בראשית פרק כב א שאלות:
1. למה ה' ניסה את אברהם, וציווה לעקוד את יצחק? וכי ה' לא ידע שאברהם יציית לו?
2. מדוע אברהם שתק, לא התווכח עם ה', לא שאל, לא הציע את עצמו? כמו בסדום, שם התגלה מלוא רחמנותו. או למה לא כתוב מה אברהם חשב או הרגיש?
3. למה לא סיפר ליצחק ולשרה מה ה' ציווה עליו?
4. למה בתחילה ה' ציווה עליו לעקוד את בנו, אך אח"כ רק המלאך דיבר אליו, ואמר לו: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר?
5. למה ה' לא דיבר אליו יותר עד סוף חייו?
6. וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו; ואיפה יצחק? אברהם בבאר שבע, שרה בחברון יצחק בבאר לחי רואי.
7. למה ה' אמר לו: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, ולא אמר לו: כִּי כִּי אוהב אֱלֹהִים אַתָּה? אנסה לענות על רוב השאלות בפרק זה.
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רשב"ם: נסיון העקדה היא עונש לאברהם: וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אחרי אלו דברים? אחרי שאבימלך דרש: הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
אברהם הסכים: כד וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ. אברהם נשבע לאבימלך ולדורות שיבואו אחריו, בקשר לארץ שה' הבטיח לאברהם ולבניו. אמר לו ה': כרתת ברית בין זרעך ובין בניהם? קח את בנך לעולה, וראה מה הועילה הברית שלך.
רש"י: אַחַר דברי השטן שקיטרג, שאברהם לא הקריב אף לא בהמה אחת מכל הסעודה שעשה כשנולד יצחק, וה' ענה לשטן שאפילו אם היה מצווה על אברהם להעלות את בנו לעולה היה עושה כן.
אוה"ח: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר כל הייסורים שעברו על אברהם עד שנולד יצחק, ה' אמר לו להקריב את יצחק.
ניסיון: וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; נסיון פרושו, אירוע לא אמיתי שבא רק לבחון אם האדם יעמוד בו.
למה ה' היה זקוק לנסיון כדי לדעת שאברהם יְרֵא אֱלֹוקִים ? והרי כבר כתוב בברית בין הבתרים: וְהֶאֱמִן, בַּה'; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה. מדוע אחרי עשרות שנים ה' ניסה את אברהם?
רמב"ן: ה' רצה שאברהם יוציא את כוחותיו מהכח אל הפועל כדי שיקבל שכר לא רק על היות הטוב בליבו, אלא על קיומו בפועל. כל הניסיונות שבתורה הינם לטובת המנוסה ואין ה' מנסה רשעים.
אבן עזרא: הניסיון הוא כדי לדעת מה היכולת המקסימלית של האדם, מה יצא מהכח אל הפועל אצלו בעתיד. ב. להעלות את יצחק לעולה, אך אין הכוונה לעשות זאת ממש.
רס"ג: הכוונה היא להראות את צדקת אברהם אבינו לעיני העולם כולו, ו"עתה ידעתי", היינו, עתה הודעתי.
אוה"ח: הניסיון כאן הוא במידת הדין, ולכן כתוב שם אֱלֹוקִים.
1. וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה פתיחה המבהירה לקורא כי בספור זה אדם לא יוקרב, וכך לא יווצר רושם כי ה' מעונין בקורבן נורא כזה.
2. וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, כלי יקר: נסיון זה היה כדי להרים נס, להעלות על נס, להראות לכל העמים את יפי מעשיו, צדקותו, ויראת השמים של אברהם.
3. לאדם בחירה חופשית, והוא רשאי להחליט ולבחור במה שהוא רוצה.
4. וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, לא כדי לדעת משהוא שאינו יודע, אלא כדי לאפשר לאברהם להתנסות, להיות מודע, כי מתוך הספק, המחשבה והחיפוש נולדת האמונה.
5. הרמב"ם: הנסיון כוון לדורות הבאים. ה' העמיד את אברהם בנסיונות כדי להוכיח לאברהם, לכל האנושות, ובמיוחד לנו, את גדולתו, ואת עוצמת אמונתו של אברהם בה' שאברהם האמין בו ואהב אותו.
6. כי במה האמין אברהם בברית בין הבתרים? אולי רק בה' המגן, המבטיח לו את כנען?
בעקדה, ה' לא הבטיח לו דבר, אלא נטל ממנו את כל מה שניתן לו, ולא רק שאינו מרבה את זרעו, אלא גם לקח ממנו גם את בנו היחיד.
בעקדה אברהם הוכיח שהוא מאמין גם בה' הלוקח ולא בה' הנותן או המבטיח.
7. וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, הרב סולוביציק: כדי שאברהם יכיר ויבין את עצמו טוב יותר, (ימי זכרון 225).
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם,
אוה"ח: הקריאה היא כדי להודיע לאַבְרָהָם עוד לפני פירוט הדברים שה' רוצה לבקש ממנו משהו גדול, אַבְרָהָם הבין זאת ובכל זאת אמר: וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, אני מוכן לכל ציווי של ה'.
הקב"ה מתאר את יצחק באריכות: ב וַיֹּאמֶר קַח אונקלוס: קַח = עכשיו! אוה"ח: תיכף ומיד! רש"י: נָא, קַח נָא לשון בקשה (מבטא את אפשרות הבחירה של אברהם).
ב וַיֹּאמֶר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק,
רש"י: אֶת בִּנְךָ, יש לי שני בנים! ענה לו ה': אֶת יְחִידְךָ, אֶת יְחִידְךָ, זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו! ענה לו ה': אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, את שניהם אני אוהב! ואז אמר לו ה': אֶת יִצְחָק.
רמב"ן: יְחִידְךָ הכוונה היא ליצחק, כי יצחק היה בן הגבירה, ומיד הבין אברהם למי הכוונה, אלא שה' האריך בדברים כדי להראות עד כמה קשה הדבר לאברהם, וכך הגדיל את המצווה.
רש"י: ה' בכוונה האריך בדברים כשאמר קַח נָא אֶת בִּנְךָ. סיבת אריכות הדברים היא כדי שלא תיטרף דעתו של אברהם. ב. ה' ביקש מאברהם לעמוד בניסיון זה כדי שלא יאמרו הבריות שהניסיונות הראשונים לא היה בהם ממש.
