מגילת אסתר פרק א'

לפרק א' של מגילת אסתר יש מבנה של סיפור קצר, ובו יש נקודת שיא. השלבים במבנה:

מצג – מבוא לסיפור הקצר.

הזמן: וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ..

מקום התרחשות הפרק: בַּחֲצַר, גִּינַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.

סיבוך – יש סיבוך בעלילה. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים.

השיא, המקום המותח ביותר בפרק. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. מתח: מה יעשה עכשיו המלך?

מפנה, ופתרון הסיבוך: לֹא תָבוֹא (עוד) וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ. 

התרה – וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן.

ספור המגילה התרחש במהלך תקופה של 10 שנים, משנת 3 למלכות המלך, עד שנת 12.

"ושתי", האישה הראשונה (והיחידה) אשר העזה לסרב ומיאנה, מיאון גלוי ומפורש, למלא הוראה שניתנה לה, על ידי: 1. גבר, שהיה גם 2. בעלה 3. וגם מלך, ולכן הייתה לה חובה משולשת לציית לו כאישה, כרעיה וכנתינה.

קדמו לה המיילדות שהפרו את פקודת פרעה, אבל:

1. הן היו שתים, והיא הייתה לבד, 2. הן מצאו תרוץ לכך שלא צייתו למלך: "כי חיות הנה", והיא סירבה בלי תירוצים ובגלוי, (וַתְּמָאֵן), למלא את פקודת המלך. ושתי לא התחמקה בדרכי הערמה שנקטו המיילדות במצרים, אלא נקטה בסירוב ברור ואמיץ. (שמש י גלגוליה של ושתי במקרא).

א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ: רש"י: מלך פרס היה, שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל.אבן עזרא: זה אחשוורוש היה אחרי כורש, וזרובבל שעלה עם הגולה ובנה את הבית השני, רק לא הסתיימה בנית הבית.

מלבי"ם: וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ: אחשוורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה, עד שתחילה יהיה מלך על מדינה אחת, עד שישכח שהיה הדיוט תחלה .. פתאום נתהווה מלך עצום ומושל עמים רבים.

אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ: בשמו רמוזה רשעתו: אמר רבי יהושע בן קרחה: אחשוורוש, השחיר את פניהם של ישראל.. ונשתנו פניהם מרוב צער.

ורבי ברכיה אמר: החליש ראשם של ישראל בצום ותעניות.

רבי לוי אמר: שהשקה אותם מיני עשבים מרים.

ר' תחליפא אמר: אחיו של נבוכדנצר ברשעותו. כי נבוכדנצר החריב את בית המקדש הראשון, ואחשוורוש השבית את מלאכת הבניה של בית המקדש השני.

וחכמים אמרו: אחשוורוש – שכל מי שזוכרו כואב לו הראש.

ועוד אמרו: אחשוורוש – שנעשו כולם רשים ודלים בימיו, מפני שהיה מרושש את אזרחיו במיסים כבדים. (אסתר רבה א א. מגילה יא ע"א).

הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רש"י: הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

הַמֹּלֵךְ, רש"י:  שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה. מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה, המולך מהודו ועד כוש, מהודו עד תימן או אתיופיה.

ב בַּיָּמִים, הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, עַל כִּיסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, רש"י: כשנתקיים המלכות בידו. (אחרי 3 שנות מלחמה).

המשתה: כשהתבססה מלכותו. המלך ערך משתה בגינת הביתן של ארמונו.

ג. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הפרתמים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת. המשתה נערך בשושן הבירה.

ואת המשתה ניצל המלך כדי להבטיח לעצמו את נאמנות פקידיו ועושי דברו, והמשתה נועד גם לגבש את נציגי 127 המדינות להסכים להתאחד לצבא אחד ולצאת עם המלך למלחמה ביוון.

אחרי המשתה גויסו חיילי פרס ומדי ויצאו עם המלך להילחם ביוון, אך צבאו נחל כישלון בקרב זה.

ד בְּהַרְאֹותוֹ, אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, לפני שיוצאים לקרב, יש להראות שיש די משאבים לנהל מלחמה.

רש"י: עשה להם משתה, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם.

אחשוורוש: 1. רברבן המתגאה בעושרו: בְּהַרְאֹותוֹ, אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ ו –   2. – רדף כבוד,

ה. וּבִמְלאוֹת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בירה = ארמון. עיר בירה = עיר שבה עומד ארמון המלך.

לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּינַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.

יָּיִן ונשים: המלך עסק הרבה ביָּיִן ונשים.

1. נשים: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ.

2. יָּיִן: המלה "משתה" מופיעה במגילת אסתר לא פחות מ- 20 פעם, יותר מבכל התנ"ך כולו. היין ניתן על חשבון המלך.

המשתה: ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, רש"י: מיני בגדים צבעונים פירס להם למצעות, אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן רש"י: מרוקמים.. אותן פרס עַל גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף,  רש"י: ערך לישב עליהם לסעודה, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת, רש"י: קרקעות של בהט ושש וגו' מיני אבנים טובות.

ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; יש אומרים שאלו כלי המקדש.

וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ, רש"י:  הרבה, ורבותינו אמרו שהשקה אותם כל אחד ואחד יין שהוא זקן ממנו.

ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: רש"י: לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי, אבל כאן אין אונס.

וַשְׁתִּי = הַשְּׁתִייָּה. הַשְּׁתִייָּה הייתה כדת, אֵין אֹנֵס: אך את ושתי ניסו לאנוס לבוא לתצוגת גופה לפני הגברים השיכורים.

כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, רש"י: לשון יסוד כלומר כן תקן וציווה, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. רש"י: על כל שרי הסעודה, האופים,  הטבחים וכו'.

שיכור: כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן, אחשוורוש מוצג כנהנתן, הולל, השקוע במשתאות יָּיִן.

כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן, המושג טוֹב מוזכר במגילה פעמים רבות, תמיד בהקשר של רוע: "אם על המלך טוֹב ייכתב לאבדם, כלומר, "אם על המלך טוֹב, אז יהרגו עם שלם, (ג, י"ג) "מנער ועד זקן, טף ונשיםביום אחד".

אין במגילה טוֹב אמיתי, עד ל "דורש טוֹב לעמו", כשמרדכי דאג לעמו.

הממלכה נשלטה ע"י יין ולא ידעו, להבחין בין טוב לרע, לא היה מוסר, מושגי טוֹב ורע השתבשו, וזה מראה איך בני אדם התנהגו באין מורא ה' עליהם.

