ע"י בת פרעה. 2: הוחזר לבת פרעה אחרי שנגמל. 3. בחר לצאת מבית פרעה אל אחיו, 4. ברח ממצרים, ונאסף לבית יתרו.

אך היה לו חוש צדק, ורדיפת צדק הניעה אותו לבוא לעזרת הנצרך, גם אם בכך סיכן את עצמו. משה הושיע את הנערות, וכך הפגין את חוש הצדק הבוער בקרבו.

כמו במצרים גם במדיין המשיך משה לדאוג לכל מי שנגרמה לו רעה, ולבדו התיצב מול הרועים הרבים ועזר לנשים זרות שכלל לא הכיר.

אברבנאל: "והיה בטבעו ותכונתו צדיק וישר וגדול הלב". הפך למנהיג, בזכות לב טוב וחוש צדק מפותח. רדיפת צדק הניע אותו לבוא לעזרת הנצרך.

חוש הצדק שלו העיד שהוא ראוי לתפקיד מושיע ישראל.

משה מצא עצמו מכה ומנצח את המתנגדים לחמו, שהאמין בקל אחד, וההשגחה הובילה את משה דווקא לבית יתרו,  כדי שיינשא לבת שגדלה אצל אב כזה.

יח וַתָּבֹאנָה, אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; (רעואל היה סבן, ובני בנים נקראים בנים.) וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. . יט וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.

הבנות ספרו: המים עלו לקראת האיש, ויתרו הבין שהוא, הוא מזרע יעקב", (רש"י).

וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם, וְיֹאכַל לָחֶם,  אולי ישא אחת מכן לאישה, כך מדבר אב שיש לו 7 בנות להשיא. בפרשת פוטיפר: כי אם את הלחם אשר הוא אוכל, זו אשת פוטיפר (שמות רבה א, לב:

טכסי אירוסין (כמו מפגשי אליעזר ורבקה, יעקב ורחל, גם משה פגש את ציפורה ליד הבאר. באר היא סמל לפוריות וחיים.

1. ארץ זרה: החתן מגיע לארץ זרה.

2. באר: פגש נערה ליד באר, (רבקה הוכיחה לאליעזר שהיא הנבחרת בעזרת החסד שהפגינה, יעקב היה צריך להתגבר על מכשול האבן, סמל לחיי המאבק שלו, ולמרות עיפותו מהדרך גלל את האבן והשקה את העדר, משה המושיע הושיע את הרועות המדיניות.

3. מושיע נערה: (הגן על צפורה ואחיותיה מהרועים).  

4. שאיבת מים, (לנערה או היא שואבת לו).

5. הנערה רצה הביתה ומספרת על הזר,

6. הזר מוזמן לסעודה.

7. מחליטים על נישואים בין האורח והנערה.

מדוע נקראה צפורה? 1. ככהן המטהר בדם ציפור, כך טיהרה בית אביה מהגילולים.

2.  כי רצה כציפור זריזה להביאו (את משה)".

3. מלשון צפייה, המרמזת על נבואה: "שצפתה וראתה והולידה שני בנים למשה" (בתי מדרשות ב, קמז).

4. "ציפורה – צפו וראו מה נאים מעשיה";

איך התקבל משה בבית יתרו?

1. צפורה סיפרה למשה: כל המבקש לשאת את אחת הבנות, אבי מצווה עליו לעקור אילן מגנו, אילן שעבר מאדם הראשון, לחנוך, לנח, לאבות, ליוסף, ויתרו גנב אותו מארמון פרעה, ועל האילן חקוק שם ה' המפורש, ומי שלא מצליח לחלץ את האילן, האילן בולעו". אך משה הצליח לעקור את האילן.

2: כשהגיע משה למדין, זרק אותו יתרו לבור, מתוך נאמנות לפרעה. ציפורה דאגה למשה למזון במשך 10 שנים, ואז אמרה לאביה: כדאי לראות מה קרה לאסיר, ואם הוא חי לאחר כל השנים האלו ודאי שהוא צדיק גדול, שאלוקיו הצילו. כשראה יתרו שמשה חי, הוציא אותו מן הבור ולא ידע שהאסיר ניצל בזכות ציפורה בתו, (שמות רבה).

3. כשראה את משה, הבין יתרו שזה האיש שיחריב את מצרים, וזרק אותו לבור. צפורה הייתה מאכילה אותו בסתר. אחרי 7 שנים כשהראתה לאביה שהאיש עודנו חי, הסכים שינשאו, ואמר: אתה תוציא את ישראל ממצרים, ותחריב את מצרים, (מדרש ויושע 43).

