פרק ח א וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, מלבי"ם: אַל תֵּחָת, שיהושע לא ייפול ממדרגתו.
קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה,
מצודות: ה' ציווה להילחם בדרך הטבע כדי שהעמים יחשבו שהניצחון לא קרה בדרך נס אלא כי היו להם חיילים רבים ולכן יחשבו שאר העמים שיש להם סיכוי לנצח את עם ישראל והם יאחדו כוחות כנגד ב"י, ואלו ישמידו אותם במקום אחת במקום לעבור מעיר לעיר ולנצחם
וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ׃
רלב"ג: הקב"ה אמר ליהושע לתקוף עם כל הצבא ולנצח בדרך הטבע כדי למעט בנס.
ב וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם, בניגוד לכיבוש יריחו, הפעם מותר לקחת את הרכוש והבהמות.
מלבי"ם: בעי מותר לב"י לקחת שלל כי כיבוש העי לא היה בדרך נס. שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מלבי"ם: יהושע הציב את המארב יומיים לפני כיבוש העיר.
מעם לועז: אֹרֵב, העי הייתה חזקה ומבוצרת וה' הטעה את המרגלים שיהושע שלח לרגל אותה. זו הסיבה שהיה צורך במארב בפעם זו – כי העי הייתה באמת עיר חזקה.
ב. יהושע חשש להילחם שוב בעי וה' הבין אותו, ולכן ה' ציווה עליו לכבוש את העי בדרך הטבע. ג. ה' רצה שהאומות יחשבו שה' הסיר את השגחתו מעל ב"י ולכן הם תוקפים עם מארב.
מֵאַחֲרֶיהָ׃ החיילים שיעשו עצמם כבורחים, יכו אותם מחוץ לעיר, ואח"כ החיילים שהיו במארב יכבשו את העי.
מלבי"ם: מארב המתחבא קרוב לשערי העיר, וכשחיילי העיר יוצאים מהעיר – הם נכנסים בהפתעה דרך שער העיר.
יש מארב המוצב על ראש ההר ומונע מהמותקפים לחזור אל העיר.
יש מארב המערב את שני הסוגים הראשונים.
המשותף לשלשת סוגי המארבים שהם מנסים לתפוס את אנשי העיר. אך יהושע הציב מארב קרוב לעיר ומאחורי העיר.
ג וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי, יהושע שם מארב של חיילים מהכיוון הנגדי לכיוון המארב הראשון.
וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה׃ יהושע שלח את שְׁלֹשִׁים אֶלֶף החיילים בלילה.
ד וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים׃
ה וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם׃
כפי שקרה במלחמה הראשונה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם ואנחנו נברח רחוק יותר ממה שברחנו בהתחלה, ונרחיק את חיילי העי למקום רחוק יותר מהעיר.
ו וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר, מצודות: הַתִּיקֵנוּ = נסיר אותם מהעיר. כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם׃
מלבי"ם: הנביא סידר את צלעות הפסוק בצלעות מקבילות:
וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם ומולו הצלע עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר, וכנגד וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ כתובה הצלע כִּי יֹאמְרוּ: נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה.
ז וְאַתֶּם תָּקֻמוּ ממקום המסתור, מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר, תגרשו מהעיר את תושבי העי שעדיין נשארו בה.
רד"ק: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר, ציווי להרוג את אנשי העי שנשארו בעיר. וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹוקֵיכֶם בְּיֶדְכֶם׃ רק תזכרו, שמי שמאפשר לכם לנצח, הוא ה'.
ח וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ מלבי"ם: צו שלא ייקחו משלל העיר לפני שהם שורפים את העיר.
כִּדְבַר ה' תַּעֲשׂוּ תבעירו ותשרפו, את העיר כפי שה' ציווה, וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ.
רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם׃ רד"ק: זריזות בקיום הציווי. ט וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב.
מלבי"ם: יהושע שלח את חיילי המארב יומיים לפני ההתקפה על העי כדי שיוכלו להגיע אל מקום המסתור. וכדי להגיע אליו, היה עליהם לעשות עיקוף גדול מאוד.
וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי, מעם לועז: בני ישראל ישבו בדיוק במקום שבו ישב אברהם אבינו.
בצד הדרומי מערבי, בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי, ולכן אנשי בית אל שנחלצו לעזרת העי לא ראו את אלו שהיו במארב.
וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם׃ מלבי"ם: במלחמה זו היה יהושע בעצמו שר הצבא.
י וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם, יְהוֹשֻׁעַ בדק האם החיילים מוכנים לקרב. וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי, בראש המחנה,
יא וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בֵּינָיו וּבֵין הָעָי׃ העמק הפריד בין חיילי ישראל לבין העי.
