אסתר פרק ב א אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי, רש"י: את יפיה, וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ. רש"י: ונעצב.
מה נגזר על ושתי? אולי מוות, ולכן לא יכלו להחזיר אותה אל המלך.
ואולי היא רק הורחקה מהארמון, אך לא היה ניתן להפר או לשנות את צו המלך, ולכן גם אם עדיין חיה, אפילו המלך לא היה יכול לשנות את צו ההרחקה.
ר"א כהן צדק: אחשוורוש אמר לשריו שהוא כועס עליהם, היות והוא היה שיכור והם הציעו לו לעשות מהלך בלתי הפיך למרות שידעו שהוא שיכור, ולפי דעה אחת, המלך הרג את כולם ולכן הם אינם מוזכרים עוד במגילה.
ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.
נערי המלך הם נערים פשוטים, הם לא חשבו על ייחוס, או על כריתת ברית מדינית בעזרת נישואים. הם הציעו לחפש רק: נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.
ואולי המלך שנכווה כבר מהסירוב של המלכה המיוחסת לעשות את מה שציווה עליה, לא חיפש עכשיו ייחוס אלא רק אישה יפה וצייתנית.
ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, רש"י: לפי שכל פקיד ופקיד ידועות לו הנשים היפות שבמדינתו.
וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים, מבצע יקר: אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻוקֵיהֶן. רש"י: הן דברים המצחצחין.. ושמן ערב ומיני סמנים ובשמים המטהרין ומעדנין את הבשר.
ד וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹוךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי;
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן. איזה גבר יסרב לבדוק כל לילה נערה חדשה, יפה וצייתנית.
ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; רש"י: על שגלה עם גלות יהודה. כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגויים ואפילו משבט אחר הם.
וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. רש"י: מ(שבט) בנימין היה.
ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. ואולי מי שהָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם, היו סבו או סב סבו.
ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה.
חסד ראשון של מרדכי לאסתר: וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
בגמרא (יג,א) נחלקו ר' מאיר ור' נחמיה האם שמה האמיתי היה הדסה או אסתר. הרלב"ג: היו לה שני שמות.
התרגום: נקראה הדסה משום שהייתה צדיקה והצדיקים משולים להדסים. ונקראה אסתר משום שהיא הייתה מוצנעת ומוסתרת בבית מרדכי 75 שנים (ור"א כהן צדק הוסיף שהיא גם הסתירה את מולדתה).
אלא שברבות השנים שכחו ממנה והיה זה חלק מהנס שלא הכירו את עמה.
ר"י נחמיאש: שמה האמיתי היה הדסה, ונקראה אסתר על דרך ההסתרה, ומשום שזה היה שמה הפרסי, מזכיר אותה בכל המגילה בשם אסתר.
מגילת סתרים :כאשר אסתר גדלה, כולם הכירו אותה וקראו לה "אסתהר" על שם יופייה. האבן עזרא: אסתר הוא תרגום פרסי של הדסה.
הגר"א: נקראה הדסה משום שמיד כשהיא נולדה כולם הבינו שהיא תהיה צדקת, והכתוב (והשם) מסבירים מדוע מרדכי החליט שהוא יתחתן איתה.
לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת: רינת יצחק: מרדכי לא התחתן עדיין עם אסתר, בטח שלא באותו יום שמתו אביה ואמה, אלא הכוונה, שהוא חשב להתחתן איתה משום שידע שתהיה צדקת. לכן רק בפסוק זה נקראה אסתר גם בשם הדסה.
אבן עזרא: ברור שאסתר הייתה בתולה, אחרת לא הייתה נלקחת אל המלך, ואולי הכוונה שמרדכי רק חשב לשאת אותה לאישה ולא התחתן איתה בפועל.
אבן עזרא (נוסח ב'): כאשר אסתר נלקחה לבית המלך, מרדכי הרגיש כאילו שאבדה לו בת.
המלבים, ור"מ חלאיו: דחו את מדרש חז"ל האומר שאסתר הייתה עומדת מחיקו (של המלך) וטובלת ועומדת בחיקו של מרדכי, שהרי ברור שאסתר לא הייתה יכולה לצאת מהארמון, וגם כאשר נזקקה לדבר עם מרדכי, היא נאלצה לשלוח את התך, ולא יכלה ללכת אליו לבד. לכן הסביר את דברי חז"ל שהכוונה שאסתר הייתה מקיימת מצוות כמו שמרדכי ציווה אותה.
וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, "טובת מראה" פירושו על הגוון שלה, שהייתה ירקרקת וחז"ל למדו זאת מכך ששמה היה הדסה, כמו הדס שהוא ירוק.
ר"י נחמיאש הבין כנראה בפירוש האבן עזרא, שהכוונה לעיניים יפות (ואולי ירוקות?).
ח וַיְהִי, בְּהִישָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִיקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל יַד הֵגָי; יתכן שהמלך שידע שכבר סוכל מרד אחד נגדו, הגה את "תחרות היופי" הזו כטכסיס של העסקת אזרחי 127 מדינות ב"לחם ושעשועים" כדי שלא יעסקו בתכנון מרידות נוספות נגדו.
כל מדינה יכלה לקוות שהנערה שתבחר למלכה, תבחר ממדינה זו, ולכן נמשכה הבחירה הרבה שנים. אולי לכן גם היה למלך נוח שאסתר לא מגדת את עמה, כך כל עם יכול היה לקוות שהנבחרת שייכת לעם שלו.
וַתִּילָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
י לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּוה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד.
ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, (בעיני הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים) וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, רש"י: זריז וממהר בשלה משל כולן.
וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; רש"י: לשרתה וכן עושין לכולן. וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ, רש"י: שינה אותה, (הפלה אותה) לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים.
י לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּוה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. רש"י: כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה.
יא וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. אבן עזרא: לו מרדכי לא היה במשרה בכירה במלכות עוד לפני שאסתר נלקחה, לא היו נותנים לו להסתובב שם. ומכיוון שישב בשער בתפקיד רשמי, (אולי שר המודיעין) יכול היה להתהלך שם.
רש"י: זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה, דוד ומרדכי, דוד שנאמר: (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך. אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להילחם עם זה. וכן מרדכי אמר: לא אירע לצדקת זו שתילקח לערל, אלא שעתידה להושיע לישראל, לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.
יב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
מלבי"ם: המתינו 12 חודשים, כך בדקו את בריאותה בכל עונות השנה השונות. וכך היו יכולים לבדוק האם לנערה יש מחלות שונות.
כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי תמְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר (בחורף), וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים (בקיץ כנגד סירחון הזיעה) בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.
כתוב על ושתי: "טובת מראה".
גם על אסתר כתוב: "יפת תואר וטובת מראה". האישה נבחנה רק לפי יופייה. בכלל נראה שבמגילה יופי האישה היה הדבר כמעט היחידי החשוב, גם נערי המלך הציעו לחפש למלך נערות בתולות, טובות מראה.
המשרתים השגיחו על מצב רוחו של המלך, וניסו לנחש ולקלוע לרצונותיו. "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה". הקימו מנהל מכובד, למציאת יורשת לושתי, כראוי למלך חשוב. גם לדוד בזקנותו חיפשו אישה שתחמם אותו, אך לו חיפשו רק אישה אחת ברחבי ממלכתו, וכל אב, הביא את בתו, ומצאו את אבישג. לאחשוורוש חיפשו נשים רבות ב 127 מדינות וכל אב הסתיר בתו, (מגילה יב).
יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִינָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, רש"י: השֵׁנִי, אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים:
מחלום על מלכות הפכה לפילגש: לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם. ולפעמים לא נקראה עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כל ימי חייה.
טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַנָּשִׁים;
אם נערה מבקשת ומקבלת תכשיטים יקרים, היא באה מרצונה אל המלך, בתמורה למה שקיבלה, אסתר לא בקשה דבר, כי הגיעה למיטתו, למרות רצונה.
מוהר"ם אלשייך: אסתר התנהגה באופן שונה משאר הנשים בכך שהיא שמרה על דת ישראל, אך כל הנשים בבית המלך קיבלו את הדבר בהבנה ולכן כתוב "לטוב בית הנשים".
מומחה לנשים: הגי סריס הנשים שמר על אלפי נשים והפך במשך השנים למומחה מספר 1 בטעם של המלך לגבי נשים. הוא ידע מה אוהב המלך ומה הוא פוסל, והעצות שלו היו המתכון הכי בטוח להצליח למצוא חן.
