גזירת המן החזירה את מרדכי, אֶסְתֵּר ואת כל היהודים לחיק היהדות, כולם צמו, התענו, ניצלו וחגגו.
א. יום 1. וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, יום 2. בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ,
בתאריך זה יש גם אירוניה וגם צדק, במקום להיהרג בתאריך הזה, היהודים הרגו: אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת: בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂונְאֵיהֶם.
המן, הנרקיסיסט, שתמיד ראה רק את עצמו, פעל רק לטובת עצמו, וקיווה להשתלט על כל רכוש היהודים, אך כל רכושו נמסר לאסתר היהודייה.
בדיוק ביום שהמן תיכנן להשמיד את כל היהודים, הם התגוננו, וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב.(ט 2-4), ולא עמד איש בפניהם, והיהודים שלטו בשונאיהם.
וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים: כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם. כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת: כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.
5 כתוב בהם הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, מלבד: 1. הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל. עוד 4:
2. יצחק: וַיְבָרְכֵהוּ, ה' וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי גָדַל מְאֹד. בר' כו 13
3. שמואל: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל, הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב: גַּם, עִם ה', וְגַם, עִם אֲנָשִׁים שמואל א ב 26.
4. דוד: וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, עִמּוֹ. (שמואל ב ה 10).
5. יהושפט: וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל, עַד לְמָעְלָה. (דברי הימים יז 12).
סדר אירועי המגילה:
א'-ג' בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו.
ב'-טז' וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.
ג'-ז' פּוּר: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. אסתר הייתה אז מלכה, כבר 5 שנים.
ג'-יב וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן …עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר.
וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
מיד בשוך הקרבות היהודים חגגו ספונטנית, בי"ד באדר בכל הממלכה, ובט"ו באדר בשושן, וזה קרה עוד לפני הכרזות מרדכי.
אחרי הניצחון היו הגויים מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים.
עשית ולא פרסמת, כאילו לא עשית: המאבק על הנצחת החג בקהילות ישראל: מרדכי היה הראשון שניסה להנהיג את החג בכל קהילות ישראל.
קביעת חג: וַיִּכְתֹּוב מָרְדֳּכַי, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
מרדכי כתב ליהודים להנציח את היום ולחגוג יומיים. מדוע יומיים? כי בעיניו הניצחון בבירה היה יותר משמעותי, וביקש להוסיף יום להנצחתו.
1. קִיּיְמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְווִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר.
2. וְקִבֵּל, הַיְּהוּדִים, אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ, לַעֲשׂוֹת; וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי, אֲלֵיהֶם… אבל לא כל קהילות ישראל קיבלו על עצמן את החג, ולא לאורך זמן.
קביעת חג: מרדכי פנה תחילה לחכמים כדי לקבוע את פורים כחג לכל היהודים.
מרדכי תמצת את ספור המגילה, וכתב רק על גזרת המן, וההצלה ביד המלך: הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים, לְאַבְּדָם;
וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם כה וּבְבֹאָהּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר עִם הַסֵּפֶר, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ; וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו, עַל הָעֵץ.
מרדכי לא הזכיר את התכנסות היהודים, את שלושת ימי הצום, את אסתר המלכה שסיכנה את חייה והתחננה לפני המלך, אחרי תליית המן, להציל את היהודים, ועדיין החג לא התקבל ע"י כל היהודים, ולא בכל המקומות.
פעמים כתוב שמרדכי כתב, ופעמים כתוב שהיהודים הסכימו לחגוג את פורים, אך החג לא התקבל. אמנם בשנה הראשונה אחרי ההצלה, החג נחגג ספונטנית ע"י כל היהודים, אך לאחר מכן החג נזנח ונשכח, לפחות בחלק מקהילות ישראל.
ר"מ חלאיו: על פי חז"ל במגילה ה,ב, כתבו שבתחילה עשו יום חג, אך הדבר לא התקבל עד לאחר זמן.
אחרי שמרדכי לא הצליח לקבע את החג, אסתר החליטה להצטרף למאמץ לבסס את החג החדש כחג של כל היהודים. אסתר הרגישה צורך בזיכרון לנס. גם אסתר כתבה על החג שביקשה לתקן, ולתעד הצלת היהודים.
כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בסמכות מלכותית, בַת אֲבִיחַיִל, (היחוס והחינוך הטוב שלה הוא מהמשפחה המיוחסת שממנה באה) וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי.
אסתר כתובה ראשונה, כי היא החשובה מבין השנים, המלכה היוזמת, המבקשת למסד את הצום, את המגילה, ואת החג לדורות.
אסתר כתבה בשֵּׁנִית לכל קהילות ישראל: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף: אֶת כָּל תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.
למה בשֵּׁנִית? 1. כי בקשה שנס פורים ייכתב, וסיפור זה יכנס וייכלל בתנ"ך.
