יוכבד – אם משה, ומרים – אחותו

יוכבד – אם משה, ומרים – אחותו

4 עמדו על הים:צור, ציר, צאן וצר.צר הציק לצאן.צאן צעק לצור.צור ציווה על ציר:צא, וחלץ צאני מיד צר.

מי הם הארבעה?צור = ה'.ציר = משהצאן = בני ישראלצר = מצרים.חידה לפסח מאת ר' אברהם איבן עזרא

רצח עם: פרעה – "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה". שיעבוד בני ישראל נעשה בהדרגה:

1. "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים".

2. "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה."

3. "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה".

4. פרעה למילדות הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ". אך המיילדות אכזבו את פרעה וכיזבו לו.

לפי המסורת ^המי^ילדות היו: שפרה זו יוכבד, שמשפרת את הולד,                   ולמה זכתה במשה? כי נתנה נפשה על הנולדים העבריים כולם והעזה להמרות פי המלך. והלא מלוי הייתה, ולמה נקראה היהודייה? על שום שהעמידה יהודים בעולם.  ו"פּוּעָה" זו מרים.

שואת פרעה: רק הפכו ב"י לעם, וכבר ניסה פרעה לבצע את "הפיתרון הסופי" לבעית היהודים: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, (תנחומא תרומה 8).

5. "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". פרעה אמר פֶּן יִרְבֶּה = אך עם ישראל –  כן ירבה.

פרעה זמם: " כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", ומה היה עונשו? מדה כנגד מדה – בַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם.

"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ותלד לעמרם את אהרון ואת משה ואת מרים אחותם" שמות כו 59. המדרש בבראשית רבה (צד ט) מפרש מילים אלה מילולית, כאילו אכן הייתה בתו הישירה של לוי בן יעקב, אלא שהייתה עובר בעת היציאה מכנען למצרים, ולידתה רק כאשר היו במצרים. על כן, אין היא מוזכרת בשמה ברשימת היורדים למצרים, אולם נמנית באופן מספרי ומשלימה את רשימת היורדים למספר 70.

אם סופרים גם את יוכבד מתקבלת רשימה של שבעים נפשות, ולא רק שישים ותשע.

יוכבד בת לוי, "נולדה בין החומות כשירדו למצרים. לידתה במצרים, ואין הורתה במצרים." כתוב: "כל נפש ל"ג", ובמנין יש רק ל"ב. ובכל זאת מנו אותה במניין 70 נפש בני יעקב שירדו למצרים, (רשי).

בשעה שעבדו ישראל בפרך, גזר פרעה שלא ישנו בבתיהן, ולא יהיו משמשים מטותיהן.

מה עשו הנשים? הלכו לשאוב מים, והיה הקב"ה מזמן להן דגים קטנים בכדיהן, ושאבו מחצה מים, ומחצה דגים, והוליכו אצל בעליהן, ושופתות 2 קדרות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות, ומרחיצות, וסכות, ונזקקות להם, וכיון שמתעברות באות לבתיהן" (בבלי, סוטה). וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; הנשים המשיכו בעקשנות להרות, ללדת בשדות, ולגדל ילדים בסתר. (השוו להתנהגות נשים יהודיות בתקופת השואה). אומץ לב הנשים להביא חיים הציל את המשך הקיום הלאומי, (פסחים);

"בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים". אילולי ילדו, היה העם נכחד, אך הן ילדו והמשיכו את הדור,  (ר' עקיבא בבלי, סוטה, י"א: יל"ש תהילים רמז תשצה, שמות רבה א טז).

וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת בַּת לֵוִי. לפי המדרש, אלו לא היו הנישואים הראשונים של עמרם ויוכבד, אלה נישואים שניים, בתחילה נולדו מרים ואהרון, ואז עמרם שילח את אשתו בעקבות גזרת פרעה, ויתכן שבעת הפרידה יוכבד הייתה כבר מעוברת, ואז נישאו שנית. לכן יכלה להצפין את בנה 3 חודשים, כי משה נולד 6 חודשים לאחר שחזרה לביתה.

משה ניצל תמיד בידי נשים: 1. המילדות, שפרה  פועה, שלא המיתו אותו בעת הלידה.

לפי המדרש, המילדות היו יוכבד ובתה מרים, לפי פרושים מאוחרים, הן היו מצריות .

2. אמו: ותהר האישה ותלד בן, "ותרא כי טוב": ראתה כי טוב הוא – ילד שלא צעק אם לא חסר לו מאומה. שישן בשקט אם השביעו את רצונו, ילד כזה ניתן להצפינו.

מי עמד על ייחודו של היילוד? האם,  זו שניסתה להצילו.

המאפיין של נשים רבות בתנ"ך שהן מצילות, (סימון א נשים מצילות בתוך חפש שלום ורדפהו). גם בסיטואציה שבה לעיתים הגבר אובד עצות, והאישה באינטואציה מיוחדת פועלת להצלת החיים, סימון מצא כ- 20 ספורים כאלו, (בדיחה: הוא רדף אחריה, ורדף והמשייך לרדוף עד שהיא…תפסה אותו). הנשים הן המין החלש, והצגת הנס כבא על ידן, מעצימה את גודל הנס.