4. ותען צפורה את אביה, הלא שמעת כי אלוקי העברים, גדול ונורא ומפליא לעשות, להם בכל עת, הציל את אברהם מאור כשדים, ואת יצחק מחרב, ואת יעקב מהמלאך שנאבק בו, ואת משה הציל מיאור מצרים, ומילטו מחרב פרעה. וייטב הדבר בעיני ראואל, ויעש כדבר בתו, וישלח את משה אל הבורלראות מה ייעשה לו…. ויראו והנה משה עומד על רגליו, ומתחנן אל אלוקי אבותיו, ויוציאוהו מן הבור, ויגלחו, וישנו בגדיו, ויאכל לחם, (ילקוט שמעוני פרשת שמות רמז קסח).

כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ.

משה הרשים מאד את יתרו, שהבין שמי שהציל את בנותיו אינו סתם אדם, אלא אִישׁ, (אמנטש) ומיד ביקש לקרבו אל ביתו, לגור אצלם. גם משה גילה שיתרו הוא איש מיוחד, ולכן הואיל לשבת אתו, מפה התפתחה חברותם.

וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה.  צפורה: היפה בבנות יתרו, והצטינה בנדיבות וצניעות, וכשראה משה את צפורה, מיד ביקש לשאתה לאישה (המדרש).. (לא כמו אצל רבקה, שבקשו הסכמתה, צפורה ניתנה על ידי אביה, בלי לבקש הסכמת)ה.

משה, שנתן תורה לישראל, נשא לאישה עובדת אלילים?

1. זה היה לפני מתן תורה: רש"י: משה נשא אותה לפני מתן תורה ומאחר שהייתה נוכחת בשעת מתן תורה נחשבה לגיורת והותרה לבן ישראל.

2. צדקנית: "הלכה בדרך ה' ובדרך הצדקניות: שרה, רבקה, רחל ולאה, ועשתה כאשר ציווה עליה משה."

3. ככהן המטהר בדם ציפור (ביונה): טיהרה כל בית אביה מעבודה זרה.

4. כתוב בתורה: "צפורה אשת משה" לקח טוב: מכאן שהייתה ראויה לו.

5. מילה: יתרו עזב את העבודה הזרה ומל את ילדי מדין, וממנו למדה בתו כיצד יש למול.

6. כושית: "מה כושית משונה בעורה, אף ציפורה משונה במעשיה הטובים".

7. בת כהן מדין, ונראה שהיה קשר רוחני בין ערכיה ובין ערכי משה.

כב וַתֵּלֶד בֵּן, ותלד בן" ולא כתוב "ותהר" שלא הייתה נראית כמעוברת.

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם, כי אמר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. השם מעיד שמי שנתן שם זה, התגעגע לאחיו שהיו עבדים לפרעה. השם גֵּרְשֹׁם, מזכיר לנו שציפורה ומשה נפגשו כאשר הרועים גרשו אותן, ואחר כך משה גרש את ציפורה אשתו. השם גֵּרְשֹׁם מספר על גורל אמו.

כד וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.

בשמות הבנים מוצאים: גרות, נכר, נוכרי, גירוש, חרב, עזרה, בדידות, יאוש ותקווה.

מי נתן לילדים את שמם? משה נתן את השמות לשני הילדים. היום נהוג שאם יש למשפחה מספר ילדים, האב והאם מתחלקים בשמות. ובתנ"ך לרוב הנשים נתנו שם לילד, כמו לאה.

ד. משה הבוגר: הישיבה בבית פרעה פיתחה אצל  משה כושר מנהיגות, הישיבה בבית כהן מדין עזרה לו לפתח את הצד הרוחני שלו. כך הוכשר להנהיג את העם.

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים, מִן הָעֲבֹדָה. כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים, אֶת נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת בְּרִיתוֹ, אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.

וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. 

ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל:  ה' נראה למשה בסנה, והטיל עליו להוציא את ישראל ממצרים.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה. ן= בעוד 50 יום תקבלו תורה.

משה פקפק בכוחו להושיע את ישראל:

יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם… וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, (אך בשירת הים כתוב: ויאמינו בה' ובמשה) וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'…

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ,

לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, איך הפך משה לכְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן: כשישב כילד על ברכי פרעה, נטל את כתרו ושם על ראשו, אמרו עבדיו: "מתיראים אנו מזה שנוטל כתרך ושם על ראשו, שעתיד לקחת ממך מלכות", היה יתרו יושב ביניהם, אמר: "תינוק זה אין בו דעה, שימו לפניו זהב וגחלת אש, אם יבחר בזהב, בן מות הוא ואם יבחר בגחלת אש, אין בו דעת". ביקש משה לקחת את הזהב, בא גבריאל המלאך ודחה את ידו והכניס את ידו עם הגחלת לפחו וממנו נעשה כבד פה, מדרש.

מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה? וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח נָא, בְּיַד תִּשְׁלָח.

1. לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי,

 2. כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן,

 3. "ואני ערל שפתים".

לא איש דברים כי אם איש מעשים: משה תמיד העדיף מעשה על דיבור:

1. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי, לא דיבר, כוחו לא היה בפיו, הרג את המתעלל, מעשה שהשתיקה יפה לו.

2. הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? אמר העברי, ומשה חשב: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. אך לא ענה. העדיף לעשות ולא לדבר, ובחר בבריחה למדיין.

3. במדין משה לא דיבר, אלא פעל והושיע את הבנות.

4. בחטא העגל לא אמר מלה: בשתיקה שבר את הלוחות.

אך כאשר נשאלו המדינים לטיבו של משה, "מה מידתו? מה ענו? איןכוחו אלא בפיו", (רשי) למרות שלא דיבר הטביע רושם של אדם חכם ורב מילים.

לאחר שקיבל עליו את שליחות ה', בני האדם גילו את גדולתו: וגם האיש משה גדולמאד…בעיני עבדי פרעה ובעיני העם".

האיש הענו הזה לא הבין מדוע ה' הטיל עליו את תפקיד המושיע, וכי הוא הפך למנהיג, בזכות לב טוב וחוש צדק מפותח. "והיה בטבעו ותכונתו צדיק וישר וגדול הלב".

רגישותו החברתית של משה:

1. הזדהות עם אחיו, "ויצא אל אחיו", יצא לראות את מצב אחיו העבדים מתוך אמפטיה.

2. רדף צדק: "ויבט כה וכה, וירא כי אין איש, (במקום שאין איש, היה אתה איש) ויך את המצרי, ויטמנהו בחול". הכה את מי שמכה יהודי.

3. פדגוג, ומחנך: "למה תכה רעך"? התערב לטובת יהודי, שיהודי אחר היכה אותו.

4. מגן חלשים: הושיע בנות נוכריות וחלשות מידי המתעללים, בנות יתרו מידי הרועים המתנכלים.

משה המושיע: 1. הושיע עברי מיד מצרי.

2. מוכה מידי המכה,

3. בנות יתרו המדיניות מידי הרועים המתנכלים.

4. הושיע את ישראל. המעשים האמיצים שעשה גרמו לבחירתו כמושיע ישראל.

אַהֲרֹן אָחִיךָ .. בספר בראשית תמיד האח הצעיר הצליח והאח הבכור לא השלים עם כך, אך אהרון שהיה הבכור: וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. ומשה גמל לאחיו על כך: במדבר ט כ וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ; וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן. 

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם… למה כתוב גם "וילך וגם "וישב"?"

שהלך ליטול את אשתו ובניו, בזמן שציפורה הרתה בשנית.

אמר לו יתרו: לאן אתה מוליכם? אמר לו למצרים. אמר לו יתרו: אותם שהם במצרים מבקשים לצאת – ואתה מוליכם לשם? אמר לו: למחר ישראל עתידים לעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הקב"ה, "אנוכי ה' אלוקיך", ובני לא ישמעו? אמר לו "לך לשלום", (שמ"ר ד)."

אמונה: הרמב"ן: משה הבין שהעם יבטח בו יותר, אם יביא עמו גם את אשתו ושני ילדיו, כי הם יבינו שהוא לא היה מביא אותם אתו, אם לא היה מאמין באמונה שלמה שהם עומדים להגאל. יש בדיחה: כומר שטען שהתפילה להורדת הגשם לא הצליחה, כי לא הביאו מטריות.

ר' יוסף קמחי: אמר, שמא תתאחר הגאולה, ויהיה ביתי עמי. וכאשר ראה ה' כי נתעצל בשליחותו, והיה מוליך אשתו ובניו, ויאמרו ישראל: לא בא זה להוציאנו כי אם לגור בארץ.

שיבה ממדיין למצרים: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם.

ממדין למצרים אחרי הולדת אלעזר: צפורה הלכה אחרי בעלה, מיטלטלת בדרך הקשה.