צנועה: ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ. בזמן שאחשוורוש ערך משתה משלו בארמון לגברים ולפילגשים, ושתי ערכה משתה משלה רק לנשים המכובדות בבית המלכות אשר למלך אחשוורוש, כדי לבסס את מעמדה.  בתוך הארמון ולא בהרמון.

לפי הידוע על מנהגי הפרסים, המשתאות היו משותפים לגברים ונשים, אך נראה שנשים הגונות שהשתתפו בסעודה עם גברים, נהגו לעזוב לפני השתייה, ורק הפילגשים נשארו עם הגברים.

כך הקל המלך על הגברים להתהולל ללא השגחת נשותיהם.

נשות שושן המכובדות היו צריכות להודות למלכה על שבזכותה זכו אף הן למשתה. כי נשים הגונות לא חגגו בחגיגות פומביות, בהן השתכרו גברים זרים.

ושתי הייתה יורשת עצר, בת בלשצאר, נכדת, או נינת נבוכדנצר, או נכדת אויל מורדך, מלכי בבל. במסכת מגילה כתוב שושתי הייתה נסיכה בבלית.  ושתי, פרוש השם או הטובה ביותר, או האהובה.

אחשוורוש כבש את בבל, ונשא אותה לאישה כדי לחזק את זכאותו לשלטון, (810-823 לפי מדרשים).

מסכת מגילה: אחשוורוש היה שומר הסוסים, של אביה של ושתי: והיא כבת מלכים, גודלה על גינוני מלכות בארמונות מלכים, ונישאה לו מחוסר ברירה (מגילה, י עב, ילקוט שמעוני (רמז תתרמט).

אם אחשוורוש היה שומר הסוסים של אביה, הרי הוא מלך בזכות ושתי. אחשוורוש קיווה שהשושלת המלכותית האמיתית שלה, תתמוך בתביעותיו חסרות הבסיס למלוכה.

מלבים: אחשוורוש .. לקח את ושתי לו לאשה, ועל ידי כן הודו כולם במלכותם, יען שהמלוכה מגיע לו בנחלה ע"י ושתי, שהיא יורשת עצר.

(אחשוורוש)..רצה להחשיב את עצמו כאלו כבש הממלכות האלה בחרבו וביד חזקה ימלוך עליהם, ורצה ששרי המדינות יסכימו עמו בזה, שינהיג המלוכה בלי הגבלה .. והתנכל להראות כי לא לקח את ושתי מצד ייחוסה לידו כשבוית חרב….(אלא) לקחה רק על ידי יפיה, ולא על ידה בא למלוכה..

בשנות מלכותו הראשונות היה אחשוורוש עסוק בדיכוי מרידות, מלחמות עם שכניו, וביסוס שלטונו על 127 מדינות.

בבלי מגילה, ט"ו, ב: בראש הצבא הפרסי עמדו מרדכי והמן. המן כילה את הכסף שקיבל מהמלך, לווה עוד ממרדכי, ומכר לו את עצמו לעבד. לכן שנא את מרדכי, וכשגילה את מוצאו היהודי, השתמש בזה כמניע למלחמה נגד עמו.

"ויבז" בעיניו, = המלחמה נגד היהדות כסתה על שנאתו ומניעיו האמיתיים.

בזמן המלחמה ניהלה ושתי את הממלכה. כשחזר משדה הקרב לשושן, ניהל קרב חדש נגד אשתו, כדי לקבל בחזרה את ראשות הממלכה ממנה.

אחרי שאחשוורוש חזר מוכה מהקרב, הוא התפטר מושתי, ואחרי 4 שנים, נשא את אסתר, והתחיל להתענג על מנעמי הארמון.

ספור ושתי הוא ספור הקדמת רפואה למכה, "אין ה' מכה את ישראל אלא אם הקדים רפואה תחילה (מגילה יג ב) (גרוסמן י אסתר, מגיד, 2013).

ומה הייתה רפואתן של ישראל? מלכה משלהם בארמון המלך. מובן למה חז"ל ייחסו לושתי זנב, קרן או צרעת שמנעו ממנה להישמע למלך.

ושתי הייתה חייבת לפנות את מקומה, לרעותה הטובה ממנה, לאסתר, שתציל בהמשך את עם ישראל.

אירוניה: המלך המוצג כשליט אבסולוטי שעל פיו יישק כל דבר, היה למעשה חלש אופי הנשלט והושפע ע"י כל הסובבים אותו. כל מי שיעץ  למלך, עצתו התקבלה. 4 פעמים הוציא המלך צו, תמיד בתגובה לבקשות או הצעות נתיניו.

בכל המגילה המלך לא יזם דבר, ובפעם היחידה שיזם, דרש את הבאת ושתי כשהיה שיכור. פעולה שהביאה עליו רק קלון וצער.

איך מלך טיפש שלט על 127 מדינות?

1. אחת לכמה זמן הזמין מנהיגים מקומיים, לשושן, ושם הגיש להם משקאות ואוכל בכלי זהב. חצי שנה (180 יום) במשתאות המלך, הפכה את השליטים הכפופים לו לנאמנים, ומבקשים לזכות שוב בהזמנה למשתה הבא.

2. הנהיג תקשורת של רצים שהעבירו מידע לכל עם בשפתו.

3. אוטונומיה ובחירה חופשית למדינות ולמנהיגי העם: כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. ח. וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.

ושתי – והשתייה, רצונה היה פחות חשוב למלך מאשר רצון השתויים.

וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: את ושתי ניסה המלך להכריח לבוא אל משתה השיכורים, אך לשיכורים נתן לבחור כמה הם רוצים לשתות.

בבלי מגילה יב 2: ושתי הוכיחה למלך שאביה היה שותה יין כנגד 1000 איש ולא היה משתכר, ואילו הוא משתכר ומשתטה משתיית יין.

י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן.

מתי ביקש המלך להביא אותה? בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן, כשהיה  שיכור, אחרי 7 ימי שתיה לשכרה, בשיאו של משתה שיכורים שנימשך 6 חודשים.

אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, ניגוד: ברגע ששמחת המשתה הגיעה לשיאה, השמחה הפכה לאבל ולמפלה לושתי.

המלך השיכור, ציווה בגסות פוגעת להביא את המלכה ולהציגה לראווה בפני אורחיו: הוא פעל בחוסר שיקול דעת, וביקש משהו שיצטער עליו בעתיד.

בקש להציג בפני השיכורים את ושתי אשתו.

