מלכים ב' פרק ט'

משיחת יהוא למלך על ישראל ע"י אלישע: ה' דיבר אל אליהו, וציווה עליו למשוח את יהוא למלך ישראל (ואת אלישע ואת חזאל למלך ארם) אליהו לא עשה זאת, אבל אלישע שנמשח על ידי אליהו, שלח נביא למשוח את יהוא כדבר ה'.

מלכים ב ט א וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא, רש"י: באותו פרק זמן שהיה יהורם מתרפא ביזרעאל, אלישע קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי  הַנְּבִיאִים; רש"י: יונה בן אמתי היה.

וַיֹּאמֶר (אלישע) לוֹ (לשליחו) חֲגֹר מָתְנֶיךָ, רש"י: כל חגירת מתנים לשון זירוז וגבורה הוא, לפי שהוא שלוח לדבר סכנה (וצריך זירוז).

וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ, מצודת ציון: שם כלי מיוחד לשמן. וְלֵךְ, רָמֹת גִּלְעָד. שם התנהלה באותו זמן המלחמה.

ב וּבָאתָ שָּׁמָּה; וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי, אולי משבט מנשה בן יוסף.

וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו, וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ, חֶדֶר בְּחָדֶר. מצודת דוד: אמור לו שיקום מבין רעיו, ותביא אותו בחדר לפנים מחדר, כדי שתוכלו להמתיק סוד.

ג וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן, וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה', מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל;

למה אלישע לא הלך בעצמו? כי דמות חשובה וידועה כמוהו הייתה מסקרנת ומתסיסה ברגע בואה את כל הנוכחים.

ומה היה קורה אז? אברבנאל: 1. המלך היה מתגונן, 2 הנביא היה נרצח.

יהוא הוא אחד המלכים הבודדים שנביא ניבא על משיחתו. למה? כי הוא החליף שלשלת מלוכה קיימת.

ה' בחר: 1. בשאול. 2. דוד וצאצאיו, 3. ירובעם ושושלתו, 4. יהוא ושולשלתו. (דוד, שאול וירבעם שהתחילו שלשלת חדשה, ונביא ניבא כי ימלכו).

כאשר בן ירש את אביו, נביא לא ניבא על כך (חוץ אולי משלמה).

אלישע ציווה על תלמידו: 1. וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר. 2. וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה, וְלֹא תְחַכֶּה: למה? 1. בשל הסכנה. המשיחה תחשב מרד במלך המכהן.

מצודת דוד: ולא תאחר מללכת, שלא תסתכן כאשר יוודע למלך מה שעשית. וְלֹא תְחַכֶּהמצודת ציון: ולא תמתין ותאחר.

2. אולי אלישע רצה שהנער ימשח את המלך ויברח, ולא יספיק להעביר לו את נבואת אליהו הקשה. אלישע רצה שימשח מלך אבל לא יספיק לגלות לו את מי אמר אליהו להרוג. אולי אלישע רצה לבצע את המשימה שהוטלה עליו, אבל בלי הדין ונבואות הזעם.

נבואת פורענות קשה כזו התאימה לאליהו, אבל לא התאימה לאופיו הרחום של אלישע. אך היה הכרח לחסל את בית אחאב המסואב, לכן לא פלא שאלישע שלח תלמיד להכתיר את יהוא. ד וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר, הַנַּעַר הַנָּבִיא, רָמֹת גִּלְעָד.  

ה וַיָּבֹא, וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים, (הפסקת קפה) וַיֹּאמֶר, דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר; מצודת דוד: יש לי מה לדבר עמך (בסתר). וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ, וַיֹּאמֶר: אֵלֶיךָ הַשָּׂר.  ו וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ;

בימי קדם אנשים לא התרחצו והם הסריחו, והיו רגילים למשוח על עצמם  שמן ריחני, כדי להסוות את הסירחון. לכן שימוש בשמן ריחני היה נפוץ.

מכיוון שהביצוע מתואר לפרטיו, יש לשים לב מה ניתן ללמוד מההבדלים בין הצו לביצועו.

