חוה פונה לדרך חדשה: דרך האמהות, (בראשית ד').
הוא אמר: היא נתנה לי! היא אמרה: הוא פיתה אותי! הבן שאל: "השומר אחי אנוכי"? מי אנו?
פרק ד. 1 וְהָאָדָם, יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ;
בנים: המצווה הראשונה, והחובה הראשונה שהטיל הקב"ה על אדם וחווה הייתה מצוות: "פרו ורבו". חוה העבירה את התשוקה לילד מדור לדור לכל הנשים. והתשוקה לילד חוזרת ברבים מסיפורי התנ"ך. "פרו ורבו" הייתה גם הברכה שבה ברך ה' את בני האדם.
קין: וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן,
חוה קראה לבנה הבכור: קַיִן, שם שמסמל קניין, כמו: "קונה שמים וארץ". וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ, אִישׁ, בעיני אמו מושלם, לא רק כתינוק, אלא גם כאִישׁ.
אֶת ה', פירושו עם ה', בשותפות עמו, (רש"י, שם). "3 שותפים לו לאדם: אביו, אמו (חוה) והקב"ה" (קידושים, ל ב, נידה לא א).
הבן הבכור: האישה הראשונה הייתה כל כך מאושרת בלידת הילד הראשון בעולם עד שהתגאתה בכוח היצירה שלה, והשוותה עצמה לקב"ה: הוא יצר את האנשים הראשונים, ואני ילדתי תינוק ראשון בשותפות עמו, גם אני כמו ה' יודעת ליצור איש.
חשיבות עצמית ליוותה את רגשות חווה, "אני" יצרתי אדם חדש כמו ה'. אני נוצרתי מצלע האיש, (אדם הראשון), אך את בני (הזכר), יצרתי אני.
ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל;
הֶבֶל = הוויה זמנית, בר חלוף. בבן השני הֶבֶל, כבר לא התגאתה כל כך, אין לו מדרש שם, וכל חשיבותו בזה שהוא אח של קין. אין איזון ביחס של חוה לשני בניה: בבן הראשון התגאתה כיוצרת חיים, קָנִיתִי אִישׁ, ובבן השני הביעה חוסר תקווה.
"הֶבֶל הבלים, הכול הֶבֶל", (קהלת א 2).
קין והבל: קַיִן, הבן המועדף, הנבחר! בהֶבֶל, אין השקעה מיוחדת שתבליט את יחודו.
"ותהר ותלד את קַיִן, ותוסף ללדת את אחיו את הֶבֶל, וַיְהִי הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן,
וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. מי נולד ראשון? קַיִן. אבל המקצוע של מי מוזכר ראשון? של הֶבֶל.
מבנה הפסוק רומז לניגוד והתנגשות בין האחים כפי שיתברר בפסוקים הבאים:ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; (שנה) וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַה'. מִנְחָה מביאים כדי למצוא חן.
ד והֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, ומכיוון שהצעיר הקריב, מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹּ ומֵחֶלְבֵהֶן:
וַיִּשַׁע ה', אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה;
מי הביא ראשון מנחה כדי להקריב לה'? קַיִן. אל מנחתו של מי ה' שעה? הֶבֶל.
למה שעה ה' אל מנחתו של הֶבֶל, ולא שעה אל קַיִן? הרי קַיִן היה היוזם, הראשון שהביא מנחה לה'? והֶבֶל נגרר אחריו, והֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא.
לא ברור מה במנחתו של קַיִן הכעיס את ה'. וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
העובדה שקַיִן היה כ"כ מתוסכל מכך שה' לא קיבל את מנחתו, מראה לכאורה על אדם המחפש את קרבת ה'. "קרבן" כשמו נועד לקרב, קין ביקש ליצור קירבה, אבל בדרך הנוצרית, האומרת שעל אדם להתוודות ודי בכך כדי לסלוח לו, אך היהדות דורשת גם תשובה (חרטה) וקבלה להתנהגות יותר טובה בעתיד. "למה לי רוב זבחיכם? יאמר ה'!
ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ? וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? אבן עזרא: למה נפלו פניך? כי המתבייש כובש פנים למטה. והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. רמב"ן: לָמָּה חָרָה לָךְ? כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו.