כשנישאה צפורה הייתה בטוחה, שכל חייה יעברו עליה סמוך לאביה ול- 7 אחיותיה, במקום האהוב עליה. למשה השיבה למצרים הייתה שיבה אל עמו, לציפורה זו עקירה ממשפחתה, ועזיבת ארצה, מולדתה ובית אביה, אך היא הלכה אחרי בעלה למדבר בדרך לשיעבוד מצרים, שאין לה הבטחה להינצל ממנה.

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; משה היה מוטרד מאד בדרך, כיעקב שחשש מאחיו. יעקב נאבק במלאך עשו, וצפורה נאבקה במלאך שבקש להמית את משה, יעקב ומשה ניצלו מהתקיפה, ואח"כ נפגשו עם אחיהם הבכורים, נשקו להם והתחילו תקופת חדשה בחייהם. בסוף המאבק המלאך "נגע ברגל" יעקב, וצפורה וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" (פסוק כה).

וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה', וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  את מי בקש ה' להמית? את מי מלה ציפורה? את האב או את הבן?

 1. בעלה משה – היה חלש ודמה לבן שלא נימול: למה?

א. התפקיד נראה לו גדול למדותיו. (מדרש אגדה שמות ג 24). משה לא האמין בעצמו והיה חלש. וכשהוא היה חסר אונים צפורה שימשה לו כאם, כמו שהייתה אם לבניה. משה היה דומה לבן לא נימול.

ב. אמנם יצא בשליחות ה', אך חשש שעדין לא הגיעה עת הגאולה, כי עדין לא חלפו ועברו 400 השנה, שה' גזר על העם.

ג. חשש שהעם יתיחס אליו כאל מצרי או מדייני, וצפורה קבעה במילה שהם עבריים.

2. הבן אליעזר: את בנה השני שנולד לפני היציאה לדרך ולא נימול. 

למה אליעזר לא נימול? כשמלאו לאלעזר, הבן השני, 8 ימים, אמרה צפורה למשה למול את בנו, אבל משה טען, שאם ימשיכו בדרכם למצרים, הם מעמדים את הרך הנימול בסכנת חיים, ואם ימתינו עד שיתחזק, זה יהיה בניגוד לצו ה' שאמר לו לצאת מיד למצרים ולהושיע את העם, ולכן החליט לדחות את הברית, (רשי).

צפורה איבחנה את הבעיה, והייתה בעלת התושיה שגם הבינה מה יש לעשות, וגם מצאה את העוז בליבה לבצע את הפעולה. קיימה את המצווה שה' ציווה לאברהם אבי האומה.

וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר: צפורה = צור. וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו;

צפורה הייתה שבוע אחר הלידה.

ציפורה אשת משה (שמות ד כד) התגברה על פחדיה, הערימה על המשחית שביקש להמית את בעלה, מלה אותו בדרך, והציעה את דם המילה במקום חיי בעלה.

ריבוי הפעלים בולט בפסוק זה. ריבוי הפעלים מעיד על פועלה של ציפורה שהיייתה זריזה כציפור, (לקח טוב שמות ד 25). משה היה פעיל והציל את בנות יתרו מיד הרועים, אך לקה בשיתוק ובהלם לנוכח הסכנה.

מידה כנגד מדה, החזירה למשה על זה שהוא הציל אותה בעבר מידי הרועים.

באומץ הצילה חיים: אין מסופר על צפורה הרבה, אבל כאשר יש להציל חיים, חושיה הנשיים, האמהיים התחדדו ופעלו. בתמורה לחיי בעלה, נתנה לה' את עורלת בנה.

איך הצליחה ציפורה למול? בהתמודדות מול המוות, ובהרג מצטינים הגברים, בהצלת חיים, מצטיינות הנשים. הנשים (החלשות) הן שיולדות, מקוננות על המת, ובעת חרום מסוגלות לכל. בתמורה להעזה של רגע מצידה של צפורה, רגע בו הייתה אמיצה דיה לכרות את ערלת בנה הצילה את בעלה. כנגד כל הסיכויים. החלשה ניצחה במאבק.

וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.  וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת (שמות ד', כ"ד).

ואולי באותה הזדמנות גם שיחררה אותו מחששותיו שלא יצליח בתפקידו, כי כשעמד בפני פרעה, הוא נראה בטוח בעצמו.

הפכה מפסיבית לאקטיבית. הרי בתחילה:

 1. צפורה נלקחה,

 2. הורכבת על החמור וקולה לא נשמע. ואז הפסיבית הפכה בשעת סכנה לבן משפחתה, לאקטיבית, בעלת תושיה, נאמנה, פעלתנית ועצמאית.

