פרק יט בספר מלכים א'

מלכים א פרק יט, א וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, מצודת דוד:  בהורדת (נס) האש והגשם. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים, בֶּחָרֶב.

פעמים: אֵת כָּל = מבטא התרגשות.

אחאב לא  אמר: את כל אשר עשה ה', אלא אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, אולי ראה בזה מאבק בין נביאים, ולא בין ה' לבעל.

איזבל לא ענתה אך אחאב תיפקד בין 2 אנשים חזקים: אשתו והנביא.

למה סיפר לאיזבל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ?

1. אחאב זימן את נביאי הבעל להר הכרמל ועתה חשש שאשתו תאשים אותו ברצח נביאיה.

2. כמו במשפט נבות, אחאב סרב ללכלך את ידיו, והעדיף שאת העבודה המלוכלכת תעשה איזבל.

3. אליהו עכשיו גיבור האומה שהביא גשם, ולא כדאי לצאת נגד מי שהעם תומך בו.

4. זה אליהו שרצח את נביאי הבעל, אני לא אשם. אחאב לא רצה שאשתו תחייב אותו לצאת נגד מי שהפך לגיבור ישראל.

מלחמת איזבל באליהו: איזבל לא יכלה להסכים שאליהו יבוא מאי שם ויהרוג את כל כוהני הבעל. בתור מלכה היא אינהלא מהרשתה לעצמה להפסיד לכוהן

ולכןהיא מאימת: ב וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ, אֶל אֵלִיָּהוּ – ואיימה: כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹוקִים, וְכֹה יוֹסִיפוּן, רש"י: כמו שעשית לנביאי הבעל.

כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ, כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. (מל"א יט 2). היא הודיעה לו: מחר אתה מת!

מה זאת אומרת? שהמשטרה, הצבא ובתי המשפט נשמעו לה.

איזבל איימה על אליהו: "כה יעשון אלוקים וכה יוסיפון כי מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם", (מל"א יט 2). מדוע לא הרגה אותו מיד, אלא הזהירה אותו?

1. היא הרגישה שהעם עם אליהו,

 2. חששה מדעת הקהל, והעדיפה שאליהו יברח וכך תפטר ממנו.ואכן אליהו ברח. (כ"ב, א).

3. כוחניות: תרגום ה- 70: אם אתה אליהו, אני איזבל.

4. התארגנה לקראת משפט מבוים, והייתה זקוקה לזמן, (ע"פ רד"ק).

גישה שילוחית: אליהו מסר את נפשׁו למען העם, התעקש, התאמץ והשקיע כדי להביא מהר גשם לעם. אך איזבל איימה לקחת את נֶפֶשׁ אליהו תחת נפשות נביאי הבעל שהרג, לכן אליהו ברח: וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וביקש מה' לקחת את נפשׁו.

אולי ה' עוד רצה לבדוק אם החזרה בתשובה של העם אמיתית.

אליהו היה נסער מהצלחתו בהר הכרמל והיה בטוח שעקב העובדה שאחאב, קיבל את ה' עם כל העם, איזבל תתקפל. זה לא קרה!

עוד לא יבשו בגדיו מהגשם, עוד לא התקררה שמחתו מהנסים בהר הכרמל, וכבר נאלץ לברוח מאיזבל.

הפער הזה בין תחושת ההצלחה שחש במעמד הר הכרמל, כשכל העם קרא: ה' הוא האלוקים, ובין המלכה הרודפת אחריו כדי לרצוח אותו, ואף אחד לא קם להגן עליו, הרפתה את ידיו.

אליהו הבין שהאיום של איזבל מסמל את העובדה שהיא תחזיר את כל העם לעבודת הבעל והוא התייאש מכוחו לשנות את ההעם.

מאוכזב 1: אליהו התאכזב מכך שאיזבל נשארה מלכה ואיימה עליו.

2. אליהו ציפה שהעם ימרוד באיזבל, אך העם, שהתפזר, היה כעדר ללא רועה, הם חזרו איש לביתו והשלימו עם מלכות איזבל.

3. התאכזב מעצמו, ומחוסר יכולתו להשיג השג בר קיימא, וחשב שאם איזבל נגדו, גם העם יצא נגדו ולא טוב שימשיך כנביא.

אחרי נס האש בהר הכרמל, אליהו היה צריך להישאר עם העם ולהדריך אותו בעבודת ה', אך אליהו העדיף לרוץ עד יזרעאל לפני מרכבת אחאב, כדי להראות לאחאב שאם יעבוד את ה', הוא יהיה לעבדו הנאמן.

אליהו בהר חורב ג וַיַּרְא, מצודת דוד:  ראה עצמו בסכנה, או היה ירא. אליהו חשש מאיזבל. לקח את האיום שלה ברצינות, והחליט לברוח.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, כדי למלט נפשו. יתכן שאליהו לא כ"כ חשש לחייו, אלא שלא הסכים לכך שהריגתו תתפרש כניצחון לבעל.

וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע, הגבול הדרומי המיושב, אֲשֶׁר לִיהוּדָה  – ואינה (תחת) ממשלת אחאב. אליהו פעל תמיד רק בממלכת ישראל.

כשיצא ממלכת ישראל ליהודה, יצא מתחום שיפוטה של איזבל.

החליט להתפטר. וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ, שָׁם. נטש את נערו בבאר שבע, והוא פנה אל המדבר הריק והשומם, מתרחק מאיומי איזבל.

ד וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר, חשש שגם בממלכת יהודה, איזבל תשיג אותו.  דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד, לחסות בצל. גם הגר יצאה עם בנה למדבר, והשליכה את בנה (לצל ש)תחת אחד השיחים, כדי לא לראות במותו, אחר ראתה באר מים, כמו שאליהו קיבל מים מהמלאך.

בסופו של דבר, ישמעאל הורחק, ויצחק נבחר למקבל ברכות אברהם.

וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ, לָמוּת, מצודת דוד: שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים. יש ניגוד עצום בין התרוממות הרוח בפרק הקודם ובין הנפילה לתהום הייאוש בפרק זה.

ערך חשבון נפש. וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, בלי שליחותי, אין טעם לחיי. כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹותָיי. לא הצלחתי  יותר מאבותיי ולא ניצחתי את איזבל.

מצודת דוד: הנה נחשבים לי ימי למרובים, ואין לי חפץ בהם, קח נפשי.

אם רצה למות (כמו יונה). למה ברח מאיזבל? הרי היא רצתה להרוג אותו? אלא לא רצה לתת לה להרגיש מנצחת.

וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, (גם יונה ברח אל השינה) תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; נרדם וקיווה לא להתעורר. הִנֵּה זֶה, מצודת דוד:  מיד כשישן בא אליו מַלְאָךְ (גם איזבל שלחה מלאך להזהירו) מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, להקיצו משנתו, (מלאך נראה גם להגר ברגע הקריטי). וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. ו וַיַּבֵּט, חיפש כי לא היה לו אוכל.

וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁותָיו מצודת ציון: סמוך לראשו, עֻגַת (עוגה = עגול)  רְצָפִים = אפויה על גבי גחלים. רְצָפִים = גחלים. רְצָפִים = פיתה שנאפתה על גחלים, ולא העוגה שמרי אנטואנט הציעה לאכול, לעניים שאין להם לחם.

אמר רבי שמואל בר נחמן: רְצָפִים – רצוץ פיו של מי שמלשין על בָּנַי.

אכל אוכל שקיבל מהמלאך בדרך נס. בתחילה העורבים האכילו את אליהו, אח"כ האלמנה מצרפת, ועכשיו המלאך.

אוכל מסמן חיים. וְצַפַּחַת מָיִם (חיים במדבר).

וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב, גם עשו אכל, שתה ובזה את הבכורה, והפך את יעקב לבכור, הזכאי לקבל את ברכות אברהם ויצחק.

וַיִּשְׁכָּב המלאך האכיל אותו כדי שיחזור לשליחותו, אבל הוא חזר לישון.

כיונה שנרדם בסערה. גם ירמיהו ומשה ביקשו פעם את נפשם למות.

וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. אכל כצו המלאך אך חזר לישון, כי רצה להתחמק מהמשך המשימה.

שינה מסמלת מוות, בעיני מי  שהתפטר מתפקידו ומאס בחייו.

ז וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל: כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ.
מצודת דוד: רצה לומר, הדרך שאתה רוצה ללכת בה, היא מרחק רב מפה, ולא תמצא מה לאכול, ולזאת קום ואכול שוב, וממנו תשבע זמן רב.

לעומתית רש"י. רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ.	שליחית, רד"ק. רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ.
"אתה חייב ללכת. חזור, ושנה דעתך מדין לרחמים". אליהו מיואש מהעם. העם מקולקל.	"חזור, כי אתה ראוי בעיני ה'. עוד לא סיימת את תפקידך".אליהו מיואש מעצמו. הוא במשבר.

ח וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; הוא בא להתפטר משליחותו כנביא, אך וַיֵּלֶךְ, התפטרותו לא התקבלה והוא ציית להוראה ללכת.

וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ, מזכיר את הליכת אברהם לעקידת יצחק, וגם הוא השאיר את נערו, כמו אברהם שאמר לנעריו: שבו פה, ושניהם הגיעו לבאר שבע.

