פרק א' בספר שמואל ב'

מלכים א פרק כב: אחזיה בן אחאב מלך רק שנתיים.

וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִימּוֹ (אמירה זו נאמרה רק על איזבל, ולא על אף אם אחרת). אחזיה כאביו אחאב המשיך בפולחן העגלים לה' על הבמות בצפון ובדרום. אך הוסיף גם פולחן לבעל אלוהי אימו.

וַייִּפֹּול אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה, מצודת דוד: ארובה הייתה ברצפת העלייה, והייתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין שבכה, ובעברו, דרך עליה, נשברה, ונפל דרך בה. מצודת ציון: מעשה רשת עץ מחוררת להכנסת אור ואוויר. בַּעֲלִיָּיתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁומְרוֹן,

מלכים ב א וַיָּחַל; רש"י: ויחל – לשון חולי. מצודת דוד: נעשה חולה.

לפני המצאת האנטיביוטיקה, אנשים היו מתים בעיקר מזיהומים. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב מצודת ציון: כן שם עבודת גלולים.

(אולי בעל זבול), אלוהי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה, מֵחֳלִי זֶה? מלך מהשומרון שלח את שליחיו לעקרון בדרום רצועת עזה, כדי לדעת אם יחלים.

הפעולה האחרונה של אליהו: וּמַלְאַךְ  ה' דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה, לִקְרַאת מַלְאֲכֵי, מצודת ציון: שלוחי, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן; וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹוקֵי עֶקְרוֹן? מצודת דוד: בתמיהה, הלא יש אלוקים בישראל, ומדוע לא דרשתם בנביאיו?

עונש: וְלָכֵן, כֹּה אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת; וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהו. אך לא מסופר על המפגש בין אליהו ובין השליחים.

וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים, אֵלָיו (למלך); השליחים חזרו לבשר למלך את נבואת אליהו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מַה זֶּה שַׁבְתֶּם (כ"כ מהר)? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ,

למה האמינו לאליהו? 1. אף אחד לא ידע שהמלך נפצע, וכשהנביא ניבא על פציעת המלך, הם הבינו שנבואתו נכונה והאמינו לו.

2. אולי הכירו אותו או שמעו עליו, וידעו שנבואותיו אמת. השליחים העבירו את נבואתו, אך כשחזרו לא הזכירו את שם אליהו.

למה? פחדו להזכיר את שם הנביא שלחם באביו ואימו. כמו שעבדי דוד פחדו לספר לו שהתינוק שילדה לו בת שבע מת, והוא ניחש זאת ע"פ הבעת פניהם (אולי היה עריץ כסטלין שהיה מחסל כל כמה שנים את מקורביו). או כמו שפחדו לענות לשאול לאחר ניצחון דוד על גוליית מי הנער? ושאול נאלץ לשאול את דוד.

וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ: לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם, וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹוקֵי עֶקְרוֹן?

לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם, לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת.

קנאי לה': מדוע אליהו שינה את אַתֶּם לאַתָּה? ה׳ שלח אותו להשפיע על כל העם שישוב אל ה' וייטוש את עבודת הבעל, אבל אליהו הקנאי ראה במלך ובנביאי הבעל את האחראים, האשמים. לכן הוא פנה רק אל אחזיה.

אליהו לא ידע לחנך את העם ולשנות את התנהגותו, לכן כל הזמן עסק בלהעניש. אך עצם העובדה ששכנע את השליחים לחזור למלך, ולמסור לו את נבואת ה', ולא את נבואת האלילים, הווה ניצחון עבורו.

וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? מצודת דוד: מה תארו ומלבושיו? מצודת ציון: מה מנהגו?

 קלסתרון: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, וְאֵזוֹר עוֹר, אָזוּר בְּמָתְנָיו.

מראה שונה ומיוחד: מצודת דוד: מגודל בשער הרבה, וחגור בחגורה של עור. לפי התיאור, אחזיה הבין מיד מי האיש; וַיֹּאמַר, אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִישִּׁים, דרגה צבאית, תואר למפקד קבוצה המונה 50 איש,  וַחֲמִשָּׁיו; מצודת דוד: עם חמישים האנשים אשר הוא שר עליהם להבטיח שאליהו לא יתחמק.

