מות אליהו: מל"ב ב ב: א וַיְהִי, בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ.. הַשָּׁמָיִם; הפסוק הראשון בפרק, מגלה מה יקרה בסוף הפרק. מי שקורא ספר על הטיטניק, יודע שבסוף היא טובעת, המתח הוא לגלות איך היא טבעה ולמה טבעה.
פה המתח הוא מי ימשיך את אליהו, והיו מתחרים לאלישע על ירושה זו.
בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם; אליהו נכנס בסערה מאי שם והכריז על בצורת, הוא חי בַּסְעָרָה, ועלה בַּסְעָרָה לַשָּׁמָיִם.. מִן הַגִּלְגָּל, מצודת דוד: בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים, הלך אז אליהו עם אלישע מן הגלגל.
וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע. היה צריך להיות כתוב: וילכו, אבל אליהו הלך, ואלישע רק ליווה אותו. מִן הַגִּלְגָּל, בגִּלְגָּל חצו בני ישראל את הירדן בחָרָבה כשנכנסו לכנען.
נראה שגם אלישע וגם אליהו ידעו שהגיע יום מותו. ב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע: שֵׁב נָא פֹה, כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל.
3 פעמים ינסה אליהו להשאיר את אלישע מאחוריו ולהמשיך ללכת לבד.
למה? 1. אולי ביקש למנוע מאלישע חוויה נפשית קשה.
2. אולי חשב כי מעמד הסתלקותו מהעולם עלול לסכן את אלישע וביקש למנוע מתלמידו מלהסתכן.
3. אליהו ביקש להעמיד את אלישע בניסיון ולראות אם הוא ראוי לרשת את נבואתו. אלישע הוכיח את מסירותו ונאמנותו לאליהו, ולא עזב אותו ביומו האחרון.
4. אולי ביקש להתבודד, כפי שעשה הרבה בעבר. גם כששאל את נפשו למות, השאיר את נערו הקודם בבאר שבע, והמשיך ללכת לבדו למדבר, לכן אליהו ביקש להיפרד כשהלך אל מותו מאלישע.
5. יציאת אליהו מהארץ, נתפסה בעיני אליהו כיציאת השכינה מהארץ. אליהו חשב שהסתלקותו תפריד בין העם לה', ואלישע רצה לחבר בין העם וה'.
6. אליהו רצה שתמשיך מידת הדין, וידע שאלישע יביא מידת חסד, הרב שרלו.
7. רש"י: חפץ היה לדחותו מחמת ענוה (של אליהו), שלא יראה בהילקחו.
אלישע סרב לעזוב את רבו: וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ. אני לא מוכן להשאיר אותך למות לבד, כמו שחיית, רוב ימיך, בדד.
חַי ה', אלישע מיהר להישבע בשם ה', ואליהו לא יכל להפר את שבועתו.
אליהו התלונן: עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.. וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, והנה אלישע הוכיח שלא עזב את ברית ה', ולא עזב לבד את אליהו. וַיֵּרְדוּ, בֵּית אֵל. פה כבר כתוב: וַיֵּרְדוּ, ברבים, אליהו השלים עם הצטרפות אלישע והם יּרְדוּ יחד.
וַיֵּלְכוּ, שְׁנֵיהֶם יחדיו. ביטוי של קרבה, כמו אברהם ויצחק בעקדה. הקשר בין אליהו ואלישע נראה כמתהדק ביניהם במהלך ההליכה.
אליהו ואלישע הלכו בדיוק במסלול ההפוך, שהלכו בני ישראל כשעזבו את המדבר, ונכנסו לארץ ישראל, אז ב"י חצו את הירדן, היו קודם בבית אל ואח"כ המשיכו לגלגל, ומשם עד הר גריזים והר היבל, שם כרתו ברית עם ה'.
אליהו הלך כנגד המסלול שה' הוליך את ב"י בבואם לארץ.
מה סימל אליהו בהליכה בכיוון זה? אם הפרתם את הברית, אני אחזור במסלול הפוך מזה שהלכתם, ואגיע בחזרה למקום שבו חציתם את הירדן.
11 הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, כאן כבר הקשר נראה חברי. זו פעם יחידה בסיפורי אליהו, שכתוב עליו שהוא הולך ומדבר עם מישהו.
אליהו המתבודד, הפגין לקראת מותו, רגשות קירבה לאלישע תלמידו.
אליהו אמר 3 פעמים: ה' שְׁלָחַנִי, האם ה' באמת ציווה עליו ללכת לבֵּית אֵל, ליְרִיחוֹ, והַיַּרְדֵּנָה? לא כתוב. אך אולי חש דחף ללכת ולהיפרד ממקומות שיש להם משמעות בהיסטוריה הישראלית. אליהו ראה לעצמו חובה כנביא לפקוד ביומו האחרון את בית אל, יריחו וירדן מהמקומות החשובים בתולדות ישראל.
וַיֵּרְדוּ, בֵּית אֵל. יעקב נתן למקום זה את השם בֵּית אֵל, ואמר: זה שער השמים. בֵּית אֵל שימשה כמרכז דתי בתקופת השופטים, שם היו המשכן וארון הברית. ירבעם הפך את בית אל לתחליף דתי, של ירושלים, והקים בה במה, כדי שהעם לא יעלה עוד להקריב בירושלים, וירצה להתאחד שוב עם יהודה.
ד וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ,
פעם שנייה אלישע מסרב לעזוב: וַיֹּאמֶר: חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ;
יְרִיחוֹ, הייתה העיר הראשונה שנכבשה עם כניסת בני ישראל לארץ, ובאורח ניסי. סיפורי אליהו החלו כשיְרִיחוֹ נבנתה והבנים של חיאל מתו, והסתיימו ביְרִיחוֹ.