2. או כי מרדכי כתב ראשון, אך החג לא התקבל, ואסתר נרתמה לעזרתו וכתבה שֵּׁנִית. מה ולמי כתבה? מגילה (תלמוד הבבלי ז א):
אֶסְתֵּר פנתה פעמים לחכמי ישראל, ושלחה מכתבים רשמיים, בהם בקשה להכניס את סיפור פורים לתנ"ך, ולהכריז על פורים חג לדורות.
כתוב שאסתר פנתה פעמים לחכמים ובקשה להכריז על פורים חג לדורות, ונראה שהחכמים התנגדו לכך מטעמים שונים. כך כתוב במסכת מגילה:
שלחה להם אסתר לחכמים (בפעם הראשונה): קבעוני לדורות, רצתה שסיפור הנס יונצח בתנ"ך.
שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. רשי: ושם יהיו רואים (בכתוב) מה שקרה להם ע"י ישראל? (בבלי, מגילה, ז דף ז, עמוד א).
שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים של מדי ופרס. (כך שאתם כבר לא תעוררו קנאה על ישראל בין האומות, כי האומות כבר קראו על ניצחוננו).
וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל, אבל בניגוד למה שמרדכי כתב כבעבר:
1. אֶסְתֵּר כתבה במכתבה, לא רק על עצמה, אלא גם על מרדכי, וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה .. וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי.
2. מרדכי כתב רק על הנס והשמחה, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. ואילו אסתר כתבה גם על דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת, וְזַעֲקָתָם (לה').
3. מרדכי הרחיב את החג לי"ד ולט"ו, ואילו אסתר צמצמה את החג ליום אחד.
4. היא כתבה אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, בכל הממלכות.
5. הדגישה שהיהודים כבר קיבלו על עצמם את החג. קִייְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם, אמנם רק לזמנם, אבל הם כבר מכירים את החג.
6. הַמַּלְכָּה. ממעמדה הגבוה של מלכת פרס, כתבה: כמו שצמתם והתחננתם לישועה ביחד, כך תצומו כל שנה ותחגגו יחד את ההצלה כל שנה.
ועדין החכמים התנגדו. שלחו לה: הלא כתבתי לך שלישים! שלישים ולא רבעים! עמלק: כלומר המלחמה נגד עמלק מוזכרת רק 3 פעמים בתנ"ך, 2 פעמים מוזכר עמלק, בספרי התורה, פעם אחת בצו של שמואל לשאול, ואת רוצה לכתוב על עמלק בפעם הרביעית למרות שכתוב רק: שלישים?
החכמים עמדו מול מי שניצחה את המלך והשר הבכיר בפרס, ולא היה להם סיכוי מול טיעוניה. אסתר ידע להשיב על כל התנגדות שלהם, חפשו! (שם ז, ע"א).
לבסוף החכמים מצאו לו מקרא: "כתוב לך בספר", המאשר את האפשרות להיענות לדרישתה. זה רמז לכתוב על מחיית עמלק לא 3, כי אם 4 פעמים.
בפעם הזו, הרביעית, היהודים ניצחו את המן האגגי.
היו שלוש מלחמות בעמלק:
1. ויאמר משה אל יהושע: …וצא להילחם בעמלק".
2. לפני המלחמה בעמלק, ויאמר שמואל אל שאול: ועתה לך והכית את עמלק".
3. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ר' יהושע: "מדורו של שמואל ועד דורו של מרדכי ואסתר".
ר' יוסי: "מדור אסתר ועד דורו של מלך המשיח". (מדרש תנחומא כי תצא כב)
מלחמה נגד המן האגגי: במגילה המשיכו אסתר ומרדכי, צאצאי שאול, את המלחמה בהמן האגגי ששמו כשם מלך עמלק, שעליו חמל שאול.
מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.. ולבסוף הוא ובניו נתלו על העץ, ועם ישראל ניצל מגזרתו.
חז"ל קבעו לקרוא בשבת זכור "זכור את אשר עשה לך עמלק". (פרק י"ד).
בסופו של דבר אסתר ניצחה, והחג והמגילה התקבלו בכל תפוצות ישראל.
ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת, אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ: דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וֶאֱמֶת. כשכותבים: דִּבְרֵי שָׁלוֹם, סימן שהיו מחלוקות.
לא לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּימוּ עַל נַפְשָׁם, וְעַל זַרְעָם: דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת, וְזַעֲקָתָם.
היהודים שצמו עם אסתר בימי הרעה, זכאים לשמוח עמה על הניצחון.
לב וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר, המגילה נכתבה לפי בקשת המלכה אסתר. נכתבה מגילת אסתר הראשונה! האישה הראשונה שיזמה כתיבת מגילה על התשועה שהביאה לעמה.עד ימינו נראה שלא הייתה עוד אישה שעשתה זאת.
אסתר: רוב ספרי התנ"ך, נקראו על שם גברים. לא ספר חנה, אלא ספר שמואל, ואילו מגילה זו לא נקראה ספר מרדכי, אלא חז"ל בחרו לה את השם "מגילת אסתר". אסתר יזמה את כתיבתה, והיא נקראה על שמה: מגילת אסתר.
לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר. קיימת מגילת אסתר, והיהודים יכולים לקרוא בה וללמוד על הנס.