יב וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי
מלבי"ם: מארב אחד 30.000 איש התחבא בנקודה דרומית מערבית. יהושע תקף מצפון, ושם מארב נוסף של 5000 אנשים בכיוון צפון מערב.
מִיָּם, ממערב, לָעִיר׃ רוב חיילי ישראל התפרסו ותקפו מצפון והמארב הקטן תקף מצפון לכיוון מערב. כך יצא שהעי הותקפה משני כיוונים.
העי הייתה מוקפת משני צדדים. את המארב של 5000 החיילים גילה יהושע בכוונה למלך העי. והכריח את המלך לתקוף ממזרח, כדי שלא יכנס לתוך שטח השמדה של המארב הקטן, ולכן הוא תקף דרך ערבות יריחו.
המארב עשה את עצמו כאילו הוא בורח צפונה. ואז המארב הגדול תקף מדרום, וכך יצא שהעי הייתה מוקפת מכל הצדדים.
מצפון – יהושע וחיילי ישראל. ממערב – המארב הקטן. מדרום – המארב הגדול וצד מזרח היה נתון כבר לשליטת ישראל לאחר כיבוש יריחו.
מעם לועז: מטרת הצבת המארב הקטן הייתה לסמן למארב השני מתי להיכנס לעיר כי חיילי המארב הגדול היו רחוקים וחיילי המארב הקטן היו קרובים יותר.
תפקיד המארב הגדול היה לשרוף את העיר ותפקיד המארב הקטן היה להרוג את אנשי העי שרדפו אחרי מחנה ישראל.
אם ייוודע לאנשי העי שיהושע הציב מארב, הם יחשבו שהמארב שהציב מונה רק חמשת אלפים חיילים.
יהושע ביקש למעט את מספר התוקפים במחנה ישראל וכך אנשי העי לא יפחדו לצאת ולהילחם נגדם.
במחנה ישראל לא יידעו בדיוק להיכן הלכו כל החיילים.
יג וַיָּשִׂימוּ הָעָם, העם הכין עצמו למלחמה, אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת עֲקֵבוֹ הכין למלחמה את החיילים שהיו במארב הקטן מִיָּם, ממערב, לָעִיר.
רד"ק: העם התקרב יותר לעיר כדי לצאת למלחמה. וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק׃ התקרב אל העיר,
רלב"ג: עֵמֶק, המלחמה הייתה במישור כי זה המקום שבו ניצחו חיילי העי את חיילי ישראל בפעם הראשונה,
וזה המקום שחיילי העי לא יכלו לראות את חיילי ישראל המתחבאים.
רד"ק: יהושע הלך בעמק יחד עם אנשים נוספים כדי לבדוק אם השומרים אינם נרדמים בשמירה, מחשש שמא חיילי העי יתקיפו את מחנה ישראל.
רלב"ג: חיילי ישראל פחדו לאחר המפלה במלחמה נגד העי, ולכן יהושע בחר לרדת למקום מסוכן כדי לשמש דוגמא אישית למי שמפחד.
מלבי"ם :יהושע ירד בכוונה אל העמק כדי שהעי יראו אותו, וייצאו אליו. יד וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל
מלבי"ם: המלך ביקש להכות את יִשְׂרָאֵל במקום שבו הכו אותם קודם, ולא חיכה עד שחיילי יִשְׂרָאֵל יגיעו לשער העיר. לִפְנֵי הָעֲרָבָה.
וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר׃
מעם לועז: מלך העי יצא להילחם נגד יִשְׂרָאֵל בשתי קבוצות: קבוצה אחת של תושבי העי וקבוצה שנייה שהייתה מורכבת מהמלך ומצבאו.
לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד שמלך העי וחייליו קבעו להתקפה, תושבי העי יצאו מהעיר להילחם נגד בני ישראל והמלך ועוד חיילים נשארו קרוב לעיר להגן עליה, לַמּוֹעֵד לתקוף בשעה שהכוכבים מראים שהם ינצחו.
לַמּוֹעֵד, מצודות: זמן ההתקפה היה באותו זמן כמו ביום שבו הייתה המלחמה הראשונה.
רש"י: לַמּוֹעֵד קביעת זמן ההתקפה הייתה על ידי שהיו מנחשים ומעוננים.
מלבי"ם :מדובר על המּוֹעֵד שקבע יהושע עם חיילי המארב הגדול.
יהושע קבע איתם ש 3 ימים לאחר שיצאו ממחנה ישראל, ויתחבאו, תתחיל ההתקפה על העי.
טו וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, עשו עצמם כאלו הם נסוגים מפני מחנה העי, וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃
רד"ק: מסתבר שחלק מחיילי ישראל מתו בדרך.
טז וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר. הרודפים יצאו מהעיר כדי לרדוף והתנתקו מהעיר.
יז וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל׃
כל הגברים יצאו לרדוף אחרי ב"י והשאירו את העיר פתוחה וללא שמירה.