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב נָא פֹה, כִּי ה' שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה,
הַיַּרְדֵּן, הוא המקום דרכו נכנסו בני ישראל לארץ ישראל, ויהושע ביקע את מימי הַיַּרְדֵּן כמו שמשה ביקע את ים סוף, כדי שהעם יוכל לעבור בחרבה.
עוד מאט יבקע גם אליהו את מי הירדן, ואחרי הסתלקותו, יעשה זאת גם אלישע.
אליהו הסתלק במקום שבו מת משה. אך בהיפוך: 1. משה מת ונקבר כאדם, ואליהו עלה "בסערה השמים", 2. משה הוריד ונתן לעם ישראל תורה משמים, ואליהו עלה לשמים, 3. משה מת בבדידות ואליהו לפני כל תלמידיו.
4. משה השתמש במטה, ואליהו באדרת מגולגלת, לחציית המים.
ג וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, אֶל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹונֶיךָ? רש"י: ולא אמרו: אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו. מֵעַל רֹאשֶׁךָ? בני הנביאים דברו רק עם אלישע ולא עם אליהו שהתנזר לרוב מאנשים.
בְנֵי הַנְּבִיאִים, האם נבואה היא תכונה מולדת או נרכשת? מיהם בְנֵי הַנְּבִיאִים? דעה 1. בְנֵי הַנְּבִיאִים לא זכו לרוח נבואה משלהם, הפיצו את נבואת הנביא, שימשו כתלמידיו, כמו תלמידי חכמים המפיצים את תורת רבם.
2. רמב"ם: בני הנביאים הם מעין "פרחי נבואה". ביקשו להתנבא, ואע"פ שניסו אפשר שתשרה עליהם שכינה, ואפשר שלא.
לעתים זכו ברוח נבואה, ואף כונו "נביאים".
3. אברבנאל: בני הנביאים, שהם התלמידים שהיו מכינים עצמם להתנבא, והיו פרושים ונזירים מיוחדים לעבודת הגבוה.
סיכום: אדם היה צריך לחנך את עצמו להיות ראוי להתנבא, אך גם אדם ראוי, היה נביא רק אם ה' דיבר אליו.
שאול פגש בבני נביאים, גם כשעלה למלוכה, וגם לקראת סופו, בשני המקרים הושפע מהנביאים, נכנס לאקסטזה, ובסוף גם פשט בגדיו והתנבא.
הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹונֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? איך בני הנביאים ידעו? לא ברור. אולי אליהו גילה בעבר לכל בני הנביאים, כי יומו קרב.
מצודת דוד: אולי אמרו, הנה היה לך לעטרה, ו(היום) יוסר העטרה מעל ראשך. היה כאן עימות: בני הנביאים ביקשו להראות עליונות על אלישע. אולי חשבו שעם הסתלקות אליהו, תסתיים שליחות אלישע, כמשרת הנביא, והוא יאלץ לחזור לביתו ואולי הם יזכו להמשיך את נבואת אליהו.
מתח בין אלישע לבני הנביאים: וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ: למה השתיק את בני הנביאים שדיברו על הסתלקות אליהו?
1. אם לא מדברים על כך, זה לא יקרה. רבי גסס, וחכמים אמרו: מי שיאמר שנחה דעתו של רבי (מת), יידקר בחרב. המשרתת אמרה: עליונים ותחתונים נלחמים עליו, אך כשראתה כמה רבי מתייסר, בקשה: הלוואי שיתגברו העליונים.
אך חכמים התפללו כל הזמן ורבי לא יכל למות, מה עשתה? עלתה לגג וזרקה כד גדול, בגלל הרעש החכמים הפסיקו לרגע את תפילתם ורבי נפטר.
חזר התלמיד ואמר: הראליים ומצוקים נלחמו על ארון הקודש, וניצחו הראליים. שאלו חכמים: נחה דעתו של רבי? (מת), אמר: אתם אמרתם.
2. אלישע היה מודע לכך שאליהו עומד להסתלק, אבל הייתה לו תחושה שאין זה נכון לדבר על דברים טמירים ומסתוריים. 3. מתוך רצון להדחיק את העובדה שקרובה הפרידה מאליהו, 4. מתוך כבוד לאליהו, 5. להתרחק מהכאב. י שמש.
5. מצודת דוד: שתקו, ולא תדברו מזה, על כי ראה באליהו, שאין חפצו לגלות הדבר לגודל הענוה.
ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ, אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? פעם שניה חזרו בני הנביאים ואמרו: עוד מעט יילקח ממך רבך ופטרונך, תישאר ללא הרב שלך, זה שפרש חסותו עליך יעלם.
שמחה לאיד? וזאת למרות שאלישע דאג בימי חייו לבני הנביאים לאוכל ואולי גם לבגדים.וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ. אחר כך נראה שגם אליהו ידע.
ז וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, הָלְכוּ, וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד, מֵרָחוֹק; וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן. ח וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם גלל את האדרת למטה.
מצודת דוד: כרך אדרתו, שתהא נוחה להכות בה את המים. וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, מצודת דוד: נבקעו המים, ומזה הלכו להם, ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה.
מַּיִם נמשלים למידת החסד, ואש למידת הדין, ביומו האחרון אליהו הכה אֶת הַמַּיִם, ועלה ברכב אש.
וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, זו פעם שלישית שהכתוב מציין ששְׁנֵיהֶם פעלו יחד, דבר מאד נדיר אצל אליהו.
