לוח זמנים למגילת אסתר.
| מלך | ארוע | זמן לפנה"ס | נביא |
| נבוכדנצר | חורבן בית 1 | 422 | ירמיהו |
| כורש | הצהרת כורש | 370 | יחזקאל |
| אחשוורוש | זמן מגילת אסתר,הפסקת בנית בית המקדש. | 367-354 | דניאל |
| דריווש | סיום בניית בית המקדש.עליית עזרא, מינוי נחמיה, בנית החומה, כריתת אמנה. | 348 | חגימלאכי |
פרק ו' מגילת אסתר גדושה בחוקים שהמלך קבע כדי למנוע ממורדים להתנקש בו: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה (ד', יא).
המלך לא הושיט את ידו, אלא את שרביטו.
איסור הכניסה לארמון המלך ללא רשות, הוא חוק שאיפשר למלך להחליט מי יחיה ומי ימות, בהתאם למצב רוחו באותו רגע, וכל זה בשם שמירה על מלכותו.
הפתרון הסופי שהגה המן: "להשמיד את כל היהודים אשר בכל מדינות אחשוורוש". המן – "כורה שחת יפול בה, וגולל אבן אליו תשוב" (משלי). "כי הגידו לו את עם מרדכי", מכאן שמרדכי לבש לבוש פרסי, ונשא שם פרסי ולא ידעו כי הוא יהודי.
אלשייך: המן חשש שאחשוורוש יתנגד להשמדת היהודים, כי יחשוב ש:
א. אולי שאר העמים יעזרו ליהודים כיוון שהם קשורים אליהם (למשל בקשרי נישואים). על כך ענה שהיהודים הם "עם אחד" ואינם מתחתנים בגוים.
ב. שמא היהודים עצמם יתנגדו לכך ויתקוממו וימרדו במלך. על כך ענה המן "מפוזר", הם לא יוכלו להתקומם כיוון שהם מפוזרים במקומות רבים.
ג. שמא לאחר השמדת היהודים יהיה מקום שלא יהיו בו תושבים כלל, ותיווצרנה קרחות בממלכה. על כך ענה שהיהודים נמצאי "בכל מדינות מלכותך".
ד. שמא שאר העמים יאשימו את המלך בהשמדת עם, ויחששו שהמלך ישמיד גם אותם. על כך ענה המן "ודתיהם שונות .. דתי המלך", כלומר: הם משונים ואינם מקפידים על חוקי המלך ולכן העמים האחרים יבינו שהיה כאן מקרה מיוחד.
ה. אולי בהשמדת היהודים תהיה פגיעה במיסים שנגבים מהם. על כך אמר שאין שווה להניחם, היות והם כל הזמן מזיקים למלך.
מלבים: המן גנב את ליבו של אחשוורוש בשני דברים. 1. הוא לא הזכיר באיזה עם מדובר, ואם אחשוורוש היה יודע שהמן מתכוון ליהודים, הוא לא היה מתרצה שהרי הוא ידע שהיהודים הם עם חכם.
2. כמו כן המן לא אמר במפורש שהוא רוצה להשמיד את העם המדובר, אלא רק אמר "לאבדם" ואחשוורוש הבין שהמן רק רוצה לבטל את דתם.
פרק ו: בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. איזה לילה? הלילה בו נדדה שנת המלך (ו, א) היה ליל שמורים, ליל יציאת מצרים, המן נתלה בט"ז ניסן בפסח.
ר"א כהן צדק: הלילה "ההוא" הוא לילה שמוזכר במקום אחר, והכוונה ללילה שהייתה בו מכת בכורות, דהיינו: ט"ו ניסן.
ר"מ חלאיו: הכוונה ללילה שהמן עשה את העץ.
ב. הכוונה ללילה שהמן אמור היה לדבר עם המלך בבוקר שלמחרת.
המלך הריץ את המן, למשתה אסתר. למה? כדי שתגיד: תבואו מחר?
המלך חשש מקנוניה אינטימית בין אסתר והמן. למלך הייתה סיבה לחשוד, כי הרי כבר היה ניסיון התנקשות בחייו, שמרדכי גילה, והצליח לסכל בעזרת אסתר, והמן שנא את מרדכי, זה שהמלכה באופן חשוד הזמינה אותו למשתה המלך.
ולמה אסתר לא הלשינה על המן במשתה הראשון?
אסתר ציפתה לסימן משמים שה' איתה, "שלא ראתה שום אות", (ראב"ע).
אות משמים: אסתר ציפתה לסימן משמים מתי להפיל את המן.
אבן עזרא. אסתר לא אמרה לאחשוורוש ביום הראשון את מה שהיא מבקשת משום שהיא לא ראתה שום אות מאת ה' שיבשר לה שהוא נענה לתענית.