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה;
רמב"ן: סיבת הציווי להעלות את יצחק בהר המוריה היא, כדי אברהם יעקוד את יצחק בריחוק מקום מהמקום בו הוא גר, ואז הדבר ייעשה לאחר הליכה ארוכה ולאחר יישוב הדעת.
וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, בציווי.
לֶךְ לְךָ: אברהם עמד ב- 10 נסיונות כשהקשה מכולן היא העמידה בנסיון עקדת יצחק.
הביטוי לֶךְ לְךָ מצוי רק פעמיים בכל התנ"ך, בנסיון הראשון והאחרון של אברהם. כל נסיון מדורג מהקל אל הקשה.
בטבלה שלפנינו מובאות חלק מן ההקבלות וההבדלים שבין שני הציוויים:
| בראשית יב | בראשית כב |
| לך לך (פסוק א)וילך אברם כאשר דבר אליו ה' (פסוק ד) | ולך לך (פסוק ב)ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים (פסוק ג) |
| אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (פסוק א)ויֵרא ה' אל-אברם (פסוק ז) | על אחד ההרים אשר אמר אליך (פסוק ב)וירא את המקום מרחוק (פסוק ד) |
| מארצך וממולדתך ומבית אביך (מדורג מהקל לקשה, (א) | את בנך את יחידך…את יצחק (מדורג מהקל לקשה, (ב) |
| ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שְמֶךָ, וֶהְיֵה ברכה. (פסוק ב) וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן, אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, | והעלהו שם לעלה (פסוק ב) ויאמר אברהם: אלוהים יִרְאֶה לו השה לְעֹלָה, בני.וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל… |
| וַאֲבָרְכָה מברכיך ומקללך אאר, ונברכו בך כל משפחות האדמה. אשר יֵאָמֵר היום בהר ה' יֵרָאֶה.שם ה' לכל אורך הפרשה. | והתברכו בְזַרְעֲךָ כל גויי הארץ.כי ברך אברכך וְהַרְבָּה ארבה את זַרְעֲךָ ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יִרְאֶהשם אלקים בתחילת הפרשהושם ה' בסוף הפרשה. |
ניסיון ראשון ב- וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.. אל מקום לא ידוע: אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
בנסיון הראשון, הובטחה לו ארץ ישראל והובטח לו זרע.
ניסיון אחרון ב- לֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה. צו זה, כמו הצו הראשון, ניתן בפרוט ההולך ונעשה קשה יותר. אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, בנסיון האחרון הכל נלקח.
וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; אוה"ח: ה' ציווה על אברהם לפייס את שרה שתתן לו רשות שייקח את יצחק עימו, ושישכנע את יצחק ללכת איתו.
למה נקראה ארץ זו בשם מֹּרִיָּה?
אונקלוס: על שם שהיו עובדים שם לא-ל. ב. לשון מורא ששם היו יראים את ה', ושם עבד אדם הראשון את ה' וכן קין והבל, נח ובניו וכו'.
רש"י: מֹּרִיָּה, הכוונה היא לירושלים, שמשם יצאה הוראה לישראל.
רמב"ן: מֹּרִיָּה, היינו מלשון מור ששימש בקטורת. סיבת הציווי להעלות את יצחק בהר המוריה היא, כדי שזכות העקידה תהיה בקורבנות שיקריבו בני ישראל בבית המקדש לעולם.
רשב"ם: מֹּרִיָּה, הכוונה היא מלשון האמורי, לארץ האמוריה.
וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה,
רש"י: וְהַעֲלֵהוּ, ה' לא אמר לאברהם לשחוט את יצחק, אלא להעלות אותו, ומשעה שאברהם העלה את יצחק, ה' אמר לאברהם להוריד את יצחק מעל המזבח.
עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
רש"י: ה' משהה את הצדיקים ואחר, מגלה להם את כוונתו, כדי להרבות את שכרם, כמו שה' לא אמר לאברהם מיד לאיזה ארץ ללכת, ולכן שם אברהםקיבל את מקום המקדש.
כלי יקר: אף אדם בעולם חוץ מאברהם לא ידע ששם ייבנה בית המקדש.
קשיי אברהם בנסיון זה: 1. אברהם ושרה היו עקרים שנים רבות, ונכספו לילד. כשה' הבטיח לו: שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד. שאל אַבְרָם: אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי?
כל ההבטחות לא נחשבו בעיניו כשהוא נכסף למה שאין לו: לילד.
2. ילד שנולד לעת זקנה, לאחר יאוש, נשמר כבבת עין, ועכשיו אברהם קיבל צו לקחת ילד יקר הזה, למקום לא ידוע: עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, ולהקריבו שם.
3. כאשר אברהם הצטווה ע"י ה': כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, וגרש את ישמעאל, נשארה לו ההבטחה: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. ה' הבטיח לו שיצחק יהיה הממשיך שלו. בנסיון הזה הוא נשאר אפילו ללא ההבטחה הזאת.
4. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹוקִים, עָשָׂה אֶת הָאָדָם. צו ההקרבה נוגד לציווי ה'. במיוחד אדם כמו אברהם שדאג לאחרים: הכניס אורחים, חילץ את לוט מהשבי והתפלל עבור רשעי סדום, יפר עכשיו את צו ה' האוסר לרצוח?
5. ו ואם אברהם יציית לצו זה הוא יעבור על צו ה' שצייוה על קדושת האדם החי: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. דווקא אם היה מסרב לצו ה', היה מקיים את האיסור לרצוח.
6. קונפליקט: צו ה' לעקוד את יצחק, התנגש במלחמת אברהם בעבודת המולך שכללה הקרבת בנים. עכשיו הצטווה לעשות בדיוק ההפך ממה שהטיף לאחרים כל חייו.
7. ה' הבטיח לאברהם: וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה, ועכשיו הוא ציווה עליו לקחת את בנו יחידו ולהרוג אותו, ואיך יהפוך לְגוֹי גָּדוֹל?
8. כשנולד יצחק היו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, מה עשה ה'? צר פני יצחק דומה לאברהם, כדי שלא ירננו.
עכשיו מה יגידו הליצנים? התבררה לו האמת ולכן שחט את בן אבימלך.
הפרק מעלה דילמה של מאבק בין חופש הבחירה, ובין הציות לה'. מאבק בין אהבת אב לבנו ובין יראת ה'.
גם איוב כמו אברהם הועמד בנסיון ע"י ה' ועמד בו, בניגוד לאיוב, אברהם לא התקומם על צו ה', אברהם היה מוכן להקריב את כל תיקוותיו.
