פרק יא.א וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר, שמע שיהושע כבש את דרום הארץ.
מעם לועז :יבין שמע:
א. שב"י ניצחו את חמשת המלכים והוא רצה להתנקם בהם.
ב. שב"י חזרו למחנה בגלגל והוא חשב שעכשיו הם מתכוונים לנוח.
ג. שחמשת המלכים נכשלו כי לא היו מאוחדים, והוא צריך לאחד את כולם.
בתקופת הכיבוש, מלך חצור שלט על צפון הארץ, והוא ניסה לאגד את מלכי הצפון למלחמה נגד ב"י. האיגוד נקרא "מלכי ברית חצור".
וַיִּשְׁלַח 1 אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן 2 וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן 3 וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף,
ב וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן וגם למלכים מצפון לחצור.
רד"ק: יבין שלח שליחים למלכים שהיו מצפון להר.
1 בָּהָר 2 וּבָעֲרָבָה, בצפון בקעת הירדן 3 נֶגֶב כִּנֲרוֹת הנקרא "דרום כנרות",
רד"ק: בדרום הכנרת. 4 וּבַשְּׁפֵלָה, עמקי צפון א"י 5 וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם הנמצא במערב א"י .
ג עמים עליהם שלטו המלכים הנזכרים: הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם מערב.מלבי"ם: קבעו זמן לצאת למלחמה. וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן הר חרמון בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה
רד"ק: המלכים נאספו בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. הייתה ישועה גדולה לבני ישראל שם, ויהושע בנה שם מזבח, ולכן ב"י התאספו שם תמיד. הישועה במלחמה זו הייתה גדולה יותר מהישועה שנעשתה לישראל במלחמתם נגד 5 מלכי האמורי, משום שהפעם היו מלכים רבים יותר שנלחמו בהם.
ד וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם מלכי ברית חצור עם צבאם,
עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב חיילים רבים וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד,
ה וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה נאספו וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִילָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל, ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם מברית המלכים האלו.
מעם לועז: 3 סיבות לכך שיהושע ירא: א. ריבוי חיילי האויב. ב. חשש שמא נוכו לו זכויות לאחר המלחמות הקודמות. ג. שמא אדם מישראל חטא.
כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת בעוד 24 שעות אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. 2 דברים תעשה לאחר הניצחון: 1 אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר 2 וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
רד"ק: מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, דווקא במלחמה זו, משום שמלחמה זו הייתה המלחמה הראשונה שנעשה בה שימוש נרחב כל כך במרכבות וסוסים.
למה? כי במלחמה נגד ערים בצורות, אין משתתפים סוסים.
אפילו במלחמה נגד 5 מלכי האמורי לא השתתפו סוסים ומרכבות במלחמה. ה' לא אמר להרוג את הסוסים, כדי שלא להשחיתם והוא גם לא ציווה לעקר את שאר הבהמות אלא רק את הסוסים שעיקר ייעודם למלחמה.
וגם כתוב: לא ירבה לו סוסים.
ז וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם, פִּתְאֹם, בהפתעה,
וַיִּפְּלוּ בָּהֶם התנפלו עוד כשחנו במחניהם.
ח וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עד 1 עַד צִידוֹן רַבָּה הגדולה, נראה שיש גם צידון קטנה. עַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. 2 וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם שם נאספו מי ים מלוחים, שהשמש הייתה מאיידת את המים ונשאר רק המלח.
מהר"י קרא: הכוונה למים חמים כמו חמי טבריה.
ט וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה'. אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ
י וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה והייתה היוזמת למלחמה נגד ב"י.
מעם לועז: יהושע תקף דווקא את חָצוֹר כי היא הייתה החשובה בין הערים, והוא סבר שאם שאר המלכים יראו שכבש עיר זו, הם ייכנעו לפניו.
ב. יהושע חשב שאם יתקוף את חָצוֹר, שאר המלכים יבואו לעזרתם, ואז יוכל לתקוף את שאר המלכים.
יא וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב, הַחֲרֵם, את כל תושבי חצור הרגו. לֹא נוֹתַר כָּל וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ.
