יהושע פרק ג. א וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר,
מלבי"ם: וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר משלש סיבות:
א. כדי שיספיקו לעבור את הירדן באור ולא יצטרכו ללכת בחושך.
ב. כדי להזדרז בדבר מצווה.
ג. כדי להתפלל מוקדם בבוקר.
וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ׃
מלבי"ם: בני ישראל לנו לפני שעברו את הירדן, כדי שנס בקיעת הירדן יהיה בבוקר, באור יום, וכולם יראו את הנס.
ב וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אחרי שעברו 3 ימי ההכנה, עליהם הכריז קודם יהושע, וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה׃
ג וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹוקֵיכֶם, ארון הבְּרִית שנקרא כך משום שהיו בו לוחות הבְּרִית. לוחות הבְּרִית נקראו כך מכיוון שבאותה שעה שה' נתן אותם לעם ישראל, הוא כרת איתם בְּרִית.
וְהַכֹּוהֲנִים הַלְוִיִּים נֹשְׂאִים אֹתוֹ, וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו׃ רד"ק: יהושע דיבר אל הכוהנים ביום מעבר הירדן.
מלבי"ם: בני ישראל יראו שני שינויים מהאופן שבו היו נוסעים בדרך כלל: 1. הארון נסע לפניהם ולא אחרי שני דגלים,
2. הכוהנים הם אלה שנשאו את ארון הברית ולא הלוויים.
רש"י: ב 48 מקומות נקראו הַכֹּוהֲנִים בשם לְוִיִּים.
רד"ק: בדרך כלל היו הלויים נושאים את הארון, הפעם נשאו הכוהנים את הארון על מנת להקדישו יותר, מפני הנס שייעשה בו (בקיעת הירדן).
יש 3 מקומות שבהם הכוהנים נשאו את הארון:
1. במעבר הירדן, 2. בהקפת יריחו 3. כשהחזירו את הארון למקומו בימי מרד אבשלום. בנביא מסופר על פעם נוספת שהכוהנים נשאו את הארון: בזמן בניין בית המקדש, אז הכוהנים העלו את הארון והכניסו אותו לקדש הקדשים, הנחת הארון הזו הייתה הנחה קבועה, לכן חז"ל לא החשיבו מקרה זה כאחד המקרים שבהם הכוהנים נשאו את הארון.
ד אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו,
רד"ק: וּבֵינָיו, על פי הדרש הכוונה ל 2 ארונות שהיו שם – ארון הברית וארונו של יוסף. מעם לועז: הארון של יוסף הצדיק הלך יחד עם ארון הברית.
כְּאַלְפַּיִם אַמָּה,
המרחק היה דווקא אַלְפַּיִם אַמָּה כדי שיהיה ניתן לבוא לפני הארון ולהתפלל בשעת המצור על יריחו שהיה בשבת, וכך הארון לא היה מחוץ לתחום.
רד"ק: כְּאַלְפַּיִם, כ' האמתות, והכ' באה לדייק ולומר שיהיו דווקא אלפיים אמה. והארון היה מרוחק כְּאַלְפַּיִם אַמָּה כדי שבני ישראל ידעו את הדרך ללכת בה.
רד"ק: כְּאַלְפַּיִם כך דרך הכתוב לומר את שיעוריו.
מצודות: וההכרח לומר שהיו אַלְפַּיִם אַמָּה מצומצמות היא משום שכתוב כְּאַלְפַּיִם.
אברבנאל: כְּאַלְפַּיִם אַמָּה א. כדי שיהיה קל יותר לראות את הארון ולהראות את כיוון ההליכה.
ב. כְּאַלְפַּיִם אַמָּה שבעת כיבוש יריחו לא יתרחקו יותר מאלפיים אמה מהארון. ג. כדי שמהמרחק שבו הארון נמצא, יהיה ניתן לראות את נס בקיעת הים.
רי"ף :המרחק מהארון נועד כדי שינהגו בארון הברית בכבוד.
מעם לועז: יהושע עמד ליד הארון ואם היו ספקות לבני ישראל, הם היו יכולים ללכת אליו ליד הארון ולשאול אותו.
בַּמִּדָּה, כדי לכבד את ארון הברית, עליכם לוודא שיהיה ביניכם ובין הארון מרחק של כאלפיים אמה.
אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ,
רד"ק: לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, זו הסיבה שבני ישראל צריכים לשמור אלפיים אמה של מרחק.
אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, לכו אחרי הארון, כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ, רש"י :מסע זה שונה משאר המסעות, שכל זמן שמשה רבינו היה קיים, היה עמוד הענן נוסע תחילה ומראה לבני ישראל את הדרך והארון היה נוסע אחרי שני דגלים.
מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃ בעבר לא עברתם בדרך שבה אתם הולכים עכשיו ואינכם מכירים אותה.
ה וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת׃ ב-ז' ניסן, שלושה ימים לפני שהכוהנים ציוו את בני ישראל את אופן מעבר הירדן.
