בראשית פרק י"ט

"בנות לוט ואשתו". (פרק יט).  אשה אחת אמרה לבנה: אביך – אבי, סבא שלך – בעלי, אתה בני, ואני אחותך? מי אני? אחת מבנות לוט!

מחזה ב- 4 מערכות.

מערכה 1: לוט מפקיר את בנותיו.

מערכה 2: סדום נחרבת.

מערכה 3: אשת לוט הופכת לנציב מלח.

מערכה 4: בנות לוט יולדות בן מאביהן.

המלאכים הגיעו קודם אל אברהם כדי לבשר לו על הולדת בן, שהולדתו תבטיח את הקמת העם היהודי, ואילו חורבן סדום סימל את קץ העולם הישן והמסואב.

לוט חסר ישע, פסיבי ופחדן: בכל המקומות שבהם נזכר, הוא היה פסיבי.

1. אברהם לקח אותו איתו כשהלך לכנען. נפל בשבי ואברהם הציל אותו. לא ניצל בזכות עצמו, אלא בזכות ש- "ויזכור אלוקים את אברהם".

2. היה שיכור עד שנוצר פתגם "שיכור כלוט": וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן.

3. הציע בנותיו להמון: הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אך המלאכים הצילו אותו ואת בנותיו.

4. וַהִתְמַהְמָהּ בליקוט רכושו מרוב קמצנות.

5. הובל על ידי המלאכים: וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ, כדי להוציאו מסדום העומדת להתהפך.

6. חש שאין בכוחו לנוס להר והתחנן לקיצור מסלול הבריחה ולישיבה בצוער.

7. פחד בסוף לשבת בצוער, ועלה להתחבא במערה בהר.

8. בנותיו עשו בו מה שליבן חפץ: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.

9. לא הצליח לשכנע את חתניו, שלעגו לו, לברוח: וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.

רק פעם אחת פעל, כאשר אברהם שאל אותו איפה יבחר לגור: "אם השמאל ואימינה", וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן. סדום נראתה לו דומה למצרים:

"כי כולה משקה.. כגן ה', כארץ מצרים", (יג 10). נחשבה בעיניו לארץ חלומית. לוט בחר לגור בסדום, הנמצאת באזור פורה ועשיר.

גן עדן חלומי, שהפך לאחר מכן לגיהינום: והנה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה.

לוט העדיף את המקום המשגשג כלכלית, ולא התחרט על בחירתו גם כשלמד שתושבי סדום, חַטָּאתָם  כִּי כָבְדָה, מְאֹד. התעלם ממוסרם הלקוי של בני המקום.

רש"י: על שהיו שטופי זימה בחר לוט בשכנותם.

לוט חיפש עינוגי נשים, ובחר בסדום שהייתה בה פריצות מינית. מלמד שגם לוט היה שטוף בזימה. ראה שאנשי סדום שטופין בזימה ובחר לעשות כמעשיהם.

מיטת סדום: אנשי סדום שנאו את השונה, את יוצא הדופן, את החריג, את הזר, ומי ששונא זרים, הופך לאכזר. פחדו שיצטרכו לתת משלהם למי שיבוא להתארח אצלם.

סדום: חַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד: משחו גופת נערה שנתפסה נותנת אוכל לעני, בדבש, והדבורים עקצו אותה עד מות. (זו בת לוט שהרגוה במיתה משונה משום שנתנה אוכל לעני).

הַכְּצַעֲקָתָהּ? ותצעק הנערה ותעל צַעֲקָתָהּ השמימה, רש"י.

זה שנאמר: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה. אמר הקב"ה: "ארדה נא ואראה ואם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה".

באנשי סדום היו את כל המידות הרעות, אלא שגמר דינם היה על שלא החזיקו ידי עני ואביון, וזאת משום שני טעמים:

א. הם היו מורגלים לחטוא. ב. כנגדם, עמים אחרים עושים צדקה עם אנשים אחרים. ראה ה' שרבה חטאתם, ומיד: וישלח ה' 2 מלאכים להפוך את סדום.

ה' שיתף את אברהם בידיעת העומד לקרות בסדום כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, בזכות מורשת הצְדָקָה וּמִשְׁפָּט שלו.

אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה: אברהם ניסה להציל את סדום, והתמקח עם ה' עד שקיבל הבטחה שאם ימצאו בה 10 צדיקים, היא לא תחרב.

אברהם האמין שבמשפחת לוט כולם צדיקים ולכן  ביקש: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה: 1 לוט, 1 אשתו 4 בנותיו 4 חתניו. אבל שתי בנותיו לא נישאו עדין, וגם אלו שהיו, לא היו צדיקים. 

לא היו בסדום 10 צדיקים והעיר נחרבה. אך לו היו בסדום 10 צדיקים ה' היה סולח בזכותם לרשעים.

אברהם התווכח: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אמנם לא הצליח להציל את העיר המושחתת, אך לימד אותנו לא לוותר ולהמשיך להלחם, גם אם הסיכוי קטן.

אשתו ובנותיו: 24 שנים ישב לוט בסדום, נשא אישה מסדום וילד 4 בנות: 2 בנותיו נישאו לבני המקום, ו – 2 בנות התארסו לבני המקום, ולכן נזכרו החתנים.

לוט, שוויתר על הגנת בנותיו, זכה להמשך משפחתו רק בגלל גילוי עריות של בנותיו בו.

לוט, א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, בָּעֶרֶב: המלאכים באו לסדום בעֶרֶב, כדי לסמל שעומדת לשקוע שימשה של סדום (ע"פ רש"י).

רש"י: תפקיד מלאך אחד, להשחית את סדום ותפקיד המלאך השני היה להציל את לוט. המלאך שהציל את לוט הוא אותו המלאך שריפא את אברהם.

בפרק הקודם נקראו אנשים, ואילו כאן נקראו מַּלְאָכִים. אצל אברהם שכוחו גדול והיו המַּלְאָכִים תדירים אצלו, כמו אנשים, הם נקראו אנשים.

אבל אצל לוט שלא היו תדירים אצלו, קראם מַּלְאָכִים.

המַּלְאָכִים התעכבו בגלל שהם היו מַּלְאָכִי רחמים, ולכן הם הגיעו לסדום רק בערב, כי המתינו לראות אולי אברהם יצליח ללמד זכות על אנשי סדום.

ספורנו: המַּלְאָכִים הגיעו מהר מאוד אל סדום אלא שלא נכנסו אל תוך העיר עד שנסתמו טענותיו של אברהם.

אבן עזרא: הכוונה היא לעֶרֶב פסח מצרים, וכמו בפסח מלאך הציל את מי שהיה בבית.

