למה ביקש העם מלך? היו לישראל אויבים רבים מסביב, כעמון או עמלק, אבל האויב המאיים ביותר היו הפלישתים. (כמו שבימינו יש חיזבאללה וחמאס, ויש את אירן).
הפלישתים פלשו לשפלת החוף מאיי הים (כמו מהאי כרתים) וכשהתבססו שם, ניסו להתרחב לכיוון מזרח. אך במורדות הרי שומרון ויהודה גרו הישראלים והם ניסו להדוף את הפלישתים ממזרח לכיוון מערב. המאבק הזה ביניהם, על אדמות הארץ נמשך דורות רבים.
שאול מלך בתחילת המעבר מעידן הנחושת (ברונזה) לעידן הברזל.
הפלישתים היו מסוכנים, כי:
1. היה להם צבא גדול וחזק,
2. היה להם נשק "אטומי": רכבי ברזל, וחרבות מברזל, וכדי לשמור על יתרונם, הם, אסרו על ישראל, לעבד כל ברזל, אפילו לא לצורך הכנת מחרשות וכלי עבודה.
בגלל אויב זה העם רצה משטר קבוע, בטוח ויציב, שיוכל ללכד את העם מול אויביו.
משיחת שאול השנייה:
1. המשיחה הראשונה של שאול למלך הייתה בעירו של שמואל ובסודיות, שמואל משח נער, לא מוכר, שהלך לחפש אתונות, למלך. שמואל קיווה ששאול, יתחיל להילחם נגד אויבי ישראל, אך שאול לא חש ולא התנהג כמלך, וחזר לחרוש בשדהו.
2. משיחה שניה: בהגרלה במצפה (כנראה מקום תצפית גבוה), שם שאול נחבא אל הכלים. 3. משיחה שלישית: העם בחר בו בגלגל, לאחר ניצחונו של שאול בקרב נגד עמון.
המשיחה השנייה: וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם, אֶל ה' הַמִּצְפָּה, וַיַּצְעֵק = ויאסוף, ויזעק.
שמואל הגיע כדי להמליך את שאול בפני העם, אך הדגיש שהמלכת מלך על ישראל, היא בניגוד לרצונו: יט וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹוקֵיכֶם, אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹותֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לוֹ, כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ;
בחירת מלך בהגרלה, מול כל העם. וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם, וּלְאַלְפֵיכֶם.
רציתם מלך תקבלו מלך, אבל מלך שייבחר בהגרלה ולא מלך שאתם תבחרו.
גורל: מדוע בחר שמואל בדרך של הגרלה?
אברבנאל: 1. כדי למנוע מחלוקות, מריבות ומלחמות אזרחים, על המלך הנכון.
2. כדי שהנבחר לא ירגיש מחויב לרצות את אלו שבחרו בו, ויוכל להתנהל מול כל העם בלא משוא פנים ואפליה.
3. בחירת מלך בהגרלה המחישה כי לא שמואל הוא שבחר בשאול למלך באופן אישי, אלא הקב"ה לפי רד"ק.
ועדין נראה בעתיד ששאול זכה בעיקר לתמיכת שבטו, בנימין, ואנשי יבש גלעד.
כ וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלָּכֵד, שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. נראה שכל בני השבטים התאכזבו כשנלכד שבט בנימין. למה?
1. כי כל מי שראה את עצמו ראוי למלוכה, התאכזב, אם לא היה שייך לשבט בנימין.
2. הפעם היחידה שכל שבטי ישראל התאחדו למלחמה בתקופת השופטים הייתה נגד שבט בנימין, ובמלחמה שפרצה בעקבות פרשת פילגש בגבעה, שבט בנימין כמעט ונכחד.
והנה דווקא משבט זה ייבחר מלך?
כא וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָו, וַתִּלָּכֵד, מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי; וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, בחירת המלך שבחר ה' נעשתה בהדרגה: קודם שבט בנימין, אח"כ משפחת המטרי, ואז שאול בן קיש.
לכידה היא מושג שלילי, המנמיך את הנלכד.
מזכיר את לכידת עכן שמעל בחרם ונסקל למוות ע"י העם. (יהושע ז 12-26). 3 פעמים כתוב: "וילכד", מילה שאפיינה גם את תחושת שאול באותו רגע.