ו וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, יהושע אמר לכוהנים: טלו את ארון הברית ותישאו אותו במקום הלויים שנשאו אותו עד עכשיו (בשעת מעבר הירדן, הכוהנים הם שנשאו את ארון הברית, בגלל שבשעת בקיעת הירדן התרחש נס גדול ולצורך כך נשיאת הארון נעשתה בקדושה גדולה יותר.
וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם׃ מצודות: משמע שיהיו טהורים מטומאה.
מלבי"ם: הקב"ה ציווה שהכוהנים יישאו את הארון, ומכך ידע יהושע שעתידים להתקיים ניסים גדולים, כמו בהקפת העיר יריחו, ובהכנסת הארון לבית המקדש לאחר בנייתו בימי שלמה.
אברבנאל: יהושע אמר לעם להתכונן לניסים גדולים שיקרו, אך הוא לא ידע מה עתיד לקרות כי הקב"ה עוד לא התגלה אליו ועוד לא אמר לו שהירדן ייבקע.
מעם לועז: כבר בפרק א' יהושע אמר לבני ישראל שיתכוננו לעבור את הירדן. עכשיו חזר והזהיר אותם משום שיש לזרז את האדם בשעת מעשה.
הפעם יהושע עצמו זרז את בני ישראל ובפרק א' היו אלה השוטרים.
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ,
אברבנאל: אָחֵל גַּדֶּלְךָ מדברי ה', הבין יהושע שכוונת ה' לבקוע את הירדן.
הַיּוֹם הַזֶּה
רש"י: יום אחרי יום השלושים למות משה, ביום הראשון לשלשת הימים שהשוטרים עברו בקרב מחנה ישראל.
רד"ק: מדובר בי' ניסן, יום הכניסה לארץ.
אָחֵל גַּדֶּלְךָ ה' אמר לו שיגדל אותו לעיני כל ישראל, ואם עוברים את הירדן ללא שהוא נבקע – איזה גידול יש בדבר?
אָחֵל גַּדֶּלְךָ כפי שגידלתי את משה. כשם שבני ישראל האמינו בגדולת משה לאחר קריעת ים סוף, כך גם גידולך יהיה על ידי קריעת הירדן.
אם הירדן לא נבקע, אין שום סיבה לצו שהכוהנים יעמדו עד שכל בני ישראל יעברו. הסיבה לצו זה בגלל שכל עוד הארון היה בתוך הירדן, המים נשארו חצויים.
בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ׃
רי"ף: הניסים שיקרו יהיו רק התחלת כיבוד יהושע ע"י בני ישראל.
ח וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית,
מעם לועז: יהושע היה צריך לצוות את הכוהנים שנית כי לא נאמר להם מתי לקחת את האבנים. וגם כאשר ממנים אדם לתפקיד נכבד, אין זה דרך ארץ לקחת את התפקיד לפני שאומרים לו לעשות כן.
לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ׃
רש"י: הציווי, שהכוהנים יעמדו מיד כאשר ייכנסו לירדן, ויעמדו בצד המזרחי.
רד"ק: בקיעת הירדן, נועדה לעשות נס דומה ליהושע, כבקיעת ים סוף שנעשתה למשה.
ט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹוקֵיכֶם׃
רש"י: זהו אחד המקומות שבהם מועט מחזיק את המרובה, ובשטח כל כך קטן הצטמצם העם כולו.
י וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי׃
י הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן׃
אברבנאל: יהושע ספר על הניסים שיעשה ה' לישראל. אך ברוב ענוותנותו אמר שהסיבה שה' יעשה את הניסים לא כדי לגדל אותו מול העם, אלא בגלל אמונתם של בני ישראל.
האמירה הראשונה הייתה בשמו של ה'.
האמירה השנייה היו דברי יהושע עצמו.
יב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט׃
מלבי"ם: כל אחד מ 12 האנשים יהיה תחת כל השבט, כי האנשים יהיו מנשיאי השבט.
מצודות: תפקיד שְׁנֵי עָשָׂר האנשים היה לעמוד ליד מקום הארון וכך יוכלו לראות את בקיעת הירדן.
מלבי"ם: תפקיד האנשים האלו להיות עדים לנס בקיעת הירדן.
אברבנאל: תפקיד 12 האנשים היה לחפש מקום שבו שבטם יוכל לנוח.
12 המרגלים ששלח משה הלכו לפני הארון והייתה על ידם תקלה.
12 האנשים שילכו עכשיו לאחר הארון, יוכלו לתור מקום לשבטם ללא שהדבר יגרום לתקלות.
יג וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, כאשר כפות רגלי הכוהנים ידרכו במי הירדן, המים ייחלקו לשני חלקים באופן שבין שני החלקים תיווצר יבשה.
הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד, המים שזורמים לכיוון מטה מהצפון, ויגיעו עד למקום בו נבקע הירדן, יעמדו במקומם, יעמדו נֵד אֶחָד, בערמה אחת, ולא ימשיכו לזרום לכיוון מטה.
יד וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית,
מלבי"ם: לעיתים נקרא הארון אָרוֹן הַבְּרִית על שם הלוחות הטמונות בו שעליהם נכרתה הברית בין ה' ובין ישראל ולפעמים נקרא הארון "האָרוֹן הַבְּרִית" על שם שהארון עצמו משמש לברית שבין ה' לישראל.
