"עתליה מלכת יהודה: אחאב נשא לאשה את איזבל בת מלך צור, והיא הכניסה לישראל את עבודת הבעל.
"עתליה הייתה בת מלך ישראל אחאב, , (מל"ב ח-יא, דבה"ב כב). או לפי גרסה אחרת בת עמרי, (מל"ב ח 26), (או שהייתה נכדתו והוא גידל אותה ולכן נקראה בתו).
עתליה, בתה או גיסתה של איזבל: אם הייתה בת אחאב, נראה שאיזבל הייתה אמה, ואם הייתה בת עמרי, כנראה הייתה אחות אחאב, וגיסתה של איזבל.
צור וצידון שכנו מצפון לישראל. כדי להבטיח את גבולו הצפוני לקח אחאב את בת מלך צור לאישה, וכדי להבטיח את גבולו הדרום מזרחי, השיא את בתו עתליה ליהורם בן יהושפט, מלך יהודה הצדיק.
אלו היו נישואי ברית בין שתי ממלכות יהודיות קרובות, הצפונית והדרומית, שנועדו להגדיל את כוחה והשפעתה של ממלכת ישראל גם על יהודה.
איזבל הייתה בת מלך צור, ועתליה הייתה נכדה של מלך צור. עתליה ואיזבל היו שתיהן עובדות לבעל, מלכות גאות, נחושות ואכזריות.
עתליה אשת יהורם המלך: עתליה הצליחה להחדיר את עבודת הבעל ליהודה, בעיקר לאחר מות יהושפט חמיה, כשבעלה יהורם עלה לכס השלטון.
נישואיו של יהורם עם עתליה, הביאו לביסוס כוח שלטונם של נביאי הבעל והאשרה ולחיזוק מעמדם ביהודה.
יורם מלך יהודה בעלה של עתליה בת מלך ישראל: וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ, לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשָׁפָט, מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
יז בֶּן 32 שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ; וּ 8 שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
יח וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב, הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה; וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה'.
נראה שעתליה הושפעה מאיזבל ולמדה ממנה דברים שליליים רבים.
יט וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה, לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ: כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, לָתֵת לוֹ נִיר לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים. כ בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד יְהוּדָה; וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ. כא וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ; וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה, וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב, וַיָּנָס הָעָם, לְאֹהָלָיו. כב וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה; אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה, בָּעֵת הַהִיא. כג וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים, עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כד וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
צאצאי בית דוד שקיבלו למשפחתם את עתליה, סבלו בתקופה זו ממעשי רצח רבים במשפחה. ספר דברי הימים (כא 17) מספר שכל ילדי יהורם נהרגו בידי פושטים ערבים ופלישתים ומהם נשאר רק אחזיה שהפך אח"כ למלך.
יהורם מת לאחר שמונה שנות שלטון ובמקומו הומלך אחזיה בנו היחיד שהיה בחיים: וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן, תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד, הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם, מֶלֶךְ יְהוּדָה (דבה"ב כא 17).
כו בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ, וְשָׁנָה אַחַת, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ, בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. לאחר מות יהורם, מלך ביהודה אחזיה בנו, רק שנה אחת, (ואח"כ נהרג בזמן מרד יהוא בישראל) ועתליה הפכה לאם המלך.
אחזיהו בן עתליה ויורם: בִּשְׁנַת 12 שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
"ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק. ויהרוג את כל אחיו בחרב, וגם משרי ישראל". יהורם הרג את כל אחיו "בחרב" ביום בו עלה לכס המלוכה, תופעה זו הייתה מקובלת בממלכות קדומות, כשהשליט חשש שאחיו יתחרו בו.
גם עתליה נהגה כך אח"כ, לכן משערים שהוא הושפע מעתליה להרוג את כל אלו שהיו עלולים לטעון לכתר ולסכן את כסאו.
כז השפעתה הרעה של עתליה (בת אַחְאָב) על בנה מודגשת: וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב: כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב, הוּא.