ניסיון המלכה: וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. כב וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בה', הֲבָא עוֹד, הֲלֹם אִישׁ? אולי יש עוד סיכוי? אולי ניתן לעשות הגרלה חדשה? וַיֹּאמֶר ה': הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים = הציוד: כלי עבודה וכלי נשק. איך ה' ענה להם? באורים ותומים, מה שנתן אישור אלוקי להמלכת שאול.
וַיֹּאמֶר ה': הִנֵּה הוּא! שאול ממש נלכד, תוך כדי ניסיונות להתחבא.
נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים: מצד אחד צנוע, מצד שני חסר רצון לקחת את הגה השלטון לידיו.
שאול הפגין: 1. את חוסר בטחונו בעצמו, 2. שלא ראה את עצמו ראוי להיות מלך.
כג וַיָּרֻצוּ וַייִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם, וַיִּתְייַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם; אילצו את הנער הביישן להתייצב בפני העם.
כד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם, הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ, בְּכָל הָעָם; וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ. ( י: א). ביישן רוצה להעלם ברקע, אבל בשל היותו גבוה בלט בשטח.
כך זכה שאול לגושפנקא שמימית, אבל הוא לא הרגיש כמלך ולא התחיל להתנהג כמלך.
שאול: בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם. נחבא, כי התבייש, אבל מכיוון שהיה גבוה ובולט, התקשה להסתתר.
שאול שנבחר בהגרלה ע"י הקב"ה למלך היה עכשיו לא רק גבוה "מִשִּׁכְמוֹ, וָמָעְלָה" מכל העם, אלא גם גבוה במעמדו.
היה לשאול פוטנציאל להיות מלך גדול. אמנם היו לו חסרונות, הוא עשה שגיאות והיו לו טעויות, וכן גם תכונות אופי שהכשילו אותו, אבל הוא עשה גם דברים גדולים: 1. איחד כמעט את כל ישראל, (פחות את שבט יהודה) 2. ניצח ברוב מלחמותיו, 3. הוא היה טוב לעמו, כפי שהספיד אותו דוד, בקינתו לאחר מות שאול: המלבישכם שני ועדיים. כה וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתֹּוב בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי ה'.
"מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרים לו: חזור לאחוריך" (יומא כ"ב, ב').
קופת שרצים, זה לא חטא של המנהיג עצמו, אלא פגם בייחוסו, שמונע ממנו להתגאות.
חסרונות שאול: 1. הוא לא ידע להיות מנהיג, ורצה רק לרצות את העם. 2. רדף את דוד בצורה חולנית בסוף מלכותו, מה שאפשר לפלישתים להתחזק ולנצח את עם ישראל.
ההכתרה בהגרלת שמואל לא כ"כ הצליחה: וּבְנֵי בְלִיּיַעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה" (כז).
תגובת שאול – "וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ". הוא כְּ(אילו)חרש.
חיובי: נאמר במשנת רבי אליעזר (פרשה י): ר' ינאי אמר: 12 מדות טובות הכתוב מפרש בשאול. ראשונה: שאול היה צנוע: "נחבא אל הכלים".
שנייה, שהיה שומע חרפתו ושותק, שנאמר 'ובני בלייעל אמרו מה יושיענו זה, ויהי כמחריש'; מהו 'כמחריש'? כמי שלא ידע מה אמרו עליו.
שלישית: לא נטר למבזים אותו שאמרו: מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה שם י', 27.
רביעית. שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שאול היה עניו, אמר: 'הלא בן ימיני אנכי' ומשפחתי הצעירה..
א. אמר לנערו: פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו,
ב. שקל עבדו בו, התייחס ברצינות לדעת נערו, וראה בו אדם שווה לו.
ג. היה מוכן לקבל את דעת נערו, למרות שהוא היה האדון, תוספתא, ברכות ד', ט"ז
תכונות שאול: ענוה וצניעות הן לא רק תכונות טובות, הן תכונות נפלאות,
אך ענוה וצניעות הן שליליות אצל מלך, שחייב לגלות נחישות, השלטת מרות וסמכות, וחתירה להצלחה.
הענווה והביישנות הם התכונות שגרמו לו להיכנע ללחץ העם ולא לשמוע לדבר ה', הוא לא ידע להנהיג, אלא נגרר אחרי העם. מה שיביא את שמואל להכריז על קץ מלכותו.
שלילה: אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול – מפני שמחל על כבודו, שנאמר וּבְנֵי בְלִיּיַעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה ויהי כמחריש" יומא כב ע"ב:. חז"ל דנו את שאול לכף חובה על שמחל על כבודו, ואמרו:
"מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" כתובות יז, א; רמב"ם מלכים ב, ג.