אלישע ציווה על התלמיד להגיד רק: כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל; ואכן, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה', אֶל יִשְׂרָאֵל.  אבל התלמיד המשיך לדבר ואמר מה שלא אמר אלישע:

ז וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב, אֲדֹונֶיךָ; מצודת דוד:  זרעו ובני ביתו. וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל.  

ח וְאָבַד, כָּל בֵּית אַחְאָב; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, מצודת דוד: זה הזכר.

וְעָצוּר, (יורש עצר), מצודת דוד: העושר הכנוס בבית, וְעָזוּב, מצודת דוד: המקנה העזוב על פני השדה,  בְּיִשְׂרָאֵל. מצודת דוד: בפירסום, למען יקחו מוסר.

ט וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב, כְּבֵית יָרָבְעָם. י וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר; הנביא (יונה?) הטיל על יהוא משימה ברורה (בניגוד למלכים הקודמים שנביא משח), להשמיד את כל בית אחאב.

בניגוד למלכים האחרים, כשאול ודוד, שנאלצו לחכות עד שתגיע שעתם למלוך, על יהוא ציוו למרוד במלך הקודם ולהשמיד את כל הטוענים לכתר, כדי שלא יוכלו להתקומם נגד המורד.

חיסול כזה של כל בני בית מלוכה נעשה הרבה בהסטוריה העולמית וגם ע"י הקומניסטים במאה העשרים, כשרצחו את כל בני בית רומנו ברוסיה.

וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת, וַיָּנֹס, לנגד עיני אנשי הצבא שנותרו מחוץ לחדר.

 יא וְיֵהוּא, יָצָא (מהחדר וחזר) אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲשָׁלוֹם? מצודת דוד: אחד מהם שאלו: השלום? 1. האם הנביא ניבא טוב ושלום?

2. מדוע בא אליך לבד, ולא אמר לכולנו מה שבא להגיד?

 מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָמצודת דוד: הַמְשֻׁגָּע, כן קראו לנביא, היה נדמה להם כמשתגע, על כי לא פנה לעניני העולם. נביאים עשו דברים שונים ומשונים. התלבשו בצורה שונה ומוזרה. התפשטו! מְשֻׁגָּע היה מוכן להגיד דברים לא מקובלים. צרוף של נביאים ומשוגעים הופיע הרבה בתנ"ך.

מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ? וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ. מצודת ציון  וְאֶת דברו,  רש"י: אתם מכירים את האיש, שהוא משוגע.

מצודת דוד: הלא אתם מכירים אותו ואת דבריו, שהמה של מה בכך, לא שלום ולא למלחמה, והיה חפץ להעלים הדבר, עד עת יראה כי יש לאל ידו (למרוד).

יהוא נזהר, ורצה קודם לבדוק את הלך הרוח של רעיו הקצינים, האם יצטרפו אליו למרד?

 יב וַיֹּאמְרוּ: שֶׁקֶר, רש"י: אתה אומר, ומעלים אתה מה שאמר לך. מצודת דוד: אתה מדבר שקר, כי לא דברי רוח היו, ולזאת הַגֶּד נָא לָנוּ;

וַיֹּאמֶר: כָּזֹאת וְכָזֹאת, אָמַר אֵלַי לֵאמֹור, כֹּה אָמַר ה' מצודת דוד, חזר ופרש: מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל.

יהוא השמיט ולא סיפר לחבריו על נבואת הזעם כלפי אחאב.

יג וַיְמַהֲרוּ, וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ, בגד מסמל מעמד. פרשו לו "שטיח אדום" מורכב מבגדיהם. אנשי יהוא קיבלו את העובדה שחברם נמשח למלך, וקיבלו אותו בגינוני מלכות. הפכו גם הם למורדים.

וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו, מצודת דוד: תחת יהוא, לשבת למעלה מכולם, כדרך המלך,  אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת; מצודת ציון: המדרגות. לשבת בראש המדרגות, מעליהם.

וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ, מָלַךְ יֵהוּא. למה הצטרפו למרד נגד מלך מכהן?

1.    באותה עת מואב מרדה ביהורם, והוא לא הצליח לדכא את המרד.

2.    אדום מרדה, והוא לא הצליח לדכא את המרד.

3. ארם הלכה והתחזקה בשנות שלטונו.

4. רעב כבד היה בשומרון.

5. שני המלכים לא נשארו בשדה הקרב עם חייליהם, אלא חזרו לארמון.

אין פלא ששרי הצבא היו ממורמרים. המפקדים שמחו להמליך את יהוא, בתקווה שהוא יחולל שינוי מבורך במצב הצבא ובמצב הממלכה.

העובדה שתלמיד, ולא אלישע עצמו משח אותו, הותירה ביד יהוא יכולת להחליט מתי בשלה השעה לפתוח במרד.

מלכים ב ט יד וַיִּתְקַשֵּׁר, (קשר = מרד) יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם;

יהוא הורג את בן אחאב: וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד, מצודת דוד: היה יושב קבוע ברמות גלעד, הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי, (לשמור העיר מפני) חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם.

טו וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל, מצודת דוד: לפי שעה שב מרמות גלעד, להתרפא ביזרעאל, מִן הַמַּכִּים (מהפציעה) אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים, בְּהִלָּחֲמוֹ, אֶת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם;

וַיֹּאמֶר יֵהוּא, (אל חבריו הלוחמים) אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם, אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר, לָלֶכֶת לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל, מצודת דוד: אם יש רצונכם שאמלוך אני, שמרו לבל יצא מי מן העיר, כי פן ילך ויגיד ביזרעאל, ויהיה המלך נשמר, וזה יקשה עלינו לנצחו.

 טז וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה (פצוע);

וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם, דודו (אמו של מלך יהודה, עתליה, הייתה אחותו של מלך ישראל, בן אחאב).  

יז וְהַצֹּפֶה (מחומת ארמון המלך), מצודת ציון: הוא העומד במקום גבוה, להביט למרחוק, עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא, בְּבֹאוֹ. שיירה ארוכה.

מצודת דוד: בעת בוא רבוי האנשים אשר עם יהוא, ראה אותם הצופה, אבל עדיין לא הכיר אם של יהוא המה, וַיֹּאמֶר, שִׁפְעַת, רש"י:  גדוד, (גדול), אֲנִי רֹאֶה.

וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם, קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹםמצודת דוד: הרכב שאל אם בואם בעבור השלום, או למלחמה? האם קרה משהו חריג בשדה הקרב?

  יח וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם? וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹםמצודת דוד: מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר? סֹב אֶל אַחֲרָי; מצודת ציון: מלשון סבוב, מצודת דוד: ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך.

 וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם מצודת ציון: עד אליהם, וְלֹא שָׁב.

 יט וַיִּשְׁלַח, רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; אולי הבאת בשורות טובות משדה הקרב? וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל אַחֲרָי. 

 כ וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב;

וְהַמִּנְהָג, מצודת דוד:  הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת. נוהג במהירות.

כא וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר, מצודת דוד:  קשור הסוסים אל הרכב, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ;

וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אִישׁ בְּרִכְבּוֹ, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, לברר מה קרה, ומדוע הגיע ליזרעאל? מכאן שיורם לא היה כ"כ חולה, או פצוע, ולא היה מוכרח לנטוש את שדה הקרב, ואת חייליו, ולחזור להתפנק בארמון.

וַיִּמְצָאֻהוּ, בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. רמז ראשון למה שעומד להתרחש בקרוב.

 כב וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא, וַיֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם יֵהוּא? וַיֹּאמֶר: מָה הֲשָׁלוֹם? מצודת דוד: מהו הַשָּׁלוֹם הראוי, עד שיהא תשלום גמול עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים, וכי ראוים אתם לשלום?