בסוף העקידה אברהם קיבל מה' את הבטחות הזרע והארץ. ניסוח פרק הבריחה של אליהו מאיזבל, מרמז על אברהם, יצחק ויעקב, והבטחת הזרע והארץ לבני ישראל לעד, כך שגם אם ישראל חוטא, ה' לא יכחידם.

המלאך רצה שישוב אל עם ישראל בצפון, והוא אמנם הלך, אבל בכיוון ההפוך מזה שצווה המלאך, הלך דרומה להַר חֹרֵב.

שליחית: ה' אותת לו: אתה כן יותר טוב מאבותיך, אתה כמו משה רבינו.

לעומתית: אליהו היה קנאי לתורת משה, לכן ה' זימן אותו להר שעליו קיבל משה את התורה, הוא נשלח להר חורב, שם יצטרך ללמוד שתורת משה דוגלת גם ברחמים.

משה הביא 10 מכות למצרים, וקרע את הים, וכשירד מההר ראה עגל זהב, ולא התייאש מהעם כאליהו, אלא התפלל לסליחת ה' על חטאי העם.

וַיֵּלֶךְ בְּכֹוחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, שוב כמו ילד מציית, אליהו הלך ע"פ צו המלאך.

40 יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. צם 40 יום כמשה רבינו על הַר הָאֱלֹוקִים, עַד הַר הָאֱלֹוקִים, חֹרֵב. מצודת דוד: עד בואו להר חורב.

ט פה בני ישראל הפכו לעם ישראל, פה משה וב"י כרתו ברית עם ה', פה קיבלו את התורה, פה שבר משה את הלוחות לאחר חטא העגל.

מכיוון שהם עזבו, לדעת אליהו, את מצוות התורה, הוא בא, למקום שבו הפכו לעם, לסיים את תפקידם כעם הנבחר, לאחר שגם הם חטאו בעבודת הבעל. וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה, הידועה, רש"י: היא נִקְרַת הַצּוּר (שמות לג כב) שעמד בה משה (מגילה יט ב), (בהר סיני), וַיֹּאמֶר ה', (למשה) הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל הַצּוּר כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר.

אתה מוצא שמשה ואליהו שווים זה לזה:

משה

אליהו

משה נקרא איש האלוקים,משה קבל שליחות בחורב,משה ברח מפרעה שביקש להורגו,משה נתכלכל ע"י אישה: קראן לו ויאכל לחם, כינס את העם לפני מתן תורה.משה נכשל ושאל את ה': למה זה שלחתני?משה צם 40 יום.וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.מתן תורה מתוך אש, ברקים ושופר.לוחות ראשונות נשברו.משה קיבל לוחות שניים.וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו,משה מינה את יהושע לממשיכו.יהושע יכניס את העם לארץ.משה הסתיר את פניו מפני ה'.משה לא זכה להיכנס לארץ המובטחת.התפלל: אם כך את עושה לי הרגני נא הרג.חצה את ים סוף ביבשה.ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד 6-5 ).משה גאלם ממצרים :עתה לכה ואשלחך אל פרעה" (שמות ג),וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר;

נקרא איש האלוקים,אליהו הלך עַד הַר הָאֱלֹוקִים, חֹרֵב. אליהו ברח מאיזבל שביקשה להורגו,ואליהו נתכלכל ע"י הצרפתיתכינס את העם לפני מעמד הר הכרמל.אליהו ניצח בהר הכרמל והתייאש מאיזבל.וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה..40 יום ו 40 לילה.לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, דברים ט 6ה' הסביר לא באש, ברוח, בקול גדול.צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר ה' שאל פעמים את אליהו: מה לך פה?אליהו מינה את אלישע לממשיכו.אלישע ינהיג את העם מתוך תקווה.אלישע הליט את פניו באדרתו.ה' לא הרג את אליהו כבקשתו, שלחו צפונה.אליהו התפלל: 'קח נפשי'.חצה את הירדן ביבשה.לא ידע איש את קבורתו, עלה השמימה.ואליהו עתיד לגאלם,  שנאמר, "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. וַיָּבֹא שָׁםאֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם; מלכים א יט

מדמים את אליהו למשה: 2 נביאים עמדו לישראל: משה ראשון ואליהו אחרון. משה התבקש למנות את יהושע, ואליהו התבקש למנות את אלישע. משה ואליהו שניהם גאלו את ישראל, בשליחות ה'.

אליהו התבקש למנות לו מחליף.	משה, התבקש למנות לו מחליף.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, את הדממה, הבין שכבוד ה' עובר וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, לבל יראה את ה',	בָּהָר (סיני), קיבל 2 לוחות הברית. וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד עָבְרִי. (שמות לג 21). וַיִּקְרָא, ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן (שם לד 6). כמשה (שם ג ו) וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ.

אבל משה סינגר על העם באזני ה', ואילו אליהו קיטרג על העם.