שאול לא הפגין חוט שדרה, ולא הגיב למזלזלים בו. נראה שמלכתחילה חש שאינו ראוי למלוך, והזלזול פגע בו והגדיל את חוסר בטחונו באמונה שהוא יצליח למלוך.
העובדה ששאול החריש מול המבזים אותו ניבאה שגם בעתיד שאול לא יידע לעמוד מול לחצי העם. שאול בעתיד ייכנע לעם, יפחד ממנו, ולא ישמע בקול ה', אלא בקול העם.
וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ. כו
וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ; 1. שאול לא ראה עצמו כמלך, וכשהסתיים הטכס הוא שמח, על האפשרות לחזור לביתו, ולעבודת האדמה, שהיה רגיל בה.
וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ. רד"ק: "להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה, כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה (ורצוי) לכל ישראל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך.
כו וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ, גִּבְעָתָה; גם הוא מיהר לביתו גִּבְעָתָה, וכולנו זוכרים מה קרה עם שבט בנימין בגבעה. וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל, אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹוהִים בְּלִיבָּם.
בפרק הבא ניווכח שלשאול הייתה יכולת להיות מלך טוב, אבל בפרק הזה, מתרחשת גם המלחמה היחידה בה הצטיין כמלך. מכלול הסיפורים מעידים שלא התאים למלוכה, בגלל חוסר יכולת להנהיג ולהוביל, בעיות נפשיות, כמו דיכאון, מחשבות רדיפה ואובססיביות.
במלחמה הבאה, בפרק הבא, יונתן בנו יגיש לו את הניצחון על מגש של כסף, ושאול עשה את כל השגיאות האפשריות, ומנע מיונתן מלהגיע לניצחון מוחלט על הפלישתים. ואולי מכיוון שקינא ביונתן, על היכולות שלו, ביקש גם להוציאו להורג, ורק העם מנע ממנו, לעשות זאת, כך הפלישתים הצליחו לשמור על כוחם, ובסופו של דבר ניצחו והרגו את שאול ובניו.
נחש העמוני פלש לישראל: א וַיַּעַל, נָחָשׁ (מזכיר את המסית והמפתה של חוה מגן עדן) הָעַמּוֹנִי, וַיִּחַן, עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד;
נחש איים לכבוש את יָבֵשׁ גִּלְעָד, מה שהיה גורם בוודאות להרג רוב הגברים, הנשים והילדים, או להפיכתם לעבדי המנצחים.
מלחמת שאול במלך עמון: המלחמה נגד נחש, מסבירה מדוע נבחר שאול למלך. מלחמה זו הוכיחה כי הייתה לו היכולת להפוך למלך טוב.
במלחמה זו הוא פעל נכון, והפגין תכונות כמו אומץ, נחישות, שיקול דעת וכושר הנהגה.
ישראל הייתה חלשה, וללוחמים היו רק חץ וקשת, מקלות ואבנים: וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם… וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ (פסוקים כ-כב). היו רק 2 חרבות ברזל בכל ישראל.
וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, אֶל נָחָשׁ, כְּרָת לָנוּ בְרִית, וְנַעַבְדֶךָּ. העדיפו להעלות מס לנחש, מאשר למות. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, בְּזֹאת אֶכְרֹות לָכֶם: בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין; וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה.
1. ניקור העין מבזה את האדם ומביא עליו חרפה: גם לשמשון עקרו את עיניו כדי לבזותו ולהחלישו.
2. חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, החרפה היא שאין סולידריות, והעם לא עזר לאנשי יבש גלעד בעת צרה. מצודת דוד: "אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיענו (ישראל את אנשי יבש גלעד) אז יחשב לחרפה.
3. ניקור עין לא מאפשר ללוחם לירות בחץ וקשת, שהיה אז כלי הנשק העיקרי של העם.
ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ.
מדוע הסכים נחש לבקשת אנשי יבש גלעד? כי היה בטוח שלא יהיה להם מושיע, וכשיחזרו אליו מושפלים, יהיו חלשים ויקבלו בהכנעה את כל גזירותיו.
ד וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל, (שהייתה בתחום שבט בנימין) וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם; (בפרשת פילגש בגבעה, אנשי יבש גלעד לא הצטרפו ללוחמים נגד שבט בנימין.