מה שכרה של צפורה על התושיה? על הגבורה? על הצלת חיי בעלה, או חיי בנם?

קפצה לתוך העם היהודי, דרך ברית המילה של בנה. נכנסה לעם היהודי כתינוק בברית… התאימה עצמה לתפקיד אשת המנהיג הגדול של ישראל.

"כי חתן דמים אתה לי", ברית דמים בין בעל לאשתו ובין ציפורה לעם היהודי.

אני מצילה את נפשך מהמוות, ומחזירה אותך לחיים ע"י דם בננו, ובשובך לחיים, אתה נעשה חתני פעם שניה, הפעם חתן דמים, חתן הנרכש ע"י דם, (קסוטו).

 דם: דם מלווה גם: 1. ברית מילה.  2. לידה, תחילת החיים,  3. גם מוות.

דם המילה הבליט את צפורה כמו הדם על המשקוף שציין את מקום מגורי היהודים. "מכאן אמרו אפילו אישה תמול", (לקח טוב). בעזרת דם המסמל מוות, הצליחה לגרש את המוות.

וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. "לאחר שילוחיה" מתי נשלחה? הרי כתוב: "וייקח משה את אשתו ואת בניו"? גם כאשר מרים דברה לשון הרע על משה באוזני אהרון אחיה, לומדים מדבריה שמשה פרש מאשתו וממשפחתו. מתי זה קרה?

כמה גרסאות:

1. אהרון: באותה שעה אמר הקב"ה לאהרון: צא לקראת, אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים. יצא אהרון לקראת אחיו והיה מחבקו ומנשקו, אמר לו: "מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. ולאן אתה מוליכם? למצרים! אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו? באותה שעה אמר משה לצפורה: לכי לבית אביך!

לכך נאמר "לאחר שילוחיה", (תנחומא וירא).

לפי מדרש זה נכנס אהרון, שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין הבעל ואשתו, שכן השליחות שלו ושל אחיו, הייתה בעניו חשובה מחיי המשפחה של אחיו.

לכמה זמן נשלחה צפורה? לא ברור.

2 10 המכות: במהלך 10 המכות שלח משה את אשתו ובניו למדין, כדי שהמכות לא יפחידום.

3. מתן תורה: לפני מתן תורה אמר ה' "שלושת ימים אל תגשו אל אישה", ומשה הוסיף יום אחד מעצמו, כעונש נצטווה לפרוש מאשתו, (אבות דרבי נתן ב 9).

4. התמסר לה': משה שלח את צפורה כדי להתמקד במלוי משימת שליחותו, (הרש"ר הירש).

משה העביר את מגוריו אל אוהל מועד, רחוק ממשפחתו ורחוק מהעם, מקום בו יכל להיות קרוב לאלוקיו ולהיות תמיד מוכן, לכל פניה וציווי של אלוקים. אלוקים תפס בליבו את מקומה של האישה. וכשמרים דיברה, ירד כבוד ה', ורק משה היה מוכן לקבלת שכינה.

משה דבק באלוקיו, והתרחק מאשת חיקו. ע"פ רש"י: משה אמר לציפורה שהוא טעה בכך שלקח אישה וילד ילדים, שכן הוא הקדיש את עצמו לעם ולאלוקים.

4. "וייקח יתרו את צפורה וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. 

יתרו התרשם מאד כאשר שמע שים סוף חזר והתאחה לאחר שנבקע לשנים, אמר: אם יש למים סיכוי להתאחות לאחר שנפרדו, קל וחומר שיש סיכוי לבני זוג להתאחד, גם אם פרידתם הייתה ארוכה. יתרו ניסה להחזיר את ציפורה לבעלה לאחר פרידה ארוכה.

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה: אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים.

וַיֹּאמֶר, (בעזרת שליח) אֶל מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ.

כאשר הבנים הלכו עם משה, כתוב: "בניו," כאשר צפורה נשלחה על ידי משה, הבנים נקראים "בניה".(כלי יקר יח א):

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה.

 אל מי משה השתחווה? את מי הוא נישק ולקח אל האוהל שלו? מי לא מוזכרת?

משה ויתרו היו קשורים לאמונה בה' ובארגון סדרי משפט ומינהל. צפורה רחוקה מעולמם, ומורחקת. נוצר מרחק בין משה ואשתו. משה לא בירך את אשתו, ולא הזכיר אותה.

