אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ. מעם לועז: העיר נקראה פה תִּמְנַת סֶרַח ובספר שופטים נקראה בשם תמנת חרס.
למה? א. לפני שיהושע הגיע לעיר, היו הפירות יבשים כמו חרס, ולאחר שיהושע הגיע לשם, היו מתוקות ושמנות.
ב. לפני שיהושע קיבל את העיר לנחלה, היו הפירות שמנים ומתקלקלים מהר, ולאחר שיהושע הגיע לשם, הוא זכה שבפירות יתקיימו כמו חרס.
ג. לאחר מות יהושע, ציירו תמונה של חמה על קברו כדי להזכיר את הנס שיהושע עשה "שמש בגבעון דום", כדברי הפסוק באיוב "האומר לחרס ולא יזרח.
נא אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ.
מלבי"ם: עכשיו גם שלב ב. של חלוקת הנחלות הסתיים, ב"י סיימו לקבוע לכל שבט את גודל נחלתו.
פרק כ, א ערי המקלט – וַיְדַבֵּר ה'
מלבי"ם: בגמרא כתוב: שוַיְדַבֵּר הוא מלשון דיבור קשה, והקב"ה דיבר עם יהושע דברים קשים כי הוא התמהמה בהקמת ערי המקלט.
מעם לועז: ה' דיבר עם יהושע בלשון קשה על שביקש את גבול נחלתו, לפני שהפריש ערי מקלט.
אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
מלבי"ם: זה המקום היחיד בנביאים שמופיע בו פסוק דומה לפסוק המופיע בתורה: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משה לֵאמֹר.
במסכת מכות דף יא' כתוב, שהסיבה לכך היא שה' ציווה פה ציווי שמשה רבינו צווה עליו כבר בתורה, ככתוב: אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה.
מעם לועז: על יהושע לקיים את הפרשת ערי המקלט לפי כל הציוויים שה' ציווה אותו.
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹור תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט,
רד"ק: ה' ציווה למשה שבני ישראל יפרישו ערי מקלט לאחר ירושת הארץ וישיבה בה. בבלי, מכות, דף ז', ב.
מעם לועז: על יהושע לקיים את הפרשת ערי המקלט לפי כל הציוויים שה' ציווה אותו.
אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה.
ג לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה לשם יברח מי שהרג, בִּבְלִי דָעַת בשגגה, אך, אם הייתה כוונה מועטה ברצח, כמו: אדם שניסה להרוג בהמה ובטעות הרג אדם, אינו גולה לעיר מקלט, וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם, גואל הדם קרוב משפחה של הנרצח, לא יהרוג את הרוצח בשגגה.
ד וְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו, יספר שרצח בשגגה, וְאָסְפוּ אֹתוֹ זקני העיר הָעִירָה אֲלֵיהֶם למרות שעדיין לא הוכח שהרצח היה בשגגה, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם לגור בו.
וְיָשַׁב עִמָּם, ה וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וינסה להרוג אותו וְלֹא יַסְגִּרוּ אֶת הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ עליהם לעזור לרוצח בשגגה,
כִּי בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ, בשוגג, וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
ו וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עד שיעמוד לפני בית דין, שיברר אם הרצח באמת היה בשוגג.
אם הרצח היה בכוונה, הורגים את הרוצח ככל רוצח במזיד, ואם הרצח היה בשוגג, הרוצח נשאר בעיר המקלט.
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים עד שימות הכהן הגדול שחי בַּיָּמִים שבית דין פסק לרוצח שרצח בשגגה.
מעם לועז: 5 סיבות שהתורה תלתה את יציאת הרוצח בשגגה מהעיר המקלט במות הכהן הגדול:
א. הכהן הגדול היה צריך להגן על דורו שלא תארע תקלה בימיו ושמישהו ירצח בשגגה.
ב. לאחר מות הכהן הגדול, קרובי הנרצח בשגגה התנחמו ואמרו שאפילו הכהן הגדול מת בסופו של דבר.
ג. הכהן הגדול היה צריך להתפלל ביוה"כ שלא תארע תקלה כזו של הריגה בשגגה.
ד. הכהן הגדול גרם להשראת שכינה בישראל ואילו הרוצח בשגגה עושה ההיפך.
ה. רצח בשגגה זה גם חטא בין אדם למקום, ולכן מיתת הכהן הגדול מכפרת, ונשמתו כלולה מנשמות כל עם ישראל.
אָז לאחר מות כהן גדול יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל עִירוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ שבו גר לפני הרצח.
אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נָס מִשָּׁם יוכל לשוב לעיר שברח ממנה.
ז וַיַּקְדִּשׁוּ לערי מקלט אֶת: 1 קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי.
מעם לועז: בתחילה מוזכרת העיר קֶדֶשׁ, למרות שב"י הפרישו קודם את חברון, כי בקֶדֶשׁ לא היו נוטלים שכר דירה מהרוצחים, ולכן העיר הראשונה שהוזכרה הייתה קֶדֶשׁ.
2וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם 3וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה,
ח וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ הפרישו ערים לערי מקלט.
דעת מקרא: אין זו יַרְדֵּן יְרִיחוֹ המוזכרת בחלוקה לנחלות.
רמב"ן: היו צריכים להיות יותר ערי מקלט בעבר הירדן המערבי כי שם הנחלה הייתה גדולה יותר והיו יותר אנשים.
בעבר הירדן המערבי היו יותר ערי לוויה שגם הן היו קולטות רוצחים בשגגה, כי הלויים גרו קרוב לבית המקדש.
מלבי"ם בעקבת הרמב"ן סבר כך, ובשונה מהגמרא במכות דף י' עמוד א' שם כתוב שבעבר הירדן המזרחי היו יותר רוצחים, ולכן היה צורך ביותר ערי מקלט שם.
1אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן, 2וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד 3וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה
ט אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה המיועדות לערי מקלט,
רד"ק: מּוּעָדָה מלשון "ועד", או "התוועדות" שהיו מתאספים לשם כל הרוצחים בשגגה.
לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה עד שיעמוד לפני בית דין שיבדוק אם רצח במזיד או בשוגג.
פרק כא א ערי הלוויים, וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְווִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כל שבט התחלק למספר בתי אב.
ב וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹור ה' צִיווָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת לגור בהם,
מעם לועז: בני שבט לוי הסבירו שהם עדיין לא דרשו נחלה, ושתקו כל ימי משה ויהושע, כי רצו לחכות עד שייבנה משכן בשילה כדי לדרוש את חלקם.
עכשיו כשהמשכן בנוי וכבר ברור לכולם שאנחנו משרתים במשכן, עלינו לקבל את חלקנו.
נתינת הערים ללויים היא אחת מתרי"ג מצוות. הלויים גם ביקשו שהערים יתאימו בגודלם לצרכיהם.
וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ למרעה.
ג וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
מלבי"ם: הציווי היה על הפרשת ערי המקלט, והפרשת ערי הלויים היה בנוסף על כך. לכן המתינו ב"י עד לאחר הפרשת ערי מקלט, ורק לאחר מכן הפרישו את ערי הלויים.
ד וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מִן הַלְוִיִּם מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן, בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שבטי יהודה, שמעון ובנימין
ה וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה אֶפְרַיִם וּמִמַּטֵּה דָן וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בני משה רבינו ובני יצהר, חברון ועוזיאל קיבלו ערים משבט אפרים, שבט דן וחצי שבט מנשה שקיבל את נחלתו בעבר הירדן המערבי.
בַּגּוֹרָל עלו עָרִים עָשֶׂר.
ו וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת מַטֵּה יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בַבָּשָׁן בעבר הירדן המזרחי.
בַּגּוֹרָל עָרִים בני גרשון יקבלו שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה ערים.
ז לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם ניתנו ערים מִמַּטֵּה רְאוּבֵן.
מצודות: אמנם רק אצל בני מררי כתוב לְמִשְׁפְּחֹתָם, אך זו הכוונה גם אצל שאר בני לוי.
וּמִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן, עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
ח וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה בַּגּוֹרָל נקבע לכל אחת ממשפחות הלויים, את השבט שייתן לו ערים ומגרשים.
רד"ק: פה נמנים סה"כ רק 8 ערים שנתנו שבטי זבולון וגד ואילו הערים שנתנו בני שבט ראובן אינם מוזכרים בפסוקים.