ז הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, רמב"ן: שְׂאֵת עונך (תתמודד עם היצר הרע).
והנה ה' אמר לקין: לָמָּה חָרָה לָךְ על אחיך? וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ ממנו? הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, (דרכך)יהיה לך יתר שְׂאֵת על אחיך! ואם לא תיטיב, לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך, חטאתך רובץ להכשילך, בכל דרכיך.
אם תיטיב, יהיה לך יתר שְׂאֵת על אחיך, כי אתה הבכור.
ואליך תשוקתו. שהוא (החטא) ירצה להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך, ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה! שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו!
וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; רש"י: לפתח קברך, חטאתך שמור.
וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, רש"י: של חטאת, הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. וְאַתָּה, תִּמְשָׁל בּוֹ. רש"י: ואתה תמשל בו – אם תרצה תתגבר עליו.
ה' אמר לקין: התחרט ותקן התנהגותך. לקין הוענקה יכולת הבחירה החופשית, האחריות למעשיו הועברה אליו, כמי שמסוגל לשלוט ברגשותיו וביצריו.
אך קין לא שעה להזהרת ה' ולא בחר בדרך ההתמודדות עם יצריו.
ח וַיֹּאמֶר קַיִן, רש"י: נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו. אֶל הֶבֶל אָחִיו; מה?
רמב"ן: ר' אברהם: הקרוב אליו, שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו קודם ה':
וַיֹּאמֶר קַיִן, דבק עם: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, כי אמר לו: נצא השדה, ויְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: רמב"ן: הרג אותו שם בסתר (כי שדה זה מקום הפקר).
במקום להתרחק מהאח שהרגיז אותו, או לשתף את הוריו בקשייו, העדיף קין להמשיך ולכעוס על אחיו. לא שיתף את אביו ואמו במה שהכביד על ליבו, ומכיוון שלא שיתף אף אחד ברגשותיו, רגשות הכעס הכבושים הובילו אותו לרצח אח. קם על אחיו ורצחו.
לרוע מזלה של חוה, הבכור שלה, שביצירתו התגאתה כל כך, רצח את יצירתה השנייה הבל, ותולדות האדם התחילו ברצח אח.
רמב"ן: ירושה: ויתכן שנתכוון בהריגהו שיבנה העולם ממנו, כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר עוד, ופחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו.
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ לכאורה המלה אָחִיו מיותרת. ברור שהבל הוא אחי קין, שכן שניהם נולדו לאותם הורים. אך המלה אָחִיו, נכתבה 5 פעמים, כדי להדגיש שהייתה צריכה להיות ביניהם אחוות אחים: "אח של קין", אך אחווה כזו לא הייתה ביניהם.
למה רצח קין את הבל? על מה רבו? התורה לא פירשה, אולי כי אין כל הצדקה לרצח, גם אם הדברים שנאמרו ביניהם היו קשים.
כל ספר בראשית מתאר מאבק בין אחים, קינאה בין אחים ורק כשמשלימים בני יעקב ונכדיו, הם הופכים לעם.
על מה רבו קין והבל? היו אז בעולם רק 4 אנשים, ובכל זאת הם רבו.
חז"ל מנו 3 סיבות, אותן 3 סיבות שבגללן רבים בני האדם מאז ועד ימינו.
1. כסף ורכוש: קין והבל רבו על חלוקת העולם ביניהם. קין קיבל את האדמה, והבל את מה שעל פני היבשה, צאן בקר וכו'. אמר קין: האדמה שלי ואיני מרשה לך לדרוך עליה. והבל אמר: בגדיך עשויים מצמר הכבשים שלי, פשוט אותם! (ע"פ בראשית רבה כב ד"ה ז).
2. נשים: לפי המדרש לקין הייתה תאומה אחת, והבל נשא אותה לאשה, ולהבל היו עוד 2 תאומות, אחת נשא קין, והם רבו למי תהיה התאומה השניה, לקין או להבל?
