* מות שרה אמנו: פרק כג.
פרק כג 1 וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, אבן עזרא: חַיֵּי לשון רבים.
רש"י: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, ההפרדה בין כל שנות חיי שרה, נועד כדי לדרוש כל אחד לעצמו: מֵאָה שָׁנָה התורה מעידה שהיתה בת מאה כבת 20 לעניין היופי.
וְבת עֶשְׂרִים שָׁנָה כבת שֶׁבַע שָׁנִים – לעניין החטא.
שפתי חכמים: שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה = בת ז' כבת ק', בחוכמה.
שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. שרה חיה 127 שנה. היחידה מארבעת האמהות שנכתבה שנת מיתתה. מדוע נכפל חיי שרה? רש"י: כולן שווים לטובה.
רשב"ם: למרות שבשאר הנשים לא כתבה התורה את מספר שנות חייהן (למשל אצל רבקה), כאן כתבה התורה את מספר שנותיה של שרה כדי לומר לנו מתי קנה אברהם את מערת המכפלה.
אוה"ח: הסיבה שכתוב וַיִּהְיוּ ולא כתוב כמו שכתוב אצל שאר האנשים (ויחי וכו') כדי לרמז ששרה מתה מתוך צער על יצחק, שמתה על ידי בשורת העקידה.
כלי יקר: חייה של אישה מלאים בצער לידה ולכן על שרה נאמר: וַיִּהְיוּ.
ר' זושא מאניפולי: והלא ידעה גם צער רב. 90 שנה הייתה עקרה ונדדה בדרכים.
כלי יקר: השנים האחרונות שלה היו שנות צער, ויש הבדל בין השנים הראשונות לאחרונות. היו לשרה קשיים: עקרות, גלות בבית פרעה, גלות בבית אבימלך, עקידה.
ילקוט מגדולי המפרשים: עד 90 הייתה עקרה וחייה לא היו חיים. היא הייתה מאושרת רק ב- 37 השנים בהם היה לה את יצחק.
שרה הייתה צריכה גם להאבק על זכויות בנה, מול ישמעאל, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ (ישמעאל).
אור החיים: גם ב 7 השנים הראשונות לחיי יצחק, כשישמעאל רדף אותו, חיה בצער ורק כשגורש ישמעאל הייתה מאושרת ב- 27 השנים הנותרות. אלא שהצדקת קיבלה הכול באהבה ואמרה תמיד "גם זו לטובה".
מות שרה: וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא, בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. ..וְאֵת, בְּתוּאֵל. וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת רִבְקָה. עד שלא שקע שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה.
ספורנו: שרה מתה לאחר שכבר נולדה רבקה, אדם שהיה ראוי למלא את מקומה. ומיד אחרי זה כתוב: וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, … וַתָּמָת שָׂרָה,
שרה במותה, ואין איש עמה. בעלה ובנה היחיד לא לידה, (מדרש רבא נח ה). רש"י: אברהם שעמד בנסיון העקדה, לא העז לשתף את אשתו בצו, ואף שיצחק ניצל, שרה מתה.
ב וַתָּמָת שָׂרָה, רש"י: מות שרה נסמכה לעקדת יצחק, לפי שמבשורת השמועה שכמעט שלא נשחט בנה, פרחה נשמתה ומתה.
איך מתה שרה? הָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ? אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְּקָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי –
ואִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ" כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר דָּבָריו עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ.
בא השטן אל שרה ואמר לה יצחק הוא הקורבן, עד שלא הספיק לאמור לה: "ה' אמר אליו: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, יצאה נשמתה, (תנחומא וירא).
דור ירד, ודור יעל על המוקד, ונשכח גם הנשחט וגם השוחט, אך בכי האם יחי לעולמים: רובינזון ח,. האגדה.
שרה אמרה לעצמה: “אם זכיתי שבני יעקד על המזבח, שהגיע לדרגה כזו גבוהה, שהקב”ה ירצה בו כקורבן, סימן הוא שנשלם תפקידי בעולם על כך שזכיתי לחנכו למושלמות הגבוהה ביותר”, ואז פרחה נשמתה לשמיים ונפטרה (ע"פ המדרש).