ואכן: קִיְּימוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְווִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר. לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם:
כַּיָּמִים, אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, לא יום הקרב, אלא יום המנוחה והניצחון הפך ליום טוב, ולזיכרון לניצחון. חז"ל: כל המועדים בטלים, חוץ מפורים.
בְּכָל שָׁנָה, וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר, עד עולם;
וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא יָיסוּף מִזַּרְעָם. (ט 27).
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; יש שפרשו יוֹם טוֹב כיום שבו אסורה מלאכה, אחרים פרשו זאת כיום חגיגי, וכך נקבע, יום חג.
היהודים הבינו שכוחם באחדותם, ולכן יש לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹונִים. (ט 20- 23). פעולות אלו מסמלות חג של אחדות וקרבה.
בתחילת המגילה לא הייתה סולידריות בין היהודים שחיו בפרס ובין אחיהם שסבלו בארץ. עכשיו היהודים דאגו אחד לשני. עכשיו תיקנו לתת מתנות לאביונים. לא לשכוח בעת השמחה, את מי שסובל.
קִייְּמוּ וְקִבְּלוּ: חזרו וקיבלו עליהם את התורה, כמו בשעת מתן תורה, שאמרו: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה… וְנִשְׁמָעָה. (שמות יט 17), כך עכשיו קִיְּימוּ וְקִבְּלוּ, והפעם לא היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית.
רינת יצחק: במעמד הר סיני, עם ישראל קיבל על עצמו את התורה שבעל פה על ידי שה' כפה עליהם הר כגיגית, ולאחר ישועת פורים, קיבלו עליהם ישראל את התורה שבעל פה מרצון ומתוך אהבה, והכתוב מציין את הקבלה המחודשת של תורה שבעל פה.
בסוף המגילה מרדכי הוא כבר מרדכי היהודי, משנה למלך אחשוורוש, מנהיג עמו (י, 3) "גדול ליהודים ודורש טוב לכל עמו".
פעמים רבות כתוב במגילה: טוב, אבל תמיד הטוב היה רע, כמו "אם על המלך טוב.. ישמידו את כל היהודים". עד לכתוב זה: דורש טוב לעמו, פה "הטוב", הוא טוב אמיתי.
בסוף המגילה כתוב שמרדכי "יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". כדי להצליח לשכנע את המלך, להסיר את הגזירה מעל היהודים, יש להתלבש בהתאם.
"רצוי לרוב אחיו" (י 3), למה לרוב ולא לכולם?
1. פרשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו. (מגילה טז).
2. נחמיה, נטש את חצר המלך ונדד ליהודה כדי לעזור לאחיו לבנות את ארצם. נחמיה חי סמוך לתקופת מרדכי. דאג לגורל ירושלים ולא דאג לבצר את מעמדו בארמון המלך. נחמיה עזב את החצר, ואילו מרדכי התאקלם בחיי היהודים בפרס והפך למשנה למלך. אך יש מדרש שאומר שבסוף חייו מרדכי עלה לארץ.
3. גם אדם, שהציל את עמו, לא כולם אוהבים אותו. היו יהודים כאלו לאורך הדורות: גם על משה הלינו, והתנגחו אתו, והרמב"ם, שרפו בתחילה את ספריו.
מה קרה בסוף המגילה לגיבורי הסיפור:
1. המן נתלה: כֹּרֶה שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל; וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב, (משלי כו 27). אך הוא לפחות לא ראה בתליית עשרת בניו
2. בין שאר הארורים שמונים בפורים נמצאת גם זרש: "ארורה זרש". שנאמר "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים יירקב."
אמפטיה אפילו לזרש? זרש חיה אחרי בעלה ובניה, ונידונה לראות את עשרת בניה שאהבה, נתלים על העץ כמו בעלה, אך כתוב: "בנפול אויביך אל תשמח".
3. את בני המן הרגו, ואח"כ אסתר בקשה שיתלו את גופותיהם על העץ, למען יראו ויראו. מפגן של כוח והרתעה.
4. אחשוורוש הפראנואיד, נשאר כלוא בארמונו, שתה את עצמו לדעת, והמשיך להתרכז בתענוגות הבשרים שלו.
אסתר בקשה עוד יום לחימה בשושן הבירה, כי בה התרכזה, קבוצה גדולה של נאמני המן, שעמדה לאבד את מרכז הכוח שלהם לטובת קבוצת נאמני מרדכי.
אף אחד לא רוצה להפסיד כוח שלטון, ואסתר הבינה שיש לשבור את ההתנגדות להעברת הכוח מהמן ונאמניו למרדכי ונאמניו.
הלך הרוח בעיר הבירה חלחל לשאר המדינה, וברגע שהתברר במרכז השלטון, שלא ניתן לפגוע ביהודים, כל המדינה קבלה והפנימה את המסר.
בסוף המגילה, אסתר ומרדכי שיתפו פעולה, אך מרדכי תפס את עמדת המן כאיש החשוב בממלכה, ואסתר נשארה כלואה בארמון, וקולה לא נשמע עוד.