וַיָּלֶן שָׁם; לינה – שהות הנודד בלילה ללא שינה, כלומר זו לא המשך הבריחה שלו.

"מה לך פה אליהו"? כ"איכה"? "אי הבל אחיך"? להיכנס בדברים. והרי ה' שלח אותו לכאן? אלא נכנס עמו בדברים. "מה לך פה אליהו"? שאלה מרגיזה: הרי ה' אמר לו לבוא לפה ועכשיו הוא שאל אותו מה לך פה?

המלבי"ם: טרוניה של ה' לאליהו: מה לך פה? הלא אתה צריך להימצא בעם ולהוכיח ולנבא.

רלב"ג: ה' שלח את אליהו כדי שיבקש רחמים על ישראל, לא שיתפלל להשחיתם על רוע מעלליהם.

המצודות: כי חפץ חסד ה' ולא יעיר כל חמתו לבוא ברוח וברעש ובאש.

 י וַיֹּאמֶר (אליהו) קַנֹּא קִנֵּאתִי: עצרתי המטר, על אשר עזבו בריתך. לעומתו משה: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל יא וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוקָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ…שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ!

מצודת דוד: מקנא הייתי קנאת ה', להרוג נביאי הבעל, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כל מה שאני יודע זה להיות קנאי, לַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת,

תמיהות לאליהו: 1. אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, כמו שנאמר למעלה (יח ל) וירפא את מזבח ה' ההרוס, אבל אליהו אמר: מִזְבְּחֹתֶיךָ, ברבים.

 2. וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; אך כתוב שאיזבל, היא שהרגה את נביאי ה', ולא העם.

3. וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, אבל היו 100 נביאים שהוסתרו במערה ע"י עובדיה. ואליהו לא הזכיר את עובדיהו, שסיכן את חייו כדי להציל אותם.

 אולי כדי לא להסגיר את עובדיהו ואת הנביאים שהסתיר.

4. עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אליהו לא טען נגד איזבל או נגד כוהני הבעל, כי אם נגד עם ישראל. והרי לאחר הנס בכרמל העם חזר בתשובה ואמר: ה' הוא האלוקים!  אליהו האשים עם שחזר בתשובה.

5. וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. אך הרי רק איזבל ביקשה את נפשו?

מצודת דוד: כאומר לזה באתי הנה, להתפלל במקום המקודש, לקחת נקמתי מהם. השמיץ את ישראל!

לכן התקינו חכמים לעשות כיסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו, (פרקי דרבי אליעזר פרק כח). עלה למעלה וספר שהיית בברית מילה של בעלי, בני ונכדי.

חייך שאינן עושים בְרִית מילה, עד שאתה רואה בעיניך.

וכן כוס לאליהו בליל הסדר. כדי להראות לאליהו שלא עזבו את הברית, על אליהו להגיע לכל ברית מילה ולכל ליל סדר, ולהיווכח שגם כשאוכלים, שותים ושמחים בני ישראל נשארים נאמנים להלכה.

ה' אמר לו: (פרקי דרבי אליעזר) חייך שאינן עושים עד שאתה רואה.

כך החל אליהו להשתנות מקנאי לה', לחומל ודואג לעם ישראל. אליהו ראה את מסירות העם לברית מילה ולליל הסדר, והפך לסנגורם של ישראל.

עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אמר לו: לעולם אתה מקנא, קנאת בשיטים על גילוי עריות, שנאמר: פנחס בן אהרון הכהן.. וכאן קנאת.

גם פנחס פעל כאליהו ובניגוד למשה, מחוץ לבית המשפט.

לפי שקטרג: אֶת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, ענה לו ה': מזבחותיי או מזבחותיך? אתה בנית אותם? מה אתה מקטרג?

וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; נביאיי הם או נביאיך? מה אתה מקטרג?

וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. אם אתה דואג לנפשך, זה כבר מאבק אישי שלך, ולא קנאות לה', (שהש"ר א, ו).

משה לרוב סנגר על עם ישראל: לעומתו אליהו, בייאושו מן העם ומשליחותו הנבואית, קטרג על העם. ולא נהג כמשה. אליהו לא מילא תפקיד של נביא: לייצג את העם בפני ה' ולייצג את ה' בפני העם.

משה היה מוכן למות ובלבד שה' יסלח לעמו. אפילו כשהקב"ה הבטיח למשה שיוציא ממנו עם חדש, הוא לא הסכים שה' יכלה את עם ישראל, והעלה את כל הנימוקים האפשריים למה אסור לה' לכלות את העם.

"שוב מחרון אפך", שמות לב 12, או "ועתה אם תישא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך, (שמ' לב 32). עד שנענה: 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו', (לב, יד; והשווה דב' ט, כה-כט). בניגוד למשה, אליהו לא התפלל למען העם.