3. דת: רבו על חלקתו של מי יבנה בעתיד בית המקדש.
| קַיִן, לֹא הָיְתָה לְךָ שׁוּם | זְכוּת קִיּוּם בִּלְעָדָיו, וְגַם הַהֶפֶךְ, | מַדּוּעַ קַמְתֶּם אִישׁ עַל אָחִיו | לְרָצְחֵנִי נֶפֶשׁ?ש. שפרה |
ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? מלכי בן-ימין טפרברג.
| אני ניצב למרגלות ראשך, אחי היקר. האם אתה ישן? או כך נראה הסוף המר? מה נאמר בנינו? מה קרה בשדה? איזה טירוף הביא לזה? גדלנו יחד, | שני אחים. חונכנו כל איש לדרכו, ואתה יצאת לרעות במרחבים. האם היו סימנים מוקדמים? מתי מתה האחווה? איך המחווה, הופכת אותך מבן חוה | לחיה? אשא אותך בשתי ידי, לא אתן לך ליפול,צעד אחר צעד, לא אעצור. כי ככה חונכתי, כך לימדני אמי, על אף הכל, "שומר אחי אנוכי". ואתם שלא ראיתם | דבר, חרצתם דיני, הסתכלתם בפני, תבעתם קלוני. שמעו את נפש אחיכם, את קול צעקתה, התעוררו אחים (הביטו פנימה), נרדמתם בשמירה. | אחי היקר, כאן דרכינו נפרדות. אתה נטמן באדמה, שמכוחה נבניתי אך לא עוד. נע ונד אהיה, ולכל מקום אשא אותך עימי, כי לעולם אזעק, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? |
ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי,
כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם / דן פגיס.
| אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנֵי הַגָּדוֹל, קַיִן בֶּן אָדָם, תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי… | כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה, אֲנִי חַוָּהעִם הֶבֶל בְּנִי |
בעיה תאולוגית: הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? (ב"ר כב, ד, 216): "אמר ר' שמעון בן יוחי: קשה הדבר לאומרו ואי אפשר לפה לפרשו! בדומה ל 2 אתליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך. אילו רצה המלך פירשן! לא רצה לפרשן. חזק האחד על חברו והרגו והיה צווח ואמר יבעי דיני קדם מלכא, כך: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! יש כאן התרסה גלויה כלפי מעלה, שכן אילו ה' היה מתערב, יכול היה למנוע את מעשה הפשע.
בורא קין, אביו של קין, אחיו הרחום של הבל, שני בניך היו בשדה, להלל שמך, ואתה, למה לא ענית לבכורך? בורא שנאה, בורא קנאה, אתה, מי אות קין יתן ב"? (דרור פימנטל).
אלוקים, כמו אב, שמפלה, שבחר בצעיר, כמו שאברהם בחר ביצחק, יצחק בחר בעשו, ויעקב הן בבניו והן בבני יוסף, הרב לאו.
אבל אם ה' היה מונע את הרצח, את השואה, את הזוועות, הוא היה לוקח את הבחירה החופשית מבני האדם. אנשים יודעים איך צריך להתנהג, והם בוחרים ברע או בטוב!
חוה ואדם לא התערבו במריבות בין בניהם, בניגוד לרבקה, ששמעה שעשו זומם להרוג את אחיו, וכן שלחה מיד את יעקב ללבן אחיה, והצילה את חייו גם במחיר פרידה לעד מהבן שכה אהבה.
כיוון שאמר לו הקב"ה אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?, אמר לו קיין: לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? אתה הוא שומר כל הבריות, ואתה מבקשו מידי? משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש. לבוקר תפשו השומר. אמר לו: למה גנבת את הכלים? אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנותי, אבל אתה אומנתך לשמור בשער, למה הנחת אומנותך? (מדרש תנחומא, בראשית ט, תנחומא ורשה בראשית ט). כאדם וחוה שהטילו את האחריות על האכילה מפרי עץ הדעת, אחד על השני, כך קין לא לקח אחריות אלא הטיל את האחריות על ה'.
אולי קין פחד להודות אפילו בפני עצמו מה נורא המעשה אשר עשה.
י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה.
ספר בראשית מספר מה נוראה היא קנאה בין האחים ואילו מעשים נוראים יכולה קנאה זו לגרום. אך כאשר מדברים על רצח הבל בידי קין שוכחים את האימא שלהם – חוה.