(אך איוב קיבל שכר על שדיבר נכונה אל ה').
בן 100 שנה, ללא תקווה לעוד בן, אברהם היה מוכן לציית לצו כה קשה ולא מובן, ולא עירער על צו ה'.
אוה"ח: אברהם לא יצא מיד כי ממילא לא היה יכול להגיע אל ארץ המוריה, גם אם היה יוצא באותו יום, וגם כדי לשכנע את שרה באותו לילה שתיתן לו לקחת את יצחק.
ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, זריזים מקדימים למצוות. רש"י: אברהם הזדרז לקיים את המצווה.
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, "כבש את החומריות שבו, (אברבנאל). רש"י: אברהם בעצמו הכין את חמורו ולא ציווה על כך את אחד מעבדיו, היות והאהבה (אהבתו לה') מקלקלת את השורה.
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, את הנערים העיר לפני יצחק, כדי להודיע ליצחק באיחור ככל האפשר על המסע, ושלא להיות אתו לבד.
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, רש"י: היו אלה ישמעאל ואליעזר, לפי שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך ללא שני אנשים.
וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; יצחק נזכר אחרון, כי הכי קשה היה לאברהם לקחת אותו עמו. כך גם כשגרש את הגר, ישמעאל נזכר אחרון, כי היה לו יותר קשה לגרש את בנו מאשר את הגר.
וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, רמב"ן: אברהם לקח איתו עצי העולה כי פחד שמא לא ימצא עצים בארץ המוריה.
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹוקִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,
רש"י: בכוונה ה' המתין 3 ימים לפני שהראה לאברהם את המקום, כדי שלא יאמרו שאברהם היה מבולבל ולכן הסכים לעקוד את בנו.
כך, במשך 3 ימים, היה לו זמן של יישוב דעת ויכולת לקבל החלטות. (אך גם לקלוט את גודל קורבנו) בזמן זה יכל להיות בספק, להתחרט, לערער על צווי ה'. לא היה כאן מעשה אימפולסיבי אלא מעשה שקול, (רמב"ם מורה נבוכים ג כד).
וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, מה ראה? רש"י: ראה ענן שהיה קשור על ההר.
ספורנו: ה' נתן לאברהם כח מיוחד לראות את מקום העקידה, כמו שה' נתן למשה כח מיוחד לראות את כל ארץ ישראל מעבר הירדן.
אֶת הַמָּקוֹם: אבן עזרא: המָּקוֹם, אברהם יצא מבאר שבע, ומובן למה לקח לאברהם 3 ימים כדי להגיע אל מקום העקידה, שהרי באר שבע רחוקה מירושלים מהלך שלושה ימים. לאחר העקידה אברהם חזר אל באר שבע.
רש"י: היה זה בחברון. אם כך שאל הרמב"ן מדוע לקח לאברהם 3 ימים כדי להגיע אל ירושלים, הקרובה לחברון? רש"י טען שה' השהה את אברהם בכוונה בדרך 3 ימים כדי שלא יאמרו שנטרפה דעתו של אברהם, ושעקד את בנו מתוך חוסר יישוב הדעת.
כלי יקר: מֵרָחֹק, אברהם ראה את זיו השכינה, וניתן לראות את זיו השכינה רק מרחוק ולא מקרוב.
בדרך: יש מדרשים רבים המתארים פגישה בין אברהם או יצחק לבין השטן, השטן מסמל בין השאר את המצפון, את קול ליבו האבהי, או את היצר הרע, שמדבר אל האדם בדיבור פנימי, ומנסה לשכנע אותו בצורה רגשית או שכלתית לשנות את דעתו.
"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ" קִדְּמוֹ שָׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִרְאָה לוֹ בִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ: מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל לָמָּה אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וְעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא, נִשְׁהֶה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְנִשְׁחַט, וְנֹאפֶה, וְנֹאכַל. אָמַר לוֹ: זָקֵן, לֹא שָׁם הָיִיתִי כְּשֶׁאָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ"? זָקֵן, אָבַד לִבְּךָ! בֵּן שֶׁנָּתַן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֳטוֹ! (קולו של הרגש האבהי) אָמַר לוֹ: עַל מְנַת כֵּן. אָמַר לוֹ: וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד? אָמַר לוֹ: וְיָתֵר עַל כֵּן. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ "שׁוֹפֵךְ דָּם אַתָּה", שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ. (קול המוסר) אָמַר לוֹ: עַל מְנַת כֵּן .. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל. מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעַ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו: בּוֹאוּ אַחֲרַי. יָרְדוּ אַחֲרָיו.
כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בְּחַרְתַּנִי וְנִגְלֵיתָ לִי וְאָמַרְתָּ לִי: אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְּעוֹלָמִי, וְהַעֲלֵה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה – וְלֹא עִכַּבְתִּי וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֶךָ, וְעַכְשָׁו "בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהילים סט, ב) – אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבֵעַ, מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרֶיךָ, וְעַל יְדֵי מִי יִתְיַחֵד שִׁמְךָ?
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּנָּהָר וְיָבַשׁ, וְעָמְדוּ בַּיַּבָּשָׁה.
בכל המדרשים אין דו שיח אמיתי בין אברהם והשטן, או בינו ובין הרגש האבהי שלו או בינו ובין קול המוסר המפעם בו.
כי בויכוח הגיוני, ודאי שהשטן ינצח, לכן אברהם ענה לו רק עַל מְנַת כֵּן, או וְיָתֵר עַל כֵּן.
"יצחק הלך להר המוריה", מאת מנחם הד, שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים:
| יצחק הלך להר המוריה. ואברהם השקיף מרחוק. והבוקר בהיר ועצי עולה – ויצחק לא שאל. | ואנחנו ראינו ולא ידענו. וחיכינו לשוב – וחיכינו לשווא.ולא היה איל –ויצחק בסבך. | ומלאך לא אמר: אל. ואנחנו – את בננו יחידנו את יצחק. עשן – כאבים תמר, ובכי מאכלות הברזל. | אלוקים יראה לו השה אמר יצחק.ואברהם השקיף מרחוק וראה. |
ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר,
ספורנו: אברהם אמר להם להתעכב במקום רחוק, כדי שלא ימנעו ממנו מלשחוט את בנו.
ה וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, רש"י: נלך עוד מעט. ב. אֲנִי וְהַנַּעַר נברר היכן נמצאת הבטחת ה' לאברהם: כה יהיה זרעך.
וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. הרי ידע שרק הוא עתיד לשוב? אך אולי הביע תיקווה.
אברבנאל: בהמשך הדברים התממשו, לפיכך אפשר לראות בדברי אברהם, נבואה, גם אם אברהם לא התכוון להתנבא. רש"י: התנבא ששניהם יחזרו ושהוא לא ישחט את יצחק.
אבן עזרא: אברהם התכוון שהוא יחזיר את עצמותיו של יצחק איתו.
יואל בן נון סיפר שהוא ואשתו חלוקים בקשר לפרשה. אשתו טוענת שאברהם ידע שהכל רק נסיון ואין בדעת ה' להרוג את יצחק, על סמך 2 פסוקים: אברהם אמר לנעריו: וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. וליצחק אמר: אֱלֹהִים יִרְאֶה (יבחר) לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי.
אם כך מה היה הנסיון שלו? האם תשבר אמונתו לנוכח צו נורא כזה? אך אפילו כשהסכין הייתה על צוואר יצחק, האמין ששניהם ישובו יחדיו.
ואילו יואל בן נון לא הסכים איתה ואמר שמדובר בנסיון אמיתי של אברהם, (בן נון י., העקדה, עונש או נסיון? פרקי אבות, תשסג 100-119).
ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה,
יתכן שהעצים היא כבדים, ואברהם הזקן התקשה לשאת אותם, ושם אותם על בנו, אך יתכן שלמרות שידע שהוא הולך לעקוד את יצחק, לב האב לא הניח לו לסכן את בנו שעלול להיפגע בדרך בטעות, או בתאונה, ולכן הוא נשא את האש והמאכלת המסוכנים, ואת עצי העולה שאינם מסוכנים, וַיָּשֶׂם עַל, הניח על בְּנוֹ.
יחסי אברהם עם בנו: קַח נָא אֶת בִּנְךָ … וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ .. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ.. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי .. אֱלֹוקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה,.. בְנִי. וַיַּעֲקֹד, אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, .. וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת בְּנוֹ .. וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ ..היחסים בינהם, הם יחסי קרבה ואהבה של אב ובן. מלת המפתח היא: בְנִי.יִצְחָק בְּנוֹ, כולם יודעים שיצחק הוא בנו, אך בחזרה שוב ושוב על המונחים: אָבִי, בְנִי; ביקש מאתנו הכתוב להרגיש את כאבי לב האב.
וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת;
רש"י: נקראת מַּאֲכֶלֶת משום שהיא מכשרת את הבשר לאכילה, או משום שב"י אוכלים את מתן שכרה.
וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. רש"י: יַחְדָּו, אברהם שידע שהוא הולך לשחוט את בנו הלך באותה שמחה כמו יצחק, שלא ידע למה הם הולכים. זה מעצים את דמותו של אברהם!
ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי! יצחק דיבר לא אל אברהם, אלא אל אָבִיו, ושאל אותו: אתה עוד אבי? (ליבוביץ נ).
כלי יקר: יצחק הבין לפתע שאברהם הולך לשחוט אותו, אך לא ידע שהיה זה ציווי ה', ולכן פנה אל אברהם ואמר לו אָבִי, כדי לראות אם נותר באברהם רגש אבהי, ואברהם ענה לו הִנֶּנִּי בְנִי; אני עדיין אביך, וה' ציווה שאם לא ימצאו שה, יקריבו את יצחק על גבי המזבח.
וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה?
ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹוקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה…
רד"ק: יִרְאֶה לּוֹ – ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשני פנים, האחד שיהיה בני, כלומר בני, אלקים יראה לו השה, הוא יודע מי יהיה השה והוא יזמיננו.
רש"י: ה' יבחר לו שֶּׂה, ואם לא יהיה שֶּׂה, הרי שאתה בני תועלה לשם קרבן עולה.
יצחק שמע על עקדתו מפי אביו ולא בנבואה עצמית, (רש"ר הירש).
בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. קרבה בין אב לבן בכל מצב: 3 פעמים כתוב שהלכו יַחְדָּו.
רש"י: למרות שיצחק הבין עתה שהוא הולך להישחט, עדיין הלך בלב שווה לליבו של אברהם.
יצחק התחיל להבין, ופחד אחז בו, הוא הבין שהוא הקורבן. גדולת יצחק באה לידי ביטוי בעקדה, כשהבין שהוא הקורבן, ובכל זאת הלך עם אביו, יַחְדָּו.
אבן עזרא: יצחק היה כבן שלוש עשרה שנה בשעת העקידה. לא ניתן לומר שיצחק היה גדול יותר, הרי אם היה מספיק מבוגר כדי להבין את מעשה העקידה, הרי שהניסיון אליו היה גדול יותר, וכן לא ניתן לומר שהיה קטן יותר מכיוון שהוא נשא את העצים ששם עליו אברהם.
יש אומרים שיצחק בן ל"ז שנה.. שהיה ראוי שתהיה צדקתו גלויה ושכרו כפול משכר אביו, ולא כתב על זה מאומה… והקרוב שהיה בן י"ג, והכריחו אביו ועקדו, והעד שהסתיר ממנו, ואמר: אלקים יראה לו השה וגו'. (שם שם ד הא"ע דחה את המדרש שאמר שיצחק היה בן 37.
בין אם יצחק היה בן 13 או בן 37, וודאי שאם לא היה נעקד בהסכמה, אביו הזקן לא היה יכול לעקוד אותו בכפיה.
1. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, בפעם הראשונה העצים על יצחק.
2. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹוקִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. בפעם השניה יצחק על העצים.
י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט, אֶת בְּנוֹ ומלאכי השרת צועקים ובוכים.
אמרו לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, נקראת חנון ורחום, מי שרחמיו על כל מעשיו, רחם על יצחק, שהוא אדם, הנעקד לפניך כבהמה. וכתוב: אדם ובהמה תושיע ה', (פדר"א לא. ילקוט שמעוני וירא כב).
והיו דמעות נושרות ונופלות מעיני אברהם…באותה שעה פער פיו בבכיה גדולה, והיו עיניו צופות לשכינה, והרים קולו ואמר: אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי? (ילקוט שמעוני וירא קא).
בכו מלאכי השרת ונשרו דמעות העיניהם לתוך עינייו. אפילו המלאכים בכו בעת העקידה ולכן כהו עיני יצחק, (רש"י).
יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; המלאך נאלץ לקרוא אליו פעמים: אַבְרָהָם אַבְרָהָם, כי אברהם היה שקוע בקיום המצווה.