אסתר מצאה חן בעיני הגי, בשל יופייה ואישיותה. הוא האמין בסיכוייה להפוך למלכה, ולכן הפלה אותה לטובה מכל הנשים, ונתן לה כל מה שהאמין שיגביר את סיכוייה להיבחר ע"י המלך, מתוך תקוה שכאשר תומלך, תזכור לו את הטובות שגמל לה, וכך הוא יקבל את גמולו.
כך כל נערה קיבלה משרתת אחת, ואסתר קיבלה 7 משרתות כמו מלכה. (והמדרש אומר שמינתה נערה אחרת שתשרת אותה בכל יום, כך הייתה בטוחה שתדע תמיד מתי שבת, ולא תחלל אותה).
אלשייך הסביר את המחלוקת בגמרא (מגילה יג,א) לגבי מה אכלה אסתר: לפי רב מאכל יהודים.. ולפי רבי יוחנן זירעונים .. שנאמר לגבי דניאל וחבריו שם הם אכלו זירעונים.
טז וַתִּילָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת, רש"י: עת צינה, שהגוף נהנה מן הגוף, זימן הקב"ה אותו עת צינה, כדי לחבבה עליו. בִּשְׁנַת שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ. 4 שנים אחרי הרחקת ושתי.
וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ.
יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים: ויהי כבוא כל נערה ונערה אל המלך, והביט על דמות ושתי המצוירת על מיטתו ואמר: לא תדמי ולא תישוי לושתי היפה בנשים.. לא מצאת חן בעיני.. עד בואה של אסתר הייתה איקונין של ושתי קימת (אסתר רבא) יופי אסתר: ויהי כאשר הובאה הדסה אל המלך, ויבט אליה ואל דמות ושתי וישתאה אליה ואל יופייה וחינה אשר לא ראה כמוהן כל ימי חייו ויאמר: "יפיפייה את מכל בנות האדם, לא הדסה יקרא שמך כי אם אסתר"
וַתִּישָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת; אהבה ממבט ראשון: אסתר שהייתה נושאת חן בעיני כל רואיה, מצאה חן בעיני המלך מהרגע הראשון, והוא בחר בה מכל הנשים. (מזכיר שכתוב גם על יעקב שאהב את רחל מההתחלה).
מלבי"ם: החסד הוא שלמרות שאסתר הייתה ראויה למשפט מוות (היות והיא לא הגיעה מעצמה אל המלך), בכל זאת יופייה גרם לכך שהמלך נטה אליה חסד ומחל לה על שלא באה לפניו. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
לפי חז"ל אסתר הייתה בת 40 לפחות כשנבחרה למלכה.
למה נבחרה אסתר? היא הייתה שונה מכל הנערות: בשלה, מסקרנת, מסתורית, ייצוגית, בעלת אצילות ויופי. היא הובאה לפני המלך כשלש וחצי שנים לאחר מות ושתי, והמלך כבר היה שבע ממצעד הצעירות הדומות זו לזו שהובאו לפניו. כשפגש את אסתר, ראה משהו שונה. מישהי הראויה להיבחר למלכה.
ההבדל בין אסתר לנערות אחרות:
| אסתר | נערות אחרות |
| ותילקח אסתר אל בית המלך.. לא ביקשה דבר, כי אם אשר יאמר הגי סריס המלך. ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. | ובהיקבץ נערות רבות אל שושן. כל אשר תאמר יינתן לה, לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך. |
"ותיטב הנערה בעיניו", ה' הטה עליה "חן בעיני כל רואיה", יופי פנימי, (פרקי דרבי אליעזר חורב מח). לבד מיופי היו לאסתר עוד תכונות טובות:
1. כנועה וצנועה: "לא בקשה דבר, כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך, הסתפקה במה שקיבלה. "אין פלא, שהיא מצאה חן בעיני המלך, שנכווה קשות מהאסרטיביות של ושתי, "וימליכה תחת ושתי", (אחריו, ט., כהן, 181).
2. חביבה על כל רואיה: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". התחבבה א. על דודה, ב. על הגי שומר הנשים, ג. כבשה את לב המלך, כבר בפגישה הראשונה.
3. נושאת חן: נושאת חן: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". בבלי, מגילה יג א: "נושאת חן", לכל אחד, נדמתה כאומתו, (אמפטיה).
המונח "למצוא חן, משמש בתנ"ך ליופי פנימי, כמו: "ונח מצא חן בעיני ה'". (פרקי דרבי אליעזר חורב מח), ותישא חן וחסד לפניו.
