מלכים א פרק כ סיפור מלחמת ישראל ואֲרָם הנמצאת בערך במקום שהיום נמצאת סוריה. בֶן הֲדַד, מלך ארם,היה מֶלֶךְ חזק, ובשיא עוצמתו.
מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ, וְסוּס וָרָכֶב; שהיו הטנקים של העולם הקדום. מצודת דוד: רצה לומר, הרבה סוס ורכב, כראוי לל"ב מלכים.
בן הדד הצליח לקבץ צבא חזק כשגייס לעזרתו את המלכים שסרו למרותו.
וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ: היו מלכים חזקים וחזקים פחות, כפי שגם ראש עירית ניו יורק וראש עירית ירוחם נקראים שניהם: ראשי ערים.
32 המלכים שנקבצו ונענו לקריאתו, באו כי הם היו חלשים ופחדו מבן הדד.
מלחמת ארם היא אחת מתוך רצף של מלחמות בין ישראל וארם שנמשך כ 20 שנה. בשנים אלו, אשור הלכה והתחזקה, בצפון מזרח, ואיימה על ארצות האזור כולו. (830-850 לפה"ס), ובן הדד חשש מהתחזקות זאת, לכן יצר קואליציה עם 32 מלכים, כדי לעמוד מול הכוח העולה.
למה נלחם בן הדד בישראל? הדרכים מהממלכות החזקות בדרום לממלכות החזקות בצפון עברו בממלכת ישראל.
1. בן הדד רצה להבטיח שהדרך למצרים פתוחה, כדי שיוכל לבקש ממנה תגבורת בשעת הצורך.
2. הוא ביקש להשתלט על ישראל, שמשלה על הדרך למצרים.
3. בן הדד ביקש למנוע הפתעות מדרום בזמן שיותקף ע"י אשור.
4. ארם יצאה למלחמה בשומרון, כחלק מההכנות למלחמה מול אשור, פינקלשטיין.
וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם, בָּהּ. שומרון הייתה בירת הממלכה, ובן הדד הגיע עד לעיר שומרון, בשנות מלכותו הראשונות של אחאב, כדי להילחם בו.
מלחמת מעטים מול רבים: בן הדד מלך ארם, יחד עם 32 מלכים מצוידים בסוס ומרכבות, יצא למלחמה מול אחאב החלש. הם צרו על שומרון. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הָעִירָה.
המלכים דרשו מאחאב להיכנע בתנאים משפילים. ג וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד: כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי הֵם.
ד וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי, וְכָל אֲשֶׁר לִי.
מדוע אחאב הסכים למלא דרישות נוראות אלו ולהצהיר על כניעה?
אחאב פחד מבן הדד, הוא הכיר את עוצמת ארם, וידע שארם מסוגלת לגייס כוחות צבא חזקים מהנגררים התלויים בה. החולשה הביאה את אחאב להיענות להצעת הכניעה המבישה שהציע מלך ארם.
אחאב היה מלך זהיר ושקול, הקשיב לאחרים וידע ליצור קואליציה בתוך עמו ועם שכניו, ורצה להימנע ממלחמה מסוכנת.
אך כניעת אחאב רק הגדילה את תאבונו של בן הדד. ה וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ, כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר: כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן. רש"י: ידעתי כי תתנם לי, אבל אחרת (גזירה חדשה) אני גוזר עליך.
תנאי חדש: ו כִּי אִם כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; מצודת דוד: … לחפש את אשר בביתך לקחת בעל כורחך, הנה דע לך שהמה ייקחו כל מחמד עיניך, מלבד הכסף והזהב.
וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ". לפי הבבלי סנהדרין קב עמ' ב: הדד דרש את מַחְמַד עֵינֶיךָ. רש"י: מאי מַחְמַד עֵינֶיךָ, והלא כל הראשונים דברי חמדה הם. אלא זה ספר תורה, שנאמר בו (תהילים יט יא), הנחמדים מזהב ומפז רב.
הדד דרש את מַחְמַד עֵינֶיךָ, זו תורת ישראל, ואחאב סרב למסור אותה. אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות 22 שנה? מפני שכיבד את התורה שניתנה ב 22 אותיות. אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה, היו מכבדין את התורה.