בדברי הימים מוזכרים גם ערים שנתנו שבט ראובן לבני מררי. יש ספרים שמופיע בהם תוספת של פסוק או שניים שבהם כתובים גם ערים שנתן שבט ראובן לבני מררי.
ט וַיִּתְּנוּ מִמַּטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם.
מלבי"ם: כל שבט נתן ללוויים מספר ערים בהתאם לגודל נחלתו. זו הסיבה שמתוך 9 ערים שנתנו יהודה ושמעון, היו 8 ערים משבט יהודה ורק עיר אחת הייתה משבט שמעון.
הגורל נפל לפי סדר חשיבות הלויים: לכן בני אהרון היו הראשונים שקיבלו ערים מבנימין שבחלקו היה בית המקדש ומיהודה ושמעון שהיו סמוכים לבית המקדש.
לכן הכוהנים דבקו במלכות בית דוד.
שאר בני קהת קיבלו את עריהם מאפרים. דן וחצי שבט מנשה היו גם סמוכים לבית המקדש. גרשון קיבל את עריו מיששכר, נפתלי, וחצי שבט מנשה שבעבר הירדן המזרחי כי נשאו את יריעות המשכן, הוא תפקיד חשוב מבני מררי.
בני מררי קיבלו את עריהם בחלק הכי צפוני ומרוחק מבית המקדש ובעבר הירדן המזרחי, כי נשאו רק את קרשי המשכן.
אצל בני מררי לא נאמר גורל כי נותרו אחרונים ולא היה צורך בגורל על מנת לקבוע מי ייתן להם ערים.
י וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הערים שניתנו לצאצאי אהרן שהיו מִמִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל צאצאי אהרן קיבלו את הערים שלהם רִיאשֹׁנָה
יא וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנוֹק הענק הגדול מכולם הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ סְבִיבֹתֶיהָ.
יב וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר ואת המגרשים שסביבה וְאֶת חֲצֵרֶיהָ והערים שלא היו מוקפות חומה מסביב לקריית ארבע נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ,
מלבי"ם: כלב נתן עיר שלמה לשבט לוי כי כבש נחלה גדולה יותר ממה שאדם אחד היה אמור לקבל.
יג וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שבט יהודה ושבט שמעון נָתְנוּ מנחלתם את הערים הבאות: 1אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ בשגגה, אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ לצאצאי אהרון הכהן.
יד 3 וְאֶת יַתִּר וְאֶת 4וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ שבטי יהודה ושמעון נתנו לצאצאי אהרון הכהן
טו 5 וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 6וְאֶת דְּבִר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
טז 7 וְאֶת עַיִן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 8וְאֶת יֻטָּה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 9אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים תֵּשַׁע מֵאֵת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה.
יז וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן ניתנו לבני אהרון הערים הבאות: 1אֶת גִּבְעוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 אֶת גֶּבַע וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ:
יח 3 אֶת עֲנָתוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 וְאֶת עַלְמוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע.
יט כָּל עָרֵי ניתנו לצאצאי בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עָרִים וּמִגְרְשֵׁיהֶן
כ וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים, שאינם צאצאי אהרון כמו בני משה, הערים שעלו בגורל לִבְּנֵי קְהָת וַיְהִי חלק מעָרֵי גוֹרָלָם היו מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם.
כא וַיִּתְּנוּ לָהֶם בני אפרים נתנו לבני קהת הנותרים את הערים הבאות:1אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ בְּהַר אֶפְרָיִם 2וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
כב 3 וְאֶת קִבְצַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 ערים וְאֶת בֵּית חוֹרֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע.
כג וּמִמַּטֵּה דָן, ניתנו לבני קהת 4 הערים הבאות: 1אֶת אֶלְתְּקֵא וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 אֶת גִּבְּתוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
כד 3 אֶת אַיָּלוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 אֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע,
מצודות: גם לדן וגם לחצי מנשה היו ערים בשם גַּת רִמּוֹן.
כה וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה, נינתו לבני קהת רק את 2 הערים הבאות: 1אֶת תַּעְנַךְ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 וְאֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שְׁתָּיִם.
כו כָּל עָרִים עֶשֶׂר וּמִגְרְשֵׁיהֶן לְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים סה"כ 10 ערים.
כז וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחֹת הַלְוִיִּם ניתנו 2 הערים הבאות: מֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה 1אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2וְאֶת בְּעֶשְׁתְּרָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שְׁתָּיִם.
כח וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר ניתנו מנחלתו לבני 1גרשון אֶת קִשְׁיוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
כט 3 אֶת יַרְמוּת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 ערים אֶת עֵין גַּנִּים וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע שבט יששכר נתן 4 ערים מנחלתו לשבט לוי.
ל וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר ניתנו הערים הבאות לבני גרשון: 1אֶת מִשְׁאָל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 אֶת עַבְדּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
לא 3 אֶת חֶלְקָת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 וְאֶת רְחֹב וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע לבני גרשון.
לב וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי ניתנו 3 הערים: 1אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ בשגגה אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 3) וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שָׁלֹשׁ.
לג כָּל עָרֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִיר וּמִגְרְשֵׁיהֶן. ניתנו לבני גרשון 13 ערים.
לד וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי מְרָרִי הַלְוִיִּם,
מלבי"ם: הַנּוֹתָרִים: א. בני מררי היו טפלים ביחס לשאר בני שבט לוי כי תפקידם היה לשאת את קרשי המשכן ולשאר בני לוי היו תפקידים חשובים יותר.
ב. בני מררי עדיין לא קיבלו את נחלתם.
הַנּוֹתָרִים קיבלו חלק מהערים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן 1אֶת יָקְנְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2 אֶת קַרְתָּה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
לה 3 אֶת דִּמְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4 ערים, אֶת נַהֲלָל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע לבני מררי.
לו וּמִמַּטֵּה גָד ניתנו הערים הבאות לבני מררי: 1אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 2וְאֶת מַחֲנַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
לז 3) אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ 4) אֶת יַעְזֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ כָּל עָרִים אַרְבַּע לבני מררי.
לח כָּל הֶעָרִים לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפְּחוֹת הַלְוִיִּם בני מררי היו אחרונים לקבל את עריהם וַיְהִי גּוֹרָלָם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
לט כֹּל עָרֵי הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ אֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קיבלו סה"כ עָרִים אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה וּמִגְרְשֵׁיהֶן הלויים קיבלו 6 ערי המקלט ו 42 ערים נוספות.
מ תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה עִיר עִיר וּמִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ
רש"י: הכוונה לאלפיים אמה שהיו מכל צד של העיר. כֵּן לְכָל הֶעָרִים הָאֵלֶּה
מא וַיִּתֵּן ה', מלבי"ם: ה' מסר ביד ב"י את אויביהם באופן ניסי.
לְיִשְׂרָאֵל, מעם לועז: הכוונה שה' נתן את א"י לא לב"י, אלא ליעקב אבינו, שנקרא ישראל, ונאמר לו "ופרצת".
אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ כבשוה.
מב וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב, כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם ה' קיים את שבועתו וְלֹא עָמַד אִישׁ לא היה אויב שהצליח לעמוד בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם, אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם,
מלבי"ם: הכתוב אומר שכל ההבטחות הטובות שה' הבטיח לישראל על ידי משה רבינו – קוימו במלואם.
מג לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא.
רלב"ג: למרות שעדיין נותרו גויים בא"י, אבל הכתוב בָּא, הַכֹּל התקיים במלואו, נכון, כי ה' נתן לב"י את הכוח לכבוש את מה שהם רצו, אלא שיהושע התעצל ולא כבש הכל.
פרק כב, א אָז לאחר סיום 14 שנות כיבוש הארץ וחלוקתה לנחלות, יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שקיבלו נחלות בעבר הירדן המזרחי.
ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהושע אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה.
יצאתם חלוצים לפני ב"י, במערך המלחמה של הצבא, ועזרתם לאחיכם לכבוש את הארץ.
עֶבֶד ה': וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
מלבי"ם: תחילה אמר משה רבינו לשניים וחצי השבטים שהם יצטרכו להשתתף בכיבוש הארץ. אח"כ, בספר דברים, משה הוסיף שיצטרכו להישאר עד לאחר חלוקת הארץ.