אסתר למדה להשתלב בעולם זר ומלא תחרות של נערות צעירות אחרות, ועמדת בכבוד באתגר ההתנהגות בחצר המלך.
4. צייתנית: "לא הגידה את עמה. מרדכי ציווה עליה, והיא צייתה. המשיכה לשמור על סודה גם כאשר כבר נמצאה בארמון המלך ותחת חסות המלך.
כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה… קודם צייתה להחלטות מרדכי ועכשיו צייתה להחלטות הסריס. כך השיגה את דעתו החיובית עליה.
למה לא גילתה? "כאשר ציווה עליה מרדכי. ו"ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר הייתה באמנה אתו", (ב 20).
5. פסיבית: כולם הפעילו אותה והיא הייתה פסיבית, נפעלת. "נלקחת", "נשלחת", "נשלטת", "נשלחת", "מופעלת", (לוביץ ר, גילוי אסתר, בתוך: אם לא תדעי לך, תשסה 97).
ותילקח אל בית המלך, ותילקח אל המלך אחשוורוש (ב 8 16). לא התיעצו איתה, לא שאלו לדעתה. אסתר.. לא בקשה דבר, כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך." לא העזה להביע דעה או להתווכח אפילו עם הסריס ששירת אותה.
6. כנועה: "לא בקשה דבר, כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך". "אין פלא, שמצאה חן בעיני המלך, שנכווה קשות מהאסרטיביות של ושתי, (אחריו, ט., כהן, 181).
7. מסתורית: למה נקרא שמה אסתר? על שם שהייתה מסתרת דבריה" (מגילה יג, א). פעלה בהסתר ובצנעה. "אין אסתר מגדת" לא באופן חד פעמי, אלא התנהגה כ"לא מגדת". לא פלא שמצאה חן בעייני המלך, יותר מכל האחרות.
אסתר "תפשה שתיקה בעצמה" (אסתר רבה) שתקה כל הזמן.
אסתר – אישה שיש בה סתירות רבות. הדסה היהודית ואסתר הלועזית.
מידע הוא כוח: כל יום מרדכי מתהלך (ב, י"א) "לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה". מזכיר את מרים ששמרה על אחיה מרחוק, כך גם בגזירת המן "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה".
מרדכי שמר על קשר איתה. ו"במקרה" גילה קשר. אבל גם מרדכי וגם אסתר ניצלו את הידע שלהם לטובת הזולת ולא לתועלת עצמם, (רייך ר., "ביודעין ולא יודעין" 93).
אסתר הוצגה כחסרת יחוס, חסרת משפחה, רקע או שרשים. למה לא גילתה אסתר את שם משפחתה?
למה הסתירה זהותה? "כאשר ציווה עליה מרדכי", הפרשנים נחלקו מדוע ציווה מרדכי על אסתר שלא לגלות את מוצאה.
רש"י: מרדכי רצה שיחשבו שהיא ממשפחה בזויה וכך ישלחו אותה. לו הייתה אסתר מספרת שהיא צאצא של שאול המלך, היו ממשיכים להחזיק בה.
ר' אברהם אבן עזרא: הפוך! מרדכי צווה על אסתר שלא תגיד עמה, כי חשש שמא אחשוורוש לא ייקח אותה לאישה אם תספר שהיא מהגולים (ומרדכי ראה ברוח הקודש שהיא תציל את ישראל אם היא תתחתן עם אחשוורוש.
בפירוש נוסף כתב אבן עזרא, שמרדכי חשש שאם ידעו שהיא מישראל, היא לא תוכל לקיים מצוות בסתר, ואם לא ידעו תוכל לשמור על יהדותה בסתר.
ואולי זה לא היה כבוד כזה גדול לפרסם שאת יהודייה. וכדי להצליח, עדיף לא לפרסם את מוצאך, (מדלן אולבריט). שאם ייוודע למלכות עמה ומולדתה, אפילו יחפוץ המלך להמליכה, לא ימליכוה שריו שונאים לישראל. (קובץ פרושים לאסתר של ילינק).
רשי: שלא יפגעו בה. הנציב: כפי שאמר יעקב לבניו: למה הרעתם לי להגיד לאיש", מזה למדנו כי מסוכן לספק מידע למלכות.
ואכן כאשר המן תכנן תחבולותיו, לא העלה בדעתו שאסתר יהודייה, ולא פעל נגדה.