אמר לו אחאב: הכול ברשותך והכול שלך, חוץ מספר תורה. באותה שעה עלה ספר תורה ונשתטח לפני הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע, זה שחמל עלי יינתן ביד בן הדד? מיד: "והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר, כה אמר ה', הראית את כל ההמון הגדול הזה, הנני נֹתנו בידך היום וידעת כי אני ה'". (מדרש הגדול, ויקהל).
הפעם אחאב סרב, אחאב חטא והחטיא בעבודה זרה, אך בולטת אהבתו לבני ישראל, ונכונותו להקריב את רכושו ורכוש משפחתו למען הצלת עמו (כ, ד, ז).
אמר אחאב בליבו, דבר גדול זה מבקש, אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל היא, לפיכך, ויקרא לכל זקני הארץ, (מדרש תנחומא שמות כט, סנהדרין קב ב)
ז וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ, אחאב התייעץ עם הזקנים, מה שלא היה מובן מעליו באותם ימים. נזכור שרחבעם, אמנם התייעץ, אבל דחה את דעת הזקנים וקיבל את דעת הצעירים, מלכים אחרים לא התייעצו כלל.
מדוע אחאב התייעץ איתם? כל מלך וכל רודן, זקוקים למידה של לגיטימציה מהנתינים, במיוחד בערב לחימה, אחרת הם עלולים להתמרד ולסכן את מלכותו.
וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ, כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ: מצודת דוד: אין דעתו על השלום, כי אם במלחמה, כי שואל דברים שאי אפשר למלאותם.
כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי, וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, וְלֹא מָנַעְתִּי, מִמֶּנּוּ. אחאב היה מוכן להקריב את משפחתו וכספו. גם אחאב וגם הזקנים היו מודעים לכוחה של ארם.
מה היה כל כך נורא בהצהרה השנייה של בן הדד? הרי הוא הזכיר את אותם הדברים, שעליהם דיבר בהצהרה הראשונה?
בראשונה הוא הודיע שאחאב יצטרך לשלם לו מיסים, ממיטב הארץ, בהצהרה השנייה הוא הודיע שחייליו יבואו בעצמם לבזוז את הארץ. אם כן לפי הפשט, בן הדד ישלח את חייליו לבוז את ישראל, וכולם יודעים שחיילים גם אונסים, רוצחים, ושודדים, והם היו בוזזים גם את רכוש המלך וגם את רכוש כל בני עמו.
אחאב דאג לכבוד ישראל, הסכים לשלם מיסים, ולא הסכים להשפלת ישראל.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים, וְכָל הָעָם: אַל תִּשְׁמַע, וְלֹא תֹאבֶה. מצודת ציון: לא תרצה (לא תסכים). גם הזקנים הבינו את הסכנה הנשקפת מחיילים בוזזים.
הכבוד הלאומי של עם ישראל: ט וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה, מצודת דוד: מה שאתה שואל עתה, לתת לחייליך לקחת את כל מה שירצו, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת!
גם כשאחאב סרב, הוא ניזהר לשמור על כבוד בן הדד: אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ.. עַבְדְּךָ. לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת ולא אמר: לֹא רוצה לַעֲשׂוֹת.
אחאב פחד שבן הדד ייקח אותו בשבי וימנה מושל במקומו על ישראל, וכך יחזק את שליטתו בישראל.
וַיֵּלְכוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיְשִׁבֻהוּ, דָּבָר. י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן הֲדַד, וַיֹּאמֶר, כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹוהִים וְכֹה יוֹסִפוּ: מצודת דוד: הוא ענין שבועה. אִם יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים, לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. מצודת דוד: אם העפר אשר בשומרון יהיה די לכל העם אשר אתי, אם ייקח כל אחד ממנו מלא אגרופו.
2. איים להביא כ"כ הרבה חיילים עד שלא יהיה להם מקום לעמוד בישראל.
יא וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, דַּבְּרוּ: אמרו אל בן הדד: אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.מצודת דוד: רצה לומר, החוגר חרבו לרדת למלחמה, עדיין אין לו להתהלל, כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו, אחרי ניצחון, כי מי יודע מי ינצח במלחמה.
