התנ"ך מפרט לרוב את שמות הגברים ואת אילן היוחסין שלהם, לעיתים נדירות מוזכרות הנשים, אם לצורך ספור, כמו אונס דינה, או כי האישה חשובה, כמו אימהות עם ישראל.
בספור יציאת מצרים, מלבד אמו, אחותו ואשתו של משה, מוזכרת בשמה רק אלישבע, כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר, וְאֶת אִיתָמָר. (שמות ו).
אֲחוֹת נַחְשׁוֹן: מפסוק זה למדו חז"ל כי: המבקש לישא אישה יתבונן באחיה, שכן רוב בנים דומים לאחי האם. נחשון נודע לדורות בזכות אומץ ליבו. הוא היה הראשון שהעז לקפוץ לתוך ים סוף, ומיד הים נבקע לפניו, וכל העם הושפע ממנו ונכנס אחריו, ומאז הוא משמש לסמל לחלוציות ונועזות (דר ברינה פרידר ראש הגבעה 362 תשעד וארא).
לאחר מכן הפך נחשון בן עמינדב לנשיא שבט יהודה.
לעומתו, מעניין שבני משה לא זכו לשום משרה או כיבוד. אולי כי הוא היה מנהיג העם שבילה שעות וימים בתפקידים ציבוריים, ולא היה לו די זמן להקדיש לחינוך בניו.
ציפורה לא זכתה למעמד ברור, ואפילו 2 פעמים ספגה עלבונות, פעם מפי נשיא שבט יהודה, ששאל בלעג את משה, בהצביעו על המדינית שלידו: אם זו אסורה עלי, מי התיר לך את בת יתרו? ופעם מפי מרים גיסתה, שדברה על האשה הכושית שלקח משה.
יתרו הביא את ציפורה ובניה אל משה לאחר מעמד הר סיני, מכאן שבני משה היו הגרים הראשונים, ומכיוון שהחמיצו את קבלת התורה לא זכו למעמד רם.
ציפורה לא הצליחה להיות דוגמה לבניה, ונראה שאלישבע ידעה לקחת את תפקיד חינוך הבנים לידיה ועשתה זאת בכשרון ובהצלחה.
שם: 1. אֱלִי – שֶׁבַע – אלי – השם הוא הנותן שפע ושבע.
2. המספר שבע מסמל שלמות ושפע, והשם שיבח את השם, ואיחל למי שקבלה שם זה שתהיה מחוננת בשלמות ושפע.
3. פרוש אחר לשם זה: אני נשבע בשם השם לעבוד את השם, ואלישבע קיבלה שם זה, כדי לאחל לה ללכת בדרכי האל.
אלישבע הייתה בתו של עמינדב נשיא שבט יהודה, ואחותו של נחשון, שקפץ ראשון למי ים סוף לפני שהים נבקע, ומעשה זה מעיד עד היום על אומץ והעזה.
אלישבע נישאה לאהרון וילדה 4 בנים. נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. אלישבע חוותה אסון נורא, כששני בניה: נדב ואביהוא, מתו בלי בנים כשהקריבו אש זרה במשכן.
הכתוב אינה מתייחס לאבלה ורק כתוב: "ויידום אהרון".
נראה שאהרון חש אשמה במות בניו, וראה בזה עונש על חטא העגל (גם אם כיוות לשם שמים), הדממה שלו מעידה על הרהורי חרטה וחזרה בתשובה.
המדרש כותב על על מות 2 בניה, נדב ואביהוא: כיוון שנכנסו שני בניה להקטור שלא ברשות, נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל, (קהלת רבא ב ב, סדר עולם רבה י).
אמנם אלישבע חוותה אסון נורא כשמתו 2 בניה, אך היא ראתה גם 4 שמחות ביום אחד:
1. גיסה משה הפך למנהיג העם ונביאו. 2. נחשון אחיה היה לנשיא ראש כל הנשיאים, 3. אהרון בעלה היה לכהן וקיבל מלבוש כהונה ואבני אפוד, 4. שני בניה היו לסגני כהונה.
כל הכהנים, עד ימינו הם צאצאי שני בני אלישבע: אלעזר ואיתמר.
הרמבן: יחוסה של אלישבע מוזכר, כדי שנדע שלאם הכהונה הגדולה, יש גם יחוס מלכותי, כי נחשון אחיה הוא סבא רבא של דוד.