לכן היא רק בקשה מהמלך שיבוא עם המן למשתה שתכין לכבודם מחר, מה שעורר את סקרנות המלך. רק כאשר ראתה ביום השני שהמן הרכיב בבקר את מרדכי על הסוס, ראתה שה' חידש אות, ואמרה לאחשוורוש מה רצונה.
ומה היה האות?
בין משתה למשתה התחולל נס: נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.
בלילה זה שהיה כה גורלי ליהודי מלכותו, הוזכר מרדכי לטובה באזני המלך, וכך נפרץ סדק ראשון בהצלחה ובשיכרון הכוח שליוו עד כה את המן.
מדוע נדדה שנת המלך? מתי קשה לנו לישון? כאשר אנחנו שרויים בחרדה, בחשש, או מתוחים. והמלך היה חרד באותו לילה.
המלך הבין שאסתר סיכנה את חייה כדי להזמינו, ולא הבין למה סיכנה את חייה? הוא גם לא הבין מדוע הזמינה למשתה האינטימי גם גבר זר, את המן? וחשד שמא מתרקם משהו רומנטי בין שניהם מאחורי גבו.
ואולי חשד שאסתר והמן זוממים ביחד איזה שהוא מרד פוליטי נגדו. וכן לא מצא חן בעיני המלך שהמן העז, בלי רשות, להוריד את מעמד מרדכי שהיה מיושבי שער המלך, וחשש שלהמן יש שאיפות גדלות, העלולות לסכן את מלכותו.
מגילה טו עב כאשר המלך שאל את המן "מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"? הוא היה מוטרד בחשש, מה זה שהזמינה אסתר את המן?
"נפל דבר בדעתו, אמר מה זה שהזמינה אסתר את המן? אולי מתכוננים להרוג אותי? אסתר הצליחה לטעת חשש בליבו של המלך מפני מרידת המן.
רש"י: אם כך לא היה איש אוהב לי שהיה מידע אותי? חזר ואמר: אולי יש איש שעשה לי טובה ולא פרעתי לו, ומשום כך נמנעים אנשים ולא מגלים לי? מיד, "ויאמר להביא את ספר הזיכרונות". שאם לא גמלו טוב למי שסיכל את המרד, יש סכנה שאת המרד הבא אף אחד לא יטרח לסכל, (ע"פ רשי מִי בֶחָצֵר)?
אחשוורוש אמר שלא ייתכן שאין מישהו שיודע מה אסתר זוממת עם המן, אלא שלא אומרים לו, משום שפעם כשאמרו לו דבר כלשהו, האומר לא קיבל שכר, ולכן ציווה לבדוק בספר הזיכרונות מי לא קיבל שכר.
וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּיכְרֹונוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, שנקרא "ספר דברי הימים". בספר זה כתובים אירועים הקשורים למלך ולמלכותו, למה?
מלבים: אחשוורוש הבין מבקשת אסתר, שהיא תבקש ממנו בקשה מוצדקת, ולכן הוא רצה לברר אם יש אדם שהוא לא החזיר לו טובה, משום שייתכן שזו בקשת אסתר, ולכן ציווה להביא לפניו את ספר הזיכרונות.
מהו ספר הזיכרונות ? רש"י: הכוונה לספר שהיו בו משלים ושיחות.
ר"מ חלאיו: א. שעל ידי שהמלך ישתעשע בו, הוא יירדם. ב. או שהמלך חשב שהוא צריך לעשות איזשהו חסד אם איזה אדם, ולכן נדדה שנתו.
רי"ד: הייתה רשימה של אנשים שעשו טובה למלך ולא קיבלו את שכרם.
רלב"ג: בספר היו כתובים דברים שקשורים לאירועים שקרו בעבר כדי שהמלך ילמד איך לתקן מעשיו.
וכן היו כתובים סיפורים שהיו משמחים את המלך וכך הוא היה יכול להירדם. מלבים: היו 2 ספרי זיכרונות. היה את ספר דברי הימים של כל מלך שבו נכתבו המאורעות שעברו על הממלכה, וספר זה לא היה מצוי בידי המלך אלא ביד סגנו, ובמקרה של אחשוורוש היה זה המן. המן מחק את שמו של מרדכי וכתב שהוא היה זה שסיפר למלך על התוכנית של בגתן ותרש לרצוח אותו.
בספר הזיכרונות דברי הימים, שהיה ספר נוסף שהיה אישי של המלך, היה כתוב שמרדכי הוא זה שהציל את המלך.