יהושע אמר לשניים וחצי השבטים, שהם קיימו את מה שמשה ציווה אותם ונשארו עד לאחר חלוקת הארץ לנחלות.
מעם לועז: יהושע אמר לב"י שה' הוא שנלחם לישראל, והם סייעו לניצחון בכך שחיזקו את האחדות.
מצודות: פסוק זה מקביל לדברי משה בדברים פרק י' פס' יב', הפסוק שרמח"ל אמר שכלולים בו כל ענייני עבודת ה'.
יש 2 הבדלים בין הפסוקים. 1: החיוב ליראת ה' אינה מופיעה בדברי יהושע. 2: כאן מוזכר עניין הדיבוק בה', חיוב שמוזכר אמנם בדברי משה בסוף פרק י', אך רק בפסוק כ'.
לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עד שב"י כבשו ואת הארץ וחילקו אותה לנחלות, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת ה' אֱלֹוקֵיכֶם.
ד וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹוקֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם לאחר שנים רבות, ה' נתן מנוחה לאחיכם. וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם חזרו לנחלתכם בעבר הירדן המזרחי, אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
ה רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה', גם כשאתם מתרחקים מהמשכן, עליכם להקפיד על כל מצוות התורה, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹוקֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.
ו וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ, יְשַׁלְּחֵם
מעם לועז: יהושע ליווה את שניים וחצי השבטים עד לירדן, ולאחר מכן הם ליוו אותו שוב לשילה, ולכן כתוב שהם הלכו משילה.
וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם.
ביקשו ממנו רשות פעם נוספת.
ז וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן במזרח וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המערבי יָמָּה, וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם
ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם, וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד, יהיו לכם הרבה צאן ובגדים,
רד"ק: לא מובן למה נכתבה פה ברכה נוספת, הרי יהושע בירך אותם כבר בפסוק ו'?
תחילה ביקשו השבטים רשות מיהושע לחזור לארצם וקיבלו רשות, אך הם התעכבו בעבר הירדן המערבי עוד יומיים וחזרו לבקש רשות מיהושע לחזור לנחלתם.
מלבי"ם: שבט מנשה נזקק לברכה מיוחדת כי התחלק לשניים.
מעם לועז: יהושע בירך דווקא את שבט מנשה כי הוא קיבלו נחלתם בעבר הירדן בעל כרחם.
לאחר שיהושע פייס אותם, הוא בירך אותם שיחזרו לשלום לבתיהם ושתשרה ברכה בנכסיהם.
כן ברכם שחצי שבטם יצא איש חיל כמו שבטי ראובן וגד.
אולי יהושע רצה להראות שדווקא שבט מנשה הוא החשוב בעיניו – אפילו יותר משבטי ראובן וגד.
אולי יהושע היה קרוב יותר דווקא לשבט מנשה כי הרי הוא היה משבט אפרים.
יש פה באג.
אולי יהושע אמר לשבט אפרים לחלק את השלל עם אחיהם שנשארו בעבר הירדן המזרחי, כי השבטים האחרים היו מחויבים לעבור את הירדן ולהילחם לצד בני ישראל ולכן גם אלו שלא עברו את הירדן קיבלו חלק בשלל, אך בני שבט אפרים לא היו מחויבים לעבור את הירדן וממילא הייתה מחשבה שאלו שלא עברו איתם, לא יקבלו חלק בשלל.
מעם לועז: פעם נוספת יהושע אמר לשבטים שיחזרו לעבר הירדן, כי הם חיכו מעט לפני שבאמת חזרו, ולכן הם ב"י חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם חלקו בשלל שלקחנו מהאויבים שנלחמנו נגדם.
ט וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן השלטון המרכזי היה בשילה כי שם עמד המשכן, לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד בעבר הירדן המזרחי אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם שניתנה להם נחלה אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
רד"ק: למי נאמרה הברכה? אם יהושע דיבר אל שניים וחצי השבטים, יש לומר שכוונתו שיחלקו את השלל עם כל ב"י. אך, אם יהושע דיבר רק עם חצי שבט מנשה, יש לומר שחצי שבט מנשה יחלוק את השלל עם שני השבטים האחרים הולכים לעבר הירדן המזרחי.
מצודות: למי נאמרה הברכה? הכוונה לחלוק יחד עם אלה שנשארו בעבר הירדן המזרחי כדי לשמור על הנשים והטף.
מלבי"ם: למי נאמרה הברכה? לבני שבט מנשה כי להם לא היה מקנה רב, בניגוד לשני השבטים האחרים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.
הציווי להתחלק עם האחים, כוונתו לשבט מנשה שהיה צריך להתחלק בשלל עם החצי השני של שבט מנשה.
י וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן על שפת עבר הירדן המערבי, דעת מקרא: מדובר על ערבות הירדן וייתכן שמדובר על מקום שהיה סמוך לגלגל.
וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל סמוך ל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה,
מלבי"ם: 2 דברים מראים ששניים וחצי השבטים בנו את המזבח ולא על מנת להתנתק משאר עם ישראל:
א. המזבח נבנה בצדו המערבי של הירדן ולא בצד המזרחי המנותק משאר העם.
ב. המזבח נבנה גבוה מאוד ללא מדרגות או דרך לעלות אליו, כך שהיה ברור שאין כוונה להשתמש במזבח.
אך, ב"י דנו את שניים וחצי השבטים לכף חובה כי חשבו שהם בנו את המזבח בעבר הירדן המערבי כדי להטות גם את לב ישראל שבעבר הירדן המערבי.
יא וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר הירדן המערבי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יב וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
מעם לועז: היו מב"י שסיפרו לשון הרע על שניים וחצי השבטים לתאר בחומרה את מעשי שניים וחצי השבטים.
וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא להילחם נגד השבטים שבנו מזבח, כי מאז הוקם משכן בשילה, היה אסור להקריב קורבנות מחוצה לו, ולכן ב"י רצו למנוע הקרבת קורבנות במזבח החדש.
מעם לועז: מדוע לא הלכו ב"י אל יהושע בן נון, ולמה פעלו לבד כפי שעולה מפשט הפסוקים?
א. מיד לאחר ששמעו את דברי השליחים, הם הוצתו בקנאות ופעלו ללא יהושע.
ב. כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הכוונה גם לסנהדרין שיהושע היה חלק ממנו.
רלב"ג: ב"י לא נמלכו ביהושע לפני שיצאו להילחם כי במקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד לרב.
יג וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס.
מעם לועז: ב"י שלחו דווקא את פִּינְחָס כדי להראות לשניים וחצי השבטים שפניהם לשלום, ולכן שלחו את פנחס שעשה שלום בין עם ישראל לאביו שבשמים.
או שרצו להראות לשניים וחצי השבטים את החומרה שבמעשם, ולכן שלחו את פנחס שהיה משוח מלחמה.
בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לפני שילחמו, ב"י שלחו את פנחס בן אלעזר הכהן לגלעד לנסות לגרום לשבטים האלו להתחרט על מעשיהם.
מצודות: מלכתחילה רצו ב"י ששניים וחצי השבטים יחזרו בהם, ורק אם לא יחזרו בהם, ייצאו נגדם למלחמה.
רלב"ג: התורה חייבה לעבוד את ה' רק במקום אחד כי ה' אחד, וע"י בניית מזבח נוסף, יש משום כפירה בה'.
ב"י רצו להילחם נגד שניים וחצי השבטים כי מוטל על העם לבער מעשים רעים מקרבם.
מלבי"ם: ב"י סברו ששבטי המזרח חטאו בין אדם למקום וגם חטאו לכל העם, כי בניית המזבח תגרום לפירוד בעם.
במשלחת היו פנחס הכהן כנגד מרכיב החטא שנגד ה', והנשיאים שאיתו כנגד מרכיב החטא שהיה נגד עם ישראל.
יד וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, בעבר הירדן המערבי ישבו תשעה וחצי שבטים, ולכן נשלחו עם פנחס 10 נשיאים.
וְכל אִישׁ מ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם, ראש משפחתו.
הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הנשיאים היו ראשי משפחות, וממונים על כל הקבוצות של האלפים בישראל.
טו וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה.