משה כבר היה נתון בעולמות עליונים, עור פניו קרן, לבו היה נתון לאביו שבשמים, האור שלו הלך וגבר, והחשיך לציפורה את הדרך לחיות אתו.

משה מינה את בני אהרון לכוהנים ואילו בני צפורה לא קיבלו כל תפקיד. למרות זאת, צפורה לא ביטאה כעס ואשמה, להפך, התיחסה למשה בהערכה וגוננה עליו.

לעומת בני אהרון שזכו לחיי נצח, בני משה כמעט נעלמו מהתנך, וצאצא אחד שלו אפילו נזכר בספר שופטים כעובד אלילים. אולי לא ניסו ללכת בדרכי אביהם, ויהושע שלא מש מאהל משה, ולמד ממנו להנהיג את העם נבחר ליורשו.

ציפורה ניסתה להתאים עצמה לישראל: היא החליפה את בגדי הנוכרית שהיו לה בבגדי יהודיה, טיפלה ביולדות בחולים ובנזקקים, וחיפשה את מקומה במחנה ישראל, (המדרש).

התנגדיות לנשואי משה וצפורה. כמה עלבונות נאלצה ציפורה לשאת לאחר שבחרה להצטרף אל בעלה ועמו:

1. מרים דיברה בה סרה, כפי שנלמד מיד.

2. פגיעה בצפורה: מלבד דברי מרים, נאלצה צפורה גם להתמודד עם דברי זמרי, שדיבר נגדה: כאשר חנו בשיטים, חטאו ב"י בבעל פעור וזמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון חטא עם עמלקית, מול משה ועם ישראל. כאשר הלוויים מחו נגדו, הצביע על אוהל צפורה, ושאל בלעג, "זו אסורה וזו מותרת? ואם תאמר אסורה עלי, בת יתרו המדיני מי התיר לך? כתוב שם שמשה בכה בפתח אוהל מועד כי נתעלמה ממנו ההלכה, ולא ידע מה לענות. ופנחס הלוי התמלא בקנאת ה', הוא זה שהרג את הנשיא שמעון ואת האישה איתה חטא.

3. צפורה הייתה בודדה: כאשר נתמנו זקנים לתפקיד, הדליקו נשיהן נרות שמחה, ואילו ציפורה אמרה בצער: משה משעה שנקדש לציבור, אינו בא אלי עוד."

משה היה גם הוא אדם בודד מאד. שני האנשים הקרובים ביותר אל משה היו אחותו, ששמרה עליו מהלידה, לא זנחה אותו בים סוף, שרה שיר תודה לה' על קריעת הים, ותיווכה בין בת פרעה שאימצה אותו, ובין אמו שהניקה אותו.

ואחיו אהרון שיצא לקראתו למדבר, הלך יחד אתו אל פרעה ועמד לצדו בכל המאבקים, להוציא את העם ממצרים ולהוביל אותו דרך המדבר לארץ ישראל. עגל הזהב – אהוד בנאי

אנחנו כאן בלב מדבר  צמאים למים חיים,  ואתה על ראש ההר  מעל העננים, אין שום אות אין סימן כל כך הרבה ימים,

במעגל סגור מסתובבים סביב עגל הזהב, אין מי שיכה על הסלע , מי יתן כיוון, באפילה כאן נלחמים על כל פירור, סביב עגל זהב,

הוא לא יורד מראש ההר, הוא לא יורד אל העם, הם יוצאים במחול טירוף, ושוכחים את עצמם,  רוקדים סביב עגל הזהב,

מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו, היה לנו לאב, עדר נעזב, רוקד סביבו,  קורא אליו לשווא.  עגל הזהב .

ודווקא כל אחד מ2 – האנשים היחידים הקרובים אליו, בגד בו לפחות פעם אחת. אהרון כשעשה את עגל הזהב, בזמן שמשה עלה אל הר חורב כדי לקבל את לוחות הברית.

ומרים אחותו דיברה על משה לשון הרע: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" למה "ותדבר"?

1. אולי היא התחילה?

 2.  אולי היא הייתה הדומיננטית.

3. אבן עזרא סבור שהיא דיברה ואהרון החריש. מנין לומדים שנשים דברניות? (בראשית רבה מה ד"ה ותאמר שרי). ממרים, שנאמר "ותדבר". דיבור בא תמיד לצין דיבור שלילי. כמו: "וידבר העם בה' ובמשה" – העם בא בטענות אליהם.  מה דיברה?

עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח.. מדוע חזר הפסוק "כי אישה כושית לקח"? רשי מוסיף לפסוק עוד שתי מילים: "ועכשיו גרשה".