הרבי מפיאצסנה: מות שרה הוא אות שאי אפשר לעמוד בנסיון קשה כזה, ויש מדרש שגם אברהם ביקש לא לעמוד עוד בנסיון כזה, שכבר אי אפשר לו לעמוד בזה.
בְּקִרְיַת אַרְבַּע, רש"י: קִרְיַת אַרְבַּע על שם 4 ענקים שהיו שם: אחימן, ששי ותלמי, ואביהם.
קִרְיַת אַרְבַּע, ע"ש 4 זוגות הקבורים שם: 1. אדם וחוה, 2. אברהם ושרה, 3. יצחק ורבקה, 4. יעקב ולאה.
כלי יקר: מקום זה נקרא 4 שמות: 1. אשכול, 2. ממרא, 3. קרית ארבע, 4. חברון.
הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; מה עשתה שרה בחֶבְרוֹן? מדוע הגיעה לשם, הרי ביתה היה בבאר שבע?
תולדות יצחק: (ר׳ יצחק קארו) הקב״ה הביא את שרה לחברון, כי באר שבע הייתה באותה תקופה בארץ ״פלשתים״, והעיר חברון הייתה בארץ ״כנען״, ולא רצה הקב״ה שצדיקה כשרה אמנו תמות ותקבר בארץ פלשתים הטמאה.
הש"ך: שרה הלכה לחברון כדי לשאול את שלושת הענקים, אחימן, שישי ותלמי ואת אביהם, האם הם מצליחים לראות מרחוק את אברהם ויצחק שיצאו השכם בבוקר, היא דואגת להם ולא יודעת איפה הם.
אחימן, שישי ותלמי ענו לה שאכן הם רואים מרחוק את אברהם והוא בדיוק עוקד את יצחק על גבי מזבח.
שמעה זאת שרה ומיד פרחה נשמתה. (ע"פ שפתי כהן וגם מובא בספר מעם לועז).
תקיעת שופר: התחילה שרה לבכות, ומייללת 3 יבבות כנגד 3 תקיעות, 3 יבבות יללות כנגד 3 יבבות, ופרחה נשמתה ומתה (פרקי דרבי אליעזר לא).
לכן אמר הכתוב "יום תרועה יהיה לכם… כדי שיזכור לנו ה' יללת שרה אמנו, ולא האייל נזכר בשופר אלא יללת האם שרה.
קשר בין זעקות שרה לתקיעות שופר עולה גם מתוך מדרש ויקרא רבה כ כב: חזר יצחק אצל אמו ואמרה לו אן היית? אמר לה: נטלני אבי…אמרה: אילולי המלאך כבר היית שחוט? אמר לה הן. באותה שעה צווחה ששה קולות כנגד 6 קולות. לכן תוקעים בשופר.
אברבנאל: שרה הלכה לחברון כדי לקנות את מערת המכפלה מידי עפרון.
וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וַיָּבֹא, מהיכן בא? ר' יוסי: בא מהר המוריה. רש״י: מבאר שבע.
הרמב"ן: אברהם הגיע לחברון כדי לקבור את שרה ומיד לאחר מכן חזר אל באר שבע, ושם התחתן יצחק.
ר' לוי: בעקבות המדרש: בא מקבורתו של תרח. והרי קבורת תרח הייתה לפני שנתיים?
ספר אוזניים לתורה: אברהם רצה לספוד לשרה, אך היה במקום שאף אחד לא הכיר אותה, ואיך יספיד וישבח אותה בפני אנשים שלא הכירו אותה? המילים ״ויבוא אברהם״, הם ההספד.
אמר אברהם: ״אתם יודעים מי זאת האישה הצדיקה הזאת, שגדלה אצל עובדי עבודה זרה?