מעם לועז: הנשיאים רצו לברר מדוע בנו שניים וחצי השבטים את המזבח.
הם שאלו כל אחד מהשבטים בנפרד מהי מטרת בניית המזבח, והשוו בין הגרסאות כדי לבדוק אם הן אמת.
אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד פנחס והנשיאים שאיתו הגיעו לגלעד שם הקימו שניים וחצי השבטים את המזבח וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:
טז כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' בשילה, מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שבניתם לכם מזבח? לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' מדוע מאסתם בעבודת ה? בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ נוסף על המזבח שנמצא בשילה? לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה'.
יז הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר, במדבר? שם בנות מואב פיתו אתכם לעבוד עבודה זרה הנקראת פְּעוֹר.
רלב"ג: פנחס והנשיאים הזכירו דווקא את עוון פעור כי לב העם נמשך אחרי חטא זה והעם עדיין לא נטהר מחטא זה וגם כי הנגף היה בעם כולו, אף כי רק חלק קטן מהעם חטא.
מלבי"ם: חטא בעל פעור הוזכר כי ב"י חששו שמא שניים וחצי השבטים בנו את המזבח לשם עבודה זרה.
אח"כ אמרו לשניים וחצי השבטים שגם אם המזבח נבנה כדי להקריב עליו קורבנות לה', עדיין יש בכך חטא,
הן כלפי ה' כי אסור להקריב קורבנות מחוץ למשכן,
והן כלפי עם ישראל כי יגרם פירוד בעם.
אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ לא התכפר לנו החטא לגמרי וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה' וכעונש על חטא פעור, ה' נגף את כל עם ישראל, גם את אלה שלא חטאו.
וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי תעזבו את ה', וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּה' ואם אתם תמרדו היום בה', ע"י בניית המזבח, ואנחנו נישאר נקיים מהחטא משום שלא נהיה שותפים בבניין המזבח, וּמָחָר אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף.
מהר"י קרא: אל תמרדו בה' לבנות מזבח לעבודה זרה.
רש"י: אל תמרדו בב"י על ידי בניית מזבח.
רלב"ג: ב"י חששו שמא ייענשו בשל החטא, בעיקר כי הסנהדרין הייתה ממונה על כל השבטים ולכן לא היו אמורים להיות שבטים שייפרדו מהעם ויצליחו לעבוד עבודה זרה.
יט וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אם אתם רוצים שגם לכם יהיה מזבח לה', עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ, וּבַה' אַל תִּמְרֹדוּ בזה שתבנו מזבח מחוץ למשכן וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ נגד ה'.
בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹוקֵינוּ בשילה,
כ הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ וכך, עלול לקרות גם פה: ה' יעניש את כולנו על החטא שלכם בבניית המזבח.
מלבי"ם: במדבר המטרה הייתה: עבודה זרה, וה' פרע גם מאלו שלא עבדו לפעור. בחטא עכן פעור הוזכר כי גם אם שניים וחצי השבטים בנו את המזבח לה', יש בכך חטא של הקרבה מחוץ למשכן, וה' יפרע מכולם, גם מאלה שלא חטאו.
כא וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל , עם הנשיאים שהיו ממונים על קבוצות של האלפים להם היו עם ישראל מחולקים.
מלבי"ם: שניים וחצי השבטים לא ענו לפנחס, כי אם הם יצליחו לענות לנשיאים על דבר החטא של הפירוד משאר העם ולהוכיח להם שאין זו כוונתם בבניית המזבח, הם ממילא יענו גם לפנחס על החטא שלהם כלפי ה'.
מעם לועז: לא היה צריך לענות לפנחס, כי הקב"ה בוחן כליות ולב ידע שלא התכוונו להקריב קורבנות מחוץ למזבח.
ב. השבטים חשבו שאין זה מכבודו של פנחס שהם יענו לו בדברים קשים.
כב אֵל אֱלֹוקִים ה', אֵל אֱלֹוקִים הכפילות נועדה לחזק דבריהם,
רש"י: כפילות כדי להדגיש שה' הוא האלוקים בעולם הזה וגם בעולם הבא.
מהר"י קרא: כפילות כי בפסוק מוזכרים 2 דברים: מרד ומעל, והשבטים הקדימו אֵל אֱלֹוקִים לכל אחד מסוגי החטאים.
מלבי"ם: כפילות כי היו 2 החששות לעם ישראל: א. בניית המזבח לשם ע"ז.
ב. בניית המזבח לשם הקרבת קורבנות לה'.
הוּא יֹדֵעַ שאיננו מורדים בו ושליבנו שלם אתו, וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע שאין כוונתנו למרוד בה, אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּה' אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּהִ אם מטרת בניית המזבח הייתה כדי למרוד בה', אל תציל אותנו במלחמה נגד ב"י.
אִם בְּמֶרֶד, מרד כלפי עם ישראל, בפירוד שייווצר כתוצאה מבניית המזבח.
וְאִם בְּמַעַל בַּה' = בחטא של עבודה זרה.
כג לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה' אם כוונתנו הייתה לעזוב את ה' וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה או להעלות קורבנות עולה ומנחה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים או לסור מעבודת ה',
מהר"י קרא: המזבח לא נבנה לעבודה זרה וגם לא נבנה כדי להקריב עליו קורבנות לה', כי אסור להקריב מחוץ למשכן.
ה' הוּא יְבַקֵּשׁ – ה' יטיל עלינו עונש.
כד וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת.
כדי שתראו ששניים וחצי השבטים בנו מזבח דומה למזבח שבשלה, וכך תדעו שאנחנו מהווים חלק מעם ישראל.
לֵאמֹר דאגנו ואמרנו: מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם
רד"ק: הבנים הם שיאמרו, אלא שהאבות הם במקום הבנים והבנים במקום אבותם.
לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל חששנו שתגידו שאין לנו חלק באֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל. לכן יצרנו סמל משותף שיסייע להפנים שלמרות שיש גבול בין שני עברי הירדן, כולנו בני עם אחד ולכולם שייכות למשכן ה'.
כה וּגְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד חששנו שיושבי עבר הירדן המערבי יאמרו לנו שה' שם גבול ביניכם.
עם לועז: ב"י לא הזכירו את חצי שבט מנשה, כי בכך היו מפריכים את טענתם ששבטי עבר הירדן אינם חלק מהאומה.
אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה' ולכן אין לכם חלק בה. וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת ה',
צאצאיכם ימנעו מצאצאינו להקריב קורבנות ואם ב"י ימנעו מאתנו לעלות לרגל, הם גם ימנעו מאתנו מלירא את ה'.
כו וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח, אלא למה?
כז כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ ע"י בניית מזבח דומה למזבח בשילה, אנחנו מראים לכולם שלא סילקנו את עצמנו מהעם.
וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה', אינכם יכולים להקריב קורבנות על מזבח ה' בשילה.
כח וַנֹּאמֶר לעצמנו, אם נבנה מזבח, וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר וצאצאיכם יאמרו לצאצאינו, וְאָמַרְנוּ: רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ נענה: תיראו צורת המזבח שבנו אבותינו, זהה למזבח המוצב במשכן,
לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם, לא בנינו כדי להקריב עליו קורבנות אלא רק כדי להיות עד על זה שגם אנחנו שייכים לב"י.
כט חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּה' וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח קרבן עולה, מנחה או שלמים מִלְּבַד מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ חוץ מהמזבח הנמצא בחצר המשכן בשילה.
ל וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה שמטרת בניית המזבח אינה להקרבת קורבנות, אלא כדי שישמש לעד שיש לשניים וחצי שבטים חלק בה'.
וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם.
לא וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה.
מעם לועז: פנחס אמר לשניים וחצי השבטים: אתם בקשתם לחלוק לי כבוד, ולכן עכשיו אחלוק לכם כבוד ואדבר איתכם.
הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ ה' שה' השרה שכינתו בתוכנו, ומנע מאתנו לשפוך דם זכאים,
אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּה' הַמַּעַל הַזֶּה, אָז על ידי שבניתם מזבח זהה למזבח שבשילה.
מלבי"ם: פנחס לא באמת חשד בשניים וחצי השבטים והסיבה שהוא יצא לדבר איתם, היא רק כדי להסיר מכשול מהדורות הבאים.
הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד ה' לולי הייתם בונים את המזבח, בני ישראל היו מונעים מכם לעלות למשכן, והם היו נענשים על כך.
לב וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן המשלחת חזרה.
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַנְּשִׂיאִים לעבר הירדן המערבי וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר העבירו את התשובה שקיבלו מהעוזבים.
מעם לועז: שניים וחצי השבטים לא ליוו את פנחס והנשיאים חזרה לעבר הירדן המזרחי.
או שהם ליוו את פנחס ושלחו גם משלחת קטנה לכל ישראל כדי להסביר לעם את הסיבה שהם בנו את המזבח.
לג וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תשובת שניים וחצי השבטים נראתה לעם ישראל, וַיְבָרֲכוּ אֱלֹוקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הודו לה' על שנתן בליבם רעיון לשלוח משלחת לברר את סיבת הקמת המזבח במקום לצאת מיד למלחמה.
וְלֹא אָמְרוּ לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לא חשבו יותר להילחם נגד שניים וחצי השבטים, כי האמינו לתשובתם לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ,
מלבי"ם: בני ישראל רצו לצאת ולהילחם נגד שניים וחצי השבטים, כי אהבו אותם, ורצו למנוע את חטאם.
ב"י לא רצו לשחת את הארץ, אלא רק להחזיר את שניים וחצי השבטים בתשובה.
לד וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ ראובן וגד קראו למזבח בשם עֵד, כדי שהשם יעיד על מטרת הקמתו, וכולם יידעו שהמזבח משמש לעדות שיושבי עבר הירדן המזרחי הם חלק מעם ישראל כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ המזבח משמש לעד בין יושבי עבר הירדן המזרחי, ויושבי עבר הירדן המערבי.
כִּי ה' הָאֱלֹוקִים המזבח הוא עד שה' האלוקים של כל שבטי עם ישראל.
פרק כג א וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ ה' לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב לאחר שעבר זמן רב מאז שה' נתן לב"י מנוחה מאויביהם שמסביבם, והם כבר לא התגרו יותר בע"י.
וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים ויהושע היה זקן לפי גילו, כלומר: הוא לא הזדקן מוקדם מגילו.
ב וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל
רלב"ג: יהושע לא קרא לכל ע"י, אלא רק למנהיגיו.
שהם: 1לִזְקֵנָיו: סנהדרין 2וּלְרָאשָׁיו: לנשיאי ישראל.
3וּלְשֹׁפְטָיו, הדיינים שדנים בעריהם, 4וּלְשֹׁטְרָיו, לאנשים שתפקידם לאכוף את קיום פסקי הדין.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים
מלבי"ם: לע"י נשאר להתמודד עם הרבה מאוד גויים שנשארו בארץ, ויהושע חשש שהעם יבחר להשלים עם העמים כי יפחד להילחם נגדם, ולכן אמר להם שאמנם הוא לא יכול לצאת ולהילחם נגד הגויים כי הזדקן, אך למעשה ה' היה זה שנלחם להם ואין להם ממה לחשוש.
ג וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם שכבשתם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם ולכן ניצחתם במלחמות נגד עמים רבים.
ד רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה חילקתי לכם בגורל את המקומות שעוד לא נכבשו בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם.
מלבי"ם: יהושע אמר שהוא כבר עשה כל מה שיכל לעשות למען כיבוש הארץ: גם הפיל גורלות וגם חילק את הארץ.
וכל שבט יוכל לקבל את החלק המגיע לו בנחלה מִן הַיַּרְדֵּן במזרח.
מלבי"ם: מִן הַיַּרְדֵּן פה יהושע מדבר על העמים שכבר כבש, וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי שהשמדתי,
וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ עד הים התיכון שנמצא במערב.
מלבי"ם: וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ פה יהושע מדבר על העמים שעדיין לא כבש.
ה וַה' אֱלֹוקֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם, ה' יכה את הגויים שעדין לא נכבשו.
מלבי"ם: פה מדבר יהושע על העמים שב"י כבשו או על הגרגשי שברח מהארץ, ויהושע אמר לעם, שה' ימשיך להדוף אותם שלא יבואו אל הארץ.
וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם.
מלבי"ם: פה מדבר יהושע על העמים שב"י עוד לא כבשו.
וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם אתם תנחלו את ארצם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹוקֵיכֶם לָכֶם שיגרש את העמים ותירשו את כנען.
ו וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת
מלבי"ם: לִשְׁמֹר על מצוות לא תעשה. וְלַעֲשׂוֹת על מצוות עשה. אותו ציווי שה' ציווה את יהושע בתחילת הספר.
אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול תקפידו על קיום התורה כולה.
רלב"ג: הוספה על התורה היא נטייה ליָמִין וגריעה מהתורה היא לשְׂמֹאל.
ז לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם שלא תתערבבו בגויים שנשארו שעוד לא גורשו וּבְשֵׁם אֱלֹוקֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ אל תזכירו את עבודתם הזרה.
וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ ואל תישבעו בשם עבודתם הזרה. וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.
מלבי"ם: מתואר תהליך שיקרה לעם אם יתחתן עם הגויים שנשארו בארץ. לֹא תַזְכִּירוּ תחילה יזכירו את העבודה הזרה, וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ אח"כ ישבעו בשם העבודה הזרה, וְלֹא תַעַבְדוּם אח"כ יעבדו את העבודה הזרה וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ ובסוף גם ישתחוו לעבודה הזרה ויהיו חייבים מיתה.
ח כִּי אִם בַּה' אֱלֹוקֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה
ט וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה אף אחד לא הצליח למנוע מכם לכבוש את הארץ
י אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף,
מעם לועז: זה לכאורה סותר את מה שכתוב בפרשת בחוקותי שחמישה ירדפו 100, וכאן כתוב אֶחָד .. יִרְדָּף אָלֶף.
בפרשת בחוקותי גם אם ב"י לא יקיימו לגמרי את התורה, חמישה חיילי ישראל יוכלו לרדוף אחרי מאה חיילי אויב.
אך כאן מדבור במקרה וב"י ממש מקיימים את התורה, ולכן חייל אחד יוכל לרדוף אחרי אלף חיילי אויב.
כִּי ה' אֱלֹוקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם
יא וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שלא לעבוד עבודה זרה.
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹוקֵיכֶם.
מלבי"ם: אחד הגדרים באהבת ה', זה לשנוא את אויבי ה', ולכן אסור לע"י להתערבב בגוים.
יב כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ, אם אתם תסורו מה'.
וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם
מלבי"ם: אם תנסו להתערב בגוים, זה לא יתאפשר לכם, בדרך הטבע – הגויים עצמם לא יסכימו להתערבב בכם אלא ינסו כל הזמן להתגרות בכם. אך גם ה' לא יאפשר מציאות שבה ע"י יתערבב בגויים.
וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם
מלבי"ם: כתוב, בְּיֶתֶר ולא בנשאר. הגויים שנותרו הם הגויים שעם ישראל לא הצליח לכבוש פה מדובר על גויים שה' השאיר בארץ בכוונה על מנת לנסות בהם את ב"י.
יג יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אֱלֹוקֵיכֶם לְהוֹרִישׁ לגרש אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ למכשול,
וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם כשוט המכה על צידכם. רש"י: ישוטטו כדי לבזוז את רכושכם.
וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם כקוצים הדוקרים את עיניכם.
מלבי"ם: בעת שלום, האויב יהיה כקוצים בעיניכם וכאשר יבוא עליכם אויב – גם אז הם יהיו נגדכם.
רש"י: הגויים יקימו מחנות נגדכם.
עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹוקֵיכֶם תאבדו מעל האדמה הטובה מארץ ישראל.
רד"ק: ה' הביא עליכם את כל הדברים הטובים.
מלבי"ם: כאשר מדובר על הדברים הטובים, כתוב: "בא", הדברים הטובים באו בעצמם. אולם, כאשר מדובר על דברים רעים, כתוב: "יביא ה'", ה' צריך לעשות מעשה כדי שהדברים הרעים יבואו על ב"י. כי כאשר ה' מביא דבר טוב – אין לכך חרטה והדבר בא רק על פי מאמרו של ה'.