וַיַּעַבְרוּ (רק) שְׁנֵיהֶם, ובני הנביאים נשארו רחוק מאחוריהם. להיות בעניינים. כדי לצפות ולשלוח תמונה לעיתון. להיחשב לאלו שיודעים. בסיפור זה יש לאלישע תפקיד גדול מאליהו.
3. הקדשת אלישע: ט וַיְהִי כְעָבְרָם, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ, בְּטֶרֶם, אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ; אליהו איפשר לאלישע לבקש בקשה אחרונה, מתוך רצון לגמול לו על נטישת משפחתו, נאמנותו ודבקותו באליהו.
אלישע השתוקק להפוך לנביא כרבו אליהו, לכן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. מה פירוש? מצודת דוד: שתשרה עלי רוח הנבואה, במעלה כפולה על מה ששרתה עליך. ביקש להיות נביא גדול כפליים מאליהו, אבל אלישע העריץ את אליהו ולכן קשה להאמין שביקש להיות גדול ממנו.
2. מצודת ציון: ענין חלק, וכן (דברים כא יז) פי שנים בכל אשר ימצא לו. כלומר הבן הבכור יורש פִּי שְׁנַיִם מאחיו אחרי מות האב, וגם אלישע ביקש לקבל 2 חלקים מנבואות אליהו, כי סבר ששאר נבואתו תימסר לבני נביאים אחרים.
י וַיֹּאמֶר, הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל! רש"י: אי אפשר לתת לך יותר ממה שיש לי בידי.
בקשת בקשה גדולה. איני בטוח שאוכל לתת לך,אבל אתן לך אות: אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, רש"י: אז אוכל לעשות לך יותר ויותר. מצודת דוד: אם תראה אותי בעת אשר אהיה נלקח ממך, אז יְהִי לְךָ כֵן, כי אז נתכפלה מעלת אליהו ממה שהייתה מקודם, ויוכל להשפיע לזולתו כל הדבר שיש בו.
אם תראה את המראה הנשגב של לכתי, זה יסמן לך שתהיה נביא. ר' נחמן מברסלב: אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ. אם תהיה מודע למשמעות הלקיחה שלי ממך, מאישיותך, מהאינדיבידואליות שלך, אז תוכל להיות פי שניים מרוחי. אלי ויזל: אם תדע איך להסתכל, איך להתמודד עם כאב או ייאוש, אז יהיו לך כוחות. וְאִם אַיִן, לֹא יִהְיֶה. רש"י: שאין היכולת בידי.
והמה הולכים ומדברים: ביומו האחרון, חל מהפך באליהו, ממתבודד קנאי, הפך לחברותי, ודיבר בקרבה עם אלישע כאב עם בנו.
עלית אליהו בסערה השמיימה, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ. אלישע ראה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַייַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם;
אֵשׁ, הוא מוטיב ידוע בחיי אליהו. אליהו העניש את עם ישראל בעזרת כוחות הרסניים: אש ובצורת. וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם, אחרי חיים סוערים, גם הסוף שלו היה סוער. חיי אליהו היו סערות אֵשׁ, וגם מותו לווה בסערת אֵשׁ.
בפרק א', אחזיה המלך שלח שרי חמישים להביא אליו את אליהו, אליהו הוריד אֵשׁ מהשמים, שרף 102 אנשים, והפך למסוכן לבני אדם, ואולי לכן, מיד לאחר מעשה זה, היה צורך להעלות אותו ברכב אֵשׁ הַשָּׁמָיִימה, והחלפתו באלישע.
אליהו הבלתי מתפשר לא התאים לעולם הזה. העובדה שה' העלה את אליהו השמיימה מעידה שהוא התאים יותר להיות יצור שמימי, מאשר אדם ארצי החי במקום בו יש תאוות ויצרים. אם כתוב: לא תרצח, סימן שיש אנשים שכן רוצחים.
הגישה השליחית: בהלך המסע האחרון המשותף שלהם אליהו בחן את אלישע לראות, אם הוא מתאמץ להמשיך אתו, מה שיעיד שהוא ראוי להחליפו.
כשאלישע התעקש להישאר אתו, הוא הוכיח שהוא רציני. גם בעת משיחתו לנביא וגם במעמד הפרידה, אליהו בחן את אלישע, וזה עמד בשני המבחנים.
יב ואכן כתוב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה. אליהו אמר: אם תראה אותי, תקבל נבואה ברמה גבוהה. וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, סימן שה' בחר בו, לנביא ישראל, שינבא לאחר מות אליהו.
וְהוּא מְצַעֵק: אָבִי אָבִי! וְהוּא מְצַעֵק בנין פיעל, שיבר יותר חזר משבר.
אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו; למה קרא כך לאליהו? מצודת דוד: רבי רבי, שהיה לישראל, לעזר מול האויב כמו רכב ופרשים, כן תרגם יונתן.
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו: בעיני אלישע, אליהו היה מגינם של ישראל. אותה קריאה יקרא גם יואש המלך על אלישע, כשימות.
וְלֹא רָאָהוּ, עוֹד. וַיַּחֲזֵק, בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים. בקריעת הבגדים אלישע ביקש להביע אבל, כמו בן המתאבל על אביו שנפטר.
יג וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ, אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו; וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ, אברבנאל: לא נפלה (אדרתו) במקרה.
בכוונה אליהו השליכה על אלישע, לפי שהיה כלי לחול בו השפע והנבואה אשר חלה באליהו, ואלישע ילבש אדרתו ונבואתו, ויחליפו.