רד"ק: חיילי העי רדפו אחרי חיילי ישראל, וגם תושבי הערים הסמוכות נאספו על מנת לעזור לבני העי במלחמתם נגד ב"י.
יח וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה, ה' ימסור לב"י את העי, כדי שלא יחשבו: כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה.
וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר׃ מעם לועז: הנפת הכִּידוֹן, היא הסימן לחיילי המארב שהגיעה השעה שייצאו ממחבואם.
יט וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ חיילי המארב רצו לכיוון העי, נכנסו לעיר של העי כבשו ושרפו אותה.
וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ׃ מלבי"ם: יהושע חיכה עד שהיה בטוח שחיילי המארב יכולים להתפנות משריפת העיר כדי להילחם נגד חייליי העי, ואז פקד על חייליו שעד עתה "ברחו" מהעי, להסתובב ולהילחם נגד החיילים.
כ וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה, רש"י :לחיילי העי לא היה כוח לברוח.
חיילי העי שראו את העשן העולה מעירם לא ידעו לאן לברוח כי הם היו מוקפים על ידי חיילי ישראל מכל הכיוונים.
וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף׃ כא וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי׃
לאחר שתושבי העי הבינו שהפסידו במלחמה, חיילי ישראל שעשו את עצמם קודם כבורחים התחילו לרדוף אחרי תושבי העי.
כב וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה
חיילי המארב התנפלו על תושבי העי שיצאו מהעיר, ואלה מצאו את עצמם, בין חיילי המארב ובין יהושע וחייליו שעשו עצמם קודם בורחים.
וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט׃ לא נשאר אחד בחיים מכל תושבי העי.
מה ההבדל בין מלחמת העי הראשונה והשנייה?
1. במלחמה השנייה, יהושע יצא בראש המחנה וניהל את הקרב.
2. למלחמה השנייה הוציא יהושע את כל הצבא ולא רק 3000 חיילים.
3. במלחמה השנייה, יהושע השתמש בתחבולה, שהביאה לניצחון ישראל.
כג וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ׃ מעם לועז: תפיסת מלך העי כשהוא חי הייתה בגדר נס, משום שהוא היה גיבור גדול, (ואולי גם כי יש שמירה מאד מוגברת על המלך).
כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם, כשהסתיים המרדף אחרי תושבי העי, וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב׃
כה וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי׃
כו וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי׃ יהושע הניף את הכידון ולא הוריד את ידו, עד שב"י סיימו להרוג את כל תושבי העי. גם בכך מזכיר יהושע את משה, שבמשך כל הקרב לא הוריד את ידיו.
האם ה' הסגיר את העי לב"י, כי החזירו את החרם שלקח עכן או שהטכסיס של יהושע הביא את הניצחון? למה עכן לקח מהחרם?
כי הוא האמין שמגיע לו לקחת מהחרם, בשל השתתפותו במלחמה.
למה המרגלים שרגלו בהעי, שגו בהערכתם? בשל אותה סיבה, כי הם האמינו שב"י נצחו ביריחו, וגיבורים כאלו ינצחו בקלות את העי הקטנה.
בשני המקרים השחצנות לא התירה להם לקבל, שהם ניצחו בשל עזרת ה'. כשהבינו שהם אינם כ"כ גיבורים, וכי הם זקוקים לברכת ה', אז הם התייחסו ברצינות למלחמה, יצאו בסדר כוחות אחר, נעזרו בתחבולה וניצחו.
כז רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ׃ ב"י לקחו שלל רק את הבהמות וּשְׁלַל הָעִיר כפי שציווה ה' את יהושע.
מעם לועז: ב"י לקחו את השלל כדי להחרים את הממון ולהביאו לה', ולא משום שחמדו את השלל.
כח וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה יהושע הפך את העיר שהייתה שייכת לעי לגל חורבות, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ עד היום שבו נכתב ספר יהושע, שנים רבות לאחר מלחמה זו.
מעם לועז: יהושע לא קילל את מי שיבנה את העי כמו שקילל את מי שיבנה את יריחו כי העי הייתה ממוקמת במקום לא מוצלח, ואף אחד לא היה מעלה בדעתו לבנות שם שוב את העיר, לעומת זה יריחו הייתה ממוקמת במקום נחשק לבנייה מחדש.
כט וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ, את גופת מלך העי, אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר.
רד"ק: הציווי של "לא תלין נבלתו" מופיע בתחילת פרשת כי תצא, וחל גם על גויים שנתלים בארץ.
רלב"ג: הציווי חל רק על הרוגי בית דין, וסיבת הציווי על קבורת הרוגי בית דין לאחר תלייתם, שלא לעפש את האוויר, חל גם במקרה זה.