אוה"ח: הסיבה שהמַּלְאָכִים נכנסו בעֶרֶב היא כדי לבדוק אם אנשי העיר יכניסו אותו. אם המַּלְאָכִים היו באים ביום, ייתכן שלא היו מניחים למַּלְאָכִים להיכנס אל העיר בכלל.

המַּלְאָכִים לא הפכו את סדום מיד, כי הם עדיין לא ידעו מהו גזר דינה של סדום. רצו לחכות לבוקר שהוא זמן רחמים כדי שיוכלו להציל את לוט, ואילו הלילה הוא זמן של דינים.

וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם;

רש"י: כתוב יֹשֵׁב בכתיב חסר כדי לומר שאותו היום מינוהו השופט עליהם.

הסיבה שאנשי סדום קיבלו לתוכם את לוט היא מכיוון שהוא היה עשיר גדול, או שהוא מאוד הפציר בהם לקבלו, או שקיבלו אותו לכבוד אברהם.

וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם,

רש"י: לוט למד מאברהם לחזר על האורחים, ונראה שהמלאכים נדמו ללוט כאנשים.

לוט ישב ליד שער העיר, ולמרות שאנשי עירו שנאו זרים, הוא ראה את הזרים, פנה אליהם והזמינם לביתו, ולא רק פעם אחת, אלא הפציר בהם שוב לאחר שסירבו להזמנתו הראשונה. ובזכות זאת הכניסו אותו המלאכים בשלום הביתה, כששכניו בקשו להרוג אותו.

וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.

ספורנו: לוט השתחווה למלאכים כי היה להם ללא ספק תואר נורא הוד.

ב וַיֹּאמֶר: הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי,

אבן עזרא: אֲדֹנַי = רבותיי. רמב"ן: אֲדֹנַי = לשון תחינה.

סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם,

רש"י: היו צריכים לטכס עצה איך לא יכירו שהם נכנסים לביתו, והעצה הייתה שייכנסו לביתו באופן שתושבי העיר לא ישימו לב לכניסתם.

וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם..

רש"י: דרך בני אדם קודם להתרחץ ואח"כ לישון, אלא שלוט אמר שאם יבואו אנשי סדום לביתו לביתו ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עליו ויאמרו שהם שוהים בביתו כבר ימים רבים והוא לא דיווח עליהם.

רמב"ן: לוט אמר להם לצאת מוקדם בבוקר, כדי שאנשי העיר לא יספיקו לפגוע בהם.

ב. לוט הכיר בהם שהם עוברי אורח ושלא יתעכבו בעיר, ולכן אמר להם שימשיכו לדרכם בבוקר ואין הם צריכים להתעכב אצלו.

וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. רצו לבחון את לוט, או את אנשי סדום. אבן עזרא: שני המלאכים הלכו להציל את לוט כי הרי שניהם דיברו איתו ושניהם השחיתו את העיר.

אוה"ח: למרות שרק מלאך אחד הפך את העיר, הרי שהם דיברו ביחד. אבן עזרא: כוונת המלאכים הייתה שהם לא יסורו אל ביתו של לוט, אלא אם לוט ינסה מאוד לשכנע אותם.

 רש"י: מכאן שמסרבים לקטן (ללוט) ואין מסרבים לגדול (לאברהם).

רמב"ן: תחילה לא רצו המלאכים לבוא אל בית לוט, כי לא היה צדיק תמים, אך לאחר שהפציר בהם, נכנסו אל ביתו.

ב. המלאכים רצו שלוט יפציר בהם כדי שתהיה לו זכות גדולה יותר של הכנסת אורחים.

ג וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד, כי ידע מה מחכה להם ברחוב, וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ

וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, ספורנו: לוט שהכין משתה, אך אברהם לא הכין משתה אלא כאשר הוא מל את יצחק. וּמַצּוֹת אָפָה, וַיֹּאכֵלוּ. רש"י: היות והיה פסח.

אוה"ח: לוט אמנם עשה משתה לכולם, אך המלאכים אכלו רק מהמצות, כיוון שלא היו בטוחים בכשרות של המאכלים שהגיש להם לוט.

מדוע לוט והגברים אהבו להכניס אורחים? לא היו אז אמצעי קשר: לא עיתונות, רדיו או טלפון, את החדשות הביאו עוברי אורח, שביקרו במקומות אחרים. כשהגיע אורח, המארח ישב עמו וזכה לא רק לשמוע חדשות, אלא גם לאירוח מכובד שעליו טרחו ועמלו נשות הבית.

טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ רש"י: לפני שהמלאכים הספיקו לשכב, הם שאלו את לוט מה טיבם של אנשי סדום, ולוט ענה להם שרובם רשעים.

וְאַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן: כָּל הָעָם, מִקָּצֶה. כָּל תושבי סדום, שגרו מקצה העיר ועד קצה העיר השני ללא יוצא מן הכלל, הקיפו את בית לוט.

אבן עזרא: מִקָּצֶה, גם אלו שלא היו סמוכים אל הבית.  (הרחוקים מהבית של לוט).

ה וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לו:ֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה? 

כל הפעלים ברבים, וגם הביטוי: כָּל הָעָם, מִקָּצֶה מוכיחים כי כָּל אנשי סדום רצו להתנכל לאורחים, והיו מעורבים בפשע.

חיפשו שליטה יותר משחיפשו הנאה: "אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. רש"י: הכוונה למשכב זכר.

רמב"ן: אנשי סדום רצו למנוע מאורחים לעבור בעירם, כי פחדו שאנשים רבים יעברו דרכם, שהרי ארץ סדום הייתה כגן ה', ואנשי סדום היו מואסי צדקה.

 אנחנו נטפל בהם כך שלא יגיעו יותר אורחים אל העיר סדום.

השמדת סדום היא בשל מעלת א"י, שהרי בחו"ל היו עמים שחטאו באותם דברים ולא הושמדו. ה' רצה שהשמדת סדום תהיה לאות לבני ישראל לגבי מה יקרה להם אם הם יחטאו.

ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו, להגן על בני הבית מפני הפורעים. 

 ז וַיֹּאמַר: "אַל נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. אַחַי תָּרֵעוּ אחיי! בבקשה מכם, אל תעשו מעשה רע.

ח הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; תעשו לשתי בנותיי מה שאתם רוצים,

ספורנו: לוט קיווה שלוקחי בנותיו ימנעו את המשך הדברים.

רמב"ן: מתוך שבחו של לוט, באנו לגנותו, שמצד אחד רצה להציל את אורחיו אבל מצד שני לא היה אכפת לו מבנותיו.  

רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, אל תעשו לאנשים האלה דבר מכיוון שהם אורחי.

מה אמר לוט לאנשי סדום כשרצו לאנוס את הגברים? אמר לגברים: אַל תָּרֵעוּ… רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר .. אבל בקשר לנשים אמר: עֲשׂוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.

בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ: הבנות שלֹא יָדְעוּ אִישׁ, ידעו אח"כ את אביהן בלא ידיעתו.

מדוע הציע לוט את בנותיו? לא משום שהיה נדיב כל כך. חשש מההמון הזועם, ובקש להקריב את בנותיו, ולהציל את עצמו.

לוט שלט בבנותיו והרגיש שיוכל לעשות בהן מה שברצונו. אך כתוב: "לא תחלל את בתך להזנותה", ואילו לוט ביקש להוציא את בנותיו מהבית המוגן אל הפורעים שבחוץ בידיעה שהם יפגעו בבנותיו. כדי לפתות את הפורעים "להסתפק", בבנותיו לוט פיתה אותם בהבטחה שבנותיו בתולות, ובמקום להשיאן לאיש, הפקיר אותן להמון הזועם.

מפרשת פילגש בגבעה ניתן ללמוד מה קורה לאשה שגבר זורק אותה החוצה לזאבים.

רמב"ן: אין זה כי אם רוע לב: שהיה טורח מאד…להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו, אבל שיפיס אנשי העיר בהפקר בנותיו?

נענש "במידה כנגד מידה": נוהג בעולם: הורג או נהרג על בנותיו ואשתו, וזה מוסר בנותיו להתעלל בהן? הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת: חייך לעצמך אתה משמרן. רצה לזרוק את בנותיו לאנסים ולבסוף הן אנסו אותו.

רש"י, אמר ה': חייך שאתה נכשל בהן בסופך.

מה חשבה אשת לוט כשבעלה הציע לאנשי סדום החטאים שהקיפו את הבית, את שתי בנותיה אשר לא ידעו איש, ולא את עצמו?

ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה, ספורנו: הכוונה היא שיתרחק מהדלת כדי שיוכל לשבור אותו.

רמב"ן: האם הכוונה שהם ניסו לשכנע אותו לפתוח את הדלת, או רצו שיזוז כדי שהם יוכלו לפתוח את הדלת.

וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט? עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם;

רק באת לגור פה, וכבר אתה מנסה למנוע מאיתנו לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות לאורחים? עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם עכשיו, נעשה לך מעשים רעים יותר ממה שתכננו לעשות להם.

 כלי יקר: האם אתה תשפוט דין שהוא שפוט כבר?

אונקלוס: איננו חוששים ממך.

אותו יום שבאו המלאכים סדומה מינו אנשי סדום את לוט לשופט עליהם, והיה מבקש מהם שלא לעשות רעה לאורחים כי באו בצל קורתו, אמר: "אל נא אחי, אל תרעו", דור המבול נדונו לכליה על חטא זה, ואתם מבקשים להמיט כליה על עצמכם?

אמרו לו: "אפילו אברהם דודך בעצמו היה בא אלינו, היינו עושים לו כן, דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס? " הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?

למה נכתב סיפור זה? לוט בא לגור בסדום, וקיבל את הנורמות של המקום..

אפשר לשבח את לוט על הכנסת האורחים הנדיבה שלו, ואפשר לגנות אותו שבקש להקריב את בנותיו, כדי שהוא ואורחיו יינצלו.

אולי הספור אומר תראו מה שקורא למי שבוחר לגור בסדום ולומד להדבק וללמוד מהרשע שלהם?

למזלן של הבנות, המלאכים הצילו אותן ממה שאביהן זמם לעולל להן וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.

 וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה..

רש"י: יש כאן שתי פעולות: להתקרב אל אנשי סדום ולהתרחק מהדלת.

וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח.

ספורנו: הם ניסו למצוא את הפתח (ולא הצליחו).

מערכה 2: סדום נחרבת. יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט: עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אותה שעה גילו המלאכים ללוט מי ומה הם.

רש"י: לאורך כל הלילה היה לוט מלמד סנגוריה על אנשי סדום, והמלאכים שאלו אותו, היש לך עוד פתחון פה ללמד סנגוריה על אנשי סדום?

וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. יג כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.

מדוע ניצל לוט? כאשר אמר אברהם במצרים: "אחותי היא", שמע לוט ולא גילה, כיוון שחס על שרה. ולשכר גדול מזה יזכה לוט בעתיד, שהרי רות המואביה, אמו זקנתו של דוד המלך ונעמה העמונית הייתה אם רחבעם בן שלמה, ומשיח עתיד לצאת מזרעם של 2 מלכים אלו.

2 לוט לא ניצל בזכות עצמו, אלא בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו, (בזכות אברהם דודו).

יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו,

אבן עזרא: יש כאן צמידות: חתנים שהם חביבים עליך כמו בניך.

וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר; גבריאל לא יכל להשמיד את העיר עד שרפאל הוציא את לוט, כך שהוצאת לוט אפשרה לגבריאל להשמיד את העיר.

ויאמר אל חתניו: מהרו צאו מן המקום הזה כי שלח ה' מלאכים להשחיתו. וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. וימלאו החתנים את פיהם צחוק."

  רש"י: בתורה לא מוזכר שלוט לקח את בניו, ונראה שלא היו לו בנים.

רמב"ן: ללוט היו בנים גדולים אלא שכאשר ביקש מחתניו לצאת מהעיר, הם התחילו לצחוק עליו והתפתח ויכוח ולא היה עוד די זמן להציל גם את בניו.

כלי יקר: הסיבה שחתניו חשבו שהוא צוחק היא מכיוון שלוט אמר שה' הוא המשחית את העיר וה' הוא מידת רחמים, ולא ייתכן שמידת הרחמים היא שתשמיד את העיר. אולם, הרשעים הם שהופכים את מידת הרחמים למידת הדין.

נראה שבזכות אברהם, לוט ומשפחתו ניצלו, או שהמלאכים כיבדו את האכסניה שאירחה אותם, ולכן הצילו את לוט את בנותיו ואת רכושו.

לוט לא היה נדיב ולא דאג לבנותיו.

לוט התחנן למען עצמו, אברהם התפלל למען הזולת.