אלשייך: בספר דברי הימים הצליחו בניו של המן שהיו סופרי המלך למחוק את הצלתו של אחשוורוש על ידי מרדכי, אבל לא הייתה להם גישה לספר הזיכרונות, ולכן נשאר כתוב שם מעשהו של מרדכי. בספר הזיכרונות היו הדברים כתובים בקיצור, ולא היה כתוב חלקה של אסתר בהצלה, רק חלקו של מרדכי.
אלשייך: אחשוורוש לא בטח במי שקרא מספר הזיכרונות, ולכן עקב אחרי מה שהיה כתוב. לולי כן, הם היו משמיטים את מעשהו של מרדכי.
וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּמָּצֵא כָתוּב, אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ
אלשייך: בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, כאשר כתבו בספר הזיכרונות, רצו להמעיט בחשיבות מרדכי וגם במעשה בגתן ותרש, ולכן כתבו בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ בלי רווח, בגתן או תרש, לומר שרק אחד מהם ביקש לשלוח יד במלך והשני הזהיר את המלך על כך.
אולם, בשמים דאגו להפריד את המילים ולכתוב "בגתנא ותרש" כך שהיה משמע ששניהם רצו להרוג אותו, ומרדכי היה זה שהציל את המלך.
שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי, הַסַּף, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוורוֹשׁ. מרדכי אמר שבגתן ותרש, שניים משרי המלך שהיו שומרים בכניסה לחצר הפנימית של המלך, תכננו לרצוח את המלך.
ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי, עַל זֶה? וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו, לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ, דָּבָר.
אבן עזרא (נוסח ב'): הגְדוּלָּה הוא העושר. מהר"ל: ב"יקר וגדולה" כתב שכבוד ניתן באופן זמני לעומת גדולה שניתנת לאורך זמן.
מלבים: בספר הזיכרונות היה כתוב שמרדכי סיפר למלך על התוכנית של בגתן ותרש לרצוח אותו, והתברר לאחשוורוש שהוא גידל את המן סתם.
המלך לא ידע מי אמר לאסתר על תוכניתם ולכן גידל את המן, שהמליץ לבחור מלכה חדשה וכך נבחרה אסתר.
אלשייך: הדגש בפסוק הוא עַל זֶה = על הצלת אחשוורוש, שהרי עצם ישיבת מרדכי בשער המלך היה עוד לפני שהוא הציל את אחשוורוש, וממילא לא ניתן לומר שמרדכי כבר קיבל את שכרו בעצם הושבתו בשער המלך.
מדוע מרדכי לא קיבל את שכרו מיד לאחר שהוא הציל את אחשוורוש?
אם מרדכי היה מקבל את שכרו מיד, לא היה מתמרק החטא של עם ישראל על ידי צרתו של המן, ואסתר ומרדכי לא היו מקבלים את כל רכושו של המן.
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו, נערי המלך ששירתו את אחשוורוש ענו לו: לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ, דָּבָר, עד עכשיו לא נעשה עימו דבר, ומרדכי לא קיבל שכר על כך.
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו, אלשייך: הדגש הוא שדווקא המשרתים ענו ולא סופרי המלך, היות וסופרי המלך היו בניו של המן, והם לא רצו להיטיב למרדכי.
אלשייך: עִמּוֹ, בא לומר שכאשר אדם מיטיב לאדם אחר ומחזיר לו טובה, שניהם מרוויחים מכך. כמו כן הדגש הוא שלא נעשה עִמּוֹ, עם מרדכי דבר, אבל המן קיבל שכר על כך, שהרי לאחר הצלת אחשוורוש, אחשוורוש גידל את המן כהוקרה על שיעץ להמליך את אסתר.
אחשוורוש שאל: מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה, מה הכבוד והגדולה שנעשה למרדכי בשכר שהוא הציל אותי? לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ, דָּבָר.
יְקָר: הכבוד הוא הכרזה ברבים וכיבוד מרדכי בפני העם על שהציל את המלך. הגְדוּלָּה הוא מינוי לשר חשוב.
וְהָמָן בָּא, לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה, היה אסור לאדם להיכנס מהחצר אל הבית ללא רשות מפורשת מאת המלך.
לֵאמֹור לַמֶּלֶךְ, לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, אבן עזרא (נוסח ב'): לוֹ, כוונתו לעצמו, כלומר: לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי.
ר"מ חלאיו: "במה שהוא מכה הוא מרפא". והכוונה לעץ שהכין המן למרדכי.
הגר"א: הגזירה על עם ישראל הייתה משמים, אלא שעל מרדכי לא הייתה גזירה, ועשיית העץ נועדה לתליית המן.
רינת יצחק: המהר"ל כתב שמלכתחילה לא הייתה גזירה על כלל ישראל, שהרי לא ניתן להשמיד את עם ישראל.
לכן כבר משעת עשיית העץ היה ברור שמחשבתו של המן לא תתקיים.
ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מִי בֶחָצֵר?ר"א כהן צדק: אחשוורוש ראה בחלומו את המן עומד עם חרב ורוצה להורגו והוא נבהל ולכן שאל מִי בֶחָצֵר?
אלשייך: מִי בֶחָצֵר? כשאחשוורוש שאל מִי בֶחָצֵר? הוא שאל: מי קיבל שכר על מעשהו של מרדכי, והמשרתים ענו לו, שהמן הוא זה שקיבל את השכר.
ר"מ חלאיו: המן בא בעלות השחר, היות ואין זה מכבוד המלכות לבוא באמצע הלילה, והוא בא לומר למלך, ולא לבקש, משום שחשב שאחשוורוש יעשה ככל מה שהוא יאמר לו, משום מעלתו.
ה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵלָיו הִנֵּה הָמָן, עֹמֵד בֶּחָצֵר; המלך רצה לפתור את בעיית מרדכי עוד באותו לילה. וגם המן רצה לפתור את בעיית מרדכי עוד באותו לילה.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: יָבוֹא. המלך היה מבוהל כשהוא שמע קול פסיעות באמצע הלילה. "ויאמרו נערי המלך: הנה המן", "הנה" תמיד מרמז על הפתעה. זה לא היה צפוי שהמן יגיע בשעה כזאת. המלך היה מודאג מהופעתו הפתאומית.
ו וַיָּבוֹא, הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ? למה המלך שאל את המן, שאלה זו?
מתאים לאישיות של מלך, שלא יודע להחליט לבד. כשאשתו לא באה, והוא הזמין את קבינט המלחמה להתייעצות, מה לעשות לה. עכשיו היה זקוק ליועץ שיגיד לו איך לתגמל את מי שהציל אותו ממרד כנגדו.
חשד בו בגלל שהוזמן בלילה הקודם ע"י אסתר למשתה.
כששמע שהמן בחצר, אמר: עכשיו אברר את מניעיו, והמן בלי להרגיש הסגיר את שאיפותיו להפוך למלך.
אלשייך: היה אולי מצופה שאחשוורוש ישאל קודם את המן מדוע הגיע אליו בשעת לילה מאוחרת. אך היה זה נס מאת הקב"ה. אם המן היה מספר למלך על העץ, היה אחשוורוש חושב שאסתר והמן עשו קנוניה ביניהם כדי להרוג אותו, ולכן הם רוצים לתלות את מרדכי, כדי שלא יגלה את מזימתם, כמו שהוא מנע את מזימת בגתן ותרש. לכן ה' הוביל שאחשוורוש יהיה הראשון שידבר.
רלב"ג: השאלה של אחשוורוש הייתה מה לעשות באיש, כלומר: לעשות משהו בגופו הפיזי, ולא לתת לו מתנה מאת המלך (כגון שדות וכרמים).
המלך לא רצה לתת כסף, או שווה כסף, למרדכי, הוא רצה לייקר אותו בפומבי, כדי שעמו יידע שכדאי להלשין על שונאי המלך, וזה משתלם.
מלבים: בפסוק ג' שאל אחשוורוש שני דברים: יְקָר וּגְדוּלָּה, ואילו כאן שאל אחשוורוש את המן רק שאלה אחת: יְקָר. אחשוורוש רצה בכוונה להטעות את המן, על מנת שהמן יחשוב שכאשר הוא נשאל מה לעשות במי שהמלך רוצה לכבדו, יחשוב המן שהכוונה אליו.
לכן לא שאל אחשוורוש על הגְדוּלָּה, היות ואם הוא היה שואל על המינוי לתפקיד חשוב, המן לא היה מגיע לכדי טעות, והיה מבין מיד שאחשוורוש איננו מתכוון אליו, הואיל והוא כבר היה בתפקיד הכי חשוב שניתן להיות בו.
לכן הוא שאל את המן רק לגבי היְקָר, מתוך כוונה שבכל מקרה הוא ימנה את מרדכי לתפקידו של המן, מאחר שהמינוי של המן נעשה בטעות, שהרי לא היה לו כל קשר להצלת המלך.
אלשייך: אחשוורוש רצה שהמן יהיה זה שיכבד את מי שהציל אותו, היות והוא חשש שהמן זומם להרוג אותו עם אסתר.
רינת יצחק: המשרתים מצד אחד שנאו את המן ומצד שני שנאו עוד יותר את מרדכי. לכן הם הציעו "לעשות דָּבָר", דהיינו: לתת לו שכר זמני רק כדי להשפיל את המן, אבל לא לגדל את מרדכי.
וַיֹּאמֶר הָמָן, בְּלִבּוֹ, לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?