היה מקרה שתאומים נסעו במכונית. אחד מהתאומים נהג והיה שיכור ותחת השפעת סמים. הוא התנגש ברכב אחר והרג את אחיו התאום ועוד 5 גברים. אחרי התאונה אימא שלו בכתה בראיון, ושאלה האם לא נענשתי מספיק? למה אתם כולאים את הבן השני שלי?
הבן הזה וודאי ראוי למאסר עולם, אבל אמו שאלה את מה ששאלה רבקה כאשר שלחה את יעקב אל משפחתה בחרן: "למה אשכל את שניכם ביום אחד?"
ואולי גם חוה שאלה, שאלה זו, לאחר רצח הבל.
יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
למה לא נענש קין במוות? אם ה' היה הורג את קין, לפני הוולדו של שת, היו אדם וחווה נשארים ללא זרע וללא יורש, זהו עונש נורא להורים.
וודאי אדם וחווה התנחמו בזה שקין חזר בתשובה: גָּדוֹל עֲוֺנִי, גם אם נגזר עליו גלות ונדידה, ויתכן שבשל כך לא הרבו לקראות אותו.
יב כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. כדין רוצח בשגגה!
יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל ה': גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא? רש"י: בתמיה. (חטאי כה גדול? אני חיב להענש?)
רמב"ן: סנגור! הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכחו, רק בשמירת עליון עליו. אמר לפניו: הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש, אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי, כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום, יהרגוני החיות, כי סר צלך מעלי.
פשט: וידוי. אמר: אמת כי עוני גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך, אע"פ שענשת אותי הרבה מאד. והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד לא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר, כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה:
יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. רש"י: הבהמות והחיות!
בני אדם עדיין לא היו, שיירא מהם, רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו, אלא אמר: עד עכשיו פחדתי על כל החיות כמ"ש ומוראכם וגו', ועכשיו בשביל עון זה, לא ייראו ממני החיות ויהרגוני מיד, וישם ה' לקין אות, והחזיר מוראו על הכל.
טו וַיֹּאמֶר לוֹ ה', לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, רש"י: זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם, ולא פירשו, לכן כל הורג קין לשון גערה כה יעשה לו כך וכך עונשו ולא פירש עונשו.
שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; רש"י: איני רוצה להנקם מקין עכשיו. לסוף 7 דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו.
וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, רש"י: חקק לו אות משמו במצחו.
רמב"ן: וַיָּשֶׂם, ולא אמר "ויתן" לו ה' אות, או "ויעש", יורה ששם לו האות קבוע, שיהיה עמו תמיד. אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת ה', מורה לו הדרך אשר ילך בה, ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא.
ובבראשית רבה (כב יב) אמרו כענין זה רבי אבא אמר: כלב מסר לו.
כי מפני שהיה פחדו מן החיות, מסר לו אחת מהן שתלך לפניו, ולמקום שיפנה הכלב ללכת, ידע כי שם צוה לו השם, ולא יהרג בה. הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו, אבל הכוונה שהיה עמו האות תמיד להורות לפניו הדרך שילך בה, כי כן לשון וַיָּשֶׂם.
לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ,
טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה'; רש"י: יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה.
רמב"ן: כי עוד לא עמד לפניו לעולם, כטעם שאמר: ומפניך אסתר.
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, רש"י: בארץ שכל הגולים נדים שם (אולי זו עיר המקלט הראשונה). רמב"ן: וטעם וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, שלא הלך בכל העולם, אבל באותה הארץ ישב, נודד תמיד, לא ינוח במקום ממנה כלל. ונקראת אֶרֶץ נוֹד על שמו לעולם.
רש"י: בְּאֶרֶץ נוֹד כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים: סורו מעליו זהו שהרג את אחיו.
קִדְמַת עֵדֶן. רש"י: שם גלה גם אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר: וישכן מקדם לגן עדן לשמור את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם.
יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, (מי? קין או חנוך?) וַיִּקְרָא (קין) שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת לָמֶךְ.
יט וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ, רש"י: לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו, שאמר: שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר כי איש הרגתי לפצעי וגו'.
