שמות פרק ה'

שמות פרק ה'. 1. וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ואיפה הזקנים?

רש"י: הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו אל ה' והם לא ייגשו, החזירם לאחוריהם.

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל,  פרעה לא הכיר את ה', לכן הזכיר משה שה' הוא אלוקי ישראל.

שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיָחֹוגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר,

לפי הפשט משה רעה את צאן יתרו במדבר כ 60 שנה. שנים ארוכות אלו במדבר הכשירו את משה להוביל את בני ישראל, 40 שנה במדבר בדרך לכנען.

משה למד איך להתנהל לפי כיוון השמש ביום והכוכבים בלילה, איך להתגונן מפני קור בלילה, וחום השמש ביום. איך רועה צאן יכול למצוא מים ואוכל במדבר.

  ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ, לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל: רשב"ם: איזה חלק יש לה' בעם ישראל, שבגלל זה אשלח את בני ישראל ממצרים?

2. לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', 3. וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.

  ג וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹוקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹוקֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ  רש"י: יִפְגָּעֵנוּ, לשון כבוד, וכוונתם היא באמת שמא ה' יפגע בפרעה. ואילו הספורנו טען: ה' יפגע גם במצרים וגם בישראל.

בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב שמא, אם לא תיתן לנו ללכת לעבוד את ה', ה' יהרוג אותך בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.

 ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, רמב"ן: שאל להם שמותם והזכירם בשמם דרך כבוד,

לָמָּה תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; רש"י: תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה.

רמב"ן: אמר אונקלוס, תבטלו (תשבשו).

לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם, לעיסוקכם. רש"י: לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבט לוי, שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות.

רמב"ן: א. אמר להם פרעה תנו לכם מופת, ועשו כן, אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים, ונהג בהם כבוד, ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול.

ב. אמר להם דייכם שאתם עומדים פנויים, שמא רע לכם שאין אתם עושים במלאכה, לכו לסבלותיכם. ג. רבי אברהם פירש לכו לסבלותיכם: סבלות העם, כי ידבר עמהם בעבור כל ישראל. ד. לא כל עם ישראל היה נתון בשעבוד בכל רגע נתון, אלא היו לוקחים אנשים כמס כדי לעבוד.

  ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; רש"י: א. הכוונה היא ממש לעם הארץ. בניגוד למשכילים שלא ישמעו כלל אל משה ואהרון.

ב. העבודה מוטלת עליהם, וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם,  ואתם משביתים אותם מסבלותם. הפסד גדול הוא זה.

ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, ביום זה ציווה פרעה להכביד את העבודה על בני ישראל, כדי שלא יחשבו כלל לצאת ממצרים. ובגלל שביום המחרת התחילו המכות, ציווי זה של פרעה החזיק מעמד יום אחד בלבד.

אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, רש"י:  מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים. הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה.

וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹור:   ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים, רש"י: לבנים עושים מטיט, ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן.

כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  רש"י: כאשר הייתם עושים עד הנה. הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן, רש"י:  ולקטו, רש"י: שהיו גובלין אותו עם הטיט.

 ח וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם,

רש"י: סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה התבן נתן להם אותו סכום תשימו עליהם גם עתה למען תכבד העבודה עליהם.

לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ: כִּי נִרְפִּים הֵם, רש"י: המלאכה רפויה בידם ועזובה מהם והם נרפים  מן העבודה הם לכך לבם פונה אל הבטלה וצועקים לאמור נלכה וגו'.

עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹור, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹוקֵינוּ.

רשב"ם: פרעה אמר שרק בגלל שה' הקל את עבודתם של בנ"י, הם רוצים לצאת להקריב לו קרבן, כדי להודות לו, ולכן ציווה להכביד את העבודה.

 ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ בָהּ; וְאַל יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי שָׁקֶר, רש"י:  ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח (שקר) לאמור נלכה נזבחה. או שהכוונה היא שבנ"י לא יפנו לדִבְרֵי שָׁקֶר.