וְלֹא יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, הייתה כנראה סנקציה, שאם גילו שהאם מחביאה את התינוק, היו הורגים גם אותה, ואולי גם את משפחתה. הצפינה אותו 3 חודשים ואז וְלֹא יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ.

וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, טמנה את משה בתיבה, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת;

"תיבה". גם נח ניצל מהמבול בזכות תיבה שמשח בזפת.

 וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

הרמב"ן: אופטימית – חשבה שינצל בתחבולה,

אבן עזרא: פסימית, – אל אראה במות הילד, כהגר וגם מרים שעמדו מרחוק. חישבו מה מרגישה אם שצריכה להפקיר תינוק בתיבה בסוף ליד המים.

3. מרים אחותו, א. הצליחה לאחד בין אביה ואמה. ב. סיכנה חייה למען הצלת אחיה הקטן, בדקה אם התיבה נסחפת, מתהפכת, או אם מישהו הורג את אחיה, התינוק הקטן.

כמה דאגה ופחדה מרים כשראתה שדווקא בת פרעה התקרבה אל אחיה הקטן, ועקבה בציפיה ובמתח לראות מה תעשה כשתמצא שבתיבה יש תינוק עברי, ודווקא בת פרעה חמלה עליו ומרדה בצו של אביה.

משה, הדמות היחידה בקטע הנזכרת בשמה, דבר המעיד על מרכזיות משה בתורה.

בסיפור לידת משה כמה היבטים אירונים:

1. משה ניצל ביאור – היאור, המקום בו הוטבעו הילדים העבריים נחשב לאלוהי מצרים, והאירוניה חריפה יותר: משה, מושיעם של ישראל, ניצל ביאור שהיה אמור להגן על מצרים.

2. משה ניצל דווקא על ידי בתו של פרעה, זה שציווה להרוג כל זכר מן העבריים. בת פרעה ידעה שהתינוק עברי, ובכל זאת חמלה עליו, או שהתפעלה מכך שהתינוק לא טבע בנילוס ואימצה אותו.

ג. עוד על מרים אחותו: דאגה למינקת: אמו. כשראתה שבת פרעה פתחה את התיבה, מיד התקרבה אליה, ובשאלתה חיזקה את מחויבות בת פרעה להמשיך לדאוג לתינוק שמצאה: "האלך ומצאתי לך מינקת עברית"?

למה? א. אולי כי עבריה לא תסגיר את העובדה שאימצת ילד עברי,

ב. אולי מינקת מצריה, לא תהיה מוכנה להסתכן ולהניק תינוק עברי.

בת פרעה: "והניקיהו "לי" = התינוק ילדי. "ואני אשלם לך", לא דיברה כנסיכה אל שפחתה אלא כמעבידה לעובדת.

מדוע נקראה מרים? 1. על שם "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים. שמה מסמל את מרירות חיי ישראל במצרים. מרים נקראה על שם הייסורים שסבלו בני ישראל.

 2. לא נכנעה למר, ובסוף ממר יצא מתוק. לימדה את הנשים להחזיק מעמד (הרב אבינרי).

3. אם המרי:

א. מרדה נגד גזרת פרעה למיילדות.

ב מרדה נגד החלטת אביה להיפרד מאמה.

ג. מר-ים מרדה נגד זריקת הילדים לים סוף. מר מדלי=טיפת מים שזלגה מהדלי.

"ותלך העלמה, ותקרא את אם הילד": העלמה, העלימה שהיא אחותו, כי מאמץ אינו רוצה שלתינוק יהיה איזה שהוא קשר למשפחתו הביאולוגית, ועד היום איננו יודעים כמה ערכים, אמונות, ותכונות טובות ינק משה יחד עם חלב אמו.

שני זוגות של אבות ובנות: עמרם שמע בקול עצת בתו מרים, פרעה ציווה ובתו מרדה בצו.

2 נשים רצו שההנקה תמשך לעד: יוכבד וחנה, אמו של שמואל, אבל כל ילד נגמל בסוף.

פעמים נאלצה יוכבד להפרד מבנה: כשהניחה את התבה, בה טמנה אותו, בין קני הסוף, על שפת היאור. 2. כשנאלצה לאחר שנגמל להחזירו לארמון פרעה, ולמסור אותו לבת פרעה.

"מרים אחת משלושת ילדי עמרם ויוכבד, והקשרים בין 3 הילדים היה הדוק. כל אחד מהם מילא תפקיד מיוחד.

אהרון: היה המנהיג הכוהני של הגברים,

משה: הוביל את עמו במדבר מגלות מצרים לגאולה בכנען. משה היה מנהיג גברי, ואילו,

מרים: הייתה מנהיגת הנשים, מנהיגה נשית: המצוקה שבה היו נתונים בני ישראל אפשרה למרים לפעול להצלת בוגרים  ותינוקות, ולהגן על הנשים היולדות העבריות.