כשבא בלילה ההוא המן אל המלך, והמלך ספר לו על רצונו לרומם מישהו, המן היה מלא בהערכה עצמית, וכיון שאכלו ושתו יחד אצל המלכה, אמר בליבו: המלך מגדל אותי והמלכה מרוממת אותי, ואין גדול ממני בכל מלכותו", למי יחפוץ המלך", חשב, "לעשות יקר וגדולה"? הוא בטוח שהמלך מתכוון אליו ורואה פה הזדמנות לממש את חלום הגדלות שלו (פדר"א).
את מי המלך רוצה לכבד יותר ממני? הרי ברור שאין אדם שהמלך רוצה לכבד אותו יותר ממני ולכן הוא שואל מה כדאי לעשות לי.
אלשייך: המן חשב שלא יהיה מישהו שאחשוורוש ירצה לכבד אותו בכבוד גדול יותר ממה שהוא כיבד את המן עד עתה, ולכן ברור שכוונת אחשוורוש אליו, ולכן הציע לכבד באופן שלא ניתן לכבד אדם יותר מכך.
מרדכי והמן נקראו במגילה "איש" (וכך הסבירו חז"ל במגילה יב, א את הפסוק "לעשות כרצון איש ואיש"), והמן תמה ואמר שלא ייתכן שהכוונה למרדכי, ולכן חשב "למי יחפוץ"?
מלבים: עצם זה שהמלך רוצה בכבודו, זהו כבר הכבוד הכי גדול שניתן לעשות לאותו אדם, אלא שצריך רק לפרסם את הדבר.
אבן עזרא כתב כמה הסברים כיצד היה ניתן לדעת מה חשב המן באותו הזמן. א. המגילה נכתבה ברוח הקודש.
ב. ברור שזה מה שעבר בראשו של המן.
ג. המן גילה את הדבר לקרוביו.
וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.. עצם זה שהמלך חפץ ביקרו, זה כבוד. אלשייך: המן התחיל בצלע זו של הפסוק למרות שהיא לכאורה מיותרת משום שהוא רצה להדגיש שהוא האיש שעליו דיבר המלך.
ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ;
אלשייך: המן אמר בּוֹ, משום שהלבוש היה כל כך מכובד, עד שלא רק שהלבוש היה מכובד מאחר שהמלך לבש אותו, אלא גם המלך התכבד לאחר שהוא לבש בגד זה.
רינת יצחק: לאחר שהמלך כבר לבש את הבגד, אסור לאף אדם ללבוש אותו שוב, ולכן הציע המן לכבד את האיש דווקא באופן זה. ההיתר שהיה לאחשוורוש לתת לאדם שאיננו מלך להשתמש בבגדו למרות שהדין הוא שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (אלא אם נאמר שמלך גוי יכול למחול על כבודו), משום שעצם הרכת מרדכי הייתה לצורך כבוד המלכות, להראות שמי שהציל את המלך יזכה לכבוד זה. וכי המלך יכול לצוות גם להשפיל את המן.
וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, אבן עזרא: על הסוס המלכותי היו שמים כתר כדי שאף אחד לא ירכב עליו חוץ מהמלך. ובנוסח ב' כתב שמשום כך לא היו צריכים לכתוב בפסוק י"א שהמן הביא את הכתר ורק הלבוש והסוס מוזכרים.
וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ. לפי פירוש האבן עזרא, בְּרֹאשׁוֹ מוסב על הסוס המוזכר בצלע הקודמת ולפי רס"ג בְּרֹאשׁוֹ מוסב על המלך.
אלשייך: המן בכוונה אמר משפט דו משמעי. המן באמת התכוון לומר שישימו את כתר המלכות על ראשו של האדם, אך הוא חשש שמא המלך יקפיד על כך, ולכן אמר זאת בלשון שהוא היה יכול לתרץ את עצמו ולומר שהוא התכוון לכתר שעל הסוס.
המלך הרגיש שהמן עבר את גבול המותר, בשאיפתו להפוך למלך. לכן כשענה לו, השמיט את הכֶּתֶר, כֶּתֶר זה רק למלך.
פרקי דרבי אליעזר מט). רש"י: המן ראה שעינו של המלך הייתה צרה בעניין הכתר ולכן לא הזכירו שוב.
ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר.
מלבים: המן אמר בלשון רבים "והלבישו", "וְהִרְכִּיבֻהוּ" היות והוא רצה שכמה שיותר אנשים יעשו זאת
אלשייך: המן בכוונה לא אמר שהשר ילביש וירכיב את מרדכי, משום שהמן רצה להדגיש שעיקר הכבוד הוא על שהאדם המתכבד, לובש את מלבוש המלך ורוכב על סוסו, ולא על השימוש באחד משרי המלך לצורך הלבשתו והרכבתו.