לִפְנֵי הָעָם׃
רש"י: נס שבו יהושע
מלבי"ם: בני ישראל יראו שאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עובר לפניהם: א. ארון הברית עבר לפניהם, כמלך ההולך לפני עמו לכבוש את הארץ.
ב. הארון עבר לפניהם בירדן, זהו סימן שה' פתח בפניהם את שערי הארץ. צמצום בני ישראל בין שני הבדים כי כך אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ הקיף את עם ישראל כולו, וזוהי אחת הדרכים להופעת השכינה בישראל.
רד"ק: הארון הוא של ה', וצריך לקרוא את הפסוק כך: הנה ארון הברית שהוא הארון של ה'. ב. חסרה המילה "ברית", וצריך לקרוא את הפסוק כך: הנה ארון הברית שהוא ברית של ה'.
יש מפרשים שהארון עצמו הוא אדון כל הארץ, שכן הקב"ה השרה את שכינתו על הארון, ועל ידי הארון הוכח לכולם שהקב"ה שולט על העולם והפך את טבע המים, ובמקום לזרום הם נעמדו במקום אחד.
מעם לועז: ארון הברית נקרא כאן אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ משום שעל ידו בני ישראל ינחלו את הארץ וכך כולם יראו שה' הוא אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.
ולא רק ארון הברית יעבור את הירדן, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו.
עד עכשיו ה' עבר לפני בני ישראל באספקלריא שאינה מאירה, ובשעת קריעת הירדן הוא התגלה באספקלריא מאירה.
טו וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן
מצודות: שנים עשר האנשים יראו שכאשר הכוהנים יניחו את כפות רגליהם בתוך מי הירדן – מי הירדן יכרתו.
וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם,
רלב"ג: לו יהושע היה קובע שמי הירדן ייבקעו לזמן מוגבל, היה ניתן להקטין את הנס ולומר שיהושע ידע זמן שמי הירדן עתידים להיבקע, ועל פי ידיעה זו אמר לבני ישראל שמי הירדן יכרתו.
אולם, יהושע אמר שכל עוד שכפות רגלי הכוהנים יהיו בתוך הירדן, המים לא ימשיכו לזרום, ולפי זה הזמן היה בלתי מוגבל והיה יכול להיעשות רק על ידי נס.
רד"ק: המים זרמו באופן שחלק מהעליונים זרמו עם חלק מהתחתונים.
וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר׃
רד"ק: אלו היו ימי הקציר, והירדן היה מלא על כל גדותיו, בגלל הפשרת השלגים. הנהר היה מלא במים כדרך הטבע.
מלבי"ם: התאריך והמקום מצוינים כדי שלא נחשוב שבקיעת הירדן הייתה על ידי גאות וכו', והראיה לכך היא שבמקום זה לא ייתכן שתהיה גאות וכדו'.
טז וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה
הים ראה וינוס, הירדן ייסוב לאחור: קריאת מי הירדן, מזכירה את קריעת ים סוף, אך קריעת ים סוף, הפסיקה את הרדיפה של המצרים אחרי בנ"י ואילו קריעת מי הירדן, הכניסה את העם לארץ, שמעכשיו יצטרכו להילחם עליה ולכובשה.
לנס הזה היו תפקידים רבים.
1. להרים את קרנו של יהושע, ולשכנע את העם כי הוא ראוי להנהיג אותם במלחמות על כיבוש הארץ.
2. לשכנע את העם כי ה' איתם והם מסוגלים לנצח את 31 המלכים ששלטו אז בכנען.
3. להפחיד את עמי כנען ולהוכיח לו כי העם שמתקרב אליו, הוא עם בעל עוצמה, שאלוקיו עמו, עוזר לו, והוא עומד לנצח אותם.
קָמוּ נֵד אֶחָד,
מלבי"ם: הכוונה היא שהמים שיורדים לכיוונם מצפון יעלו חזרה למעלה בניגוד לטבע, ואילו המים היורדים אחריהם, ימשיכו לרדת, וכך תיווצר היבשה. זאת בניגוד לקריעת ים סוף שם ניצבו המים כשתי חומות.
רד"ק: לו לא היו המים נעמדים נֵד אֶחָד, היו המים שוטפים את העיר אדם למרות שהיו רחוקים מהעיר, כי המים היו רבים כל כך.
הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן,
מעם לועז: לא מצאנו עיר שנקראת אָדָם, אלא שבקיעת הירדן הייתה בזכות אברהם אבינו שנקרא האָדָם הגדול.
וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ, המים שהספיקו להגיע המשיכו לזרום לים המלח, והמקום נשאר יבש: המים לא המשיכו לזרום למקום הבקיעה ונעצרו במקום מרוחק מהעיר אדם. וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ׃
יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן
מלבי"ם: למרות שבדרך כלל כשמים מתייבשים על אדמה, האדמה נהית רטובה ולא ניתן לעומד עליה, כאן היה נס והכוהנים יכלו לעמוד על האדמה שהמים שעליה התייבשו.
