פרק ט. א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ,
רש"י: וְחִתְּכֶם, מלשון חיות והכוונה היא לתיאור זמן, כל זמן שהאדם חי, אימתו מטלת על החיות, אך אדם מת, אין אימתו מוטלת על החיות. (חִתְּכֶם זה גם פחדכם).
וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.
רש"י: היה אסור לאדם לאכול בעלי חיים, והותר לו לאכול רק עשב. אחר המבול, הותר לאדם לאכול גם בעלי חיים, כמו שהותר לו לאכול עשבים. אוה"ח: יש 3 סיבות להיתר אכילת בעלי חיים לאחר המבול: א. הם ניצלו בזכותו. ב. נח טרח להאכילם בתיבה. ג. הברית שלא יכרתו כל בעלי החיים מהעולם, הוא בזכות נח, (אחרי המבול, לא היה מה לאכול חוץ מבשר).
ג כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, רמב"ן: רֶמֶשׂ היינו שם כולל לכל בעלי החיים, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. (כל הצמחיה נרקבה במבול, והארץ הייתה צחיחה).
ד אַךְ בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ,
רמב"ן: בני נח לא נאסרו באכילת דם, ולכן יש לומר שהכוונה היא רק לאיסור אבר מן החי.
רש"י: אסור לכם לאכול בשר בהמה שעדיין חיה. איסור זה נקרא איסור "אבר מן החי". וחז"ל למדו מכאן גם איסור אכילת דם. אבן עזרא: הכוונה היא רק לאיסור אכילת דם.
ה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ,
מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, רש"י: אדם שרצח אדם אחר שנעשה בצלם אלוקים, חייב מיתה. מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ, אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם, רש"י: אדם שרוצח אדם אחר במזיד, ואין על כך עדים, או אדם שרצח בשוגג ולא יגלה לעיר מקלט, אני (ה') אעניש את הרוצח.
ספורנו: במקרה וה' לא יציל את הנרצח מיד הרוצח, הוא יעניש את הרוצח. מרש"י משתמע, שמדובר באדם שרוצח. אולם, רמב"ן הרחיב זאת גם על בעלי חיים.
ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: רש"י: אדם שרוצח אדם אחר בשעה שעדים רואים את הרצח, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (אם יש עדים על הרצח) עליכם להרוג את הרוצח בבית דין.
כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹוקִים, עָשָׂה אֶת הָאָדָם,
רש"י: אם אדם יהרוג את עצמו, אני (ה') אדרוש זאת ממנו, אני (ה') אעניש אותו על כך. אבן עזרא: הכוונה היא לאדם או חיה שהורגים אדם אחר ולא לאיסור התאבדות.
ספורנו: הכוונה היא שה' ימנע, בדרך כלל, מחיה או אדם להרוג אדם אחר.
רמב"ן: א. דמכם הוא נפשכם. ב. הדם נמצא בנפש שלכם.
ג. הדם שהוא נפש בכם – אותו אדרוש, והתורה באה לומר שמי ששופך דם חייב מיתה, אך מי שפצע איבר, אינו חייב מיתה על כך.
רש"י: הוצרך להזהירם על כך כי בדור המבול, כאשר חטאו, הופקרו למאכל חיות.
רמב"ן: זו הסיבה של סקול יסקל השור, החיה תיענש. ב. אדם שרצח אדם אחר, ה' ישלח אליו חיות רעות שיהרגו אותו. ג. בבריאת העולם, ה' שם את טבע בעלי החיים והאדם לאכול רק עשב. אך לאחר שה' נתן לאדם רשות לאכול בעלי חיים, היה חשש שמא בעלי החיים יטרפו גם בני אדם, ולכן ה' הזהיר את החיות שלא לטרוף בני אדם.
ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ;
המבול החזיר את העולם למצב שהיה לפני הבריאה.
בבריאה: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה, הָרֹומֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.
אחרי המבול: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם .. יִהְיֶה, עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם.. וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם. הצבת שלטון האדם על בע"ח. לפני המבול – ה' העניש. אחרי המבול – נח העניש. האחריות השיפוטית עברה גם לאדם.
שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ בָהּ.
רש"י: פְּרוּ וּרְבוּ הראשון הוא לברכה, וכאן לציווי. ב. מי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים.
רמב"ן: כאן נאמר לציווי, ומסמיכות הכתובים אנחנו לומדים שהתורה הקישה שמי שאינו עוסק בפריה ורביה, דומה למי ששופך דמים.
מטרת הכפילות היא לחיזוק, או לציווי שירבו בכל הארץ.