אביה, הרן, נהרג אצל נמרוד כשנכנס לאש, אחר גדלה אצל תרח, אבא שלי, שבנה פסלים לעבודה זרה למחייתו. למרות זאת הצליחה לגדל ילד צדיק מיוחד שאני בדיוק חוזר מהעקדה שלו. אתם יודעים מה הילד הצדיק הזה שהיא גידלה אמר לי כשעקדתי אותו?
הוא אמר לי ״אבא, תקשור אותי חזק שלא אוכל לזוז״!! ״זאת שרה הצדקת שלמרות הכל, הצליחה לגדל ילד כל כך צדיק, זאת שרה שאנו קוברים עכשיו״.
למה מוזכת קבורת תרח? כי עקדת יצחק, העידה שהחינוך שקיבל יצחק משרה אמו, קבר לגמרי את תורת תרח.
וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. רק בעזרת שרה הצליח אברהם להתנתק ממורשת תרח, ועמד בנסיון הקשה ביותר מכוח כוחה של אשתו שרה, (הרב דסלר, מכתב מאליהו).
"כל זמן ששרה חיה היה נר דלוק, וברכה בעיסה וענן מעל האהל, וכשמתה פסקו". למה? כי הקפידה על נר דולק, הפרשת חלה וטהרה, ואלו היו תמיד לטובתה.
אולי רק לאחר מותה ולאחר שהסתלק הענן וכבה הנר, הבין אברהם את גודל אבדתו, ואז ספד לאשתו. אולי רק אחרי מותה, הבין אברהם כי הענן תלה על האהל בזכות שרה, ובעיסה הייתה ברכה בזכותה, והנר דלק לכבודה. כיוון שמתה, ניטלו כל אלו. לכן אולי הסכים לקנות את חלקת הקבר במחיר מופקע.
וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ למה כתוב קודם לספוד לשרה ורק אח”כ לבכותה, הרי בדרך כלל כשמישהו מת, קודם בוכים ורק אח”כ מספידים.
אוה"ח: ההספד הוא על שמתה מהעולם והבכי הוא על חסרונה או ההיפך.
| עם סבי- זלדהכְּאַבְרָהָם אָבִינוּשֶׁבַּלַּיְלָה סָפַר מַזָּלוֹת,שֶׁקָּרָא אֶל בּוֹרְאוֹ, | אוֹתָהּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָהבְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת,מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן,שֶׁאֶת בְּנוֹ עָקַד – הָיָה סָבִי. | וְאוֹתוֹ מַבָּט טָלוּלוְזָקָן רַךְ גַּלִּים.בַּחוּץ יָרַד הַשֶּׁלֶג,בַּחוּץ שָׁאֲגוּ: | אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן .וּבְחַדְרוֹ הַסָּדוּק, הַמְּנֻפָּץשָׁרוּ הַכְּרוּבִיםעַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעֲלָה . |
ג וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; ספורנו: אברהם קם לפני שהמת נקבר, ולא חלו דיני אבלות עליו, ולכן יכל לצאת ולדבר אל בני חת. וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, לֵאמֹר.
מדוע הספיד אברהם את אשתו דווקא מול בני חת? קודם הסביר להם את ערכה של הנפטרת, ואז בא אליהם בדרישה: למכור לו את הקבר אשר במערת המכפלה. גם אברהם וגם בני חת ידעו ששם קבורים אדם וחווה, ואברהם רצה ששרה תקבר דווקא שם.
בהספד שלו אברהם סיפר ששרה היא המשכה של חווה "אם כל חי", ולכן התעקש לרכוש בכסף מלא, את המקום מבני חת, כדי שלא יוכלו לערער אחר כך על חזקת המקום.
אברהם רצה להגביר את אחיזתו בכנען, קודם קנה מאבימלך את הבאר במקום ששם הוקמה העיר באר שבע, ועכשיו הייתה לו הזדמנות לקנות חלקה ראשונה בא"י לקבר לשרה.
זו האדמה הראשונה שנרכשה בכנען ע"י אבותינו מאנשי המקום.