הכוח המאגי שבאדרת אליהו. אליהו עלה לשמים, אבל האדרת שסימלה את נבואתו, נשארה על האדמה, אלישע אמנם קרע את בגדו, אך קיבל את האדרת של אליהו, והפך לנביא מקובל בישראל.
יש משמעות סמלית ללקיחת אדרת אליהו. גם אהרון לפני מותו פשט את בגדי הכהונה והעבירם לבנו, כדי לסמל את העברת תפקיד הכהן הגדול לבן הממשיך.
הגישה הלעומתית: אליהו רצה שאלישע ילבש את אדרת השער שלו אחרי מותו, וגם ימשיך בדרכיו. אבל אלישע שהיה עממי, מעולם לא לבש אותה.
אלישע נעזר אמנם באדרת לקריעת מי הירדן, אבל לא כלבוש.
הגישה השליחית: אליהו השאיר לאלישע את אדרת השער, לא כדי שילבש אותה, אלא כדי שיוכל בעזרתה, לחזור באותו מסלול, שבאו ועברו בו את הירדן.
ואכן אלישע חזר, בעזרת האדרת, באותו מסלול שבו הגיע עם אליהו, אבל בכיוון ההפוך, כך הראה אלישע שהוא ירש את אליהו וקיבל עליו את תפקיד נביא הדור, אך לא יפעל בקנאות או בהתבודדות כאליהו, אלא בשיתוף פעולה עם השלטון ובמעורבות עם העם.
נס 1: וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד, עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, יש סברה שתחילה המים לא נחצו, וַיֹּאמַר, אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ?
רש"י: שהובטחתי שתשרה בי פי שנים ברוחו אלי.
מצודת דוד: עם שנלקח אליהו, הנה איה ה'? הלא השגחתו ויכולתו לא כלה.
אַף הוּא. רש"י: (פרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי) גדולה חציית אלישע כפלים כשל אליהו, שבתחילה זכות שניהם, ועכשיו זכותו יחידי.
מצודת דוד: אף אלישע עשה כמעשה אליהו, וכשהכה המים נבקעו הנה והנה וגו' (ומעתה הולך ומונה יחד כל הנפלאות שעשה אלישע).
וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִישָׁע.
הנס האחרון שחולל אליהו הוא הנס הראשון שמחולל אלישע – חציית מי הירדן, מעיד על ההמשכיות ביניהם.
| אליהו 8 | אלישע 14 |
| וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ | וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ, אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו; וַיִּקַּח אֶת האַדֶּרֶת |
| וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, | … וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, |
| וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה. | וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִישָׁע. |
פעולתם הראשונה של יהושע ואלישע, לאחר שנהפכו לנביאים מובילים: לחולל נס בחציית הירדן: וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֹּאמַר, אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ, אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִשָׁע (14). 2. יהושע ג 16: וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד.
1. אליהו ומשה, שניהם נעלמו מעיני העם בעבר הירדן המזרחית, מול יריחו.
2. אליהו הסתלק מהעולם בדרך פלאית: וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם.
גם משה הסתלק מהעולם בדרך פלאית, ע"י ה', ומקום קבורתו לא ידוע.
3. מיד לאחר הסתלקות משה ואליהו, נהפכו תלמידיהם לממשיכי דרכם.
4. העם הכיר בגדולתם: ה' אמר ליהושע: כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹוקֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמְרוּ, נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע;
וַיָּבֹאוּ, לִקְרָאתוֹ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ, אָרְצָה מלכים ב פרק ב 15.
עימות בין אלישע לבני הנביאים, שבקשו לחפש את גופת אליהו, ואלישע סרב, אולי לא רצה לספר להם שראה רכב אש מעלה את אליהו השמיימה.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ 50 אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל, אנשי חיל ובני כוח, ללכת הנה והנה במעט זמן.
יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹונֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְׁלִיכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים, אוֹ בְּאַחַת הַגֵּיאָיוֹת;
רש"י: אפשר אמש אמרו לו: הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך, ועכשיו נעלם מהם היכן הוא? מלמד שמיום שנגנז אליהו, הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, ושוב לא הייתה רוח הקודש מרובה בישראל (שם).
חשבו שרוחו שבה אל האלוקים, וגופו הושלך מת, ורצו לבקשו ולקברו.
וַיֹּאמֶר, לֹא תִשְׁלָחוּ. מצודת דוד: כי ראה שעלה עם הגוף, ומגודל הענוה לא אמר להם מה שראה. אלישע ראה את אליהו עולה ברכב אש, וידע שלא ימצאוהו.
יז וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּושׁ, רש"י: נתבייש מהם, שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו, לפי שנטל גדולתו אינו רוצה שישוב. כל זה ראיתי בתוספתא סוטה (שם).
מצודת דוד: עד אשר נתאחר זמן רב, שהפצירו בו לתת להם רשות לשלוח.
וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ; פן יגידו שהוא רוצה שאליהו יעלם, כדי לרשת את מקומו. וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ, וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ.
רלב"ג: היה ראוי שיבינו שלא ללכת. (לא כתוב שדיווחו על כישלונם). יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ; יריחו הייתה עיר הבירה של עבודת הבעל.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ. כך ביצר אלישע את מעמדו.
שלבי הפיכת אלישע לנביא וקבלת ההכרה מצד הסובבים שהוא אכן יורשו של אליהו: וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, (פתחו בטוב) כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. מצודת ציון: משכלת – הורגת אנשיה. רש"י: ומחמת המים, הארץ משכלת את יושביה לקברם, אם כן מהו ומושב העיר טוב? מכאן אמרו חן מקום על יושביו (סוטה מז א).