השוואה בין אברהם ולוט:

אברהם, (יח 1-8).	לוט, (יט 1-3).
והוא יושב פתח האהל..וישא עיניו וירא.3 אנשים נצבים עליו, וירוץ לקראתם … וישתחו ארצה, ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, …יוקח נא מעט מים, ורחצו רגליכם, והישענו תחת העץ.הכין להם ארוחה עשירה,אל אברהם המלאכים מגיעים עם חום היום,	ולוט יושב בשער סדום..וירא לוטויקם לקראתם, וישתחוו אפים ארצה ויאמר: הנה נא אדוני, סורו נא אל בית עבדכם, ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם. הכין לאורחים משתה (יין) ומצות,אל לוט מגיעים המלאכים בערב.

טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.

ספורנו: הסיבה שהמלאכים האיצו בלוט, היא כדי שיוכלו להפוך את העיר בשעת זריחת השמש שהוא הזמן שלפי אמונתם, אלוהיהם גדול.

רשב"ם: מטרת כתיבת פסוק זה הוא כדי לומר כמה המתינו המלאכים ללוט, וכל זאת לכבוד אברהם.

טז וַיִּתְמַהְמָהּ, רש"י: סיבת ההתעכבות של לוט היא כי ביקש להציל את ממונו. והמלאך אמר ללוט שירחם על עצמו ולא על ממונו.

אבן עזרא: לוט התעכב בגלל שפחד.

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ, רמב"ן: הם משכו בו בחזקה. המלאכים החזיקו בלוט כי רצו למהר להוציא אותו מהעיר שמא בעתיד ה' כבר לא ירחם עליו.

 וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, מיכאל המלאך החזיק ביד 2 בנותיו בידו של לוט וביד אשתו והוציאם מחוץ לעיר בעל כורחם.

בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; לוט לא ניצל בזכות עצמו, אלא בזכות חֶמְלַת ה' עָלָיו ואברהם דודו. וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, המלאכים הוציאו את לוט, אשתו ובנותיו ואמרו: הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ .. הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה.

הִמָּלֵט, לוט ה"נמלט": 5 פעמים מופיע הפעל "מלט" מתאים לשמו לוט. לוט שהתרכז כל הזמן בהצלת עצמו.

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, אונקלוס: בשעת ההצלה אסור ללוט להביט אחורה. אולם לפי דעת רמב"ן: לאחר ההצלה, אסור ללוט להסתכל אחורה. למה?  

מלאך עמד בין ארץ לשמים בהשחתה, וה' לא רצה שלוט יראה את המלאך.

שלא יראו בשכינה אשר ירדה להמטיר על סדום ועמורה גפרית ואש. (אגדות היהודים).

כלי יקר: האיסור הוא כדי שלוט לא יראה את הרכוש שהשאיר בסדום.

רש"י: לוט הרשיע יחד עם אנשי סדום ורק בזכות אברהם ניצל, ואין זה ראוי שהוא יראה את הפורענות של סדום בעוד הוא עצמו ניצל.

אבן עזרא: הציווי הוא על אברהם וכל אשר לו.

רמב"ן: הציווי הוא על כולם, שיענשו אם יביטו אחורה.

וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר, הָהָרָה הִמָּלֵט תברח אל ההר שנמצא מעבר למקומנו,

רש"י: המלאכים אמרו ללוט לברוח אל אברהם שישב בהר שנמצא בין בית אל לבין העי. לוט חשש כי עד עכשיו הוא היה גר בשכנות לרשעים ובהשוואה אליהם הוא היה צדיק, אבל אם יגור ליד אברהם, לא ייחשב לצדיק בהשוואה לאברהם.

פֶּן תִּסָּפֶה, ואם לא תגיע אל ההר, תהרג. יח וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם למלאכים:  רש"י: דיברו בלשון קודש.

אַל נָא, בבקשה ה', אל תגיד לי לברוח אל ההר.

אבן עזרא: לוט אמר למלאכים שאינו רוצה לברוח אל ההר.  אֲדֹנָי, אבן עזרא: לוט חשב שהמלאכים הם אנשים, והוא פנה אל אחד מהם ואמר שהוא עבדו.

יט הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ  וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי,

משאלה אחרונה: מה בחר לוט לבקש, לפני האסון? הוא לא ביקש להציל את בנותיו שנשארו בסדום! הוא לא רצה להתאמץ ולרוץ עד ההר, אלא להנצל במקום קרוב, ביקש לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, תוך כדי בריחה לוט ניהל משא ומתן כדי להשאר בעיר צוֹעַר. עשית חסד גדול איתי והשארת אותי בחיים, וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי,

אני מפחד שלא אספיק להגיע אל ההר.כ הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה  יש פה עיר קרובה יותר שאני מסוגל להגיע אליה, וְהִוא מִצְעָר עיר קטנה.

לוט ביקש לגור בסדום העשירה ונאלץ להסתפק במִצְעָר (מעט).

אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה אברח אל העיר הזאת, הֲלֹא מִצְעָר הִוא והיא הרי עיר קטנה, ולא יהיה אכפת לך להניח לעיר הקטנה ולא להרוס אותה למעני.

רש"י: העיר נוסדה שנה אחת אחרי העיר סדום, והספיקו לחטוא בה פחות מאשר בסדום.

 אוה"ח: עוד לא נשלמה סאת הרשע של העיר, אך מכיוון שכבר הייתה רשות למחבל לחבל, ולכן לוט ביקש שלא יינתן רשות למחבל לחבל.  

וּתְחִי נַפְשִׁי כך אוכל להשאר בחיים.

כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה  אני מסכים גם לבקשה הזאת, לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  אונקלוס: תוכל להינצל. כב מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה  תברח מהר אליה.

ואולי אם היה מבקש להציל בנותיו היה מצליח לקבל גם את זה, ובנתים היה מגיע להר.

 כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה, לא אוכל להפוך את סדום עד שתגיע אל העיר.

רש"י: המלאכים טענו שהם משחיתים את העיר, עכשיו קיבלו עונש, ונאלצו להודות שאין הם יכולים להפוך את העיר בלי רשותם ה'.

עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר כי היא עיר קטנה.

כג הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה בבוקר לוט הגיע לעיר צוער.

כד וה' הִמְטִיר, מי המטיר? רש"י: ה' ובית דינו. רשב"ם: המלאך גבריאל, עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, המטר הפך לגפרית ואש.

ספורנו: הכוונה היא שהאש והגפרית שירדו על סדום ועמורה, מקורם לא היה מהקרקע, אלא מקורם היה מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

 כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וערים נוספות שהיו ליד נהר הירדן.

רש"י: הערים ישבו על סלע אחד וה' הפך את הסלע על פניו.

ספורנו: ה' הפך את הערים לגפרית ואש.

וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה, אבן עזרא: האילנות נשרפו.

כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה', שם התפלל על אנשי סדום. כח וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה  וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר  וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן ראה שבמקום שבו עמדו סדום והערים הסמוכות לה, עלה עשן כעולה מכבשן.

כט וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹוקִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר  וַיִּזְכֹּר אֱלֹוקִים אֶת אַבְרָהָם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, ה' הציל את לוט מתוך הפיכת סדום בזכות אברהם.

 בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר. רמב"ן: המלאך הבטיח לעכב את הפיכת צוער עד שלוט יגיע אליה.

ספורנו: לוט התעכב בסדום ולכן ראה את הפיכת סדום, פחד שגם צוער תתהפך, והעדיף להתחבא במערה.

מערכה 3: אשת לוט: במקרא שומעים עליה לראשונה כשהמלאכים האיצו בלוט: (יט 15) קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת, פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֺן הָעִיר.

האישה משנית ללוט, ואינה מדברת. בנות לוט ואשתו חסרות שם. במדרש שם אשתו "עידית", (עידית = משובח, ואולי עירית מלשון עיר? (פרקי דר' אליעזר)

או עדות? אולי כי היא היחידה שבקשה לגבות עדות ממה שהתרחש מאחוריה?

המדרש: הפכה לנציב מלח. מדוע?

אבן עזרא: (הפשטן) יחד עם הגפרית ירד גם מלח ששרף את סדום, וגם שאר אנשי סדום נשרפו על ידי השילוב של הגפרית והמלח.

רש"י: אשת לוט חטאה במלח, ולא רצתה לתת מלח לאורחים, למה לא נתנה להם מלח?

חששה לשלום משפחתה?אולי לא עזרה לבעלה לארח את האורחים כמו ששרה עזרה לבעלה, כי חששה למשפחתה, בגלל רעת התושבים?

פחדה מהשכנים: "כיוון שנכנסו המלאכים, התחילה אשתו מריבה בו. אמרה: "אי לך לוט, עכשיו ישמעו אנשי סדום בדבר וידוננו להריגה". מה עשה לוט?

עמד לוט וחילק את הבית לשני חלקים, חלק לעצמו וחלק לבני ביתו והכניס אורחים לחלקו, כדי שלא יעלילו אנשי סדום על בני ביתו וינצלו הם. "כי על כן באו בצל קורתי".

2. קמצנית? בעוד ששרה שתפה פעולה עם אברהם בהכנת האוכל לאורחים, אשת לוט לא שיתפה פעולה עם בעלה באירוח. "ומצות אפה (לוט בעצמו) ויאכלו". ואברהם ביקש: "לושי ועשי עוגות", ושרה עשתה כן.

נראה שאשת לוט קימצה אפילו על מלח. אותו לילה שבאו המלאכים לבית לוט, אמר לוט לאשתו: הביאי מעט מלח לאנשים". אמרה לו: (בראשית רבא נא ה): "אף מנהג רע זה אתה בא להנהיג במקום הזה"?

מלח ולחם הם סימנים להכנסת אורחים. לא הגישה לאורחיה לחם ומלח, ולכן הפכה לנציב מלח.

3. סימן היה לסדומיות, שמי שבקשה מלח, ידעו שבא אורח אל בעלה "שכל טוב.

ותקם ותלך אל כל השכנות ותאמר להן: "תננה לי מלח כי באו אורחים אלינו, וישמח אישי עליהם שמחה רבה, ולא חסרו מאומה, בלתי אם מלח …

שמעו השומעים שעמדו שם, והלכו וספרו הדבר בעיר, עד שידעו כולם, ואמרו זה לזה: שמעתם? אורחים באו לבית לוט".

ועדין הייתה צווחת עד שנתפרסם הדבר. ויוודע ממנה הדבר לאנשי סדום ויסבו על הבית. הייתה מתכוונת שיכירו בהן אנשי העיר מדרש הגדול.

כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח. מדוע הביטה אשתו אחורנית?

1. נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות שנשארו בסדום. ותבט לאחוריה, לראות אם הן הולכות אחריה.. ועודנה במקום ההוא עד היום הזה, (אגדות היהודים). קשה היה לה לא להביט אחורה, כששתי בנותיה נשארו מאחור. (ילקוט שמעוני).

האם על דאגת אם, יש עונש כה קשה? כיוון שניתנה למשחית רשות להשחית, לא הבחין בין טוב לרע, ויש לברך: ברוך דיין האמת.

2. ראתה אחריה שכינה ונעשתה נציב מלח (פרקי דרבי אליעזר). תרגום ירושלמי לתורה: עד זמן בוא תחיה ויחיו המתים.

3. אשת לוט שמעה שבעלה הציע לפורעים לאנוס את בנותיה, ומאותו רגע הייתה כמאבנת, ולא יכלה לשכוח וגם לא לסלוח.

4.  לא ידעה על האיסור? הרי המלאכים ציוו על לוט להימלט מסדום ולא להביט אחורה, ולא הם, ולא הוא, דיברו עם אשתו, ואולי היא לא ידעה כלל על האיסור.

4. לראות מה יהא בסוף בית אביה. (תרגום יהונתן) רצתה ללמוד על עתיד משפחתה.

5. סקרנות נשית: תאבה לדעת מה מתרחש… אא"פ שאלוקים אסר (יוסף בן מתתיהו).

6. מתוך דאגה לרכושם שנשאר בסדום, בשל תאוותה לממון ניסתה להציל משהו מהרכוש

אך הכתוב מספר במפורש שדווקא לוט התמהמה מתוך דאגה לרכושו.

בראשית רבה, יב 5 יג 5 יד 11 15).

7. חסרה אמונה: לראות אם יקים ה' את דברו ואם העיר נהפכת או לא.

ומה שראתה מילא אותה פחד ומתה. הזהר: "ותבט אשתו מאחוריו" והלא צריך לכתוב "מאחוריה", ר' יוסי: מאחורי לוט. בכל מקום שלוט היה הולך, התעכב המחבל מלחבל והמקום שכבר הלך ממנו… היה מהפך אותו. ומשום כך אמר לו: אל תביט לאחריך.

אֵשֶׁת לוֹט / ויסלבה שימבורסקה, למה הבטחי לאחור?