כך הביו יהורם מיהוא, שהוא עומד להרוג אותו בשל חטאי אמו.

  כג וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו, הפעם הקודמת שבה התנך השתמש בביטוי: וַיַּהֲפֹךְ יָדָיו,  הופיע במלחמה האחרונה של אחאב. לאחר שנפצע, אמר לרכבו: הפוך ידיך, והוציאני מהמחנה, כי החליתי. מצודת דוד: הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס, וַיָּנֹס; וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ: מִרְמָה אֲחַזְיָה.

מצודת דוד: הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים.

 כד וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת,  מצודת דוד: שם כל ידו בקשת, לירות בכח רב, וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי, מִלִּבּוֹ; וַיִּכְרַע, בְּרִכְבּוֹ, מצודת דוד: על ברכיו.

יהוא ושלישו היו נוכחים בעת שאליהו הנביא ניבא לאחאב, כי ה' ינקום בו על רצח נבות, ושדידת כרמו.

לא פלא שכל מעשי יהוא בזמן שמרד במלך, היו פעולה להגשמת נבואת אליהו, באחאב ובמשפחתו. אמנם אלישע שלח את תלמידו רק להכתיר את יהוא, אך זה פעל ע"פ רוחו של אליהו, ולא לפי תפיסת עולמו של אלישע הרחום והחנון.

  כה וַיֹּאמֶר, אֶל בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:  כִּי זְכֹר, מצודת דוד: תן דעתך לזכור, כי אֲנִי וָאַתָּה, אֵת רֹכְבִים צְמָדִים רש"י: (צמודים), אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו. ביום שהרג את נבות, וַה' נָשָׂא עָלָיו, אֶת הַמַּשָּׂא, מצודת ציון: הנבואה הַזֶּה, על ידי אליהו רש"י: ביד אליהו הנביא, ואנחנו שמענו.

 כו אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם ה' וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם ה' וְעַתָּה, שָׂא, מצודת ציון: הגבה אותו, הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה'.

כז וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, רָאָה, וַיָּנָס, דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן; וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ, מצודת דוד: כי גם הוא מבית אחאב, עובד עבודת גלולים כמוהם. הוא נשא את עתליה, בת אחאב, שהחדירה את עבודת הבעל גם ליהודה.

ויכוהו אֶל הַמֶּרְכָּבָה, מצודת דוד: בעודו יושב במרכבה. בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם, וַיָּנָס מְגִדּוֹמצודת דוד: אחרי אשר הכהו, (מכה ראשונה) נס אל מגידו. רשי: מוכה בנכליות,  וַיָּמָת שָׁם. מצודת דוד: הומת בדבר הקשר ההוא (מרד) של יהוא.

רש"י: ובדברי הימים (ב כב ט) כתוב ט וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן, וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא וַיְמִיתֻהוּ, וַיִּקְבְּרֻהוּ, כִּי אָמְרוּ בֶּן יְהוֹשָׁפָט הוּא אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת ה' בְּכָל לְבָבוֹ; וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ, לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה.

מחלוקת: במלכים כתוב שמת במגידו, ואילו בדברי הימים נאמר שמת בשומרון.

 כח וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו, יְרוּשָׁלְָמָה; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו, מצודת דוד:  אשר כרה לו בחייו. בְּעִיר דָּוִד.

יהוא מרד ביורם ורצח אותו, ואת אחזיהו מלך יהודה, שבא לבקר אותו כשהתרפא ביזרעאל. אחר המשיך לארמון ביזרעאל ורצח את איזבל.

שושלת אחאב נכחדה לאחר 3 דורות ו 4 מלכים, ביד יהוא בן נמשי שר צבא יורם בן אחאב, לאחר שנמשח למלך, ונשלח לחסלם ע"פ נבואת תלמיד אלישע.

יהוא הרג גם את יהורם בן איזבל, כך שיהיה ברור שזהו העונש על רצח נבות. "אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה' וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם ה'" (פסוק כו).