וְקָרְאוּ לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
כֶּתֶר מַלְכוּת רס"ג פירש שאין הכוונה דווקא ללבוש שהמלך לבש ביום שהמליכו אותו, אלא הכוונה ללבוש שהמלך לבש פעם בעבר, ולסוס שהמלך לבש בעבר ולכתר שהמלך הניח על ראשו בעבר.
וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ. "וכעס המלך על הכֶּתֶר הרבה מאד, אמר: הרשע הזה לא די שאמר אלי על המלבוש ועל הסוס, אלא אף על הכתר שבראשי, אם כן מה הניח לי?
המן חשב שהמלך מבקש לתגמל אותו, איבד את זהירותו, וגילה את כמיהתו. ביקש מהמלך שיוליכו אותו ברחובות העיר עם לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ. ויקראו בקול שכל תושבי שושן יוכלו לשמוע: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ.
וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, 7 פעמים מַלְכוּת או מֶּלֶךְ, מה שמעיד על שאיפת המלכות שלל המן, והמלך הבין שהמן חומד את כסאו.
התגלו צפונות ליבו של המן. חלאיו: מהצעת המן רואים שהייתה בו גסות רוח ושהוא רצה למלוך בחיי אחשוורוש, ומחשבתו הייתה הבל ורעות רוח.
ז וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ.
כמה גינוני מלכות בקש לעצמו המן?
1. יביאו לבוש מלכות. לבוש מלכותי שהמלך לבש ביום שהמליכו אותו.
2. וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, סוס שהמלך רכב עליו ביום שהמליכו אותו.
3. וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, כתר ששמו על ראשו של המלך ביום שהמליכו אותו.
4. והרכיבוהו.
5. וקראו לפניו: וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרו.ֹ
הצעה זאת העלתה את חשדו של המלך כלפי המן, שמא הוא זומם עם אסתר להדיחו מכיסאו.
אלשייך: יש בדברים האלה מידה כנגד מידה.
כנגד מעשהו של מרדכי שלא השפיל את קומתו בפני המן, הוא דרך על המן כאשר הוא עלה על הסוס.
וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; כנגד לבוש השק שלבש מרדכי, הלביש אותו המן בבגדי מלכות.
וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר, כנגד יציאתו של מרדכי לרחוב העיר בצער, הרכיב אותו המן על הסוס ברחובות העיר.
כנגד האפר ששם מרדכי בראשו, שם המן את כֶּתֶר מַלְכוּת על ראשו.
לעומת הצעקה הגדולה שצעק מרדכי, קרא לפניו המן וְקָרְאוּ לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
כשבאמצע הלילה, המלך מצא שהמן בחצר, והמן מבקש להכתיר את האיש שהמלך חפץ ביקרו בכתר ושרביט של המלך, גברו חשדותיו, ולכן אמר:
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, ולמה המלך אמר לו: מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ? כי קנא בו על תשומת לבה של אסתר ופחד מהצלחתו בכלל, ואצל אשתו בפרט.
בקשת המן, הגבירה את חשד המלך שמא חברה אליו אסתר נגדו, ורצונם להמליך את המן תחתיו.
וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ?
ר"מ חלאיו: אם המילה קַח נאמרה בלשון ציווי, אזי גם המילה מַהֵר נאמרה בלשון ציווי. ואחשוורוש פירט בפני המן שהכוונה למרדכי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כדי שהמן לא יבחר מרדכי אחר לעשות לו כן.
מלבים: אחשוורוש אמר שראוי שהמן עצמו יעשה זאת למרדכי, כיוון שהוא לקח ממרדכי את הכבוד בערמה.
אלשייך: בתוספת המילים, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, אחשוורוש התכוון לומר להמן שלא יחשוב שמרדכי קנוי לו בתור עבד, ולכן הוא לא צריך לכבד את מרדכי.
וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, ב. אחשוורוש רצה שהמן יהיה זה שילביש וירכיב את מרדכי ולא המשרתים, כדי שאם המן זומם להורגו, אנשים לא יחששו להלשין עליו בראותם שהוא לא נמצא במעלה גבוהה כל כך כמו שהיה בו עד עתה.
ג. אחשוורוש הבין את המשפט הדו משמעי שאמר המן לגבי הכתר, ולכן הוא אמר לו: אַל תַּפֵּל דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כלומר: תשים גם את הכתר על ראשו של מרדכי.
אלשייך: אל תימנע מההכרזה, גם אם אתה חושב שהדבר יבזה את המלכות. ב. אחשוורוש חשש שהמן יכריז "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", אך את המילים שהוא יחשוב שמבזות אותו, הוא יאמר בשקט. לכן אחשוורוש ציווה את המן להכריז את כל המשפט בקול גדול.