וַיָּקִימוּ עָלָיו, מעל מקום קבורתו של מלך העי, גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל, כדי ששאר עמי הארץ יראו את גל האבנים ויפחדו להילחם בישראל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ עד זמן כתיבת ספר יהושע, שנים רבות לאחר כיבוש הארץ.
מצודות: מטרת בניית התל הייתה כדי שהתל יתקיים לעולם.
ל אָז, ביום שבני ישראל עברו את הירדן, יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל׃
מעם לועז: רק עכשיו כתוב מה שקרה בהר עיבל למרות שהאירוע עצמו התרחש לפני המלחמה.
ב. הכתוב רצה להדגיש שבני ישראל לא פחדו מתושבי יריחו והעי כשהלכו להר עיבל ביום כניסתם לארץ, ואכן אנשי יריחו והעי לא יצאו להילחם נגדם.
רד"ק: בשל בניית המזבח, הותרו הקמת במות לאורך כל זמן שהמשכן היה בגלגל.
לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, מה ציווה משה? מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, בנוי מאבנים שלמות, אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, שלא השתמשו בברזל כדי לחתוך אותן.
מלבי"ם: אבנים שלא חתכו אותם על ידי ברזל.
וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים׃ כהודאה לה' על שזכו להיכנס לא"י.
לב וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים, שהוציא מהירדן. מאבנים אלו בנו את המזבח בהר עיבל. ב"י הגיעו להר זה באותו היום שבו חצו את הירדן, אח"כ בני ישראל פירקו את המזבח והביאו את האבנים לגלגל.
מלבי"ם: את האבנים שבגלגל, סיידו.
רד"ק: יש מחלוקת בחז"ל האם סיוד האבנים היה לפני כתיבת המצוות עליהם או לאחריהם. ב. כתבו על האבנים בשבעים לשון.
אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, את המצוות, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
רש"י: מה כתבו על האבנים? על כך רבו הדעות. להלן חלק מדעות אלו:
מצודות: ספר דברים הנקרא משנה תורה ויש בספר חזרה על 4 החומשים שלפניה.
רמב"ן: כל התורה כולה.
רס"ג: מניין המצוות (מעין ספר מצוות קצר).
רד"ק: יהושע קרא לפני ישראל את כל מצוות העשה והלא תעשה.
רלב"ג: הברכות והקללות שבהם הוא בירך וקילל את ישראל בהר עיבל.
לג וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים שהיו מוציאים לפועל את צו השופטים, וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח.
חֶצְיוֹ 6 שבטים: שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין, אֶל מוּל הַר גְּרִזִים על השיפוע של הר גרזים וְהַחֶצְיוֹ 6 שבטים: ראובן, זבולון, דן, נפתלי, גד ואשר, אֶל מוּל הַר עֵיבָל יעמדו על השיפוע של הר עיבל.
רד"ק: וְהַחֶצְיוֹ לומר שהעומדים על הר עיבל היו מועטים יותר מבחינה מספרית מהעומדים על הר גריזים, וזאת למרות שלא כל שבט לוי היה על ההר, אלא היה בחלקו בבקעה.
מלבי"ם: אלה שעמדו על הר עיבל נקראו הַחֶצְיוֹ משום שהם היו החצי שהיו מיועדים לכך.
שני ההרים הַר גְּרִזִים, והַר עֵיבָל , היו הרים סמוכים זה לזה, וביניהם בקעה, בה עמדו הכוהנים, חלק מהלויים והארון. מה אמרו? א. הם פנו להר גריזים וברכו: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל" והעם כולו ענה "אמן".
אח"כ פנו לכיוון הר עיבל ואמרו "ארור האיש אשר יעשה פסל" והעם כולו ענה אמן, עד שעשו כך לכל אחד מ 11הארורים המוזכרים בדברים כז'.
אבן עזרא: ב. 6 השבטים שעמדו על הר גריזים אמרו רק את הברכות ו 6 השבטים שעמדו על הר עיבל אמרו רק את הקללות והלויים שעמדו בבקעה אמרו רק את אחד עשר הארורים המופיעים שם.
מלבי"ם: ג. יהושע קרא בעצמו את פרשת "והיה אם שמוע" וכו'.
מעם לועז: ד. רק הארורים נכתבו בתורה, אע"פ שהלויים גם ברכו את מי שיקיים את התורה כי ב"י קיבלו על עצמם את הארורים בלשון חרם ושבועה וזה היה עיקר עניין המעמד, והברכות נאמרו רק בגלל חיבתם של ישראל.
ב. אם היה כתוב בלשון ברוך, אדם היה יכול לטעות ולחשוב שהוא יזכה בברכה גם אם יקיים רק מצווה אחת מהמצוות שנאמרו.
כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה'
מלבי"ם: מדוע כתוב כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', כיספר דברים, הספר בו מופיע הציווי על הקמת האבנים, יוחס למשה רבינו ולכן הציווי מוזכר על שמו.
לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה׃ מלבי"ם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה׃ העומדים על הר גריזים התחילו בברכות, ופתחו את המעמד.
לד וְאַחֲרֵי כֵן יהושע קרא מתוך ספר התורה את הפסוקים שבהם כתובים הברכות למי שישמע בקול ה' ואת העונשים למי שלא ישמע בקול ה'.
קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה׃
לה לֹא הָיָה דָבָר, ברכה או קללה מכל הברכות והקללות, מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, בתורה, אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר, היו אנשים שהתגיירו אחרי ששמעו על הניסים שאירעו לעם, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.
פרק ט א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מה שמעו המלכים? 1. שב"י כבשו את יריחו ואת העי.
מהר"י קרא: 2. שיהושע משמיד ושורף את כל הערים שהוא כובש.
מלבי"ם: 3. שבמלחמה נגד יריחו והעי, יהושע לא פתחו בשלום (והוא לא פתח בשלום כי כבר פתח בשלום כששלח את האגרות לפני מעבר הירדן).
4. שבמלחמה נגד העי השתמשו בני ישראל בתכסיסי מלחמה רגילים ולכן מלכים אלה חשבו שהמלחמה של בני ישראל היא מלחמה רגילה וטבעית.
על אילו אזורים הם מלכו? 1 בָּהָר, שטחים הרריים 2 וּבַשְּׁפֵלָה על העמקים 3 וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן על שפת הים מול לבנון.
דעת מקרא:מדובר על שטח שתופס את רובו של ארץ ישראל.
על אלה עמים מלכו אותם מלכים? הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי
ב וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִילָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד בעצה אחת,
מעם לועז: פֶּה אֶחָד שכל עם יילחם לבדו נגד עם ישראל, ולא כולם יחד.
ג וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי בניגוד למלכי האזור, הגבעונים הגיעו למסקנה שלא ניתן לנצח את בני ישראל, והסיכוי היחיד שלהם להינצל: לרמות את בני ישראל.
המלבי"ם: המלכים בפסוק א', חשבו להינצל על ידי מלחמה, ולעומתם, הגבעונים רימו את בנ"י כדי להינצל מהם.
ד וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה כמו שב"י השתמשו בערמה כדי לכבוש את העי.
רש"י: גַם, כמו שעשו שמעון ולוי לתושבי שכם, שהיו כמו הגבעונים, חיווים.
גַם, בנוסף לבני יעקב שעשו גם הם בערמה לחיווי יושבי הארץ, והגבעונים שהיו מצאצאי החיוי החזירו לבני ישראל מעשה שהם עשו בערמה.
רד"ק: גַם, השוואה ליריחו ולעי שבחרו בדרך המלחמה כדי להינצל מעם ישראל, ולעומתם הגבעונים בחרו דרך אחרת – לרמות את בני ישראל.
ב. גַם הגבעונים חשבו שעם ישראל רימה את יושבי יריחו והעי בכך שקודם הציע להם שלום, ואח"כ נלחם בם, ולכן בחרו הגבעונים בדרך הרמאות.
מהר"י קרא: גַם, בנוסף לעמים אחרים שבאו בימי משה ומשה נתנם לחוטבי עצים ושואבי מים.
וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ עשו את עצמם כאלו הם שליחים שמגיעים מרחוק.
מצודות: וַיִּצְטַיָּרוּ מלשון ציר ושליח.
מהר"י קרא: וַיִּצְטַיָּרוּ אין הכוונה שעשו עצמם שלוחים, אלא הם באמת היו שלוחים לגבעונים שנותרו בעירם ולא יצאו אל בני ישראל.
ב. יש גרסה : הגבעונים "הצטיידו", מלשון צידה ודעתו נוטה לגרסה זו.
מלבי"ם: ההבדל בין ציר לשליח הוא שציר אמור להחזיר תשובה לשולחיו, לעומתו שליח יכול לסיים את שליחותו לאחר מעשה.
וַיִּקְחוּ מה לקחו? 1 שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם, 2וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים בלויים וסדוקים וּמְצֹרָרִים קשורים במקום הסדק.
מצודות: וּמְצֹרָרִים כדי למנוע נזילת היין.
מהר"י קרא: ריבוי הקשרים נועד להראות שהנודות היו ישנים.
ה 3 וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם נעליים בלויות, דהויות. 4 וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם 5 וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים נקודות של עובש.
ו וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל שם הוקם מחנה ישראל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
רלב"ג: הגבעונים לא רצו תחילה להשלים עם בני ישראל. אולם, לאחר שראו את ניצחונות ב"י, החליטו להשלים אתם.
