וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה (השונמית) אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר, קוּמִי וּלְכִי אַתְּ וּבֵיתֵךְ, וְגוּרִי, בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי: מצודת דוד: במקום שתרצה לגור.
כִּי קָרָא ה' לָרָעָב, רש"י: הוא הרעב אשר היה בימי יואל בן פתואל. וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. מצודת דוד: כבר התחיל לבוא אל הארץ, ויתמיד שבע שנים.
ב וַתָּקָם, הָאִשָּׁה, וַתַּעַשׂ, כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹוקִים; לא חיכתה לראות אם באמת תגיע בצורת, אלא מיד, וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ, וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים, גם יצחק אבינו ירד בשנות הרעב לארץ גרר.
ג וַיְהִי, מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים, וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה, מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים; שוב לא חיכתה לראות, אם פסקה הבצורת, אלא בתום 7 שנים חזרה, כי האמינה באמונה שלמה בכל מה שאמר לה הנביא. וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ, אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ, מצודת דוד: כי אחרים תפשו אותם, בהיותה בפלשתים. רש"י: שהחזיקו בה גזלנים.
נראה שבשבע השנים שבהן נעדרה השונמית מביתה, השתלטו שכניה או קרוביה על ביתה ועל אדמותיה, ועכשיו לא רצו להחזיר לה את רכושה.
כשאלישע שאל אותה בזמנו: היש לך דבר אל המלך? השונמית ענתה: בתוך עמי אני יושבת. ועכשיו היא מראה, שכשנגרם לה עוול היא יוצאת בעצמה לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ,
ד וְהַמֶּלֶךְ, מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי, האם גחזי היה עדין מצורע, והמלך דיבר עם איש מצורע? בפרק הקודם גחזי לראשונה חשב על הסבל של הרעבים ולא רק על עצמו, ומיהר לספר לאנשים הנצורים בעיר כי הארמים נעלמו ויש אוכל במחנה שלהם, ואולי בזכות זה הוא נרפא?
נַעַר אִישׁ הָאֱלֹוקִים. נראה שהמלך הזמין אליו את גחזי, לאחר מות אלישע לספר על הניסים שעשה אלישע בחייו.
לֵאמֹר: סַפְּרָה נָּא לִי, אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. מצודת דוד: כל הנפלאות הגדולות אשר עשה אלישע, כי לא ידע המלך על כולם.
ה וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה, "הנה" זו תמיד מלת הפתעה, בדיוק כשגחזי דיבר על החייאת בן השונמית, היא ובנה הגיעו לצעוק אל המלך; הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ, עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ;
וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה, וְזֶה בְּנָהּ! ואיפה בעלה? מכיוון שגיחזי אמר בזמנו: ואישה זקן! נראה שהוא היה הרבה יותר מבוגר ממנה, ובנתים נפטר.
אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע. מצודת דוד: בעת שספר למלך שהחיה אלישע את בן השונמית, במקרה באה אז השונמית עם בנה, לצעוק אל המלך בעבור ביתה.
ו וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה, וַתְּסַפֶּר לוֹ; המלך המופתע התעניין באישה, ובמה שעבר עליה, מאז שבנה קם לתחיה.
וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד, כדי לשמור על צניעותה, לֵאמֹר: הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה, מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ, וְעַד עָתָּה. מצודת דוד: אמור להשיב לה הכל, ואף תבואות השדה, אשר גדלו בה מעת עזבה את השדה.
בדמשק: ז וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק, רש"י: להחזיר את גיחזי בתשובה (סוטה מז א).
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה; וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר: בָּא אִישׁ הָאֱלֹוקִים עַד הֵנָּה,
ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל, קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, וְלֵךְ, לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹוקִים;
וְדָרַשְׁתָּ אֶת ה' מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה?
אחזיה, מלך ישראל, כשהיה חולה שלח שליחים אל בעל זבוב כדי לשאול אם יחלים, ובן הדד שאל את אותה שאלה את אלוקי ישראל.
נראה שהזרים האמינו באלישע ובאלוקיו יותר מהיהודים וממלכם.
חזאל: ט וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל, לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק, מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל; נראה שהגמלים הרבים נשאו כמויות עצומות של אוכל, כדי שיהיה לאלישע במה להאכיל את בני הנביאים שלמדו אצלו, וסבלו לעיתים קרובות מרעב.
וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר: בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה? י וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, לֵךְ אֱמָר לוֹ חָיֹה תִחְיֶה; מצודת דוד: לנחמו, אמור לו שיחיה, אבל האמת הוא אשר הראני ה' בנבואה, כי מות ימות.