אך, כאשר ה' חלילה מביא על ע"י דבר רע, הדבר עשוי להתבטל אם ע"י יחזור בתשובה, ולכן יש צורך שה' יביא את הדבר בפועל.
יד וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ תבינו. אני הולך למות וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם ללא ספק,
כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹוקֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם כל הדברים הטובים התקיימו לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד לא התבטל דבר.
טו וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹוקֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא ה' עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע, אם תחטאו, ה' עלול להביא עליכם גם את כל הדברים הרעים.
עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹוקֵיכֶם
טז בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית ה' אֱלֹוקֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם תאבדו במהירות את זכותכם ב"י.
פרק כד א וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה יהושע אסף שוב את כל העם בשכם, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לסנהדרין וּלְרָאשָׁיו לנשיאים וּלְשֹׁפְטָיו לדיינים וּלְשֹׁטְרָיו שתפקידם לאכוף את קיום פסקי הדין.
וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים לפני ארון ה' שהובא לשכם.
רד"ק: יהושע הביא לשכם את ארון הברית שבו היה מונח ספר התורה, כדי שמעמד הברית יהיה לפני ארון הברית.
יהושע הביא את כל ישראל לשכם ולא לשילה כי:
א. אברהם התעכב שם כשנכנס לארץ.
ב. ליעקב אבינו ארע נס שהאמורי לא תקף אותו למרות שבניו הרגו את יושבי שכם.
ג. זו הייתה הנחלה הראשונה שיעקב אבינו קנה.
מעם לועז: הסיבות לכך שהכינוס היה בשכם.
א. שכם הייתה סמוכה לעירו של יהושע, וכשיהושע ראה שהוא הקרוב למות, לא רצה להתרחק מעירו.
ב. ה' ציווה כך.
ג. בני ישראל צוו לקיים את מעמד הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל שהיו בסמוך לשכם.
ד. שכם הייתה בנחלת אפרים, וכל השבטים לא יקנאו בו. ה. יעקב אבינו הסיר שם את העבודה הזרה.
מטרת כריתת הברית בשכם:
א. המעמד השני היה על פי ה'.
ב. יהושע לא ידע אם בני ישראל קיבלו את דבריו או לא, ג. המעמד הראשון נועד לצוות במיוחד על כיבוש הארץ ולא להתערב בגוים.
ד. גם משה רבינו קיים 2 מעמדות: בר"ח שבט וסמוך למותו.
רלב"ג: מטרת כריתת הברית היא לחזק את עם ישראל שלא יעבדו עבודה זרה.
ב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם אבותיכם ישבו מהעבר המזרחי לנהר פרת תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
מלבי"ם: הכוזרי טען שעד תקופת אברהם אבינו, הסגולה עברה ביחידים ומתקופתו הסגולה עברה בעם שלם.
ג וה' עשה עמנו חסדים רבים: 1. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר 2וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן.
רלב"ג: כדי לבשר על שלמות ארץ ישראל.
מלבי"ם: תרח חי מחוץ לארץ ישראל, ואברהם אבינו היה מוקף בקוצים: תרח ונחור, ובכל זאת ה' בחר באברהם.
לכן א. ה' הוביל את אברהם מחרן לא"י, ב. הוא הרבה את צאצאיו.
3 וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ נתן לו גם את ישמעאל,
6 רש"י: הכוונה כאן היא גם על יצחק, אך זה היה רק לאחר הרבה ניסיונות בהם ניסה ה' את אברהם.
רד"ק: כך דרך הלשון, לכתוב ארב ללא ה.
4וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק.
רד"ק: יהושע לא הזכיר את ישמעאל כי הוא היה בן האמה וגם כי אברהם צווה לגרש אותו מביתו.
ריבוי הזרע שכתוב בפסוק הקודם עוסק ביצחק ולא בישמעאל.
רלב"ג: יהושע לא הזכיר כלל את ישמעאל כי יהושע הזכיר רק את מי שנקרא "זרעו" של אברהם. יהושע הזכיר את עשו כדי לומר שעשיו קיבל נחלתו בהר שעיר ואסור להתגרות בו.
ד 5 וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו
וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וכך עשו לא יקבל את ירושתו בארץ7 וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם רק מי שהשתעבד, זכה לקבל את נחלה בארץ ישראל.
מלבי"ם: בעת הירידה למצרים, הייתה אפשרות לזכך את עם ישראל בכור הברזל, כך שהשכינה תוכל לחול עליהם.
ה 8 וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ 9וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
ו וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף עד לים סוף
ז וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה', 10וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל חושך בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם והטביע את המצרים בים סוף.
רש"י: עָלָיו בלשון יחיד היא כי גם כאשר מצרי רצה לברוח מים סוף ולהימנע מההטבעה, ה' הביא עליו את מי הים.
רד"ק: עָלָיו בלשון יחיד: א. הכוונה לפרעה. ב. הכוונה לכל יחיד ויחיד מהעם המצרי.
וַיְכַסֵּהוּ המים כיסו את המצרים וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם, רלב"ג: הזקנים שבעם ישראל עדיין חיו אז.
אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים 40 שנה.
מלבי"ם: הארכת שהות ישראל במדבר הייתה כדי להוציא מליבם את טומאת מצרים.
ח 11וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לארצם של סיחון ועוג, שישבו בעבר הירדן המזרחי, וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם השמדתי את צבא סיחון ועוג.
ט 12 וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל לא נלחם ממש נגד עם ישראל, אלא וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם.
רד"ק: בלק נלחם בעם ישראל על ידי זה ששכר את בלעם, והראה שהוא יכול להילחם נגד ע"י גם באופן פיזי.
מלבי"ם: יהושע ציין כאן 2 סוגי מלחמות: מלחמה פיזית, נגד סיחון ועוג, ומלחמה רוחנית נגד מואב ובלעם.
י וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
יא 13 וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן שנבקע 14וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם.
רש"י: שבעת האומות שהוזכרו פה, נאספו ביריחו כדי לעזור לתושבי העיר להילחם נגד בני ישראל.
רד"ק: התאספות זו לא כתובה, ולכן קשה לפרש כרש"י. היו מאנשי יריחו שאספו את מלכי כנען כדי להילחם נגד ב"י, ועד שחזרו ליריחו, ב"י כבר כבשו את העיר.
מלבי"ם: הכוונה למלחמה שהייתה נגד מלכי כנען אחרי כיבוש יריחו.
יב 15 וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה שתטיל ארס בגויים וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי.
מעם לועז: למה הוזכרה הצרעה רק לאחר שכבר נזכרה הכניסה לארץ? פסוק זה היה אמור להקדים את הפסוק הקודם. נחלקו, האם הצרעה עזרה רק למשה לכבוש את עבר הירדן המזרחי או שהיא עזרה גם ליהושע לכבוש את עבר הירדן המערבי. אם הצרעה עזרה גם ליהושע, וזו אותה צרעה שעזרה גם למשה לכבוש את עבר הירדן המזרחי.
אם הצרעה לא עברה את הירדן, אז הצרעה עמדה על הירדן והטילה ארס ביושבי עבר הירדן המערבי, וגם עקצה את סיחון ועוג וכך עזרה לב"י לכבוש את ארצם.
לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ.
רלב"ג: לא רק שה' נלחם לעם ישראל ע"י צרעה, אלא שה' יצר צורת מלחמה חדשה עבור עם ישראל, ולא רק בחרב.
יג 16 וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ לא עמלתם לבנות בה, לעבד שדות או לסלול דרכים וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם אוכלים מפרי הכְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים.
יד וְעַתָּה לאחר שה' היטיב לכם כל כך, יְראוּ אֶת ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם הסירו מליבכם כל מחשבה על עבודה זרה שאבותיכם עבדו בעבר וְעִבְדוּ רק אֶת ה' ותעבדו את ה', בלי לשתף ולעבוד אל נוסף.
רלב"ג: יהושע רצה שעם ישראל לא ייכנעו לנטייתם הטבעית לעבוד עבודה זרה, והציע להם לעבוד עבודה זרה רק במטרה לכרות איתם ברית לעבודת ה' בסוף חייו.
יהושע אמר שהוא ימשיך לעבוד את ה', כי חשב שכך הוא יצליח לשכנע את ב"י לעבוד רק את ה'.