רש"י: וַיֹּאמֶר (המלאך) אַבְרָהָם אַבְרָהָם ! טעם הכפילות, לשון חיבה.
אבן עזרא: אַבְרָהָם אַבְרָהָם; טעם הכפילות, לשון זריזות.
כלי יקר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם; טעם הכפילות: אברהם היה כל כך טרוד שהמלאך פחד שלא ישמע אותו, ב. אברהם הבין שרוצים לעכב אותו, ולכן חיכה עד הקריאה השנייה כדי שיהיה בטוח שעליו לא לשחוט את יצחק.
כשהמלאך קרא אליו: אַבְרָהָם אַבְרָהָם; פעמים, הוא אמר לו: אתה ויתרת על אהבת בנך בשביל ה', זו הצהרת אהבה הכי גדולה שאדם יכול להצהיר.
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי אני מוכן ומזומן לעשות את מה שתגיד לי. וַיֹּאמֶר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ (המחזיקה את המאכלת) אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה.
רש"י: לאחר שהמלאך אמר לאברהם שלא לשחוט את יצחק, אמר אברהם שאם כן הוא בא לכאן בחינם, ושהוא רוצה להוציא מיצחק מעט דם, אמר לו המלאך: וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:
יב וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,
כל הפרק יצחק נקרא בן, אך פה המלאך קרא לו נַּעַר, כמו שנקרא ישמעאל בעת גרושו: נַּעַר, אך ברגע שאברהם הניח את המאכלת, חזר יצחק להקרא בן.
אמרת: קַח נָא אֶת בִּנְךָ! ועכשיו אתה אומר לי: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר? אמר לו הקב"ה: וּמוֹצָא שְׂפָתַי, לֹא אֲשַׁנֶּה – לא אמרתי "שחטהו", אלא אמרתי לך: וְהַעֲלֵהוּ, העלית אותו, עכשיו הורד אותו. עם קורבן אדם לא מתקרבים אלי,
רש"י: דו שיח בין אברהם לה', שלאחר שהמלאך מנע מאברהם מלשחוט את יצחק, אמר לו אברהם: אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ואח"כ אמרת לי, לא לשלוח את ידי אל הנער. ה' ענה שמלכתחילה לא אמר שישחט את יצחק, אלא שיעלה את יצחק, ולא ישחוטו.
למה המלאך דיבר אליו ולא ה'? כדי שלא יראה כאילו ה' חזר בו ממה שציווה.
1. וְהָאֱלֹוקִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי. הִנֵּנִי! מתאר מצב נפשי של נכונות.
2. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה?
קיים ניגוד בין ההִנֵּנִי הראשון וההִנֵּנִי השני. אם יהיה נאמן להִנֵּנִי, שאמר לבנו, איך יקיים את צו ה'?
ז אברהם היה קרוע בין נכונותו להקריב את היקר לו לה', ובין אהבתו לבנו. לאיזו אהבה להענות?
3. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי! לכן יש גם הִנֶּנִּי שלישי: בהִנֵּנִי השלישי המלאך פתר אותו מהנסיון, ומהבחירה בין התחיבותו לה' ובין התחיבותו לבנו.
מסר העקדה: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. בראשית רבא: "כך אמרתי לך? שחטהו? לא! אמרתי: וְהַעֲלֵהוּ! עצם הענות לצו, היא הקורבן! כאשר ציוויתי: הַעֲלֵהוּ, רציתי לגלות לעולם שאתה מוכן לעשות רצוני, והעלת אותו ואת העולם כולו למדרגה גבוהה.
יב וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: אולי אברהם לא הבין את צו ה'. אם ה' לא ציווה עליו לשחוט את יצחק, אלא רק לעקדו, הרי הריגתו, הייתה אסורה.
כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹוקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי: ועד עכשיו ה' לא ידע?
1. ספורנו: המַלְאַךְ לא דיבר בשם ה', אלא אמר: עכשיו, אני המלאך יודע, שיְרֵא אֱלֹהִים אתה, ואתה צדיק גדול יותר ממני (המַלְאַךְ) בכך שהסכמת לשחוט את יצחק.
2. אלא מעכשיו יש לי מה לענות לאומות התמהים למה חיבתי אצלך (רשי).
3. רמב"ן: מעתה יצא מהכח אל הפועל יראת השמים של אברהם.
4. הנכונות של אברהם לציית למלאך תוך כדי סערת רגשות ונכונות נפשית לבצע את צו ה' הקשה, מראה על גדולתו של אברהם אבינו.
*כִּי עַתָּה, כאשר אתה לא מקריב, אתה מוכיח שהבנת שה' אינו רוצה קורבן אדם. אולי עכשיו אברהם הבין שה' מעולם לא רצה בהקרבת הבן, או כל אדם.
העקידה: עקדת יצחק הפכה לסמל ביהדות, סמל של אדם המוכן להקריב את היקר לו ביותר למען ערכים, משמעות ומוסר. ספור העקידה הפך לסמל למסירות נפש יהודית, והיו שניסו ללכת בדרכיו כמו חנה ושבעת בניה.
העקידה היא נושא מרכזי בתפילה ובפיוט: "זכור לנו (=לזכותנו, לטובתנו) עוקד (אברהם), זכור לנו נעקד (יצחק).
בשואה באושוויץ נכלאו 1400 נערים, אב שהיה לו יהלום מוחבא ניגש לרב מייזליש ושאל אם מותר לו לפדות את בנו, בידיעה שנער יהודי אחר ישלח במקומו. הרב התחמק מתשובה, והיהודי הבין שהרב לא מצא התר לפדיון בנו, ולא פדה את בנו. זאת העקדה באושוויץ.
בשנים האחרונות, העקדה הפכה לוויכוח בקשר להורים המוכנים שבניהם ילכו לצבא.
| יְרֻשָּׁה / חיים גורי. הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן. וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא,מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,רֵאשִׁית אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב. | יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן. הוּא חַי יָמִים רַבִּים.ברְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם,וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב ,נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ. | הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו, רָאָה אֶת גַּב אָבִיו. רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה. אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיאהוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.הֵם נוֹלָדִים, וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם. |
אחרי העקדה אמר ה' לאברהם: "וירש זרעך את שער אויביו", ובני המשפחה ברכו את רבקה, לפני שנסעה אל יצחק: וירש זרעך את שער שונאיו".
למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב"ה תיקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני, (ראש השנה טז ע"א רבי אבהו).
אך כשהקב"ה בא להפוך את סדום, לא הזכיר אף אחד מנסיונות אלו אלא: וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. (שם י"ז י"ח). יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כלומר לא את עשרת הניסיונות הדגיש הקדוש ברוך הוא, אלא דוקא את היות אברהם מחנך הדואג לחנך את בני ביתו לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, זאת היא מעלתו הגדולה של אברהם בעיני ה'.
פסוקים יא-יג מקבילים לפסוקים א- י:
| מפסוק יא | פסוקים א- י |
| ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני (יא) | ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני (א) |
| את-בנך את-יחידך (יב) | את-בנך את-יחידך אשר-אהבת את-יצחק (ב) |
| אל-תשלח ידך אל-הנער (יב) | וישלח אברהם את-ידו (י) |
| וישא אברהם את-עיניו וירא (יג) | וישא אברהם את-עיניו וירא (ד) |
| וילך אברהם ויקח את האיל (יג) | קח-נא את-בנך… ולך-לך (ב) |
| ויקרא אברהם שם-המקום ההוא (יד) | וילך אל-המקום (ג) |
| ה' יראֶה (יד) | אלוקים יראֶה-לו השה (ח). |
| שימוש בשם ה' | שימוש באלוקים. |
יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו;
רש"י: אַיִל.. נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ מורה על כך שהאיל היה מוכן לכך מששת ימי בראשית.
ב. הסיבה שהאיל נאחז בסבך בקרניו היא משום שהשטן ניסה לעכב כך את האיל שרץ לעבר אברהם.
אונקלוס: אַיִל, אַחַר, זה מאחורי האילנות. רש"י: אַיִל, אַחַר, הכוונה לתיאור זמן, לאחר שהמלאך אמר לאברהם לא לשחוט את יצחק. אבן עזרא: אַיִל, אַחַר, הכוונה לתיאור זמן, לאחר שהאיל נאחז בסבך בקרניו. או לאחר נשיאת העיניים של אברהם.
רשב"ם: אַחַר, אחרי שאברהם ראה את האיל הולך, הוא ראה את האיל נאחז בסבך.
כלי יקר: אַיִל, אַחַר, הכוונה היא לאיל אחר מהאיל הראשון, היו שני אילים, והכוונה היא לאיל שונה מהאיל הראשון.
ספורנו: על ידי שאברהם ראה את האיל באופן פתאומי, הבין שאין באיל משום חשש גזל, ושהכל זומן אליו מאת ה'.
וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
רש"י: כל מה שאברהם עשה באיל, הוא אמר יהי רצון שתהיה עבודה זו כאילו עשויה בבני.
יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר, ברגע הגאולה, כשהנפש נרגעה, ראה איל אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; מכוחה של בשורת הישועה, התרחב שדה הראיה של אברהם, כפי שהתרחב קודם שדה הראיה של הגר ושניהם ראו לפתע את מה שלא ראו קודם.
יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
רש"י: ולפי"ז הַיּוֹם, הוא בעתיד. ובדרש יגידו על העקידה, שה' יראה את זכות העקידה כדי לסלוח לבני ישראל על חטאיהם בכל הדורות הבאים.
ספורנו: הַיּוֹם, יום נתינת התורה, יאמרו שה' עתיד להראות את מקום שכינתו בימי דוד.
אבן עזרא: בספר דברים משה התנבא שמקום שכינת ה' תהיה במקום בו הייתה העקידה.
טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה', אֶל אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן הַשָּׁמָיִם. טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה': כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, הייתממושמע, ויירא ה', וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.
יז כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ,
רש"י: הכפילות במילה ברכה היא אחת לאברהם, ואחת ליצחק.
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
רמב"ן: גם לפי העקידה ה' הבטיח לאברהם להרבות את זרעו, אבל כאן יש שני שינויים: א. ה' נשבע לאברהם שבועה גדולה יותר.
ב. ה' הבטיח שלא יהיה שום חטא שיכלה את זרעו של אברהם.
כלי יקר: לזרעו של אברהם יש שלושה דימויים: כוכבים כאשר עושים את רצון ה', חול שכמו שאי אפשר להשמיד אותו, כך לא יוכלו לישראל. עפר כאשר מדובר על זמן השפלות.
ספורנו: בזכות העקידה יזכו בניך להפיץ את שם ה' בעולם, וכל העמים יתברכו בזכותם.
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, אונקלוס: הכוונה אינה לקריאת שֵׁם, אלא לעבודה ותפילה שהתפלל שם, ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה: רמז למקום בו יהיה בית המקדש בו אֱלֹהִים יִרְאֶה.
יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אבן עזרא: עֵקֶב = בסוף, בסוף יהיה לצאצאיך שכר בזכות זה אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.
קורבן = קרבה:
| גרוש ישמעאל: הנסיון התשיעי (פדר"א ל). | יצחק: נסיון עשירי. |
| וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח לֶחֶם.. וְאֶת הַיֶּלֶד.. שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע..וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם,אַל תִּירְאִי, קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר,וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִםויקרא מלאך ה': : כִּי לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ. וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי. | וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו.. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ.. וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיִּקַּח .. אֶת עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ .. וַיַּעֲקֹד, אֶת יִצְחָק.. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', מִן הַשָּׁמַיִם, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, … וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם .. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה. |
בזכות העקדה קנה לעצמו אברהם זכות שממנו יצא גוי גדול וצאצאיו יהיו רבים ככוכבים בשמים.
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה, אולי ה' לא רצה לבדוק את יראת ה' של אברהם, אלא אם יבחן (יראה) את דברי ה'?
ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה. הראיה והיראה מחליפים זה את זה.
המלים מן השורש רא"ה נשנות בפרק כב יותר מבכל אחד מהפרקים הקודמים:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,
וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. .. וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹוקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; … על שאלת הבן ענה אברהם: אֱלֹוקִים יִרְאֶה…
המלה המַנחה מן השורש "ראה" ליוותה אותנו מפרק יב ועד פרק כב דרך התחנות שבהן התגלה ה' לאברהם.
התגלות ראשונה: יב 1: "אל הארץ אשר אראך."
התגלות שנייה: יב 7: "וַיֵרָא ה' אל אברם."
התגלות שלישית: יג 15: "כל הארץ אשר אתה רֹאֶה."