לאחר הניצחון על שבט בנימין, העם הרג את גברי יבש גלעד על שלא הצטרפו למלחמה, ובני בנימין נשאו את נשות יבש גלעד שנשארו אלמנות, לאחר רצח בני זוגן).
כך שהיה קשר משפחתי ורגשי בין אנשי יבש גלעד ושבט בנימין.
אנשי יבש גלעד חיפשו עזרה, אך אנשי הגבעה, פחדו להתנדב ולעזור למותקפים, ועשו את מה שיהודים יודעים לעשות הכי טוב: הם בכו: וַייִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ. בכו: 1. מחוסר אונים, 2. מהשפלה, 3. מחשש שהם הבאים בתור.
מדוע לא פנו אנשי יבש גלעד ישירות לשאול המלך הנבחר?
1. בתחילת דרכו, סרב שאול לקבל עליו את המלוכה, בתואנה "ומשפחתי הצעירה….
2. לא סיפר לדודו, ואולי גם לא לאף אחד אחר, כי שמואל משח אותו למלך.
3. בהגרלה כתוב 3 פעמים "וילכד" מה שמוכיח ששאול לא השתתף מרצונו "בהגרלה המלכותית",
4. כשנבחר התחבא בין הכלים, ונאלצו לגרור אותו משם כדי להציגו לפני העם.
5. שמע שחלק מהעם לועגים לו ולא מאמינים ביכולתו למלוך, גם הוא לא האמין בעצמו, לא התחיל למלוך אלא חזר לעשות את מה שידע הכי טוב: לחרוש בשדה.
אנשי יבש גלעד לא פנו לשאול, כי לא ראו בו מושיע.
ה וְהִנֵּה שָׁאוּל, בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה, הגיע למקום במקרה, אחרי יום עבודה בשדה, בדרכו לביתו. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ? וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי, אַנְשֵׁי יָבֵשׁ.
שאול לא הצטרף לבוכים, להפך הוא התמלא באומץ, בביטחון, בנחישות, ובכעס מוצדק.
שאול נהג כמושיע, ניתח את צמד השוורים שלו ל 12 חלקים, שלח כל חלק לשבט אחר: וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹור: אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ; וַיּיִפֹּול פַּחַד ה' עַל הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד. גיוס חובה.
חובת גיוס, היא חידוש בתקופתה זו. לפני שאול לא היה מי שיכפה על העם להתגייס, וזהו אחד הדברים שבגללו העם כל כך רצה מלך. עונש למשתמטים. החידוש הגדול: הנהיג גיוס חובה על כל העם, עם עונש חמור למשתמטים, דבר שלא הצליחו לעשות כל השופטים שלפניו. לכן העם דרש מלך, כי העם הבין שכוחו באחדותו, אך נדרש כוח מלכות כדי לכפות גיוס חובה. כולם רצו צבא חזק, אך כל אחד רצה שהבנים של אחרים יתגייסו, ולא בניו!
ו. וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹוקִים עַל שָׁאוּל, כְּשָׁומְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַייִּחַר אַפּוֹ, מְאֹד וַיּיִקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ.
סיפור מראה לסיפור פילגש בגבעה, שגם בו איש הלוי ניתח את גופת פילגשו ל 12 נתחים ושלח כל נתח לשבט אחר, כדי להזעיק את העם למלחמה.
הדמיון מדגיש את הבדלים: 1. הפעם שחטו צמד פרים, ולא אישה מעונה.
2. הפעם יש מלך בישראל, שימנע חרפה מהעם, יגייס את כל העם כנגד המתנכל, וישכיל לנצח אותו.
3. העם התגייס לא כדי לפתוח במלחמת אחים, אלא כדי לנצח פולש זר ומרושע.
גם הנביא אלישע ניתח את הפר שבו חרש, והכין ממנו סעודת פרידה ממשפחתו, חבריו, וממקצועו: חקלאי, עובד אדמה, והפיכתו לנערו של אליהו.
אולי גם שאול סימל כך, את שינוי מעמדו מחקלאי למושיע של ישראל.
וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹור: אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל. שאול בחוכמה השתמש בשמו המפורסם של שמואל, כדי שהגיוס יצליח.
וְאַחַר שְׁמוּאֵל, עבר זמן מאז ההכתרה הראשונה, ושאול למד לתת לשְׁמוּאֵל להנהיג אותו, ולהאדיר את שם שמואל. שאול ציית לשְׁמוּאֵל, ושְׁמוּאֵל, ככולנו, אהב מלך שמציית לו.
כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ; יתכן שבגלל אלו שזלזלו בו, אחרי ההמלכה הראשונה, נאלץ שאול לנקוט במסר כה מאיים שאילץ גם את המפקפקים בו להיענות לדרישתו.
ח וַיִּפְקְדֵם, בְּבָזֶק; וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף. שבט יהודה תמיד נשאר מובדל משאר השבטים, גם לפני דוד וגם אחרי שלמה. למרות ששבט יהודה עדין התבדל, שאול הצליח לגייס מספר עצום של חיילים, והפך אותם לצבא חזק.
הגיוס הצליח מאד. שאול גייס צבא חזק של 330,000 איש.
זו פעם ראשונה שמנהיג ישראלי הצליח לגייס צבא מכל שבטי ישראל. שאול ידע לסחוף אחריו המונים, בזכות כריזמה, מראה מרשים ויאה למלך, והבנה איך להצליח בגיוס העם.
אם תקופת השופטים התאפיינה ב: אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה", הרי עכשיו שאול הודיע: יש מלך בישראל! לא עוד איש הישר בעיניו יעשה.
וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים, כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד, מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה, כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ; וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים, וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ. נראה שהם לא רק שמחו, אלא שמפלס החרדה, הפחד והחשש מאד ירד אצלם.
ניצחון: וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד. מבחור בישן, חסר בטחון וענו, הפך שאול למלך נחוש, יוזם, מפעיל טכסיסי מלחמה, אמיץ ומנצח.
שאול נעזר ב 5 טכסיסים מחוכמים, ובזכותם הצליח לנצח במלחמה זו :
תכסיס 1: שלח בידי אנשי יבש גלעד מסר מטעה לנחש.
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, (לנחש) מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. נראה שמסרו לעמונים גרסה ששאול ציווה עליהם למסור, וברור, שזה היה טכסיס שנועד להוריד את ערנותו של נחש, להכניסו לשאננות ולביטחון מופרז ביכולתו להכניע את אויביו בקלות.
תכסיס 2: וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, התנפל על העמונים מ 3 כיוונים. הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה, אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל יח וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה, דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן; וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל, הַנִּשְׁקָף עַל גֵּיא הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה.
תכסיס 3: וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹורֶת הַבֹּקֶר, פתח את ההתקפה לפנות בֹּקֶר, והפתיע את העמונים.
4. גייס את כל ישראל, ע"י זה שהפך את שמואל לשותפו לגיוס העם. רד"ק: לפי שלא קיבלו אותו עליהם למלך, אמר: אחרי שמואל, כי מי לא ירצה לצאת אחרי שמואל?
5. שאול הצליח לאחד את כל שבטי ישראל לצבא אחד מאוחד וחזק. האיחוד הקים כוח צבאי משמעותי שבעזרתו הצליח שאול לנצח בתחילה את עמון ואח"כ את הפלישתים.
הנער חסר הבטחון, והביישן הפך למלך אמיץ, ערמומי, בעל כושר הכרעה, בעל תחבולות מלחמה, וכושר החלטה, (בירם א, ספר בן גוריון, קרית ספר, תשכ"ד, 226) שמואל א פרק יא.
וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד. שאול התגלה כמצביא מוצלח: שעד הצהריים הכה בעמונים מכה ניצחת, וכבש את מקומו כמלך במלחמה זו. הצלחת הגיוס הכפוי והניצחון המזהיר – יצרו את הבסיס למנהיגותו.
שאול הצליח לנצח את עמון, אויב ששכן רחוק משבט בנימין, צפונית מזרחית מים המלח, בעבר הירדן הצפונית, מה שהקשה לוגיסטית על חייליו.
אחרי ששאול הצליח להכות את בני עמון, העם העריץ את תעוזתו ואומץ ליבו, וקיבל את מלכותו. אברבנאל: לפי שאנשי ישראל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה י, כז רצה האל יתברך להביא עניין נחש העמוני שבא על אנשי יבש גלעד, באופן ששאול… יעשה תשועה בישראל, ואז כל העם יודו בהמלכתו.
וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹוקִים עַל שָׁאוּל, (שמ"א יא 6). הניצחון המהיר של שאול גרם לכל העם לתמוך במלכותו ושאול זכה להכרה כמלך לגיטימי שהעם מסכים לקבל את מלכותו.