יהוא שלא חש בגיבוי של אלישע, היה מוכרח, לרסן את עצמו, ולא להמשיך לרצוח, חפים מפשע, לאחר שחיסל את בית אחאב. אבל את איזבל אלמנת אחאב, שרצחה את נבות, והכניסה את עבודת הבעל לישראל, (ובתה שנישאה למלך יהודה, הכניסה את עבודת הבעל גם ליהודה), היה נחוש להרוג.

מלכים ב ט כט וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב, מָלַךְ אֲחַזְיָה, עַל יְהוּדָה.

מות איזבל: לאחר רצח יהורם הגיע יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה ליזרעאל; מל"ב ט ל.

 וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, 1. את החיילים, את דהרת בסוסים, ושקשוק כלי הנשק.

2. אולי שמעה על רצח בנה, ועל הטבח שטבח יֵהוּא במשפחתה, ולא רצתה להמשיך לחיות, וגם הבינה שמפלתה קרובה.

אחרי מות בעלה (אחאב) ורצח בנה, (יהורם) נראה שכבר לא רצתה לחיות, ואולי ניחשה שאלו יהיו שעות חייה האחרונות, גורלה נחרץ.

וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ, מצודת דוד: ותשם פוך בעיניה. מצודת ציון: פוך – הוא כחול שחור. איזבל כבר חיכתה ליהוא מאופרת בחלון,.

שלטה בעצמה, וכיאה לאשת מלך ואם המלך, ביקשה להופיע במיטבה לפני המנצח. ידעה שבא קיצה, ובחרה, בגאווה, לסיים את  רגעיה האחרונים כגבירה.

וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ, רש"י: ותיטב את ראשה, (שערה) כדי שתהא לחן בעיני יהוא, וישאנה. אמנם רש"י סבר שקיוותה שיהוא ישאנה, אבל גם היא ידעה שגברים אוהבים צעירות ויפות, והיא הייתה כבר זקנה, ולכן נראה שצודק מצודת דוד, הטוען: תקנה צעיף ראשה וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא, לבל יהרגנה.

לא הגיוני שמשחה את עיניה בפוך, כדי למצוא חן בעיני רוצח בנה, עד שישאנה, כי היא הייתה הרבה יותר מבוגרת ממנו.

רצתה למות כמלכה, וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ, הכתוב מתאר דמות של בת מלך, הצופה בבהירות את מפלתה הקרובה.

לא וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַתֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו. רש"י: התרצה להיות בשלום? אם הרגת את אדוניך אין זה דבר חדש.

מצודת דוד: לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן.

לא וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר: וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹונָיו? זִמְרִי – כינוי לבוגד. גורלך יהיה כגורל זִמְרִי שמלך 7 ימים, או אני מייחלת ומקווה שגורלך יהיה כגורלו.

לפי דעה זו נראה שידעה שלקרוא לו בשם זמרי, ירגיז אותו והבינה שתמות.

אירוניה וביקורת הֲשָׁלוֹם, נוגד את הֹרֵג. בקור רוח השוותה אותו לזמרי עבד שמרד במלכו, והמרד שלו נכשל. היא ידעה שיהרגנה ורצתה לומר את המלה האחרונה. בוז: גם ברגעי חייה האחרונים, התגרתה, לעגה וביזתה את רוצח בנה.

איזבל סיימה את חייה בפחד, אותו ניסתה להסתיר בעזרת האיפור הכבד ששמה על פניה. ואולי כיסתה על פחדה גם בדברי ההתגרות ביהוא. היא

וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹןאיזבל השקיפה מהחלון, כי הייתה נחושה לשלוט בגורלה, לדעת מתי יגיע האויב, לתכנן בדיוק מה לומר לו, ואיך להראות לפניו.

גאה עמדה למעלה ליד החלון, וזִמְרִי עמד למטה בחצר, היא הביטה עליו מגבוה, בלעג ובבוז, לא בכתה ולא התחננה, לא נתנה למורד להשפילה.