מכיוןנראה שעתליה, כבת אחאב השפיעה על בנה ללכת בדרך שלמדה בבית איזבל ואחאב, ככתוב: גַּם הוּא הָלַךְ, בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב: כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ, לְהַרְשִׁיעַ. (דהי"ב כא 1-4).
מהפכת יהוא בישראל: כדי להפסיק את ההשפעה הכנענית ועבודת הבעל, ובגלל הקושי לנצח את ארם, שעליה הטילה ישראל מצור, פרץ מרד נגד יהורם בן אחאב, מלך ישראל. יהורם נרצח ויהוא נמשח למלך במקומו.
יהוא רצח את כל בני משפחת אחאב, בזמן שהתנהלה מלחמה נגד ארם.
בשנת מלכותו הראשונה והיחידה, יצא אחזיה לבקר בממלכת ישראל, את המלך יורם הפצוע מהמלחמה עם ארם, שהתרפא ביזרעאל. בזמן העדרו נראה שאמו מלכה במקומו, ופעלה לחיזוק הקשר עם מלכות ישראל.
כשהתגלה מרד יהוא, אחזיה ניסה לברוח מהמקום, אבל יהוא תפס והרג אותו אחרי שהרג את יהורם מלך ישראל הפצוע שאותו בא אחזיה לבקר.
כך נרצחו גם יְהוֹרָם מלך ישראל וגם אֲחַזְיָהו מלך יהודה.
יהוא הרג גם את כל כהני הבעל, שהחזיקו בידם כח שלטון, וכסף. אחזיה נרצח ביד יהוא, כעונש על רצחנותו והסכמתו להכנסת פולחן הבעל ליהודה.
יתכן שיהוא תכנן לתפוס גם את מלכות יהודה, אחרי מות אחזיה, אך עם מות בנה תפסה עתליה אימו את השלטון, והחזיקה בו 7 שנים.
עתליה הייתה אשת המלך וגם אם יורש העצר, אֲחַזְיָהוּ, מה שהעניק לה בסיס כוח שלטוני וכלכלי חזק. 2 התפקידים העניקו לה מעמד חשוב, והיא יכלה למשול כעוצרת של יורש העצר שהיה עדין תינוק, אך היא החליטה להרוג את כל קרוביה באכזריות, כדי לפלס לעצמה דרך ולמלוך בזכות עצמה.
וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ, רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ, היינו מצפים לראות אותה בוכה ומתאבלת על בנה, אבל היא לא התאבלה, אלא, רצחה את כל הטוענים לכתר, וַתָּקָם, וַתְּאַבֵּד, אֵת, כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה. מצודת דוד: בכדי שתמלוך בעצמה, מבלי מערער. ומתי קרעה בגדה לאות אבל? כשהבינה שהתחיל מרד נגדה.
עתליה המיתה את כל זרע בית דוד. (מל"ב יא) כדי להבטיח לעצמה שלטון יחיד.
עתליה ראתה את עצמה כיורשת של בעלה ובנה, וחתרה לשלטון, גם בשל תאוות שלטון וגם כי רצתה להבטיח את המשך פולחן הבעל ביהודה.
עתליה הרגה כנראה את כל בני אחזיה, ביניהם גם נכדיה. כל הנרצחים היו קרוביה וקרובי בעלה, וביניהם כנראה גם ילדים צעירים ואף תינוקות.
כך נהגו גם המלכים הגברים לפניה: יהוא חיסל 70 מבני אחאב, ו- 42 בני משפחת אחזיה.
היא השאירה בחיים את יהושבע בתה, ובת המלך יהורם. ונראה שהטבח בוצע רק בזכרים, נראה שלא חששה שיהושבע בתה, תחתור תחתיה.
אולי נולדו לה בנים אחרים, בשבע שנות שלטונה, והיא בקשה למנות אחד מהם ליורשה.
עתליה מלכה 7 שנים, בהם ביססה ביהודה את פולחן הבעל, כפי שעשתה אמה איזבל בישראל, והעמידה בראש בית הבעל שבירושלים, כהן בשם מתן.