רלב"ג: אומר שה' לא יחדש דבר במציאות (כמו שלא יעשה משולש מרובע) ונס בקיעת הירדן כאן היה על ידי הרוח שזהו דבר שקורה גם במקרים אחרים.
מלבי"ם: קריעת הירדן לא נעשתה על ידי הרוח, כי אם הדבר היה נעשה ע"י הרוח היו המים מתפזרים גם לכיוון העיר אדם, אבל המים נבקעו מפני רצון ה'.
וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה,
רד"ק: נעמדו במקום שהיו מתוקנים לעמוד בו,
עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן,
מצודות: מזומנים להישאר שם עד שכולם יעברו את הירדן, רק לאחר שהעם כולו עבר את הירדן, גם הכוהנים עלו ליבשה.
למה היה יהושע צריך לשלוח את המרגלים לפני שבני ישראל עברו את הירדן? כי עבר עם רב, שהיו בו נשים וילדים רבים, הם חנו בבקעת הירדן, ושם יהושע עשה אח"כ ברית מילה לכל הגברים.
כשיהושע שמע שעמי כנען פוחדים מהם, הוא יכל להעביר את העם בשמירה רגילה ולעשות ברית לכל הגברים ולהשבית אותם לגמרי לכמה ימים.
פרק ד א . וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוי לַעֲבור אֶת הַיַּרְדֵּן,
וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ לֵאמור: ב. קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים.
תיקחו את אותם שנים עשר האנשים שמיניתם בשעה שעברתם את הירדן, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט.
ג. וְצַוּוּ אותָם לֵאמר: מצודות: ציווי ראשון לראות את הנס בבקיעת הירדן.
ציווי שני להוצאת אבנים מהירדן.
המינוי הראשון היה על ראיית בקיעת הירדן ועתה מונו האנשים להוציא אבנים מהירדן.
רד"ק: הציווי לקחת 12 אנשים להוצאת האבנים מהירדן נאמר כבר לפני כן, כשיהושע ציווה את לעם לקחת 12 אנשים.
אברבנאל: ציווי זה היה לאחר מעבר הירדן, וזאת משום שהוא מפרש שהציווי הראשון על 12 האנשים היה למטרה של חיפוש מקום לשבטים לנוח.
שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוךְ הַיַּרְדֵּן, מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכּהֲנִים, מאותו המקום בו מוצבים רגלי הכוהנים העומדים בתוך הנהר, הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים. מתוך אמצע נהר הירדן,
מלבי"ם: יהושע אמר לנושאי האבנים שכל אחד ירים את האבן לבד משום שכל שבט עומד בפני עצמו.
מצודות: האבנים ישמשו ראיה לבקיעת הירדן לדורות הבאים.
מלבי"ם: 1. האבנים יהיו "אות" לדור הנוכחי שעבר את הירדן שה' בקע את הירדן בשביל ארון הברית ולא בשביל דבר אחר.
כתוב "כי ישאלון בניכם מחר", משום שהאות הוא לדור עוברי הירדן.
2. גל האבנים ישמש לזיכרון לדורות הבאים אחרי דור עוברי הירדן.
וְהַעֲבַרְתֶּם אותָם עִמָּכֶם,
מצודות: הכוונה ש 12 אנשים יכנסו חזרה לנהר הירדן, אחרי שכבר יצאו ממנו.
רד"ק: יהושע נשאר מאחור עד שבני ישראל עברו את הירדן, ו 12איש [U1] נשארו עימו, ועכשיו אמר להם יהושע שיחזרו לתוך מי הירדן עד המקום בו עומדים הכוהנים.
וְהִנַּחְתֶּם אותָם בַּמָּלון, אֲשֶׁר תָּלִינוּ בו הַלָּיְלָה.
ד וַיִּקְרָא יְהושֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ, אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
מלבי"ם: בניגוד ל 12האנשים המובחרים, שה' אמר ליהושע לבחור בפרק ג' (פסוק יב') ותפקידם היה להיות עדים לנס, עכשיו אמר ה' ליהושע לקחת מהעם, 12 מהאנשים הרגילים, ולאו דווקא מהמובחרים בעם.
אך בסופו של דבר השתמש יהושע באותם אנשים שהוא מינה באופן עצמאי עוד לפני ציווי ה' (בפרק ג').
מעם לועז: דרך המלכים המנצחים במלחמות היה לחרוט את ניצחונם על אבנים באזור המלחמה. משה רבנו ידע שבני ישראל ירצו לחרוט על האבנים את ניצחונם במלחמות ולכן ציווה עליהם לכתוב במקום זאת את התורה.
אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט.
ה. וַיּאמֶר לָהֶם יְהושֻׁעַ: עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרון ה' אֱלוקֵיכֶם, אֶל תּוךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמו,
מלבי"ם: ב"י עשו כפי שיהושע ציווה עליהם שכל אחד יישא את האבן שלו, ולא כמו שאפשר היה להבין מציווי ה' שהם יכולים לשאת את האבנים ביחד.
לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. רש"י: היה על בני ישראל להציב את האבנים בהר עיבל, ובו ביום הגיעו בני ישראל להר עיבל.
ו. לְמַעַן תִּהְיֶה זאת אות בְּקִרְבְּכֶם. כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמור: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם? מה מסמלים האבנים האלה שהוצאתם מהירדן?
ז . וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם: אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרון בְּרִית ה'. בְּעָבְרו בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן.
וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִיכָּרון, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עולָם. זיכרון, כדי שנזכור שמי הירדן שנבקעו לשניים.
ח . וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהושֻׁעַ. וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוךְ הַיַּרְדֵּן, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יְהושֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלון, וַיַּנִּחוּם שָׁם.
רלב"ג: מטרת הקמת גל אבנים בתוך הירדן – כדי שיתפרסם לכולם שבני ישראל עברו שם את הירדן.
אברבנאל: מטרת הצבת האבנים הייתה להראות על הנס שארע בבקיעת הירדן, אלא שההחלטה להציב שם את האבנים הייתה של יהושע ולא של ה'.
יהושע בנה את האבנים לגובה כדי שכולם יוכלו לראות את גל האבנים ולדעת ששם היה נס בקיעת הירדן, או שמטרת העמדת האבנים בתוך הירדן הייתה כדי שהכוהנים שעמדו בירדן לא יטבעו.
ט. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהושֻׁעַ בְּתוךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכּהֲנִים, נשְׂאֵי אֲרון הַבְּרִית.
רד"ק: הכוהנים נשארו עד שיהושע סיים להקים את האבנים במלון.
אברבנאל: יהושע הקים את האבנים לאחר שבני ישראל כבר יצאו מהירדן ולאחר שהכוהנים לא עמדו יותר בירדן.
יהושע הניח בתוך נהר הירדן 12 אבנים אחרות, במקום האבנים שהוציאו בני ישראל משם. למרות שלא מצאנו כתוב שה' ציווה על יהושע להניח 12 אבנים בתוך הירדן במקום האבנים שהוצאו, מוכרחים לומר שיהושע צווה על כך ע"י ה', אחרת לא היה עושה כן. (יהושע הניח את האבנים) בתוך הירדן במקום בו היו מוצבים רגלי הכוהנים נושאי ארון הברית.
וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּום הַזֶּה.
מצודות: עַד הַיּום הַזֶּה = עד עולם. במסכת בבא בתרא דף יד' עמוד ב' כתוב שיהושע כתב את ספרו, ונראה שכתב את הדברים בסוף ימיו = "עד היום הזה".
אברבנאל: שמואל כתב את ספר יהושע ולאורך הספר הוסיף ביטויים "עד היום הזה" כדי לבאר את מה שכתב באופן בהיר יותר.
רלב"ג: הנס בבקיעת הירדן נעשה באופן הקרוב ביותר אל דרך.
וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ ב"י מיהרו לעבור את הירדן, כדי שהארון לא יעמוד זמן רב בתוך המים. ארון הברית המתין על שפת הירדן עד שכל ב"י עברו את הירדן, ואם הארון היה צריך להמתין שם זמן ארוך יותר, כבוד קדושת הארון היה נפגע.
יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר כאשר כל בני ישראל עברו את הירדן,
וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה'. רש"י: הארון עבר לעיני העם, ולאחר שבני ישראל עברו את הירדן, חזר הירדן למצבו הראשון שבו זרמו המים.
הארון נשא את הכוהנים משפת הירדן המזרחי לשפת הירדן המערבי.
וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם (כאשר כל בני ישראל עברו את הירדן).
אברבנאל: אמנם הכוהנים כבר יצאו מהירדן, אבל יש הדגשה גם בסיום סיפור מעבר הירדן שהיציאה מהירדן הייתה על פי ציווי יהושע ולא מדעת עצמם.
ארון הברית והכוהנים עלו מהירדן, וחזרו ללכת לפני העם. הנביא מדגיש שהארון עבר לפני בני ישראל תמיד ולא רק בשעת מעבר הירדן.
רד"ק: לִפְנֵי הָעָם, הכוהנים היו עד עתה לפני העם ועכשיו הם מאחוריהם.
יב וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה
מלבי"ם: עד עכשיו ב"י נסעו לפי סדר הדגלים ועכשיו עברו בני ראובן וגד לצעוד בראש העם.
חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה, הלכו לפני בני ישראל כשהם חמושים בנשק.
חֲמֻשִׁים המסגרת הצבאית הבסיסית הייתה של 50 חיילים ומפקד עליהם.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, בני שבט ראובן, גד וחצי שבט מנשה עברו חמושים כפי שמשה ציווה שיצאו לפני ב"י למלחמה כדי לכבוש את עבר הירדן המערבי.
יג כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא היו כארבעים אלף חיילים חמושים בנשק משבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה.
מלבי"ם: חֲלוּצֵי הַצָּבָא = נחלצו למלחמה יותר מאחיהם. אך על חֲלוּצֵי הַצָּבָא להבין שהכוח שלהם מגיע מאת ה'.