1. נתנה נפשה על הנולדים העבריים כולם, והעזה להמרות פי המלך.

2. השגיחה על אחיה הפעוט שהיה בסכנת מוות.

3. אהבה את עם עם ישראל בכלל ונשות ישראל בפרט ואלו החזירו לה אהבה.

מרים הייתה אחת משתי המיילדות העבריות, ולמה נקראה פּוּעָה?

1. הייתה פועה (נביאה), ברוח הקודש ואומרת: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את ישראל.

2. הייתה פועה לילד שיצא, ומילדת את הוולד.

3. פועה – שהייתה נופעת יין  בתינוק (משקה) יחד עם אמה.

4. הייתה מפיעה (מנשימה?) את התינוק, כשהיו אומרים: מת.

5. פועה ומדברת לוולד כדרך הנשים המפיסות תינוק בוכה", (אופי נשי).

6. שהייתה פועה ובוכה על אחיה, שלא ימות.

7. הופיע נגד פרעה ואיימה שה' יפרע ממנו. (מתריסה).

8. "פועה", = שהופיעה נגד אביה עמרם. ובזכותה עמרם חזר אל אשתו ונולד משה.

א. העזה, המסירות והחזון של מרים הפכו אותה למנהיגה. מצעירותה הציגה מרים תעוזה וחכמה. (ילקוט שמעוני, שמות רמז קסה). ב"י שקעו ביאוש, איבדו את הרצון לחיות, וילדה בת 5 (לפי המדרש) עמדה מול "כל ישראל" והצילה חיים של עם שלם.

מרים הנביאה", שמרית מלאכי.

ותקח מרים את התוף בידה. יוזמה זו מעידה על תעוזה,יכולת הנהגה, שאולי היא עוברת במשפחה? כל

מעשיך, מרים בצניעות וחוכמה. מרים היתה מנהיגה סמויה מן העין, שבתושיה הצליחה להוציא את ישראל

ממצרים, היא לא קיבלה על כך אות או כבוד, בסיפור המקראי מנהיגותה של מרים מוצנעת עד נעלמת.

האם יש צורך שנחכה לאות? שיאשר לנו שאנו מנהיגות? אולי מספיק שנדע זאת בעצמנו.

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי.  להיכן הלך? אמר רבי יהודה: הלך בעצת בתו.

עמרם גדול הדור היה, כיוון שאמר פרעה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, אמר: "לשווא אנו עמלים," עמד וגירש אשתו. עמדו כולם וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: "אבא קשה גזרתך משל פרעה, מרים באה אל אביה בטענות, וטענה 3 טענות:

1. "פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גוזר גם על הנקבות. אם יפרשו מאשה, לא יוכלו ללדת גם בנות.

2. פרעה פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה לעולם הזה ולעולם הבא. (מגילה יד עא, סוטה יב עא, שמ"ר א כה).

3. ספק אם גזרת פרעה הרשע מתקימת. גזרת צדיק כמוך גזרתך ודאי מתקיימת.

חשיבתה הייתה חיובית וחשיבתו פסימית: אם עמרם הרגיש חסר ישע, ואם כל הגברים היו חושבים כמוהו, פרעה היה מנצח, וגזירתו יכולה הייתה להצליח.

אך מרים בטיעוניה שינתה את חשיבתו הפסימית של עמרם אביה.

וַיִּקַּח, אֶת בַּת לֵוִי. עמד והחזיר אשתו. עמדו כולם והחזירו נשותיהם. הושיב עמרם את אשתו באפריון, ואהרון ומרים רקדו לפניהם, ומרים הרקידה אחיה הקטן בן השנתיים." (בבלי, סוטה, י"ב) ומלאכי השרת אמרו: אם הבנים שמחה". האב פעל על פי עצת בתו ומכאן שמו לא הוזכר עוד. (ילקוט שמעוני, שמות רמז קסה).

"ותיקח מרים הנביאה.

מדוע זכתה מרים לכינוי: "הנביאה"? כי ניבאה: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל.

  ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וכשנולד משה, נתמלא הבית אור. עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי, נתקימה נבואתך.

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.  כאשר החזיר עמרם את אשתו הייתה מעוברת כבר 3 חודשים, המצרים מנו 9 חודשים מיום ההחזרה, לכן אחרי 3 חודשים, כתוב:

ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, אם כן משה היה נולד בכל מקרה, אבל מרים רצתה להחזיר את כל הנשים לחיק בעליהן (סוטה). 

ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, "מֵרָחֹק" מרים צפתה מראש "מרחוק", בנבואה שבת פרעה תראה את אחיה תאמץ אותו.

לְדֵעָה, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. כיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפח לה על ראשה, אמר: בתי, היכן נבואתך שהבן שייוולד ינהיג את עם ישראל"? (סוטה) מיד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, (אמרי לחכמה: אחותי את) מֵרָחֹק, (מרחוק ה' נראה לי) לְדֵעָה, (כי אל דעות ה') מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, מה יהיה בסוף נבואתה, (בבלי, מגילה, יד א, סוטה יב).