כל השקפה בעד החלון מסמלת צערמיכל, איזבל, ואם סיסרא, האישה השלישית שהשקיפה מהחלון, ויבבה, בניגוד לאיזבל שקבלה בהכנעה את גורלה.

יש גם גבר שהשקיף מהחלון: וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִישְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

לב וַייִּשָּׂא פָנָיו, אֶל הַחַלּוֹן. יֵהוּא לא איבד עשתונותיו וַיֹּאמֶר, (בקור רוח) מִי אִתִּי מִי?  רש"י: מי בכם לעזרתי? מי מורד אתי? וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים, מצודת דוד: כאומרם הננו למצותיך.

וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים שהצהירו לו נאמנות,

לג וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ, מצודת דוד:  הזיזו אותה מן החלון, להפילה לארץ, וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיִּז, ניתז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה, יהוא רמסה ברגלי סוסיו.

פיקד עליהם: שִׁמְטוּהָ! עכשיו מקומם של איזבל וזמרי השתנה, היא שכבה בחצר, והוא עמד מעל גופתה, וראה את סופה:

1. בתחילה נהרגה בנפילה מהחלון,

2. אחר נרמס גופה בפרסות הסוסים.

3. בסוף נאכלה גופתה בידי הכלבים.

לד וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; לא כיבד את גופתה, אלא בקור רוח, הלך לאכול ולשתות, כשהגופה נשארה לשכב בחצר, ליד הסוסים. (כאחי יוסף, וכאחשוורוש והמן).

 "וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ". המספר מציין את אטימות ליבו של יהוא, בציינו שאכל בעוד גופת איזבל נרמסת תחת פרסות סוסיו, אושזה ניסיון להפגין אדישות.

לד וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; מדה כנגד מדה: כשנבות סרב למכור לאחאב את כרמו, אחאב לֹא אָכַל לָחֶם. עד שאיזבל הבטיחה להשיג לו את הכרם, ועכשיו הגיע זמן העונש. בזמנו אמרה איזבל לאחאב: לך לאכול לחם, ואני אתן לך את כרם נבות.

אחאב אכל והיא רצחה במרמה את נבות, והנה הגיעה שעת התשלום. היא מתה מוות משפיל ומבוזה, וגופתה נרמסה ונאכלה ע"י הכלבים.

יֵהוּא ציווה כעבור זמן מה לקברה, וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ, הִיא.  אולי ביקש לקוברה, בגלל התרשמותו מהאדנות, ומהעוצמה, שהפגינה כשהשקיפה מחלונה.

מצודת דוד:  בת מלך היא, ואין מדרך המוסר לנהוג בה ביזיון אחר המיתה.

וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִים. (מל"ב ט 34).

התמלאה נבואת אליהו כי הכלבים יאכלו את בשרה. ואכן התברר שגופתה נאכלה כבר על ידי הכלבים.

מדה כנגד מדה לאיזבל:

1. מנעה מנבות קבר בנחלת אבותיו והיא לא נאספה אל אבותיה.

2. נבות סוקל באבנים, וגופתה נרמסה ע"י הסוסים ונזרקה לכלבים.

3. גופת בתה עתליה גם נזרקה אל הסוסים.

לה וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם. מצודת דוד: ושאר כל הגוף אכלו הכלבים, כדבר ה'. מדוע נשארו הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם?

ואמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק יז) בזכות שהיתה מרקדת ברגליה, ומטפחת בידיה, ומרכנת בראשה, לפני הכלה לשמחה, לזה נשארו אברים אלו, ולא אכלום הכלבים, כי אם תראה חתן מובל אל חופתו ויצאה לקראתו ומחאה כף ופיזזה.

מדי עבור על ביתה אנשים נישאים איש מת לקברו ויצאה איזבל אחרי מיטתו וספקה כפיה והניעה ראשהאשה וקוננה עליו. איזבל המרשעת הרבתה להרע.. אך זכר לה ה' חסדה אשר עשתה ויעש לה כגמול ידיה. 

הסריסים שמטו את איזבל מהחלון בחלקת נבות היזרעאלי, אותה סייעה לאחאב בעלה, לגזול מבעליה החוקיים.