האנשים לא אמרו בפירוש מה הם רוצים, כדי לא להביך את אלישע, אם לא יוכל לשפר את המים, אך הוא הבין את כוונתם.
כ וַיֹּאמֶר, קְחוּ לִי צְלֹוחִית חֲדָשָׁה, התחלה חדשה. כדי שלא יוכלו לטעון שמשהו בכלי שאלישע הביא ריפא את המים. ביקש את עזרת הקהל כדי לייצור איתם קשר ולהגדיל את אמינותו. וְשִׂימוּ שָׁם, מֶלַח; מלח מטבעו להמליח, ואלישע הצליח להמתיק בעזרת המלח את המים, כך שהגדיל את הנס. וַיִּיקְחוּ אֵלָיו.
כא וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם, רש"י: שהיו נובעים משם. וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח; רש"י:והלא מלח דבר המקלקל את המים הוא, אלא נס בתוך נס.
וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה', אולי ה' לא דיבר אליו, אלא אלישע הרגיש שהוא מדבר בשם ה'. רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, דיבר כאילו שהמים כבר נרפאו, מה שמעיד על ביטחונו שדבריו יתגשמו. מצודת דוד: אמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח טו) שהיה הנס כפול, כי דרך המלח לקלקל המים. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים. מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת.. מצודת ציון: כפל הדבר במלות שונות.
כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר. למרות שאלישע דיבר בשם ה', הכתוב מייחס את הנס לאלישע. ריפוי מעין יריחו גרם להגדלת קהל האנשים שהכיר בגדולת אלישע.
– בניית יריחו הייתה מעבר לעבודת הבעל.
– ריפוי מי יריחו, מסמלים את הכחדת עבודת הבעל, הרב מדן.
אנלוגיה ניגודית לאליהו, שמיד עם הופעתו בתנך הכריז על בצורת (מל"א יז): הפסקת הגשם בידי אליהו, לעומת ריפוי מי יריחו בידי אלישע.
מיד לאחר חציית הירדן חוללו יהושע ואלישע נס הקשור ליריחו.
אנלוגיה ניגודית ליהושע: יהושע הרס את יריחו, וקילל את מי שיבנה אותה, בניגוד לאלישע: אפשר את המשך הישיבה ביריחו בכך שריפא את מימיה.
יש השערה שקללת יהושע ריחפה גם על המעיין, וכמו שחיאל בית האלי שבנה את יריחו שכל את כל ילדיו, כך גם תושבי יריחו המשיכו לשכול ילדיהם, מכוח הקללה. אלישע ביטל את הכוח המתמשך של קללת יהושע.
וַיַּעַל מִשָּׁם, בֵּית אֵל; מל"ב ב כא כג וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים, רש"י: המנוערין מן המצות. יָצְאוּ מִן הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, מצודת ציון: וילעגו, כמו (ירמיהו כ ח) לחרפה ולקלס. וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה = הסתלק, קֵרֵחַ, מצודת דוד: בלעג, עלה קרח השמיימה כאליהו רבך, וכאילו אמרו, אינך במעלה כמוהו, כי הוא היה בעל שער, אמרו לו: עֲלֵה קֵרֵחַ, בניגוד לאליהו שהיה בעל הרבה שער, אתה לא אליהו.
לא לגלגו על כך שאין לו שער, אלא ערערו על כך שהוא מתיימר, בלי שער, להיות נביא ה'. כל מנהיג וגם נביא זקוק להסכמת העם, אחרת לא ישמעו לו.
קֵרֵחַ, רש"י: עלה מכאן, שהקרחת עלינו את המקום, שעד עכשיו היינו משתכרין להביא מים מתוקים מרחוק, ומתפרנסין בכך, ומשהמתיקו אבדו פרנסתן, (סוטה מו ב).
כד וַיִּרְאֵם, למה קילל את הנערים, הרי אלישע נהג לרוב במידת הרחמים?
1. אלישע היה לחוץ מכך שהיה צריך להיכנס לנעליו הגדולות של אליהו.
2. אולי הצער והאבל על אליהו גרמו לו לנהוג כך.
3. אלישע ביקש: פי שנים! אולי היכולת לנהוג גם לפי מידת החסד, וגם לפי מידת הדין, וזה כמעט המקום היחיד שבו פעל ע"פ מידת הדין.
רש"י: ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה. וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה', וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים.
42: בשני מקומות בתנך יש 42: 42 אחי אחזיה, מבית אחאב, שהכחיד יהוא, 42 נפגעי דובים. מי הם 2 הדובים? יהוא ואליהו, י ציגלר.
עֲלֵה קֵרֵחַ. אלישע ניבא למעלה מחמישים שנה מיורם ועד יואש, ולכן נראה שהיה קֵרֵחַ צעיר.
אלישע ריפא את מי יריחו המרעילים אנשים, אך אליהו היה אומר: אם יש בעיה, תתפללו שיסתדר. זה אולי מרמז שאלישע פעל בניגוד לדרכי אליהו.
וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר. חז"ל אמרו: לא דובים ולא יער, לא היה שם יער או דובים ורק בזכות אלישע נוצרו, או שכל הסיפור לא היה ולא נברא.
למה דובים? ולא למשל אריות? בתנך מופיע הרבה פעמים הניב: דוב שכול, כי דוב שכול הוא הכי מסוכן לבני אדם.
מדוע נענשו הילדים בעונש כה חמור? יש טוענים שזה סיפור אכזרי ולא מוסרי. העצמת חטא המקלסים: חז"ל טענו, שאין מדובר בילדים, אלא באנשים בוגרים.