רצתה לוודא מה יקרה עם הנבואה שחזתה לפני לידת משה אחיה, שהוא יושיע את ישראל, ולא היה לה ספק שהוא ינצל בדרך נס.

מגיל צעיר מרים לקחה על עצמה אחריות. היא הפגינה אחריות 1. כלפי נישואי הוריה,

2. כלפי אחיה, "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ", (ב' 4). לא הייתה מוכנה להפקיר את אחיה הקטן והסתתרה בין עשבי (הסוף) כדי להשגיח עליו.

3. ואחרי 80 שנה שוב דאגה לשלומו הגופני והרוחני של משה (על אודות האישה הכושית).

מרים התגלתה על המים. רק מרים אחותו נשארה לשמור על משה התינוק: ובגלל ששמרה עליו כשהיה במים, זכתה לברכת שפע מבאר מים, ובזכותה שתה העם מים במדבר.

במידה שאדם מודד כך מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, לפיכך נתעכבו לה ישראל 7 ימים במדבר "והעם לא נסע", (סוטה ח עב).

מדרך הטבע, תיבה הנמצאת במים, נוטה להיסחף עם הזרם, ומי יודע כמה זמן ולאיזה מרחק נאלצה, מרים לרדוף אחרי התבה הנסחפת, מצד אחד נזהרה לא להתגלות, ומצד שני לשמור על קשר עין עם אחיה.

ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.  עוד מעט ימשו אותו מהתבה ומהמים, ואחיה ימוש מעיני מרים.

"ותיקח בתיה את משה ותיגש אל אחת הנשים המצריות ותאמר לה: "הינקי לי את הילד". וימאן הילד לינוק את חלבה, ותלך בתיה אל מצריות אחרות ולא שת הילד גם אליהן לב,

ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל בַּת פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ? מרים ראתה שאחיה שנלקח בידי בת פרעה, מסרב לינוק ממצריות, ומיד עלתה במוחה ההברקה: יש אפשרות להמשיך ולשמור קשר עם אחיה התינוק.

אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת הַיָּלֶד? סיכנה עצמה כשניגשה לבת פרעה עם הרעיון לגיס את אמה כמינקת, מה שהיה עלול להראות חשוד (הרב אבינרי).

לָךְ, מרים הציגה כאילו העובדה שהיא מביאה את אם התינוק להניק אותו, זה אינטרס של בת פרעה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ?

נשק החלשות: טריקים והתחכמויות: הילדה מרים תיווכה בין הנסיכה ובין אמה השיפחה, וגילתה חכמה, אומץ לב, שכל ישר ותושייה רבה. ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה, לֵכִי;

וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה, למה נקראה כך? חזקוני: מלשון העלמה: 1. העלימה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו כדי להניק את התינוק שבת פרעה אימצה.

2. א"ר אליעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה (בבלי סוטה יב ב)

 וַתִּקְרָא, אֶת אֵם הַיָּלֶד". כנראה גם בת פרעה הבינה שזו אם התינוק. בת פרעה הייתה בעלת לב רחום, וכי איזו אישה תאמץ תינוק ותסכים להניח לאמו הביולוגית להחזיק בו עד הגמלו, אבל בת פרעה הרחמנית הסכימה שהאם תטפל בתינוק בביתה.

ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ; שילמה לאם הבן. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ.  י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ, לְבֵן;

משה ניצל תמיד בידי נשים: הנשים תמיד סיכנו את חייהן כדי להציל אותו.

1. המיילדות שפרה ופועה לא המיתו אותו בלידה, והסתכנו בזעם פרעה.

2. אמו הצפינה אותו 3 ירחים, בביתה ובתיבה, ובכך סיכנה את חייה.

3. אחותו הסתכנה כשהתייצבה לראות מה יקרה לו, השגיחה עליו, והביאה את אמו כמינקת שלו.

4. בת פרעה – בת פרעה חמלה עליו, אימצה אותו גידלה אותו בארמון פרעה, המקום האחרון שם יחפשו ילד יהודי כדי להרוג אותו, ושילמה לאם התינוק שאימצה על הנקתו.

5. ציפורה אשתו הבינה מדוע מבקש ה' להמית את בעלה, ידעה מה לעשות, התגברה על פחדיה, הערימה על המשחית שביקש להמית את בעלה, מלה את בנה בדרך, והציעה למאיים את דם המילה במקום חיי בעלה. (שמות ד כד).

כל הנשים האלו שיתפו ביניהן פעולה במטרה להציל תינוק, שמלך מצרים דן למות. למרות שפרעה היה מנהיג של אומה בעלת עוצמה אדירה הן העזו להמרות את פיו.