הַמַּלְאָכִים נזכרים שוב ושוב בסיפור, ככל שיש יותר מלאכים, יוקרת בן הדד מתעצמת. המלאכים הרבים מעצימים את כוחו של בן הדד, ומראים שיש לו אפשרות לאיים ולנהל משא ומתן מעמדת כוח.
ולאחאב היו בעיר רק 7000 לוחמים, מעטים מול עוצמה וכוח.
וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים, שותים עמו. בן הדד שתה, מתוך תחושת גאווה, ויהירות. שתה כי היה בטוח בניצחונו, עוד לפני שהקרב התחיל. בַּסֻּכּוֹת; מצודת דוד: מפני החמה עשו להם סוכות. או שם מקום.
וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ, (מצור). מצודת דוד: הזמין מלחמה על העיר.
וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר. בן הדד היה מלך חזק, הוא ציווה שִׂימוּ: ומיד כתוב: וַיָּשִׂימוּ. מיד ביצעו את פקודותיו, חייליו היו רבים ויעילים.
כאשר אחאב החליט לסרב לארם, הוא ידע שארם תצא למלחמה נגדו, ומכיוון שישראל הייתה הרבה יותר חלשה מארם, ברור שהוא התכוון לפנות לאחד ממלכי האזור: מצרים או אשור ולבקש לכרות עם אחד מהם או עם שניהם ברית נגד ארם, בבחינת אם לשנינו יש אותו אויב, כדאי לנו לאחד כוחות נגדו.
בריתות עם עמים אחרים, היוו סכנה רוחנית לישראל, כי לברית עם עם אחר, יש השפעה תרבותית הדדית, ויש סכנה, שברית כזאת תוביל להשפעה דתית ולהתבוללות,
יג וְהִנֵּה (הפתעה) נָבִיא אֶחָד, מצודת דוד: אמרו רבותינו ז"ל (סדר עולם, ראה סנהדרין פט ב וברש"י שם ד"ה חבריה דמיכה) שהוא מיכיהו בן ימלה.
מדוע לא אליהו? בפרשת כרם נבות הבא מיד, כשהיה צריך לנבא נבואת פורענות לאחאב, ה' שלח את אליהו, כי דברי תוכחה, התאימו לאופיו הקנאי!
נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר ה'!
כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד, לעומת – כֹּה אָמַר ה'. ונראה דברו של מי ינצח.
הֲרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה; הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, מצודת דוד: האם אתה נותן לב לגודל ריבוי העם, ועם כל זאת הנני נותנו בידך.
הנביא הבטיח: ה' יעזור לך ולישראל, למה? וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'.
הנביא, שליח ה', חשש שברית עם ארם או אשור תגרום להתבוללות והשפעה תרבותית. הבטחת ניצחון, השיגה את מטרתה ומנעה מאחאב לכרות ברית זו.
לאחאב היו יחסים גרועים עם אליהו הנביא, אליהו ואלישע, נאבקו לאורך כל דרכם באחאב ובניו. אלישע משח את יהוא כדי שיכה את בית אחאב, ויהוא רצח והשמיד כמעט את כל צאצאי אחאב, וגם רבים משושלת מלכי יהודה.
אך פה אחאב קיבל ונשמע לדברי הנביא, למה?
1. אולי הפרק הזה קרה בתחילת מלכות אחאב, לפני נישואיו עם איזבל.
2. אולי רק אחרי נישואיו לאיזבל נתקלקלו יחסיו עם נביאי ה'.
3. כי פה הנביא לא גער בו, אלא ניבא לו טוב, נבואה שאהב לשמוע.
וַיֹּאמֶר אַחְאָב, בְּמִי? השאלה של אחאב מוכיחה שהוא האמין בנבואת הנביא, בְּמִי? מצודת דוד: מי הם אשר יצאו בראש למלחמה? וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת; רש"י: הם בני התערובות, שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו, ערבים שלא ימרדו בו. מצודת דוד: והמה מתי מספר, ואינם מלומדי מלחמה, וזהו בכדי שיהיה הנס עוד יותר גדול להפליא. כלומר: אין צורך להטריח את האלופים! ה' כ"כ יעזור עד שגם העוזרים הפרלמנטים יספיקו כדי לנצח, לא צריך להטריח את השרים אלא רק את עוזריהם.