הלועגים היו כפויי טובה, כי אלישע ריפא את מי ירִיחוֹ, שהיו כדברי אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. אלישע הציל את ילדי העיר מלמות מהמַּיִם הרָעִים, ואנשים אלו במקום להודות לו, רדפו אחריו, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, ושמו אותו ללעג.
מנין הילדים? פרוש 1. מירִיחוֹ (כי כתוב: ויפן אחריו, אל המקום ממנו בא), מה שמעצים את חטאם ומדגיש את כפיות הטובה שלהם, (י שמש).
2. ילדים אלו היו מנערן שמכרה מים ליריחו, התפרנסו בגלל הַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, כי הם היו מביאים מרחוק מים טובים ומוכרים במחיר גבוה למי שלא יכל להרחיק עד המים הטובים. אלישע ריפא את המים, ונגדעה פרנסתם.
למה התקלסו בו?
1. אולי היו נביאים שנהגו לגלח שער ראשם, ולכן אלישע גילח שערו, והם לעגו לאלישע כנביא.
2. אולי אלישע גילח שערו (בניגוד לצו תורה) בגלל האבל על מות אליהו,
וַיִּפֶן אַחֲרָיו, כמשה (וַיִּפֶן כה וכה וירא כי אין איש ויהרגהו) ראה שאין בהם או בצאצאיהם מקימי מצוות.
לפי הפשט בראיה יש כוח מאגי (ברק ביקש מבלעם לקלל את עם ישראל, אך בלעם ביקש לראות קודם את מחנה ישראל מראש ההר).
אלישע היה קדוש, וכמו בסיפורי קדושים כל הפוגע בקודש נענש בחומר (י שמש).
מידה כנגד מידה: הנערים הִתְקַלְּסוּ בוֹ בפיהם, ואלישע קלְלם בְּשֵׁם ה', בפה.
כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. אלישע מזכיר את שמואל שתמיד סבב בקרב העם ושפט אותו.
וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. למה הכתוב מספר זאת?
אליהו בהר הכרמל עשה מעשה דרסטי וציווה להרוג 450 נביאי הבעל.
אלישע כרבו אליהו עשה גם הוא מעשה דרסטי וקילל את הנערים. אך אלישע, בניגוד לאליהו, הלך אחר כך לשומרון בירת ממלכת ישראל, ופעל בקרב עם ישראל, ואילו אליהו רוב חייו התבודד, והתרחק מעם ישראל.
אליהו, האיש שלא הייתה לו היסטוריה, יצר היסטוריה. לא יודעים עליו כמעט כלום, האם היו לו בני משפחה? מה היה גילו בעת מותו? מה מוצאו? הוא ידוע רק בזכות קנאותו, בדידותו, התנהגותו, אומץ ליבו, נחישותו, וכושר הביטוי שלו.
נבואותיו התגשמו, כמו נבואתו לאחזיה המלך שימות בקרוב, או שהכלבים ילוקו את דם אחאב.
אליהו ואלישע פעלו באותו אזור גאוגרפי וכמעט באותה תקופה, זה אחרי זה, היה ביניהם דמיון: כמו: שניהם החיו ילד מת, שניהם חוללו נס בעזרת שמן. אבל הם היו יותר שונים מאד זה מזה, במראה, כמו: אלישע היה קרח, בניגוד לאליהו השעיר ולאדרת השער של אליהו. הם היו שונים גם בשאיפות, בתכונות האופי ובמעשים.
אליהו תיכנן: מלחמה בעבודת הבעל ע"י ניסים גדולים וחד-פעמיים.
אלישע תיכנן: לשפר את מעמד בני הנביאים ועובדי ה', גם ע"י ניסים קטנים.
אליהו היה קנאי, מתבודד, מתנגד לבית המלוכה, ומתרחק מחברת בני אדם. אלישע הנהיג בדרך הפוכה מרבו. אלישע, איש החסד, הנהיג במידת החסד. אלישע היה אוהב אדם, חולל מופתים, מוקף בבני נביאים, ומקורב לבית המלוכה.
אליהו היה נביא של אש. אלישע היה נביא של מים. התנהל על "מי מנוחות". אלישע יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ מל"ב ג', יא ורבים מניסיו עסקו במים.
| אליהו = אש | אלישע = מים |
| הטיף בעיקר נגד בית המלכות ונרדף על ידיו, מיכיהו בימיו היה מקורב למלכות, קנאי, דגל במידת הדין, האמין בעונשים ובמופתים, מתבודד. | מקורב למלכות,איש העם, מוקף באנשים ובבני נביאים,פעל לרוב במידת הרחמים,האמין שהעולם זקוק לרחמים, |
איך הפך אליהו מנביא זועם לסב רחום? יש ניגוד גדול בין דמותו של אליהו בספר מלכים לדמות אליהו באגדות חז"ל.
תדמיתו של אליהו השתנתה במהלך הדורות מדמות קנאית, נוקשה ובלתי מתפשרת, לסבל'ה חביב המצטייר בעיננו.
אליהו בחייו נלחם נגד העבודה הזרה, כופף גב מלכים עוצמתיים, ושפע נבואות זעם ואש. והנה להפתעתנו, לאחר שעלה בסערה השמיימה, חזר אלינו אליהו שונה בסיפורי חז"ל, בתפילה ובפיוט.
בתפילה: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא, זכור לטוב, ויבשר לנו בשורות טובות וישועות ונחמות" – בברכת המזון),
בפיוט: "אליהו הנביא, התשבי, הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דויד" – פיוט למוצאי שבת). הגלעדי: מגלעד בעבר הירדן.