ביקש להראות כחפץ מפואר מאוספיו את האישה היפה שהחשיב לרכושו. כדי להרשים את אורחיו הגברים בעוצמתו, החפיץ את ושתי וביקש להראותה כמו אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ.

1. אמר ר' איבו: כשישראל אוכלים ושותים ושמחים, הם משבחים את ה'. וכשאומות העולם אוכלים ושותים, עוסקים בתפלות (פריצות): זה אומר מדיניות נאות, וזה אומר פרסיות נאות, אמר להם אותו מלך טיפש: כלי שאני משתמש בו, לא מדי ולא פרסי אלא כשדי, רצונכם לראותה?

אמרו: הן, ובלבד שתהא ערומה. אמר להם: "הן וערומה".

2. מדרש פנים אחרים ב: אמר אין נאה כמו ושתי המלכה, אמרו לו: מפני שהיא לובשת בגדי מלכות, אמר להם: אם כן תבוא ערומה.

דרך הבאתה: 1. הפחדה: ציווה על 7 הסריסים המשרתים אותו להביא אותה, ולא על הסריסים המשרתים אותה.

2. איום: העובדה ששלח 7 סריסים, מראה על איום. מינה משלחת מורכבת משבעה סריסים שהיו קרובים אליו, ושמותיהם נכתבו ונשמרו במגילה: מהומן, ביזתא, חרבונא, ביגתא, אבגתא, זיתר וכרס, (סלומון מ., דמויות מספר הספרים, 10).

3. המלבים: לְהָבִיא: לא ביקש או הזמין אותה לבוא אליו, אלא ציווה לְהָבִיא ולהציגה לראווה בעל כורחה: וביותר ייפלא איכות הבאתה, אשר נראה שציווה תכף להביאה בעל כורחה ביד הסריסים, כמביאים את אחת הנבלות".

4. העבדים שנשלחו להביאה היו בדרגה נמוכה, כאילו הייתה פילגש, ולא אשת חיקו.

מה מראה על ביזוי והשפלה?

1. ציווה להביא אות ושתי למשתה של גברים שיכורים. ומכיוון שהיה שכור, לא היה הגיוני בדרישותיו.

2. לא התחשב בכך שהיא אירחה באותה עת את אורחותיה, ציווה להפריע למלכה באמצע המשתה שערכה לנשים, לעזוב את המשתה, ולהיענות לרצונו.

יא לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת:  הקדים שמה הפרטי, וַשְׁתִּי, לפני התואר:  מַּלְכָּה.

שיביאוה באופן שידעו הכול כי מביאים את ושתי המלכה, ולא את המלכה ושתי..

איך ציווה המלך על ושתי להופיע לפניו? בְּכֶתֶר מַלְכוּת: דרש להביאה ערומה מלבד כֶתֶר מַלְכוּת בראשה, מטרת כֶתֶר המַלְכוּת, לא לכבד אותה, אלא להוסיף לכבודו, כבעלים של יצור כה יפה, היכול לצוות עליה, למרות הכתר שלראשה.

למה רק בְּכֶתֶר מַלְכוּת?

  המלבי"ם: שיביאוה בעל כורחה כאחת שפחותיו.

שלא תלבש הכתר עד אשר תבוא לפני המלך, ובזה יכירו הכול שאין ראוי לה ללבוש הכתר בהיותה לבדה כי הדיוטית היא, תביעה משפילה ביותר.

מדוע ביקש המלך ממנה להופיע בפני אורחיו? י"א. לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

1.  ביקש להרשים את הגברים המיוחסים שהוזמנו לארמונו, בפריט נחשק על כל הגברים, להתפאר באישה שבבעלותו. לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת – יָפְיָהּ,

הפריט הנחשק ביותר באוסף שלו: אשתו היפה ושתי. התייחס אל אשתו המלכה כאל חפץ, אמנם חפץ משובח, אבל חפץ.

2. רצה להראות את עושר כבוד מלכותו וגם ושתי היא תפארת כספו, כבוד למלך המחזיק ברשותו אישה כה יפה. ויקרא רבא יב אסתר רבא וילנה פרשה ג.

המדרש חשף את רוח המלך הגברית הדורסנית.

3. בזיון והשפלה: יותר משרצה להתגאות ביפי אשתו, הייתה לו מטרה מדינית, להשפיל ולבזות אותה. נהג בה כאישה זולה ולא כמלכה.

התייחס אליה כאל אישה פשוטה, שזכתה לתואר משום שהיא אשתו, אחשוורוש ניסה להוכיח שאינה נחשבת למלכה מצד עצמה. (בכרך כתבוני לדורות 23).

4. המלבי"ם: מטרה מדינית: אחשוורוש רצה להראות לכולם שלא לקח את ושתי בגלל מעמדה, אלא בזכות יופייה. כי אם נשא אותה לאישה בגלל שבזכותה זכה למלכות, אז לא חשוב אם היא יפה ואם היא מכוערת.

רצה להראות את בעלותו עליה. להוכיח שהוא שולט מכוח עצמו, ולא מזכותה. והיא מולכת בזכותו. להוכיח שזכה למלכות בזכות גבורתו וכוחו.

להראות עליונות על אשתו: חש רגש נחיתות כלפיה לפי שהייתה בת מלכים. רצה להראות שבת המלכים כפופה לרצונו ונותנת לו יקר. הרב בכרך: כתבוני לדורות 24).

5. ביקש להוכיח לכל הקרואים במשתה, את שליטתו באשתו. הוא קורא לה והיא נענית לקריאתו ובאה.

התמקחה עם המלך, (אסתר רבא) –

1. אכנס רק בחגורה, כזונה, ולא הניחו לה, (צנועה, ביקשה לבוא בכסוי מסוים).

2 "אכנס בלא כתר", אמרו: "יגידו: שפחה היא זו".

3. "מישהי אחרת תלבש את בגדי מלכותי", (רצתה שהלבושה תסתיר אותה מהגברים), אמרו: אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות".

4. אמרה: דברים שנוגעים בליבו: "אם רואים אותי יפה .. הורגים אותך, ואם רואים אותי שאני כעורה, אתה מתגנה בי, (אסתר רבה וילנא ג יד דה ותמאן),

רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

5. אמרה לו: שומר סוסים של אבא היית, (אויל מרדוך) והיית מכניס נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך.

רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

6. שלחה ואמרה לו: אפילו הנידונים למוות של בית אבא, לא נידונו ערומים".

  רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

7. שלחה ואמרה לו: "אני ושתי המלכה, בתו של בלטשאצר נכדת נבוכדנצר… ואם היה אבי קיים, לא היה נותן אותך לי, ואתה מבקש להכניסני ערומה?

רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. (אסתר רבא וילנה ג' יד).

י"ב. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי ולא  וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: הציגה עמדה אמיצה ונחרצת.

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים, (י"ב). עמדה על שלה, לכן כתוב התואר מַּלְכָּה לפני שמה: הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי.

מלבים: יען שהיא לפי דעתה המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה לכן מאנה.

וַתְּמָאֵן, ערערה על שלטונו האבסולוטי. ערערה את הסדר החברתי.

המלבים: וַתְּמָאֵן, ושתי לא רצתה לבא, על כי הבינה כוונתו, שרוצה להורידה ממעלתה .. היא לפי דעתה המלכה ושתי שמלכותה מצד עצמה .. והיא עמדה נגדו, לאמור שמלכותו לא נצמח רק על ידה .. המלכה מרדה וַתְּמָאֵן, לא באה.

סירבה:  1.  לקבל הזמנה משפילה ומעליבה,

2. סירבה להיענות למרות המלך, ולבוא אל משתה הגברים השתויים.

למה סירבה ושתי לשמוע בקול המלך?

1. מוסר וצניעות. לא עברה על חוקי הצניעות והמוסר (מ סמואל). המלך ציווה שתבוא להראות את יופייה לפני גברים שזה נגד המוסר.

המלבים: מצד הדת והמוסר תזכה בדינה, כי הדת המוסרי היה שהפרסיות והמדינות היו צנועות סגורות בהיכלן.. ולא יתראו לפני אנשים, (מסכת שבת).

הרשא"ר הירש: סירובה מוכיח על שאר רוח והרגשת נימוסים ומוסר (חיי כד 16).

אבן עזרא: פגמה בגאוות המלך. סירבה להציג עצמה בפני גברים.

2. המלבים: כבוד עצמי וגאווה וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי: חשה כמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, התייחסה לעצמה כאל מַּלְכָּה, ומפני שהייתה בת מלך, לא רצתה לבוא…

יען שפקד עליה לבוא באופן שיתראה שאין לה חלק במלוכה, ולא תלבש הכתר טרם בואה לפניו.

3 שמרה על כבודה בפני חבורת שיכורים. שאיבדו כבודם, וביקשו לראות את אשתו היפה של המלך, ושתי לא רצתה  להיות אישה שממלאת כחפץ אחר גחמות הזכר. המדרש חשף את גאוותה הנשית של ושתי, (י., ברקאי).

4. נהגה על פי מנהג הפרסים שזכרה מבית אביה, האוסר על נשים להראות לפני זרים, שמרה את החוקים הנהוגים אצל הפרסים, האוסרים על נשים להראות לפני זרים, (פלביוס קדמוניות). 

סירוב: ושתי כמו יוסף מיאנה לעשות מעשה פריצות ושניהם נענשו.

המלבים: אומץ: עמדה על שלה, למרות כל הסכנות. ניתן להניח שהעריכה מה יהיה גורל אישה המסרבת למלך, ובכל זאת סירבה להיענות לתביעתו.

בעת כזאת שכל גדולי המדינה היו לפניו עונשה גדול וכבד יותר.

ניחשה שעונשה עלול להיות מוות.

מדרשי א"י גוננו על ושתי: לא באה בגלל צניעותה, הייתה מוכנה למות כדי לשמור על כבודה. ושתי לא הייתה רעה, אלא היא הציגה את הרוע כלפיה.

במגילה 3 גיבורות ראשיות: ושתי, אסתר וזרש. ושתי הוצגה לעיתים כרעה, וכהיפוך לאסתר הטובה, אך הגיבורה הרעה במגילה היא זרש הנקראת "הרשעית", שכן הייתה רעה מבעלה, בניגוד לאסתר הגיבורה הטובה.

המדרשים הבבליים גינו אותה: למה המדרשים הבבליים גינו את ושתי?

1. התלמוד הבבלי נכתב בבל, והחכמים ראו לנגד עיניהם פריצות בחצרות המלכים, ורצו להציג פער בין היהודים הצנועים והשלטון הפרוץ.

2. אֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ. המדרש הרגיש כי ושתי נענשה ללא הסבר, וחיפש חטא בו חטאה, ע"פ הכתוב (פרק ב' 1): אֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ . החכמים טענו: כשם שעשתה כך נעשה לה: "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו".

מה לפי המדרש עשתה? הייתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת (כזונות), (בבלי מגילה יב ב).

למה שבת? כתוב: בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי.. לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

3. המדרש ייחס את ושתי לנבוכדנצר כובש ירושלים. ייחסו לה מוצא מפוקפק, בת של מחריב המקדש, חז"ל שטמו אותה, וכתבו באגדות נגדה. "פוקד עוון אבות על בנים" …"והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד, (ישעיהו יד 22).

ושתי נענשה על היותה הצאצאית האחרונה של נבוכדנצר, (בבלי מגילה י עב).

4. המדרש טען: נבוכדנצר בעל את המלכים ששבה, וחז"ל ראו בדרישה שתבוא ערומה מידה כנגד מידה, למה שעולל סבה לשבויו.

5. המדרש הבבלי סיפר שפרחה בה צרעת, או שצמח לה זנב, או קרן צמחה על ראשה, כלומר לא צניעות, אלא פגם גופני מנע ממנה להראות את עצמה בפני אורחי המלך. (בבלי מגילה יב ב).

6. בגלל מוצאה שכנעה ושתי את אחשוורוש לא להרשות ליהודים לחזור ולבנות את בהמ"ק, "מה שהחריבו אבותיי אתה מבקש לבנות?" ולכן נענשה. (אסתר רבא וילנה ג ג ד"ה גם).

היסטוריית בנית הבית השני: התקופה הפרסית נמשכה כ- 200 שנה. נבוכדנצר הבבלי הרס את ביה"מ, ואח"כ הפרסים כבשו את בבל.

כורש הצליח להעלות את פרס לדרגת אימפריה, שהחזיקה מעמד עד 333 כשאלכסנדר היווני כבש את פרס.

כורש התיר ליהודים לחזור ולבנות את בית המקדש השני.

בנו של כורש: אחשוורוש במגילה, וארתחששתא בספרי עזרא ונחמיה, השהה היתר בנית בית המקדש השני שנתן כורש.