נִרְאֶה שֶׁהִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מִתּוֹך סַקְרָנוּת. אַך מִלְּבַד סַקְרָנוּת יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לִי סִבּוֹת אֲחֵרוֹת.      הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר …בְּוַדָּאוּת פִּתְאוֹמִית, כִּי לוּ מַתִּי, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה עוֹצֵר.  שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ נֶעֶלְמוּ מֵעֵבֶר לָרֶכֶס. חַשְׁתִּי

בְּקִרְבִּי זִקְנָה. רִחוּק. רֵיקוּת נְדוּדִים. תַּרְדֵּמָה. הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּהַנִּיחִי אֶת צְרוֹר חֲפָצַי. הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בַּחֲרָדָה לְאָן אֶצְעַד. ..הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מֵחֲמַת בְּדִידוּת. מִבּוּשָׁה שֶׁאֲנִי נִמְלֶטֶת

בִּגְנֵבָה. מֵרָצוֹן לִצְעֹק, לָשׁוּב. ..הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּזַעַם. לְהַשְׂבִּיעַ עַצְמִי בְּאָבְדָּנָם הַגָּדוֹל. .. הִבַּטְתִּי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי. … לֹא, לֹא, אֲנִי רַצְתִּי הָלְאָה, זָחַלְתִּי, נָסַקְתִּי, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה צָנְחָה מִשָּׁמַיִם וְעִמָּהּ

חָצָץ חַם וְצִפֳּרִים מֵתוֹת. מִקֹּצֶר נְשִׁימָה סָבַבְתִּי סְחוֹר סְחוֹר. אִילוּ רָאוּנִי, וַדַּאי הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת.לֹא מִן הַנִּמְנָע שֶׁעֵינַי הָיוּ פְּקוּחוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁנָּפַלְתִּי וּפָנַי אֶל הָעִיר.

מדוע הפכה דווקא לנציב מלח כשהסתכלה אחורנית?

1.קימצה במלח ולקתה במלח. 2. במלח חטאה ובמלח לקתה, (רש"י). בזכות הכנסת האורחים זכה לוט להינצל עם משפחתו מסדום, ואשתו נהפכת לנציב מלח.

"ותבט אשתו מאחוריו", וראתה המחבל (את השכינה) ונעשתה נציב של מלח, וילכחו אותה הצאן העוברים במקום ההוא יום יום עד אצבעות הרגלים ובבוקר יצמח אשר לכחו בה, וחוזרת לצורתה כקודם עד היום הזה" (סדר הדורות: העיזים, בנימין מטולדה: הצאן את המלח).

רוני סומק – אשת לוט.

עֵינֶיהָ הֵן הַפְּרִיט הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּשְׁאָר, בַּאֲגַף הָאֲבֵדוֹת וְהַמְּצִיאוֹת, שֶׁל מִשְׁטֶרֶת סְדוֹם.

שִׂמְלוֹתֶיהָ הֻשְׁלְכוּ בְּרִיצָה לִקְצֵה הָהָר, וּבְתוֹכָן רֵיחַ חֲטָאֵי הַגּוּף, לִפְנֵי שֶׁאֱלֹוקִים הִמְלִיחַ בּוֹ סָלָט

עַל צַלַּחַת הַמִּדְבָּר.  אִם הָיָה צָרִיךְ לְהַלְחִין אֶת הַמַּבָּט לְאָחוֹר, הָיִיתִי נוֹתֵן לַגִּיטָרָה בָּס אֶת

תַּפְקִיד הַבָּרָד. גֶּשֶׁם  רַךְ יְטֻפְטַף עַל קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר, וְכִנּוֹר אֵשׁ יְלַחֵךְ שׁוּלֵי רֹאשׁ שֶׁהִתְעַקֵּשׁ.

מערכה 4: ל. התחלה חדשה: יתומות מאימן, אלמן מאשתו, וחסרי רכוש וכסף: באותה מערה ניצל דוד כשברח משאול. הכתוב אינו מפרט מה הרגיש לוט כשאיבד את אשתו ומה הרגישו בנותיו כשאיבדו את אימן.

וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו (בר' יט).

עריות, מְּעָרָה וערום, לשלושתן צליל דומה. ואכן גילוי העריות התחולל בתוך המערה.

מאימת מהפכת סדום, התחבאו לוט ובנותיו במְּעָרָה ממנה ראו רק מזרחה, ובמזרח ראו את הרס סדום. והבנות האמינו שכל העולם הושמד ושהם הניצולים היחידים ששרדו בעולם.

רמב"ן: בנות לוט חשבו שכל האנשים נשמדו,  בגלל שגם צוער הושמדה.

ספורנו: בנות לוט אמרו שבגלל שלוט זקן, הרי שהוא לא יתחיל לנדוד רחוק, ובמקום שבו הן נמצאו לא היה אדם שיכלו ללדת ממנו חוץ מאביהן.

לא. וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, הַבְּכִירָה: הַבְּכִירָה יזמה. אחרי שהאם הפכה לנְצִיב מֶלַח, אולי הבכירה לקחה את תפקידה ושמשה כאם לאחותה. הַבְּכִירָה, הדומיננטית, היוזמת, האחראית, שיתפה בתוכניתה את אחותה הצעירה והמהססת, וסחפה אחריה גם את אחותה.   

אך הן לא התיעצו עם לוט אביהן לפני שקיבלו את החלטתן.

גם לוט לא התייעץ עם בנותיו לפני שהציע אותן להמון שבחוץ, וכך גם הן לא שיתפו בתוכניתן את האב.

נראה שאיבדו כל אמון באביהן אחרי שהציע אותן לפורעים כדי שיתעללו בהם.

בנות לוט: ל"א. אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. ודאי שלא נמשכה ללוט השכור והזקן. הבכורה חששה:

1. ש"אִישׁ אֵין בָּאָרֶץ". סברו שכל העולם נחרב כמו במבול, והעולם ידון לכליה, אם לא תבאנה ילדים מלוט.

2. "אָבִינוּ זָקֵן", ויש להזדרז לפני שימות.

3. המשכיות המשפחה: כוונתן טובה: ביקשו בהמשך האנושות.

"וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ", ובמצב זה, הבת, ככל אישה, עשתה ככל יכולתה לממש את זכותה לאמהות.

4. בתמימות: רשי: "סבורות היו שנתכלה העולם..כדור המבול, ולשם שמים עשו". שכל טוב, בראשית רבה נא ח, נזיר כג א, מדרש רבא, הוריות יא 1

אחרי מלחמת העולם השניה, היו חילים יפנים שהתחבאו ביערות עשרות שנים כי לא ידעו שהמלחמה נגמרה.

5. רמב"ן: הצלת האנושות מכליה: השתדלו לקיים העולם. פסיקתא רבתי מב: "לא ברא ה' אדם אלא לפריה ורביה …לא מילט ה' אותנו, אלא לקיימו ממנו.