איך קרה המפנה? חז"ל התנסו בקנאים שהביאו אסון על העם, כמו בר כוכבא וקנאי בית שני ששרפו את מחסני האוכל, של קנאים אחרים, וגרמו חורבן וגלות.
לכן חז"ל רצו להעמיד מופת של אנשים דגולים, ותרניים, מפשרים, מפייסים ומשכיני שלום כדמויות לחיקוי.
חז"ל הבינו במשך השנים, שכוח לא פותר בעיות של עם, אלא לימוד תורה ושמירת מצוות, לכן הם התעלמו מתכונת הקנאות של אליהו והעצימו את בעל הנס. גרעו מדמותו של אליהו את הקנאות, ונתנו לו תכונות של סב רחום: (שאנן).
1. המדרש טען שכשאליהו עלה בסערה השמיימה, הוא פתאום ראה את מצב העם, וראייתו השתנתה לעין טובה, בבחינת דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
2. כשאליהו עלה השמיימה הוא הבין שאנשים אינם מושלמים, כר' שמעון בר יוחאי להלן, ויש להנהיג את העולם במידת הרחמים. כך נהפך אליהו לסנגורם של ישראל.
אליהו לא רק השתנה בעצמו, אלא גם למד לשנות אחרים וללמד אותם לנהוג במידת הרחמים. כגון: ר' שמעון בר יוחאי ובנו התחבאו במערה 12 שנה, עד שבא אליהו להגיד להם שהם יכולים לצאת מהמערה.
כשיצאו מהמערה ראו איש חורש בשדה ולא לומד תורה, הם שרפו אותו בעיניהם, ואליהו ציווה עליהם לחזור מיד למערה. כשיצאו אחרי עוד שנה, הבינו שהעולם אינו יכול להתקיים במידת הדין, אלא רק במידת הרחמים.
התחלת השינוי מופיעה בפסוק הסיום בספר מלאכי, הנביא האחרון בתרי עשר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כב-כג), מלאכי היה הראשון שצייר את אליהו כמשכין שלום בין אבות ובניהם ובין כל הניצים. אליהו עתיד לחזור ולהשלים את תפקידו, אבל במידת החסד.
בעקבות דברים אלה בספר מלאכי נוספו לאליהו "תפקידים" לעתיד לבוא המוזכרים אצל חז"ל (משנה עדויות ח' ז'; בבלי פסחים יב עא ועוד).
1. תיקו: תשבי יבוא ויתרץ קושיות. 2. מתיר ספקות: האמונה כי אליהו יתיר ויסלק ספקות, יסודה בדברי אליהו אל העם: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? 3. משתתף בכל ברית מילה, וחוגג עם ההורים המלים את בנם. בליל הסדר ובשעת ההבדלה במוצאי שבתות, הוא פוקד את כל בתי היהודים… 4. כל מוצאי שבת אליהו כותב בשמים את כל זכויותיהם של ישראל שנצברו בשבוע זה.
הדמות החביבה שהוענקה לאליהו במהלך הדורות היא סוג של תיקון לדמותו הקנאית, נקמה מתוקה לאחד מגדולי הקנאים של המקרא. עכשיו אנו אומרים לאליהו: תהפוך לאיש מיטיב, ואנו נקבל אותך לשולחן ליל הסדר ולברית המילה.
דמות הסב הקשיש, אהוב הילדים, מהאגדות. לאה נאור – אליהו הנביא
| בליל הסדר יקרה לי הנס, אפתח את הדלת והוא יכנס, אמלא את הכוס, את כוס זהבו, | ולא ארדם לפני שיבוא אליהו הנביא איך יבוא ומה יביא, אליהו הנביא אליהו הנביא איך יבוא ומה יביא, אליהו הנביא | אם יש לו זקן כמו בתמונות, זקן לבן ואזור של זהב, ואור שמאיר מסביב לפניו, אליהו הנביאשנה שלמה חיכיתי לראות, לפני שנה | עוד הייתי קטן, נרדמתי רק רגע לפני הזמן, אך בפסח הזה, שיקרה לי הנס, אפתח את הדלת והוא יכנס |
רב אשי, החכם הבבלי עסק בבית המדרש במנשה המלך, ובחר לכנותו בפני התלמידים "חברנו מנשה" ולא בתוארו: "המלך". בלילה שלאחר הלימוד בבית המדרש, הופיע המלך מנשה בחלומו של רב אשי, ולאחר שהראה כמה ידיעותיו בתורה גדולות, שאלו רב אשי: מאחר שאתה כל כך חכם, מהי הסיבה שעבדת עבודה זרה? אמר לו: אם היית שם, היית תופס את שולי גלימתי ורץ אחרי" (בבלי סנהדרין קב עמ' ב), אליהו היה בטוח שכל האמת אצלו, אבל רב אשי מלמדנו שנסיבות החיים יכלו להפוך את אליהו לעובד עבודה זרה ואת מנשה לצדיק.
בסיפורי חז"ל, אליהו מביא נחמה לסובלים, הבטחות לחולמים, ומרפא לחולים.
1. כדי להציל את רבי מאיר מהחיילים הרומאים שרדפו אחריו, אליהו התחפש ליצאנית, וכשהרומאים ראו את רבי מאיר עם יצאנית, הם היו בטוחים שזה לא רבי מאיר, והפסיקו את המרדף.