אמרה לו (זרש): מה שהחריבו אבותי, אתה מבקש לבנות? (תבורי י, ..מגילת אסתר בראי חז"ל, 149, לקט מקורות ומחקרים עצמון).

למדנו מהמגילה שלא היה ניתן להפר פקודת מלך. אחשוורוש לא יכול היה להפר את פקודת כורש שהתיר לפניו את הבניה, ולכן דחה את המשך הבניה עד להודעה חדשה. היהודים השתדלו אצלו כל הזמן לקבל רשות להמשיך בבניה.

אחרי אחשוורוש, בימי דריווש, היהודים הגישו בקשה לחידוש הבניה, ודריווש נתן רשות להמשיך בבניה. אויבים כתבו מכתב שטנה נגד הבניה. לפי המדרש: שמשי ספרא = (בן המן), שלח מכתב שטנה בשם שכני היהודים, ומחה על בנית המקדש, בו טענו שמכיוון שאחשוורוש אסר, אי אפשר להפר פקודתו, אך נמצא שהוא אסר רק "עד לפקודה חדשה", ולכן ניתן היה להמשיך בבנייה.

גורל הנשים במגילה: 2 הפרקים ראשונים מתארים את חיי הנשים במגילה:

1. לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ,

2. וְכָל הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל, וְעַד קָטָן.  (א, כ,).

3. האישה נבחנה רק לפי יופייה.

4. וּבְהִיקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית: לאחר שהמלך בחר באסתר למלכה, הוא עוד המשיך לחפש נשים נוספות.

האישה כלי לשרות הגבר: התייחסו לנשים כאל חפצים שנועדו להנאת המלך בלבד והכינו אותן להיות ראויות לשימוש המלך.

5. בולט היחס המשפיל והמבזה לנשים: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה.

ובניגוד למעמדה הנמוך של האישה במגילה, איך מתוארת האישה בתנ"ך?

1. עזר כנגדו,

2. במלאכי: חברתך ואשת בריתך,

התעללות בנשים המשפחות היו מעוניינות שהבנות שלהם יבחרו, כי כך השיגו דריסת רגל לקרבת המלך. אך להשיא בת לארמון המלך, היה מעשה אכזרי כלפי הנערה, כי לבנות היה רע בארמון.

מי שנבחרה לארמון נבחרה לגורל איום של עבדות מוחלטת, הפכה לצעצוע, הכפוף לרצון המלך.

כוכב (לא) נולד: כל נערה הגיעה אל המלך, מקווה להפוך למלכה, אבל אחרי לילה אחד עם המלך, נגוזה תקוותה, והיא נשלחה אל הסריסים, שומרי הנשים, והפכה לאסירת עולם בחצר המלך.

1. הרחיקו מהנשים את בניהן הבוגרים.

2. לאחר פגישה יחידה עם המלך, הפכה הנערה לפילגש המלך, ולא חזרה לעולם אל ביתה. בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים: 

3. הפרידו נשים ממשפחתן, ומסרו אותן לסריס המלך, שומר הפילגשים, עד יום מותן. וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל.. שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים: 

4. הנשים לא ראו כל גבר מלבד המלך, והסריסים. 

5. באו רק כאשר המלך הזמינן, לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם .. וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ .. אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית..  וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

6.  תחרות, מתח, מזימות ותככים: הסריסים והפילגשים עסקו בתככים אחד מול השני כדי לזכות בחסדי המלך, ובזכות ללדת לו ילדים.

ההרמון היה מקום של תחרות, מתח, מזימות ותככים. "כל נערה הייתה מצפה בתקווה להיבחר למלכה, אך לשווא, בין לילה אבדה תקוותה כי חמס אותו פריץ.. ושילחה אל.. הסריס", (בכרך י כתבוני לדורות 50).

הערך של חיי הנשים היה זול במגילה: החיים והמוות היו תלויים במוצא פי המלך. ומי שרודף נשים, יכול היה גם לרדוף כל אדם בשל המוצא שלו.

חיי אדם במגיל היו זולים מאד, והכי זולים היו חיי הנשים, וחיי היהודים. והראשונות שנחרץ דינן במגילה היו הנשים.

מי שמסוגל להרוג אישה בקלות, מתדרדר ליכולת להרוג גם עם שלם.

מרד נשי ראשון: ושתי הייתה מוכנה לשלם בראשה, ובלבד שלא להישמע למלך המבזה אותה בבקשה להציג את עצמה לראווה בפני גברים שיכורים.

אולי ממעשה ושתי למד המלך אח"כ לקח להגן על כבוד ומעמד נשותיו, וכך לשמור גם על כבודו. בפרק ז', אמר המלך להמן: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"? ואילו כאן המלכה כבשה לה מלכות עמו בבית. (הרב אריאל, מור והדס 268). מלך לידיה ביקש להתגאות ביופייה של אשתו, ונתן לנושא כליו, לראות את עירומה. האישה המושפלת נקמה על כבודה המחולל וגרמה למות בעלה. הרודוטוס.

מושתי למדו נשים איך לא להסכים להפוך לכלי ביד הגבר, וכמודל ודוגמה לשמור על צניעותן, ולהביע בלי פחד את התנגדותן.

נראה כי ושתי אמנם הייתה אישה אמיצה ונועזת, שהעזה לשמור על כבודה אך היא שילמה על כך מחיר כבד, מחיר חייה. תכונותיה של ושתי: פעילה, יוזמת, דומיננטית, יזמה מסיבה נפרדת לנשים. כלומר = צנועה.

י"ב וַיִּקְצֹוף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. מדוע כעס המלך?

1. כנראה שלא נשמע בעבר, במדינות המלך, שאישה תסרב לשמוע בקול גבר. סירוב ושתי ערער את הדימוי העצמי של אחשוורוש, שהיה רגיל שכולם מצייתים לו. והמלך חשש שסירובה  יעורר שאלה:

     כיצד יוכל לשלוט ב- 127 מדינה, אם אינו שולט באשתו?

2. המלבים: הגברים שסבבו אותו אמרו: אם לא תיהרגנה הרי תסכים עמה שיש לה חלק במלכותך." סירובה של ושתי לבוא לפי פקודת המלך בעלה זעזעה את חצר המלכות.

3. לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ, אבל לא כרצון האישה, היא חייבת ברצון הגבר.

י"ג. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִיתִּים… לא דיבר עם אשתו על הבעיה שנוצרה, אלא עם גברים זרים, לא שאל אותה אפילו למה היא מסרבת לבוא.

  יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִיתִּים:  = חוכמת המזלות. כִּי כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין = יועצים משפטיים, המכירים תקדימים משפטיים.

  יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת.

אחשוורוש לא ידע לקבל החלטות: המלך הזמין לדיון חברי ממשלה ויועצים, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּושְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת. 

רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּושְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת.

לשם מה כינס את הקבינט? כדי שיגידו לו: טו כְּדָת, מַה לַּעֲשׂוֹת, בַּמַּלְכָּה, וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה, אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, בְּיַד, הַסָּרִיסִים?

ביקש שישבו וידונו על סירוב ושתי להתייצב בפני בעלה.

לכאורה המלך היה שליט כל יכול, אך:

1. אופיו היה לא היה יציב, והוא תמיד הודרך ע"י יועציו.

2. אין ענין אחד שהחליט עליו בעצמו.

איך גילה את טיפשותו? 1. ויתר על סמכותו, והעניק לשריו את הכוח לחרוץ את גורל אשתו. כאילו זה ענין לאומי מדיני, כאילו זו לא מריבה בין בעל ואשתו, אלא בעיה מדינית, שהם מתבקשים לפתור.

2. לא חשב מראש על תוצאות החלטותיו: ידע שאי אפשר להשיב את החלטתו, וכשהיה שתוי – הוא הרחיק את ושתי כך שלא יכול היה להחזירה.

3. גילה קלות דעת ופזיזות כשנתן את טבעת החותם שלו להמן ולמרדכי, ואפשר להם לפעול בשמו כרצונם.

ט"ז. וַיֹּאמֶר מְמוּכָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, המדרש: ממוכן הוא המן.

ובזכות עצת המן לסלק את המלכה, זכה לעלות לגדולה בחצר אחשוורוש. אבל בזכות עצתו גם הגיעה אסתר למלכות וסיכלה את עצתוהרעה כנגד היהודים.

מה ראה מְמוּכָן לקפוץ בעצה תחילה?

1. חד אמר שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים, (אס"ר ד 6).

2. חד אומר שהייתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות (במקום ושתי). (מדרש אבא גוריון)

רעיון ההכללה של מְמוּכָן, ממוכן טען: האומץ של ושתי יפחיד את כל גברי הממלכה.

במה הייתה עצת ממוכן טובה? ממוכן נשא נאום הסתה נגד ושתי, והציג את סירוב ושתי כמאבק בין המינים.

ממוכן הפך את סירוב ושתי לבעיית הממלכה כולה, והפך את התקרית המשפחתית לבעיה מדינית של כל הגברים ב -127 מדינות. כך גייס לצד המלך את כל גברי הממלכה, והפך את המאבק בין המלך לאשתו, למאבק של כל הגברים בשליטה על כל נשות הממלכה.

ממוכן טען בפני המלך: אם לא תעניש אותה, היא תהפוך לדגם לחיקוי לכל הנשים בממלכה: לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָווְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: (א, ט"ז). ושתי לא עשתה את רצון המלך. לכן דנו לא מה לעשות במלכה. לא כהחלטה לא שקולה וגחמנית של שיכור, אלא כתקדים חשוב ליחסי המרות של הגברים על הנשים.

יז כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן:  רש"י: זה שביזתה את המלך, על כל הנשים להבזות אף הן את בעליהם, בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה.

פרקי דרבי אליעזר (מ"ט): ממוכן (שהוא דניאל) אמר למלך: כל מה שעשית לוושתי כתורה עשית, וכל המקים מצוות התורה, הקב"ה מקים מלכותו שכתוב (בר' ג, ט"ז) "והוא ימשול בך".

סירובה של ושתי גרם פאניקה לגברים. י"ז. כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: הגברים יחששו שהנשים תלמדנה ממקרה ושתי, וכולן תסרבנה לשמוע בקול הגברים.

 בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה.

אם אדם יאמר לאשתו: עשי הדבר הזה, תענה לו: "ושתי לא שמעה למלך, ואני אשמע לך"? (מדרש פנים אחרים, על א, י"ז).

יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה, הגברים חששו מחיקוי מעשיה של ושתי. לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ.  הנשים תלמדנה על סירוב ושתי, וילמדו ממנה אומץ.

לגברים היה ענין להעניש את ושתי, כדי שהנשים לא תלמדנה ממנה, ותגרומנה לגברים; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.  (א, י"ח).

נאומו של ממוכן שייכנע את המלך להדיח את המלכה. ט"ז. כִּיֹ לא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָווְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה:  כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים, וְעַל כָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ.

עונש חינוכי: עונש ושתי ייהפך ל"עונש חינוכי" לכל הנשים.

יט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, רש"י:  גזרת מלכות של נקמה שצווה להורגה, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי, בספרי חוק ומנהג המלכות, וְלֹא יַעֲבוֹר: חוק זה מבניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה, אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ולכך נהרג. וּמַלְכוּתָהּ ייִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה. 

כְּדָת = כחוק הפוגע בנשים, הנועד לשמר את כוח ועליונות הגברים. בפרסית: דת = חוק. כְּדָת : כחוק, אך היה זה חוק שחוקק רק ע"י גברים למען הגברים.

י"ט. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, חשש לבטא את גזר הדין שמא יתפכח המלך מיינו, וידרוש אותה מידו לכן הציע, יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִיכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, (בכרך י כתבוני לדורות 28).

ושתי לא באה, לכן עונשה: לא תבוא ושתי לפני המלך, אולי הוגלתה.

וּמַלְכוּתָהּ יִיתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה, מזכיר את דברי שמואל לשאול: רעך הטוב ממך.

הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה = הצייתנית ממנה. המלך יישא אישה צייתנית מהראשונה.

ציות למלך: ממוכן הסביר למלך: אשתך השנייה תלמד מה שקרא לראשונה ותציית לך. השנייה תחשוב: "אם המלך היה מסוגל להרוג אישה שאהב כ"כ מה יעשה לאישה שהיא בחירתו השנייה"?

לא פלא שאסתר חששה בתחילה לבוא לפני המלך כאשר לא הוזמנה. היא זכרה יפה מאד מה קרה לקודמתה כאשר הפרה את דבר המלך. ובכל זאת יצאה בנחישות להצלת עמה. כ. וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל, וְעַד קָטָן.

