פרק כ"ב בספר מלכים א'

פרק כ"ב  מות אחאב במלחמה השלישית עם מלך ארם: ספר מלכים נתן 2 סיבות למות אחאב. 1. אחאב שיחרר את בן הדד מלך ארם, ולכן הזהיר אותו הנביא: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה': יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד, וְהָייְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ.

2. ואילו אחרי פרשת כרם נבות, ניבא אליהו: יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר.

אך אחרי שאחאב התחרט, ה' אמר לאליהו: הֲרָאִיתָכִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָייַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַילֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹאָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.

שתי נבואות אלו התגשמו בפרק כ"ב.

א וַיֵּשְׁבוּ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים: אֵין, מִלְחָמָה, בֵּין אֲרָם, וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

מצודת דוד: ישבו בהשקט. ב וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית;
רש"י
:  ששלח את בו הדד,

וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. לזכות אחאב ויהושפט יש לציין שלאחר שנים ארוכות של מלחמות אחים נוראיות,  שני מלכים אלו השכילו לכרות שלום ולשתף פעולה ביניהם.

אך הברית הצבאית של יהושפט עם אחאב ("כמוני כמוך, כעמי כעמך, כסוסַי כסוסיך"; מלכים א כב, ד), נחתמה בחתונה פוליטית עם "עתליה בת עמרי" (ח, יח, כו), והיא הרעילה את ירושלים עם העבודה הזרה, ובצעה גם טבח נורא בבית דוד, בדור הבא. יורם בן אחאב מלך בישראל, ויהורם בן יהושפט מלך ביהודה. שני המלכים היו גיסים. יהורם מלך יהודה נשא לאשה את עתליה אחות יורם מלך ישראל.

ב וַיְהִי, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית; וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אחאב היה המלך החזק ולכן יהושפט ירד אליו.

אחאב החזק נקרא ברוב הפעמים בפרק: מלך ישראל.

ואילו יהושפט החלש נקרא לרוב בשם: יהושפט.

אחאב ביקש להגיד משהו שמלך יהודה ישמע, ולכן כאילו דיבר אל עבדיו:

ג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל עֲבָדָיו, הַיְדַעְתֶּם, כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד; וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים,

מצודת דוד:  האם אתם נותנים לב לדעת, אשר רמות גלעד היא מהגבול שלנו,

ואנחנו שותקים מִקַּחַת אֹתָהּ, מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם.

כיצד לא חזרה רָמֹת גִּלְעָד לידי ישראל אחרי הניצחון באפק? רלב"ג: יתכן שכאשר השיב לו בן-הדד הערים אשר לקח אביו מישראל, לא נזכר אחאב לשאול לו את רמות גלעד (מלכים א כב, ג).

מדוע רצה אחאב לצאת למלחמה נגד ארם?

בשנת 850 לפנה"ס התחזקה אשור במזרח (היום שטח עירק) ואיימה על ארם (שטח סוריה). כל אחד ממלכי האזור השתדל להתחזק, הן במלחמות והן בבריתות, כדי שיוכל להתמודד עם שלמנסר מלך אשור, וממלכתו המתעצמת.

ה' הבטיח שאחאב ינצח במלחמותיו, כדי שלא יחתום בריתות עם מדינות שכנות שהשפיעו לרעה על עם ישראל מבחינה דתית, תרבותית ומוסרית.

אחאב רצה את טובת עמו וטובת ארצו וחשב שברית עם בן הדד תחזק את עמו מול אשור המתעצמת, אבל כשחתם על בריתות אלו התחיל להאמין כי הניצחון הוא בשל רוב חילו וכוחו, ולא למד לציית לה' ולבטוח בו. לכן חתם אחאב, חתן מלך צידון, בריתות עם עוד מלכים קטנים שישבו בצפון (שטח לבנון).

אחאב רצה מאד לגייס את יהושפט למלחמה נגד ארם, אבל לא היה מסוגל להכריח אותו, אלא רק לשכנע אותו.

אחרי שמלך יהודה שמע כאילו במקרה את משאלות הלב של אחאב מארחו, פנה אחאב אליו ושאל: ד וַיֹּאמֶר, אֶל יְהוֹשָׁפָט, הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה, רָמֹת גִּלְעָד?

 יהושפט כנראה לא שש למלחמה אבל בתחילה העמיד פני נלהב: וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. מצודת דוד: כמו שאתה תלך, כן אלך גם אני.

יהושפט נאלץ לתמוך באחאב, כי ארם הצליחה לקרוע ממנו חבל ארץ, בזמן שאחאב נלחם מולו, יהושפט הזמין את ארם לעזור לו במלחמתו נגד אחאב, ושיחדם באוצרות ביה"מ.

המלחמה הסתיימה בחוזה שלום בין ישראל ויהודה, אבל הארמים נגסו משטח יהודה והחלישו אותה. אחרי ההסכמה, יהושפט חיפש דרך להשתמט ממלחמה שלא רצה בה, ולכן, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, אֶל אחאב: דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם, אֶת דְּבַר ה'.  מצודת דוד: (גם) אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה', הנה כעת דרש נא.

וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים, מצודת דוד: נביאי הבעל. כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. נביאי חצר אחאב. נביאיים מסוג כתבי פראוודה. אולי נביאי האשרה של איזבל.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ. מצודת דוד: ליהושפט אמרו בשם ה', שיחשוב שהמה נביאי ה'.

אם אחאב החליט ללכת למלחמה, למה שאל את הנביאים? נבואתם הייתה דרושה כדי להעלות את המורל, ואת המוטיבציה של העם להילחם.

הנביאים היו שופר תעמולה, תקשורת מגויסת לרצון המלך.

אחאב הזמין 400 נביאי חצרו, ש"ניבאו" מה שהעריכו שהמלך מבקש לשמוע: ו וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים, כ – 400 אִישׁ, (נביאי שקר) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל? וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְייִתֵּן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ!  …

נבואתם האחידה נשמעה מבוימת או מוזמנת.

ז וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה', עוֹד; וְנִדְרְשָׁה, מֵאֹתוֹ. מדוע יהושפט לא האמין לנבואה ששמע? 1. רש"י: מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד, ואלה כולם לשון אחד אומרים (סנהדרין פט א). נבואה היא יחידנית וכל נביא מתנבא בסגנון ושפה אחרת. אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד, וודאי לא 400.

2. המספר 400 נביאים, מזכיר את 400 נביאי האשרה של איזבל.

3. הנביאים לא הזכירו את שם ה'.

4. הנביאים לא הזכירו את רמות גלעד שאותה ביקש אחאב לכבוש.

וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה', עוֹד; וְנִדְרְשָׁה, מֵאֹתוֹ? אחאב ענה:

ח וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ, מצודת דוד: אשר תוכל לדרוש את ה' מעמו,  וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב.

מצודת דוד: (בתחילה ניבא טוב, אך) מעת אשר שלחתי את בן הדד (ניבא:) כִּי אִם רָע.רש"י: לפי שאמר יען שלחת את איש חרמי וגו'.

עוֹד אִישׁ אֶחָד, מיוחד, לא הולך עם העדר, לא מנבא מה שאומרים לו לנבא, אלא מה שהוא שומע מה'. נביא אמת (האמת המרה), אומר את האמת שלו, ואינו מנסה לרצות את המושל, לא מאנשי היסמנים.

יהושפט התעקש לשמוע נבואה נוספת, וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ, כֵּן.

מצודת דוד: כי את אשר ישים ה' בפיו, אותו ידבר. לכן אחאב נאלץ לפעול: ט וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל סָרִיס אֶחָד; וַיֹּאמֶר, מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה. מצודת דוד: אמור למיכיהו שיבוא מהר.

מִיכָיְהוּ, בֶּן יִמְלָה; בניגוד לאליהו, התערב בשאלות חוץ ובטחון.

בזמן ההמתנה כולם היו מתוחים: אחאב חשש שמיכיהו יקלקל את תוכניתו בנבואה מפחידה. יהושפט חושש פן גם מיכיהו ינבא כמו 400 הנביאים שכדאי להילחם והוא יאלץ לצאת ולהילחם במלחמה שאינו חפץ בה.

נביאי השקר חששו שמיכיהו ינבא נבואה הנוגדת לנבואתם וישכנע יותר מהם, או חס וחלילה הצבא יצא למלחמה על פי עצתם ויינגף, וייווכחו שהם נביאי שקר.

י וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים, אולי בגדי צבא, או לפי מצודת דוד: בגדי מלוכה. בְּגֹרֶן, העומד מול פֶּתַח, שַׁעַר שֹׁמְרוֹן;

וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים, לִפְנֵיהֶם. 

נביאי השקר החליטו לנצל את הזמן, עד לבואו של מיכיהו ולהציג בפני יהושפט הצגה שתשכנע אותו שנבואתם, נבואת אמת, וכל מה שיאמר מיכיהו הוא שקר.

יא וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה, מצודת דוד: מנביאי הבעל.

קַרְנֵי בַרְזֶל; וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. מצודת דוד התחזק להתגבר עליהם, כאילו תינגח אותם בקרני ברזל. וכן היה דרך נביאי ה', לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה.

יב וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

הנביא שביים את הנבואה נקרא בשם יהודי: צדקיהו, המעיד שהוא תמיד צודק, אבל נקרא גם: בן כנענה, שם המעיד על מוצא לא יהודי.

צדקיה בחר לכוכב ההצגה זוג קרני ברזל. בקרנים של ברזל היו מנגחים את חומות העיר שעליה היו צרים.

צדקיהו בדק מה היו נקודות התורפה בנבואה הראשונה שגרמה ליהושפט לחשוד בהם, וניסה לתקן בנבואה השנייה כדי לשכנע אותו בפעם הזאת.