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, בפרק זה לרוב המשתתפים אין שמות: "בת המלך" "אחותו" "אישה מנקת" "אמו" "המיילדות" רק משה קבל את שמו מבת פרעה וַתֹּאמֶר, כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ,

1. בתחילה משה נמשה מהרחם, אח"כ מהמים. אח"כ הוצפן בבית.

2. אחר כך הוחבא בתיבה בין קני הסוף שבים סוף.

3. ובסוף הוחבא במקום הכי לא צפוי, בתוך ארמון השליט שגזר עליו מות.

בשל נדיבות בת פרעה  זכתה להיות אם שנייה לאדון הנביאים. (הרב רבינוביץ דעת סופרים שמות ב). למשה היו 2 אמהות, אחת מבית המלכות והשניה מבית עבדים. אחת שלא היה לה כלום,אפילו את בנה נאלצה למסור לבית פרעה, ואחת שהיה לה הכל.

אבל מה לא היה לו? לא היה לו אב. וכל חייו חיפש דמות אב להזדהות איתה. בתחילה התחבר וכיבד את יתרו חותנו, וכשיתרו בא למדבר כתוב שמשה נישק וחיבק אותו, אך לא כתוב שקיבל את אשתו וילדיו,. בסופו של דבר עזב משה את אשתו כי התמסק בכל נפשו לאביו שבשמים: לאלוקיו.

למה גדל מושיעם של ישראל דווקא אצל בת פרעה, המשעבד והמבקש להשמיד את עם ישראל?

1. רחמנית: בת פרעה גדלה בארמון מוקפת רשעה, ולמרות זאת הייתה רחמנית ואנושית, ואולי כך חינכה גם את משה. החמלה שחשה בת פרעה שינתה את גורל משה, ואפשרה לו בבגרותו לתפקד כמנהיג ומושיע לעם ישראל.

התינוק שבת פרעה הצילה הפך למושיע של עם ישראל, למי שהוציא אותם מבית עבדים, נתן להם את התורה בסיני, והוביל אותם 40 שנה במדבר, אל ארץ ישראל.

2. אילו גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו ויחבבוהו כאחד מהם.

 3. ראב"ע: אולי סבב ה' שיגדל משה בבית המלכות…..ולא תהיה נפשו שפלה, ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג את המצרי, בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו,

משה הנער: 1. בובר: מנין ידע זה שגודל בארמון כי העבדים העבריים הם אֶחָיו?

                                               2. מנין ידע אח"כ שמרים ואהרון הם אחיו?

1. אולי בת פרעה לא הסתירה זאת מפניו.

2. אולי שמר על קשר עם מניקתו, או שזכר את מה שהקנתה לו בינקותו.

למד מאמו למרוד – כבוגר, לא חיפש מעמד בארמון, ולמרות שגדל בארמון, לא ייחס את עצמו לנסיכי מצרים, אלא לעבדים שעבדו עבודת פרך.

בחר לצאת מארמון פרעה, והלך לחפש את אחיו.

 בחיי משה יש 3 שלבים. שלב 1: יצא מבית אמו ונאסף לבית פרעה.

                                שלב 2: יצא מבית פרעה אל אֶחָיו

שלב 3: ברח ממצרים ונאסף לבית יתרו.

"יצא מהארמון המפנק, ממעמדו הרם והמוגן, והזדהה עם החכלאים והנדכאים, אחיו, וכך יילד עצמו מחדש, והפך למנהיג. (רייך ר ביודעין ולא יודעין 193).

וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם: ולא סתם יצא, אלא יצא כדי לחפש את אחיו, ולראות בסבלותם, רש"י: "נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם", (להשתתף בצערם).

רגיש לסבל הזולת – חיפש לגלות איך לעזור לאחיו.

אמפטי: וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. 

יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

3. למה היה צריך, נסיך מבית פרעה, "להביט כה וכה", ולוודא שלא רואים שהוא מכה מצרי? אולי כי ידע שהוא לא שייך לארמון פרעה, שהוא רק בן מאומץ בבית פרעה, ובעצם הוא עברי, ולכן חשש.

יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ? 

יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?

בני עמו ידעו שהוא עברי, ולא בן המלוכה המצרית, כמו שאומר המדרש: "הלא בנה של יוכבד אתה, ואיך קוראין אותך בנה של בת פרעה? …נודיע עליך מה שעשית למצרי",

וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.  (שמות רבה פרשת אל ל מהדורת שאנן 91).מיד הבין משה שהוא בסכנת מוות, (אולי חשב: עתה אני מבין מדוע לא נגאלנו עדין מבית עבדים),

טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, מה שמע פרעה?

1. האם שמע על הרצח,

2. או רק עכשיו נודע לו שמשה עברי? וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; בכל מקרה משה נאלץ לברוח למדין.  וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן. 

ג. בריחה למדיין: שוב נזרק מביתו החם ונדד גלמוד ובודד בנכר, עד שהגיע אל כהן מדין.

אברבנאל: "והיה בטבעו ותכונתו צדיק וישר וגדול הלב". משה הפך למנהיג, בזכות לב טוב וחוש צדק מפותח.