לשם מה נשלחו שרי החמישים וחמישיהם?

1. רלב"ג: שלח לאליהו לכבודו, לקרוא לו, שר גדול, שהיו 50 איש הולכים לפניו, והלכו עמו 50 איש, לשם בירור הנבואה, שנמסרה לו קודם לכן מכלי שני.

הסבר זה נוגד את הבנת אליהו, שעליו להתגונן מפני חיילי המלך, המבקשים להורגו.

2. אברבנאל: והנה אחזיהו שלח שר חמישים וחמשיו בעד אליהו, וציווה אותם שיביאוהו בחזקה אם לא ירצה לבא בשומרון, כי ידע המלך שמפני (פחד מ)איזבל אימו לא היה נכנס שמה  (לשומרון) זה ימים רבים.

אחזיה היה מעוניין להרוג את אליהו, ולקיים כך את שבועת אימו שנשבעה להרוג אותו (מל"א י"ט, ב). הוא ראה באליהו אויב קדום של הוריו ושלו, וביקש לתפוס אותו, כי הרי גם הוא הלך "בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּו" הרשעים, (מל"א כ"ב, נג).

אחזיה האמין שעכשיו תהיה לו הזדמנות לחסל  את החשבון של הוריו עם אליהו, כי מאז איומי איזבל אימו, אליהו התרחק מהם, עכשיו כשמצאו אותו, אחזיהו חשב שנמצאה הזדמנות להורגו.

3. אלשיך: לקחת נפשו זממו, על דבר השליחות אשר שלח למלך בשם ה', שלא יקום ממיטתו.. והכוונה להכותו נפש.

בפרק הקודם אחאב ציווה לאסור את מיכיהו, אולי כי האמין שהנביא יכול לשנות את נבואתו, ולהביא כך לביטולה.

אחזיה, חשש מפני התגשמות נבואת מותו, שנשמעה מפי אליהו, אולי רצה לבקשו לבטל את האיום על חייו, וכך קיווה כי הריגת אליהו תבטיח את החלמתו.

ואולי רצה גם להעניש אותו ולהורגו על שהעז לנבא לו נבואה נוראה כזו? ולא ידע כי ישעיהו יתנבא: "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם" ישעיהו נ"ה, יא.

וַיַּעַל אֵלָיו, (שר החמישים) וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, ישיבת אליהו בראש ההר הקנתה לו עמדה של חוזקה, רוממות ועוצמה. מביט מלמעלה על המתקרבים.

וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹוקִים (נראה שידע שאליהו נביא אמת: כי אמר: אִישׂ הָאֱלוקִים) הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר: רֵדָה. מצודת דוד: רד במצות המלך, כי אקחך עם אנשי.

יש פה מאבק גם על מי חזק יותר? ומי צריך לבוא אל מי?

אליהו ניבא: הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, השר צווה בשם המלך: רֵדָה. ואליהו ענה: אִם אִישׁ אֱלֹוקִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֶת חֲמִשֶּׁיךָ.

מילת המפתח רד, חוזרת לאורך הפרק.

וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ, וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִישִּׁים: וְאִם אִישׁ אֱלֹוקִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִישָּׁיו.

ר"י עראמה שאל: מה חטאו לו, חטא משפט מות, שרי החמישים האלה… כי שלח בהם אש חרונו לאכול אותם?

ר' משה אלשיך: מה חטאו 2 שרי החמישים וחמישיהם, 'אשר קללם אליהו באש', והמה שלוחים, ומצוות מלך עליהם לאמור שליחותם? (מראות הצובאות).

רי"א: אין ספק שאליהו חשב שאחזיהו היה רוצה להרגו' ולכן התאמץ לנקום נקמת נפשו ולשרוף שרי החיל, כדי שאחזיהו יפחד מלפניו ולא ישלח ידו בו. וכן היה דעתו לעשות לכל אשר יבוא אליו.

שר הצבא פנה אל אליהו בציווי מתנשא, שגרם לאליהו לחשוש שמטרת החיילים להרוג אותו, ולכן, מתוך הגנה עצמית, גזר עליהם שיישרפו. אך מדוע לא בירר אליהו את מטרת הפקודה להביאו אל אחזיה, בטרם גזר את עונשם של שליחיו? אלחנן סמט. "פרקי אליהו", חלק "אחזיה" ה 4, עמ' 433).

וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִישָּׁיו. כך הוכיח אליהו שאכן איש אלוקים הוא.

אך יש לזכור שלא מזמן ה' אמר לאליהו ש: לא באש ה', אבל אליהו המשיך בדרכו.

12 פעם ירדה אש מן השמים, ששה לשבח ואלו הן: 1. של ויהי ביום השמיני, 2. של גדעון, 3. של מנוח, 4. בימי דוד… 5. בימי שלמה… 6 בהר הכרמל.

וששה לגנאי ואלו הן: 1. של נדב ואביהו, 2. המתאוננים, 3. קרח, 4. איוב…

5. ו- 6 אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה (ספרי זוטא פרק יא).

וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, שַׂר חֲמִישִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹוקִים, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. ייתכן ששני השליחים נענשו כי דיברו אל הנביא בחוצפה.

גישה לעומתית: אליהו שרף את החילים כדי להענישם, או כדי להתגונן.

גישה שליחית: כך נוצר ניצחון ה' על האלילים: וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. ק"ה יד 15.

שר הצבא השני, דיבר בצורה מחוצפת וחריפה יותר מהראשון, כי חשב שמה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח. לכן גם אליהו הגביר את העונש!

וַיַּעַן אֵלִיָּה, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם אִישׁ הָאֱלֹוקִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ; לא אני ארד, אלא אֵשׁ אֱלֹוקִים  תרד.

וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹוקִים מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו. אתה הגברת את האיום ואני אגביר את העונש:

1. לא סתם אש, אלא אש ששלח אלוקים.

2. רד"ק: אש חזקה, כמו "פחד אלוקים".

סיכום: נהרגו במצוות אליהו, 102 איש, כל פעם 50 איש ומפקדם.

מכיוון שזה קרה פעמים, זה הגביר את עוצמת הנס.

וַיָּשָׁב, וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִישִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו; מצודת ציון: הפוך, כמו שר חמישים וחמשו שלישים. וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִישִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ.

הַשְּׁלִישִׁי למד את הלקח, וניסה לגרום לאליהו לרחם עליו ועל אנשיו. הוא לא ציווה על אליהו לרדת, אלא עלה אליו, כרע ברך לפניו, והתחנן על נפשו ונפש עבדיו.

וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹוקִים, תִּיקַר נָא נַפְשִׁי, מצודת דוד: תהא נפשי יקרה וחשובה בעיניך, לבל תמית אותי, וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה.

הבט בחמלה על כל אחד ואחד מאֵלֶּה, רחם עליהם כי לכולם יש בני משפחה שאוהבים אותם: אבא, אמא, ילדים, אישה, ואכפת להם מהם, חֲמִישִּׁים בְּעֵינֶיךָ.

דיבר אל אליהו בכבוד: הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ, מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִישִּׁים הָרִאשֹׁנִים, וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם; מצודת דוד: על שדברו בזדון, וְעַתָּה, מצודת דוד:  הואיל ואני באתי בהכנעה, תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ. התחיל וסיים במילים: תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ. כדי שהדברים שאמר יחרטו בזיכרונו של אליהו ויגעו בלבבו.

וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל אֵלִיָּהוּ: רֵד אוֹתוֹ; מצודת דוד: רד עמו. אַל תִּירָא מִפָּנָיו. וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ, מצודת דוד: וירד עמו.

אליהו שמע למלאך והפסיק את הטבח בחיילים, והלך אל המלך.

הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל, לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ;

הנבואה: לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מות תָּמוּת.

נבואת אליהו התקיימה: יז וַיָּמָת כִּדְבַרה'.. "כִּדְבַר ה' אֲשֶׂר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ. כך התחזקה אמינות הנבואות של אליהו, כשנבואת הזעם על סופו הקרוב של המלך התגשמה. אליהו ביסס את סמכותו הדתית, והוכיח שיד ה' חזקה מכל הצבאות.