נבואה 1נבואה 2
1. המספר 400 מזכיר את 400 נביאי הבעל של איזבל.2. הנביאים לא הזכירו את שם ה'.3. הנביאים לא הזכירו את רָמֹת גִּלְעָד שאותם ביקש אחאב לכבוש.הוא "ניבא" לבד: בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְהַצְלַח,כֹּה אָמַר ה' …וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, 

בדרך, שליח אחאב ניסה לשכנע את מיכיהו לנבא את אותה נבואה שניבאו נביאי המלך: וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר, הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד,  מצודת דוד: בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך, לזה הנבא כמוהם. מיכיהו שנקרא האֶחָד, התבקש לנבא כמו שניבאו הנביאים: פֶּה אֶחָד.

דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים טוֹב, אֶל הַמֶּלֶךְ; יְהִי נָא דְבָרְךָ, כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.

טוב ורע: אחאב תאר כך את מיכיהו: עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע.

הסריס שהמלך שלח לקרוא למיכיהו אמר לו בדרך: הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד טוֹב, אֶל הַמֶּלֶךְ; יְהִי נָא דְבָרְךָ, כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.

כלומר מי שאומר מה שהמלך רוצה לשמוע, מדבר טוֹב, ומי שאינו אומר מה שהמלך רוצה לשמוע, הוא מדבר רָע.

כשאחאב פנה אל 400 הנביאים הוא שאל את שאלתו בגוף ראשון יחיד:

הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל?

כשפנה באותה שאלה אל מיכיהו, דיבר ברבים, כאילו את השאלה שואל גם יהושפט המאמין בה': הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם נֶחְדָּל? אולי בזכות יהושפט הצדיק, היום תנבא טוב, תגיד את מה שאני רוצה לשמוע.

מיכיהו לא השתכנע  מדברי השליח, וַיֹּאמֶר, מִיכָיְהוּ:  חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי, אֹתוֹ אֲדַבֵּר, כפי שענה בלעם כשבקשו ממנו לקלל את ישראל. אך מיכיהו לא עשה את מה שהבטיח, אלא חזר על נבואת 400 הנביאים שניבאו לפניו.

יתכן שמיכיהו רצה לרצות את אחאב, או את יהושפט, או את הסריס, ולכן ענה וברך: עֲלֵה וְהַצְלַח, רש"י: לא אמר לו בשם ה'. מצודת דוד: מעצמו אמר לו בברכה, הלואי שתצליח וימסרם ה' בידך, או שאמר בלעג והיתול, בסגנון נביאי הבעל.

וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ, רש"י: הלואי ייתן ביד המלך. יהושפט חשד בתשובה הזאת.

למה? מצודת דוד: ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה' עלה והצלח, השכיל לדעת שאין זה דבר ה', והיה מסתפק אם אמר מלעג? (או) אם אמר בברכה?

ואולי משהו בשפת הגוף של מיכיהו, או טון הדיבור שלו, או העובדה שלא הזכיר את רמות גלעד, הפכה את "נבואתו" ללא אמינה.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, (כנראה יהושפט) עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ: מצודת דוד: אני משביעך עתה.. כי אם עד כמה פעמים, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה'.. ולא מעצמך (תגיד) בברכה.

אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי, רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'. נראה שיהושפט התעקש לבדוק האם באמת שמע נבואה, או שאמר דברים בטלים כדי לרצות את אחאב.

ואם אחאב שאל זאת, למה שאל? אולי כי מיכיהו חזר מלה במלה על דברי נביאי השקר, כך שהיה ברור שזו תשובה צינית.

מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה: (נביא אמת, ועכשיו מנבא את האמת), וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי, מצודת דוד: במראה הנבואה, אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים, מצודת ציון: מפוזרים. אֶל הֶהָרִים, מצודת ציון: על ההרים. כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה; מצודת דוד: להנהיגם יחד.

וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּהרש"י: אתה לבדך תמות במלחמה, כנאמר (פסוק לא): לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו! ואף על פי שנאמר (כ מב): ועמך תחת עמו, טיפה שיצאה מאותו צדיק מיכיהו, שהכהו חברו הכה ופצוע, הייתה כפרה על כל ישראל: כך מפורש באגדה (ירושלמי סנהדרין י ה).

לא יהיו מנהיגים לצבא בעת הקרב, לא יהיה מי שייתן פקודות, הצבא יתפרק ויתפזר, אך החילים יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם, מצודת דוד: אחאב מלכם ימות, והעם ישובו בשלום.

יח וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל יְהוֹשָׁפָט: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, לוֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב,

מצודת דוד:  רצה לומר, מפני השנאה יאמר כן, ולא דבר ה' הוא,  כִּי אִם רָע.אחאב זלזל בנבואתו וייחס את דברי הנבואה לשנאה אישית של הנביא כלפיו.

בשל אמירה זאת, הנביא התפרץ והתנבא שוב: שְׁמַע דְּבַר ה', רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, מצודת דוד: לכן – רצה לומר, הואיל וחשדתני בזה, אפרש לך מוצא הדבר, ותשכיל לדעת שהאמת אתי.

בכל התנ"ך יש רק 6 סיפורים על מה שקורה בפמליה של מעלה. מאיר וויס (חוקר) טען שכשנפתח הווילון וניתן להציץ למה שקורה למעלה, מה שרואים זה רק מראה המשקפת את מה שקורה למטה. כיסא ה' מקביל = לכיסאות המלכים.