מסירות אסתר לעמה בולטת. היא האישה שלמרות חששותיה, אזרה אומץ ללכת אל המלך ולהציל את העם.
אך אין למגילה "הפי אנד": בסוף המגילה כתוב אמנם: כי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, אך אֶסְתֵּר זו שלְבַּשׁה מַלְכוּת, והייתה מוכנה למסור גם את חייה, ולהעמיד פנים שבגדה עם המן כדי להציל את עמה, מסרה את נשמתה למלך, ונשארה שבויה בארמונו, ע"פ שרקי א. הרב, שבת בשבתו, 23.2.13 זכור 1463).
אסתר הקריבה הרבה כדי להציל את העם. אחד התפקידים הנוראים ביותר לאשה, הוא להתמסר למישהו כדי להשיג תועלת לכלל.היא 'פדתה' את עמה תוך הקרבת נשמתה למלך, מסרה את נשמתה בעד עמה, אך אבדה לעמה.
סירוב יוסף להצעת אשת פוטיפר נדרשת לטובתו (למרות שנזרק לבור), כך, רומזת המגילה, שיש לדרוש אף את הקושי הנפשי שהיה לאסתר ללכת אל המלך ולבקש על עמה, כשהיא יודעת שבתמורה תצטרך להתמסר למלך שבחר בה, אך היא לא בחרה בו, ולא בחרה להיכלא בהרמון הנשים הנתעב שלו לעד.
מה היה סופה של אסתר? אסתר זו שהושיעה את עמה, נשארה כלואה כשפחה בארמון המלך הנוכרי, שבויה, מוקפת בנשותיו הרבות, ובסריסים, ונאלצה לחיות ב"סיר לחץ" כשתככי נשות המלך האסירות, והסריסים הסוהרים, הכלואים יחד, בכלא מצופה זהב, ניסו להרע לשני, כדי לזכות באיזו שהיא הטבה.
היא לא יכלה יותר לצאת מההרמון, ולחזור למשפחתה או לעמה.היה עליה להמשיך להיות שפחתו, לרצות את שיגיונותיו, ולעשות כל מה שדרש המלך.
למה נקרא הצום: "תענית אסתר"? לכאורה כי אסתר ציוותה: "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן". אבל,
1. צום אסתר נמשך 3 ימים רצופים, ולא יום אחד, כפי שאנו צמים.
2. הצום עליו הכריזה אסתר חל בחג הפסח ולא בחודש אדר.
רש"י: "ויעבור מרדכי" (שם ד, יז), מרדכי עבר על דת: להתענות ביום טוב ראשון של פסח", והתענה בחג הפסח, יום טוב האסור בתענית מגילה טו, א, אסת"ר פ"ח, ז. פרדר"א פ"נ
ביום י"ג אדר גת"ו, שבו "נקהלו ועמוד על נפשם" להילחם באויביהם, היו צריכים כל ב"י להילחם ולהתענות מפני שנגזר עליהם "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער, ועד זקן, טף, ונשים" (אסתר ג, יג), גם נשים, זקנים וילדים.
אבל חז"ל קבעו: (תוספתא תענית פ"ב, יא. והובא להלכה בשו"ע הלכות תעניות, או"ח סו"ס תקע"א) שבמלחמה שבה נאלצו להילחם יחד ילדים נשים, צעירים וזקנים, צום היה עלול להחליש את כוחם ולפגוע בכשירותם להילחם. לכן נאסר לצום בשעת הקרב.
היחידה מכל העם שלא נשקפה לה סכנה, כי נמצאה בארמון, והייתה יכולה להתענות ביום המלחמה, י"ג אדר, הייתה אסתר. זו הסיבה שהצום נקרא 'תענית אסתר' – כי ביום שהיה מיועד לתענית עבור כלל ישראל, היחידה שהתענתה הייתה אסתר, ועל שמה נקרא הצום 'תענית אסתר', וכל ישראל צמים בתאריך המקורי שבו צמה אסתר – בי"ג אדר.
אסתר היא אחת משתי הנשים שזכו שאחד משני ספרי התנ"ך יקרא על שמה, והאישה היחידה שצום נקרא על שמה, ובזכות הישועה שהביאה לעם, נקבע חג בישראל. גבורתה הפכה אותה לראויה שיקרא הצום על שמה, החג מנציח את פועלה, והמגילה נושאת את שמה.
הקבלות בין סיפורו של יוסף לסיפור אסתר:
| אסתר. | יוסף. |
| שניהם נכלאו – אסתר בארמון,להדסה היה שם בבלי: אסתר.אסתר נישאה למלך נוכרי.ויהי כאומרם אליו יום יום ולא שמע אליהם.והנערה יפת תואר וטובת מראה.אסתר נשאה חסד לפני הגי שומר הנשים. ויהי כראות המלך את אסתר.. נשאה חן בעיניו, נבחרה למלכה. | שניהם נכלאו – יוסף בכלא,יוסף קיבל שם מצרי: "צפנת פענח".יוסף נשא את בת כהן און.ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה.ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. יוסף נשא חן בעיני מכיריו והמלך.וימצא יוסף חן בעיניו, משנה למלך.חז"ל: שניהם אכלו רק כשר. |
כזכור, תמיד כשמוצאים דמיון, מחפשים שוני. יוסף זכה לשאת אישה, ללדת בנים, ולראות לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים, שעלו לאחר מכן לא"י, אך לאסתר לא היו צאצאים, וגם אם דריווש, היה בנה, הוא לא הוכר ככזה, ולא נשאר לה זכר.