שאול הפך מחקלאי למלך בכמה שלבים:
1. שמואל הנביא משח אותו למלך, ומיד: וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹוקִים.
2. כעס על נחש, על שביקש לא רק לכבוש אלא גם להשפיל את אחיו.
3. העם נענה בצורה מדהימה ליוזמת הגיוס שהפעיל.
4. טכסיסי המלחמה שנקט בהם העניקו לו ניצחון מזהיר.
וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר, שָׁאוּל יִמְלֹוךְ עָלֵינוּ? תְּנוּ הָאֲנָשִׁים, וּנְמִיתֵם!
בבוקר אחרי הניצחון המוחץ על העמונים, היו קולות בעם שקראו להוקיע את המתנגדים למלכות שאול, להתחשבן עם אלו שזלזלו בשאול אחרי ההכתרה, וטענו: מה יושיענו זה?
. יג שאול אמר: לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה: כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה' תְּשׁוּעָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
אחרי נצחונו הראשון על העמונים בהצלת יבש גלעד, שאול לא זקף הניצחון לזכותו, אלא אמר כי ה' עשה התשועה, שאול הודה לה' ושמח על ניצחונו ועל האהבה שקיבל מהעם.
שנים אח"כ העם יציל את יהונתן בנו מידיו של שאול שרצה להורגו, באותה טענה: וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה, חַי ה' אִם יִיפֹּול מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱלֹוקִים עָשָׂה הַיּוֹם" (פסוק מה).
זו פעם שניה ששאול סלח למתנגדיו
1. בראשונה אחרי שמתנגדיו לעגו לו: מה יושיענו זה?
2. עכשיו שאול חנן את מתנגדיו, בטענה כי אין זה יאה לנקום, בעת שמחת הניצחון. המנצח לא רצה למלוך בזכות איומים, עונשים והוצאות להורג, ואולי קיווה לזכות בנאמנות נתיניו ובאהדתם, בזכות זה שינהג ביריביו בנדיבות.
יג נראה ששאול היה בעל חושים פוליטיים, והבין שישיג יותר נאמנות, מצד אלו שיחושו שהם חייבים לו את חייהם, מאשר בכוח הנקמה באלו שבזו לו.
מנהיגות לא מקבלים, מנהיגות לוקחים: בתחילת הדרך שאול היה ביישן וחסר ביטחון, שנערו הנהיג אותו, אך מבחן המלחמה, הפך אותו למנהיג נחוש, תקיף, כריזמטי, יוזם ומנהיג נועז.
שאול השתנה: עכשיו האמין בכוחו ובנאמנות העם, והיה מוכן בגדלות נפש למחול לאלו שבעבר לא האמינו בו.
השינוי המשמעותי שעבר שאול ממחפש אתונות, למי שלוקח את סמכות המלוכה לידיו, מאד מרשים במהירות השינוי ובעומקו.
בפסוק הקודם כתוב: וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל שְׁמוּאֵל, העם פנה אל שמואל שהיה המנהיג הידוע המנוסה, הוותיק והמוכר, ודרש ממנו להרוג את אלו שלא קיבלו בעבר את שאול כמלך.
לאחר הניצחון, גבר ביטחונו של שאול בעצמו והוא קיבל אומץ, והתחיל לקבל החלטות בעצמו. הוא לא חיכה לשמוע את תגובתו של זה שהכתיר אותו למלך – שמואל.
שאול לא נתן לשמואל שהות לענות והוא מיהר להגיב ראשון. העם אמנם פנה אל שמואל, אבל שאול, שביטחונו התחזק, מיהר לענות במקום שמואל: יג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה, כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה' תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל" , הגיב לפני ששמואל הספיק לענות.
כך ערער שאול לראשונה על מעמד העל של שמואל.
שמואל הבחין בזאת והבין שניצחון שאול במלחמה אפשר לשאול, להשתחרר מסמכותו ולנהוג בעם כמלך הנוהג כמלך, ומחליט, בלי לחכות להחלטות או להנחיות משמואל.
שמואל הבין ששאול תפס את מקומו בלב העם ושהוא רוצה למלוך בכוחות עצמו. וזה הוביל את שמואל להבין ששאול כבר לא יציית לו כבעבר.