ממוכן ביקש לשלוח אגרת שתבהיר לכל הנשים בממלכה מי שורר בבית. הגברים והשרים לא רצו שסירוב ושתי ייהפך לתקדים ודוגמה לנשים אחרות, החליטו לחוקק דְבַר מַלְכוּת שקבע: כָל הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן.

כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: 

לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ. רש"י: ומדבר כלשון עמו  – כופה את אשתו ללמד את לשונו אם היא בת לשון אחרת.

ושפת הבעל, תהיה השפה של כל בני המשפחה.

מדוע הדיחו את ושתי?

1. חפץ לתועלת הגבר: הארמון היה מקום בו הנשים היו חפצים לתועלת הגבר. אישה שלא נכנעה לחלוטין לגחמות המלך, לא היה לה מקום שם.

המלך היה צריך להציג נשים נכנעות, כדי להיחשב ל"גבר".

2. ושתי שגתה בהתמרדה בפני כל צבור אורחי המלך, וכך ביישה אותו בפרהסיה. ושתי ענתה למלך בפומבי, מה שגרם להשפלתו בפני כל הממלכה.

המלך נעלב והושפל בפני נתיניו ע"י מי שנחשבה בעיניו לנחותה ממנו.

נראה אח"כ שגם אסתר פעלה בניגוד לצו המלך, אך היא פעלה בחכמה רבה, ובניגוד לושתי, המעשה שלה, לא רק שלא הרחיק אותה מהמלכות, אלא העצים אותה, ושיפר את מצבם של היהודים.

3. העונש הפומבי הבטיח שהתנהגותה לא תערער את שלטון הגברים, והבטיח את המשך שליטתם בנשים.

דיון זה היה כה פומבי, עד שלא נשארה אפילו נסיכה אחת בכל רחבי הממלכה שלא שמעה מה קרה לושתי, על שהעזה לא לציית למלך.

אחשוורוש…הרג אשתו מפני אוהבו, ופעם אחרת הרג אוהבו מפני אשתו, (פתיחתא דאסתר רבה ט).

כ"ב. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, טול קורה מבין עיניך: המלך, זה ששלח את האגרות, עשה בעצמו כל מה שאמרו לו נערי המלך, משרתיו, אסתר והמן, והמן עשה כל מה שאשתו זרש אמרה לו.

חוקים מגוחכים: סירוב ושתי גרם לגברים לחוקק חוקים מגוחכים, שהיגחכו אותם בעיני תושבי הממלכה. ושתי נפגעה מכך ששמרה על כבודה, אך היא הציגה את הגברים המדכאים בצורה נלעגת.

המלך שלח שתי הוראות:

1. לגברים: לשלוט בנשים.

2. לנשים: לציית לגברים.

פקודה מגוחכת: כָל הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן. לְמִגָּדוֹל, (המלך) וְעַד קָטָן, עד לגבר הכי שפל במדינה. הנתינים צחקו, כי אם גבר שולט באשתו הוא לא זקוק לחוק, ואם אינו שולט, גם החוק הזה לא יעזור לו לשלוט באשתו.

מי שלא הצליח לשרור בביתו, לא יצליח גם אם המלך מצוה עליו לעשות זאת.

להקדים רפואה למכה: החוק המגוחך הזה עזר ליהודים, כי כשהאזרחים קיבלו צו: להרוג את היהודים, זכרו את הצו המגוחך הראשון ולא התייחסו גם לשני ברצינות.

אין ה' מכה את ישראל, אלא אם בורא להם רפואה תחילה (מגילה יג עב),

התפכחות המלך: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כשפג יינו של המלך, זָכַר אֶת וַשְׁתִּי,

כְּשֹׁוךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי

המלבים: ביקש אותה, ולא את המלכה, "אחשוורוש אהב את ושתי עד מות". "זכר את ושתי ואת יופייה", (רשי, אסתר ב א).

אמרו לו: הרגת אותה. אמר: למה? אמרו: אמרת שתבוא לפניך ערומה ולא באה.  הצטער והודה: ושתי צדקה בכך שסירבה לקיים מצוותי.

יפה עשתה ושתי שלא באה. ומי נתן לי עצה להורגה? אמרו: 7 שרי פרס ומדי ומיד הרגן ולפיכך לא הזכירן עוד" (מדרש אבא גוריון פרשה ב).

מציאות מרושעת ומתועבת: התחרט על גזרתו הנמהרת, התחרט על מה שעולל בשכרותו, חש בבדידות ללא ושתי, היא חסרה לו, וחשב כי יתקשה למצוא אישה כמוה. "ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן" (אסתר רבא ה.).

מה היה עונשה? מה נגזר עליה? במגילה לא כתוב מה קרה לה בסוף א, י"ח-כ"א. 3 השערות:

1. לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, הכניסו אותה לארמון מבודד, כמו כלוב זהב, ממנו לא תוכל לצאת עד יום מותה.

2. לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ, לקחו ממנה את התואר: "מלכה": פה לא נקראה מלכה אלא וַשְׁתִּי. וּמַלְכוּתָהּ יִיתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה:

3. הוצאה להורג על שלא שמעה בקול המלך ולא הראתה את יופייה, (אחרת המלך היה מחזיר אותה לתפקידה כשהתחרט, או שהתחרט אך לא יכל להפר את צו המלך).

תכונות ושתי:

1.  טובת מראה: ושתי הייתה יפה מאד.

הרב רפאל הירש: טובת מראה"= מראה על יופי רוחני ומוסרי הנשקף מקלסר הפנים. סירובה מוכיח על שאר רוח, והדגשת נימוסים ומוסר.

2. צנועה ומכובדת: מלבים: עשתה את המשתה רק לנשים ולא לשרים, כנראה בגלל צניעות.

במגילה מוצגת ושתי בצורה מכובדת, העומדת בצורה אצילית על עקרון הצניעות.

3. נלחמה על זכויותיה: אסתר רבא: כל מה שהמלך עשה, עשתה גם היא כדי להראות לנתיניה בממלכה שאינה פחותה ממנו.

ושתי ערכה משתה כמו המלך, כי רצתה להפגין שהיא שווה למלך.

גאווה שהייתה בעוכריה.

4. אמיצת לב: ושתי גילתה אומץ לב לסרב למלך. עמדה נוכח גבר שבקש לדכאה ולהציגה כחפץ זול, ללא כבוד.

אמיצה בהתנגדותה: הייתה מוכנה להסתכן ובלבד לשמור על כבודה העצמי.