הנצר האחרון לבית דוד: עתליה התכוונה להכרית את כל בית דוד, וכמעט הצליחה להשמיד את כל צאצאי בני דוד, אך היא לא ידעה שיהושבע בתה, סיכנה את חייה והצילה את יורש העצר יואש, כנראה נכדה של עתליה.
מעשה נועז ואמיץ: ב וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים.
מי זאת יהושבע? היא הייתה נכדת יהושפט מלך יהודה הצדיק, ואשתו של הכהן הגדול, מה שמסביר את בחירתה, להתקומם מול החלטות אמה.
כמו בספור על פיה טובה, יהושבע, אחות אחזיה הצליחה לחלץ מערמת גופות המתים את יואש בן אחזיה שעדיין היה חי. וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ, בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת; רש"י: בעליית בית קדשי הקדשים.
וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, מצודת דוד: אף היודעים הסתירו אותו, לבל יודע לעתליה, ולזה וְלֹא הוּמָת. אותו (את יואש) ואת מיניקתו, החביאה בחדר המטות שהיה בבית המקדש, שם היה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים;
וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ .. וְלֹא הוּמָת (בדברי הימים ב כב, יא, מופיע הפועל "ותסתירהו", ביחיד נקבה, אך בפרק זה הפועל מופיע בלשון רבים).
כך נותר בחיים יואש, נכדה התינוק של עתליה, שהוחבא ע" אחותו, יהושבע ובעלה יהוידע, כנראה בבית המקדש.
לו עתליה הייתה יודעת על כך הייתה דואגת לרצוח גם את נכדה. אבל אף אחד לא ידע כי אחד מהזכאים לרשת את המלוכה נשאר בחיים.
ג וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה', מצודת דוד: כי היא הייתה אשת כהן גדול, והתמידה לשבת בבית המקדש.
ע"פ המדרש, יהושבע היא חלק מרשימה לא ארוכה של 23 נשים הראויות לתואר "נשים ישרות גדולות בצדקות בישראל".
בינתיים עֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ (ג). מצודת דוד: וימי מלכותה ו' שנים מקוטעות. ברצח ובדם הבטיחה עתליה את שלטונה, כמלכה עצמאית.
מרד והמלכה: מעשי עתליה פגעו במעמד הכהנים, ובעבודת ה', ובשנה השביעית ארגן יהוידע הכהן מרד נגד עתליה והַמְלָכָה של יורש בית דוד.
מרד מתוכנן מאד: ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת, מן הכוהנים והלויים, לַכָּרִי (אולי הכרתי) וְלָרָצִים, מצודת ציון: ויקראו כן השרים. רש"י: שרי המאות לגיבורים, ושרי מאות לרצים. וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו, בֵּית ה';
החייאת בית דוד: וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית, רש"י: שיהיו בעזרתו, להמליך את בן המלך. מצודת דוד: להיות האהבה ביניהם, ולהיות ידם עמו להמליך את בן המלך,
יש יורש: וַיַּשְׁבַּע אֹתָם, והשביעם על זאת, בְּבֵית ה' וַיַּרְא אֹתָם, אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ.
התאריך למרד: שבת. למה שבת? כי אז היו במקדש 2 משמרות הכוהנים והלויים, בשבתות נוכחו במקדש כוהנים ולוויים רבים, גם בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם (וגם) יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת (ט), אלו שסיימו ואלו שהתחילו משמרת, ויכלו לסייע באבטחת המלך.
מצודת דוד: כי משמורות הכהנים והלוים, היו מתחלפים בכל שבת, אלו יוצאים ואלו באים. המורדים – שבט לוי: רש"י: משמרות כהונה ולויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת. המורדים היו אנשי משמרות הכהונה (המתחלפות), בשבת.
ה וַיְצַוֵּם לֵאמֹר, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם, בָּאֵי הַשַּׁבָּת, רש"י: וציווה את המשמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים, וְשֹׁמְרֵי, מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, השלישית = (שליש) בבית המלך, לשמור שלא יעמוד איש על המלך להורגו.
מצודת דוד: המה יהיו שומרי משמרת בית המלך, שלא יהרג בבית המלך (ע"י) מאוהבי עתליה. בדברי הימים, מפורט גם סדרי השמירה בתוך ההיכל.