יא וַיֹּאמֶר: צֵא, וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', מצודת דוד: ציווהו לצאת מן המערה ולעמוד בהר לפני ה', כי כבוד השכינה תעבור לפניו.

וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'. לֹא בָרוּחַ ה', רצה לומר, בא אליו קול הנבואה ואמרה, שאין כבוד השכינה עוברת במחנה מלאכי הרוח, וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה', קול הנבואה אמרה, לא ברעש ה', וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לא באֵשׁ ה'.

בהר הכרמל אליהו הוריד אש בדרך נס, ואולי על זה ה' גער בו: לֹא בָאֵשׁ ה'; רוּחַ, אֵשׁ, רַעַשׁ לֹא באלו ה', כדי להוכיח את מציאות ה' לא צריך מופע של אש ומים, כי ה' מתגלה בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

ה' הציג בפני אליהו 3 כוחות הרסניים: רוּחַ, אֵשׁ ורַעַשׁ אך הבהיר  לו: ה' מבקש להתגלות דווקא בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, המסמלת את עוצמת ה' השקטה, את הטוהר, הסליחה, הרחמים והמחילה.

יב וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יש פרוש שאומר שעובדי האלילים רצו משהו מוחשי, שניתן לראות, אבל ה' אמר: אני לא מוחשי, ה' לא נראה.

אמנם מתן תורה נעשה מתוך אש וברקים וקול שופר גדול מאד, אבל הלוחות הראשונים נשברו, ועכשיו ה' לימד את אליהו שלא ברעש ה'.

לפי הגישה הלעומתית: רעש רוּחַ ואֵשׁ אפיינו את התנהגות אליהו, ואת מידת הדין, אך זו לא דרך ה', אלא: קוֹל דְּמָמָה דַקָּה = רחמים.

מסר לאליהו שה' לא נוהג במידת הדין אלא במידת הרחמים. אליהו היה צריך להביא לידי ביטוי את מידת הרחמים ע"י בקשת מחילה ותפילה למען העם.

הגישה השליחית:  אליהו הרגיש שהוא לא מצליח, לכן בא עד הר חורב, ושם ה' חיזק אותו להמשיך בשליחות, והשווה אותו למשה רבינו, כדי לחוזקו ולהעצימו, כמו שגם ירמיהו קיבל חיזוק כשהיה במשבר.

הגישה הלעומתית: אליהו ביקש לנטוש את שליחותו, אך ה' לימד אותו בהר חורב, שיש לנהוג  גם במידת רחמים, החזיר אותו לישראל, וחידש שליחותו.

שליחית: אליהו הוא המשה השני.	לעומתית: אליהו הוא המשה השני.
לא ויתרתי עליך, ולא סיימת את משימתך.    ה': אתה כמשה ותזכה להתגלות ה' כמוהו.	המסר לאליהו: הגיע הזמן לפנות לדרך חדשה, לנטוש את מידת הדין ולעבור לדרך הרחמים שבה נקט משה.

בשנית: יג וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד, ויצא מהמערה ויעמוד בפֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו, קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?

מצודת דוד: ולא עבר ברוח וברעש ובאש, כי אם בקול דממה דקה, כי חפץ חסד הוא, ולא יעיר כל חמתו לבוא ברוח וברעש ובאש, ולזה שאל לו שוב, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ? רצה לומר, העודך באת הנה, לבקש נקמה?

י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, מצודת דוד: רצה לומר, הלא מאז קנאתי קנאת ה', ולא לכבודי, ולזה גם עתה אבקש נקם, למען כבוד שמו.

חזר על אותן מילים: כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; אליהו, לא הפנים את המסר שה' העביר אליו, לא למד דבר, ולא שינה את דעתו, והמשיך כדרכו להיות קנאי.

 וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי! והנה אתה פה? וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ (מלכים א יט). 

י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב. קשה כשאול קנאה, קשה הייתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר קנא קנאתי לה אלוקי צבאות, כי עזבו בריתך…

אמר לו לאליהו: לך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים ולא עשה כן. מדרש זוטא שיר השירים: ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע, אמר לו הקב"ה: אליהו עד שאתה מקטרג את אלו, בוא וקטרג את אלו עובדי העבודה הזרה.

טו וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ, בדרך אשר באת הנה. לך שוב לדרכך (דרך מידת הרחמים) מדברה דמשק (שיר השירים רבה).

הקב"ה שינה לו את כיוון ההליכה, שלח אותו צפונה לממלכת ישראל. שוב ציווה עליו ה' לחזור צפונה, כפי שציווה עליו לפני שירד דרומה. מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; אמר לו הקב"ה: בקשת כל צרכך, לך שוב לדמשק מלכים א יט

מצודת דוד: וּבָאתָ אל דמשק, ומשחת – הושאל ממשיחת מלכי ישראל.