רגישות חברתית אצל משה:

1. הזדהות עם אחיו – "ויצא אל אחיו", יצא לראות את מצב אחיו מתוך הזדהות.

2. רדף צדק: "ויבט כה וכה, וירא כי אין איש, (במקום שאין איש, היה אתה איש) ויך את המצרי, ויטמנהו בחול". הכה את מי שמכה יהודי (יש מדרש שהמצרי אנס את אשת העבד העברי, ובקש בשל כך להורגו, או כדי לכסות על חטאו, או כדי לזכות באשת הנרצח).

3. פדגוג, "למה תכה רעך"? התערב לטובת יהודי שיהודי אחר הכה אותו.

4. מגן חלשים: הושיע בנות נוכריות וחלשות מידי שכניהם הרועים המתעללים.

משה המושיע: 1. הושיע עברי מיד מצרי.

2. מוכה מידי המכה,

3. וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, ושם הושיע את  בנות יתרו מידי הרועים המתנכלים.

4. ישראל. המעשים שעשה גרמו לבחירתו כמושיע ישראל.

ב. "הנביאה": אחרי נס קריעת ים סוף: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה, גברים רבים נקראו: "נביאים", אך רק נשים מעטות זכו לכינוי ה"נביאות".

מרים היא אחת מ – 3 נשים שהתנ"ך קרא להן: "נביאה" אבל ל- 2 מהן היה שם מאוס: דבורה וחולדה. מרים היחידה שנקראת נביאה ושמה מכובד.

נביאה: תואר מעצים. פרשה זו היא מקום יחידי שבו מרים מופיעה כנביאה ונקראת "נביאה". המדרש אמנם מצין שהיו 7 נביאות, אך בכל מקרה מספר הנביאות קטן ממספר הנביאים. על הנביאות שהכתוב בתנ"ך סיפר עליהן איננו יודעים: 1. האם הן היו נשואות?    2. האם היו להן ילדים? 3. במה התבטאה נבואת מרים?

אֲחוֹת אַהֲרֹן, איזו  שאלה מתעוררת? למה כתוב רק "אֲחוֹת אַהֲרֹן"? (הרב אבינרי) ולא "אחות משה"?

1 אולי כי הוא הבכור (הרמב"ם והרשב"ם), ולפני לידת משה היא הייתה רק אחות אהרון.

2. רצו להזכיר גם את אהרון, שכן משה כבר הוזכר בשירת הים (הרמב"ן).

3. מעמד מרים אצל הנשים היה דומה למעמד אהרון אצל הגברים (קירשט). שניהם הפיצו בקהל שלהם את דברי משה.

4. מעלת מרים בנבואה כמעלת אהרון, אך לא כמעלת משה (הנציב).

5. מאחר ואהרון כבר הוזכר כנביא, ומשה נקרא בשם זה רק מאוחר יותר, נקראה פה "אחות אהרון". 

אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ.

אמונה: "וכי מנין היו להן תופים במדבר"? (המכילתה, פרקי דר' אליעזר): "מובטחות היו צדקניות שבדור, שה' עושה להן ניסים, לכן נטלו תופים ממצרים, (רשי).  

המורה הראשונה של בנות ישראל: מרים לימדה את הנשים להודות על הנס ולהמשיך להאמין בניסים ובישועת ה', גם כשזה נראה בלתי אפשרי.

 וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: "ותען להם" למה לא כתוב "להן"?

1. אולי כי הנשים ענו לגברים,וחזרו אחריהם שורה אחרי שורה,

2. או שהן חזרו רק על הפזמון, של השיר אותו שרו הגברים: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. שמות טו, כ-כא

3. או ששרו אחרי שהגברים סיימו לשיר.

שִׁירוּ לַה': מרים שיתפה את הנשים: משה שר בלשון יחיד, ואילו מרים שיתפה את כל הנשים בשירתה: שירו לה'. אך דאגה שישירו גברים לחוד ונשים לחוד.

בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. שרה עם נשות ישראל בלווית תופים ובמחולות. והודתה לה' עם הנשים בכל רמ"ח אבריהן בריקוד: ככתוב: כל עצמותי תאמרנה שירה.

היו מקרים שנשים שרו לגבר המנצח, או קוננו לגבר המפסיד, מרים היא היחידה ששרה רק לה', ויחסה רק לו את התשועה.

מה החידוש של מרים?

משה שר שירה נשגבה שהיללה את ה', והודתה לו על הנס המופלא ומרים חזרה אחריו.

1. אך מרים סחפה אחריה את כל הנשים: משה היה מנהיג מורם מעם, וכל כך נעלה שהעם לא העז לחקות. אצל הגברים לא כתוב שהם שרו עם משה. אך מרים הייתה מנהיגה עממית ואהובה שהקהל, הזדהה עמה, ונמשך אחריה.

2. משה שר בלשון יחיד, ואילו מרים ברבים: "ותען להם מרים", לכל הנשים.