אם שרי המדינות ילחמו ולא האלופים, זה יעצים את הנס, כמו דוד וגוליית.
וַיֹּאמֶר מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה?מי יעמוד בראש הצבא? וַיֹּאמֶר: אָתָּה. נראה בהמשך שאחאב לא מילא הוראה זאת.
טו וַיִּפְקֹד, אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ, מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים; וְאַחֲרֵיהֶם, מצודת דוד: ללכת אחריהם, כי נערי שרי המדינות הלכו בראש כדבר ה'.
וַיֵּצְאוּ, בַּצָּהֳרָיִם; וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, בַַּּצָּהֳרָיִם; כלומר התחילו לשתות מהבוקר ולכן בצהרים הם כבר היו שיכורים.
למה שתו? היו בטוחים בניצחונם, וגם מתוך יהירות, זחיחות ותחושת ביטחון.
אחאב פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים. רש"י: אומר אני, הם שאמר עליהם (לעיל יט יח), כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים.
אברהם אבינו ביקש רחמים על אנשי סדום: אולי יש 10 אנשים? אך אליהו לא ביקש רחמים על עם ישראל, למרות שהיו בו 7000 איש שלא כרעו לבעל.
וַיֵּצְאוּ, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד, מצודת דוד: לדעת (לברר) מה נעשה בהיותם צרים על העיר. וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: אֲנָשִׁים, יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן.
הגיון של שיכור: יח וַיֹּאמֶר אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ, תִּפְשׂוּם חַיִּים; וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ, חַיִּים תִּפְשׂוּם: 1. יכול להיות שהתכוון להגיד, ואם יצאו להילחם, תפשום והרגום, ובשל השכרות מילותיו התבלבלו והסתרסו.
2. או שבאמת אמר: אם יצאו להיכנע, הביאו אותם אלי בחיים, ואם באו להילחם, גם הביאו אותם אלי בחיים. הביאו אותם חיים בכל מקרה. פקודה זו עזרה לאחאב, כי חיילי ארם, ניסו לתפוס חיילים חיים, ובינתיים הם עצמם נהרגו.
ואלה יצאו מן העיר, מצודת דוד: נערי שרי המדינות.
יתכן שיציאת שרי המדינות, הייתה קולנית, ראוותנית, וכטכסיס, כך שבאותו זמן יצאו בחשאי עוד 7000 חיילים בשקט והתחבאו במארב.
או יתכן שכאשר חיילי ארם ניסו לתפוס את 232 הנערים בחיים, יצאו מהמארב 7000 חיילי אחאב, וַיַּכּוּ, אִישׁ אִישׁוֹ.
כל חייל יהודי הרג את החילים הארמיים שעליהם הסתער, וכך ניצחו את ארם.
וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל; וַיִּמָּלֵט, בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, עַל סוּס, וּפָרָשִׁים.
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – לפני הקרב שאל אחאב: מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה? וַיֹּאמֶר אָתָּה, אך בניגוד לצו הנביא, אחאב לא יצא בראש הלוחמים, אלא רק אחרי שהיה בטוח שחייליו ניצחו, ושהם נחלו ניצחון, יצאו המלך ואנשיו וסיימו את משימת הריגת והכרעת האויב. וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב, אלו הטנקים של העולם הקדום.
וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה. איך מצטיירים פה אחאב ובן הדד?
| אחאב | בן הדד |
| מפוקח, מפוקס, מחושב, ירא, מתייעץ. פועל, יוזם, יוצא בראש חייליו. בטוח. | שיכור, יהיר, שאנן, זורק פקודות.יושב, נשאר מאחור. |
הסבר דתי לניצחון: הבטחת ה', ואמונת אחאב בנבואה, מה שנסך בו אומץ. מדוע ה' הביא את הניצחון? כדי לחזק את אמונת ישראל בה' ולזנוח את הבעל.