בנבואתו, מיכיהו, תאר את חצר המלך אחאב ולא את מה שקורה בשמים.

וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.  רש"י: וכי יש שמאל למעלה, והלא נאמר (תהילים קיח טז) ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.. אלא .. מימינם מלמדים זכות, משמאלם מלמדים חובה (מדרש תנחומא שמות יח).

צבא השמים = נביא האמת.

כ וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב, מצודת דוד: על כי נגמר הדין לחובה, אמר מי יפתנו לעלות למלחמה, לקבל שם העונש. (וכל הדברים האלה נאמרו במשל, להסביר את האוזן, כדרך מנהגי בני אדם), וְיַעַל, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. מצודת דוד:  מי מהם אמר באופן זה ומי באופן אחר.

כא וַיֵּצֵא הָרוּחַ, רוּחַ = 1. אחד מהמלאכים, 2. תמונה גשמית.

רוּחַ – רש"י: רוחו של נבות (סנהדרין פט א), שהתנדב למשימת פיתוי אחאב.

וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר; אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, בַּמָּה? איך יפתה את אחאב?

כב וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, מצודת דוד: אני אדבר שקר בְּפִי, כָּל נְבִיאָיו; להבטיחו על ההצלחה. למה מיכיהו ניבא נבואת שקר בפעם הראשונה? כי זה מה שהרוח (המפתה) שמה בפיו.

וַיֹּאמֶר, תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, מצודת דוד: בזה תפתה אותו, וגם תוכל לו.

כג "נביאי" אחאב יתנבאו נבואה שקר, והם יגידו: מלכים א כב: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְעַתָּה, הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר, מצודת דוד: בהשגחה בא הדבר.  

בְּפִי, כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה; וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה. מצודת דוד:  אבל ה' דבר עליך רעה כאשר אדבר אני בשם ה'.

איזו שיטה זו לפתות את אחאב כדי להפילו? כתוב על ה': צדיק וישר הוא..

איפה הבחירה החופשית? איך ה' משתמש בשקר? אם כך אחאב לא אשם.

תשובה 1. הגמרא: חנון ורחום ארך אפים, סבלני כלפי החוטאים. אך בשעת סכנה, האשמים נענשים, ואחאב הלך לקרב, מקום סכנה.

ה' ישב על כס השיפוט, ובשעת הדין, היה קטרוג על אחאב.

מדה כנגד מדה: תשובה 2. מכיוון שאחאב ירש את נבות בעקבות משפט שקר, הוא ייפול בגלל משפט שקר.

בניגוד למזרח הקדום שייחס הכול להתנהגויות האלים, ביהדות האחראיות למה שקורה מוטלת על בני האדם והתנהגותם.

מיכיהו לאחאב: גורלך למעלה ייקבע לפי התנהגותך כאן.

למה אחאב בחר להקשיב לנבואה הראשונה? למה אחאב החליט לצאת למלחמה למרות נבואת מיכיהו? אחאב האמין שלטובת עם ישראל יש לשחרר את ערי הגלעד, ולמען מורל הצבא, רצה שחייליו ישמעו נבואות של הבטחת הצלחה.

או אולי כי היה מבולבל לא ידע מה לעשות!

ניסוי עם עכברים: העמידו על לוח משבצות שחור לבן, חשמלו רק את המשבצות השחורות, והעכברים עמדו רק על הלבנות, החליפו את הצבעים והם עמדו רק על המשבצות השחורות, כשהתחילו לחשמל חלק מהלבנות וחלק מהשחורות, הם הפכו אפתיים ולא עשו כלום, כי לא ידעו מה לעשות.

יש חידה ידועה על חדר שיש בו 2 אנשים, אחד דובר רק אמת ואחד דובר רק שקר, אם אכנס לחדר ואשאל שאלה, איך אדע אם ענה לי דובר האמת או השקר.

פה, אמר מיכיהו כולם דיברו שקר.

מיכיהו בפעם הראשונה אמר: תנצח.

מיכיהו בפעם השנייה אמר: תפסיד, וטען: קודם שיקרתי, אז אם אתה שקרן, למה להאמין לך? למי להאמין? רד"ק: מבוכה גדולה למאמין.

הנוכחים ראו את מבוכת המלך ואולי לכן צדקיהו דיבר שוב: וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה, וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי; וַיֹּאמֶר, אֵי זֶה עָבַר רש"י:  אי זה הדרך עבר, רוּחַ ה'  מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ.

 מיכיהו לא נשאר חייב ואמר: כה וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, מצודת דוד: ביום המלחמה תראה שכן יהיה, אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר, לְהֵחָבֵא. אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגוך. אתה נביא השקר תאלץ להתחבא מפני רודפיך.

מיכיהו פעל כאילו בניגוד לתוכנית של ה' כשגילה לאחאב שרוח נבות גרמה לנביאים לשקר לו. והוא אמר לאחאב את האמת: אל תקשיב לנביאי השקר!

אם אתה בוחר להקשיב לנביאי השקר, אתה חורץ את דינך.