מצודות: חֲלוּצֵי הַצָּבָא עבדו בשליחות ה'.
אברבנאל: היותם חֲלוּצֵי הַצָּבָא היא חלק מעבודת ה' שלהם.
עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה חיילי בני שבט ראובן, שבט גד, וחצי שבט מנשה עברו כדי להילחם בראש עם ה', כלומר: להילחם בראש צבא ישראל
אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ, התרגום: מישור יריחו,40000 החלוצים הגיעו למדבר יריחו.
יד בַּיּוֹם הַהוּא שב"י עברו את הירדן, גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל,
ה' רומם את מעלת יהושע לפני כל בני ישראל, כי יהושע בקע את הירדן כמו שמשה רבינו קרע את ים סוף.
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו בני ישראל יראו מיהושע כפי שהיו יראים ממשה.
אברבנאל: החלק הראשון בפסוק מדבר על גידול יהושע בענייני מדיניות, והחלק השני מדבר על גידול יהושע בענייני נבואה ורוחניות.
טו וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' כבר אמר ליהושע את הדברים הבאים עוד לפני שהכוהנים שנשאו את ארון הברית עברו את הירדן (פס' יא') לֵאמֹר
טז צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן .
יז וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים, לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן.
יח וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה כשכפות רגלי הכוהנים נעקרו ממקומם ועלו אל היבשה בשפה המערבית של נהר הירדן.
וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם, מי הירדן חזרו למקומם,
וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו מי הירדן חזרו לזרום כפי שזרמו לפני בקיעת הירדן, עד שמילאו את כל הירדן, ללא מקום יבש באמצע.
יט וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בני ישראל עלו מהירדן בתאריך י' בניסן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל, ושם הם הניחו את האבנים שהוציאו מהירדן.
תרגום: במפה של אטלס דעת מקרא הגלגל מופיע צפונית מזרחית ליריחו.
רלב"ג: לא העמידו את האבנים ואת צנצנת המן ומטה אהרון לפני הארון כי: א. הציווי היה להשאיר אותם במקום אחד ולא לטלטל אותם.
ב. ראוי שיהיה הבדל בין הניסים שעשה משה רבינו לניסים שעשה יהושע.
ג. הניסים שצנצנת המן ומטה אהרון מייצגים ניסים תמידיים שהתקיימו לאורך זמן בעוד שנס מעבר הירדן היה נס חד פעמי.
ד. האבנים לא נשארו בגלגל, אלא כל דור העבירם למקום מרכזי שאליו עלו בני ישראל (נראה שהאבנים עברו לכל מקום שבו נבנה המשכן).
בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ, גלגל נמצא בקצה המזרחי של העיר יריחו.
כ וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל,
כא וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם, לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה מדוע שמתם את האבנים האלה בגלגל?
מעם לועז: אבנים אלו מסמלות אחדות בין השבטים, ואת הכוח הדרוש להם בעת כיבוש הארץ, ועל בניית מזבח מאבנים כפי שיעקב אבינו עשה כשחזר מחרן.
כב וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אבנים אלו פה כי ב"י עברו כאן את הירדן. הירדן התחלק לשניים, ובני ישראל עברו ביבשה שהתגלתה בעת בקיעת הירדן. ואבנים אלו מזכירות את נס בקיעת הירדן.
כג אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹוקֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם יהושע אמר דברים אלה לדור שעבר את הירדן ולא תשובה לצאצאים שישאלו על האבנים.
עַד עָבְרְכֶם, עד שכולם עברו את הירדן,כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹוקֵיכֶם לְיַם סוּף, כפי שעשה בעת מעבר ים סוף, אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ ייבש את הים.
כד לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה', כדי שידעו כל עמי כנען את גבורת ה', כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים,
ה' עשה את הניסים משתי סיבות: כדי שעמי הארץ יכירו את ידו וגבורתו של ה', וכדי שבני ישראל תמיד יהיו יראים את ה'.
מלבי"ם: א. יראת העונש של עמי הארץ שלא ראו את נס קריעת ים סוף ועתה הם ייראו מה' בגלל נס בקיעת הירדן. ב. יראת הרוממות של עם ישראל.
סיכום התועלתיות לפי רלב"ג:
1. להודיע שכל עוד שאין לעם ישראל צורך בנביא מסוים, הוא לא יתנבא, כפי שראינו שיהושע לא התנבא עד מות משה.
2. ראוי לאדם לנסות להגיע לשלמות על ידי לימוד ממושך מרבו, ולכן נקרא יהושע "משרת משה".
3. להודיע שמשה רבינו לא עבר את הירדן בגלל חטא עם ישראל ולא בגלל חטא שלו ולכן נקרא כאן "עבד ה'.
4. ראוי לאדם שישתדל וימהר להביא את הטובה כמו שיהושע היה צריך למהר ולכבוש את הארץ.
5. התמדה בלימוד תורה עוזרת להתחזקות האדם ולכן צווה יהושע להתמיד בלימוד תורה.