לב"י היה אסור להשלים איתם לאחר מעבר הירדן ומכאן הצורך של הגבעונים בהערמה.
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ איננו תושבי הארץ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.
מלבי"ם: יש שלש סוגים של בְרִית ולכל סוג אופן שונה של כריתתו.
הראשון הוא שעמים שכנים יכרתו ברית שלא יזיקו זה לזה. הברית נכרת בין העמים ולא על ידי המלכים.
השני הוא ששני עמים רחוקים זה מזה יכרתו ברית ביניהם שיעזרו זה לזה אם מישהו אחר יתקוף אותם או הסכם מסחרי. ברית כזו יכולה להתקיים בין עמים רחוקים אך לא רחוקים מדי.
כורתי הברית הם המלכים כמו הברית בין שלמה לחירם.
השלישי כריתת ברית בין שני עמים שתהיה להם דת משותפת.
באופן זה הברית יכול להיכרת בין שני עמים שיושבים רחוק מאוד זה מזה והוא גם נכרת בין תושבי המדינה ולא רק בין המלכים.
בני ישראל חשדו בגבעונים כי הגבעונים פנו אל העם ולכן חשבו שייתכן שהגבעונים קרובים אליהם. זו הסיבה שהגבעונים פנו אח"כ אל יהושע לבדו, כדי לכרות ברית בין המלכים.
לאחר שנכשלו הגבעונים בכריתת ברית ב 2 האופנים הראשונים, עברו לאופן השלישי, ואמרו לב"י שבאו מארץ רחוקה כי שמעו את גודלו של ה'.
מעם לועז: הגבעונים היו חכמים והסתפקו בדברים קצרים ואמרו שבאו מארץ רחוקה, כי אם הם היו מאריכים, היה חשש שלא ישמו לב לדברי השקר שהם אומרים ובני ישראל ילמדו מתוך דבריהם כי הם משקרים.
ז וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל ב"י מאד התלהבו מהרעיון, שלא יצטרכו להילחם, ויזכו בקלות בהסכם שלום.
מעם לועז: יהושע לא נענה לדברי הגבעונים מיד, ובינתיים מפקדי הצבא שפקפקו בגבעונים, תכננו לתקוף את גבעון לאחר הניצחון על העי, שאלו את הגבעונים שמא הם מהחיווי. כל גדולי ישראל הסכימו לדברי מפקדי הצבא ולכן נאמר וַיֹּאמֶר בלשון יחיד – כדי לומר שכולם הסכימו לכך.
אֶל הַחִוִּי הגבעונים היו מהעם החיוי,
רד"ק: יושבי גבעון החיוויים עשו מעשה נחש בכך שרימו את בני ישראל.
אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית אסור לי לכרות ברית ליושבי הארץח וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ שאל 1 מִי אַתֶּם 2 וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ ט יהושע לא התלהב כמו העם, ובשיקול דעת שאל והתעניין. הוא הבין שהם משקרים, ולכן שאל אותם לפרטים מדויקים: מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ.
מעם לועז: יהושע לא רצה להראות לגבעונים שהוא חושד בהם, ולכן הוא שאל אותם שתי שאלות קצרות כדי לגלות את השקר שלהם.
יהושע שאל את הגבעונים לשם ארצם כי לא ייתכן שעם המבקש לכרות ברית, נמצא רחוק כל כך.
הם פנו אל יהושע, כי ראו שיהושע שותק וחשבו שהוא עומד לצידם, ולכן הגבעונים עשו עצמם כאילו שאינם שומעים את דברי ראשי הצבא.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹוקֶיךָ התפרסם שם ה' אלוקיך כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם.
הגבעונים הרבו במילים, רק על שאלה אחת לא ענו כלל: מֵאַיִן תָּבֹאוּ.
מהר"י קרא: הגבעונים אמרו שבאו לעם ישראל לא כי פחדו מהם, והרי היה מותר לב"י להשלים איתם ולא היה להם חשש שב"י יתקיפו אותם.
הסיבה שבאו הייתה כי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, התרשמו מגבורת ה'.
י וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
מעם לועז: הגבעונים בכוונה הזכירו את 2 המלחמות, נגד סִיחוֹן ונגד עוֹג, למרות שמהמלחמות התרחשו בזמנים שונים. הם בכוונה לא דייקו בפרטים.
אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת הגבעונים הזכירו בכוונה אירועים שאירעו מזמן ולא אירועים חדשים כדי לחזק את טענתם שבאו מארץ רחוקה והם לא הספיקו לשמוע את הניסים שקרו לא מזמן.
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ מעם לועז: כתוב זְקֵנֵנוּ ללא י' כי הנביא דיבר בגנות הזקנים שלא היו הוגנים.
וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ.