ח וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים אֶל נֹחַ, וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר, אבן עזרא: ה' אמר לנח שיאמר לבניו.
ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם,
אבן עזרא: מילת אֶת באה לתוספת ביאור ולחלק בין הגורמים השונים של הפסוק. ספורנו: ה' אמר: התנאי שאקיים את הברית, שבני האדם לא ישפכו דם של אחרים.
רש"י: נח פסק מלעסוק בפריה ורביה, עד שה' הבטיח לו שהוא לא ישחית שוב את העולם.
י וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ,
יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
אבן עזרא: כאן כריתת הברית של ה', שלא ימותו יותר אנשים במבול. אמנם, רש"י טען שהברית נכרתה כבר בסוף הפרק הקודם, ולכן כתב שכוונת הכתוב הוא על האות שה' יעשה לקיום הברית: אעשה קיום לבריתי.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים, זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, אוה"ח: האריך לדון אם הכוונה היא שרק מבול לא ישחית את הארץ או שבכל פורענות התחייב ה' שלא להשמיד את הארץ.
בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת, עוֹלָם.
רש"י: דֹרֹת נכתב חסר, לומר שהיו דורות של צדיקים שבהם לא היה צריך אות, כמו דורו של חזקיה ודורו של רשב"י.
יג אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ, רמב"ן: היות ואנחנו יודעים שהקשת נוצרת על ידי תופעת טבע ידועה, יש לומר שה' ברא את הקשת עוד בבריאת העולם, אלא שעכשיו אמר שהקשת, שכבר הייתה קיימת, תשמש לאות ברית בינו לבני האדם. אבן עזרא: ה' יצר את הקשת עכשיו במיוחד לשום האות ודחה את דברי רס"ג שהקשת הייתה קיימת עוד לפני כן.
יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן, ספורנו: פירש שעָנָן היינו עָנָן ממש, והקשת אינה יכולה להיראות ללא עננים.
אבן עזרא: הקשת תמיד נמצאת בעָנָן, אלא שאיננו רואים אותה, אך ה' רואה אותה.
טו וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל בָּשָׂר; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר,
הקשת: אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְיתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. הברית לאחר הבריאה השנייה.
השבת: ניתנה כאוֹת בְּרִית עולם לדורתם, אות היא לעולם, בבריאה הראשונה.
טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹוקִים, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, רש"י: בין מידת הדין של מעלה וביניכם. רמב"ן: בין מידת הדין של מעלה למידת הדין של מטה.
יז וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים, אֶל נֹחַ: זֹאת אוֹת הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. ספורנו: ע"י הקשת ה' יקבל את תפילת הצדיקים, וכך ישוב מחמתו. ספורנו: מדובר על הקשת השנייה.
קשת בענן – לאה גולדברג.
| בשמים ראיתי קשת,היא עמדה ממש מול הרחוב,ורציתי אליה לגשת,ולראות אותה מקרוב.והתחלתי ללכת, ללכת,ועליתי על ראש גבעה.אך ככל שהרחקתי לכת,הקשת לא קרבה.היא עמדה במרום רקיע,כמצויירת על עננה, | וידעתי שלא אגיע,ושלחתי אליה יונה.עופי, עופי, יפת כנפיים!עופי, עופי אל המרום,אל הקשת אשר בשמים,ומסרי לה ברכת שלום.בשמים יונה וקשת,בשמים הדרך פתוחה,וטיפות ראשונות של גשם,מבשרות שנת שלום וברכה. |
יצא נח מהתבה וראה עולם הרוס. בכה והצטער, אמר לו ה': לו היית מתפלל על העולם לפני המבול, אולי תפלתך הייתה מתקבלת ע"פ המדרש.
קשת וענן – נפתלי וגנר.
| כולנו כאן כולנו כאן,אסף וקשת וענן,ננוע עם גלגל הזמן,במים ובאש,תשרי וגם חשון (חשון).אייר וגם סיון (סיון).הם כמו סיפור, ישן נושן שמתחדש, ולא חשוב לי | אם רטוב לי, אם סגריר לי או בהיר,אם ראש חודש חול או קודש,בואו ונשיר,כולנו כאן כולנו כאן,אסף וקשת וענן,כמו סיפור,ישן נושן שמתחדש, | כל יום של חג,ריחו לא פג,ריחו לא נס,ולא נמאס,חוזר ממש,כמו חדש,על המגש,עם קשת וענן, |
יח וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן, רש"י: הסיבה שהתורה כתבה זאת כאן היא בגלל שהתורה עוסקת כאן בשכרות נח, שקילל בפרשה זו את כנען בגלל היותו בנו של חם, הוצרכה התורה לפרט שחם היה אבי כנען.