ד גֵּר שבא לגור פה מארץ אחרת, וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, (יושב) עִמָּכֶם;
אבן עזרא: גר הוא מי שנמצא לבדו, ותושב הכוונה היא לגר שיושב בארץ.
רש"י: בדרש, אם ייתנו לו חלקת ארץ לקבורה, הריהו גר איתם, אך אם לא ייתנו לו, יבוא אליהם בתורת תושב, בעל הארץ, וידרוש מהם את חלקת הקבר.
ספורנו: בגלל שאני גר איתכם, אין לי קבר, ואני מבקש להיות תושב ושיהיה לי חלקת קבר.
רמב"ן: היה מקובל לקבור מתי גרים בחלקה נפרדת, ואברהם אמר לבני חת שעתה הוא תושב ואינו גר, ולכן אינו רוצה לקבור את שרה בחלקת הקבר של הגרים.
תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם,
רשב"ם: היה צורך בהסכמת כל אנשי העיר כדי שיהיה מותר למכור לאברהם חלקת אדמה לקבר, ולכן בהמשך כתוב, שחלקת הקבר ניתנה לו לעיני כל בני חת.
וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. אוה"ח: אברהם ניסה להדגיש שהוא לחוץ בזמן כי הוא חייב לקבור מיד את שרה, וכך ניסה לכסות על ערכה של מערת המכפלה, כדי שהם יחשבו שהתעקשותו נובעת מהצורך בקבורה מידית ולא ממקום הקבורה.
ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹוקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, אבן עזרא: אתה נביא.
בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ,
ספורנו: בני חת הציעו לאברהם לא להתעכב עם קבורת שרה, אלא מיד לקבור אותה באחד מהקברים הקיימים.
רשב"ם: בני חת אמרו לאברהם שבגלל שהוא נשיא אלוקים, אין הוא צריך לקנות קבר, אלא הוא יכול לקבור את שרה בקברים של בני חת בהם קבורים אנשים חשובים.
ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ, לִבְנֵי חֵת.
ספורנו: אברהם השתחווה לפני ראשי העם (להראות הכרת הטוב על הצעתם).
אוה"ח: בהשתחוויה זו התכוון אברהם להראות להם שאין הוא מחזיק את עצמו לנשיא אלוקים והם חשובים יותר ממנו.
כוונת בני חת הייתה שמכיוון שהוא נשיא אלוקים, הם לא יכולים למנוע ממנו לקחת את השדה בכח, או שבגלל שהוא נשיא אלוקים הם רוצים לתת לו את השדה.
ח וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר. ספורנו: אם אתם רוצים שאני אקבור את המת מהר ולא אשתהה בכך.
אוה"ח: אברהם אמר: אם אתם רוצים לאפשר לי לקנות את השדה, תעזרו לי לבקש אותה מאת עֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר. רשב"ם: הפנייה לעפרון שישב בתוך עם הארץ (האזרחים).
רמב"ן: אברהם אמר שהמת שנמצא לפניו זקוק לקבורה מהירה. והוא לא יסכים לקבור את שרה בחלקת קבר אחרת מאשר חלקת השדה שיש לעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, ואם עֶפְרוֹן לא יסכים לתת לו את חלקת הקבר, הרי שהוא יקבור את שרה בארון.
וְיִתֶּן לִי, אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ,
רש"י: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה נקראת כך משום שהייתה עליה על גבי עליה. ב.הייתה כפולה בזוגות והיו בה זוגות קבורים (אדם וחוה וכו').
רשב"ם: הבקעה בה הייתה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה נקראה מַּכְפֵּלָה והשדה של עפרון הייתה בתוך השדה. רמב"ן: שם המקום היה מַּכְפֵּלָה.
אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: רמב"ן: אברהם רצה שבני חת יבקשו מעפרון למכור לאברהם את חלקת השדה שלו כי עפרון היה אדם עשיר ולא היה מתרצה למכור חלקת שדה בקלות.
ב. מערת המכפלה לא הייתה חלקת קבר אצל עפרון אלא שימשה לדברים אחרים.