מעם לועז: למה יהושע שרף את חצור? א. כי הייתה העיר עוצמתית ומלכה יזם את המלחמה נגד בני ישראל. ב. כי שאר האומות התכנסו בחצור.
ג. כי חצור הייתה עיר גדולה ויהושע חשש שמא הסתירו בה עבודה זרה.
ד. ציווי של משה רבינו בהר סיני.
מהר"י קרא: הערים ללא חומה – לא נשרפו, וחצור הייתה עיר מבוצרת ולפיכך יהושע שרף אותה.
רד"ק בשם חז"ל: הייתה ליהושע מסורת ממשה רבינו לשרוף את חָצוֹר.
מלבי"ם: למרות שכיבוש הארץ ע"י יהושע היה שונה מכיבוש הארץ ע"י משה והיו בו פחות ניסים, בכל זאת הציווי על כיבוש הארץ לא השתנה.
יב וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ
מלבי"ם: גם מה שמשה לא ציווה את יהושע במפורש, יהושע כיוון לדעתו וקיים את רצונו.
וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם, השמיד את ערי מלכי ברית חצור כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה'.
יג רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל, רק הערים שלא נפלו חומותיהם בשעה שבני ישראל כבשו אותם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ.
יד וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה
טו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּו כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה
טז וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת, דעת מקרא: הארץ שנמצאת דרומית להר יהודה.
יהושע כבש את: 1 הָהָר הדרומי של נחלת שבט יהודה 2 וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב הדרומי 3 וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן אין מדובר על ארץ גושן שבמצרים.
מעם לועז: העיר גֹּשֶׁן נקראה על שם האדם שבנה אותה, וגם בא"י הייתה עיר שהוא בנה.
רד"ק בשם המדרש: אֶרֶץ גֹּשֶׁן היא אותה אֶרֶץ גֹּשֶׁן שבמצרים, והייתה מובלעת בתוך א"י ובזכות שיהודה הלך בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שאֶרֶץ גֹּשֶׁן נפלה בידו.
4 וְאֶת הַשְּׁפֵלָה עמקי ארץ יהודה 5 וְאֶת הָעֲרָבָה בקעת הירדן, 6 וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה, יש המזהים הר זה עם העיר שכם, והעמק הנמצא מתחת להר זה.
יז מִן הָהָר הֶחָלָק הנקרא כך כי לא גדלו עליו אילנות, או שהחליקו ממנו.
דעת מקרא: למה קראו להר זה בשם הָר הֶחָלָק? הכוונה להר שהתחלק לחצי . חצי ממנו היה בצד זה וחצי ממנו היה בצד שני, כלומר: נקודת שיא הגובה הייתה במקום סימטרי יחסית להר כולו.
רש"י: את הָהָר הֶחָלָק כבש יהושע עד הקצה המזרחי שלו שהיה בבעל גד, ויהושע לא הספיק לכבוש בחייו את כל ההר עד קצהו הצפוני.
הָעוֹלֶה שֵׂעִיר מההר יש דרך העולה ומגיעה עד לשעיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן בקצה הצפון מזרחי של כיבושי יהושע תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם
יח יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה במלחמה ארוכה בניגוד למלכים שנהרגו במערה במקדה ביום אחד.
רד"ק בשם חז"ל: יהושע נענש על שהתעצל לכבוש את כל הארץ במהירות. יהושע ידע שיחיה עד לסיום הכיבוש, ורצה לעכב את הכיבוש, בניגוד למשה רבו שהזדרז להילחם נגד מדין, למרות שידע שלאחר המלחמה הוא עתיד למות. לכן נענש יהושע וה' הוריד מחייו עשר שנים, והוא מת בגיל 110 במקום בגיל 120.
מלבי"ם: מאת ה' היה שהמלחמות ייקחו זמן. אם יהושע היה יוצא להילחם נגד שאר המלכים מיד אחרי הניצחון על ברית 5 המלכים, הם היו משלימים עימו. לכן גרם ה' לכך שיהושע יתעכב במלחמותיו.
יט לֹא הָיְיתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן,
רלב"ג: האם הגבעונים השתייכו לעם החיוי? דעות שונות אצל פרשננו.
אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה, כבשו.
כ כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם כדי שיושמדו ,לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה רחמים. כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
רד"ק: לְחַזֵּק אֶת לִבָּם כדי שייענשו על חטאיהם כמו שה' הכביד את לב פרעה.