הסיפור מעצים את כוחו של אליהו, וממחיש שהצליח לגבור על חצר המלך, ועוצמת צבאו.

וַיִּמְלֹוךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה: כִּי לֹא הָיָה לוֹ, בֵּן. כשאחזיה מת, אליהו התקדם בהשלמת סיום בית אחאב.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ, אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלוֹא הֵמָּה כְתוּבִים, עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מלכים ב א 16. אחות אחזיה ועתליה, תציל בעתיד את בן עתליה, שרצחה את כל יורשיה ותחביא אותו 6 שנים.

אחזיה בן אחאב ואיזבל, מלך שנתיים בישראל לאחר מות אביו. סיכום מלכותו: הוא היה מלך חלש, דבר זה נלמד משני אירועים: 1. הממלכה נחלשה, והברית הופרה: אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב, אֶל יְהוֹשָׁפָט, יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ, בָּאֳונִיּוֹת; וְלֹא אָבָה, יְהוֹשָׁפָט. אחזיה ביקש לשתף פעולה עם יהושפט, כמו אביו. אך מול אחאב החזק, יהושפט נאלץ להסכים, כי לא העז להתנגד לו, אבל מול בנו החלש, יהושפט הרגיש מספיק חזק, כדי לסרב, ולא היה מוכן לשתף אתו פעולה.

 2. וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב. כהיום כן אז, שונאי ישראל, חשים שהממשל נחלש, ומיד הם מעיזים למרוד, לתקוף ולרצוח.

סיפור דומה לסיפור ניסיון לכידת אליהו, הוא סיפור ניסיון לכידת דוד. (שמואל א ב).

דוד ברח מפני שאול אל שמואל שישב ברמה, וסיפר לשמואל שמשח אותו למלך, על כך ששאול רודף אחריו כדי להמיתו, וביקש משמואל להגן עליו.

וַיֻּוגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹור: הִנֵּה דָוִד, בְּנָיוֹת בָּרָמָה. וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים ב 10 

שאול ניסה ללכוד את דוד: ושלח מלאכים לָקַחַת אֶת דָּוִד (משמואל ברמה).

וַיַּרְא(ו, שליחי המלך) אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, בני נביאים היא תופעה שידועה בעיקר מתקופת שמואל, אליהו ואלישע. 

וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִיצָּב עֲלֵיהֶם (על הלהקה); נִבְּאִים: נמצאים באקסטזה נבואית. אולי התנבאו תוך שירה וריקודים סוחפים שסחפו את כל מי שנכח שם.

וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. המשלחת הראשונה ששלח שאול ללכוד את דוד, נסחפה והצטרפה למתנבאים מתוך אקסטזה דתית.

וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. 

כן קרה גם למשלחת השנייה, וכן קרה גם למשלחת השלישית: וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה.

ברביעית: שאול חשב: אם שליחי לא מסוגלים להביא את דוד, אני אלך בעצמי בראש פלוגה צבאית ואביא את המורד למשפט מוות: וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה.  

וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל נָיוֹת בָּרָמָה; ואז קרה לשאול, מה שקרה לשליחים הקודמים: וַתְּהִי עָלָיו, גַּם הוּא, רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד בֹּאוֹ, בְּנָיוֹת בָּרָמָה.

דרמה: כששאול הגיע למקום הכינוס, גם הוא נסחף ע"י האקסטזה הסוחפת והתחיל לרקוד ולהתנבא. וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, מתוך התרגשות פשט בגדיו והמשיך לרקוד ערום. זה דבר דרמתי: כי שאול פשט את סממני המלוכה שעליו, והעובדה שנשאר ערום, יכלה לגרום שאנשים יזלזלו בו ואף ינסו למרוד בו.

גם שליט אבסולוטי זקוק לתמיכת העם, ואסור לו להפגין חולשה ולגרום לעמו  לצאת נגדו ולהדיח אותו. ולמרות ששאול ניסה, הוא לא הצליח לתפוס את דוד.

שמואל ואליהו, שניהם התנגדו לתביעת המלך לרצוח.

אליהו	שמואל
משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".רצו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים התעקשו לנצח.	משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".רצו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים התעקשו לנצח.