מי זו הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית? 1. זו ציפורה. כושית = יפת מראה, רש"י.

א. שבח לצפורה: ציפורה הייתה מאד יפה, ונקראה "כושית" כדי שלא תשלוט בה עין הרע, (רש"י, אונקלוס, אבן עזרא ואחרים).

אתה אומר על אודות האשה הכושית, וכי כושית היתה? אלא כושית במעשיה, כושית בשמה, יש אשה כשרה ואינה נאה, ויש נאה ואינה כשרה, אבל צפורה נאה וכשרה.

יש נאה בפני אחרים ואינה נאה בפני בעלה, או נאה בפני בעלה ואינה נאה בפני אחרים,

אבל צפורה נאה בפני בעלה ונאה בפני הכל. (שוחר טוב).

ב. פגיעה בצפורה: נראה כאילו מרים קראה לה בשם גנאי. אולי מרים התלוננה: שאדם במעמדו נשוי לכושית לא מיוחסת.

מרים – יכלה ל"דבר" על צפורה, כי הייתה גם אישה וגם כושית=חלשה.	צפורה – זו הפעם האחרונה שצפורה נזכרת בתורה.
מרים חזקה.	צפורה חלשה.
לבנה, אחות משה ואהרון, מיוחסת.	שחורה, זרה
בעלת כח ומנהיגה	חסרת כח,

2.מה היו טענות מרים כלפיו? (מדרש מימי הביניים בשם "מדרש משה"): אולי מרים כעסה על שלקח אִשָּׁה הַכֻּשִׁית שלא מבנות ישראל?

יש פער של 40 שנה בין בריחת משה ממצרים ועד שחזר אליה.

המדרש מספר שבשנים אלו ברח משה לכוש והתחתן עם בת מלך כוש וזו האִשָּׁה כֻשִׁית.

ציפורה הייתה אם כן אשתו השניה. אם משה לקח אישה שניה הרי שזו פגיעה בציפורה שנדחתה בגלל האישה השנייה.

מרים חשדה שמשה פרש מאשתו כי לא הייתה יפה בעיניו ככושית.

הטבלה הבאה מוכיחה שצפורה התעלתה מעל מרים.

צפורה השחורה.	מרים.
עשתה לבנה ברית מילה.	קיבלה צרעת לבנה.
הצילה את בעלה מהסכנה שהיה נתון בה.	אם משה לא היה מתפלל למענה, הייתה סכנה שתישאר נטושה במדבר.
צפורה מלה את בנה והצילה את בעלה.	משה אחיה התפלל למענה והציל אותה.

איך ידעה מרים שאחיה פרש מאשתו?

א. ראתה שציפורה עצובה (ספרי זוטא פסוק ג). ושאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, שאלה: "מה לך"? אמרה: אין אחיך מקפיד בדבר, ומכאן ידעה מרים על פרישת משה.

האם משה פרש מאשתו כי מאס בה בשל צבע עורה הכהה?

כאשר נתמנו זקנים לתפקיד, הדליקו נשיהן נרות שמחה, ואילו ציפורה אמרה בצער: "אוי להן לנשים, אם הם נזקקים לנבואה,  שמעתה אין בעליהן נזקקים להן עוד ונמצאות עזובות ולא תלדנה עוד בנים"? שאלה מרים: "מנין לך?" ענתה: "אחיך, משעה שנקדש לציבור, אינו בא אלי עוד."  (רש"י).

במקום זה שומעים בפעם האחרונה על צפורה, אך בתקופת השופטים נפגוש עוד קרובת משפחה של צפורה. יעל, אשת חבר הקיני, מצאצאי יתרו, שאחזה במקבת,  והקיזה את דם סיסרא, והצילה רבים מישראל. על יעל נכתב: "תבורך מנשים יעל… מנשים באהל תבורך". ושבח זה ראוי שנגיד אף על צפורה, שבצניעות ובתושיה עמדה מאחורי משה, גידלה לבד את בניו והצילה את חייו בכך שהקיזה דם בעת שמלה את בנה.

יש נשים חסידות גיורות: (ילקוט שמעוני יהושע א').  1. הגר, 2. אסנת,

 3. צפורה, 4. שפרה, 5. פועה, 6. בת פרעה, 7. רחב, 8. רות, 9. יעל אשת חבר הקיני"

"חיים ומות ביד הלשון". (במדבר י"ב א-טז): העובדה שציפורה גילתה לגיסתה שבעלה פרש ממנה, גרמה למרים לדבר רכילות באחיה.