שְׁתֵּי נָשִׁים: רש"י: (ב"ר) כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה, ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה, ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה.
שֵׁם הָאַחַת עָדָה, רש"י: היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו) עדה תרגום של סורה. וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. רש"י: היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה.
כ וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת יָבָל: הוּא הָיָה אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.
רש"י: הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות ויושב אהלים, חדש כאן וחדש כאן, בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר, ומדרש אגדה: בונה בתים לעבודת כוכבים. ואחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודת כוכבים. המקנה, סמל הקנאה.
כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. ממציאים יצירתיים.
כב וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, רש"י: תובל, לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים. כלי נשק!
לֹטֵשׁ, כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; רש"י: חֹרֵשׁ אינו לשון פועל (בסגו"ל) אלא ל' פועל (בציר"י), מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. גם הוא ממציא יצירתי, אך הרסני.
רמב"ן: היה מחדד וחורש כל מלאכת נחשת וברזל, כלי עבודה!
וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן, נַעֲמָה. רש"י: היא אשתו של נח בב"ר. ואולי נעמה לימדה את בניה, איך לעבוד את האדמה, לרעות צאן, לייצר כלי נגינה ולנגן בהם, ולייצר כלי עבודה מנחושת וברזל.
רמב"ן: נולדה לו אחות ושמה נעמה, ובבראשית רבה (כג ג) ולמה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נאים ונעימים. נתכוונו לומר, שהיה לה שם בדורות ההם כי היתה צדקת והולידה צדיקים, ולכן יזכירנה הכתוב. ואם כן נשאר לקין זכר מעט בעולם.
ואם נאמר שאינה האשה שהוליד נח ממנה שלשת בניו, אם כן אין בזה טעם להזכירה.
ומדרש אחר לרבותינו שהיא האשה, היפה היא מאד, שממנה תעו בני האלהים, והיא הנרמזת בפסוק ויראו בני האלהים את בנות האדם (ו ב), כמו שמוזכר בפרקי רבי אליעזר (כב).
ואחרים אמרו (זהר חדש א יט ב) כי היא היתה אשת שמדון, אם אשמדאי, וממנה נולדו השדים, כי כן ימצא שמה בכתבי שמושי השדים.
כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו,
והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן. למה פרשו ממנו?
1. רש"י: שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו. שהיה למך סומא, ותובל קין מושכו, וראה את קין, ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו.
2. שהיו יראות מעונש, שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין: סלחתי לך, רק שלא יהרג, אבל יגבה חובו מזרעו, ולא ידעו מתי. ולמך נחם אותן לאמר, כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין, כי הוא נקי כפים ממנו, ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו:
3. למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה. והיו נשיו מפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון, וברא משחית לחבל.
רש"י: 4. בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו. אמר להם וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום? (חשש ממבול) אתם עשו מצותכם, והוא יעשה את שלו.
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
רש"י: להשמע לי לתשמיש.
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. רש"י: מכת חרב.
והוא אמר להן: אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו. ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא.
וכי איש אשר הרגתי לפצעי? הוא נהרג! וכי אני פצעתיו מזיד? שיהא הפצע קרוי על שמי? וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג? כלומר ע"י חבורתי בתמיה והלא שוגג אני! ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי!
כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
רמב"ן: כל הורג קין שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם (ד טו), כי ל 7 דורות יוקם ממנו ולא עתה, כי השם האריך אפו ממנו. והנה נשי למך פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין, והוא נחם את נשיו שהשם יאריך לו עוד שבעים ושבעה, כי יתפלל לפניו, כי הוא ארך אפים וירחם עליו.
ולפי דעתי אין טעם שִׁבְעָתַיִם ל 7 דורות, פירוש "כל הורג קין" כפשוטו, שאמר השם, לכן כל אשר יהרוג את קין שבעתים יוקם ממנו, כי אעניש ההורג אותו, (פי) שבע על חטאתו, כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג, בעבור יראתו אותי והתודותו לפני.
בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, (שכעסו על שרצח) אמרו לו (נשות למך, לאדם) קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה 130 שנה, משנקנסה מיתה על ידך, (הבין אדם שהן צודקות) מיד וַיֵּדַע אָדָם וגו',
ומהו עוֹד? ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו (בב"ר).
רש"י: אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'. לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות. אולי הרצח של למך, דרדר את בני דורו.
חינוך הבנים הראשונים בתבל!הראשון: וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן,
חוה קראה לבנה הבכור: קַיִן, שם שמסמל קניין, כמו: "קונה שמים וארץ". וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ, אִישׁ בעיני אמו קין היה מושלם, לא כתינוק, אלא כאִישׁ.
אֶת ה', פירושו: עם ה', בשותפות עמו, (רש"י, שם).
"3 שותפים לו לאדם: אביו, אמו (חוה) והקב"ה" (קידושים, ל ב, נידה לא א).
הבן הבכור: האישה הראשונה הייתה כל כך מאושרתבלידת הילד הראשון בעולם עד שהתגאתה בכוח היצירה שלה, והשוותה עצמה לקב"ה: הוא יצר את האנשים הראשונים, ואני ילדתי תינוק ראשון בשותפות עמו, גם אני כמו ה' יודעת ליצור איש.
תחושת חשיבות עצמית ליוותה את חווה, "אני" יצרתי אדם חדש כמו ה'. אני נוצרתי מצלע האיש, (אדם הראשון), אך את בני (הזכר), יצרתי אני. ואולי בשל כך ויתרה לקין על גבולות.
הבן השני: ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל;
בבן השני הֶבֶל, כבר לא התגאתה כל כך, אין לו מדרש שם, וכל חשיבותו בזה שהוא אח של קין. אין איזון ביחסה של חוה לשני בניה: בראשון התגאתה כיוצרת חיים, קָנִיתִי אִישׁ, ובשני אולי פחות השקיעה, ובשמו הביעה חוסר תקווה. הֶבֶל = הוויה זמנית, בר חלוף.
"הֶבֶל הבלים, הכול הֶבֶל", (קהלת א 2).
קין והבל: קַיִן, הבן המועדף, הנבחר, הֶבֶל, לא מוערך ואולי בשל כך לא עמד מול קין.
כשקין נפגע מכך שה' קיבל את מנחת הבל, ולא את מנחתו, הבל לא ניסה להרגיע או לפייס את אחיו הפגוע! ואולי גם הוא תרם למתח שבינהם.
לאחר שקין רצח את הבל, נולד הבן השלישי: כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן,
וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן.
האות ד' חוזרת ומדגישה את שותפות אדם האבא בהולדת הבן, ומבטלת את בלעדיותה של חוה בבן זה, זו שראתה את עצמה שותפה רק של ה' בבן הבכור.
פרק ה ג וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ;
שמות הבנים: חווה נתנה לבדה את השם קין לבן הבכור שילדה, לא שיתפה את אדם במתן השם. 2. הבן השני כאילו קיבל את השם הבל באקראי. אף אחד לא בחר את השם הזה, אולי זה היה כינוי חיבה שהפך לשם.
את קין חווה גידלה כבן נבחר, מובחר ואולי הכל היה מותר לו. הבל היה בסך הכל אח של קין. אף אחד לא השקיע בו במיוחד.
3. כשנולד הבן השלישי, חווה קראה לו: שֵׁת. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת = (נתן) לִי אֱלֹוקִים, זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.
איך השתנתה גישת חוה לעצמה ולאלוקים, בין לידת הבן הבכור, ללידת הבן השלישי! – פה כבר לא התגאתה בכוח יצירתה, אלא ייחסה את הילד לברכת ה' שניתנה לה.
שָׁת לִי אֱלֹוקִים, זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל. בילד זה כבר לא ראתה את עצמה כשותפה של הבורא, אלא קבלה את מתנתו בצניעות וענווה: (סימון א.,).
שָׁת לִי אֱלֹוקִים, זֶרַע אַחֵר (ד 25), הרב הירש: בילד הראשון חוה חשבה על עצמה תחילה. בלידת שת הדגישה את חלקו של ה': ה' נתן לי, שת לי, בן אחר. חוה הבינה כי שת הוא מתנה שניתנה לה מידי ה'.