אך אם אחאב הסביר לעצמו את ניצחונו בתעוזה, בניהול קרב נכון, והטעיה, אזי החלטתו בהמשך לחוס על בן הדד ולכרות עמו ברית, וסירובו לשמוע בקולו של הנביא שהזהיר אותו מפני המלחמה השלישית בארם, בה נהרג, מראים שלא הפנים את הזהרות הנביאים לשפר את מעשיו ולהפסיק עם עבודת הבעל.
וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא, אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק, מצודת דוד: הכן עצמך למלחמה. הנביא ביקש קודם כל לחזק את בטחונו: הִתְחַזַּק. וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, מצודת דוד: לעת תשוב השמש, לצאת מהנקודה היוצאה עתה ממנה. מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ (למלחמה).
כשהשנה תשוב, גם מלך ארם ישוב להילחם בך.
אחרי המפלה, עבדי מלך ארם נתנו לו 3 עצות, איך לנצח בפעם הבאה.
1. אֱלֹוקֵי הָרִים אֱלֹוקֵיהֶם, מצודת דוד: אלוקי ישראל מושל בהרים לבד (ויתכן שחשבו כזאת, על אשר נתן התורה לישראל על ההר).
עַל כֵּן, חָזְקוּ מִמֶּנּוּ; וְאוּלָם, נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר, ישראל גרו על הרי השומרון ויהודה, ולכן חשבו, שרק שם האלוקים שלהם חזק. ובמישור יש אפשרות לנצל את יתרונות הרכב והפרשים, שארם הייתה מצוידת בהם. אם לא נחזק מהם: מצודת דוד: אז תראה אם לא נחזק מהם, כי הדבר ברור אשר נחזק במישור.
2. הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. רש"י: מתוך שלא יהיו ממשפחה רמה, יתנו לב להתחזק, כדי למצוא חן. מצודת דוד: לבל יאסרו הם המלחמה, כי על כי מלכים הם, יקרה נפשם בעיניהם, ואינם מכניסים עצמם בסכנה, לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הניצחון.. אבל הפחות אין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה.
למלחמה הבאה אל תיקח איתך, מלכים שיש להם אינטרסים משלהם, אלא רק ממונים שאתה מינית, והנאמנים לך.
3. תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, תקומם ותחמש מחדש את הצבא.
וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, לפי הנבואה!
מלחמה ברמת הגולן. כז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וכלכלו, רש"י: פרנסת צידה למלחמה הצטיידו, הם כלי זיין וכל צרכי המלחמה. מצודת דוד: מאז התפקדו במלחמה הראשונה, והיו כולם קיימים, ולא נפקד מהם איש. וגם נפסקה הבצורת.
הפעם חיילי ארם לא יכלו להתקרב לשומרון, כי אחאב ניצח וחיזק את גבול ישראל, ושלט בשטח. אך לצבא ארם היה יתרון במספר החיילים, הסוסים והרכב.
וַיֵּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, מימין ומשמאל כשני קרניים. מצודת דוד: נערי שרי המדינות, לבד ושבעת האלפים לבד.
וַאֲרָם, מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ בחיילים רבים. מצודת דוד: דרך גוזמא לרוב העם.
וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹוקִים, וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, רש"י: אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר וַיֹּאמֶר.. וַיֹּאמֶר, יש לדרוש: אמירה ראשונה, אמר לו: ונתתי את כל ההמון הזה בידך, אמירה שנייה: אם ייפול בן הדד בידך אל תחמול עליו, לפיכך כשחמל עליו, אמר לו: (מב) יען שלחת את איש חרמי מיד (ירושלמי סנהדרין יא ה).
כֹּה אָמַר ה' יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם: אֱלֹוקֵי הָרִים ה' וְלֹא אֱלֹוקֵי עֲמָקִים הוּא, וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'. המטרה: תדע שאֲנִי ה'.
וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה, 7 יָמִים; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה, וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי, בְּיוֹם אֶחָד. ל וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל הָעִיר,
וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים;
וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, מזכיר את נס נפילת חומת יריחו, אחרי 7 יָמִים. איך זכה אחאב בנס כזה? הרי הוא הגביר את עבודת הבעל והאשרה בישראל, ונחשב לרשע?