ו וְהַשְּׁלִשִׁית (שליש) בְּשַׁעַר סוּר, מצודת דוד: חלק שליש השלישי, ישמרו בשער אשר אחריו, שער הרצים. חלק שליש השני, ישמרו בשער סור .. שמשם היו הטמאים פורשים. וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים; רש"י: אף הוא משערי העזרה.
המשימה – לשמור על המלך: ושער הרצים, דרך שם באין מבית המלך לבית המקדש. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת, רש"י: שמירה זו ציוום … ושמרו את משמרת בית המלך, מצודת דוד: לבל יבוא מי בו להרוג את המלך.
משמרות הכהונה התנהלו כמו צבא, עם מפקדים ופקודות.
מַסָּח. מצודת ציון: מלשון היסח הדעת, מצודת דוד: שישמרו מבלי היסח הדעת, רש"י: שמרוהו מאד, שלא תסיחו דעתכם (ולו לרגע).
ז וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם, מצודת ציון: 2 חלקים. מצודת דוד: שני שלישים בשומרי המלך, יהיו אנשי יוצאי השבת, על כי הם פנויים מעבודת המקדש, כי באו במקומם באי השבת, והמה יעבדו עבודת המקדש, ולא יוכלו הם כולם לשמור על המלך.
כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית ה' אֶל הַמֶּלֶךְ. רש"י: שלא יבאוהו נזק מתוך בית ה', ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה, עד שהומתה עתליה, וברחו עוזריה מן העיר.
וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו (כלי נשקו) בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת (מפר סדרים אלו) רש"י: איש נכרי שיבא למקום מבוא המלך מביתו לבית ה', – יוּמָת;
מצודת דוד: איש זר הבא אל תוך סדר מערכות השומרים יוּמָת, כי אולי הוא מאנשי עתליה, ומבקש להרוג את המלך.
ח וִהְיוּ (שמרו) אֶת הַמֶּלֶךְ, בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. מצודת דוד: בצאתו מן הבית ובבואו אליו (מבית המקדש אל בית המלך). ט וַיַּעֲשׂוּ הַמֵּאוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן,
וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת; מצודת דוד: כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת, לקח את אנשיו, וַיָּבֹאוּ, אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.
כלי הנשק: י וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, אֶת הַחֲנִית, מצודת דוד: קבוצת החניתות, וְאֶת הַשְּׁלָטִים, מצודת ציון: כעין מגינים, (או אשפת חיצים) אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר, בְּבֵית ה', מצודת דוד: אשר עשאם דוד, והיו מונחים בבית ה'.
יא וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים, ע"פ רוחב הבית, בעזרה, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, מִכֶּתֶף, מצודת ציון: מצד, הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף (צד) הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית, לַמִּזְבֵּחַ, מצודת דוד: לפני המזבח וההיכל, וְלַבָּיִת
עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב. מצודת דוד: סמוך למלך וסביבו.
יב וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: ממקום מחבואו, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר, מצודת דוד: כתר מלכות, וְאֶת הָעֵדוּת, רש"י: ספר התורה. מצודת ציון: העדות: מלשון עדי וקישוט, או ספר תורה. רש"י: רבותינו אמרו (עבודה זרה מד א), הנזר הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו.
שמחה רבה: וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ; וַיַּכּוּ כָף, מצודת דוד: דרך שמחה, וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ.
יג וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה, אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם; מצודת דוד: קול מרוצת העם, וַתָּבֹא אֶל הָעָם, בֵּית ה'.
עתליה מגלה את המרד: יד וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, מצודת דוד: על מקום מיוחד למלך לעמוד שם, וזהו כמשפט, כמנהג המלך.
וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ, וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת; וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ, עתליה לא קרעה את בגדיה כששמעה שבנה מת, ולא הביעה כל צער על מותו, אבל עכשיו הבינה שפרץ מרד נגדה, אז וַתִּקְרָא: קֶשֶׁר קָשֶׁר. רש"י: מרד מרד יש כאן.