על כפיו יביא – אליהו הנביא,
| ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר, הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר, ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר. והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו לבנות כיסא לאליהו שיבוא על כפיו | אותו יביא, לאליהו הנביא. והוא יושב ומחכה לו, כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, על סודו שומר ומחכה לו מתי כבר יגיע היום. ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. מדפיו הריקים | מכוסים באבק כבר שנתיים מונח המרצע בשק. והוא חולם כי נעליים הוא תופר, בן על הרים ינוו רגלי המבשר. על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא. והוא יושב ומחכה לו… בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, | שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. הוא מכיר כל סמטה כל רחוב ושכונה, הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה. והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה. על כפיו אותה יביא |
2. כשרבי נחום איש גם זו הלך להביא מתנה לקיסר רומא, גנבים הוציאו את המתנה ומלאו את התיבה בחול, הקיסר רצה להרוג את ר' נחום, שאמר גם זו לטובה, ובאמת אליהו הנביא הפך את הכול לטובה, הוא התחפש לפילגש המלך, ששכנעה אותו שהחול הוא כלי נשק אדיר, המלך ניסה את החול, ניצח במלחמה, ומילא את התיבה בזהב, ושלח את ר' נחום בכבוד בחזרה לגמזו.
3. ר' בורקא שאל את אליהו בשוק, היש בקהל פה מי שיזכה לחיי עולם הבא? הצביע אליהו על 2 אנשים. שאל אותם ר' בורקא: מה עיסוקכם? ענו: אנו ליצנים המשמחים ומעודדים כל אדם עצוב ונידכא.
אליהו בסיפורי חז"ל, כה שונה מאליהו התנכי הזועם, הכועס, המקטרג והמעניש. חוה פנחס כהן
| שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵרבְּנַחַל כְּרִית הַבָּאאֶל הַיַּרְדֵּן, בְּמָקוֹםחֲסוּךְ דִּבּוּר שְׁלַחאוֹתִי לְהִסָּתֵר,בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁעָלָיו כָּרֵת.וְהַיֹּבֶשׁ יַעֲשֶׂה | חֲרִיצִים בְּעוֹרִיוּלְשׁוֹנִי תִּדְבַּקלְשִׁנַּי וְיִהְיֶה סִימַןתַּעֲנִית שֶׁצִּווִּיתָ עָלַי,שְׁלַח אוֹתִילְהִסָּתֵר עִםהַנְּחָשִׁים וְעִם הָעוֹרְבִיםוְעִם הַצְּבָאִים | שֶׁמַּבָּטָם תָּמִים, יָמִים,עַד שֶׁיִּמָּלֵא מָטָרבְּהַר מֵיתָר שָׁם יִמְלְאוּיָמַי לְהַבְחִין בֵּין חֵטְאלְעֹונֶשׁ, בֵּין חֹל לְקֹדֶשׁ,כִּי מָלְאוּ יָמַי בַּחוֹלוְחוֹל וְעֹבֶשׁ | עַד שֶׁיִּמָּלֵא מָטָרבְּהַר חֶבְרוֹן וְיָבוֹאוּהַמַּיִם בְּשִׁיטָּפוֹןאֶל הַיַּרְדֵּן,בַּמִּדְבָּר הֵן נוּכַל לְדַבֵּרוְלִקְרֹעַ, וּלְהַבְחִין בֵּיןבָּמוֹת הַבַּעַללְבָמַת הָאֵל. |
מכתב מהקבר מאליהו ליהורם המלך: דברי הימים ב כא 14 יב וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב, מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹור: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ… יג וַתֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב; וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ, הָרָגְתָּ. יד הִנֵּה ה' נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ; וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ, וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ. וְאַתָּה בָּחֳולָיִים רַבִּים, בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ, עַד יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן הַחֹלִי, יָמִים עַל יָמִים. וַיָּעַר ה' עַל יְהוֹרָם, אֵת רוּחַ הַפְּלִישְׁתִּים וְהָעַרְבִים, אֲשֶׁר, עַל יַד כּוּשִׁים. וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה, וַיִּבְקָעוּהָ, וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו; וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן, כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו. וְאַחֲרֵי, כָּל-זֹאת נְגָפוֹ ה' בְּמֵעָיו לָחֳולִי, לְאֵין מַרְפֵּא. יט וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם, יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָולְיוֹ, וַיָּמָת, בְּתַחֲלֻואִים רָעִים; וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה, כִּשְׂרֵפַת אֲבֹותָיו. כ בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, הָיָה בְמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וַיֵּלֶךְ, בְּלֹא חֶמְדָּה, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד,
דבר הפלא הראשון הוא המכתב שהגיע מאליהו, 7 שנים, לאחר מות הנביא והדבר השני המפליא, הוא תוכן המכתב, המתאים לאופיו ולדרכו של אליהו.
השוואה בין אליהו ושמואל:
| אליהו, | שמואל |
| ריכז את העם בכרמלשרף את רודפיו באשאש מהשמים שרפה את שורו,עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?אליהו שפך את המים. | ריכז את העם במצפה,עצר את רודפיו באקסטזה נבואית,ה' הימם את הפלישתים והם ברחו,אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה'.העם שפך את המים,שמואל הפך את הרודפים לחסידיו. |
למרות הדמיון, אליהו ושמואל היו שונים, הן באופיים, והן בדרכי פעולתם.
| אליהו | שמואל |
| נהג כבית שמאיתקיף, מעניש, מטיף, נוקב ומוכיח.מדגיש את החסר.איזבל איימה על אליהו. | נהג כבית הלל.מתון, משכנע, מעודד, בעל לשון רכה.מדגיש את הטוב.שמואל כובד ע"י כל שכבות העם |
מלכים ב א 1
| אליהו | שאול |
| משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".רצו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים המתעקשים לנצח | משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".רצו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים המתעקשים לנצח |