מכיוון שלא ידעו את מוצאה של אסתר, כל אחת ממאה עשרים ושבע המדינות יכלה לייחס את המלכה לעצמה, ולהתפאר בה כשייכת לה.
אולי מרדכי בקש ממנה להסתיר את מוצאה, כדי שאפשר יהיה לשלוף את המידע הזה בזמן הנכון. (אולי העדיף לשמור אותה כסוכן רדום לשעת הצורך).
איך הצליחה אסתר במקום בו ושתי נכשלה? ושתי הוצאה להורג על שסירבה למלך בפרהסיה, ומאנה להציג עצמה בפני אורחיו, היא שכחה פתגם מזרחי: "היי שפחה לבעלך שבוע ימים, ותהיי אדונה לו כל החיים". הראי כניעה ותשיגי שלטון. ושתי מרדה בתפיסה הפטריארכלית ששררה בממלכה.
ובשל כך המלך, בעצת יועציו, מיהר לצוות: "להיות כל איש שורר בביתו", כדי לחזק את שלטון הגברים שפעולת ושתי רופפה. שורר = שולט.
ואילו אסתר הסתגלה לנורמות המקובלות 1. הכניעה עצמה בכל הזדמנות לרצון הגברים. הנשק של אסתר: הכנעה, פסיביות, יופי, וחן. 2. הציגה עצמה כצנועה, צייתנית, חלשה, רכה, וענוגה, 3. כיבדה תמיד את בקשות הגברים, 4. שמעה בקול הגברים. 5. נראתה כחלשה. "ותיפול לפני רגליו, ותבך, ותתחנן." נשים יכולות להשיג לפעמים יותר בעזרת חולשה מאשר בעזרת כוח. 6. בפני המלך והגברים, השתמשה במלות הכנעה וחנופה: א. אם מצאתי חן בעיני המלך", ב. "אם על המלך טוב". כל אלו דברים האהובים על גברים.
ושתי לא הבינה זאת, ולא ידעה להראות נכנעת או לענות תשובה נכנעת במועד הנכון. ושתי מרדה בפני כל האורחים, "לא עשתה את מאמר המלך", מה כתוב אצל אסתר? "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה". ולאמיתו של דבר, המלך שלט בעמו, כמו שהגבר שלט בביתו, אך למעשה שניהם נשלטו ע"י הנשים.
כך אגרה אסתר כוח שיכלה להשתמש בו בשעת חרום. וכך יכלה אסתר להפעיל את השפעתה לטובת עמה, כשזו נדרשה. וכשנדרשה, אסתר הבינה שהיא יכולה לנצל את נשיותה, כדי להשיג את הצלת עמה.
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת; יתכן שהמלך נכבש ע"י המסתורין שאפף את אסתר, והאתגר מצא חן בעיניו, ויתכן שאחרי ושתי המיוחסת חיפש מישהי בלי רקע מפואר.
וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. עברו 4 שנים, 1500 לילות ונשים, עד שנמצאה הבתולה שבה בחר המלך להחליף את ושתי.
האישה: ספור פרסי ידוע, מתאר תחרות על מהו הדבר החשוב ביותר?
1. אחד שיבח את היין, 2. השני את המלך 3. השלישי זרובבל, טען שהאישה היא החשובה ביותר: א. אישה ילדה את המלך. ב. המלך אינו יכול לחיות בלי אישה. ג. מי שרואה אישה יפה מוכן לתת בעבורה את כל כספו. ד. אדם עוזב את אביו ואימו ודבק באישה. זרובבל טען שהאישה שולטת בכל, אבל את שלטונה היא משיגה, רק אם היא יודעת להיות כנועה כשצריך, (ספר עזרא החיצון ד 14-32).
יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת, מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, רש"י: לכבודה הניח להם מן המס שעליהם.
"ובהיקבץ בתולות שנית", מיד לאחר בחירת אסתר למלכה, נקבצו הבתולות שנית, כלומר המלך לא הסתפק באישה שבחר, אלא המשיך לחפש בין הבתולות, עוד נשים להרמונו. וגם הנשים עדין קיוו למצוא חן בעיני המלך ולהביס את זו שנבחרה.
למה גם אחרי שנבחרה אסתר, המשיכו לקבץ נערות? אולי כדי שהעם ימשיך להתעניין בנערות העומדות למבחן, ולא יתעסק במרי ומרד.