קנאי: ביקש נקמה טוטאלית בעובדי עבודה זרה. ה' נענה לו והסמיך אותו למנות נוקמים שיחבלו בעם ישראל.

נבואת פורענות קשה: וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. אליהו ביקש נקמה, ולכן נגזר עליו למשוח את אלו שיגרמו להרג רב בישראל.

ה' ציווה על אליהו: 1. למשוח נביא תחתיו, 2. להכתיר מלך לישראל, 3. ומלך לארם. המסר: התיקון יבוא בדור הבא, לכן יש למשוח מחליפים לבעלי הכוח שבדור זה.

1. וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. טז

2. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, (במקום אחאב), תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל;

3. וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.

מצודת דוד: והיה הנמלט – לפי שבקש נקמה מישראל, צווה לו המקום למשוח אלו, והם יהיו השלוחים בדבר הנקם, כי חזאל ירבה להשמידם, והנמלט ממנו, ימית יהוא, כי יהרוג כל בית אחאב וכל עובדי הבעל.

כל אלו מסמלים את מידת הדין. מהפסוקים הנוראים בתנך. זו לא רק נבואת זעם, גם הדור שלנו האמין שקיומנו בטוח, אבל רבים נכחדו.

וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ = במקומך. חז"ל ראו בציווי זה מעין 'הודעת פיטורין' לאליהו: ..אין תלמוד לומר 'לנביא תחתיך', אלא שאי אפשי (איני רוצה) בנבואתך (מכילתא בא, א). . פיטר אותו.

תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ = רש"י: מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני. ה' אמר: לא מעוניין שתמשיך להיות נביא, מנהיג תמיד צריך לסנגר על עמו, ולכן צווה על אליהו למשוח לו מחליף.

מכאן שהנביא שיחליף אותו, יהיה שונה ממנו, וידאג לעם ישראל.

אליהו קיבל בהר חורב 3 משימות, הוא דילג על המשימות הראשונות, מינוי חזאל ויהוא למלכים, כדבר ה', והתחיל במשימה השלישית.

מינה את אלישע הנביא, כדי שזה ימשח את 2 המלכים האמורים לפגוע בעם ישראל, וימרקו את חטאיו.

אולי כי רק לאחר הסתלקותו של אליהו, אלישע, במצוות אליהו, מינה את חזאל ויהוא למלכי ארם וישראל, והם אכן פגעו בישראל, כפי שניבא אליהו.

למה כתוב: וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע. והרי אלישע הרג רק 42 נערים בקללה? כי הוא מינה את אלישע שמשח את מחוללי השואה.

יט ח וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ. 

ה' הציג בפני אליהו 3 כוחות הרס: רוח, רעש, אש = חֲזָאֵל, יֵהוּא, אֱלִישָׁע, ואחריהם מידת הרחמים = קול דממה – 7,000 שיוותרו בחיים.

לפי מתכונת שלושה וארבעה: רוּחַ, אֵשׁ ורַעַשׁ ואז קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

         כך גם אחרי 3 הורגים: חֲזָאֵל, יֵהוּא ואֱלִישָׁע,

רחמים: קוֹל דְּמָמָה דַקָּה = ה' ידאג לשארית הפליטה במידת הרחמים.

גישה לעומתית: רלב"ג: כאשר ראה ה' היות אליהו מבקש רע לישראל, הישירו להבין שאין ה' חפץ בהבאת רעות (על ישראל)…

ראה ה' שהוא משתמש בנבואתו להביא רע על ישראל בהפך מה שכיוון ה', אז הודיעו שימשח את אלישע לנביא תחתיו.

גישה שליחית: 1. רד"ק: כיון שרצית להסתלק מן העולם ואמרת "רב עתה ה' קח את נפשי", צריך שתניח נביא תחתיך'.

2. אלישע יתמוך באליהו כמו שאהרון הלך עם משה, ויהושע הלך עם משה.

3. תַּחְתֶּיךָ  מתחתיך לשרתך. ה' לא רוצה לוותר עליך, לכן אתה מושווה למשה, כדי לעודדך.

4. מצודת דוד: תחתיך – אחר שתעלה בסערה השמים, ולא עכשיו.

יח וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל הַבִּרְכַּייִם, אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.

מידת הרחמים. אליהו ראה רק שלילה, וה' ראה גם את כל הנאמנים לו.

7000 הם מספר אנשי הצבא ששרדו והוגלו מהארץ בגלות יהויכין.

יתכן שה' אמר זאת, כדי לדרבן את אליהו לסנגר על ישראל, לשמע נבואת הפורענות הנוראה הזאת, אבל אליהו לא הפך לסנגורם של ישראל.