מהר"י קרא: עד עכשיו לא הייתה לבני ישראל ברירה והם היו חייבים לעבוד את ה'. לו לא היו עובדים את ה', הר סיני היה נכפה עליהם ומי הירדן היו באים ושוטפים אותם. עתה נתן יהושע ברירה לעם לבחור אם רצונם לעבוד את ה'.
מעם לועז: ביאר בכמה אופנים. א. יהושע חשש שב"י לקחו מהשלל חפצים שהיו קשורים לעבודה זרה, והוא רצה שהם יסירו אותם. ב. יהושע רצה לחזק את ב"י לעבוד את ה' לפני מותו, למרות שלא היה בהם עבודה זרה.
ג. יהושע רצה שב"י יתחילו לעבוד את ה' מתוך בחירה והכרה, לא מתוך קבלת האבות.
מלבי"ם: הכוונה ליראת הרוממות ולא ליראת העונש.
טו וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה' ואם אינכם רוצים לעבוד את ה' בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן:
מצודות: היו יהודים שעבדו עבודה זרה גם במצרים.
אִם אֶת אֱלֹוקִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר שעבדו תרח ונחור וְאִם אֶת אֱלֹוקֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם או את אלוהי עמי כנען,
מלבי"ם: יהושע אמר לעם ישראל שאם הם רוצים לחיות ע"פ הטבע, הם יכולים לבחור לעבוד עבודה זרה שהעמים האמינו שמשפיעים על הטבע.
וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה'
טז וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹוהִים אֲחֵרִים.
מהר"י קרא: יהושע אמר לב"י שלא שום יתביישו בכך שיעבדו את העבודה הזרה שאבותיהם עבדו, אלא שהוא עצמו בוחר לעבוד את ה' שעבד אברהם.
יז כִּי ה' אֱלֹוקֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הנסים הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ במדבר וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם במהלך דרכנו לא"י.
יח וַיְגָרֶשׁ ה' אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ שהיה הגדול מבין העמים שישבו בארץ, גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה' כִּי הוּא אֱלֹוקֵינוּ
יט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה' כִּי אֱלֹוקִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא.
מלבי"ם: בדברי בני ישראל מופיעים ארבעה מרכיבים: א. ה' קנה את ע"י לעבדים כי הוא הוציא אותם ממצרים. ב. ב"י מרוממים את ה' כי הוא עשה לעיניהם ניסים ואותות בזמן הוצאתם ממצרים.
ג. מצד התועלת – ה' שמר על ב"י בדרך בה הלכו ולכן יש תועלת בשמיעה לדברי ה'.
ד. יראת הנזק – ב"י הבינו שאם לא יקיימו את מצוות ה', הארץ תקיא אותם כמו שהקיאה את שאר העמים שישבו בה.
הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם רצה לבדוק אם העם מתכוון ברצינות לעבוד את ה',
רש"י: יהושע ראה שבימי יחזקאל הנביא, ב"י יערערו על כך שהם עובדי ה', ולכן יהושע אמר להם לקבל על עצמם לעבוד את ה', כדי שיחזקאל יוכל לומר להם כשינסו לפרוק עול, שהם כבר קיבלו עליהם לעבוד את ה' בימי יהושע.
כ כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹוקֵי נֵכָר אם תעזבו את ה',
מלבי"ם: לבני ישראל תצמח רעה גדולה יותר אם יבחרו עתה לעבוד את ה' ולאחר מכן יעזבו אותו, משום שמרגע שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה', הם נכנסים תחת הבחירה וההשגחה האלוקית, ועונש הבא מההשגחה האלוקית גדול יותר מעונש שבא ללא השגחה אלוקית.
וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב.
מלבי"ם: יהושע הבין שהעם רוצה לעבוד את ה' בשביל התועלת, שלא יהיה להם נזק כי הם יראים מהעונש.
לכן אמר שלעבוד כך את ה' לא יוכל להתקיים מ 2 סיבות: א. מצד המעשה – קשה לאדם להתקדש כמו שהוא צריך להתקדש על ידי מצוות העשה.
ב. מצוות הלא תעשה – ה' יעניש את מי שעובר על מצוות הלא תעשה. עבודת ה' שמבוססת רק על יראת העונש והשגת התועלת – לא תחזיק מעמד לאורך ימים ושנים.
כא וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לֹא כִּי אֶת ה' נַעֲבֹד
מלבי"ם: ב"י ענו ליהושע שהם אינם רוצים לעבוד את ה' בעבור שכר ועונש, אלא הם רוצים לעבוד את ה' מצד עצמו.
אח"כ יהושע אמר לב"י שהם עדים שהם רצו לעבוד את ה' מתוך בחירה ולא מתוך שכר ועונש.
כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם:
מצודות: ב"י לא נתנו ליהושע לסיים את דבריו כשאמר להם שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה', ועכשיו הוא סיים את דבריו.
עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ: עֵדִים!
רד"ק: עֵדִים! יש אומרים שהנשמה והגוף הם העדים שבני ישראל קיבלו על עצמם לעבוד את ה'.
כג יהושע אמר: וְעַתָּה לאחר שקיבלתם עול מלכות שמים.
רלב"ג: יהושע חשש שמא יש ע"י רוצים לעבוד עבודה זרה, ולכן אמר להם להסיר עכשיו את העבודה הזרה.
הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם רק אֶל ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.
מלבי"ם: יהושע אמר לב"י שעליהם להטות את ליבם לה' כי אלוקי ישראל משגיח עליהם והם אינם נתונים תחת ממשלתו של כוכב או מזל.
אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, מורה על השגחתו הפרטית של ה' על ע"י, ולכן אסור לב"י לעבוד את ה' בשיתוף – כשם שה' ייחד את ע"י כך ע"י צריך לייחד את ה'.
ע"י ענו ליהושע שהם מקבלים על עצמם לעבוד רק את ה'.
כד וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אֶת ה' אֱלֹוקֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע
רלב"ג: העם ענה, שאין לו שום רצון לעבוד עבודה זרה, אלא ברצונו רק לעבוד את ה'.
כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא.
מלבי"ם: יהושע כרת ברית עם ב"י על שקיבלו על עצמם לעבוד את ה'.
וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם יהושע הציג לפני העם את חוקי התורה ומשפטיה.
רד"ק: וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, מיהו לוֹ ?
1 עם ישראל, יהושע סידר לפני העם את חוקי התורה.
2. יהושע סידר לעצמו את חוקי ומשפטי התורה.
מלבי"ם: התקנות שיהושע תיקן והמוזכרות בחז"ל.
כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹוקִים.
מלבי"ם: וַיִּכְתֹּב גם את הדברים שיהושע אמר עתה בכריתת הברית וגם דברים הכתובים לאורך כל ספר יהושע.
רש"י: הביא את המחלוקת: האם יהושע כתב את 8 הפסוקים האחרונים בתורה והאם הוא כתב את פרשת ערי המקלט שביהושע הדומה לפרשה הנמצאת בתורה.
רד"ק: לפי הפשט נראה שאין הכוונה ל 8 הפסוקים שבתורה או לפרשת ערי המקלט, אלא הכוונה היא כתרגום יונתן שכתב שיהושע הצניע את הדברים יחד עם ספר התורה.
מהר"י קרא: כתב בפירושו הראשון שהכוונה לחוקי התורה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לחוקים ומשפטים, לכל הדברים עליהם דיבר יהושע עם בני ישראל בשילה
מלבי"ם: הכוונה היא שיהושע כתב את ספר יהושע והפך אותה להיות מחוברת לספר התורה.
וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה זיכרון לברית שנכרתה בשכם, אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה' העיר שכם נקראה פה מקדש ה' כי שם עמד ארון הברית באותו זמן.
מלבי"ם: האבן שהקים יהושע הייתה חלולה ונועדה להוות מקום להנחת הספר שכתב יהושע (כשם שארון הברית מהווה מקום להנחת ספר התורה).
מעם לועז: יהושע הניח אבן גדולה ובולטת בפתח המשכן, כדי שב"י יראו אותה ויזכרו את הברית שיהושע כרת עמם.
ב. יהושע הניח את האבן מתחת לעץ האלה שם יעקב טמן את העבודה הזרה.
ג. יהושע כתב על האבן את כל דברי התוכחה שאמר לב"י. ד. האבן היא רמז לשכינה ככתוב "משם רועה אבן ישראל".