3. מרים הרקידה את כל הנשים באקסטזה של שמחה, תופים ומחולות, שהפגינו הרבה רגש של שמחה ואמונה לוהטת. הנשים העריצו אותה, ויצאו אחריה בשירה לאחר קריעת ים סוף. כל המקרב עצמו, מן השמים מקרבים אותו. (ספרי במדבר עח)

הנשים הלכו אחריה וקיבלו את מנהיגותה. לא כתוב שאמרה להן לצאת במחולות, אבל הן כ"כ העריצוה, שהלכו אחריה, חיקו את מעשיה.

מנהיגות משותפת של 3 אחים: הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם… וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו 4) שלושת האחים האלו הלכו לפני העם והכינו אותם לקראת הגאולה.

מנהיגה בזכות עצמה. מרים השפיעה על אביה, אמה, על בת פרעה, ועל נשות ישראל. הייתה אהובה על העם: יזמה, הנהיגה, הלהיבה, דרבנה וסחפה את כל הנשים אחריה.

במסכת תענית 3 האחים: משה, אהרון ומרים נקראים: "3 פרנסים טובים." ובזכותם נתנו לעם 3 מתנות, וגם שלושת הפרנסים קיבלו את שכרם:

מן, – בזכות משה. ומשה קיבל – כתר נבואה.

עמוד הענן,  – בזכות אהרון. והוא קיבל – כתר כהונה.

באר מרים – בזכות מרים. וקיבלה  נבואה. מרים נישאה לכלב, ומהם יצא מלכות דוד, הנציב: מדת החסד של מרים מסומלת במים.

למרות מעלת מרים, כשדברה במשה לא מחל לה ה'.

 ג. חטא מרים: "חיים ומות ביד הלשון". (במדבר י"ב א-טז):

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" וַתְּדַבֵּר בא תמיד לצין דיבור שלילי. כגון:  "וידבר העם בה' ובמשה" העם בא בטענות אליהם.

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן" למה לא ו"תדבר מרים", או "וידברו מרים ואהרון"?

1. אולי כי היא פתחה בדיבור, היוזמת, ולכן הקדימה הכתוב (רשי).

2.  או שהיא דברה ואהרון הסכים או החריש (אבן עזרא).

3. או שהיא הדומיננטית, ולכן רק היא נענשה.

עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח. מדוע הפסוק חוזר על "כי אישה כושית לקח"?

"כי" זה כמו שתי נקודות "אישה כושית לקח" (אבן עזרא).

מיהי "האישה הכושית"? 2 דעות:

1. אישה אחרת ולא ציפורה. יש פער של 40 שנה בין בריחת משה ממצרים ועד שחזר אליה. המדרש מספר שבשנים אלו ברח לכוש והתחתן עם בת מלך כוש, וזו "האישה הכושית". ציפורה הייתה אם כן אשתו השנייה.

2. זו ציפורה: רש"י, אונקלוס, אבן עזרא, ואחרים סוברים שהכושית זו ציפורה שהייתה מאד יפה, והיא נקראה "כושית", כדי שלא תשלוט בה עין הרע.

אם הייתה אשתו, מה היו טענותיה של מרים כלפיו (מדרש מימי הביניים בשם "מדרש משה")?

1. אולי כי לקח אישה שלא מבנות ישראל?

כושית לא מיוחסת: אמרו: "קח אחרת מיוחסת, והנח זאת שהיא מדינית", ומשה לא רצה, מאחר שלקחה כשהיה עני, ועתה היה מלך, לא רצה לגרשה, ולכן נאמר עליו (מושב זקנים, לונדון תשי"ט פרושים של בעלי התוספות לתורה): "בְּכָל בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא".

מרים התלוננה על שאדם במעמדו נשוי לכושית לא מיוחסת.

2. מרים חשדה שמשה פרש מאשתו כי לא הייתה יפה בעיניו ככושית. ורש"י הוסיף לפסוק עוד 2 מילים: "ועכשיו גרשה".

מרים התנגדה שמשה יגרש את אשתו ויפרק את המשפחה: מדרש זה ממשיך את המדרש הקודם, המדרש שמרים באה בטענות אל אביה על שפרש מאמה. עכשיו באה באותן טענות גם אל אחיה שפרש מאשתו. דאגתה הכנה של מרים הייתה לכלל המשפחות בישראל.

מילדותה חרדה לכל הפרדה במסגרת המשפחתית. (הרב ידיד, 7 נביאות 91), כששמעה שאחיה נפרד מאשתו חששה שמא מעשה זה יהיה דוגמה לאחרים, אם כך מרים לא התכונה לדבר באחיה אלא להרבות פריה ורביה

לא נתכוונה למעט מפרייה ורבייה אלא לרבות, ולא לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, (ילקו"ש).

3. משה פרש מאשתו ציפורה: כשמשה התחיל לקבל נבואות מה', פרש שנית מאשתו. איך ידעה מרים שפרש מאשתו?