אבן עזרא: כמו שחם היה רע, כך גם בנו כנען, אלא שהתורה כתבה דווקא את כנען, כיוון שנח קילל אותו.
רמב"ן: כנען היה בנו בכורו של נח (למרות שבסדר הבנים הוא נמנה אחרון, וזה מפני שהוא קולל), ונח קילל את בנו בכורו של חם. אך עכשיו, היה רק כנען חי ולא שאר בני חם. בפסוק כב' כתב רש"י שכנען הוא שראה את נח ערום והוא שהלך ואמר את הדבר לאביו.
יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל הָאָרֶץ
נעמה, אחות תובל קין "לוטש כל חורש נחושת וברזל" נישאה לאיש שלפי חז"ל המציא את המחרשה.
אולי נעמה הנחילה לשלושת בניה שיצאו איתה מן התיבה את הידע של אחיה, ואולי הדריכה את כלותיה, נשות בני נח, כך שלא דבקה בהן מרעת דור המבול.
נח משושלת שֵת, עם נעמה משושלת קין הקימו את משפחת האדם שתשרוד, משפחת האדם שנבחרה לנחם את האנושות, ולבנות אותה מחדש, הרב בן נון
כ וַיָּחֶל נֹחַ,
פרוש שלילי רש"י: וַיָּחֶל = חול, חולין. נח התחלל בכך שנטע כרם, שמיינו ניתן להשתכר במקום להוליד עוד צאצאים. (כשנכנס נח לתיבה הכניס עמו זמורות לכרם). ב. בדרש שמיד כאשר נח נטע את הכרם, באותו יום הוא כבר שתה מהיין שנוצר מענבי הכרם.
ספורנו: וַיָּחֶל מלשון התחלה, אך הכוונה היא לכך שהוא התחיל בפעולה מגונה, בנטיעת כרם, ולכן צמחו מכך מכשולים.
כלי יקר: איש האדמה היינו שהחלק החומרי של האדם הוא שגרם לו לנטוע כרם, אך החלק השכלי היה מתנגד לכך, שהרי היין מבלבל את דעתו של האדם.
פרוש חיובי: וַיִּטַּע כָּרֶם, הכל היה שומם, ונח התחיל להצמיח מפרי האדמה. רמב"ן: נח היה האדם הראשון אחרי המבול שעבד את האדמה, ונטע כרם מסודר. עד נח, אדם היה נוטע עצי גפנים, אך נח היה הראשון לטעת גפנים בשורות ישרות ובכמויות גדולות.
ב. נח היה חקלאי ג. נח היה מסתובב בכל האדמה, לא היה לו מקום מיוחד בו הוא ישב.
לאחר שהאדמה התקללה בחטא עץ הדעת, אך אחרי המבול פסקה קללת האדמה, ונח החזיר לה את ברכתה, ממטע הכרם ייצר: וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם, לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד (תהילים קד 15),
ב. נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה, הכוונה היא לאדון האדמה, שעיבד אותה והצמיח אוכל למשפחתו.
| אדם | נח |
| וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, וַיַּצְמַח ה' אֱלֹוקִים, מִן הָאֲדָמָה, כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה,וַתִּיתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל,וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻומּיִם הֵם;וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹוקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, | נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה;וַיִּטַּע, כָּרֶם, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה,וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו,וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם,וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן |
כשיצאו מן התיבה גילו את ממדי החורבן שהעולם עבר, השמדת כל מי שחי בתבל, וכן בעלי החיים שלא היו בתיבה. עולם צחיח. משבר פסיכולוגי קשה לניצולים, שזכרו את כל אלו שלא ניצלו.
א וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; לא פלא שנח בחר להטביע ביין את השבר והאבל שכנראה חוה.
גורל האנושות היה תלוי ביכולתם של נח ומשפחתו להתמודד עם החורבן, להשלים עמו ולהתחיל מהתחלה. (כמו ניצולי שואה) " וַיָּחֶל נֹחַ איש האדמה וַיִּטַּע כָּרֶם, " (ט, כ) ו"שלושה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ" (ט, יט). מעידים על הצלחתם לקום משממת העולם ולהפריחו.
| בחוץ: | וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו, בַּחוּץ. (ביזה את אביו ברבים). |
| בפנים: | וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; הסתירו קלונו. וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. |
כא וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. (גילוי מיני).