כא וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים, כלב הכריתם, אך הפעולה נקראת על שם יהושע כי זה נעשה ע"פ ציווי שלו.
רד"ק: בחיי יהושע הכריתו את הענקים וכבשו את חברון, וכל ב"י השתתפו במלחמה. אלא שהעיר יועדה מלכתחילה לכלב ולשבט יהודה ולכן הם התאמצו יותר במלחמה ומשום כך המלחמה נקראת על שמם.
בספר שופטים, כשמסופר שוב על כיבוש העיר חברון, כוונת הכתוב היא שהעיר חברון כבר נכבשה לפני כן, בחיי יהושע.
מצודות: כל מלחמה מיוחסת למי שמשל באותו הזמן, ולכן למרות שלמעשה כלב השמיד את הענקים, יוחסה הפעולה ליהושע.
רלב"ג: העיר חברון נכבשה לאחר מות יהושע, אלא שזה נכתב בספר יהושע כדי ללמדנו שהבטחת ה' לכלב שיקבל את העיר חברון התקיימה.
מִן הָהָר, הענקים הושמדו: 1 מִן חֶבְרוֹן 2 מִן דְּבִר 3 מִן עֲנָב 4 וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה 5 וּמִכֹּל הַר עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ, כאשר כבש את עריהם.
כב לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ.
רד"ק: עֲנָקִים נשארו בְּעַזָּה עד ששבט יהודה הכרית אותם גם מעזה, כפי שכתוב בספר שופטים פרק א'.
מלבי"ם: עֲנָקִים נשארו בְּעַזָּה בכוונה על מנת לנסות בהם את ישראל.
מעם לועז: ספק אם נשארו 3 ענקים או רק 2. אחד שלט בעזה וגת, והשני שלט באשדוד.
כג וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל, חילק בין השבטים. 7 שנים יהושע כבש את הארץ, ובמשך 7 שנים חילק את הארץ לנחלות.
מהר"י קרא: יהושע חילק את הארץ באופן שלכל אחד היה חלק בכל סוג של קרקע: בהר – כדי לטעת כרמים. בשפלה ובערבה – לזרוע בשדות. באשדות – כדי שיהיה לו מים להשקות את שדותיו. במדבר – למרעה בהמה גסה. בארץ הנגב – למרעה בהמה דקה.
כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם, כל שבט קיבל חבל הארץ המיועד לו לנחלה, וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.
רד"ק: מדוע לא המשיכו ב"י לכבוש את הארץ? שבטי יהודה ויוסף כבשו את נחלתם, יהודה כבש את נחלתו בדרום, יוסף כבש את נחלתו בצפון, בגבול המערבי היה הים ואת הגבול המזרחי ב"י כבשו. משעה שגבולות הארץ היו כבושים בידי ב"י, לא המשיכו ב"י לכבוש את הארץ, עד שעברו 14 שנות כיבוש וחילוק, וב"י הקימו את המשכן בשילה. כאשר ב"י הקימו את המשכן בשילה, התעוררו לכבוש גם את שאר הארץ.
דעת מקרא: לא היו יותר מלחמות בהשתתפות של כל ב"י, אך היו מלחמות קטנות בהשתתפות שבטים אחדים כפי שמסופר בתחילת ספר שופטים.
וכפי שלמדנו בדורות האחרונים, לא המלחמות קובעות את הגבולות, אלא התיישבות ועבודת אדמה. ב"י לא התנחלו מספיק מהר במקומות שכבשו, והאויבים השתלטו על שטחים נרחבים, התחזקו ושבו להילחם בב"י.
פרק יבא וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ, רלב"ג: מַלְכֵי הָאָרֶץ המלכים שהוזכרו עד לסוף הספר. למרות מעלת משה הגדולה, הוא זכה להכות מלכים אלו רק בזכות ב"י, ולכן שמו הושמט מתחילת הכיבוש.
אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בימי משה, וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם, התנחלו בארצות שכבשו, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ במזרח.
א"י בימי משה: מִנַּחַל אַרְנוֹן בדרום, עַד הַר חֶרְמוֹן בצפון, וְכָל הָעֲרָבָה בבקעת הירדן.