אך מתוך ההקשר, נראה שיש קשר בין תחרות הבתולות השנייה לבין העובדה ש"אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (בפסוק הבא). וַיִּיתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. רש"י: שלח דורונות להם, לפתותה להגיד מולדתה, ואע"פ לא אמרה.
כיוון שאחשוורוש לא ידע מה מוצאה של אסתר, הוא לא רצה לשכב איתה כדי שלא תלד לו בן לא מיוחס, ולכן קיבץ בתולות שנית) מגילת סתרים).
יט וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; חכמי התלמוד: אחשוורוש עשה זאת בעצת מרדכי. מרדכי רצה שהמלך יתעסק עם נשים אחרות ולא יחלל את טוהרתה של אסתר )בבלי מגילה י"ג).
כא בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ; שם זכה ליקר וגדולה = כבוד.
קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף.
למה קצפו 2 הסריסים? "ומרדכי יֹשב בשער המלך", המלבים: "זה עורר הקנאה משומרי הסף, שחרה אפם על שמרדכי יושב בגדולה ובכבוד". עינם הייתה צרה במינויו לשר וראש בענייני משפט המדינה. זה עורר את קצפם.
מדוע מינויו של מרדכי חרה להם כל כך? לא הייתה לקצפם שום סיבה גלויה והוא נבע מהתנגדות למרדכי שישב בשער. הם לא יכלו לסבול את ישיבתו שם, (ואולי לא יכלו לסבול את העובדה שיהודי על לגדולה והוא יושב בשער המלך?).
וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ, רש"י: להשקותו סם המוות.
חז"ל: מרדכי ידע 70 שפות, ואולי בזכות זה הפך ל"שר המודיעין", כך יכול היה לדווח על הקושרים וכך יכל לבדוק כל יום מה שלום אסתר, בלי שיחשדו בו.
כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, רש"י: שהיו מספרים דבריהם לפניו בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות.
הצלת המלך ע"י מרדכי: מרדכי ישב בשער המלך ושם שמע על קשר לרצוח את המלך בידי 2 סריסיו. זה היה 1. מאבק על המלוכה, 2. או התקוממות עממית בשל המיסים הגבוהים שנגבו מהעם, בגלל חיי המותרות של המלך.
וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.
מלבים: פסוק זה מלמדנו שה' ברא רפואה למכה. עוד לפני שהמן גזר את גזירתו, מרדכי זכה בנקודות זכות אצל המלך אחשוורוש, משום שהוא הציל אותו.
אלשייך : מרדכי רצה שאסתר תאמר את הדברים לאחשוורוש, והוא לא סיפר בעצמו על עצתם של בגתן ותרש, היות והוא רצה שאחשוורוש ייטיב לאסתר.
גם אסתר רצתה שאחשוורוש ייטיב למרדכי, ולכן היא סיפרה לו את הדבר בשמו.
אלשייך: אסתר אמרה לעצמה שאם יתברר שמרדכי צדק בדבריו, היא תגיד את הדברים בשמו, לפני שיכתבו אותם בספר הזיכרונות, אבל אם לא יתברר שמרדכי צדק, משום שבגתן ותרש יצליחו להסתיר את הרעל וכדומה, אזי היא תיקח על עצמה את האשמה, ולא תגיד שהדברים נאמרו לה על ידי מרדכי.
כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ.
וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. רש"י: הטובה שעשה מרדכי למלך.
צדקה עשה הקב"ה לעם ישראל, שהמלך לא גמל מיד למרדכי, על שהציל אותו, המלך ביקש לגמול לו בעתיד, ולא מיד אחרי שהמן זמם לתלות אותו.
כהן צדק: מרדכי רצה להציל את אחשוורוש, למרות היותו רשע, משום שחשב שאולי אחשוורוש יסכים לבנות את בית המקדש כתודה על הצלת חייו.
השג למרדכי: כאשר גילה מרדכי את הקשר של בגתן ותרש, הוא היה יכול להחריש, אבל רצה שהמלך יהיה חייב לו. לכן לא מהר לגבות את שכרו כי רצה שהמלך יישאר חייב לו, זה חלק מהתכנון שיעזור להם בעתיד בבחינת "שלח לחמך".
שלחי לחמך: כאשר גילה מרדכי את הקשר של בגתן ותרש, "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". אסתר יכלה להתאלמן ולהיפטר מהמלך, אבל העדיפה להעביר את המידע למלך ולשמור, ואפילו לחזק את מעמדה בארמון.