6. אדם צריך להשתדל להפיק מפעולה אחת כמה שיותר כמו שיהושע בקע את מי הירדן והרוויח בכך גם את אמונת עם ישראל.
7. כאשר אדם רוצה להציל אדם מיד רודפו, יראה לרודף שגם הוא רוצה ברעת האדם שהציל, כפי שרחב אמרה לשליחי המלך שרצונה שיתפסו את המרגלים.
8. אדם הרוצה להציל אדם אחר, ינסה שלא לשקר באופן שהשקר יתגלה, כפי שרחב בנתה סיפור שהייתה יכולה להגן עליו לאחר מכן.
9. כאשר יש סכנה לבני אדם, עדיף לפצל אותם כדי שאם אחד ייתפס השני יינצל, כפי שעשתה רחב עם המרגלים.
10. כאשר אדם רואה שאינו יכול להציל הכל, עליו לנסות ולהציל את מה שהוא יכול, כמו שרחב הבינה שאינה יכולה להציל את עמה, וביקשה שיצילו את משפחתה.
11. גם בשעת לחץ, על האדם לכלכל את דרכיו בזהירות, כמו שהמרגלים עשו הסכם עם רחב מתוך יישוב הדעת.
12. אין לגרום קנאה בין אנשים ולכן בחר יהושע איש אחד מכל שבט כדי להוציא אבנים מהירדן.
פרק ה א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, המערבי, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מלבי"ם: א. רואים שהתקיימו דברי ה' שעמי כנען יתמלאו ביראה מפני ב"י.
ב. בשל הנס לא הייתה סכנה למול את בני ישראל, כי ידעו שעמי כנען לא יתקפו אותם למרות חולשתם מהמילה, כי פחדו מבני ישראל.
ב בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים = חדים,
רד"ק: לְךָ יהושע היה אחראי למילה. אבל נעזר באנשים נוספים, אחרת היה ניתן להסתפק בסכין אחת ולא ייתכן שיהושע מל את כל הגברים לבדו ב 4 ימים.
מלבי"ם: הקב"ה ציווה על יהושע למול את בנ"י בחרבות צורים ולא בסכיני ברזל כי בזמן המילה היו בנ"י טמאים בטומאת מת ואם היה יהושע משתמש בכלי מתכת, הייתה הטומאה עוברת אליהם.
אברבנאל: ה' ציווה על השימוש בחרבות צורים, כדי לומר ליהושע שכיבוש יריחו לא יהיה ע"י חרבות, אלא על ידי חרב ניסית.
ב. הקב"ה ציווה דווקא על חרבות צורים כדי שלא להכאיב לאנשים המבוגרים שנימולו. חרבות הצורים יחתכו את הערלה בצורה מהירה וחלקה יותר.
ג. החיוב היה מוטל על יהושע ולא על האבות של הנימולים כי האבות מתו במדבר, ככתוב בפסוק ד' הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר, ולא היה מי שימול את בניהם.
וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.
רש"י: וְשׁוּב, אחרי שדור המדבר שהיה מהול מת, והדור הצעיר לא נימול.
רד"ק: וְשׁוּב, תחזור ותמול את בני ישראל עד שכולם יהיו נימולים.
בשנות הנדודים במדבר מדבר, לא היה כעס על עם ישראל על שלא מלו במדבר, כי אף פעם לא ידעו, מתי יצאו שוב לדרך.
מלבי"ם: הצדיקים ושבט לוי כן מלו עצמם במדבר, וזו הסיבה שמשה נענש על שלא מל את בנו, כי צדיקים ולויים לא מתחשבים בסכנה שבדרך.
אברבנאל : שֵׁנִית, זו פעם שנייה שה' ציווה על המילה. הראשונה הייתה כשה' יתברך ציווה על אברהם.
מעם לועז: שֵׁנִית, יהושע היה מוהל במצרים, ולכן נאמר לו למול את בני ישראל שנית. ה' אמר לו להכין חרבות צורים, כי יהושע היה צריך למול את כל ישראל, וה' ציווה אותו להכין כלי חיתוך רבים כדי שאם יתקלקלו, הוא יוכל לקחת אחר במקום המקולקל.
רלב"ג: מילה היא תנאי לכיבוש הארץ. לכן בני ישראל נימולו במצרים כדי שינחלו את הארץ ולאחר שנדדו במדבר 40 שנה היו צריכים למול את עצמם שוב.
ג וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת.
רש"י: יהושע אמר לב"י שלא ניתן לרשת את הארץ כל עוד הם ערלים.
מצודות: למה יהושע היה צריך למול את כל עם ישראל? כי לא היה מלבדו אף אחד שחי כשעשו ברית מילה קודם, וידע איך למול.
ד וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים,
מצודות :לא היה אדם אחר שיכול למול את בני ישראל מלבד יהושע כי רק אדם שכבר נימול ראוי למול אחרים.
כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. ה כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ.
מלבי"ם: צדיקים כן מלים בדרך ולא חוששים מפני הסכנה, אך פה לא הייתה ציפייה מישראל למול עצמם ולנהוג כצדיקים כי הם חטאו בחטא המרגלים.