אבן עזרא: דִבְרֵי שָׁקֶר היינו הבטחות שקר שמבטיחים להם משה ואהרון.

  י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן  יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: 

רש"י: וצריכים אתם לילך בזריזות, כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר, רש"י: מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן ניתן לכם מזומן מבית המלך.

יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, רש"י:  יש כאן כפילות של לקושש, וקש. לַתֶּבֶן   יג וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ,

כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן, רש"י:  חשבון של כל יום כלו ביומו כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן (לכם מראש).

 יד וַיֻּכּוּ, רש"י: הוכו מיד הנוגשים, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אשר שמו נוגשי פרעה אותם לשוטרים עליהם. למה וַיֻּכּוּ? שהיו אומרים להם מדוע לא כיליתם גם תמול גם היום חוק הקצוב עליכם לליבון כתמול .. והוא הי' בהיות התבן נתן להם, (לא לחצתם את ב"י מספיק) אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵיהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹור: 

מַדּוּעַ לֹא כִילִּיתֶם חָוקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל, גַּם הַיּוֹם. 

טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה, לֵאמֹר: 

לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ  טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; רש"י: הנוגשים אומרים עשו לנו לבנים כמניין הראשון.

 וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ, רש"י:  דבר זה מביא חָטָאת על עמך. חסרון הלבנים מביא על ישראל חטא. שלל את האפשרות שהכוונה היא לחטא של המצרים על השעבוד בו הם משעבדים את ישראל ופירש שהחטא הוא של ישראל.

 אבן עזרא: הכוונה היא לחטא של עם ישראל כלפי המצרים.

  יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לה'  יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא יִינָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ, רש"י: ולא ניתן לומר שמדובר בשוטרים, שהרי השוטרים היו אנשים כשרים.

  יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: מה ראו?  את חבריהם הנרדים על ידם, אֹתָם בְּרָע, ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם, בהכבידם העבודה עליהם, לֵאמֹור: לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. השוטרים ראו שהם גם כן נכנסו אל הצרה הזו של השעבוד, (עד עכשיו רק השגיחו ועכשיו הם הוכו).

 כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה, מי? רש"י:  אנשים מישראל את משה ואת אהרן, ב. רבותינו דרשו כל ניצים ונצבים: דתן ואבירם היו. שנאמר בהם יצאו נצבים.

  כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.  

כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, רמב"ן: הסיבה שכתוב כאן באלף דלת היא מכיוון ששם הויה היא שם של רחמים.

לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי? אונקלוס: עוד לא הצלת את שוטרי בני ישראל. רש"י: וא"ת מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני.

 רשב"ם: למה גלגלת את הפורענות על ידי?

אבן עזרא: למרות שה' אמר בפירוש למשה שפרעה לא ייתן לבנ"י ללכת, הרי שמשה חשב שלפחות, מרגע שילך לדבר אל פרעה, פרעה יקל מעל בני ישראל את עבודתם.

רמב"ן: לָמָה הֲרֵעֹתָה? משה חשב שה' יביא את המכות על פרעה מיד ואחת אחרי השנייה, ולאחר שראה שקצב המכות הוא פחות, בא בטענות אל ה'. משה טען כלפי ה' שאם עדיין לא הגיע הקץ, ה' לא היה צריך לשלוח אותו כבר עכשיו.

ולכן ענה אותו עתה (ה'), בעת הזאת, בקרוב, תראה אשר אעשה לפרעה.

 כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; רש"י: הרבה רעה עליהם. וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ, אֶתם.

אבן עזרא: מרגע ששמע פרעה את שמך התחיל להרע לישראל, ואם כן, מוכח שפרעה שונא את ה', ואם כן, משה אינו מבין מדוע ה' לא גאל את ישראל מיד, כדי לפרוע את חילול ה' שנעשה על ידי פרעה.