שמואל חשש שהביטחון העצמי שחש שאול יסית אותו מללכת בדרך ה', ולכן כינס שמואל את העם בגלגל למשיחה שלישית של שאול, אבל במפגש זה בגלגל, נשא לא רק נאום פרידה אלא נאם גם נאום תוכחה לעמו ודיבר בכאב נגד מוסד המלוכה בכלל, ועל הנזק בשלטון מלוכני בפרט, נאום שפגע עוד בשאול ובביטחון העצמי שלו.
כששאול התחיל לגלות ניצני עצמאות התחיל שמואל להתנכר לשאול, והתנכרות זו השפיע מאד על שאול, חסר הביטחון שנזקק להדרכת שמואל, ובלעדיו חש חסר ישע, ורוח רעה מאת ה', השתלטה עליו.
היו 3 המלכות לשאול, ושני תיאורים שונים של מותו.
המלכה ראשונה הייתה פרטית ואינטימית. שמואל משח את שאול בשמן בחשאי, בביתו.
הפעם השנייה הייתה המשיחה פומבית, בגלגל כנגד כל העם: "וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא", ואז ה' גילה: "הנה נחבא אל הכלים", וכשנמצא שאול המתחבא בין העגלות והכרכרות, שמואל הציג את הבחור הבישן והענו במילים: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם. וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" (כד).
למה שמואל נאלץ למשוח את שאול למלך פעם שלישית? כי אחרי המשיחה הראשונה והשנייה שאול לא עשה דבר כדי לקחת את מושכות ההנהגה לידיו,
ואחרי המשיחה השנייה גם רוב העם לא קיבל עליו את מלכותו.
משיחת שאול בפעם השלישית הייתה בגלגל לאחר שגבר על נחש מלך עמון, מה שביסס את שלטונו. משיחת שאול: "…לנגיד על עמי ישראל, והושיע את עמי מיד פלישתים".
ההמלכה השלישית של שאול, הייתה אחרי ניצחון יבש גלעד, בפרהסיה ולעיני כל העם.
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה.
מלך זקוק לתמיכה רחבה של כל העם ובעקבות ניצחונו במלחמה העם רצה עכשיו את שאול כמלך, ולכן נענה להמלכה המחודשת. רש"י (יא, טו): "לפי שב(המלכה ה)ראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה התרצו כולם".
טו וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי ה'.
וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד מְאֹד. מי לא מוזכר כשמח? שמואל!
ואלו היו גם ימי שאול המאושרים האחרונים.
נאום הפרדה של שמואל מהעם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹולְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. ב וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם,
שמואל, היה מגדולי השופטים, שהמליך את שאול וגם הכריז באזני העם "כי אין כמוהו בכל העם", אך לבו לא היה שלם עם היות מלך בישראל, ועכשיו גם לא עם שאול.
ייתכן מאוד שגם התנוונות בניו שנטו "אחרי הבצע וייקחו שוחד ויטו משפט" הגבירה את מרירותו. שמואל לא השלים עם המשטר המלוכני, לכן הקפיד שכל הוראה מהוראותיו תתמלא ע"י שאול בדייקנות וביראת כבוד. כששאול התחיל להיות עצמאי, החליט להתפטר.
נאום פרידה זה הוא נאום התפטרות: וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ג הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ,
אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר, וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ; וְאָשִׁיב, לָכֶם.
ד העם ענה: וַיֹּאמְרוּ, לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ; וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ, מְאוּמָה. ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם, וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי, מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, עֵד.
אני לא לקחתי, אבל המלך שכל כך רציתם ייקח גם ייקח.
נקי כפים: כך דיבר גם משה בעת פרשת קורח. גדולי מנהיגי העם נאלצו להבטיח ששרתו את העם בנאמנות וביושר. וייחר למשה מאד, ויאמר אל ה': אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעתי את אחד מהם (במדבר טז טו).
והמדרש אומר ששמואל היה גדול ממשה, כי הוא, בניגוד למשה, טרח לנדוד מישוב לישוב כדי לשפוט, לתמוך, לעודד ולחנך את העם כשהוא עובר ממקום למקום בלי מנוחה.
ו היסטוריה מקוצרת של העם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל הָעָם: אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹותֵיכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה': אֵת כָּל צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם. ח כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב, מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם, אֶל ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹותֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ט וַיִּשְׁכְּחוּ, אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם; וַיִּמְכֹּור אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֲמוּ, בָּם. י וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת ה' וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּורוֹת; וְעַתָּה, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. יא וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן, וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל; וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם, מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ, בֶּטַח. יב וַתִּרְאוּ, כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא כִּי מֶלֶךְ יִימְלֹךְ עָלֵינוּ: ה' אֱלֹוקֵיכֶם, מַלְכְּכֶם.