טו וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל, מצודת דוד: הממונים על החיל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת, רש"י: מבית המקדש .. והביאו אותה דרך בית השדרות לבית המלך, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר, פן תמצא עוזרים ומתחברים אליה.
וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, מצודת דוד: להיות בעזרתה, (אחת) דתו: הָמֵת בֶּחָרֶב: רש"י: להמית בחרב, כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, אַל תּוּמַת בֵּית ה'. מצודת דוד: ולזה לא הרגוה מיד.
טז וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, אפשרו לה לברוח, רק לכיוון הארמון, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַתּוּמַת, שָׁם. מצודת דוד: עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה', ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה, ושם נהרגה.
"בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ, וְ 40 שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת, בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים; וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה', עָשׂוּ לַבְּעָלִים." (דבהי"ב כד 1.7).
הַמִּרְשַׁעַת: מות עתליה סימן את סופו של בית אחאב, (מלכ"ב יא יג).
עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת: התנ"ך קרא לה מִּרְשַׁעַת. אין בתנ"ך עוד אישה שנקראה מִּרְשַׁעַת. למה נקראה כך? כי רצחה את כל בני משפחתה, וניסתה לחסל את בית דוד, כדי שהיא תוכל למלוך ולבסס את פולחן הבעל ביהודה.
בעיני בני יהודה עתליה הייתה, קודם כל אישה שנטלה את הכתר מהיורש החוקי, אישה זרה, רצחנית, מורדת בבית דוד, ושולטת לא חוקית ביהודה.
4 נשים נטלו ממשלה בעולם, והן: איזבל ועתליה וושתי (מדרש רבה פרשה ג פסקה ב).
בְּרִית: יז וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית, בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם לה', וּבֵין הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: ובין המלך, שגם הוא יעבוד את ה' וּבֵין הָעָם.
רש"י: ברית 1. שיהיו המלך והעם אחרי ה', ברית 2. ואחר כך בין המלך ובין העם, שיהיו עבדים למלך.. מצודת דוד: ברית 3. שהמלך ילחם מלחמות העם, ברית 4. והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך.
השמדת הבעל: יח וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, מצודת ציון: נתצו אֶת מִזְבְּחֹתָו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, מצודת ציון: בחוזק. וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל, הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת, (פקידים) עַל בֵּית ה'. רש"י: ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית.
מצודת דוד: ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים.
יט וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי (אולי הכרתי) וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים, רש"י: אל בֵּית הַמֶּלֶךְ;
וַיֵּשֶׁב, (יואש) עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים. כ וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ, וְהָעִיר שָׁקָטָה; מצודת ציון: נחה. מצודת דוד: לא נתעורר עוד מלחמה, כי וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה, בֵּית הַמֶּלֶךְ הרגוה לא במקדש אלא בארמון.
הפי הנד: 1. את במות הבעל ניתצו. "שיברו היטב". 2. את מתן כוהן הבעל "הרגו לפני המזבחות" המנותצים. 3. המלכה נהרגה, 4. יורש בית דוד, המלך החדש נמשח למלך, 5. תוכנית המרד של הכהן הגדול הצליחה. "וישב (המלך) על כסא המלכים" (יט). כ 6. וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ, 7. וְהָעִיר שָׁקָטָה;
העוצר: אחרי מות עתליה יהוידע הכהן המשיך לנהל את המדינה: "וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם". לו עתליה הייתה ממנה את עצמה לעוצרת של יואש ולא רוצחת את כל צאצאי דוד, ומנסה לרצוח גם את יואש, לא הייתה נרצחת.
כל עוד חי יהוידע הכהן, והמשיך להדריך את המלך, הלך יהואש בדרך ה'. "וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן" (יב 3).
אולי גם העובדה שיהושבע גידלה וחינכה את יואש בן אחזיה במשך 6 השנים שבהם הסתירו את קיומו, תרמו לעיצוב דעותיו, והתנהגותו של המלך כעושה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.