תחפושות במגילה: נקראה: מגילה, כי נתגלו המעשים, שהיו עד כה כמוסים. הנהגת ה' הייתה מגולה והמגילה גילתה מה שהיה עד כה מכוסה, ע"פ ר לוי יצחק מברדיצב.
בפורים ובכיפורים, יש להסיר מסכות ולחקור את הנפש פנימה.
ילד בוחר להתחפש למשהו שחסר לו, כך מתגלות צפונות נפשו. תחפושת, חיפוש עצמיות, חופש.
מי התחפש ומי לא התחפש במגילה?
1. מלכות פרס התחפשה למדינה שומרת חוק, "כדת המלך" וחתום בטבעת המלך", אך זה היה חוק הפכפך ושרירותי, שלעיתים נחקק בידי שיכורים, ולא היה ניתן, אפילו למלך שחוקק את הצו, להפר את הצו שהוא נתן.
2. יהודי שושן באו למשתה שערך המלך לתושבי עירו, התחפשו לגויים ושתו מיינו, יין נסך.
3. ושתי, היחידה במגילה, שלא הסכימה להתחפש וסרבה לבוא אל המלך (רק?) בכתר מלכות.
4. אסתר התחפשה: לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ. (ב 10), חשה שההסתרה מגינה עליה ושומרת עליה מתועבות חצר המלוכה.
5. אחשוורוש לא היה בן מלך, רק התחפש למלך, כי התחתן עם ושתי, בת המלך הקודם.
6. מרדכי, קודם וַיִּלְבַּשׁ שַׂק, ואח"כ: יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה.
7. המן המתחפש הגדול במגילה. בדרך כלל משתחווים רק למשפחת המלוכה, אך המן השיג צו מהמלך שכולם חייבים להשתחוות לו.
המן ביסס את מעמדו כסוג של מלך. בהרמון ידעו שהמלך שולט, והמן התחזה לפני המלך כנכנע לו, אך ברחוב ביסס את מעמדו כסוג של מלך, שמשתחווים לו.
8. הקב"ה התחפש במגילה. שמו לא מוזכר בה, ורק מהניסים שקרו בה, התגלתה נוכחותו.
בשל מה באה גזרת המן? "דתיהם שונות מכל עם" ואיך מסתימת העלילה? "ורבים מבני הארץ מתייהדים" מכאן שהדת שחקה תפקיד מרכזי בעלילה.
ולמרות זאת שם ה' לא מוזכר במגילה אפילו פעם אחת. אפילו לא במקום שמתבקש, כמו: "רווח והצלה יעמדו ליהודים… ממקום אחר".
למה שם ה' לא מוזכר במגילה?
אברהם אבן עזרא: (בהקדמות לפירוש על המגילה), המגילה נכתבה בידי מרדכי בחסות האימפריה הפרסית ולכן לא הוסיף את שם ה' מכיוון שחשש שהפרסים יתרגמו את המגילה ויכתבו במקום שם ה', שם של אל מהמיתולוגיה הפרסית.
חז"ל חששו שמלכי פרס ומדי, ימירו את שם ה', בשם העבודה הזרה שלהם.
ב. ר' יצחק עראמה: המגילה נכתבה בדברי ימי מלכי פרס, ועברה צנזורה של המלך, ומרדכי העתיקה וכתבה בעברית, לכן לא הוזכר בה שם שמים. אמנם במגילה כתוב: "וַיִּכְתֹּוב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … " (ט,כ). כנראה הכוונה: תירגם.
ג. חששו שמגילה שבה מוזכר שם ה', לא תעבור את הצנזורה של מלכי פרס ומדי.
ד. המגילה נכתבה תחילה בפרסית ולא בעברית. את שם ה' לא ניתן להעתיק לאף שפה אחרת.
תרגום ה-70 הכניס את שם ה' למגילה: "אם תתעלמי מעמך מלהושיע אותו, הקל יהיה להם מושיע ומציל ואת ובית אביך יאבדו". וכן במקומות נוספים בהם הדבר התבקש.
ה' הסתתר במגילה, אך ברור שהוא הפעיל את העלילה כמו שברור, שאת השמש רואים ביום ואת הירח רואים בלילה.
המגילה מוכיחה שלעומת המלך הטיפש שחשב שהוא מנהל את העניינים, המלך הנסתר, הקב"ה, הוא המסובב האמיתי של מהלך העניינים.
ניסים: מגילת אסתר הסתירה את הקב"ה, אבל התחוללו בה נסים. (קויפמן).
המגילה משופעת בניסים, המוכיחים, כי הקב"ה ניהל את העניינים תמיד. 1. בתחילת המגילה, ושתי סולקה, ופינתה את כס המלוכה.