אסתר אגרה כוח כזה שתוכל להשתמש בו בשעת חרום. כך יכלה להפעיל את השפעתה לטובת העם, כשנדרשה. כמו שמשה גדל בארמון פרעה, וגאל את עמו, כך אסתר חיה בארמון המלך, ומשם יכלה להציל את עמה.
לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ, בגלל ניסיון ההתנקשות בו, המלך חש לא בטוח יותר בכיסאו. נראה שניסיון התנקשות זה ששוכל בידי מרדכי וגם אסתר, הפחיד את המלך.
1. הוא חשש מעוד התנקשויות,
2. ולכן אסר על אף אחד להתייצב בפניו, אם לא הוזמן לבוא אל המלך.
3. הוא גידל את המן לראש השרים, כדי שקנאת השרים והעבדים תופנה כלפיו… רצה להפנות את טענות העם כלפי המן, (הרב בכרך י כתבוני לדורות, 65).
4. אולי לכן הסכים לצאת נגד היהודים, שהמן הציג כזרים בארצו.
אסתר הייתה שייכת לשני מעוטים: אם לא די בזה שהייתה אישה, היא הייתה גם בת למיעוט היהודי, וזה מכשול להשגת הצלחה. הגזרה הראשונה במגילה הייתה נגד הנשים ולא היהודים.
אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, גם שרי לא גילתה מי היא כשנלקחה לפרעה. למה זה כתוב פעמים? כי בינתיים מלכה, ובכל זאת המשיכה להסתיר.
מגדת, לא באופן חד פעמי, אלא התנהגה כלא מגדת. פעלה בצנעה ובהסתר. הכול סודי אצלה.
על האיגרות הראשונות נדרשו 2 דרשות שנכתבו משתי נקודות מבט הפוכות, שנובעות כנראה ממערכת יחסים זוגית שונה של הדורשים.
1. גרסה א': רבא: אפילו קרח, בביתו הוא פקיד נעלה. "הרי אפילו אדם פשוט ובזוי שורר בביתו". וכי איננו יודעים שהגבר שולט? לרבא היה ברור שטבע העולם שהגבר הוא השולט בביתו. (בבלי רבא, מגילה יב, ב).
2. גרסה ב': האנשים לעגו לטיפשות הכתובה באגרת, כי הרי כולם יודעים שהאישה שולטת בבית. רב הונא: מנהג שבעולם, אדם מבקש לאכול עדשים ואשתו מבקשת לאכול אפונים, יכול הוא לכופה? רב הונה מתאר מציאות הפוכה לזו של רבא, האישה מחליטה כיצד יתנהל הבית ולא הגבר.
בבית רבא כנראה הוא היה שורר, ובבית רב הונא כנראה אשתו הייתה שוררת. (מדרש אסתר רבה).
באופן פורמלי הגבר מושל בבית, והמלך במדינה, אך בפועל שניהם התנהלו בידי אחרים או אחרות. המן שמע בקול אשתו, המלך בקול המן. ובכל זאת גורלה של ושתי נדון יותר לעומק מגורל היהודים שנגזרו לכליה.
מלך טיפש? (מגילה יב ע"א) "חד אמר מלך פיקח היה, וחד אמר מלך טיפש היה". כנראה שהיה פיקח כשהיה פיכח, וטיפש כשהיה שיכור. המגילה שמה ללעג את המלך ושריו השקועים בשכרות, ומתוך שכרות גוזרים גזירות מכריעות. חוץ מזה שהיה שיכור לעיתים קרובות, גם מצבי הרוח שלו השתנו תכופות.
אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי, השוואת ושתי למרדכי, מחמיאה לושתי.
| מרדכי העז להפר את דבר המלך, ועורר את חמת המן. סרב לעשות מעשה שישפיל את עצמו. סרב לעשות מעשה שירומם את המן, כצו המלך. המן זעם וכתב מכתב המבשר על ענישה לא רק נגד המפר עצמו אלא נגד קבוצתו, כלל היהודים. | ושתי העזה להפר את דבר המלך, ועוררה את חמתו. סרבה לעשות מעשה שישפיל את עצמה. סרבה לעשות מעשה שירומם את המלך, כצו המלך. המלך זעם וכתב מכתב המבשר על ענישה לא רק נגד המפר עצמו אלא נגד קבוצתו, כלל הנשים. |