מעם לועז: הגבעונים טענו שהם טעו בכך שהם לא הציעו מיד להיות עבדי ב"י, ועכשיו הם מבקשים לכרות ברית. הם הסבירו שהם לא ענו בחיוב לאגרות ששלח יהושע כי הם לא האמינו שב"י באמת יכבשו את הארץ.
מצודות: מלכתחילה הייתה כוונת הגבעונים להיות עבדי בני ישראל, אך כוונתם לא הייתה להיות עבדים ממש אלא רק להעלות מיסים.
מהר"י קרא: הגבעונים אמרו שהם מאותם עמים שכתוב עליהם בתורה שאם הם נכנעים לפני בני ישראל, מקבלים אותם לעבדים ואין הורגים בהם.
וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית,
מצודות: הגבעונים חפשו מי מוכן לכרות אתם ברית, תחילה פנו ליהושע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כשראו שהוא מסתייג, הם פנו לב"י: כִּרְתוּ בלשון רבים.
מעם לועז: הגבעונים אמרו וְעַתָּה כי רצו שב"י ימהרו ויחתמו איתם על הברית לפני שיספיקו להבין שהגבעונים הם בעצם מיושבי הארץ.
יב זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים.
יג וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד.
רד"ק: הדין הוא שבשבעת העמים – אם הם משלימים עם ישראל, מותר להשאירם בחיים.
יש הבדל בין שאר האומות לשבעת העמים: אם שאר האומות לא השלימו עם ישראל, הורגים רק את הזכרים ולא את הנקבות והילדים הקטנים.
בשבע האומות צריך להרוג את כולם. אך יש חובה לפתוח בשלום בכל העמים.
הגבעונים חשבו שיריחו והעי השלימו עם בני ישראל ושבני ישראל לא עמדו בהבטחתם להשאיר בחיים את מי שמשלים איתם, ולכן באו ברמייה.
הגבעונים היו חייבי מיתה לולי השבועה שבני ישראל נשבעו להם. הם הטעו את בני ישראל ולולי חילול ה' בדבר, היו בני ישראל הורגים אותם.
ב"י לא היו חייבים לקיים את השבועה, כי הם הוטעו, אלא שהם קיימו את השבועה כי היה בכך משום קידוש ה'.
יד וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם, ב"י שהתלהבו קודם מרעיון הברית, התיישבו ליד הגבעונים, כאילו שהם כבר חברים ותיקים, אכלו חלק מהאוכל של הגבעונים ונתנו להם מהאוכל שלהם, כדרכם של מי שכורתים ברית.
מצודות: מִצֵּידָם מהצידה שהייתה להם, מהלחם היבש שהיה לגבעונים, הבינו בני ישראל שהם צודקים.
מעם לועז: מִצֵּידָם, בני ישראל אכלו את הלחם של הגבעונים כדי לראות אם הוא באמת יבש כפי שהם אומרים.
4 טעמים לזה שיהושע כרת ברית עם הגבעונים אף שחשד בהם שהם מרמים: א. ראה שראשי הצבא נתנו אמון בדבריהם. ב. שמע שדברי הגבעונים נאמרו מתוך הכנעה. ג. היה סבור שהגבעונים יהיו גרים גמורים. ד. יהיה בכך קידוש ה' שהגבעונים באו והכניעו את עצמם לפני בני ישראל.
וְאֶת פִּי ה' לֹא שָׁאָלוּ, רלב"ג: יהושע היה יכול לשאול על ידי נבואה.
טו וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם יהושע היה זהיר והתחייב רק להשאיר את הגבעונים בחיים.מלבי"ם :יהושע הבטיח רק לא להרוג את הגבעונים ולא שום דבר אחר.
מלבי"ם :לו יהושע היה יודע שהגבעונים אינם יושבי הארץ מה היה עושה?
א. היה משעבד אותם לעבדים וגובה מהם מיסים. ב. היה משמיד אותם.
מעם לועז: יהושע התחייב רק שלא יהרוג אותם, אך לא פירט את ההסכם כי חשד בהם. הגבעונים רצו שיהושע יישבע, אך הוא לא הסכים לכך, ולכן הם הלכו אל הזקנים (הנשיאים או אנשים חשובים) והראו להם את הברית שיהושע חתם עליו והזקנים נשבעו (בשם ה') לגבעונים בלי לשאול את יהושע.
וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה נשיאי העדה, בלי לשאול את יהושע, נשבעו להם בשם ה'.
טז וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית,
מעם לועז: ערי הגבעונים היו במרחק 3 ימים מהעי, וכאשר ב"י הגיעו לשם הם הבינו שהגבעונים הערימו עליהם.
וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים.
דעת מקרא: הגבעונים היו מאד קרובים אל ב"י, במרחק של יום הליכה אחד. ב"י הגיעו לערי הגבעונים וגילו שמקום מושבם האמיתי קרוב אליהם.