המלך: אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אל תימנע מעשות דבר אחד מכל מה שאמרת: 1. להלביש אותו בלבוש המלכותי, 2. להרכיב אותו על הסוס, 3. לשים לו כתר. 4. ולקרוא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי;
אבן עזרא (נוסח ב'): המן הלביש את מרדכי לבדו בלי עזרת המשרתים (בניגוד למה שהוא אמר לאחשוורוש שצריך לעשות).
יא וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. אלשייך: הלביש את מרדכי מיד, אך נמנע מלהרכיב אותו עד שהם הגיעו לרחוב העיר.
ספור הרכבת מרדכי על הסוס, הוא סיפור הטרם המנבא את הניצחון הסופי של אסתר ומרדכי על המן: עד לרגע זה, המן הלך ועלה, ומרגע זה התחילה נפילת המן. בהצעתו, המן גרם להשפלת עצמו ולכיבוד אויבו.
יב וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי, אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ; אלשייך: מרדכי נשבע שלא יוריד את שקו עד שייגאלו ישראל, אבל לאחר שהמן הרכיב אותו ונדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, כבר התחילה הגאולה ולכן הוא היה יכול להוריד את שקו ולשוב אל שער המלך.
וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ, אך איך הוא חזר לביתו? חלאיו: המן מיהר להיכנס לביתו כאילו שאחרים דחפו אותו. (לפי המדרש, בתו שפכה עליו מי רגלים.)
אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ. רלב"ג: כיסוי הפנים היה מצער ולא מבושה.
רי"ד: בכניסתו לביתו, המן היה עצוב, הוא שב לביתו בבושת פנים, וגם כיסה את ראשו מרוב בושה. המן נכנס לביתו מבויש ודחוי. (יג) וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ המן סיפר את כל מה שהתרחש.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, אלשייך: כאשר המן סיפר לבני ביתו את דבריו, הוזכרה זרש ראשונה, כיוון שהמשתתפים הוזכרו לפי אהבתם את המן.
אך, כאן שענו להמן על פי חכמת האסטרולוגיה, הוזכרו החכמים מבין אוהביו ראשונים. ואולי זרש נרתעה מלתמוך במי שהתחיל ליפול.
המן רצה שאשתו תענה לפני החכמים, כמו שאכן היה בפעם הקודמת (ה,יד), אלא שאשתו חששה (או נרתעה) לענות לו, ולכן החכמים הקדימו אותה, וענו.
אבן עזרא: כאשר הרשע מתחיל ליפול, לא ינבאו לו אוהביו לטוב. לכן כתוב "חכמיו" ולא "אוהביו", למרות שמדובר על אותם אנשים. כאשר הם מנבאים עליו דברים טובים, הם נקראים: אוהבים, וכאשר הם מנבאים לו דברים רעים הם נקראים: חכמים.
אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי, זרש ניבאה את נפילת בעלה וראתה קדימה: אם מזרע היהודים מָרְדֳּכַי, אשר החלות לנפול לפניו, לא תוכל לו, כי נפול תיפול.
אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו אם התחלת ליפול לפני מָרְדֳּכַי שהוא מזרע היהודים, רש"י: מָרְדֳּכַי התחיל לעלות, ולא יהיה ניתן למנוע את עלייתו עד למעלה, ולכן לא תוכל להזיק לו.
מלבים: אתה התחלת ליפול לפני שהוא נפל, ומי שנופל ראשון, ימשיך ליפול.
כורה שחת בה ייפול, וגולל אבן אליו תשוב.
לֹא תוּכַל לוֹ אתה לא תוכל להרע לו, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו אלא אתה תיפול לפניו. אתה לא תצליח לעשות לו שום דבר רע, להפך: סופך, שתיפול לפניו.
מלבים: הדרך היחידה שניתן להכניע את מָרְדֳּכַי הוא שתיפול לפניו, כלומר: שתכניע את עצמך לפניו ואז הוא יתגאה, ותוכל להזיק לו.
הַחִלּוֹתָ, אתה התחלת ליפול בלי שהיהודים עשו שום דבר, וממילא זה מראה שהקב"ה אוהבם, ואתה הוא שגרמת לכך שהתחלת ליפול, ע"י מעשה שלך שהשכמת ללכת לאחשוורוש ולבקש ממנו רשות לתלות את מרדכי.
רש"י: היהודים נמשלו לכוכבים ולעפר. כאשר הם עולים – הם עולים עד למעלה, וכאשר הם יורדים – הם יורדים עד למטה.
אבן עזרא (נוסח ב'): הכוונה, היהודים שהרגו את אגג, כלומר: משבט בנימין. אם מרדכי משבט בנימין, ששאול היה משבטו ונלחם נגד עמלק, המן לא יצליח להורגו. רלבג: מזלם של ישראל תמיד מנצח את עמלק.