רמבן: התורה כתבה את עניין היין בנח כדי להזהיר מסכנת ההשתכרות. רש"י: אָהֳלֹה הוא רמז לשומרון שנקראת אָהֳלֹה, ורמז בדבר שהם גלו על עסקי היין.
אנשים מגיבים לאסון בדרכים שונות, 1. מאבדים את האמונה, 2. מוצאים נחמה באמונה, ואולי נח לא הצליח להתמודד עם תוצאות המבול, וממה שראה כשיצא מהתיבה, ולכן: וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, וַיִּתְגַּל מעצמו. רד"ק.
כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו, בַּחוּץ.
אונקלוס: תרגם בַּחוּץ. בשוקא, ולפי זה, חטאו היה על שפרסם את הדבר ברבים.
כג וַיִּקַּח, רש"י: הסיבה שכתוב וַיִּקַּח בלשון יחיד היא כדי לומר ששם התאמץ במצווה יותר מיפת, ולכן זכו אחיו לציצית, ויפת זכה לקבורה.
שֵׁם וָיֶפֶת הבינו שאם רוצים שהעולם יתקיים, מוכרחים לכבד את החוק, ואת הכללים של מה מותר ומה אסור. ולכן פעלו נגד מה שעשה חם אחיהם.
רש"י: סדר הולדת הבנים היה יפת, חם ושם (פרק ה' פסוק 32), ולכן לא ניתן לומר על חם שהוא הבן הקטן, ולכן סביר שחם נקרא קטן בשל היותו בנו הבזוי של נח.
רמב"ן: חם הוא בנו הקטן של נח, ולכן ייתכן לפרש על פי זה שהכוונה היא לבן חם. ספורנו: הכוונה היא לכנען שהיה הקטן שבבני חם, ובני בנים הרי הם כבנים.
אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ: נזהרו, לא להביט בגופו.
מדוע כעס נח? מה היה החטא נגדו?
רש"י: רב ושמואל: חד אמר רבעו,
חד אמר סירסו, (סנהדרין ע עא). אמר בליבו: אסרס את אבא שלא יוליד בן רביעי, שלא יהיה חולק עמנו את הארץ, (מדרש הגדול לבראשית ק"ד).
רש"י: סרסו כי זכר שלאדם הראשון היו שלושה בנים ואחד הרג את השני כדי לירש את העולם, וכאן פחד חם שיהיה לנח בן רביעי והם יתקשו עוד יותר לחלק את ירושת העולם.
ב. בהקשר של כנען, הוא שאמר לחם, שנח ערום. (1. גם ראה ערות אביו, 2. גם לא כיסה אותו, 3. וגם סיפר לאחיו).
ספורנו: כנען הוא שסרס את נח, וחם הלך לספר זאת לאחיו.
רמב"ן: החטא היה בכך שבמקום לכסות את אביו, הלך חם לפרסם ברבים את מצב אביו.
וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו, – בא על אביו, כמו שכתוב: וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: כלומר: לא תקיים עמה יחסי אישות. או שבא על אמו. חָם שכב עם אשת נח (אמו? או אם חורגת, שגם היא אסורה על הבן) ומביאה זו נולד כְנַעַן, וחָם היה אבי כְנַעַן שנולד מאשת אביו. כנען, הבן הממזר, נותר 'ארור', וחטא חָם אביו זכור לדיראון עולם.
לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח 4 בנים. אך היו לו רק 3 (ולא 4):
וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת. אלה בני נח. וחם (ולא נח) הוא אבי כנען, וכל זה בעוד אחיו דאגו גם לכסות את האב, ובצורה שלא יחשפו לעירומו.
מדוע קילל את כנען בנו של חם, על מה שעשה חם אביו?
1. עם צאתם מהתיבה ה' ברך את שם חם ויפת. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, ואם חם זכה לברכת ה' אחרי המבול, נח לא יכל לקלל אותו ולכן העביר את הקללה לבנו של חם – כנען. הקללה של כנען היא עונש ל- חם אביו.
2. רס"ג: היה צריך להיות כתוב: אָרוּר (אבי) כְּנָעַן: נח קילל: ארור אבי כנען, היינו את חם.
3. אבן עזרא: (בפס' כד') כנען הוא שחטא. חם רק ראה את הערווה וסיפר לאחיו, אך כנען הוא שחטא, עשה בסבו מעשה מכוער, או שהתורה לא כתבה במה חטא. (ע"פ רד"ק פדר"א 23).
4. קיללת כנען תחול על בני כנען שחטאו חטאים דומים לחטא חם, (כהן א בית מקרא קסט תשסב 163).
5. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת עֶרְוַת אָבִיו. כנען ראה וספר לאביו וזה סיפר לאחיו: (רש"י).
6. אולי חם שכב עם אמו ומזה נולד כנען, ולכן נח קילל את מי שנולד כתוצאה של חטא.
7. מדה כנגד מדה – חם חטא לאביו, לכן יקולל בנו.
8. נכד נקרא לפרקים בן. ואולי כנען היה בנו הקטן של נח.
דמיון לספור לוט ובנותיו.
| יחסים בין אב לבן.אחרי חורבן העולם ממבול.היבט מיני: נגלה ערום לבניו. רש"י: י"א סרסו וי"א רבעו.נח השתכר. | יחסים בין אב לבנותיו.אחרי חורבן סדום.היבט מיני: שכבו עם האב.השקו את אביהן ביין. |
השוואה בין האסון שבא על הארץ ובין האסון שבא על סדום.
| מבול | סדום |
| מטר מים,נח ובניו שרדו את האסון,נח שתה יין והשתכר,גילוי עריות.חם חיסל את יכולת ההולדה של נח. נוצר העם הכנעני | מטר אש,לוט ובנותיו שרדו את האסון,הבנות השקו את לוט יין עד שהשתכר,גילוי עריות.הבנות המשיכו את יכולת ההולדה של לוט.נוצרו העמים: עמון ומואב. |
השוואה בין לוט ונח: שניהם שרדו מאסון שהביא ה' על האנושות, ובשניהם ילדיהם עשו מעשה נורא כשהם שיכורים. מכנען בן נח יצא העם הכנעני, ומבנות לוט יצאו עמון ומואב.
כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. מי הבן הצעיר: על פי הסדר, שֵׁם, וְחָם, והצעיר הוא, וָיָפֶת אך כתוב: חם, בְּנוֹ הַקָּטָן? הַקָּטָן, לפי רש"י: פסול ובזוי.
כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו, אונקלוס: קילל דווקא את כנען כי נח אמר לחם שהוא גרם לכך שלא יוליד בן רביעי לשמש אותו, ולכן, בנך הרביעי יהיה עבד לאחיו.
כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹוקֵי שֵׁם;
רש"י: בָּרוּךְ ה' שעתיד לשמור הבטחתו, לתת לזרעו של שֵׁם, את ארץ כנען. אבן עזרא: לרוב מעלתו של שֵׁם הוזכר שם שמים בברכתו, ולא נעשה כן ליפת.
וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
ספורנו: כבר לפני חטאו, היה ראוי שכנען יהיה עבד לאחיו, שהרי הוא הקטן והבזוי שבהם, וכאן התווסף לכך שהוא גם יהיה עבד של עבדים.
רמב"ן: הכוונה היא שכנען יהיה עבד של העולם.
אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו: במהלך ההיסטוריה היו שניסו להשתמש בפסוק זה כהצדקה להפיכת השחורים לעבדים.
אבן עזרא: דחה את הסברא האומרת שבני כוש הם עבדים בגלל הקללה הזו, שהרי המלך הראשון שהיה אחרי המבול היה מכוש.
כז יַפְתְּ אֱלֹוקִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם;
רש"י: מדרש, הכוונה שלמרות שה' ירחיב ליפת, בבניית ביהמ"ק השני ע"י כורש שהיה מבני יפת, בכל זאת ה' השרה את שכינתו רק בביהמ"ק שבנו צאצאי שם, במקדש שלמה.
וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. רמב"ן: והכוונה לָמוֹ היא שכְנַעַן יהיה עֶבֶד לכל זרעו של שם.
אבן עזרא: עֶבֶד לה' ולשם, כנען יהיה כאחד העבדים שעובדים את אחיו.
רש"י: לָמוֹ = לו. כנען יהיה יהיה למס עובד = עֶבֶד של שם. אך לפי הא"ע והרמב"ן הכוונה היא שכנען יהיה העֶבֶד של שם ושל ה'. גם כאשר יגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מזרע כנען.
רמב"ן: הסיבה שנח העביד את כנען בידי שם, פעמיים, כדי לומר שכל מה שקנה עבד קנה רבו. התורה באה לומר שבגלל חטא כנען, זכה שם בארצו.
כח וַיְחִי נֹחַ, אַחַר הַמַּבּוּל, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. כט וַיִּהְיוּ, כָּל יְמֵי נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת.
ספורנו: התורה כתבה זאת כדי לומר שנח מת לפני שעיקר סיפור אברהם התחיל, ולפני שהתחילה הקריאה בשם ה'.