השוואת שמואל הנביא לאליהו הנביא.

2 הנביאים נלחמו נגד עבודת הבעל והעשתורת.

2 הנביאים ריכזו את העם במקום גבוה: אליהו בהר הכרמל, ושמואל במצפה.

2 הנביאים העלו עולה לה', ורצו להוכיח את עוצמת ה'.

2 הנביאים השתמשו במים, המסמלים טוהר, כך הצליחו לאסוף אנרגיה חיובית חזקה ועוצמה.

2 הנביאים חוללו נסים. שמואל הוריד גשם בדרך נס,

אליהו הוריד אש מן השמים בדרך נס.

העם נענה לשניהם וחזר בתשובה. אצל שמואל כתוב: וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' לְבַדּוֹ. ותשובת העם שרדה כל עוד שמואל חי.

אצל אליהו כתוב שכל העם: וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹוקִים.

השוואה בין אליהו ושמואל:

אליהו,	שמואל
ריכז את העם בכרמלשרף את רודפיו באשאש מהשמים שרפה את שורו,עד מתי אתם פוסחים על 2 הסעיפים?אליהו שפך את המים.	ריכז את העם במצפה,עצר את רודפים באקסטזה נבואית,ה' הימם את הפלישתים והם ברחו,אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה'?העם שפך את המים,

למרות הדמיון, אליהו ושמואל היו מאד שונים, הן באופיים,  והן בדרכי פעולתם.

אליהו	שמואל
נהג כבית שמאיתקיף, מעניש, מטיף, נוקב ומוכיח.מדגיש את החסר.אליהו חזר להתבודד במקום מסתור.איזבל איימה על אליהו.	נהג כבית הלל.מתון, משכנע, מעודד, בעל לשון רכה.מדגיש את הטוב.שמואל הפך את הרודפים לחסידיו.שמואל כובד ע"י כל שכבות העם.

ההקבלה בין אליהו ושמואל מעצימה את שמואל, שהצליח לשכנע את העם לעבוד רק את ה' לאורך כל חייו, והוא היה מוכן לשלם את המחיר: וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה ..וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ.

בטוב וברע אני עם העם: שמואל היה צמוד כל חייו לעם, הוא הבין שחינוך העם מחייב אותו תמיד להיות ליד ובקשר עם העם. הוא רצה לעזור לעם.

שמואל הבין ששינוי ניתן להביא יחד עם האנשים ולא מולם. שכוח רצון לא מחזיק תמיד מעמד, ויש לטפח ולחזק אותו, בחינוך רצוף, שיטתי ועקבי.

שמואל סחף אחריו את העם, עבד עם העם, היה צמוד לעם כמעט כל חייו, הוא נדד מישוב לישוב כדי לתמוך בעם, אך לא כפה עליו, ואכן העם אמר: חטאנו!

שמואל נקט בשיטת הגזר: שמואל הסכים להמליך עליהם מלך, כדי שיוקירו לו טובה ויאמינו בהנהגתו ובחינוך שהעניק להם.

אליהו נקט בשיטת המקל: אליהו הופיע לראשונה ובישר מיד על בצורת.

הבצורת נמשכה 3 שנים וגרמה לרעב ולנפגעים רבים, אך אליהו מיד אחרי שהודיע עליה, נעלם והתחבא במקומות שונים, שם מצא מחסה ואוכל.

אליהו היה מנבא ומיד נעלם לכמה שנים. מיכיהו: חַי ה' אֱלֹוקֶיךָ, אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ, וְאָמְרוּ, אָיִן;

העם לא היה עם אליהו ששאל את העם: עד מתי אתם פוסחים על 2 הסעיפים?  וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר.

אליהו ניסה לשכנע את העם לעבוד רק את ה', ולאחר מעמד הר הכרמל המדהים, העם חזר בתשובה והשתכנע: ה' הוּא הָאֱלֹוקִים, ה' הוּא הָאֱלֹוקִים,

חשיבה מוטעית: אליהו חשב בטעות שהאש שירדה בדרך נס מהשמיים שכנעה את העם, ושכנוע זה ימשך לתמיד.