מעם לועז: תחילה כתוב שב"י כבשו מלכים אלו ואח"כ שמשה הכה אותם. א. מפני כבוד משה כי הוא הכה רק 2 מלכים ואילו יהושע היה 31, והכתוב באר באריכות שכיבוש 2 המלכים האלה היה שקול כנגד כיבוש שאר המלכים.
ב. ללמדנו שזכותו של משה היא שעמדה גם בכיבוש 31 המלכים ולא רק בכיבוש 2 המלכים.
ג. במלחמת סיחון משה רבינו לא השתתף, אך במלחמה נגד עוג משה השתתף כי חשש שזכותו של עוג תסייע לו לנצח במלחמה. לכן בהתחלה מוזכר שב"י הכו את סיחון ובסוף מוזכר שמשה הכה גם את עוג.
ב מה כבש משה? את סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, היא עיר הבירה,
סִיחוֹן…מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן בדרום. וְתוֹךְ הַנַּחַל ומושל על העיר שישבה בעמק הנחל, וַחֲצִי הַגִּלְעָד בצפון.
על החצי השני של הגלעד שלט עוג מלך הבשן, וְעַד יַבֹּק במזרח, הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.
ג וְהָעֲרָבָה חלק מבקעת הירדן (בעבר הירדן המזרחי) שם שלט סיחון, עַד יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה הקצה הדרום מזרחי של הכינרת, וְעַד יָם הָעֲרָבָה שם שלט סיחון, יָם הַמֶּלַח ים הערבה נקרא גם ים המלח, מִזְרָחָה עד הקצה המזרחי של ים המלח, דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת בערבה, שם עבר גבול ארץ סיחון.
וּמִתֵּימָן תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה הגבול עבר בשיפולי הר שנקרא הַפִּסְגָּה.
ד וּגְבוּל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, ב"י כבשו גם את גבולות ארצו של עוג מלך הבשן מִיֶּתֶר הָרְפָאִים היחיד שנשאר מכל שאר הענקים שנקראו "רפאים" והושמדו על ידי כדרלעומר.
רש"י: יש להבדיל בין הָרְפָאִים שהושמדו לגמרי (חוץ מעוג) לענקים האחרים שלא הושמדו, ושחלקם הושמדו על ידי יהושע.
הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי ערי הבירה. לעוג היו 2 ערי בירה משום כי היה מלך חשוב, והוא היה יושב בערים אלה לסירוגין (אולי אחת לחורף ואחת לקיץ).
ה עוג, וּמֹשֵׁל בְּהַר חֶרְמוֹן הגבול הצפוני: הר חרמון, וּבְסַלְכָה עבר בגבול הדרומי. וּבְכָל הַבָּשָׁן, משל עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי 2 עמים: גשור ומעכה.
וַחֲצִי הַגִּלְעָד גְּבוּל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן בדרום,
ו מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִכּוּם וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' מלבי"ם: עֶבֶד ה', כיבוש עבר הירדן המזרחי וחלוקת הארץ לשניים וחצי השבטים, היה על פי ה'.
יְרֻשָּׁה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה את ארץ סיחון ועוג.
מעם לועז: משתי סיבות קיבל שבט מנשה נחלה בעבר הירדן המזרחי.
א. יאיר ומכיר בני מנשה מסרו את נפשם בכיבוש חלקים בצד הירדן המזרחי. ב. מנשה גרם לקריעת הבגדים של השבטים (כשהם הגיעו למצרים כדי לקנות אוכל), לכן נקרעה ממנו נחלתו.
כך הוא מסביר גם את זה שכתוב פעמיים בפסוק שהנחלה של חצי שבט מנשה הייתה בעבר הירדן המזרחי. הראשונה לציון העובדה שהנחלה שלהם. השנייה שהם גרמו לכך שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.
הסבר נוסף לכפילות כתב שהכוונה היא שהנחלה הפכה להיות מיד שלהם בניגוד לנחלות ראובן וגד שהנחלה הפכה להיות שלהם רק לאחר שהם קיימו את התנאי שהם עזרו לבני ישראל לכבוש את הארץ. בפרק כב' פסוק ז' כתב סיבה נוספת לכך שבני שבט מנשה קיבלו את נחלתם בעבר הירדן והיא שבני שבט מנשה היו גיבורים ולכן הם היו צריכים להיות על הגבול.