התגלות רביעית: טו: המחזה הנבואי – התעלות הראייה למחזה נבואי.
התגלות חמישית: יז 1: "וַיֵרָא ה' אל אברם… אני אל שדי…"
התגלות שישית: יח 1: "וַיֵרָא אליו ה' באלני ממרא."
התגלות שביעית: כב 14: "ויקרא אברהם… ה' יִרְאֶה… אשר יֵאָמֶר היום בהר ה' יֵרָאֶה…"
| קח את בנך את יחידך אשר אהבת קח את יצחק והעלהו לעולה על אחד ההרים במקום אשר אומר אליך והעלהו לעולה | על אחד ההרים בארץ מוריה.ומכל ההרים שבארץ הזאת תעלה צעקה גדולה: הנה האש והנה העצים והינהו השה לעולה, ריבונו של עולם המלא רחמים, אל הנער ידך אל תשלח, | אל הנער ידך אל תשלח – גם אם שבע נחיה ונזקין, לא נשכח כי הונף הסכין, לא נשכח את בנך, את יחידך אשר אהבנו, לא נשכח את יצחק. נעמי שמר. |
תוצאות העקדה מעידות שמשהו התנהל לא כשורה בנסיון עקדת יצחק. המילים האחרונות שה' אמר לאברהם עד יום מותו: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה.
אם אברהם היה עומד בנסיון, וכי יעלה על הדעת, שה' היה שולח במקומו מלאך, ולא ה' בכבודו ובעצמו היה אומר לו: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה. למה ה' לא הוסיף להראות אל אברהם עד יום מותו? אולי התנ"ך עונה על כך בדברים, ירמיהו ומיכה.
דברים יב 31: לֹא תַעֲשֶׂה כֵן, לַה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא, עָשׂוּ לֵאלֹוקֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם, יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹוקֵיהֶם. 3 ימים אברהם הלך בדרך ולא חשב כי הצו הוא תּוֹעֲבַת ה'?
ירמיהו יט 5: וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל: אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי (לאברהם) וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי. תענית ד ע"א: ירמיהו דיבר גם על עקדת יצחק בידי אביו, ואברהם הלך 3 ימים ולא חשב, שלא יתכן שה' יצווה עליו לשחוט את בנו. אולי אברהם לא הבין שהקב"ה התכוון שיעלה את יצחק לעולה, אך בשום אופן לא התכוון שישחט אותו.
מיכה ו 7: הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים?… הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי? פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? ח הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹוקֶיךָ.
יתכן שהעקדה באה ללמד את אברהם ואת כל צאצאיו, בצורה דרמטית, כי ה' מתנגד לקורבנות אדם.
מה עשה אברהם כשקיבל את ציווי העקידה?
שתיקה: מהרגע שה' ציווה עליו לעקוד את בנו, אברהם שתק מהרגע שקיבל את צו ה', עד שנאלץ לענות ליצחק ולדבר אל הנערים. רק הנערים ושאלת יצחק גרמו לו לדבר. אך בשני המקרים הסתיר ממי שדיבר איתו לאן ולמה הוא הולך.
שתק! בניגוד לתגובתו על דרישת שרה לגירוש ישמעאל, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. והרי נבחר, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָ ה וּמִשְׁפָּט. ולכן היה על אברהם להתקומם על צו ה', כמו שהתקומם על הצו להפוך את סדום, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? להבין כי בשחיטת הבן יעוות את רצון ה' האמיתי, ולנסות לבטל את רוע הגזרה.
אברהם גם לא דיבר עם ה' עד יום מותו. אברהם יצא משתיקתו לאחר מות שרה כשדיבר אל בני חת ואחר אל אליעזר.
מה היה אברהם צריך לעשות כשקיבל את ציווי העקידה?
1. קודם כל להתפלל: היה צריך להתפלל עבור בנו, כמו שהתפלל ועמד על המקח עם ה' עבור רשעי סדום: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע. כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?
2. היה צריך להגיד לה': כדי להראות לך כמה אני אוהב אותך ומה אני מוכן להקריב למענך, אני מבקש להקריב את עצמי, לעקוד את עצמי במקום את בני.
כך היה יצחק מרגיש עד כמה הוא חשוב בעיני אביו, והיה מעריץ את אביו על שהוא מוכן להקריב את חייו למענו. יותר פשוט להדבק בה' באמצעות הקרבת הנפש שלך, ולא של בנך.
אולי בסוף היה נאלץ לעקוד את בנו, אבל היה יודע שעשה כל מה שביכולתו עבור בנו, ה' לא היה כועס עליו, יצחק לא היה מתנתק ממנו, ואולי שרה לא הייתה מתה.
הפיטן אלעזר בירבי קליר כתב פיוט לראש השנה:
עצור שלושה ימים עש אפרוחו… ענין כרחם אב על בנים בשכחו-
עטיפת תחינה היה לו לערוך בשיחו.
הפיטן מלין, על אברהם שלא מצא שהות משך שלושת הימים שהקב"ה נמנע מלגלות לו את מקום המזבח – להתפלל על בנו. וגם כאן המקור נעוץ במדרש תנחומא: "…ולמה ביום השלישי?…שלא יאמרו אומות העולם, הממו והלך ושחט את בנו , שאילו היה בדעתו לא היה שומע לו להקריב את בנו" – אלא שהמדרש ראה את שתיקת אברהם כשבח לו – שאף שנתיישב בדעתו לא מצא לסתור את בקשת הקב"ה , ואילו הפייטן דרשו לגנאי .
כך גם הפייטן ר` יוחנן הכהן לא הקל עם אברהם –
אבל על יחידו לא קנה רחמים
ושלח יד כאכזר לשפוך דמים…
אבל היה לו להתחנן ולבקש רחמים,
ולחשוך יחידו מאש פחמים.
הפיטן מנגיד בין אברהם, שלא ביקש רחמים על בנו, ובין הקב"ה בעל הרחמים, מלא הרחמים, שריחם על יצחק, ומנע מאברהם לעשות לו "מאומה".
למה אברהם לא התמקח עם ה' כמו שהתמקח לפני הפיכת סדום?
מדוע אברהם שתק ולא התפלל על בנו? האם שתק במחאה? ואולי אברהם עקד את עצמו על המזבח יחד עם יצחק, והרגיש רע יותר מאשר היה מרגיש לו עקד רק את עצמו על המזבח.