שמואל הזכיר לעם את הטובות אשר גמל להם ה' ', יח וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; וָאַצִּיל אֶתְכֶם, מִיַּד מִצְרַיִם, וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת, הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם.
הזהרה – רק ה' יכול להושיע: יד אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ, אֶת פִּי ה' וִהְייִתֶם גַּם אַתֶּם, וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר, ה' אֱלֹוקֵיכֶם. טו וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' וְהָייְתָה יַד ה' בָּכֶם, וּבַאֲבֹותֵיכֶם.
נאום נגד המלוכה: שאול שמע את דברי שמואל בגנות המלוכה דווקא בטכס שאמור להכתיר אותו למלך: "וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹוךְ עָלֵינוּ: וַה' אֱלֹוקיכֶם, מַלְכְּכֶם. וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ (יב-יג).
יהיה קשה לשאול לקבל ציות מנתיניו, לאחר ששמואל גינה את מוסד המלוכה ונזף באלו שהתעקשו לקבל עליהם מלך וציות למלך.
מופת שפוגע בעם: טז גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם. יז הֲלוֹא קְצִיר חִיטִּים, הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִיתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ. יח וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַייִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל.
שמואל המחיש את כוחו, וגרם לגשם לרדת באמצע הקציר, מה שהשחית יבול, של שנה שלמה, וגרם לחקלאים נזק כספי גדול,
שמואל הראה לעם, כי למרות שהוא זקן, כמו שהרע להם בהבאת גשם בזמן הקציר, כך היה יכול עוד להיטיב להם שנים רבות, אילולי מאסו בו.
העם נבהל והכריז: ״כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹול לָנוּ מֶלֶךְ״,
חזרה בתשובה: יט וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹוקֶיךָ וְאַל נָמוּת:
הרגעה: שמואל התפלל ועצר את הגשם: אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם;
הזהרה כ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת; אַךְ, אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם.
כך השיג שמואל את הכרת העם בכוחו, להגן עליהם, וגם להזיק להם, בעזרת ה'.
שמואל ייצב את מעמדו גם בתקופת המלך, כמי שחשוב לעם ואי אפשר לממלכה להתנהל בלי נביא לצד המלך. כך ייצב שמואל גם את תפקיד הנביא לצד המלך המולך, כנתן, ירמיהו, ישעיהו ועוד, שכל אחד מהם ניבא בימי מלך אחר.
שמואל: מלך לא יוכל להושיע, בלי עזרת ה': כא וְלֹא, תָּסוּרוּ: כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה. כב כִּי לֹא יִיטֹּושׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר, שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם. כך הראה שמואל לעם, שלמרות ששאול כבר מולך, עדין תפקידו של שמואל, כמושיע הרוחני של העם לא תם.
וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. כד אַךְ יְראוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם: כִּי רְאוּ, אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם. כה וְאִם הָרֵעַ, תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם, תִּסָּפוּ.
בעצם מפגש ההכתרה היה כמעט המפגש האחרון בין שאול ושמואל. עוד 3 פעמים הם ייפגשו:
1. פעם אחת בגלגל, כששמואל יכעס על שאול שלא חיכה לו לזבח, ולכן הדיח אותו מלהיות מלך.
2. עוד פעם שמואל יכעס על ששאול לא הרג את מלך עמלק ושוב יאמר לו שבניו לא יירשו אותו אחרי מותו.
3. הפגישה האחרונה ביניהם תהיה אחרי מות שמואל, שאול גוף ללא נשמה מרוב פחד, ושמואל, נשמת המת ללא גופו. כששאול החרד והירא ביקש מבעלת באוב לעלות את רוח שמואל, ושמואל ניבא לשאול: מחר אתה מת!
| שמואל, מול – | שאול. |
| כי מה' שאלתיו שמו"א, א', כוייתן ה' לי את שאלתי אשרשאלתי מעמו.. א נכי השאלתיהולה'.. הוא שאול לה'" (שם, כז- כח | ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשרשאלתם" י"ב, יג רעתכם רבה אשרעשיתם… לשאול לכם מלך(י"ב, יז כי יספנועל כל חטאתנו רעה לשאול לנו מלך" י"ב, יט |