ז וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, בעבר הירדן המערבי מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן בצפון מזרח א"י, וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה בדרום מזרח.
מלבי"ם: חלק מהמלכים הרשומים אמנם נוצחו במלחמה על ידי יהושע ונהרגו על ידו, אך העיר לא נכבשה עדיין (כמו ירושלים).
וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם כפי שכתוב להלן.
ח המקומות שאותם כבש יהושע הם: 1 בָּהָר מלכי ההר 2 וּבַשְּׁפֵלָה 3 וּבָעֲרָבָה בקעת הירדן 4 וּבָאֲשֵׁדוֹת, מורדות ההרים,
רמב"ן (בפירושו לספר במדבר פרק כא' פסוק יד') אֲשֵׁדוֹת = המקום אליו נשפכים הנחלים הזורמים מההר.
5 וּבַמִּדְבָּר ששימשו למרעה, 6 וּבַנֶּגֶב, דרום, הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי,
ט כל מלך שמוזכר בפסוקים, מלך לא רק על העיר המוזכרת, אלא על עיירות וכפרים נוספים, כמו: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד:
י מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד:
יא מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶחָד מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶחָד:
יב מֶלֶךְ עֶגְלוֹן אֶחָד מֶלֶךְ גֶּזֶר אֶחָד:
יג מֶלֶךְ דְּבִר אֶחָד מֶלֶךְ גֶּדֶר אֶחָד:
יד מֶלֶךְ חָרְמָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲרָד אֶחָד:
טו מֶלֶךְ לִבְנָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲדֻלָּם אֶחָד:
טז מֶלֶךְ מַקֵּדָה אֶחָד מֶלֶךְ בֵּית אֵל אֶחָד:
יז מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד מֶלֶךְ חֵפֶר אֶחָד:
יח מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד:
יט מֶלֶךְ מָדוֹן אֶחָד מֶלֶךְ חָצוֹר אֶחָד:
כ מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן מְראוֹן אֶחָד מֶלֶךְ אַכְשָׁף אֶחָד:
כא מֶלֶךְ תַּעְנַךְ אֶחָד מֶלֶךְ מְגִדּוֹ אֶחָד:
כב מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ יָקְנֳעָם הסמוכה לַכַּרְמֶל אֶחָד
כג מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר אֶחָד מֶלֶךְ גּוֹיִם לְגִלְגָּל אֶחָד, שם התאספו הרבה עובדי עבודה זרה.
כד מֶלֶךְ תִּרְצָה אֶחָד כָּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד.
הגר"א: אין בכוונת הכתוב לעמים, אלא למקומות שכבשו בני ישראל.
מעם לועז: המלכים שמלכו על עיר אחת נקראו בשם מלכים כי הם ייצגו מלכים אחרים, כל מלך גדול היה שולט גם על עיר מא"י. מלכים אלו השתתפו במשתה שעשה אברהם כשיצחק נולד.
פרק יג א וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים לא הזדקן לפתע, אלא בהדרגה,(לפי המדרש, יהושע מת בגיל 110).גם על אברהם ודוד כתוב: זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, כי שלושתם היו אמורים לסיים פעולה חשובה לעתיד עם ישראל. אברהם, למצוא אשה ליצחק, כדי להמשיך את השושלת. יהושע, לחלק את הנחלות לב"י. ודוד, להכריז על שלמה כיורש כסאו.
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, ואינך יכול עוד להילחם, ולא תצליח לכבוש את כל הארץ בחייך.
וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ, והרי כתוב קודם שיהושע ניצח את כל המלכים. 1. יתכן שהיו מלכים שנוצחו בשדה הקרב, אבל ארצם לא נכבשה.
2. יתכן שב"י התמהמהו בהתיישבות, והעמים התחזקו ולא אפשרו לב"י להתנחל.
רש"י: נשאר הרבה מאוד מהארץ שהובטחה לאברהם שעוד לא נכבשה.
מלבי"ם: ירושה, ריקון הארץ מיושביה. להנחיל, להעביר את הנחלה לבנים. ה' אמר ליהושע שהוא רק ינחיל את הארץ, אבל את ההורשה הוא כבר לא יעשה.