ספורנו: בכך שמערת המכפלה נמצאת בקצה השדה של עפרון, הרי שמכירתה לא תזיק לו, כיוון שאין צורך לעבור בשדהו כדי להגיע אל המערה.
בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי,
למה אברהם התעקש לקנות את אחזת הקבר? אין מתנות חינם! מה שנותנים היום, אפשר לקחת בחזרה מחר. ואברהם רצה להיות בטוח שהקבר ישאר תמיד בחזקת משפחתו.
בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. ספורנו: סיבת הדגש על אחוזת קבר הוא שעפרון לא יערער גם על העובדה שאברהם יקבור סמוך לחלקת קרקע ששייכת לו.
אברהם חשש, שגם אם עפרון יסכים למכור לו את השדה, הוא לא היה יאפשר לאברהם לקבור אנשים סמוך כל כך אל חלקת השדה ששייכת לו.
י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת;
הייתה חשיבות לפומביות, הן לכך שכולם יסכימו לכך שעפרון ימכור לאברהם חלקה, והן כדי שכולם יהיו עדים למכירה ולקניה.
רש"י: כתוב יֹשֵׁב, כתיב חסר כדי לומר שבאותו היום בני חת מינו את עפרון לשוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לעפרון.
וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר. יא לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ,
תוך כדי הצעת המערה כאילו במתנה, עפרון הכניס לעיסקה, גם את השדה שמסביבה.
וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ;
עפרון כסוחר ממולח הבין שאברהם יקנה בכל מחיר, ולכן דחף לעיסקה גם את השדה, כדי שיוכל להגדיל את המחיר שיבקש. ונראה שאברהם שמח לקנות גם את השדה.
רמב"ן: אברהם ביקש לקנות רק את המערה אך עפרון רצה למכור לו את כל השדה, או דרך מוסר שאין זה הוגן למכור רק את המערה, או דרך ערמה להכריח את אברהם לקנות גם את השדה, אך אברהם שמח וקנה את הכל, (בכל מחיר).
ספורנו: אין צורך בכך שבני חת ינסו לשכנע אותי למכור לך את מערת המכפלה, אני נותן לך עכשיו את המערה ואת השדה במתנה.
רש"י: נְתַתִּיהָ בלשון עבר כי עפרון אמר שכאילו הוא כבר נתן לו את השדה במתנה.
ספורנו: עפרון התכוון לכך שמרגע שאברהם ביקש את מערת המכפלה, הוא חשב לתת לו את המערה במתנה.
לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, ספורנו: במעמד הזה שאתם נמצאים כאן. אברהם רצה לשלם לעפרון את הכסף מיד, בזמן שבני חת עוד נמצאים לידו. קְבֹר מֵתֶךָ.
יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. יג וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי:
רמב"ן: וַיְדַבֵּר, שְׁמָעֵנִי: כפילות באה כדי להדגיש את הנאמר. ב. הכוונה ב אִם, אברהם אמר לעפרון שאם פיו וליבו שווים, הוא ישמע לרצונו של אברהם, לשלם עבור הקבר.
נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, אוה"ח: אתה כבר אמרת שרצונך לתת לי את השדה במתנה, ואני רוצה לתת לך את הכסף במתנה, אז כל אחד ייתן את מתנתו לשני, ואני אוכל לקבור את מתי.
קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי, שָׁמָּה. רשב"ם: כדי שתתרצו שאקבור במערה אֶת מֵתִי.
ספורנו: אברהם אמר שהוא יקבור את שרה, במערה, רק אם עפרון יקבל ממנו את הכסף. אבן עזרא: אם אתה רוצה לא להכביד עלי, אנא שמע לדבריי וקח ממני כסף.
יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי,
ספורנו: לעיני בני עמי אני אומר לך שאתה תוכל לקבור את מתך שם.
אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא;
רמב"ן הציע 3 אפשרויות: א. השדה היה שווה 400 שקלי כסף לפי מחירים קבועים.