שת היה בוודאי נחמה גדולה לאמו, בעצם זה שהוא בר קיימא ובר הולדה.
האותיות שֵׁת חוזרות, כדי להדגיש את משמעות השם שנתנה לבנה השלישי: יסוד, בסיס, שם המדגיש את חשיבותו של שֵׁת בשלשלת היוחסין של המין האנושי
כלפי בנה הבכור גילתה חווה יחס רכושני. התלהבה ממנו ואולי לא ידעה להציב גבולות לבן שבו כל כך התגאתה. מהבל בנה השני התלהבה פחות. אחרי שקין רצח את הבל, איפשרה לבנה השלישי לצמוח כישות עצמאית שגדל עם הרבה אהבה אך גם עם גבולות.
ולמה זכה הבן השלישי? וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, שֵׁת. במתן השם לבן השלישי אדם כבר היה שותף במתן השם ואולי גם בחינוך הבן!
וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ, בעצם ממנו נולדה האנושות.
צאצאי קין נשמדו במבול.
אז מה היה לנו: בן ראשון מיוחס שהפך לרוצח! בן שלא השקיעו בו, מת ולא השאיר בן או בת! ובן שהוריו שתפו פעולה בבחירת שמו, ובחינוכו, הפך לאבי האנושות!
יחיאל מר –
וקין אומר:
נָכוֹן כִּי קַמְתִּי עָלָיו בַּשָּׂדֶה. וְאוּלַי הִשְׁכַּמְתִּי הָרוֹג.וְהֶבֶל דָּמוֹ שׁוּב אֵינוֹ מִתְאַדֶּה מֵאָז שֶׁקַּמְתִּי עָלָיו, הַשָּׂדֶה, אָדֹם הוּא וְלֹא יָרֹק. וְנָכוֹן .. שֶׁטָּמַנְתָּ | (הבל) לִי פַּח בַּשָּׂדֶה, זֶה נָכוֹן. כִּי רָאִיתָ אוֹתִי וַתִּשְׁתֹּק. (ה' לא התערב בשל הבחירה החופשית) כִּי הָיִינוּ אֶחָד בְּשִׁלּוּשׁ הָרָצוֹן, הַנּוֹפֵל בַּשָּׂדֶה וְזוֹכֵר הֶעָווֹן , וְהַקָּם בַּשָּׂדֶה לַהֲרֹג. |
ספר בראשית מספר לנו איך לא לחיות במשפחה, מה קנאה ושנאה יכולים לגרום לאדם.
| והעולם שתק/ אפרים סידון. והעולם שתק, כי העולם שותק תמיד, זה נוח, זה חוסך מאמץ וכוח, וזה לא מטריד, והעולם | שתק, הפנה את מבטו. אחרים שופכים את הדם, ואין זו אחריותו. הוא בסך הכול עולם. עולם קטן ועסוק.ושיניחו לו בשקט, וסוף פסוק. |
השם "אישה", מראה על אופי סביל, כי מאיש לוקחה. השם "קין" שחווה בחרה לבכורה, העניק לה תפקיד פעיל, "קניתי איש". חווה = אפ כל חי.
חוה ידעה/ ט. כרמי
| חוה ידעה מה טמון בתפוח.היא לא נולדה אתמול.מבין צלעותיו של אדםהיא השגיחה במעשי בראשית,הקשיבה לרחש דשאים ושרצים. חוה ידעה מה טמון בתפוח. | המים זעמו, הלבנה השחירה, האותיות זקפו קוציהן,חיתו-שדה טרפו את השמות,והקול אמר: כי טוב.חוה ידעה מה טמון בתפוח.כי טוב, כי טוב ושוב כי טוב, זרמה של עדנים, | גן לדוגמא, מושקה, רווי, אם למופת, אשרי כל חי.חוה ידעה מה טמון בתפוח.לאור היום ובדעה צלולה,גופה העירום מכהה אור חמה, היא קראה דרור לתולעת הגדולה | שתכרסם את שרשי העצים.הסוף היה טוב.אדם, זעתו נגרת כנהר,הודה בפניה לאור החרבכי לא נותרו בו שמות,כי כוחותיו כלו מרב טובה, כי טוב. |