לעומתית: אליהו פוטר מלהיות נביא אך ניבא את קץ אחאב, מה שהלם את אופיו החריף והתקיף אותו בשאלה: הרצחת וגם ירשת?

וסגר משימות נוספות, כמו להטיף לאחאב, ולהתמודד עם אחזיה.

שליחית: ה' אמר לאליהו: לא סיימת את משימתך, העם ששקוע בעבודה זרה, ולא הקשיב לך, ייענש קשות ע"י האישים שתמשח במצוותי.

יט וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט, אליהו הלך למשוח את אלישע  לנביא, כדי שזה יבצע בעת המתאימה את המשימות שהוטלו עליו, משיחת אנשים שיפגעו בעם ישראל. הוא לא מצא באָבֵל מְחוֹלָה ראש ישיבה, או אדמו"ר עם חסידיו, אלא חקלאי בעל רכוש החורש עם פועליו בשדה.

וְהוּא חֹרֵשׁ, מצודת דוד: הלך אחר הבקר החורש, שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, כי היו שם 12 חורשים ולכל אחד צמד בקר, סימן לשטח חרישה ענק.

וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר; והוא באחרונה בשנים העשר, אם כן הלכו לפניו י"ב, כי גם צמדו הלך לפניו, כי דרך החורש ללכת אחרי הבקר.

וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר; סימן שהוא גם בעל השדה וגם האחראי, סימן שהוא יודע איך להתנהל עם אנשים ואיך לנהל אותם.

וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו, אליהו השליך אַדַּרְתּוֹ: לרמזו שיהא נביא לה', וילבש גם הוא אדרת כמנהג הנביאים, כמו שנאמר זכריה יג ד: ולא ילבשו אדרת. רלב"ג: "שיהיה נביא וילבש נבואת אליהו".

לפי פרוש זה השלכת האדרת היא סמל לכך שגם אלישע יהיה נביא.

אברבנאל: "ואין ספק שלא נפלה (האדרת של אליהו בעת שעלה ברכב אש השמיימה) במקרה, כי אם בכוונה השליכה על אלישע, לפי שהיה כלי לחול בו .. והנבואה אשר חלה באליהו, ואלישע יתלבש באדרתו ובנבואתו..

וכבר נרמז לו זה, בעת שאליהו מצא אותו חורש בשנים עשר צמדים וישלך אדרתו אליו, שרמז לו שכאשר יילקח מהעולם הזה, ישליך עליו את אדרתו ויתלבש בנבואתו ויעמוד תחתיו".

נראה שאליהו הכיר עוד מקודם את אלישע, כי הקב"ה אמר לו קודם: בן מי הוא, ואיפה הוא גר, ושניהם באו מהגלעד, ומכיוון שהכיר אותו, ידע על מי לזרוק את האדרת.

אליהו זרק את האדרת והמשיך ללכת.

אלישע נבחן במבחן המסירות: כ וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, זריקת האדרת הייתה מעין בוחן, האם אלישע ילך במהירות אחרי אליהו? בתחילה היה נראה שכן, אלישע עזב את הבקר ורץ אחריו, פעולה המוכיחה מסירות מוחלטת.

וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב מאחרי,  

אך כשאלישע הודיע לאליהו שבכוונתו לנשק להוריו, אליהו ראה בזה חוסר מסירות וחוסר דבקות במטרה, ודחה את אלישע במילים: לֵךְ שׁוּב.

אליהו חיפש דבקות ומסירות רק לעבודת ה', ככתוב: דברים לג 9  הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִימּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע:  כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל;

התכונה הבולטת של אליהו היא הקנאות לה'. כאשר ה' ציווה עליו לבחור נביא "תחתיך" ניתן היה להבין שהנביא שייבחר יהיה שונה מאליהו הקנאי, והוא יהיה אוהב ישראל, אך אליהו חיפש קנאי כמוהו לדבר ה'.

אלישע היה שונה מאד בתכונותיו מאליהו. גם שמותיהם מעידים כך:

פרוש השם אליהו: ה' הוא האלוקים = מכוון לקב"ה.

פרוש השם אלישע: ה' יושיע = מכוון לעם ישראל.

איננו יודעים מה שם אביו של אליהו, ומאיזה שבט בא, אבל יודעים שאלישע היה בן שפט, כנראה חקלאי עשיר מאבל מחולה.

וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב, כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ? רש"י: שתבוא אחרי?

מצודת דוד: לך לנשק אביך ואימך כאשר אמרת, ושוב אלי.

כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ? כי הנפלאות והניסים מה שעשיתי… גם אתה תעשה כמוהם, אם תלך אחרי.