וְהִרְאַנִי ה' כִּי מוֹת יָמוּת, למה העביר מסר כפול? אולי כדי לאפשר למלך לעבור את ימיו האחרונים בשלווה.
חָיֹה תִחְיֶה; רש"י: כלפי חזאל אמר, שיחיה תחת בן הדד למלכות.
יא וַיַּעֲמֵד, מצודת דוד: העמיד את פניו לצד אחר, לבל יראה דמעות עיניו מזלפין, אֶת פָּנָיו, רש"י: פנים של צער שלו שהיה מבקש לבכות, העמיד, שלא יבכה בפני חזאל, וישם לבו לעמוד ולהתאפק. וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ; וַיֵּבְךְּ, אִישׁ הָאֱלֹוקִים.
מצודת דוד: התעכב זמן רב, וכשלא יכול עוד להתאפק, הרים קול בבכי, והחזיר פניו מעתה, הואיל ואי אפשר עוד להסתיר הבכי.
יב וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל, מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה?
וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה, מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ, מצודת דוד: ערי מבצריהם, תבעיר באש. וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג, וְעֹלְלֵיהֶם, מצודת ציון: בניהם הקטנים, תְּרַטֵּשׁ, רש"י: לשון ביקוע המעים. וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ, רש"י: מעוברות שלהם, מצודת דוד: הנשים ההרות, תבקע בטנם להוציא הולדות.
ממתי ידע זאת אלישע? מאז שאליהו היה בהר חורב וה' אמר לו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם .. וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. אליהו העביר לאלישע את התפקיד למשוח את יהוא וחזאל למלכים בארצם.
ג וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב, כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם, כשתהיה מלך תעשה זאת.
הגישה הלאומתית טוענת שמשימה נוראה זו של פגיעה בבית אחאב וחיסולו, מתאימה לאליהו הקנאי, שאומנם לא משח את חזאל, אבל העביר תפקיד זה לתלמידו אלישע, שהוא ימשח את חזאל למלך ארם במקום בן הדד.
יד וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע, וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע? וַיֹּאמֶר, אָמַר לִי: חָיֹה תִחְיֶה.
טו וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיִּקַּח, מי לקח? פרוש 1: המלך שם משהו רטוב על פניו, כדי לקרר אותם מהחום, ומת. הַמַּכְבֵּר, רש"י: בגד, וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם, וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו, רש"י: להצטנן. פרוש 2: חזאל שם כרית רטובה על פני המלך כדי לחנוק אותו בעזרתה.
מות בן הדד: וַיָּמֹת; וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל, תַּחְתָּיו. כפי שניבא אלישע.
טז וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ, לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשָׁפָט, מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט, מֶלֶךְ יְהוּדָה, הם היו דודנים. יז בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ;
מכיוון שלאחזיה לא היו בנים, ירש אותו אחיו יהורם, הנצר הרביעי והאחרון לבית אחאב שזכה לעלות לכס המלוכה. הסב עמרי יסד את השושלת, אחאב המשיך ו 2 בניו: אחזיה ויורם סיימו את השושלת.
דברי הימים ב כ"א 1 וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו… וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו ב וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט… וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת … וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי הוּא הַבְּכוֹר. ד וַיָּקָם יְהוֹרָם .. וַיִּתְחַזַּק, וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו, בֶּחָרֶב.. וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב (עתליה), הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה.. וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד.. בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם.. וַיַּעֲבֹר יְהוֹרָם .. וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ; וַיְהִי, קָם לַיְלָה, וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם .. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, וַיָּעַר ה' עַל יְהוֹרָם, אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים .. וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה, וַיִּבְקָעוּהָ, וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ .. וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו; וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן, כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו..
2 בני אחאב זכו לשמות יהודיים, אולי כי נולדו בתחילת מלכותו, לפני שאיזיבל ביססה את כוחה והשפעתה, ואולי השמות היו שמות פוליטיים.
יד וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכֶת אָבִיו, רש"י: יהושפט המליך את יורם בחייו שתי שנים, כשחזרו מן המלחמה שנלחמו במלך מואב. שנגזרה גזירה על יהושפט לההרג ברמות גלעד, אלא שתלה לו (עיכב את מותו) בשביל שזעק (לה').
וַיִּתְחַזַּק, וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו, בֶּחָרֶב; וְגַם, מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל. דברי הימים ב כ"א. וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם (יהורם). מצודת דוד: ומקוטעות היו, ובהם כלולים שתי השנים אשר מלך בחיי אביו. יח וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי (עתליה) בַּת אַחְאָב, בת איזבל, הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה; וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה'.