א. ראתה שציפורה עצובה (ספרי). ואינה מתקשטת בתכשיטי נשים, שאלה: "מה לך"? אמרה: אין אחיך מקפיד בדבר, ומכאן ידעה מרים על פרישת משה.

ב. ציפורה שמעה על הזקנים שנבחרו להנהגה, ואמרה: "אוי לנשותיהן של אלו, אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשים מנשותיהן, כדרך שפרש בעלי ממני." (רש"י) ומרים שמעה זאת. כאב למרים על שאחיה עזב את גיסתה וחי בנפרד  (הרב אבינרי).   (במדבר יב 2).

2.  וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא, גַּם בָּנוּ דִבֵּר; מרים כעסה ושאלה למה החמיר משה עם עצמו ופרש מאשתו הרי גם אנחנו נביאים.

 "גַּם בָּנוּ דִבֵּר" ואנחנו לא פרשנו מבני זוגנו, אם כך משה מתנשא עלינו ומחשיב את עצמו כנעלה עלינו. "חשבו שלא יכול להיות שה' ציווה על משה לפרוש מאשתו, כי הרי אמר ה' לגבי סוטה: "ימחה שמי על המים כדי לעשות שלום בין איש ובין אשתו" ((הרב גינצבורג ילקוט יהודה)). מרים פנתה לאהרון, שהייתה לו סולידריות עם אחיו, כנגד מרים כאישה ולא פנתה לעם עליו הייתה אהובה ושהיה מקשיב לה.

קנאה וגאווה: הספורנו ואחרים אמרו שמרים התחילה פה מרד נגד משה, מרד שממשיך בפרשה הבאה, מרד קרח נגד משה, הטענות שהטיחה במשה הן תרוץ לצאת נגד מנהיגותו ולהשוות את מעמדם למעמדו.

איך העיזה מרים לערער על משה? הרי כתוב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד"? אלא שמשה הסתיר אפילו ממרים אחותו עד כמה הוא ענו ממנה, ולכן חשבה שהיא שווה לו, (הרב מן ההר). 

וַיִּשְׁמַע ה': והחליט להתערב. "וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם". פתאום באופן לא צפוי. בלי התראה. נגלה עליהם פתאום, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.  ה וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:

והם טמאין בדרך ארץ, והיו צועקים: מים, מים, ומאחר שה' נגלה תדיר, ואין עת קבועה לדיבור, משה פרש מאשתו, כך הודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האישה." (רש"י).

למי פנה ה'? אֶל מֹשֶׁה הנכבד מכולם, וְאֶל אַהֲרֹן אחר לאהרון ולבסוףְ אֶל מִרְיָם.

 1. מֹשֶׁה 2. אַהֲרֹן 3. מִרְיָם.

ו"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" לא ברור מי אמר את המלים הללו. אבל ה' העמיד אותה במקומה, מתחת למשה.

ַויִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, עכשיו ה' דיבר רק אל שניהם.

"אִם יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם (חסרה המלה "נביא") ה',.. לֹא כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט;

משה אחיכם מיוחד, אמר ה'. "פֶֶּּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, לא בחלום בשעת שינה, לא בחידות (כמו "סיר נפוח אני רואה").

וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה? וַיִּחַר אַף ה' בָּם, וַיֵּלַךְ. י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג;

"וְהִנֵּה" (המלה מופיעה תמיד כשקורה משהו לא צפוי), "מְצֹרָעַת כשלג", (במדבר יב 10).

עונש מוצדק: 1. דיברה נגד אישה כושית שחורה, ונענשה במחלה לבנה ונהייתה לבנה כשלג, "מְצֹרָעַת כשלג."

2. חשבה שצפורה אינה די מיחסת לאחיה, ועכשיו הפכה בעצמה למצורעת, שזה מעמד נמוך ממעמדה של ציפורה הנוכרייה הכושית.

"וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם, (חסרה פה המלה "ויראה") " וְהִנֵּה מְצֹרָעַת." "מצו רע" = מוציא שם רע. משה הוציא שם רע על ישראל, ואמר: "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" אמר לו ה': "שים ידך בחיקך", הוציא ידו והייתה "מצורעת כשלג". מרים דיברה נגד אחיה וקיבלה צרעת.

"זאת תהיה תורת המצורע – זאת תהיה תורתו של מי שמוציא שם רע", (ריש לקיש פרשת נגעים). מה שמרים אמרה הייתה רכילות, ומפה למדו חכמים שהעונש על רכילות היא צרעת.

וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. יב אַל נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל ה' לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ. יד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף.

טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד הֵאָסֵף מִרְיָם .

טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם, מֵחֲצֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן.

במידה שאדם מודד כך מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, עד שניצל בידי בת פרעה, לפיכך נתעכבו לה ישראל 7 ימים במדבר "והעם לא נסע", (סוטה ח עב).

מרים הייתה אהובה על העם, והעם ידע שרק בזכותה יש לו מים. וכשמרים נפטרה, נעלמה גם באר מרים.