ב זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת זה מה שעוד נשאר לכבוש: כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים,
רד"ק: גלילות יכולה לשמש גם גבול של ארץ מסוימת.
ארץ פלשתים וְכָל הַגְּשׁוּרִי, גשור.
רד"ק בשם חז"ל: הכוונה היא שהעוים אמנם היו נחשבים כפלשתים, אך לא היו נחשבים כאחד מחמשת הסרנים החשובים.
ב. העוים מחוברים ל"מתימן", כלומר, שהם באו מדרום. גם לפי פירוש זה כנראה שצריך לומר שהכוונה היא שהעוים לא היו חלק מפלשתים.
מעם לועז: יתכן שהעוים היה אחד מהסרנים שלא היה קשור לפלשתים או שגם הסרן של העוים היה שייך לפלשתים אלא שארצו איננה שייכת לארץ כנען.
ג מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם גבול א"י למצרים. יש מפרשים הַשִּׁיחוֹר = הנילוס בגבול הדרום מערבי של א"י ויש הרואים בוואדי אלעריש את הגבול.
וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה הגבול הצפוני של הפלשתים, לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב, אך הייתה חלק מכנען שהובטח לב"י.
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי שרי פְלִשְׁתִּים: 1 השר הָעַזָּתִי 2 וְהשר הָאַשְׁדּוֹדִי השר 3 הָאֶשְׁקְלוֹנִי השר 4 הַגִּתִּי 5 וְהשר הָעֶקְרוֹנִי.
הפלשתים חיו בנקודה המערבית של חלק הארץ שיהושע לא כבש עדיין. נשאר לכבוש:
ד מִתֵּימָן, 1 כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, 2 וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי, ה וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר למרגלות חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת בצפון מערב א"י.
ו כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן ארץ הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם, המקום בו נאגרים מי הים והשמש מיבשת שם את המים הנאגרים עד שנשאר רק מלח, כָּל צִידֹנִים.
אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה רק תטיל גורל כדי לקבוע איזה חבל מא"י יקבל כל שבט, וכל שבט יכבוש את נחלתו.
רש"י: האחריות לכיבוש הארץ, עברה מכלל ישראל לכל שבט בנפרד.
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ,
ז וְעַתָּה עליך להטיל גורל כדי לדעת כיצד לחלק את הארץ, חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חלק את א"י ל 10 חלקים: ל 9 שבטים שלא קיבלו עדיין נחלה ולחצי שבט מנשה שעוד לא קיבל נחלה, ולאחר מכן תוכל להטיל גורל כדי לדעת איזה חלק מהחלקים שאותם חילקת, יקבל כל שבט.
ח עִמּוֹ, עם חצי שבט הנשה,
הגר"א: עִמּוֹ, למרות שלא כתוב חצי השבט הראשון, הוא אחד משלושים ושתיים מידות שהתורה נדרשת בהם עפ"י רבי יוסי הגלילי.
הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'.
ט מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן גבול דרומי לנחלה שמשה נתן לשניים וחצי השבטים התחיל מעֲרוֹעֵר וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר מֵידְבָא
בצפון המישור עַד דִּיבוֹן הגבול הדרומי של נחלת שניים וחצי השבטים.
י משה נתן לשניים וחצי השבטים לנחלה את וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן, עיר הבירה, עַד גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן במזרח.
יא שניים וחצי השבטים קיבלו את וְהַגִּלְעָד עד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד למקום שנקרא סַלְכָה.
יב שניים וחצי השבטים קיבלו לנחלה כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי, ערי הבירה,
מעם לועז: יהושע הזכיר גם את החלוקה לשניים וחצי השבטים, למרות שחלוקה זו נעשתה בימי משה, כי רצה להדגיש שגם שבטים אלה הם חלק מב"י.
הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם.
יג וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ממלכות הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי מובלעות שלא נכבשו על ידי בני ישראל.
וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת,
מעם לועז: שניים וחצי השבטים לא קיימו את הצו של השמדת הגשורי והמעכתי.
בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה שנים רבות לאחר כיבוש עבר הירדן המזרחי.