מלבי"ם: ב"י הגיעו אל ערי הגבעונים כדי להרוג אותם, כי א. שבועת הנשיאים לא חייבה את העם כולו. ב. שבועת הנשיאים הייתה נגד התורה.
אך ב"י לא הרגו את הגבעונים כי היה בכך חילול ה', למרות שהיה מותר להם להורגם.
רלב"ג: הגבעונים רצו להתחמק מלעבוד את עם ישראל ולהעלות להם מיסים. לו היו הגבעונים משלימים עם בני ישראל לאחר האגרות ששלח יהושע, היה עליהם להיות עבדים של עם ישראל, ומכך רצו להימנע.
הגבעונים חיו בא"י, ולכן היה אסור לכרות איתם ברית. ע"פ חז"ל יהושע שלח איגרות ליושבי הארץ, לפני הכניסה לארץ, והציע להם להשלים עם בני ישראל, אם יכריתו את העבודה הזרה ויקיימו תנאים נוספים.
אף עם לא קיבל את הצעת יהושע לכרות ברית שלום, ולכן יהושע היה מחויב להשמיד את כל העמים שישבו בארץ. לאחר שב"י נכנסו לארץ והגבעונים ראו שב"י הצליחו לכבוש את יריחו והעי, הם החליטו להשלים עם ישראל, אך מבחינת ב"י היה אסור להם להשלים עם העמים שלא נכנעו בזמן שיהושע שלח את האגרות.
יז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אל ערי הגבעונים וְעָרֵיהֶם 4 ערים היו שייכים לגבעונים: 1 גִּבְעוֹן 2 וְהַכְּפִירָה 3 וּבְאֵרוֹת 4 וְקִרְיַת יְעָרִים, יח וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים, מלבי"ם: ב"י התלוננו על נשיאים וטענו שגם כשמותר לכרות ברית ליושבי הארץ, לא עושים זאת מתוך אהבה.
מעם לועז: מעבר לתלונה שאסור היה לנשיאים לכרות ברית עם יושבי הארץ, ב"י טענו גם שבגלל הברית אינם יכולים לנוח בערי הגבעונים.
יט וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה: אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם
כ זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם לֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף נשאיר את הגבעונים בחיים כפי שנשבענו עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם.
כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים: יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם.
רד"ק: וַיִּהְיוּ בלשון עבר כי הכתוב כתב בקצרה וסיפר באותו פסוק גם את דברי הנשיאים שהגבעונים יהיו חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם, וגם סיפר בקצרה שכך הדברים היו גם בפועל.
מלבי"ם: הדין של הגבעונים מלכתחילה היה שיהיו למס לב"י ויעבדו את ישראל, והנשיאים מצאו פתרון ולא עברו על דברי התורה השאירו אותם בחיים אך שמו אותם לחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם.
מצודות: בני ישראל שמו את הגבעונים לחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם כעונש על שרימו אותם.
מצודות: ובעתיד, כאשר ייבנה המשכן ולאחריו ייבנה בית המקדש, לא תפסיקו להיות עבדים ולשמש כחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לבית המקדש
לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים.
כב וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ? לֵאמֹר : רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, והאמת: וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים.
כג וְעַתָּה, כל עוד לא הוקם המשכן, אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, לא יפסק, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹוקָי.
מלבי"ם: הנשיאים רצו להכליל בעבדות הגבעונים לעם ישראל את חיוב העבדות ואת חיוב המס, אך יהושע הבדיל בין עבדות, וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, ובין עבודת בית המקדש, ולכן המס היה העבודה בבית המקדש.
מעם לועז: הנשיאים רצו להשפיל את הגבעונים ולהופכם לחוטבי עצים ושואבי מים, כך בני ישראל לא ילמדו ממעשיהם הרעים.
יהושע מינה אותם לחוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש כי קיווה שכך ייכנסו הרהור תשובה בליבם.
כד וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ למה רימינו? כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
מלבי"ם: הגבעונים לא התכוונו להיפטר מהמס והעבדות, הם רצו רק להישאר בחיים, ופחדו שאם לא ירמו את ב"י, הם יהרגו אותם.
כה וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה.
מעם לועז: הגבעונים אמרו שהם לא דואגים לגופם, והם יודעים שב"י יקיימו את מצוות ה' ויהרגו אותם, ואכפת להם רק על נפשם.
כו וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מנע מבני ישראל מלהרוג את יושבי גבעון, וְלֹא הֲרָגוּם כז וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם וּלְמִזְבַּח ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.
מהר"י קרא: מידה כנגד מידה. הגבעונים טענו שהם הגיעו לכרות ברית עם בני ישראל, בגלל ששמעו את גודלו של ה'. עתה יהיה עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים לשם ה'.
רלב"ג: הנשיאים רצו שהגבעונים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבני ישראל, אך יהושע הוסיף שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש.