ו כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
רש"י: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ = תיאור השבח של ארץ ישראל. ודווקא שבעת המינים נבחרו כדי לתאר את הפירות המשובחים של ארץ ישראל.
ז וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ.
אברבנאל: בני ישראל ידעו שהם יכולים לשבת במקום אחד עד שיתרפאו, ולכן מלו עצמם ולא חששו מהסכנה. לעומת זאת במדבר הם לא ידעו מה פרק הזמן שבו ישהו במקום אחד ולכן לא יכלו למול עצמם מחשש שמא יצאו לדרך לפני שיספיקו להתרפא ויהיו בסכנה.
ח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם. ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם,
מצודות :המצרים חרפו את בני ישראל על שאינם נימולים.
רש"י: המצרים אמרו שראו כוכב המבשר על שפיכת דם בקרב מחנה ישראל במדבר, ועכשיו המצרים יבינו שהכוונה הייתה לדם מילה ולא שבני ישראל ייהרגו.
רלב"ג: אחרי שבני ישראל נימולו הם יכלו לקיים את הפסח.
ב. המצרים היו שטופים בזימה והמילה מטרתה להחליש תאווה זו ועל ידי המילה מתרחקים מתאוות מצרים.
מלבי"ם: ב"י התרשלו בקיום מצוות מילה בגלל השפעת המצרים וע"י קיום המילה יוכיחו שהשפעת המצרים על עם ישראל נמוגה.
אברבנאל: עצם יציאת בני ישראל ממצרים למדבר היא חרפה למצרים.
מעם לועז: המצרים אמרו שבני ישראל מונהגים על פי הטבע, ועל ידי ברית המילה עלו בני ישראל להנהגה שמעל הטבע.
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
רד"ק: הג' הנוספת בשם גִּלְגָּל היא הכפלת פ' הפועל.
מצודות: "גלותי", מלשון גלגול וסיבוב ומובן מדוע נקראה גִּלְגָּל בשם זה.
י וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ.
יא וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
מצודות: האם בני ישראל חויבו בעשיית הפסח רק לאחר כיבוש ארץ ישראל? יש הסוברים שהחיוב היה רק לאחר כיבוש הארץ, וכאן היה ציווי מפורש על ב"י לעשות את הפסח למרות שהארץ עדיין לא נכבשה.
יב וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ.
רד"ק: אכלו את התבואה החדשה בטו' ניסן ולפי דעת חז"ל אכלו בט"ז ניסן.
רי"ף: המילה מִמָּחֳרָת מוסבת או על צלע הפסוק הַמָּן שהפסיק יום לאחר מות משה רבינו, או שהמילה מִמָּחֳרָת מוסבת על בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ. ממחרת הפסח כבר לא היה יותר לבני ישראל מן בכליהם.
מעם לועז: הנס שהמן לא הבאיש למרות שעבר יותר מחודש ממיתת משה שאז הפסיק המן לרדת, ועד למחרת הפסח.
וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.
רד"ק: מֵעֲבוּר = התבואה הישנה, מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן = התבואה החדשה.
המלבי"ם: ביום הפסח אכלו בני ישראל קלוי מהתבואה הישנה לפרפראות.
רד"ק: מֵעֲבוּר = לט"ו ניסן שהוא יום לאחר הקרבת קרבן הפסח.
רלב"ג: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח למחרת יום חג הפסח ולא למחרת יום שבת בראשית.
יג וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, תרגום: במישור יריחו.
רלב"ג: יהושע לא היה ממש בעיר יריחו, אלא הכין את עצמו לנבואה בכך שחשב על המלחמה העתידית ביריחו.
אברבנאל: יהושע היה עסוק בתכנון המלחמה נגד יריחו.
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ. רש"י: מדובר על המלאך מיכאל. וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ.
רד"ק: ה' שלח מלאך כדי לחזק את יהושע לפני כבוש יריחו. לכן המלאך היה וחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, כדי להראות שיהושע יכבוש את העיר בגבורה.
וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ.
מלבי"ם: יהושע זיהה מיד שהעומד מולו הוא מלאך, אלא שהמלאך עמד ופניו מול עם ישראל. יהושע שאל את המלאך הֲלָנוּ אַתָּה, האם באת לחזק אותנו, או אִם לְצָרֵינוּ, האם באת להילחם נגד אויבינו.
יד וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה', מצודות: אני שר של ישראל שקרואים, צבא ה'. עַתָּה בָאתִי
מלבי"ם: המלאך: אֲנִי שַׂר צְבָא ה', ועומד בראש מחנה מלאכים שבאים לסייע.
וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ.
אברבנאל: יהושע חשב לנסות לכבוש את יריחו בדרך טבעית ותכנן כך את המלחמה. מטרת הגילוי היה לומר ליהושע שהוא ילכוד את יריחו בדרך נס.
טו וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן.
רד"ק: המלאך אמר לא באתי להילחם כלל, אלא רק להוכיח שהוא מלאך כי אדם רגיל אינו יכול להתגלות בפתאומיות ורק מלאך יכול לעשות כן.