אחאב חשש ממיכיהו והחליט לכלוא אותו: וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, קַח אֶת מִיכָיְהוּ, וַהֲשִׁיבֵהוּ, נראה שהסריס הביא את הנביא מהכלא, ועכשיו השיב אותו לשם, אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר; וְאֶל יוֹאָשׁ, בֶּן הַמֶּלֶךְ. כז וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא; וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, וּמַיִם לַחַץ, עַד, בֹּאִי בְשָׁלוֹם.

למה כלא אותו? כי אם המלך לא יחזור, מיכיהו יישאר בכלא כל חייו, ואחאב קיווה שהנביא ישנה כקוסם את נבואתו, וכך יישנה גם את המציאות, כדי לחלץ את עצמו מהכלא, אך מיכיהו לא שינה את נבואתו.

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא דִבֶּר ה' בִּי; מצודת דוד: רצה לומר, אז תאמר שמלבי אדבר, ולא מה'. וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם. מצודת דוד: אמר דברו להשמיע לכולם, ואמר שמעו עמים כולם, רצה לומר, כל השבטים.

 כי אחאב ייהרג במלחמה, ולכן מיכיהו רצה שכל השומעים יזכרו את נבואתו.

וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, רָמֹת גִּלְעָד. למרות נבואת מיכיהו, יהושפט יצא עם אחאב, לקרב נגד ארם.

אם נעקוב אחרי יהושפט לאורך הפרק נגלה שמשהו קרה לו, והוא השתנה:       1. תחילה דרש לשמוע את דבר ה', 2. דרש לשמוע עוד נביא, אחרי 400 הנביאים 3. כשאחאב השמיץ את נביא ה', הזדעק יהושפט: אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ, כֵּן, אסור לדבר כך על נביא ה', אך כשאחאב החליט בכל זאת להילחם בארם, יהושפט השתתק והביע בשתיקה את הסכמתו.

למרבה ההפתעה יהושפט גם לא מחא נגד שליחת הנביא לכלא, אולי מכבש הלחצים שהפעיל עליו אחאב, גרם לו לאמץ את דעת אחאב ולא את דעת מיכיהו.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט, הִתְחַפֵּשׂ בתרגום ה 70 כתוב: אתחפש. רש"י: להתחפש ולבא, אני אתחפש, אשנה בגדי מלכותי שלא יכירוני, שאם יכירוני יסורו אלי להילחם. וָבֹא בַמִּלְחָמָה, וְאַתָּה, לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ; שעליך, שלא מלך ישראל אתה, אלא מלך יהודה ועמך אין להם תגר. וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה כב

רק אחאב התחפש ויהושפט נשאר עם סמלי המלך.

וּמֶלֶךְ אֲרָם צִווָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ, לֵאמֹור: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל: כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְבַדּוֹ. כך "השיב בן הדד טובה" למלך שחנן אותו והסיעו במרכבתו. למה עשה זאת? מלך ארם חשב על סכנת אשור המתעצמת, ולא רצה לפגוע לא בחייליו, ולא בחיילים היהודים, ולכן בקש שיהרגו רק את אחאב, ואז הצבא יתקפל, הצבאות יישארו שלמים ויהיו מסוגלים להילחם בעתיד באשור.

בן הדד ידע שאם אחאב ייהרג, צבא ישראל ייכנע, והמלחמה תפסק.

נראה שמרכבת יהושפט הייתה מעוטרת בסמלי מלכות, והחיילים היו בטוחים שאחאב יושב בה, לב וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט, וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, מצודת דוד: רצה לומר, אין זה הדיוט כי אם מלך ישראל הוא, וזהו על שראוהו בלבוש מלכות. וַיָּסֻרוּ עָלָיו, לְהִלָּחֵם;

וַיִּזְעַק, יְהוֹשָׁפָט. רש"י: להקב"ה. מצודת דוד: לאנשיו לבוא לעזרו.

רוב הזמן יהושפט התנהג כצדיק, אבל התנהגותו בסוף גרמה לו להיענש ולהיות, ולו לרגע, בסכנת חיים: וַיִּזְעַק, יְהוֹשָׁפָט. וכשזעק לה', נמחל לו ויצא מכלל סכנה: וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ, וַיְסִיתֵם אֱלֹוקִים מִמֶּנּוּ, (דברי הימים, יח 31).

לג וַיְהִי, כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב, כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הוּא; מצודת דוד:  ראו אשר אנשי יהודה לבד באו לעזרו, ומזה ידעו שאין זה מלך ישראל. וַיָּשׁוּבוּ, מֵאַחֲורָיו, כשהתקרבו חיילי ארם וראו שזה שבמרכבה הוא לא אחאב, הם הניחו לו.

אחאב נקט בכמה אמצעי ביטחון: 1. השאיר את מיכיהו בכלא. 2. יהושפט ענד את סמלי המלוכה. 3. אחאב התחפש לפני הקרב, אך מה קרה?

וְאִישׁ, רש"י: זה נעמן שר צבא ארם, שנפגוש בו שוב במלכים ב'. או יהושפט.

מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻומּוֹ, מצודת דוד: בתמימות, שלא נתכוון לאחאב, רש"י: לא ידע שהוא מלך ישראל, מצודת דוד: שהרי לא היה ניכר (היה מחופש).

וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.. כדור תועה.

דווקא יהושפט, שלבש את בגדי מלכותו, וארם טעו לחשוב שהוא מלך ישראל, ניצל ממוות, ואילו אחאב, שהתחפש, נפגע מחץ שנורה כלפיו באקראי.

מות אחאב: מלכים א כב, אי אפשר לברוח מגזרת ה'.

אולי אחאב קיווה שיהושפט ייהרג במקומו, אבל זה לא קרה.

המזל והשכל הלכו בכביש, המזל נשכבה באמצע הכביש, והשכל בצד כראוי, נהג ראה שמישהו שוכב באמצע הכביש, סטה והרג בטעות את השכל.

איש ראה שמלאך המוות מסתכל לעברו, לקח סוס ודהר הכי מהר למקום רחוק, ושם פגש את מלאך המוות שאמר לו: אמרו לי לחכות לך פה, והתפלאתי לפגוש בך שם.

וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, מצודת דוד: הוא המוליך את הרכב, הֲפֹךְ יָדְךָ לשוב לאחור.  וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי.  נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שהוכה, שלא יבעית אותו, וְיִוָּדַע לכולם וינוסו מן המלחמה.

 לה .. וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד, מדוע אחאב לא ציווה לפנות אותו לקבלת טיפול רפואי. כך היה אפשר היה לעצור את זרימת הדם ולהציל את חייו? רש"י: "מתחזק ועומד, כדי שלא יכירו ישראל במכתו, ויברחו, ותחילת נפילה, ניסה.

מצודת דוד: מתחזק לעמוד במרכבה מול ארם, שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם.

אחאב נזקק לעזרה כדי להישאר עומד במרכבתו. יתכן שקשרו אותו לדופן הַמֶּרְכָּבָה, (כדי שיצליח לעמוד) נֹכַח אֲרָם; כי ברגע שאחאב היה מפונה, המורל בצבא ישראל היה נופל וחיילי ארם היו מנצחים.

אחאב סיים באומץ את חייו: הוא הבין שאם ייפול, העם ייבהל, ולכן נשאר לעמוד פצוע עד סוף היום, וזה מזכיר מאד את יומו האחרון של שאול.

מות גיבורים: יהושפט ברח, אך לזכות אחאב יש לציין כי ביומו האחרון, בעודו  פצוע קשה, מתוך אחריות לאומית, לא עזב את הקרב אלא נשאר מָעֳמָד זקוף בַּמֶּרְכָּבָה עד הערב בעודו מאבד את דם, כדי לעודד את חייליו שהמשיכו להילחם. 

חז"ל מציינים גבורה זו של אחאב שעלתה לו בחייו. לפי פרוש רד"ק, נראה שלמרות מותו במלחמה של אחאב, מנהיגותו ואחריותו הלאומית, מנעה תבוסה כואבת מול ארם.

ותעלה המלחמה, נתחזקו מערכה מול מערכה. אחאב המשיך להילחם למרות שידע כי ימות בקרב, כפי ששמע מהנביא.

המלך העומד החזיק מעמד עד הערב, ומנע את מפלת צבאו, והקרב הסתיים ללא הכרעה. אחאב הפגין אומץ, אהבת ישראל ועזות נפש.

וַיָּמָת בָּעֶרֶב, לה-לז. מת מאיבוד דם, (רש"י). וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב.  מצודת דוד: אמצעות מקום העמוק שבו. בערב החיילים יכלו להתפזר בלי להיכנע.

זו הייתה המלחמה השלישית נגד ארם. אחאב לחם בגבורה נגד בן הדד. נפלו 135.000 ארמים. יהושפט ניצל. אחאב מת, אבל רוב חייליו ברחו בשלום.

 ואז …. וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה (רב סרן שמועתי), "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹור: אִישׁ אֶל עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ. מצודת דוד:  ולא ילחמו עוד על כי מת המלך.

בחושך נסוגו חיילי ישראל בבטחה, וללא חללים נוספים, כפי שניבא מיכיהו: לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה, יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם (יז). הגמרא אומרת שמלכתחילה לא היה לאחאב חלק בעולם הבא, אבל מיתתו כיפרה על חטאו והוא זכה לעולם הבא. מהרש"א: "שנפילתו ומיתתו שנהרג שם – היא כפרתו".

חז"ל גינו את אחאב, אבל הוא נחשב בעיניהם למלך חשוב וחזק.

לז וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, בְּשֹׁומְרוֹן. אחאב מת בשומרון, עיר הבירה שהקים אביו עומרי. וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן,

                                         וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן.

במה זכה אחאב לכך שיקברו אותו בשומרון? מפני שמסר את נפשו באומץ למען שלום חייליו, ועל כך היה ראוי לקבורה מלכותית בעיר בירתו.

רבי עקיבא: ומה אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב"וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם" כך זכה למספד גדול(בבלי, מועד קטן כח ע"ב).

מותו המכובד של אחאב, היה מלווה בביזיון והשפלה:  לח וַיִּשְׁטֹוף אֶת הָרֶכֶב, מצודת דוד: מוליך הרכב שטף ורחץ את הרכב מדמו במי הברכה, ושתו הכלבים את דמו המעורב במי הברכה.

 עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, רש"י: ואומר אני, ששם נהרג נבות, שהרי אמר הנביא במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות וגו'. וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ .. כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר: בדרך כלל היה כתוב: כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. למה פה הנוסח קוצר? כי הייתה יותר מסיבה אחת למות אחאב:

1. אחרי הקרב נגד בן הדד, אחאב חמל עליו והשאיר אותו בחיים (כשאול), וַיֹּאמֶר אֵלָיו, (הנביא:) כֹה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ. הנביא ניבא, שאחאב ישלם בחייו בגלל שחמל על בן הדד.

2. רצח נבות. כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם יָרָשְׁתָּ? וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו (אתה אליהו) לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. (מלכים א כא 19).

ביזוי כנגד ביזוי: כפי שאתה ביזית את נבות ורצחת אותו בסקילה, כך המוות שלך יהיה מבוזה, ואם זה לא מספיק, תבוזה לאחר מותך בדרך נוספת:

וְהַזֹּנוֹת, רָחָצוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר: 1, מצודת דוד: נשים הזונות הרוחצות במי הברכה, רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב.

2. אולי חיכו עד שהזונות גמרו להתרחץ, ובינתיים הכלבים לקקו את הדם.

3 רש"י: וכלי הזיין רחצו שם מן הדם, כך תרגם יונתן: ורבותינו אמרו סנהדרין לט ב.

4. וְהַזֹּנוֹת, רָחָצוּ יתכן שהכוונה לזנוני איזבל. (מלכים ב ט 22) וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים?

יתכן שחלק מהעבודה הזרה שהנהיגה איזבל היה נגוע בפריצות, והפסוק מכוון לכך שהביזוי בכך שהכלבים מלקקים את דמו של אחאב, נעוץ בזה שאפשר זאת.

5. רש"י:  אחאב מצונן היה, ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו.

כך בוזה אחאב כפי שניבא אליהו, ואף למעלה מזה. אך הוא נקבר כמלך.

תחפושות: בקרב נגד בן הדד, הנביא התחפש לפני שמסר לו את הנבואה על סיום מלכותו.

בקרב האחרון נגד בן הדד, אחאב החליף את בגדי וסמלי מלכותו והתחפש לחיל פשוט, ויהושפט הסכים להמשיך לנסוע במרכבת המלך, והיה עלול להיהרג במקום אחאב.

לאחאב היה תאבון גדול: יש קשר בין זה שאחאב חמד את כרם נבות, ולפני מותו חמד גם את רמות גלעד. 1. בראשונה חמד כרם 2. בשני חמד שטח.

אחאב שחמד את כרם נבות ואת רמות גלעד, הצליח לשכנע מישהו לעזור לו: בראשונה איזבל השיגה לו את הכרם.

בשנייה הצליח לשכנע את יהושפט לצאת אתו למלחמה ואף במרכבת המלך.

הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ומצד שני כתוב:

על 3 דברים העולם עומד: על הקנאה, התאווה והרחמים.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, (בית פאר, בניגוד: "ולא ירבה לו זהב") וְכָל הֶעָרִים, אֲשֶׁר בָּנָה:  הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים, עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב, עִם אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו. 

עמרי ובנו אחאב, ייסדו שושלת ששלטה במאה ה- 8 לפני הספירה. שושלת זו שלטה 4 דורות במשך 48 שנים, מתוכן אחאב מלך בישראל 22 שנה.

"אחאב, ואיזבל אשמים בנפילת ממלכת ישראל:

ממלכת ישראל הייתה תמיד גדולה צפופה עשירה וחזקה ממלכת יהודה. אמנם ממלכת יהודה הייתה יציבה יותר ותמיד שלטו בה מלכים מבית דוד, בעוד שבממלכת ישראל היו הפיכות ושלטו בה מספר שושלות.

ירמיהו ניסה להסביר את חורבן ממלכת ישראל והאשים את מי שהכניס עבודה זרה לממלכה, כאחד מהגורמים לחורבן. אחאב אמנם היה מלך חזק, אבל זה לא הרשים את התנ"ך, והוא סיפר רק על מה שממנו ניתן לנו ללמוד, כיצד צריך לנהוג (או לא לנהוג) מלך בישראל, ולכן לא תיאר את כל מלחמות אחאב וניצחונותיו.

מצב ממלכת ישראל היה שפיר, ומבחינה בינלאומית היו יחסים טובים עם המדינות השכנות בזכות הבריתות וכן יחסי ישראל ויהודה היו בשיא, ומבחינה כלכלית המצב היה שפיר הרב שרלו. אך בישראל עבדו לבעל.

בבבלי (סנהדרין קב עמ' ב), ניתן למצוא, לצד הגנאי, דרשות בשבחו של אחאב, כגון: 1. "מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה? מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות", מחמד עינו

2. "אחאב = אח לשמים, ואב לעבודה זרה" (שם).