דעת מקרא: כוונת הפסוק "עד ועד בכלל" ולכן נכללים ארצות גשור ומעכה בתוך חלקי הארץ שנכבשו. נראה שגשור המוזכר בפסוק ב' הוא מקום אחר משום שהוא נכלל בחלקים הדרומיים שעוד לא נכבשו על ידי יהושע.
בפסוק יג' כתוב שבני ישראל לא הצליחו לכבוש את גשור ומעכה, נראה שגשור ומעכה היו מובלעות נוכריות בתוך האזור שנכבש על ידי ב"י.
יד רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ שבט לוי יקבל את בשר הקורבנות וזהו נחלתם,כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ.
עם לועז: כבר הוזכר שהלויים לא קיבלו נחלה בא"י, והוזכר כאן שוב, למה? א. משה רבינו נתן את עבר הירדן המזרחי לשניים וחצי השבטים, ואח"כ נתן נחלה לכל שבט ושבט, ובכל אחד משני השלבים, הוא לא נתן נחלה ללויים.
ב. הפעם הראשונה מדברת על ארץ סיחון ועוג והפעם השנייה מדברת על עבר הירדן המערבי.
ג. הפעם הראשונה אומרת שה' ציווה שלא לתת ללויים נחלה והפעם השנייה אומרת שמשה לא נתן נחלה בפועל.
ד. הפעם הראשונה מדברת על הכוהנים והשנייה על הלויים.
טו וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם משה לא השאיר לבְנֵי רְאוּבֵן לחלק את הארץ ביניהם לבד.
טז וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא הנמצא בצפון המישור.
יז שבט ראובן קיבל לנחלה את חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר: דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן יח ואת הערים: וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת
יט וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק
כ וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית
כא וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר בתחום ממלכתו של סיחון וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ 5 נסיכי מדין הבאים: וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
כב וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם כי לא היה נביא אמיתי. הַקּוֹסֵם, פה מוזכר פרט זה לראשונה.
רד"ק. הסיבה שבלעם בא למואב ומדין, משום שבא לבקש את שכרו על עצתו לגרום לזנות בעם ישראל.
כג וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל גם הערים שהיו סמוכות לנהר הירדן היו בתוך תחום הנחלות שקיבל שבט ראובן, זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן
כד וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם משה לא השאיר לִבְנֵי גָד לחלק את הארץ ביניהם לבד.
כה וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל: יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן נראה שחבל ארץ זה היה מקור לטענת מלך עמון לצאת ולהילחם נגד ישראל בתקופת יפתח, עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה
כו וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה והעיר וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר
כז בבקעת הירדן, וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן ושאר הערים שהיו תחת שלטון סיחון ולא היו בנחלת שבט ראובן
הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל במערב, נהר הירדן והרצועה שהייתה לידו, היו גבול נחלת שבט גד, עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת גבול נחלת שבט גד הגיע עד לקצה הדרומי של ים הכנרת, נקודת הגבול בים הכנרת של נחלת שבט גד, הייתה בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה
כח זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם הערים שהיו מוקפות חומה נקראות "ערים" והערים שלא היו מוקפות חומה נקראות "חצריהן". אולי ערי שדה או כפרים.
כט וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם משה רבינו נתן למשפחות חלק מוגדר ולא נתן להן להתחלק ביניהן.
ל וַיְהִי גְבוּלָם: מִמַּחֲנַיִם בגבול הצפון מזרחי של נחלת שבט גד כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן יישובים מוקפים גדרות ואבנים, אותם כבש יאיר בן מנשה, שִׁשִּׁים עִיר.
דעת מקרא: יש אומרים שרק בחוות יאיר היו שִׁשִּׁים עִיר.
לא וַחֲצִי הַגִּלְעָד הצפוני, כי חצי הגלעד הדרומי היה בנחלת שבט גד.
וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם לא לכל בני מכיר. השאר קיבלו נחלה בעבר הירדן המערבי.
לב אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר ממזרח לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה,
לג וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם, שבט לוי קיבל את בשר הקורבנות וזהו נחלתו. זו חזרה על הנאמר בפסוק יד' כי משה עדיין לא נתן ללויים את 48 ערי הלויים שהיה צריך לתת להם, ורק בסוף חלוקת הארץ, קיבלו הלויים את עריהם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם.