מדוע נהג כך אברהם? כשתבע מהקב"ה משפט צדק בסדום, היה בטוח שהצדק והיושר זועקים מליבו, אך עכשיו חשש שאהבתו לבנו מעוותת את מחשבתו ואת ראיתו, ומה שנראה לו עוול, הוא כנראה נכון וישר, ושמה שליבו אומר לו זה לחישת היצר הרע, ולכן לא התקומם.
והרי כתוב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹוקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. אבל בתנך יְרֵא אֱלֹוקִים זה מי שמחיה, ולא מי שממית:
1. וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל דְּבַר אִשְׁתִּי. (בראשית כ 11).
2. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת הָאֱלֹוקִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת הַיְלָדִים. (שמות א 17).
3. וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹוקִים. (דברים כה יח). כלומר יראת אלוקים מתבטאת ביראה מפני שפיכות דמים.
ילקוט ראובני: לא הביא אברהם את יצחק עמו (בחזרה), לפי ששחט אברהם בו רוב שנים, והוליכוהו מלאכים לגן עדן לרפאותו, ושהה שם ג' שנים, וברך: ברוך אתה ה' מחיה המתים, ולזה אמר (יצחק) כשנכנס יעקב: ראה ריח בני כריח השדה, לפי שהיה מכיר בו. (בראשית חיי שרה).
ו ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה. אֱלֹוקִים מסמל דין, וה' מסמל חסד ורחמים.
אל הרחמים ציווה עליו: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר.
טראומה: אברבנאל: ולא עלה על לב יצחק שישחטהו, אלא חשב שיעשה בו סימן .. כי לא יעלה על לבו שה' ציוה דבר כזה, ורק כאשר לקח את המאכלת ועשה סימן בצוארו לשחיטה הרגיש בדבר, ובצרתו קרא אל ה', וזה שאומרים: דעני ליצחק על גבי מדבחא… (בראשית כב ט).
אחרי העקדה כתוב: יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע;
רמבן: אברהם חזר אל באר שבע כדי להודות לה' ליד האשל שנטע.
וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע. רש"י: בעת העקידה ישב אברהם בחברון, אלא שהכוונה היא שאברהם התעכב מעט בבאר שבע.
ואיפה יצחק? משהו מיצחק נשאר עקוד על המזבח, קשה לקיים קשר עם אנשים לאחר שראית פנים אל פנים את אביך מניף סכין מעל לגופך העקוד, ואת הקב"ה מציל את חייך. יצחק לא שב לעולם להיות מה שהיה לפני העקדה, נפער מרחק בינו לאביו.
יש מדרש המספר כי יצחק נשאר 3 שנים בהר המוריה, ומדרש אחר סיפר כי היה בגן עדן 3 שנים כדי לעבור תהליך שיקום.
המשפחה התרסקה, התפצלה ונפרדה לאחר העקדה: לאחר העקדה היה נתק מוחלט בין יצחק ואביו. אברהם חזר לבדו, ללא יצחק, לבאר שבע, שרה מתה בחברון, ויצחק התבודד, רחוק מאביו, בנווה מדבר, באר לחי רואי, מדבר הוא מקום שבו יכול אדם המחפש בדידות ולהיות לבד. התארח אצל אמו החורגת, אותה הביא בחזרה לאביו, לאחר מות אמו.
המלאך אמר לאברהם אחרי העקדה: כִּי יְרֵא אֱלֹוקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. מה חסר בפעם השניה? אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. כשאב מניף מאכלת מול עיני בנו משהו באהבה נפגם, הוא ירא אלוקים, אבל האהבה נפגעת בשל המאכלת.
"פחד יצחק": אחרי העקדה נשאר ביצחק רגש של פחד, שליווה אותו כל חייו. יצחק היה מסתגר ומתבודד, רק כשבאה רבקה, כתוב: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הוא אהב את רבקה והתנחם בה, ולא נשא אשה שניה, כאביו, ולא כבנו שנשא 4 נשים.
כ וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר עקידת יצחק, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ כמו שאתה הולדת ילדים, גם מלכה ילדה צאצאים לנחור אחיך.
כא אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו, וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם קמואל הוא אבי ארם.
כב וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: כג וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה,
רש"י: אברהם היה מהרהר ואומר שאילו יצחק היה נשחט, היה הוא (אברהם) נשאר בלא בנים, ולכן יש לחתן את יצחק, ובדיוק אז בישר ה' לאברהם שרבקה, בת זוגתו של יצחק נולדה, וכל הצאצאים שנכתבו כאן, נכתבו כדי לתאר את היחוס של רבקה.
אוה"ח: הסיבה שהתורה פירטה כל כך את צאצאיו של נחור הוא כדי להודיע לנו שגם ברשעים שנולדו מנחור, היו נקודות טובות שצמחו מהשפעתה של רבקה.
רמב"ן: התורה לא כתבה אם היה לבן גדול מרבקה או קטן ממנה, וכן לא כתבה התורה כלל על לידתו של לבן, היות והתורה רק רצתה להזכיר מיהם שמונת הבנים שנולדו למלכה.
שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם 8 בנים: עוץ, בוז, קמואל, כשד, חזו, פלדש, ידלף ובתואל, והם אחיינים של אברהם. (כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה אישה ללא כתובה וללא קידושין, וַתֵּלֶד גַּם הִוא 4 בנים: אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה:
רש"י: ליעקב היו 12 שבטים, וגם מלכה ילדה 12 משפחות. היו 8 בני גבירות ו 4 בני שפחות, כך היה גם אצל מלכה ובת אחת נולדה לנחור, ובת אחת נולדה ליעקב.
איזה ניסיון זה לאברהם, שעמד ב 10 נסיונות, עזב את בית אביו, וזה עתה ניצל יצחק בנו היחיד ממות, לשמוע שלאחיו שלא עזב את בית אביו ולא עמד ב 10 נסיונות, יש 12 בנים ובת אחת, דבר שיזכה לו רק יעקב, נכדו של אברהם.
היה לאברהם נסיון נוסף, כשלא מצא מקום לקבור את שרה אחרי כל ההבטחות שקיבל על כך שהארץ שלו, נאלץ לקנות חלקת קבר בממון רב.
אבל איפה הם בני נחור היום? מי מכיר? מי יודע? אך בזכות אברהם אבינו, גם היום, 3000 שנים אחרי העקידה, בני אברהם חיים בארץ שהובטחה לו. במדינה חופשית.
רמב"ן: זה נכתב כדי לומר שגם צאצאי הפילגש היו ראויים לדבק בזרעו של אברהם.