דווקא זו שהצילה את אחיה, דיברה עליו לשון הרע. (במדבר י"ב א').

"חשבו שלא יכול להיות שה' ציווה על משה לפרוש מאשתו, כי הרי אמר ה' לגבי סוטה: "ימחה שמי על המים כדי לעשות שלום בין איש ובין אשתו" (הרב גינצבורג ילקוט יהודה).

נזכור את המדרש שמרים באה בטענות אל אביה על שפרש מאמה. בא מדרש זה וממשיך את המדרש הקודם, עכשיו באה מרים באותן טענות גם אל אחיה על שפרש מאשתו.

מרים התנגדה שמשה יגרש את אשתו ויפרק את המשפחה: דאגתה הכנה של מרים הייתה לכלל המשפחות בישראל.

מילדותה חרדה לכל הפרדה במסגרת המשפחתית. (הרב ידיד, 7 נביאות 91), כששמעה שאחיה נפרד מאשתו חששה שמא מעשה זה יהיה סמל לאחרים, מרים לא התכונה לדבר סרה באחיה אלא להרבות פריה ורביה

לא התכוונה למעט מפרייה ורבייה אלא לרבות, ולא לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, (ילקו"ש).

מרים פנתה לאהרון, שהייתה לו סולידריות עם אחיו, שאתו הופיע בפני פרעה ועם ישראל, כנגד מרים כאישה, ומרים לא פנתה לעם עליו הייתה אהובה ושהיה מקשיב לה.

3. משה פרש מאשתו ציפורה: כשמשה התחיל לקבל נבואות מה', פרש שנית מאשתו. ומרים שאלה: מדוע משה מתנשא עלינו, הרי גם אנחנו נביאים.

למה חשבה שמשה מתנשא? יש דעה שמשה פרש מאשתו בדרך למצרים ואחר החזירה אליו למדבר, וכשהתחיל לקבל נבואות מהקב"ה פרש שוב מאשתו, כי רצה תמיד להיות נכון להופעת ה' ומרים פרשה זאת כהתנשאות. לכן כעסה ושאלה למה החמיר משה עם עצמו ופרש מאשתו הרי גם אנחנו נביאים, "גם בנו דיבר ה'" ואנחנו לא פרשנו מבני זוגנו.

קנאה וגאווה: הספורנו ואחרים אמרו שמרים התחילה פה מרד נגד משה, מרד שממשיך בפרשה הבאה, מרד קרח נגד משה, הטענות שהטיחה במשה הן תרוץ לצאת נגד מנהיגותו ולהשוות מעמדם למעמדו.

"בְּכָל בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא". ומיד כתוב: "וירד כבוד ה'", ומשה היה מוכן לקבלת פני שכינה, ואהרון ומרים לא היו מוכנים.

בדידות: ציפורה נותרה בבדידותה ולא נזכרה עוד בתורה. גם משה נותר בודד.

"משה.

לפעמים, בלילות, משה מסיר הנבו מעליוואת הירדן חוצה.

עובר ביריחו, מעפיל בהר ואותי כאן בבית מוצא.

והקל הזקן מסב ראשו, מניח לו הנה לבוא. עם בוקר ישוב משה למקומו,

כבשמיכה יתכסה שוב בנבו. אבי ציווני לא למות, רבקה מרים

משה – אביהו מדינה ואורי אלון.

מתוך הסנה, מתוך האש, בלב מדבר חם ויבש, קראת לי משה, משה, לא עוד אדום ואחשה, לך אל עמי בני, ישראל  לך ואמור לכל שואל  אלה הם דברי האל  לסבלכם בא הגואל,

אל הנחלה שאתה נותן , תן לי לעבור את הירדן צאן עמך לנהוג בגאווה לעבוד אותך באהבה עברתי ים, סבבתי הר, כוחי כילתי במדבר  צמא סבלתי ורעב  שברתי את עגל הזהב, תן לי לעבור

את הירדן, צאן עמך לנהוג    בגאווה אל הנחלה שאתה נותן  לעבוד אותך באהבה  עברתי ים, סבבתי הר ' כוחי כילתי במדבר, צמא סבלתי ורעב, שברתי את עגל הזהב מעל ההר בתוך ענן באש

אוכלת ועשן, כתבתי על לוחות הברית  את חוקותיך לתמיד, היום אני עומד ניצב על הר נבו,רואה את ארצך  שאליה לא אבוא  הייתי כחולם בראש ההר, על שפתי תפילה וליבי נשבר.