אלישע חשק בתפקיד הנער של הנביא, אך עשה זאת רק בתנאים שלו: 1. נישק את הוריו ונפרד מהם, מה שמסמל כיבוד ואהבה להורים.

2.  כא וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו. מצודת ציון: מאחרי אליהו. אלישע לא נבהל מתגובתו הקשה של אליהו: לך שוב! נהג ע"פ אופיו, אוהב האנשים.

 וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, שחט את צמד הבקר שאיתם חרש עד עתה, והשתמש בעצי המחרשה להבערת אש לבישול סעודה לאהוביו, כך סימל שלא יחזור לעבודת השדה, ונפרד מבני עירו בסעודה חגיגית.

וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, רש"י: בישל להם את הבשר, ומהו בשלם הבשר, בשלם לשני השוורים את הבשר שלהם, שהצמד אין פחות משנים.

וַיִּתֵּן לָעָם, מצודת דוד: שהיו עמו בחרישה. וַיֹּאכֵלוּ; רשי: מרוב שמחה עשה משתה.

את אליהו האכילו קודם העורבים, אחר האישה הצורפית ואחר מלאך ה'. בניגוד אליו, אלישע התחיל את תפקידו כנער אליהו, בלהאכיל חברים, וגם בהמשך חייו, האכלת בני עמו אפיינה מאד את אלישע.

נראה שהוריו השתתפו בסעודת הפרידה יחד עם כל הקהילה, והסכימו בשתיקה לכך שבנם ישחט את 2 הפרים ויעלה באש את המחרשה.

למה אליהו נשאר לחכות לו זמן ארוך, עד אשר סעודת הפרידה הסתיימה?

1. כי ה' ציווה עליו למנות את אלישע לנביא, והוא נאלץ לחכות לו.

2. סיבה שנייה שבגללה אליהו חיכה לאלישע, כי הוא ראה שכל מעשי אלישע, כמו שחיטת הפרים והבערת המחרשה, העידו על פרידה מוחלטת מאורח חיי חקלאי, ונחישות לעזוב את הוריו ומכריו וללכת אחריו.

מחצית ראשונה	מחצית שניה
וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ, שָׁם. י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.	וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ... וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ

מהביטוי וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ, מבינים כי לא מיד מונה אלישע לנביא, קודם הצטרף לאליהו כמשרת, ורק בהמשך הפך לנביא.

מחקלאי עשיר הפך למשרת נודד, מקבל עליו את מרותו של אליהו, אבל תוך שמירה על תכונותיו ואישיותו הייחודית.

בתחילת מסעו אליהו השאיר את נערו בישראל, שם הנער אינו ידוע כי אין לו חשיבות,

אֱלִישָׁע שה' ציווה עליו למשוח, הוא אלישע, נביא רב ערך זקוביץ.

הפרק התחיל בכך שאליהו נטש את נערו והסתיים בכך שאליהו קיבל נער חדש.

למרות שאלישע הפך לתלמידו המובהק של אליהו, כאשר אליהו הלך לנבא את קיצו של אחאב וגם כאשר התעמת עם אחזיה בנו, הוא לא לקח עמו את אלישע, אוהב האנושות, אלא עשה זאת לבדו.

מדוע הפך אליהו מנביא זועם לסב רחום? במשך השנים הבינו חז"ל שכוח לא פותר בעיות, אלא לימוד תורה, וקיום מצוות.

לכן פרשו את דמותו לא כנביא קנאי, אלא כסב רחום: (אביגדור שאנן).

הוא יגיע הסב כעברו מתמיד,על בתי ישראל באזור ואדרת,הוא יבוא אל שולחן היחידה העברית,הלובשת עשן ועפר ועופרת,את היד הוא יושיט אל כוסו כמנהג,דום תקום לפניו הפלוגה ובפתח,כדמעה אדירה של זהב ושל חג,הירח יבער ברקיע של פסח,יברך את שולחן הסעודה התמה,יברך כל פלוגה אם חונה או ניידת,יברך את הכוח הקם לאומה,

שעם חג ראשיתה בשנית היא נולדת,ברקיע גבוה של ליל מלחמה,הירח יבער ואדמה עין היין,והסב שהזקין עם זקנת האומה,יימצא כעומד על ערשה זה הליל,וילחש אז הסב: בין מם מם ומם כף,לא אבחינה, שאו לקדמון שכמוני,אבל צור ישראל, המם אב לבניו,יברך את חגכם עלי לחם העוני,יברך את שולחן הסעודה החמה… לילו של אליהו הנביא, נתן אלתרמן.

תיקו: תשבי יבוא ויתרץ קושיות.

מתיר ספקות: האמונה כי אליהו יתיר ויסלק ספקות, יסודה בדברי אליהו אל העם: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

"וַיֹּוסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים" (שופטים י),