ה' ביקש להוכיח, כי עם ישראל אינו זקוק לבריתות עם עמים אחרים כדי לנצח, אלא לעבוד את ה' ואז ה' יושיע אותם בכל מקרה.
דוד מול גוליית: בתחילת הפרק אחאב ספר את חייליו והיו לו 7000 חיילים ולא ידענו האם המספר הזה הוא גדול או קטן?
אבל עכשיו אנחנו יודעים שצבא ישראל הרג מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי, בְּיוֹם אֶחָד. והֲדַד נָס, וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר. מצודת דוד: חדר לפנים מחדר, להסתיר עצמו.
לא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, עֲבָדָיו, הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ, כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם;
ניסו לקבל חנינה עבורם ועבור המלך. היו מוכנים להיכנע בתנאי שישאירם בחיים.
נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, מצודת דוד: להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה, לבושי שקים והחבלים בראשיהם, מוכנים לתלותם בהם.
וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי, יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ. מזכיר את התחפשות הגבעונים כשחששו לחייהם, ורצו להעמיד פנים שבאו מרחוק, כדי להישאר בחיים.
לב וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ: עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי;
מלך ארם השפיל עצמו, בתקווה להציל את חייו.
הפרק נפתח ב: כֹּה אָמַר ה'… וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'.
הפרק מסתיים ב: עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר: תְּחִי נָא נַפְשִׁי; ואחאב החליט לחוננו.
וַיֹּאמֶר (אחאב) הַעוֹדֶנּוּ חַי? אָחִי הוּא. איך אחאב קרא לבן הדד: אח? הרי בן הדד השפיל את אחאב ואת עמו כשאיים לשלוח את חייליו לבוז את ישראל. בן הדד יצא למלחמות כיבוש נגד ישראל 3 פעמים, הרג מחילי ישראל, ואחרי שאחאב חמל עליו, הוא ציווה במלחמה השלישית, לעשות כל מאמץ להרוג רק את אחאב.
מה כ"כ חמור בזה שלא הרג את בן הדד?
"כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' יהושע, ילקוט שמעוני פרק טו סוף רמז קכא; כדברי ר' אלעזר, מדרש תנחומא, מצורע, סימן א).
אחאב היה "הומני" וריחם על בן הדד, אך לא היה הומני כלפי נביאי ה', מבני עמו, ולא ריחם על נבות היזרעאלי.
החלטתו של אחאב להשאיר את בן הדד בחיים, מזכירה את החלטתו של שאול "לחמול" על מלך עמלק, ששמואל ציווה עליו להרוג. שמואל כעס, ואמר: "קרע ה' את מלכותך, ונתנה לרעך הטוב ממך". ולבסוף מי הרג את שאול? נער עמלקי שנקלע לשדה הקרב והרג את שאול הגוסס.
אחאב נלחם בבן הדד וניצח אותו, אך לא למד לקח ממה שארע לשאול. הוא ריחם על בן הדד מלך ארם האכזר, ולסוף נעשה אכזר ושותף לרצח נבות היזרעאלי. נהג כפי שנהג שאול ונענש כמוהו. גם בימינו יש המרחמים על אויבינו.
ומי ציווה והצליח להרוג את אחאב? אותו בן הדד, שהוא חמל והשאיר בחיים.
לאחאב גם הייתה תפיסה מעוותת של המלוכה. הוא ראה את עצמו ואת מלך ארם, כמורמים מעם. מלכים הם בעלי דם כחול. מלכים הם קבוצה נבחרת, עמיתים למעמד, הזכאית למעמד מיוחד.
לג וְהָאֲנָשִׁים (עבדי בן הדד) יְנַחֲשׁוּ = הימרו, וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, מצודת דוד: בשמעם שאמר אחי הוא, היו מחזיקים הדבור לניחוש .. וחזרו ואמרו גם המה: וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן הֲדַד, (הסכימו לדעתו – הוא אחיך).