חז"ל כתבו כי בימי אחאב היו "נוצחין". כלומר הם היו מודעים לכושר מלחמתו. חז"ל אמרו שבמלחמות דוד נפלו חיילים רבים, ואילו במלחמות אחאב היו מנצחים עם מעט נפגעים. מדוע? כי לא דיברו לשון הרע. חז"ל: אחד מגורמי הניצחון באותם ימים הייתה האחווה הפנימית ששרתה בין הישראלים, שלא היו בהם מלשינים ולא הלשינו על עובדיהו שהחביא זמן רב מפני איזבל הרצחנית 100 נביאים במערות. (דברים רבהפרשה ה'פסקה י)אך בימי דוד היו רבים מלשינים לשאול, על מקום המצאו של דוד, ושאול, ניצל את המידע, כדי לרדוף את דוד.

ולמה זכה אחאב לנצח? ואיך זכתה שושלת זו לכהונה ארוכה ולהצלחה מדינית?

1.    יצא לחפש חציר לבהמותיו.

2.    אחאב ידע לחזור בתשובה, גם אם חלקית.

3.    הקריב את חייו בגבורה כדי שישראל לא תובס.

בתלמוד: ר' לוי, היה דורש בגנותו של אחאב במשך 6 חודשים, עד שנגלה אליו אחאב בחלומו ותבע את עלבונו. בעקבות זאת דרש ר' לוי 6 חודשים נוספים – בשבחו והאשים את איזבל בהדחתו לחטא.

אחאב זכה לאזכור במספר הפרקים הרב ביותר בספרי מלכים ודברי הימים מכל מלכי ישראל האחרים, אבל הוא היה אחד המלכים השנואים בתנך, סמל לעוול ושחיתות שלטון.

חז"ל אמרו 3 מלכים שלטו בכיפה: אחאב, אחשוורוש ונבוכדנצר, (מסכת מגילה), מכאן שחז"ל, גם 1000 שנה לאחר מותו זכרו את היקף שלטונו הרחב.

כשאחאב עלה לשלטון, הוא הגן על עיר הבירה שלו, שומרון,  מפני חיילי ארם, וכשמת, נלחם ברמת הגולן, וזה מראה עד כמה הצליח להגדיל את ממלכתו, ולחזק אותה.

בקרב קרקר ב- 853 לפה"ס בהנהגת אחאב, הצליחה הקואליציה לבלום את אשור למשך כ- 10 שנים. קרב קרקר התקיים בתחום גבולות סוריה, לבנון וירדן של היום.

הקרב לא נזכר במקרא, אך אחאב העמיד לרשות הקואליציה שהוקמה להילחם נגד האיום האשורי של שלמנאסר שבא ממזרח, 2000 מרכבות, ו- 18% מכלל החילים וזו הפעם היחידה שאשור נוצחה.

לפי מקורות אשורים ומואבים מתברר שאחאב היה מצביא גדול וניצח במלחמות וקרבות רבים. בשל אופיו ומעמדו השלילי ניצחונותיו כמעט ואינם מוזכרים במלכים. (אלמקייס יאיר, ראש מדרשת שומרון, בכנס ארכיאולוגי במבוא דותן),

בתנ"ך מוזכר לעיתים קרובות כי היה עובד לבעל ולאשרה,

סַר וְזָעֵף (כ' 43 כא 4),

וַיִּקְרַע בְּגָדָיו,

וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ,

 וַיָּצוֹם;

 וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק,

וַיְהַלֵּךְ אַט, (כא 27),

 וַיִּשְׁכַּב, עַל מִיטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו,

וְלֹא אָכַל לָחֶם, (כא 4.

נבוך (20).

אך אחאב גם עשה:

1. בנה את יריחו, מגידו וחצור,

2. הגדיל את הסחר,

 3. הרחיב את תחום ישראל,

 4. חיזק את השליטה במעברות הירדן,

5. ביצר את המדינה,

6. שיפר את אכיפת החוק,

7. הביא שגשוג לממלכה.

אחאב הצליח להרחיב את גבול ישראל ולנצח במלחמות וקרבות שונים. היכה את מלך ארם פעמים. מלחמותיו לא מפורטות בתנ"ך בשל השנאה אליו, על זה שתמך באיזבל ועזר לה להכניס את עבודת הבעל לישראל. 

הדפסה
אימייל
וואטצפ

מאמרים נוספים

שמואל א' פרק כ"ד

מערת עין גדי: פרק כד א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּידוּ לוֹ, לֵאמֹור, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. התנ"ך לא מספר כיצד התגבר שאול על

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרקים כ"א -כ"ג

פרק כא א  יונתן ידע שדוד ימלוך אחרי שאול אביו ולא הוא, "וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ פסוק

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק כ'

פרק כ א שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד שהתחבא אצל שמואל. דוד מאוים: וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה, מצודות: דוד ניצל את הזמן ששאול התנבא כדי לברוח מניות שהייתה

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ט

פרק יט 1  וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, פה נקרא לפתע: יְהוֹנָתָן, כל פעם שיונתן התחבר לדוד, נוסף שם השם לשמו.

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ח

פרק יח דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; מלבי"ם: זה קרה כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראש גלית בערי ישראל.  וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.  מתי הכיר

המשיכו לקרוא »

האתר מתעדכן מידי שבוע במאמר חדש

דילוג לתוכן