יט וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה, מצודת דוד: את מלכי יהודה, עם שהיו ראוים להשחתה, כי יהורם (נשוי לבת איזבל) וביתו עשו הרע. לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ:
כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, לָתֵת לוֹ נִיר, מצודת ציון: כמו נר, ורוצה לומר מלך, המאיר כנר, לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים, מצודת דוד: רצה לומר, כל ימי המלכות.
כ בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד יְהוּדָה; רש"י: ומימי דוד לא היה להם מלך, כנאמר (מלכים א כב מח), ומלך אין באדום. מלכו בישראל 8 מלכים: איש בושת, ודוד, ושלמה, ורחבעם, ואבים, ואסא, ויהושפט, ויהורם, ולא היה אז מלך לאדום.
ועכשיו, וַיַּמְלִכוּ, עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ, מצודת דוד: עד הנה היה עליהם נציב מלך תחת יד מלכי יהודה.
כא וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, מצודת דוד: שם מקום בארץ אדום, וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ;
וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה, כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי, וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו, וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב, הסמוך אליו, ולא עצר כח ללכת בעומק המדינה.
וַיָּנָס הָעָם, לְאֹהָלָיו, אחר שהכה מעט בהם, נס מיד לאהליו, כי פחד מאדום.
את מי באדום הכה יורם? את אלו שרצו למרוד בו. כב וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם, מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה, לא הצליח לדכא את המרד ולשעבד שוב את אדום.
אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה, בָּעֵת הַהִיא, מצודת דוד: בעת ההיא פשע גם לבנה, ונזכרת היא (ביהושוע טו מב) בערי נחלת יהודה.
והיתה סמוכה לאדום, ופשעה גם היא במלך יהודה. רש"י: יושבי לבנה מרדו במלך.. לבנה מארץ ישראל היא, ואומר אני, שהיו משבט יהודה, ומרדו במלך.
כג וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים, עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
התנ"ך בחר רק את סיפורי המסר החינוכי, אבל סיפורים שהמלכים רצו לספר, סיפורים שהעצימו את תהילתם, נכתבו בדברי הימים של המלכים, כמו ספר הזכרונות של אחשוורוש. ספרים אלו היו הבלוגרים של העולם הקדום.
כד וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו. רש"י: ובדברי הימים (ב כא כ) אומר (מוסיף): וַיָּמָת, בְּתַחֲלֻאִים רָעִים; …
בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, הָיָה בְמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וַיֵּלֶךְ, בְּלֹא חֶמְדָּה, (בלי תורה) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים.
כה בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם, מֶלֶךְ יְהוּדָה כו בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ, וְשָׁנָה אַחַת, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ, בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. עֲתַלְיָה הייתה אחות יורם.
מצודת דוד: ולמעלה (יח) נאמר, שיהורם אביו, מלך יהודה, נשא בַּת אחאב, ופה בַּת עָמְרִי, אלא נראה שעמרי גידלה ונקראת בתו, כי בני בנים הם כבנים.
כז וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב: כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב, הוּא. מצודת דוד: ע"י החתון באה לו קירבתו עמהם, כי אביו היה חתן בית אחאב.
כח וַיֵּלֶךְ (אֲחַזְיָהוּ) אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב, לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיַּכּוּ אֲרַמִּים, אֶת יוֹרָם.
כט וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ (מהמלחמה. יורם הישראלי נפצע בזמן המלחמה בארם שהתנהלה ברמות גלעד) לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל, בארמון ביזרעאל שאנו זוכרים עוד מזמן אחאב. מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה. בְּהִלָּחֲמוֹ, אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם;
וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, אחזיהו בנו של יהורם מיהודה בא לבקר את המלך, הבן של דודו אחאב, ביזרעאל.
כִּי חֹלֶה הוּא. מצודת דוד: לבקרו, על כי היה חולה מן המכים, האויבים. פציעתו של יורם, היא הרקע למשיחת יהוא למלך על ישראל, בהמשך, במקומו.
בהמשך נגלה שפציעתו של יורם לא הייתה חמורה, כי הוא רכב לקראת יהוא, נראה כי המלכים יהוא ואחזיהו, בקשו להתפנק מעט במהלך המצור המשעמם וחזרו להתענג בנוחיות שהציע הארמון למלכים.
העדרות זאת, גרמה לניכור בין החיילים הנלחמים בצפון ובין המלכים הנעדרים משדה הקרב. ניכור זה יאפשר אח"כ ליהוא למרוד בהם ובהצלחה.