ב. עפרון הגזים והפקיע את מחיר השדה, ובכל זאת אברהם הסכים למחיר המופרז.
ג. זהו הסכום שעפרון שילם עבור השדה.
וְאֶת מֵתְךָ, קְבֹר.
רשב"ם: יכולת לקבל ממני את הקבר בחינם, אך עפרון באמת רצה לקבל את הכסף, ואברהם היה מספיק חכם להבין את עפרון.
ספורנו: אתה יכול לקבור את שרה למרות שעדיין לא שילמת לי.
טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, רשב"ם: כֶּסֶף זה היה כסף צרוף, עֹבֵר לַסֹּחֵר.
יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב.
רמב"ן: למרות שאברהם קנה את השדה, הוא לא הסתמך על עדות בני חת, אלא עשה קניין של חזקה במערה ובשדה.
יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ. ספורנו: לְמִקְנָה, (קניין) השדה כאילו נרשם על שם אברהם בטאבו.
יט וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה
ואיפה יצחק? למה לא השתתף בקבורת אמו האהובה, עליה התאבל זמן רב, כמו שעשה בקבורת אברהם: וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו.
ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: נראה שיצחק היה רחוק ולא הספיק להגיע לקבורת אמו.
עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.
רמב"ן: לאורך הפרשה כתוב שהארץ שייכת לבני חת, אבל היא נמצאת בכנען, ושרה הצדקת זכתה למות בא"י.
ב. היה צריך להדגיש שמערת המכפלה בא"י ולא בארץ פלשתים שם היה אברהם גר במשך תקופה ארוכה.
אב עזרא: כל הפרשה נכתבה כדי לומר לנו שה' יקיים את דברו שא"י תהיה נחלה לב"י.
כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
רמב"ן: 3 סיבות לכך שהתורה האריכה בסיפור קניית מערת המכפלה:
א. להראות את חסד ה' לאברהם, ולמרות שהיה גר מארץ זרה, כולם קראו לו אדוני.
ב. להודיע את מקום קבורת האבות, שהרי אנחנו חייבים בכבוד כלפי מקום קבורתם.
ג. זה אחד מ 10 ניסיונות בהם התנסה אברהם, שלמרות שה הבטיח לא ארץ כנען, הוא נאלץ לנהל משא ומתן מתוחכם, כדי להשיג מערת קבורה, מֵאֵת, בְּנֵי חֵת.
| וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׁרָה מֵאָה שָׁנָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁבַע שָׁנִים. וַתָּמָת – הִיא נִסְתַּלְּקָה מִן הָעוֹלָם בְּהַר חֶבְרוֹן, לְקוֹל טְפִיפַת רַגְלֵי הַמְשָׁרְתִים, שֶׁשָּׁכְחָה אֲפִלּוּ אֶת שְׁמוֹתָם.כָּל יְדִידֵי הַמִּשְׁפָּחָה לִוּוּ, כִּתְּפוּ אֶת אֲרוֹנָהּ, לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ הָאַחֲרוֹן. קְרָשָׁיו, נָפְלָה שָׁם הֲבָרָה, הָיוּ דַּקִּים מִן הַדַּקִּים, קַלִּים קַלִּים. | וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׁרָה מֵאָה שָׁנָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁבַע שָׁנִים. שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת – אַךְ בֶּאֱמֶת כָּבָה נֵרָהּ יָמִים רַבִּים, רַבִּים לִפְנֵי שֶׁמִּשְׁכָּנָה הָאַחֲרוֹן הָיָה עָפָר. וְהָאֲרוֹן שֶׁבּוֹ שָׁכְבָה הָיָה עָשׂוּי כָּל הַשָּׁנִים זִכְרוֹן עֵצִים מְבֻקָּעִים עַל הַר אַחֵר, עַל הַר אַחֵר, בְּאֶרֶץ מוֹרִיָּה. (בנימין גלאי, חיי שרה, מתוך: מִיָם לְיָם, 1985, ע' 140. |