מצווה הבאה בעברה: בנות לוט חשבו שהמשך האנושות חשוב מאשר צניעות במשפחה, (ספרי זאת הברכה פ שמג).  

גניבת זרע: לב. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן, מאיפה היין? היו מערות שאחסנו בהן יין.

רש"י: הזדמן להן יין במערה כדי שהן יוכלו להוציא מהן באותו הלילה שתי אומות.

וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.בתושייה נשית פתרו את בעיית ההישרדות ממנה חששו.

וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא;

וַתַּשְׁקֶיןָ רק הבכורה הייתה נחושה לבצע את המהלך, אך הן שיתפו פעולה וכשפעלו יחד הצליחו להשיג את מטרתן: בנים.

ל"ג. וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ:

רש"י: וּבְקוּמָהּ, יש בהּ נקודה כדי לומר שכאשר לוט קם, הוא כן שם לב לכך שהוא שכב עם בתו, ובכל זאת לא נמנע בלילה השני מלשתות.

הבין מה קרה לו עם בתו, ולו לא חפץ בזה, לא היה שוב שותה יין ומשתכר ממנו. אך לוט התאווה לבנותיו ובהשפעת היין יכל לקבל את מבוקשו, (ילקוט שמעוני וירא 19 רמז 86). 

לד. וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת אֲבִיהֶן יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

  רש"י: הסיבה שלא כתוב "את אביה" כמו שכתוב בבת הבכורה היא בגלל שהבת הצעירה לא פתחה בזנות, ולכן חסה התורה עליה והעלימה את עובדת זנותה עם אביה.

הבנות חזרו על המעשה פעמים, למרות שכדי להמשיך את העולם, יכלו להסתפק בפעם אחת. השוואה בין התנהגות לוט, למעשי בנותיו: מדה כנגד מדה:

מסר את בנותיו לאונס,זמם לזרוק את בנותיו מחוץ לבית,נסה להוציא להמון את בנותיו שאיש לא ידען,הפקיר את בנותיו מתוך שיקול דעת מוסרי: להגן על אורחיו.לא הצליח לעשות לבנותיו, את מה שזמם.

נאנס על ידי בנותיו.הן אנסו אותו מחוץ לבית – במערה.הן חששו שאין איש בארץ שידע אותן.הן אנסו אותו מתוך שיקול דעת מוסרי, להשיג בן, בעולם שעומד להכחד.הן הצליחו לבצע את זממן.

בשתי הלילות פעלו באותו סדר: קודם השקו את אביהן לשוכרה ביין. בלילה הראשון באה אליו הבכורה, ומיד התעברה, ובלילה השני – הצעירה, וגם היא מיד התעברה.

האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? גם לוט וגם בנותיו עוללו זה לזה עוול נורא.

מתוך שיקול דעת מוסרי נאצל, וכנראה שזה היה עונשו של לוט על שזמם להפקיר את בנותיו. האב והבנות, כל אחד בדרכו עברו על איסורים הקיימים בחברה נורמטיבית.

מדה כנגד מדה:	הציע בנותיו להתעללות.	הבנות התעללו באב.
	לוט על בנותיו: בתולות שלא ידעו איש.	הבכורה: ואין איש לבוא עלינו.
מי שלט?	הגברים.	הנשים.
מי שמר?	מלאכים הגנו על הבנות.	לא היה מי שיגן על לוט.
מי ידע?מי לא ידע?	אשר לא ידעו איש.	לוט לא ידע בשכבה ובקומה.
מי הצליח?	גברי סדום לא הצליחו לאונסם.	הבנות הצליחו ללדת בן.

לו. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט, מֵאֲבִיהֶן, השיכור עד לחוסר ההכרה. לוט לא הוזכר עוד בתורה: בפעם האחרונה הוא תואר כשכור החווה השפלה נוראה בידי בנותיו.

שרידות והמשכיות: לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: (מאב, נולד מאבי) הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם.

רש"י: ביתו הבכורה של לוט לא הייתה צנועה ופרסמה שמואב הוא בן מאביה.

לח. וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי.הצעירה הייתה צנועה מהבכירה, וחסה על כבוד אביה, לכן לא ציינה במפורש מי האב, לא כבכורה שקראה לבנה: "מואב" – נולד מהאב, אלא קראה לבנה "בן עמי", הוא אבי עמון.

שני בנים אלו נולדו למרות כל הסיכויים, רק בברכת ה'. בנות לוט יכלו לומר שהבנים נולדו מרוח הקודש, אבל לא רצו לשקר, והודיעו שנולדו מאביהן.

חז"ל התאמצו לשבח את בנות לוט, כי מהבכירה שילדה את מואב, יצאה רות המואביה, סבתא רבה של דוד המלך ונעמה העמונית הייתה אם רחבעם בן שלמה.

1. "לעולם יקדים אדם לדבר מצווה, שבשכר לילה אחד שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ב- 4 דורות למלכות", (נזיר כג ב). רות ילדה בן לבועז, ונעמה ילדה לשלמה את רחבעם.

2. קום קח לך את אשתך ואת שתי בנותיך "הנמצאות": 2 "מציאות" טובות מצא ה' בזרעו: 1. רות המואבייה 2. נעמה העמונית, אם רחבעם משלמה.

בימי משה, ה' נתן שכר לבן הצעירה בכך שה' אסר להתגרות בעמון, ואילו על מואב אסר ה' רק לצאת נגדם למלחמה, אך היה מותר להתגרות בהם.

זָרַע: ר' תנחומא משם שמואל… זָרַע שבא ממקום אחר. ואי זה? זה מלך המשיח (בראשית רבה מט נא ח), המשיח יבוא ממואב.

3. נתכוונו לשם שמים יצאו מהן 2 פרקליטים טובים: דוד ושלמה, (מדרש הגדול לבראשית). וזכתה בכירה שיצאה ממנה רות המואביה שקיבלה עליה תר"ו מצוות +7 מצות בני נח, וזכתה הצעירה שיצא ממנה רחבעם בן שלמה, ונמצא ששתיהן זכו למלכות בית דוד.

ללוט היו רק בנות, ואילו בנותיו ילדו בנים, המעבירים את שם המשפחה ויורשים את האב. הפועל "בוא" – מלה מנחה בפרק: הפעל "בוא" מסמן לרוב ביטחון: 1. "ויבואו" אל ביתו, 2. איה האנשים אשר באו אליך? 3. על כן באו בצל קורתי, 4. האחד בא לגור ושפוט ישפוט?