2. מי נבחרה למלכה? אסתר היהודייה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה.
3. אח"כ הקב"ה גרם שב"מקרה" מרדכי ישמע את דברי הקושרים בגתן ותרש, יעביר את דבר המרד למלך, והדבר נכתב בספר הזיכרונות שלו.
4. כשנדדה שנת המלך, ספר דברי הימים של המלך נפתח ב"מקרה" באותו עניין. 5. אסתר נשאה חן בעיני המלך, כשהופיעה לפניו ללא רשות.
כל צירופי המקרים שקרו ליהודים בשושן, אלו הניסים הגדולים שהקב"ה עשה ליהודים בפרס ומדי בתקופת אסתר ומרדכי.
המגילה כתבה רק על צום אסתר, נערותיה, מרדכי וכל יהודי הממלכה, אבל בתרגומים מסופר על חלומות מרדכי וגם על תפילותיה של אסתר.
לוחמת אמיצה ומתפללת: כאשר התקרבה אסתר אל חצר המלך, התפללה לה' שהמלך לא יוציא אותה להורג. וירא ה', ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, וייתן לה חן לפני המלך ויוסף יופי על יופייה. תרגום ה- 70: ותופע בהדרה… והיא מזהירה במלוא יפעתה ופניה מאירים כמפיקים אהבה".
ויקם המלך בבהלה מכיסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה ויאמר לה: אסתר למה תפחדי?.. אוי לאיש אשר יגע בך ואני לא ציותי. אסת"ר
כשמע סריסי המלך את הדברים האלו ויסוגו אחור."
לקח טוב: "בלכת אסתר אל החצר הפנימית לקחה עמה ג' נערות, 1 מימינה, 1 משמאלה ואחת סובלת את בגדיה מאחור מפני כובד אבנים טובות ומרגליות….
ותרא את פני המלך אדומים כדם… מיד נזדמנו ג מלאכי השרת, 1 הגביה צווארה, 1 משך עליה חוט של חסד, 1 מתח את שרביט המלך עד שנגע באסתר.
גלות וגאולה: כל ספרי התנ"ך מדברים על הקשר בין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
למה התחילה תורה ב"בראשית?" רש"י: את כל הארץ ה' ברא והיא של ה', והוא נתנה לאשר ישר בעיניו.. ונתנה לנו". התנ"ך מספר על ארץ ישראל מהבטחת הארץ לאברהם ועד בנית הבית השני בימי עזרא. כיצד כבש עם ישראל את ארץ כנען, איך איבדו ב"י את הארץ, וכיצד זכו בה שנית בימי עזרא ונחמיה.
מגילת אסתר הוא הספר היחידי המספר על גלות פרס, המתרחש בארץ זרה, בחוץ לארץ. אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה": הגלות בה הוגלו מלך יהודה ואצולת היחוס והכסף שחיו ביהודה.
"הוא יהויכין מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר".
4 פעמים השרש "גלה".
ספור המגילה קרה לאחר הצהרת כורש שהכריז: "מי בכם מכל עמו, יהי אלוקיו עמו ויעל", (לפני מלחמת העולם השנייה, לא קרה לנו נס פורים שני), והייתה אפשרות לעלות לארץ.
נס פורים קרה כ- 30 שנה לאחר חנוכת מזבח הבית השני, (גרוסמן י אסתר, מגיד, 2013).
מה היה אז בארץ? "הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה, ברעה גדולה ובחרפה, וחומת ירושלים מפורצת, ושעריה ניצתו באש" (נחמיה).
המגילה אינה מזכירה שבזמן אחשוורוש, הייתה קהילה גדולה של יהודים בא"י, המזבח נבנה, יושבי הארץ נלחמו עם השכנים והגנו על מקום המקדש.
30 שנה אחרי חנוכת המזבח השני, יהודי פרס בחרו לשבת בגלות. במקום לעלות לארץ ולעזור לאחיהם, העדיפו יהודי שושן, להשתתף בתחרות יופי, לבלות במשתה שערך, נהנו ממשתאות, נהנו מסעודות המלך, והשתמשו בכלי המקדש.
יהודי פרס נאחזו ברכושם, בקשו להיטמע ולהידמות לשכניהם, ובזמן ששבי ציון נאבקו על קיומם, הם התעלמו מאחיהם הנאנקים בארץ גרוסמן י אסתר, מגיד, 2013.
רבים מאלו שנשארו לגור בגולה, ניסו להתבולל, אך ניסיון ההיטמעות של יהודי פרס נכשל והם נשארו שונים.
המן תאר כך את היהודים: יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת, מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים.
נאום אנטישמי! המן טען שהיהודים פועלים כרשת הפרושה על פני כל הממלכה ומטרתם להבדל מהשלטון המרכזי, ומשאר האומות החיות בה.
1. דָתֵיהֶם שֹׁנוֹת, הם שומרים על זהות נבדלת ואינם מקבלים על עצמם את התרבות המקומית. 2. אֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, נאמנים לה', ולא לצו המלכות. 3. וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁווֶה, לְהַנִּיחָם, הם משתמטים מעבודה בתירוץ של שבתות וחגים, 4. תמיד יהיו נטע זר, הם נטל עלינו!