5. טיפוס עצמאי ולא נכנע: התנגדה למלא את רצון המלך: לא הסכימה להיכנע לסטנדרטים הנלוזים של הגברים.

6. מהפכנית: המעשה שלה היה כה מהפכני, עד שהוא זעזע את כל הגברים בממלכה, כולל המלך, והשרים, וגרם לשינוי החוקה בפרס.

7. מודל לחיקוי: עד שממוכן חשש שכל הנשים בממלכה ילכו בעקבותיה וימרדו בבעליהן.

המגילה צידדה בושתי, והציגה את הגברים ואת תביעותיהם מהנשים, כתביעת שכורים נלעגים. אמנם ושתי גורשה ממעמדה ומהארמון, ואולי שילמה בחייה על אומץ ליבה, אבל זכתה לאהדת הנשים.

ושתי ואסתר פעלו שתיהן בעולם גברי מתנשא, בו גישתה הישירה של ושתי לא פעלה.

אסתר הפרה את מצוות המלך יותר מ – ושתי. ושתי סירבה לבוא לפני המלך כאשר הוא ציווה עליה לבוא, ואילו אסתר הופיעה לפני המלך בניגוד לחוק, והיא לא הוזמנה לבוא.

מדוע ושתי נענשה ולא אסתר?

השגיאה של ושתי: "אל תהיה צודק, תהיה חכם". 1. סירבה לבוא, אך לא נימקה את סירובה, והציגה את סירובה כגחמה נשית וכמרידה במלך.

2. פרהסיה: הפרה את פקודת המלך בפרהסיה.

המלבים: התוכחה עם המלך באוזני אנשים זרים, השפילה את המלך בפומבי. בהתנהגות זו ראו הגברים מרד.

התנהגות ושתי פגעה במי שהוא גבר, בעל ומלך.

מדוע הצליחה אסתר במקום בו נכשלה ושתי?

אסתר נקטה בנשק של החלשים (מניפולציה). גישת התחבולה העקיפה, המתחכמת, של אסתר הצליחה. אסתר החכמה ידעה לצעוד בין הטיפות.

1. כיבדה את בקשת הגברים, שמעה בקול סריס הנשים: לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ, ומרדכי "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה.

העמידה פנים שהיא מכניעה את עצמה לרצון הגברים: ואילו אצל ושתי כתוב: "אשר לא עשתה את מאמר המלך."

2. החניפה לגברים, תוך כדי כך אילצה אותם לעשות מה שהיא רצתה.

ושתי לא הבינה זאת, ולא ידעה להראות נכנעת או לענות תשובה נכנעת בזמן.

ושתי לא צפתה את תגובת המלך וגרמה לאובדנה. יש הטוענים שושתי סללה את הדרך להמלכת אסתר למלכת פרס ומדי. יועצי המלך בקשו לפגוע במעמד הנשים בממלכות המלך, ואסתר בחוכמתה, הופיעה בלי הזמנה אך נהגה בחכמה ובענווה. כך הביאה את עצמה למעמד יועצת המלך ומלכת פרס.

אסתר שיפרה את מעמדה בחצר המלך, וגם השיגה את חפצה, דווקא כשהפרה את מצוות המלך.

הנפגעות הראשונות במגילה היו הנשים.

הנפגעים השניים היו היהודים.

ומי שתיקנה את 2 העוולות הייתה אישה יהודייה.

 היחידי במגילה שמאן לשמוע בקול המלך, הוא מרדכי,

וההשוואה של ושתי למרדכי היא לכבודה:

1. המן קצף על מרדכי כשמאן להשתחוות לו, והמלך קצף על ושתי כשמיאנה להישמע להזמנתו.

2. המן ביקש לפגוע בכל היהודים, כמו שהמלך פגע בכל הנשים.

3. בשני המקרים נשלחו ספרים לכל מדינות המלך, לכל עם כלשונו.

4. ושתי מייצגת את הקבוצה הנשית החלשה,

   ומרדכי מיצג את קבוצת היהודים החלשה.

לזכותה של ושתי יאמר שהמגילה מציגה צדדים דומים בינה לבין מרדכי.

מרדכי.	ושתי.
העז להפר את דבר המלך, ועורר את חמת המן.סרב לעשות מעשה שישפיל את עצמו.סרב לעשות מעשה שירומם את המן, כצו המלך.זעם, ומכתב המבשר על ענישה לא רק נגד המפר עצמו אלא נגד קבוצתו, כלל היהודים.	העזה להפר את דבר המלך, ועוררה את חמתו.סרבה לעשות מעשה שישפילה.סרבה לעשות מעשה שירומם את המלך, כצו המלך.זעם, ומכתב המבשר על ענישה לא רק נגד המפר עצמו אלא נגד קבוצתו, כלל הנשים.

לזכותה של ושתי יאמר שהמגילה משווה גם בין אסתר לושתי:

ושתי	אסתר
אמיצת לב ונחושה,מוכנה להסתכן.	אמיצת לב ונחושה,מוכנה להסתכן.

השונות בין ושתי ואסתר:

שונות אסתר.	שונות ושתי.
פעלה רק לטובת ישראל.פעלה בחכמה צניעות וענוה.אסתר הייתה קשובה לסובבים אותה, ולכן זכתה ברצונו הטוב של המלך, (סמואל מרים).תכננה בקפדנות, איך להפיל את המן ולא להרגיז את המלך.
ושתי לא הייתה מחושבת, פעלה באימפולסיביות.

הופיעה בלי הזמנה אך בחכמה.הלכה אל המלך בלי הזמנתו לטובת עמה, רעותה הטובה ממנה,צייתנית מושתי: את מאמר מרדכי אסתר עושה.

לא עשתה את מאמר המלך. סרבה להתייצב בפני המלך, למרות שהוזמנה. פעלה בגאווה ושחצנות.ושתי פעלה לטובת עצמה, חשבה רק על עצמה.

לכאורה היה ניתן לדלג על פרק א' במגילה, ולהתחיל מכך שהמלך גידל את המן. ואכן יש דיון הלכתי, האם מי ששומע מגילה בלי 2 הפרקים הראשונים, יצא ידי חובת שמיעת מגילה.  אך פרק א' נכתב כדי להראות שעוד לפני שנגזרה גזירת המן, ה' הקדים רפואה למכה, וושתי פינתה את מקומה לאסתר שתציל את היהודים מגזירת המן.

עד גזרת המן היהודים חיו בנוחיות בממלכה. מצבם השתנה בשנת הפלת הפור ע"י המן, ושנה לאחר מכן המן נפל.