5. ויביאו את לוט אליהם הביתה, ואת הדלת סגרו,

6. מהר המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה, 7. ואין איש בארץ לבוא עלינו, 8. ותבוא הבכירה ותשכב את אביה, 9. נשקנו יין גם הלילה ובואי שכבי עמו.

הפועל "יצא" מסמל סכנה: לוט הציע להוציא את בנותיו להמון, לוט יצא אל ההמון וסגר את הדלת כדי לשמור את הבית כמקום בטוח, המלאכים ציוו על לוט לצאת מסדום לפני שיהפכו את העיר.  

אבל כאשר ה' הפך את סדום הבית הפך למסוכן, והחלל החיצוני הפך לבטוח.

לוט	הבנות.
במישור.המון צר על הבית מבחוץ.לוט הציע להמון להתעלל בבנותיו.לוט משבח בנותיו: בתולות שלא ידעו איש.לוט נתון לחסדי בנותיו.לוט נכשל ע"י בנותיו שלו.אשר לא ידעו איש.מזמין את אנשי העיר לבוא על בנותיו.בקש להציל את עורו.	על ההר.מערה סגורה, מוגנת ומבודדת.הבנות מתעללות באב.הבכורה לצעירה: אין איש.. לבוא עלינו.האב איים על הבנות, המוגנות ע"י המלאכים.הבנות מצליחות במשימתןלוט לא ידע בשכבה ובקומה.בנותיו באות עליו.בקשו להציל את העולם.

לוט בתחילה ובסוף.

בתחילה לוט פעיל: וַיָּקָם .. וַיִּשְׁתַּחוּ ..  ב וַיֹּאמֶר ..ג וַיִּפְצַר-בָּם .. וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה.אחר המלאכים נטלו פיקוד: וַיִּשְׁלְחוּ..וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט ..הַבָּיְתָה; וְאֶת הַדֶּלֶת, סָגָרוּ.  יא וְאֶת הָאֲנָשִׁים..הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים.בסוף פסיבי: וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.

בתחילה מצטייר כצדיק: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.הציע את בנותיו ללינץ מיני: שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.השתכר ואפשר לבנותיו לנקום בו: נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ.

השוואה בין לוט ונח: שניהם שרדו מאסון שהביא ה' על האנושות, ובשניהם ילדיהם עשו מעשה נורא כשהם שיכורים. מכנען בן נח יוצא העם הכנעני, ומבנות לוט יוצאים עמון ומואב.

מבול	סדום
מטר מים,נח ובניו שרדו את האסון,נח שתה יין והשתכר,גילוי עריות.חם חיסל את יכולת ההולדה של נח.נוצר העם הכנעני	מטר אש,לוט ובנותיו שרדו את האסון,הבנות השקו את לוט יין עד שהשתכר,גילוי עריות.הבנות המשיכו את יכולת ההולדה של לוט.נוצרו העמים: עמון ומואב.

בני נח ובנות לוט,

בני נח	בנות לוט
המבול החריב את האנושת ונשארה רק משפחת נח.נח השתכר באהלו.בן נח ראה את ערוות אביו.נח ידע מה עשה לו בנו, קיללו וברך את האחרים.	הבנות חשבו שרק הן ואביהן נשארו בעולם.הבנות השקו את אביהן לשוכרה במערה.לוט השיכור קיים יחסי אישות עם בנותיו.לוט לא ידע מה עשו בנותיו, איבד את ענינו בעולם.

הבנות היו למיסדות שני עמים: מואב ועמון, אבל עמים שהיה אסור להתחתן בהם.

הגזרה לדורות: 2 פסוקים סמוכים: לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה', (דברים כג 3). "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה', עד עולם", (דברים כג 4). "ובזכות הכוונה הטובה של בנות לוט, נשים כן באות בקהל ה'.

אמנם המעשה של רות היה חוקי וצנוע ומעשה בנות לוט לא היה חוקי,

ובכל זאת יש דמיון:

בנות לוט.	רות
שתי נשים וגבר.שני גברים מתים: מחלון וכליון.הנשים מחפשות פתרון לחסרון הבנים.המבוגרת היא זו שיוזמת ומתכננת את הפעולה.הגבר שותה יין לפני שהאישה באה אליו. בנות לוט.	שתי נשים וגבר.שני גברים מתים: שני חתני לוט.הנשים מחפשות פתרון לחסרון הבנים.המבוגרת היא זו שיוזמת ומתכננת את הפעולה.הגבר שותה יין לפני שהאישה באה אליו. נעמי קוראת לרות: בתי.

למה אסור להתחתן במואב ועמון? כי לא קידמו אתכם בלחם ומים, בדרך בצאתכם ממצרים.

הלך ה' אצל בני עמון ומואב, ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף! אמרו: רבש"ע כל עוצמה של ערווה שלהם הוא, שנאמר: ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן.

השוואה בין בנות לוט למעשה תמר:

בנות לוט, (פרק י"ט).	תמר, (פרק ל"ח).
הרס סדום ומותם של 2 בעלי בנותיו,חשש מערירותלוט ובנותיו בורחים מסדום למערהלוט מתאלמן מאשתובנות לוט מבקשות לעצמן ילד,משקות בערמה את אביהן ביין,גילוי עריות עם האבלוט אינו יודע ששכב עם בנותיושתי בנות לוט יולדות בן ביחד 2 בנים.מצוקת הילד נפתרה.	מות 2 בני יהודה, בעלי תמר,חשש מערירותיהודה ותמר עוזבים את ביתםיהודה מתאלמן מאשתותמר מבקשת לעצמה ילד,תמר נוקטת במעשה עורמה,גילוי עריות עם חמיהיהודה אינו יודע ששכב עם כלתותמר יולדת תאומים,מצוקת הילד נפתרה.

יש דמיון בין פרשות: בנות לוט, תמר ורות ולשלושתן חלק בהקמת מלכות בית דוד.

הרמב"ן השווה את מעשה סדום לפילגש בגבעה

בנות לוט	פילגש בגבעה.
אירוח אורחים זריםאנשי העיר מבקשים לאנוס את האורחים הגברים.המארח מציע להמון 2 נשים.המקרה גורם לחורבן של העיר המארחת.מעטים מצליחים להינצל.יש חשש שהניצולים לא יוכלו להתרבות.נמצא פיתרון שבזמן אחר היה נחשב לפיתרון פסול.	אירוח אורחים זריםאנשי העיר מבקשים לאנוס את האורחים הגברים.המארח מציע להמון 2 נשים.המקרה גורם לחורבן של העיר המארחת.מעטים מצליחים להינצל.יש חשש שהניצולים לא יוכלו להתרבות.נמצא פיתרון שבזמן אחר היה נחשב לפיתרון פסול.