לו וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר: דְּבַר ה' הוּא! זה לא קרה במקרה, אלא זה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: כנבואת אליהו: בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל. וְהָייְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל: 

הרגה את נבות ביזרעאלנהרגה ביזרעאל

איזבל חוסלה בשל הפולחן האלילי שהנהיגה וכעונש על מעשיה.י"ג, י"ט איזבל פרנסה 850 כוהני בעל שהיו אוכלי שולחנה. אולי הם ממש אכלו בארמון שלה. ד וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי ה' (מל"א יח). לא בחלה באמצעים אכזריים כדי להשיג את מטרותיה.

מרשעת תככנית וחזקה, שליטה שפלה, שלה מוח ערמומי ומסית.

לכן: לז וְהָיְתָה  נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל:  מצודת דוד: כזבל המפוזר בארץ, כן היו אבריה מפוזרים, מצודת ציון: כדומן = כזבל, כמו (ירמיהו ח ב) לדומן על פני האדמה.

אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל. מצודת דוד: כי רוב הגוף אכלו הכלבים, והנשאר לא היה שמה עליה, ואי אפשר היה לזהות את גופתה לאחר מותה.

יהוא הרג באותו יום את מלכי יהודה וישראל: אחזיה ויהורם, בני משפחת אחאב ואיזבל, וכל זה בשדה נבות היזרעאלי.

יהוא הרג גם את נביאי הבעל, כמו שאליהו הרג אותם בהר הכרמל.

אלישע פעל בעיקר בימי יהורם, בן אחאב, שמלך כ- 12 שנה.

לאחר ששלח את תלמידו למשוח את יהוא "נעלם" אלישע במשך כ 50 שנה, עד שמסופר על מותו בימי המלך יואש, נכדו של יהוא.

מדוע "נעלם" אלישע, ולא מסופר על מעשיו? אולי כמו ששמואל הפך לנביא פסיבי לאחר שנאלץ למשוח את דוד למלך, כך אלישע, הנמיך פעילותו, לאחר בחירת יהוא.

ואולי כי יהוא פעל בדרך של אליהו הנביא ולא בדרכי הנועם של אלישע. ואולי כי הכחדת משפחת המלוכה במרחץ דמים, הייתה מנוגדת לאופיו הרחום של אלישע.

יהוא אימץ את נבואות אליהו, כי נבואות אלו נתנו "הכשר" לרציחותיו, אך במהלך שנות כהונותו, פשע בדרכים רבות.

יהוא מלך 28 שנים בשומרון. נשאר בזיכרון כמורד אכזרי.

איזבל לא באמת שאלה לשלומו כשאמרה: "הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו?" (לא).

 איזבל אמרה לו:  אתה רוצח וכושל! אני מקווה שתיכשל כזמרי. נהג כ"משוגע" וברוח של אותו שגעון חיסל את בית אחאב.

הדפסה
אימייל
וואטצפ

מאמרים נוספים

שמואל א' פרק כ"ד

מערת עין גדי: פרק כד א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּידוּ לוֹ, לֵאמֹור, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. התנ"ך לא מספר כיצד התגבר שאול על

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרקים כ"א -כ"ג

פרק כא א  יונתן ידע שדוד ימלוך אחרי שאול אביו ולא הוא, "וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ פסוק

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק כ'

פרק כ א שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד שהתחבא אצל שמואל. דוד מאוים: וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה, מצודות: דוד ניצל את הזמן ששאול התנבא כדי לברוח מניות שהייתה

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ט

פרק יט 1  וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, פה נקרא לפתע: יְהוֹנָתָן, כל פעם שיונתן התחבר לדוד, נוסף שם השם לשמו.

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ח

פרק יח דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; מלבי"ם: זה קרה כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראש גלית בערי ישראל.  וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.  מתי הכיר

המשיכו לקרוא »

האתר מתעדכן מידי שבוע במאמר חדש

דילוג לתוכן