מצב היהודים בפרס היה כזה, שרוגז בשל אגו של שר שונא יהודים, יכול היה להביא כליה על כל העם. היהודים תלו תקוותם במלך, שהוא יגן עליהם, וגילו שגם הוא מסכן אותם, ורק ה' יכול להושיע אותם.
הפתרון = א"י: כל זה לא הביא אותם להבנה שפתרון אמיתי למצב זה הוא עליה לישראל, וכי כדי למנוע מציאות כזאת חייב כל עם ישראל לחיות בארצו.
במגילה אין אפילו כמיהה לעליה לארץ. מרדכי ואסתר לא הצליחו לבטל את גזרת המן, הם השיגו רק רשות ליהודים להתגונן, רשות הנתונה לכל ישראלי החי בארץ ישראל.
הקבלות בין סיפורו של יוסף לסיפור מרדכי:
| יוסף | מרדכי |
| 1. שניהם עלו לדרגת משנה למלך בחצר של מלך זר,2. התגברו על מכשולים,3. השתמשו במעמדם כדי לעזור למשפחתם ולעמם.4. משתה שבו נחשף הזהות האמיתית של המארח או המארחת,5. בשני המקרים יש עונש תליה.6. סיפור יוסף מתרחש במצרים.7, נשכח שיוסף עזר לשר המשקים.8. יוסף מחליט לחזור לצור מחצבתו.9. ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה, 10. פרעה חלם בשנתו.11. וילבש אותו בגדי שש,12.ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותה ע"י יוסף. וילבש אותו בגדי שש, וישם רביד זהב על צווארו, וירכב אותו במרכבת המשנה.. ויקרא לפניו אברך. | 1. שניהם עלו לדרגת משנה למלך בחצר של מלך זר,2. התגברו על מכשולים,3. השתמשו במעמדם כדי לעזור למשפחתם ולעמם.4. משתה שבו נחשף הזהות האמיתית של המארח או המארחת,5. בשני המקרים יש עונש תליה.6. סיפור מרדכי מתרחש בפרס.7, נשכח שמרדכי הציל את המלך.8. מרדכי מחליט לחזור לצור מחצבתו.9. ויהי באמרם אליו יום יום ולא שמע אליהם. 10. אחשוורוש נדדה שנתו.11. הולבש בלבוש המלך.12. ויסר המלך את טבעתו שעביר מהמן ויתנה למרדכי. ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. |
יוסף הפך משנה למלך מצרים, רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ, וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, בר מא 43).
מרדכי הפך למשנה למלך, כיוסף: כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
יוסף ומרדכי קבלו מהמלך טבעת זהב כסימן ליכולת השלטון והבצוע שניתנה בידם. את שניהם הרכיבו במרכבת המלך, לפני שניהם קראו קריאות שבח.
יוסף ומרדכי: ניסיונם שווה: 1. "ויהי כאומרם אליו יום יום ולא שמע אליהם", 1א. "ויהי כדברה אליו יום יום".
גדולתם שווה: 2. "ויסר המלך את טבעתו.. ויתנה למרדכי.",
2א. "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותה ע"י יוסף.
3. "וירכיבהו ברחובות העיר",
3א. וירכב אותו במרכבת המשנה…ויקרא לפניו אברך, (אסתר רבה ז 8).
כל הפעלים המופיעים בסיפור יוסף, חוזרים בספור מרדכי. ברור שבקשת אשת פוטיפר מיוסף, נאמרה בהקשר פיתויי, כך גם בקשת המלך לבחור במלכה, הייתה הזדמנות להחליף אישה כל לילה, כך הגיעה גם אסתר למיטתו, גם אם הדבר לא כתוב במפורש.
אבל הדמיון, מבליט את השוני. מרדכי ואסתר, נשארו בחצר המלך הזר. בגלות.
אך יוסף ביקש לפני מותו, שאחיו לא ישאירו את גופתו במצרים, וכי יעלו אותה ויקברו אותה בא"י. כשיצאו ב"י ממצרים, הם נטלו עמם את גופת יוסף וקברו אותה בשכם, במקום שממנו מכרו את אחיהם למצרים.
אצל יוסף אין שמות לגיבורים ואילו במגילה מפורטים שמות הסריסים, כי התורה, בניגוד למגילה, אינה מעוניינת בחיי חצר המלך, ומנסה רק ללמד ולחנך.
למה הכניסו לתנ"ך מגילה שמספרת על הגלות? אולי מגילת אסתר נכתבה כדי להגיד לבני ישראל, שמקומם של היהודים בארץ ישראל, מקום בו יוכלו להגן על עצמם ולא יזדקקו לשם כך להיתר מהמלך.
ואולי המגילה נכתבה כדי לשלול את הגלות, וכך כל התנ"ך מקשר בין העם לארצו. פורים אמנם מספר על עוד ניסיון השמדה שלא צלח, אך גם קובע שמקומם של היהודים בארץ.
איך כיפרו יהודי שושן על חטא השתתפות במשתה שעָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים?