לו אליהו היה ממשיך לשהות ליד העם, היה מחזק ומעצים אותו, אבל אליהו בחר להעצים את אחאב: וַיִּרְכַּב אַחְאָב, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה… וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו;

וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד בֹּואֲכָה יִזְרְעֶאלָה. ואחר המשיך להתבודד במדבר.

אחרי שאליהו נעלם, החזרה בתשובה קרסה, והעם חזר מהר לעבוד עבודה זרה. למה? מי שרוצה לשכנע נהגים לנהוג בזהירות יכול לחנך לנהיגה זהירה מגיל הגן ולאורך כל שנות הלימודים, או להטיל קנסות על נהגים שיתפסו חוטאים.

אך אם אין ניידות או מצלמות, הנהג ידהר, אלא אם הצלחתי בחינוך עקבי לשכנע אותו לנהוג בזהירות.

בפרשת הר הכרמל, אליהו הסתפק בתפקיד המוכיח.

בפרשת אחזיה, אליהו סיים כמעניש את החוטאים בעונש מוות. וַיָּמָת כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ, וַיִּמְלֹוךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו.

אליהו היה נביא של אש. הרבה מניסיו קשורים באש ויובש, האש מאפיינת אותו:

1. גזר על הארץ שנות בצורת, בה לא יורדים גשמים והכל יבש,

2. במעמד הר הכרמל ירדה אש משמים, והציתה אש בשור שבחר אליהו על הר הכרמל.

3. שליחי המלך אחזיה שבאו לתפסו, נשרפו באש. המלך שלח 2 פלוגות לתפוס את אליהו ושתי הפלוגות נשרפו באש,

4. בסוף ימיו עלה במרכבת אש לשמים.

אך אצל אליהו גם מוטיב המים והאש מככבים יחד.

1.שתה מים מנחל כזיב, 2. ביקש מהאלמנה שתשקה אותו מים,

3. המלאך נתן לו לשתות במדבר מים,

4. מילא את התעלות סביב המזבח ששיקם, ב – 12 כדי מים.

משה ואליהו 1. הם 2 הנביאים היחידים שזכו להעביר את נבואתם לתלמידם.

2. יהושע חולל נס בחציית הירדן, כמשה שחולל נס בחציית ים סוף.

3. אלישע חולל נס, בחציית הירדן, כאליהו שחולל נס בחציית הירדן.

4. מקום קבורת משה לא ידוע, לכן אלישע ידע שלא ימצאו את גופת אליהו,  כשהתלמידים חשבו שהרוח נשאה אותו והוא נעלם זמנית, כמו בנחל כפיר, בצרפת ובהר חורב.

חוה פנחס כהן.

שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵרבְּנַחַל כְּרִית הַבָּאאֶל הַיַּרְדֵּן, בְּמָקוֹםחֲסוּךְ דִּבּוּר, שְׁלַחאוֹתִי לְהִסָּתֵר,בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁעָלָיו כָּרֵת.וְהַיֹּבֶשׁ יַעֲשֶׂה

חֲרִיצִים בְּעוֹרִיוּלְשׁוֹנִי תִּדְבַּקלְשִׁנַּי, וְיִהְיֶה סִימַןתַּעֲנִית שֶׁצִּוִּיתָ עָלַי,שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵרעִםהַנְּחָשִׁים וְעִםהָעוֹרְבִים וְעִם הַצְּבָאִים

שֶׁמַּבָּטָם תָּמִים, יָמִים,עַד שֶׁיִּמָּלֵא מָטָרבְּהַר מֵיתָר, שָׁם יִמְלְאוּיָמַי לְהַבְחִין בֵּין חֵטְאלְעֹונֶשׁ בֵּין חֹל לְקֹדֶשׁ,כִּי מָלְאוּ יָמַי בַּחוֹלוְחוֹל וְעֹבֶשׁ, עַד שֶׁיִּמָּלֵא

מָטָר בְּהַר חֶבְרוֹן, וְיָבוֹאוּ הַמַּיִם בְּשִׁיטָּפוֹןאֶל הַיַּרְדֵּן,בַּמִּדְבָּר, הֵן נוּכַללְדַבֵּרוְלִקְרֹעַ, וּלְהַבְחִין בֵּיןבָּמוֹת הַבַּעַללְבָמַת הָאֵל.