רבינו בחיי: אם מרדכי מזרע היהודים, הוא לא יוכל להשלים עמך, כיוון שהיהודים צוו למחוק את זכר עמלק.
ר"א כהן צדק: חכמי המן חשבו שההוראה להוליך את מרדכי על הסוס יצאה מאסתר, ולכן אמרו שאם אסתר מזרע היהודים, המן ימשיך ליפול לפני מרדכי.
אלשייך: הכפילות כאן היא שהוא עצמו ייתלה על ידי אסתר שהיא מזרע שאול, ולאחר מכן יתלו גם את בניו. אלא שהחכמים לא הצליחו לסיים את דבריהם ולהסביר להמן כיצד הוא עתיד ליפול, והיה זה מאת ה' כדי שהמן לא יבקש מאחשוורוש לרחם עליו ולהתנצל שהוא לא ידע שאסתר מזרע היהודים.
מלבים: המן רצה להרגיע את אוהביו שלא יחשבו שהמלך כעס על בקשתו בעניין תליית מרדכי, ולכן העניש אותו בהרכבת מרדכי על הסוס, ולכן אמר להם שהוא אפילו עוד לא ביקש את בקשתו מאת המלך.
אלשייך: המן התלונן לזרש ואוהביו שכל זה קרה לו, לא בגללו, אלא בגללם, שאם הם לא היו מייעצים לו לתלות את מרדכי, הוא לא היה נכנס אל אחשוורוש, ואחשוורוש לא היה אומר לו לכבד את מרדכי.
החכמים ענו לו שאם מרדכי מזרע היהודים, הוא לא היה יכול להימנע מלכבדו, וגם אם הוא לא היה הולך אל אחשוורוש, היה אחשוורוש מצווה עליו לכבד את מרדכי, אלא שהם רצו לסיים את המשפט שאם מרדכי איננו מזרע היהודים, הוא אינו צריך לחשוש, אבל שליחי המלך באו לפני שהם הספיקו לומר את הצד השני.
מלבים: זה היה נס. השרים שמעו את דברי המן לאוהביו, ואת המשך תוכניותיו לתלות את מרדכי, ועל ידי זה חרבונא ידע שהמן מתכנן לתלות את מרדכי וגם השרים הצטרפו גם הם לדברי אוהביו שלא יתגרה יותר ביהודים.
מאיגרא מעלה לבירה עמיקתא. המן השתפך בתיאור קורותיו הטרגי קומיים,לא היה להמן זמן להתארגן. קודם הוא היה בפסגת העולם, בטוח בעצמו, ולפתע נפל, נפילה אחר נפילה. קודם נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס, אח"כ שמע את נבואת חבריו המחרידה, ואז נאלץ לצאת אל המשתה.
יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ, שליחי המלך הגיעו לבית המן, וַיַּבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן, המן כאילו חוזר למעמדו הרם כבחיר בית המלוכה.
וַיַּבְהִילוּ המן היה עייף. כל הלילה הוא טרח בעצמו להקים עץ 50 אמה, וכל היום הסתובב בשכונות שושן, והוביל את סוסו של מרדכי.
וַיַּבְהִילוּ, את מי? את המן "הנדחף אל ביתו אבלך וחפוי ראש". מדה כנגד מדה כנגד: הרצים יצאו דחופים.
מתי? בשעת כשלונו, נאנס למהר אל המשתה, לשמוח ולהתענג כשלבו אבל.
ר"א כהן צדק: כתב וַיַּבְהִלוּ, ללא י', משום שלא הייתה להמן שהות ליטול עצה מעשרת בניו.
אלשייך: לא כתוב שבאו לקרוא להמן, אלא להביא אותו, היות וכבר לא הייתה לו בחירה בדבר, משום שאין שלטון ביום המוות.
לאן? אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר. השליחים הביאו את המן בבהילות ומהירות אל המשתה.
אסתר הזמינה את בעלה וגם גבר זר למשתה שלה. ואז הצעת הגבר הזר שירכיבו איש על סוס המלך, ובבגדי המלך, הגבירה את החשד שהתעורר בלב המלך כלפי המן ואסתר.
חשד זה, והקנאה שאסתר הצליחה לעורר בלב המלך, היו הלבנים שבעזרתם הצליחה אסתר להתגבר על אחד השרים החזקים בממלכה ולנצח אותו.
אבן עזרא (נוסח ב'): רק לאחר שאסתר ראתה את מפלת המן, היא העזה לומר לאחשוורוש את מבוקשה. לכן היא לא אמרה לו את הדברים במשתה הראשון.