אסתר ציוותה: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, היהודים שאכלו ושתו במשתה המלך, שמעו עכשיו את צו אסתר: וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם. אלו שאכלו אז, לא יאכְלוּ ולא ישְׁתּוּ 3 ימים, לילה ויום.
הקבלה בין מגילת אסתר ויציאת מצרים: בשני המקרים בני ישראל נחלצו מידי אויב. 2. נקבע חג לזכר תשועתם. 3. צו המן ניתן ב- 13 לחודש ניסן הראשון (ג, י"ב), יום לפני ערב פסח. עם גזירת השמד, נקבעו 3 ימי צום שנפלו על ליל הסדר.
צום בליל הסדר. מדרש לקח טוב: אסתר צמה ב- י"ג, י"ד, ט"ו בניסן,
| פורים. | פסח. |
| בשני החגים ב"י נחלצו מידי אויב,נקבע חג לזכר תשועתם,צו המן ניתן ב- י"ג לחודש ניסןהלילה בו נדדה שנת המלך היה ליל שימורים. | בשני החגים ב"י נחלצו מידי אויב,נקבע חג לזכר תשועתם,י"ג לחודש ניסן ליל יציאת מצרים.ליל יציאת מצרים היה ליל שימורים. |
ניסן, חודש שנעשו בו נסים לאבותינו במצרים, על הים, ועל הירדן. בפיוטי ההגדה: 1. שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה,
2. עוררת נצחך עליו בנדוד שנת לילה,
3. קהל כנסה הדסה, צום לשלש פסח.
4. ראש מבית רשע מחצת בעץ חמישים.
השוואה בין משה רבינו ואסתר:
| משה | אסתר |
| משה גדל בבית מלך מצרים,אף אחד לא ידע שהוא יהודי.משה, משבט לוי, שנבחר לכהונה."וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" (שמות, ב'-י"א). לבדוק למי הוא באמת שייך, לבית המלכות במצרים או לעבדי המלך?משה הוציא את עם ישראל ממצרים.משה סרב תחילה לקבל את השליחות.משה הרג את המצרי וגילה שהוא יהודי,משה צם 40 יום.משה היה מוכן למות למען כלל ישראל (שמות ל"ב ל"ב) ..וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". משה נלחם בעמלק. | אסתר חיה בארמון מלך פרס,אף אחד לא ידע שהיא יהודייה.אסתר, נצר למלכות ישראל, שאול.מרדכי לאסתר: כי אם החריש תחרישי לעת הזאת.. והיא נאלצה להתמודד עם זהותה, יהודייה או מלכת פרס?אסתר הצילה את עם ישראל ממוות.אסתר פחדה תחילה לפנות אל המלך, כי לא נקראה זה 30 יום.אסתר גילתה, בשם מרדכי, על ניסיון מרד במלך, והתגלה שהיא יהודייה.אסתר צמה 3 ימים.אסתר: "כאשר אבדתי, אבדתי", אסתר לא החרישה אך אבדה במשך הדורות! בית שאול נעלם. אסתר נלחמה בהמן האגגי. |
יש דברים רבים דומים בין משה רבנו ואסתר. אך כשיש דמיון, צריך לחפש גם את ההבדלים, ויש שני הבדלים גדולים ביניהם.
1. ה' בחר במשה, מינה לו לעוזר, את אחיו אהרון, שיהיה לצידו ויהיה לו לפה, דיבר, עודד אותו וליווה אותו במהלך 40 שנות נדודים במדבר.
אסתר הייתה בודדה. גם מרדכי דודה שלח אותה למשימת התאבדות, מתוך איום ולא מתוך עידוד: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִימָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים יד כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדו.ּ
2. משה זכה לשאת אישה וללדת בנים, אך אסתר נשארה כלואה כשפחה, בארמון.
תלמוד בבלי: (בבא בתרא, ט"ו, א) אנשי כנסת גדולה הזמינו אצל מרדכי את מגילת אסתר. חג פורים נזכר כבר במאה הראשונה לפה"ס ונקרא אז יום מרדכי.
המגילה התרחשה כ- 480 שנה לפה"ס. במערות קומרן מצאו את כל התנך חוץ ממגילת אסתר.
4 ממים: משתה, מקרא מגילה, מתנות לעניים, משלוח מנות.
המגילה ודניאל: 2 המקרים התרחשו בחצר מלך בבל או פרס,
בשניהם היה חצרן יהודי מגולי יהודה, עם שם יהודי, שניהם התגברו על מכשולים, ישבו בשער המלך, וזכו למעמד בכיר, ממעמד רוב בני העם.
| הרשעים הם ברשות ליבם: | אבל הצדיקים ליבם ברשותם: |
| אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים (תהילים יד 2). | וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א א 13). |
| וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי, (תולדות כז 41). | וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ, (דניאל א 8). |
| וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ.. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם אֶל.. מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, מלכים א יב 27 | וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (שמואל א כז 1). |
| וַיֹּאמֶר הָמָן, בְּלִבּוֹ, (אסתר ו 6). | וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּו, (בראשית ח 21). (מ"ר י ג ב"ר לד י). |