כז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ
רש"י: מקום ההטמנה שם יהושע הצניע את ספר התורה: א. מתחת למשקוף בפתח ביהמ"ק.
ב. מתחת לעץ שהטמין שם יעקב את הע"ז.
רד"ק: יהושע הצניע את הספר תחת מזוזת המשכן.
מלבי"ם: את האבן הביא יהושע משכם לשילה.
האבן הונח תחת עץ אלה שהיה מחוץ לבית המקדש. כך הראה יהושע שאין הספר שכתב בדרגת ספר התורה שמקומו היה בתוך בית המקדש.
ב. האבן עצמה הייתה בצורת אלה, ואבן זו הוכנסה ממש לתוך בית המקדש.
תרגום: האבן תהיה כשני לוחות הברית.
וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹוקֵיכֶם שלא תשקרו לפני ה' או תתכחשו לברית שהוא כרת אתכם.
מהר"י קרא: אסור להקים מצבות, וכשב"י יראו את האבן שהניח יהושע, ישאלו: כיצד הקימו מצבה בשילה?
התשובה תהיה שהאבן להיות עד לברית שנכרתה.
כח וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ.
מעם לועז: כאשר יהושע שלח את כל אחד מהשבטים לנחלתו, כל אחד מהם קבר את אבי השבט בנחלתו.
כט וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה'.
מעם לועז: יהושע זכה לכינוי עֶבֶד ה' לאחר שהוכיח את ב"י כפי שעשה משה רבו.
ב. עֶבֶד ה' נגרעו משנותיו של יהושע בגלל שהתרשל בכיבוש הארץ, אך בשאר הדברים היה במדרגה של עבד ה'.
בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים
ל וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח.
רש"י: תִמְנַת סֶרַח נקראת במקום אחר בשם תמנת חרס כי ב"י העמידו תמונת חמה על קברו של יהושע כדי להכריז שיהושע הוא שהעמיד את החמה לבני ישראל, וכל מי שעבר ליד הקבר אמר: חבל שמת מי שעשה נס גדול כזה.
ב. השם האמיתי של המקום הוא תמנת חרס, אלא שנקרא גם תִמְנַת סֶרַח כי הפירות שהיו גדלים בה היו (כה מוצלחים עד שהיו): מסריחים מרוב שהיו שמנים.
רד"ק: אין הבדל בין תמנת חרס ותִמְנַת סֶרַח, כמו שאין הבדל בין כשב לכבש.
אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם
תרגום: הר אפרים נמצא בנחלת שבט אפרים.
מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.
רש"י: הכוונה שההַר גָּעַשׁ על בני ישראל משום שהם לא הספידו את יהושע כראוי.
לא וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים
דעת מקרא: מדובר על 70 הזקנים שמונו בזמן משה רבינו
אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים רש"י: הזקנים האריכו רק ימים ולא שנים משום שהם נענשו.
אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, 28 שנה לאחר מותו, וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל
מצודות: אין מוכרחים לומר שדווקא הזקנים הם אלו שראו את הניסים, אך בספר שופטים מוכח שהכוונה לזקנים שראו במו עיניהם את הניסים האלה.
לב וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם.
רד"ק: למרות שבספר שמות כתוב שמשה רבינו הוא שהעלה את עצמות יוסף, ואמנם משה ציווה את ב"י להעלות את עצמות יוסף, והוא עצמו לא העלה את עצמות יוסף לבד.
ב. חז"ל למדו שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור. ונכון שמשה העלה את עצמות יוסף ממצרים, אך המצווה קרויה על שם גומרה, וב"י קברו את יוסף בשכם.
מדוע נקבר יוסף דווקא בשכם – משום ששכם נמצאת בנחלת שבט אפרים. והפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" רומז על עניין קבורת יוסף בשכם.
קָבְרוּ בִשְׁכֶם.
רש"י: משכם גנבו את יוסף ולשכם החזירו אותו בקבורתו.
בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, סוג של מטבע. וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה
מצודות: עצמות יוסף היו לנחלה טובה לשבט יוסף, היה טוב לשבט יוסף לקבל נחלתה באזור קברו של יוסף הצדיק.
לג וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ
מהר"י קרא: סיפור קבורת עצמות יוסף וקבורת אלעזר נכתבו יחד, כדי להסמיך את כל ענייני הקבורה זה לזה.
אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם ב"י נתנו לפנחס את הגבעה בהר אפרים, למרות שלבני לוי לא היה חלק בארץ.
רש"י בשם חז"ל: פנחס ירש את הגבעה מאשתו.
רד"ק שדה זו הגיע לפנחס ע"י אדם מישראל שהפך שדה זו לחרם, או שבנ"י נתנו את השדה לפנחס, אבל לא על פי ציווי ה'.
בכל זאת שדה זה אינו חוזר ביובל, כי רק מתנת יחיד חוזרת ביובל ולא מתנת רבים, וכאן כל שבט אפרים נתן לפנחס את השדה לנחלה.
רלב"ג: בנ"י נתנו את הגבעה לאלעזר, ופנחס ירש את הגבעה מאלעזר.
מלבי"ם: שבט יוסף רצה שיהושע ואלעזר יקברו בגבול נחלתו, ולכן הקדישו את גבעת פנחס לצורך קבורת אלעזר.
מעם לועז: ב"י לא קברו את אלעזר בעיר לויית, כי ערי הלויים לא נחשבים לנחלת הלויים, אלא למתנה שקבלו מב"י.
יש אפשרות שאלעזר היה חולה בסוף ימיו ופנחס טיפל בו בביתו. ופנחס קבר את אלעזר בהר אפרים היא כי מקום זה היה מלא בקדושה ומסוגל לרוח הקודש.
סיכום: בתחילת פרק א בספר יהושע כתוב: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה.
בסוף ספר יהושע פרק כ"ד כט, יהושע זכה לכינוי חדש: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן 110.
במהלך הספר כינויו של יהושע השתדרג, והפך ממשרת משה לעבד ה'. איך זכה לכך? מכמה סיבות:
לפני מות יהושע כתוב: כד, לא וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה', כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ, יהושע הצליח להנהיג את ישראל לעבוד את ה', תקופה ארוכה מאד.
יהושע היה גם מצביא גדול, שהצליח להנהיג עם עבדים, לכבוש את הארץ, לחלק אותה לנחלות, ולהושיב כל שבט בנחלתו, בלי סכסוכים וכמעט בלי ויכוחים.
יהושע הצליח לכבוש חלק גדול מכנען בגלל כמה סיבות: בניגוד לצפיות תושבי כנען, שהיו רגילים, לפולשים מצפון, מדרום, ומאיי הים, ב"י הגיעו באופן לא צפוי ממזרח.
המשפחות של שנים וחצי שבטים היו מסודרות בצפון מזרח, ולא היה צריך לדאוג להם.
לב"י היו תצפיות מאד טובות מההרים על יישובי העמקים והשפלה, כך הם זכו למודיעין מצוין שדווח להם על ההכנות הצבאיות של התושבים, ואיפשר להקדים ולהפתיע אותם.
יהושע קבע את המחנה בגלגל, ומשם יצא למלחמות נגד מלכי הצפון והדרום, ולא היה צריך לדאוג לאספקה מרובה, כי תוך ימים הצבא חזר לבסיס בגלגל וגם המשפחות נשארו שם, והיה צריך לדאוג רק לאספקה מינימלית ללוחמים.
יהושע נקט בתחבולות, כמו ביום בריחה במלחמת העי, והפתעת האויבים, כשהצבא צעד כל הלילה, והפתיע את האויב לפנות בוקר.
כך הצבא הקטן יחסית של יהושע ניצח צבאות גדולים וחזקים מצבאו, והוא גם לא ניסה לפרוץ חומות של ערים בצורות, מה שלא היה ביכולתו.
ה' נילחם לישראל, וכך חומות יריחו נפלו ביד ה', בדרך ניסית ביום השביעי, וב"י הביאו כמעט את כל השלל למשכן.
חז"ל אמרו: משה כפני חמה, ויהושע כפני לבנה. אבל כשיהושע נפטר, ב"י ציירו על קברו שמש=חמה, כדי שכולם יזכרו, שזה האיש שה' שמע בקולו, ועצר לו את השמש.