רש"י: "אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו, אפילו שלא במתכוון, סימן טוב הוא זה, וימהרו להחזיק הדבר" ואמרו: כן, אָחִיךָ בֶן הֲדַד = כמו שאמרת.
וַיֹּאמֶר: בֹּאוּ קָחֻהוּ, וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ (אחאב) עַל הַמֶּרְכָּבָה! לד וַיֹּאמֶר אֵלָיו, רש"י: בן הדד, (שסיכם את כל מה שייתן לאחאב המנצח מרצונו. אמנם אחאב היה יכול לקחת את הערים כמנצח, אך אז ארם הייתה מתגייסת נגדו, וכך קיבל את הערים ללא עוד מאבק, ובלי להשניא את עצמו על הארמים).
1. הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, רש"י: אחזיר לך את הערים שאבי לקח מאביך עמרי.
2. וְחֻצוֹת = שווקים, תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק מצודת דוד: בעיר המלוכה (שלי) דמשק, תעשה לך שווקים, כאילו הייתה עירך.
3. רש"י: תהי מושל בה (בדמשק), והיא (עיר הבירה) ראש למלכותי. כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁומְרוֹן, רש"י: וכל זה היה אומר מיראה (מאחאב ומצבא אחאב).
אך בן הדד נהג בכפיות טובה ולא השיב לאחאב ולישראל את רמות גלעד, ובגלל זה תפרוץ המלחמה השלישית ובה יצווה בן הדד להרוג את אחאב.
רחמנות אחאב על האכזר הפכה להתאכזרות עצמית, כשנרצח בסוף בהוראת אותו מלך שעליו חס, בן הדד מלך ארם (מלכים א כב, לא, לד-לז).
וַאֲנִי, בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ; אחאב ידע שלא צבאו הבטיח את הניצחון, אלא ההבטחה של ה', לכן אחאב היה צריך לפחות להתייעץ עם הנביא שהבטיח לו את הניצחון הזה, לפני שכרת ברית עם ארם. אך הניצחון סנוור את אחאב, שאמר:
וַאֲנִי, בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ; מצודת דוד: זה מדברי אחאב שהשיב ואמר לו, כאשר תכרות לי ברית על זה (על כל מה שהבטחת להחזיר), אז אשלחך לנפשך.
וַיִּכְרָות לוֹ בְרִית, וַיְשַׁלְּחֵהוּ. כרתו ברית ונפרדו.
אחאב אהב בריתות, לכן נשא את איזבל, כדי לכרות ברית עם את-בעל מלך צידון שמצפון לישראל. אבל הנשים הזרות הביאו את העבודה הזרה לישראל: וַיַּעַשׂ אַחְאָב, אֶת הָאֲשֵׁרָה; וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת, לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו מל"א טז 31-32.
למה אחאב מיהר לכרות ברית עם מלך ארם? כי אשור איימה על שניהם, (מהמקום בו שוכנת כעת אירן).
וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, מצודת דוד: הוא מיכיהו בן ימלה (סנהדרין פט ב).
אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה', הַכֵּינִי נָא; מצודת דוד: בשליחות ה'.
וַיְמָאֵן הָאִישׁ, מצודת ציון: לא רצה לְהַכֹּותוֹ. לו וַיֹּאמֶר לוֹ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי, וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה; וַיֵּלֶךְ, מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה, וַיַּכֵּהוּ.
רש"י: סימן ..(מותו של המסרב) רע על אחאב, שאמר לו הנביא על פי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו: ואף זה שאמר לו הנביא בדבר ה' הכיני, ולא הכהו! כשם שנפרע מזה, יפרע מאחאב.
לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר, וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא; וַיְמָאֵן הָאִישׁ, לְהַכֹּתוֹ, גם איש זה מת. הבא אחריו הסכים, מפחד שמא גם הוא ימות, להכות את הנביא, הַכֵּה וּפָצֹעַ.
לח וַיֵּלֶךְ, הַנָּבִיא, וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ, עַל הַדָּרֶךְ. מצודת דוד: עמד על הדרך, להמתין עד יעבור המלך; וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו. מצודת ציון: בצעיף. רש"י: שלא יכירוהו.
כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש (תחפושת).
בן הנביאים הפצוע מהמכות, מרח על פניו עפר ואפר, כדי להסתיר את פניו.
מצודת דוד: וזהו בכדי שלא יכירו המלך, על ידי לבוש האפר אשר לו.
לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ; (ביקש סיוע מהמלך מהצרה אליה נקלע) או מצודת דוד: כאלו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו האיש.
וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה אִישׁ סָר, רש"י: מן הדרך אלי, וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ, רש"י: שבוי מן המלחמה.
וַיֹּאמֶר: שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד, רש"י: אם יברח, וְהָייְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל. מצודת דוד: לפרוע בעדו, לשלם עבור הבורח.
במהלך המלחמה, דרש ממני אחד מהלוחמים, לשמור על השבוי שלו, (שהיה שווה הרבה כסף) ואיים עלי שאם אאבד אותו, אני אצטרך לשלם עבורו.
מ וַיְהִי עַבְדְּךָ, עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה, מצודת דוד: עשיתי מלאכתי, ומתעסק כאן וכאן, וְהוּא אֵינֶנּוּ; העבד ברח. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ, אַתָּה חָרָצְתָּ!
מצודת דוד: או נפש, או ככר כסף, כי כן חרצת וגזרת על עצמך.
וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר, מֵעֲלֵי עֵינָיו; וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא.
מא הנביא אמר למלך: אַתָּה חָרָצְתָּ את גזר דינך. אתה שחררת את מלך ארם, ולכן אתה תצטרך לשלם עבורו. זהו משל שיפוטי, כמו כבשת הרש.
מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד, רש"י: כמה מצודות וחרמים פרשתי לך עד שנפל בידך. מצודת דוד: שלחת מידך את בן הדד, אשר לכדתי אותו, כמו הצד את הדג בחרמו, על (עד) כי לא היה לו מקום לנוס.
וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, דומה לאיש ששמר על השבוי והניחו לברוח, אַתָּה חָרָצְתָּ, את הדין וקבעת, שמי שהניח לשבוי לצאת משביו, ישלם תמורתו.
וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. מדה כנגד מדה.
משל 1: בדבר הממאן להכותו בדבר ה', כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו, כן ימות אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד,
משל 2. בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין, ויאמר (לו הנביא:) כן משפטך אתה חרצת! כאילו פסק אחאב גם על עצמו.
הנביא הבטיח ניצחון, כדי למנוע ברית שעלולה לגרום להתבוללות, הוא ציווה על המלך: הכה את ארם, ואכן אחאב ניצח! ובכל זאת כרת ברית עם ארם, בלי להיוועץ בנביא, וגרם להשפעה ארמית רעה על ישראל. לא ביצע את צו ה'.
אחאב רשע אך מצביא גדול: אחאב כרת ברית עם בן הדד, כדי לקדם את הרעה, ולא להילחם לבד נגד אשור המתעצמת והמאיימת. בקרב קרקר ב- 853 לפה"ס בהנהגת אחאב, הצליחה הקואליציה לבלום את אשור למשך כ- 10 שנים.
אם כן למה הנביא כעס? כי כל ברית עם עמי ניכר, גרמה להשפעה דתית על העם. לכן הנביא הזהיר את אחאב, כי יקבל 3 עונשים על השארת בן הדד בחיים: 1. בן הדד יגזול מאדמות ישראל,
2. עם ישראל יפסיד במערכה הבאה.
3. ולבסוף, בן הדד הוא זה שיתבע להרוג רק את אחאב בשדה הקרב.
| כ 13 | וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד, | נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, |
| כ 22 | וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא, | אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, |
| כ 28 | וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹוקִים, | וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, |
| בכל פסוק הנביא מתעצם. | בכל פסוק המלך נחלש, |
מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ, סַר וְזָעֵף; וַיָּבֹא, שֹׁמְרוֹנָה. אחאב חזר לביתו סר וזעף, ומיד לאחר מכן מופיע ספור נבות גם שם אחאב יגמור כשהוא סַר וְזָעֵף.
